פורום גיל ההתבגרות ומורכבותו

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות. לפורום הפעיל - יחסי הורים ילדים וזוגיות
חלק מתפקידיו של המתבגר הנו בניית זהות משל עצמו. על מנת לבנות את זהותו, על המתבגר להיפרד מהוריו. פרידה זו באה לרוב עם "בעיטות" לעבר כל מי שקרוב אליו. מכאן שהוריו של המתבגר הם "הנפגעים" העיקריים. במצב זה מאוד קשה להשאיר ערוצי תקשורת פתוחים בין ההורה למתבגר, דבר חשוב ביותר ביחסים בין הורים לילדים באופן כללי, ובפרט בגיל ההתבגרות שבו המתבגר מתמודד עם לא מעט קשיים וחרדות. "מה שחשוב באמת סמוי מן העין", כך אמר השועל לנסיך הקטן. בפורום זה נעסוק באפשרות לראות את המתבגר ו"הבעיטות" שלו מעבר למוצג, כלומר לראות את הסמוי מן העין. אנשי צוות, הורים וכל מי שמקורב לגיל נפלא זה, מוזמן להצטרף לפורום, לשאול, להיוועץ, ואף לשתף מהתנסותו וחוויותיו.
909 הודעות
764 תשובות מומחה

מנהל פורום גיל ההתבגרות ומורכבותו

גולשים יקרים: הפורום נסגר.
21/12/2012 | 16:50 | מאת: עומר

ההורים שלי אומרים לי שאני יגדל ויעזוב את הבית .כול הזמן הם חוזרים על המשפט הזה ואי אפשר לדבר איתם כי אף פעם אין להם סבלנות אליי כול יום יש מריבות איתם וזה נגמר בזה שהם מכרימים לי דברים כמו הטלפון או את האייפד ואז הם סוגרים אותי בחדר איך אני אמור להתמודד אתם

17/10/2010 | 13:28 | מאת: זהר

האם ישנו קשר אצל בנים בגיל ההתבגרות בין שיעור על הפנים, לבין גובה? ז"א, האם תופעות גופניות של התבגרות שטרם הופיעו מעידות גם על כך שהגדילה לגובה מתעכבת? אני בן 15 ושלושת רבעי בגובה 1.70. עוד כמה שנים אנ אגבה?

בתי בכיתה יא וכבר 5 שנים מלווה בקצינת ביקור סדיר.כל בוקר אני מעירה אותה לבי"ס וכל יום הצגה חדשה. איחורים ומה לא.נתתי לה כניראה יותר מידי בחיים.היא מתייחסת אלי בזלזול וביטול וככמובן מאליו.ניסיתי כל מיני סוגי מטפלים בשנים האחרונות.כל טיפול אחרון הבנתי כמה המטפל הקודם היה ביזבוז ומחטיא את המטרה אחרי ששילמנו כבר ים כסף.היה לה פסיכולוג שהיה רכרוכי והיא מרחה אותו כמו מרגרינה.כל המישפחה ניסתה בטוב בפחות טוב ובכל דרך לדבר והיא לא מבינה מה רוצים ממנה? לפני כמה ימים זרקתי אותה מחוץ לבית.שהיא תבין שאי אפשר ככה יותר. מישהו מהמשפחה לקח עליה בנתיים חסות. אני זקוקה בדחיפות לפסיכולוג סמכותי שבקיא במתבגרים שיוכל לפצח את העקשנות שלה והללה לנד בו היא חיה.איך מוצאים את זה? פסיכולוגים פרטיים גובים כסף לפגישה . אי אפשר לשלם מאחד לשני כדי לקבל את הרושם? איך יודעים מי תותח בתחום כזה? שהתעסק כבר במיקרים כאלה ומסוגל להצליח בטיפול? אין לי כבר זמן לניסוי וטעיה...

ציפי יקרה, אכן נשמע שמאוד לא פשוט אצלכם. ראשית כדאי להתייעץ עם יועצת בית הספר ולבקש ממנה המלצות על מטפלים טובים. שנית לא בטוח שהייתי פונה למטפל פרטני לבתך אלא יותר למטפל משפחתי כדי להתחיל בטיפול משפחתי שלכם ההורים יחד איתה כדי לפתוח מחדש את ערוצי התקשורת ביניכם. בכל עיר יש מרכז טיפולי הנותן שירות טיפולי משפחתי בתשלום מאוד מסובסד, כדאי לבדוק זאת. בהצלחה בתיה

17/10/2010 | 02:43 | מאת: ציפי

חשבתי לפנות לפסיכולוג כי גם להמשיך\להתחיל טיפול בו תעבד את קשייה .הילדה שבורה ובמצב נפשי לא קל.

15/10/2010 | 09:52 | מאת: רותי

שלום, בני בכתה ח. ילד מוכשר באופן יוצא דופן במגוון תחומים. מאז ומתמיד לא היה לו קל חברתית. גם בשל היותו "מיוחד" וגם אולי משום שעד היותו בן 12 לא היו לו אחים. בכל שינוי ו/או מעבר הוא מלא תקווה שיהיה לו יותר קל/ מעניין חברתית ותמיד מתאכזב. אין חבר קרוב. אין מפגש יזום עם חברים אחהצ כלל. ספורטאי- מקפיד ללכת לחוגיו מספר פעמים בשבוע ונהנה מאד. מנגן המון להנאתו.ה"חברה" מארגנים מידי פעם מפגשים בערב אליהם הוא תמיד מוזמן ותמיד הולך בשמחה. לכל מסיבה הולך ונשאר עד האחרונים. תמיד כייף לו. אני יודעת שהוא מאד מוערך ושאף אחד לא מתאר לעצמו שהילד המצחיק והמבריק (והחתיך) הזה, מעבר להיותו אחד מה"חברה" במפגשים, לעולם לא רואה חברים אחהצ. (לא מתקשר ולא מתקשרים אליו). בפייסבוק יש לו המון חברים וראיתי לא פעם כמה הוא מקבל תגובות חמות. אם אני מנסה לגרום לו ליזום מפגש עם חבר - אם יצא לפועל ישמח, אם לא יצליח (בד"כ מתקשה עם כך) יבקש שאעזוב אותו. מה עושים? איך נותנים לו כלים? מה הוא אמור לעשות עם זה שאכן רב בני גילו לא ברמתו? (אני גם יודעת ששנה שעברה לתקופה מסויימת ניסה לדבר כמו השאר וננזף על כך- שאיפה הילד שהם מכירים... עד כמה להתערב? שאלתי לא פעם ואינו מוכן לקבל כל סוג של יעוץ מקצועי.

רותי יקרה, אני מבינה את דאגתך עם זאת נראה שבנך מסתדר לא רע, אין לו אומנם חבר קרוב אך הוא מוזמן לאירועים ואף נהנה מהערכה רבה בין חבריו. כלומר הוא לא ילד נדוי חברתית. לפעמים לוקח יותר זמן למצוא את החבר הקרוב המתאים. צריך זמן וסבלנות ובעיקר להמשיך להיות עם היד על הדופק. בהצלחה בתיה

16/10/2010 | 23:30 | מאת: רותי

ראשית, הרגעת אותי. תודה. שנית ובכל זאת... כאשר הוא ימים על גבי ימים בבית ומתלונן שמשעמם לו ומדבר על כך שאינו חברתי כ"כ- מה עלי לעשות? לתת לו עצות מה לעשות? להכיל ולא לכוון? ליבי יוצא אליו כל אחהצ כשהוא חוזר הביתה ולא יוצא עד החוגים בערב ואז חוזר שוב ומסתגר לו. כיצד קורה שיש פער כזה גדול בין הנראה למראית עין, בין ההערכה החברתית כלפיו לבין מה שקורה בפועל? שוב, מחדדת, אחד מכולם- יוזמן תמיד כשיוזמנו חבורה גדולה, אך לעולם לא יוזמן (או יזמין) למפגשים אחד על אחד או עם קבוצת חברים מצומצמת. איך אני יוצרת אצלו תחושת ביטחון. גם כלפי מה שיש- וכפי שציינתי וחיזקת אותי יש לא מעט ובמקביל גם ביטחון ליזום, להיענות לצורך שלו ("לעשות משהו")להיות בחברה יותר.

14/10/2010 | 14:01 | מאת: מיכל

14/10/2010 | 14:13 | מאת: מיכל

בתיהיא בת זקונים לומדת בפנימיה. תמיד שהיא מגיעה המפנימיה היא מסתגרת בחדר בקושי היא מדברת איתנו ואם היא מדברת אז כן ולא או אם היא רוצה כסף. בפנימיה תפסו אותה מעשנת , אני פשוט לא יודעת אך להגיב עם הידיעה הזאת היא לא יודעת שאני יודעת שתפסו אותה מעשנת. מה לעשות? היא מקבלת כל מה שהיא רוצה אני משתדלת לעשות לה רק טוב אבל היא כנראה לא מה עריכה את מה שהיא מקבלת . אז מה לעשות? בתודה מראש לאמא המודאגת

אמא יקרה, מאוד קשה לשלוט בילד שחי מחוץ לבית עם זאת מאוד חשוב שתשוחחי עם בתך שתפי אותה בכך שאת יודעת על העישון שלה ועל הדאגה שלך מכך. גם אם בתך לא תתלהב משיחה זו, את האמא שלה וחשוב מאוד שתעבירי לה את דאגתך. בהצלחה בתיה

13/10/2010 | 18:35 | מאת: אלון

שלום, אני בן 17 ויש לי חברה שעוד מעט בת 15. אני יודע שהפרשי הגיל יחזית גדולים אבל באמת שאנחנו ממש מתאימים, היא גם יחסית בוגרת ומפותחת גופנית גם, ואנחנו ממש מתחברים ואוהבים למרות הפרשי הגיל. אנחנו חברים כבר קצת יותר מ3 חודשים והכול הולך פחות אויותר נפלא חוץ מדבר אחד: עניין הסקס. אני מאוד רוצה לקיים יחסי מין איתה ואני אל סתם בחור של סטוצים אלה ממש מאהבה! והיא אפילו אמרה לי פעם שהיא רוצה לשכב איתי אבל תמיד כשאני מתחיל ללכת לכיוון היא אומרת לי שהיא לא מוכנה ושאני לא יבין את זה ושאני צריך לחכות למתי שהי אתרגיש שזה נכון. אני מנסה להסביר לה שמאוד קשה לי להתאפק אבל בכל מקרה אני לא לוחץ עליה!! אני תמיד מקשיב לה והכול.. בקיצור אני לא יודע מה בידיוק לעשות, נורא קשה לי לחכות עם זה, בכל זאת גם רוב החברים שלי עושים את זה עם חברות שלהם כול הזמן ואני לא יודע מה להגיד לחברה שלי ומה לעשות בכללי. אשמח לעצה, תודה.

אלון יקר, אחד מהבעיות בהפרשי הגיל בגיל שלכם היא נושא הבגרות הרגשית. החברה שלך מאוד מפותחת פיזית וזה יכול מאוד לבלבל אותך ואותה, עם זאת נראה שמבחינה רגשית החברה שלך עדיין אינה מוכנה לכך. זה לא קשור לכך שאתה אדם בוגר ורציני זה קשור יותר לכך שהחברה שלך צעירה בגיל הכרונולוגי והרגשי ולכן אין אפשרות אחרת חוץ מלחכות בסבלנות. זכור שיחסי מין זה דבר רציני וחשוב לקיים אותם רק כששני בני הזוג מוכנים נפשית לכך. בתיה

13/10/2010 | 08:29 | מאת: אמא

בתיה שלום, אני אם ל- 4 ילדים שתי בנות ושני בנים אחת הבנות בת 15 שגיל ההתבגרות שלה מאוד קשה עם מצבי רוח התפרצויות זעם קללות ומכות אבל רק בתוך הבית. אני שמה לב שלאחרונה יש נסיגה חברתית וגם מצב הרוח שלה קצת ירוד. אני רוצה לקחת אותה ליום כייף איתי לבד. האם יהיה נכון לפנות ישירות ולשאול אותה מה קורה ושאני רואה שישנה ירידה במצב רוח ? ישנה יותר תוקפנות וכן מה קורה עם החברות? או לבוא בגישה אחרת? אני ממש רוצה לדעת מה קורה איתה.

לקריאה נוספת והעמקה

אמא יקרה, הרעיון שלך לקחת את בתך ליום כייף נשמע מאוד מוצלח לא בטוח שבתך תהנה לכך אך כדאי להציע. בכל מקרה הגישה לדעתי צריכה להיות של להעביר לה את המסר שאת דואגת לה, שאת רואה את הירידה במצב רוח שלה ולהזכיר לה שאת נמצאת איתה בטוב וברע. אפשר גם להציע לה שיחות עם איש מקצוע במידה תרגיש צורך בכך. בהצלחה בתיה

12/10/2010 | 15:29 | מאת: אנונימי

שלום אני בת 12 וחצי ושוקלת 39 והגובה שלי זה מטר 55 רציתי לדעת אם אני צריכה להמין או להרזות או שבכלל משקלי בסדר?

אנונימית יקרה, מדוע להתעסק במשקל? את נמצאת בתחילת גיל ההתבגרות, גיל של הרבה תהפוכות גם בגובה וגם במשקל. החשוב בגיל זה הוא להקפיד לאכול בצורה מאוזנת את כל אבות המזון ולהקפיד על פעילות גופנית בהצלחה בתיה

11/10/2010 | 17:27 | מאת: ב\

היי, בזמן האחרון אני עובר תקופה לא טובה, העיפו אותי מהמסלול שממש רציתי בצה"ל והיום כנראה שנכשלתי בטסט הרביעי שלי. אני מרגיש ממש לא טוב עם עצמי ומרגיש שנמאס לי להאכזב כל הזמן מהדברים האלה, זה ממש מעציב אותי ומעביר בי מחשבות לא טובות. אין לי כוח לשטויות האלה יותר ואין לי מושג מה לעשות, אבל זה מדכא אותי ממש, מה עליי לעשות?

ב' יקר, אכן כישלונות יכולות מאוד לדכא לזמן מה ונראה שאתה כרגע נמצא במין מצב רוח כזה, השאלה עם יש לך עם מי לדבר על האכזבות שלך, במידה ואתה מרגיש שהדיכאון מתחיל להשתלט עליך כדאי לפנות לרופא המטפל בצבא ולבקש הפניה לקב"ן. החשוב ביותר לשים לב לרגשות שלך, נראה שבינתיים אתה מצליח מאוד בכך! בהצלחה! בתיה

10/10/2010 | 08:53 | מאת: אמא מתוסכלת מאוד

שלום, רק אני בטוחה שיש לבני בן 12.5 קשב וריכוז כי הוא מדבר הרבה, כל הזמן בתנועה, מתפרץ בזעם, דימוי עצמי נמוך. הבעיה היא שהוא מאוד נבון ולמד להתמודד עם ההפרעה כך שהוא מצטיין בלימודים ולדעתי גם האיבחון שעשיתי לא עלה על זה בגלל יכולת ההתמודדות שלו. הנוירולוגים שהייתי אצלם אמרו שאין לו ולפיכך לא נתנו שום תרופה. בעלי חושב שאני פאנאטית. הבן שלי חושב שאני חושבת עליו שהוא פסיכי ורק אני בלב יודעת שיש לו הפרעה ולא יכולה לשות כלום. עצה בבקשה.

לקריאה נוספת והעמקה

אמא יקרה, ההתנהגות שאת מתארת יכולה לנבוע מבעיות קשב וריכוז אך גם מקשיים רגשיים, ניכר שבנך מאוד סובל וסבל זה יוצא בתסכול עם הרבה זעם. פני לטיפול רגשי אצל מטפל שמתמחה בגיל ההתבגרות. בהצלחה בתיה

ד"ר שלום. אני סובל לעתים כשאני נמצא בביה"ס באמצע השיעור מסחרחורת, טשטוש ראייה, הזעה קלה ותחושה שאני עומד להתעלף (בן 16 וחצי). האם הטיפות שציינתי בכותרת מסייעות למנוע תופעות אלה?

10/10/2010 | 17:08 | מאת: אחר

10/10/2010 | 17:10 | מאת: אחר

אני לא רופא אבל יכול להיות שאתה בחרדה או בלחץ ממשהו שיקרה לך יש לי שאלה: אתה אוכל לפני שאתה מרגיש את זה ? וב' אתה מסביר להורים?

אני בכיתה ט', בן 15 עוד מעט. הבעיה היא שאין לי ממש חברים בנים אלא יותר בנות.. יש לי חבר אחד שהוא חבר טוב והוא בחבורה כזאת של חברים.. והכרתי אותם השנה ונפגשתי איתם פעם אחת.. הם רוצים לעשות כמו זולה כזאת מין מקום לשבת בו ולפעמים הם מעשנים נרגילה אבל אני מרגיש בוגר מידי! מה זה זולה זה דבר שעושים בכיתה ד' אבל כולם עושים את זה ולי זה נראה מוזר.. וחוץ מהם אין לי עוד חברים. לאח שלי שהוא בן 23 יש הרבה חברים וגם אולי בגלל זה אני מרגיש בוגר כי אחים שלי גדולים.. ואני מרגיש שאני מנסה להיות כמו אח שלי כל הזמן!! וגם אני לא מבין איך אפשר להיפגש כל הזמן עם חברים ולא להיות עם המשפחה אני מאוד אוהב את ההורים שלי אבל אני מרגיש מוזר שאני איתם כל הזמן וקשה לי לעזוב אותם.. בבקשה תעזרי לי!!! :'( תודה

08/10/2010 | 17:47 | מאת: גיל

ואני מאוד בררן בחברים אני כל הזמן מנסה למצוא חברים שדומים לאחים שלי או לחברים של אחים שלי.. ואין בשכבה שלי ילדים נורמלים שאני יכול להתחבר איתם!

10/10/2010 | 17:02 | מאת: אחר

גיל יקר, אתה מנסה להיות משהו שלא ניראה לי שאתה רוצה, האחים שלך ואתה זה דברים שונים.. אתה צריך לרכוש חברים שכמוכה אבל אף אחד לא מושלם (כפי מה שאני יודע..) עם אתה גר בעיר שיש בה כמה חטיבות אז תנסה ליתחבר עם עוד ילדים מהחטיבות האחרות..

08/10/2010 | 08:43 | מאת: bash39

בתיה שלום הנני אמא לנערה מקסימה בת 15 ילדה מצויינת חברותית תלמידה טובה וקשרינו איתה טובים מאד. היא סיפרה לי שיש לה קושי בהתמודדות בשיעור מחול בבית הספר כאשר נדרש ממנה לבצע מול קבוצת הבנות והמורה, תרגיל כוראוגרפיה עצמית. היא מתארת חרדה, עד כדי סבל ותחושת בושה מאחר והיא מרגישה שאינה מבצעת את התרגיל באופן מקצועי. היום היא לא רצתה לקום לבית הספר בגלל הקושי להתמודד, ואני עמדתי על כך שתלך גם אם תחליט שלא לבצע את הריקוד. אייך אפשר לעזור לה להתמודד עם הקושי הזה? תודה

10/10/2010 | 17:04 | מאת: אחר

אמא מודאגת יקרה, הבת שלך כניראה סובלת מיזה שיצחקו עליה רק בגלל שהיא לא עושה את זה ברמה של המורה תשכנעי אותה שלפעמים צריך לנסות ולא תמיד הכל מושלם ותמיד יש מקום לישתפר וגם צריכים להבין שצריכים לקבל ביקרות בונה..

אמא יקרה, נראה שבתך מאוד יסודית ויסודיות זו כרגע פוגעת בה. השאלה היא מדוע בתך חייבת להיות כה מוצלחת בכל? כדאי לברר איתה מה יקרה אם לא תצליח בכל דבר. במידה ומצב זה נמשך כדאי לפנות לעזרה מקצועית. בהצלחה בתיה

07/10/2010 | 12:21 | מאת: אמא מודאגת

בתי בת ה-22 שמנה לאחרונה ומתקשה לבחור בגדים בבוקר. היא מוציאה ערימות של בגדים, מניחה על המיטה וכשמצטברים הרבה בגדים היא מתעצלת לקפלם ולהחזירם לארון ואז משליכה לכביסה (בגדים נקיים). כשאני מבקשת להחזיר למקום היא מתחצפת ואומרת "מה אכפת לך?" - והרי אני זו שמכבסת-תולה-מקפלת... מה עושים?

10/10/2010 | 17:07 | מאת: אחר

אמא מודאגת, יש לי שאלה אליך : הבת שלך מתאמנת או שהיא כל היום יושבת "רגל על רגל"? עכשיו הבת שלך כניראה רוצה להמשיך את המרד של גיל ההתבגרות יכול להיות שלא היה לה בגיל ההתבגרות אז היא רוצה לעשות אתזה עכשיו בגיל 22 עצה בשבליך: תקחי את הבגדים שלה בחזרה ועם היא הפעילה את המכונה תקחי רק את הבגדים שלך לא של הילדה ...

אמא יקרה, נראה לי שבתך בוגרת מספיק כדי לכבס לעצמה את הבגדים, וכשזה יקרה אין לי ספק שבתך תקפיד יותר לבחור אלו בגדים נכנסים לכביסה ואלו לא. בהצלחה בתיה

03/10/2010 | 18:52 | מאת: שירה

לבתי בת ה-17 דימוי גוף נמוך, על אף שהיא ילדה יפה, ואינה סובלת מעודף משקל. היא אינה מחוברת למיניות שלה ולהתפתחותה כאשה, וכל מראה של איבר נשי גורם לה לזעוק "איכס" בילדותיות. יש לציין שהיא אינה מאפשרת לי לראותה בעירום מאז היותה בת 11. זהו גם הגיל בו החל להשתנות דימוי הגוף שלה. לחברותיה כבר יש בני זוג וחלקן אף התנסו ביחסים מיניים. הייתי רוצה שבתי תהיה פתוחה יותר, תאהב את נשיותה ותמצא יופי ועניין בחושניותה. כיצד אוכל לעזור לה לקבל את עצמה כאשה?

לקריאה נוספת והעמקה

שירה יקרה, השאלה אם הדימוי גוף הלא נשי כפי שאת מגדירה זאת מפריע גם לבתך? במידה ובתך אינה משלימה עם מיניותה ודבר זה מפריע לה אז אפשר לפנות לעזרה מקצועית כדי לברר את הסיבה לכך. בהצלחה בתיה

03/10/2010 | 01:40 | מאת: אור

שלום, יש לי אח בן 17. בשנה האחרונה הוא התחיל לעשות כל מיני תנועות מוזרות כמו לנשק את הספה, לשטוף ידיים לעיתים תכופות מאוד ללא סיבה, לנשק מזוזה המון פעמים, לגעת במשהו כמה פעמים, להרים את הגופיה ולנגוע בה עם הפה ודברים כאלה נוספים מוזרים. בזמן האחרון הדבר הפך להרגל דבר שדיי מעצבן לראות אותו. הבעיה היא שאנחנו אומרים לו והוא מכחיש כאילו הוא לא מודע לזה, למרות שהוא כן. פעמים רבות שאלנו אותו מה הסיבה והוא מתעלם מכך. אנחנו חושבים שזה דמיונות, אני לא זוכרת אם פעם הוא סיפר לנו אבל כביכול אני חושבת שבדמיונות אומרים לו "אם לא תעשה ככה יקרה ככה (משהו רע) " וכו' .. אני לא יודעת אם יש לזה שם אבל הייתי רוצה לדעת ממה זה נובע ואיך אפשר להוציא לו את זה מהראש.

04/10/2010 | 11:11 | מאת: אורי

אור שלום, אני לא פסיכולוג או פסיכיאטר!!!, אך מהמעט שאני מבין בתחום, ההתנהגות שאתה מתאר שייכת לתחום של בריאות הנפש. יתכן ומדובר בתופעה שנקראת הפרעה טורדנית כפייתית (O.C.D), שבה בין השאר אנשים נוהגים לחזור על פעולות פעמים רבות- כמו שטיפת ידיים, כיבוי והדלקת מתגי חשמל וכדומה. אינני יודע בן כמה אתה אבל בכל מקרה כדאי שההורים שלך יפנו לייעוץ מקצועי (פסיכיאטר) וברור שבשלב מסויים אחיך יצטרך לפגוש אותו גם כן. לגבי העובדה שזה מעצבן אותך, ייתכן ובעתיד תצטרך להשלים עם העובדה שלאחיך יש בעיה, אבל כרגע אני מציע לך להבין את מצבו ולתמוך בו כיוון שאם אכן יש לו בעיה הוא זקוק לכל התמיכה וההאהבה מצד הקרובים אליו ובעיקר מצד משפחתו.

05/10/2010 | 11:44 | מאת: אלמוני

גם אנו עברנו את זה עם הבת. יש לטפל במיידי מול פסיכולוג המומחחה לטיפול קוגנטיבי. לא להיבהל ! טיפול נכון ומהיר יטפל יפה בבעייה. חשוב הוא הפסיכולוג הנכון

אור יקרה, מאוד מסכימה עם ההמלצה לפנות לייעוץ דחוף כדי לעזור לאחיך בהצלחה בתיה

30/09/2010 | 17:49 | מאת: מירי

מה עושים כאשר קבוצת ילדים נטפלים לילדה, מכנים אותה בשמות שממש גובלים בלשון הרע (מדובר בילדה טובה מאוד, אך נוצרה מריבה בינה לבין אחד הבנים המאוד מקובלים ומאז הוא וחבריו יורדים לחייה) כדי לפגוע בה. העניין הוא שהם קוראים לה בשמות אלה בכל מקום ובכל זמן(גם בתוך ביה"ס וגם מחוצה לו) ומשפיעים על ילדים אחרים. בנוסף,הם ממציאים דברים שכאילו היא עושה על מנת לסכסך בינה לבין ילדים אחרים וכדי לגרום להם לשנוא אותה. הדבר ממש מפחיד, שכן נער אחד הצליח לגרור אחריו כל כך הרבה ילדים שמחפשים לעשות לה רע. האם כדאי לפנות לאחד ההורים ולדבר איתו? כרגע אין באפשרותי לפנות לביה"ס בגלל החופשה ובינתיים הם ממשיכים. לא ברור עד כמה יוכלו לעזור בביה"ס. אודה לתשובתכם.

מירי יקרה, התאור שלך נשמע כהתעללות רצינית ביותר שאותה נערה עוברת מצד החברה, מאוד חשוב לא לשתוק וכן להעזר בחברת המבוגרים כדי לשים להתעללות זו סוף! בהצלחה בתיה

29/09/2010 | 08:51 | מאת: לולו

יש לי בת שהיא כבר 14 ועד עכשיו אין לה חברות בבית הספר כל פעם שהיא מתקרבת למישהיא תרגיש שהיא לא מעונינת בה הבעיה הזאת כבר איתה כל הזמן ואני חושבת להעביר אותה לבית ספר אחר האם ההחלטה נכונה? נא לעזור לי מה עלי לעשות???

לולו יקרה, העברה לבית ספר חדש לא תפתור את הבעיה אם אכן זו בעיה שחוזרת על עצמה בכל המסגרות, לפני המעבר החדש כדאי לנסות טיפול רגשי של בתך אצל מטפלת המתמחה בגיל ההתבגרות כדי שהמטפלת תוכל לעזור לבתך למקד היכן הקושי שלה בהתחברות עם בני גילה. בהצלחה בתיה

27/09/2010 | 21:23 | מאת: אלונה מירושלים

שלום רב ביתי בת ה10- מבקשת כל הזמן לאכול. כרגע היא מאוד רזה, אבל זה מפתיע שהיא רעבה רוב הזמן. אולי היא לא מוזנת טוב עי"י? אולי משהו מפריע לה? איך אוכל לדעת...אני רואה שזה לא טבעי לבקש כל הזמן לאכול. האם זה הגיל? אודה על עצה טובה ומועילה.

אלונה יקרה, ייתכן שאכן בתך אינה מאוזנת וייתכן שזה חלק מהגיל. בכל מקרה כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל במידת הצורך הוא יפנה אתכם לדיאטנית. בהצלחה בתיה

27/09/2010 | 13:11 | מאת: אמא

תפסתי אתמול את הבת שלי, בת 15, מעשנת. איך להגיב? איך לגמול אותה מההרגל? היא כמובן אמרה שזות הפעם האחרונה, והיא כבר החליתה להפסיק, אבל אי אפשר להעמין לזה.

אמא יקרה, אכן עישון ושתיה בקרב בני הנוער זו בעייה קיימת וכואבת ביותר, בתך תפסיק לעשן אם היא תחליט בכך ולא כל כך תלוי במה את תעשי או לא תעשי בטח לא בעונשים. החשוב כאן הוא לברר מהיכן היא מוציאה את הכסף לקנות את הסיגריות ולהבהיר שהכסף לא יכול לבוא מהתקציב שלכם(אם כך תחליטו כמובן). בהצלחה בתיה

03/10/2010 | 10:36 | מאת: אורי

אמא יקרה, בנוסף לעצה שקיבלת מבתיה קריגר, אני מוסיף ברשותך הערה משלי. לדעתי בתך חייבת להבין כמה העישון שלה פוגע בך. נכון לא בהכרח היא מיד תשנה את ההרגל, אבל זהו מסר שחייב לעבור ממך אליה. חשוב שתדע כמה את אוהבת אותה וכמה העישון שלה מצער אותך ופוגע בך נפשית וגם פיזית (אם היא תעשן לידך). כך דרך אגב הייתי מצפה מבתך לנהוג במידה ואת היית מ עשנת וזה היה מפריע לה. לאחר שיחה שכזו מלב אל לב, ברור שצריכים להציב גבולות לגבי עישון בבית ולגבי מימון ההוצאה על סיגריות. בהצלחה.

27/09/2010 | 12:11 | מאת: משה עמיר

יש לי ילד בן 14 חכם מאוד. ראשון בכיתתו מבחינה לימודית. גם מבחינה חברתית הוא בסדר. הבעיה היא שאין לו אומדן לזמן בכלל. הוא מרבה לאחר ומצטער על זה מאוד. הוא מרבה לפספס את ההסעה בבוקר. לפספס את תחילת הוכנית הטלוויזיה האהובה עליו. הוא יכול לשכוח לצאת למסיבה בזמן. ועוד. יש לו שעון וגם בבית יש שעונים. אני מנסה לעבוד איתו על זה וברו לי כי הוא מבין את חשיבות הזמן ובכל זאת ממשיך לאחר. שאלותיי: 1. האם זה נורמלי? 2. מה ניתן לעשות כדי לטפל בבעיה? 3. מישהו שאני מחשיבה את דעתו אמר לי שאולי צריך לפנות לפסיכיאטר. האם זה לא קיצוני מידי? האם יש קשר? תודה רבה רבה רבה.

משה יקר, ייתכן ומדובר כאן בבעיית התארגנות ולא יותר מכך, השאלה היא ממתי יש לבנך בעייה עם זמנים? האם תמיד היה או שזה דבר שהתעורר עם הגיל? לפני שרצים לפסיכיאטר לדעתי כדאי לשוחח בנך לברר ביחד ממתי הבעיה קיימת ועד כמה היא מפריעה לו לתפקוד היומיומי. כמו כן כדאי לחשוב ביחד מה יכול לעזור לו בהתארגנות שלו, בדרך כלל ילדים יודעים הכי טוב מה עוזר להם. החשוב כאן הוא לזכור שבנך לא עושה זאת בכוונה להרגיז ולכן כעס כאן זה לא דבר שיכול לעזור או למנוע את האיחור בפעם הבאה. בהצלחה בתיה

03/10/2010 | 11:49 | מאת: משה עמיר

שלום בתיה, תודה על תשובתך. הבעיה קיימת מאז ומתמיד. בעיית האיחורים כן מפריעה לבני בחיי היום-יום. הוא מאוכזב מזה שהוא מאחר למקומות שחשוב לו להגיע בזמן. ככל שהוא גדל מצפים ממנו ליותר אחריות בכל המסגרות שהוא נמצא בהן וכשאינו עומד בזמנים - הוא מרגיש כי הוא מאכזב את כולם. חשוב לי לציין שמדובר בילד חכם במיוחד. מה שמטריד אותי במיוחד זה הערתו של איש המקצוע שהתייעצתי איתו (ואשר אינו מכיר את בני) שאמר שייתכן כי צריך טיפול פסיכיאטרי. האם יש קשר? האם ידוע על מקרים שבהם איחור מעיד על בעיה פסיכיאטרית? האם זה לא משהו שאפשר לעבוד עליו ולקוות שעם הזמן זה ישתפר? איך פסיכיאטר יכול לעזור? שוב תודה.

27/09/2010 | 08:17 | מאת: ורדית

בוקר טוב ומועדים לשמחה אבקש את תגובתכם בני הצטרף למסע בתנועת נוער ליומיים ביום השני בבוקר התקשר שאינו מעוניין להמשיך במסע והוא עם עוד מספר חברים נוסע בכוחות עצמו חזרה כדי לשהות אצל אחד החברים שיש לו דירה ריקה לראות סרט הסברתי לו שהוא נמצא במסגרת ושאינו יכול להחליט שזה לא מעניין אותו שיש אחריות ושילמתי על כך שישתתף במסע על כן הוא חייב להישאר אך הוא הודיע שלא יספר לי יותר כלום והוא יצא לכוון ביתו של החבר. אובדת עצות לחלוטין, אבקש את תגובתכם למצב סבוך זה...

ורדית יקרה, בן כמה בנך? הגיל כאן מאוד משמעותי, התגובה היא אחרת אם בנך בן 13 או אם הוא בן 17. בכל מקרה אין ספק ששיחה הדדית ביניכם כאן היא מאוד חשובה שכן ברור שהייתה אכזבה הדדית, בנך התאכזב מתגובתך שכן הוא ציפה להסכמתך בהחלטתו ואת התאכזבת מפרישתו מהמסע.לכן הברור ההדדי והחלטה מה קורה בעתיד כשיש מצב דומה הוא מאוד חשוב כאן.כמו כן חשוב לברר נושא הכסף ששילמת, האם את דורשת ממנו את ההחזר או מוותרת על כך. אגב מה חושב האב בכל הנושא? כדאי לשו איתו ולהחליט ביחד על העמדה שלכם לפני שאתם יושבים לשוחח עם הבן. בהצלחה בתיה

26/09/2010 | 13:57 | מאת: מאיה

שלום רב, בני בן 13.5. אינטיליגנט מאד. לא בדקנו אף פעם אך סביר להניח גאון או גובל בגאונות- בא לידי ביטוי במגוון רב ביותר של תחומים- נגינה, כתיבה, מתמטיקה, שפה מדוברת גבוהה, תחומי עניין רבים ושונים מבני גילו. כך מאז ומתמיד. כך מאז ומתמיד לא קל לו... לאחרונה שיתף אותי שבכל יום עוברות לו בראש מחשבות מטרידות ביותר עלינו ההורים ובעיקר על אחיו הקטנים (קטנים ממנו משמעותית- חצי שנה ושלוש). שיתף שמדמיין אסונות כגון תאונות דרכים, פיגוע ירי, נפילה ושמייד דומע ולפעמים בוכה ממש. עד כדי כך שמבקש לא להשגיח עליהם. מאד אוהב אותם מאד קשור אליהם. עניתי לו שזה חלק מתהליך התבגרות נורמלי- להיות מודע לסיכונים השונים, לשמור ולהישמר, שכך חשים כל ההורים ושגם אני לעיתים מדמיינת אסונות, נלחצת ומנסה להסיר מליבי מחשבות רעות. האם עניתי נכון? האם זה נורמלי לגילו?

מאיה יקרה, חרדות כל עוד אינן מפריעות בתפקוד היומיומי הם בתחום הנורמה, עם זאת אני שומעת בפנייתך דאגה לבנך מבחינה מצבו הרגשי, אני מבינה מהכתוב שהוא ילד מאוד מיוחד, אך לפעמים ילדים מיוחדים "משלמים" מחיר חברתי גדול האם זה המצב של בנך? אם כן היות והוא בתחילת גיל ההתבגרות, גיל שבו הדימוי העצמי מאוד מחובר למצבו החברתי אני מאוד ממליצה לפנות לעזרה רגשית בו בנך יוכל לבטא את חששותיו ולקבל תמיכה כיצד להתמודד עם קשייו. בהצלחה בתיה

30/09/2010 | 17:43 | מאת: מאיה

בתיה שלום, מודה לך על תשובתך. אכן, דייקת בדברייך. לא מזמן בהקשר כלשהו דיבר על כך שלא אהב ללכת "לדבר עם מישהו" כשהיה בגן. התגרשתי כשהיה בן 3 ותקופה קצרה ביקר אצל פסיכולוג ילדים. אביו התנגד והפסקנו עם כך. עתה, נזכר בזה (שוב, היה בן 5 וזוכר היטב...)כאקט "טיפשי" שהוא לא מבין איך אנשים הולכים לפסיכולוג ושהוא לעולם לא ילך שוב (כמובן שבזמנו, בגילו, הכל היה דרך משחק ועדיין...) חברתית הוא פעיל מאד בפייסבוק ובחוגים שונים,הולך להרבה מפגשים חברתיים קבוצתיים- תמיד מוזמן ותמיד נענה, אך לא נפגש כמעט בכלל באופן פרטני עם חברים לאחר הלימודים ולא יוזם בעצמו כלל). אין לי ספק שלא קל לא. איך משכנעים אותו לעזרה ככלשהי ולמה בדיוק, כדי שיעתר להצעה?

אני לא אוהב לעשות זאת וזה דוחה, אבל אני מכיר חבר שהפתיע אותי שאמר לי שהוא אוהב ללבוש חיתולים ולשים מוצצים ואפילו להתנהג כמו תינוק, שאלתי היא האם נער או נערה כזאת בגיל הבגרות זה יפגע בהם? בהתפתחות? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

תומר יקר, ראשית יש לחברך מזל שיש לו חבר כמוך שדואג לו, הייתי מאוד ממליצה לך לא להתייחס לדברים שחברך סיפר לך,אלא יותר להייחס לחברות ביניכם אם זו חברות שטובה לך זה מה שחשוב, ולזכור שלכל אחד הזכות לעשות בחייו הפרטיים את הדברים המהנים אותו כל עוד הוא לא פוגע באחר. חשוב על כך, בתיה

22/09/2010 | 11:21 | מאת: טלי

אמא שלי בטוחה שאני עושה סקס למרות שאני לא, מתעקשת לחסן אותי נגד סרטן צוואר הרחם למרות שאין לי סרטן ומפריעה לי כל הזמן כשאני רואה טלויזיה. מה לעשותתתת?!

לקריאה נוספת והעמקה

טלי יקרה, בת כמה את? מדוע לדעתך אמא כל כך משוכנעת שאת כבר מקיימת יחסים? הזימני את אמא לשיחה של בנות על כוס קפה בבית קפה ושוחחי איתה על הדברים שקשים לך איתה והזמיני אותה לשתף אותך בחששותיה, זכרי גם כשאמא מעצבנת היא עושה זאת רק מדאגה אלייך כי את הדבר היקר לה ביותר, לכן חשוב שתנסי להרגיע אותה, זה לא מבטיח שתצליחי אך לפחות תוכלי לפתוח יותר את הדברים שמרגיזים אותך ולחשוב יחד על דרכים להתמודד איתם. בהצלחה בתיה

21/09/2010 | 19:22 | מאת: יעל

שלום... קוראים לי יעל[שם בדוי] ובעוד שבועיםם אחגוג 16. אני תלמידה מצטיינת, רקדנית, ממש הבת שכל הורה חולם עליה וההורים שלי הכי מרוצים וגאים בי בעולם. אמא שלי אף פעם לא דיברה איתי יותר מדי בפתיחות.. בין אם זה על רגשות..ואפילו על מחזור.. קיבלתי מחזור לפני שנתיים ועד עכשיו לא סיפרתי לה.. היא פשוט יודעת שקיבלתי כי היא רואה שאני משתמשת בפדים. אף פעם לא סיפרתי לה על שום חבר שהיה לי כי אני ממש מפחדת ומתביישת לספר לה.. לאחרונה התחלתי לצאת עם בחור חדש.. הוא לא גר בעיר שלי [הוא גר מרחק של שעה וחצי נסיעה] והוא גדול ממני ב4 שנים..הוא בחור מדהים, באמת. הבעיה היא שאני לא מצליחה ולא הכי רוצה לספר לאמא שלי ולאבא שלי, כי אני ממש מפחדת מהתגובה שלהם.. אני יודעת שאמא שלי היא טיפוס די קר ואני מאמינה שהיא רוצה שאני קודם כל אסיים 12 שנות לימוד בהצלחה ואח"כ אחשוב על חבר ובילויים. לחבר הנקודה הזאת נורא מפריעה.. כי הקשר שלנו הוא הכי רציני שיש, והוא ממש רוצה שאני אספר להורים שלי, גם כי הוא רוצה לבוא אלי וגם כי העובדה שהם לא יודעים ממש לא תורמת לבעיית המרחק שלנו.. אני לא רוצה לספר לה אבל אני צריכה.. כי הקשר הזה חשוב לי ואני באמת לא יודעת איך לעשות את זה ומה לעשות..

לקריאה נוספת והעמקה

יעל יקרה, אני מסכימה עם ההחלטה שלך שחשוב לספר להורים על הקשר שלך עם חברך,לא ברור לי ממה את חוששת? יתכן שאם תצליחי להבהיר לעצמך מה חששותיך תוכלי להתמודד איתם טוב יותר. כמו כן כדאי לבדוק אם יש לך אדם שגם את וגם הורייך סומכים עליו, אם כן ייתכן וכדאי לשוחח איתו על חששותיך ולחשוב יחד איתו על דרכים לספר להורייך ולעשות שינוי בתקשורת ביניכן, חשבי על כך שיש לך הזדמנות לשנות את התקשורת ביניכם, דבר שכיום מפריע לך מאוד. בהצלחה בתיה

15/09/2010 | 14:53 | מאת: נורית מנדלסון

בתי החלה השנה כיתה ד'. מבחינה חברתית הייתי מדרגת אותה ממוצע ומעלה. היום חזרה ביתי מבית הספר בוכה ונסערת על כך שהמורה ביקשה מילדי הכיתה לציין שם אחד של ילד או ילדה שהם מכירים היטב. כל הבנות הופיעו ברשימה פרט לביתי. חברתה הטובה ביותר נמצאת כרגע בחו"ל ואמרתי לה שאין לי ספק שהייתה מציינת אותה. אך שום דבר לא הועיל. הילדה לא מפסיקה לבכות. אשמח מאוד אם תיעצי לי מה לענות לה ואיך בכלל להתמודד עם זה. תודה רבה.

15/09/2010 | 20:44 | מאת: מישהי

אני גם ילדה ואני חושבת שיש מורות שפשוט אטומות.וזה נורא מעצבן אותי אצלנו המורה אמרה להכין ברכה לאדם שאתה מודה לו ויש כאלה שקיבלו 10 ויש כאלה שלא קיבלו. אני ממש מבינה את הבת שלך...את יכולה להגיד לה שיש ילדים שלא מייחסים לזה חשיבות ופשוט זורקים שם.וגם לצערי יש המון ילדים צבועים שבטח עשו משהו כי לא נעים להם או שהם מפחדים על המקובלות שלהם... אני לא פסיכולוגית אבל אני ממש מבינה אותה.

16/09/2010 | 09:17 | מאת: נורית מנדלסון

אני ממש מודה לך על התייסותך. את ילדה מדהימה, יש הרבה מה ללמוד ממך. האמת שעזרת לי מאוד, מאוד. תודה חמודה

16/09/2010 | 09:17 | מאת: נורית מנדלסון

אני ממש מודה לך על התייסותך. את ילדה מדהימה, יש הרבה מה ללמוד ממך. האמת שעזרת לי מאוד, מאוד. תודה חמודה

13/09/2010 | 16:31 | מאת: אמא

שלום יש לי ילדה בת 12. בעיות גבוליות בקשב וריכוז, אך ללא צורך בריטלין, אלא יותר אסטרטגיות למידה. בשנה שעברה בקושי הכינה שיעורים, כל הזמן "אחר כך", "עוד מעט" וכו'. השנה הצבתי לה 2 חוקים: אין חברות עד שעה 16:00 ואין חברות עד שהיא לא גומרת את כל השיעורים. בימים המעטים שהם למדו, היא שוב מתחילה עם כל הסיפור. אחר כך, עוד מעט, היא קובעת עם חברה עוד לפני שהיא גמרה את השיעורים ואז מגיעה השעה והיא לחוצה כל כך להפגש, עד ששוב אני מתחילה לריב איתה ואני מסבירה לה שקבענו משהו והיא צריכה לעמוד בו, בכל כיתה ו'. כיתה מאד חשובה. אין לי יותר כח, אני מרגישה שאני ללא עמוד שידרה, שאני לא עומדת בפניה. מה עושים? איך פותרים את העניין אחת ולתמיד בלי לקלקל את היחסים בינינו, כי יש בינינו יחסים מאד יפים של אם-בת. אשמח לעצות. תודה

אמא יקרה, אכן נושא שיעורי בית הוא עיניין כאוב ומקלקל יחסים במשפחות רבות. ראשית ממליצה לך לקרוא את הכתבה שכתבתי בנושא. בקצרה רק אציין שכדאי לבדוק אם בתך אכן יכולה לעשות את שיעורי הבית או שהיא מתקשה בהם. במידה ואכן אין לה קושי של הכנה אלא קושי של התארגנות, אז כדאי לשבת איתה ולבדוק ולקבוע יחד איתה איפה הקשיים שלה ומה היא צריכה כדי להתארגן עם שיעורי הבית שכן מצב זה של מתח מקלקל לשתיכן את היחסים.קבעו דברים במשותף עם האפשרות של לבדוק איך זה עובד לאחר שבוע ובמידה שאינו עובד טוב חושבים על דרכים נוספות. כמו כן כדאי לזכור שנושא שיעורי הבית הוא בין בית הספר לתלמיד ובמידה ומגיעים פתקים מבית הספר, כדאי לשבת עם המורה והילדה ולקבוע איך ומה עושם עם בעית שיעורי הבית. בהצלחה בתיה

13/09/2010 | 13:45 | מאת: אב לא שקט

שלום רב, בני בן 17 עוד כחודש, כעת בשמינית, מצטיין בלימודים, ממוצע בגרויות עד כה קרוב ל- 100 (ראלי והומני) ומקובל מאוד חברתית. לומד נהיגה וסיים קורס הכנה לפסיכומטרי לאוניברסיטה. קיבל צו ראשון ולומד נהיגה. לדבריו, הוא מעונין להגיע לאחד ממסלולי העתודה המובחרים של צה"ל ומבין את היתרונות שיש בהם הן לטווח הקצר ובעיקר לטווח הארוך, אבל.........לא משקיע כהוא זה בהכנה למבדקים ולמבחני הקבלה השונים. החברים שלו לא קמים מהכסא וחורשים את כל ספרי הלימוד וההכנה האפשריים, ואילו הוא בשאננות וחוסר איכפתיות מופגנים, לא מקדיש דקה מזמנו. ברור לו שהוא פוגע בסיכויו להתקבל בצה"ל למסלולים שהוא רוצה ולעתידו אך הוא בשלו. לנו ההורים, קשה מאוד לראות את הפוטנציאל האדיר הזה מתבזבז וזה כמובן גורם למתחים עצומים בבית. מה עוד אפשר לעשות? נא עצתכם... שנה טובה וחתימה טובה

20/09/2010 | 10:26 | מאת: אורי

אב מודאג, שלום. הדאגה שלך מובנת מצד אחד, אך לא בטוח חיונית מצד שני. עתידו של בנך מוטל כרגע בידיו לא פחות מאשר בידיך. הוא אמור להתחיל להבין שהחלטות שהוא לוקח עכשיו בחייו ישפיעו על עתידו בטווח הקרוב והרחוק. יחד עם זאת לא ברור לי למה אתה כל כך מודאג, הרי זו הקריירה הצבאית שלו ולא שלך! יכל להיות שאתה מנסה לכוון אותו למקום שאתה רוצה שיגיע ואילו הוא דווקא חושב על כיוון אחר ופשוט טרם שיתף אותך. נראה שהוא בחור רציני ומבריק וכבר הקדיש מחשבה לעתידו. נסה לדבר איתו על רצונותיו ומחשבותיו ולא להראות לו את הטעות שהוא עושה (לדעתך). אולי בתכניות שיש לו לעתיד (הצבאי לפחות) יש פאן חיובי שאתה לא יודע עליו. בהצלחה ושנה טובה

לאב הדואג שלום, יתכן שבנך מאוד רוצה להגיע לקורסים המובחרים אך חושש מאוד מכישלון, ולפעמים החשש מהכישלון מביא את הנער/ה להמנע מללמוד ולהתאמץ. מבחינת הנער/ה קל יותר לקבל כישלון בגלל חוסר למידה ומאמץ מאשר כישלון לאחר למידה. במקום כעס ומתח, כדאי לדבר עם בנכם, להביע את ההבנה שהמעמד שהוא נמצא בו מאוד מלחיץ, והחשש מכישלון הוא גדול, תזכירו לו שאתם תמיד תאהבו אותו ותעריכו אותו בלי קשר להצלחותיו או כישלונותיו! ושכמובן אתם שם עבורו בכל דבר שיצטרך. בהצלחה בתיה

13/09/2010 | 11:14 | מאת: רבקה

שלום, לביתי ימלאו 12 בעוד 3 חודשים. בת בכורה, יש לה אח צעיר ממנה בכמה שנים. עד לפני שבועיים לא היתה לי איתה כל בעיה, תלמידה מצטיינת, משתתפת בחוגי יצירה, ריקוד ומדע, שמחה, חברותית ורצינית ביחסה ללמודים. מתחילת השנה היא מתלוננת על מצבי רוח רעים שתוקפים אותה, מחשבות רעות שאין לה שליטה עליהם. זה קורה לה גם בזמן השעורים ומקשה עליה את הריכוז. היא מתקשה גם בהכנת שעורי בית בגלל אותה סיבה. עליי לציין שבעבר היא היתה מכינה שעורי בית מיד לאחר ארוחת הצהריים, מעולם לא בקשה עזרה, התכוננויות למבחנים - קצרות וציונים גבוהים תמיד. תמיד ידעה להסתדר, גם בחברה, גם לאחר מעבר בית ספר בגלל מעבר דירה. משיחה עימה התבהר לי כי היא חושבת על פחד ממוות ומחלות ויש לה חשש ממעבר לחטיבת ביניים ומאי-יכולת לשאת בעול הלימודים בגלל מצבה החדש. היא טענה בפניי שהיא היתה מעדיפה כאב פיזי ולא מצבי רוח כאלה שאין לה שליטה עליהם. הילדה פתוחה בפנינו, אין בעיות בביית, אנחנו מנסים להרגיע ופחות להדגיש את המצויינות - מה שבעבר נהגתי כן להדגיש. כיצד עלינו להתייחס לשינוי דרסטי זה ואיך להתמודד? בתודה מראש, רבקה

לקריאה נוספת והעמקה

רבקה יקרה, מצבי רוח בגיל ההתבגרות הנה תופעה מוכרת, עם זאת בתך מביעה מצוקה למצבי הרוח שלה, יתכן ומעבר הדירה מתחיל לתת את אותותיו והמתח שהצטבר יוצא היום החוצה בצורה של חששות וחרדות.לכן לדעתי כדאי להתייחס אליהם בכובד ראש ולהציע לבתך שיחות עם איש מקצוע כדי לעזור לה להתמודד עם החששות והחרדות שלה.אפשר להתיל בשיחות עם יועצת בית הספר. בהצלחה בתיה

12/09/2010 | 10:49 | מאת: אחת בת 50

אני לשעבר חולת סרטן השד. תופעת לוואי של הכדור תמוקסי גורמת לכך שאני סובלת מגלי חום נוראיים. רופאת המשפחה נתנה לי את הכדור ציפרלקס. שאלתי היא, האם ניתן לקחת להשתמש בציפרקלס במקביל לרדוקטיל?

20/09/2010 | 08:58 | מאת: איפה תשובת המומחה זה דחוף לי?

שלום לך, אנא התייעצי עם רופא המטפל! בהצלחה בתיה

בני בן 14.5 ילד מאד רגיש ומאד פגיע. בדרך כלל הוא תלמיד מצטיין ממושמע מאד. אך פעם בשלוש שנים(ממש כך!) כשיש לו איזה שהוא תקל עם מורה הוא נפגע ואז אנו מגיעים לשרשרת של ברוגש חוצפה וחוסר כבוד למורה. מקרה שקרה לאחורנה: בני לומד בפנימיה, המורה העיר לילד הערה שלדעתו לא היתה במקום...(הוא בא עם נעלי קרוקס לכתה בגלל פצע ברגל, בשבת המורה ראה אותו עם נעלים ואמר לו אני רואה שאתה כן יכול לנעול נעלים, בני ענה לו זה לכבוד שבת...) בני חש שפגעו בכבודו. כהמורה דיבר בכתה היתה דממה ובני דיבר (כנראה כדי להכעיס) כשהעיר לו המורה הוא התעלם ממנו. ולכן כשבני ביקש כנראה בקול חצוף לשתות המורה אמר לו להשאר בחוץ. בנוסף אמר לו המורה להעתיק קטע מהשיעור בני הביא לו את הקטע כתוב(לבני כתב קטן ומאד לא ברור, הכתיבה מאד קשה לו) הוא נתן למורה את העונש ומיד יצא מהכתה, הניר נפל על הרצפה (בני טוען שלא שם לב אפילו והמורה טוען שבכוונה...) המורה שלח תלמידים (שלושה, לטענתו) כדי לקרא לילד אך הוא לא בא (בני טוען שלא אמרו לו) בכל אופן הוא קיבל עונש נוסף שהוא לא מוכן לעשות אותו כי הוא טוען שהמורה נטפל אליו. אני מכירה את בני ויודעת על רגישותו ויחד עם זאת על עקשנותו. כטלפן לסר לי את הסיפור רק הזדהתי איתו, התקשרנו למורה לשאול מה ארע - הוא חש שיש נתק מהד וכואב לו ע"כ (הוא מלמד אותו שנה שניה) בעלי נסע אליו, להפנימיה, כדי להראות לו שאכפת לנו ממנו ולא משנה מה הוא עשה, הילד התבטא בביטויים ממש קשים על המורה. מאמת בדרך כלל זה לא קורה! קרה עוד מקרה אחד דומה בבית ספר לפני שלוש שנים - (חש שנפגע ואז שרשרת של תקלים) מצד אחד ברור לי שלא תמיד ילד אומר אמת במיוחד כשהוא צריך להתגונן מצד שני חשוב לנו שילד יכבד מבוגר (כמעט בכל מצב) וידע גם להוריד את הראש. שאלתי: מה עושים?? לשוחח איתו על כך? לדבר עימו לו על כבוד מבוגרים בכל מצב גם כשהם לכאורה לא צודקים? (האם הוא בכלל יפנים את הנאמר.) לחכות מעט שישכח המקרה ואז לדבר? בעלי רואה את המקרה מאד בחומרה הוא טוען שזו התנהגות לא נורמאלית... גם לי מפריע ההתנהגות הזו למרות שהיא נדירה היא באה התפוצצות.. אודה לכם על התייחסותכם!

ח יקרה, יש ילדים שהם רגישים יותר מאחרים, ובגיל ההתבגרות יש רגישות יתר, עם זאת נראה כאן שבגלל רגישותו היתרה בנך מגיע למצבים לא פשוטים וכל המשפחה נכנסת לתוך מערבולת של רגשות והאשמות. ההמלצה שלי במקרה זה היא לעודד את בנך לקבל עזרה רגשית כדי ללמוד להפריד בינו לבין המצבים הפוגעים בו, ולקבל יותר בפרופורציה מתחים אלה. בהצלחה בתיה

11/09/2010 | 22:44 | מאת: ח

אודה לך אם תכתבי לי כמה טיפים עד שנגיע לטיפול. מה לאמר לו. תודה

05/09/2010 | 21:58 | מאת: ליאת

שלום , אני בת 15 . יש לי חבר שאני אובססיבית וקנאית אליו בצורה קצת מוגזמת .. ברגע שאני יודעת שבת נמצאת איתו , אני נכנסת ישר לפחד שאולי הוא בוגד או משהו , ברגע שאני שומעת בקול שלו משהו לא בסדר - אני ישר חושבת שזה קשור אלי , אם הוא לא מתקשר אני מתעצבנת , ונכנסת לפחדים שאולי הוא לא אוהב אותי כבר , למרות שהוא מזכיר לי מלא פעמים כמה שהוא אוהב אותי והיה לי גם כמה הוכחות לכך . אני כל הזמן בפחד הזה , של לאבד אותו במיוחד שהייתי איתו מלפני שנה וכשנפרדנו נסיתי להתאבד . היה לי עוד נסיון התאבדות באחד הפעמים שהייתי משוכנעת ב100% שהוא כבר לא אוהב אותי ונכנסתי להסטריה נוראית .רוב הפעמים זה מתפרץ ואנחנו רבים על זה , הוא מתעצבן מזה כבר , ולמרות שההגיון אומר לי שהכל בסדר אני כאילו מתעקשת שנריב ושהוא יתעצבן כדי לקלוט את זה .אני כל הזמן בלחץ וזה מתחיל לפגוע לי בחיי היום יום , אין לי תאבון ויש לי כל הזמן כאבי בטן . זה כבר נהיה מוגזם .. יוצא לי לבכות פמיים בשבוע או שלוש מלחץ ועצבים ואני שמפחדת שבאיזה שלב הוא יתייאש מזה ונפרד וזה מגביר את הלחץ שלי .. אני ישמח עם מישהו יעזור לי , לפחות שיגדיר את המב בו אני נמצאת , את הבעיה ואפילו לתת לי עצות איך להתגבר על זה .. ההרגשה כבר לא נסבלת .. תודה רבה ..

ליאת יקרה, מהתאורים שלך נשמע שאת מאוד זקוקה לעזרה מקצועית, אנא פני להורייך ובקשי את עזרתם במציאת איש מקצוע שמתמחה במתבגרים. בהצלחה בתיה

02/09/2010 | 11:04 | מאת: עדי

ביתי בת ה-15 מקיימת יחסים, ואני חוששת שהם לא מוגנים כי היא לא הלכה מעולם לגינקולוג ולא ראיתי עטיפות קונדומים בפח שלה. כמובן שאני חוששת מאוד מהיריון ואיידס (לפחות חיסנתי אותה נגד פפילומה וסרטן צוואר הרחם). מה לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

עדי יקרה, האם בתך מקיימת יחסים עם בן זוג קבוע?חבר שלה?אם כן כדאי לשוחח ולברר איתה אם ואיך היא שומרת על עצמה ועל האחריות שיש לה כלפי עצמה. במידה ומדובר ביחסים מזדמנים עם כל אחד, כאן יש בעיה חמורה יותר משום שזו כבר התנהגות סיכונית, וכאן תפקידכם כהורים מרכזי יותר. אשמח לתשובתך בנושא. בתיה

31/08/2010 | 21:04 | מאת: עצבנית מאוד

אני לא יכולה יותר עם אמא שלי. יש לי אחות גדולה שהיא בעיקרון שולטת בהורים שלי.החדר שלה מפולגן היא מבקשת מלא כסף היא מלכלכת היא מתעלמת ועם כול זה עם אומרים מעצבנת בשקט ולא עושים כלום ובולים את הרוק.היא בת 17 והיא מאווווד מפונקת ואגואיסטית. ונראה לי שהם דורשים מימני כפול.נגיד אני מכינה אוכל לארוכת ערב שזה לא מובן מאליו היא אומרת בקול שפשוט מטריף אותי:שירי את נורא מלכלכת והמחבט לא באמצא"כיאלו אותי היא מחפשת. ונגיד אני שמה רגל על השולחן "שירי תורדי את הרגל מיד!" ועם אחותי זה אותו דבר רק היא אומרת"לא בא לי"ובזה נגמר העינין. אני מרגישה שהיא לא מעריכה אותי ומנסה להיות הכי "אימאית" קשוחה איתי. ואני מרגישה שאני רוצה לעשות לה ולאבא שלי משהו לא נעים.לא נעים לי לכתוב את זה פה.(אין בזה סכנת חיים)

לעצבנית מאוד, בת כמה את? נשמע מאוד מעצבן ולא הוגן מה שקורה בביתך, קחי את הורייך לשיחה, שתפי אותם ברגשותייך, בקשי מהם לשים לב והתרכזי בדברים שאת צריכה מהם ולא בביקורת שלך כלפי ההורות שלהם. בהצלחה בתיה

29/08/2010 | 12:21 | מאת: חסוי

שלום לכל הבנות שנכנסו להודעה אני מבקש שתענו ת'כלס הכי בכנות שאתן יכולות... מה סדר העדיפויות שלכן בבן...? ובבקשה אם אתן יכולות לפרט למשל לא לכתוב אופי אלא לכתוב מחמיא או לא לכתוב יפה אלא לכתוב סגנון אה.. ואם אפשר גם את הגיל של כל אחת כדי שאני אדע אם זה נוגע לי.. תודה רבה לכולכן :)

29/08/2010 | 15:00 | מאת: סיוון

דבר ראשון אני בת 12.9 דבר שני לכתוב יפה או להחמיא זה לפי דעתי לא ממש התחום אולי זה טיו להתחלה אבל להמשך זה ממש על הפנים. קודם כל תתיד עם אותה ילדה ואחר כך אחרי שתכיר אותה והיא תכיר אותך תתחיל לבחון אותה עם היא מסתכלת על מישהו אחר או דברים כאלה ואם הכל בסדר אז תצחק לידה תעזור לה תמצא איתה נושא משותף ואם היא מסתייגת תן לה ספייס יכול להיות שהיא לא בכייון בסופו של דבר מה שיקבע זה צורת ההתנהגות מראה ואפי ולא רק כתב יפה או החמאות כי זה שולי זה התוספות העיקרי זה איך תתנהג על מה תדבר איך תבין אותה מקווה שעזרתי =] -סיוון-

29/08/2010 | 18:53 | מאת: מישהי

אממ אני לא כול כך יודעת אם הבנתי אותך אב לי חשוב בבן שהוא יהיה רגיש וישים לב אם אני צריכה אותך או אם אני עצובה.וחשוב לי שהוא יהיה מצחיק שלא יהיה משעמם איתו.שיהיה נחמד על חברות שלי,שאני יכול לדבר איתו חופשי על הכול.וזה מעולה אם הוא נראה טוב(גבוה,שפתיים עבות..)אבל זה פחות משנה. אני בת 13 וחצי. למה את צריך את זה?(:

28/08/2010 | 17:56 | מאת: בן 13

שלום בתיה אני לא יודע אם תוכלי לענות לי על השאלה אבל יש לי בעיה.. אני אוהב את הידידה הכי טובה שלי (היא מהשכבה שלי...) היא יודעת שאני אוהב אותה אך לא מרגישה אותו דבר... אני לא יודע על פגם בולט בעצמי, רציתי... האמת שאני לא בטוח רק לדעת אם יש לך טיפ לתת לי....

בן 13 יקר, באהבה אין ממש טיפים כדי לגרום למשהו לאהוב אותך, מצטערת, אני מאוד ממליצה לך להנות מידידות זו שכנראה טובה מאוד לשניכם, ולתת לזמן לעשות את שלו, יכול להיות שבהמשך ידידתך תרגיש גם כלפייך רגש של אהבה. אל תיקח זאת כפגם בעצמך, המשך לאהוב ולהעריך את עצמך ואל תיתן לאף אחד להוריד לך את הביטחון בעצמך! בהצלחה בתיה

28/08/2010 | 08:24 | מאת: אנונימית

אני בת 13 וחודש ועד לא צמח לי ציצי ועד לפני שלשום לא הייתי מודאגת אבל התחלתילהרגיש כאבים בחזה וגוש קטן באזור הפתמה אני מרגישה את זה בצד אחד יותר ובצד השני פחות הייתי רוצה לדעת מה זה אומר

אנונימית יקרה, אינני יודעת מה זה אומר אך אם את מודאגת פני לאמך ויחד גשו לרופא המשפחה להתייעצות. בהצלחה בתיה

27/08/2010 | 18:18 | מאת: enosh.rs

אהלן, רציתי להביא לידיעתכם את פעיליתו של המועדון החברתי לצעירים מטעם עמותת "אנוש" הפועל מזה מספר שנים בראשון לציון. המועדון מיועד לצעירים (18-35) המתמודדים עם מגוון בעיות על רקע חברתי ורגשי ובעלי סל שיקום. המועדון פועל יומיים בשבוע בשעות אחה"צ. אשמח לענות על שאלות על גביי הפורום.

27/08/2010 | 03:13 | מאת: רוני

אני אמא לילדה בת 13.5 יפה מאוד וסקסית יותר מדי אבל זאת כבר בעיה אחרת שאף פעם לא אמרתי לה עליה . לילדה שלי יש אובססיה קשה לרזון היא עושה ספורט בלי הפסקה בקושי אוכלת וגם זה ממש מכריחים אותה סבתא שלה שהיא ישנה אצלה בזמן האחרון ומרת שהיא מפתחת סימפטומים של אנורקסיה והיה נשמע לה שאחרי האוכל היא תמיד הולכת לשירותים וייתכן ומקיאה חשוב לציין שהיא מרזה יפה אבל תמיד אומרת שזה עוד לא היעד שלה אני מודאגת מאוד בשנים האחרונות נתתי לילדה לאכול מתי שהיא רוצה כי היא הייתה ילדה מלאה טיפונת וידעתי שהיא ילדה "רעבה" אז לא השקעתי לאוכל שלה מחשבה . לפני חצי שנה היא אמרה לי שהיא רוצה שאני אשאל מה היא אכלה היום ואם היא אכלה ואם היא ורצה לאכול וחשבתי שהיא מגזימה והיא ענתה לי גם אם אני לא אוכל שבוע את לא תשימי לב ובאמת לא שמתי לב עד שהלכנו לים וראיתי באיזה קיצוניות היא מתחילה להרזות בחודש חודששיםם האחרונים אני מאוד מקווה שהיא לא על כדורים כי היא התחילה לעבוד קצת ולקבל משכורת רווחית והיא בזבזה הכל במקום אחד והכסף שהיה לה היה מספיק לכדורי הרזיה שהיא ביקשב לפני שהיא התחילה בהרזייה . יכול להיות שהיא מענישה אותי? זה מאוחר מדי ? מה אני עושה

לקריאה נוספת והעמקה

רוני יקרה, דחוווף פני לטיפול אצל מומחית לבעיות אכילה, כל הסממנים שאת מתארת מצביעים על בעיית אכילה! זה נשמע מאוד חמור כבר עכשיו, שוחחי עם בתך אמרי לה שאת מודאגת ממצבה, ושאת פונה לעזרה בדחיפות, אל תוותרי גם אם בתך מתנגדת, את ההורה ואת אחראית על בריאותה. בהצלחה בתיה

27/08/2010 | 03:00 | מאת: אמא מודאגת

יש לי ילדה יפהפה בת 14 שנראת בת 17 גבוהה רזה מפותחת מאוד מבחינת חזה ותחת עם סטייל מדהים ומיוחד ושכל הזמן מבקשים ממנה לדגמן לחברות גדולות היא רואה המון ערוץ האופנה וערוץ אי (ערוץ הבידור העולמי) ולכן היא מכירה את כל המפורסמים מה הם עושים בכל רגע וכל הזמן מוקפת בחברות אנחנו מראשון והיא כל הזמן יוצאת לתל אביב ושמתי לב שיש לה משיכה לגברים יפים עם שיק והכי חמור גדולים ממנה בהרבה ואני מפחדת שהיא תקבל ביטחון יותר מדי ותעשה שטויות הקשר ביני לבינה לא טוב כי אני לא סובלת את התחומים שהיא מתעסקת בהם וכל הזמן מחמיאים לה על היופי ולאבא שלה היותר צעיר ממני וגם צעיר יחסית להורה 37 . היא באמת יפה באופן יוצא דופן אך עם זאת בכיתת מצויינות ואני מפחדת עם עלייתה לכיתה ח' שהיא תפסיק לרכוש ידע רב ותפסיק את המצויינות בה היא דגלה שנים רבות לפני שבנים היו מעזים לדבר בכלל עם בנות ועוד לצבור אומץ ולהגיד איזה כוסית את צריכה עזרה...

אמא יקרה, דאגתך מאוד במקום שכן אם בתך נראת גדולה יותר היא יכולה לבלבל גברים ועלולה לשים את עצמה בסכנה. חשוב מאוד להיות מודעת לאן ועם מי היא מסתובבת ולהיות ערנית לגבי שינויים בהתנהגות זכרי את אמא שלה ויש לך אחריות עליה וכאן פחות חשוב אם את מסתדרת איתה או לא, כי בנושא של גבולות, הסמכות ההורית היא הקובעת. לגבי קשיים בלימודיים לא הייתי מתחילה לדאוג משום שאין בעיות כרגע, החשוב ביותר שחוקי הבית לגבי יציאות ועם מי היא יוצאת יהיו מאוד ברורים לכולם. בהצלחה בתיה

25/08/2010 | 22:25 | מאת: חברה של

בזמן האחרון חברה שלי בוכה מלא ללא סיבה.. היא מרגישה כל הזמן שהיא צריכה לפרוק משו ושלאנשים לא אכפת ממנה יותר.. היא מתעצבנת מדברים בקלות וגם נפגעת בקלות.. נגיד שאנחנו אצל מישהי ואחת החברות עושה משו היא מתעצבנת כזה בתוכה ואחר כך הולכת ובוכה בבית (אני יודעת כי היא סיפרה לי).. אין לה כח כל כך לאנשים מכיוון שהם "מעצבנים" אותה.. אני לא יודעת איך לעזור לה.. האם זה קשור לגיל ההתבגרות?

26/08/2010 | 10:59 | מאת: אחר

חברה של היקרה :) אכן כן הדברים הללו קשורים לגיל ההתבגרות אבל עדין בתור חברה , את צריכה לעזור לה ולעודד אותה שלא תרגיש ככה מקווה שעזרתי לך אחר :)

חברה של יקרה, בנות כמה אתן?, אם אתן בגיל ההתבגרות זה בהחלט יכול להיות קשור להורמונים שיש להם נטיעה לבלבל אתכם בגיל ההתבגרות ומצבי הרוח המשתנים כל הזמן הם חלק מכך. הרבה סבלנות ואפשר לשאול אותה איזה מן עזרה הייתה רוצה לקבל ממך כחברה שלה כשמצבי הרוח מגיעים. בהצלחה בתיה

21/08/2010 | 20:47 | מאת: מישהו

אני בן 14 ויש לי שפם שממש לא נוח לי איתו. אני רוצה לגלח אותו אבל שמעתי שגילוח יכול לגרום לו לצמוח מהר יותר ועבה יותר...האם זה נכון?

22/08/2010 | 13:50 | מאת: אחר

נכון עם אתה מגלח אז הוא גדול מהר יותר אבל עם לא נוח לך איתו תדבר עם ההורים שלך אולי היה להם פתרון אני ממצליץ לך להתגלח אחרי שתדבר עם הוריך

מישהו יקר, אכן שפם בגיל מסוים יכול להרגיש מאוד לא נוח,קרוב לוודאי שבתחילת השנה תגלה שהרבה מחברייך נמצאים באותו מצב ואז אולי תרגיש פחות שונה...והשפם יפריע פחות... לשאלתך, גילוח אכן גורם לגידול עבה יותר של השיער וכאן חשוב שתחשוב יחד עם הורייך מה מתאים לך לעשות. בהצלחה בתיה

20/08/2010 | 21:37 | מאת: מישהי

שלום לכולם,אני מדריכה ילדים בתנועה מסוימת ומטעם התנועה יוצאים לטיולים ארוכים של 4-5 ימים. אני לא מזמן חזרתי מטיול ראשון שלי בתור מדריכה, והזדעזעתי לראות את הדברים מהצד.כלומר יש לחץ חברתי עצום לצאת למחנה ומי שלא יוצא "מעאפן"וגם במחנה עצמו הילדים בעצם נלחמים על חי החברה שלהם. וזה נורא כואב לראות ילד שאין מי שיבקש ממנו לישון לידו.,וזה נורא כואב לראות ילד שאין לו ליד מי לשבת באוטבוס,וזה נורא כואב לראות איך ילדים מרכלים על ילדים ואחרי שנייה מתחנפים אליהם לצורך דבר חומרי...וזה נורא כואב לראות ילדים שמוצאים את העצבים שלהם על ילדים שלא עשו כלום רק היו לידם.וזה נורא כואב לראות ילדים שיוצאים בגלל הלחץ למרות שהם לא נהנים.וזה נורא כואב לראות איך מדריכים מנסים להתחבר עם הילדים ומשתתפים באותם דברים ערורים. כמובן שאפשר להסתכל על הדברים קצת אחרת אך הדברים האלו ה\הציקו לי וקשה לעשות משהו שאני לא שלמה איתו אז אני מאוד אשמח אם מישהו או מישהי יגיבו ויגידו את דעתם לנושא. תודה רבה לכול מי שקרא והיתיחס(: 

הדבר הזה תמיד קראה ותמיד יקרה.. הפפולריות של הילדים ביסודי/חטיבה/תיכון זה חשוב בשבילהם הפרפולריות >< לא אכפת להם לדרוך על אחרים אבל מה שכתבת קורים הרבה

משהי יקרה, אני שמחה על ערנותך וכאן לדעתי תפקידך מאוד משמעותי ביחס לחניכים שלך, היות ואת רואה את הקשיים והחניכים שלך מאוד מחשיבים את דעתך כאן מקומך לשוחח איתם על חשיבות הכבוד ההדדי. עם רגישות כמו שלך אני בטוחה שתצליחי לעשות עבודה טובה. בהצלחה בתיה

28/08/2010 | 17:44 | מאת: בן 13 מהמרכז

קראתי את מה שכתבת ורציתי להגיד לך שזה קורא גם אצלי לצערי כמו שכבר הגיבו זה קורא בכל מקום ותמיד יקרא... חבל לי על ילדים שנפגעים מהרצון של אחרים להיות מקובלים יותר אך אני חושב שהילדים שמוכנים להשפיל ולהפעיל לחץ על ילדים אחרים לא בוגרים מספיק כדי לראות במדריך\מדריכה שלהם דמות סמכותית.. וגם אם תדברי איתם ותסבירי להם הם לא יקשיבו או שיגידו כןכן וימשיחו לפעול כך... או בקיצור אין דרך מוצא במצב הנ"ל

16/08/2010 | 18:22 | מאת: נועה

שלום רב, ברצוני לדעת האם השדיים מפסיקים להתפתח שנתיים לאחר קבלת הווסת הראשונה, ואם לא אשמח לדעת עד איזה גיל הם ממשיכים להתפתח. תודה מראש!

נועה יקרה, אנא תפרטי יותר מה מטריד אותך? זה יעזור יותר להגיב לשאלתך. תודה בתיה

02/09/2010 | 18:04 | מאת: נועה

אשמח לדעת האם החזה של ילדה בת 12 שקיבלה ווסת בגיל 10.5 עשוי עוד לגדול או שיש עצירה לאחר קבלת המחזור? אשמח לקבל תשובה לשאלתי.

16/08/2010 | 16:37 | מאת: אורה

יש לי בת בגיל 15, שלמורת רוחי מקיימת יחסים עם החבר. אני קונה לה גלולות וקונדומים. האם יש צורך להתעקש גם על כך שתתחסן גרדסיל נגד סרטן צוואר הרחם?

לקריאה נוספת והעמקה

אמא יקרה, אני מקווה שמדובר בחבר קבוע ולא קיום יחסים עם כל נער מזדמן, דבר שיכול להצביע על מצוקה והתנהגות סיכונית. לגבי החיסון אנא התייעצי עם הרופא המטפל. בהצלחה בתיה

15/08/2010 | 15:10 | מאת: אמא מוטרדת

לפני מספר ימים בני בן ה13.5 התוודה בפני שהוא מרגיש בשנתיים האחרונות שהוא בת שלכודה בגוף של בן, ואולי עליו לערוך ניתוח לשינוי מין כמו דנה אינטרנשיונל. זה התחבר לי מיד עם מקרים רבים בהם שמתי לב שהוא לקח מארון הבגדים שלי חזיות ותחתונים, וגופיות וחצאיות של אחותו הקטנה. הגבתי בסבלנות והסברתי לו שהוא כרגע בגיל התבגרות ועדיין הכל מבולבל, ודברים עוד יכולים להשתנות, ולא צריך כבר להחליט החלטות. אך האמת היא שאני מאד מוטרדת, האם דברים עוד יכולים להשתנות? או שעלי לקבל את העניין כעובדה מוגמרת?

לקריאה נוספת והעמקה

אמא יקרה, תשובתך לבנך היא התשובה הנכונה, בנך נמצא בתחילת גיל ההתבגרות ובגילו עולים שאלות של זהות מינית. שאלותיו עדיין לא אומרות כלום על נטיותיו המיניות בעתיד. חשוב לא להבהל ולא להתחיל להכנס ללחץ מיותר. זכרי בנך רק מתחיל להתפתח... בהצלחה בתיה

14/08/2010 | 22:12 | מאת: גמליאל הזקן

שמי גמליאל ואני בן 19 וחברתי בת 17.5 אנחנו כ3 שנים ביחד אהבה ראשונה ולאחרונה חברתי סובלת ממצב שמגדירה כ"מועקה נפשית" היא התרחקה מחברותיה, בלחץ לעיתים כשהיא איתי בוכה כל היום וקשה לה וכעת היא דורשת ממני מרחב , יש לה קושי קל בדיבור ששמתי לב אליו ואינה מסוגלת לקבל החלטה אם להיפרד או לא וכשאני שואל אותה אם היא אוהבת אותי אינה בטוחה ומעורערת. שאלתי אלייך האם אדם במשבר שכזה לא יכול לאהוב ועד כמה אני קשור למשבר? האם זה משבר בעקבות היחס שלי אליה?, היא בקשה לאחרונה לא להיות בנתק מוחלט ולדבר (מפאת געגועים קשים אני משאר) האם זה סימן שיש עוד אהבה או הרגל רב שנים? (האם אלו תסמינים של משבר התבגרות ביקורתית לגבי עצמה מאד!)

גמליאל יקר, אני מבינה את דאגתך הכנה לחברתך, מהתאורים שלך נראה שחברתך נמצאת במשבר, מהכתוב קשה לדעת מהי סיבת המשבר, אך ברור ביותר שחברתך זקוקה לעזרה של איש מקצוע.עודד אותה להגיע לאיש מקצוע ולקבל טיפול רגשי, עצם הטיפול יעזור לה להבין את עצמה יותר ואת מה שעובר עליה. בהצלחה בתיה

29/08/2010 | 15:11 | מאת: -

בתור מישהו שקרוב אליה מאוד תתמוך בה ותנסה לא להיפגע תבקש ממנה לשתף אותך בבעיות שלה כי אולי תוכל לעזור לה בכל זאת אתה מכיר הרבה זמן. במשברים כאלה הרבה מילים נפלטות בלי שום סיבה רק מלחץ וכעס ולודווקא עלייך יכול להיות משהו בבית או חברתי חשוב שתבין שזה שהיא רוצה להיות קצת לבד זה לא אומר שהיא לא אוהבת אותך אלא רק שהיא זקוקה קצת להיות לבד עם עצמה לחשוב מה הלאה. לפי מה שתכבת היא מאוד חשובה לך ואתה מאוד מודאג רק אל תיקח ללב ותעמוד לצידה כי הדבר האחרון שחסר לה זה שאתה לא תהיה איתה.

למרות שאין לו ריח לגמרי. החברים שלו טוענים שהוא "מסריח" אבל כשהוא חזר הביתה אתמול הרחתי אותו ממש מקרוב ולא היה לו ריח של זיעה. האם זה לחץ חברתי מטופש או שההתנגדות שלי לקנות לו דיאודורנט לפני הזמן טיפשית ? תודה

שלום שוב, שכחתי לציין שהוא בן 12. תודה רבה

שלום לך טורי, מדוע את מתנגדת לדאודורנט? האם ההתנגדות טמונה בקושי לקבל שבנך מתחיל להתבגר, לגדול, להפוך לנער עם כל המשמעויות שבכך?או האם ההתנגדות היא סביב השימוש בדאודורנט עצמו, את בעיית השימוש בדאודורנט קל לפתור שכן יש היום דאודורנטים לנערים ללא ריח וללא אלכוהול.לדעתי כדאי להשאיר את ההתנגדות לדברים המשמעותיים, ועוד יהיו הרבה כאלה. בדברים הפחות קריטיים אפשר ואף כדאי להיות קשובים לצרכים של הילדים, ונראה לי שבנך גם אם הוא לא ממש צריך את הדאודורנט מבחינה פיזית, זה דבר שחשוב לו, מנקודת ראות שלי זה אינו מזיק אז למה לא לתת לו את ההרגשה שאת קשובה לצרכיו, ולקנות לו את הדאודורנט? חשבי על כך, בתיה

12/08/2010 | 00:04 | מאת: הורים מתייעצים

אנו הורים לנער בן 15 וחצי ואנו מתקשים בהחלט במציאת האיזון בין הצבת גבולות ובין שחרורו של הנער המתבגר והכל בהקשר לשעת החזרה בלילה ( נכון יותר לומר לפנות בוקר). לציין כי אנו גרים ביישוב קהילתי עם שמירה כך שמבחינה בטחונית אנו פחות דואגים. מה עושים?

הורים יקרים, לשאלתכם, התשובה היא קביעת חוקים ברורים שמתאימים לכם ההורים. חשוב לדבר, לשמוע מה עושים ולמה חשוב לבנכם להסתובב כל הלילה. עם זאת מעבר להדברות שהיא מאוד חשובה כדאי לזכור שאתם ההורים ואתם קובעים מה שמתאים לכם כהורים!. בהצלחה בתיה