פורום פסיכולוגיה קלינית

הי ניקולט, איפה למדת את הטיפול בתזונה? תני לי קצת פרטים אם תוכלי. ואיך עבר עלייך היום הקפוא אתמול? נדבר בהמשך, נעמי.

נעמי'לה, רק להרה מגיע הרה'לה ? למה לא ניקולט'לה ? הא ? אלרגית לחתולים ומגדלת אותם ? איך ? בשלט רחוק ? כיף חיים לך ביי

שלומי'לה (איך אני?) גם אני אלרגית לכל מיני דברים... בכל פעם שאני צריכה לנקות את הכלובים של המכרסמים הקטנים, אני לוקחת חתי שעה לפני כדור נגד אלרגיה. אחותי אלרגית לקרדית אבק הבית = להכל!!! ובכל זאת יש חיות בבית, ובשפע.

הי, למדתי תזונה בבי"ס לרפואה אלטרנטיבית. לגבי מזג האויר, אני או בבית או בעבודה עם חימום. משתדלת לא להסתובב בגשם . אני כמעל לא הולכת ברגל בימים אלו ( פרט לירידה עם הכלבה.) משתדלת להגיע ממקום למקום רק עם המכונית. מה איתך אוהבת את החורף?????. בי, ניקולט.

כבר יש לך נקודת בונוס אצלי... יש לך כלבה. היא מכונה לצאת החוצה במזג אויר שכזה?

הרה'לה, לא הספקתי לחזור אתמול לפורום אבל הבנתי שגם את הרגשת אתמוחל בקור המקפיא (קשה היה שלא להרגיש בו.). לפי מה שאני מבינה את חיה לך במקום שליו ורגוע ויש לך אהבה גדולה לחיות. גם לי יש חתול מדהים בבית שאני מתה עליו, הוא לא ישן איתי במיטה כי אני אלרגית לחתולים אבל קשה שלא לאהוב אותו ואני מדי פעם סובלת בגלל זה. בכל אופן יקירתי אני מניחה ששרדת את היום המקפיא. זה לא שהיום כבר חם ונעים, אבל פחות קר מאתמול. מה מעשייך היום? מקווה שעובר עלייך יום נעים. תהיי בקשר, נעמי.

נעמי'לה איך אפשר היה לפספס את הקור? אלינו הגיע הברד רק בשעות הערב המאוחרות... וגם אז זה היה סמלי ביותר... לא משהו שהצטבר. אני חושבת שכן, שאפשר לכנות את השכונה שלנו מקום רגוע (לפחות בעבר), מה לעשות שהפשיעה מגיעה לכל מקום? אומנם אצלנו מדובר באחוזים נמוכים יחסית, אבל כל הגרפיטי - לדוגמא - לא מוסיף... ויש גם פריצות וסמים... לא נורא. ככה זה בחיים. אבל למה להתעסק בדברים עוכרי שלווה? זה לא שחסרות לי בעיות משלי... בחורף, אין מצב שלא יהיה לי לפחות חתול אחד במיטה... הם לא מוכנים לזוז משם (חוץ מהפסקות אוכל ושרותים...) ברגע זה ישנים שם 3 חתולים. לפעמים זה מגיע ל - 6 וקורה גם שהכלבה מצטרפת... ורק לי בקושי נשאר מקום :-)

בעלי עובד בהייטק , הוא חוזר מהעבודה כל יום בשעות מאוחרות ופשוט נמאס לי!!! יש לי שני ילדים קטנים שאני בקושי זוכה לעזרה ממנו (ד"כ גם אני עובדת במשרה מלאה) הבעיה היא כשאני מבקשת ממנו לצאת מוקדם כל הזמן יש לו פגישות וישיבות, אבל כשהוא רוצה לצאת מוקדם למטרותיו האישיות: משחק כדורגל בטלויזה או שההורים שלו באים לביקור תמיד הוא יכול להגיע מוקדם ??? אני על סף יאוש, אני ממש מרגישה שאני חיה לבד מה לעשות אנא עזרו לי.

האם דיברת אתו על הנושא ? זה צריך להיות השלב הראשון. אם תביעי בפניו עד כמה המצב בלתי נסבל ושיבין שזה עלול לעלות לו בחיי הנישואין, אולי זה יזיז לו. בהצלחה

הי ענת, מה זה נקרא שעות מאוחרות? הוא לא רואה את הילדים בכלל? רק בסופי שבוע או שמגיע לארוחת ערב? תנסי לחשוב אם המצב הוא זמני, כלומר רק בגלל ההייטק הוא לא בבית או שבעצם תמיד היה כך. האם לפני שהוא עבד בהייטק הוא כן עזר לך? למשל, איך היה כשנולד הילד הראשון? ניסית לדבר איתו על הדברים? על סדרי העדיפויות שלו?

היי ענת, את יכולה לשוחח איתו ולהציע לו לקבוע יום בשבוע בו תבלו יחד רק אתם או רק שניכם יחד עם הילדים . אפשרי גם חצי יום באמצע השבוע רק שהזמן יהיה קבוע ומוקדש להעשרת הזוגיות שלכם. בהצלחה, נטע

ענת שלום העניין דורש בירור רציני בינכם. השאלה מה קורה בשעות שאתם כן ביחד. האם הקרבה בינכם נשמרה, האם הזוגיות נשחקת בגלל העבודה. עבודה בהי טק גובה שעות ארוכות בעיקר בתקופת המשבר הנוכחית. עם זאת, לעיתים עבודה מאומצת היא תירוץ כדי לא להיות ביחד. חשוב לברר בצורה רצינית וכנה היכן הדברים עומדים ומה הקווים האדומים של כל אחד מכם. אח"כ השנים עוברות ופתאום בני זוג מוצאים עצמם בודדים מאוד, גם כשהם ביחד. במידה ואינכם מגיעים להסכמה אולי יש מקום לפנות למספר פגישות ייעוץ זוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם בתי בת 4.5 מפותחת ובריאה בד"כ. מטופלת מגיל שנה וחצי לסירוגין בסולפור למניעת נוזלים באוזניים. מזה כמה חודשים הילדה צועקת מתוך שינה, לעיתים מתעוררת בבהלה, מתהפכת במיטה לסירוגין. ניסיתי להעיר אותה, דבר שגורם לה לבהלה ואף לעיתים מחמיר את המצב, מצד שני במידה ואני לא מעיר אותה הצעקות מתגברות ואז היא מצליחה להעיר את אחיה הקטן שישן איתה באותו חדר ומתחילה חגיגת צעקות ובכי. לעיתים יש לילות שעוברים בשקט אך בתקופה האחרונה מספרם קטן. שמתי לב שבמידה שכעסתי עליה במהלך היום סבירות גבוהה לבעיות בלילה, למרות שיש ימים שעוברים עליה בשקט נפשי אבל הלילה שונה לחלוטין. אופי ילדתי - עקשנית למדי עומדת על שלה בתוקף ועצמאית . איך עלי להתמודד ע"מ להקל על מצוקתה, כיצד לנהוג בקרות אירוע. לעזרתכם אודה.

ג שלום. ביעותי לילה שכיחים אצל ילדים בגיל של ביתך. מומלץ להעיר רק במקרים קיצוניים- ואתה כותב בעצמך שלרוב הערתה רק מחמירה את הלחץ. כשאתם שומעים אותה צועקת נסו לגשת אליה ומבלי להעירה ללטפה ולומר לה שהכל בסדר, שזה רק חלום ושאבא ואמא שומרים עליה גם כשהיא חולמת חלומות רעים. אימרו זאת בקול שקט ואמפטי, ואני מקווה שזה יעזור. אם זה קשור לריבים איתך- נסה להרגיע אותה בכך שאתה כבר לא כועס ושאתה תמיד אוהב אותה. אמור לה זאת גם כשהיא ערה, כי מאוד יתכן שהכעס שלך עליה מעורר בה חרדות רציניות. חשוב שהיא תדע שהכעס עובר. אמור לה זאת אחרי שאתה נרגע- שנכון שכעסת, אבל עכשיו כבר לא, וכעסת על מעשה שעשתה, אבל עכשיו כבר נרגעת ואפשר להמשיך כרגיל כי אתה מאוד מאוד אוהב אותה, אפילו כשאתה כועס... בברכה. רוית.

תודה על ההסבר לגבי "נזעי חשמל". מקודם לא הבנתי למה עושים את הטיפול תחת הרדמה ואחרי ההסבר שלך- הבנתי. אני סבורה שאם המטופלים יבינו שהם "לא אשמים" במצבם ויש איזו בעיה במוח, הם יוכלו להרגיש עם עצמם ועם הטיפולים השונים יותר טוב.

שמחתי לעזור. אני באמת סבורה שיש להסביר לאנשים מדוע בוחרים עבורם בטיפול מסוים, למה הוא טוב, איך פועלות התרופות שהם מקבלים וכו' במקום להנחית עליהם הוראות מגבוה. לצערי הרבה פעמים לצוות אין סבלנות או זמן להקדיש לכך. האם זה נושא שמעסיק אותך?

שלום רב, הנושא לא מעסיק אותי באופן אישי. ראיתי את קן הקוקיה וגם סרטים אחרים שבו הקטעים של השוק החשמלי ממש זעזעו אותי. תמיד חשבתי שזה מין עונש שנותנים למטופל כדי שיכנס לתלם. חשבתי שיש כאן כוונה של רצון להכאיב. כאשר קראתי כאן בפורום על הנושא ראיתי שכל מה שחשבתי לא היה נכון. והבנתי מההסבר שלך ושל יונת שזה בכלל לא מה שחשבתי. ושוב- תודה על ההסבר. ניקולט.

לאיתן שלום. קודם כל תודה על תשובתך. אבל- אני לא רוצה להיות מוגבלת בשעות. כלומר, שעות הגלישה לא רבות אבל אני רוצה לגלוש בכל שעות היום ולא להגביל עצמי לערבים ולשישי- שבת. איזה "חבילה" הכי כדאית לדעתך?? בתודה מראש- ניקולט.

ניקולט אם את רוצה לגלוש בלי הגבלה. כרגע יש את חודשי חופשי שבנתיים עולה 99 שקלים לחודש למי שגולש כמוני בערך 8 שעות ביום ולפעמים הרבה יותר. זה שווה, אבל למי שגולש 5 שעות ביום ולפעמים קצת יותר זה לא משתלם. כי זה יקר. תעשי טוב את החישוב שלך כי יצא לך לשלם 198 שקלים לחודשיים+87 שקלים אחזקת קו. וכל זה לפני שהתחלת לדבר בכלל. לי יצא לשלם על אינטרנט בלבד בחודשים שקדמו 300 שקלים בערך. לכן לי זה משתלם לשלם 100 שקלים פחות. תעשי טוב את החישוב שלך לפני שאת ממנת את בזק:))) חצי אגורה לשעה לפי שש פלוס אומרת שלשעה את משלמת 3 שקלים בשעות שצינתי לך קודם כאשר חודשי חופשי אומרת שאת משלמת 3.30 שקלים ליום (חודש של שלושים יום) איתן:) היום תקשיבי ברדיו ברשת ב בשעה 19:00 ידברו על תעריפי השיחות בדיוק שכתבתי לך שמעתי את הפרומו. אני מקווה שתיקראי את זה קודם וכך כל מי שמעוניין

אחח איתן היקר והנהדר שלנו... ! :-)))

"אמא, מתי תוכלי לחזור הביתה?" אתמול עבר יומה ה-22 של הפגנת הנכים בירושלים. הנכים, החשים מופקרים על ידי הממשלה, נאלצים להתמודד גם עם הקור המקפיא. ynet ילווה מדי יום את מאבקם, עם טור אישי של אחת מהמפגינות, עילית שמואלי. והפעם: מלחמת ההישרדות מול קריית הממשלה עילית שמואלי הפגנת הנכים שלנו עברה אתמול (ב') את יומה ה-22. מאתמול בלילה התחלנו להרגיש את הקור. בילינו את הלילה באוהל, מתחממים בעזרת תנורי החימום, השמיכות, המזרנים, ובעיקר החום שבלב, תחושת הביחד. מוקדם בבוקר קמנו ויצאנו לסגור את קריית הממשלה על כל פתחיה. למרות השלג והקור ישבנו בעגלותינו וחסמנו את כל הפתחים. לאחר מכן, בשעות הצהריים, כשרבים מחברינו החלו להתלונן על קור וחולשה, עלינו על רכבנו וחזרנו לאוהל, שם חיכתה לנו הארוחה החמה שעובדי הסתדרות ירושלים מספקים לנו מיומנו הראשון בשביתה. ושוב התמלא לבנו חום ואהבה, בגלל האזרחים הטובים שהגיעו לאוהל, כל אחד עם הסיר מהבית, שהביאו עמם מרק חם תוצרת בית, ועוד מטעמים חמים שהחזירו לנו את הצבע ללחיים. אחת מחברותינו נזקקה לרופא כי חשה ברע, אך לאחר טיפול מסור של הרופא השתפרה הרגשתה. אריה צודקביץ', יו"ר מטה המאבק, נפל ונחבל ברגלו, ולרגע כולנו החסרנו פעימה, אך במהרה הגיע רופא הכנסת, חבש את רגלו, בדק את מצבו הרפואי, ונתן לנו את האוקיי לחזור למאבקנו עם חיוך. ואני, שוב, עוד יום נוסף ללא בנותיי - שמחה הקטנה, שסובלת משיתוק מוחין, ונטלי הגדולה, ששואלת אותי יום יום: "אמא, מתי יתנו כבר את הכסף לנכים ותהיי אתי בבית יום יום?", ואני אין בפי מלים, מפני שלצערי מה שמבינה ילדה בת שבע, לא הבינו עדיין שר האוצר וראש הממשלה. ועכשיו כבר 21:00 בלילה, ועוד מעט נגמר היום ה-22, ואחרינו עוד יום בלי משא ומתן, ובלי שום נציג מהממשלה שיירד אלינו, כאילו שאנחנו לא כאן בכלל. אנחנו שואבים כוחות איש מרעהו, עוד חיבוק לחיזוק ועוד נשיקה לעידוד, וכל אחד שוקע למנוחה לפני עוד יום של מלחמה. כי בשבילנו זוהי מלחמה אמיתית, מלחמת הישרדות יומיומית. בשביל ראש הממשלה ושר האוצר אנחנו עוד גוף שמפריע לשלום הקואליציה שלהם, ולביטחון הכסא שלהם. טוב, אז זהו, כבר קר לי נורא, ואני עייפה. רק רוצה להניח את הראש איפשהו ולחשוב על הילדות שלי, שאני מתגעגעת אליהן נורא. רוצה לחבק אותן ולומר להן שאני עושה זאת בשבילן, ומי ייתן שזה ייגמר מהר, והן תקבלנה אותי בחזרה, וכל אחד מאתנו יחזור עם עוד קצת כסף בבנק והרבה גאווה בלב, ועם ההרגשה שהמדינה לא הפקירה אותנו. אבל זה נראה עדיין רחוק מאוד מאתנו. הכותבת היא בת 36, תושבת מושב גדיש שליד עפולה

אבא שלי הוא בין המפגינים. וזה כואב.

למה מור ולג'קי- ליבי אתכן במאבק הצודק ועם כל הנכים. ואני שולחת לחיבוק חם בימים קרים אלו ומקווה מאוד להצלחתכם במאבק. בברכה. רוית.

גם אני מביע תמיכה מלאה במאבקם היותר מצודק של הנכים. בושה וחרפה למדינת ישראל שגיבורה על חלשים. הנהג של אורי שני ישן במלון בתל אביב בעלות של 2400 דולר בחודש !!! הבנתם את זה ? לזה יש כסף . פויה !!!!!

שלום רב! אני בת 33 ועד לפני כחצי שנה ממש הייתי חרדה כשהייתי שומעת את המילה נישואים ולא קינאתי באף אחת מחברותיי שנישאו וילדו ילדים.נהנתי מאוד מהחו"ל והטיולים ומהלבד.עליי לציין שהיו לי מערכות יחסים אבל לא כאלה שהובילו לחתונה. היום כבר כמה חודשים שאני עושה מאמצים להיראות מאוד טוב ובעקבות טיפול פסיכולוגי הבנתי שבעצם העודף משקל שלי זה המגננה שבחורים לא יתחילו איתי ושלא תהיה לי סיבה לצאת איתם אני די נאה בפנים וכשאני מרזה אני ממש מושכת מבטים. אני מאוד בודדה למרות שמקיפים אותי משפחה אוהבת וחברות-חברים טובים.אני כמהה לאהבה כמו שלא רציתי בחיים ואני לא יודעת באיזה כיוונים לפעול. אנא עזור לי אני מאוד עצובה בעקבות מצבי ואני חרדה להישאר לבד. תודה רבה חני

הי חני. עצם זה שאת מודעת לסיבות לעליה במשקל וללמה את מתנהגת בצורות מסוימות, זה כבר חצי פתרון. ברגע שאת מודעת ורוצה לשנות, את גם תשדרי את זה החוצה, ואז יש יותר סיכויים שאנשים יגיבו לכך וגם יתחילו איתך ויהיו מעוניינים להכיר אותך. נסי לכתוב קצת יותר על אורח חייך - באיזו עבודה את עובדת? האם ניתן ליצור שם קשרים עם המין השני? האם יש לך תחביבים? זמן פנוי שאת יכולה להקדיש לפיתוח קשרים חדשים? מה מעניין אותך? היום ישנן המון מסגרות שדרכן ניתן להכיר - החל מחוגים וקורסים, דרך מועדוני פו"פ וכלה בדרך הוירטואלית.

היי בוקר טוב! המון תודה על ההתיחסות המהירה. אני עובדת בתחום המחשבים.בעבודה קצת קשה להכיר אני די יוצאת ומבחינת חיי חברה אני לגמרי בסדר ואם רואים אותי קשה להמון אנשים להבין "איך זה שעד היום לא התחתנת בחורה כמוך?" הקלישאה הידועה אבל בתוך תוכי אני יודעת את האמת שאין לי עניין להסביר אותה לאנשים כי קשה מאוד להבין. אני שוחה כמה פעמים בשבוע ומתאמנת בסטודיו C.יש לי זמן פנוי אבל אני לפעמים מרגישה עצלנות מסוימת בקשר לליזום מצברים של הכרויות ואולי זה הפחד מכך שגם אם הפעל בכיוון אצטרך להתמודד עם חוסר הצלחה וזה מאוד מפחיד אותי. בחודש האחרון יצאתי עם בחור מושבניק מהדרום (קיבוצניק במקור) אבל די מהתחלה ידעתי שאנחנו עולמות שונים ושאין סיכוי אבל בניגוד לפעמים אחרות נתתי צ'אנס חודש - הוא בחור מקסים אבל כזה שלא יוכל אף פעם למלא אחר הקריטריונים שלי שבעצם הם לא כל כך גבוהים אבל ניסיתי וזה לא הלך. להשתמע חני

שלום רב, ענייני חיזור תלויים הרבה בפעילויות שיווק עצמי שלך - את עצמך. האביר לא מגיע. נקודה. את צריכה ליצור לו סיבה שיבוא. מומלץ לקחת יעוץ בתחום. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

בוקר טוב! האם אתה יכול להמליץ לי על פסיכולוג בתחום שאוכל ליצור איתו קשר ולהתחיל טפול? אודה לך מאוד אם תעזור לי בכך. תודה חני

מתוקה שלי, ראשית התאוריה הפרטית והחביבה עליי: גיל 25-35 - אישה בהתהוות 36-45 - גיל הפריחה 46-60 - גיל התבונה 61-89 - גיל השעשועים כי צופים בכל השלבים הקודמים על אחרות ומתים מצחוק אני בת 36 בפברואר כך שזה סיימתי השנה הראשונה של גיל הפריחה :-)))))) ועתה ברצינות, מתוקה : קודם הבשורות הטובות: אם את מוקפת חברים טובים אז זה אומר שכבר יש לך קישורים חברתיים מפותחים אם את עובדת במחשבים אז יש בינה בקודקודך אם את גדולת גוף אז תוכלי לקבל עצמך כמו שאת או להפחית מעט במשקל זכרי דבר אחד נכון: תמיד , תמיד , איך שלא תהיי בפנימיותך ובחיצוניותך: תמיד יהיה יותר מבחור אחד שירצה אותך בדיוק איך שאת ובמיוחד איך שאת. חשוב לא להכנס לדיכאון כי מה זה עוזר ? חשוב ליצור הרבה פעילויות חברתיות ולא לסרב לכל מיני הזמנות, לשוב שתשבי עם עצמך ותביני אם את באמת רוצה משהו או שזה לחץ חברתי כי נראה לי שעד עכשיו נהנת מאוד מחייך, הלא כן ? ונגיד שיש לך קשיים עם גברים אז קודם למי אין? גם לגברים יש איתנו ......יש מספיק טיפולים וסדנאות כדי לשבור דפוסי חשיבה ואם תרצי עזרה כתבי לי בפרטיות ואני אתן לך פרטים נוספים נעה

היי נועה! ראשית תודה על העידוד.מדהים עד כמה לפעמים מילים שוות זהב.בכמה משפטים עשית לי המון טוב על הלב ולמען האמת שזה בדר"כ התפקיד שלי בחיים עם האנשים איתם אני מנהלת קשרים (בנות או בנים).בקשר לממדים הם לא עד כדי כך גדולים כי לדעת הרבה אנשים אני די נראית טוב. על סדנאות אין לי בעיה לשמוע להיפך האם היית ממליצה על קופידון כאתר הכרויות או על סדנת הפורום? אשמח לשמוע ממך עוד פרטים. תודה וערב טוב חני.

שלום לכולם ידוע שבמקרי דיכאון על כל שתי נשים שחולות יש גבר אחד במקרים של סכיזופרניה ומאניה דיספרסיה החלוקה בין גברים לנשים היא שווה באוכלוסיה הכללית הרוב המכריע שמעורב במעשי אלימות הם גברים (הרבה פעמים כלפי נשים) בתי הסוהר מאכלסים בדרך כלל גברים ולא נשים האם ניתן להסיק מעובדות אלה שמחלות פסיכיאטריות אינם גורם לאלימות ??

קלאודיה , לא הבנתי את הפלפול המסובך הזה. במקרים מאד מסויימים, ישנם חולי נפש שלדאבונינו הם גם אלימים. נשים בטבען פחות אלימות. לכן הן נקראות המין החלש. אבל כמובן שיש יוצאות מן הכלל. (כולל אלו שחותכות לבן זוגן !) אז ודאי שאי אפשר לומר שמחלות נפש גורמות לאלימות בצורה כוללנית . רוב חולי הנפש אינם אלימים. ועוד, רוב האלימים אינם חולי נפש!! יום נעים ושקט וללא אלימות, לך ולכל עם ישראל.

אני לא בטוחה שאתה צודק. אני עבדתי תקופה מסויימת במחלקה הסגורה של אחד מבתי החולים לחולי נפש בארץ. במסגרת יום עיון, קיבלנו הרצאה ממנהל של בית חולים גדול בצפון הארץ (עם מחלקה שמורה במיוחד) אשר הראה לנו מחקר מעניין, חשוב ומדאיג משהו על אחוז חולי הנפש הכלואים בבתי סוהר בארץ ובעולם. מסתבר על פי המחקר, שאחוז מזעזע, של כ - 80% מהאסירים הם למעשה חולים אשר לא אובחנו כחולים ולכן גם לא מטופלים בערוצים הנכונים. תחשבו רק מה הנתון הזה אומר...

שאלה: האם היית חשופה לאלימות?

שלום לכם , עברתי תאונה עבודה לפני כשלוש שנים כאשר 50 קילו נפלו על גבי וראשי חטף חבלה קשה מצאו דימום במוח השמאלי ובצוואר קשיון , ומאז אני סובל מסחרחורות חזקות ואי שיווי משקל - בעקבות הדימום , טיניטוס באוזניים ובעיות פה ולסת - סוגר חזק את השיניים בלילה וכאבים חזקים בלסתות . הבעיה הנפשית הכי קשה היא המתח והלחץ שאני נמצא בו , עברתי כבר מספר טיפולים פסיכולוגיים , הרפיה להורדת המתח - אחלה קלטות של ד"ר אליצור טיפולים אלטרנטיביים ועוד ועוד - הכל היה נפלא ומעודד - אבל המציאות מכה אותי בכל לילה אני לא מצליח להירדם גם שעכשיו אני עובד ועוסק בספורט - , יש לי המון סיוטים ופחדים גם על התאונה אבל יותר מסרטים וכל מיני מחשבות מוזרות לחלוטין שאין לי מושג מדוע הן מתגנבות אלי הגעתי למצב שאני ממש לא סובל לישון ומעדיף כמה שפחות לישון , אני כל הזמן חושב שכך אני אשאר עד סוף חיי - למרות שאני בהחלט מתכוון להמשיך בטיפולים אני ממש מיואש שאני לא מצליח לשנות את המצב . ( לגבי השינה קראתי בעיתון שישנה תרופה בניסוי שמונעת שינה במשך 4 ימים אך ניתן להמשיך בפעילות כרגיל - אולי זה יהיה הפיתרון המתאים בעתיד ?? מודה לכם על תשומת ליבכם .

מה ייעצו לך לגבי כדורי שינה ?

אני לא מימרת להיות מטפלת אני ממלצה לך לעסק בעבודה שתעייף אותך פיזית בעיקראולי זה יעזור לך להרדם

hhhhhhhhh what r u now? - "gasjash balash?" but u r right honey............ yes i am tale - an aries............................. and u dear?

בטח שאני גשש בלש... לא, אפילו יותר מוצלחת ממנו... אני קשתית... גאווה גדולה לאסטרולוגים, ואסון פרטי בשבילי :-)

hello my dear rain bow..................................:-)

יונת שלום לפי תשובתך היית מאושפזת במשך כחדשיים האם היית במחלקה פתוחה ?? מה רמתו המקצועית והאנושית של הצוות ?? איך מעבירים את היום ?? האם באותה מחלקה שוהים יחד גברים ונשים ?? האם באותה מחלקה שוהים חולים במאניה דיפרסיה וחולות הסובלות מהפרעות אכילה ?? מה הפער בין התדמית של המחלקה בבית חולים למה שקורה שם באמת ?? תודה ורוניקה

ורוניקה היי כרגע הגעתי הביתה ומצאתי את שאלותיך אלי . * אז ככה : הייתי מאושפזת חודשיים אבל לא במחלקות של החולי נפש כי אני לא כזו . זאת מחלקה מיוחדת שנקראת מחלקת השהייה בבית חולים אברבנאל שהפסיכיאטרית שלי רופאת המחלקה . היו שם אנשים עם כל מיני בעיות נפשיות למיניהם : כמו חרדות במצב קיצוני שאין להם אפשרות לתפקד לבד בבית בלי עזרה או שזקוקים למעקב והשגחה או שהיתה איתי בחדר בחורה שניסתה מספר פעמים להתאבד היא שוחררה מהצבא עם פרופיל 21 והיו לה בעיות עם משפחתה אז היא היתה שם להשגחה ומעקב ומקום להיות בו . והייתי אני שהייתי עם הטיפולי חשמל וגם קצת לפני הטיפולים כי מצבי היה קשה ולקחתי כמויות כדורים בלי שליטה על כמויות וזמנים ורצון למות ובבית לא יכלו להתמודד איתי , בנוסף הייתי במצב קשה עם ההפרעת אכילה - הקאות בלי סוף .בקיצור כולם שם היו עם בעיות קשות בתיפקוד בבעיתם אבל לא חולי נפש . במחלקה הולכים עם בגדים ולא בפיז'מות , גם האחיות והאחים בבגדים רגילים ולא בלבוש לבן של בית חולים . האווירה במחלקה נהדרת יחס חם ואוהב , קיבלתי המון תשומת לב תמיכה עידוד , והשגחה . כל יום יש מפגש עם הפסיכיאטרית שהיא כזאת מקסימה ונהדרת יש לה המון חוש הומור ומקרינה יחס של כבוד לכל מטופליה .כך גם האחות הראשית וגם השאר כל כך מבינים אותנו בסיבלנו , שכשהייתי צריכה להשתחרר לא רציתי ביקשתי שהיא תשאיר אותי רק עוד קצת כי כל כך טוב הרגשנו שם .כמובן שהיא שיחררה אותי הביתה ואני נפגשת איתה פעמים בחודש לחצי שעה להמשך מעקב על הטיפולים שאני עוברת במרכז "שחף" להפרעות אכילה .ועל מצבי הכללי בכלל . אתמול בערב פגשתי אותה והיא הרעיפה עלי ים של אהבה ושבחים . את השעות במחלקה העברנו בטיולים בבית החולים ,קריאת עיתונים , היה שם בחור ששיחקנו המון שח , וששבש, יש חצר עם גינה פנימית שם ישבנו הרבה לקשקש ולשתות קפה , וגם אני ישנתי הרבה . יצא לי לכתוב המון מקוה שהיתה לך סבלנות לקרוא את הכל ועניתי לך על שאלותיך .

ורוניקה שלום, השאלות שהעלית ודאי מעסיקות המון אנשים. התשובות שיונת נתנה עונות על סוג המחלקה שהיא שהתה בה. לכל מחלקה בביה"ח יש את האפיונים שלה אבל ישנם קוים מקבילים בין המחלקות השונות. בכל המחלקות ישנו צוות מקצועי רחב - פסיכיאטרים, אחיות, פסיכולוגים, עוס"ים, מרפאות בעיסוק וכו'. סדר היום הוא כזה שיש זמנים קבועים לחלוקת תרופות, ארוחות ופעילויות. ישנו שימוש רב בריפוי בעיסוק, רפוי באמנות ובדרמה. כמו כן המטופלים משתתפים בטיפול קבוצתי ובטיפול פרטני. ישנן מחלקות שהן נפרדות מבחינת המינים - בעיקר המחלקות הממושכות, אך לא כולן. החדרים הם כמובן נפרדים ובדר"כ החוקים אוסרים קיום יחסי מין בין מטופלים. אופי הצוות משתנה, שכן מדובר בבני אדם. אך בעיני חייבים להיות בעלי סבלנות ורגישות כדי לעבוד במקומות עדינים כל כך.

שלום לכולם. הבעיה שלי היא שיש לי לחצים וכאבים בחזה ...כל הבדיקות הקרדיולוגיות תקינות.. ןהוסבר לי על ידי 2 קרדיולוגים שאני בריא.... אבל כאן מתחילה הבעיה----אני בכל זאת בטוח שאני חולה לב ואני סובל מזה יום יום כבר שנה מה עלי לעשות בבקשה עיזרו לי..... תודה מקרב לב...

מיקי נכבדי אם אתה רוצה עזרה אין ברירה גש ליעוץ פסיכולוגי / פסיכיאטרי אם הרופאים אינם רואים בעיה לאורך זמן רוב הסיכויים שתוכל להעזר בשיחות ו/או תרופות תאמין או לא בהצלחה עמי

מההנחה שלך כי הבעיה בלב או שישנה בעיה כלשהי והיא הבעיה [ונעזוב בינתיים את האיבחון של מקורה כי אולי... אין היא בלב!]

בעלי ואני נשואים כבר 8 שנים +2. אני אמורה להיות מאושרת....אך המצב לא כל כך פשוט..... יש לי מישהו מהצד..ידיד שאני נפגשת איתו פעם ב...... ואני אוהבת את בעלי ... אבל כבר אין את ההתלהבות שהיתה פעם... מה אפשר לעשות כדי להדליק מחדש את מערכת ההיחסים....? דרך אגב גם הסקס עם בעלי רגיל אבל עם הידיד פיצןץ...... מחכה לתגובה טל

טל, אם את אוהבת את בעלך, האם זה לא נורא מפריע לך שאת לא כנה אתו לגבי החבר ? איני מאמין שיש אפשרות לאהוב מישהו באמת ובו זמנית להסתיר ממנו מידע כל כך חשוב. אני חושב שעליך להתנתק מהחבר לפני שאת עובדת על היחסים עם בעלך. זה לא ילך ביחד. תחליטי , בעל או חבר ? ואם עם החבר זה כל כך מעולה , למה שלא תעזבי את בעלך לטובת החבר ?

הי שלומי בוקר טוב! כשיש ילדים המצב הזה לא כ"כ פשוט...אי אפשר כך סתם לקום ולעזוב את הבעל כי יש אחריות נוספת. טל, לדעתי את צריכה לעשות חושבים עם עצמך עם מי את רוצה לבלות את שארית חייך ומי תורם לך יותר(בכל המובנים). שלומי צודק, אם את באמת רוצה לעבוד על היחסים עם בעלך ולשפר אותם את צריכה קודם כל להתנתק מהידיד עם כל הקושי הכרוך בדבר. לאחר שיהיה לך ברור שאת מתנתקת ממנו והוא ממך כדאי לך ולבעלך לפנות לייעוץ זוגי. יש גם דרך קופות החולים. אבל אבל אבל דבר ראשון את חייבת!!! לדבר עם בעלך על מערכת היחסים שלכם. אולי גם לו לא כ"כ נעים? לדעתי את יכולה לספר לו על רגשותייך מבלי לערב כרגע את עניין הידיד ולשמור את הפרט הקשה הזה לייעוץ. ונקודה אחרונה למחשבה - אם מה שמושך בידיד הוא רק הסקס האם זה שווה את פירוק המשפחה? (ואם מה שאתם עושים ביחד הוא רק סקס האם לא מוטב לקרוא לו יזיז...)

זה לא כל כך פשוט לפרק נישואים....ילדים אהבה ומחויבות..וכו'...

הי טל, מים גנובים ימתקו....... באהבה אמיתית הסקס רק משתבח עם הזמן, אך אין תחליף לריגושים של פעם ב....., עליך להחליט מה את מעדיפה, ריגושים מדליקים עם סיכון שבעלך יגלה והמערכת תתפרק, או סקס סביר עם הבעל {גם בתחום הזה ניתן לגוון} ואז תישארי עם בן זוגך וילדיך ללא טלטלות מיותרות. בהצלחה, נטע

זה לא בדיוק כך... אני נזהררת לגבי פגישות... עם בעלי גיונו את הסקס בככל דרך אפשרית..ועדיין זה לא זה... ואני לא יכולה להחליט לבחור אובידיד או בבעל טל

טל יקרה. המצב שאת מתארת אופייני, לצערנו, להרבה זוגות נשואים. הרבה מדי. בשנים הראשונות ישנה התאהבות והתלהבות. הכל חדש, נוצץ ומסעיר. אבל אז מגיעים הילדים ויש עבודה ומחויבויות וצריך לשלם חשבונות ומשכנתא ואין זמן ואנרגיות להשקיע בזוגיות. לדעתי אנשים אינם משכילים להבין שכשיש זוגיות טובה ומושקעת, הרבה יותר קל בשטחים אחרים. אבל אם כל המסביב מושקע ורק הנישואין נובלים, אז חבל על כל האנרגיות שמושקעות בתחומים אחרים. בכל מקרה, רומן מהצד הוא ממש לא פתרון. זה רק סמפטום לכמה שאת לא מסופקת מהיחסים שלך עם בעלך. ואם את מרגישה כך, סביר להניח שגם בעלך שותף לתחושותיך. יש לזכור גם שהקשר עם הידיד בסופו של דבר ימצה את עצמו ואז או שתצטרכי לחפש ריגושים חדשים, או שתפסידי הכל. כדי שזה לא יקרה, עצתי לך לפנות כבר אתמול (!) לטיפול זוגי, כמובן בשיתוף והסכמה של בעלך. שם תוכלו להעלות את כל הציפיות שלא מומשו, התקוות שהוחמצו, הכעסים והתסכולים. התהליך יכול להיות ארוך, אך שווה להשקיע בכך עכשיו כשאתם עדין צעירים, הילדים עדיין קטנים ועוד לא מאוחר. הרבה הצלחה וכח!

תודה על התשובה.... אכן לשבתי כבר על זה...ואני מקווה שזה יצא לפועל... טל

שלום רב, ענייני בגידות נתפסים אצלי כמצב של חוסר, שמחפש את המענה שלו. על אף הסטיגמה, מבחינתי אין כאן משהו שלילי/בעייתי, אלא נהפוך-הוא: זו התחלה של תהליך ריפוי. ההתנסות עם אדם אחר מייצרת ומבהירה סטנדרטים שנחוצים לך. החוכמה היא להעביר את זה לבן/ת הזוג, באופן בונה, ומבלי לשרוף גשרים. מומלץ לסתיעע באיש מקצוע לכך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

האם ניתן לקבל טיפול שכזה גם בפריז ע"י מישהו שדובר עברית? איפה?

מן הסתם כן

הכוונה הייתה שתשלחו כתובת מדויקת אליה אני יכולה לפנות.... תודה.ד"ר אבני כתב/ה: > > מן הסתם כן > >

1. לב רחב ואוהב יכול לשאת אפילו את כעסנו. 2. הסיבה לכך שברק* אינו פוגע באותו מקום פעמיים היא, שהמקום חוסל בפעם הראשונה. * לא התכוונתי לאהוד, אלא לברק של חורף :-).

ובנימה מדהימה זו.....(ואו.. את המצאת את זה חכמה שלי...?) אני אפרד ממך בלילה טוב, :-)))

הגזמת!!! אני לא ממציאה כאלה דברים, למרות שאני מחבבת מאוד את מס' 2. ויש לי ספקות לגבי מס' 1... אבל כשהמייל שלך (או שלי) יהיה תקין, ארחיב בנושא.

הי, לגבי 1: - לב רחב יכול לשאת את כעסנו. האם הכוונה שהלב שלנו ישא את הכעס שלנו על אחרים או שלבנו יוכל לשאת את כעסם של אחרים עלינו מבלי שנכנס לברוגז ונוכל להמשיך את מערכת היחסים עם הזולת למרות שהוא כעס עלינו ? לגבי 2: מאד מצא חן בעיני אבל מה הנמשל ? איפה צריך ליישם את זה ?

הבהרות... 1. הכוונה ללב של מישהו אחר. ז"א, אם למישהו באמת איכפת ממך (לדוגמא) ובאמת אוהב אותך, אז גם אם תכעס עליו מאוד, הוא יסלח. טוב, זה מה שאני חושבת, אבל מכיוון שלא אני המצאתי את זה, אז זה נתון לפרשנויות אין סוף. 2. לא כל אמת על החיים צריך ליישם. אני מחבבת את המשפט הזה, מכיוון שאני ממשילה אותו לחיים שלי.

לאן נעלמת לי?.... (בודקת מייל...?) :-)

i'm here.... השארתי לך הודעה למטה. נננוווו - אז איך עברו הימים האחרונים, כשלא צריך לרדוף אחרי קורבנות?

ואו!... עולם אחר....! אני ממש בעננים, כל יום אני מאושרת יותר..:-) אפילו השפעת שתפסתי ביום שבת לא הצליחה להכניע אותי (סילקתי את החום תוך פחות מ24 שעות)... הרוש... אני עדיין לא מאמינה, כל הזמן אומרת לעצמי.. זה לא יכול להיות, משהו חייב להתפקשש כאן, לא יכול להיות שאין יותר לחפש פציינטים, לחיות בחרדה אם הם יבואו או לא, מה המדריכה תגיד לי וכו וכו.... לא תופסת...! מה שכן... אני ישנה כמו תינוקת בלילה..:-) אחרי שנתיים של חריקות שיניים וסיוטים... אני שינה רגוע, בכיף! דרך אגב.. שלחתי לך מייל לפני רבע שעה בערך.. קיבלת אותו?

אני הגעתי לאתר הזה בתקווה שאוכל למצוא פיתרון לבעיה שלי. יש לי אמא זכיזופרנית היא אובחנה ע"י 2 רופאים . אך היא לא מוכנה לקבל עזרה ולא מוכנה להודות בכך. היא טוענת שאני לא בסדר שאבא שלי לא בסדר שהשכן , העבודה , אחותה , אמא שלה בקיצור כולם לא בסדר. כולם מתנקלים לה . לאחרונה היא שוב פוטרה מהעבודה "לאחר שמשהי שם התנקלה לה". (מה שקורה כל פעם לאחר כמה חודשים בכל עבודה). עכשיו היא בבית .אני אגב אישה נשואה .היא מתקשרת אלי כמה פעמים ביום וטוענת שאני רוצה להרוג אותה. אני יודעת שאישפוז בכפייה הוא לא בארצנו. אני לא יודעת אם אני רוצה שאמא שלי תהיה במקום כזה נורא. מה שסיפרתי לכם הוא על קצה המזלג אתם יודעים מה זה שאדם חולה במחלת הרדיפה (כך הרופאים כינו את זה).ובדכאונות. תייעצו לי כי אני אובדת עצות ... תודה

רונית שלום אינך יכולה להתמודד לבד עם המצב. שכנוע במקרה הנוכחי עלול לא לעזור מאחר ובוחן המציאות עלול להיות לקוי במצבים שאת מתארת. עליכם לפנות לייעוץ פסיכיאטרי עם אימך או בלעדיה. הפסיכיאטר ינחה אתכם מה כדאי לעשות, גם אם היא לא תגיע עימכם. במקרים שאדם מסכן את עצמו או את הסביבה יש גם בישראל אשפוז כפוי. כמובן שלא כדאי להגיע למצבים כאלו, אבל במקרי חרום גם זה קורה. פנו לייעוץ מקצועי וקבלו עזרה. מסגרת הפורום לא תוכל לתת לך מענה מספיק, אם כי משתתפים מסויימים יוכלו אולי להמליץ מנסיונם האישי. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על התשובות. אני ממש לא יודעת היכן להתחיל. אם תוכל לתת לי מידע בבקשה, למי אני נגשת. למרות שחייתי את הסיצנות האלו כל חיי, אף פעם לא עלה בדעתי לממש אופציה שכזו. אז אם תוכל להפנות אותי לכתובת או טלפון של מישהו, או מימסד כלשהו, שמשם אוכל להתחיל. תודה מראש

שם המחלה הוא פרנויה ולא סכיזופרניה, בכל מקרה קשה מאוד מתוך ניסיו לטפל במקרים כאלו , אבל יש צורך לערב גורם חיצוני לא תמיד המשפחה היא הפתרון.

שלום לך, יש לסכיזופרניה כמה מופעים, כשאחד מהם נקרא סכיזופרניה פרנואידית, ככה שרונית יודעת על מה היא מדברת, גם אם היא לא השתמשה במינוח המדוייק. ולך, רונית - מצד אחד, המחשבה על אישפוז כפוי אכן מעוררת חרדות, ובצדק. זו שלילה של כל הזכויות. מצד שני, אם שום דבר אחר לא עוזר, ועלולה להיווצר סכנת חיים לאימך או לסביבה, יש טעם לשקול אישפוז כפוי. אבל רק כאופציה אחרונה. אגב בי"ח פסיכיאטרי הוא לא גן-עדן, אבל תחשבי על איכות החיים של אימך כרגע... המחשבה שמתנכלים לה ושרוצים להרוג אותה... אלו לא חיים, זה גהינום מתמשך.

הנני מכינה עבודה בנושא -סכיזופרניה- אזדקק למידע על המחלה בפן הגנטי, ברמה הגבוהה ביותר. אודה לכם מאוד אם תוכלו לעזור לי. קיימת עדיפות לאינפורמציה בעברית. תודה מראש.

היי, זה לא הרבה, אבל מקווה שיתרום לך משהו... http://www.iwomen.co.il/nnewalter3.asp?Artcl=364

קודם כול הייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי התגעגעתי לכולכם... מה נשמע?.??? סיימתי טירונות לפני כשבוע,היה קשה יותר נפשי... ומי כמוכם יודע מה....! אבל נגמר הסתיים כרגע אני לא שובצתי לבסיס הקבוע אני בתהליכיים,אני לא מוכנה בסיס סגור... אז פתוח... וכן יש הבדלים,אבל גם הרבה פעמים התחושות מהעבר.... נורא קשה לי להתנתק מיהם. תמיד אני בציצנה שיודעים מי אני..לא יודעת למה עד שאני נזכרת שבעצם לא מכירים אןתי. אבל הרבהההההה מאוד תחושות של ואייי מה עכשיו....ואפילו התגברו מהעבר... אני לא יודעת אייך לצאת מהם. הרבה מתחילים איתי דבר שעד שהתגייסתי לא הכרתי בו. כי לא ממש יצא לי לצאת (לרחובות) אבל זה לא אכפת לי ולא עושה לי תחושה טובה.לא משפיע אליי כן אני עדין מפחדת להיות כמו אז... כמה שאחריי הטירונות צלצלו אליי 2 חברות משם אבל לא החזרתי צלצול וזה הפסיק. כי גם כאן הפחד והחשש אם יחשבו אליי שלילי,כי המראה שלי כנראה מטעה מהאופי.. ככה נראה לי שיש לי אופי ממממש לא תואם לחיצוניות. הרבה פעמים מרוב לחץ או חשש אני מדברתת שונה משהו כזה,שאני לא אוהבת תסגנון האם זה מקובל וטבעי, לא מבינה למה זה שפתאום אני מדברת שונה ..... עד מתאי כול זה ימשךךךךךךךךך ביי גלית

היי, תראי - אני מניחה שתקבלי עוד תגובות, ואולי את שלי לא ממש תאהבי, אבל הרי זה לא משנה באמת מה חושבים או לא חושבים עלייך... את מחליטה או ממציאה לעצמך את המחשבות של הסביבה ופועלת לפי זה. עובדה - 2 בנות התקשרו אלייך... למה להן להתקשר אלייך אם הן חושבות שאת כ"כ שלילית? אם הן בחרו להתקשר, כנראה שמצאת חן בעיניהן כמו שאת!!! וזו הבעיה - הסביבה מוכנה לקבל אותך - את זו שלא יכולה או רוצה לקבל את עצמך. בעצם, כל מה שתכתבי על אחרים לא ממש רלוונטי, כי המקור של המצוקה נמצא בתוכך. וזה חבל, כי את יודעת שיש בעיה מסויימת, אבל לא עושה עם זה כלום... את ממשיכה לדממין מה אחרים חושבים, וסביר להניח שאת "שותלת" להם בראש מחשבות לא נעימות עלייך. גלית, אני משתדלת לא לפגוע בך, כי זו לא המטרה שלי... ממש לא! לפעמים האמת יכולה להיות אכזרית, אבל זו עדיין האמת. בקיצור, את יכולה לסמן V ליד שלב אחד של הצבא... שלב שאותו עברת למרות הקשיים. זה כבר הישג כלשהו ואת צריכה לצ'פר את עצמך על זה, ולא להתחיל לחשוש ממה שעוד אולי עלול לקרות. אותו דבר לגבי זה שמתחילים איתך - כנראה שהטירונות כן שינתה בך משהו, כזה שאת לא מודעת אליו. את צריכה להתגאות בזה שמתחילים איתך - את לא חייבת להיענות לכל "התחלה" אבל זה בהחלט אמור לתרום להרגשה שלך. שאלת בסוף עד מתי כל זה יימשך... התשובה פשוטה ומסובכת כאחד - זה ייפסק כשאת תחליטי שזה ייפסק. נכון, זה לא יקרה מהיום למחר, אבל כשהצורך והרצון להפסיק את המצב הנוכחי קיימים ומספיק חזקים, רק אז יכולים להשתנות דברים.

גליתי:))) ברוכה המסימת:))) למה את לא החזרת להן צלצול?????? אל תהרסי לעצמך הזדמנויות. תזרמי תרפי את המעצורים שלך. תראי מה קורה. אל תסגרי דלתות. אם את עדין יכולה ואם הן לא היו רעות אליך. תתקשרי!!! סוף סוף היתה לך הזדמנות. אל תזרקי את מה שגם ככה קשה לך להסיג. גלית תרפי את המחשבות שלך שנועלות אותך. תתני הזדמנות לשנות. אני וכולנו כאן רוצים שתצליחי. אבל אנחנו לא יכולים להאכיל אותך אם כפית. את צריכה להתאמץ אם את רוצה להצליח להשתלב. תנסי בלהתחיל להתקשר לבנות מהטירונות. תני לדברים לקרות. אל תמנעי אותם. את לא יכולה להתעלם מכל העולם. העולם מקיף אותך. את נמצאת אם אנשים שאת לא מכירה. אז לפחות תנסי. אם קשה לך בלהמשיך את הקשר תבקשי מאחת החברות שתעזור לך. תספרי לה מה שאת מספרת לנו. ותיראי איך הדברים מתגלגלים. גליתי:) אני מאחל לך המון הצלחה בהמשך השירות. ויאלה:) אף אחד לא מכיר אותך. אז תזרמי. תעשי מה שלא היית עושה בכיתה. בבית. אל תהרסי את ההזדמנות ההכי גדולה שלך. באמת בשביל עצמך. תזיזי את התחת. @------)----- איתן

לגלית ולכולנו בעצם, אני רוצה לצטט לכם כמה דברים חשובים שקראתי בספר "איזורי המשגה שלך" מאת ווין וו דייר בפרק שעוסק בשחרור מהעבר: "רק רוח רפאים מתבוססת בעברה, ומסבירה את עצמה בעזרת מתארים עצמיים המבוססים על החיים שעברו עליה. אתה האדם שאתה בוחר היום, לא האדם שאותו בחרת פעם להיות." וגם שיר נוסף שכתוב בספר מאת ד.ה. לורנס, ומדבר על האיוולת שבתהליך הדבקת תוויות. השיר נקרא "מיהו?" "מיהו? - אדם כמובן. כן, אבל מה הוא עושה? - הוא חי והוא אדם. מובן מאליו! אך הוא בוודאי עובד. חייבת להיות לו משרה כלשהי. - מדוע? כיוון שברור שאינו שייך לשיכבה החברתית שעיתותיה פנויות. - אינני יודע. יש לו הרבה זמן. והוא עושה כיסאות יפים. הרי לך! הוא נגר. -לא, לא! בכל אופן, נגר וחרש עצים. - כלל וכלל לא. אבל כך אמרת. - מה אמרתי? שהוא עושה כיסאות, ושהוא חרש עצים ונגר. - אמרתי שהוא עושה כיסאות, אך לא אמרתי שהוא נגר. בסדר, אם כך הוא סתם חובב? - יתכן! התאמר שהקיכלי הוא חלילן מקצועי, או סתם חובב? הייתי אומר שהוא פשוט ציפור. - ואני אומר שהוא פשוט אדם. בסדר! תמיד אהבת להתפלפל." לגלית, בהצלחה, התהליך לא פשוט אך שווה את המאמץ! הספר מומלץ בחום לכולכם .

הי, דפדפתי בפורום אחר שנקרא: הלם קרב. מסתבר שאנשים שם נקשרו והתגבשו ולבסוף החליטו לערוך ערב במשותף בכדי לפגוש את האנשים האמתיים שעומדים מאחרי השמות הבדויים שבפורום. מה דעתכם ? הייתם רוצים לארגן מפגש כזה בפורום הזה ?

אני אישית לא זה שאני לא מכירה ולא מכירים אותי מאפשר לי להרגיש חופשיה ומשוחררת להתבטא .

יונת, את צודקת, כמוני כמוך.

רעיון נחמד, אבל לא נראה לי שאפשר ליישם אותו. למה? כי אני חושבת, שבגלל שאנחנו לא מכירים אחד את השני, אלא רק בצורה שבה אנו בוחרים לשתף ולהתבטא פה, מפגש כזה יכול לאכזב בצורה מסויימת. אני לא טוענת, שיש פה אנשים גרועים או משעממים, אלא שלפעמים עדיף לשמור על הרושם שנוצר "וירטואלית" ולא לערב מפגשים אמיתיים. אנשים העלו פה נקודות אישיות וכואבות מעולמם הפרטי בגלל האלמוניות שהפורום מספק. הידיעה, שמישהו אחר, אי-שם, יכול לכתוב תשובה נקודתית שלא מבוססת על היכרות, נותנת המון. אישית - אולי יום אחד אהיה מוכנה למפגש כזה. היום אני לא רואה את עצמי מקיימת אותו או מגיעה אליו.

לכולם שלום, כל עוד הפורום מעניין ותוסס ובעל משמעות לכולנו כדאי , לפי דעתי, להישאר אלמונים. דווקא בגלל שאנחנו ממקומות שונים בארץ , בעלי דעות פוליטיות שונות, במעמד מקצועי וחברתי שונה, בעלי ניסיון וגיל שונה - האלמוניות יכולה לתרום לדיונים יותר פוריים והמון נכונות לעזור. מה דעתכם שאנחנו נספר רק מאיזה מקום אנחנו בארץ??? לא חייבים לציין שם עיר/ ישוב אלה לפחות מאיזה אזור אנחנו. ניקולט.

אם כבר ערום אז לפחות בתוך חדר חמים ומוסק היטב. חיברתי את הסורק למדפסת ואני מחכה............

טוב אז תישלחי תמונה...הסורק של ניקולט מוכן....

ואני (כרגיל בדיעת מיעוט..) דווקא חושבת שזה רעיון מקסים ומדהים! תהיתי מתי מישהו יעלה את זה (שלומי אתה עשר!..)... אני הייתי מאד שמחה לפגוש את האנשים שמאחוריי השמות. מי שלא נבהל מהסיפורים שסיפרתי, מהתקופה הרעה שעברתי, מהדברים הרעים שחשבתי לפני כמה חודשים טובים- מי שנשאר חבר למרות הכל, שתמך, שהקשיב, שקיבל- בלי לשפוט ובלי לבקר- מי שהיה שם כשהתחננתי לעזרה, למישהו שרק יקשיב לי, שיקרא את הכאב שלי ואולי ייקל עליו קצת..- אני מאמינה שהוא חבר אמיתי. זה שאני אראה אותו פנים מול פנים רק ישמח אותי יותר, כי אז אני גם אוכל להעמיק את הקשר מעבר לעולם הווירטואלי( שיש לו יתרונות משלו), אבל מצד שני- יש כמה אנשים בפורום הזה שאני מספיק בוטחת בהם כדי להיפגש איתם, שהזמן עשה את שלו איתם, בגדול,שנקשרתי אליהם ושאני שמחה להיות בקשר יומיומי (כמעט) איתם דרך מיילים ושאני מאד מעריכה ואוהבת. בימים אלו, אני כבר בקושי מוצאת זמן להיכנס לפורום,( וזה משום שזכיתי לסיים את הלימודים שלי ואני לומדת למבחן הממשלתי שיקנה לי תעודה ורישיון, למי שמכיר אותי ויודע על מה אני מדברת) וכבר לא כל כך מרגישה "פה" בבית, כי בזמן שלא הייתי נוספו לבית החם הזה אנשים חדשים עם סיפורים חדשים, שאני לא מכירה. בכל אופן, מה שאני רוצה להגיד, זה שאני מבינה שרובכם (אולי כולכם, חוץ ממני ומ"אור) לא מעוניינים להיחשף וזה לגיטימי ומצד שני רציתי להציג גם את הגישה שלי שהיא קצת אחרת, ואולי קצת יותר.... אופטימית. אבל שוב : - היום , תודה לאל, אני אדם אחר, מאושר, עם הרבה שמחת חיים וחוזק נפשי . מה שלא היה לי לפני חצי שנה ,למשל. ואולי "אז" גם הייתי בוחרת שלא להחשף, אז.... אני יכולה להבין :-)

יקירתי... סוף-סוף שומעים ממך :-) את רוצה לפגוש אותי? זו לא נסיעה כזו גדולה... :-) אני לא שולחת מיילים ,כי חשבתי שאת חורשת למבחן, ולא רציתי להסיח את דעתך ממה שהכי חשוב כרגע...

shlomi................... first thing i want to say - nice idea.........it shows u really care about the people here but........................... i am with all the others ( and u if i am not wrong....) there something so easy in sharing someone u don"t know........ after all hte difrences bettween us all r big - age, stage in life and more..... so... for now it is good to see u all here......... love u all have a beautiful day anat

פעם שאלתי אותך אבל לא קיבלתי תשובה. איך זה עובד ? את רואה עברית ולא יכולה לכתוב בעברית ? את נמצאת מעבר לים ?

הרה;לה, אז מה ענינים? מה את אומרת על מזג האווי רהחורפי שתקף את מדינתנו? כמה שאני לא אוהבת חורף, אני נהנית מכל רגע. יש לדעתי חשיבות למצב הזה שמזג האוויר לא נעים כדי להיות בחוץ, ואז אתה מנצל את הזמן להספיק דברים שלא הספקת קודם. חוץ מזה הכי כייף ביום כזה זה לשבת בבית עם כוס שוקו חם ואיזו עוגה או כל דבר מתוק אחר ופשוט להסתכל החוצה. אצלנו ירד המון ברד שהספיק להיערם על הקרקע ומהחלון שלי נראה שגם אחרי שעה עדיין יש ממונ ערימה קטנה. (כנראה שבאמת קרררררררר בחוץ). ומה איתך חברה יקרה? איך עברת את השעות האחרונות של הסופה? מקווה שנדבר בהמשך היום. ביי , נעמי.

נעמי'לה, אני יודעת שאזור גוש-דן שופע גשמים וברד. אבל דרומה משם (באזור שלנו) בעיקר קקקררר! יש פה מדי פעם גשם, אבל לא רצוף ומאסיבי. טוב, לי מספיק הקור. הייתי בחוץ היום וקפאתי לגמרי. יש לי בחצר כלובים עם חיות - צריך להאכיל אותם, לבדוק שלא נכנס גשם, שיש להם מספיק אפשרויות להתחמם... בקיצור, לא משהו קשה, אבל בקור הזה זה היה אסון. אני בעד החורף, אבל מעדיפה את הסתיו. לא היה לי חשק לצאת מהמיטה... שם חמים ונעים, בעיקר כשכמה חתולים ישנו איתי... הם מחממים מאוד. אבל, כאמור, יש עוד חיות שצריכות יחס... :-). אז אני בטח אהיה פה מאוחר יותר... תזהרי לא לקפוא...

עברו יומיים מאז הייתי בפורום, אבל כמו שנאמר: עדיף מאוחר מאשר אף פעם. אני מקנאה בך על השלווה הנפשית שלך, ועל כל שאת אדם רגוע ושליו. האמת שאצלי זה בתקופות ולפעמים הלחץ מוציא אצלי כל מיני תחושות גופניות שמפריעות לשלווה שלי. חוץ מזה, אם תוכלי לפרט אשמח לשמוע באיזה חלק של הרפואה האלטרנטיבית את עוסקת בעיקר משום שזהו תחום שקרוב אל ליבי ואני בטוחה שבשלבה מסויים בחיי אפנה אליו. אז מקווה שנדבר בהמשך, יום נעים, נעמי.

החלק שאני עוסקת בו הוא: ריפוי בתזונה. כלומר, התאמת דיאטה למחלות שונות. חוץ מזה, טיפול בפרחי באך ובעיות של הפרעות אכילה. אבל, לא עזבתי עדיין את העבודה שלי שהיא בתחום שונה לחלוטין מפני שאני מתפרנסת ממנה יפה והיא מאוד מעניינת . אין לי עדיין אומץ לעזוב את העבודה ולעבור לתחום החדש. לגבי מזג האויר, אני ממש שונאת את הסתיו אבל החורף לא מפריע לי בכלל. את האביב אני ממש אוהבת ומרגישה פורחת בעצמי. להתראות: ניקולט.

ניקולט, האם אפשר לטפל בהפרעות אכילה באמצעות פרחי באך?

הי איתן, לאן נעלמת? אתה חסר פה...

איתן היי את האמת גם אני מרגישה בחסרונך בזמן האחרון ממעט מאוד להיכנס ולהיות שותף מה קורה ? אתה מבואס או מרוגז על משהו ? שתף גם אותנו אנחנו יודעים שאתה בקשר באימייל עם הרה , אז מה ?

חברות יקרות... איתן הגאון שוב קלקל לעצמו את המחשב... !!!! אנחנו בקשר במייל, אבל לאחרונה איתן מרגיש, שאין לו כל-כך מה לתרום לפורום. או כהגדרתו - "דברים שאני לא כל-כך מתמצא בהם". אז לא לדאוג. ברגע שהוא יסדר את המחשב, אני אבקש ממנו להיכנס לפה.

אני מודה לכן בנות על התענינות:) זה מחמיא לי:) את האמת טיפלתי בשלושה מחשבים בעת ובעונה אחת. ובשלי רק היום סימתי לטפל. הבעיה במחשב שלי התחילה מיום שישי. ובעצם מאז לא נכנסתי לפורם רק עניתי לאי מיילים או שהורדתי תוכנות שחיפשתי. חוץ מזה כמו שהרה כתבה עד יום שישי לא ראיתי דברים שהיה לי את הידע או הניסיון לעזור לכן פשוט לא עניתי. אני משתדל לענות איפה שבאמת חשוב לי לענות או שיש לי ידע וניסיון. או אם צריך להקשיב. אז שתדעו שאני עדיין פה:))) ושוב תודה על ההתענינות:)) @-----)---- איתן אם תירצו להתכתב לאי מייל אז [email protected] את האי מייל אני בודק כל יום או מקסימום יומיים.

גל שלום, את יודעת היכן יש קבוצות תמיכה או טיפוליות לאנשים עם בעיות רגשיות? תודה

מי זאת גל ?

שלומי - איזו שאלה מוזרה...

שלום, לאחרונה התגרשתי לאחר 15 שנה (מעולם לא בגדתי) והתחלתי לצאת עם נשים. אני מרגיש חזק נפשית אך קיימת בעיה בקשרים החדשים עם נשים שהיא נסיגה בזיקפה במהלך סקס. מבחינה גופנית הכל תקין (ערכתי בדיקות כלליות והורמונליות) ולכן ייתכן שהבעיה היא פסיכולוגית וקשורה בשינוי הסטטוס. מצד אחד אני מרגיש שאני צריך פסק זמן עם נשים ומצד שני אני אוהב נשים ומרגיש שאני רוצה להכיר. קונפליקט זה מבלבל אותי. אשמח לשמוע חוות דעת מומחים. ברצוני לציין שאני מרגיש חזק נפשית ולא עובר כל משבר כתוצאה משינוי הסטטוס וגם מרגיש מאוד נוח עם נשים אחרות. הבעיה היחידה היא הנסיגה בזיקפה. תודה

תנסה פורום אין אונות .

שלומי, רד מהקו. אתה מפריע.

יששכר שלום, לא חשובה הכמות אלא האיכות....... אם תיצור קשר רגשי עמוק עם אישה אחת ללא ספק יעלמו בעיותיך המיניות. המין ישתבח. מין אקראי עם נשים רבות - ישאיר אותך לא מסופק.

המצב אינו כזה קיצוני ואני לא משתולל. אולם את צודקת בפיתרון וברשותך אאמץ זאת. תודה.

יששכר, גם אני לאחר פרידה וכאילו לא בא לי........אז לקחתי פסק-זמן ואני עושה לי חיים מגניבים ללא סקס כרגע, אני מיישמת את כל מה שרציתי אי-פעם והחשק שלך והחשק שלי יחזרו כי הם כבר היו כאן. אם אתה לחוץ פנה לפורום מקצועי אבל אם לא......קח פסק זמן, צור לך זמן איכותי, פנק עצמך, תחליט שבמשך חודשיים -שלושה אתה מקדיש רק לעצמך ויוצר את המערכת הכי חשובה עלי אדמות, זו שאתה מקיים עם עצמך ואז ...........צא לדרך: חדש, אנרגטי, ותכיר ותמצא לך אהבה חדשה כי היא קיימת שם רק אם תאמין

תודה לך. אני מבין כל מה שכתבת כי זה בדיוק מה שאני מרגיש. בהצלחה גם לך.

יששכר, הבעיה שלך ידועה ומוכרת היטב. קוראים לה הסתגלות. כמו בכל שטח אחר, לאחר מספר רב של שנים עם בת זוג אחת (ההרגל עושה את שלו) מתקשים להשתחרר מיד ולהרגיש מספיק קרובים, פתוחים ונינוחים ליצירת קשרים חדשים עם בת זוג לא מוכרת. זה אגב קורה גם לגברים נשואים שבוגדים מהצד. העניין הוא שזה נכון גם בקטע הרגשי ולא רק בקטע הגופני. תן לעצמך זמן להסתגל ולהתרגל לרעיון שאתה חופשי ממחויבויות ובכלל תשנה את הסוייטץ' במוח לניוטרל - יהיה לך מספיק זמן לכיבושים... שיהיה לך בכייף וכל טוב,

תודה אדווה. קלעת בול.

יששכר שלום הבעיה שאתה מתארת נפוצה מאוד בקרב גברים ובמצבים שונים. בד"כ זה קשור לרמת הריגוש לשני קצוותיו. אנשים שחווים פחות מידי ריגוש בגלל שחיקה ושיגרה עלולים לפתח אין אונות. באותו אופן, אנשים שחווים לחץ מוגבר בעת קיום יחסי המין עלולים להגיב בצורה דומה. לא בהכרח שאתה חווה את הלחץ באופן ממשי, אבל השינוי בסטטוס, כפי שאתה מכנה אותו, יוצר מצב חדש ובלתי מוכר. ראשית, יתכן שהזמן יעשה את שלו ותחזור להרגליך הקודמים באופן טבעי. במידה ולא, תוכל לפנות לייעוץ פסיכולוגי משלושה כיוונים שונים. האחד הוא יעוץ סקסולוגי. השני, טיפול באורינטציה קוגניטיבית ואולי בעזרת היפנוזה כדי להביא לרוגע רב יותר בהקשר של היחסים, והשלישי הוא משהו יותר דינמי, כדי להתייחס לשינוי המשמעותי בחייך (מכל בחינה שהיא) שבוודאי משפיע גם על יחסי המין. מודעות רגשית רבה יותר בהחלט עשויה לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לך. השינוי בסטטוס הוא באמת הגורם ואני לא במשבר נפשי כך שאני מאמין שהזמן יעשה את שלו. כפי שאתה יכול לראות קיבלתי טיפים מ - 3 נשים מקסימות בפורום ויחד עם הניתוח המדויק שלך אני משוכנע שאחזור לעצמי.

http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/m/print_object&id=6230528

ג'קי, הכתבה הזו כבר הובאה כאן לא מזמן. תודה לך.

הי, אתמול קראתי בשקיקה את הספר "שמונה בעקבות אחד" של ימימה צ'רנוביץ. בפעם האחרונה שקראתי את הספר הייתי ילד בן 9. אז כבר עברו כמה שנים טובות מאז. מה דעתכם על מבוגר שנהנה לקרוא ספרי ילדים ? במיוחד כאלו שהשפיעו עליו רבות בתור ילד. לא מזמן קראתי את "ללא משפחה" של הקטור מלו. זה משהו מיוחד , כמו לחזור לילדות. בכל אופן, הסופרת בשמונה בעקבות אחד מספרת על קבוצת "אילה" ועל הילדים בקיבוץ ואומרת שכאשר מזג האויר גשום וסוער (כמו היום) אז כל הילדים במצב רוח סוער ועצבני. בבוקר הילד קם וראה שכולם מחייכים ונחמדים ומיד הבין שמזג האויר הסוער חלף, השמש זורחת והכנרת שקטה, ואכן כך היה. האם מישהו מוכן לחוות דעה על ההנחה הזו שמזג האויר משפיע על מזגנו אנו ?

אני אתן לך דוגמה, עכשיו יש מזג אוויר גשום ביותר אצלנו, ממש אפרורי בחוץ, אני מאמינה שאם מזג האוויר היה קצת יותר מאיר וחמים, אז אולי היו בי יותר כוחות לצאת החוצה ולחייך. בימים של גשם, יותר נוח לי לשקוע, עם כל האבסורד שגשם זהו גורם חיצוני שלא אמור להשפיע עליו, זוהי עובדה, הוא מצליח:-) שכחתי לומר בוקר טוב, מה נשמע הבוקר? גשום אני מניחה.........

ומה עם קריאת ספרי ילדים ?

הי שלומי אז קודם כל טוב לדעת שאנשים עוד קוראים ספרים... תמיד יש בחזרה לילדות משהו מתקתק... לחזור למקומות בהם שיחקנו כילדים, להיזכר בריחות, בצבעים.. זאת נוסטלגיה נעימה. אצלי הריחות מעלים זכרונות. ומעניין שבדר"כ זוכרים את הטוב ופחות את הרע... זה שאתה קורא ספרים שקראת כשהיית ילד זה מרתק כי אפשר למצוא עוד נקודות מבט שלא ראית בתור ילד. למשל הספר הנסיך הקטן, עליסה בארץ הפלאות או הספרים של ריצ'ארד באך(ג'ונתן לוינגסטון השחף, אין מקום שהוא רחוק מדי...) לא סתם אומרים על הספרים האלה שהם גם לגדולים וגם לקטנים. ובקשר להשפעות מזג האוויר, כן, זה נכון. המזג אוויר אכן משפיע ביותר על המצב רוח. נכתבו אין ספור סיפורים ושירים על כך. הסתיו מצטייר כאפרורי, עצוב ומדכא, עלים נושרים, קר ורטוב, בעצם מקביל למוות. אך יש כאלה שאוהבים את הקדרות. החורף מצטייר כגשום וסוער ומקביל לסערות הנפש אם כי גם חמים ונעים כשמתכרבלים ובחדר תנור דולק או אח בוערת... כל אחד מפרש אותו לפי מצב רוחו הנתון. האביב פורח ומלבלב מסמן התחלה חדשה וכוחות מחודשים, חיים חדשים, הילודה בטבע גבוהה, הפרחים חוזרים לפרוח. הקיץ מסמל פעילות רבה אך גם מתיש ומעיק. כדברי שלמה ארצי:"חום יולי אוגוסט אז היה כבד מאוד..." שלומי, בקשר לשמונה בעקבות אחד - האם אהבת אותו כי הזכיר לך את הילדות באופן כללי או משהו ספציפי יותר?

לא יודע, איני חושב שהיה בו משהו ספציפי. אם כי, מאז ומתמיד, מרגש אותי מחדש תיאורים של חברות אמיצה וכנה. גם כאן בסוף הסיפור, חגי המספר, כאשר הוא פוקח עיניים, הוא מבקש לראות את עמוס. הראש לו ברגע הראשון עדיין מלא בדאגה לחברו הטוב. זה מרגש ויפה. נעים לקרוא על חברויות חזקות שכאלו כי בחיים ישנם הרבה הרבה אכזבות מאנשים קרובים שבסופו של דבר לא מספקים את הסחורה. לגבי מזג האויר, אצלי זה לא עובד כך. איני חש ביום חורפי כמו היום יותר רע או טוב מיום אחר. בכל מקרה, מיכל, (מה עם הבטחון העצמי?) שיהיה לך יום נעים חמים טעים פורה מוצלח וכך גם בהמשך חייך ! ביי

HERA שלום במקרה שלי האלכוהוליזם לא היה הגורם לדיכאון אלא התוצאה של קיום מצבי דחק. אם מדברים על סיבות לדיכאון אני יכולה להתייחס רק למקרה האישי שלי. לפי מה שראיתי בטלויזיה הסיבות לדיכאון הן ביולוגית פסיכולוגית וסוציולוגית. במקרה שלי אני חושבת שמדובר בסיבה ביולוגית כשעניינים סוציולוגים או פסיכולוגים רק זרזו את תהליך ההתפרצות. האם גהינום עלי אדמות יכול להיות מוגדר כדיכאון קל ?? תודה ורוניקה

ורוניקה, איך התמודדת עם האלכוהליזם והאם כבר נגמלת ?

הפסקתי ביום אחד לפני שנתיים

ורוניקה, זה תלוי. האבחנה בין סוגי הדכאון המוכרים נעשית לפי הספר. אבל להרגשה האישית אין שום מדד, שספר יכול לענות עליו. זה נראה אפילו אבסורדי, שתחושת "גהינום עלי אדמות" מתוארת כדכאון קל. אני מאמינה לך, שהרגשת הגהינום מציאותית לחלוטין. רק אדם שסבל/סובל מדכאון - בכל דרגה שהיא - יכול לדעת בודאות מהו אותו גהינום. מטפלים, חברים או משפחה יכולים להפגין אמפטיה טוטאלית - אבל זה לא מציב אותם במקומו של המדוכא. אם נניח בצד את הגורמים החיצוניים לדכאון (אובדן, כשלון וכו'), הרי שגם לדעתי הדכאון נובע מ"תקלה" כימית במוח. הטיפול התרופתי אכן מסייע לאיזון. מטרת השיחות, בדכאון מתמשך - לדעתי, היא התמודדות עם ההשלכות של הדכאון.

בזק מבקשת לייקר את תוכנית הגלישה החופשית תמורת תשלום בסיסי קבוע, ולהציע חבילה מוזלת של תשלום קבוע תמורת מספר גדול של שעות גלישה. מחיר חבילת הגלישה החופשית הוא 99 שקל לחודש, והיא צפויה להתייקר לכ-120 שקל לחודש. הבקשה נועדה בעיקר לצמצם בזבוז של שעות גלישה על ידי מנויי התעריף הקבוע, שנמנעים מלנתק את המחשב מהרשת בשעות שבהן אינם גולשים. מקורות בבזק אמרו כי למרות ייקור חבילת הגלישה החופשית, עשויים גולשים כבדים להרוויח משינוי התעריפים שכן תוצע להם חבילה של שעות גלישה רבות במחיר נמוך ממחיר חבילת הגלישה החופשית. ב-2001 חדל הגידול בהכנסות בזק משירותי גלישה באינטרנט להדביק את הירידה בהכנסותיה מתקשורת קולית על גבי הקווים. מספר הדקות שבזק מספקת לגלישה באינטרנט דומה למספר דקות הקול העוברות בקווים, אך ההכנסה מכל דקת שיחה באינטרנט היא כ-10%. בבזק מעריכים כי אם לא יועלו מחירי הגלישה, תימשך המגמה בשנה הבאה. http://dailynews.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=4&id=165148

האם לדעתך התעריף הקבוע של 99 ש"ח שעומד להתייקר בקרוב כדאית לגולש חמש שעות ביום, גם בבוקר וגם בלילה ?? בתודה על האינפורמציה, ניקולט.

ניקולט שלום החבילה הכי טובה למי שגולש כל כך מעט. היא "שש פלוס". כיום. (פשוט הבנתי שהולכים לשנות את החבילות של הגלישה). שש פלוס זה גלישה מהשעה 18:00 ועד 8:00 בבוקר ומשעה 13:00 יום שישי עד ליום ראשון ב 8:00 במחיר של 0.5 אגורות לדקה כאשר יש מחיר מינימום של 23.1 אגורות(אולי קצת יותר) במשך היום מ 8:00 עד 18:00 גולשים במחיר שיחה רגילה. ויש תשלום קבועה של 9.90ש"ח לחודש. איתן

http://images.maariv.co.il/cache/ART231920.html

שמעתי ברדיו שהרב לאו התנגד לניתוק המכשירים וגרימת המוות. זו סוגיא לא פשוטה בכלל. כאינסטינקט ראשון ודאי שהלב אומר שצריך לאפשר זאת. למה שבן אדם יסבול ? אבל במחשבה שקולה ומדודה מהראש ולא מהלב, זה לא פשוט בכלל. מה יהיה במקרה ולא מדובר במכונות. מדובר באדם פצוע במדבר. הוא מבקש מחבירו שיירה בו ויסיים את חייו ויציל אותו ממכאוביו. האם גם אז נזדרז לומר לו ללחוץ על ההדק ?

דעתי בנושא נחרצת, אם כי לא כל-כך מקובלת... למה להכריח אדם סובל לחיות? נתוך נקודת הנחה, שמדובר במחלה שאין לה מרפא, ושהסבל רק יילך ויתגבר.

שלומי, אם הייתי במקום החבר, לא הייתי עושה את זה. אבל זה לא אותו הדבר! כאן קבעו רופאים שהמחלה היא סופנית, בעוד שאדם תמיד יכול להתאושש מהפציעה שלו!!!! עדי

בוקר טוב, לא מצליחה לרשום דבר. מיטל

מיטל, איך את מרגישה? אפשר לעזור? נטע

הי מיטל, אנחו פה בשבילך - גם שאת לא יכולה לכתוב. נסי לספר קצת אני פה. לי

חביבה - אל תלחיצי את עצמך... לא הצלחת לכתוב, זה בסדר. שאלת אותי לפני כמה ימים, אם את יכולה לכתוב לי למייל. התשובה היתה חיובית. אם את רוצה "לנצל" את האפשרות עכשיו - את מוזמנת.

הי הרה, 1. לפני השינה, להתרחץ. לדמיין שעם המים הזורמים יורד הלכלוך מהגוף לתוך פתח הניקוז של האמבטיה. 2. להעביר בראש את הדברים הלא טובים שקרו במשך היום, ואת הדברים הטובים שקרו. לנסות "לשים " את הדברים בפרופורציה. 3. אם פגענו במישהו במשך היום או שהשארנו משהו "פתוח" לרשום אותו . במי שפגענו- לנסות למחרת לפתוח במע' יחסים חדשה.( אישית או טלפונית). הדברים שנשארו פתוחים יש לתכנן כיצד לסגור אותם למחרת ואכן, לבצע זאת. 4. להיכנס למיטה ולדמיין שנמצאים בטבע, בנוף שאהוב עלינו.( רוב האנשים אוהבים ונרגעים במקום שיש בו זרימת מים). זה כל הטכס. יש כאלה שזה עוזר להם. מה דעתך??? כבר סיפרתי לך שלי אין בעיה להרדם בכל מקום ובכל שעה כך שאינני יודעת אם זה עוזר ממקור ראשון. ניקולט.

אולי זה באמת עובד... אבל זה לא מסתדר לי עם סדר היום. מכיוון שאני מאכילה את החתולים מוקדם בערב, ולא תמיד יוצאת מזה נקיה, התרגלתי כבר להתקלח בערב. אבל אני בהחלט מדמיינת לי, שכל האיכס שצברתי במשך היום נשטף עם המים. הבעיה היא, שאין סיכוי שאלך לישון ב - 20:00. אבל אני יכולה לנסות את זה משלב 2, לא? בשלב 4 כתבת משהו על מים וטבע... לפני 2 לילות ניסיתי להירדם עם דיסק מהטבע - לחן יפה שמשולבים בו קולות של לוויתנים... הדיסק נגמר ו... הייתי ערה. איזה מרתון של מחשבות רץ לי בראש לפני השינה... אולי אני צריכה לבקש ממישהו שיתן לי מכה עם פטיש על הראש, וככה אירדם בצ'יק-צ'ק. הלילה הייתי כל-כך מתוסכלת שהתחלתי לדבר לעצמי, לחתולים, לקירות להכל... אני אפילו לא זוכרת את כל השטויות שאמרתי. הן כנראה לא ממש חשובות, אלא סתם דרך לפקור את התסכול מנדודי השינה. יצא שישנתי 4 שעות. והיום אני עייפה ועצבנית.

את יכולה בהחלט להתחיל משלב 2. כלומר, להתקלח בשעת ערב מוקדמת. למרות האמור לעיל, יתכן שאת כ"כ מוטרדת ואז את לא נותנת לעצמך את האפשרות לסלק את המחשבות ולהירדם. בכל אופן, לדעתי שווה לנסות. האם את אוהבת לקרוא ? יש סיכוי שתרדמי מקריאת ספר?? בי , ניקולט.

ניקולט כתב/ה: > > הי הרה, > 14. להיכנס למיטה ולדמיין שנמצאים בטבע, בנוף שאהוב עלינו.( רוב > האנשים אוהבים ונרגעים במקום שיש בו זרימת מים). תשובה זוהי צורה של היפנוזה עצמית שלמדתי בתחילת הטיפול הפסיכולוגי קצר המועד שעברתי. נעזרתי בשיטה זו בחדשיים הראשונים לפריצת הדיכאון תודה : בטי המכוערת

למה מכוערת ?

האם מצבי לחץ יכולים לגרום לטשטוש בראייה?

מינרווה, מצבי לחץ באים לידי ביטוי גופני באין-ספור וריאציות. כדאי לפסול ממצאים פיזיולוגיים לפני שקובעים שאכן מדובר בלחץ.

היי, האם בוצעו בדיקות עיניים וניאורולוגיות לזה??? עדי

כן יחד עם זה תלוי האם יש סימנים נוספים מומלץ ליתר בטחון קודם כל / במקביל להבדק ע"י רופא עינים בהצלחה עמי

שאלה למומחה. אני אמא לילדה בת 4. היא במסגרת יומית בגן דתי. היא לא אוהבת לעסוק בהדבקות בגן. בבית היא עושה את כל זה, גוזרת, מדביקה, מציירת. בגלל שהגגנת מכריחה אותה לעשות את העבודות האלה הילדה לא מוכנה ללכת לגן. בגן יש גננת מחליפה וכאשר היא נמצאת שם היא אוהבת ללכת לגן. האם כל כך חשוב הקטע של הדבקה? היא מאוד אוהבת סיפורים לצבוע בגואש לציר לעבוד בחמר האם יש צורך להתעקש על ההדבקה? הגננת טוענת שהחיים האמיתיים הם בחוץ כלומר בגן ולא בבית ועליה להכשיר אותה לחיים אלה ובכך מסבירה את התעקשותה. ישנה בעיה נוספת שהילדה לא אכלנית ואם שולחים אותה עם כריך היא חוזרת איתו הביתה ניסיתי כל מני דברים ורק מעדן חלב היא אוכלת עד הסוף האם זה בסדר לשלוח אותה עם מה שהיא אוהבת או שצריך להתעקש שתאכל כמו הילדים כריך.

הי, אמנם אני לא מומחה עם דיפלומה אבל התחושה שלי שהגננת שלך טועה בגדול. מה זאת אומרת להכריח ילדה בת 4 להדביק ? זה נשמע לי אבסורד. במקומך הייתי שוקל ברצינות גן אחר. לגבי האוכל, חשוב גם מה היא אוכלת בבית. אם בבית היא אוכלת בסדר, אז אין שום בעיה. שיהיה לך הרבה נחת מילדתך, ואגב, מדוע את מזכירה את עובדת היות הגן דתי ?

חבצלת ושלומי, אולי יש לה בעייה לשבת עם עוד ילדים? אולי הגננת מעירה לא נכון (בצורה לא בונה) לילדה על איך שהיא מדביקה? אולי ילדים אחרים לועגים לה? בענייין האוכל, לא הייתי מתעקשת. עדי

האם מכות החשמל כל כך נוראיות כפי שרואים בסרט במלתעות ??

פשוט כן.........

לורוניקה שבוע טוב ! כרגע נכנסתי רק לפורום ותשובתי לך : אני לא זוכרת את הסרט מלתעות ועוד הרבה דברים אחרים עקב טיפולי המכות חשמל אבל כן הטיפולים קשים למרות שזה נעשה בהרדמה כללית כשמתעוררים ההרגשה מאוד קשה כאבי ראש כאילו הכניסו לך פטיש בראש גם כל הגוף כואב הרגשת חולשה כאילו כל הגוף קשה כמו אבן אבל קיבלתי כדורים נגד כאבים וגם כדורי הרגעה פנרגאן וכדורי שינה כי בימים שאין טיפול קשה לישון באותו היום של הטיפול כל היום כמעט ישנתי . כמובן שאת הטיפולים עושים באישפוז .הייתי חודשיים מאושפזת אבל כל שישי שבת יוצאים הביתה . אבל למרות הקשיים בטיפולים ואיבוד הזיכרון הטוטלי לתקופה של 3 חודשים עד שהוא חוזר זה היה שווה כי המצב שלפני היה גרוע כל כך שאולי גם לא הייתי חייה היום כי חיפשתי את מותי ולא היה לי בשביל מה לחיות . והיום אני ההפך נלחמת ומתמודדת כדי שחיי יהיו טובים ו. . . בלי כדורים בכלל רק עם שיחות וטיפול בהפרעות אכילה שיש לי . האם זה לא שווה לקבל את החיים בחזרה ?

יונת שלום, אפשר לשאול מה הביא אותך למצב כל כך קשה של דכאון? כמובן שאינך חייבת לספר אם את לא מעונינת. איך הצלחת לצאת מזה? אני מעריכה מאוד את דרך ההתמודדות שלך אחרי כל מה שעבר עליך. בני אדם כמוך נותנים תקווה לאחרים. נטע

איזו השוואה - מלתעות??!?!?! אני מקווה בשביל יונת שהיא לא היתה כמו הכריש החביב הזה... :-)

מה הרעיון מאחורי הטיפול במכות חשמל ?? לאיזה בעיות זה עוזר??

שלום ד"ר , רציתי לדעת לאחר תקופה של לקיחת התרופה "לוסטרל" 50 מ"ג במהלך של 8 חודשים ולאחר מכן 100 מ"ג במהלך של חודשיים גורמות לתופעות לואי שכוללות , כאבי ראש, הרגשה שך לחץ בראש, שינת יתר, הירדמות של היד - חוסר תחושה ביד. מה עושים במצבים האלה. ההאם להפסיק את התרופה .

שלום התופעות עלולות להיות מדאיגות אנא פני להבדק ע"י הרופא שלך בהצלחה עמי

בשיחה ביני לחבריי דנו בסוגייה האם התנדבות של פעם בחודש עד פעם בשבוע יכולה לעזור למי שנמצא במצב רוח שפוף? אין הכוונה למי שמצבו מוגדר קשה אלא למצבים המוגדרים קלים עד בינוני. מצבים בהם "תמריצי דלק" כמו פעילות גופנית, תזונה נכונה והתנדבות מאוד עוזרים, לפחות לבצע את מה שאנו כן יכולים לבצע. להתנדב זה להעניק משהו מעצמך ועצם הנתינה מעצימה אותי מאוד . נתינה תמיד מעשירה את הנותן, אין כמעט נתינה "טהורה" לחלוטין ועל כל דוגמה אוכל להתווכח. לי התנדבות עושה טוב, מה אתם חושבים ? מישהו רוצה להתנדב גם?

להתנדב ולעשות מה ???

לעשות כל מיני דברים, לא חסר בארץ למי לעזור. אני מתנדבת בארגון "לתת" אבל זו רק דוגמה מיני רבות, השאלה היא על עצם ההתנדבות והנתינה

נעה... התנדבתי באחת העמותות למען בע"ח. את יודעת מה קרה לי? למדתי "להעריך" את המין האנושי עוד יותר!!! לא להאמין אילו אנשים יש... אחסוך ממך ומכולם פה את הדברים שבהם נתקלתי. רק אציין, שהיתה לי תחושה שאני עובדת עם כלבים אבל מתמודדת עם חיות על 2!!!

לנועה שלום, אני מתנדבת במוסד למפגרים. מדובר במוסד שנמצאים בו מפגרים מגיל 20 ועד 60+ . אני תמיד חוזרת מההתנדבות עם הרגשה עילאית ומודה לאלוהים על מה שיש לי. כשאני מגיעה למוסד אני מתקבלת ע"י החוסים בהתלהבות שאי אפשר לתאר, הם זקוקים ( גם המבוגרים ) לתשומת לב ולמילה טובה וזה מה שאנחנו המתנדבים עושים. בקיצור, מי שמתנדב מקבל יותר ממה שהוא נותן.

אני מתנדבת פעם-פעמיים בשבוע במעונות של אנשים נזקקים, זה מחמם ת'לב, ולי באופן אישי, נותן תחושת סיפוק. אני תמיד חוזרת עם נקודות מעניינות למחשבה, צריך לראות, כדי להאמין.

את יכולה לספר לי מעט יותר? אני מתחילה להתנדב בארגון "לתת" שודאי שמעת עליו באריזת חבילות מזון לנזקקים, יש הרבה עבודה לעשות, זה קורה בימים אילו. נוגע לליבי מה שספרת כי אתמול בערב בזמן הרוחות והגשם : חשבתי לעצמי מי יודע כמה אנשים קופאים שם בחוץ ומשקשקים מרוב קור אז איזה מין עבודה זו, מה את בדיוק עושה? האם זה באזור המרכז? איזה סוגי פעילויות הם צריכים שם?

מי מתנדב ולאיפה , מעניין לדעת איפה אפשר לתרום? אשמח לתשובות

הי, אמנם ראיתי את הסרט לפני כמה שנים אבל הוא די חד בזכרוני. עדיין אני מתעקש על כך שבגדול, אם הייתי צריך לתמצת את העלילה במשפט אחד, אז זה סיפור על אשה מוכה שנעזרת על ידי חברה טובה בכך שהיא "מטפלת" בבעל. מה היה הזכרון שלך לפני שקראת שוב, ומה המסקנה שלך עתה לאחר הקריאה ? .

לפני שקראתי, הזכרון שלי היה על צורת הסתרת הגופה... בישול צלי! ושוב זה משהו מנפלאות הזכרון... אני בכלל צמחונית :-) אתה זוכר שמדובר בעלילה שמתנהלת בשני מישורים? האחד הוא הסיפור העכשווי והשני הוא הסיפור על שנות ה - 20 עד ה- 50. מכיוון שאני לא זוכרת טוב את הסרט, יכול להיות ששם הם התמקדו יותר באלימות. אבל בספר העניין מוזכר, בסה"כ נטו, בפחות מדף. האמת היא, שיש שם מקבץ של ארועים, שאפילו לא שומר על סדר כרונולוגי. המסקנה שלי אחרי הקריאה היא - שחברויות לא נמדדות לפי כמות אלא לפי איכות.

נכון, גם בסרט לא מאריכים בסצינות ההכאה של הבעל. אני בסך הכל התכוונתי לתמצות העלילה ולא ללקח והמסר של הסרט/ספר שהוא אכן כפי שכתבת. בואי נעזוב את הויכוח הנורא נורא חשוב הזה. דרך אגב: מה המשמעות של הודעות עם שטרודל (@) אשר מעתיקים כל פעם את הודעותיך ? האם זה מישהו מוזר ומסכן שעושה זאת ? האם אין באפשרות מנהל הפורומים לעלות עליו ?

מנהל/ת הפורום שלום רב, בחודש האחרון אני נתונה תחת לחצים מאוד גדולים בחיי האישיים והמקצועיים. הלחצים התחילו להשפיע עלי במידה שיש לי קושי להרדם בלילה ואני עצבנית רוב היום - אני מגיבה בצעקות וריבים ותסכול עם כל הסובב אותי. בכמה ימים האחרונים התחילו להיות לי כאבים בחזה לאחר "התעצבנות" וכאבים אלו נמשכים למעלה משעה (אני בחורה צעירה - זה לא בעיות לב). אני מודעת לעובדה שמצבי הוא זמני ולא היו לי בעיות דומות בעבר. שאלתי היא: האם אני יכולה לקבל תרופות הרגעה ו/או כדורי שינה במרשם גם ללא יעוץ פסיכולוגי? האם אני יכולה ללכת לרופא משפחה? או אני צרכה לגשת לפסיכיאטר?

אורית, אם כבר שקלת את האפשרות של טיפול תרופתי, עדיף לפנות לפסיכיאטר. הוא גם יוכל להמליץ לך על פסיכולוג במידה והוא יתרשם שיש צורך גם בשיחות, במקביל לתרופות. תרגישי טוב, HERA.

לא יאומן - כך איבחנו אותי וזה נכון מאוד אבל.. אף אחד לא שולל אפשרות של פלאשבקים חוזרים במקום או בנוסף לחרדות, בטיפול עם פורפ' שאני מטופל עכשיו ושיחה עם פורפ' משולם מהמחלקה לבדיקת המוח בהדסה עין כרם הם מספרים על מקרים שנראים ע"י אלקטרודות שמזוהים בפירוש פלאשבקים שאינם דומים ברישומים על המצג כחרדה. הפלאשבק מסמים קלים כגון טריפים אקסטות ואל אס די הינן שכיחות ועלולות להופיע עד 18 שנה לאחר המקרה - לדיברהם כמו כן מהסיבה שצנטרוגנימים שהינם חומר כימי שמצויי בטריפ ובמוח במינון מסויים הוא שמסתובב במוח ומדליק מידיי את הפלאשבקים. החומר הזה נמצא בכדורים רפואיים במינון נמוך היות וזה חומר שמסוגל להסתנן דרך כמה וכמה מסננים שיש לנו במוח שלא נותנים לכל חומר לעבור אליו, לדבריהם ישנם כדורים שחשבו שהםאפקטיבים נגד חרדות או אלצהיימר ומסתבר שבכלל אינם עוברים דרך המסננים הללו שבמוח ואינם מטפלים בבעיה מלבד תופעות לוואי, ההוכחה לכך שעברו למוח ע"י עכברים במעבדה אינה מצביעה על נכונות במקרים של בני אדם היות והמוח האנושי והמסננים שונים ומורכבים מהסיבה שאנו בני אדם ולא חיות ואוכלים וחיים אחרת. יש גירסה שאומרת את האבחנה שלך וזוהי אבחנה שנתנו לי פסיכולוגים אך יש את האבחנה שנתנו לי פרופסורים במחקר המוח שהם רופאים פסיכיאטרים שמאמינים בפלאשבק, אני יכון להצביע שבקרב ידידיי שנכוו מסמים כאלו מלבד חרדה הם חשים "דלוקים" והוזים ממש כמו בטריפ מחודש שנדלק ללא הודעה, יש פסיכולוגים שאומרים שבגלל הפחד עאוברים את אותה תחושה,מה הנכון??? בדיקות האי אי ג'י שמוכיחות פלאשבק( במקרים מסויימים בלבד )

אורית שלום תוכלי כמובן לפנות לרופא המשפחה שלך ולבקש כדורי הרגעה/שינה כאלה או אחרים. בעיקרון, זה בהחלט לא מומלץ, בעיקר שאת לא מדברת על יום מסויים שבו יש בעיה אלא על תחושה ממושכת יותר. לכדורי שינה אפקט שלילי לטווח הארוך ושימוש ממושך עלול לגרום דווקא להגברת קשיי השינה. במידה ואת הולכת על כיוון הטיפול התרופתי מומלץ שתפני לייעוץ פסיכיאטרי. אם את סובלת מתקופה לחוצה שגורמת לתופעות גופניות ונפשיות כפי שאת מתארת, הייתי ממליץ לך לפנות קודם כל לייעוץ שיחתי לפני השימוש המיידי בכדורים. יתכן וניתן לעזור לך גם ללא השימוש בתרופות, או שדרוש שילוב בין השניים. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר. קפלן שלום, אני מודעת לעובדה שהבעיות נובעות מהלחץ שאני נתונה בו ולא יותר עמוק מזה. אני גם יודעת שטיפול/יעוץ עובד לאחר תקופה ארוכה של שיחות ורמת פתיחות והבנה - ואני מחפשת "quick fix" - משהו שיעזור לי לעבור את הימים הקרובים בלי חשש לנזק של טווח ארוך. האם יש כדורי הרגעה שאפשר לקחת בצורה חד פעמית שלא מזיקים יותר מידי? אני קניתי כדור בבית מרקחת הומופטי בשם "Bio-Calm" וזה לא הזיז לי בגרוש! בבקשה תמליץ לי על משהו.. תודה.

דר. קפלן שלום, אני מודעת לעובדה שהבעיות נובעות מהלחץ שאני נתונה בו ולא יותר עמוק מזה. אני גם יודעת שטיפול/יעוץ עובד לאחר תקופה ארוכה של שיחות ורמת פתיחות והבנה - ואני מחפשת "quick fix" - משהו שיעזור לי לעבור את הימים הקרובים בלי חשש לנזק של טווח ארוך. האם יש כדורי הרגעה שאפשר לקחת בצורה חד פעמית שלא מזיקים יותר מידי? אני קניתי כדור בבית מרקחת הומופטי בשם "Bio-Calm" וזה לא הזיז לי בגרוש! בבקשה תמליץ לי על משהו.. תודה.

דלית שלום לשאלתך נשלח אלייך אימייל האם כתובתך [email protected] תודה ורוניקה

ורוניקה שלום, קיבלתי את האי-מייל שלך. תודה דלית

אור כתב: > ושוב....השאילה המיתבקשת > מה עושים כרגע חולים שנפלו כבר למלכודת?? > האם יש המשך לכתבה?? הי אור. אשמח האם זה קרה לך? אשמח אם תוסיף פרטים. האם הכל סבבה עם הסמים הפסיכיאטרים? עזרי. =========================== אהלן- אני מוכן לספר לך...אבל אחרי שתספר לי מי אתה מה הקשר שלך לנושא?? האם אתה שייך או קשור לסינטולוגייה?? כי ככה ה"חברה" מספרים.... "אור

אני סיינטולוג - נכון. זאת האמונה שלי. רק לידיעת ולתיקון חברי הפורום סיינטולוגיה היא דת שמוכרת ככזו ביותר ויותר מדינות (ארה"ב, דרא"פ,איטליה,שודיה ועוד). מישהו כאן העלה את זה אך זה לא רלוונטי לעניין. אני פעיל בעמותה הנקראת עמותת מגן לזכויות אנוש ששמה לה למטרה להגן על תחום בריאות הנפש מהפרות זכויות אדם. העמותה העולמית נוסדה במקור ע"י סיינטולוגיה אך אין היא מתעסקת עם נושא זה והיא בטבעה חילונית לגמרי. סיינטולוגיה הקימה עמותות רבות אחרות גם. העמותה שלנו פעילה מאוד בארץ. ביצענו בשיתוף עם עמותות אחרות גם, מספר הפגנות נגד אשפוז בכפייה. אנו משתתפים בישיבות בכנסת בכל הקשור לזכויות אדם בתחום בריאות הנפש. שיתפנו פעולה עם חברי כנסת בהרצת חוק שמטרתו להגביל את השימוש בסמים פסיכואקטיביים לילדים בבתי ספר ובכלל. מעבר לזה אנו מקבלים פניות על הפרת זכויות מאנשים פרטיים שרוצים להתלונן אך המערכת דוחה את טענותיהם. שלך, עזריאל.

מתוך סקרנות, מהם עיקרי הדת הזו ?

בוקר טוב, הימים שלי מתחילים השכם בבוקר ועוד מעט אני יוצאת לעבודה שאני כל כך אוהבת, התחביב שלי שהפך לעבודה שאני מתפרנסת ממנה בכבוד. רוצה לאחל לכולכם שבוע נפלא ורגוע, איזון ושקט לנפשותיכם. נטע

היי נטע, בוקר טוב, ושבוע מצויין. כמה שזה טוב להתפרנס מתחביב.

חמודה, תחלקי איתנו בשמחה. מה ההובי שהפך לפרנסה ?

תיאטרון, אהבה אמיתית.

תודה. גם לך. שמח שכיף לך. גם לי יש עבודה שאני נהנה ממנה שהיא גם התחביב שלי - תכנות מחשבים. כך שאני מכיר את ההרגשה. ביי.

שבוע מצויין גם לך. זה נפלא שיש מקום עבודה שאוהבים. גם אני התחלתי להתנדב (בעבר) במקום מסויים, וכשאחת העובדות עזבה החלפתי אותה. אלו היו ימים... :-))) למרות שקרענו את התח....

hi neta................ well u don"t know me but i know u......hhhhhhhhhhhhhh i am kidding i meen that i have read your maessages couple of times - u r a great supportive person................... about the theater - what exactly do u do - r u an acterss or do u help people thrue the acting? anat

היי ענת, אני מקבלת תמיכה כאן ושמחה שגם אני יכולה לתמוך באחרים. אני שחקנית במקצועי, אך לא עוסקת בתרפיה דרך משחק. אפשר ללמוד תרפיה כזו בלסלי קולג בארץ. יום טוב לך, נטע

http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/prevent_sueside.htm זה קצת יותר חשוב מכן/לא לקחת תרופות!!!!

מסתבר, שלמילים אין משמעות אבסולוטית. כמו לשמים, כמו לגשם, כמו לצליל. כמו לתמונה, כמו לנימת קול בתקליט שחוזרת על עצמה ונשמעת לך לגמרי אחרת בכל פעם… זו רק את, יפתי. רק את, ומה שאת מביאה איתך. בכל מקום, את יודעת, תמצאי רק את עצמך. את מה שאת, ואת איך שאת מרגישה כרגע. את יכולה לחפש עד קץ הימים ולא תמצאי אם זה לא מופיע אצלך בפנים ואת יכולה לנסות ולברוח אבל את כבר יודעת – זה לא יצליח. אלו כבר הבהובים אחרונים של גסיסה. את מתרחקת מהן, מהמילים. מהרגשות. את הופכת להיות מה שפחדת, מבוגרת צינית. קרב אליך הרגע, שבו הדבר הנכון לעשות יהיה לקחת הכל, את השנתיים האחרונות כפי שתועדו במילים, ולהפוך אותן לסילון עשן. הגיע הזמן להקיא את הכאב הזה הגיע הזמן להתחיל לחיות באמת, ילדה הגיע הזמן להפסיק לכתוב הגיע הזמן להתחיל לאהוב הגיע הזמן להיות יפה הגיע הזמן להיות לא תלושה הגיעהזמןהגיעהזמןהגיעהזמן הגיע הזמן להיות כמו כולם הבהובים אחרונים ניצוצות דועכים מילים אחרונות לא משנה מה תגידי במילא למילים אין משמעות אבסולוטית זו רק את, מתוקה, רק את ומה שאת מביאה.

עמית, אני נשבעת לך, שהתרשמתי מזה, כמו שלא התרשמתי כבר הרבה זמן!!! תודה!!!!

לדעת להגדיר במילים מדוייקות!מה קורה לך בהתקף ומסוגל לתאר בשלבים מה עובר על הגוף שלך קצת ארוך-אני מקווה שמישהו ייעזר בהודעה זו. איך יוצאים מזה? אני קצת מכיר את סיפורם האישי של האנשים בפורום, אך לא אתן עצות פרטניות אישיות. אני אוכל לומר מה קורה לי ולאחרים, ואייך אני יודע שהאנשים שיצאו מזה עשו זאת באותה הדרך. הדרך קשה, ואני מאמין שרבים לא ישמחו בה. קצת רקע: הסטטיסטיקה אומרת ואני מדבר על חרדות, שחמש אחוז מהנשים תעבורנה התקף אחד לפחות בחייהן. מה שהופך את המחלה "לנשית" או מזווית שונה אפשר לומר שמעל לשמונים אחוז מהחולים במחלה זו הנן נשים. אחת מן המפורסמות שחלתה במחלה בצורה קשה שכוללת אגורפוביה -והיא יצאה מהמחלה -היא השחקנית קיים בסינג'ר.ולמה התחלתי בסטטיסטיקה,כדי להנמיך ציפיות ושכל אחד יידע איפה הוא עומד.ישנם אנשים שחווים את ההתקף באופן חד -פעמי ויותר זה לא חוזר.ישנם אלו שנמצאים במצב של חולי עד שנה ואז הם יוצאים מזה,לפעמים בעזרת תרופות לתקופת ביניים. אבל בעיקר אפשר לומר שהמחלה עזבה אותם "באופן טבעי"למזלם אפילו מבלי להבין מה קרה להם!!! שאר הקטגוריות הנן עד חמש שנים שהסיכויים שלהם לצאת מהמחלה לחלוטין הינו נמוך,וכל גירוי שלילי יכול לגרום לרגסיה.וסביר להניח שבזקנתם המחלה תחזור לתמיד.וישנם אלו שלא יצאו מזה לעולם אבל זה לא סוף העולם כי אפשר לשלוט במחלה ולחיות איתה חיים רגילים לחלוטין. אסור כמובן לשכוח שישנם יוצאים מהכלל לטוב ולרע.אחרי ההקדמה הארוכה אני אנסה להסביר מהו "הקסם"שמוציא מהמחלה. אז כך: אין כזה! פשוט כך. אין שום קסם חד משמעי. מה כן יש:מדובר בתהליך נפשי שהבן-אדם צריך לעבור בעצמו ואף אחד לא יכול לעשות את זה במקומו. שלב א:מודעות עצמית גבוהה.לברר מהן מקורות המחלה האמיתיים:בעזרת פסיכולוג או "אוטו-פסיכואנליזה-בגרוש"(מונח מעניין).להיות מודע מה "פרץ"מהתת מודע שלך איזה רגש או רצון "אסור"שגרם ל"אני העליון "שלך להתנגד עד כדי כך,שהגוך שלך העדיף להוציא את האנרגיות הללו בצורה של מחלה.אם כל מה שקראת עד עכשיו נשמע למישהוא כמו קישקוש אז אני מציע לו דחוף ללכת לפסיכולוג ולהעמיק את הידיעות שלך בנושא-כי "אנחנו"אמורים לשלוט בו לא פחות טוב מבעל מקצוע. שלב-ב' אתה חייב מבחינה פזיולוגית וכמובן:למה כל מחשבה שאתה חושב תוך כדי ההתקף מובילה(החרפה,הקלה) שלב-ג' להבין מהם התהליכים הפיזיולוגים שאתה שולט בהם ומה לא.זה אומר לדעת מתי אתה חייב להעזר בתרופה במיוחד בתחילת הדרך ומתי זהו מצב שאתה אמור להשתלט עליו בעצמך. כאן יש חלוקה לשניים אלו שמרגישים שהם הולכים למות תוך כדי התקף או אלו שמרגישים שהם הולכים להשתגע. הטקטיקה חייבת להיות ברורה-אתה חייב להיות מודע לכך שהדבר שאתה חושש ממנו לא יקרה וכאן הנקודה החשובה ביותר:אתה חייב להפנים ולהאמין שאתה לא עומד למות או להשתגע.אם ההפנמה נעשתה בצורה טובה ואתה חשבת על זה לפני ההתקף מספיק פעמים(וזו לא עבודה קלה)אז הגעת לשלב טוב,שבו אתה יכול לעמוד בעיניים פקוחות אל מול ההתקף וכמעט בצורה "אובייקטיבית"לעמוד מך הצד ולהסביר לעצמך מה קורה לגוף שלך.ואפילו לצחוק עללל המחשבה שאתה עומד למות/להשתגע-וכאן הניצחון אמור להגיע –אחרי תקופה מסוימת של ניסיון,אתה תהייה מסוגל לדכא התקפכם קלים,לאחר מכן קשים יותרולאחר מכן להפחית בתרופות.הרגע שבו תהייה מודע לכך שהגוף שלך עובר "תהליך זמני" ושאתה יכול לשלוט בו אם תרצה-זוהי הנקודה הקריטית!!!אל תצפה לשום עזרה מבחוץ-כי היא לא תגיע!הכל מתחיל במוח וחייב להיגמר שם.מה שכתבתי למעלה נראה כמו "מתכון"לעוגה אבל זהו תהליך נפשי ארוך וקשה ולא בטוח שכולם מסוגלים לכך.כל שאר העצות שנותנים אנשי המקצוע בנושא נשימות,כיווץ שרירים וכ"ו-חשובות מאוד אבל רק מקילות על ההתקף באופן זמני-הן לא פתרון שעוזר לצאת מהמחלה-הן רק אקמול. לסיום שיבהיר את העיקרון ע"י גישה שונה שהיא אותו הדבר: בארה"ב בביקורי האחרון "פגשתי"בחור שעבר תהליך דומה רק "שהרצון" של התהליך שלו הייתה שונה:חזרה לאמונה עמוקה באלוקים וישו.לאחר ניתו התהליך שעבר עליו,הגענו למסקנה שבעצם מדובר באותו ה"טיפול",מעיין טיפול בעצמך,כאשר אבן הנגף המרכזית היא:להסיר את הפחד האולטימטיבי שעובר בראש האדם בזמן ההתקף.

עמית, זו הכניסה הראשונה שלי לפורום זה וההודעה הראשונה אותה פתחתי בפורום זה, אני עוד אציץ לראות מי נגד מה כאן, אך קודם כל אומר לך ו'אוו'. כתבת מילים כדורבנות, הלוואי שיעזרו ואם לאחד שצריך זאת. חזק ואמץ.

קבל את בירכותיי על מה שכתבת... :-) יש בזה אפילו קצת יותר ממשהו - יש בזה המון. אין ספק שהתקפי חרדה מהווים סיוט למי שסובל מהם (חוויתי על בשרי אחד כזה לפני כמה שנים). בעזרת הרבה רצון והכוונה מקצועית אפשר להסתדר... למרות שיש כאלה שבטח יכתבו, שזה רק נראה כל-כך פשוט... כי אם זה באמת היה פשוט, אז מזמן הם היו "נפטרים" מהחרדות...

http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/06122000/ART91784.html שימו לב למה שאומרת שם אחת מהמראיינות - פרוזאק לא גרם לה להתמכר... פשוט תקראו הכל עד הסוף, ואז תקטלו...

היי הרה, תודה על הכתבה, התעודדתי, נטע

נטע, יש לחבר'ה של הסינטולוגיה בעיה - כנראה שהם לא מספיק משכנעים ולכן הם עברו לשיטות של שטיפת מוח מאסיבית... בשביל הסקרנות, הסתכלתי היום בפורום אחר - ואיזה פלא, גם שם חוזר על עצמו אותו סיפור בדיוק... אני לא טוענת שצריך לקחת תרופות בעיוורון, אבל גם לא לבטל אותן לחלוטין... כל מקרה לגופו!

http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/unti_dip.htm

קמפיין שיווקי. שמתי לב שהכתבה היא משנת 2000. מאז עברו הרבה מים. היום יש יותר מודעות לנושא. הייתי מציע לקרוא את הכתבות הבאות: בנינו נרצח - אבל תרופת הפרוזאק אשימה: http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/12072001/ART164131.html וכן, הגלולות יודעות לרצוח - מנחם בן, מעריב: http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/28062001/ART159477.html וגם, http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/28062001/ART159477.html וזה חשוב: http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/30042001/ART139725.html לכן אני מצטט: סכנה: התמכרות לפרוזאק ארגון הבריאות העולמי מזהיר: פרוזאק, תרופת הפלא נגד דיכאון, עלולה להיות ממכרת. ראש היחידה האחראית על ניתור תופעות לוואי לתרופות באירגון, פרופסור ראלף אדוארדס, מתריע כי פרוזאק ותרופות פסיכיאטריות דומות "נצרכות במינונים גבוהים מדי. משתמשים מהן לבעיות פסיכיאטריות זוטרות, ואנשים רבים מפתחים בעיית התמכרות. לוס אנג'לס טיימס, מיוחד למעריב. שפתי חתומות.

לגבי הקישור הראשון - נניח ואכן הפרוזאק גרם להחמרה... ההורים היו מודעים לזה, אז למה הם לא עשו כלום? אני לא מאשימה אף-אחד, אבל עירנות מוגברת יכלה למנוע אסון!!! הקישור השני - האם מעולם לא התבצעו מעשי רצח, שלא תחת השפעת תרופות? הקישור השלישי - ראיתי התמכרויות גרועות יותר. לצורך העניין; סיגריות, אלכוהול, סמים קשים (לא חוקיים). אני לא טוענת שאף-אדם מעולם לא התמכר לפרוזאק ודומיו, אבל לא כל אדם מתמכר!!! אגב, יש הרבה אנשים עם נטייה להתמכרות... תן להם תרופות פלאצבו והם גם יתמכרו.

מזה 6 חודשים שאני מטופל בפאקסט. כדור המשתייך למשפחת ה:SSR1 . (כמן גם הפרוזק). התרופה ניתנה לי עקב חרדות בלתי מוסברות ודיכאון. מדובר בתרופת פלא. לאחר חודש ראשון של תופעות לואי, אני אדם חדש. תכונותי האישיות לא השתנו אולם אני בטוח בעצמי, הדיכאון לא משתלט על חיי ואני מאושר יותר. אציין כי במשך כל התקופה אני ממשיך בעבודתי כאשר עבודתי רק משתפרת בזכות בטחוני האישי. יתכן ויש השוללים התערבות תרופתית, אולם למה לסבול. החיים הטובים נמצאים כאן מדוע לחיות בתחושות דיכאוניות ולחוש חרדה. האם מצב זה עדיף?

לכולם שלום, אני בעד!!!!!!!! אנחנו חיים רק פעם אחת. אחרי שנסתלק מן העולם לא נקבל אפשרות נוספת לחיים חדשים . ולכן, אם יש כדור שיכול לפתור לנו בעיות של דיכאון וחוסר תפקוד אז--למה לא??????? אם רע לנו למה לא לקחת משהו שיעשה לנו טוב, ויעזור לנו לתפקד כראוי. לדוגמא: אחרי ניתוח מקבלים משככי כאבים שלפעמים מתמכרים אליהם. זו לא סיבה להשתגע מכאבים ולא לקחת משככים. כאשר מבריאים מטפלים בבעית ההתמכרות. אין ספק שלא צריך להגזים ולקחת את הכדור רק כאשר ממש צריכים. המון אנשים מציינים שהחיים ניתנו להם בחזרה כשהתחילו לקבל פרוזאק.

דור, בלי קשר לנושא - אני מאחלת לך חיים מאושרים ככל האפשר. ונחזור לנושא - יש בעייתיות מסויימת עם תרופות מסויימות, אך כשזה נעשה שלילה גורפת (מתוך התעלמות לדברים שאנשים כמוך כותבים - לחיוב), זה מתסכל אותי. לא חוכמה למיין רק את הרע. הלוואי ועוד רבים כמוך יעיזו לציין, שכן - יש גם טוב בתרופות.

עד מתי תיקח את התרופה? מתי יגמר ה"ריפוי" של זה?

ד"ר אבני שבת שלום ! ביתי בילדות אובחנה עם בעיית קשב וריכוז וכילדה מחוננת שאינה יכולה להגיע לידי מימוש . פסיכיאטרית שהיתה אז נתנה לה ריטלין + רידזין 10 מ,ג ואכן זה הקפיץ אותה למעלה והיא החלה להיות פשוט מבריקה בכל היא התגלתה כילדה מאוד מוכשרת בלימים ובמוסיקה ניגנה בפסנתר ו4 סוגי חליליות ורק שבחים קצרנו ממנה . מנגד הרגישות שלה יוצאת דופן מתרגשת ובוכה על כל דבר ונשברת מיד אם לא ניראה לה משהו הכי פעוט ערך . פרפקציוניסטית נורא . כיום היא חיילת בצבא בת 20 והיא קצינת חינוך והסברה ובמסגרת זו היא צריכה ללמוד הרבה חומר ומתקשה מאוד בריכוז וזה מפריע לה בתיפקוד . היא פנתה אלי בעזרה להשיג לה את הריטלין שלא דרך הצבא כי אינה רוצה ללכת לק"בן שלא ירשם לה בתיק הצבאי . האם רופא משפחה יכול לתת לי מרשם לריטלין ? או חשבתי לבקש מהפסיכיאטרית שלי ? מה דעתך בנושא ? אם תוכל להשיב לי עוד השבת אודה לך מאוד

בעיה בקשב ,ריכוז ושכחה המון תודה

שלום כל רופא יכול לתת מרשם לריטלין ודאי כל פסיכאטר איני בטוח שרצוי להסתיר את זה כעקרון זו לדעתי טעות בהצלחה עמי

לד"ר אבני - עזרת לי מאוד בתשובתך ותודה על התייחסותך המהירה למרות שאין ברצונה שירשם לה סעיף נפשי בתיק האישי .

שלום כל רופא יכול לתת מרשם לריטלין ודאי כל פסיכאטר איני בטוח שרצוי להסתיר את זה כעקרון זו לדעתי טעות בהצלחה עמי

זה טוב שזה שיפר את בתך אבל באיזה מחיר? ריטלין יוצר נזק בלתי הפיך במוח בטווח הארוך. אני לא מציע לך להכניס את בתך לתלות בסמים. הידעת שהריטלין מופיע במדינת ישראל בפקודות הסמים המסוכנים וכן בארה"ב הוא מוגדר ע"י היחידה למלחמה בסמים באותה צורה. משמעות המושג "סם מסוכן" הוא סם שיש בו סכנת התמכרות ונזק פיסי לגוף. "פקודת הסמים המסוכנים" זהו חוק שמכיל את רשימת החומרים הממכרים שצריכים להיות בפיקוח חריף. לא סתם שמים חומר בחוק שכזה. כיום בארה"ב יש מספר מדינות שהוציאו חוק שאוסר על המורים להמליץ או להפעיל לחץ על על ההורים לתת לילדים סמים פסיכואקטיביים (=המשפיעים על השכל) כדוגמת ריטלין. עקב קמפיין שיווקי של חברות התרופות נוצר רושם כאילו זו "תרופה" או סם "שאינו ממכר" (דבר שלא קיים). זה לא מופיע בעיתונים כפירסומות אלא השמועה על "תרופת פלא" מופצת באמצעות "אנשי המקצוע" אשר תפסו מונופול על תחום בריאות הנפש - הלא הם הפסיכיאטרים. לא קיימת עד היום שום עדות לבעיה גופנית שגורמת להיפראקטיביות. פשוט לא מצאו. אבל זה לא ימנע כמובן מחברות התרופות להציע פתרון קטלני. הטון המקצועי שבהם אנו מקבלים תשובות מהפסיכיאטרים יוצר רושם כאילו שיש עובדות בנושא. אך אילו הם מילים ריקות מתוכן. לא תמיד צריך לסמוך על ה"מומחים". לא חסרים לנו "מומחים" בארץ. בפועל הפסיכיאטרים קיבלו זיכיון להקטין את רמת פגועי הנפש. אך הסטטיסיטקה מראה שהם גודלים וגודלים. או שהם גודלים כי באמת אנשים משתגעים או שפשוט הפסיכיאטרים ממציאים יותר "מחלות" שמופיעות בקטלוג שלהם (DSM IV) כדי להשיג יותר לקוחות. תהא הסיבה אשר תהא עדיין אין הם מסוגלת ליצור אנשים בריאים יותר בנפשם אלא במירב הטוב למכר אותם לסמים הדומים מאוד לסמי רחוב אך פשוט נקראים "תרופות". בדיקה למשל של סם הריטלין מראה שהחומר הפעיל וכן החומר הממכר הוא אמפטמין. אמפטמינים הם אותו חומר שמרכיב את הקוקאין! הידעת? זוהי פשוט אותה גברת בשינוי אדרת. לקחת שטן ולשים עליו תויות "מלאך" זהו כל ההבדל עם כמה שינויים קלים כדי ליצור "תרופה חדשה". הדברים שאני אומר כאן אולי חדשים לכם. שנים רבות נאמר לכם מי הם המומחים לבריאות הנפש. כל ניסיון אלנטרטיבי לפתרונות נפשייים מדוכא ע"י מערכת זו. דבר זה יוצר את הרושם שאין פתרונות. אך לא כך הוא הדבר. אין אני המקור לפתרונות - כי איני רוצה למכור לכם דבר. אך אני אומר - יש דרכים אחרות - שאינם הורסות את הגוף לטיפול בבעיות נפשיות. אמר פעם מישהו "search and you shall find". ארגון או גוף נמדד בהצלחה שלו "לספק את המוצר". ה"מוצר" האמור של הפסיכיאטריים הוא אנשים בריאים יותר בנפש. המוצר המסופק - יותר חולי נפש. הפסיכיאטרים יטענו כי הם עדיין חוקרים ולא ידוע הרבה על המוח והשכל. וזה נכון לא ידוע להם הרבה על המוח והשכל. אך חברות התרופות יודעות ליצור תרכובות ולשחק עם סמים כדי ליצור "תרופות פלא". מאחר ולפסיכיאטרים אין שיטה נפשית לטיפול ומאחר וסמים כן יוצרים השפעה על השכל (לא חיובית אבל השפעה בכל זאת) בחרו הפסיכיאטרים בכלי קטלני זה כבמרכולתם. בפועל, מדובר על מיליוני דולרים ושיווק מתוחכם. איני מבקש כי תאמינו לדברי. כל שהייתי רוצה הוא להפעיל אצלכם את חוש הביקורת, ולא לקבל דברים וסמכויות מקצועיות כמובנות מאליהם. שאלו שאלות. שאלו את ד"ר אבני את השאלות הכי פשוטות על הנפש שאולי הנחתם שהוא יודע. בקשו תשובה לא מתחמקת. אל תאמרו "המומחים יודעים מה טוב בשבילנו" היחידים בסופו של דבר שיודעים מה טוב בשבילכם - זה אתם. לא אני ולא המומחים. אם משהו לא נראה לכם כשורה - הטילו ספק. אל תתעלמו ממה שאתם רואים. ציינו לעצמכם שראיתים זאת והטילו ספק אם צריך. שלכם, עזרי.

עזרי היקר עם הניסיון בחיים אין להתווכח בעבר הריטלין נתן לה חיים והוכיח את עצמו כתרופה יעילה ובגיל 15 שהיא החליטה להפסיק איתה לא ניגרם לה שום נזק היא המשיכה בלעדיה . כיום שהיא צריכה לימודים גבוהים היא מרגישה את חוסר הריכוז כמכשלה שמפריעה לה בלימודים וגם בבלגן הכללי שההיפראקטיביות גורמת לה . אין כמו הריטלין לצאת מהבלגן שמתחולל לכל הסובלים מהפרעות קשב וריכוז .

עזרי היקר עם הניסיון בחיים אין להתווכח בעבר הריטלין נתן לה חיים והוכיח את עצמו כתרופה יעילה ובגיל 15 שהיא החליטה להפסיק איתה לא ניגרם לה שום נזק היא המשיכה בלעדיה . כיום שהיא צריכה לימודים גבוהים היא מרגישה את חוסר הריכוז כמכשלה שמפריעה לה בלימודים וגם בבלגן הכללי שההיפראקטיביות גורמת לה . אין כמו הריטלין לצאת מהבלגן שמתחולל לכל הסובלים מהפרעות קשב וריכוז .

שלום. יש לי ילדה בת שנתיים. מגיל חודשיים, היא הייתה ישנה לילה שלם. אח"כ, במשך תקופה מסויימת (מגיל שנה בערך) היא הייתה מתעוררת בלילה ומחפשת את קרבתנו. מבחינתה היה מספיק לה שנעמוד ליד המיטה שלה ונחזיק לה את היד והיא היתה נרדמת חזרה. כמובן שזה לא עסק, ולכן הרגלתי אותה שאנחנו לא באים אליה בלילה. הייתי עונה לה מהחדר שלנו שתחזור לישון. אחרי כמה לילות של בכי - זה עבד. אח"כ החלטתי לא לענות לה יותר בלילה, וגם זה עבד לאחר כמה לילות של בכי. היא חזרה לישון לילה שלם. עכשיו התופעה שוב חזרה. היא לא מוכנה ללכת לישון במיטה שלה, בעלי צריך לשבת איתה על הכורסה בסלון ולהרדים אותה עליו, ורק אז אפשר לשים אותה במיטה, כשהיא כבר ישנה. ובסביבות 4:00 בבוקר הילדה מתעוררת בבכי ורוצה שנבוא להיות איתה. אני שוב מנסה את השיטה של לדבר אליה מהחדר, אבל זה כבר לא כ"כ עובד. אני חושבת שאסור להמשיך עם השיטה הזו של להרדים אותה בערב על הידיים, אבל איך משנים את ההרגל הזה שלה? היא בקושי רואה את אבא שלה, כי הוא מגיע הביתה מהעבודה רק בסביבות 20:00, ולכן הוא מרגיש צורך להיות איתה והיא נרדמת עליו. מה יכולה להיות הסיבה להתעוררות שלה בלילה? איך אפשר למנוע את התופעה, ואיך אפשר לגמול אותה מהרגלים שלדעתי אינם חיוביים?

למיקי שלום רב. התשובה טמונה כבר בגוף השאלה. התמודדתם כבר בעבר עם יקיצות לילה. הפתרון שמצאתם הצליח בזכות הנחישות והעיקביות בה פעלתם. כעת נוסף גורם רגשות האשם של בעלך על כך שאינו מבלה איתה מספיק זמן בגלל עבודתו. זוהי בעיה נפוצה בקרב מרבית ההורים העובדים. זה לא נפתר בזכות הרדמה על הידיים והפיכת תהליך זה לזמן איכות. אני מציעה לחזור בנחישות על הצלחתכם מן העבר ולפתור את בעיית זמן הבילוי עם האב באופן אחר. הזכירי לעצמך כיצד הצלחתם כבר פעם, וזיכרי כי בסכה"כ אתם פועלים לטוב כולכם: ביתך תישן טוב יותר מבלי להיות תלויה בכם לצורך הרדמותה, ואתם תהיו יותר רגועים ופחות כועסים. בהצלחה. רוית.

אז מה את מציעה לי לעשות בערב, כאשר אני רואה שהיא רוצה לישון, אבל היא לא מוכנה בשום אופן ללכת למיטה? לשים אותה שם ולתת לה לבכות בלי סוף? גם זה לא נשמע לי הגיוני. הציעו לי להעביר אותה למיטת נוער - את חושבת שזה יכול לעזור?! איזה עצות יש לך לתת לי כדי שאוכל להרגיל אותה לישון בעצמה ולא על הידיים? בעבר היא הייתה מבקשת בעצמה ללכת לישון במיטה שלה. היום היא מסרבת לכך בכל תוקף. מה אפשר לעשות?!

הילדה תישן היטב, אם היא תדע שיש לה הורים שנמצאים והיא יכולה לסמוך עליהם, לא כאלה שנעלמים לה, ולא צריכים להיות פסיכולוגים גדולים בשביל להבין את זה, מה שהם עשו זו התאכזרות פשוטה.

בטח, אם הרגלתם אותה שאפילו לא מדברים איתה בלילה? איזה מין הורים אתם? לא לתת לה את הבטחון המינימאלי? איך אתם רוצים שהיא לא תפתח חרדות? במשך כמה לילות היא שכבה שם במיטה פוחדת מי יודע מה קרה לכם? אפה נעלמתם לה? למה הייתם צריכים לעשות את זה? היה קשה לכם לדבר אליה בלילה? אז למה הולדתם אותה בכלל? אתם לא ראויים להיות הורים, ועכשיו כל הלילות שלא תשנו, מגיעים לכם ובצדק.

ליעל- קצת אכזרי מידי לטעמי ומאוד שיפוטי. מיקי שאלה שאלה לגיטימית. לא תאמיני כמה הורים מתלבטים באותה סוגייה או באחרות דומות. זה לא פשוט להיות הורה ובטח שזה לא מדע מדוייק. כולנו מביאים לתוך ההורות את הטראומות והנסיון שלנו כילדים. מנסים לתקן ולהיות הורים טובים יותר מהורינו. להגביר את רגשות האשם וודאי שאינו הפתרון. גם אם אינך מסכימה אם דרכה של מיקי- ישנן דרכים אחרות לבטא זאת. בברכה. רוית.

כדאי שתרגעי! את בכלל לא מכירה אותנו, ואני לא יודעת מי את בכלל שאת מרשה לעצמך לשפוט ככה אנשים מבלי להכיר אותם! הילדה שלנו מאושרת, ויש לה את כל הביטחון שבעולם, והלואי שהילדים שלך (אם בכלל יש לך) יזכו ליחס כמו זה שהבת שלנו מקבלת! אז לפני שאת קוטלת אנשים - תחשבי פעמיים! את לא יודעת מי אנחנו, את לא יודעת איזו ילדה מאושרת יש לנו! ואת בכלל לא מצדיקה התיחסות! אבל הגזמת לגמרי, אז עניתי לך!

סמים חוקיים - הסכנה האמיתית! למה עזבתי את מקצוע הרוקחות? לאחר רכישת תואר ורשיון ברוקחות, ועשור של עבודה כרוקח במקביל לניהול מוצלח של 3 בתי מרקחת גדולים, החלטתי, לאחר מחשבה מעמיקה ומתוך שלמות אישית, לנטוש את המקצוע והענף, כדי שאוכל להימצא בעמדה הנכונה כדי לחשוף אמת שלא היתה גלויה כל-כך מקודם. הנושא, כפי שהסברתי לאורך הדרך, היה העיוות הגדול שראיתי בכל הקשור לטיפול הנפוץ והמסוכן בסמים לבעיות הנפש של האזרח מן השורה, עיוות שיהיה זה עוול אם אשלים אתו. הידע שרכשתי מחייב אותי לנהוג באחריות כלפי אלה שנותנים אמון בי ובשותפי למקצועות הרפואה. הבעיה של רופאי משפחה רבים לרופאי משפחה רבים יש בעיה! מגיעים אליהם אנשים רבים שיש להם בעיה נפשית, ולא גופנית, כגון: מתח, חרדה, דאגות, דכדוך, לחץ, פחדים, קושי להירדם, לעתים בכי מר עקב אובדן של אדם קרוב. רופאי המשפחה מעוניינים לעזור לחולה, אולם הכלי היחיד שיש ברשותם הינו סמים! הם יודעים שהסמים מזיקים, אולם בהיעדר פתרונות אחרים וכן לאור לחץ של חולים רבים, הם רושמים אותם. נרשם לך סם חוקי? תתכונן לטיפול מ-מ-ו-ש-ך. סמים פסיכו-אקטיביים )סמים המשפיעים על הנפש( ניתן למצוא לא רק אצל סוחרי הסמים, אלא גם בבתי מרקחת. אלו הם סמים ברישיון. סמים שיוצרו במעבדות מאושרות של חברות התרופות. הנזק העיקרי של כל סם הנו החמרה הדרגתית במצבו האישי של החולה. זה לא נראה כך בזמן שטיפול, שנראה כעוזר מאד לבעיה, אולם חומרים אלה משנים את מערכת העצבים, ועקב כך הם גורמים להתרגלות, סבילות או תלות בהם. לכן, טיפולים בסמים אלה אינם מסתיימים בדרך כלל לאחר מספר ימים אלא הם ניתנים לתקופות ממושכות יותר: חודשים, שנים, ולעיתים קרובות- לכל החיים. משמעות הדבר חמורה: אדם, עקב משבר זמני, מקבל המלצה רפואית לצרוך סם כזה. בהמשך, לעיתים למשך שארית חייו, הוא נאלץ להמשיך לצרוך סמים אלו רק כדי לפצות על ההחמרה ההדרגתית שאותו "סם מרפא" גרם לו. לדוגמה: אישה בת 42, שקיבלה דיכאון בעקבות טראומת הלידה שעברה. היא טופלה בכדור כלשהו. לאחר כחצי שנה ניסתה להפסיק את הכדור, אולם אז גילתה שהדבר גורם לה לרעידות חזקות בידיים. היא המשיכה עוד חצי שנה, ואז ניסתה שוב להפסיק. לאחר חודש, כאשר השפעת התרופה פגה, היא חשה שחייה אינם טובים מספיק בלעדי התרופה, וכעת היא לוקחת אותה כבר חמש שנים מאז המקרה. דוגמה נוספת: בחור בריא, בן 81, שעבר השפלה על-ידי מפקדו בטירונות, הגיע לקצין בריאות הנפש בצבא. זה הפנה אותו לפסיכיאטר, אשר נתן לו כדור נגד דיכאון, ושיחרר אותו מן הצבא. היום, שלוש שנים לאחר המקרה, אותו בחור אינו מעוניין לרדת מתרופות, והסיבה איננה אותו אירוע חד-פעמי, אלא הנזק שגרמו התרופות למערכת העצבים שלו. דוגמה פשוטה: כדורי שינה. מספיק לקחת אותם במשך חודש, ויכולת ההירדמות של החולה מתדרדרת פלאים. לפתע הוא אינו יכול לישון כלל. אם קודם סבל רק לעיתים מנדודי שינה, הרי שכעת מצבו החמיר בגלל פעילות ה"תרופה". מה יקרה אם כן לאחר שנה תמימה? ומסוכן להפסיק חשוב לציין, שלאחר תקופה מסוימת של שימוש בתרופות אלה נוצר מצב שבו קיימת חובה לתת לאנשים אלו את הסמים הללו, כיון שמצבם בלעדיהם יהיה חמור ביותר, לעתים עד כדי אשפוז ממושך. הפסקה פתאומית של תרופות רבות עלולה לגרום אף להתכווצויות ואף להפרעות חשמליות בלב שמסכנות חיים. האם כולנו חולי נפש? הפסיכיאטריה מתגאה בהישגים המופלאים של התרופות לה. אולם אין היא מודה בכך שהיא זו שמייצרת חלק נכבד לצרכניה הקבועים באמצעות הסמים שהיא מחלקת להם. במילים אחרות, אילו היו מצליחים לפתור את אותן בעיות קלות יחסית, שמגיעות אל רופא המשפחה ללא סמים אלה, היו נחסכים מהם שנים ארוכות של טיפול תרופתי מיותר ומזיק. זה נשמע חמור מאד! וזה נכון! אגב, העליה בצריכת התרופות הפסיכיאטריות בעולם עשור האחרון הינה בזינוק מרקיע שחקים. מה שקרה הוא שאוכלוסיה של מאות מיליוני אנשים בעולם שלא היוו עד אז יעד של המערכת הפסיכיאטרית נכנסו לתוך הקטגוריה של חולים פסיכיאטריים מאז צאתם לשוק של ה"פרוזק" ויורשיו, שהבטיחו "לרפא" מצב רוח ירוד,והביאו המוני אנשים לביקורים חוזרים אצל רופא, יון שיכולתם להתמודד עם החיים, כמובן, ירדה עקב השימוש בתרופות אלה. לכן הם נאלצו ונאלצים להמשיך ולצרוך סמים אלה, לעיתים בהפסקות, עד עצם היום הזה ולשנים רבות. "פרוזק" יוצר תלות נפשית - עובדה בזכות הטענה המסוכנת שאין התרופות הללו ממכרות הצליח הציבור במדינות רבות ללכת שולל ולקבל בזרועות פתוחות את התכשירים הללו. הדבר דומה לטענה האווילית שתכשירים מרגיעים מצמחים אינם מזיקים כיוון שהם "טבעיים". הלא חומרי הגלם להכנת תרופות הרגעה רבות עדיין מופקים מצמחים. חשוב להבין את ההבדל שבין סבילות לבין תלות. סבילות היא התופעה שבעקבותיה יש צורך להגדיל את כמות התרופה כדי להשיג את אותה תוצאה לאחר שימוש חוזר. וייתכן שלגבי חלק מהתכשירים החדשים הסבילות אכן נמוכה. אולם לגבי תלות, יש להבחין בין תלות גופנית לתלות נפשית. תלות גופנית מתבטאת בתופעות גופניות כגון כאבים חזקים, רעידות והתכווצויות עם הפסקת השימוש. תלות נפשית, לעומת זאת, קיימת גם בסיגריות. היא קרובה יותר למושג הרגל, אולם ידוע לכל שאנשים רבים מעדיפים לעיתים לוותר אף על ארוחה, ובלבד שייתנו להם לעשן את הסיגריה שלהם. ישנן היום תרופות נגד דיכאון שניתנות, לכאורה, כדי להיגמל מעישון סיגריות. אולם, ברור שמדובר פה על החלפה של סם אחד בסם אחר. האמת היא שגם לחשיש ולמריחואנה ישנה התרגלות נפשית מובהקת, והנזק שלהם לתפקודו השכלי והנפשי של האדם בכל הקשור לתא המשפחתי, ללימודים או למקום העבודה ידועים. נזק זה מעמיד בסכנה כל חברה שתאפשר להם להיות מופצים בה בחופשיות. אגב, ברור שישנם אנשים מחליטים להפסיק את הטיפול בסמים אלה מרצונם, ושוברים את התלות הזו. אולם הם מודעים לכך שאיכות חייהם נפגעה כתוצאה מכך, והם מעדיפים לסבול את התוצאות מאשר להיות עבדים תמידיים לסמים אלה. הפרעות נפשיות "חדשות" - שווקים חדשים הפסיכיאטריה מגדירה הפרעות חדשות, ומגיעה לקהלי יעד נוספים. היא אינה מקטינה את כמות האנשים החולים, ורק מתפשטת עמוק יותר לתוך החברה. "גמילה" מעישון הוזכרה כבר. גם הפרעת קשב וריכוז היא דוגמה טובה לכך. הריטלין לדוגמה, הנו סם מסוכן לפי הגדרתו בחוק. היום כ-%21 מהתלמידים בארץ צורכים אותו. אם תיקחו בחשבון שאמהות רבות מסרבות לתת אותו לילדיהן, נשאלת השאלה לכמה תלמידים מציעים אותו. %52 זה אומר שאחד מכל ארבעה תלמידים הוא קורבן אפשרי של תעשיית התרופות בשם עוד תווית שהודבקה לתלמידים. אם יש מום ש-%52 מהילדים סובלים ממנו, אולי אין הוא מום כלל? ה"מלחמה" בסמים החברה שלנו נלחמת בסמים, ומשקיעה תקציבי ענק במניעה ובאכיפה של איסור השימוש בסמים דרך מערכת החינוך, המשטרה, בתי המשפט ובתי הכלא. אולם במקביל, פועלת באין מפריע "רפואת" הנפש שיש לה זכויות יתר בהפצת סמים בחברה, ועוד בתמיכה ממשלתית נדיבה. "שיטה" רווחת זו עושה שימוש קלוקל ולא זהיר מספיק בסמים חוקיים, תחת הרושם המוטעה שמקבל החולה, שמרפאים אותו. ידוע לכל, שסמים אינם מרפאים מחלות נפש. במקרה הטוב, הם מתחזקים אנשים באופן שיוכלו לתפקד, אולם הם מחמירים את מצבם. אין רופא שלא יסכים עם עובדה כאובה זו. תרמילאים שניזוקים מסמים שצרכו בטיוליהם, גם הם מטופלים בסמים חוקיים, וגם שם ניתן לגלות מקרים רבים, שבהם אותו צעיר נאלץ להיות מתוחזק על-ידי סמים תחליפיים אלה לשנים רבות. רופאים רבים השלימו עם הרעיון שאנשים יחיו כל החיים עם סמים חוקיים. ההשלמה הזו אינה לגיטימית יותר מן ההשלמה עם הרעיון שהנוער ייקח סמים. סמים פסיכו-אקטיביים לוקחים מן האדם את התחושות וההנאות שלו, שהן הסיבות היחידות שיש לו לחיות, וזו הסיבה שאנו נלחמים בהם מלחמת חרמה. הגוף אינו יודע להבדיל בין סם חוקי לסם רחוב. שניהם הורסים אותו. במשך השנים קיבלתי פניות רבות מאנשים רבים, שציפו לקבל פתרון לבעייתם ומצאו לאחר שנים: שהפסקת הטיפול הכרוני תהווה בעיה עבורם. סיכום והמלצות טובת החולים מחייבת שרופא המשפחה יקבל כלים אחרים, למעשה קיימים, אך מחוץ לתחום הרפואה, כדי לטפל תלונות הנפשיות של החולים שלו, ושיימנע לחלוטין מלהציע סמים כפתרון להם. מבחינה מחקרית, ראוי שמשרד הבריאות, או כל גוף שאינו נתמך על-ידי חברות תרופות או פסיכיאטריה יפתח את התיקים הרפואיים, ויראה בעצמו את התיעוד שמראה כיצד סם פסיכיאטרי - אחד הופך את החולה לצרכן כרוני של חברת תרופות זו או אחרת, ולמעמסה על מערכת הבריאות ועל תקציביה. מבחינת חקיקה, על קופות החולים ומשרד הבריאות להגביל רופאי משפחה כמעט לחלוטין מלרשום סמים פסיכואקטיביים. או, במקרה הגרוע, לאפשר להם לתת טיפול שלא יעלה על שבעה ימים בלבד, כלומר למצבים חריפים בלבד. המטרה היא למנוע מאנשים לפנות לסמים כפתרון זמין לבעיות נפשיות. גופים אלה חייבים לאפשר לכל שיטה קיימת שהוכחה כיעילה להיות זמינה הרבה יותר לציבור, ולחייב את רופאי המשפחה ללמוד אותה. אגב, רופאים רבים ינשמו לרווחה כיון שממילא הקפידו בעצמם על מדיניות זהירה זו. רופאי המשפחה צריכים להוות את המחסום שימנע מחולים גישה מהירה מדי אל הפסיכיאטר מאותן סיבות. מבחינת חינוך לציבור, יש להחמיר את נוסח האזהרה הקיימת על גבי האריזות של סמים אלה, שהיא: "עלול לגרום להתרגלות", לנוסח - "עלול להחמיר את מצבו של המטופל", וכן "עלול לגרום לתלות לכל החיים". כמו כן, יש צורך להבליט בהרבה את הכיתוב. חברות התרופות בטוח לא יאהבו את הרעיון, אבל חייהם של אנשים רבים יינצלו. על הכלים שיש לתת לרופאים במקום סמים - במאמר נפרד. _____________________ הכותב, אילן סלומון, רוקח, במקצועו, נולד ב-4691. בעל תואר ראשון ברוקחות מהאוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 0991. בשנים האחרונות עסק בניהול 3 בתי מרקחת: בית מרקחת סופר פארם בקניון גילון באשקלון; סופר פארם בקניון רחובות, ובבילו - סופר סנטר, רחובות. עזב את הניהול לפני שנה. בשנה זו עבד כרוקח בלבד.

שלום אענה בקצור וכללית כי המאמר ארוך מי שרוצה לשאול עוד מזומן תרופות בכלל וגם פסיכיאטריות אינן בהכרח עסקה אידיאלית יש להן תופעות לואי שונות ולעתים (לא תמיד) יש להם תחליפים , אגב לעתים קרובות תחליפים אילו אינם זמינים דים לכן צריך לשקול כל שמוש בזהירות תוך שקילת היתרונות והחסרונות הכלי המקובל הוא מדידה של אוכלוסיה של אנשים הסובלים מבעיה מסויימת והערכה האם יתרונות תרופה עולים על יתרונות תרופה מקובלת או על אי טפול ומה המחיר שיש לשלם בתופעו לואי דיון שאינו מתייחס בצורה כזו הוא לדעתי סנסציוני ולא רציני - משהו מסוג אדם הוריש לכלב מליון דולר להגיד על כל דבר "סמים " אינו משפר לטעמי את איכות הוכוח בקצור , אם לאדון הנכבד יש טעון רציני אנא שיבסס אותו כמו שצריך בברכה עמי

שלום, מה עניין "איכות הויכוח" לבעיה המוצגת בכתבה?! מה אינו מבוסס בדבריו של הרוקח? שסמים ממכרים? שאנשים שקיבלו טיפול תרופתי זמני הפכו אותו לקבוע? האם צריך לתת דוגמאות סטטיסטיות כדי שהטענות תהיינה מבוססות וש"איכות הויכוח" תרשים את הרופא? ולכל מי שמשתמש בתרופות נגד דיכאון ולכל מי ששוקל האם לעשות זאת- לא הפסיכיאטר יאמר לך "לא" - עליו לשרת את תעשיית התרופות, ולתת לכמה שיותר אנשים את "הפתרון" התרופתי - הרופאים בעד התלות שהחולה יפתח בהם. כמו כל איש עסקים או חנווני שרוצה שמרכולתו תזכה לעדנה. השאלה היא - האם זה משפר את איכות החיים ומה המחיר... איכות הויכוח - באוניברסיטה.

שלום רב, תודתי למאיה על הכתבה המעניינת. אני מצטרף לקריאת ד"ר אבני להיות מדעי, ובלשון יותר פופולרית, להיות עם הרגלי ביקורת נאותה כלפי מוצרי צריכה בכלל, וחמרים שמופיעים בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. אני האחרון שתומך בתעשיית תרופות ממכרות, ובמטבע הלשון שאני משתמש בה: יותר דיבורים (פסיכולוגיים) - פחות כדורים! אבל, בואו לא נשכח, כדברי ד"ר אבני, שצריך להתבונן על האלטרנטיבה. חלק מהאנשים לא היו מתפקדים איתנו כ"רגילים", ללא תרופות. ושוב, תודה על הכתבה מאירת העיניים. ד"ר יוסי אברהם

ושוב....השאילה המיתבקשת מה עושים כרגע חולים שנפלו כבר למלכודת?? האם יש המשך לכתבה??

אור כתב: > ושוב....השאילה המיתבקשת > מה עושים כרגע חולים שנפלו כבר למלכודת?? > האם יש המשך לכתבה?? הי אור. אשמח האם זה קרה לך? אשמח אם תוסיף פרטים. האם הכל סבבה עם הסמים הפסיכיאטרים? עזרי.

אכן כתבה מעניינת מאיה. בתור מישהי שאובחנה כסובלת מדיכאון בגיל 25 עליי לציין כי מעבר לעניין התלות הנוצרת בתרופות הפסיכאטריות שאולי אכן משפרים מאוד את איכות חייהם של הסובלים מדיכאון קליני קשה הרי ידו של הפסיכאטר עימו נפגשתי הייתה "קלה על ההדק". ידוע כי פסיכאטריים מעצם הגדרת מקצועם מאמינים כי הרוב המוחלט אם לא כל התופעות הנפשיות נובעות ומקושרות לכימיה של המוח. אולם במקרה המסוים שלי התפלאתי לגלות את החד מימדיות של ההצעה לטיפול בדיכאון, את חוסר הנסיון לבחון את מקורו ואף לא את היקפו. באותו מפגש הוא איבחן אותי מיידית כסובלת מדיכאון (עלי להודות שזה לא היה קשה...) אך הוסיף שאין זה משנה אם זהו דיכאון קל או קשה- ומייד רשם לי תרופה. כאשר הצעתי לשלב בטיפול גם טיפול נפשי הוא הביע חוסר שביעות רצון ואמר כי זה לא יעיל ולא רלוונטי לעניין הדיכאון. אני משערת שלכימיה של המוח חלק מאוד חשוב בדיכאון אולם ניתן להציע למטופל דרכים נוספות לשיפור איכות חייו, להפנות אותו להתייחס גם לצדדים הנפשיים שקשורים באבחנה אותו כדיכאוני ולא מייד לרשום תרופות. אני מעריכה שיכולתי להתמודד עם הדיכאון גם דרך טיפולים פחות דטרמניסטיים כתרופה פסיכיאטרית ואולי רצוי לבחון גם דברים מעין אלו לפני שמגיעים לתרופה בעלת תופעות הלוואי. לאור העובדה שיש רמות שונות של דיכאון ושאר מחלות נפשיות אולי כדאי לבחון כל אדם לפי חומרת מצבו ולא לתת דין זהה לכל איבחון . עלי לציין שלאחר התלבטויות קשות לגבי האם ברצוני להמשיך ליטול תרופות מעין אלו לאורך חצי שנה ויותר החלטתי להפסיקן לפני תוך התמודדות עצמית עם ההחמרה במצבי. אני מקווה שאצליח להתמיד בזאת בלי להזדקק לחומרים מעין אלו.

סמים חוקיים - הסכנה האמיתית! למה עזבתי את מקצוע הרוקחות? לאחר רכישת תואר ורשיון ברוקחות, ועשור של עבודה כרוקח במקביל לניהול מוצלח של 3 בתי מרקחת גדולים, החלטתי, לאחר מחשבה מעמיקה ומתוך שלמות אישית, לנטוש את המקצוע והענף, כדי שאוכל להימצא בעמדה הנכונה כדי לחשוף אמת שלא היתה גלויה כל-כך מקודם. הנושא, כפי שהסברתי לאורך הדרך, היה העיוות הגדול שראיתי בכל הקשור לטיפול הנפוץ והמסוכן בסמים לבעיות הנפש של האזרח מן השורה, עיוות שיהיה זה עוול אם אשלים אתו. הידע שרכשתי מחייב אותי לנהוג באחריות כלפי אלה שנותנים אמון בי ובשותפי למקצועות הרפואה. הבעיה של רופאי משפחה רבים לרופאי משפחה רבים יש בעיה! מגיעים אליהם אנשים רבים שיש להם בעיה נפשית, ולא גופנית, כגון: מתח, חרדה, דאגות, דכדוך, לחץ, פחדים, קושי להירדם, לעתים בכי מר עקב אובדן של אדם קרוב. רופאי המשפחה מעוניינים לעזור לחולה, אולם הכלי היחיד שיש ברשותם הינו סמים! הם יודעים שהסמים מזיקים, אולם בהיעדר פתרונות אחרים וכן לאור לחץ של חולים רבים, הם רושמים אותם. נרשם לך סם חוקי? תתכונן לטיפול מ-מ-ו-ש-ך. סמים פסיכו-אקטיביים )סמים המשפיעים על הנפש( ניתן למצוא לא רק אצל סוחרי הסמים, אלא גם בבתי מרקחת. אלו הם סמים ברישיון. סמים שיוצרו במעבדות מאושרות של חברות התרופות. הנזק העיקרי של כל סם הנו החמרה הדרגתית במצבו האישי של החולה. זה לא נראה כך בזמן שטיפול, שנראה כעוזר מאד לבעיה, אולם חומרים אלה משנים את מערכת העצבים, ועקב כך הם גורמים להתרגלות, סבילות או תלות בהם. לכן, טיפולים בסמים אלה אינם מסתיימים בדרך כלל לאחר מספר ימים אלא הם ניתנים לתקופות ממושכות יותר: חודשים, שנים, ולעיתים קרובות- לכל החיים. משמעות הדבר חמורה: אדם, עקב משבר זמני, מקבל המלצה רפואית לצרוך סם כזה. בהמשך, לעיתים למשך שארית חייו, הוא נאלץ להמשיך לצרוך סמים אלו רק כדי לפצות על ההחמרה ההדרגתית שאותו "סם מרפא" גרם לו. לדוגמה: אישה בת 42, שקיבלה דיכאון בעקבות טראומת הלידה שעברה. היא טופלה בכדור כלשהו. לאחר כחצי שנה ניסתה להפסיק את הכדור, אולם אז גילתה שהדבר גורם לה לרעידות חזקות בידיים. היא המשיכה עוד חצי שנה, ואז ניסתה שוב להפסיק. לאחר חודש, כאשר השפעת התרופה פגה, היא חשה שחייה אינם טובים מספיק בלעדי התרופה, וכעת היא לוקחת אותה כבר חמש שנים מאז המקרה. דוגמה נוספת: בחור בריא, בן 81, שעבר השפלה על-ידי מפקדו בטירונות, הגיע לקצין בריאות הנפש בצבא. זה הפנה אותו לפסיכיאטר, אשר נתן לו כדור נגד דיכאון, ושיחרר אותו מן הצבא. היום, שלוש שנים לאחר המקרה, אותו בחור אינו מעוניין לרדת מתרופות, והסיבה איננה אותו אירוע חד-פעמי, אלא הנזק שגרמו התרופות למערכת העצבים שלו. דוגמה פשוטה: כדורי שינה. מספיק לקחת אותם במשך חודש, ויכולת ההירדמות של החולה מתדרדרת פלאים. לפתע הוא אינו יכול לישון כלל. אם קודם סבל רק לעיתים מנדודי שינה, הרי שכעת מצבו החמיר בגלל פעילות ה"תרופה". מה יקרה אם כן לאחר שנה תמימה? ומסוכן להפסיק חשוב לציין, שלאחר תקופה מסוימת של שימוש בתרופות אלה נוצר מצב שבו קיימת חובה לתת לאנשים אלו את הסמים הללו, כיון שמצבם בלעדיהם יהיה חמור ביותר, לעתים עד כדי אשפוז ממושך. הפסקה פתאומית של תרופות רבות עלולה לגרום אף להתכווצויות ואף להפרעות חשמליות בלב שמסכנות חיים. האם כולנו חולי נפש? הפסיכיאטריה מתגאה בהישגים המופלאים של התרופות לה. אולם אין היא מודה בכך שהיא זו שמייצרת חלק נכבד לצרכניה הקבועים באמצעות הסמים שהיא מחלקת להם. במילים אחרות, אילו היו מצליחים לפתור את אותן בעיות קלות יחסית, שמגיעות אל רופא המשפחה ללא סמים אלה, היו נחסכים מהם שנים ארוכות של טיפול תרופתי מיותר ומזיק. זה נשמע חמור מאד! וזה נכון! אגב, העליה בצריכת התרופות הפסיכיאטריות בעולם עשור האחרון הינה בזינוק מרקיע שחקים. מה שקרה הוא שאוכלוסיה של מאות מיליוני אנשים בעולם שלא היוו עד אז יעד של המערכת הפסיכיאטרית נכנסו לתוך הקטגוריה של חולים פסיכיאטריים מאז צאתם לשוק של ה"פרוזק" ויורשיו, שהבטיחו "לרפא" מצב רוח ירוד,והביאו המוני אנשים לביקורים חוזרים אצל רופא, יון שיכולתם להתמודד עם החיים, כמובן, ירדה עקב השימוש בתרופות אלה. לכן הם נאלצו ונאלצים להמשיך ולצרוך סמים אלה, לעיתים בהפסקות, עד עצם היום הזה ולשנים רבות. "פרוזק" יוצר תלות נפשית - עובדה בזכות הטענה המסוכנת שאין התרופות הללו ממכרות הצליח הציבור במדינות רבות ללכת שולל ולקבל בזרועות פתוחות את התכשירים הללו. הדבר דומה לטענה האווילית שתכשירים מרגיעים מצמחים אינם מזיקים כיוון שהם "טבעיים". הלא חומרי הגלם להכנת תרופות הרגעה רבות עדיין מופקים מצמחים. חשוב להבין את ההבדל שבין סבילות לבין תלות. סבילות היא התופעה שבעקבותיה יש צורך להגדיל את כמות התרופה כדי להשיג את אותה תוצאה לאחר שימוש חוזר. וייתכן שלגבי חלק מהתכשירים החדשים הסבילות אכן נמוכה. אולם לגבי תלות, יש להבחין בין תלות גופנית לתלות נפשית. תלות גופנית מתבטאת בתופעות גופניות כגון כאבים חזקים, רעידות והתכווצויות עם הפסקת השימוש. תלות נפשית, לעומת זאת, קיימת גם בסיגריות. היא קרובה יותר למושג הרגל, אולם ידוע לכל שאנשים רבים מעדיפים לעיתים לוותר אף על ארוחה, ובלבד שייתנו להם לעשן את הסיגריה שלהם. ישנן היום תרופות נגד דיכאון שניתנות, לכאורה, כדי להיגמל מעישון סיגריות. אולם, ברור שמדובר פה על החלפה של סם אחד בסם אחר. האמת היא שגם לחשיש ולמריחואנה ישנה התרגלות נפשית מובהקת, והנזק שלהם לתפקודו השכלי והנפשי של האדם בכל הקשור לתא המשפחתי, ללימודים או למקום העבודה ידועים. נזק זה מעמיד בסכנה כל חברה שתאפשר להם להיות מופצים בה בחופשיות. אגב, ברור שישנם אנשים מחליטים להפסיק את הטיפול בסמים אלה מרצונם, ושוברים את התלות הזו. אולם הם מודעים לכך שאיכות חייהם נפגעה כתוצאה מכך, והם מעדיפים לסבול את התוצאות מאשר להיות עבדים תמידיים לסמים אלה. הפרעות נפשיות "חדשות" - שווקים חדשים הפסיכיאטריה מגדירה הפרעות חדשות, ומגיעה לקהלי יעד נוספים. היא אינה מקטינה את כמות האנשים החולים, ורק מתפשטת עמוק יותר לתוך החברה. "גמילה" מעישון הוזכרה כבר. גם הפרעת קשב וריכוז היא דוגמה טובה לכך. הריטלין לדוגמה, הנו סם מסוכן לפי הגדרתו בחוק. היום כ-%21 מהתלמידים בארץ צורכים אותו. אם תיקחו בחשבון שאמהות רבות מסרבות לתת אותו לילדיהן, נשאלת השאלה לכמה תלמידים מציעים אותו. %52 זה אומר שאחד מכל ארבעה תלמידים הוא קורבן אפשרי של תעשיית התרופות בשם עוד תווית שהודבקה לתלמידים. אם יש מום ש-%52 מהילדים סובלים ממנו, אולי אין הוא מום כלל? ה"מלחמה" בסמים החברה שלנו נלחמת בסמים, ומשקיעה תקציבי ענק במניעה ובאכיפה של איסור השימוש בסמים דרך מערכת החינוך, המשטרה, בתי המשפט ובתי הכלא. אולם במקביל, פועלת באין מפריע "רפואת" הנפש שיש לה זכויות יתר בהפצת סמים בחברה, ועוד בתמיכה ממשלתית נדיבה. "שיטה" רווחת זו עושה שימוש קלוקל ולא זהיר מספיק בסמים חוקיים, תחת הרושם המוטעה שמקבל החולה, שמרפאים אותו. ידוע לכל, שסמים אינם מרפאים מחלות נפש. במקרה הטוב, הם מתחזקים אנשים באופן שיוכלו לתפקד, אולם הם מחמירים את מצבם. אין רופא שלא יסכים עם עובדה כאובה זו. תרמילאים שניזוקים מסמים שצרכו בטיוליהם, גם הם מטופלים בסמים חוקיים, וגם שם ניתן לגלות מקרים רבים, שבהם אותו צעיר נאלץ להיות מתוחזק על-ידי סמים תחליפיים אלה לשנים רבות. רופאים רבים השלימו עם הרעיון שאנשים יחיו כל החיים עם סמים חוקיים. ההשלמה הזו אינה לגיטימית יותר מן ההשלמה עם הרעיון שהנוער ייקח סמים. סמים פסיכו-אקטיביים לוקחים מן האדם את התחושות וההנאות שלו, שהן הסיבות היחידות שיש לו לחיות, וזו הסיבה שאנו נלחמים בהם מלחמת חרמה. הגוף אינו יודע להבדיל בין סם חוקי לסם רחוב. שניהם הורסים אותו. במשך השנים קיבלתי פניות רבות מאנשים רבים, שציפו לקבל פתרון לבעייתם ומצאו לאחר שנים: שהפסקת הטיפול הכרוני תהווה בעיה עבורם. סיכום והמלצות טובת החולים מחייבת שרופא המשפחה יקבל כלים אחרים, למעשה קיימים, אך מחוץ לתחום הרפואה, כדי לטפל תלונות הנפשיות של החולים שלו, ושיימנע לחלוטין מלהציע סמים כפתרון להם. מבחינה מחקרית, ראוי שמשרד הבריאות, או כל גוף שאינו נתמך על-ידי חברות תרופות או פסיכיאטריה יפתח את התיקים הרפואיים, ויראה בעצמו את התיעוד שמראה כיצד סם פסיכיאטרי - אחד הופך את החולה לצרכן כרוני של חברת תרופות זו או אחרת, ולמעמסה על מערכת הבריאות ועל תקציביה. מבחינת חקיקה, על קופות החולים ומשרד הבריאות להגביל רופאי משפחה כמעט לחלוטין מלרשום סמים פסיכואקטיביים. או, במקרה הגרוע, לאפשר להם לתת טיפול שלא יעלה על שבעה ימים בלבד, כלומר למצבים חריפים בלבד. המטרה היא למנוע מאנשים לפנות לסמים כפתרון זמין לבעיות נפשיות. גופים אלה חייבים לאפשר לכל שיטה קיימת שהוכחה כיעילה להיות זמינה הרבה יותר לציבור, ולחייב את רופאי המשפחה ללמוד אותה. אגב, רופאים רבים ינשמו לרווחה כיון שממילא הקפידו בעצמם על מדיניות זהירה זו. רופאי המשפחה צריכים להוות את המחסום שימנע מחולים גישה מהירה מדי אל הפסיכיאטר מאותן סיבות. מבחינת חינוך לציבור, יש להחמיר את נוסח האזהרה הקיימת על גבי האריזות של סמים אלה, שהיא: "עלול לגרום להתרגלות", לנוסח - "עלול להחמיר את מצבו של המטופל", וכן "עלול לגרום לתלות לכל החיים". כמו כן, יש צורך להבליט בהרבה את הכיתוב. חברות התרופות בטוח לא יאהבו את הרעיון, אבל חייהם של אנשים רבים יינצלו. על הכלים שיש לתת לרופאים במקום סמים - במאמר נפרד. _____________________ הכותב, אילן סלומון, רוקח, במקצועו, נולד ב-4691. בעל תואר ראשון ברוקחות מהאוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 0991. בשנים האחרונות עסק בניהול 3 בתי מרקחת: בית מרקחת סופר פארם בקניון גילון באשקלון; סופר פארם בקניון רחובות, ובבילו - סופר סנטר, רחובות. עזב את הניהול לפני שנה. בשנה זו עבד כרוקח בלבד.

מאיה שבת שלום, הכתבה גרמה לי לחרדה "קלה" , פחדדד.. אני נוטלת סרוקסט חצי שנה, רוצה להפסיק וחוששת. כתבה מענינת ללא ספק וכפי הנראה יש הרבה מין הצדק בדבריו של אילן. אני מכירה את האיש היכרות שטחית בלבד ולפי התרשמותי הקצרה הוא אדם אמין וישר. למעשה זה היה החשש שלי לפני שהתחלתי לקחת סרוקסט, תלות נפשית לכל החיים, הפסיכיאטר שלי טען שאין דבר כזה. נטע

ד"ר אבני שלום, אודה לך אם תביע דעתך על הכתבה שפרסם אילן סלומון.

לא!!! לא שוב!!! כבר קראנו את הכתבה - כולם הגיבו עליה... מיצינו! כמה אפשר ללעוס את אותו הדבר?