אימי השטלתנית!

מה לעשות אני בת 60 חיה טוב בעל ילדים נכדים ובריאות והלואי וימשך ככה,אימי בת 82 גרה בקרבתי ובקירבת אחותי,כשסבי ניפטר (אבא של אבי ז"ל )היא גנבה את הירושה של סבי עם אחיה ששיתף פעולה איתה,איך היא גנבה?כשסבי האלמן היה חולה (אבי ניפטר לפניו)אימי לקחה אותו למס' ימים לביתה ובהזדמנות הראשונה היא ואחיה קראו לעו"ד ושינו את הצוואה לטובת אימי,סבי הוריש לפני לשלוש נכדותיו ואני ביניהם,הדברים התגלגלו במהירות הבזק סבי ניפטר אחרי ימים אחדים אחיה גנב מאימי כמה שיותר ,אימי עברה לבית של סבי ועיני אחיותי ואני כלא מאמינות כמו סיפור דימיוני או טלנובלה,נושלנו מהירושה של סבי כעסנו ולא דיברנו עם אימנו הרבה זמן,היא ניסתה לפצות אותנו בכסף לכל אחד אבל הגנבה נישארה בעינה,עכשיו אמי בת 82 עברו מאז 40 שנה ,השלמנו אבל לא שכחנו,תמיד אני עוזרת לה עם זה תור לרופא קניות וכן הלאה גם אחותי שגרה בקירבתי,אחותי הגדולה לא רוצה קשר עם אימי מאז,זה לא רק הגנבה שלה, תמיד יש לה טענות,תמיד אומרת את המילה האחרונה לא יודעת להקשיב רק לעצמה לא מפרגנת תמיד כועסת והיא הצודקת,אתמול ביקרתי אותה עם בני,ופתאום כעסה על משהו שהיה בעבר היא מספרת לבני ,שאני לא הייתי איתה בסדר איך שהיא אמרה ככה כל כך כעסתי ואמרתי לה את גנבת כסך ובית שלא היה צריך להיות שלך אלא לילדייך את מלבינה את פני בפני בני ?וכך יצאנו בכעס נוראי כשהיא צועקת שאני לא אבוא אליה יותר(זה לא פעם ראשונה שהיא צועקת ואומרת ככה)אבל הפעם אמרתי לעצמי אני צריכה שקט נפשי אני לא ילדה אני כפי שכתבתי בת 60 אין לי כוחות לסיפור הזה ,זה לא הכסף שגנבה היא אמא שלי היא לקחה אווקיי לקחה לקחה ,אבל המעשה הלא ישר הזה יוצא לא טוב השאלה מה דעתך איך את רואה את זה?הכוונה, שבלב קשה לי אני לא מעונינת להיות בקשר איתה,אלא אם היא תתקשר ותרצה עזרה אני לשירותה אין לי בעיה עם זה,אני רוצה קצת התרחקות ושקט נפשי כמו שכתבתי אמי למרות 82 שנותיה היא אישה חזקה השנים עושות את שלהן ליבי כואב על אימי אבל אני רוצה התרחקות למרות שאחותי שלידי חושבת כמוני מה דעתך תאירי את עיני תודה רבה רבה.

שלום, אני לא רואה שום סיבה למנה ממרומי גילה וגילך לא תוכלי לדרוש ולממש לעצמך קצת שקט נפשי. אני חוששת שאולי את מחפשת לגיטימציה חיצונית לעשות את זה, אבל מבפנים מאוד אמביוולנטית לגבי הרצון הזה. מצד אחד יש לך את כל הסיבות לבקש שקט מאם שתלטנית ולא ישרה שהקשר איתה מכביד עלייך, ומצד אחר את גם עדיין תלויה בה רגשית, זקוקה לאישורה ורוצה לדאוג לה כדי שלא לחוש רגשות אשם. שאלי את עצמך מה יקרה אם תממשי לעצמך קצת ריחוק ממנה? מה המחיר שיהיה עלייך לשלם ומדוע את כה חוששת מפניו? אני חושבת שבשלב שבו את והיא נמצאות בחייכן עדין לנהל מרחק כזה לא באופן הפגנתי ופוגעני, ומבלי לעשות מזה דרמה גדולה. הרי את מצהירה שאת מתכוונת להמשיך לסייע לה בענייניה הפיזיים, לא? נסי פשוט בהדרגה לצמצם ביקורי חולין ולצמצם שיחות טלפוניות עד שתרגישי שאת יוצרת מרחק מתאים שמקל עלייך ועליה.אני חושבת שזה שבהחלט חופש שאת יכולה לקחת לעצמך מבלי לחוש אשמה ופוגעת.