מה לעשות???
דיון מתוך פורום משפחה וזוגיות
היי...אני בת 30...אני נשואה אוטוטו שנה ויש לי תינוקת בת חצי שנה. אני ובעלי יחד כבר 7 שנים (לא התחתנו בגלל ההריון אלא הקדמנו את התאריך של החתונה). שמתי לב שמאז שנכנסתי להריון פתאום ההורים שלו התחילו לקבוע לנו החלטות...איפה אני אלד...ואם זה בן אז הם עושים את הפדיון...דברים כאלה...ששמתי לב שלא מתאים לי שיהיו...כאילו המשפחה שלי לא קיימת...(זו הנכדה הראשונה של הוריו). לא רק זה....מאז שילדתי את התינוקת המצב נהיה גרוע יותר...הם ממורמרים שאנחנו לא גרים קרוב אליהם (מרחק של שעה נסיעה)...פעם אחת יחידה קרה שכשהם באו אלינו גם דודים שלי היו אצלנו ומאז אמא שלו כל הזמן אומרת שהמשפחה שלי רואה אותה יותר...וכשהילדה היתה מקוררת עם נזלת אז היא אמרה בלי בושה שבטח היא נדבקה מאחד מהמשפחה שלי....מי לעזעזאל מדבר ככה???? ההורים שלי רואים אותה בדיוק באופן שווה משישי לשישי...לא רק זה...אני מניקה את הילדה הנקה מלאה...ותמיד יש להם עם זה בעיות...התינוקת בת חצי שנה...אז יש תלונות למה אני מניקה עד עכשיו...למה לא נותנת לה מים, הם דוחפים לה אוכל ומים מבלי שאנ י אראה...לא מקשיבים שאני אומרת לא להושיב אותה כי היא עוד לא בשלה לזה...אמא שלו כמה פעמים כבר אמרה לתינוקת שהכי חשוב זה אבא וסבתא...מי אומר דברים כאלהה מי???? כאילו אני אמא שלא צריכה להיות קיימת...וגם לא פעם היא אמרה לתינוקת "חבל שאני לא יכולה להניק אותך"...איכס מה זה??? איזה בנאדם מבוגר מדבר ככה???? תמיד מקניטים אותי...מתנשאים מעליי, כאילו פתאום אני כבר לא מספיק טובה...אלא רק הבן והילדה.. .התינוקת אוכלת כל שעתיים שלוש....אז אמא שלו כל הזמן טוענת שהילדה תהיה שמנה ושזה מגעיל...מה שמנה הילדה בקושי עולה במשקל...יועצת ההנקה אמרה לי שהכל בסדר...אז למה לדבר ככה...ובלי בושה אומרים לבעלי שטוב שהילדה דומה למשפחה שלו...לא כי אני מכוערת אלא ככה אפשר לראות שהיא שלו....מי מה איך...למה להגיד דברים כאלה??? הם מתפוצצים מזה שהילדה חייכנית ולא בכיינית...הם טוענים שתינוקות צריכים לבכות....למה שהילדה תבכה אם טוב לה????? מה לעשות??? איך להתמודד עם זה??? דיברתי עם בעלי על זה...הוא מבין אותי...אבל לא יותר מזה....אני מנסה לענות להם באופן שלא ייראה כחוצפה...אבל לפעמים מגיעים מים עד נפש
שלום שירי, אני יכולה להבין את הכעס שלך וההתקוממות. דברים משתנים מאוד כשמשפחה עוברת שינוי שכזה אחרי לידה שיווי המשקל הרגיל מתערער ופתאום דברים משתנים ומתגלים האור אחר, לפעמים באופן שקשה לקבל. אני חושבת שהחוויה שלך היא של פגיעה רבה וחודרנות מצד המשפחה של בעלך. הם רוצים לקחת נגיסה כל הזמן ממה שאת מרגישה שלך יש זכות ראשונים עליו, וזה מובן. יחד עם זאת, נראה לי שכדאי לך לעשוך את עבודת ההסתגלות שלך לתנאים החדשים, למען כולם, ובראש ובראשונה למענך. קחי בחשבון שעם הזמן הדברים ירגעו וגם הם, ילמדו לקבל אותך כאם. עד כה היית רק הכלה. גם את תצטרכי לעשות עבודה בלקבל אותם כסבא וסבתא, ולהציב גבולות בחוכמה כאשר דברים עוברים מבחינתך את הגבול. אל תשכחי שגם הם חיכו וייחלו לרגע הזה, ולכם הם רגישים מאוד לכל מה שקורה.
מנהל פורום משפחה וזוגיות
