נגישות
נגישות

פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות. לפורום הפעיל - פסיכיאטריה
26308 הודעות
11817 תשובות מומחה
גולשים יקרים: מערכת אתר דוקטורס מודה לד"ר הידש על מסירותו רבת השנים לניהול הפורום, ועושה מאמצים רבים למצוא לו מחליף בהקדם. עמכם הסליחה.
11/08/2008 | 15:09 | מאת: נילי

בת אחותי נמצאת במצב רגשי קשה, נפגשה עם רופא המשפחה ועם פסיכיאטר שאומרים כי זו הפרעת חרדה. היא מתקשה בתפקוד היומיומי וכמעט ואינה מסוגלת לטפל בילדיה הקטנים. היא ממעטת לאכול וסובלת ממעי רגיז, שלשולים וחוסר תיאבון. מטופלת וקלונקס וסרוקסט 20 מ"ג כחודש. מצבה אינו משתפר ואנו מאוד מתקשים למצוא את הדרך הנכונה להתמודדות עם המצב. מה עושים? למי לפנות? איך עוזרים לה להיחלץ ממצב זה? וכמה זמן היא עלולה להיות במצב כזה? אודה מאוד לתשובתך

11/08/2008 | 15:08 | מאת: נילי

בת אחותי נמצאת במצב רגשי קשה, נפגשה עם רופא המשפחה ועם פסיכיאטר שאומרים כי זו הפרעת חרדה. היא מתקשה בתפקוד היומיומי וכמעט ואינה מסוגלת לטפל בילדיה הקטנים. היא ממעטת לאכול וסובלת ממעי רגיז, שלשולים וחוסר תיאבון. מטופלת וקלונקס וסרוקסט 20 מ"ג כחודש. מצבה אינו משתפר ואנו מאוד מתקשים למצוא את הדרך הנכונה להתמודדות עם המצב. מה עושים? למי לפנות? איך עוזרים לה להיחלץ ממצב זה? וכמה זמן היא עלולה להיות במצב כזה? אודה מאוד לתשובתכם

24/07/2008 | 20:20 | מאת: אורן

רצתי לשאול האם לתרופה שלקחתי באופן לא רציף ולא קבוע ריספרדל לא נגרם לי ואין לי PDD ותתיחסו בבקשה למילה אך ורק לה PDD אני רוצה לדעת גם לאחר לקיחת התרופה וגם לאחר הפסקת התרופה אחרי 3 חודשים לא נגרם לי ואין לי PDD שאלה 2 האם יש קשר בין זה שלקחתי את התרופה ואחרי שהפסקתי אותה לאוננות כי זה נורא מפריע לי שאני מאונן וגם נורא כואב לי אחרי זה ולתרופה ריספרדל יש תופעת לוואי שנקראת פלורקטין שזה הגברת הדם והפרשה בהורמון אני מקווה שתגידו לי שאין לי ולא נגרם לי בגלל התרופה PDD ותתייחסו אך ורק למילה הזאת PDD וגם אני מקווה שתגידו לי שין לי פלורקטין ושהאוננות לא קשורה לזה שלקחתי את התרופה ריספרדל באופן לא רציף ולא קבוע בתודה על החזרת התשובה ותתייחסו אך ורק למילה PDD אורן

22/07/2008 | 12:58 | מאת: רונית

02/08/2008 | 13:24 | מאת: y7

לא נכון אני מכיר כמה שהם לא.

22/07/2008 | 10:36 | מאת: סבתא

שלום, נכדתי בת 14. בתחילת שנת הלימודים האחרונה התלוננה על עייפות. בבדיקת דם נמצא כי חסר לה ברזל. היא מקבלת ברזל עד היום. לפני 3 חודשים התלוננה שקשה לה להתרכז בלימודים. הפסיכולוגית של בית הספר המליצה על תרופות ארגעה. הילדה בלעה את כל תוכן האריזה בבת אחת, והובהלה לבית חולים. לאחר הטיפול שם הועברה לבית חולים פסיכיאטרי בנס ציונה, למחלקה סגורה. אחרי חודש וחצי שוחררה לביתה. לאחר חודש חתכה לעצמה את אמת היד מספר חתכים. היא אושפזה שוב. היא סיפרה כי היא לא רוצה לחיות ושהיא בדיכאון. מאז היא מקבלת כדורים נגד דיכאון. היא טוענת שזה עוזר לה רק לחצי יום. בזמן האשפוז לפני שבוע היא חתכה לעצמה את האמה שוב מספר חתכים. הוריה מחפשים לה בית ספר אחר לקראת השנה הבאה. היא מודיעה לנו שהיא תתנהג יפה מעכשיו כדי לחזור הביתה. ההורים שלה לא משתפים אותי בכל מה שקורה. השאלות שלי הן: 1. האם אפשר לסמוך על הבטחתה שלא תעשה שוב אותו מעשה? 2. יש לה אחות בת 16 האם היא זקוקה לטיפול פסיכולוגי בעקבות המקרה? 3. יש לה אח בן 10 שלא סיפרו לו מה קורה האם צריך לספר לו ואיך? 4. איך אני בתור סבתא צריכה להתנהג עם הנכדה ואחותה? 5. הילדה מבקשת להגדיל את המינון של התרופה בטענה שהיא עוזרת לה רק לחצי יום ובערב היא נכנסת לדיכאון שוב. האם אכן הצעתה נכונה? 6. הוריה התחילו לקבל טיפול פסיכולוגי לפני חודש. האם הילדים צריכים להשתתף בטיפול? 7. האם כדאי לבצע בדיקת דם לגבי רמת B12 ? 8. מה אפשר לעשות כדי להחזיר את הילדה למסלול חיים תקין? 9. האם רצוי שאשוחח עם הרופאים במחלקה? ברצוני לציין שעד לפני 3 חודשים הילדה לא גילתה שום התנהגויות חריגות. היא היתה ילדה שמחה ופעילה חברתית ובצופים. בתודה מראש סבתא דואגת.

14/07/2008 | 23:19 | מאת: אלמוני

האפ זריקת רספירדל (50 מ"ג) בשילוב עם ציפרלקס(10 מ"ג) יכולה לגרום למחשבות כפיתיות?יש לציין כי אני סובל ממניה דיפרסיה ומקבל דיגריטול ולמיקטל.

06/09/2008 | 17:20 | מאת: א.ת

שלום, מעונין לשאול אילו תופעות לוואי נוצרות בעקבות שימוש בריספונד1 ולמקיטל ביחד. אני לוקח את ריספונד1 כחודשיים ולמיקטל כ3 חודשים כבר תודה!

08/07/2008 | 21:46 | מאת: מחפשת

מחפשת את הטלפון של ד"ר מיקי פולק תודה

28/09/2008 | 12:06 | מאת: העונה

אפשר בת להשומר 035354273

07/07/2008 | 21:02 | מאת: גבריאל

שלום רב רוצה לדעת האם רעידות באזור של הלב יכולים לנבוע מעצבים, חרדות לחצים? בתודה אברי

02/07/2008 | 15:11 | מאת: דש

מזה שנים רבות 30 שנה בערך ברמות כאלה ואחרות אני סובלת מחרדת למעלה מ20 שנה אני סובלת מחרדת מחלות ובעיקר בדיקות . את רב שעות הפנאי אני מעבירה בקריאה על מחלות ,בכל שיחה אני משנה את נושא השיחה לדיבור על מחלות , רב היממה אני סובלת מחוסר נוחות או כאב באיבר אחר בגופי סובלת מריפלוקס קיבתי וישטי מעל 10 שנים והטיפול התרופתי לא תמיד עוזר לא מסוגלת לבצע בדיקת דם מבלי להשתגע עד לקבלת התשובות סובלת בופן קבוע הרבה שנים מטעם רע בפה כאבי מפרקים לסרוגין מוציאה כסף רב על ניסויים בטיפולים ותרופות אלטרנטיביים במקום לבצע בדיקות מעבדה ולראות איפה אני עומדת באם אני כבר עושה בדיקה אז הסיבה לכך היא חרדה מטורפת למחלה מקננת כלשהיא במרפאה מהירה ופרטית ואף פעם לא בצורה נינוחה ושפויה. לוריבן אני לוקחת לעיתים רחוקות , ניסיתי בעבר סיפרמיל אך לא חשתי בהקלה המיוחלת , ואולי לא לקחתי בצורה יסודית , מזה 5 ימים אני לוקחת סורבון בהתיעצות עם רופא המשפחה 15 מג בשתי מנות מחולקות מה דעתך ומה עלי לעשות יש לציין כי אני עובדת ונושאת אף בתפקיד בכיר למדי

01/07/2008 | 03:44 | מאת: מני

לפני כשנה התחלתי ליטול כדורים נגד דיכאון וחרדות מסוג ויפאקס מאז עליתי ב20 ק"ג לצערי,האם זה אכן בגלל התרופה ?וכן אם אני ארצה להפסיק ליטול את התרופה כיצד לעשות זאת ?מיכוון שאני מרגיש שפיתחתי תלות .

29/06/2008 | 17:49 | מאת: אורנה

ד"ר שלום רב החלפתי תרופה מצפרלקס 20 מ"ג לאפקסור 75 מ"ג, ראשית מה דעתך על התרופה אפקסור? אני נוטלת את התרופה 14 יום ויש לי תופעות של בלבול, חוסר ריכוז, ראש כבד, סחרחורות וחרדות שחזרו, האם התופעות מוכרות בהחלפת תרופה? שאלה נוספת, החלפתי מיד את התרופה בלי לעשות הפסקה או ירדיה הדרגתית עם הציפרלקס, זה בסדר? תודה מראש

24/06/2008 | 21:39 | מאת: מור

האם קיים מצב של דכאון חולף הדורש טיפול תרופתי זמני או הטיפול הוא לכל החיים

22/06/2008 | 23:02 | מאת: אסתי

תודה על התמיכה והעזרה בשעת הצורך, אתה מופיע כמו מלאך, תבורך

16/06/2008 | 14:30 | מאת: תצתצ

06/06/2008 | 23:53 | מאת: תותי

לא אונים בזמן לאנשים שוווווווו כותבים פוווווווווווווו

30/05/2008 | 15:49 | מאת: פוקוס

בעלי אתמול אושפז לאחר שחלה החמרה במצבו החליפו לו בבית החולים כמעט את כל התרופות הוא החל לקבל זיפרקה 10 מ"ג קלונקס 3 פעמים ביום 2 מ"ג אפקסור 75 מ"ג ויעלו בהדרגה את המינון מירו 30 מ"ג האם השילוב נכוןן להלומי קרב? זה קשור לאישות דו קוטבית או שזה הטיפול?

29/05/2008 | 02:45 | מאת: רוני

הנני סובל מגיל 25 מחרדה כפייתית המלווה בתסמינים גופניים קשים הנני מטופל בבריאות הנפש יש לי גם הפרעה אישיותית כרונית תרופות רבות נוגדות דיכאון לא היצליחו לאורך השנים טיפון קוגנקטיבי לא הצלחתי לעבור כיום הנני מקבל לוריוון גילי כיום 47 נשוי+3ילדים מליפני חמש שנים ההכנסות שלי בתור עצמאי ירדו משמעותית כיום הנני משתכר כ-350ש"ח בחודש ואפילו פחות הנני כמעט לא יוצא מהכית עקב החרדות הקשות היומיומית והכאבים הנפשיים פיזיים אותם אני סובל מאוד והם משתקים אותי הנני סובל גם מייתר לחץ דם גבוהה ומשוכרת סוג 2 אולקוס פעיל ועוד....מה עלי לעשות ? המצב הכלכלי בבית גרוע וקשה האם יש מצב להגשת תביעה לנכות כללית ביטוח לאומי

02/06/2008 | 17:15 | מאת: מור

יש מצב אני האומנם לא גוף מקצועי, אבל אני כן נתמכת ביטוח לאומי ואני קצת מבינה. אני ממליצה שראשית כל תתקשר לביטוח לאומי *6050 ותשאל על כל אופן אתה צריך להשיג אישורים עדכנים לגבי מצבך מהמטפל שלך, למלא את טפסי ביטוח לאומי (שאפשר להשיג בכל סניף) ולמסור זאת לתיבה בביטוח לאומי. עדיף שתעשה זאת בהקדם כי זה הליך ארוך. שיהיה בהצלחה.

02/06/2008 | 17:52 | מאת: רוני

מור תודה על העצה

21/05/2008 | 12:20 | מאת: שושואית עצבובית

"בכל אדם יש דבר יקר, שאינו נמצא בשום אדם אחר" כשאין לבן אדם $ יכולת כלכלית לקבל עזרה קודם וכאשר בלי הורים הוא צריך להתמודד עם אח עם בעיה נפשית והתנהגותית חמורה , וכשהוא (הבן אדם $ שיש לו אח) מתפרץ לבסוף ומאושפז בכפיה, הטיפול הכפוי, והתרופתי גם כשהוא לא כפוי,אם יש דבר כזה, מתעלם מזה, ומסכן את הבן אדם $ הן מבחינת היותו כפוי ומעורר התנגדות, הן מבחינת תופעות הלוואי החמורות והקשות שמתלוות אליו, והן מבחינת תקופת ההסתגלות המסוכנת לתרופה, שבה התלונות שלו לא זוכות לטיפול , אם הן מספיקות להגיע למישהו אחר. גם האבחנה של הסמפטומים כאשר היא נערכת, היא דרך אבחנה שמתיחסת לאדם כאל מכשיר ולא כאל אדם, וכמובן שהטיפול הוא כזה גם כן . יכול להיות שישנם מוסדות פסיכיאטריים שבהם היחס עדיף והטיפול עדיף. יכול להיות שיש דרכים שעולות כסף שקיימות להתמודד עם התופעה הזאת. יכול להביות שיש הבדל בין קופות החולים שונות בטיפול השגרתי ובטיפול כאשר חבר מתאשפז בבריאות הנפש, יכול להיות שצריך לשאול את השאלות הנכונות ולא כל אחד מסוגל או יודע לשאול אותן, אבל זה גורם לחוסר שוויון בין האנשים ולאי צדק של מערכת זו. אני חושבת שהמדינה ובתוכה בעלי המקצוע, מערכת הבריאות, ומערכת המשפט, לא מאפשרת לחלק מהאנשים חיים תקינים. תשובתך בבקשה

13/05/2008 | 08:45 | מאת: t-t

שאנו מיתבכחים היא מגיבה באלימות.היא תמיד רוצה שאני אהיה איתה בבית,לכן פותרתי מהעבודה.אשתי לא נותנת לי להיתלבש יפה,ולא לדבר עם אף אדם,אנא עזרו לי.

24/05/2008 | 23:27 | מאת: דנה

התעללות. תחזיר לה.

24/05/2008 | 23:27 | מאת: דנה

התעללות. תחזיר לה.

28/05/2008 | 14:10 | מאת: אסי

אחי מזה אישתך מכה אותך מה זה השטויות האלה את צריך להפנים שאין שום אדם בעולם שיכול להכות אותך.אני לא בעד להרביץ לנשים אבל אם צריך ובמקרה שלך זה נשמע כהגנה עצמית תן לה שתי סטירות ותראה לה שאתה גבר.אם זה קשה לך את יכול לפנות למשטרה ולהגיש תלונה כמו שנשים מגישות על גברים גם גברים יכולים ובמקרה שלך זה בצדק. והגיע הזמן שתפנים שאתה גבר ואף אחד לא יכול להכות אותך את לא פראייר של אף אחת.

02/08/2008 | 00:20 | מאת: אורי ב.

06/01/2009 | 22:47 | מאת: מייקל ג'קסון

אשתי חרבנה עליי

ד.נ. בני כבן 30 רווק,שוקל כ-190ק"ג/ 1.82מ' גופנית בריא לחלוטין בבדיקות לא נמצא מאומה א.מ.פ. מסוגר,ומופנם ללא חברה למעט קשר עם אנשים בעבודה.זועק לעזרה!!!!!!!!!!!מה דעתך???? תודה אבא מודאג

09/05/2008 | 17:56 | מאת: יערה

שלום לך, אני מטופלת מזה כמה שנים(!) נגד חרדות ודכאון קל.טופלתי בכמה סוגי SSRI וכעת באפקסור פעם ביום. בזמנו, כשהפסקתי טיפול כשהמצב השתפר מצבי החמיר וחזרתי לטיפול. הכל בהמלצת פסיכיאטר, כמובן.בתקופה האחרונה אני לחוצה, מגיעה למריבות עם האנשים הכי קרובים לי- בעלי וילדי,עצבנית ופשוט בלתי נסבלת...אני חושבת שיש צורך להוסיף טיפול או להחליפו. אשמח אם תוכל לעזור. תודה

06/05/2008 | 12:19 | מאת: ג

שלום, אני בת 26, יש לי המון תסבוכי נפש, המון מחשבות שמשטלתות אלי וגורמות לחיים שלי להראות אפורים, אני חושבת שגם מצב הנפשי גורם לבעיות פיזיות, אני אתחיל מהתחלה, אני בת לאם חד הורית, למרות שכל המשפחה של אמי תמיד הייתה לידינו ולא הרגשתי בדידות, למרות זאת אמא שלי ילדה אותי בגיל 20 ומנטלית היא הייתה עדיין צעירה מאד ולא הכירה חיים, לכן היא התגרשה לאחר 3 שנים, אמא שלי גידלה אותי במעגל שבו נמצאת אני והיא, אישרה לעצמה להרביץ לי הרבה ולצעוק אלי, את זה אני זוכרת טוב כי זה היה חלק בלתי נפרד מהיחסים שלה איתי, למרות זאת היא אמא טובה מבחינת להעניק לי הכל, היא חיה בישבילי ונתנה לי כל מה שהיא יכלה לתת, ויתרה על חיים אישיים שלה ולהקים משפחה שוב(היא גם דכאונית בעניין הזה, לא מאמינה כבר כל כך בלמצוא גבר מתאים), כל נעוריי הייתי ילדה לא מקובלת ומאד רגישה, לא כל כך יפה, עד שמצאתי סביבה שבה הרגשתי נוח וטוב ולאחר גיל 18 למדתי להיות יחסית שלמה עם היופי שלי, אני גם הפכתי להיות באמת יפה ולטפל ביופי שלי, היום אני מרגישה טוב יחסית לאיך שאני נראת ובטוחה בעצמי, הבעיה הכי גדולה בחיים שלי היא זה שאמא שלי בילדותי הייתה לוקחת אותי לרופאים ולבדיקות ואת זה אני מאד זוכרת, כנראה בגלל זה אני גדלתי היפוכונדרית מאד, אני מאד מתייחסת לתחושות הפיזיות(כאבים), כל הזמן אני מתרגמת כל כאב או בעיה פיזית אולי סתמים למשהו סופני וזהו נגמר, זה כל כך קשה, אני תמיד בוכה, בשנים האחרונות זה הפך להיות מאד שכיח אצלי, בעקבות ההרגשות והחששות שלי אני חשבתי שיש לי בעיה עם פיריון ולא לקחתי גלולות ונכנסתי להריון לא רצוי עם חבר שלי(שעוד לא היה מוכן לילד) ועברתי הפלה(כשהופתעתי שנכנסתי להריון), אך כמובן ההפלה הייתה לא כל כך טובה, יש מצב שיש לי בעיות עכשיו ברחם, שזה עוד יותר הכניס אותי לאחר ההפלה לדיכאון עמוק, פשוט לא להאמין כמה, בידיוק אז תפס אותי וירוס הנשיקה, שגרם לי לתשישות ולעייפות ולחולשה מאד רצינית ולסימפטומים מוזרים עם שרירים, כבר רשמתי לעצמי מחלה סופנית בראש וחצי שנה אני ממש סבלתי הרבה יותר מהמחשבות מאשר מסימפטומים של הוירוס, עד שהלכתי לרופא מומחה שסוף סוף אמר לי איזה בדיקה לעשו וגילו שבאמת היה וירוס הנשיקה, אז נרגעתי ופתאום כל התחושות הלא טובות פיזיות התחילו לעבור, כאילו המוח מתכנת הכל מחדש נרגע , מאז אני עוד יותר היפוכונדרית ואין סוף לכל מיני בעיות, אני כל כך זקוקה לאיזה שהיא עזרה, אני מתביישת לגשת לרופא משפחה שלי ולבקש הפניה למרפאת הנפש, אז החלטתי לנסות לכתוב בפורום, אולי תוכלו לייעץ לי מה אפשר לעשות במצבי? לאן לפנות? יש תרופות מתאימום(למרות שאני נגד תרופות פסיכיאטריות) תודה

06/05/2008 | 12:18 | מאת: ג

שלום, אני בת 26, יש לי המון תסבוכי נפש, המון מחשבות שמשטלתות אלי וגורמות לחיים שלי להראות אפורים, אני חושבת שגם מצב הנפשי גורם לבעיות פיזיות, אני אתחיל מהתחלה, אני בת לאם חד הורית, למרות שכל המשפחה של אמי תמיד הייתה לידינו ולא הרגשתי בדידות, למרות זאת אמא שלי ילדה אותי בגיל 20 ומנטלית היא הייתה עדיין צעירה מאד ולא הכירה חיים, לכן היא התגרשה לאחר 3 שנים, אמא שלי גידלה אותי במעגל שבו נמצאת אני והיא, אישרה לעצמה להרביץ לי הרבה ולצעוק אלי, את זה אני זוכרת טוב כי זה היה חלק בלתי נפרד מהיחסים שלה איתי, למרות זאת היא אמא טובה מבחינת להעניק לי הכל, היא חיה בישבילי ונתנה לי כל מה שהיא יכלה לתת, ויתרה על חיים אישיים שלה ולהקים משפחה שוב(היא גם דכאונית בעניין הזה, לא מאמינה כבר כל כך בלמצוא גבר מתאים), כל נעוריי הייתי ילדה לא מקובלת ומאד רגישה, לא כל כך יפה, עד שמצאתי סביבה שבה הרגשתי נוח וטוב ולאחר גיל 18 למדתי להיות יחסית שלמה עם היופי שלי, אני גם הפכתי להיות באמת יפה ולטפל ביופי שלי, היום אני מרגישה טוב יחסית לאיך שאני נראת ובטוחה בעצמי, הבעיה הכי גדולה בחיים שלי היא זה שאמא שלי בילדותי הייתה לוקחת אותי לרופאים ולבדיקות ואת זה אני מאד זוכרת, כנראה בגלל זה אני גדלתי היפוכונדרית מאד, אני מאד מתייחסת לתחושות הפיזיות(כאבים), כל הזמן אני מתרגמת כל כאב או בעיה פיזית אולי סתמים למשהו סופני וזהו נגמר, זה כל כך קשה, אני תמיד בוכה, בשנים האחרונות זה הפך להיות מאד שכיח אצלי, בעקבות ההרגשות והחששות שלי אני חשבתי שיש לי בעיה עם פיריון ולא לקחתי גלולות ונכנסתי להריון לא רצוי עם חבר שלי(שעוד לא היה מוכן לילד) ועברתי הפלה(כשהופתעתי שנכנסתי להריון), אך כמובן ההפלה הייתה לא כל כך טובה, יש מצב שיש לי בעיות עכשיו ברחם, שזה עוד יותר הכניס אותי לאחר ההפלה לדיכאון עמוק, פשוט לא להאמין כמה, בידיוק אז תפס אותי וירוס הנשיקה, שגרם לי לתשישות ולעייפות ולחולשה מאד רצינית ולסימפטומים מוזרים עם שרירים, כבר רשמתי לעצמי מחלה סופנית בראש וחצי שנה אני ממש סבלתי הרבה יותר מהמחשבות מאשר מסימפטומים של הוירוס, עד שהלכתי לרופא מומחה שסוף סוף אמר לי איזה בדיקה לעשו וגילו שבאמת היה וירוס הנשיקה, אז נרגעתי ופתאום כל התחושות הלא טובות פיזיות התחילו לעבור, כאילו המוח מתכנת הכל מחדש נרגע , מאז אני עוד יותר היפוכונדרית ואין סוף לכל מיני בעיות, אני כל כך זקוקה לאיזה שהיא עזרה, אני מתביישת לגשת לרופא משפחה שלי ולבקש הפניה למרפאת הנפש, אז החלטתי לנסות לכתוב בפורום, אולי תוכלו לייעץ לי מה אפשר לעשות במצבי? לאן לפנות? יש תרופות מתאימום(למרות שאני נגד תרופות פסיכיאטריות) תודה

05/05/2008 | 20:04 | מאת: אני

שלום, אני נשואה כבר שנתיים אנחנו ביחד 6 שנים, מאד אוהבים מסתדרים מצויין, אך פתאום לפני שבועיים קמתי אם מחשבות מוזרות על בגידה מבחינתי, גירושים וזה לא יוצא לי מהראש! אין לי תאבון, משלשלת בוכה ועצובה.זה בא והולך..לא יודעת מה קרה, היה לנו עד עכשיו חיים מדהימים ופתאום זה קרה, מה אני עושה? זה משעמום? איך אני מוציאה את זה מהראש

04/05/2008 | 11:47 | מאת: תןתי

הם בחילה היה תופאת לחץ נפשי

02/05/2008 | 23:39 | מאת: תותי

אני נורה לחוצה בזמן האחרון ויש לי רגשת מאורפלים אני פצתי את עצמי יש לי פסיכיאטר אני מתופלת מה אלי ללכת לפגישה איתו ?ולספר לא על המיתרחש בתוחי

01/05/2008 | 04:19 | מאת: שי

אני בן 24 כמעט משוחרר כבר שנתים מהצבא ואני מרגיש דכאון ממושך שלא נגמר ניסתי לעבוד ואני פשוטטטטט לא מצליח להתמודד עם הריקנות בחיים אני ממש נואש ולא יכול להמשיך כך יש לצין שגם לפני הצבא היו לי דכאנות ואני רוצה לטפללללל בעצמי אבל אין לי כסף והפסיכאטר של קופת החולים לא ממש עוזר ואומר לי לללכת לעבוד ולמצוא מסגרת אבל הוא לא מבין שקשה גם לצאת מהבית בתוך הבית כל יום יש מלחמות בגללי ואני לא יכול להמשיך כך אשמחחחח אם תמליצו בנוסף בתקופה ממש האחרונה גם התחלתי להמר מחיפוש ריגוש והפסדתי 6000 שקל ואני מממממש נואש מה עושים עם החיים יושן ב9 בבוקר קם ב8 בערב ולא יכול ממש יותרררר

24/09/2008 | 22:36 | מאת: לשי

יש לי פסיכיאטר אידיוט שכניראה צריך לחזור לעשות השתלמות כי הוא לא מבין באמת מה זה בעיות נפשיות. לצערנו יש פסיכיאטרים כאלה שחושבים שהכל בראש שלך ואתה גורם לזה ועוד הרבה רעיונות מפגרים אבל רובם לא כאלה. אל תתיחס אליו ואל תאשים את עצמך בכלום. אף אחד לא רוצה לסבול ככה ואני כל כך מבין אותך. פשוט תחליף פסיכיאטר ותתחיל טיפול תרופתי עד שתימצא את התרופה המתאימה בשבילך שתעזור לך. מאחל לך בהצלחה ושתרגיש טוב!

אני חושבת בדיוק כמוך אבל טעיתי טעות גדולה לפני יותר משנתיים. פעם קיבלתי אנאפרניל בגלל שהייתי בדיכאון וניסיתי להתאבד. אין לי רקע פסיכיאטרי -לא היה לי. פשוט הייתי אחרי תאונת דרכים עם פגיעת ראש וקיבלתי באופן אובססיבי שיקום פסיכולוגי ולא שיקום שהיה יכול לעזור לי. היה לי ממש עצוב אז ולא התייחסו אלי חוץ להגיד לי להמשיך. אז ניסיתי להתאבד והגעתי לפסיכיאטר. רק אחרי המון שנים מצאתי מרפאה קוגניטיבית אחרי שמצאתי מכתב שנשלח עם ההוראה הזאת בלי שאף אחד התייחס אליו. בקיצור, ראיתי , כמה שנים אחרי שלקחתי את התרופה הזאת והתחזק לי הרצון האובדני והפסיקו לי אותה, ידיד מאוד טוב שלי שקיבל את התרופה הזאת יחד עם תרופות אחרות. הוא היה נורמלי לחלוטין אבל היו לו לחצים מאוד קשים ואח עם בעיה נפשית רצינית שרק החמירה למרות שהאח היה באשפוזים לפעמים. בקיצור ראיתי אנאפרניל ורציתי להגיד משהו חכם. במקום זה יעצתי לקחת אותה ואמרתי שהיא עוזרת, כי באמת היא מונעת אובדנות, אבל רק בהתחלה בשלב המאוד ראשון. ואחר כך פשוט לא יצא לי לבקר אותו אפילו שהבטחתי כי הייתי במערכת מאוד לחוצה. אני לא יודעת מה הוא עשה בסוף עם התרופה ואם זה קשור , אבל לפני שנתיים מהיום, לפי הלועזי, צלצלתי אליו בבוקר בשביל לבוא אליו והתבשרתי שאין לי יותר למי לבוא וזה היה נכון. הבעיה היא שלא מתייחסים למה שקורה ולסכנות. גם החלפת דיעות בפורום פסיכיאטריה לא עוזרת. מה שעצוב לי במיוחד זה שמתי שהייתי אז בלחץ אמרתי אולי לזרוק את כל התרופות חוץ מהאנאפרניל ואולי אמרתי משהו אחר,ותמיד תכננתי לעזור לו אם יגיע רגע שהוא ישבר.אם תוכלי לאשר את קבלת ההודעה ולהגיב זה יהיה מגניב. תודה . ביי.

21/04/2008 | 17:53 | מאת: אלמונית

אם אדם אינו חפץ בטיפול תרופתי זו זכותו האנושית ואין לכפות זאת עליו. גם לא ראוי לגרום להרגיש שהוא "מסכן את שלום הבית" במידה והוא בוחר שלא לקחת תרופות. חבל שאינכם מציינים כי אותן "תרופות" כביכול שניתנות לאנשים במצבים של מצוקה נפשית אינן מרפאות דבר ולמעשה מטפלות בחלק מהסימפטומים בלבד ובדרך כלל עם "חבילה" נכבדה של תופעות לוואי. כל מי שעוסק בטיפול בבני אדם חייב לשאול את עצמו באופן תמידי את השאלה אם הוא מזיק יותר מאשר מועיל ובמקרה שלי לצערי היה הרבה נזק כאשר תועלת לא הייתה בכלל. כבר כל כך פחדתי להגיד משהו לפסיכיאטרית שלי רק כדי שהיא לא תיתן לי עוד כדורים אז אמרתי שהכל בסדר כאשר מבפנים סבלתי מאוד. טופלתי בין היתר בהלידול, רספרידל, זיפרקסה, ציפרלקס, פבוקסיל, סרוקסט ולמיקטל. ההבחנה לגבי הייתה שונה מפסיכיאטר לפסיכיאטר, היה שטען שכל מה שיש לי זה הפרעת אישיות גבולית, היה שטען כי מדובר בסוג קל של סכיזופרניה, הפסיכיאטרית האחרונה שלי טענה בכלל כי מדובר בסוג קל של מניה דיפרסיה. משך שנתיים הסתובבתי ממטפל למטפל ואם אישפוז קצר באמצע. נראתי כמו זומבי והרגשתי איום, השמנתי מאוד וניראתי רע. לא יכולתי לשבת ליותר מידי זמן בגלל החוסר שקט, אני לומדת ארכיטקטורה בבצלאל שזה הדבר המשמעותי ביותר בשבילי, לא יכולתי לתכנן וגם לא להתרכז. רוב הכדורים גרמו לי לרעידות, לא יכולתי לישון וכדורי השינה הפסיקו לעבוד בשלב מסוים. חשבתי שעדיף לי למות מאשר לחיות במצב כזה והתחלתי לאסוף את כל כדורי השינה שקיבלתי והפסקתי את הטיפול התרופתי לחלוטין מבלי שהרופאה שלי ידעה על כך. לקח טיפה זמן אבל התחלתי לחזור לעצמי, כל תופעות הלוואי שכאשר התלוננתי עליהם נאמר לי שזה לא תופעות לוואי ופשוט מדובר במחלה שלי, נעלמו! הייתי בן אדם שוב ולא זומבי. הפסיכיאטרית שלי שראתה אותי מאוד שמחה ואמרה שכנראה סוף סוף הכדורים עובדים כאשר למעשה לא נטלתי אותם כלל. כחודשיים לאחר הפסקת הכדורים זרקתי גם את כל כדורי השינה שצברתי בכדי לנסות להתאבד. החלטתי לחיות. מאז עברו שנתיים נטולי כדורים ובהרגשה טובה, חזרתי ללימודים, אני מתפקדת באופן מלא וכל התרופות הפסיכיאטריות שרשמו לי הן לא יותר מזיכרון רע. הפסיכיאטרית שלי שחשבה ש"סוף סוף הכדורים עובדים" לא יודעת שהפסקתי לקחת את הכדורים. היא רק יודעת שעברתי לפרטי. חבל לי שאת כל הקרדיט לעבודה שלי על עצמי היא נותנת לכדורים. מאז כל פעם שאני אפילו שומעת את המילה פסיכיאטריה יש לי תחושה מגעילה כזו של חלחלה. לפסיכיאטרים: יש אמרה של מארק טווין (אני פשוט קוראת את האקלברי פין עכשיו) שאומרת כי אדם לא יכול להחזיק בדעות שפוגעות בלחם והחמאה שלו ולמרות זאת אני מקווה שתיקחו את המכתב שלי ברצינות. בפסיכיאטריה שלא כמו בשאר תחומי הרפואה אין כלי בוחן מדויקים ורוב הפסיעות בתחום הזה מתבצעות בשטח אפור של ניסוי וטעייה, למרות זאת יש לפסיכיאטרים את הסמכויות להפעיל כוח לא הוגן של כפייה טיפולית, חבל, מדובר בבני אדם! היה לי משבר נפשי, זה הכול, והוא החמיר מאוד בעקבות התערבות פסיכיאטרית. האשפוז עדיין גורם לי לסיוטים לפעמים ובכלל כל התקופה הזאת עם הכדורים היא תקופה שאני מנסה לשכוח.

02/05/2008 | 23:50 | מאת: תותי

אך אפשקת את הכדורים שלי אך פיטום

14/04/2008 | 23:11 | מאת: בעיות קשב וריכוז

יש לי ילד בן 9.5 היפראקטיבי המטופל בריטלין. עד השעה 16.00 הכל בסדר ברגע שנגמרת השפעת הריטלין הוא הופך להיות משהו בלתי נסבל: חסר מנוחה אוכל ללא הפסקה מציק. לקראת הערב אני מרגישה שאני משתגעת אני מרגישה שאני יכולה לאבד שפיות. אני מגדלת אותו רוב הזמן לבד האב לא ממש שותף. לאחרונה הוסיף לי הרופא 0.25 מ"ג של רספרל בנוסף לריטלין אך אין שיפור!.לפני שנה לאחר האיבחון ניסינו את הקונצרטה אך היה לה המון תופעות לואי. שאלתי: האם כדאי שוב לנסות את הקונצרטה? אולי מאחר והוא גדל ועברה שנה תהיה לכך יותר השפעה? האם הרספרל לא משפיע כי המינון קטן? לפני חצי שנה בעצת הרופא נתתי לו רספרל 0.25 מ"ג בשעה 18.00 וזה היה מאזן אותו. ניסיתי גם הפעם מתוך נואשות לתת בשעה 18.00 אבל שום דבר לא עוזר!! פליז תעזרו לי אני מתמוטטת וגם הילד סובל מאוד.

13/04/2008 | 18:19 | מאת: האמת לגבי אשפוז כפויי וכמו כן הסיפור

תחפשו בגוגל משהו שנקרא ישראבלוג בישראבלוג תחפשו מנוי בשם faulted כאשר הגעתם לבלוג שלי, תקראו את מה אשר עיניכם יפלו על, וכמו כן שימו לב בתחתית הדף שיש כמה עמודים וגם קישור לחודש שעבר, ששם יש הסבר נרחב על אשר עוללו לי

13/04/2008 | 18:16 | מאת: סקר קצר לבחון את מודעותכם ולהעניק לכם

1. האם אתם מודעים לכך שבפסיכיאטריה דברים כמו רוחניות, אמת, רגש ועוד אלו דברים אשר מצריכים טיפול תרופתי? א. כן ב. בהחלט ג. חיובי 2. האם אתם מודעים לכך שכאשר אתם נבחנים אצל פסיכיאטרים אשר לא למדו פסיכולוגיה רוב הסיכויים יהיו אשר יצמידו עליכם תווית שאינה נכונה? א. כן ב. לא ידעתי, עכשיו אני יודע ג. בהחלט 3. האם אתם מודעים לכך שתרופות פסיכאטריות אלו בעצם סמים קשים, אשר יותר קשים מסמי רחוב, אשר אינם פותרים בעיות, אלא רק מעצימים אותן או מחליפים אותם בבעיות אחרות? א. לא ידעתי. ב. ידעתי! ג. מה?? זה חדש לך? 4. האם אתם מודעים לכך שהסמי םהפסיכאטרים האלו מכניסים אותכם למעגל שממנו לא תצאו במשך כל חייכם, וגם שהם פוגעים בתפקוד של המוח, ובנוסף אל כך יוצרים בעיות בריאותיות ובחלק מן המקרים גם בבעיות פיסיולוגיות? א. כן ב. הופתעתי לגלות ג. למה הכנסתי את עצמי 5. האם אתם מודעים לכך שמי שמאשר את התרופות האלו אלו גורמים מהמדינה ומעל להכל משרד הבריאות, וזה אומר, שבעצם, משרד הבריאות מאשר תעשיית מוות מוחי, ומאשר פגיעה בבריאות שלנו. א. כן ב. אלוהים ישמור (רגע...הוא לא קיים) צריך לעשות משהו בנידון. ג. פפפפפ (צליל של נאד) 6. האם אתם מודעים אל כך, שרוב האנשים בחברה במיוחד אלו המאפשרים טיפול על עצמם על ידי פסיכיאטר וסמים פסיכיאטרים, בעצם אינם מודעים לנזק אשר נגרם להם ובכך מאבדים מרכיבים מאוד חשובים מעצמם ובריאותם?? א. כן ב. לא ג. שיט 7. האם אתם מודעים למה שצריך לעשות בעניין זה, כי אולי לא תשיבו לעצמכם את עצמכם, אך יש מקום ללמד לקח אנשים אלו גורמים אלו ומדינה זו כיצד יש להתנהג אל אנשים ואל גוף האדם?? א.ב.ג - כן, יש להקים איגוד נקמת נפגעי העוולות, ולקחת את אותם אנשים אשר אחראים על הטמאות הזאת, ולתת להם לטעום מזרע השטן.

07/04/2008 | 07:00 | מאת: ל

ההכנעה ושבירת הרוח במקרי אשפוז כפוי בגלל נטיות אובדניות זה רצח כיע זה לא מבטל אותן אלא מעצים אותן. תרופה שנחשבת ליעילה בלי התייחסות להעצמת הדחף האובדני שהיא גורמת בדיעבד, מכניעה ושוברת רוח וניתנת לטיפול בדיכאון ובנטייה אובדנית.

02/04/2008 | 18:18 | מאת: הדסה

המספר לא מעודכן באתר, אשמח לקבל עדכון, תודה,

29/03/2008 | 17:06 | מאת: אילן

מזה חודש וחצי אני סובל מהפרעות שינה קשות, לפני שבוע התחלתי עם כדורי שינה, אולם בשבועיים האחרונים אני מרגיש מועקה, חרדות ,ירדהבתאבון, ובכלל דכדוך שלא עובר, קשה לי מה לעשות......

21/03/2008 | 19:19 | מאת: דור

קומונה לתמיכה, עזרה הדדית ודיון חופשי בכל נושא שקשור לפסיכיאטריה, פסיכופרמקולוגיה ופסיכותרפיה. זיכרו שלעתים רק חשיפת הבעיה ושיחה עליה יכולה להביא להקלה משמעותית. מנהלי הקומונה אינם רופאים או מומחים אחרים ודבריהם אינם בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית, אבחנה או ייעוץ. למען פרטיותם של החברים, הקומונה סגורה ומיועדת לכותבים פעילים בלבד. http://www.tapuz.co.il/Communa/userCommuna.asp?Communaid=29739

02/04/2008 | 09:11 | מאת: אמא

(משום מה לא הצלחתי למצוא את מקום "הוספת הודעה" אז סליחה שהתפרצתי להודעה זו..) יש לי שאלה שמטרידה אותי לאחרונה. אשמח לקבל מענה. בני בן ה11, ילד רביעי ואחרון, 3 אחיו הם בנים בגיל ההתבגרות. אין אבא במשפחה (אלמנה..) הילד שונא ללמוד, שונא את בי"ס (טוב, מי כן אוהב?!) אבל אע"פ מצליח בלימודים. אנו חיים בישוב מרוחק וקצת מבודד ויש כאן ילדים בני גילו אבל הוא מעדיף לבלות את כל אחה"צ מול המחשב או טלוויזיה. הוא מקבל טיפול פסיכולוגי עקב קושי רגשי שהבחנתי אצלו מתישהו. (להלן רקע בקצרה) הענין שעליו רציתי להתייעץ הוא: הילד שונא להסתפר. כמה שזה מפריע לי, הוא מתעקש יותר שאינו רוצה להיפרד משערותיו. הענין הוא שהשיער על הפנים רוב הזמן ומפריע לעיניין. כרגע הוא נראה כמו יהושוע פרוע. יש לי תחושה (ואולי אני טועה) שענין השיער הפרוע וזה שהוא מסתיר את הפנים (בחלקם) והעיניים נובע מתוך איזו הפרעה נפשית. המטפל שלו, הפסיכולוג, לא רואה כאן ענין בעייתי אך אני לא רגועה. מדוע הוא מתעקש לא להסתפר ומדוע מתעקש ללכת פרוע ראש? רציתי לשאול אם יש איזו הנחה פסיכיאטרית למצב הזה ועל מה עלי לשים עין? אשמח להכוונה.

17/03/2008 | 01:23 | מאת: משה י.

שלום רב, מיזה קרוב לשנתיים אני נוטל סימבלתה במינון 60 מ"ג עקב דכאון. יש שיפור מהתקופה שלפני. תופעת הלוואי שהכי מפריעה לי היא בתחום המיני: קושי להגיע לזיקפה, קושי רב בשפיכה, ועוד. (אציין שאני בן 24). איך - אם ניתן - לבטל או להפחית את זה? בתודה מראש

אני לוקחת ליתיום מזה עשר שנים ומקבלת זריקות הלידול מדי חודש בעקבות ההבחנה שלי כחולת מניה דיפרסיה. שאלתי היא מהן תופעות הלוואי לטווח ארוך מהתרופות האלה אני מאוד מודאגת...

יש תרופות חדישות וטובות יותר , כמו זיפרקסה, רספרידל עם שילוב של דברים נוספים. שיאפשרו לך לחיות כמו בן אדם ולא עם הזוועות שאת מקבלת. לכי פסיכיאטר פרטי שיעזור לך.

בגיל 18 התחלתי לקחת תרופות פסיכיאטריות כגון ליתיום ותרופות אנטיפסיכוטיות.את בתוליי איבדתי בגיל 25 ומאז ועד היום(4 שנים)אני מעולם לא הגעתי לסיפוק מיני עם גבר.יכול להיות שהתרופות האלו מדכאות משהו או משבשות את התיפקוד המיני?

בוודאי ובוודאי! עליך להיועץ בפסיכיאטר בנושא הזה. אם אתה חושש לדיסקרטיות של נטיתך המינית חפש פסיכיאטר גיי-פרנדלי. בהצלחה

17/02/2008 | 23:16 | מאת: נק

שלום רב, אני בת 17 ובשנה וחצי האחרונות אני מרגישה שאני קצת מאבדת שליטה על החיים שלי!!! וכמו שכתבתי אני גם קצת מרגישה שאני הורסת לעצמי את החיים! אני לא יודעת אם זה המקום הנכון לשאול אבל האם זה נורמלי או שאני צריכה לעשות משהו? ואם כן אז מה? תודה וערב טוב

11/03/2008 | 01:53 | מאת: פלוני אלמוני

השאלה כללית מידי, בכל מקרה לא יזיק לך לפגוש פסיכולוג/ית (אפילו לפגישה אחת). ניתן גם דרך קופ"ח לעניות דעתי.

04/02/2008 | 18:21 | מאת: עוזי

לאחרונה לקחתי ציפרלקס, והתרופה גרמה לי שטפי דם בכול הגוף. בהוראת הרופא הפסקתי ליטול את התרופה. יש לי עבר של דיכאונות ואני צריך תרופה אנטי דיכאוני ללא תופעות לוואי כגון השמנה,עצירות. אני חייב שם של תרופה שאתה ממליץ לי עליו.... התסמינים שיש לי: חוסר אנרגיות חוסר שינה בכי מחשבות טורדניות טקסיות חייב את עזרתך דחוף........................................

31/01/2008 | 12:42 | מאת: יעל

שלום רב שאלתי היא האם יכול להיות שלאדם שמקבל טיגרטול פרוטאזין ורסיטל יכול להיות סכיזופרניה פשוטה ללא עבר של אישפוזים?

11/03/2008 | 02:02 | מאת: ע

התשובה היא כן. בכל מקרה אם הוא מאוזן במשך זמן ומתפקד זה לא רלוונטי אם בעבר היה או לא היה אשפוז.

27/01/2008 | 18:16 | מאת: א.ש.

אבי חולה בסכיזופרניה פרנואידית, הכרתי גבר שאימו חולה בנפשה גם כן. הייתי רוצה לדעת מה הסיכוי באחוזים שיהיו לנו ילדים חולים (הם בעצם יהיו נכדים)? בכמה הוא גדול יותר מיתר האוכלוסיה? ברצוני להוסיף כי במשפחתנו המורחבת רק אבי חולה והוא בן למשפחה מאוד מאוד גדולה. האם מבחינה גנטית בכלל מומלץ זיווג כזה בנינו ?

11/03/2008 | 02:04 | מאת: לא מומחה

אני רק יכול לומר שסכיזופרניה היא אחת ממחלות הנפש עם זיקה ברורה לתורשה. סטטיסטיקה מדוייקת אין לי מושג

21/01/2008 | 13:53 | מאת: יעל

שלום רב !אני סובלת מ OCD ובעקבות זה אני נוטלת רסיטל וגם מדפרסונליזציה-דראליזציה כבר הרבה זמן(שנים) עם הפסקות ונכון להיום כבר כמה חודשים שזה תוקף אותי כמה פעמים ביום ההתנתקויות בכל יום ובחודש האחרון היו לי גלים חזקים מאוד עד כדי כך שהרגשתי שאני הולכת לאבד את השפיות, ולצאת מדעתי. וגם אני מאוד מבולבלת ושוכחת הרבה דברים כשזה קורה לי .ומצבי הרוח משתנים אצלי משעה לשעה. בעקבות זה הרופאה הפסיכיאטרית הוסיפה לי כדור טיגרטול אני לוקחת אותו כבר שבועיים והיא ממליצה לקחת עוד טיגרטול האם זה באמת הכדור שיוציא אותי מההתנתקויות הקשות האלה? בכבוד רב ובתודה מראש.

05/01/2008 | 13:44 | מאת: פזית

שלום ד"ר הסיפור שלי קצת מורכב, מקווה שאצליחלכתוב את כל הפרטים דכי שתוכל לעזור לי/לנו. אבא שלי בן 79 חולה פרקינסון אבל אפשר לומר שברמה בינונית. לפני כ- 5חודשים הוא נפל בעבודה ושבר את מפרק הירך. הוא עבר ניתוח ואז נידבר בחיידק בבית החולים. היה לו כמהפעמים דלקת ריאות והוא הונשם 5 פעמים כולל טרכוסטומי. היום הוא מאושפז בבית רבקה לשיקום, הוא נושם בעיקרון העצמו אך מקבל עזה של חמצן 2 ליטר. הבעיה היא שהוא לפעמים מבולבל ומדבר לא לעניין. יש לו קשיים בלילה, הוא לא נרדם ועושה להם בעיות ואף מתפשט. המצב החמיר שניסו לתת לו בונסרין, ולכן הפסיקו לו אותו. אני רוצה לציין שהוא גם בדיכאון והוא גם אומר שאין לו מצב רוח. לפני הנפילה הוא היה לוקח קלונקס וגם לוסטראל למרותש הלוסטראל לא כל כך עזר. כל התקופה של יותר מ 4 חודשים הוא לא קיבל את התרופות האלה. אבי היה במצב מאד קשה ודי רצו להרים ידים והרופאה שלו עכשיו אומרת שכל הכבוד לו שהוא הגיע עד לכאן כי הוא השתפר הרבה, אבל עדיין לא מספיק.אני רוצה לציין שהיה לו פצע לחץ מאד רציני אבל הוא בשלבי ריפוי וכן היו תקופות שהיה לו סוכרים מאד גבוהים אבילו מעל 600 וגם עמה פעמים היה באיפו של 40 סוכר. בכל אופן הולחט לתת לו ריספרדאל, הוא התחיל ב- 0.25 ואחרי 3 ימים האלו לו ל- 0.5. הוא לקח 0.5 במשך יומיים ואז הוא נפל להם במחלקה, פתח את הראש אבל בדיקת הסיטי היתה תקינה. יום אחררי זה הוא התחיל להיות מאד מבולבל ודיבר ממש בהיסטריה על כך שלא מטפלים בו המקום טוב וכו' ואז הרופאה הורידה לו את הריספרדל שוב לרבע. כרגע הוא במצה שהוא ללא מצב רוח, לא ככ ישן בלילות, מתפשט. הוא מקבל לשינה לוריון אבל זה לא עוזר. הם טוענים שהם מוגבלים בכדור השינה בגלל בעיות הנשימה וזה הכדור היחיד שניתן לתת לו. אני אובדת עצות. אני מאמינה שמומחה בתחום הפסיכוגריאטירה יוכל לעזור, אני לא מאמינה שלא ניתן לעזור לא מהבחינה הנפשית ונראה שהמצב תקוע. אנחנו המשפחה מוכנים לעשות כל שניתן כדי לעזור לו. אחרי שהפצע לחץ ירפא בטח ירצו לשחרר אותו ואני לא יודעת איך במצב הנוחכי ניתן יהיה לטפל בו בבית.אנחנו נילחמו קשה על החיים שלו ואני לא רוצה שהוא יסבול, בטח לא מבחינה הנפשית. אני יודעת שכתבתי הרבה, והמצב לא כ"כ פשוט אבל אודה לך מאד אם תנסה לעזור. כמובן שאין לנו בעיה להביא פסיכיאטר מומחה באופן פרטי , אבל אני לא יודעת מי יהיה מוכן לבוא לבית רבקה. תודה רבה על תשומת הלב פזית

06/01/2008 | 08:34 | מאת: אמא

בוקר טוב אני אמא ילד שאומץ מאז שהגיע לפני שנים היה ברור שאינו נורמטיבי, לאחרונה ומס סיבות משניות הוא נכנס לדיכאון כאשר לאחרונה יש גם פגיעה עצמית, הוא מטופל אצל פסיכאטרית עם תרופות של פלוטין ורספרידל..מצב רוחו מאוד משתנה, עם ירידות ועליות למצב רוח מרומם במיוחד. הגנים הביולוגיים מאוד לא סמפטיים לצערי..הרופאה רצתה לאשפזו אולם אנו סברנו שעקב חרדת הנטישה שלו זה לא רצוי כרגע..ההתמודדות לא פשוטה,הוא צעיר מאוד בכיתה ב' בלבד.הוא ADHD בנוסף ובכל פעם שיש הרעה במצב רוחו הוא מתנהל כמו "רובוט" זה כל כך קשה לאחרונה סמנו לב שבכל פעם שהוא נתקל בקושי בה"ס כמו דף עבודה או בבית שבדרך כלל הוא עושה אותו בקלות הוא כועס ומורט את גבותיו מכה את עצמו תחושה של סוג מנפולציה מה עושים באישפוז? עיצה יותר פרקטית. תודה

31/12/2007 | 00:30 | מאת: פסקל

בלעתי 3000מ"ג דפלפט ו גם הרבה סרוקוול

לא יודע איך לבקש עזרה

19/01/2008 | 19:29 | מאת: סופיה6

היי פסקל יקירי צר לי ועצוב לי נורא שבלעת כדורים קודם כל אני שולחת לך חיבוק גדול ואוהב ומקווה שפנית למיון לקבת עזרה אני מבינה ויודעת באופן אישי מה זה הרצון הזה ל\מות הלא לדעת איך לבקש עזרה .כי לדעת לבקש עזרה זה באמת תהליך של למידה אני שמחה שכל זאת פנית אל הפורום ותדע שכאן אתה תמיד יכול לשאול כל שעולה על דעתך אני איתך בבקשה תעדכן אותנו ותגיד שהכל בסדר סופיה

31/12/2007 | 00:12 | מאת: פסקל

לקחתי הרבה כדורים מקוה לא לחיות חמר

28/12/2007 | 11:42 | מאת: NURI

שלום רציתי לדעת אם אלפרליד(0.25GR) ממכר? מותר לקחת כל יום כדור? מותר לקחת עם הציפרלקס סירופ פסיפלורה שהוא טבעי ולא ממכר?

14/02/2008 | 23:03 | מאת: tangush

תנסה באתר הזה: http://www.infomed.co.il/doDrugInteract.asp -לפי מה שכתוב שם זה לא רצוי שתי התרופות יחד!

17/12/2007 | 10:33 | מאת: אורית

שלום רב, רציתי להתייעץ לגבי אחי בן ה-26 אחי מאז גילו הקטן היה בעייתי, חסר ביטחון עצמי, קשיי למידה,קליטה וכד'. עם השנים החל להיות מאד מופנם ומצבו החמיר, נהייה היפוכונדר הולך לרופא על כל שטות קטנה, לא מתמודד עם שום דבר אפילו לא עם שיחת טלפון עם נציג שירות של חברה כלשהי, שוטף ורוחץ את עצמו שעות כמו באיזשהו מן טקס..דבר שמפריע מאד לכל בני הבית. סטרילי ברמות לא נורמליות, מרגיש רגשי קנאה כלפי אחיו הקטנים, חש ממורמר, יוצא לטענתו עם בנות גילו,אך לצערי אינו מחזיק קשר יותר מיום יומיים היות ומדבר המון המון שטויות ולפעמים מתנהג כמו ילד קטן וחושש מהתחייבות. נוטה להסתגר המון בחדר ולא אוהב שיפריעו לו, מאד רכושני כלפי דבריו, לא חולק עם אחרים דברים. חי עם הוריי ועוד 2 אחיי הקטנים(בני 21 ו- 16), עובד כמאבטח. כאשר לא מצליח להתמודד עם איזושהי בעיה, נלחץ, ומתחיל להתפרץ ולהתבלבל עם עצמו ו"בורח" לשירותים. ...מבלה המון המון המון בשירותים...(לא קורא שם עיתון..) נוטה לגעת באיזור איבר מינו בעצבנות ברגע שנלחץ.. מה לדעתך הבעייה איתו???? מה עליי לעשות כדי לעזור לו??? הוא לא עצמאי ולא חושב אפילו לעבור דירה ולהקל על הוריי (חיים בדירת 3 חדשרים 6 נפשות) האם הבעייה חמורה מאד??? סליחה על האורך...אנחנו פשוט נואשים נורא!!! ניסיתי כבר לדבר איתו ונדמה שלעיתים מודע לבעייתו ולעיתים ממש לא..ומסרב בכל תוקף ללכת לטיפול. (אימי פנתה בכוחות עצמה לרופא המשפחה וזה הזמין אותו אליו, אך לצערי אחי מסרב ואף כועס עלינו. אומר שאנחנו עושים לו בושות ושנרד לו מהוריד..)