פורום פסיכולוגיה קלינית

מה ההבדל בין פסיכולוג קליני (ד"ר קפלן) לפסיכותרפיסט (ד"ר גידי)?

שלום חנה, פסיכותרפיה פירושה טיפול ע"י שיחות. עוסקים בכך בעיקר פסיכולוגים קליניים, עובדים סוציאליים מתחום בריאות הנפש והטיפול הזוגי והמשפחתי ופסיכיאטרים הבוחרים לעסוק בכך בנוסף או בשילוב הטיפול התרופתי. מה שמייחד את הפסיכולוג הקליני הוא הידע שהוא רכש באבחון בעזרת מבחנים ומה שמייחד את הפסיכיאטר הוא הכשרתו הרפואית המסמיכה אותו להתאים טיפול תרופתי. קיימות גם תכניות הכשרה לפסיכותרפיה המיועדות לבעלי שלושת המקצועות הנ"ל. אני מקווה שעניתי לך, חלקית לפחות. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

מ

" היא עוד תשוב " אבל אם יש לך שאלה לעו"ס והיא בתחום התמחותי אשמח להשיב

אל דאגה, אני כאן! מציצה עליכם מדי פעם לוודא שהכל בסדר עם כולכם. אני מתנצלת על ההעילמות שלי בתקופה האחרונה, בשל עומס רב מדיי. אני מבטיחה לחזור ממש בקרוב תוך כשבוע... מי שמעוניין בהתייחסות או ייעוץ ספציפי מוזמן לכתוב לי למייל. אני אשתדל להתייחס כמה שיותר מהר. אני מאחלת לכולם שתרגישו טוב, שימרו על הפורום, "הבית" החמים והנעים שלנו... ובעיקר - תשמרו על עצמכם! שלכם, טלי פרידמן נ.ב. בל: שלחתי לך מייל. תרגישי טוב! ואגב, Y.F ראיתיך לאחרונה בפורום...האם את עו"סית? אולי תספרי קצת על עצמך, שנדע מי "חברתנו" החדשה? :) להשתמע, טלי

שנהב, טוק, טוק, הדוור הוירטואלי מתדפק על דלתך עם דואר בשבילך......

היי תודה ראיתי עניתי ש נ ה ב

יש לי בן שהוא ילד אוטיסט שהגיע לגיל ההתבגרות כיום הבן בן 15 יש לו התנהגויות לא רצוניות של טיקים בפנים וכן התנהגויות של אלימות בבית הספר יש לציין שבבית הוא מתנהג שונה , בבית הוא רגוע ויש לו מצב רוח נהדר. הצוות בבית הספר יעץ לי לתת לילד כדורי הרגעה, אני מתנגדת לכך ואומרת שזאת רק תקופה של גיל ההתבגרות ויש לשנות לו את מערך הלימודי שיהייה עסוק יותר ולא כדאי להתחיל עם כדורי הרגעה אבקש את עיצת המומחים ולמי שייש ידע בנושא תודה מכל הלב מיתר

למיתר שלום, אני לא רוצה להטעות אותך, אבל לפי דעתי עם בבית הילד מתנהג בצורה אחרת מאשר בבית הספר.....אז לפי דעתי משהוא צריך להשתנות בבית הספר ולא צריך למהר לתת לילד כדורי הרגעה, אבל אני שוב חוזרת ואומרת שזאת דעתי האישית ולא מקצועית. מחזיקה לך אצבעות, כוכבית

מיתר שלום רב, אני חושבת שפעמים רבות ההורים יכולים לסמוך על האינטואיציות שלהם, על אף שבמקרים מסויימים הורים גם מכחישים ומדחיקים מצבים קשים של ילדיהם. במקרה שלך, אינני יודעת מהו בדיוק מצב בנך, אולם אני ממליצה לך לבדוק עם בית הספר מה בדיוק ההתנהגויות שעליהן הם מתלוננים, והאם באמת יש אפשרות לשנות עבורו את המערך הלימודי כך שניתן יהיה לבחון האם מדובר במשהו שקשור ספציפית לעיסוקיו כיום בבית הספר, או מאידך משהו אחר, שאולי באמת מצריך שילוב של טיפול תרופתי. אני מאמינה שהילד מטופל באיזשהי מסגרת טיפולית (ואם לא, אזי זה רצוי מאד) - ולדעתי הכי כדאי להתייעץ עם האנשים המטפלים בו באופן ישיר (לא מורים! אלא אנשי טיפול). בהצלחה, טלי פרידמן

מצטערת על הטעות בשם. כרגיל...ענייני מחשב מעצבנים... אל דאגה...זו אני. :)

כוכבית תודה על העידוד חן הילד מטופל במסגרת בית ספר לאוטיסטים, המצב הקשה הוא אך ורק בבית הספר ואני מאמינה למורים אף על פי שבעלי ואני היינו בבית ספר בביקורי פתע ולא ראינו דבר יוצא דופן אני חוזרת ואומרת בבית אין לילד סיפטומים של כעס או אלימות , הוא רגוע וטוב לו גם בשבתות כשאנחנו יוצאים לטיולים או לפעילויות עם חברים וילדיהם, לכן הדבר מעלה בי הירהורים ומחשבות והשאלה היא האם לתת לילד כדורי הרגעה או לשכנע את המורות להעזר בסבלנות קצת לשנות את מערך השיעורים כי לפי דעתי מגיל 6 עושים אותם את אותם הדברים אותם פעילויות ויש לי המון דוגמאות הטענה של הצוות שילדים אילו אוהבים את המוכר והישן ולכן הם פועלים שוב ושוב באותם נושאים, הבן שלי ברמה קצת יותר גבוהה ואפשר ללמד אותו קצת יותר מהסתיו או החגים. אבקש עוד תגובות מאוד עוזר לי לדבר על כך ולקרא תגובות של אחרים תודה מיתר

מיתר שלום רב, אני חושבת שפעמים רבות ההורים יכולים לסמוך על האינטואיציות שלהם, על אף שבמקרים מסויימים הורים גם מכחישים ומדחיקים מצבים קשים של ילדיהם. במקרה שלך, אינני יודעת מהו בדיוק מצב בנך, אולם אני ממליצה לך לבדוק עם בית הספר מה בדיוק ההתנהגויות שעליהן הם מתלוננים, והאם באמת יש אפשרות לשנות עבורו את המערך הלימודי כך שניתן יהיה לבחון האם מדובר במשהו שקשור ספציפית לעיסוקיו כיום בבית הספר, או מאידך משהו אחר, שאולי באמת מצריך שילוב של טיפול תרופתי. אני מאמינה שהילד מטופל באיזשהי מסגרת טיפולית (ואם לא, אזי זה רצוי מאד) - ולדעתי הכי כדאי להתייעץ עם האנשים המטפלים בו באופן ישיר (לא מורים! אלא אנשי טיפול). בהצלחה, טלי פרידמן

השאלה שלי היא האם לתת לבן שלי תרופות הרגעה שלדעתי לא יעזור כי בעיות התנהגות לא פותרים ע"י תרופות מרדימות, ושוב אני חוזרת בבית הנער ילד נהדר בשבתות הילד מרוצה מהחיים מדוע בבית הספר מתנהג כך? מדוע צוות המורים אינם מבינים את הילד ואז הפיתרון שלהם הוא טיפול תרופתי אבקש תגובות תודה מיתר

שמעת פעם על ה"התמכרות לכאב"? דבר נוסף, ב"אבודה בכאוס פנימי" אמרת בסוף שאולי צריך לקרות משהו לפני ש... אולי מדובר בעצם בתקווה? אולי התקווה היא שמשאירה אותך בחיים. ואולי בהקשר לדבר הראשון שאמרתי הסבל והכאב נותן לך משמעות רבה לקיום בכלל ושלך בפרט... התמכרות לכאב וסבל יכולה להיות קשורה לתהליכים סביבתיים ונסיבות חיים, מבנה אישיות. ואולי גם לחוזר איזון מבחינה כימית..כשלא ניתן להצביע על סיבה זו או אחרת. למה לא לנסות טיפול תרופתי, ממה את חוששת? להרגיש טוב?לא להיות יותר הרה שסובלת כי כבר לא תיהיי את? אשמח אם תעני לי. me

ודאי ששמעתי על התמכרות לכאב... לא מדובר בתקווה... כתבתי על זה לליבי, היום. זה בטח בעמ' בקודם, איפשהו בכל ההתכתבות. טיפול תרופתי... האמת - אני בכלל לא מתגעגעת להיותי שפן נסיונות... בתקופה של שנה וחצי, בערך, ניסיתי 6 סוגים שונים של תרופות... שנה לפני כן היה לי ניסיון (מר מאוד) עם פרוזאק. אני יודעת שבכל זאת יצאו מאז תרופות חדשות לשוק... אבל זה בדיוק העניין של התקווה לא? לקוות שאולי הפעם תהיה תרופה מועילה... אי-אפשר להתכחש לנתון בסיסי אחד: 20%-25% מהאוכלוסיה לא מגיבה לטיפולים התרופתיים. "הרה" שסובלת היא לא אני. אני כבר לא סובלת... "הרה" באה לעולם רק בחודשים האחרונים.

הרה יקרה מאחלת לך שתמצאי סוף סוף מטפלת או מטפל טוב ,ויפה שעה אחת קודם ,כדי שתוכלי לקבל את התמיכה המקצועית והעיקבית שתהיה רק לך ושלך לאורך זמן. אני יודעת שאת כאן בפורום עוזרת ונימצאת בשביל כולם ,גם מתוך הצורך שלך , בכזאת אחת " כמוך שתהיה בשבילך כל הזמן.,, אך אין אף פעם שלמות בחיים . ומה שרוצים וצריך להיות איננו בר השגה .לכן אסור לאבד תקווה. הטיפול חייב להיות ולנגוע ברגשות שאבדו כדי ליצור מגע עם עצמך.! הינה קחי את בני לדוגמה יש לו אותי , האמא התומכת והמסורה שיש שמקדישה לו את חייה, אך אין לו עצמאות והוא לא יכול לתקשר כמוך עם אנשים בגלל חוסר ביטחון או חסך בילדות שלא התמלא בגלל בלאגנים בבית. והוא גם כמוך עם רמת איי. קיו גבוהה ,ומאד אינטלגנטי וחכם.(וחושב אגב,, שאין לו טעם לחיות ). אז מה יותר טוב,?למצות את הכישרון המולד ולחפש ולמצא תמיכה חמה ואוהבת וטיפול תרופתי.להשלמה? או להיות מטופל ,ועוד עם תמיכה מיוחדת בבית אך בלי יכולת להביא את כישוריך לפועל.?(נכון שתמיד אפשר לרכוש ביטחון אך הדרך היא ארוכה,,,) מקווה שהעלתי מחשבות חדשות וכוון חדש, אפילו שלפעמים מעדיפים לסגור הכל שוב עד ,,הפעם הבאה, ואני אומרת חבל,,ילדתי היקרה ,ניתן לעזור לך.אם תיפני כאן לאחד מאנשי הצוות הם בטח יפנו אותך לכתובת נכונה,,גם אני נעזרתי בטלי פרידמן היקרה.לבני. לעבוד על האיטלגנציה הריגשית שלך ,,ולמצא תמיכה הולמת . בברכה,,,, ויוי. (מציעה לך כאן את מלא תמיכתי גם במייל )

היי לכולם, אני יכולה להשאיר את המחשב פתוח ולהישאר תמיד על הדף??? או שאני צריכה לרענן אותו מידי פעם כדי לראות את תגובות החדשות?? תודה... אל תתיאשו ממני, אני עוד אלמד...

היי כוכבית מנסיון ,כדאי לרענן. אם את כל הזמן על אותו עמוד, ייתכן ולא תראי כשמתווספת תגובה או הודעה חדשה בעמוד בו את נמצאת, או תגובה להודעות מעמודים קודמים. חוץ מזה - אנחנו כולנו צריכים להתרענן מידי פעם, לא? מותר גם לנוח צהריים- למי שנמצא בבית, אם תשאירי את האינטרנט פתוח, החשבון יצמח ויצמח....... כל טוב ש נ ה ב

היי שנהב היקרה..... תודה לך, אני ארענן, בקשר לחשבון אין לך מה לדאוג, אנחנו על מסלול חודשי חופשי :-))))) ממני כוכבית.

cochavit................... wellcome to the forum!!!!!!!!!!!!!!!:-) don"t worry - it also took me a while to undersatnd how this is working...i used to ask hera - " do u read all hte pages every day????" hhhhhhhhhhhhh feel good and keep on smiling..................... anat

תודה ענת, הייתי צריכה שהבת שלי תתרגם לי....בושה....אני לא יודעת אנלית....סורי.. בכל אופן תודה לך ואני מאוד אשמח להישתלב בפורום החמים הזה.. אחלה סוף שבוע.. ממני כוכבית

אני אמור לעבור ביום ראשון הקרוב איבחון הומאופתי. ביום שני אמורה להיות לי פגישה ראשונה עם פסיכולוגית קלינית (שעוסקת בפסיכותרפיה). לפי הבנתי המצב אצלי הוא לא חמור עד כדי כך, ולא בטוח שאצטרך לקחת תרופות פסיכיאטריות. אבל אם כן היא אמורה להפנות אותי לפסיכיאטר. אבל אני טוען שאם המצב שלי אינו חמור עד כדי כך אז גם טיפול טבעי יכול מאוד לעזור ביחד עם השיחות. אבל הבעיה היא שהפסיכיאטרים אינם מבינים כל כך בתרופות טבעיות, ומה גם שהיא אמרה לי שאם אצטרך תרופות היא מכירה פסיכיאטר טוב. מה כדאי לעשות? משום שהרופאים הטבעיים אינם עובדים עם פסיכולוגים כמו במקרה שלי. אשמח לדעת מה כדאי לעשות. בברכה רבה ליאוניד

ליאוניד שלום, עליך לזכור שאתה זה שאמור לבחור את סוג הטיפול שתקבל, ולכן אם אינך מעוניין לקבל טיפול תרופתי ולנסות קודם טיפול הומאופתי, זה לגיטימי לגמרי, ולדעתי גם נכון (כמובן, בלי להכיר אותך ואת הבעיות מהן אתה סובל). כדאי רק שהמטפל האלטרנטיבי יהיה מישהו שקיבלת עליו המלצות או שעובד עם קופ"ח, כי יש שרלטנים בתחום...

ליאוניד, שושי לדעתי מאוד צודקת. יחד עם זה, יש רופאים מערביים שלמדו גם רפואה סינית., עדי

ליאוניד... קודם כל תיפגש עם הפסיכולוגית, תראה מה דעתה. לפני שחוצים את הגשר צריך להגיע אליו... אתה יכול לנסות טיפול הומאופתי לתקופה מסויימת, ואם זה לא עוזר, לנסות להיפגש עם פסיכיאטר. או להיפך...

שלום ליאוניד, רוב הפסיכיאטרים ורוב הפסיכולוגים אינם מעריכים תרופות טבעיות, משום שיעילותן של תרופות אלו לא נבדקו במחקרים המקובלים הכוללים קבוצת ניסוי, הלוקחת את התרופה, וקבוצת ביקורת הלוקחת תרופת אין-בו. "ממציאי" התרופות הטבעיות אינם מסכימים להעמיד את מוצריהם בבדיקה כזו. הואיל והפסיכיאטרייה כענף של רפואה והפסיכולוגיה הנוקטת גם היא שיטות מחקר מדעיות ככל האפשר, גם מי שנמנה על מקצועות אלה מבקש להסתמך על ידע מדעי. אם אני הייתי מחליט שמטופל שלי זקוק לטיפול תרופתי, גם אני לא הייתי מסתפק בכך שהוא ייעזר בטיפול הומאופאתי. אם לא הייתי חושב שהטיפול התרופתי מחויב המציאות, לא היה איכפת לי שהוא ייעזר באמצעים אלטרנטיביים, ברוב המקרים התרופות הטבעיות אינן גורמות נזק, אך אם מדובר במקרים קשים והמטפל האלטרנטיבי מציג אותן כתחליף לטיפול תרופתי קונבנציונאלי, הדבר נראה לי חסר אחריות וכבר נתקלתי במקרים שמטפלים אלטרנטיביים שהגיעו אליהם חולי מאניה-דיפרסיה, סכיזופרניה או דיכאון עמוק, שאמרו להם שהטיפול התרופתי הקונבנציונאלי מזיק. הסכנה, איפוא, אינה מהטיפול הטבעוני עצמו, אלא מהצגתו כתחליף לטיפול התרופתי הקונבנציונאלי במקרים קשים. בכל מקרה אני מקווה שאינך נמנה על אותם מקרים קשים ושהפסיכולוגית שלך תחשוב שאינך זקוק לטיפול תרופתי ותוכל להיעזר במקביל בפסיכותרפיה ובטיפול הומיאופאתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

ליאוניד שלום יש רופאים שהתמחו בתרופות הומאופטיות, אפילו בשירותים (המשלימים) של קופת חולים כללית. התחום נכנס יותר ויותר גם אל הרפואה הקונבנציונלית. יש לציין שמעט גורמים רציניים התמחו בכך וצריך לברר היטב למי פונים לטיפול. בכל מקרה, כאשר הטיפול ניתן ע"י גורם רציני וניתן ליצור קשר בין הגורמים המטפלים לצורך תיאום אין כל בעיה בטיפול ההומאופטי ובמצב כזה אינני רואה סיבה שהפסיכולוגית תתנגד. במידה וישנה התנגדות תצטרך לעמוד על שלך, או להשתכנע, אבל גם כאן אינני רואה באופן חד משמעי מצב שהטיפול מופסק. תצטרך פשוט לדבר על העדפותיך ולהסבין מול הגורמים המטפלים, ולהשתדל להיות פתוח לביקורת שלהם, אם יש כזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אף אחד לא מכריח אותך לעשות שום דבר תעשה עבודת מחקר קטנה...תחקור לעומק תראה את הנתונים, תעשה "בעד ונגד" תנסה. אפילו את שניהם מה שעושה לך יותר טוב - לך עם זה ואף פעם אל תיפול למשהו כי אמרו לך ש"זה מה שטוב" כי היחיד שיידע מה טוב לך הוא אתה.

צהריים טובים הרשו לי להציע, שהמקום הזה ישמש גם "במה" למי מאיתנו שרוצה לשתף את ידידיו לאתר במאורע שמח, או בחוויה נעימה שעברה עליו. נכון שהפורום נועד לתמוך לעזור לקבל משוב, כשרע, כשכואב, כשלא מסתדר.....וכו'. אבל החיים שלי, שלך, שלנו, מורכבים גם למשל משמחה, משיפור, מחוויה נעימה כזו או אחרת. הרי לא ייתכן שנדבר רק על כאב, בעיות וצרות, מבלי "לצ'פר " קצת האחד את השני מפעם לפעם , באיזו "סוכריה" . ייתכן והצעתי תרים אי אילו גבות. (במיוחד למי שסידר גבות אתמול ...), ייתכן ואנשים יחשבו שזה לא מתאים. אז אימרו והביעו עמדתכם. אני אישית מרגישה, שלטבוע כל הזמן רק בים של בעיות, ולהסחף רגשית תוך אמפטיה, עלול לגרום לי-למישהו- להרגיש בסוף "עצוב" על אמת.... וזה הדבר האחרון שהייתי רוצה שיקרה לי. אני מדברת אליכם מתוך שמחת החיים הטבעית שלי, על אף שידוע לי כי חלק מהנוכחים בפורום ,לא מצויים בשלב זה של חייהם בפאזה כזו. ועל כך אני מצטערת. לתגובתכם- מחכה. ש נ ה ב

היי שנהב, רוצה לשמוע על מאורע שמח??? בבקשה, בשמחה אני אחלוק איתך את שימחתי..... אני בת 42 בערך, ויש לי כבר נכדה בת שנה.......ילדה מקסימה רק מלחבק אותה הלב מתרחב....

כוכבית ו ו ו ו א ו א ו י ו א א א א א אה איזה אושר. להחזיק תינוק שוב..... האם את "סבתא משוגעת"??(כך מכנים סבתא "שפוטה"....) תהני בקצב הזה במשפחתך- עוד יהיו לך ניני נינים..... אחלה ש נ ה ב

שנהב - לא יכול להרים גבה (כבדה מדי), עכ"פ הצעתך מצויינת, אני חושב שבהחלט יש מקום לאיזון, במיוחד לאחר שפורום זה לבש לאחרונה צורה חדשה כשנתווספו אליו אנשים אשר אינם "סובלים".

ניר היקר. א. אולי תכיר לי כאלה????? איפה הם??? ב.גם עם יש כאלה שלא סובלים......ברגע שהם יכירו אותי יתחילו לסבול....(בצחוק)

שנהב התוססת ... הצעה מצויינת תבורכי, מצטערת לא יכולה להצטרף לחגיגה, היום שלי בעבודה עקום במיוחד אוף... ים

ים החמודה, תסתכלי על חצי הכוס המלאה, את לפחות יוצאת מהבית(לעבודה), ואני לאומתךכל היום בבית, הייתי מוכנה לצאת לעבוד ושיהיה לי יום עקום בעבודה, אבל לפחות יהיה לי בשביל מה לקום בבוקר... חוץ מזה אומרים יום דבש ויום קש....גם זמנו של הדבש יגיע... ביי והמשך יום יותר מוצלח

שנהב אין בעיה לספר על משהו משמח. הבעיה היא העצים שמתארכים ותופסים דפים שלמים כמובן שתמיד משמח לשמוע שיש אנשים שטוב להם. אבל עדיין לא צריך לתפוס דפים שלמים. אני לדוגמה מעדיף להשתמש במייל. שבוע שעבר היו בעיות השבוע אין אז אני משתדל לא להשתלט על דפים שלמים. כמו שאומרים הכל אפשר אבל בטעם:))) ושיקרו ויהיו לך רק דברים ומאורעות משמחים:))) @-----)---- איתן

מקבלת את הערתך. אבל אפשר הרי שמי שרוצה לספר משהו חדש- יפתח נושא חדש. לא? ש נ ה ב

שלום לכולם. אומנם אני מגיבה מהבית, אבל אולי בכל זאת אני יכולה להצטרף לחבורה העליזה שכאן?? יום מלא חוויות.. זאת אני.....

מה זאת אומרת , אמנם אני מגיבה מהבית ? רוב המשתתפים כאן מגיבים מהבית. מה דעתך לאמץ לך איזה שם במקום "זאת אני" , הנה יש לך הזדמנות לתקן את מה שההורים שלך עשו בלי לשאול אותך. בשם כל המשתתפים בפורום, אנו מקדמים אותך בברכת: ברוכה הבאה !! כל אחד ואחת מתקבלים כאן בברכה המשך יום נעים לך, ביי

שלומי שלום, תודה על קבלת הפנים. שמעתי בקולך ושיניתי את הכינוי, לפי מה שקראתי הבנתי שרוב המשתתפים עובדים, או שחיילים. סליחה על הבילבול, ביי ביי ויום נעים

היי זאת אני, מצטרפת לברכתו של שלומי: ב ר ו כ ה ה ב א ה !!! את מוזמנת להגיב מכל מקום, בכל עת ולחגוג יחד איתנו.

אני מדבר....מהמאדים

ברוכה הבאה.

היי ניר. חן חן לך, אני כבר מרגישה כחלק ממכם.. תודה רבה וברוכים הנמצאים

ניר גם אני ברוכה הבאה

welcome כוכבית ל"ביתנו" הקט... מקווה שתמצאי את מקומך בו... אני סמוכה ובטוחה שיתר החברים ישמחו לקבל את פנייך בצורה יפה (כמו שחלקם כבר עשו כן)להענות להודעותייך...מאיפה שלא תיכתבי (גם מהבית). :) טלי פרידמן

טלי שלום... אני מאוד שמחה להתקבל לפורום, באמת קיבלו אותי יפה מאוד מאוד..(חבל שאני לא יכולה להשוויץ, ולהראות לבעלי..) הפורום כבר תרם לי ....אני מחייכת לעצמי.. שוב תודה בכבוד רב כוכבית

שלומי היקר תודה רבה על ההודעות ועל התמיכה 2 תשובות לי אליך קודם כל, כשאדם לא מוצא משהו מסוים, זה לא אומר שזה לא קיים. אם אנחנו יודעים שכן אז נתעקש לעזור לו למצוא עד שנצליח לפקוח לו את העינים. אושר זה דבר שקיים בכל אחד. אז נחפור עמוק יותר ויותר עד שנמצא ותאמין לי - כשחופרים אפשר לטעות קצת פה ושם ולגעת בדברים כואבים. אבל החיפוש המעונה הזה מוביל למטרה הנשגבת ואם יש קצת סבלנות...שווה את זה! כמה וכמה דברים מנעו ממני לתבוע את אותו אדם. אז לצערי, כן, הוא מסתובב חופשי ביננו עובד..מי יודע אולי אפילו קרוב אלי מאשר אני יודעת...אבל אני למדתי דבר אחד: כמו שאמרת "גלגל סובב בעולם". אני לא שופטת ואני לא מוציאה להורג, אבל יש סדר בעולם הזה ויש חוקים. מי שעובר על החוקים צריך לשלם. לא אני הקטנה אגרום לו לשלם אבל יבוא יומו. אז לבינתיים...שיהיה לך ולכולם יום טוב מלא באושר 3>

אני לא נגד...אבל גם לא בעד אני בעד שאנשים יהיו מודעים ושיקבלו את כל האינפורמציה ואז יחליטו

ליבי, אם זה לא יותר מידי קשה לך נפשית, מי היה האדם הקרוב שנפטר על פניך ?? נשמח לשמוע מה היה במיוחד קשה במקרה שלך. יום טוב

ליבי היי אני פשוט התלהבתי לקרוא את מה שרשמת וזה הוציא ממני חיוך גדול , מפני שאמרת דברים כלכך נכונים , אפילו בדוקים יבוא יומו של כל אחד שגרם סבל לאדם אחר ועוד דבר העולם הוא גלגל וזה מאוד נכון הכל התהפך לטובתך בסוף על דיברתי. בהצלחה ביי

יש בו הרבה לינקים לאתרי בריאות נפש רשימת פורומים מרוכזת ועוד הרבה מאוד מאמרים מצויינים מכל מיני מקומות http://www22.brinkster.com/zarut

בוקר טוב לך הצצתי באתר שהמלצת. לחובבים כמוני, זו תעסוקה ליום מלא.... עלול לגרום לי להעדר מפה. תודה ש נ ה ב

שירי היי, אתר נ ה ד ר ! ! ת ו ד ה

.

תודה! באמת אתר מגניב.... ביחוד תפס אותי דווקא הקטע של איך לשמור על הפרטיות באינטרנט... זהו באמת נושא חשוב לכולם! נזבורה

לשירי.. נכון אחלה אתר, הוספתי אותו למועדפים...... יש לכם עוד כמה כאלה??? תודה כוכבית

אתר נפלא! תודה על הקישור! טלי פרידמן

שלומי, בוקר טוב איזה יום יפה היום משהוא חדש לי, לא ידעתי שאתה אבא איזה יופי יום טוב וכתום ביי

לילי, להיות אבא , פיזית, ביולוגית, זו לא חכמה גדולה בכלל. להיות אבא כמו שאבא באמת צריך להיות, זו כבר חכמה גדולה מאד. אז עד כמה אני אבא טוב ?? זו שאלה שאני שואל את עצמי מפעם לפעם. ואת התשובה אני אשאיר לעצמי, בנתיים. ויום אחד גם את תהיי אמא, וכל הסבל שעברת, יעזור לך להיות אמא טובה יותר. על דברתי. יום כיף לך, מה זה יום כתום ? זה טוב אני משער . על ורוד שמעתי וגם על אפור. מה מסמל הכתום ?

בוקר טוב למשכימים .... מה אתה כבר בעבודה ? חשבתי שרק אני לא נורמלית בקשר לשאלתך מאתמול, ראיתי את הסרט- מקסים!!! מצטערת שלא עניתי, בסביבות 16:00 אני כבר יוצאת הביתה ( ובבית אני לא מסתלבטת ) אין לי זמן לפתוח את המחשב . יום נעים ופורה !

בוקר אור, איך את מרגישה? יום טוב, נטע

בוקר טוב !!! נטע, מה שלומך את??? לא יודעת בשבוע האחרון לא מפסיקה לשמוע על אנשים צעירים, בריאים וחסונים שפתאום מקבלים דום לב ועוזבים את עולמנו(חוץ ממני לוי הכדורגלן). אותי זה קצת מפחיד מהרגיל וגורם לי למחשבות רבות ולא בריאות. דרך אגב, עובדת איתי בחורה צעירה ופקחית אבל נורא רגישה, ומשום מה נדמה לי שהיא מתחילה לפתח חרדות, אפילו תפסתי אותה באינטרנט מתעניינת בנושא החרדה. אני מאוד רוצה לעזור לה לא רוצה שהיא תכנס למעגל החרדה האינסופי היא אפילו קבעה ללכת לקרדיולוג, כל כך מזכירה לי מישהי. איך אפשר למנוע אתה זה ? תודה, ים

גם את מהעבודה ?? ברוכה הבאה, גם שנהב העובדת נדמה לי במשרד עורכי דין , מגיבה מהעבודה. רציתי לשאול אותך : הסצנה שבה בוץ' (קוסטנר) קושר את האכר הכושי ובני ביתו ונותנים לצופים להבין שהוא הולך להרוג פה מישהו. איך הבנת את זה ? בשביל מה להרוג ואת מי הוא הלך להרוג ? את הכושי בלבד או את כל המשפחה. ולמה היה צריך לקשור אותם ? אם להרוג אז בנג בנג וגמרנו ? פשוט זה לא הסתדר לי בכלל. מלבד זאת, אני חושב שהמסר העיקרי בסרט מבחינתי הוא: כמה חשוב שלא לפגוע פיזית ונפשית בילדים. ואנחנו ההורים לילדים, אני מודה ומתוודה, כמה פעמים הם מצליחים להוציא אותנו מהכלים, ואז אנו מגיבים מהבטן ולא מהראש. וחבל. יום טוב ומוצלח לך, אל תעבדי יותר מידי קשה !! ביי

מצטערת , אני לא זוכרת סרטים ולא זוכרת בדיחות (רק באופן כללי) יש לי ביקורת איזו בעוד שבוע ובתור QA אני נתונה תחת לחץ כבד, אז אני חייבת לקרוע את עצמי . לא נורא!!!

בוקר טוב אני רואה שאנשים היום השכימו קום. אצלי הכל היום קצת זחל לו.. כי התפתיתי לראות ראיון עם גליה אלבין בתוכנית אירוח של הבוקר . (בנושא מיניות האשה, איך לא) אכן שלומי- אתה טוב בלחבר פיסות מידע. אני עובדת במשרד עורכי דין. אולי תספר גם לי- במה אתה מתעסק? כנראה בג'וב כזה שהמחשב פתוח כל הזמן, לא?? אגב הסרט של קוסטנר- הוא "עתיק" למדיי, מסוג הסרטים שלא נס ליחם. אהבתי, וראיתי אפילו פעמיים. יש לי הרגשה שתאהב גם את הסרט GREEN MILE, יש בו למרות הקטעים האכזריים גם חמלה. נ -ט -ע - - - - מה שלומך?? הפנתי אותך אתמול לכתבה מעניינת עם צילום תעודי- נו מה את אומרת? מתקשר לך? הופתעת ? אגב, הזכרת את הסרוקסט- זה בדיוק הכדור שהומלץ לחברתי על ידי הפסיכיאטר המדופלם, , והיא החליטה שהיא לוקחת את הרצפט וחותכת אותו לחתיכות זעירות, וזורקת לפח. ועלי לציין שהיא מתפקדת נפלא. אנשים- לכולנו בוקר כחול ובהיר, יום רגוע. נטע- יש לי משהו מעניין בשבילך. (לא לכאן!) ביי ש נ ה ב

בוקר טוב חמוד שלי! הסר דאגה מליבך:)) עניתי ב- 591 . מה שלומך? והילדים? והאישה? והבוס? שיהיה יום מלא בעניין וריגושים:)) מיכל. אה, ודווקא את הסרט ששאלת עליו לא ראיתי ואני מצטערת על כך כי היה נחמד לדסקס איתך את העניין:)) אולי סרט אחר? אבל שיהיה קשור לפסיכולוגיה:))

כול פחד מואר וכול חושך אכזר וכול יום שום דבר ,אנחנו מתים והפחד נישאר...

היי, איך פתאום יש לך עברית ???????

ענת בוקר טוב, דעי - הכל אפשרי. חברי כוונת מעשה לכוונת פה ובטלי רווח ביניהם. נקי את ההווה מהעבר ואפשרי זכרון שקוף. להיכן שאת מפנה את תשומת לבך - שם את מפיחה חיים. כך תבני לעצמך כוח וחוסן.

נטע'לה, (טוב, זה לא אשמתי שבחרת שם שלא כל כך הולך עם "לה" ) "חברי כוונת מעשה לכוונת פה ובטלי רווח ביניהם" !! לטמבל שכמוני, האם הכוונה כמו : אל תהיי "אחד בפה ואחד בלב" ??

יפה.

shlomi.........-noi don"t have hebrew - i saw this sentense and thought it is describe pretty good what i feel most of the time.................... neta - u r talking about forgetting about teh fast and open a new page...... i wish it was as easy as it sound..........unfortunatly - my past is running after me - and wins most of teh time - and my future - is running away from me.... - herush - u understood it like this - i understood it as - our feeers r bigger than us - and will stay even after we r gone.............................

מסקנה? לפחד אין שום קשר אלינו...

> > > > - A WOMAN SHOULD HAVE > > > > > > >> > > > > > > >> ...one old love > > > > > > >> she can imagine > > > > > > >> going back to... > > > > > > >> and one who reminds > > > > > > >> her how far she has come... > > > > > > >> > > > > > > >> ...enough money within her > > > > > > >> control to move out and > > > > > > >> rent a place of her own > > > > > > >> even if she never wants > > > > > > >> to or needs to... > > > > > > >> > > > > > > >> ..something perfect to wear if > > > > > > >> the employer or date of her dreams > > > > > > >> wants to see her in an hour... > > > > > > >> > > > > > > >> ...a youth she's content > > > > > > >> to leave behind... > > > > > > >> ...a past juicy enough that > > > > > > >> she's looking forward to > > > > > > >> retelling it in her old age... > > > > > > >> > > > > > > >> ...a set of screwdrivers, a > > > > > > >> cordless drill, and a black lace bra... > > > > > > >> > > > > > > >> ..one friend who always makes > > > > > > >> her laugh... and one who lets her cry... > > > > > > >> > > > > > > >> ...a good piece of furniture > > > > > > >> not previously owned by anyone > > > > > > >> else in her family... > > > > > > >> > > > > > > >> ...eight matching plates, wine > > > > > > >> glasses with stems, and a recipe > > > > > > >> for a meal that will make her > > > > > > >> guests feel honored.. > > > > > > >> > > > > > > >> ..a feeling of control over > > > > > > >> her destiny... > > > > > > >> > > > > > > >> EVERY WOMAN SHOULD KNOW... > > > > > > >> > > > > > > >> ..how to fall in love without losing > > > > > > >> herself.. > > > > > > >> > > > > > > >> ..how to quit a job, > > > > > > >> break up with a lover, > > > > > > >> and confront a friend > > > > > > >> without ruining the > > > > > > >> friendship... > > > > > > >> when to walk away... > > > > > > >> > > > > > > >> ..that she can't change the > > > > > > >> length of her calves, the width > > > > > > >> of her hips, or the nature of her > > > > > > >> parents... > > > > > > >> > > > > > > >> ...that her childhood may not > > > > > > >> have been perfect...but its over... > > > > > > >> > > > > > > >> ..what she would and wouldn't > > > > > > >> do for love or more... > > > > > > >> > > > > > > >> ...how to live alone... even if > > > > > > >> she doesn't like it... > > > > > > >> > > > > > > >> ...whom she can trust, whom she > > > > > > >> can't, and why she shouldn't take > > > > > > >> it personally... > > > > > > >> > > > > > > >> ..where to go... be it to her > > > > > > >> best friend's kitchen table... > > > > > > >> or a charming inn in the woods... > > > > > > >> when her soul needs soothing... > > > > > > >> > > > > > > >> ..what she can and can't > > > > > > >> accomplish in a day... > > > > > > >> a month...and a year... :-)

ענתושקה, את מבלבלת אותנו. הודעה אחת בעברית ואחריה באנגלית. הכל הבנתי, אבל חזיה שחורה , ממש לא הבנתי. למה זה חובה לכל בת ?

hhhhhhh shlomi.............u r motek................ i didn"t write it - a freind sent it to me - and i thought i should share............. part of the things r important - to remmber we have the strenght to be on our own , to seround ourself onlly with people that makes us feel good with ourself and shut away epople that want to heart us.................... the other part - was just with a good humur.................:-)

מה שלום החתולות ???

אלו שהיו אצל הוטרינרית? הן קיבלו חיסון... אבל יש להן בעיה באוזניים (זה כבר מתאים לפורום וטרינריה), שמחייבת אותי להזריק תרופה פעם בשבוע לכל החתולים, במשך חודש... אני אסיים את החודש הזה אצל פלסטיקאי... הם יקרעו לי את הצורה... מצד שני - להתחיל לרוץ עם כזו כמות לוטרינרית פעם בשבוע זה טירוף.

ד"ר גידי יש לי שאלה שדווקא קשורה לגלית החיילת. אני חשבתי להציעה לה כדי לשבור את הקרח להביא איזה עוגה. וקצת כיבוד קל ופשוט להגיד שהיא שמחה שהיא הגיעה למקום החדש. ושהיא מקווה שכולם יוכלו לעבוד יחד. ואולי עצם המעשה יגרור אחריו פתיחות של האנשים כלפיה????? מה דעתך על הרעיון???? ואני מתאר לעצמי שהיא צריכה גם עזרה בנוסף של פסיכולוג מטעם הצבא שיעזור לה להתמודד. כי למיטב הבנתי היא צריכה מישהו שיתמוך בה ויתן לה חיזוקים. אומנם אני לא בעל מיקצוע. אבל מהתכתבויות רבות עם גלית כאן בפורם הבנתי ממנה שהיו לה בעיות חברתיות לפני הצבא. והיא לא יודעת איך להתמודד עם חברה במיוחד עכשיו שאין לה דרך להתחמק מהחברה. הדיכאון שהיא נמצאת בו כנראה נובע מזה. השאלה הנוספת היא. האם עדיין אתה חושב שטיפול תרופתי זה הפיתרון???? מה שכן בכל מיקרה כדאי לה לפנות לקב"ן ולהסביר לו את מה שהיא הסבירה לנו. והתפקיד שלו להחליט איך לעזור לה. באותה הזדמנות אני רוצה לאחל לך בהצלחה וגם להגיד שאתה מביא רוח רעננה לפורם אז בהצלחה איתן

בשביל שגלית תוכל להתעודד, היא צריכה לקרוא את ההודעות שמשאירים לה, ולחשוב עליהן טוב טוב... איתן, ראית כמה פעמים נכתבו כאן אותם דברים ע"י אנשים שונים... אבל זה כאילו שגלית, במובן מסויים, בוחרת להיות ה"דחויה"... זו בעיה שמלווה אותה מימי בי"ס... עוד לפני הצבא המליצו לה (פה) וביקשו ממנה שתפנה לאיש מקצוע... ומה קרה עם זה? כלום!

גלית חייכי אל החיים וגלי שהחיים מחייכים אליך חזרה, היי נחמדה ופתוחה נסי להתקרב אל האנשים, לא מאמינה שהם ישארו אדישים כלפייך . חייו של אדם נתונים בגורלו ובמה שהוא קובע. מקווה שתתגברי, יום נעים!

שלום איתן, ראשית, באופן רגיל לא הייתי עונה למי שמתייחס לבעיה שאינה שלו, אך הצעתך גם נוגעת ללב בכוונות הטובות שהיא מייצגת וגם חשובה באופן עקרוני. מבלי להיכנס לשאלה הסבוכה אם הדיכאון הוא תוצאה של הביישנות או להפך - אחת הבעיות הקשות בדיכאון הוא הערכה עצמית נמוכה וכתוצאה מכך צורך עצום לרצות את הסביבה כדי לשאת חן ולקבל חיזוקים חיוביים. זה, בעצם, מה שאתה מציע לגלית: להביא עוגה כדי להתחבב על החבר'ה. אם אתה רוצה להביא עוגה לחבר'ה כי אתה מחבב אותם, זה נפלא, אבל אם היא מביא עוגה בניסיון להתחבב עליהם, זה נורא. זה אומר שאתה לא יכול להציע מספיק מעצמך, מאישיותך, ונאלץ "לשחד" את החבר'ה, פעולה שמשדרת חולשה. וכן, בלי להתייחס ספציפית לגלית, הסימפטומים שהיא מתארת מחייבים לדעתי טיפול תרופתי אנטי-דיכאוני שבשילוב עם פסיכותרפיה יכול להביא תועלת רבה. לפעמים, כשהסימפטומים קשים, קשה לאדם עצמו להגיע למטפל לשיחות וקשה למטפל להגיע אל המטופל מבחינה רגשית כי המטופל עסוק כל כך בסימפטומים המציקים כל כך. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

תודה על התשובה אבל אני דווקא לא רציתי שהיא תישא חן אלא לפעמים צריך לשבור את הקרח. במיוחד שאתה נמצא במקום חדש. לפעמים כולם מסתכלים עליך ואתה על כולם. וקימת מבוכה וצריך שיקרה משהו כדי שיפנו אליך ואתה תוכל גם להכניס מילה ואז העיניינים יתגלגלו ותתפתח שיחה. לא לכולם קל לפתוח מיד בשיחה יש אנשים שהם בישנים ויותר קשה להם לדבר. לכן הם צריכים משהו שיעזור להם. ואני חושב שאם עושים משהו כזה או אפילו סתם מזמינים מישהו לשתות משהו זה יכול לגרום לשיחה קטנה שיכולה להתפתח לגדולה. בקשר לשוחד אני חושב שאתה טועה. יש אנשים מקסימים עם המון כישורים אבל יש להם בעיה להתמזג בחברה. גם אני הייתי בישן ואני יודע מה זה. וראיתי גם בצבא וגם אחרי איך פתאום מתחילים לשאול למה הבאת עוגה או כיבוד. אתה יודע כמה דבר כזה עוזר בעבודה??? לדוגמה שפתאום באים עוד אנשים ואז מתחילים לבוא ולשאול. ואז יוצרים קשרים. אני חושב שיש לזה הרבה כוח. ואני ממש לא רואה את זה בתור שוחד אלה אם זה מוגזם כמובן. ואני התכוונתי לפעם אחת ולא ליותר. בקשר לגלית יש לזה בסיס יותר עמוק כנראה. ואתה מבין יותר. אז בכל מקרה תודה על התשובה איתן

האם יש בפורום הזה גם פסיכיאטר שמיעץ? שאלתי שאלה בבוקר ולא נענתי. דנה

יש! אבל הוא לא נמצא כאן כל יום... תנסי לשאול מחר את אותה שאלה, או לכתוב לו הפניה לשאלה מהבוקר...

עד שהפסיכיאטר יענה לך, הנה כמה קישורים לגבי אפקסור: http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=202931&t=202537 - מישהו מרוצה http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=170650&t=170158 - מישהו שלא http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=154407&t=154043 - לאתר שאמור לתת מידע על אפקסור . בהצלחה.

הרה כתבתי לך מייל מקווה שתקראי אותו עוד הלילה .

ושלחתי תשובה... אני באמת מקווה שאני לא מתישה אותך...

שלום רב. אני מתנצל מראש על אורך ההודעה. הבעיה שלי התחילה לצערי לפני כשנה וחצי ביום בו לקחתי את כדור האקסטזי הראשון והאחרון שלי, כמובן לצורך התנסות - שעלתה לי ביוקר. מאותו יום אני סובל מהפרעות נפשיות קשות שלא חויתי מחיי. מהרגע בו התחילה השפעת הסם אני חויתי פארנויות ודיכאון מתמשך. גם לאחר שנה וחצי אני סובל לעיתים קרובות מדיכאון וחרדות , איני יכול לצאת למועדונים כי אני סובל מפאראנויות כשאני שם. שמתי לב שחלקים בגוף שלי רועדים לעיתים - כמו ידיים ואני מרגיש מצמוץ קבוע בעיניים כאשר אני הולך לישון - דבר שלא היה קורה לפני כן לעיתים אני נתקף בלילה במעין התקפים של פאניקה ואופוריה כאילו אני לא מכיר את עצמי - אני חש בצמאה ומתחיל להזיע בכל הגוף. למרות זאת אני משתדל לשמור על שמחת החיים - עושה הרבה כושר ומשתדל לא להגיע למצבי דיכאון - אך אני מרגיש שאני לא יכול להתמודד עם ההתקפים. למה הדברים שרשמתי למעלה קורים לי ? בבקשה עזרו לי

מתוסכל, לא לחינם יצאה הפרסומת, בערוץ 2, על האקסטזי... זה חומר כימי שמשפיע על המוח... נכון, יש כאלה שלוקחים אקסטות בכל מסיבה, ולא קורא להם כלום. ומצד שני יש אנשים כמוך, שאחרי פעם אחת נגרם נזק למוח... וזה מה שגורם לתחושות שתיארת... תפנה לפסיכיאטר. משתמשים היום בטיפול תרופתי כדי לאזן את כל ה"כימיה המבולבלת" שבמוח.

למתוסכל שלום רב, צר לי לשמוע על סבלך, אך לצערי אנשים הנוטלים סמים מסוגים שונים לא לוקחים בחשבון את הסבל שעשוי להיגרם להם לאחר מכן. ככל הידוע לי, התופעות שציינת בהחלט יכולות לנבוע משמוש באקסטזי. להערכתי כדאי לך לפנות לייעוץ ואבחון פסיכיאטרי, ולבחון את האפשרות של טיפול פסיכותרפויטי (שיחות). זאת על מנת שהצב לא יחריף ותוכל לחזור לתיפקוד רגיל, לבילויים, ולחיים בכלל. רק בלי הסמים! בהצלחה, טלי פרידמן

שלום רב, האם קיימת אפשרות לפתור הפרעת אכילה בלתי טיפוסית באמצעות טיפול בהיפנוזה ע"י פסיכיאטר או נוירולוג שמומחים בכך? לתשובתכם אודה

דנה שלום אינני מבין לגמרי מהודעתך מה אופי הבעיה, ואולי היית יכולה להסביר יותר. בכל מקרה, הטיפול בהיפנוזה אפשרי לסוגים שונים של בעיות והוא יכול לעזור גם בתחום הפרעות האכילה. צריך לזכור שהיפנוזה, בניגוד למיתוס סביבה, אינם מעשה קסם, וכמו כל טיפול יש מרכיבים רבים התורמים להצלחתו, כולל מוטיבציה ושיתוף פעולה מהמטופל, וכמובן סוג הבעיה. פסיכולוגים ורופאים שעברו הכשרה ייעודית וקיבלו רשיון של משרד הבריאות רשאים לעסוק בהיפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייי זו אני גלית. רציתי נורא להודות לך על המכתב המושקע והכוח הרצון להבין לעזור.. נורא כייף להתכתב איתך. תודה... וחוץ מזה רצ\יתי לשאולך עוד שאלה. לא רוצים להעביר אותי בסיס. ויש לי בעייה שמבחינה נפשית אני לא מסוגלת. למשל להיות כול היום אם 3 אנשים במשרד,אני מעוניינת כתפקיד הכי פשוט כמו פקידה של משהו משרד לבד פרטיות.. וגם כי בבסיס הזה אניי לא מסתדרת אם האנשים, ותתפלא העבירה בבסיס מדכא אותי בסיס כול כך קטן 50 חיילים זהו.הוא קטן שוממם מפחיד מדכא. אף אחד לא מבין אותי אבל כן העבירה משפיע אליי.. שאלתי האם קבן עוזר במצבים כאלה? לדעתך אאם יש לי חרדות מחברה להיות הרבה זמן בחברה אם אנשים? הוא יכול להבין אותי? האם הסיבה שלי מובנת ומצריכה כן התחשבות ביי? תודה לך,גלית

שלום גלית, כפי שכתבתי בתשובתי הקודמת אלייך, הקב"ן בהחלט אמור להבין אותך, מה גם שאת מנסחת את מצוקתך בצורה מאוד ברורה וגלויה. לדעתי שילוב של טיפול תרופתי אנטי-דיכאוני, שכל פסיכיאטר בחר"פ יכול לתת לך, עם שיחות אצל הקב"ן יכול בהחלט לסייע לך. לעומת זאת, אני לא חושב שהחלפת הבסיס הייתה פותרת את הבעיה בהכרח, לפחות לא מהותית. פני לקב"ן, בקשי שיחות קבועות והפניה לרופא פסיכיאטר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

נפלת במלכודת...

היייי כן אצלי נורא קשה ומדוכא במשרד אני מרגישה ממש לא קשורה. הם שנייהם כול היום יחד מדברים ביניהם צוחקים מעבירים יחד סיפורים וכו... ולפעמים כשאני מנסה להבין ולשאול הם לא עונים מנסים להתחמק מהתשובה... כאילו לא מעוניינים שאני יכנס לשיחתם. דבר נורא פוגע. מה עושים? חוץ מזה יוצא לי להכיר עוד אנשים ותמיד תמיד הפחד שאני לא מספיק נחמדה או שלא יאהבו אותי.. תמיד אני בטוחה בזה... מה עושיים?. לא רוצים להעבירי לבסיס אחר???

את לא נותנת לעצמך הזדמנות... הם ימשיכו לצחוק ולספר סיפורים, כי הם מכירים אחד את השני כבר הרבה זמן... זה בלתי נמנע. את לא צריכה להיות חלק ממה שהם עשו בעבר... את צריכה להיעשות חלק מההווה של המשרד. ואם כבר יוצא לך להכיר אנשים אחרים... תתמודדי עם הפחד, אל תברחי... לבד את לא יכולה לעשות את זה... אף-פעם לא מאוחר מדי בשביל לפנות לעזרה... אז למה את דוחה את זה?

הייי הרה קודם כול,אני כן, וכן קוראת את כול ההודעות. ותודה לך ולכולם אל העזרה שברצונך לעזור. כן אני בבעיה חמורה אני לא רוצה לא מסוגלת להייות בבסיס הזה אני רוצה העברה יש לי תור לקבן,השאלה אם סימנים כמו שלי הוא יעזור??. הרה נורא עצוב לי שם זה בסיס נורא נורא קטן 50 חיילים והרוב שם רעים, "ארסים"כאלה.. ממש לא אני וזה מדכא אותי להיות שם. הרה מה עושים? הרבה פעמים כשאני רואה את האנשים שהכרתי אותם אני מפחדת ללכת אלייהם,כי אין לי מה לדבר איתם. ותמיד המחשבות אחריי זה מה יחשבו אליי וכו..... דייי נמאס לי... מה עושיים???אוהבת אותך מאוד גלית

שאלת מה עברתי... אז הנה רשימה חלקית: אונס מוות מספר מערכות יחסים הרסניות ביותר אבל אחרי הכל מה שלא הורג מחשל... וזה הכל בראש ורק בגלל העובדה הזו תמיד לקחתי את כל מה שעברתי..ואני עדיין לוקחת את המטען איתי כי כל מה שבנאדם עובר נהיה חלק ממנו...אפשר להתכחש, אפשר להדחיק ואפשר ללמוד לקחים ולהסיק מסקנות כך שהעבר לא יפריע - אלא רק יעזור בעתיד.

קראתי... ובכל זאת אנשים ממשיכים לכתוב, שהבחירה בידינו... אני חושבת, שהדבר היחיד שהיתה לך בו בחירה זה הנושא של מערכות יחסים הרסניות... אבל אני מניחה, שהעניין הוא לא הבחירות האלה, אלא בחירות שונות מעט.... לרוב האנשים פה בפורום יש נקודה מסויימת בחיים, שעליה הם מצביעים ואומרים "פה, לדעתי הדברים התחילו להשתבש"... אונס, מוות וכו'... ולי אין!!! מה שגורם לי לחשוב על אשמה... כי איזו סיבה יש לי בכלל להיות פה, בפורום? אין לי שום ארוע, בהיסטוריה האישית, שיכול לגרום לצורך (דגש על הצורך... זה לא רצון) למות...

הרה לילה טוב (או בוקר טוב)... קודם כל, גם מערכת יחסים הרסנית לא נותנת לאף אחד ברירה מאחר שכשאת בתוך זה את נשאבת..בלי רצון(!!!)...הצורך באהבה זה מה שמושך - וזה גם כן מה שהרסני כל אחד ונקודות ההשקפה שלו... אונס? ידיד טוב אנס אותי...לא יכולתי לראות נורות אדומות? מוות? וכי מי הבטיח לי שכולם יחיו לידי תמיד? האדם שהובטחתי שיהיה לידי עד יום מותי זה רק אני עצמי. בחירות שלנו...בחירות של אחרים..הכל בעצם קשור אחד בשני א' בוחר בחירה שמשפיעה על ב' שצריך לבחור בחירה משלו שהשפעתה תתגלגל על ג' וכך הלאה והלאה והלאה...עד לאין סוף. ומה שכתבת אז באותו ערב..."לגזור ולשמור"...אנחנו חופשיים לבחור..אנחנו חופשיים להשתמש בכוח הבחירה החופשית שניתנה לנו כדי לקחת נתיבים בחיים שלנו...והעולם סובב, והוא לא יחכה לאף אחד...וכל אחד ואחת מאיתנו יכולים לתת אינספור תירוצים למה...מה הם "עשו" לי כך ש"הוכרחתי" לעשות א' ב' או ג'...באמת? הם הכריחו אותי? הרה, היו לך בעיות התנהגות...מה עשתה הסביבה בקשר אליהם? הורים, מורים, חברים? מה אמר/ה הפסיכולוג/ית על זה שהטיפול לא הצליח? ואם הם עשו מה שעשו...איזה מן לקח את לוקחת? עם מה יצאת לחיים? מה הבנת מזה? את גוף חי חושב ומרגיש (אחרת אי אפשר להסביר את כל ההודעות האלה בפורום). את עדיין כאן, זאת אומרת שכך אמור להיות. אם לא היית רוצה להיות כאן פשוט לא היית כאשר העולם הזה אינו המקום שלנו, הגוף שלנו, אותה מכונה מדהימה, עושה מעשים. הגוף שלנו לא יודע "לדבר על זה" - רק לקחת ולעבוד עם מה שיש. את זו שיכולה לדבר. את זו שיכולה לעבד. ואם את עדיין כאן - ולא בגלל שלא עשית משהו יזום על מנת למות - זה אומר שככה צריך להיות. את מנסה להרוג את עצמך בדרך מנטלית אבל כנראה לא הגיע עדיין זמנך - עובדה!

בשנותייך הצעירות עברת כל כך הרבה ואת חזקה ומעודדת אחרים. כל הכבוד לך. האם לפחות תבעת את הבנזונה ? אני יודע שזה לא קל נפשית להמשיך ולהתעסק עם האונס. רוצים לשכוח ולהדחיק ולא להזכר בטראומה. אבל מצד שני, זה מאד מרגיז שהאנס יצא בזול. בכל מקרה, כאדם מאמין, אף אחד לא יוצא בזול. גם אם אנו לא רואים את העונש שמגיע לו מתממש, הוא יקבל זאת אי פעם. ליבי, התווסף לך היום עוד מעריץ !! שיהיו לך מעכשיו , רק חיים מאושרים, ביי

בקשר למה שכתבת קודם - בכל אדם יש גרעין של אור אושר ושמחה אינסופית צריך רק למצוא אותו כי יש בנו את היקום ומלואו....אם רק נחפש...

אור , אושר , ושמחה אינסופית, אלו מלים ממש יפות ומעודדות. אבל איך עוזרים למישהו שאין לו את כל אלו , למצוא אותם ??

הרה לא ראיתי שענית כי כל התכתובת נמחקה אבל... אם תפסידי ביוזמתך? מה זה יתן לך?

מחקו את התכתובת? מוזר... זה הדבר היחיד שאני יכולה להחליט עליו בשביל עצמי... ההשלכות והתוצאות - אחריותי. זה משהו, שאף-אחד אחר לא יכול לקחת ממני... מה זה ייתן לי? את השקט המוחלט... לא אחד כזה שקשור לסערות.

מחקו את התכתובת? מוזר... זה הדבר היחיד שאני יכולה להחליט עליו בשביל עצמי... ההשלכות והתוצאות - אחריותי. זה משהו, שאף-אחד אחר לא יכול לקחת ממני... מה זה ייתן לי? את השקט המוחלט... לא אחד כזה שקשור לסערות.

אני סובלת מדיכאון (תרופות) ואני צריכה ללמוד עכשיו למבחן, ואני לא יכולה! לא יכולה להתרכז, רק לבכות, חוסר אונים מוחלט, למי שהוא יש רעיון חוץ מלגמור עם הכל

בגלל מבחן???? את לומדת למבחן בבי"ס? אם כן, תפני ליועצת, תסבירי לה את המצב, ותעשי את המבחן במועד אחר, אולי כשתרגישי קצת יותר טוב...

איזה בי"ס?? לאוניברסיטה, ואני שמחה שאת ענית לי בגלל פעמים קודמות שנכנסתי לפורום, ולא זה בהחלט לא מהמבחן אלא ממשהו כרוני נפשי אצלי

שמרית יקרה, אני מבינה את הקושי לשבת , להתרכז, וללמוד למבחן כשאת במצב שאינו מקל עליך. מבחנים והתייחבויות שונות הופכים להיות מטלה קשה, בעיקר כשהכל הופך להיות קשה, כמו שקורה פעמים רבות בדיכאון. אולם תנסי להמעיט את זמן הלימוד, כלומר, ללמוד לפרקי זמן קצרים יותר עם הפסקות מדיי פעם לשתות משהו, להציץ בטלויזיה, או סתם לקפוץ הנה אלינו למסור ד"ש...כך אולי תנסי להתגבר על חוסר הריכוז לזמן ממושך, ותוכלי גם להרגיש שיש איתך מישהו (אנחנו...) ואת לא לבד... במה המבחן אגב? ובהצלחה! טלי פרידמן

פסיכולוג שהואשם בהונאת מס גדולה יכול להמשיך לטפל או שרשיונו שלל ממנו?

אם הוא לא הולך "לשבת" קצת, אין סיבה לשלול לו את הרשיון או למנוע ממנו לעבוד... זה לא שהוא פגע במטופלים שלו... זה עניין שלו מול המדינה.

ברוך בואך. ש נ ה ב

אורנה שלום ישנה ועדת אתיקה שעוסקת בסוגיות כאלה ולה סמכויות נרחבות. סביר להניח שאם הפסיכולוג עבר עבירה חמורה המקרה יגיע לוועדת האתיקה והיא תחליט בעניינו. היא יכולה לשלול לחלוטין את הרשיון, להשהותו לתקופה, או כמובן להחליט שהעניין אינו קשור ליכולתו הטיפולית. בד"כ שלילת רשיון נובעת מבעיות אתיות הקשורות לעבודה מול המטופלים. עם זאת בהחלט יתכן שעבירה פלילית, גם אם אינה קשורה למטופלים, מרמזת על בעיה במוסריותו של הפסיכולוג ויתכן שוועדת האתיקה היתה מתערבת גם במקרה כמו שתארת. לדעתי העלמת מס קשורה באופן די ישיר גם לעבודה הטיפולית. אמנם בישראל יש כמעט נורמה ש"טוב לסדר את מס הכנסה" ואולי יהיו כאלה שלא יראו בהעלמת מס בעיה כלל (עד שתופסים אותך). לדעתי יש מסר בעייתי בין פסיכולוג למטופל ש"עובדים על בסיס מזומן". זה בהחלט מזמין סיבוכים גם בתוך הטיפול עצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הייתי רוצה לקבל המלצה על ספר בעברית העוסק בהתמודדות עם שכול בחיי הזוגיות תודה מראש

שלום גלית, קיימת אסופת מאמרים הנקראת "אבדן ושכול בחברה הישראלית" בעריכת רות מלקינסון, שמשון רובין ואליעזר ויצטום בהוצאת משרד הביטחון משנת 1993, שעשויה להתייחס גם לשכול בזוגיות. משרד הביטחון הוציא לאור ספרים רבים על שכול, שבהם בוודאי ניתן למצוא התייחסות להשלכות על הזוגיות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

היי שלומי, מחזיק מעמד??? שאלה שמאוד מסקרנת אותי ואתה לא חייב לענות בן כמה אתה???

למה זה מסקרן אותך ? בן כמה אני נשמע לך ?

עד אתמול הייתי משוכנעת שנות העשרים המאוחרות שלושים מוקדמות, אבל אתמול ציינת כבר עשרים שנה בהייטק אז לא מסתדר. אז רוצה לגלות ?

הי מיכל, מילא אתמול נתנו לך חופש ליום אחד. להתאוורר. אבל זה כבר היום השני ! דחילקום, מה קרה ? מישהו העליב אותך חלילה ?? זה לא ילך ככה. את יודעת יפה מאד שהפורום לא יהיה אותו הפורום אם תעלמי לנו !!! אז, אנא, חזרי אלינו האם זה אומר ששקעת בעבודות הבלתי גמורות ?? האם זה אומר שבעלך ראה שהאינטרנט תופס אצלך יותר מדי זמן ? בכל מקרה, שיהיה לך בהצלחה , הרבה אושר וחיים טובים ביי

הי נשמה, אני פה. לא כל כך מהר נעלמת. היו דברים שתפסו מקום ועדיין תופסים, אך אל דאגה, גם אם לא מגיבה, אני תמיד בעניינים... כנראה שתקרא את זה מחר, אז שיהיה לך בוקר טוב, מיכל.

הי מיכלינקה, כבר החילונו לדאוג. טוב לראות אותך כאן. נכון שזה מדכא כמה החיים שלנו לא סטביליים . שום דבר לא נשאר על עומדו. דברים משתנים כל העת. ילדים , גדלים. צעירים מתבגרים. בוגרים מזדקנים. מה שהיה , הוא לא מה שיהיה. אבל מה, לפעמים השינויים הם לטובה. טוב, מה אני מתפלסף לך על הבוקר. שיהיה לך יום נהדר, מלא שמחת חיים. עם המון המון המון המון (________) נא למלא את החסר לפי משאלות לבך. ביי

מבקשת לדעת פרטים על אפקסור. אני סובלת מרמת חרדה גבוהה במיוחד, אני מאד חזקה ולכן למרות החרדה הגבוהה אני חיה חיים מאד מלאים, אבל עייפה מתחושת החרדה שעליה עלי להתגבר לפני כל עשיה. במפגש עם פסיכיאטרית הוחלט שאני אנסה לקחת אפקסור. אני עוסקת בתחומי הטיפול האלטרנטיבי ובריאה לחלוטין, מאד רגישה לתרופות וזקוקה להן לעתים מאד רחוקות. לדוגמא, כבר לפחות 12 שנים שלא הזדקקתי לאנטיביוטיקה. יש לי רתיעה מתרופות בכלל ואני מצליחה לשמור על בריאותי בדרכים אחרות. אני פוסט טראומטית ומשם נובעות החרדות. למרות הרתיעה שלי מתרופות נעשיתי מודעת לאחרונה שמגיל 10 לא היה לי כמעט אף רגע ללא חרדה ולכן זה נראה לי יותר מזיק מלנסות לקחת תרופות. חשוב לי להיות בשליטה ולהבין מה עושה האפקסור, מה הן תופעות הלוואי והאם באמת אחרי לקיחתו כשנה שנה וחצי הוא יכול לשנות את רמת הסרוטונין במוח כך שלא אצטרך יותר תרופות ולא אחוש יותר חרדה. האם יש בעיות של גמילה כשרוצים להפסיק. והאם יש סכנה לתפקודי הכבד ולחץ דם. לפסיכיאטרית שאתה אני בקשר אין כל עניין לענות לי על שאלות אלו ואני מרגישה שלא אוכל להתחיל בטיפול ללא האינפורמציה הדרושה. תודה דנה

שלום אני ל אמבין למה את מסכימה להיות מטופלת ע"י רופאה שלא עונה לשלאלותייך מה עוד שהיא מחוייבת לכך על פי החוק (ביזמתה) מכל מקום - אני מסתכן להכעיס אותך אבל אני מאד בספק האם המיותס של רגישות לתרופות הוא תקף במקרים רבים לגבי אפקסור הביטי למשל באתר http://www.infomed.co.il/default.htm בהצלחה עמי

שלום לך אנא ראי תגובתי אלייך ב-"עץ" שלך מאתמול. ביי ש נ ה ב

שנהב שלום. אני מת על הראש שלך. תענוג לקרוא אותך בפורום הזה. רק אל תתעייפי. חיים

שנהבי, אני מצטרף לחיים. איזה אהבלים הם עם הגברים, משאירים אחת כמוך לבד !! שאי ברכות ביי

לשנהב היקר. ראיתי והגבתי.. תודה רבה רבה רבה רבה לך... אני.....

שלומי וניר, שלום חמודים השם לילי בא לי מסיבה אישית, כעקרון זהו שם החיבה שלי בכל אופן שהיה ואני אוהבת אותו שלומי לגבי הגבר הבא, ולעשות לו חיים קשים ובלה......בלה....בלה... אז טוב, עד שיגיע הגבר הבא בע"ה אני מקווה שאני לא ישכח, את כל מה שעברתי בסיפור הזה, בעצם לא אני חושבת שאני לא ישכח מפני , שאמרתי שאני לא כועסת עליו ולא כלום פשוט יותר מבינה ופשוט לא רוצה אותו יותר, אני מאחלת לו את כל הטוב שבעולם מכל הלב, אבל לא איתי, עכשיו שעבר שבוע מאז היותי לבד, אני פתאום מרגישה שלא הפסדתי הרבה ואולי כלום, ואני מרגישה פתאום שזה היה הרבה הרבה תלות בו, נכון אני לא ישקר יש את המחשבות שלא נותנות מנוח לפעמים וגם געגועים, אבל אני לא יודעת אם זה געגועים אליו או לחום ואהבה בכלל, אה......... אז משהו פה צריך להדליק נורה , טוב בקיצור באמת שיהיה לו רק טוב מגיע לו אבל שוב לא איתי, אני רוצה מישהו י צ י ב שידע לתת לי אהבה בחזרה והכי הכי חשוב שיבין וזהוא אני מאמינה מאוד שזה יקרה , בכל אופן תודה לכם ובהצלחה לילי

הי לילי, אני מאחל לך שתמצאי מישהו יציב וסולידי שיהיה מתאים לך, ושלא יברח לשום מקום. ושיהיה לך רק טוב. וכל הכבוד לך ! ביי

שלום לכולם, מישהו במקרה ראה את התוכנית בבוקר של לפני כמה ימים על שיטת תרפיה חדשה שכוללת לחיצה על נקודות באצבעות? אם כן, נתנו שם כתובת של האתר, יש למישהו אותו? תודה.

על איזה נקודות אם אפשר לדעת ?

באצבעות

שלום אני אשה בשנות הארבעים שלי. מאז ומתמיד הייתי זו ש"בוכה ראשונה". כוונתי שאני אשה המתרגשת מכל דבר מרגש, והדמעות זולגות צ'יק צ'ק. אנשים המכירים אותי טוב, כמו אמא שלי או הבן שלי, אם הם נמצאים ליידי,חשים בטווח של שניות, מתי הולכות הדמעות שלי לזלוג להן. התופעה הפריעה לי מאוד בצעירותי, כי חשבתי שאנשים יפרשו אותי כבכיינית או משהו כזה, אבל עם התבגרותי אני קולטת ומבינה שכנראה ניחנתי במינון גבוה מידיי של יכולות רגישות ואמפטיה לסובב ולמתרחש, בלי שום אבחנה/אפלייה אם נשוא העצב או השמחה קשורים לאנשים הקרובים אלי או לא.. חשוב לי להדגיש שהדמעות יכולות להיות מתוך שמחה או עצב, ואין לי דרך לעצור או להחניק אותן. לא פעם אמרו לי כמה ברוכה היא היכולת להזיל דמעות , כי יותר גרוע לא להיות מסוגלים לבכות ולהיתפס בטעות כמי שהוא בעל "לב של אבן".. ולשאלתי- האם אני באמת רגשנית יתר?האם יש דרך לבדוק את הנושא הזה? תודה מראש אסתי

שלום אסתי, אם זה לא מפריע לך - אין שום צורך לבדוק את זה מול "נורמה" כזו או אחרת. אם זה מפריע לך - את יכולה לפנות לאיש מקצוע. קיימות תכונות המעלות את סף הרגישות/פגיעות ובמקרה שזה אכן מפריע לך, מומלץ לשלב בטיפול התרופתי טיפול פסיכותרפויטי ע"י שיחות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

אשקול טיפול. אסתי

בני בן 10 ומאז שהיה קטן מתעורר בלילות , צועק , מדבר , קם , לאחרונה המצב החמיר והוא מתהלך בבית מתוך שינה , עובר לישון בסלון לעיתים קרובות מאוד , בבוקר אינו זוכר כלום ולא מבין איך הגיע לסלון , אשמח לקבל ייעוץ לאן עליי לפנות לקבלת עזרה .

שלום מירה, הנושא טעון בירור במעבדה להפרעות שינה. ניתן לטפל בו תרופותית ואולי גם לסייע ע"י שיחות כתוספת. בשלב זה עלייך לפנות לקבל ייעוץ ע"י מומחה להפרעות שינה במסגרת מעבדה להפרעות שינה. ההפניה נעשית בד"כ דרך נוירולוג. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

ראשית אנ ימודה על פניתך המהירה , בעבר פניתי לרופא הילדים לקבלת הפניה למעבדת השינה , והוא אמר שאין לזה קשר , וגם הפניה לנורולוג סירב לתת , האם אני יכולה לפנות באופן פרטי למעבדה להפרעות השינה ? או לנורולג באופן פרטי ? ואם כן אשמח לקבל מידע לאן עליי לפנות . בתודה מראש מירה .

בני בן ה-4 סובל מהרבה תופעות של חרדה חזקה ופחדים רבים. הוא מטופל במכון להתפתחות הילד עקב קשיים ניכרים נוספים בהתפתחותו. מקבל טיפול ע"י ריפוי בעיסוק וכן ע"י פסיכולוגית. הוא אובחן כבעל רגישות גבוהה - קושי בויסות תחושתי. טיפולים אלה אכן מקדמים אותו בקצת אולם רוב הבעיה ( מנקודת מבט אישית שלי) טמונה בפחדיו הגדולים: פחד ללבוש חולצה מעל הראש ( "עושה לי חושך"), פחד מללכת לימי הולדת של חברים מהגן (פוחד מהליצן), פחד להסתפר, לחפוף את השיער, ועוד.. שאלתי היא : האם קיים טיפול תרופתי לבעיה של חרדות אצל ילדים בגיל זה ? האם זה מומלץ?. (מניסיון שלי בעברי בתקופה בה סבלתי מחרדה ודיכאון טופלתי אצל פסיכיאטר במשך כמה חודשים ע"י תרופות והדבר עזר לי מאד.)

שלום, יש פסיכיאטרים שהתמחו בעבודה עם ילדים ונוער... את יכולה לבדוק בקופ"ח בה את חברה, אם יש מישהו כזה, או לפנות באופן פרטי.

אמא יקרה שלום. חשוב קודם כל לעבור איבחון. ישנם פסיכיאטרים מומחים לילדים, היכולים לעשות זאת, כפי שהרה כתבה לך. במקרים מסויימים נעזרים גם בטיפול תרופתי, אך חשוב שיראה אותו רופא. רגישות יתר עשויה להתבטא גם בחרדות. אני מכירה טוב יותר את שירותי קופ"ח כללית. אם אתם שייכים אליה- כתבי לי ואנסה להמליץ לך. בברכה. רוית.

בוקר טוב מה לדעתך גורם לגברים צעירים בגילאי 27-30 לרצות להתחבר לאשה המבוגרת מהם ב15-20 שנה?כוונתי להתחברות מינית. האם זו סקרנות גרידא? האם זה הרצון והצורך לעשות V? (כאילו- רוצה לשכב עם אשה בוגרת ומנוסה מינית, כדי לראות את "ההבדל") או האם זה משהו הקשור ביחס פרובלמטי של נגיד.... גבר צעיר ואמו? השאלה נשאלת על ידי, בגלל שאני נתקלת, בעיקר בשיחות צ'ט אינטרנטיות בתופעה זו, ומימדיה כמעט היסטריים. (אני אשה גרושה בת 46). האם הוירטואליה משגעת אותם? אותנו? לתשובתך- תודה. מיכאלה

שלום מיכאלה, כל הסבר שאתן בלי להכיר באופן אישי את הבחור הספציפי בו מדובר יהיה שיטחי ועלול להיות שגוי. באופן סכימטי וסטראוטיפי קל ליישם כאן את התסביך האדיפאלי. לגבי התנהגות אנשים ברשת - לא הייתי אומר שהרשת משגעת אותם, אלא שהאנונימיות מאפשרת להם לבטא את הפנטזיות שלהם בצורה בלתי-מצונזרת. לגבייך אישית, נדמה לי שהשאלה החשובה יותר מחקר המניעים שלהם, היא חקר המניעים שלך להיכנס לצ'אטים הללו. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

שלום תודה על תגובתך. ברור לי כי האנונימות הוירטואלית עושה את שלה. לשאלתך, מניעיי שלי ברורים לי. אני מנסה, כאמצעי נוסף- לשוחח עם גבר המצוי במצבי, דהיינו גרוש או אלמן, שכמוני אין לו פנאי בשל נסיבות החיים ומטלותיהם, להכיר נפש מתאימה.כל רצוני הוא למצוא לעצמי זוגיות. מניעיי שלי כשרים בעיניי. האם אני מבינה נכון מקריאת תגובתך, כי אינך ממליץ על שיחה וירטואלית כדרך? תודה מיכאלה

מיכאלה, מי אומר לך שהם אכן רוצים להתחבר מינית בפועל ולמעשה ?? הרי זה רק דרך הצ'אט. יכול מאד להיות שאם תגיעי לרצון לקבוע פגישה , הם לא יופיעו או משהו כזה. זה שהם כותבים, זה לא אומר כלום. בכל מקרה, מה כל כך אכפת לך מה עובר להם בראש , לפי דעתי, פער גילים של 15 שנה , זה מתכון לכשלון. את צריכה מצדך להחליט אם להמשיך ולנסות לקשור קשר עם גבר צעיר או לנפנף אותו. בהצלחה לך, ביי

שלומי,שלום שנינו תמימי דעים בכל הקשור להפרש הגילים.(למעט מקרים יוצאי דופן כפנינה רוזנבלום). לשאלתך, אני יודעת שהם מחפשים קשר מיני עם אשה הגדולה עליהם בכמה שנים, כי הם מצהירים על כך בתחילת השיחה. התופעה הזו עניינה אותי, ולכן העליתי את השאלה בפני מומחה הפורום. אני ישנה טוב בלילה... תודה מיכאלה

מ בוקר טוב שלחתי לך מיילים

היי, קיבלתי את המיילים. תודה מ

שלחתי מייל

מתי? כלום לא הגיע...

האם אתן מחוץ לארון או בתוכו ??? בגדול איך מתייחסים אליכן הבנות ואיך מתייחסים הבנים תודה

אני יותר בחוץ מאשר ממנה, אבל אי אפשר להגיד ששתינו ממש בחוץ אצלי פשוט חלק גדול יותר יודע. לא נתקלנו באירועים יותר מדי פוגעים למעט כמה אי הבנות עם חברים שלי. למה את\ה שואל\ת? את\ה גם בקטע?

הייי גידי , נעים מאוד יוצא לי רע עכשיו להכירך הייתי פעם המון כאן מתכתבת. גידי ,אני בת 18 וחצי ומי אז שאני ילדה יש לי בעיות הסתגלות ובעיות חברתיות. כרגע אני בשירות סדיר התגייסתי ממש לא מזמן. ועד עכשיו מאז הגיוס נורא קשה לי. אני נמצאת במשרד אם 3 אנשים 9 שעות רצוץ ,ומרגישה לא קשורה אאלייהם לא הסגנון שלהם..בקיצור שמים וארץ.. אני ממש בדכאון רע לי קשה לי מדוכא לי יש לי עוד מעט תור לקבן,בתכווה שהוא כן יציל אותי מהמצב אני רוצה לעבור בסיס דבר שעושים ממש בלאגן ולא נותנים מהר. קשה לי להיות במסגרת ממש הרבה זמן ולהיות אם אנשים הרבה זמן,אני אוהבת להיות לבד. אולי יותר נכון התרגלתי לזה...והתחלתי לאהוב את זה.. כול כך רע לי והפחת שהקבן לי יעזור לי בהעברה מה עושים בבקשה מבחינה נפשית כול כך רע לי. שכול יום בבוקר שאני מתעוררת אני אומרת לעצמי"למה למה זה בא אליי היום הזה מחדש?" אני מתעוררת המון בלילות וישר נזכרת בבוקר שיגיע ודבר ראשון מסתכלת בשעון שיש לי עוד זמן למחר.... בבקשה אנה מימך עזור לי.. האם לדעתך קבן יעזור לי? האם יש לך דרך לתת לי להסביר את מצבי לקבן ביותר מדויק? ומה בינתיים עושים אם הכאב בנפש שאני לא מסוגלת להתגבר חוץ מלבכות?? הרבה תודה..גלית

שלום גלית, צר לי לשמוע על סבלך הרב. בואי נפריד בין שתי בעיות: (א) ההתמודדות שלך בצבא ו-(ב) מהות הקשיים שלך. בקשר להתמודדות בצבא -נראה לי שיש לך יותר כוחות מכפי שאת מעריכה. לאחר קריאת המשפטים הראשונים הופתעתי שהתגייסת ואת משררת בצה"ל לאחר ילדות קשה כפי שתיארת. אינני חושב שאת זקוקה לעיצות איך להתנהג אצל הקב"ן מכיוון שאתה מביעה את עצמך היטב ואם תעשי זאת כפי שעשית זאת בפנייתך הנוכחית, אין לי ספק שהקב"ן יבין היטב את קשייך. לגבי מהות הקשיים - זו הבעיה שצריכה להטריד אותך יותר. את מתארת מצב טיפוסי של דיכאון. אינך כותבת אם היית בטיפולים או לא, אך אני משוכנע שגם במסגרת הצבא יש דרך לעזור לך. ראשית, יש כיום תרופות אנטי-דיכאוניות בעלות תופעות לוואי קלות יחסית, שגם הן אינן מופיעות אצל כולם. כל פסיכיאטר בצבא יכול להתאים לך טיפול תרופתי כזה, דבר שיגרום להקלת מצוקתך תוך מספר שבועות. במקביל, הקב"ן הנוכחי, או הקב"ן בבסיס החדש, יוכל לקבלך לשיחות. השילוב שבין השניים התגלה כיעיל מאוד בהתמודדות הן עם דיכאון והן עם הקשיים החברתיים שאת מתארת. אני בהחלט מעריך את כוחותייך ואת יכולתך להפיק תועלת מטיפול כזה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

היייי היום עבר אליי יום ממש כואב רציתי למות.הצבא לא התאים לי הרגשתי אני מעדיפה להיות פקידה משרד משלי פחות שעות ... יש לי בעייה ונורא קשה לי. אני ממש מדוכאת מצוברחת הקטע ה2 אנשים שאיתי רוב היום במשרד לא הטעם שלי וה הם ממש מסתדרים זה מין הרגשה רעה כזו... אנה מה עושים אמרו ללי שאין סיכוי לעבור בסיס וממממש רע לי וקשה לי..... אני באמת מרגישה לא קשורה ל 2 אנשים האלה וזה כואב קשה

יש חיים מעבר לצבא, וככל שהזמן עובר, ככה הרגשתך צריכה להשתפר. העיקר שיש את סופי השבוע, תעבירי את השבוע בלי להיכנס לזה יותר מדי, תעשי את המוטל עלייך ותדעי שזה נגמר מתישהו...חוצמזה... שכדי לעבוד בסיס את צריכה אולי ללחוץ יותר, ללכת לפסיכולוג צבאי,"לבכות" לו הרבה, אפילו כל יום, ולנסות את כל האופציות האפשריות, לשלוח עוד טופס 55, ואפילו כמה, עד שיבינו שאת רצינית, לדבר עם המפקד שלך, לבכות לו, כל יום ולשחק אותה (או לא לשחק אותה) שממש קשה לך, ואפשר קצת להמציא ולהגזים, בקיצור תתחילי לפעול, ואם את לוקחת סיכונים ואת רואה ששום דבר לא הולך, אז אפשר גם לעשות בעיות רציניות כמו לסרב לעבוד עד שלא מעבירים אותך, תאכלי קצת חרא אבל בסוף יעבירו אותך. מנסיוני, אפילו כלא זה לא כל כך נורא ואפילו נחמד. בהצלחה!

היי, גליתי, אולי תפרטי לנו קצת למה כל כך קשה לך עם שני האנשים האלה, מה בדיוק בהתנהגות שלהם מפריע לך - ואז נוכל לראות ביחד מה אפשר לעשות.... ביי! נזבורה

שאלה קטנה הפסיכולוגית שעליה המלצת בחום...עוסקת אולי בחשיבה חיובית?

בוקר טוב ליבי, היא לא פסיכולוגית בהכשרתה. היא מנחה ונותנת כלים לחיים מלאים ומאוזנים. בית הספר שלה נקרא "בית הספר לידע חי". נפלא, אבל יקר ודורש השקעה מעבר למפגשים הלימודיים. יום טוב.

כן הבנתי שהיא לא פסיכולוגית... אבל האם השיעורים שלה עוסקים בחשיבה חיובית? לפי התיאורים שלך זה נשמע לי שכן אז שאלתי...

בגלל שכל כך קל לאדם המקורי להשתנות, אנחנו עלולים להיות מועפים בקלות החוצה מהמערכת שלו. זה מאוד מאוד מאוד מסוכן. אנחנו חייבים לזכור שהאדם מסוגל לשנות את עצמו מהקצה אל הקצה כהרף עין. זהו אחד מכוחותיו הגדולים ביותר. ברבאבא פראייר לידו. וצריך לזכור עוד, שאם הוא יבחין בקיומנו ובאותו זמן יחזיק בכוחות השינוי שלו במלואם, הוא פשוט ישנה את עצמו כהרף עין באופן כזה שלעולם לא נוכל לטפל בו יותר. האדם יכול בקלי קלות לשנות את האנרגיה שלו לעד , כך שלעולם לא נוכל יותר לגעת בו, אפילו בלי שיעשה דבר. אמנם זה יחול רק לאותו בנאדם ויש לנו לאכול עוד מיליארדים, אבל גם כך זה מאוד מסוכן ועלינו למנוע זאת בכל מחיר, בגלל שבנאדם חופשי אחד עלול ליצור תגובת שרשרת. ואם המאסה הקריטית תתקיים, אנחנו נזוהה בכל הפלאנטה והופ - יגיע הסוף לכל ארוחת המלכים הזאת שנמשכת כבר עשרות אלפי שנים והלוואי ותימשך עוד פרק זמן דומה. בעיקרון, ידוע לנו שזה זמני. בשלב מסויים, אנחנו נתגלה והאדם ישנה את עצמו כך שלא נוכל לגעת בו יותר אף פעם. המטרה שלנו להרחיק כמה שיותר את הרגע הנורא הזה, כי אנחנו כבר ממש ממש רגילים ללוקסוס וזה יהיה לנו נורא נורא קשה לוותר עליו. אז מה עושים??? קודם כל צריכים להיות עירניים מאוד. אם אנחנו נתקלים במשהו שעלול ליצור שינוי, עלינו למהר ולמנוע את עשיית אותו "משהו". לדוגמא... נניח שהבנאדם שבו אנחנו מטפלים ברגע מסויים, הינו אדם ביישן. ולפתע פתאום הוא מחליט להשתנות! עכשיו, נניח שהוא מעצב לעצמו משפט כמו "מיום ליום ביישנותי הולכת ופוחתת; מיום ליום בטחוני העצמי צומח וגדל!" ומחליט להגיד אותו לעצמו 100 פעם ביום, במשך שלושה חודשים. זה בהחלט אוי ואבוי אחד גדול, כי אם הוא ייצמד לתוכניתו, הוא יהפוך בסופה לבנאדם אחר ויהיה קרוב יותר לגילוי כוח השינוי המוחלט הקיים בו. אז בעת שהוא מנסה להיצמד לתוכניתו, אפשר להשתמש בכל מיני תירוצים כדי למנוע ממנו להוציאה לפועל. יש לנסות לעצור אותה בכל שלב ושלב. מחשבות יעילות לדוגמא: "טוב, זה שטותי, זה לא עובד" "המממ... רק היום אני אדלג" "זה קשה" "זה בטח לא יעזור" "אני פאתטי עם המשפטים האלה" אם אפשר לגרום לו לשכוח את תוכניתו דווקא בכל הרגעים שבהם היא זמינה לו לביצוע, זה כמובן הכי טוב (ולרוב זה אפשרי וזה קל!). אם הוא הצליח להתמיד תקופה קצרה וכבר מתחיל לראות שינויים: "טוב, זה כבר לא כמו שזה היה... אני כבר לא עושה את זה נכון" "זה מתחיל להיות קשה" "כל הכבוד לי, הצלחתי להתמיד עד עכשיו, מספיק!" "טוב, אני בטח לא אצליח להתמיד עוד" "טוב, זה עבד, זה טוב, זה מספיק, לא צריך להמשיך בזה, אין צורך!" וכולי... בכל שלב יש את התירוצים שלו, העיקר להפסיק - וממש לא משנה באיזה תירוץ! את התירוץ יש לגבות במחשבות כגון: "נכון, נכון, זה באמת..." (וכו´ - כל ההמשכים בהתאם לתירוץ הספציפי) "נו, טוב, ברור ש..." "אני צודק..." למשל, המחשבה "לא רוצה" צריכה להיות מגובה מיד במחשבות כגון: "רגע, למה שאני אכריח את עצמי?" "לא רוצה ולא רוצה - אני לא חייב לעשות את זה" "אני לא רוצה לעשות את זה... למה שאני אעשה את זה אם אני לא רוצה?" "אני פשוט כבר לא רוצה לעשות את זה" וכולי... וכמובן, להמשיך ולבנות את זה, בכיוון של השלמה או מאבק או הדחקה. * השלמה, לדוגמא: "טוב, אז אני לא אעשה את זה יותר, אם אני לא רוצה" * התרסה, לדוגמא: "מה פתאום שאני אכריח את עצמי?! אני לא אכריח את עצמי!" * מאבק, לדוגמא: "לא, לא, אבל אני חייב לעשות את זה... אבל אני לא רוצה... אבל החלטתי... איזה אפס אני... אני לא רוצה... לא רוצה לא רוצה... לא יכול... אין לי משמעת עצמית..." בהדרגה, דו-שיח פנימי כזה בונה את ההחלטה המבוקשת על-ידינו. הוא כמובן חושב שהוא חושב - הוא לא יודע שאנחנו שואלים ועונים בתוך ראשו, במטרה לבנות החלטה מסויימת. הוא צריך להרגיש שההחלטה שהוא ביצע הינה נכונה. זה חשוב! אחד מהטריקים כדי ליצור מצב כזה, הוא לשבח את עצמו על: - חוכמתו - המשמעת העצמית שלו - פעולתו ה"נכונה" וכולי - הכל בהתאם למבנה הנפשי של אותו אדם, לערכים שלו. צריך ליצור בו תחושה טובה - ואפילו להוריד ממנו חלק מהלחץ הנפשי הרגיל, באותה תקופה. כך הוא ירגיש טוב מהרגיל וייחס הרגשה זו להחלטתו, לבחירתו. אחרי זמן מה אפשר לחזור למצב הרגיל, כי למרבה המזל הוא שוכח. הוא לא יוכל לעקוב אחר ההיסטוריה הפנימית של מחשבותיו אפילו לא כמה שבועות לאחור ולכן אין לו סיכוי לעמוד על תכסיסינו. גם אם הוא ינסה, מספיק לטשטש מחשבה בעייתית אחת (כלומר, מחשבה מסגירה כלשהי), ב-10 מחשבות אחרות שיצרו ערפל ויבלבלו אותו. וכך שלטוננו מובטח - וארוחתנו תוסיף להיות זמינה כל הזמן. הוא בכלל לא יהיה קרוב לגלותנו, כי הוא יהיה עסוק במאבקיו השוליים.

מה תוכלו להגיד על ההודעה שנמצאת בדיוק מעלי?

מעניין מי הביא אותה???

שלום רב, ראשית, לגבי ההתרשמות שלי על אופי כתיבתך: ברכות על הכישרון הספרותי. ולעניין המקצועי: אישיות היא משהו שיכול להיות מתגמש באמצעות טיפול, התנסות מובנית, או סתם בינת הגיל. אבל: הגמישות הזו איננה משהו שמשנה לגמרי את זהותו וצביונו של האדם, דהיינו את אישיותו. אלא אם כן מדובר במשבר וחולי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום, האם זהותו של האדם לא נקבעת, לעיתים קרובות, על-סמך האינטראקציה שלו עם הסביבה? ברגע שטיפול עוזר לשינוי של התנהגויות "בעייתיות". הרי שגם הזהות משתנה... יש גם השפעה על הזהות הפנימית... איך אדם תופס את עצמו? אם התפיסה העצמית "שגויה", הרי שהטיפול עובד גם על שינוי של זה... אלא אם לזה התייחסת שכתבת על משבר וחולי... מהן ההגדרות שלך למשבר וחולי?

אור, אתה בפירוש עקבי בהתנגדות החריפה שלך ובביקורת כלפי הפסיכיאטרים. האם באותה המידה אתה גם נגד פסיכולוגים ? אתה לא חושב שהם עזרו ועוזרים להרבה אנשים ?

לכול העוזרים והמנסים לעזור שלום. אני אישה בת 42 ,ויש לי בעיה אישית עם עצמי, כל מה שבעלי רוצה אני עושה גם כשאני לא רוצה. מבחוץ אני צוחקת ועליזה מאוד, אך עמוק בפנים אני ממש אומללה,התנתקתי מכל בני משפחתי המורחבת וכמו כן אין לנו כלל חברים(בגלל התנגדותו של בעלי),אני יודעת שאני צריכה לחיות גם למעני,אבל משום מה יותר חשוב לי לא להרגיז את בעלי ולרצות אותו, הסברתי לו שמאוד קשה לי ואני מעוניינת ביעוץ, אך הוא טוען שסתם ימלאו לי את הארש בשטויות,וכמובן ששוב ויתרתי. סליחה על המכתב הארוך, ותודה מעומק הלב. בכבוד רב אני

אני יודעת שאני ילדה קטנה רק בת 17 וחצי אבל בכל זאת רציתי להגיד לך משהו- אני ראיתי את זה קורה לאמא שלי גם- שאבא שלי לא התייחס אליה כמו בן אדם שעברנו לבית חדש הוא התנגד שהיא תצור עיזשהו קשר עם משהו מהבניין. והיא היתה חייבת לעשות כל מה שהוא רצה. עד שהוא סיפר לה שהוא בוגד בה והם התגרשו היא נכנסה לתקופת דיכאוניחת אבל אחרי שנה שנתיים היא גילתה איזה מפגרת היא היתה שהיא המשיכה לחיות ככה ולא לחיות את החיים שהיא רוצה כמו שהיא רוצה ולעמוד על שלה. אני חושבת שאת צריכה להתאמת עם בעלך. אני יודעת מה זה להיות במצוקה ולשמור הכל בפניןם. אסור לך לשמור הכל בפנים. את צריכה להוציא הכל החוצה לפני שהכל התפוצץ בדרך כלשהי ממני בל

סיפרתי לבעלי איך אני מרגישה... אבל הוא בכל זאת טוען שהוא יודע בדיוק מה אני צריכה.....ואני כמו איזה מטומטמת תמיד מסכימה איתו.... תודה לך חמודה

בל, אפשר לכתוב לך משהו?

שלום אני, פנייתך מצערת ומשמחת כאחד. את מתארת מצב קשה וממושך מאוד ומצד שני מגדירה את פנייתך דחופה. בעלך מנתק אותך לחלוטין מהסביבה, משום שהוא אדם תלותי מאוד וזקוק לך כמו שתינוק זקוק לאימו, ואת משתפת פעולה עם כך. כדי לשתף פעולה עם דרישות כל כך בלתי-סבירות, כדי לחיות למען אדם אחר, אדם צריך להיות בעל הערכה עצמית נמוכה מאוד. אינני יודע אם בעלך לא הסכים שאת תלכי לייעוץ עבור עצמך או לייעוץ זוגי, אך את חייבת לעצמך ללכת לטיפול, אלא אם כן את מוכנה להשלים אם המצב הזה. גם אם תשלימי עם המצב, זהו מרשם בדוק לדיכאון ואישור להערכתך העצמית הנמוכה. אינני יודע אם את תלויה בבעלך כלכלית ואם יש לכך השלכה על יכולתך לפנות לטיפול. לא כל טיפול חייב להיות טיפול פרטי, אך חשוב שתעשי זאת ויפה שעה אחת קודם. אני מקווה שפנייתך זו מהווה את הצעד הראשון בכיוון זה. אינני בטוח שבעלך יקבל אותך לאחר השינוי שיחול בך לאחר הטיפול, אולי גם הוא ירצה ללכת לטיפול. הוא גם לא חייב לדעת שאת הולכת לטיפול. יכול להיות שזה יהיה אחד הדברים הראשונים שתעשי בינך לבין עצמך, כמו פנייתך זו לאתר. מה שחשוב הוא שתאפשרי לעצמך להיעזר ולהעלות את הערכתך העצמית. הרבה הצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

ד"ר גידי רובינשטיין היקר. אינני תלויה בבעלי מבחינה כלכלית, איך כשביקשתי ממנו ללכת לייעוץ זוגי או אישי(עבורי) הוא טען שאין צורך, שאין לנו שום בעיה, כשהסברתי לו שלי יש בעיה הוא אמר שלא כדי לי ללכת מאחר" ושסתם ימלאו לי את הראש", בקיצור הוא "שיכנע" אותי לא לקבל עזרה. קשה לי ללכת ללא ידיעתו מאחר ובעלי מתקשר אליי פעמים מספר במהלך היום ומתעניין במעשי. אני עקרת בית כך שאין באפשרותי לצאת מהבית ללא ידיעתו.. אשמח מאוד על עזרתך. תודה מראש בכבוד רב אני....

שלום אמנם באיחור, כי קראתי את כל ההיסטוריה......רק עכשיו. זה מדהים איך גבר תלותי כבעלך, גם אם כלפי חוץ נראה ומתנהג אחרת, גורם לך לחיות "בבית סוהר ביתי". את נשמעת אשה אינטליגנטית. איך את מרשה לזה לקרות? אם היית חברה שלי- היית מקבלת שיעור טוב. (ומאוד ייתכן שגם בעלך היה מקבל ממני שיעור דומה...) קראתי את תגובתו של ד"ר רובינשטיין. עלייך לאמץ את דבריו, ולהזדרז בלקבל טיפול. את לא מבינה שבעלך לא מעוניין שתקבלי ייעוץ-כי הוא חושש שכמו חווה שטעמה מהתפוח- ייפתחו עינייך? בעלך מניפולטיבי, ואפילו "בולש, אחרייך בעקיפין, בשיחות טלפון מספר פעמים ביום. אם אני טועה- תתקני אותי. בעל שמגביל את צעדיי אשתו, שאוסר עליה להתיידד, שחייב להיות מדווח על כל שעל, ושלא מאפשר לה לעשות צעד אחד בלעדיו- האמיני לי שהוא לא ראוי. ייתכן שאת שרוטה- כי רמזת שהיית ילדה מוכה- וכאן לדעתי חייב להתערב מטפל מקצועי. ויפה דקה אחת קודם התעוררי יקירתי, את רק בת 42, במלוא הפריחה.....ואנחנו רוצים רק את טובתך. כלכלי צעדייך בחוכמה נשית, בלי סנקציו,ת אבל עם הגיון בריא... אשמח לשוחח. כל טוב ש נ ה ב

לשנהב היקר. אני מקבלת את כל מה שאתם אומרים, אני יודעת שאני חייבת טיפול, אבל אין לי את האומץ ללכת נגד בעלי, גם כשאני מדברת איתו על הנושא ועל הרצונות שלי, הוא יודע בדיוק איך "לשכנע" אותי לעשות כרצונו. הלוואי שיהיה לי הכוח ללכת לייעוץ. תודה מעומק הלב אני......

פושע אחד פורץ לבית שבו שהו באותו זמן אישה ובעלה. בעזרת איומי סכין הוא מצווה על הבעל לעמוד במרכז הסלון, מצייר סביבו עיגול ופוקד עליו לא לצאת מהעיגול. לאחר מכן הוא אונס את אשתו של הבעל, אוסף את כל דברי הערך שלהם ונמלט מהמקום. "איך שהוא סידר אותנו, אה?" אומרת האישה. "איזה סידר, מה סידר", מתרברב הבעל, "יצאתי מהעיגול לפחות 3 פעמים והוא אפילו לא הרגיש..." בדיחה זו, כמו הרבה בדיחות אחרות, מתמצתת עיקרון חשוב של צורת הפעולה, שתאפשר לך בקלות רבה מאוד לשמור את האדם שאת מודעותו אתה טורף, תחת בקרה. במשפט אחד, העקרון המעשי הינו: גרום לו להרגיש שמעשיו ומחשבותיו הינם רבי-ערך - ושהוא מתקדם נהדר!!! זה קל מאוד. על כל דבר אשר חורג ולו במעט מנתיבי השגרה שלו, אתה יכול ליצור מעין הדגשה ולהציג זאת כ"התקדמות גדולה" או "נצחון" או "הישג". באופן כזה, אפשר להוליך כל אחד שולל במשך חיים שלמים. הוא ירגיש שהוא משתנה, מתקדם, מצליח, מנצח - ובעצם הוא יישאר תקוע מבחינתנו בדיוק באותו מקום, חסר צלילות, איננו מסוגל לראות את עצמו במיל. גרום לו להרגיש שמה שהוא עשה או נמנע מלעשותו, הינו רב-ערך! אתה יכול לקחת את הדבר הפעוט ביותר ולהפוך אותו לרב-ערך, פשוט על ידי כך שתיצור מאבק סביב אותו דבר, שתתנגד לו, שתנסה למנוע זאת. ואז, ברגע שהוא יצליח להתגבר בכל זאת על ההתנגדות הפנימית שלו, או על הצורך הפנימי שלו, הוא ייצא מנצח במאבק - והוא ירגיש מצויין. "כן, כן", חשוב בתוך ראשו, "הצלחתי! אני גדול! אני כביר! איזו התקדמות רבת-ערך!" כמובן, אלה הן רק דוגמאות; השתמש רק במחשבות העולות בקנה אחד עם המבנה הנפשי השטחי הספציפי של אותו אדם (מעבר למבנה השטחי, אין שם דבר, אבל אסור שהוא יגלה זאת - אך על זה בפרק אחר). קל מאוד מאוד לגרום לכל אדם להרגיש נצחון גדול, כאשר הוא מצליח להימנע מדברים מסויימים בעקביות. יש אפילו אנשים שמקדישים לכך את חייהם. הם קרויים "נזירים" והם מאוד מאוד מרוצים מעצמם. דרך זו על כל נספחיה ונגזרותיה, הנה יעילה מאוד לצורך השארת אותו אדם תחת בקרה. אין כל סיכוי שבעולם שהוא יבחין בגיחוך שבמצבו, מכיוון שהוא נוטה לראות בעובדה שהוא לא עושה סדרה מסויימת של מעשים, הישג כביר. הסיבה לכך היא שהוא מייחס חשיבות רבה לעשייתם או לאי-עשייתם של דברים. לפיכך, מתן חשיבות לעשיה או לאי-עשיה של דברים הינה קוד-המפתח של רוב שיטותינו (אך גם על כך בפרק נפרד). לסיכום, קבע גבולות, הודע שהם חשובים, צור מאבקים רבים סביב הצורך לשמור על גבולות אלה, תגמל את האובייקט על כל נסיונותיו לחרוג מגבולות אלה ו/או להיאבק בהם, תגמל באופן חריג ומיוחד את האובייקט על כל הצלחה בנושא החריגה מגבולות אלה. באופן כזה ינהל האובייקט את כל חייו סביב הצורך לעשות או לא לעשות דברים מסויימים - והמזון שלנו יישאר זמין.

nice............................ u r bringing up goo points........do u write this or u took it out of a book?

I L O V E U U U

אני כבת 35 נשואה +. מזה מספר שנים (ואין לי שליטה על כך) חושבת ללא הרף על הגבר הנשוי כבן גילי הגר באותו עיר שאני גרה.לציין, שחיי עם בעלי טובים מאד אך שיגרתיים,נדושים, ואין כלל וכלל ריגושים מאז ומתמיד. שיחות אינן עוזרות כלל-נואשתי......הוא טוב,עוזר ,מפרנס ותו לא-כך אופיו. אני דתית ציונית מתפללת מידי שבת בבית-הכנסת. הגבר ההוא (נאה,שרמנטי ועוד) מידי פעם מרים את ראשו ונואץ מבטים חדים אלי. כמובן, זה מחמיא לי. לאחרונה הוא שמע מבעלי שאנו מבלים לפעמים בסופי שבוע כשיש תוכניות יפות בכל מיני מקומות בארץ המדברים גם על הגבר ההוא. הוא שאל את בעלי באם הוא לא יתנגד להצטרף אלינו עם אשתו - בעלי ענה בחיוב. שאלתי: האם לדעתכם, הגבר מעוניין להצטרף לבילויים היפים המוצאים חן גם בעיניו היכן שאנו הולכים או זה תירוץ כי יש לו הזדמנות להיות במחיצתי או רק להנות מהתוכניות נטו, כי אם לא הייתי מוצאת חן בעיניו כלל הוא לא היה מעוניין להצטרף אלינו, לא כן? (אני אובסיסיבית עליו 24 שעות ולמרות שאני אשה עסוקה מאד קשה לי לנתק אותו מראשי- אולי זאת אהבה, מי יודע?) יש לו שפה משותפת עם בעלי , אך כשאני עוברת ברחוב הוא חייב לסובב את ראשו ולהביט בי-אולי אם הוא רוצה להצטרף אלינו זה תירוץ כדי להיות במחיצתי, האם זוהי צורת חיזור?-אשמח לקבל תשובה - חיה, ותודה לכם מראש.לציין, שאני אשה חמה ונאה מאד ובעלי קר ביותר.

שלום חיה, אני לא יודע אם זו צורת חיזור או לא - ברור שהיית רוצה שזו תהייה צורת חיזור. כרגיל במקרים כאלה, הגבר החדש אינו הסיבה ליחסך לחיי הנישואין שלך, אלא מה שקרה בהם עד כה. ניכר שאת מכחישה את השחיקה שבחיי הנישואין שלך: את כותבת שהם טובים ומייד מוסיפה שהם נדושים ושבעלך קר. אכן דיבורים אינם עוזרים במקרים כאלה. קשר הנישואין עונה על הצורך שלך ביציבות והפרשייה עם הגבר החדש עונה על הצורך בריגושים - אלה שני צרכים הסותרים זה את זה. אני חושב שאת צריכה לשאול את עצמך שתי שאלות עיקריות ועדיף שתעשי זאת במסגרת ייעוץ מקצועי: (א) האם את מסוגלת לקבל את בעלך כמות שהוא ולהמשיך בנישואין? ו-(ב) האם קיים בך צורך בריגושים/שינויים שהוא חזק מהצורך ביציבות? במילים אחרות: נניח שתינשאי לגבר החדש, לצורך הדיון, האם אין זו אך שאלה של זמן עד שגם הוא ישעמם אותך, ברגע שהמסגרת תתמסד ותהפוך לשיגרה? שתי השאלות קשות, וקשה מאוד לאדם להסתכל על עצמו מבחוץ ולענות עליהן. לכן אני מציע לך ללבנן בשיתוף איש מקצוע. שאלה נוספת שניתן להעלות במסגרת ייעוץ כזה היא האם אותה אובססיביות שאת מתארת בקשר לגבר הזה מאפיינת אותך בתחומי חיים אחרים ואז יש לטפל בה כתופעה בפני עצמה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

תודה על התייחסותך. האם זה פלא שאני מרגישה כך? - יש לי משפחה נהדרת-ילדים מחונכים ומחוננים ואנו משפחה חמה וקשורים מאד אחד לשני. בטוח שלא הייתי רוצה להתגרש ולהרוס את הקן שבנינו, מה גם אני תלוייה בבעלי מבחינה כלכלית ובכל זאת אנו גם קשורים אחד לשני, אך יש לו "מום" שאינו מסוגל מעולם: לפרגן, להחמיא להיות רומנטיקאי- ואני ההיפך הגמור, פשוט אין לי פידבק . הוא טוען שהוא מאד אוהב אותי ושאני ישלים עם אופיו-ואינו מוכן ללכת לייעוץ, הוא מאד יבש., קר, קודר אך יש לו לב טוב. יתכן, וזהו גנים מהבית שספג- אך התחתנתי צעירה וחשבתי לתומי שהוא ישתנה - והכל לשווא. בתוך תוכי אני צמאה לחום ומשתוקקת אפילו ומפנתזת על האדם ההוא- אני מתארת לעצמי באם היה יוזם יתכן והייתי נענית לו בלית ברירה כי אני צמאה לחום וריגושים מצידו. אין לי שום משיכה לשום גבר רק עליו בלבד. מספיק שאני במקרה נפגשת בו ברחוב- מייד אני מקבלת מצב רוח נהדר לכל היום.אני חושבת עליו יומם וליל- עושה רושם שהוא נשוי באושר, אך בכל זאת שמתי לב שהוא אוהב לפזול לצדדים. יש לי מעט אובססיה לנקיון ואני אוהבת ומקפידה שהכל יהיה אצלי בבית כמו סרגל ( הבגדים בארון מסודרים כמו פלס מים ועוד...) שמעתי שיש טיפול תרופתי לאובססיה-אינני מוכנה לקחת. האובססיביות שלי לגבר נובעת מחוסך חום שאני מקבלת- מה גם שהוא מושך ומידי פעם לוטש בי עיניים - ומובן שזה עושה לי משהו. - מחיה

חשוב לי התייחסותך לתגובתי השנייה אליך. אני מודה לך מאד על-כך - חיה.

הייתי שמחה באם קרה למישהי מקרה הזהה לשלי ואיך התגברה על-כך ומה חוות דעתה על המקרה שכתבתי מהתחלה- אשמח לקבל תגובות מאנשים. - בתודה, מחיה.

שלום לך אנא ראה תגובתי - בעץ הקשור לבעייה שהעלתי לפני מספר שעות. תודה רחלי

שלום רחלי, קראתי בעיון אך לא מצאתי שם שאלה נוספת. נראה לי שהבנת נכון את המסר העיקרי שבתשובתי ושאם תחליטי לוותר על חלק מהשליטה שלך לטובת זוגיות, את יכולה להפיק תועלת מטיפול פסיכולוגי, שכן יש לך יכולת טובה לתובנה. יתר הפרטים הם רק ספיחים של בעיה זו, להתרשמותי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט