פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות. לפורום הפעיל - פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
23630 הודעות
11817 תשובות מומחה
17/05/2007 | 18:27 | מאת: אבי

האם סוליאן יכול לעזור לסכיזופרניה פשוטה ללא עבר או הווה של סימנים חיובים או פסיכוזה. על איזה תרופה אתה ממליץ לבעיה זאת חוץ מלפונקס רספירדל וזיפרקסיה וסרווקאל ופלונקסוואל וסמאפ ומודל וכל התרופות האנטי דיכאון שקימות מחכה לתשובה תודה רבה על העזרה

18/05/2007 | 13:53 | מאת: דור

שלום רב השאלה המרכזית אם יש לך סכיזופרניה. זה מאד מסובך לאבחן סכיזופרניה רק עפ"י סימנים שליליים ואז יש גם סיכוי גבוה לאיבחון שגוי. בסכיזופרניה קיימת הדרדרות קבועה ומתמשכת של תפקודים קוגנטיביים, רגשיים והתנהגותיים. אם זה המצב אצלך אז כדאי לחפש טיפול שיעצור את ההדרדרות. התרופות נגד סכיזופרניה משפיעות בעיקר נגד הפסיכוזה ומעט מאד נגד הסימנים השלילייים. בברכה

19/05/2007 | 14:02 | מאת:

לאבי התרופות מהדור החדש עשויות לעזור גם לסמנים שליליים, כך גם התרופות שציינת ובמיוחד הסוליאן. שבת שלום דר' גיורא הידש

17/05/2007 | 15:36 | מאת: תמרה

אני לוקחת חצי מ"ג ריספרדל במשך חצי שנה בערך,אחרי שבמשך שנה וחצי לקחתי מינון גבוה יותר,והייתי בהתחלה במינונים ממש גבוהים.השאלה שלי האם באמת אני צריכה את זה?יש כאן תופעה מוזרה לדעתי.אם אני אפסיק את הריספרדל נראה לי שבהדרגה זה יביא לי את המצב המאני,מצד שני האם חצי מ"ג מונע את המאניה?! אשמח לשמוע את דעתכם בעלי הניסיון וכמובן את דעתו המקצועית של דר.הידש.תודה.

19/05/2007 | 14:01 | מאת:

לתמרה את התשובה הנכונה לגביך את יכולה לקבל רק מהרופא המכיר אותך. מינון של חצי מג' הוא באמת מינון נמוך ואולי צריך לעלות במינון? מאניה עלולה לחזור ולדעתי כדאי לעשות הכל כדי שהמאניה לא תחזור שבת שלום דר' גיורא הידש

17/05/2007 | 15:10 | מאת: מירה

יש לי חבר קרוב שחולה במניה ומטופל בליתיום, לאחרונה הוא החל לשתות אלכוהול 2-5 פעמים בשבוע, בפעמים אלו הוא מתחיל להתרגש ולבכות מכל דבר, הוא גם נהיה עצבני ולא מפסיק לדבר, הוא לא הדרדר למצבי אלימות אבל לפעמים הוא מאוד קרוב (הוא עוצר את עצמו ). אני דואגת לו ומטיפה לו כל הזמן להפסיק לשתות. מה לעשות?

19/05/2007 | 14:00 | מאת:

למירה אכן השתיה של אלכוהול עלולה להיות מסוכנת מאוד וחייבים לדאוג שיפסיק. צריך לערב את האנשים הקרובים אליו, הורים, אחים וגם את הרופא המטפל. שבת שלום דר' גיורא הידש

17/05/2007 | 12:07 | מאת: אילן

שלום ד"ר, בשבועיים האחרונים בשל הדרדרות מסויימת במצבי, התחלתי ליטול Xanax במינון של 1 עד 1.5 מ"ג ליום ובחלק אחר מן הימים כשאני לא נוטל Xanax, אני לוקח קלונקס, לרוב 0.5 מ"ג ולעיתים 0.5 מ"ג פעמיים ביום. אני מפחד מהתמכרות לתרופות הללו. ושאלתי היא האם המינון שאני נוטל הוא גבוה ואחרי כמה זמן ישנה התמכרות? תודה מראש, אילן.

17/05/2007 | 23:06 | מאת: דור

שלום רב הקסנקס יותר ממכר מהקלונקס ורצוי להמנע ממנו לחלוטין. קסנקס 1 מ"ג שקול לקלונקס 2 מ"ג וזה לא מעט. בהחלט כדאי לצמצם את המינונים וגם להסתפק רק בקלונקס שהוא פחות ממכר ופחות מזיק לטווח הארוך וגם אז לא לקחת בקביעות. תלות מפתחת אחרי מס' שבועות אך סבילות (צורך לעלות במינון) אחרי מס' חודשים. בברכה

19/05/2007 | 13:58 | מאת:

לאילן תודה לדור ומקובל שהתמכרות מתחילה אחרי שימוש קבוע של כחודש ימים. כדי להמנע מהתמכרות מומלץ ליטול את התרופות באופן לא קבוע רק לפי הצורך. שבת שלום דר' גיורא הידש

17/05/2007 | 11:24 | מאת: ארני

דוקטור שלום אני משתמש בציפרלקס כבר כמה שבועת ובריטלין כבר כמה שנים. בעוד שבוע אני נוסע לעבוד בארה"ב ולא ההיתי רוצה להפסיק לקחת את שניהם. שמעתי שבארה"ב ריטלין נחשב לסם נרקוטי . האם זה נכון? אם "יתפסו" אותי בשדה תעופה עם ריטלין וציפרלקס יעשו לי משהוא? יש איזה שהיא אפשרות לקנות את זה שם? או שאולי ההורים שלי ישלחו לי מהארץ ? הכי חשוב ולסיכום איך אני משתמש בריטלין וציפרלקס בארה"ב בלי לעבור על החוק? תודה נ.ב שאלתי בפורום בעיות קשב וריכוז ולא עזרו לי .

17/05/2007 | 20:25 | מאת: אמא רחוקה

כדי להיכנס לארה"ב עם תרופות רק צריך מרשם תקף ואז אין בעיות במכס. כמות אדירה של אמריקאים משתמשים בריטלין. לקנות שם צריך מרשם מרופא אמריקאי ואז כל בית מרקחת ישמח למכור לך. אם אתה עובד שם חוקי אז יהיה לך ביטוח והוא מכסה תרופות עם עלות מאוד נמוכה. אם ההורים ישלחו מהארץ לא בדואר אז זה לא חוקי . וכל זה עונה על השאלה באחרונה. אשמח לענות על עוד שאלות אם יש

17/05/2007 | 22:58 | מאת: דור

שלום רב אני מתאר לעצמי שיהיה לך ביטוח רפואי בארה"ב וכדאי לבדוק שהוא כולל גם פסיכיאטריה. כאשר תגיע לארה"ב תיצור קשר עם פסיכיאטר מקומי, הראה לו מכתב באנגלית מפסיכיאטר ישראלי עם האבחנות והתרופות והוא ימשיך את הטיפול משם ואילך. שתי התרופות שציינת נמצאות בארה"ב באותה קטגוריה שהן נמצאות בישראל. יכולים בשדה התעופה לבדוק אם אין לך סמים, אבל אם יצורף לזה מכתב באנגלית מפסיכיאטר ישראלי אז לא תהיה בעיה (אותו מכתב שממוען לפסיכיאטר האמריקאי). אם אתה רוצה לעשות את זה עוד יותר פשוט- בקש מהפסיכיאטר הנוכחי שישלח כבר עכשיו מכתב באנגלית עם סיכום טיפול, או העתק באנגלית של התיק הרפואי, לפסיכיאטר שאתה מתכוון להגיע אליו בארה"ב, להמשך טיפול. בברכה

לארני תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם. יש מעט מאוד עבודות על השילוב של ריטלין עם נוגדי דיכאון, ציפרלקס לדוגמא. מה הניסיון שלך? נסיעה טובה הידש

17/05/2007 | 09:31 | מאת: ריקי

לדור ולד"ר שלום אתם אומרים שלוקח זמן ללמיקטל לעבוד כלומר עד כחודשיים כי זה בהדרגה, וזה אומר להמשיך לסבול עוד כחודשיים שאולי יעזור ואולי לא. האם לא עדיף אם כבר לעבור למשפחת הטרציקלים כמו חזרה לפרימוניל או אלטרול? האם גם את זה אפשר לשלב אם הלמיקטל? ואיך יורדים מהויפאקס למעבר לאלטרול? מאוד מחכה לתשובתכם, כי אתם עוזרים לי יותר מהרופאים שלי שמאכזבים בתודה ריקי

17/05/2007 | 23:29 | מאת: דור

לריקי שלום, להמשיך עם ויפאקס+למיקטל או ויפאקס+ליתיום לחודשיים (ליתיום יותר חזק, משפיע יותר מהר, אבל יותר תופעות לוואי). אח"כ לשקול מה הלאה, בהתאם להשפעה, בהתאם לגיל שלך, מצב בריאותי כללי ועוד פרטים. בברכה

19/05/2007 | 13:54 | מאת:

לריקי לא אמליץ לך על הטיפול המתאים לך לפי מכתבים ברשת, אבל זה החיסרון של הלמיקטל, אפשר ליטול תרופה אחרת ממשפחת המייצבים כמו ליטיום, דפלפט או טגרטול. שבת שלום דר' גיורא הידש

16/05/2007 | 23:54 | מאת: יהלי

בת 23 קיבלתי פריזמה בשל דיכאון ומחשבות טורדניות במינון של חצי כדור ל-8 ימים ובמידה ואין תופעות לוואי להעלות לכדור שלם. לגבי ופעות הלוואי - עייפות ונטיות אובדניות היו לי גם לפני לקיחת הכדור אז העלתי כעבור 11 יום לכדור שלם ועתה חשה עייפות כבדה .. בקושי מצליחה לתפקד בבוקר אחרי הנטילה..וכמובן שלפסיכיאטרית בקופ"ח לא תהיה תשובה.. אז אני שואלת אותך.. מה לעשות? לרדת שוב לחצי או להמשיך שלם ולקוות שזה ישתפר?

18/05/2007 | 18:59 | מאת: ירון

ליהלי לעתים לוקח זמן עד שהגוף מסתגל לפריזמה, אפשר לחזור לחצי כדור, הרי אין שום דבר דחוף לעלות במינון, ואפשר לנסות ליטול את התרופה בערב או לחלק בוקר/ערב, מה שמתאים לך. שבת שלום דר' גיורא הידש

16/05/2007 | 21:40 | מאת: מ.ג

שלום רב. אני בת 29 ולומרות שלכאורה הכל טוב אצלי בכל התחומים אני מרגישה כל הזמן שמצב רוחי ירוד, לא בא לי כלום, אני קמה בבוקר בלי חיוך ואין לי כוח. בנוסף לפעמים אני נתקפת חרדות ופחד ומרגישה כל הזמן בלחץ. אולי כדאי לי לקחת סרוקסט? האם זה יעלה לי את המצב רוח או יגרום לי רק לא להתרגש משום דבר? האם סרוקסט גורם לאפטיה? האם יש לו השפעה על חשק מיני? יאך יודעים מתי צריך להפסיק לקחת אותו? מה אתה ממליץ לי לעשות?

18/05/2007 | 18:57 | מאת: ירון

מומלץ שתלכי להתייעצות עם פסיכיאטר. בנוגע לשאלתך- אפשר לנסות תרופה ולראות אם היא עוזרת. אם היא לא עוזרת אפשר תמיד להפסיק ללא נזק. אם כבר את מתחילה בטיפול עדיף שלא תתחילי עם סרוקסט- הוא גורם לפגיעה יותר קשה יחסית בתפקוד המיני מכדורים אחרים וגורם יותר לעלייה במשקל מכדורים אחרים. אולי עדיף שתנסי רסיטל שיש לה הכי פחות תופעות לוואי (ציפרלקס תרופה כמעט זהה ויקרה ולכן עדיף רסיטל לדעתי).

19/05/2007 | 13:49 | מאת:

למ.ג. תודה לירון ואני מצטרף לדבריו. ירידה במצב הרוח עלולה להגרם מגורמים רבים ולכן חשוב האבחון המלא. חשוב לראות את המצב הזוגי-משפחתי, המצב החברתי, התעסוקה והעבודה, תחביבים, כל אלו בנוסף להיבט הפסיכולוגי. כלומר, צריך לראות את האדם כולו בסביבה שבה הוא נמצא. אולי הפתרון לאו דווקא בתרופות? שבת שלום דר' גיורא הידש

16/05/2007 | 20:35 | מאת: לאה

הסתכלתי באתר www.infomed.co.il על התרופה זיפרקסה וראיתי שהסיכון מפיתוח תלות בתרופה הוא נמוך. כלומר קיימת סכנה לפיתוח תלות בתרופה ואני לא ידעתי את זה. חשבתי שרק כדורי הרגעה כמו קלונקס יכולות לגרום לפיתוח תלות.

19/05/2007 | 13:47 | מאת:

ללאה הזיפרקסה אינה גורמת לתלות. שבת שלום דר' גיורא הידש

16/05/2007 | 19:55 | מאת: לינור

שלום ברצוני לדעת בתוך כמה זמן אני ייחשב כ"מכורה" לכדורים ממכרים-כגון כדורי שינה והרגעה. תודה

19/05/2007 | 13:47 | מאת:

ללינור לא כולם מתמכרים לתרופות הללו ולא כול התרופות ממכרות. באופן כללי מקובל ששימוש קבוע של חודש ימים בתרופות מקבוצת הבנזודיאזיפים גורם להתמכרות. אבל כמובן שהנקודה אישית ואת צריכה לראות האם את יכולה להפסיק אותן או לא. שבת שלום דר' גיורא הידש

16/05/2007 | 19:52 | מאת: לינור

שלום רב נטלתי כדורי ציפרלקס ולאחר מכן כדורי רמוטיב-שניהם השמינו אותי מאוד מאוד וניפחו לי את הגוף. ברצוני לדעת בתוך כמה זמן אני יתחיל לראות שינוי בגוף?הכדור העלה אותי 8 קילו...אני שומרת על תזונה נכונה,ואני כבר בלי הכדורים כחצי שנה-ואין שום שינוי. תודה.

19/05/2007 | 13:45 | מאת:

ללינור לעתים לוקח מספר חודשים עד שמתחילים לראות ירידה במשקל, כדאי להוסיף פעילות גופנית לדיאטה. שבת שלום דר' גיורא הידש

16/05/2007 | 15:18 | מאת: קרן

שלום דר' אני בת 29, יש לי אח בן 24 ואימא בת 54.לפני כחצי שנה אמא שלי פוטרה מעבודה שעבדה שם המון שנים.בתקופה האחרונה של עבודתה היו לה כל הזמן מחשבות שכולם שם נגדה וזוממים נגדה כל מיני דברים.זה התחיל עוד לפני כמה שנים כאשר פשטה שמועה אצלה בעבודה שיש שם מצלמות ומצוטטים להם לטלפונים(היא עבדה ברשת חנויות מאוד גדולה). היא בן אדם מאוד ישר אבל גם מאוד תמימה והיא פחדה שחס וחלילה לא "ילבישו עליה איזה תיק". עם השנים הפחדים שלה התגברו, ואני לא יודעת כבר מה היה נכון ממה שהיא סיפרה לי ומה היא המציאה(שלא בכוונה).היא רבה שם עם אנשים מסוימים ובסופו של דבר פיטרו אותה. אני הייתי כל הזמן לצידה וכאשר היא פוטרה היא פתאום התחילה להאשים אותי בכל מיני דברים.ועכשיו המצב מאוד החמיר - היא חושבת שכל המשפחה נגדה, שכולם מתעללים בה ורוצים שהיא תמות ורוצים את הכסף שלה (שאין לה).ועוד כל מיני דברים לא הגיוניים בכלל.אני אומרת לה ללכת לפסיכולוג והיא לא רוצה. נורא קשה לי לסבול את זה מכיוון שלי יש גם בעיות עם מערכת העצבים.אין לי סבלנות כבר אליה ואני מתפרצת עליה וצועקת,למרות שאני יודעת שאסור לצעוק עליה במצב שלה.אני פשוט לא יודעת מה לעשות ואיך לרפא אותה(אם זה אפשרי בכלל). עלי עוד לציין, שלפני 5 שנים לאמא שלי היה סרטן שד,וזה כמובן גם השפיע עליה היא כל הזמן פוחדת ואומרת שהיא חולת סרטן,למרות שהבדיקות שהיא עושה תקינות.היא נמצאת בפחד תמידי שהיא תמות(לצערי אבא שלי נפטר מלוקימיה וסבתא מצד אמא נפטרה מסרטן מי הגס). איך אני צריכה להתנהג איתה, ואיך לשכנע אותה ללכת לפסיכולוג או פסיכיאטר? הצרות רודפות אותנו כל החיים וזה לא פלא שאנחנו(גם אני וגם אמי) בדיכאון.אני מאוד רוצה לשנות את החיים שלי ורוצה לעזור לאמא שלי. אנא עזור לי

16/05/2007 | 16:58 | מאת: דו?רו?ן

בשלב ראשון כדאי יותר ללכת לכוון הפסיכיאטריה או לפחות לשכנע אותה ללכת לעשות בדיקות כלליות אצל רופא המשפחה ולספר לו על המצב אולי הוא יצליח לתת לה כדורים שיעזרו לה .הרבה סבלנות ותמיכה ולהמשיך לנסות "לשכנע" אותה ללכת לטיפול שיכול מאוד לעזור לה.

16/05/2007 | 19:40 | מאת: דור

שלום רב תיאורטית, את יכולה לעזור לה במגוון דרכים עדינות, אבל מעשית, כל פעולה שתעשי תתפרש על ידה בצורה מעוותת כאילו את רוצה להרע לה, כי זה חלק מהפרנויה שלה. למעשה, ייתכן שעדיף לך לא לעשות כלום, אלא אם המצב יתדרדר לאלימות או לאובדנות ואז חייבים להזמין פסיכיאטר לביקור בית או להביא אותה לבדיקה פסיכיאטרית. במקרים כאלה תיתכן הסלמה בתוך המערכת המשפחתית ולכן יש לפעול בכיוון רק אם קיימת תחושת מסוכנות פיזית מיידית וממשית. בברכה

19/05/2007 | 13:44 | מאת:

לקרן תודה לדורון, המצב לא קל וצריך ללכת על חבל דק של להיות איתה אבל לא לריב איתה. המטרה היא להביאה לפסיכיאטר ואת צריכה לחשוב מי יכול לעזור, רופא המשפחה? אחיך? אחים של אמא-דודים, חברים או כל אדם אחר שמבין עניין ויכול לעזור. שבת שלום דר' גיורא הידש

הנא מך ענה לי שלא מדובר בבעל ואישה האם יתכן שפחדיו וחרדיו של מסוים יעבור ואדם אחר אשר נמצא בקשר קרוב אליו. בתודה מראש ראי אשמח שתשיב לי גם על זה כי זה שאלה שבה בעקבות תשובתך.

לראי אנשים בקשר קרוב חשים אחד את השני אבל כמובן שהקשר צריך להיות קרוב מאוד. שבת שלום דר' גיורא הידש

16/05/2007 | 10:56 | מאת: זיוה

שלום רב, רציתי לשאול האם זוגיות חדשה יחסית(שנה) עם חולה דו קוטבי "ותיק" יכולה לשפר את מצבו . והאם ניתן לצפות שראייה אופטימית מצידו לנווט מהלכים לטובה ו"שליטה על המניה" לדבריו "באחריות מלאה" בתנאי שבת הזוג תומכת, אוהבת ומבינה עניין - יש מצב ?????

16/05/2007 | 17:32 | מאת: אמא רחוקה

בצורה הכי לא מקצועית שאפשר אני אומרת כן גדול!!!! אני ראיתי איך אהבה, אמון, ותמיכה ,הובילו את הבת שלי לדרך נכונה ,( למרות שאצל בי פולר צריך להוסיף נכון לעכשו כי המחר הוא נעלם) בכלל אהבה מחוללת פלאים הבת שלי כבר שנתיים מאוזנת וכולי תקווה שזה ימשיך ואני חושבת שלבן זוג יש בשפעה גדולה יותר מהורה

16/05/2007 | 19:55 | מאת: דור

שלום רב אם את אוהבת אותו אז אין בכלל שאלה אבל אם יש שאלה אז אולי זה לא בשבילך? האם את מעוניינת להיות כל החיים המטפלת שלו- לטפל, לדאוג ולהשגיח עליו? אין ספק שאת יכולה לקדם אותו ואם זה משתלב יחד עם תפיסת הזוגיות שלך כלפיו אז מה טוב. בברכה

16/05/2007 | 21:09 | מאת: מיכאל

הי זיוה... החיים הם לא תעודת ביטוח, ואי אפשר להבטיח כלום ב"אחריות מלאה", בטח לא בהפרעה דו-קוטבית. הסיכון קיים ואת צריכה לקחת אותו בחשבון, אם את עוסקת בחשבונות, ורוב האנשים עוסקים בכך. אנשים עם הפרעה דו קוטבית, כמוני למשל וכמו רבים אחרים, מתנהגים כאחד האדם לחלוטין, לאורך רוב חיינו, אבל הסכנה שלתקופה מסויימת לא נתנהג כאחד האדם, ואף נצטרך להתאשפז, לא נתפקד, ונזדקק לתמיכה רבה ויהיה קושי רב להיות בחברתנו, קיימת. מצד שני, הסכנות האלה קיימות אצל כל בן אדם! בברכה מיכאל

16/05/2007 | 21:56 | מאת: אמא רחוקה

אהבתי את התשובה אולי נשים אותה בכותרת למעלה אין יום שמישהי לא שואלת אם כדאי לחיות עם חולה ביי פולר יש גברים בישראל שהם לא ביי פולר או שכולן יוצאות כם אותו אחד ןאולי זו דרך חדשה להבהיל בחורות שרוצות חתונה

17/05/2007 | 06:22 | מאת: תמימי

דור היקר לא כל מי שנשוי לדו קוטבי הופך ל"מטפל" שלו. למעשה, בזוגיות, הגבר מטפל באישה, והאישה בגבר, לסירוגין, והם תומכים זה בזה כל אחד בדרכו הייחודית. היותו של אדם אחד מאובחן כסובל ממחלה דו קוטבית, לא הופכת אותו לפחות כשיר להעניק תמיכה, אהבה וטיפול בבן הזוג שמן הסתם סובל מבעיות אף הוא. האם אתה מכיר אדם עלי אדמות שאינו סובל, או סבל, מסוג כזה או אחר של קשיים- גופניים, פסיכולוגיים או אחרים? יום טוב תמי.

17/05/2007 | 15:31 | מאת: אמא של

אני ממש מתנגדת למה שדור אמר , שאת כביכול תהיי המטפלת שלו.יש אפשרות לחיות חיים רגילים כל עוד האדם מטופל ולוקח את התרופות שלו.יכול להיות שאם פה ושם יהיה משבר כלשהוא את תידרשי לתת יותר.אבל לדעתי זה לא שונה מבעיות אחרות שיש לבן זוג.צריך גם להסתכל על האדם עצמו ועל אופיו .המחלה היא לא האדם!הכל עניין של השקפת עולם על החיים.

16/05/2007 | 10:06 | מאת: דורה

שלום דר' הירש בני בן 17 מקבל את הכדור זיפרקסה לאחר שימוש בסמים שהתוצאה מכך היה מצב של פרנויה כ 3 חודשים קיבל רספרידל שלא עזר לסדר את הראש. מאז שהתחיל לקבל את הזיפרקסה מצבו השתפר והוא נמצא כעט באישפוז יום לערכתי לעוד חודש. שאלתי הנער השמין ב7 קילו מאז שהתחיל עם הזיפרקסה . מה עושים? הוא בדיאטה שלא עוזרת. עושה ספורט החדר כושר ולא יורד במשקל ... מי שפוגש או מבקר אותו דבר ראשון אומר "נורא שמנת". עכשיו כשיצא סוף סוף מהפרנויה . הוא נכנס לדיכאון בגלל ההשמנה. מסתובב עצוב ובוהה.מה עושים האם יש כדור להורדה במשקל שאיפשר לקחת עם הזיפרקסה. זה ממש כדור שלג יוצאים ממצב אחד ונכנסים למצב שני. מודה לך על הסבלנות על התשובות הקודמות שממש עזרו בידע ,הרגיעו ונתנו תיקווה. מצפה לתשובתך ומודה לך . דואגת מאוד

19/05/2007 | 13:33 | מאת:

לדורה אם זו את שכל כך דאגת לבן אז באמת שאני זוכר ויופי שהבן מרגיש טוב יותר. הזיפרקסה עלולה לגרום לעליה במשקל, בדרך כלל העליה נבלמת אחרי כ- 6-7 ק"ג אבל לא תמיד. כמובן שחשוב להקפיד על דיאטה וספורט אבל כפי שכתבת זה לא תמיד עוזר. אפשר להתיעץ עם הרופא המטפל לגבי טופמקס שעוזרת לרדת במשקל ועשויה להתאים. אבל, שוב זו תרופה נוספת והייתי מתלבט מאוד. שבת שלום דר' גיורא הידש

16/05/2007 | 09:58 | מאת: דודו

ד"ר שלום בן 40 לאחר תקופה של חרדות על רקע בריאותיות מעין היפוכונדריה התחלתי לפני כתשעה חודשים דווקא בהמלצתך ועל כך תבורך לקחת ציפרלקס 10 מ"ג השינוי חל במהירות וכל יום בירכתי את החלטתי וגם המלצתי בכל אופן היום תשעה חודשים אחרי יש לי סיפטומים כבר יומיים של זרם ברגלים ומעט רעד בבוקר סיפטומים אלו מוכרים לי מתקופה של לפני הטיפול. מהי לדעתך הבעייה והאם יש אפשרות כי ההשפעה פגה לתשובתך אודה יישר כוח

19/05/2007 | 13:33 | מאת:

לדודו יופי שאתה מרגיש טוב וגם מעדכן אותנו, אבל אני מקווה שאתה גם בטיפול של רופא לא וירטואלי!! הציפרלקס למרות השפעתה הרבה היא תרופה עדינה, לכן עלולים להיות עליות וירידות במצב, לא הייתי מתרגש מיום יומיים של עליה בחרדה ובתופעות גופניות. התרופה לא הפסיקה להשפיע ומשפיעה כרגיל (לא פחות) ואפשר לחכות ולראות מה קורה. שבת שלום דר' גיורא הידש

16/05/2007 | 09:20 | מאת: חנניה

מהו המינון היומי המקסימלי האפשרי? תודה.

16/05/2007 | 16:43 | מאת: דו?רו?ן

תלוי בהתויה למצבי חרדה המינון המירבי הוא עד 80 מ"ג.

16/05/2007 | 21:31 | מאת: חנניה

17/05/2007 | 23:33 | מאת: דור

שלום רב היצרן מפרסם עד 80 מ"ג ליום אבל יש פסיכיאטרים שנותנים יותר עבור OCD (עד 120 מ"ג ליום). למעשה אין נזק במינון של 120 מ"ג ליום אלא רק עוד תופעות לוואי. תתיעץ עם הפסיכיאטר המטפל לגבי המינון שמתאים עבורך. בברכה

16/05/2007 | 06:47 | מאת: יעל

אני חייבת לומר לך משהו...האימרה שלך נשמעת די מתנשאת- "את בטח סובלת מאוד". מאיפה לך ? עד כמה אני סובלת ומדוע? זה שהפורום לך עוזר, זה לא אומר שלהרבה אנשים אחרים הוא הזיק!!! ואני לא מדברת רק על הפורום הספציבי הזה אלא, על כל הפורומים שעוזרים כביכול ונותנים מענה ותמיכה פסיכולוגית, עלאק! ושוב, ראי גם התגובה שלך היא לכאורה לכשעצמה לא במקום ואף לא יעילה בלשון המעטה. את אינך מכירה אותי ולא את סיפורי. אני שמחה כי מצאת לך מקום מנחם מעין זה...שקורא אותך, מחמם את ליבך בשעות בדידותך ויותר מכך מצאת לך כאן חברים ותמיכה שאינם בחייך (ע"פ המשתמע מדברייך). אני יכולה רק לאמור ולהוסיף כי האינטרנט בכל הנושא של פיתוח קשרים והתייחסות אישית עלולה להזיק ולפגוע אף ביכולות האינטימיות שנוצרות בקשרים ממשיים. כל טוב לך ..אמא רחוקה

16/05/2007 | 19:50 | מאת: תמימי

יעל יקרה את מעלה נושא מאד חשוב, והוא השפעת הוירטואלי על הנפש. נושא שאנשי המקצוע עדיין לא חקרו בצורה מסודרת ואכן בהרבה מקרים נעשו נזקים רציניים למשתמשים, בלי שום יכולת לקבל מענה או לתת את הדין על הנזק שנגרם. יחד עם זאת אמא רחוקה מתייחסת לפורום הזה, שנותן לה חוויה מוגנת ונותן מענה לקשיים ותחושת תמיכה ושיתוף של אנשים בבעיות דומות. לדעתי יש מקום להניח לעיתים לוירטואלי, אלא שלפעמים הדברים מאבדים שליטה... כמתמכרת אני מדברת. וכנפגעת. יש מקום גם ללמוד יותר את הנושא מבחינה מקצועית, לנסח קוד אתי של מה עושים במצבי משבר, ובעיקר לנסח גבולות ברורים וחוקים מסודרים שאינם משתנים תדיר בנוגע לתוקפנות, לטרוליות, לאנשים רגישים שהופכים לשעיר לעזעזל, לתגובות שאינן מכבדות את האדם שמאחורי המחשב. לגבי הכעס שלך על מתן אבחנות ברשת, זה מובן לי מאד. יחד עם זאת לפעמים ניתן להשתמש במידע כמרגיע, ולא תמיד יש עיסוק יתר במה פתולוגי ומה לא תקין. הפורום הזה הוא בעיקרו מתן מענה על מחלות פסיכיאטריות ועל תרופות ועל נושאים נוספים. אני אישית מצאתי כאן הרבה מקום, תמיכה ויכולת לביטוי. הלוואי ונוכל לעזור לך יותר להשתחרר מהכאב ומהכעס המוצדק, ולחזור לעוצמתך וכישוריך הבלתי ניתנים לספק. תרגישי טוב תמי.

16/05/2007 | 21:14 | מאת: מיכאל

הי יעל... גם טיפול פסיכיאטרי רגיל שנעשה במרפאה או בבית חולים יכול להזיק מאוד, לגרום לנזקים נפשיים וגופניים עצומים. גם טיפול פסיכולוגי יכול לגרום לנזקים קשים. צריך לקחת את הדברים בפרופורציות, הפורום הזה הוא בבירור רק כלי למידע נוסף על הטיפול במציאות, וברור לכולם שהמגבלות שלו רבות מאוד. אני מצטער שנגרם לך נזק, אבל אני לא חושב שזה נובע בגלל הכלי (האינטרנט), אלא בגלל סיבות אחרות. בברכה מיכאל

16/05/2007 | 21:49 | מאת: אמא רחוקה

אענה לך כמו שאני עונה לבנות שלי love you

17/05/2007 | 17:08 | מאת: שם חסוי

יעל יקרה, אפשר לומר שגם אני נפגעתי בצורה קיצונית מדברים וירטואלים שנאמרו, פה, ממש מתחת לאף של כולם, אף אחד לא שם לב בכלל, ולקח לי כשלוש שנים רק להתחיל להבין ולהשתקם. ולא מדובר בטרולים. ניסיתי לשוב לכתוב אחרי התקופה הזו במקום אחר, אחרי תקופה של הרבה עבודה עצמית, וגם שם התחלתי לראות שמשהו כזה מתפתח, שאני לוקחת חומר מהפורום ומשתמשת בו בלי לדעת למטרות שיחסלו אותי לגמרי. כל-כך קל לשחזר מהאינטרנט את הזבל של פעם במיוחד לאור אכזבות אחרות שאופפות אותך. לחזור לחוויות ההן בעוצמות ההן. בפעם האחרת ניסיתי להיות חכמה יותר. שמתי פעמיי ותפסתי מרחק. במקום הדחף העצום לתקוף. יכולה לומר לך שמן הצד התבוננתי במה שקורה בפורום הזה ובחברים שלו ונשמתי פרחה מרוב קנאה לראות את כל האנשים הנעזרים והמתמוגגים מאושר ומאהבה. צרות עין ממש אשר הובילה אולי באיזה מקום לרצות לבוז בגדול לכל זה. לכולם שהם מקבלים. מתמוגגים מהכלום הלא שווה, ואולי מזיק הזה כביכול שהם רואים בו המון המון. מה לי ולזה. אבל אני יודעת, והיום זו חווייה די זרה לי, שיש אנשים ששיטוט בפורומים נראה להם ואולי באמת מועיל. אולי הם כן מצליחים להפיק ממנו משהו טוב. קצרה ידי. הלוואי והיו מבינים יותר דווקא את הצד השונה והרגיש במיוחד שנפגע מאד קשה. הרמתי ידיים בקטע הזה, לא רואה את עצמי מצליחה להסביר את החוייה הפנימית מבלי להרגיש שמישהו שם מבטל אותה. ובכל זאת נכנסתי לכאן, בחרתי ממש במקרה בהודעה שלך, ורשמתי כאן בפורום אחרי מי יודע כמה זמן שלא העזתי. המון המון זמן. אולי הפעם זו טפשות גדולה מצדי, מקווה שזה לא יפגע בי. מפחיד מאד מאד מאד מאד.

18/05/2007 | 09:09 | מאת: יעל

אני מבינה אותך ומאמינה כי הכאב יעבור עם הזמן. אך שאלה לי אלייך- למה את ממשיכה לקרוא באותם פורומים שפגעו בך? אני למשל, עזבתי את אותו הפורום ולא חזרתי לחשוף את עצמי באופן כזה שיפגע בי. המשיכי בחייך....אולי עם טיפול מכיל והזמן יעשה את שלו. כל טוב

16/05/2007 | 06:41 | מאת: מרב

בהמשך לתשובתך, דוקטור, החולה טוענת שלא היתה לה בריחה, לפני אישפוזה. זאת אומרת לפני נטילת התרופות הפסכיאטריות.

19/05/2007 | 13:17 | מאת:

למרב עניתי לך בשאלתך המקורית שבת שלום דר' גיורא הידש

15/05/2007 | 23:37 | מאת: eyal

שאני הולך להשתגע אני לא יודע מה לעשות עם עצמי הראש לא רגוע הכאבי הראש האלה כבר שיגעו אותי אין לי מנוח כל מה שאני שומע ניכנס לי למוח ומשגע אותי ואין לזה מרפא הכדורים לא עוזרים ואני לא רוצה להגיע לבית חולים אבל אין לזה מרפא אני רוצה למות בחיים לא היה לי את הסיפטומ הזה מחשבות שליליות בילבול זיעה כאבי ראש נימעס לי כבר אני חושב שאני בדרך של אמא שלי שהביאה לי את הגנים המחורבנים האלה שהורסים לי את החיים בלי הנאה אהבה רק סבל מה אני צרייך לעשות??????

16/05/2007 | 00:52 | מאת:

לאייל אם הדברים נמשכים גם בשעה זו אין ברירה אלא להגיע לרופא בחדר מיון כדי שיבדוק אותך ויקל עליך, בודאי שאפשר להגיע לחדר מיון גם כעת בלילה. אני מתכוון לחדר מיון של בית החולים הכללי הקרוב לבית שלך. תשמר על עצמך כל טוב דר' גיורא הידש

15/05/2007 | 22:29 | מאת: ראי

המידה ולא מדובר בבע ואישה האם יתכן מצב שבו פחדיו וחרדיו של אדם אחד יעבור לבן אדם שנמצא איתו בקשר קרוב.

16/05/2007 | 00:50 | מאת:

לראי כבר שאלת את השאלה הזו ועניתי לך אתמול כל טוב דר' גיורא הידש

15/05/2007 | 22:08 | מאת: ש

אני מטופלת בציפרלקס. היום בבית המרקחת, הרוקחת נתנה לי ציפראמיל ואמרה שזה אותו הדבר. אולם, שמתי לב שהחומר הפעיל בציפראמיל הוא citalopram, ובציפרלקס הוא ecitalopram. מה לעשות? האם להשתמש בכל מקרה בציפראמיל? מה גם, שהציפראמיל הרבה הרבה יותר זול (למרות שהיא מיוצרת על ידי אותה חברת תרופות). מוזר.

16/05/2007 | 00:33 | מאת: דור

שלום רב 1. מדובר על שתי תרופות שונות ולכן לרוקח אסור להחליף ביניהם. 2. יש ויכוח בספרות מה ההבדלים, אם בכלל, בין השניים. כמו שאת מבינה זה נושא שנוי במחלוקת. היצרן טוען כמובן שיש הבדלים אבל יש לו אינטרס כי רק על הציפרלקס יש פטנט, בעוד שהפטנט על הציפרמיל נגמר מזמן. בברכה

לש. תודה לדור, בשתי התרופות יש את אותו החומר הפעיל, ההבדל הוא שבציפרלקס הוציאו חומר אחר שאינו פעיל ונמצא בציפרמיל. כך שרבים מעדיפים את הציפרלקס שהוא "נקי" יותר, אבל מצד שני כפי שנאמר החומר הפעיל זהה בשתי התרופות. בכל אופן, אין בעיה שתשתמש בציפרמיל עד אשר תשיג את הציפרלקס. כל טוב דר' גיורא הידש

15/05/2007 | 21:59 | מאת: יוסי

שלום רב אני לוקח ציפרלקס 10 מ"ג מזה 3 שנים. הכדור מאוד עזר לי בעניין הדכדוך והדכאון שהייתי בו . ולאחרונה אני מרגיש ירידה בהשפעת הכדור וגם הניסיון לעלות ל 20 מ"ג לא כל כך צלח ישנתי הרבה והרגשתי כמו זומביט ותופעת הלוואי של העייפות לא עוזבת אותי ויש מקרים שאני ישן כ- 14 שעות ביום. לאחרונה החלפתי פסיכיאטר ובהמלצתו הוצע לי לעבור לכדור פלוטין 20 מ"ג. לדבריו כדור זה נותן אנרגיה . א- האם נכון ומקובל הדבר להחלפת ציפרלקס בפלוטין . ב- האם לא הגיע הזמן להפסיק את הטיפול ? בתודה יוסי

16/05/2007 | 00:29 | מאת: דור

שלום רב 1. פרוזק=פלוטין היא תרופה יותר מעוררת מציפרלקס ולכן ההחלפה נכונה. 2. סיום טיפול בתרופות- רק אם אין לך סימפטומים בכלל תקופה ממושכת (חצי שנה לפחות). זה תנאי הכרחי. לפי מה שרשמת כאן נראה שלא הגעת לשלב זה. בברכה

16/05/2007 | 00:47 | מאת:

ליוסי תודה לדור, הנושא של סיום הטיפול הוא שאלה אישית שרק הרופא המכיר אותך יכול להשיב עליה, אבל כפי שציינת עדיין המצב אינו אופטימלי אז מדוע לחשוב על סיום הטיפול? הפרוזק והציפרלקס פועלים באותו המנגנון והפרוזק מעוררת יותר. אפשר לחשוב גם על מעבר לתרופה מקבוצה אחרת. כל טוב דר' גיורא הידש

15/05/2007 | 21:11 | מאת: דני

שלום אימי בת 70 לאחר אירוע מוחי, והתקף אפילפטי, מזה 6 חודשים. מטופלת בתרופות לייצוב הרעידות. מזה חודש אבד לה התיאבון, ללא חשק לאכול ואוכלת מעט מאוד, ידיים קרות. תוצאות בדיקות דם הן תקינות. רציתי לדעת האם יכול להיות שהיא נכנסה לדיכאון? ואיך אפשר לטפל בזה חייב לציין שיש לה בעיות זיכרון די קשות, ותקשורת קשה, דיבור עם גימגום היא לא נראית ניהנת נעלם לה שמחת החיים. אימי גם הולכת לישון מאוד מוקדם, מתעייפת מהר, וחסרת עיניין היא נראית "כבויה" האם ידוע על מצבים כאלה של דיכאון אחרי אירוע מוחי האם תרופה יכולה לעזור, למרות שהיא מוצפת בתרופות מייצבות הרבה תודה

16/05/2007 | 00:24 | מאת: דור

שלום רב דיכאון לאחר אירוע מוחי מאד נפוץ. הנוירולוג שלה בהחלט יכול לתת טיפול נגד דיכאון תוך התחשבות במכלול הגורמים (תרופות אחרות, בעיות רפואיות וכיוצ"ב). כדאי לידע את הנוירולוג בנושא זה ולבקש פתרון. בברכה

16/05/2007 | 00:44 | מאת:

לדני תודה לדור ואכן דיכאון שכיח במיוחד אם השיתוק הוא בפלג הגוף הימני. לעתים קשה לאבחן את הדיכאון ובמיוחד כאשר התקשורת עם האדם קשה. בכל אופן ישנה נטיה להתחיל עם תרופות נוגדות דיכאון אם יש חשד לכך. צריך רק לזכור שמתמיד צריך לראות את התמונה הכללית כיוון שרוב התרופות נוגדות הדיכאון עלולות למשל גם להוריד את הסף לאפילפסיה. כל טוב דר' גיורא הידש

15/05/2007 | 19:47 | מאת: יעל

אני מוכרחה לומר את דעתי בכל הנוגע להתכתבויות מאין אלו בפורום. איך אדם מלומד כמוך, חושב שהוא מסוגל לתת פרוגנוזות או השערות כאלו ואחרות למטופלים מבלי לראות ולהיפגש עמם?! אתה יודע...אני נמצאת היום במצב די קשה בדיוק בגלל הקיום של כל הפורומים הללו.. אני חוויתי גלישה פסיכוטית ברשת..שהובילה אותי למחשבות יחס...כל מה שנקרא, נבהלתי. חשבתי ואולי הזדהתי יותר מדי עם מה שנכתב לי ולאחרים. כיום אני בחרדה ולפי מה שכתבת תיתכן חרדה כרונית כזו לכל החיים, חיי מאוד הצטמצמו וכל זאת אודות לפורומים ולרופאים שעומדים בראשם. אני לא מבינה איך אדם טיפולי....חושב שיכול לעזור מבלי להפגש פנים אל פנים, לבדוק, לרכך את התגובות וכו'יב... אני די כועסת...כי לכאורה חיי ממש נהרסו עקב כך. כיום מסתובבות לי בראש כל הדברים והפרגנוזות שנכתבו כאן....לא תמיד יוצאים מדכאון פוסט פסיכוטי/ ייתכן נזק בלתי הפיך/ חרדה כרונית...וכו'.. לולא כל התכנים הקשים הללו , ייתכן כי הייתי מלאה תקווה שדברים ישובו לקדמותם ללא שאריות או נזקים אך, מרגע שתיתכן אפשרות כזו ולו הקלושה ביותר....אז אתה מבין כבר למה אני מתכוונת? כמו נבואה המגשימה עצמהף ההתכוונות היא כבר אחרת וכבר ידוע זה מזמן, שאמונה, חשיבה חיובית ותקווה היא 50% מהריפוי ערב טוב ומבורך

15/05/2007 | 23:28 | מאת: תמימי

יעל יקירתי אין לך מושג כמה אני שמחה שסוף סוף בוקעת האמת מתוך כל האבחנולוגיות שלך. את לגמרי צודקת. לגמרי לגמרי לגמרי. ואני איתך ואוהבת אותך ומאמינה בך מאד מאד תמי.

15/05/2007 | 23:32 | מאת: אמא רחוקה

אני לא מכירה אותך אבל אני בטוחה שאת סובלת וחבל לי ולהרבה אחרים הפורום ממש עזר ועוזר

ליעל טוב שאת כותבת את הדברים, ואכן חשוב לזכור שתמיד צריכים לשמור על מידה של זהירות. וטוב שאת מעוררת את תשומת הלב לנקודה זו. על זה אני יכול רק להודות לך. חשוב להזכיר את העיקר ואני מקווה שאת זוכרת שתמיד נכתב שהדברים הנאמרים הם כלליים ולא ניתן לתת אבחון או התייחסות לפרט מסויים ששואל, כך שתזכרי שכל הדברים שאמרנו הם כלליים ולא עליך אישית. חשוב מאוד לשמור על אופטימיות ותקווה וכפי שהתרשמתי ממך ומאישיותך בפורום בהחלט יש הרבה מאוד מקום לתקווה שיהיה טוב. כל טוב דר' גיורא הידש

15/05/2007 | 19:41 | מאת: שיר

שלום אשמח אם תוכל להסביר קצת על התרופה "זנקס". האם התרופה היא בעיקר למצבים בהם צריך טיפול ושיפור מיידי? האם ההשפעה שלה היא לאורך זמן? האם יש לה תופעות לוואי? אם כן, מהן? בברכה שיר

16/05/2007 | 00:32 | מאת:

לשיר הסבר מלא תוכלי למצוא בכל אינדקס תרופות, גם על ההשפעה וגם על תופעות הלוואי. מדובר בתרופת מקבוצת התרופות נוגדות החרדה ולכן היא עלולה לגרום להתמכרות בשימוש ממושך. התרופה בטוחה והקסנקס בהבדל מהתרופות האחרות בקבוצה יש לה גם השפעה נוגדת דיכאון. כל טוב דר' גיורא הידש

12/06/2008 | 06:16 | מאת: טום

מה הן תופעות הלוואי של הזנקס ומהי מטרתן העיקרית

15/05/2007 | 12:00 | מאת: ריקי

לדור ול"ר שלום - רוצה לשתף אותכם במה שהיה לי היום הייתי היום אצל רופא הסברתי לו שהתרופה הנ"ל לא עוזרת לי, הוא נתן לי מרשם של למיקטל בשילוב עם 300 מג' ויפקאס רציתי לשאול אם השילוב יכול לעזור, כיוון שכתוב באינדקס שזה נגד פירכוסים ואפליסיה. בנוסף התייעצתי עימו בקשר לאלטרול והוא אמר שזו תרופה ישנה מאוד הראשונה שיצאה שלא מומלץ מה דעתכם

לריקי שלום, השילוב של תרופה מייצבת (למיקטל) עם אפקסור=ויפאקס יכול לשפר את המצב כי הוא עושה אוגמנטציה (חיזוק) של ההשפעה נגד דיכאון. אני כתבתי לך בדיוק אותו דבר לגבי דפלפט או ליתיום אבל גם למיקטל זאת אפשרות. ההבדל שליתיום הרבה יותר חזק מלמיקטל. בכל מקרה צריך לעלות במינון של הלמיקטל בהדרגה כי תיתכן אלרגיה. פרימוניל (שנתן לך בעבר) יותר ישנה מאלטרול. זה שישנה לא פוסל אותה כי זה לא עניין של אופנה מה יותר חדש אלא שאלה של יעילות. עד היום האלטרול נחשבת לתרופה הכי חזקה במקרים של דיכאון קשה שלא הגיב לתרופות מהדור החדש. היתרון של התרופות מהדור החדש (SSRI, SNRI וכו') שיש להן הרבה פחות תופעות לוואי, יותר בטוחות לשימוש ולכן ניתן לתת אותן לטווח רחב יותר של אוכלוסיות שבעבר בכלל לא היו מטופלים. עם זאת, יעילותן פחותה במקרים של דיכאון חמור. ככל הנראה מדובר על סוג אחר של דיכאון, ולכן הוא מגיב רק לטריציקלים. בברכה, דור.

15/05/2007 | 23:13 | מאת: ריקי

דור כל היום חכיתי לתשובה זו, כי הייתי צריכה חיזוק ממך ומד"ר הידש, אני אתחיל מחר אם התרופה הנ"ל, רציתי לשאול אותך לאיזה מינון צריך להגיע? והאם לוקחים ביחד עם הויפקאס? אקווה שעם שילוב זה תהיה לי קצת הקלה ואם לא אעשה קמבק לתרופות הטרציקליות כנראה שרק זה מה שעובד עליי. מודה לך מאוד עבור תשובתך ריקי

15/05/2007 | 11:23 | מאת: דנה

שלום רב אני נוטלת מזה כחצי שנה לוסטרל במינון 50 מג ליום. מתכננת הריון בקרוב מאוד, מתי מומלץ להפסיק את נטילת הלוסטרל? תוך כמה זמן "מתנקה" התרופה ממחזור הדם? אין ברצוני לקחת שום סיכון ובהמלצת רופא החלטנו על הפסקה הדרגתית לקראת ההריון. מה דעתך בנושא ?? מה הוא נסיונך במקרים דומים ?? תודה!

16/05/2007 | 00:27 | מאת:

לדנה באופן כימי תוך שבוע את "נקיה" מלוסטרל ואם את רוצה להיות בטוחה אז אפשר לקחת שבועיים. בכל אופן הפסקת הלוסטרל היא הדרגתית כדי שאת לא תרגיישי תופעות שעלולות להיות מהפסקה מהירה יותר. אז אפשר להתאפק עוד חודש ואני חושב שתוך חודש תוכלי לסיים את הטפול בלוסטרל ולהתקדם להריון. בהצלחה כל טוב דר' גיורא הידש

14/05/2007 | 21:42 | מאת: אייל

שלום ד"ר הידש מזה מספר שנים אני נוטל את התרופות אפקסור XR 75,לוריוון וזודורם. שאלתי היא האם בקיום יחסי מין(אנו מנסים להכנס להריון) יכולה להגרם בעיה כל שהיא בעת כניסה להריון לעובר או לאישתי? בברכה אייל

16/05/2007 | 00:28 | מאת:

לאייל תמשיך ליטול את האפקסור כי האפקסור אינו פוגע באיכות הזרע וגם לא בחלק התורשתי שבזרע. כל טוב דר' גיורא הידש

14/05/2007 | 17:51 | מאת: אני...

כבת 47...בתקופה האחרונה נתונה ללחצים רבים אחת התופעות שיש לי עיקצוצים בפנים מעין נימול ובתוך העין וטיקים שאינם נראים רופאת משפחה מייחסת זאת למתח ואני תוהה מקבלת קלונקס 0.5 חצי כדור ליום תודה מראש

15/05/2007 | 00:45 | מאת: דור

שלום רב רופא מקצועי לבירור העניין הוא קודם כל נוירולוג. אחרי שיתן לך את דעתו, תוכלי לדעת אם רופאת משפחה צודקת. כמו כן, ייתכן שנוירולוג ימליץ על טיפול בתרופה אחרת. פני לנוירולוג לבדיקה ובירור הנושא. בברכה

16/05/2007 | 00:27 | מאת:

שלום, התופעות שאת מתארת בהחלט עלולים להיות ממתח וחרדה. לא כתבת כמה זמן את לחוצה וכמה זמן הסימפטומים, אבל אם הדברים מתמשכים יש לחשוב על אפשרויות טיפוליות נוספות. כל טוב דר' גיורא הידש

14/05/2007 | 17:48 | מאת: אדלן

אני סטודנטית הלומדת סיעוד.אני מחפשת אתר בארץ שמכיל מאמרים על מחלות פסיכיאטריות.אודה לכל מי שיגיש עזרה והכוונה. תודה מראש-אדלן

15/05/2007 | 00:38 | מאת: דור

שלום רב האתר של בי"ח גהה הוא האתר היחידי בעברית בנושא זה אשר נכתב ע"י אנשי מקצוע. http://www.clalit.org.il/geha/Content/Content.asp?CID=34&u=102 כמו כן, יש קבצי PDF שפזורים באתרים שונים בנושאים ספציפיים. אם את שולטת באנגלית אז כמובן שישנם מאות אתרים מקצועיים ולא קשה לאתר אותם. בברכה

לאדלן תודה לדור ותנסי גם את האתר של "בנפשנו" וגם של עמותת "אנוש". תסתכלי כמה דפים אחורנית ותראי את השם של - צביאל רופא, אני חושב שהוא כיוון למספר מקורות מעניינים. כל טוב דר' גיורא הידש

14/05/2007 | 01:01 | מאת: ראי

נהא ממך ענה לי על השאלה הזו.

16/05/2007 | 00:06 | מאת:

לראי אענה לך ברצון, רצונך כבודך, אבל היכן השאלה? כל טוב דר' גיורא הידש

13/05/2007 | 23:45 | מאת: אלעד לוינגר

למה אדרונקס לא נחשבת לתרופה יעילה כמו תרופות ממישפחת SSRI הרי כל אחת פועלת על מעכבת ניצול מחדש של מוליך עצבי אחד? מה הפרש השעות המומלץ בין מנה למנה? איך הכדור משפיע בעניין חרדה? מדכא חרדה או דווקא מעורר חרדה? האם אפשר לשלב עם רבע כדור מירו לשינה?

16/05/2007 | 00:05 | מאת:

לאלעד שאלה טובה, באופן תיאורטי האדרונקס צריכה להיות תרופה מאוד יעילה כי כל התכשירים הפועלים על הנוראפינפרין נחשבים ליעילים. בפרקטיקה המקובלת אנחנו רואים תוצאות קצת שונות. פרט לכך לאדרונקס יתרונות רבים, הוא מעורר ולא מרדים, אינו גורם לעליה במשקל ואינו פוגע במין. בכל זאת בגלל שהוא מעורר הוא עלול לעורר גם חרדה וגם הפרעה בשינה, לכן מומלץ ליטול אותו בבוקר ובצהריים וכך לא לפגוע בשינה. בהחלט אפשר לשלב עם מירו כדי לשפר את השינה. כל טוב דר' גיורא הידש

13/05/2007 | 21:51 | מאת: מישהי

אני מפחדת כי יש לי את התסמינים למאניה דיפרסיה. איך אני יכולה לאבחן זאת באנונימיות?

13/05/2007 | 23:56 | מאת: אמא רחוקה

מנסיוני העגום אדם במאניה לא כל כך יודע שיש לו מאניה אתרוצה לאבחן בעצמך לא בריא אבל יש המון חומר בנושא ברשת אנונימיות תלכי לרופא פרטי

14/05/2007 | 06:30 | מאת: תמימי

אולי תתארי לנו כאן ממה את סובלת, נשתף אותך בתור ביפולריים ותיקים בחוויות שלנו, ונוכל לראות ולהחליט אם לקבל אותך למועדון האקסקלוסיבי הזה, או להשאיר אותך בחוץ? תרגישי טוב תמי.

14/05/2007 | 15:41 | מאת: דור

שלום רב, למה אנונימיות? דבריה של אמא רחוקה אינם נכונים. לא יכולה להיות אנונימיות בפגישה פנים אל פנים עם איש מקצוע כי הוא מחוייב עפ"י חוק לקחת את כל הפרטים האישיים שלך ולרשום את תוצאות הבדיקה. בדיקה פרטית מאפשרת לך לכאורה יותר פרטיות אבל לא אנונימיות כי הדברים נרשמים ונשמרים. צריך לציין שגם בקופת חולים מקפידים על פרטיות וחיסיון רפואי אבל יש יותר אנשים עם גישה לחומר. הדבר האנונימי היחידי זה למלא שאלונים באינטרנט שייתן לך אינדיקציה ראשונית אם הבעיה שלך דורשת בדיקה של איש מקצוע ולפי זה להחליט אם לפנות. בברכה, דור.

14/05/2007 | 20:01 | מאת: אמא רחוקה

אני כזכור לך חדשה בארץ אבל מהפורום הבנתי שאם הולכים לרופא פרטי אין דיווח לרשויןת בכל אופן בארצות הברית כל עוד לא הגעת לבית חולים אין רישום אז לפי זה הרבה אנשים יהססו ללכת לטיפול היכן צנעת הפרט

13/05/2007 | 20:42 | מאת: מרב

האם יתכן שבריחת שתן ןצואה הן תוצאה של טיפול פסכיאטרי?

15/05/2007 | 23:56 | מאת:

למרב לא כל כך הגיוני ולא שמעתי, אולי רק במקרה שהאדם כל כך רדום שאין לו שליטה? אבל גם זה נדיר. כל טוב דר' גיורא הידש

16/05/2007 | 06:30 | מאת: מרב

העובדה היא , לטענת החולה, שלפני אישפוזה ,לא היתה לה התופעה הזו. לכן שאלתי

13/05/2007 | 18:57 | מאת: lean

שלום רציתי לשאול האם כדורי שינה או הרגעה כמו לוריוון, ניתן לקחת מתחת ללשון וללא בבליעה? תודה

13/05/2007 | 19:39 | מאת: דור

שלום רב כדורי הרגעה מסוג וואליום, ואבן, לוריבן, קלונקס, ניתן לקחת במציצה מתחת ללשון. יש שטוענים שכך התרופה נספגת יותר מהר ומשפיעה יותר מהר. לגבי כדורי שינה- תלוי. החדשים כמו סטילנוקס=זודורם או נוקטורנו=אימובן לא ניתן לקחת בצורה הנ"ל ולכן חייבים לשתות אותם. בברכה

15/05/2007 | 23:55 | מאת:

ללין תודה לדור ואני מצטרף לדבריו לילה טוב דר' גיורא הידש

13/05/2007 | 17:56 | מאת: יעל

רציתי לדעת, אם לא מצליחים לצאת מדכאון פוסט פסיכוטי לאחר 3 שנים אזי זה אומר שאלו סימנים שליליים של המחלה?

13/05/2007 | 19:32 | מאת: תמימי

יעל יקרה נדמה לי שכדי שיוגדרו סימנים שליליים, צריך שוב סימנים חיוביים, ואולי פסיכוזה אחת אינה קובעת? מה שלא יהיה, שיהיה טוב תמי.

15/05/2007 | 00:05 | מאת:

ליעל שתי האפשרויות יכולות להיות, משך הזמן חשוב אבל אין זה הקריטריון היחיד. כל טוב דר' גיורא הידש

הנני בן 35 אשר עבר טראומה בלידה דבר שהודחק והוסתר ממני לאורך שנים. אציין רק כי נולדתי בלידת עכוז קשה בחודש שמיני,כשכולי כחול וחבל הטבור סביב צווארי. מבחינה שכלית אני מעל הממוצע ,אך מבחינה רגשית סביבתית קשה לי להשאר במסגרות,אופן הדיבור שלי מהיר ולא תמיד ברור,קשה לי ליצור קשרים אינטימיים ובינאישיים ואם ישנם אני קוטע אותם ללא סיבה מובנת,ונאמר לי שיש לי בעיה להקשיב לאחרים. על פי ייעוץ שקיבלתי מפסיכולוגית תעסוקתית נאמר לי כי כדאי שאעבור אבחון נוירו פסיכולוגי. מכיוון ואבחון זה איננו כלול בסל הבריאות עלותו גבוהה מאוד וייעודו עבור משרד הבטחון. אשמח לדעת אם יש טיפול פסיכאטרי תרופתי או פסיכולוגי למקרה מעין זה,והאם יש אבחון דומה שכלול בסל הבריאות או למבוטח בביטוח משלים.

ש יקר דווקא במקרה כזה, שתיתכן פגיעה נורולוגית, נראה לי שחשוב לעשות את האבחון כדי להחליט איזה טיפול לתת. אתה מבין, האבחון יכול לעלות על מקור הבעיה, ולהציע דרכי טיפול נכונות יותר. כי קורה שלאנשים יש סימפטומים דומים, אבל המקור הוא פגיעה אחרת במוח. לא שיש ידע מספיק בחקר המוח, אבל נראה לי שכדאי לגייס איכשהו תקציב לא יודעת איך, אולי הלוואה, אולי משפחה וחברים- כדי לדעת מה באמת נפגע בלידה, ומשם להחליט לאיזה טיפול כדאי לפנות ומה יהיה הכי יעיל עבורך. ככלל, אני מאמינה שאפשר לעזור לך. תרגיש טוב תמי.

לש. תודה לתמי ואני מצטרף לדבריה שהאבחון הוא העיקר. לא כל כך הבנתי כיצד טראומה בלידה קשורה למשרד הביטחון?? בכל אופן לאור הקשיים הרגשיים שאתה מתאר חשוב להגיע לאבחנה וטיפול גם בשביל עצמך. כל טוב דר' גיורא הידש

13/05/2007 | 13:40 | מאת: תותי

שלום שוב, אני מודה לך על הסבלנות, ועל השאתה ממשיך לי להרבות ולשאול. הפסיכיאטר והפסיכולוג מאוד נגד המשכת נטילת התרופה רק משום שזה מכניס למצב מאני, מבלי שום רצון לדון בכך או להקשיב ל"הגיון" שבכך. לגבי המחירים - זה הכל עניין של רווח והפסד. אני לא מזיקה לאף אחד אחר, אני שומרת על שינה תקינה יחסית, אני שומרת על ההוצאות שלי (בכדי לא להתפרע כמו בפעם הקודמת), אך הראש שלי מתרוצץ כולו והגוף גם כן. אני לא רואה בכך משהו רע, אני לא מפחדת שהדבר ידרדר כי אני חושבת שיש איזושהי שליטה לפחות על ההרגשה מתחיל להיות איבוד שליטה. השאלה העקרונית היא בעצם - למה אני צריכה להפסיק ללכת לפסיכולוג ולפסיכיאטר ולהמשיך לקחת את התרופות "בסתר" רק משום שהם לא מוכנים לקבל את הבחירה שלי במצב הזה? הרי המטופל שם את עצמו בפוזיציית מטופל, וזכותו שיהיה לו דבר או שניים לומר בעניין, אלא אם כן באמת הוא סובל משיפוט לקוי. שהרגשתי דיכאונית ממש עם מחשבות אובדניות ממש - כל שרציתי זה לקבל שוב את התרופה ש"תדרדר" אותי למצב מאני מידי, זה הדבר היחיד שיכולתי להרגיש שהיה נותן ערך לחיי, אז אולי יש בעיה עם התפיסה הזו באופן עקרוני, אבל שאתה בתחתית הבור, כל מה שאתה רוצה זה סולם, זה בכלל לא משנה מה יהיה בחוץ כשתצא.. אתה מבין?

13/05/2007 | 19:28 | מאת: תמימי

תותי, אני מבינה. ממש מבינה. בהחלט יש לך משהו לאמר כי בסופו של דבר זו הבריאות שלך, החיים שלך, ואת זו שתצטרכי לשאת בתוצאות. מה אני אגיד לך? הלוואי שתמצאי את שביל האמצע הנכסף, בין להרגיש חיונית, שמחה ומלאת חיים לבין מצבי הקיצוניות הללו של הנפש- גבוה מהיר ומסוכן או נמוך איטי ומסוכן לא פחות.... תרגישי טוב תמי.

14/05/2007 | 13:36 | מאת: דור

שלום תותי, האחריות על הטיפול היא תמיד של המטפל/הרופא ולא של המטופל/הפציינט. למרות שכיום הפציינטים יודעים המון על אבחנות ועל תרופות עדיין האחריות היא של המטפל. החוק בעניין זה מאד נוקשה וחד סיטרי, לטוב ולרע. זה לא קשור דווקא למניה, אלא לאחריות מקצועית, או רשלנות רפואית. אם הכדורים יכניסו אותך למניה, כאשר המטפל יכל למנוע זאת, זאת עילה לתביעה על רשלנות רפואית. אסור למטפל לתת לך תרופות שמזיקות למצבך הנפשי. אם את רוצה לקחת אותם ללא ידיעתו, אז אין בעיה, כי אז זה כבר לא על אחריותו ואת חופשיה לעשות מה שבא לך. את בחורה גדולה, אין לך אפוטרופוס ולכן את רשאית לעשות כמעט כל דבר. ישנם נושאים אחרים, שגם עולים כאן לעיתים קרובות, כמו בהקשר של התמכרות לכדורי הרגעה או כדורי שינה. זה עובד על אותו עיקרון, רק שבמקרה שלך זה הרבה יותר קיצוני וחד משמעי. בברכה, דור.

13/05/2007 | 11:25 | מאת: ריקי

שלום לכם, אחרי חצי שנה של מעבר מפרימוניל לויפקאס 375 ליום XR ללא הצלחה לצערי החלטתי שברצוני לעבור לתרופה אחרת, ולאור נסיוני אני מעונינת לחזור למשפחת הטריציקלים כמו הפרימוניל שהוא הכי עזר לי מכולם. האם לעבור לאוטרול? או טופרניל ? לפי מה שקראתי הם דומים לפרימוניל שלקחתי בעבר ויותר חזקים מהויפקאס XR ביום שלישי יש לי פגישה עם הפסכיאטר ורציתי לשמוע את דעתכם תודה ריקי

13/05/2007 | 19:37 | מאת: דור

שלום ריקי, זה נכון שטריציקלים יותר חזקים למי שיש לו דיכאון חמור ובמיוחד דיכאון אנדוגני. המינון של כל הטריציקלים עבור דיכאון הוא 150-250 מ"ג ליום. מתחילים מ-25-75 מ"ג ליום ועולים בהדרגה. פרימוניל וטופרניל זאת אותה תרופה שמיוצרת בבתי חרושת שונים. כאמור, ניתן לשקול גם אלטרול או דפרקסן. ההבדלים זה ביחס ההשפעה על הנוראדרנלין לעומת הסרוטונין וגם אם את צריכה תרופה שהיא יותר מעוררת או יותר מרגיעה. ישנן מס' מגבלות רפואיות שצריך לעקוב אחריהן כמו השפעה על פעילות הלב. בברכה

15/05/2007 | 00:00 | מאת:

לריקי תודה לדור ואנימצטרף לדבריו כל טוב דר' גיורא הידש

13/05/2007 | 09:24 | מאת: עוז

שלום ד"ר, לפני כ 7 שבועות העליתי מינון של ציפרלקס ל 20 מ"ג. המטפלת שלי המליצה להחליף ללוסטרל לאחר 4 שבועות אם לא ארגיש שיפור. החלטתי בהתייעצות עם המשפחה והפסיכולוג שעדיף להמתין עוד קצת ואולי לראות תוצאות חיוביות יותר. היום כאמור אחרי 7 שבועות יש שיפור אבל עדיין מידי פעם יש נפילות במצב רוח, חרדות. האם יש סיכוי שיהיה שיפור נוסף למרות שעברו 7 שבועות. מה דעתך על שינוי ללוסטרל 100 מ"ג והאם כאשר מחליפים עלולה להיות הרעה במצב? בתודה

14/05/2007 | 12:43 | מאת: עוז

המעבר ללוסטרל היה לפי המלצה של פסיכיאטר כמובן. אבל שכחתי אם עוברים לתרופה זו האם בבד אחת? 20 מ"ג ציפרלקס = 100 לוסטרל?

14/05/2007 | 23:58 | מאת:

לעוז שישת השבועות הם סטטיסטיקה כאשר כמובן שישנם אנשים שמגיבים לאט יותר וישנם כאלו שמהר יותר. כך שאם התחלת להגיב לציפרלקס אולי כדאי לחכות עוד קצת? ההשפעה של הציפרלקס תלך ותתגבר בחודשיים הקרובים וההשפעה המלאה היא אחרי כשלושה חודשים. לכן אין כעת טעם להעריך את ההשפעה, מה שחשוב שהתרופה החלה להשפיע. כל טוב דר' גיורא הידש

13/05/2007 | 08:58 | מאת: שלי

ניסיתי המון תרופות נגד דכאון וחרדה, תופעות הלוואי הקשו עלי, במיוחד ההשמנה, חוסר העיניין במין, והתחושה כאילו אני במאניה דיפרסיה. רגע אחד שמחה ולאחריו-מזילה דמעות מתוך יאוש. כרגע אני לוקחת סימבלטה(60 מ"ג) וקלונקס. אני חסרת מוטיבציה וחלשה גופנית ונפשית. אני בת 55 ומרגישה כמו בת 100... רק בקבר אזכה לשלווה? אם היה לי אומץ הייתי שמה קץ לחיי. אבל יש לי משפחה שאיני יכולה לעולל להם זאת. חוץ מזה הבריאות הכללית שלי בשפל כולל כאבים ותחושה של שפעת תמידית. אני בטיפול ומקיימת בדיקות כלליות כל חצי שנה. אבל נראה לי שאין לרופאים זמן בשבילי. אינני יודעת מדוע אני כותבת לכם. אבל איני יודעת כבר למי לפנות!

13/05/2007 | 19:30 | מאת: תמימי

ניסית טיפולים משלימים? לפעמים דיקור עושה פלאים, לפעמים שיאצו, לפעמים מסאג'ים שווה לנסות, מה כבר יש לך להפסיד? תחזיקי מעמד תמי.

14/05/2007 | 01:29 | מאת: שלי

תמימי, ניסיתי הכל הכל הכל.... יש למישהו עיצה בשבילי???

14/05/2007 | 22:35 | מאת: מירי 2

הי שלי כמה זמן את נוטלת סימבאלטה? לפעמים לוקח זמן (יותר מחודשיים) עד שמתחילים להרגיש את ההשפעה המירבית של תרופה. לי לקח עם סימבאלטה 3 חודשים עד שחלפו כל התסמינים והתחלתי להרגיש טוב, למרות מחירים של תופעות לוואי. לגבי התחושה של חולשה וזיקנה- האם את מנסה לעשות פעילות גופנית כלשהי? את בטח יודעת שצעידה נמרצת הינה דבר מומלץ ביותר, ואני יכולה לומר על עצמי שכשאני מתמידה בהליכה יום יום לפחות 40 דקות או שעה, אני מרגישה פתאום חיות ועירנות רבה. אני צריכה לעיתים להילחם בעצמי ובעייפות שמשרה התרופה בכדי לצאת לטבע להליכה. התקחי עצה זאת ממני? היא תעזור לך. לגבי טיפול אלטרנטיבי בנוסף- אם משהו טוב לך, ואת יכולה להרשות לעצמך- הפכי אותו לדבר קבוע. שיאצו זה נפלא בעיני. האם במשך היום את מפנה זמן ליצירה, או לימוד כלשהו, או מפגש של עשיה חברתית? קחי חוג כלשהו, דבר שאת אוהבת. בהתחלה לכי גם בלי חשק, הלחמי בחוסר החשק הזה בנקיטת פעולה - קומי ועשי גם אם רע ומר! ותראי כיצד תחזרי הבייתה. צעד אחר צעד. בעקשנות. הרבה נמצא בידינו וברצון שלנו להרגיש מחוברים לחיים. אני מבינה את הרגשתך ושולחת לך חיבוק מחזק. מירי.

14/05/2007 | 23:55 | מאת:

לשלי אכן ישנם "מקרים" שאינם מגיבים כל כך מהר לטיפול, במיוחד אם ישנה בעיה פסיכולוגית או משפחתית ברקע, במצבים אלו כדאי וחשוב להגיע לטיפול פסיכולוגי בנוסף לטיפול התרופתי. העייפות ותחושת השפעת עלולים להיות מהצימבלטה, אבל כדאי להגיע לחוות דעת נוספת שיתכן שתמצא מוצא ואת התרופה שתעזור לך. כל טוב דר' גיורא הידש

13/05/2007 | 06:19 | מאת: תמימי

אין דבר שלם יותר מלב שבור כך אומרים. כשהלב נשבר, זורח אור גדול שר אביתר בנאי. אז למה דליה רביקוביץ, שהביאה לנו כל כך הרבה אור היתה צריכה למות ערירית וגלמודה ספק התאבדה, ספק מתה משברון לב כשכולנו היינו צריכים לחבק אותה לערסל אותה, להודות לה על שירי העצב והגבורה שהנחילה לכולנו פרט לעצמה? למה כל הלבבות השבורים נשארים כל כך לבד בבדידותם עם הסודות השמורים בהם כגוויות עם האכזבות החוזרות ונשנות עם הציפייה, שהפעם זה יהיה אחרת וכל פעם, כמו גלי הים מתנפצים אל קירות המציאות המנוכרת, האטומה, המשתתקת תדיר מול סבל אנושי מול קריאה לעזרה מול שברון לבב? קשה כשסלעים נשברים קשה הרבה יותר כשאדם נשבר ומה שהכי קשה זו לא תחושת השיברון ברגע האמת אלא המוות שבא בעקבותיו כשאנשים חולפים על פני גווית האדם המפרפר ולא עוצרים להביאו לבית המרפא לא חשוב כמה הוא זועק שם, בכביש עד שנופח את רוחו ממש כמו בארצות הברית שם אדם יכול להשאר עם סכין נעוצה בליבו והאדם ממשיך בדרכו כדי שלא יבולע לו. סכינים בלב הם מדבקים, שיגעון גם בואו נתרחק מעלובי הנפש הללו פן תדבק בנו עליבותם. מה שהם לא יודעים, המתרחקים למינהם זה שבתוך הלב השבור יש כל כך הרבה אור שיכול לחלץ גם אותם מיסוריהם. שבוע טוב תמי.

תודה לך תמי, כרגיל משהו מרענן בתוך היובש של התרופות. הידש

13/05/2007 | 00:42 | מאת: גלי

13/05/2007 | 15:51 | מאת: דור

לא.

לגלי תופעות של OCD עלולות להופיע במספר אבחנות פסיכיאטריות כמו גם בהפרעות אכילה, במצב זה האבחנה היא של הפרעת האכילה ולא OCD. כל טוב דר' גיורא הידש

13/05/2007 | 00:04 | מאת: שולמית

ואם לא מדובר בעל ואישה אם גם במצב כזה יש מצב שפחדיו וחרדיו של אדם מסוים יעבור לבן אחר שמצוי איתטה בקשר בקרוב.גם את התשובה הנ"ל ניתן לפרסם בפורם הזה. תודה מראש ואשמח חמענה מהיר ככל האפשר.

14/05/2007 | 23:47 | מאת:

לשולמית לא הבנתי את השאלה, האם היא קשורה לשאלה ששאלת בפורום לפני כמה ימים? כל טוב דר' גיורא הידש

12/05/2007 | 20:32 | מאת: יעקב

שלום רב ד"ר הידש אני מנסה לאחרונה להיגמל מקלונקס לאחר שימוש של כמה שנים, כאשר זה מכבר שמתי לב שהוא גורם לי לתחושות אי שקט במוח כשמתקרב זמן נטילת הכדור. הפסקתי בהדרגה, ואני כשבוע וחצי ללא קלונקס. הגמילה מאוד קשה, פיזית ונפשית. רציתי לשאול אם ניתן להיעזר בזמן הגמילה בתרופה אחרת ממשפחת הבנזודיאזפינים, או שלענין זה הם אחד וזה נחשב כשבירת הגמילה. אמנם רשמו לי אוטרקס שזה ממשפחה אחרת והבנתי שאינו ממכר, אבל הוא לא ממש מיקל עלי. בתודה יעקב

12/05/2007 | 21:32 | מאת: לוקה בOCD וTS שעושה עבודת מחקר

טוב שאתה נגמל! מדובר בכדור ממכר! בהצלחה!

13/05/2007 | 00:43 | מאת: דור

יעקב שלום, לא רשמת איזה מינון של קלונקס לקחת ומה הסיבה שהחלטת להיגמל ממנו? אם מאד קשה לך ניתן לקחת אסיוול 2 מ"ג ליום לשבועיים ואח"כ 1 מ"ג ליום לשבועיים נוספים. זה יפחית את הסבל שלך באופן מיידי לחודש הקרוב. שים לב שגם האסיוול ממכר. אפשרות אחרת, לקחת טרזודיל 50 מ"ג או ג'ילקס 25 מ"ג שהם נוגדי דיכאון עם השפעה מאד מרגיעה ואינם ממכרים ולכן ניתן לקחת אותם גם באופן קבוע וממושך, בד"כ בערב לפני השינה. אוטרקס היא תרופה אנטי-היסטמנית מהדור הישן. מומחים להתמכרויות טוענים שיש התרגלות והתמכרות גם לאנטי-היסטמנים מסוג זה, למרות שפסיכיאטרים לא מכירים נושא זה ולעיתים ממליצים על פנרגן או אוטרקס שהם כאמור גם ממכרים. בברכה, דור.

14/05/2007 | 23:41 | מאת:

ליעקב תודה למשיבים, מבחינתך אין הבדל אם לוקחים בנזודיאזפין אחר, כמובן שעדיף הוואליום שמשך פעולתו ארוך. בכל אופן איני רואה בעיה ב"שבירת הגמילה" אפשר להגמל לאט כי אין לך מה למהר. אם תיטול פעם או פעמיים בשבוע קלונקס או וואליום אז אין מדובר על התמכרות. ואחר כך עם הזמן תוכל להפסיק לגמרי ללא קושי כל טוב דר' גיורא הידש

12/05/2007 | 20:19 | מאת: יעלי

בחודשים האחרונים יש לי מידי פעם התקפים מפחידים, שלרוב קורים אחרי שתיית קפה או הליכה ממושכת ומהירה. זה נראה כמו התקף פאניקה, אבל זה לא, כי אני לא סובלת מחרדות או מבעיות פסיכולוגיות ובכל זאת, התופעות הן גם -הדגש- התנהגותיות : -סדגש- עצבנות, חוסר סבלנות, בעיות בקואורדינציה ובלבול ויש תופעות -הדגש- פיזיולוגיות -סדגש- כרעד קל בידיים, הרגשה של חולשה ברגליים, אבל ההליכה היא קופצנית ומעט מרחפת, יש לי דופק מואץ והעסק נרגע כשאני אוכלת ובד"כ אוכלת המון עד שההתקף נרגע. רופאת המשפחה אמרה לי שזה נראה לה כמו נפילת סוכר, אבל כשמדדתי סוכר ב"התקף" כזה, שעתיים לאחר שתיית קפה, הסוכר היה תקין - 78. אני מיואשת. ברור לי שיש קשר כלשהו לסוכר, כי זה גם קרה לי פעם לאחר אכילת סוכריה (גם שעתיים אחרי) ומצד שני, אין לי סוכרת ואני מרגישה שאין לי שליטה על התופעות האלה, למרות שלמדתי שהן לא מסוכנות ושאכילה פותרת את הבעיה. מה זה כן יכול להיות?

12/05/2007 | 20:50 | מאת: גלית

הי! בתקופה של התקפי החרדות הקשים שלי לא יכולתי לשתות קפה חם כי זה היה עושה לי בדיוק מה שתארת. ועד שהתחלתי טיפול הייתי שותה רק קפה קר עם קרח. הגעתי למצב שהייתי מפחדת לשתות את הקפה החם כי ידעתי מה מחכה לי אחרי. תבדקי את הבעיה לעומק כי זה לא רק הקפה. בהצלחה.

13/05/2007 | 01:02 | מאת: דור

השאלה אם הרופאה ביצעה את כל הבדיקות הנדרשות כדי לשלול בעיה גופנית. זה יכול להיות חרדה ואז הטיפול הוא אנטי-חרדתי. פני לפסיכיאטר לבדיקה.

13/05/2007 | 11:19 | מאת: כלנית

יעלי, הקפאין כשלעצמו יכול להאלות דופק,להגביר חרדה במידה וסובלים ממנה ולגרום לחוסר סבלנות ועצבנות. לדעתי מומלץ לך להמנע. תרגישי טוב.

14/05/2007 | 23:41 | מאת:

ליעלי תודה למשיבים ואכן השאלה החשובה ביותר היא מה האבחנה, אבחנה נפשית נעשית אחרי ששוללים בעיה גופנית, לכן חשוב לבדוק את כל ההבטים הגופניים ורק אחר כך לחשוב על מצב של פאניקה שעלול להיות גם ללא חרדות בין ההתקפים. כל טוב דר' גיורא הידש

12/05/2007 | 13:02 | מאת: רונאל111

היי.. יש לי שאלה\בעיה שאני מקווה שמישהו יוכל לענות לי עליה: אני בחור בן 27,שהיה בקשר עם בחורה בת 22-אהבה ענקית... במשך כל השנתיים היא היתה עם ספקות לגביי ולא היתה בטוחה אם זה הדבר האמיתי(אני הראשון בחייה),במשך שנתיים איומות אלו כל הזמן נדחיתי הלוך ושוב על ידה ונפרדנו שוב ושוב למרות שכל הזמן היא לא הפסיקה לאהוב אותי ואני אותה בעוצמה. בכל פעם שזה קרה נקרעתי,והלב התנפץ לרסיסים קטנים ולמעשה אני מסתובב עם סלע ענקי ששוקל כמה טונות בתוך החזה ואני לא מפסיק לחשוב עליה ולהסתובב עם "המחשבות הטוחנות " האלו פשוט כל הזמן,כל רגע,כל שניה עד שהיום אני מרגיש מותש נפשית... לפני שבועיים סיפרה לי שיש לה מישהו וזה לגמרי ריסק אותי והחלטתי שאני לא יכול יותר עם הכאב הזה והמחשבות הכפייתיות האלו בראש ופניתי לרופאת המשפחה שנתנה לי רסיטל...כמו כן אני בטיפול פסיכולוגי מזה שנה...(שפרט לכמה תובנות שהגעתי אליהן בזכותו,אני לא מרגיש שזה עוזר לי יותר מידיי)... שאלתי היא האם הכדורים הללו יקלו על הכאב העצום שאני כבר לא יכול להכילו והאם אני אצליח סוף סוף לקבל קצת שקט ומנוח מהמחשבות האלו לגביה ? אני כבר לא יודע מה לעשות....

13/05/2007 | 00:54 | מאת: דור

שלום רב אתה חייב למצוא לך אהבה חדשה, בת זוג חדשה. מדוע אתה משקיע כ"כ הרבה זמן ואנרגיה על משהו אבוד? לא חבל? הכדור שרופא משפחה נתן לך יכול לעזור. צריך לקחת אותו כל יום במשך 4 שבועות לפחות בשביל לדעת אם הוא עוזר. עדיין- אתה צריך לשנות את ההתנהגות שלך לכיוון יותר מציאותי. אולי טיפול פסיכולוגי בגישה התנהגותית יתאים יותר מהטיפול הדינמי שאתה מקבל כיום. בברכה

לרונאל הטיפול העיקרי הוא הטיפול הפסיכולוגי וזה מה שחשוב. לעתים אדם מבקש הקלה מהכאב גם אם אין פתרון שורש לבעיותו (הטיפול הפסיכולוגי הוא טיפול השורש), כאן אולי הרסיטל עשויה לעזור, אבל תצטרך לנסות ולראות אם הרסיטל יעזור לך. כל טוב דר' גיורא הידש

12/05/2007 | 12:33 | מאת: לוקה בOCD וTS שעושה עבודת מחקר

שלום, אני גיא, אני לוקה בOCD וTS ואני עושה עבודת מחקר בביולוגיה על השפעת האהבה על המצב הנפשי וההתנהגות של האדם. ידוע לי כי ישנו קשר ישיר בין התאהבות לבין עלייה ברמת הטסרנסמיטר - דופמין וירידה ברמת הטרנסימטר - סרוטונין. כמו כן, ידוע לי (מנסיוני עם ההפרעות שלי) כי עלייה ברמת המוליך העצבי - דופמין יכולה לגרום לטיקים. אני מניח שכן, להתרגשות יתר או סכריזופרניה. אין לי שמץ של מושג על כמות העודף המתאים בדופמין הדרוש לבעיות אלו והאם התאהבות מספיקה לשם כך. כמו כן, אשמח לדעת על עוד תופעות שעלולות לקרות בשל ההתאהבות. כמו כן, הסיפור דומה בירידה ברמת הסרוטונין. הדבר יגרום לטורדנות כפייתית ולבעיות חרדה, אך האם התאהבות מספיקה לשם כך? האם יש רמה מסויימת בעודף או בחסרון שצריך להגיע אליה בשביל שתתרחש תופעה כלשהי, או שפשוט על כל עליה או ירידה (אפילו קטנה) התופעות מתחזקות? האם ישנן עוד השלכות שעלולות לקרות עם ירידה ברמת הסרוטונין? אשמח בנוסף לתשובות, לקבל מקורות\מאמרים חינמיים באינטרנט בנושא בהם אוכל להיעזר. העבודה צריכה להיות מוגשת ביום (הארבעה עשר במאי) ולכן אצטרך לקבל תגובה בקרוב. סליחה על הדרישות הגבוהות, זה מאוד חשוב לי. תודה רבה מראש.

12/05/2007 | 12:53 | מאת: לוקה בOCD וTS שעושה עבודת מחקר

נירוטרנסמיטטר*.

שלום, איני מכיר את התחום המאוד ספציפי ששאלת עליו אבל אוסיף שתי הערות. אף אחד לא מדד את המידה של עליה/ירידה בסרוטונין או דופמין במוח האנושי, כאשר מדברים על ניסיונות מדעיים אז מדברים בדרך כלל על חיות או תרביות רקמה. הערה שניה היא המיקום במוח. הנוירוטרנסמיטורים הללו עובדים במספרמקומות במוח אבל כנראה שהקשר להפרעות נפשיות או התאהבות קשור למיקומים ספציפיים. המיקומים עדיין לא מזוהים בוודאות אבל בעתיד יחפשו תרופות שיפעלו לא על כל המוח אלא על מיקום מסויים וכך יהיו פחות תופעות לוואי. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום גיא... קודם כל מתחילים בויקפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%95%D7%A4%D7%9E%D7%99%D7%9F http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%A8%D7%95%D7%98%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9F אחרי זה עוברים לגוגל: http://www.google.co.il/search?hl=iw&q=%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94%2B%D7%93%D7%95%D7%A4%D7%9E%D7%99%D7%9F&btnG=%D7%97%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A9&meta= בתוך גוגל צריך לנסות למצוא לינקים למאמרים שנכתבו על ידי אנשי מקצוע, ולא על ידי אנשים לא מוסמכים. אם אתה יודע מספיק אנגלית, הכי טוב זה לבדוק גם שם, או אפילו בעיקר שם. אגב, הידע שלך כבר עכשיו נשמע די יוצא דופן לגילך, כך שנראה לי שתקבל ציון גבוה בלאו הכי, אני לא נורא אופתע אם המורה שלך ילך לויקפדיה כדי לבדוק מה זה בדיוק דופמין... בברכה מיכאל

12/05/2007 | 12:05 | מאת: גלית

שלום ביתי בת 11 מטופלת ע"י פסיכיאטר ילדים עקב חשיבה אנורקסית, דימוי גוף לקוי, מצב רוח ירוד באופן תמידי. הרופאה נתנה לה רסיטל. בשבוע הראשון רבע כדור לאחר מכן חצי כדור. הרופאה אמרה שצריך בהדרגה להגיע לכדור שלם. בגדול אני רוצה לציין שיש שיפור במצבה של הילדהץ היום קניתי כדורים בבית מרקחת בפעם השניה והרוקחת אמרה לי שבדרך כלל לא נותנים רסיטל לפני גיל 18. האם זה נכון? האם הטיפול התיארתי לך נשמע הגיוני? תודה

12/05/2007 | 12:25 | מאת: דור

שלום רב הרוקחת צודקת שרסיטל לא אושרה לטיפול בילדים. עפ"י ה-FDA התרופה היחידה שניתן לתת לילדים בגילה היא פרוזק=פריזמה=פלוטין. כל שאר התרופות מסוג SSRI מיועדות רק למבוגרים. אבל ייתכן שהפסיכיאטר שלכם חושב אחרת ולכן צריך לשאול אותו מה היו השיקולים שלו. בברכה

12/05/2007 | 12:56 | מאת: לוקה בOCD וTS שעושה עבודת מחקר

אני נער בן 14 וחצי (פחות או יותר) וניסיתי כבר: פריזמה, פלוטין ופבוקסיל. זה אשר פסק לקחת תרופה זו, הוא פרופסור מבין בתחום ולכן אני מניח שבמקרים מסויימים ניתן לקחת מינים שונים של SSRI. אך זו הנחה בלבד והתייעצות עם פסיכיאטר, היא רצויה מאוד.

12/05/2007 | 17:49 | מאת: ירון

ראשית, פרוזק אינה התרופה היחידה שאושרה לטיפול בילדים. לוסטראל וגם פבוקסיל אושרו לטיפול בילדים (פבוקסיל רק לOCD). הפסיכיאטרית עשתה נכון שרשמה רסיטל- זוהי תרופה עדינה עם מעט תופעות לוואי והכי ספציפית מכל משפחת הSSRI.

תוכל לקרוא על כך במאמר המקיף של פרופ` בן עמי סלע: http://www.tevalife.co.il/article.asp?id=2815 בארה"ב רסיטל=ציטלופרם נאסר לשימוש לילדים ונוער מתחת לגיל 18.