משבר בנישואים

שלום אני נשואה 3 שנים.יש לנו בן מקסים שנה וחדשיים. גם לפני הולדת הבן היו לנו וויכוחים וריבים לא משמעותיים, אבל מאז הלידה אנחנו לא מספיקים לריב ורבים בעיקר רק על שטויות, כמו שינמיך את הטלויזיה כי אני רוצה ללכת לישון וזה מפריע לי אבל הוא בדיוק רוצה לראות איזה תוכנית או שאני מבקשת שיעזור לי לקלח את הבן שלנו אבל הוא רוצה לשבת אחרי יום עבודה ולנוח (למרות שגם אני עובדת משרה מלאה ואחרי זה כל הטיפול בבן שלנו גם עליי). אני מרגישה כאילו אין ביננו תקשורת מינימלית.כאילו הצד השני בכלל לא שומע אותי. כל דבר שאני אומרת מתקבל בצעקות מיידיות. וכל פעם הטונים רק עולים. אנחנו באים מתרבויות שונות מאוד, מה שבטוח לא תורם להבנה הדדית. אני מנסה לדבר עם בעלי אחרי הריב, אבל זה כל פעם חוזר אלי, כל פעם בעלי מנסה לשכנע אותי שרק אני אשמה בכל הריבים שביננו. נסיתי גם לא לפתח ולדבר על הריב שהיה, אבל זה גם לא עוזר. אני מרגישה שהפער ביננו הולך וגדל.ואנחנו נשואים רק 3 שנים. זה נראה שהקשר ביננו רק הולך ומדרדר. אנחנו רוצים לשפר אותה אבל כבר לא יודעים איך. אודה לכם על עצה כלשהיא. תודה

מאשה היי, בתור אישה נשואה כמה שנים, אני יכולה להגיד לך- זה קורה במשפחות הכי טובות, לכל זוג יש דברים שהוא צריך לפתור השאלה איך עושים את זה. עצם העובדה שזה על דברים "שטותיים" לא הופכת את הריב לשטותי, העניין הוא איך מתמודדים, גם אני ובעלי היינו רבים על דברים כאלה ולפעמים עדיין, גם דברים כמו הנמכת טלוויזיה או אפילו דברים של אוכל, אני קונה רק טבעוף (עוף ללא אנטיביוטיקה) והוא לא. בעיני בכל דבר צריך לבוא בגישה- שנינו אשמים בכל ריב, לפעמים האחד יותר ופחות אבל צריך שניים בשביל טנגו, שניכם ביחד צריכים לעבוד על המערכת יחסים. אני לא מכירה לא אותך ולא אותו, אבל זאת מערכת שצריך לתחזק- בעיני לכו לאיש מקצוע שיעזר לכם...אם יש רצון ומודעות לבעיה זה כבר קצת יוצר מחצי פתרון. בהצלחה

שלום לך, לידת ילד משנה את שיווי המשקל במשפחה, בתוך זה את היחסים בין בני הזוג ולעיתים קרובות גם את היחסים עם משפחות המוצא- יש לחצים חדשים, ציפיות ואכזבות שבאות יחד איתם, פניות פיזית ורגשית פחותה יותר לתחזוק הזוגיות והתוצאות עשויות להיות כל דבר בין טלטלה והתחזקות להרסנות ופרידה ממש. במידה רבה הדברים תלויים בחוסן של הזוגיות שהיה עוד קודם ווביכולת של שני בני הזוג להתגמש אל מול השינויים ולנהל אותם בצורה טובה. אני חושבת שאם את סובלת במידה רבה ומרגישה שהדברים רק הולכים ומדרדרים, 3 שנים זהו פרק זמן מספיק ארוך כדי להחליט לקבל עזרה מקצועית. ממליצה לפנות למטפל שיעזור לכם בקשיים שניצבים בפניכם.