ספרי ילדים ומזג אויר

הי, אתמול קראתי בשקיקה את הספר "שמונה בעקבות אחד" של ימימה צ'רנוביץ. בפעם האחרונה שקראתי את הספר הייתי ילד בן 9. אז כבר עברו כמה שנים טובות מאז. מה דעתכם על מבוגר שנהנה לקרוא ספרי ילדים ? במיוחד כאלו שהשפיעו עליו רבות בתור ילד. לא מזמן קראתי את "ללא משפחה" של הקטור מלו. זה משהו מיוחד , כמו לחזור לילדות. בכל אופן, הסופרת בשמונה בעקבות אחד מספרת על קבוצת "אילה" ועל הילדים בקיבוץ ואומרת שכאשר מזג האויר גשום וסוער (כמו היום) אז כל הילדים במצב רוח סוער ועצבני. בבוקר הילד קם וראה שכולם מחייכים ונחמדים ומיד הבין שמזג האויר הסוער חלף, השמש זורחת והכנרת שקטה, ואכן כך היה. האם מישהו מוכן לחוות דעה על ההנחה הזו שמזג האויר משפיע על מזגנו אנו ?

אני אתן לך דוגמה, עכשיו יש מזג אוויר גשום ביותר אצלנו, ממש אפרורי בחוץ, אני מאמינה שאם מזג האוויר היה קצת יותר מאיר וחמים, אז אולי היו בי יותר כוחות לצאת החוצה ולחייך. בימים של גשם, יותר נוח לי לשקוע, עם כל האבסורד שגשם זהו גורם חיצוני שלא אמור להשפיע עליו, זוהי עובדה, הוא מצליח:-) שכחתי לומר בוקר טוב, מה נשמע הבוקר? גשום אני מניחה.........

ומה עם קריאת ספרי ילדים ?

הי שלומי אז קודם כל טוב לדעת שאנשים עוד קוראים ספרים... תמיד יש בחזרה לילדות משהו מתקתק... לחזור למקומות בהם שיחקנו כילדים, להיזכר בריחות, בצבעים.. זאת נוסטלגיה נעימה. אצלי הריחות מעלים זכרונות. ומעניין שבדר"כ זוכרים את הטוב ופחות את הרע... זה שאתה קורא ספרים שקראת כשהיית ילד זה מרתק כי אפשר למצוא עוד נקודות מבט שלא ראית בתור ילד. למשל הספר הנסיך הקטן, עליסה בארץ הפלאות או הספרים של ריצ'ארד באך(ג'ונתן לוינגסטון השחף, אין מקום שהוא רחוק מדי...) לא סתם אומרים על הספרים האלה שהם גם לגדולים וגם לקטנים. ובקשר להשפעות מזג האוויר, כן, זה נכון. המזג אוויר אכן משפיע ביותר על המצב רוח. נכתבו אין ספור סיפורים ושירים על כך. הסתיו מצטייר כאפרורי, עצוב ומדכא, עלים נושרים, קר ורטוב, בעצם מקביל למוות. אך יש כאלה שאוהבים את הקדרות. החורף מצטייר כגשום וסוער ומקביל לסערות הנפש אם כי גם חמים ונעים כשמתכרבלים ובחדר תנור דולק או אח בוערת... כל אחד מפרש אותו לפי מצב רוחו הנתון. האביב פורח ומלבלב מסמן התחלה חדשה וכוחות מחודשים, חיים חדשים, הילודה בטבע גבוהה, הפרחים חוזרים לפרוח. הקיץ מסמל פעילות רבה אך גם מתיש ומעיק. כדברי שלמה ארצי:"חום יולי אוגוסט אז היה כבד מאוד..." שלומי, בקשר לשמונה בעקבות אחד - האם אהבת אותו כי הזכיר לך את הילדות באופן כללי או משהו ספציפי יותר?

לא יודע, איני חושב שהיה בו משהו ספציפי. אם כי, מאז ומתמיד, מרגש אותי מחדש תיאורים של חברות אמיצה וכנה. גם כאן בסוף הסיפור, חגי המספר, כאשר הוא פוקח עיניים, הוא מבקש לראות את עמוס. הראש לו ברגע הראשון עדיין מלא בדאגה לחברו הטוב. זה מרגש ויפה. נעים לקרוא על חברויות חזקות שכאלו כי בחיים ישנם הרבה הרבה אכזבות מאנשים קרובים שבסופו של דבר לא מספקים את הסחורה. לגבי מזג האויר, אצלי זה לא עובד כך. איני חש ביום חורפי כמו היום יותר רע או טוב מיום אחר. בכל מקרה, מיכל, (מה עם הבטחון העצמי?) שיהיה לך יום נעים חמים טעים פורה מוצלח וכך גם בהמשך חייך ! ביי