איך יוצאים מזה?

לדעת להגדיר במילים מדוייקות!מה קורה לך בהתקף ומסוגל לתאר בשלבים מה עובר על הגוף שלך קצת ארוך-אני מקווה שמישהו ייעזר בהודעה זו. איך יוצאים מזה? אני קצת מכיר את סיפורם האישי של האנשים בפורום, אך לא אתן עצות פרטניות אישיות. אני אוכל לומר מה קורה לי ולאחרים, ואייך אני יודע שהאנשים שיצאו מזה עשו זאת באותה הדרך. הדרך קשה, ואני מאמין שרבים לא ישמחו בה. קצת רקע: הסטטיסטיקה אומרת ואני מדבר על חרדות, שחמש אחוז מהנשים תעבורנה התקף אחד לפחות בחייהן. מה שהופך את המחלה "לנשית" או מזווית שונה אפשר לומר שמעל לשמונים אחוז מהחולים במחלה זו הנן נשים. אחת מן המפורסמות שחלתה במחלה בצורה קשה שכוללת אגורפוביה -והיא יצאה מהמחלה -היא השחקנית קיים בסינג'ר.ולמה התחלתי בסטטיסטיקה,כדי להנמיך ציפיות ושכל אחד יידע איפה הוא עומד.ישנם אנשים שחווים את ההתקף באופן חד -פעמי ויותר זה לא חוזר.ישנם אלו שנמצאים במצב של חולי עד שנה ואז הם יוצאים מזה,לפעמים בעזרת תרופות לתקופת ביניים. אבל בעיקר אפשר לומר שהמחלה עזבה אותם "באופן טבעי"למזלם אפילו מבלי להבין מה קרה להם!!! שאר הקטגוריות הנן עד חמש שנים שהסיכויים שלהם לצאת מהמחלה לחלוטין הינו נמוך,וכל גירוי שלילי יכול לגרום לרגסיה.וסביר להניח שבזקנתם המחלה תחזור לתמיד.וישנם אלו שלא יצאו מזה לעולם אבל זה לא סוף העולם כי אפשר לשלוט במחלה ולחיות איתה חיים רגילים לחלוטין. אסור כמובן לשכוח שישנם יוצאים מהכלל לטוב ולרע.אחרי ההקדמה הארוכה אני אנסה להסביר מהו "הקסם"שמוציא מהמחלה. אז כך: אין כזה! פשוט כך. אין שום קסם חד משמעי. מה כן יש:מדובר בתהליך נפשי שהבן-אדם צריך לעבור בעצמו ואף אחד לא יכול לעשות את זה במקומו. שלב א:מודעות עצמית גבוהה.לברר מהן מקורות המחלה האמיתיים:בעזרת פסיכולוג או "אוטו-פסיכואנליזה-בגרוש"(מונח מעניין).להיות מודע מה "פרץ"מהתת מודע שלך איזה רגש או רצון "אסור"שגרם ל"אני העליון "שלך להתנגד עד כדי כך,שהגוך שלך העדיף להוציא את האנרגיות הללו בצורה של מחלה.אם כל מה שקראת עד עכשיו נשמע למישהוא כמו קישקוש אז אני מציע לו דחוף ללכת לפסיכולוג ולהעמיק את הידיעות שלך בנושא-כי "אנחנו"אמורים לשלוט בו לא פחות טוב מבעל מקצוע. שלב-ב' אתה חייב מבחינה פזיולוגית וכמובן:למה כל מחשבה שאתה חושב תוך כדי ההתקף מובילה(החרפה,הקלה) שלב-ג' להבין מהם התהליכים הפיזיולוגים שאתה שולט בהם ומה לא.זה אומר לדעת מתי אתה חייב להעזר בתרופה במיוחד בתחילת הדרך ומתי זהו מצב שאתה אמור להשתלט עליו בעצמך. כאן יש חלוקה לשניים אלו שמרגישים שהם הולכים למות תוך כדי התקף או אלו שמרגישים שהם הולכים להשתגע. הטקטיקה חייבת להיות ברורה-אתה חייב להיות מודע לכך שהדבר שאתה חושש ממנו לא יקרה וכאן הנקודה החשובה ביותר:אתה חייב להפנים ולהאמין שאתה לא עומד למות או להשתגע.אם ההפנמה נעשתה בצורה טובה ואתה חשבת על זה לפני ההתקף מספיק פעמים(וזו לא עבודה קלה)אז הגעת לשלב טוב,שבו אתה יכול לעמוד בעיניים פקוחות אל מול ההתקף וכמעט בצורה "אובייקטיבית"לעמוד מך הצד ולהסביר לעצמך מה קורה לגוף שלך.ואפילו לצחוק עללל המחשבה שאתה עומד למות/להשתגע-וכאן הניצחון אמור להגיע –אחרי תקופה מסוימת של ניסיון,אתה תהייה מסוגל לדכא התקפכם קלים,לאחר מכן קשים יותרולאחר מכן להפחית בתרופות.הרגע שבו תהייה מודע לכך שהגוף שלך עובר "תהליך זמני" ושאתה יכול לשלוט בו אם תרצה-זוהי הנקודה הקריטית!!!אל תצפה לשום עזרה מבחוץ-כי היא לא תגיע!הכל מתחיל במוח וחייב להיגמר שם.מה שכתבתי למעלה נראה כמו "מתכון"לעוגה אבל זהו תהליך נפשי ארוך וקשה ולא בטוח שכולם מסוגלים לכך.כל שאר העצות שנותנים אנשי המקצוע בנושא נשימות,כיווץ שרירים וכ"ו-חשובות מאוד אבל רק מקילות על ההתקף באופן זמני-הן לא פתרון שעוזר לצאת מהמחלה-הן רק אקמול. לסיום שיבהיר את העיקרון ע"י גישה שונה שהיא אותו הדבר: בארה"ב בביקורי האחרון "פגשתי"בחור שעבר תהליך דומה רק "שהרצון" של התהליך שלו הייתה שונה:חזרה לאמונה עמוקה באלוקים וישו.לאחר ניתו התהליך שעבר עליו,הגענו למסקנה שבעצם מדובר באותו ה"טיפול",מעיין טיפול בעצמך,כאשר אבן הנגף המרכזית היא:להסיר את הפחד האולטימטיבי שעובר בראש האדם בזמן ההתקף.

עמית, זו הכניסה הראשונה שלי לפורום זה וההודעה הראשונה אותה פתחתי בפורום זה, אני עוד אציץ לראות מי נגד מה כאן, אך קודם כל אומר לך ו'אוו'. כתבת מילים כדורבנות, הלוואי שיעזרו ואם לאחד שצריך זאת. חזק ואמץ.

קבל את בירכותיי על מה שכתבת... :-) יש בזה אפילו קצת יותר ממשהו - יש בזה המון. אין ספק שהתקפי חרדה מהווים סיוט למי שסובל מהם (חוויתי על בשרי אחד כזה לפני כמה שנים). בעזרת הרבה רצון והכוונה מקצועית אפשר להסתדר... למרות שיש כאלה שבטח יכתבו, שזה רק נראה כל-כך פשוט... כי אם זה באמת היה פשוט, אז מזמן הם היו "נפטרים" מהחרדות...