הנה כתבה מעניינת ומסקרן מה תהיה תגובתכם

סמים חוקיים - הסכנה האמיתית! למה עזבתי את מקצוע הרוקחות? לאחר רכישת תואר ורשיון ברוקחות, ועשור של עבודה כרוקח במקביל לניהול מוצלח של 3 בתי מרקחת גדולים, החלטתי, לאחר מחשבה מעמיקה ומתוך שלמות אישית, לנטוש את המקצוע והענף, כדי שאוכל להימצא בעמדה הנכונה כדי לחשוף אמת שלא היתה גלויה כל-כך מקודם. הנושא, כפי שהסברתי לאורך הדרך, היה העיוות הגדול שראיתי בכל הקשור לטיפול הנפוץ והמסוכן בסמים לבעיות הנפש של האזרח מן השורה, עיוות שיהיה זה עוול אם אשלים אתו. הידע שרכשתי מחייב אותי לנהוג באחריות כלפי אלה שנותנים אמון בי ובשותפי למקצועות הרפואה. הבעיה של רופאי משפחה רבים לרופאי משפחה רבים יש בעיה! מגיעים אליהם אנשים רבים שיש להם בעיה נפשית, ולא גופנית, כגון: מתח, חרדה, דאגות, דכדוך, לחץ, פחדים, קושי להירדם, לעתים בכי מר עקב אובדן של אדם קרוב. רופאי המשפחה מעוניינים לעזור לחולה, אולם הכלי היחיד שיש ברשותם הינו סמים! הם יודעים שהסמים מזיקים, אולם בהיעדר פתרונות אחרים וכן לאור לחץ של חולים רבים, הם רושמים אותם. נרשם לך סם חוקי? תתכונן לטיפול מ-מ-ו-ש-ך. סמים פסיכו-אקטיביים )סמים המשפיעים על הנפש( ניתן למצוא לא רק אצל סוחרי הסמים, אלא גם בבתי מרקחת. אלו הם סמים ברישיון. סמים שיוצרו במעבדות מאושרות של חברות התרופות. הנזק העיקרי של כל סם הנו החמרה הדרגתית במצבו האישי של החולה. זה לא נראה כך בזמן שטיפול, שנראה כעוזר מאד לבעיה, אולם חומרים אלה משנים את מערכת העצבים, ועקב כך הם גורמים להתרגלות, סבילות או תלות בהם. לכן, טיפולים בסמים אלה אינם מסתיימים בדרך כלל לאחר מספר ימים אלא הם ניתנים לתקופות ממושכות יותר: חודשים, שנים, ולעיתים קרובות- לכל החיים. משמעות הדבר חמורה: אדם, עקב משבר זמני, מקבל המלצה רפואית לצרוך סם כזה. בהמשך, לעיתים למשך שארית חייו, הוא נאלץ להמשיך לצרוך סמים אלו רק כדי לפצות על ההחמרה ההדרגתית שאותו "סם מרפא" גרם לו. לדוגמה: אישה בת 42, שקיבלה דיכאון בעקבות טראומת הלידה שעברה. היא טופלה בכדור כלשהו. לאחר כחצי שנה ניסתה להפסיק את הכדור, אולם אז גילתה שהדבר גורם לה לרעידות חזקות בידיים. היא המשיכה עוד חצי שנה, ואז ניסתה שוב להפסיק. לאחר חודש, כאשר השפעת התרופה פגה, היא חשה שחייה אינם טובים מספיק בלעדי התרופה, וכעת היא לוקחת אותה כבר חמש שנים מאז המקרה. דוגמה נוספת: בחור בריא, בן 81, שעבר השפלה על-ידי מפקדו בטירונות, הגיע לקצין בריאות הנפש בצבא. זה הפנה אותו לפסיכיאטר, אשר נתן לו כדור נגד דיכאון, ושיחרר אותו מן הצבא. היום, שלוש שנים לאחר המקרה, אותו בחור אינו מעוניין לרדת מתרופות, והסיבה איננה אותו אירוע חד-פעמי, אלא הנזק שגרמו התרופות למערכת העצבים שלו. דוגמה פשוטה: כדורי שינה. מספיק לקחת אותם במשך חודש, ויכולת ההירדמות של החולה מתדרדרת פלאים. לפתע הוא אינו יכול לישון כלל. אם קודם סבל רק לעיתים מנדודי שינה, הרי שכעת מצבו החמיר בגלל פעילות ה"תרופה". מה יקרה אם כן לאחר שנה תמימה? ומסוכן להפסיק חשוב לציין, שלאחר תקופה מסוימת של שימוש בתרופות אלה נוצר מצב שבו קיימת חובה לתת לאנשים אלו את הסמים הללו, כיון שמצבם בלעדיהם יהיה חמור ביותר, לעתים עד כדי אשפוז ממושך. הפסקה פתאומית של תרופות רבות עלולה לגרום אף להתכווצויות ואף להפרעות חשמליות בלב שמסכנות חיים. האם כולנו חולי נפש? הפסיכיאטריה מתגאה בהישגים המופלאים של התרופות לה. אולם אין היא מודה בכך שהיא זו שמייצרת חלק נכבד לצרכניה הקבועים באמצעות הסמים שהיא מחלקת להם. במילים אחרות, אילו היו מצליחים לפתור את אותן בעיות קלות יחסית, שמגיעות אל רופא המשפחה ללא סמים אלה, היו נחסכים מהם שנים ארוכות של טיפול תרופתי מיותר ומזיק. זה נשמע חמור מאד! וזה נכון! אגב, העליה בצריכת התרופות הפסיכיאטריות בעולם עשור האחרון הינה בזינוק מרקיע שחקים. מה שקרה הוא שאוכלוסיה של מאות מיליוני אנשים בעולם שלא היוו עד אז יעד של המערכת הפסיכיאטרית נכנסו לתוך הקטגוריה של חולים פסיכיאטריים מאז צאתם לשוק של ה"פרוזק" ויורשיו, שהבטיחו "לרפא" מצב רוח ירוד,והביאו המוני אנשים לביקורים חוזרים אצל רופא, יון שיכולתם להתמודד עם החיים, כמובן, ירדה עקב השימוש בתרופות אלה. לכן הם נאלצו ונאלצים להמשיך ולצרוך סמים אלה, לעיתים בהפסקות, עד עצם היום הזה ולשנים רבות. "פרוזק" יוצר תלות נפשית - עובדה בזכות הטענה המסוכנת שאין התרופות הללו ממכרות הצליח הציבור במדינות רבות ללכת שולל ולקבל בזרועות פתוחות את התכשירים הללו. הדבר דומה לטענה האווילית שתכשירים מרגיעים מצמחים אינם מזיקים כיוון שהם "טבעיים". הלא חומרי הגלם להכנת תרופות הרגעה רבות עדיין מופקים מצמחים. חשוב להבין את ההבדל שבין סבילות לבין תלות. סבילות היא התופעה שבעקבותיה יש צורך להגדיל את כמות התרופה כדי להשיג את אותה תוצאה לאחר שימוש חוזר. וייתכן שלגבי חלק מהתכשירים החדשים הסבילות אכן נמוכה. אולם לגבי תלות, יש להבחין בין תלות גופנית לתלות נפשית. תלות גופנית מתבטאת בתופעות גופניות כגון כאבים חזקים, רעידות והתכווצויות עם הפסקת השימוש. תלות נפשית, לעומת זאת, קיימת גם בסיגריות. היא קרובה יותר למושג הרגל, אולם ידוע לכל שאנשים רבים מעדיפים לעיתים לוותר אף על ארוחה, ובלבד שייתנו להם לעשן את הסיגריה שלהם. ישנן היום תרופות נגד דיכאון שניתנות, לכאורה, כדי להיגמל מעישון סיגריות. אולם, ברור שמדובר פה על החלפה של סם אחד בסם אחר. האמת היא שגם לחשיש ולמריחואנה ישנה התרגלות נפשית מובהקת, והנזק שלהם לתפקודו השכלי והנפשי של האדם בכל הקשור לתא המשפחתי, ללימודים או למקום העבודה ידועים. נזק זה מעמיד בסכנה כל חברה שתאפשר להם להיות מופצים בה בחופשיות. אגב, ברור שישנם אנשים מחליטים להפסיק את הטיפול בסמים אלה מרצונם, ושוברים את התלות הזו. אולם הם מודעים לכך שאיכות חייהם נפגעה כתוצאה מכך, והם מעדיפים לסבול את התוצאות מאשר להיות עבדים תמידיים לסמים אלה. הפרעות נפשיות "חדשות" - שווקים חדשים הפסיכיאטריה מגדירה הפרעות חדשות, ומגיעה לקהלי יעד נוספים. היא אינה מקטינה את כמות האנשים החולים, ורק מתפשטת עמוק יותר לתוך החברה. "גמילה" מעישון הוזכרה כבר. גם הפרעת קשב וריכוז היא דוגמה טובה לכך. הריטלין לדוגמה, הנו סם מסוכן לפי הגדרתו בחוק. היום כ-%21 מהתלמידים בארץ צורכים אותו. אם תיקחו בחשבון שאמהות רבות מסרבות לתת אותו לילדיהן, נשאלת השאלה לכמה תלמידים מציעים אותו. %52 זה אומר שאחד מכל ארבעה תלמידים הוא קורבן אפשרי של תעשיית התרופות בשם עוד תווית שהודבקה לתלמידים. אם יש מום ש-%52 מהילדים סובלים ממנו, אולי אין הוא מום כלל? ה"מלחמה" בסמים החברה שלנו נלחמת בסמים, ומשקיעה תקציבי ענק במניעה ובאכיפה של איסור השימוש בסמים דרך מערכת החינוך, המשטרה, בתי המשפט ובתי הכלא. אולם במקביל, פועלת באין מפריע "רפואת" הנפש שיש לה זכויות יתר בהפצת סמים בחברה, ועוד בתמיכה ממשלתית נדיבה. "שיטה" רווחת זו עושה שימוש קלוקל ולא זהיר מספיק בסמים חוקיים, תחת הרושם המוטעה שמקבל החולה, שמרפאים אותו. ידוע לכל, שסמים אינם מרפאים מחלות נפש. במקרה הטוב, הם מתחזקים אנשים באופן שיוכלו לתפקד, אולם הם מחמירים את מצבם. אין רופא שלא יסכים עם עובדה כאובה זו. תרמילאים שניזוקים מסמים שצרכו בטיוליהם, גם הם מטופלים בסמים חוקיים, וגם שם ניתן לגלות מקרים רבים, שבהם אותו צעיר נאלץ להיות מתוחזק על-ידי סמים תחליפיים אלה לשנים רבות. רופאים רבים השלימו עם הרעיון שאנשים יחיו כל החיים עם סמים חוקיים. ההשלמה הזו אינה לגיטימית יותר מן ההשלמה עם הרעיון שהנוער ייקח סמים. סמים פסיכו-אקטיביים לוקחים מן האדם את התחושות וההנאות שלו, שהן הסיבות היחידות שיש לו לחיות, וזו הסיבה שאנו נלחמים בהם מלחמת חרמה. הגוף אינו יודע להבדיל בין סם חוקי לסם רחוב. שניהם הורסים אותו. במשך השנים קיבלתי פניות רבות מאנשים רבים, שציפו לקבל פתרון לבעייתם ומצאו לאחר שנים: שהפסקת הטיפול הכרוני תהווה בעיה עבורם. סיכום והמלצות טובת החולים מחייבת שרופא המשפחה יקבל כלים אחרים, למעשה קיימים, אך מחוץ לתחום הרפואה, כדי לטפל תלונות הנפשיות של החולים שלו, ושיימנע לחלוטין מלהציע סמים כפתרון להם. מבחינה מחקרית, ראוי שמשרד הבריאות, או כל גוף שאינו נתמך על-ידי חברות תרופות או פסיכיאטריה יפתח את התיקים הרפואיים, ויראה בעצמו את התיעוד שמראה כיצד סם פסיכיאטרי - אחד הופך את החולה לצרכן כרוני של חברת תרופות זו או אחרת, ולמעמסה על מערכת הבריאות ועל תקציביה. מבחינת חקיקה, על קופות החולים ומשרד הבריאות להגביל רופאי משפחה כמעט לחלוטין מלרשום סמים פסיכואקטיביים. או, במקרה הגרוע, לאפשר להם לתת טיפול שלא יעלה על שבעה ימים בלבד, כלומר למצבים חריפים בלבד. המטרה היא למנוע מאנשים לפנות לסמים כפתרון זמין לבעיות נפשיות. גופים אלה חייבים לאפשר לכל שיטה קיימת שהוכחה כיעילה להיות זמינה הרבה יותר לציבור, ולחייב את רופאי המשפחה ללמוד אותה. אגב, רופאים רבים ינשמו לרווחה כיון שממילא הקפידו בעצמם על מדיניות זהירה זו. רופאי המשפחה צריכים להוות את המחסום שימנע מחולים גישה מהירה מדי אל הפסיכיאטר מאותן סיבות. מבחינת חינוך לציבור, יש להחמיר את נוסח האזהרה הקיימת על גבי האריזות של סמים אלה, שהיא: "עלול לגרום להתרגלות", לנוסח - "עלול להחמיר את מצבו של המטופל", וכן "עלול לגרום לתלות לכל החיים". כמו כן, יש צורך להבליט בהרבה את הכיתוב. חברות התרופות בטוח לא יאהבו את הרעיון, אבל חייהם של אנשים רבים יינצלו. על הכלים שיש לתת לרופאים במקום סמים - במאמר נפרד. _____________________ הכותב, אילן סלומון, רוקח, במקצועו, נולד ב-4691. בעל תואר ראשון ברוקחות מהאוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 0991. בשנים האחרונות עסק בניהול 3 בתי מרקחת: בית מרקחת סופר פארם בקניון גילון באשקלון; סופר פארם בקניון רחובות, ובבילו - סופר סנטר, רחובות. עזב את הניהול לפני שנה. בשנה זו עבד כרוקח בלבד.

שלום אענה בקצור וכללית כי המאמר ארוך מי שרוצה לשאול עוד מזומן תרופות בכלל וגם פסיכיאטריות אינן בהכרח עסקה אידיאלית יש להן תופעות לואי שונות ולעתים (לא תמיד) יש להם תחליפים , אגב לעתים קרובות תחליפים אילו אינם זמינים דים לכן צריך לשקול כל שמוש בזהירות תוך שקילת היתרונות והחסרונות הכלי המקובל הוא מדידה של אוכלוסיה של אנשים הסובלים מבעיה מסויימת והערכה האם יתרונות תרופה עולים על יתרונות תרופה מקובלת או על אי טפול ומה המחיר שיש לשלם בתופעו לואי דיון שאינו מתייחס בצורה כזו הוא לדעתי סנסציוני ולא רציני - משהו מסוג אדם הוריש לכלב מליון דולר להגיד על כל דבר "סמים " אינו משפר לטעמי את איכות הוכוח בקצור , אם לאדון הנכבד יש טעון רציני אנא שיבסס אותו כמו שצריך בברכה עמי

שלום, מה עניין "איכות הויכוח" לבעיה המוצגת בכתבה?! מה אינו מבוסס בדבריו של הרוקח? שסמים ממכרים? שאנשים שקיבלו טיפול תרופתי זמני הפכו אותו לקבוע? האם צריך לתת דוגמאות סטטיסטיות כדי שהטענות תהיינה מבוססות וש"איכות הויכוח" תרשים את הרופא? ולכל מי שמשתמש בתרופות נגד דיכאון ולכל מי ששוקל האם לעשות זאת- לא הפסיכיאטר יאמר לך "לא" - עליו לשרת את תעשיית התרופות, ולתת לכמה שיותר אנשים את "הפתרון" התרופתי - הרופאים בעד התלות שהחולה יפתח בהם. כמו כל איש עסקים או חנווני שרוצה שמרכולתו תזכה לעדנה. השאלה היא - האם זה משפר את איכות החיים ומה המחיר... איכות הויכוח - באוניברסיטה.

שלום רב, תודתי למאיה על הכתבה המעניינת. אני מצטרף לקריאת ד"ר אבני להיות מדעי, ובלשון יותר פופולרית, להיות עם הרגלי ביקורת נאותה כלפי מוצרי צריכה בכלל, וחמרים שמופיעים בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. אני האחרון שתומך בתעשיית תרופות ממכרות, ובמטבע הלשון שאני משתמש בה: יותר דיבורים (פסיכולוגיים) - פחות כדורים! אבל, בואו לא נשכח, כדברי ד"ר אבני, שצריך להתבונן על האלטרנטיבה. חלק מהאנשים לא היו מתפקדים איתנו כ"רגילים", ללא תרופות. ושוב, תודה על הכתבה מאירת העיניים. ד"ר יוסי אברהם

ושוב....השאילה המיתבקשת מה עושים כרגע חולים שנפלו כבר למלכודת?? האם יש המשך לכתבה??

אור כתב: > ושוב....השאילה המיתבקשת > מה עושים כרגע חולים שנפלו כבר למלכודת?? > האם יש המשך לכתבה?? הי אור. אשמח האם זה קרה לך? אשמח אם תוסיף פרטים. האם הכל סבבה עם הסמים הפסיכיאטרים? עזרי.

אכן כתבה מעניינת מאיה. בתור מישהי שאובחנה כסובלת מדיכאון בגיל 25 עליי לציין כי מעבר לעניין התלות הנוצרת בתרופות הפסיכאטריות שאולי אכן משפרים מאוד את איכות חייהם של הסובלים מדיכאון קליני קשה הרי ידו של הפסיכאטר עימו נפגשתי הייתה "קלה על ההדק". ידוע כי פסיכאטריים מעצם הגדרת מקצועם מאמינים כי הרוב המוחלט אם לא כל התופעות הנפשיות נובעות ומקושרות לכימיה של המוח. אולם במקרה המסוים שלי התפלאתי לגלות את החד מימדיות של ההצעה לטיפול בדיכאון, את חוסר הנסיון לבחון את מקורו ואף לא את היקפו. באותו מפגש הוא איבחן אותי מיידית כסובלת מדיכאון (עלי להודות שזה לא היה קשה...) אך הוסיף שאין זה משנה אם זהו דיכאון קל או קשה- ומייד רשם לי תרופה. כאשר הצעתי לשלב בטיפול גם טיפול נפשי הוא הביע חוסר שביעות רצון ואמר כי זה לא יעיל ולא רלוונטי לעניין הדיכאון. אני משערת שלכימיה של המוח חלק מאוד חשוב בדיכאון אולם ניתן להציע למטופל דרכים נוספות לשיפור איכות חייו, להפנות אותו להתייחס גם לצדדים הנפשיים שקשורים באבחנה אותו כדיכאוני ולא מייד לרשום תרופות. אני מעריכה שיכולתי להתמודד עם הדיכאון גם דרך טיפולים פחות דטרמניסטיים כתרופה פסיכיאטרית ואולי רצוי לבחון גם דברים מעין אלו לפני שמגיעים לתרופה בעלת תופעות הלוואי. לאור העובדה שיש רמות שונות של דיכאון ושאר מחלות נפשיות אולי כדאי לבחון כל אדם לפי חומרת מצבו ולא לתת דין זהה לכל איבחון . עלי לציין שלאחר התלבטויות קשות לגבי האם ברצוני להמשיך ליטול תרופות מעין אלו לאורך חצי שנה ויותר החלטתי להפסיקן לפני תוך התמודדות עצמית עם ההחמרה במצבי. אני מקווה שאצליח להתמיד בזאת בלי להזדקק לחומרים מעין אלו.