אין דבר שלם יותר מלב שבור
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
אין דבר שלם יותר מלב שבור כך אומרים. כשהלב נשבר, זורח אור גדול שר אביתר בנאי. אז למה דליה רביקוביץ, שהביאה לנו כל כך הרבה אור היתה צריכה למות ערירית וגלמודה ספק התאבדה, ספק מתה משברון לב כשכולנו היינו צריכים לחבק אותה לערסל אותה, להודות לה על שירי העצב והגבורה שהנחילה לכולנו פרט לעצמה? למה כל הלבבות השבורים נשארים כל כך לבד בבדידותם עם הסודות השמורים בהם כגוויות עם האכזבות החוזרות ונשנות עם הציפייה, שהפעם זה יהיה אחרת וכל פעם, כמו גלי הים מתנפצים אל קירות המציאות המנוכרת, האטומה, המשתתקת תדיר מול סבל אנושי מול קריאה לעזרה מול שברון לבב? קשה כשסלעים נשברים קשה הרבה יותר כשאדם נשבר ומה שהכי קשה זו לא תחושת השיברון ברגע האמת אלא המוות שבא בעקבותיו כשאנשים חולפים על פני גווית האדם המפרפר ולא עוצרים להביאו לבית המרפא לא חשוב כמה הוא זועק שם, בכביש עד שנופח את רוחו ממש כמו בארצות הברית שם אדם יכול להשאר עם סכין נעוצה בליבו והאדם ממשיך בדרכו כדי שלא יבולע לו. סכינים בלב הם מדבקים, שיגעון גם בואו נתרחק מעלובי הנפש הללו פן תדבק בנו עליבותם. מה שהם לא יודעים, המתרחקים למינהם זה שבתוך הלב השבור יש כל כך הרבה אור שיכול לחלץ גם אותם מיסוריהם. שבוע טוב תמי.
תודה לך תמי, כרגיל משהו מרענן בתוך היובש של התרופות. הידש
