בעיות בזוגיות בתקופת הריון. צריכה ייעוץ...

היי לכולם אני בהריון הראשון שלי ככה שאני ממש צריכה ייעוץ.... מאז ההריון התחילו ביני לבין בן זוגי כל מיני בעיות. אתחיל מכך שאספר שההריון מאד קשה לי פיזית (אני בשבוע ה-10 עכשיו). כל הזמן סובלת מבחילות נוראיות והקאות, ממש כמה פעמים ביום אני מקיאה ובקושי אוכלת ומרגישה עייפות וחולשה וכל הדברים האלו שאני יודעת שנורמליים בשלב הזה ואני מקבלת אותם באהבה ושמחה. אבל מדי פעם אני צריכה איזו מילה תומכת ואוהבת, במיוחד אחרי ההקאות שאני מרגישה כזאת אומללות אח"כ. אבל לא רק שאני לא מקבלת ממנו תמיכה וסימפטיה והבנה, אלא שבן זוגי סוחט ממני כל טיפת אנרגיה שעוד איכשהו נשארת בי... כל הזמן מנדנד לי ומבקר אותי ובא אלי בטענות על כל מיני דברים שאני לא מסוגלת להתמודד אתם כרגע. הוא לא מבין שאני במצב הישרדותי כרגע, עם איך שאני מרגישה. ואני רק צריכה שהוא יבין ויניח לי. אני אפילו לא מצפה כבר שיתמוך. אלא שפשוט יפסיק כל הזמן לנדנד לי. מה הוא מנדנד לי למשל? שאנחנו כבר לא עושים "דברים כיפיים" ביחד כמו קמפינג וטיולים ודברים שפעם היינו עושים. ניסיתי להסביר לו שאני לא יכולה עכשיו להיות בתנאי שטח, שאני חייבת תנאים נורמליים. הוא לא מבין!!!! הוא גם טוען שאני לא מספיק מתייחסת אליו. הוא צריך 100% מהתשומת לב שלי כל הזמן. ונהייה ממש אנרג'י סאקר....! אני יודעת שזה הכל מאהבה, ואני ממש מנסה להעריך את זה שהוא כ"כ אוהב אותי ורוצה את תשומת הלב שלי, אבל זה ממש קשה לי עכשיו להתמודד עם זה... וההתמודדויות האלו איתו מתישות אותי עוד יותר. פתאום יש לו ריח מוזר מהפה בצורה כרונית, אני מנסה להסביר לו שכל ריח עושה לי רע. וכשאמרתי לו את זה, בשיא העדינות, ושזה בטח בגלל ההורמונים, וזה יעבור, אבל כרגע זה המצב, הוא נעלב! אני לא מסוגלת שיתקרב אלי ואני לא יודעת אם זה אני וכל ההורמונים האלה שגורמים לי לא לסבול את נוכחותו לידי או שבאמת יש פה איזו בעיה עם היחסים. היחסים שלנו ממש מידרדרים!!! אשמח לכל עצה... דניאלה

שלום, שכיח שבזמן הריון, המבשר את תחילתו של עידן חדש בחיי המשפחה, הזוגיות עוברת טלטלה. אני יכולה להבין היטב את המצוקה שלך סביב ההיענות הנמוכה של בן זוגך לצרכייך בתקופה הקשה הזו שאת עוברת בגלל מצבך הפיזי. נשמע מדברייך שהוא לא רואה מה את עוברת מבחינה פיזית ולא מצליח להיות אמפתי. מצד שני, אולי תוכלי גם את לראות שהשינוי שאת עוברת משפיע מאוד על הפניות הפיזית והרגשית שלך לבן זוגך. את משקיעה את מרבית האנרגיה שלך בגופך, במה שמתפתח בתוכו, וגם בהישרדות היומיומית. באופן טבעי, את גם לא מסוגלת לראות אותו, כך שבעצם הבעיה שלכם דומה. נכון, הוא היה צריך להיות מסוגל לשים את עצמו בצד למענך, אבל מה לעשות, ברוב המקרים זה לא ממש אפשרי. גם לו יש צרכים, והוא כנראה מרגיש דחוי ולא אהוב בזמן האחרון(בצדק). מדברייך נשמע שיש לך בן זוג שלא יכול לשאת תחושות כאלו לאורך זמן, ומכאן ההדרדרות ביחסים. השאלה היא עד כמה, בתוך כל מה שאת עצמך עוברת תוכלי לזכור זאת, ולהשתדל קצת יותר לתת לו לחוש רצוי. לצד זה, דאגי להסביר לו מה את עוברת- לא בתובענות ובכעס, אלא בדרך מבינה יותר ומעריכה יותר, כי זה לא מובן מאליו שהוא יוכל לשים את עצמו בצד בתקופה הזו. אם תדאגי לטפח את ההערכה העצמית שלו כגבר (ואולי לא צריך יותר מידיי בשביל להצליח לעשות זאת), אני בטוחה שהוא יהיה יותר פנוי עבורך ושניכם תרוויחו. בסך הכל, זו תהיה תרגולת טובה, כי אחרי ההריון באה הלידה והנושא הזה של הנראות של כל אחד מבני הזוג בתוך ההתרגשות של כניסת ילד חדש למשפחה לא מפסיק להיות רלוונטי.