התעוררות בלילה-תינוקת בת שנתיים

שלום. יש לי ילדה בת שנתיים. מגיל חודשיים, היא הייתה ישנה לילה שלם. אח"כ, במשך תקופה מסויימת (מגיל שנה בערך) היא הייתה מתעוררת בלילה ומחפשת את קרבתנו. מבחינתה היה מספיק לה שנעמוד ליד המיטה שלה ונחזיק לה את היד והיא היתה נרדמת חזרה. כמובן שזה לא עסק, ולכן הרגלתי אותה שאנחנו לא באים אליה בלילה. הייתי עונה לה מהחדר שלנו שתחזור לישון. אחרי כמה לילות של בכי - זה עבד. אח"כ החלטתי לא לענות לה יותר בלילה, וגם זה עבד לאחר כמה לילות של בכי. היא חזרה לישון לילה שלם. עכשיו התופעה שוב חזרה. היא לא מוכנה ללכת לישון במיטה שלה, בעלי צריך לשבת איתה על הכורסה בסלון ולהרדים אותה עליו, ורק אז אפשר לשים אותה במיטה, כשהיא כבר ישנה. ובסביבות 4:00 בבוקר הילדה מתעוררת בבכי ורוצה שנבוא להיות איתה. אני שוב מנסה את השיטה של לדבר אליה מהחדר, אבל זה כבר לא כ"כ עובד. אני חושבת שאסור להמשיך עם השיטה הזו של להרדים אותה בערב על הידיים, אבל איך משנים את ההרגל הזה שלה? היא בקושי רואה את אבא שלה, כי הוא מגיע הביתה מהעבודה רק בסביבות 20:00, ולכן הוא מרגיש צורך להיות איתה והיא נרדמת עליו. מה יכולה להיות הסיבה להתעוררות שלה בלילה? איך אפשר למנוע את התופעה, ואיך אפשר לגמול אותה מהרגלים שלדעתי אינם חיוביים?

למיקי שלום רב. התשובה טמונה כבר בגוף השאלה. התמודדתם כבר בעבר עם יקיצות לילה. הפתרון שמצאתם הצליח בזכות הנחישות והעיקביות בה פעלתם. כעת נוסף גורם רגשות האשם של בעלך על כך שאינו מבלה איתה מספיק זמן בגלל עבודתו. זוהי בעיה נפוצה בקרב מרבית ההורים העובדים. זה לא נפתר בזכות הרדמה על הידיים והפיכת תהליך זה לזמן איכות. אני מציעה לחזור בנחישות על הצלחתכם מן העבר ולפתור את בעיית זמן הבילוי עם האב באופן אחר. הזכירי לעצמך כיצד הצלחתם כבר פעם, וזיכרי כי בסכה"כ אתם פועלים לטוב כולכם: ביתך תישן טוב יותר מבלי להיות תלויה בכם לצורך הרדמותה, ואתם תהיו יותר רגועים ופחות כועסים. בהצלחה. רוית.

אז מה את מציעה לי לעשות בערב, כאשר אני רואה שהיא רוצה לישון, אבל היא לא מוכנה בשום אופן ללכת למיטה? לשים אותה שם ולתת לה לבכות בלי סוף? גם זה לא נשמע לי הגיוני. הציעו לי להעביר אותה למיטת נוער - את חושבת שזה יכול לעזור?! איזה עצות יש לך לתת לי כדי שאוכל להרגיל אותה לישון בעצמה ולא על הידיים? בעבר היא הייתה מבקשת בעצמה ללכת לישון במיטה שלה. היום היא מסרבת לכך בכל תוקף. מה אפשר לעשות?!

הילדה תישן היטב, אם היא תדע שיש לה הורים שנמצאים והיא יכולה לסמוך עליהם, לא כאלה שנעלמים לה, ולא צריכים להיות פסיכולוגים גדולים בשביל להבין את זה, מה שהם עשו זו התאכזרות פשוטה.

בטח, אם הרגלתם אותה שאפילו לא מדברים איתה בלילה? איזה מין הורים אתם? לא לתת לה את הבטחון המינימאלי? איך אתם רוצים שהיא לא תפתח חרדות? במשך כמה לילות היא שכבה שם במיטה פוחדת מי יודע מה קרה לכם? אפה נעלמתם לה? למה הייתם צריכים לעשות את זה? היה קשה לכם לדבר אליה בלילה? אז למה הולדתם אותה בכלל? אתם לא ראויים להיות הורים, ועכשיו כל הלילות שלא תשנו, מגיעים לכם ובצדק.

ליעל- קצת אכזרי מידי לטעמי ומאוד שיפוטי. מיקי שאלה שאלה לגיטימית. לא תאמיני כמה הורים מתלבטים באותה סוגייה או באחרות דומות. זה לא פשוט להיות הורה ובטח שזה לא מדע מדוייק. כולנו מביאים לתוך ההורות את הטראומות והנסיון שלנו כילדים. מנסים לתקן ולהיות הורים טובים יותר מהורינו. להגביר את רגשות האשם וודאי שאינו הפתרון. גם אם אינך מסכימה אם דרכה של מיקי- ישנן דרכים אחרות לבטא זאת. בברכה. רוית.

כדאי שתרגעי! את בכלל לא מכירה אותנו, ואני לא יודעת מי את בכלל שאת מרשה לעצמך לשפוט ככה אנשים מבלי להכיר אותם! הילדה שלנו מאושרת, ויש לה את כל הביטחון שבעולם, והלואי שהילדים שלך (אם בכלל יש לך) יזכו ליחס כמו זה שהבת שלנו מקבלת! אז לפני שאת קוטלת אנשים - תחשבי פעמיים! את לא יודעת מי אנחנו, את לא יודעת איזו ילדה מאושרת יש לנו! ואת בכלל לא מצדיקה התיחסות! אבל הגזמת לגמרי, אז עניתי לך!