זוגיות עם דו-קוטבי
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום רב, רציתי לשאול האם זוגיות חדשה יחסית(שנה) עם חולה דו קוטבי "ותיק" יכולה לשפר את מצבו . והאם ניתן לצפות שראייה אופטימית מצידו לנווט מהלכים לטובה ו"שליטה על המניה" לדבריו "באחריות מלאה" בתנאי שבת הזוג תומכת, אוהבת ומבינה עניין - יש מצב ?????
בצורה הכי לא מקצועית שאפשר אני אומרת כן גדול!!!! אני ראיתי איך אהבה, אמון, ותמיכה ,הובילו את הבת שלי לדרך נכונה ,( למרות שאצל בי פולר צריך להוסיף נכון לעכשו כי המחר הוא נעלם) בכלל אהבה מחוללת פלאים הבת שלי כבר שנתיים מאוזנת וכולי תקווה שזה ימשיך ואני חושבת שלבן זוג יש בשפעה גדולה יותר מהורה
שלום רב אם את אוהבת אותו אז אין בכלל שאלה אבל אם יש שאלה אז אולי זה לא בשבילך? האם את מעוניינת להיות כל החיים המטפלת שלו- לטפל, לדאוג ולהשגיח עליו? אין ספק שאת יכולה לקדם אותו ואם זה משתלב יחד עם תפיסת הזוגיות שלך כלפיו אז מה טוב. בברכה
הי זיוה... החיים הם לא תעודת ביטוח, ואי אפשר להבטיח כלום ב"אחריות מלאה", בטח לא בהפרעה דו-קוטבית. הסיכון קיים ואת צריכה לקחת אותו בחשבון, אם את עוסקת בחשבונות, ורוב האנשים עוסקים בכך. אנשים עם הפרעה דו קוטבית, כמוני למשל וכמו רבים אחרים, מתנהגים כאחד האדם לחלוטין, לאורך רוב חיינו, אבל הסכנה שלתקופה מסויימת לא נתנהג כאחד האדם, ואף נצטרך להתאשפז, לא נתפקד, ונזדקק לתמיכה רבה ויהיה קושי רב להיות בחברתנו, קיימת. מצד שני, הסכנות האלה קיימות אצל כל בן אדם! בברכה מיכאל
אהבתי את התשובה אולי נשים אותה בכותרת למעלה אין יום שמישהי לא שואלת אם כדאי לחיות עם חולה ביי פולר יש גברים בישראל שהם לא ביי פולר או שכולן יוצאות כם אותו אחד ןאולי זו דרך חדשה להבהיל בחורות שרוצות חתונה
דור היקר לא כל מי שנשוי לדו קוטבי הופך ל"מטפל" שלו. למעשה, בזוגיות, הגבר מטפל באישה, והאישה בגבר, לסירוגין, והם תומכים זה בזה כל אחד בדרכו הייחודית. היותו של אדם אחד מאובחן כסובל ממחלה דו קוטבית, לא הופכת אותו לפחות כשיר להעניק תמיכה, אהבה וטיפול בבן הזוג שמן הסתם סובל מבעיות אף הוא. האם אתה מכיר אדם עלי אדמות שאינו סובל, או סבל, מסוג כזה או אחר של קשיים- גופניים, פסיכולוגיים או אחרים? יום טוב תמי.
אני ממש מתנגדת למה שדור אמר , שאת כביכול תהיי המטפלת שלו.יש אפשרות לחיות חיים רגילים כל עוד האדם מטופל ולוקח את התרופות שלו.יכול להיות שאם פה ושם יהיה משבר כלשהוא את תידרשי לתת יותר.אבל לדעתי זה לא שונה מבעיות אחרות שיש לבן זוג.צריך גם להסתכל על האדם עצמו ועל אופיו .המחלה היא לא האדם!הכל עניין של השקפת עולם על החיים.
