בעל עצבני איפולסיבי וחסר סבלנות

שלום רב , אני נשואה מזה חצי שנה וסובלת מבעל עצבני מכל שטות עד כדי כך שלא ניתן לדבר איתו על דברים חשובים מהותיים הקשורים אליי על הזוגיות שלנו או על החיים בכלל. חסר סבלנות ברמות קשות עד כדי כך שאני לא מרגישה נוח לבקש ממנו משהו כי אני יודעת איזה תגובה אני אקבל ... החוסר סובלנות שלו באה לידי ביטוי כלפי כולם גם להורים שלו ולסובבים אותו והעצבים שלו גם כן. אנחנו יכולים לדבר ברגוע על משהו ופתאום בגלל שלא שמעתי אותו או לא הבנתי את אשר הוא ניסה לומר הוא יכול להתעצבן עליי ולהתחיל לדבר באופן מגעיל ולא נעים ושוב חשוב לומר לא רק עליי אלא גם על פקידת שירות לקחות או על אמא שלו !! הדיבור שלו איפולסיבי וחסר מעצורים לעיתים אני צריכה להרים את קולי בכדי לעצור אותו ולהשתיק אותו מרצף הדיבור . הוא פולט שטויות לא רלוונטיות גם מול משפחה וחברים ואפילו מקלל כמעט כל דבר זה יכול להיות נער שעקף אותו בכביש.. התנהגות זו גורמת לי לחוסר סובלנות כלפיו , חוסר נחמדות וחוסר רצון להיות איתו . אני מאוד נגעלת ונרתעת מהאגרסיביות הזאת הצעקות , הכעס שלו , החוסר סבלנות והקללות שהוא מפזר לכל עבר מכערות את האוירה בינינו כך שלא קורה יום ללא מריבות . חשוב לומר שאנחנו בני 30 חצי שנה נשואים וחושבים על ילדים . היום אנחנו רק שנינו וכך הוא מתנהג מה יהיה כשנתחיל להתעסק בדברים חשובים ומהותיים באמת ? הוא גבר מקסים , נשמה טהורה באמת והוא מודע לכל מה שקורה איתו . הוא מוצא עצמו מתנצל ומתוסכל מהמצב כי הוא לא יודע איך להשתלט על עצמו . אני מאוד לחוצה , כועסת כל הזמן ונמצאת איתו במצב של שליטה תמידית לקראת מה הדבר הבא הלא נעים או הקללה הבאה הבוטה שהוא יפלוט מהפה . אין לי ספק שהעצבים הללו והחוסר רוגע מקשים עליי בנסיון שלי להיכנס להריון . אני לא יודעת מה לעשות !!! ככה אני לא רוצה להמשיך !! האם יש טיפול או סדנא אפקטיבית שניתן לעבוד על הדברים הללו ( כעס , איפולסיביות קללות עצבים ).? תודה רבה רבה , מורן המיואשת

שלום לך, אני בהחלט מבינה שזה לא פשוט לחיות באווירה כל כך מתוחה ובסביבה שיש בה משהו אלים במידה מסוימת. מעניין האם כך הכרת אותו כשנישאתם או שמשהו קרה עם השנים. אם השינוי חל בו במהלך הזמן, יתכן שמשהו עובר עליו ושהכעסים קשורים ללחץ שהוא נתון בו או דבר אחר היוצר תסכולים שלא ניתן להתמודד איתם בדרכים יעילות יותר. ככה או ככה, בעלך זקוק לעזרה, ונשמע שהוא בכיוון הנכון אם הוא ער לבעיה שלו. לדעתי עליו לגשת לפסיכולוג ולבקש עזרה, הוא כבר ידע להפנות אותו לכיוונים נוספים אם צריך. למשל, עזרה פסיכיאטרית, קבוצה וכיו"ב.נסי לתמוך בו כדי שיגש לקבל עזרה כדי שלו ולכם יהיה קל יותר, במיוחד אם ילדים עומדים על הפרק.