שאלה: הי,
כל כך עצוב.
כל כך.
גדלנו עליו.
יש קווים משותפים רבים, לתחושתי, בינו לביו אבא. דימיון מסויים במחלות. שיש בהן משהו מעליב.
האירוע גרם לי לנסוע עם הבינה לבית העלמין. לנ.צ. של הזיכרון מאבא.
הנה מקום בו הבינה טובה לי. היא גם לימדה אותי הרבה על היצורים שאני מגדלת. במקביל לחווייה אישית במציאות. ואני גם יודעת היטב שהיא טועה לפעמים.
היו שלום אנשים טובים,
סוריקטה
תשובה: הי,
הלכתי בחום הזה כדי לדבר עם אבא בראש, באותה נ.צ.
אבא, אף שעשה דברים בלתי נסלחים לילדיו נותר בזיכרון כדמות טובה אצלי.
היותו, בכל אופן שהוא ובאשר הוא, איכשהו הגנה עליי מפני הדמות של אמא, גבול כזה. אך אחרי מותו צברה כוח הרס בראש שלי.
אבא היה איש מחובר מאד לאקטואליה. נחסך ממנו כל ה'טוב' שעבר עלינו בשנים האחרונות. היה לו הרבה מה לומר. תהיינה 'לו' שיחות מעמיקות עם אורן נהרי אי שם מעבר לקשת.
סיפרתי ל'אבא' על ניסיונות שלי לתקן, לסדר, לחדש. ישבתי על החצץ. הכל היה לוהט. מכשיר הטלפון עצר.
אמא ודמויות עם קווים משותפים לה נותרו בי דמויות רעילות שאיני מצליחה למצוא טוב בהן. פוחדת מהן, 'הן' אורבות לי מעבר לפינה. חרדותיי.
זהו לבינתיים,
סוריקטה
