פורום פסיכיאטריה

לאחר שנתקלתי היום בפורום בו מכפשים מטפלים וטיפול דינמי הייתי רוצה לדעת את דעתכם (במיוחד את דעתך,ד"ר,כפסיכיאטר). האם לפי דעתכם טיפול תרופתי בלבד מספיק כדי להלחם בהתמודדות עם מחלות נפש? אני כבר לא יודעת מה לחשוב... אור

לדעתי האישית לא ומנסיוני כדאי לשלב תרופות עם פסיכותרפיה, הטיפולים משלימים ותומכים זה בזה. מירי

התרופות נותנות את האפשרות לטפל בדרך לא תרופתית.בלי התרופות לפעמים , במקרים מסויימים , אין מה לדבר עם הבן אדם,ובמקרים קלים יותר התרופות מאפשרות טיפול לא תרופתי מהיר ומוצלח יותר.מנסיוני האישי,הרבה התנהגויות שנראו לי כחלק מאישיות או כחלק מאופי והרגלים,התבררו כנובעות ממצב "כימי" שהתרופות "תיקנו" ואז אפשר היה להתחיל בשיחות ותמיכה אחרת,שגם היא מאד חשובה.

שלום רב בתחום מחלות הנפש (במשמעות המקובלת של המושג) אין כיום לפסיכולוגיה כמעט מה להציע ולכן הטיפולים הם כמעט לחלוטין תרופתיים. לעיתים פסיכולוג יכול לעזור בתמיכה או הדרכה אבל בוודאי לא טיפול דינמי אשר נחשב למסוכן במקרה של מחלות נפש פסיכוטיות. בברכה

ידוע לי שהנט מקום חופשי ללא הגבלות. אבל די נבהלתי ובסוף התרגזתי לקבל ישר למייל פירסום (ברור שהם קראו אותי פה) של אנשים שמתחבאים מאחורי חומר תעלומה מסוכן. באתי לכאן לקבל יעוץ מאנשים טובים,מתמודדים ומהרופא, דווקא לאחר שניתקלתי במקום אחר במסע ההפחדה נגד טיפול פסיכולוגי.בשביל מה לשלוח לי עכשיו מייל מפחיד כזה נגד טיפול ותרופות פסיכיאטריות? תאמינו לי...מספיק קשה לי גם ככה. אני גם ככה כבר לא יודעת איך לעזור לעצמי. אורלי

לאורלי טיפול תרופתי בודאי שלא מספיק לבדו לא בהפרעות קלות (דיכאון וחרדה) ולא בהפרעות הפסיכיאטריות הקשות יותר (סכיזופרניה, הפרעה ביפולרית). אבל פרט לטיפול פסיכולוגי דינאמי ישנם טיפולים רבים ושונים שעשויים לעזור וצריך להתאים לכל אחד לפי הגורם אשר גורם למתח ואי איזון נפשי. לעתים מדובר על קשיים משפחתיים ואז מדובר על טיפול זוגי/משפחתי, לעתים במיוחד במחלות הפסיכיאטריות הקשות יש צורך בשיקום- שיקום חברתי, תעסוקתי, וכך הלאה. לעתים דווקא טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי/התנהגותי חשוב. כך שישנם רבדים רבים לאדם ובנוסף לחלק הביולוגי-תרופתי, צריך לראות את המצב המשפחתי, חברתי, תעסוקתי, ופעילות בשעות הפנאי. כל טוב דר' גיורא הידש

עקב התקפי חרדה עם סימטומים פיזיולוגים/גופניים, לאחר 4 שנים של ניסיונות כושלים עם מגוון תרופות SSRI ו SNRI , קיבלתי לפני חודשיים סרוקסאט 20 מ"ג כאשר אני נוטל קלונקס 0.5 מ"ג כ 4 חודשים רצוף. התקפי החרדה נעלמו ומצב הרוח השתפר אך תופעות הלוואי איומות ואיני יודע האם המקור הוא בקלונקס או בסרוקסט? משך שעות היום ובעיקר משעות הצהריים אני חש כאבי שרירים, חולשה בכל הגוף כולל צריבה בגוף. כדי לא להעלות מינון קלונקס המליץ הפסיכיאטר לפני שבועיים להוסיף עוד חצי כדור סרוקסט אך זה לא שיפר ואף החמיר תופעות לוואי. במצבי היום איני יודע האם כדאי להיגמל מהסרוקסט ואיך להיגמל מהקלונקס כאשר יום אחד אני לא נוטל או נוטל באיחור הגוף מגיב מיידית!!! הרופא אומר שכנראה שצריך לעבור לטיפול אלטרנטיבי נטול תופעות לוואי ולהוריד ראשית את הסרוקסט בהדרגה כל שבוע 10 מ"ג. לגבי הקלונקס הוא ממליץ להמשיך בשלב זה ואני חושש מהתמכרות כלומר מכך שהגוף ידרוש יותר לאחר הפסקת הסרוקסט. מה עושים במצב כזה ? פרט מלומר :"גש לרופא פנים מול פנים" היות וזו המצלת הרופא בעקבות פגישה פנים מול פנים.

שלום אבי, המלצתי לחלק את הסרוקסט לפעמיים ביום (10 מ"ג בצהרים ו-10 מ"ג בערב) בצורה כזאת תופעות הלוואי יתפזרו ופחות תרגיש בהן. כמו כן, לעלות במינון של הקלונקס ל-1 מ"ג ביום- 0.5 מ"ג בצהרים ו-0.5 מ"ג בערב. כל זאת כפתרון לתקופה הקרובה (חודש וחצי) ואח"כ לחשוב שוב מה לעשות הלאה. בברכה, דור.

1. בעניין סרוקסט - רעיון החלוקה נשמע סביר. הבעיה היא שהרופא המטפל נמנע מלהמליץ ליטול בערב וכך גם רשום בהתווייית התרופה ליטול בבוקר עם/לאחר הארוחה כנראה מאותה סיבה שטוען הרופא שהכדור מעיר. ייתכן ו 10 מ"ג לא ייגרמו לי לעוררות מה עוד שאתה ממליץ על קלונקס בערב שעוזר לישון על הכיף כפאק! 2. בעניין הקלונקס אני קשוב לך ושוקל כל המצלה בשיא הרצינות. לא הייתי עולה למינון 1 מ"ג . נראה לי יותר סביר להעלות מינון של הסרוקסט וזאת מפאת בעיית ההתמכרות. רופא אחר שטיפל בי בעבר שגם עובד בבי"ח פסיכיאטרי נמנע מלהמליץ למטופליו להשתמש כלל בבנזודיזאפינים! אפילו בתחילת טיפול עם כדור נוגד דיכאון/חרדה וזאת בניגוד לרופא הנוכחי שטוען שאין כל חשש להשתמש אפילו תקופה ממושכת במינון של 0.5 מ"ג שהינו מינון קטן ביותר. מה דעתך? האם רצוי להשתמש רק ב SSRI במידה ואפשר להימנע מבנזודיזאפינים?

לדר הידש שלום אני בחור בן 28 נשוי בעבר סבלתי מחרדות וההיתי בטופל 4 שנים אצל פסיכולגית לאחר הפסקה של שנתיים החרדות חזרו וקשר חזר עם הפסיכולגית השבוע החלטתי ללכת גם לפסיכיאטר ,הוא נן לי תרופה בשם פרפנאן 4 מג וקראתי שתרופה היא גם לטיפול בפסיכזריה האם אני חולה במחלה הזאת??? ומה הסימנים של מחלה זו?? תודה

ליניב אני מקווה שאינך חולה בפסיכוזה ולא ברור לי מדוע הפסיכיאטר נתן לך פרפנן כטיפול בחרדות, אין זה הטיפול המקובל. כדאי לחזור אליו ולשאול. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, היום הרופא החליט להוסיף לי לשילוב התרופות שאני לוקח SOLIAN במינון של 25 מ"ג. השילוב כרגע הוא לוסטרל 150,מרוניל 150 דפלפט 800 ועכשיו ה - SOLIAN. האם מינון של 25 הוא מינון המקובל כשמוסיפים אותו לתרופות נוגדי דיכאון? המקרה שלי כידוע לך,אני מאמין שאתה זוכר ומכיר, הוא מצב של אפאטיות.אני לא מרגיש טוב ולא רע, אני פשוט לא מרגיש כלום, הכל טכני, לא אהבה,לא התרגשות,לא עצב אפילו....מוכר לך מנסיונך הרבה מקרים כאלה? תודה ארז.

לארז אכן מקובל להוסיף סוליאן כדי "לעודד" את השפעת התרופות האחרות, תמיד מתחילים במינונים נמוכים 25 מג' הם מינון נמוך מאוד, עם סוליאן מינון טיפולי עשוי להגיע ל-600 מג'. כך שבסופו של דבר אני מאמין שתגיע למינון של 50-100 מג' ביום. אבל לאט לאט. כל טוב דר' גיורא הידש

לפני כ4 חודשים העסק שלי נפל והפסדתי הרבה כסף בעקבות זה גם המשפחה התפרקה ניסיתי להתאבד אך לצערי הצילו אותי אני בן 61 וחולה לב מאז לא עוזבות אותי המחשבות על התאבדות אני פוחד לצאת מהבית מה עלי לעשות

שמואל , אתה צריך ללכת לרופא פסיכיאטר או רופא המשפחה לאבחון ולקבלת טיפול יש היום לרפואה אפשרות לעזור לך בתקופה הקשה שלך לעמוד על הרגליים ולהשתקם , אז חבל על סבל מיותר לך בדחיפות לרופא לקבלת טיפול.

כדאי שתחייג אל "ער"ן (עזרה ראשונה נפשית) לדבר עם מישהו באופן מיידי, הטלפון הוא (חיוג קצר) 1201 .

שלום רב איך ניסית להתאבד? מי הציל אותך? האם לא הופנת לטיפול של איש מקצוע? מדוע כיום אתה פוחד לצאת מהבית? האם כיום המחשבות על התאבדות הן קונקרטיות או זה רק סימן ליאוש כללי? האם אתה נמצא במסגרת טיפולית? אתה כמובן לא חייב לענות על כל השאלות אך קשה לעזור לך בלי המידע הזה. בכל אופן מומלץ מאד שתפנה למרכז לבריאות הנפש במקום המגורים שלך- לחדר מיון פתוח 24 שעות- שיבדקו אם אתה צריך אישפוז או טיפול מרפאתי. אין צורך בהפניה. פנה עוד היום או מחר בבוקר. בברכה

לאורן תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם שחשוב וצריך שתקבל עזרה מקצועית. כל טוב דר' גיורא הידש

דר הידש , האם מותר לקחת הורמונים (גלולות לסדר את המחזור) ביחד עם ריספרדל במינון 1 מ"ג ליום? סידור המחזור הוא בשביל חתונה שלא יהיה לי מחזור ביום החתונה.תודה.

למירי מזל טוב!! בהחלט אפשר ליטול הורמונים למחזור. הרבה אושר דר' גיורא הידש

בין סיכיזאקטיב לסכיזופרניה ?

סכיזואפקטיב זה סוג של סכיזופרניה, אומרים ברמה יותר גבוהה של תפקוד, עם מרכיבים רגשיים. ככה כתוב בתנ"ך הDSM. כמובן שאין מחלה בלי אדם, ומה שחשוב זה האדם ורוחו ונפשו... ולא התיוג שלו. תרגישי טוב תמי.

לאורית תודה לתמי ותמיד האדם חשוב יותר. בכל אופן בסכיזואפקטיב ישנו מרכיב רגשי של דיכאון או פעילות יתר בנוסף לסמנים של סכיזופרניה - שהם קלים יותר מאשר בסכיזופרניה בלבד. סכיזואפקטיב זו צורת ביניים בין אפקטיב-רגשי ובין סכיזופרניה. לכן יש את הסמנים של שניהם בצורה קלה יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

לקחת פרפנן 8 מ"ג. לאחר 3 שנים של תרופות נגד דיכאון. היא אומרת שיש לי סממנים פסיכוטיים. נטיה לפסיכוזה. אכן קרה לי משהו בחצי שנה האחרונה.מעבר לדיכאון הרגיל. יש לי ירידה קוגנטיבית. ירידה בזיכרון. ירידה ביכולת ריכוז וחשיבה. חרדות שלא היו. קהות חושים ורגשות. ירידת חשק מיני. 3 שאלות א. האם תסמינים חדשים כאלו מעידים רק על משהו פסיכוטי או שיש עוד משהו המלווה בתסמינים אלו. ב. נניח ואני לוקח פרפנן, ונניח באמת שיש לי תסמינים פסיכוטיים. האם הוא אמור להחזיר לי את הרגשות? את התשוקות? את היכולת הקוגנטיבית? את הזכרון? את הריכוז? להוריד את החרדות? מה מדברים אלו הוא אמור לעשות? ג.האם לפעמים מביאים יחד עם SSRI/NRI תרופה נגד פסיכוזה כי הם יכולות לעשות פסיכוזה?

שלום רב התאמה של טיפול תרופתי דורשת בדיקה פנים אל פנים עם פסיכיאטר. באופן כללי ניתן לומר שמהודעתך לא ברור מדוע את צריכה פרפנן. פרפנן היא אכן תרופה אנטיפסיכוטית לטיפול בהפרעות פסיכוטיות. הפרפנן יכול להוריד (!!) את התפקוד הקוגנטיבי ולגרום לכהות חושים. הדבר החשוב הוא שלא נותנים פרפנן בגלל "נטיה לפסיכוזה" אלא אם קיימת פסיכוזה בפועל. אם אין פסיכוזה אז אין הצדקה לטיפול אנטיפסיכוטי. בברכה

התופעות שציינת : ירידה מבחינה קוגנטיבית, ירידה בזיכרון, ירידה ביכולת ריכוז וחשיבה, ירידה בתפקוד המיני, - ייתכן מאד ואלו תופעות של השפעת הכדורים נגד דכאון אחרי תקופה ארוכה של שימוש בהם (למחקר הרפואי לוקח שנים רבות לאסוף עדויות של משתמשי התרופות ולהגיע לסיכומים של תוצאות מחקר) אני קיבלתי פרוזאק ופאקסט לסירוגין (20 מ"ג ביום במשך יותר מ 10 שנים) וגם כן מתמודדת עם התופעות האלו. אבל לעומת הדכאון זה לא נורא, מלבד התיסכול הגדול, כמובן.(למשל, לקח לי כמעט שעה שלימה לנסח את מה שכתבתי כאן).

לרואי לפי מה שכתבת דברי הרופאה הגיוניים וכנראה נכונים, אם ישנם סמנים לפסיכוזה אז מקובל לתת טיפול נוגד פסיכוזה גם להבראה וגם למנוע החמרה ופסיכוזה חריפה. התרופות נוגדות הדיכאון עלולות לגרום לפעילות יתר-מאניה, שגם היא מצב פסיכוטי. כל טוב דר' גיורא הידש

האם עוד מישהו כאן מבוטח בכללית במסגרת בריאות הנפש? האם אתם עדים, לכרסום הזוחל, שהולך מול עינינו, בכוח אדם רפואי במרפאות הקהילה לברה"נ של "הכללית", יש כאן עוד מישהו בפורום, שמקבל טיפול בקהילה, במרפאת רמת חן בתל אביב? אתם יודעים, כמה משרות של רופאים, הורידו, כמה משרות הם "דלת מסתובבת" שהרופא מתחלף כל שנה או פחות. אתם יודעים שהודיעו לי, שיהיה ארבעה חודשים מעכשיו, שלא יהיה בכלל רופא מטפל למטופלים מהאיזור שלי? אז לך תרוץ אחרי הרופא התורן. לא רק, שהבריאות הנפשית והפיזית של מאות מתמודדים המטופלים ב"רמת חן" (כולל אנוכי), מוזנחים, לפי כל תקן של טיפול פסיכיאטרי של "אחזקה". אלא גם, שהכללית אמורה להיות מופקדת -- יחד עם שאר הקופות -- על הטיפול בנו, כאשר מוקדם או מאוחר, תיכנס הרפורמה הביטוחית לתוקף. לפי הבנתי, אמור להיות פיקוח כבר עכשיו, על מדיניות הכללית ושאר הקופות -- והיכן הפיקוח?

אליוט היקר המצב אכן קטסטרופלי, ולא רק בקופת חולים כללית. אני עובדת במרפאה של משרד הבריאות באשקלון- מרפאה פסיכיאטרית לילדים ולנוער. המרפאה נותנת שירות לאנשי אשקלון והסביבה, ויש לה שלוחות בקריית גת, בשדרות ובמקומות נוספים. אנחנו אמורים לתת שירות לאזור כמו שדרות המצוי במלחמה. ויחד עם זאת לא להזניח את תושבי אשקלון ואת הילדים ובני הנוער הסובלים מבעיות פסיכיאטריות פסיכולוגיות ומשפחתיות בבתי הספר ובבית. המצוקות רבות, העומס רב, והפסיכיאטרים מועטים כל כך. אצלינו במרפאה יש פסיכיאטרית אחת- שמנהלת את כל היחידה בעומס עצום, עוד פסיכיאטרית אחת בחצי משרה ועוד פסיכיאטרית נוספת במשרה מלאה. וזהו... עם כוח אדם כזה אנחנו אמורים לתת מענה לפניות חירום- נערות מתאבדות, נערים עצירים שמאיימים בהתאבדות, מצבי חירום וכן מצבים אקוטיים הזקוקים לטיפול ולהשגחה, למעקב תרופתי ולאיבחון מעמיק. איך אנחנו אמורים להצליח בכך, עם כוח אדם כל כך לא פרופורציונלי למציאות שלנו בשטח? שדרות במלחמה, ואין מי שיטפל שם בנוער ובילדים. אותי רוצים לשלוח לשם, אבל אני מלאה לגמרי בעבודה באשקלון. איפה העזרה לחלשים? איזו מן חברה אנחנו, המזניחה את הטיפול בציבור שאין לו כסף לשלם עבור פסיכיאטריה ופסיכולוגיה פרטית? איזו רפורמה בדיוק הולכת להיות לנו? לזרוק את הילדים החולים לרחובות? להזניח את תושבי שדרות המופצצים כבר כל כך הרבה זמן? לתת לחולי הנפש טיפול חפיף של 14 פגישות בשנה??? אני שואלת ואין לי את מי. ומצטרפת לכאב שעולה מדבריך אליוט. הלוואי ומשהו יזוז במדינה שלנו יום טוב תמי.

שמתי לב שתדירות הפגישות ירדה

לגבי הרצון לחיות אימייל ששלחתי למישהו שאני מכיר. חשבתי שיכולה להיות חשיבות טובה לפרסום ההודעה גם כאן. אני לא יודע אם יש לי רצון לחיות כי לאחרונה אני נוטה יותר ויותר לחשוב שהחיים יכולים להיחשב ככאלו אשר לא מומלץ להיות בהם ואולי במקרה שלי הדבר הרבה יותר מהותי. אני ממש מרגיש לפעמים שהדבר הכי טוב שיכול לקרות זה שאני אמות כי אז אני לא אצטרך להיות בעולם עוד וזה הקלה רבה בהרבה מאוד מובנים שלא להיאלץ לסבול כה הרבה. למשל מאי סובלנות של בני האדם בכלליות. אני שואל את עצמי אם החיים בישראל הם הרבה יותר גרועים עבורי מאיך שהיה אם היית גר למשל בקנדה או בארצות הברית. אני לא אומר ששם לא יהיה לי מאוד גרוע אבל עדיין יכול להיות שהרבה יותר טוב. מצד אחר יש הרבה בעיות שקשורות לזה כמו הסתגלות לשפה אשר אולי אני לא מרגיש איתה בנוח. בכל אופן יכול להיות שאולי בעצם ישראל היא עדיפה אם אני אתנסה בארץ אחרת בצורה רצינית אבל לפי מה שנראה יכול להיות מאוד שלא.. בכול אופן יש לי דחף חזק לרצות לגור בארץ דומה לאלו שציינתי ואני מרגיש אי הגינות איומה וכפייה בזה שאני נאלץ לחיות במקום אחד אשר הוא לא לפי בחירתי וזה דבר נוראי לדעתי. ישראל יכולה להיחשב במקרים רבים כמקום הרבה פחות מתקדם וזה אולי אחד הדברים שמדכאים. לגבי הרצון לחיות. אני לא בהכרח מסכים עם הגישה הרגילה בנוגע לזה שמי שלא רוצה לחיות יכול להיות שיש לו בעיה מסויימת ואני מאוד מאוד כועס עליה. אני מאוד הייתי רוצה לעודד את הכיוון מחשבה באוכלוסיה של התהייה אם שווה לחיות והבנה יותר טובה של הנושא שאולי הוא בין הדברים הכי חשובים שצריך לתהות עליהם. לכן אחד הדברים שמאוד קשים לי בחיים זה הדחף לרצות לחיות בארץ שהיא יותר מסודרת. וגם למשל ארץ עם פחות צפיפות כפי שיש כאן. לגור במקום לא צפוף בישראל זה גם חיסרון כי כמו שבערים התחבורה הציבורית לא טובה במיוחד אז מחוץ לעיר זה עוד הרבה הרבה יותר גרוע לפי מה שאני מבין, ויש עוד הרבה חסרונות אולי למגורים "יותר רגועים" בישראל. האם אתה מצליח לחשוב על אפשרות לא מאוד קשה עבורי על מנת שתהיה לי אזרחות בארץ מערבית אחרת שהיא מסודרת יותר?

בכל מקום. אין דבר כזה "אי רצון לחיות" אלא קשיים קיומיים (פיסיים ורוחניים) מכל מיני סוגים, בחלקם מחלישים את הנפש מלהתמודד עם הכאב או הפחד, ואז קורה לפעמים, שלאן שלא מביטים חשים מלכודת ללא-מוצא, כאשר הפתרון הקל מונע ע"י דחף בלתי נשלט "לצאת מן החיים" ולבגוד ברצון החיים להימשך. "לחיות" זה לא דבר ששווה או לא שווה לעשות אותו. לחיות זה לא "מעשה", לחיות זה להמשיך להיות, וכל פעולה שאנחנו עושים היא חלק מן ההמשך הזה, המשך שמתבצע מאליו, זה כוח החיים שהם בין כה וכה קצובים בזמן, אז מדוע למהר לסיימם כשעוד יש כל כך הרבה אפשרויות של שינויים? למשל כמו דבריך על מקום מגורים אחר, בהצלחה לך בכל מקום בו תבחר.

שלום לפני כ3 חודש התחלתי להיות חולה: הקאות, קוצר נשימה, לחץ בחזה רעד, גלי חום. בהתחלה חשבו שזה וירוס אבל זה לא עבר והרופא הגיעה למסכנה שזה חרדה הייתי אצל פסיכיאטור שנתן לי פאקסט 20 מ"ל חשוב לציין שלא היו לי פחדים או מצב רוח רע כל התקופה לפני לקיחת התרופה מאז שהתחלתי לקחת אותה (לפני שבוע) יש לי אי שקט נפשי, מצב רוח דיכאוני והכי מפחיד שמשהו השתבש בדמיון שלי פיתום אני מדמיינת שאני עושה תנועות שאני לא עושה (למרות שאני מודעת בסופו של דבר שאינני עושה אותם....). וזה חוזר כל כמה דקות האם זה תופעות לוואי של התרופה? או שמתפתחת לי מחלה נפשית כלשהי (פסיכוזה?) או אולי זה פשוט גם חרדה שפשוט החמירה ועכשיו יש גם תופעות נפשיות? האם יש לפנות בדחיפות לפסיכיאטור? תודה רבה

רצוי מאד שתפני במהרה לרופא להתיעצות. 1- פאקסט היא תרופה נגד דכאון ולא נגד חרדה. 2- בהוראות המירשם של התרופה בסעיף תופעות-לוואי כתוב בין השאר: "..אם חל שינוי בהרגשתך הכללית עליך להתיעץ עם הרופא מיד." 3- אם האיבחון הוא בתחום הפסיכיאטריה(חרדה או דכאון) הטיפול התרופתי בתחילתו חייב להיות מלווה בטיפול אצל פסיכולוג, לפחות כדי לאמת אם אכן את סובלת מחרדה.

שלום, תודה לגון ואכן חשוב להתייעץ עם הרופא המכיר אותך. כנראה שמדובר בהתגברות החרדות, אם על רקע של החרדות או שלעתים גם הפקסט עלולה לגרום לאי שקט וחרדות. לא נורא אם תנסי לרדת למינון של חצי כדור למשך כמה ימים ותראי את ההשפעה, ואז תביני את מקור החרדות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב דר אני מטופיל נפשי שלוש שנים . היום אני נמצא בטפול תרופתי של axanx . risperdal . trazodil . vipax . alpralid . שאלתי לכבודך האם נטילת התרופות הנ"ל עושות כאבים או בעיות במעיים שלי או בכלל בכללי בגוף. כי לפני שבוע עד עכשיו רוב הזמן כאבים במעי שלי . לטופלך אודה .

לאבי אתה נוטל תרופות רבות, מה שחשוב זה לבדוק האם יש קשר של זמנים בין נטילת התרופות וכאבי הבטן. הויפקס עלול לגרום ליציאות רכות ופעילות רבה של המעיים. אבל אם אתה נוטל ויפקס כבר זמן ממושך וכאבי הבטן הם חדשים חשוב שתבדק אצל רופא המשפחה כי יתכן שאין לתחושות שמהן אתה סובל קשר לתרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אני נמצאת בטפול פסכולוגי כשנתיים,בעקבות דיכאון מז'ורי. אני מרגישה יותר טוב, אך עדיין לא מצליחה לחזור לעצמי ברמה מינמלית, כלומר, לחדש קשרים חברתיים שניתקתי, להקשיב ולהנות ממוסיקה , אין לי חשק לעשות דברים, לצאת לבלות, יש לי אנרגיה לדברים מאוד ספציפיים,כמו להסתובב בקניון או קניות וכו' (וגם אז לפעמים אני מאבדת מהר סבלנות). כמות המרץ והאנרגיה שיש לי מאוד מוגבלת,לדברים מסויימים מאוד. כל היכולות וההנאות שהיו בי פעם מתו. מצב הרוח השתפר יחסית, אך אין בי שמחה. אני לא מצליחה לשמוח, להרגיש שימחה, להרגיש טוב. האם כך אמורים להרגיש כאשר מחלימים? האם כל היכולות שהיו לי פעם, באמת מתו ? האם יש דרך לחזור לחיים ??? ברור לי שאי אפשר לחזור בדיוק למה שהייתי, כי עברו שנים ואיתם גם שינויים. אך אני מתכוונת לדברים בסיסיים, כמו להרגיש שימחה, כמו להנות משיר, להדליק רדיו או דיסק ולהאזין למוזיקה, ללבוש בגדים צבעוניים יותר ולא רק שחורים ואפורים. לקום בבוקר עם תחושה טובה, עם חיוך, עם מרץ. יש לי הרגשה ששום דבר לא יחזור. כאילו "נולדתי" מחדש לאחר הדיכאון. וכיום, מדובר בבחורה ריקה,כבדה ונטולה לעומת העבר.

טל יקרה מהתיאור שלך נראה כאילו עוד לא יצאת ממש מהדיכאון. כנראה מדובר בדיכאון יותר ממושך ממה שחשבת, והדרך לצאת ממנו ארוכה ומייסרת. חשוב לבדוק האם הטיפול הפסיכולוגי בו את נמצאת אכן עוזר לך, או שאולי כדאי לחשוב על שינוי דרך. לפעמים טיפולים דינאמיים עמוקים במצבי דיכאון או דיסטימיה יעילים פחות מטיפולים קוגניטיבים התנהגותיים או ממוקדים בבעיה. לפעמים אפילו קוצ'ינג ממוקד מטרות יכול להיות יותר יעיל מנבירה בעבר. איני יודעת מה סוג הטיפול בו את נמצאת, אבל שווה לבדוק אם הוא אכן עוזר לך. בנוסף, האם את משתתפת באיזה שהיא קבוצת תמיכה, חוג ספורטיבי או חוג לטיולים בטבע או משהו כזה? אולי הגיע הזמן להשקיע יותר בתחום החברתי, בהשתייכות החברתית, בנוסף לעבודה העצמית. את יכולה לצאת מהדיכאון ולחזור לשמחת חייך יום טוב תמי.

תמימי, אני חושבת שהטיפול שלי טוב. המטפלת שלי מקצועית ותומכת . מצבי כיום הרבה יותר טוב מבעבר. כשהגעתי לטיפול הייתי במצב מאוד קשה, ומאז לא חזרתי לאותו מצב. כך שאני מניחה שהטיפול עוזר לי. אבל התהליך הוא מאוד ארוך וממושך. לגבי השתייכות חברתית - זו בדיוק הבעיה שלי. התחום הזה נהיה מאוד קשה עבורי. לפני הדיכאון הייתי מאוד פעילה מבחינה חברתית, אך כיום אני מרגישה לא שייכת. אולי הזמן יעשה את שלו ..... תודה לך. נ.ב. זמן רב לא "שמעתי" מראומה בפורום. האם את יודעת מה שלומה? חשבתי עליה לאחרונה. :-)

טל יקרה, כל מה שתיארת פה כיכולות שכאילו "מתו", הן שמרכיבות את תחושת הניתוק מן הדברים הטובים, המחזקים, המהנים, שכאילו אי-אפשר לחזור להיות בתוכם. הניתוק הזה שגורם הדכאון הוא גם ניתוק מהרגשת החיוניות, אני חושבת שזו ההרגשה הכי חשובה שיוצרת כוח להתחבר מחדש אל תחושות הסיפוק וההנאה. במצב של דכאון, קיים גם ניתוק חברתי ומתגבר הקושי לחוש חיוניות לעצמנו, אני מכירה היטב את המצבים שאפילו אין לי חשק להביט על עצמי בראי או לבשל לעצמי, אבל במשך 10 שנים של התמודדות עם הדכאון, מצאתי כי מה שמאפשר את תחושת החיוניות והערך, הוא הקשר (דיבור ושהייה מרחוק או מקרוב) עם אנשים ששמחים או ישמחו לשמוע אותך, מדברת אליהם- עליהם, שומעת עולם של מישהו אחר, וההתיחסות אל האחר מאפשרת ניתוק מן הדכאון (לפירקי זמן שהולכים ומתארכים) , ובעצם- אם הדכאון כעת הוא שממלא וסוגר עלינו- הרי שהעשייה או המחשבה שמצליחה להתרכז ולהשתתף לשעת מה בעולמם של האחרים (אפילו בישול לילדים או כדומה) - מחזירה קודם כל את תחושת החיוניות, שזו התחושה החשובה ביותר כדי להרגיש טוב, גם הקרובים אלינו, האוהבים אותנו, מבקשים בליבם שלא נאבד, שנחזור אליהם כמו שהיינו לפני הדכאון, הם רק לא אומרים את זה ממש אלא חשים חסרי אונים נוכח הניתוק שיוצר הדכאון הפוגע בנו. היכולת לשוב אל בני האדם שסביבנו, (בדיבור, בעבודה, בעשייה כלשהי) תשיב לפעילות גם את היכולות הנוספות, להרגיש טוב, וגם להקשיב ולהיהנות ממוסיקה, והכל. באופן מעשי: בדכאון יש שני עולמות: האחד הוא הכסא עליו אני יושבת , ובגלל דכאון לא מסוגלת לקום ממנו בכדי לנסוע לחברתי שיש לה היום יומולדת ובוודאי תשמח לבואי. השני הוא הדמיון, שם אני אכן נוסעת, יושבת באוטובוס בדרך לירושלים, אפילו רואה את הנוף הנפלא מחלון מושבי. איך אגיע אל הכוח לקום ולנסוע? אני מבודדת את המחשבה על הנסיעה ומתרכזת חזק מאד אך ורק בה, לא מאפשרת לשאר המחשבות (או הערפל) להמשיך להשתלט על היום, כי יש לי משימה חשובה- חייבת לחזק את הרצון הספציפי של הרגע. מקווה שתתחזקי ותצליחי, גון {}

גון, תודה על תגובתך. "גם הקרובים אלינו, האוהבים אותנו, מבקשים בליבם שלא נאבד, שנחזור אליהם כמו שהיינו לפני הדכאון, הם רק לא אומרים את זה ממש אלא חשים חסרי אונים נוכח הניתוק שיוצר הדכאון הפוגע בנו" כל כך נכון !!!! כנראה שזו הסיבה שקשה לי לחדש קשרים שניתקתי כבר הרבה מאוד זמן. אולי כי אני עדיין לא מסוגלת לעשות כל מה שתמיד עשיתי, אני רחוקה מזה מאוד. אני לא חוזרת לקשר כמו שהייתי לפני הדכאון. אני שונה לחלוטין. אצלי מדובר בחברות מאוד טובות שהתנתקתי מהן לתקופה ארוכה,הדיכאון גרם לי להיות מאוד סגורה. מאוד שונה. אני בטוחה שהן מאוד רוצות והיו שמחות שאצור איתן קשר,אך אני לא מסוגלת לעשות זאת. אני עובדת, ולכן גם מקיימת קשרים אך במסגרת העבודה בלבד. מניסיוני עד עכשיו, יש לי תקופות יותר טובות, אך זה זמני.......... כרגע אני נמצאת "בגל" היותר טוב, אך אני לא יודעת כמה זמן זה יחזיק. שוב תודה לך טל

מה המינון המומלץ ללמיקטל קיבלתי אותו בגלל דיכאון בתוספת לסרוקסט האם המינון 200 מ"ג הוא המינון המומלץ? תודה רו

לרו כטיפול בדיכאון זה מינון מתאים, לעתים מגיעים למינונים גבוהים יותר לשם איזון הפרעה דו-קוטבית כל טוב דר' גיורא הידש

לדר' הידש שלום רב אני נמצאת בדיכאון כבר 4.5 שנים קיבלתי מירו, ציפרמיל, ציפרלקס, סרוקסט, אפקסור, איקסל, וגם טגרטול, למיקטל, וליתיום. כרגע אני מקבלת אנפרניל כבר 4 חודשים מתוכם חודש 225 מ"ג כמו כן אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי. אני לא רוצה להתאשפז בבית חולים וגם המטפלת שלי מעודדת אותי לא להתאשפז. הצילו מה עושים??????????? האם יש משהוא שיכול לעזור לי? בתודה מראש נ.

1- מנה יומיומית של קטע מוסיקאלי, כזה שכאשר את שומעת אותו הוא מעורר בך כוח: להאזין באוזניות ובעוצמה חזקה של הווליום, ואם זה עושה לך טוב אז לחזור על השמיעה מספר פעמים ברצף. אם אינך יודעת באיזו מוסיקה לבחור, אז תחפשי, החיפוש ומציאת המוסיקה המחזקת עושה הרגשה טובה מאד. 2- הליכה מרובה מחוץ לבית, או פעילות גופנית יומיומית, יכולים מאד לעזור. חיזקי ואימצי, גון.

היי, גם אני רוצה לומר לך שפעילות אירובית (הליכה או ריצה) אפשר לשלב עם התעמלות יומיומית מאד עוזרים, ואפילו עוזרים לכדורים להשפיע. כמובן עדיף בחוץ ולא במכון סגור. מוסיקה נשמעת לי רעיון מקסים. ועוד דבר - האם ניסית לקבל טיפול בשיאצו? או בכלל טיפול במגע כלשהו? חשוב שהמטפל יהיה הוליסטי ומקבל, ותרגישי נוח איתו. זה מאד עוזר, מנחם, ופשוט נעים. קצת מגע וחום, ממליצה מאד. אני מאחלת לך להרגיש טוב, אפשר לצאת מהדיכאון, אפשר. מירי

לנ. תודה למשיבים, נראה שהדברים מורכבים ולא ברור לי מדוע הדיכאון אצלך לא חולף. במקרים מורכבים אני ממליץ להגיע להתייעצות-חוות דעת שניה, אצל אחד הרופאים הבכירים בארץ, להביא לו את כל ההיסטוריה שלך וגם את כל התרופות שנטלת, מתי וכמה זמן כל תרופה, וכיצד היא השפיע עליך עם תופעות הלוואי. המומחה בעל השם עשוי למצוא את הפתרון הנכון. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, בעבר עשיתי דיאטה ובה ירדתי 20 ק"ג. שלאחר שנתיים עליתי אותם ועוד קצת...בדיאטה אכלתי מעט פחמימות ובדיעבד זה היה בעוכרי כי התחלתי לסבול מהתקפי חרדה ודיכאון. התקפי חרדה היו לי בעבר אך דיכאון לא. הדיכאון החל בעיצומה של הדיאטה. הלכתי לפסיכיאטר ולפסיכולוג והללו נברו בעבר שלי כילדה. יכול להיות שזה גם הוביל לכל ה"מתכון" הזה אבל אף אחד לא עלה על העניין של חוסר בפחמימות. רק לאחר קריאתי חומר בעניין הסתבר שגם הדיאטה עשתה לי נזק. אז לקחתי סרוקסט, השמנתי....שוב. והיום אחרי שלוש שנים של סרוקסט אני חייבת לעשות דיאטה. אני כרגע אצל דיאטיקנית בקופת חולים וגם היא כנראה לא מודעת לנזק שיכול לעשות מחסור בפחמימות. כעת אני יותר חכמה ושמה לב למה שאני עושה בדיאטה. וששמעתי אותה אומרת לקבוצת התמיכה בדיאטה " לא יקרה כלום אם כמה פעמים בשבוע לא תאכלו בצהרים פחמימות ורק חלבון וסלט" זה עשה לי לא טוב. מיד בסיום ניגשתי אליה ואמרתי לה שבעברי כך עשיתי פשוט בצהרים הורדתי את הפחמימות....והנה לבסוף זה פגע בי. אז היא די נבהלה ואמרה לי אז אל תורידי....ואם את חושבת שאת צריכה קצת יותר פחמימות אז תוסיפי...ואז אני שואלת מה נכון לעשות? אם הדיאטיקנית בעצמה לא בדיוק יודעת....האם לרזות זה מה שחשוב? מה עם הנזק הנפשי לעומת הבריאותי או האסטטי?

שלום לך, היום מודעים יותר לקשר שבין תזונה למצב רוח. לתזונה אכן יש השפעה על מצב הרוח, ותזונה מאוזנת תשפיע לטובה על מצב הרוח. כמה דברים שכבר ידועים- פחמימות תורמות למצב הרוח, פסטה למשל אבל לא רק. עדיף פחמימות עשירות (קמח מלא, דגנים, שיפון, אורז מלא). סוכרים ובכלל מתוקים- אכילה מרובה מעלה את רמת הסוכר ומרימה את מצב הרוח, אך תנודות חריפות ברמות הסוכר מזיקות למצב הרוח וגורמות לחוסר איזון. מתוקים בהפרזה מזיקים לבריאות. ויטמין B12 חיוני למערכת העצבים וחוסר בו עלול לגרום בין היתר לדכאון/חרדה. כמובן שאלו רק דוגמאות. תראי- הדברים מורכבים. אנשים הסובלים מעודף משקל מוצאים באוכל פיצוי ונחמה- בדיאטה הם בעצם מונעים מעצמם הרבה פיצויים להם היו רגילים ודבר זה כשלעצמו עשוי לגרום לתחושת דיכאון. לכן איזון פירושו גם הלגיטימציה לחטוא מדי פעם. פחמימות יכולות להיות חלק מתזונה נכונה- אני אישית כשהתחלתי דיאטה מאוזנת תמיד אכלתי יותר פחמימות ממה שאמרה לי הדיאטנית כי הרגשתי צורך בהם, ורזיתי. צריך להקשיב לצורך ולא להתענות. לשאלתך- חשוב לרדת במשקל זה נותן חיוניות והרגשה טובה, זה לא בא בסתירה. היי טובה אל עצמך, וקשובה לעצמך גם בדיאטה. והכי חשוב -שלבי פעילות גופנית ותראי איך זה יתמוך בך נפשית, ויתן לך הרגשה טובה בתוך גופך. פעילות גופנית ידועה כמשפרת מצב רוח בצורה ניכרת!!!!! הפכי זאת לחלק משגרת יומך... תרגישי טוב, מירי

שלום, תודה למירי ואני מצטרף לדבריה, בכל אופן גם דיאטה צריכה להיות מאוזנת. כל טוב דר' גיורא הידש

איפה עושים טסט כזה. ומי עושה אותו? למי עלי לפנות? הטסט הומלץ ע"י פסכ' שהפנה אותי למכון רותם ושם טענו שהם אינם עושים טסטים כאלה. מי כן. אשמח לכל מידע. תודה

שלום רב בדיקה פסיכודיאגנוסטית ניתן לבצע במרפאה לבריאות הנפש או באופן פרטי אצל פסיכולוג קליני שמתמחה באיבחון. לפני הבדיקה חשוב לדעת מה השאלה האיבחונית של הפסיכיאטר שהפנה אותך לבדיקה. עפ"י זה נקבעים גם סוגי המבחנים שיעשה בהם שימוש. בברכה

שלום, תודה לדור ואני מצטרף לדבריו כל טוב דר' גיורא הידש

שלום וברכה עם מה עדיף להתחיל טיפול- עם רסיטל או לוסטרל? (להוציא את ציפרלקס)

שלום רב התאמה של טיפול תרופתי דורשת בדיקה פנים אל פנים עם איש מקצוע. לא סיפרת על עצמך שום דבר, מי אתה, ממה אתה סובל, למה תרופות, למה דווקא רסיטל או לוסטרל ולכן קשה להתייחס. באופן כללי שתי התרופות דומות זו לזו. בברכה

ליוסי תודה לדור ואכן מדובר על התאמה אישית ואין תשובה כללית. הייתה תקופה שהלוסטרל הייתה התרופה הפופולרית ביותר בארה"ב מכל הקבוצה, כיום כנראה הציפרלקס והאפקסור. כל טוב דר' גיורא הידש

האם ציפרלקס 20 מ"ג אפשר לקחת במנה אחת, או שרצוי לחלק לשתי מנות? תודה חן

אפשר במנה אחת רצוי עם/אחרי הארוחה בבוקר.

לחן תודה לדורון כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום האם כשאני מקבל מרשם לריטלין , על צורותיו השונות, ומדובר בנרקוטיקה מדווחים עלי למשרד הבריאות? האם אני צריך לדווח בקשר לרשיון נהיגה שלי? האם אני יכול להמשיך לעשות מילואים? תודה על תשובה אייל

שלום רב ריטלין מוגדר כסם מסוכן ושימוש רפואי בו מוגבל בחוק למצבים מאד מסויימים (ADHD או נרקולפסיה). בוודאי שיש דיווח של בית המרקחת למשרד הבריאות. עם תרופות מסוג כזה יש מעקב (!!) של אגף הרוקחות על כל רופא שרושם ריטלין (שלא חלילה ימכור רצפטים לנרקומנים) אבל גם על הפציינט (שלא ירוץ מרופא לרופא בשביל לאגור כמויות). אני מקווה שהבנת. הדיווח נועד לשמור עליך. מבחינת החוק- אם שוטר עושה לך חיפוש בגוף או במכונית או בבית ומוצא ריטלין ואין לך מרשם להוכיח שהוא נרכש כחוק- דינך כמחזיק סמים מסוכנים. אז הרישום במשרד הבריאות יכול להגן עליך מפני אישום פלילי. כך שהרישום המדוקדק והמעקב באגף הרוקחות במשרד הבריאות נועד להגן עליך. אין קשר לרשיון נהיגה או למילואים. בברכה

לאייל הרישום קיים אבל מבחינתך אין לכך משמעות מעשית ומשרד הבריאות לא עושה דבר עם הרישומים של מרשמי הריטלין. כך שמהבחינה הזו אתה יכול להיות שקט. מבחינת הנהיגה, עליך לדווח למשרד הרישוי על כל שינוי במצב הבריאותי, הגישה באופן כללי היא שאתה נהג טוב יותר עם ריטלין ומרוכז יותר מאשר אדם עם הפרעת קשב שאינו נוטל ריטלין. גם לצבא אפשר לדווח, כאן הדברים פחות מוגדרים, יתכן שיתאימו לך פרופיל מתאים בגלל הפרעת הקשב, אבל הסעיפים הצבאיים כאן מאוד קשיחים כך שסביר שלא יורידו פרופיל. כל טוב דר' גיורא הידש

באה לידי ביטויי?

לשמשון מידע מלא בודאי שיש ברשת אם תחפש קצת. בקיצור, מדובר על הפרעה מקבוצת ההפרעות של סכיזופרניה אבל בחומרה הרבה יותר קלה. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מחכה לבדיקה רפואית בעוד שבוע .בינתיים אני במתח נוראי וגם דכאון.אין לי תאבון ואני חסר מנוחה (אני גם היפוכונדר )מה אני אמור לעשות בינתיים .אני לוקח ואבן אבל אין הבדל משמעותי .האם אני סובל מדיכאון או חרדה ומה אתה מציע תודה לך

אם כל מצב הרוח נובע רק מציפיה לתשובות לבדיקות והוובן לא עוזר כדאי ללכת לרופא המשפחה אולי יתן לך כדור יותר מתאים , אם אתה טיפוס חרדתי והדבר מפריע לך ביום יום כדאי ללכת לפסיכיאטר לאבחון וקבלת טיפול יותר מתאים ,חרדה ודיכאון יכולים גם לבוא ביחד .

שלום רב הרבה אנשים אומרים שואבן זה כמו מים. מאד חלש. כיום נותנים אותו בעיקר לזקנות שלא נרדמות בלילה. תנסה קלונקס- הרבה יותר חזק מואבן. אבל גם הרבה יותר ממכר. בגלל הסיכון הגבוה של ההתמכרות הנושא של הקלונקס צריך להישקל עם רופא פנים אל פנים ולא באינטרנט. בברכה

לש. תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם, בנוסף, אם מדובר על חששות רבים ממחלות ואתה אדם צעיר ובריא, אז כדאי להגיע לאבחון אצל פסיכיאטר, אחרי שתסיים עם הבדיקה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לקהילה, לאחרונה איבחן בן זוגי כי תקופות מסויימות בשנה הוא שרוי בסוג של דיכאון, המתאפיין בשקט שהוא מקרין, חוסר רצון לעשות דברים, התכנסות לעצמו, בעוד בתקופות אחרות הוא "פורח": הוא שנון ומצחיק, בולט חברתית, מרבה לבלות ועוד. אין קשר לעונות השנה והתופעה יכולה להיות בחורף, בדיוק כמו בקיץ. כבת זוגו בשנתיים האחרונות אני לא תמיד מבחינה בשינוי שחל בו מאחר והוא דואג לא להחצין מידי את תחושת הדיכאון שלו והוא אומר שהוא פשוט מרגיש את הדיכאון והוא לא יודע איך להתמודד איתה או איך לשנות את ההרגשה הזו. הדיכאון שהוא שרוי בו לא קורה עקב אירוע מסויים אלא פשוט משתלט עליו. בניסיון למצוא פיתרון למצב, הוא הופנה לפסיכאטר מוכר, אשר לא הירבה לשאול אותו שאלות ולחקור את מצבו והנסיבות שאולי בכל זאת מביאות לתחושה הזו, אלא פטר אתו בזה שזו בעיה מוכרת ומיד רשם לו מרשם לציפרלקס וללמיקטל. הקלות בה נרשמו הכדורים ללא הסבר מפורט על ההשלכות של הלקיחה שלהם ושאלות שעלו היה נראה לי תמוה ביותר. האם כעת עליו להיות לוי בכדורים האלו למשך כל חייו? הרי כעת לא יוכל באמת להבדיל מתי הוא נמצא בתקופה הטובה והלא דיכאונית שלו. נטילת כדורים זה משהו שמרתיע מאוד את שנינו במיוחד לטווח הרחוק. האם אתם מכירים את התופעה הזו והאם היא באמת שכיחה כ"כ? זהמ ה שקרוי דיכאון עונתי? מה תופעות הלוואי של הכדורים האלו? האם החששות שלנו מאומתים לגבי נטילת הכדורים? אודה לתשובותיכם.

היי אירה, את לגמרי צודקת שיידם של הפסיכיאטרים על הדק הכדורים קלה, קלה מדי. ממה שאת מתארת הדיכאון של בעלך אינו מופיע בעוצמות חזקות, והשאלה שהוא צריך לשאול את עצמו- עד כמה זה פוגע באיכות חייו, האם הוא יכול לתפקד ולהרקין ראש עד שהגל יעבור, האם זה בלתי נסבל? את מתארת את הדילמה של שניכם באשר לנטילת כדורים, ואני לגמרי מבינה אותה. יכולה לומר לגביי- שאני סובלת מדכאונות קשים בהרבה ממה שתיארת אצל בעלך- ולי הומלץ לקחת תרופות לתקופות ממושכות (ולא להפסיק) - שאני באופן אישי סובלת מהתרופות, ישנן תופעות לואי שעוברות אך ישנן כאלה שלא, עבורי זהו מחיר כבד, ויש תקופות בהן אני מעדיפה שוב להאבק ללא כדורים. לא מובן לי למה נרשם לו גם למיקטל??? נראה כי אותו פסיכיאטר השתמש בתותחים במקום להתחיל בקטן (ציפרלקס) ולראות איך ישפיע. יש השלכות להתחלה של שימוש בכדורים, לעיתים אחר כך אנשים מתקשים להתמודד בלי. הייתי ממליצה לך לשכנע אותו ללכת לטיפול פסיכולוגי, אולי אפילו קוגניטיבי- זה יעזור לו להתמודד עם הדיכאון. לא חייבים לרוץ לתרופות, למרות שתרופות מקלות בהרבה מקרים. החיים מורכבים וכמוהם התשובות... החלטות נבונות וכל טוב מירי

לאירה תודה למירי ואני מצטרף לדבריה, איני יודע מה האבחנה של הפסיכיאטר אבל בכל מקרה צריך להסביר ולהוריד חרדות מפני הטיפול. אני מציע שבהחלטה כזו כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר נוסף, סבלני יותר ולקבל תשובות אינדיווידואליות. תשובות כלליות בקשר לתרופות תוכלי לקבל מעיון בשאלות השונות כאן בפורום. כל טוב דר' גיורא הידש

לאחרונה התחלתי לקחת ציפרלקס. הבנתי שאחת מתופעות הלוואי האפשריות שלה זה עליה במשקל האם העליה במשקל נגרמת מעצם לקיחת התרופה או שהתרופה מגבירה את התיאבון? כיצד ניתן למנוע את עליית המשקל?

השמנה זו תופעת לואי אפשרית אבל לא תמיד אצל כולם , הבעיה נגרמת כנראה גם בגלל עליה בתאבון וגם בגלל שינוי בחילוף חומרים ,כשמפסיקים את הכדור תופעות הלואי גם מפסיקות. ניתן למנוע עליה במשקל ע"י אכילת יותר ירקות שתית הרבה מים וספורט (הליכה/ריצה, שחיה ,וכו' 3-4 פעמים בשבוע למשך שעה).

לאנה תודה לדורון ואני מצטרף לדבריו כל טוב דר' גיורא הידש

דר' גיורא הנכבד, קראתי כי כתבת שלוריואן לאורך זמן אינה מזיקה והבנתי שמשפחת SSRI כן יכולה להזיק! האם אם כן עדיף שימוש לא סדיר בלוריואן כנוגד חרדה - עדיף על "הרפתקת" SSRI כלשהיא בפרט שניסיוני עם הלוריואן הינו טוב מאוד !? גם אם אני צורך בממוצע 1.5 מ"ג ליום?(אך לא נוטל ממש כדורים יום יום אלא כל יומיים שלושה-שני כדורים של 1 מ"ג) לתשובתך אודה, X מהצפון.

שלום רב הגלישה להתמכרות היא תמיד הדרגתית- מתחילים בפעם בשבוע, ואחרי זמן כשיש משהו מלחיץ לוקחים פעם נוספת, בהדרגה מעלים את התדירות ל- 2-3 בשבוע וכך לאט לאט גולשים במדרון. ההתמכרות מגיעה לאיטה כמו גנב במחתרת. לכן רצוי להמנע ככל שניתן, ולהשתמש בתרופות הרגעה לתקופות קצרות ולעולם לא בקביעות. אם אתה מרגיש שאתה גולש להתמכרות- ע"י העלאת המינון ו/או העלאת תדירות השימוש- אז הסימנים לכך נמצאים כבר אצלך. טיפול ב-SSRI לא כולל סכנה לתלות או להתמכרות אך יש לתרופות אלה תופעות לוואי אחרות. יש לשקול עם הרופא אם טיפול ב-SSRI מתאים למצבך. ה-SSRI לא מזיקים לגוף (מלבד פבוקסיל והיא מימלא לא נפוצה). התרופות המומלצות בקבוצה זאת הן בעיקר פרוזק, ציפרלקס ואפקסור (יש להן מעט מאד תופעות לוואי). בברכה

את שאלתי בעינין הלוריואן הפניתי לדר' הידש ולא לדור כי סתם שם אינו אוטוריטה מקצועית ואני מתנצל אך אני ממתין ומבקש את תשובתו של דר' הידש. כל טוב וסליחה מדור.

אני בן 60 סובל ממצבי חרדה לא קיצוניים אך משתנים ברמתם המפריעים לי מאוד ברמה האישית הפנימית אך לא ברמה התיפקודית- עבודה וכד'. רופא המשפחה נותן לי בחדשים האחרונים LORIVAN 1 מ"ג.(וזה טוב מאוד) בהתחלה נטלתי כדור אחד כל יומיים שלושה וכעת אני מוצא את עצמי נוטל 2 כדורים ביומיים שלושה כי כמוות של שני כדורים משפיעה עלי הרבה יותר טוב ולטווח של יומיים לפחות. את המנה האחרונה של 30 כדורים נטלתי בתקופה של 40 יום. האם זה בסדר מבחינת סכנת התמכרות, והאם מנה של שני כדורים יום יום גם היא עדיין סבירה לעינין סכנת ההתמכרות? או שכדאי ללכת לכיוון תרופתי אחר? (למרות שאני מעדיף להשאר עם הלוריואן) תודה מראש. X מהצפון.

שלום רב הגלישה להתמכרות היא תמיד הדרגתית- מתחילים בפעם בשבוע, ואחרי זמן כשיש משהו מלחיץ לוקחים פעם נוספת, בהדרגה מעלים את התדירות ל- 2-3 בשבוע וכך לאט לאט גולשים במדרון. ההתמכרות מגיעה לאיטה כמו גנב במחתרת. לכן רצוי להמנע ככל שניתן, ולהשתמש בתרופות הרגעה לתקופות קצרות ולעולם לא בקביעות. אם אתה מרגיש שאתה גולש להתמכרות- ע"י העלאת המינון ו/או העלאת תדירות השימוש- אז הסימנים לכך נמצאים כבר אצלך. בברכה

שלום, קיימת בעיה של התמכרות כפי שדור כתב, אם אתה נוטל את הלוריוון 4-5 פעמים בשבוע אתה מפחית מאוד את הסכנה של התמכרות. הלוריוון הוא טיפול סימפטומטי, כלומר מטפל בחרדות כאשר קיימות אבל לא פותר את הבעיה מהשורש. בקשר לטפול "שורש" או קבוע, צריך לראות את כל התמונה. השאלה העיקרית היא האם החרדות הן משהו תגובתי למתח זמני שיחלוף, או שאתה סובל מחרדות תקופה ארוכה. כדאי להגיע לפסיכיאטר לאבחון ולשקול אתו את האפשרויות הטיפוליות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני בו 30 ומאובחן כסכיזאפקטיב. הבעיה שלי היא שרוב הזמן אני אני נמצא במצב של חסימה כלומר כאילו המוח מפסיק לעבוד ואז אני ממש מתנתק מהמציאות לא יוצא מהבית, לא חיי חברה קושי לחשוב לדבר לקלוט לזכור, מה שמוביל לתחושת בושה מעצמי ומכולם ולדיכאון קשה ועמוק . המצב הזה נמשך רוב הזמן ובערך אחת לשלושה ארבעה חודשים כאילו הראש מסתדר כל הקשיים נעלמים היכולות חוזרים לעצמם ואפשר להגיד שאני מרריש די טוב אבל רק לימים ספורים אפילו פחות משבוע ואז הכל חוזר למצב הקודם . חשוב להזכיר שאני במעקב רפואי ומקבל טיפול דפלפט וויאפקס . רציבי בבקשה לקבל את דעדך בעיניין, האם זאת תופעה מוכרת ? והאמת זה נמשך ככה כבר מיספר שנים אולי נגרם נזק בילתי הפיך למוח?אם יש תיקווה להתרפות ? אשמח מאוד לקבל את תשובתך וגם ממי שמכיר את הבעיה. תודה מראש ירון.

לירון העובדה שישנם ימים רגילים שבהם אתה מרגיש בטוב הם הסימן שלא נגרם נזק למוח והכל הפיך, אם היה נזק אז לא יכולים להיות ימים טובים. כפי שאתה מתאר את הדברים יתכן ומדובר במצב של דיכאון ולכן אולי כדאי לייצב את מצבך באופן טוב יותר עם נוגדי דיכאון. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקח איקסל כבר כמעט שבוע 25 פעמיים ביום ויש לי הרגשה של טשטוש סוג של ריחוף שמורגש בראש זה הרגשה של קצרים שאני בתזוזה האם זה תופעת לוואי של התרופה? ואם כן אז האם היא חולפת? וזה עוד לפני שהתחלתי מינון מלא של 50X2

לליאור התשובה לשאלותיך היא כן, מדובר בתופעת לוואי החולפת בדרך כלל, אולי כדאי לחכות עם העליה במינון. כל טוב דר' גיורא הידש

בעקבות הכתבה בהארץ- http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=834385 שאלתי מתי פסיכולוג צריך או חייב להפנות מטופל שלו לפסיכיאטר? האם ניתן לקבל את גרסת הפסיכולוג בכתבה שניתן לטפל בפסיכוזה גם ללא תרופות?

למשה לא קראתי את המאמר, אבל לשאלתך, פסיכולוג שלא מפנה אדם עם פסיכוזה לפסיכיאטר זו רשלנות מקצועית. במידה ומדובר על חרדות ודיכאון ללא פגיעה משמעותית בתפקוד, כאן השאלות יותר יחסיות. כל טוב דר' גיורא הידש

המשך להודעה הקודמת מתי לקחת את הפלוטין.. בערב או בבוקר? תודה מראש עדן

הפלוטין נחשב ככדור מעורר לכן כדאי לקחת בבוקר עם הארוחה.

לעדן תודה לדורון ואנימצטרף לדבריו כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר גיורא הרופא שלי הציע שאשתמש בפלוטין מאחר ואני בחרדות לאחרונה .. אני משתמשת באוקסיקונטין נגד כאב שנים רבות האם זה בסדר להשתמש גם בפלוטין..? הרופא לא אמר לי דבר בהקשר לכך.. אנא תשובתך

לעדן אין בעיה עם הפלוטין, אבל מי שסובל מכאבים מומלצת דווקא הצימבלטה כיוון שהיא טובה גם נגד דיכאון וחרדות וגם מפחיתה כאבים. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר גיורא , תודה לתשובתך המהירה.. קבלתי צימבלטה בעבר והכדור הראשון שלקחתי גרם לי להרגשה שאני הולכת למות! לא יכולתי לנשום ולא היה לי אויר ..מעולם לא חוויתי הרגשה רעה כל כך! עקב כך אני פוחדת להתחיל עם הפלוטין ... אני פשוט לא מעיזה לאחר מה שעברתי עם הצימבלטה.. ד"ר גיורה, האם יש חשש שהפלוטין יגרום לי לסימפטומים דומים? תודה מראש לתגובתך עדן

אומנם דנו בנושא זה קצת בעבר,אך כעת שבה הבעיה מחדש,והיא: שאני 'מתמכרת' בקלות לפורומים פסיכולוגיים ורפואיים ובכלל,ואני יכולה 'למרוח שעות' בגלישה בפורומים ו'ולבזבז' ימים שלמים,אם אין לי משהו הכרחי לעשות,וכשאיני גולשת אני מיד חושבת אם כבר הגיבו לדבריי או לא,ואם יש הודעה מעניינת חדשה בפורום (אפילו שלא קשורה כלל אליי),ואז לעיתים אני מחפשת הודעות ותשובות מעניינות. בעבר הייתי במצב כזה,והתנתקתי למספר חודשים,לאחר שהבנתי עד כמה היתי 'ממוכרת' לזה,אך רק בעזרת 'התרופה היעילה ביותר',שהיא טיול בחו"ל-וניתוק טוטאלי ממחשבים,שהשכיח ממני את הכל,דבר שלא אפשרי כעת. והבעיה שהיתה בעבר,והתחילה במידה מועטה גם כעת,היא שלפעמים אני מנסה לתמוך במשתתפים במצב-רוח מדוכדך,ותוך כדי כך,אני 'נסחפת' לתוך היאוש שלהם,וזה גרוע, כי אז גם איני עוזרת להם ובטח שלא לעצמי. ד"ר הידש - מה עושים במקרה כזה? מה אתה היית עושה? להפסיק לגלוש לגמרי איני רוצה,כי בכל-זאת - אני 'שואבת' תמיכה רבה מהפורומים? האם ה'התמכרות' לפורומים קשורה לעובדה שאני סובלת מOCD?

לשאול שאלות כאלו

החטא הראשון שאת נותנת לעצמך להתבטל רוב שעות היממה ומבלה מול האינטרנט במקום לתפקד כאחד האדם. החטא השני שאת מנסה עכשיו לקבל מעין טיפול בהתמכרות בתוך המדיה הזאת שהיא הבעיה שלך.

בסה"כ שאלתי שאלה שבאמת מציקה לי,ושניכם לא רק שלא התיימרתם להגיב לעיניין שעליו שאלתי,שזו בעיה אמיתית עבורי,אלא אתם בוחרים להקניט ו'לקטול' אותי בתשובותיכם,ולתת לי להרגיש עוד יותר רע ממה שממילא אני כבר מרגישה. חבל שאינכם מנסים באמת לעזור לי.... .

לדעתי ההתעסקות הרבה בפורומים זה סוג של אובססיה, אז כנראה שזה קשור לדפוסים של OCD. לדעתי את צריכה לנסות ולקזז את זמן שהייתך מול המחשב, פשוט להקציב זמן, ויחד עם זאת לנסות למצוא תעסוקות נוספות שימלאו אותך ואולי יצליחו קצת להשכיח את עניין הפורומים.

מישהי יקרה אינך היחידה המכורה... ויחד עם זאת, חשוב באמת להגביל את השימוש באינטרנט כך שלא יפגע בחיים חברתיים ומקצועיים לא ווירטואליים, וכדי שסערות הווירטואלי לא יפגעו בתפקוד השוטף... לא מאמינה בהתנזרות קיצונית. אבל כן במציאת נישה מתאימה יותר למחשב, כמו לטלוויזיה, כמו לכל פעילות ממכרת אחרת. ולגבי תמיכה- אני חושבת שבגדול זה בכלל לא רע לנצל את ההתמכרות לעזרה לאחרים, כי כל פעם שאנחנו עוזרים לאחר, אנחנו עוזרים גם לעצמנו... אז תרגישי טוב עם עצמך, מה שלא יהיה שבוע טוב תמי.

תודה על תגובותיכן התומכות (וחשוב לי מאוד שיובן שאני תומכת בכל תגובה וב'חופש הבעת הדיעה'),אך תגובותיכן גם היו ביחס לבעיה שדיברתי עליה וניסו לעזור וגם תמכו, ואני שמחה לשמוע שאולי התשובה שאקבל תעזור גם לאחרים; אך למרות שהיתי רוצה להתייחס יותר,איני מסוגלת כעת,קודם עקב חוסר זמן-היתי עסוקה כמעט במשך כל היום, וכעת עקב כך שמצב-רוחי שכבר זמן רב מדוכדך,'כמעט בשניה אחת' הפך למדוכדך הרבה יותר,אחרי שאחי חזר הביתה ומיד התחיל לריב איתי ו'העכיר' את מצב-רוחי,אני יודעת שזה לא קשור אך הריבים האלו פשוט 'מתישים' אותי ואחריהם אין לי כוח ו/או חשק לכלום. תודה, מישהי

אני מודה לך על תגובתך, אך יש משהו שכתבת שאיני מסכימה איתו וזה: "בכלל לא רע לנצל את ההתמכרות לעזרה לאחרים, כי כל פעם שאנחנו עוזרים לאחר, אנחנו עוזרים גם לעצמנו...",כי אצלי קרה מספר פעמים שיחד עם ה'עזרה' לאחרים,'נסחפתי' לתוך היאוש שלהם,ולא קלטתי באותו זמן למה הדכדוך שלי העמיק,אלא רק מאוחר יותר;לכן אולי במקרים מסויימים זה אף הזיק לי,למרות שאת ודקת שבחלק מהמקרים כשעוזרים לאחרים מרגישים גם מתוגמלים על כך(אתקן-תמיד מרגישים מתוגמלים,אך לפעמים נעשים עוד יותר מדוכדכים)אם לא מצליחים להפריד בין 'הסיפור שלנו' לבין הסיפור של המשתתף שכתב.

לאחר שנים שלקחתי סרוקסט (שהשפיע נפלא) ותקופת מה אני ללא כדורים. החליטה הפסיכאטרית להחליף לי את הכדור לרסיטל. עקב חזרה של תלונות מצידי. היות ואני סובלת גם ממיגרנות ולוקחת כדור בשם רילרט , וראיתי באינטרנט כי יש הגבלה בלקיחת רסיטל עם רילרט. האם ידוע לך משהו על כך? אני לוקחת בערך כדור אחד לשבוע של רילרט (נגד המיגרנות), לאחר הקריאה בנושא קצת נלחצתי - חשוב לי לדעת את דעתך !! תודה!!

לעינת צר לי אבל אין לי תשובה מהזיכרון או מהניסיון וגם אני צריך לבדוק את השילוב. איני חושב שיש לי זמן לכך כעת אבל אם תזכירי לי בסוף השבוע אז אשתדל לבדוק. בכל אופן אין הבדל בין סרוקסט לרסיטל מבחינת הקשר עם רילרט כל טוב דר' גיורא הידש

תודה לך. אין צורך שטרח כי כבר שאלתי את הניורולוגית שלי. להשכלה כללית, במינונים כאלה של הרילרט אין בעייה. יש אולי סכנה של סרוטונין עודף אבל לא במקרה זה. תודה על הרצון!!

פסיכיאטר נתן לי 20 מ"ג ציפרלקס. להתחיל בהדרגה: כדור אחד ביום ואחרי חמישה ימים להוסיף כדור נוסף. האים יכול להיות שכבר ביום השישי לנטילת הכדורים תעלם לי האורגזמה? ואם אכן כך, האם תופעת לוואי זו אמורה לחלוף ומתי? תודה שיר

שלום רב תופעה זאת יכולה להיחלש עם הזמן. ניתן לחכות 3 חודשים ולראות. לעיתים קיימת אפשרות לעבור לאיקסל (IXEL) שהיא תרופה נגד דיכאון וחרדה שבד"כ לא פוגעת במין או ביכולת להגיע לאורגזמה. תתיעצי עם הפסיכיאטר שלך לגבי מעבר לאיקסל, במיוחד אם את בחורה צעירה שרוצה להמשיך להנות מסקס. בברכה

לשיר תודה לדור ואכן כנראה מדובר על תופעת לוואי של הציפרלקס. מדוע את מקבלת מינון כל כך גבוה של ציפרלקס? כל טוב דר' גיורא הידש

אני סובלת כבר שנים מדיכאו קל יחסית, ארוך ומתמשך, כפי שהפסיכיאטר שלי קבע - דיסטימיה, אני נמצאת בטיפול כבר שנתיים ניסיתי לקחת ציפרלקס במשך כשנה אבל זה לא עזר לי, עכשיו אני כבר כמעט שנה לוקחת אפקסור xr 75 מ"ג אבל הכדור הזה לא מועיל לי. החלטתי בהסכמת הפסיכיאטר להפסיק את הטיפול התרופתי ואני כבר שבועיים בלי כדורים בכלל, דבר שלא פגע בהרגשתי. ובכל זאת, עדיין לא נרפאתי מהדיכאון המטריד, לדעתך, מה האפשרויות שעומדות לרשותי??

מינון 75XR הוא מינון נמוך . יש להעלות ל 150 מ"ג . ניתן גם לנסות סימבלטה

שלום רב המינון המלא של אפקסור XR הוא 225 מ"ג ליום. עליך לנסות מינון זה למשך חודשיים לפחות לפני ששוקלים אופציות טיפוליות אחרות. כמובן שניתן לנסות מינון ביניים של 150 מ"ג ליום לפני כן. כמו כן, מומלץ בנוסף טיפול פסיכולוגי בגישה קוגנטיבית-התנהגותית. בברכה

לרובין תודה למשיבים ואכן ניתן להעלות את מינון האפקסור כי נטלת מינון נמוך. עם זאת דיסטימיה מגיבה לאט לתרופות נוגדות דיכאון וטיפול פסיכולוגי עשוי לעזור יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

מזה כשנתיים אני מטופלת בסרוקסט (כדור 1 ליום) עקהב התקפי חרדה שאני פוחדת להשתגע ופוחדת ודמיינת שאהיה בבית משוגעים, זה גרם לי לחרדה נוראית ומאז אני לא נפרדת מהכדור, רק מה.... הוא מגביר אצלי את התיאבון בצורה מבהילה, השמנתי המון המון בגללו ושלא נדבר על החשק המיני ששואף לאפס. רציתי לדעת בבקשה אם יש תחליף לכדור הזה שלא גורם להשמנה? או שישנה אפשרות לקחת חצי כדור ביום וזה כן יוריד לי את התיאבון? ברצוני לציין שהמון המון זמן אני מרגישה נפלא ואפשר לומר שחזרתי לעצמי ומצד שני פוחדת להתחיל גמילה. תודה רבה

שלום רב מדוע את לא מתייעצת עם הפסיכיאטר המטפל לגבי תרופה חלופית? בוודאי שלא מומלץ לבחורה צעירה לעלות במשקל או להמנע מסקס. יש לא מעט תרופות חלופיות שעשויות להתאים למה שתיארת כאן. בשביל להמליץ על תרופה ספציפית עליך להיבדק ע"י פסיכיאטר. בברכה

הייתי אצל הפסיכיאטר והוא לא יודע בדיוק איזה כדור משמין ואיזה לא. הוא פשוט נתן סוג אחר ואמר לי לנסות. מאוד מוזר לי כי הוא נחשב ל"ה"פסיכיאטר.

בעלי תומך בי בכל דרך שהוא יכול הוא לא ממש מבין את המצב שאני עוברת כי הוא אדם שדי רגוע ואין לו בעיות נפשיות שמטרידות אותו אני ניסיתי דיקור וגם פרחי באך אך בליווי דימיון מודרך זה לא עזר למרות שפניתי לזה בתקופה שהייתי די בסדר עם מעידות אחת לחודש או אולי קצת פחות אבל הם היו סתם כעסים על שטויות וגם זה חלף לאחר מספר שעות שעה או שעתיים ממש רגיל ועכשיו אני בתקופה שאני חרדה מאנשים מתגובות מכל מיני סיואציות הלימודים גורמים לי להתאכזב כי אני משקיעה המון ואני לא תמיד מצליחה וזה מוריד לי את המעט בטחון שיש לי בתקופה הזאת תודה על התגובה

אני ממש שמח לשמוע שבעלך תומך בך בכל דרך אפשרית.לא חסרים בני זוג בגלל חוסר ההבנה שלהם ,מנסים לעזור,אבל בסופו של דבר יוצא שהם רק גורמים נזק. זאת הפעם הראשונה שאת לומדת ,ובאיזו מסגרת את לומדת"? ניסית טיפול פסיכולוגי? שבת שלום

ניסיתי לא ממש עזר ניסיתי גם דיקור סיני ועוד טיפולים הוליסטים כמו פרחי באך ודמיון מודרך זה לא ממש עזר לי ועכשיו אני במקום עם כל כך הרבה פחדים בעיקר סביבתיים אני ממש חוששת מאנשים ואני נורא מפחדת לא להצליח בלימודים ואני נתקפת ממש חרדות ויש לי מועקה שלא מרפה מימני וזה נורא מתסכל ועוד יותר מתסכל שחשבתי שהכדורים יקלו עלי והם לא בהתחלה זה היה נחמד וגרם לי קצת נחת אבל עכשיו לא מספקי שאני ישנה אני גם לא רגועה וביום ראשון מתחיל הסמסטר השני (אני לומדת במכללה ) ואני משקשקת ואני עוד יותר לחוצה תודה על ההקשבה

אני בת 28 ואני במהלך החצי שנה האחרונה סובלת ממצבי רוח לחצים בחזה גרד בלתי פוסק התקפי עצבים חוסר ביטחון בקיצור כל מה שמאפיין סוג של דיכאון וזה נבא מכמה סיבות בעיקר משינוי מקום מגורים והמשיך מכול גורם שגרם לי סוג של אי נוחות. פניתי לפסיכולוגית וגם במקביל לפסכיאטר אשר המליץ לי על רסיטל שאת הכדור אני לוקחת כבר שלושה וחצי שבועות הכדור גרם לשיפור לא יותר מידי משעותי אבל יחד עם השיפור הקטנטן אני לא מפסיקה לישון והרבה ולא משנה באיזה שעה אני לוקחת את הכדור בנוסף אני מזיעה יותר ואני ממש לא מרוכזת כמו שאמורים להיות כפי שקראתי בפורומים. אני מאוד מתוסכלת וזה גורם לי אי נוחות גם עם בעלי וגם בלימודים שהתחלתי (שהיו חלק משמעותי בהתחלת המשבר) אשמח לתשובה עם יכולים להיות כדורים אחרים שיתאימו לי או פתרון אחר שאתם ממליצים

אני מקווה שאני לא חורג ,בזה שאני נותן מבט שלי למה שרשמת. חשבת פעם בכיוון של התקפי חרדה\פאניקה? אני יכול להזדהות עם כל הנושא של התחלת לימודים ולהחץ שזה מוסיף. בחודשים הראשונים שלי ללימודים (אחריי שלא למדתי משהו מחייב קרוב למי זוכר כמה שנים)ההרגשה הכללית שלי הייתה משהו בסיגנון בהההההההההבההההההההההבה (שזה אומר לחץ היסטרי). היום אני יכול לומר שהלחץ הוא יותר נורמלי,אבל חשוב לי לומר שהלחץ מתפוגג לאט לאט. כאשר הדגש הוא על "ל א ט". לפי הספרות המקצועית-השפעתם של תרופות פסיכיאטריות מתחילה להשפיעה לאחר כמה שבועות. לאחר שהתחילו איתי את התרופות ישנתי כמו תינוק!,כלכך נהנתי מהשינה "ששכחתי" שיש דברים חשובים אחרים-כמו חיים. לא כלכך הבנתי את האם בעלך תומך בך ומעורב במצבך.? ישנם כל מיני טיפולים אלטרנטיביים,אבל אני לא חושב שהפורום הזה הוא המקום לדבר על על כך(קטונתי מלהיכנס לביתו של אדם אחר ולשנות את סדרי עולמו). לסיכומו של עניין אני יכול לומר לך טל,שלאט לאט מתרגלים למצב החדש,וששום מצב הוא אינו קבוע,ותמיד אפשר לשנות דברים(ועוד כל מיני משפטי קלישאות). שבת שלום

היי לך, כשהייתי בת 22 התחלתי לימודים, והתאשפזתי בשל דיכאון. למשך שבוע קצר. אז אמרו שזה הפרעה אישיותית לא ברורה (עלייך להיות ביקורתית לגבי הפרופסיות של בריאות הנפש כי הנסתר רב על הניגלה..... בתחום הזה....) ואז זה כבר יצא בחופשת סימסטר. המשכתי את הלימודים ואת המבחנים "כמו גדולה", מה שהספקתי עשיתי במועדי א' מה שלא נדחה כבר למועדי ב' הוצאתי ציונים מאוד גבוהים- אפילו יותר מאשר בתואר השני, בו הייתי יציבה לגמרי מבחינה נפשית..... כי אהבתי את הלימודים, ונהנתי מכל רגע בתואר הראשון. ואת השני אהבתי פחות, לכן הצלחתי בו פחות והיום, בדיעבד, אינני מבינה איך בכלל עשיתי את התואר השני ואיך בכלל סיימתי אותו, כי כל כך לא נהנתי בו. ומה המלצתי? 1.קחי את החיים בסבבה, וגם את הבעיות שלך 2. הייתי ממליצה לך על קשר טיפולי חם ואוהב עם מטפל/ת, שיהיה לך כייף 3. תבקשי מבעלך סבלנות, ואם את יכולה "לגרור" גם אותו לטיפול, יחד איתך, ואם הוא ישתף פעולה ולא יטרפד (כמו שבעלי עשה בטיפול הזוגי שלקחתי אותו...) את על ה"סוס" כמו שנאמר. 4. קחי הכל בפרופורציה, כי הכדורים לא ב 100% עוזרים. הפרופסייה שנקראת "בריאות הנפש" הרבה לא יודעת, בעצמה ,על תהליכים נפשיים, אז הכל בפרופורציות. ובעיקר. תקבלי ותאהבי את עצמך איך שאת. תעשי דברים מתוך הנאה ואהבה ותאמיני בלב שיבואו ימים יפים יותר. כל טוב, שלך, שיבא.

לטל הישנוניות וההזעה עלולים להיות תופעות לוואי של הציפרלקס, יתכן שהגוף יסתגל לתרופה והתופעות יפחתו אבל אם הם מאוד מפריעים לך תוכלי לשקול עם הרופא המטפל החלפה לתרופה שמתאימה לך יותר. כלומר תעשה את ההשפעה הטובה ללא תופעות ללואי. כפי שכתבו קודמי את רק בתחילת ההשפעה הטובה של התרופה, כך שעם הזמן מצבך ילך וישתפר. כל טוב דר' גיורא הידש

היי אני סובלת ממחשבות כפיתיותעל דימוי הגוף הרופא שלי הציע לי לקחת לפונקס רציתי לדעת האם הכדור משמין או איזה תופעות לוואי היו לכם

אני לא רופא אבל עד כמה שידוע לי לפונקס ניתן לטיפול בסכיזופרניה ולפחות בתחילת הטיפול יש צורך בהשגחה רפואית צמודה (אשפוז), בגלל תופעות לוואי ובעיות עם הדם. מציע לך להתייעץ עם פסיכיאטר נוסף.

שלום רב עפ"י החוק בארץ ניתן לתת לפונקס אך ורק (!!) לחולים בסכיזופרניה קשה שלא הגיבו לטיפולים תרופתיים אחרים. כלומר אפשר לטפל בך בלפונקס רק אם התופעות שציינת הן חלק מסכיזופרניה שלא הגיבו לטיפול בתרופות אחרות. בתחילת הטיפול יש צורך בבדיקות דם אחת לשבוע ואחרי 16 שבועות אחת לחודש וזאת כי יש סיכון לפגיעה בתמונת הדם שהיא תופעה מסכנת חיים. עפ"י החוק, כל מרשם ללפונקס חייב להיות מלווה במכתב מרופא שמאשר שספירת הדם תקינה. התרופה עשויה לגרום לעליה משמעותית במשקל (בדומה לזיפרקסה) וגם להתפרצות סכרת. לכן יש להקפיד באופן מיוחד על תזונה נכונה ופעילות גופנית קבועה בזמן השימוש בתכשיר. בברכה

שלום דר' רציתי לדעת איך אפשר לגרום לאנשים להבין שהם חולים במחלת נפש? תודה

היי, למה לתת להם להבין? למי זה יועיל? למה ההכחשה, שלהם, לכאורה וכביכול, מזיקה למישהו? למה צריך להחליט לאחרים מה לעשות, מה נכון ומה לא? האם אין "טרמפיסטים" במשפחה ובחברה שרוצים "לנצל" תיוגים ואבחנות של אנשי מקצוע כדי לפגוע בהם בצורה ישירה ו/או עקיפה? אני באה ממשפחה שמאוד תייגה אותי כ"חולת נפש" זה היה נוח. והתיאורטיקן מינושין, מסביר זאת מצוין, למי זה נוח לתייג אותנו כחולים ולא שווים הרבה. רק היום היה לי מפגש חברתי עם משפחתי ושוב הבנתי כמה נוח להם לתייג אותי כמשוגעת. אז פשוט לקחתי את עצמי ואת הבת שלי, הלכתי לדודי האהוב, היה לי כייף. בעלי בא עם האוטו, נסענו הביתה, נחנו בצהרים, עשיתי קצת ספורט, ואני כמו- חדשה- ממש (סלנג) אז תחשבי שוב, ותעשי בדק בית, כנאמר, למי זה טוב ולמי יש אינטרסים לגרום לאנשים להבין שהם חולים במחלת נפש. זה משרת גם אינטרים סוציולוגים, אבל זה כבר דיון אחר. (פוקו התעסק עם זה) שבת שלום שיבא

לבני כדאי שתפרט יותר את השאלה, בכל אופן השיכנוע קשור עם אמון, צריך להיות אדם שמאמינים בו ויש לו את היכולת להסביר ולשכנע. כל טוב דר' גיורא הידש

מישהו שאל כאן על ציפרלקס, והאם אפשר להתרגל אליו. וגם דור וגם הד"ר רשמו שאי אפשר, אפשר לקחתו עד גיל 120 ולא מתרגלים. בתור אחת שלקחה את הכדור 3 שנים בערך, ברור שיש התרגלות!!!!! כמו לכל כדור, הגוף מתרגל וההשפעה כבר לא כמו מקודם. איך רושמיםכ אן דבר כזה? אני אשמח להסבר, ואם זה נכון, אז הסבר גם לכך. תודה

לעמית כנראה שדיעותינו חלוקות ואין התמכרות לציפרלקס. כל טוב דר' גיורא הידש

דור וד"ר הידש !!! כפי שעידכנתי אתכם אחי נוטל כבר כמעט שבועיים מינון של 2 מ"ג ריספונד ו ויוקס 75 מ"ג שאת הויפקס הוא התחיל כתוצאה מדיכאון שהתפתח בעקבות נטילת הריספונד. במהלך השבועיים האלה אין כמעט שיפור במצבו עדיין קיימות אצלו המחשבות וההתפרצויות כלפי אישתו. דיברתי עם הפסיכיאטרית לפני מספר ימים והיא אמרה כי יכול להיות שנצטרך להוריד את הויפקס מכיוון שהוא לפעמים מעלה את המחשבות או לפי הבנתי אולי הוא מחליש את הריספונד מה דעתכם והמון תודה מראש

שלום קטי, המינון של הריספונד עדיין נמוך. ניתן לעלות עד 6 מ"ג ליום. אינני חושב שהבעיה עם הויפאקס אלא במינון הנמוך של הריספונד. הויפאקס לא מחליש את הריספונד. בברכה, דור.

לקטי תודה לדור ואכן ההחלטה לא פשוטה כיוון ששתי האפשרויות יכולות להיות נכונות. האי שקט וההתפרצויות עלולות להיות מהמצב ולכן צריך לעלות בתרופות או שזו תופעת לוואי של הויפקס ואז צריך לרדת בויפקס. ההחלטה הסופית היא של הרופא המכיר את האדם. שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום, לפני כשנה התחלתי בטיפול אנטי דיכאוני (אני לא רוצה לרשום פה את השם כדי לא לגרום לאנשים שנוטלים אותו לפחדים) 4 כדורים ליום שכנראה גרמו לי להיפומניה וחרדות קשות ואז היו לי כל מיני מחשבות לגלות לאנשים כל מיני סודות ומחשבות להזיק לאנשים ולספר כל מיני דברים עד כדי דחף שהרגשתי שממש משתלט עלי. כמובן שהטיפול הופסק מיידית והחלפתי גם רופא מטפל לא כי הוא לא היה טוב אלא כי לא נתן בי אמון. אחרי תקופה של שבועיים אפשר להגיד שזה חלף ונשארו רק המחשבות שליוו אותי עד שפחתו. לפני כיומיים הכל חוזר אלי כל המחשבות ללא דחף לעשות אבל עצם העובדה -הדגש- שאני חושבת על זה באובססיביות מטרידה אותי מאוד ואני ממש בחוסר שקט. -סדגש- מה קורה לי? האם זה נקרא התקף פסיכוטי? או שזה פשוט זיכרון של טראומה כמו שאמר לי הפסיכיאטר לפני שנה. בבקשה עיזרו לי אני מותשת מזה, אני מפחדת לספר לפסיכיאטר שלי. אני חייבת לציין שניסו הרבה תרופות וכל אחד גרם לתופעות לוואי כאלה ואחרות. תודה רבה מקווה שתעודד אותי

לילדה החמודה לצערי הדברים הם לא כל כך פשוטים ומעידים שמשהו לא בסדר ולכן צריך לפנות לפסיכיאטר ולספר לו. שבת שלום, דר' גיורא הידש

VHH NU היי מותק, על פניו נראה שאת זקוקה לעזרה פסיכיאטרית דחופה ולאיזון תרופתי דחוף רק אחר כך תנסי לברר סיבות ומניעים בטיפול פסיכותיירפיסטי. רוצי לרופא פסיכיאטר הצלחה מותק, שיבא

האם דפלפט נועד למי שיש לו יותר נטיה למאניה מאשר לדיפרסיה?

ליעל שלום הדפלפט נועד לחולי אפלפסיה אבל הפסיכיאטרים נותנים בשביל לייצב מצב רוח. בהצלחה

ליעל הדפלפט מייצב ולכן טוב לכולם אבל הוא מומלץ במיוחד למי שיש נטיה רבה יותר לפעילות יתר וגם למצבים מתחלפים במהירות ממאניה לדיכאון. שבת שלום, דר' גיורא הידש

פעם כתבת שאם מישהו חולה סכיזופרניה או מאניה דיפרסיה אז לפי הסטטיסטיקה, לאחר 5 שנים הסיכון להתקף חוזר פוחת מאוד ואז ניתן לשקול להוריד כדורים. לפי הבנתי, הרי הכל זה עניין של הימור. אתה אף פעם לא יכול לדעת אם התקף יחזור ואם כן אז מתי. לכן, אתה יכול להפסיק למישהו טיפול תרופתי לאחר כמה חודשים בדיוק כמו שאתה יכול להפסיק טיפול אחרי 5 שנים. האם אתה יכול להסביר מה ההגיון בלחכות לפחות 5 שנים? הרי אפשר להפסיק את הטיפול התרופתי גם לאחר זמן יותר קצר, להיות עם היד על הדופק, ואז אם נוצרת בעיה אפשר בקלות לחזור לכדורים. אם מישהו מאוד מודע לעצמו, הוא יכול עם שיתוף פעולה של פסיכיאטר לרדת מהכדורים, ואם המצב מתדרדר לחזור אליהם מבלי שיהיה סיכון לאישפוז - לא?

ללאה עקרונית את צודקת וכל אחד מחליט עבור עצמו. בשנה הראשונה הסיכון להתקף חוזר בלי טיפול (בלי כדורים ושיחות) הוא 80% ולכן הסיכון גדול מאוד, כאשר הסיכון יורד ומגיע ל 10-20 % אז הדברים הם הרבה יותר הגיוניים. כמובן שאם משהו נוטל תרופות ללא תופעות לוואי קל לו להחליט על המשך טיפול מונע מאשר אדם הסובל מאוד מתופעות לוואי ואיכות החיים שלו נפגעת. כך שהשיקולים מורכבים, וצריך לקחת בחשבון גם את המצב המשפחתי והנזק האפשרי כאשר יש התקף נוסף. שבת שלום, דר' גיורא הידש

האם ניתן ליטול יחד רמוטיב (היפריקום) ופריזמה?

אסור לשלב את שניהם ביחד.

לדנית תודה לדור, החומר הפעיל ברמוטיב הוא ההיפריקום אשר נקרא גם הפרוזק (פריזמה) הטבעי. אז מדוע לשלב שתי תרופות שפועלות אותו הדבר? איני רואה טעם לכך, אם הפריזמה אינה פעילה אז אפשר להחליף אותה. שבת שלום, דר' גיורא הידש

אני בת כ 30 , וגדלתי בבית שבו אני ואחיי סבלנו מאלימות פיזית והיום אני מבינה שגם מאלימות מילולית ונפשית. יש לי אחות אחת שסובלת מסכיזופרניה וכל שאר האחים (3) סובלים מדיכאון קליני כמובן שכולל אותי. כמו כן אני סטודנטית למקצוע הנדסה במכללה בשנה שישית ללימודים (הלימודים נגררו בגלל הדיכאון). לפני כשנתיים הרגשתי חוסר מסוגלות לתפקד וכמובן שקישרתי את זה לסימפטומים של דיכאון. בהתחלה טופלתי ברסיטל, אחרי כ 7 חושים הרגשתי שהתרופה הפסיקה לעזור אז בהמלצת הרופאה המטפלת הפסקתי את הטיפול ואז התחלתי להרגיש טוב. אחרי כ 3 חודשים ללא כל טיפול שוב הרגשתי שיש לי סימפטומים של דיכאון והיא החליפה לי ל VIPAX 150 מ"ג ולקחתי אותם לתקופה של 9 חודשים. בערך באותה תקופה שהתחלתי את הוויפקס התחלתי טיפול פסיכולוגי וגם ניסיתי להתקבל לניסוי חדשני המטפל בדיכאון שמתבצע בשלוותה. הפסיכולוגית שלי וגם אותו פסיכיאטר שראיין אותי אמרו לי שלפי עניות דעתם הבלתי קובעת אני בכלל לא סובלת מדיכאון אלא מהפרעת קשב וריכוז שלא טופלה וכתוצאה מכך הגעתי למצב של חוסר מסוגלות לתפקד. לפני חודש הפסקתי עם הויפקס. בגלל חוסר זמינות של הרופאה הפסיכיאטרית שלי ובגלל כל מיני סיבות לא יכלתי ללכת לפסיכיאטר אחר במיידי אלא רק לפני כשבוע הייתה לי פגישה לאחר שמזה כ 4 חודשים לא ראיתי פסיכיאטר. אותו פסיכיאטר אמר לי שאני לא נראית לו בדיכאון והפנה אותי לרופא פרטי שמאבחן הפרעות קשב. מה שהפסיכיאטר אמר גרם לי למצב רוח ממש טוב, וזה הגיע למצב שהיום הרגשתי שאני ממש ב HIGH. התחושה הזאת יכולה לנבוע גם ממפגש חברתי שהשתתפתי בו אתמול והיה לי מצב רוח מאוד מרומם וצחקתי המון, הרבה מעבר למצופה. לפסיכולוגית שלי זה נראה שיש רמזים למצב של מאניה, עוד בפגישה עצמה התחושה הטובה ירדה ואח"כ נפגשתי עם אמא שלי שגרמה לי להרגיש ממש רע בעקבות מריבה בנינו. כמו כן אני רוצה לציין שהרסיטל ובמיוחד הויפקס גרמו לי להיות אפטית ריגשית, זאת אומרת שקיבלתי הכל ושום דבר לא הפריע לי, וטווח הרגשות שלי התקטן בהתאם, כעת משהפסקתי לנטול את הויפקס קשת הרגשות שלי התרחבה וגם העוצמה השתנתה. זאת אומרת שאני יכולה לחוש שימחה יותר מהר ובעוצמה יותר גדולה וכך גם לגבי עצב. כרגע אני מאוד אופטימית ומרגישה בעלת ביטחון עצמי ובעלת ערך עצמי, תחושה שלא הכרתי מעולם. אך בד בבד אני חוששת שיש לי מאניה דיפרסיה מה שמעיב על השמחה. כמו כן ארצה לציין שבאופיי אני מאוד אימפולסיבית (סמפטום של הפרעת קשב) אך האם יתכן שהאימפולסיביות שלי נובעת ממצב של מאניה. עד היום חייתי בצימצום נוראי וכעת השתחררו לי מעט כספים ואני מרגישה רצון לקנות אך מצד שני "ההשתוללות" הקניות שלי של היום נגמרה בסך של 50 ש"ח צעצועים לאחיין שלי ורצון עז להרשם למכון כושר. כמו כן יש לי חשק לעשות כביסה, למשל, וצורך לסדר את מקום מגוריי. לעומת זאת הנהיגה בכביש נשארה שקולה וזהירה מאוד (מה שלא היה פעם). בקיצור אני מבולבלת ואשמח אם אפשר יהיה לעשות סדר בדברים. איך אדע אם יתכן שאני סובלת ממאניה? האם צריך להתיחס אחרת למה שסיפרתי במקרה שבו אגלה שאני אכן סובלת מהפרעת קשב וריכוז? תודה מראש פלונית

עוד שאלה, האם הקופצניות הזאת שלי יכולה להיות קשורה לעובדה שנטלתי תרופות ועכשיו זה כמו שמותחים גומי ומשחררים, הגומי משתולל מהכוח שנאגר במתיחה? מקווה שהבנתם את הכוונה. בנוסף בד"כ יש לי בעיות שינה ועכשיו השינה שלי ממש מושלמת. חוץ מיום אחד שלא הרגשתי טוב והייתי מאושפזת בבית חולים ואז הייתי ערה ממש הרבה זמן, יום וחצי. בד"כ כשאני מרגישה בדיכאון אני עלולה לישון הרבה שעות, עד 14 שעות ביום ויותר.

פלונית יקרה. נראה לי שיש עודף איבחונים ,והרבה חששות מצידך. האם את ישנה בלילות , האם את מסוגלת להתרכז בלימודים ? . האם את מדברת הרבה מעבר לרגיל ? אלו לדעתי התחלת איבחוני מאניה. אני לא מבינה כמה מטפלים את רואה, תעשי קצת סדר בדברים, אם יש לך הפרעת קשב יש לטפל בה , אם דכאון יש לטפל, ואם מאניה כנ"ל. קחי נשימה עמוקה , תחליטי על מי את סומכת אני מקווה שסתם טוב לך ואת יוצאת מהדיכאון , הלוואי!!!!!

אני לא מדברת יותר מהרגיל אבל באופן רגיל אני לא מהממעיטים לדבר. ואכן לדעתי מרוב מטפלים לא רואים יער. מה שכן ביום שלישי ורביעי האחרון באמת הייתי ב HIGH , קשה לי להבין האם הייתה לי התנהגות שמאפיינת חולי מאניה דיפרסיה או שכמו שיש אנשים שיש להם דיכאון קל בעקבות אירוע שקרה להם והם לא אנשים דיכאוניים אז אפשר שתהיה מניה קלה אבל לא להיות "מאנית" כי בכל זאת לשמוע מפסיכיאטר שאני ממש לא נראית לו בדיכאון גרם לי לאושר גדול:-) בקשר ללימודים אני מצליחה להתרכז ויש לי מוטיבציה גדולה ללמוד ולסיים כבר את התואר, אבל זה רק תחילת הסמסטר. בכל מקרה, גם אם יש לי מאניה דיפרסיה, אני תמיד אוכל למצא את הצד החיובי בכך. תחושת ה HIGH הייתה כל כך טובה שיש לי הרגשה שאנשים היו משלמים בשבילה. מצד שני הבנתי שמי שנמצא במצב של מאניה הוא מתנהג באגוצנטריות והתנשאות ואת זה אני ממש לא אוהבת. לגבי השינה, זוהי סקירה בפני עצמה: לפני כשלושה חודשים התחלתי להרגיש שהויפקס לא ממלא את תפקידו ולא רק זה אלא גם תופעות הלוואי ממש מעיקות עלי. אני לא יודעת כמה הרופאים כאן יסכימו איתי אבל אין לי צל של ספק שהויפקס גרם לי להיות יותר אפטית מבחינה ריגשית, דבר שפגע בי וביכולת שלי לתפקד גם ביום יום. ובאותה תקופה היו לי קשיי הרדמות והייתי נרדמת ב 4 או 5 לפנות בוקר וקמה ממש מאוחר (12-10 שעות מאוחר יותר). היום מאז שהפסיכיאטר אמר שלדעתו אני ממש לא סובלת מדיכאון ונתן לי מרשם כדי שאוכל להירדם בשעה נורמלית למרות שעוד לא התחלתי לקחת את הכדורים אני נרדמת מצויין, נראה לי שהמרשם הכי טוב זה אבחנה נכונה. מכיוון שלא הצלחתי למצא פסיכיאטר שיכול לקבל אותי בהתראה קצרה החלטתי על דעת עצמי (חריג ביותר) להפסיק את הויפקס בצורה הכי הדרגתית שאפשר. אל הרופאה שטיפלה בי קודם הפסקתי ללכת מכל מיני סיבות ואני לא מרגישה שאני יכולה ללכת אליה יותר. תודה על התגובה, סוף שבוע נעים:-)

היי חמודה, למה לך להסתבך עם אבחנות של אנשי מקצוע, שלעניות דעתי, לא ממש יודעים מה הם רוצים ועושים בקליניקה שלהם. תביני, מדעי המוח זה דבר מסובך ומורכב, ואין מידע רב על הנושא. עושים ניסוי וטעייה, ואז וככה ממציאים תרופות, וככה מתעשרות חברות התרופות תפעילי שיקול דעת אישי. תנסי להיצמד פחות לאבחנות וליותר תוצאות שעושות לך טוב נפשית. אני חולה במניה דפרסיה כבר 10 שנים. מה את נבהלת? זו מחלה של גאונים, מחלה מעניינת, סוערת, אבל,צריך לשמור על איזונים כלשהם, כי אחר כך אפשר להתפרק. אני אחרי התקף מאני קשה, ולמרות שאני לא בזבזנית של כסף. חשתי נורא. בעקבות סיפור משפחתי של ניצול מיני מזעזע של אבא שלי את אחי ושל אחי את אחותי. נכנסתי למאניות מטורפות. בעלי והבת שלי והכלבים המתוקים שלי סבלנו נורא. אז עכשיו, תודה לאל, אני בסדר. תשמרי על עצמך. מקווה שנתתי לך כיווני מחשבה מעניינים. שלך שיבא

שלום, רציתי לשאול אם למישהו ידוע איפה אפשר למצוא פורום של תמיכה חברתית בתחום הפסיכיאטריה? אני מקבלת תרופות הרגעה ומטופלת ע"י פסיכולוגית, ולמרות זאת יש לי התקפי חרדה בלתי מוסברים, ללא סיבה, והייתי שמחה לשתף אנשים בעניין. תודה!

שלום רב יש פורומים לא מקצועיים שמיועדים לתמיכה לסובלים מבעיות חרדה, למשל בתפוז. אני חייב לציין שהמילה "תמיכה" מניחה שצריך ללמוד לחיות עם החרדות וזאת טעות. חרדה איננה מחלה חשוכת מרפא וניתן לטפל בה ביעילות גבוהה. בברכה

היי מותק תנסי גם באתר תפוז גם שם יש פורומים מתוקים וגם פה, תדפדפי בראש הפורומים . יש כל מיני נושאים מתוקים ומעניינים שיבא

שלום ד"ר אני בחור בתחילת שנות העשרים לחייו (לא ממזמן השתחררתי מהצבא) לאחרונה אני נתקל בבעיות ביטחון עצמי שמפריעות לי מאוד לתפקד בחיים בכל תחום ותחום... אני רוצה מאוד לפתור את הבעיה, אבל לא יודע מאיפה להתחיל... וכרגע אצל פסיכולוג, מבחינה כספית אני לא חושב שאני יוכל לעשות יותר מ4-5 פגישות בגלל העלויות. אני מבולבל.... מה אתה ממליץ לי לעשות ? לפנות לפסיכולוג / פסיכיאטר או שבכלל לרופא המשפחה ?

שלום רב אתה שואל על טיפול פסיכולוגי לאנשים בריאים בנפשם? פסיכולוגים קליניים עוסקים בכך. יש פסיכולוגים שעובדים בהסדר עם קופות החולים לטיפולים קצרי טווח (עד 30 פגישות) במחירים מסובסדים. בברכה

שמעתי כבר על זה זה פחות יקר אבל לא משמעותית 160-200 שקל אחרי סיבסוד

כן.....העלויות של טיפול נפשי הן אדירות תנסה ספרים, חמוד, ספרים עוזרים לי הכי הרבה. ודרך קופת חולים מגיע לך 20 פגישות פסיכולוג חינם. לא הייתי רצה לתרופות, כי לכל תרופה יש תופעות לוואי שפוגעות באיבר אחר בגוף. תנסה לקבל פידבקים מחברים על ההתנהגות שלך, הורים, דודים וכו'. תקשיב לורדה רזיאל זקונט ברדיו 103FM היא נותנת עזרה פסיכולוגית בחינם והיא יצירתית, לא שיגרתית ומתוקה שלך שיבא

שלום רב דר אני בן 33 בדרך כלל בריא . לפני כשנה התחלתי לחשוב מחשבות שלילית ואכזרית הם פחד לחלות במחלת הסרטן .באותו זמן זה הלך ובא כול שבוע פעמיים בערך . אבל לפני חודש עד היום זה פשוט לא הולך לי מהמחשבות אני פשוט קורס משתגיע מזיע אפילו לא מצליח לישון אין לי טעם באוכל כאבי ראש חזקים ואפילו חלומות על זה שחליתי בזה . מבקש עזרה דחופה ומה ההסבר לזה . בבקשה עזרה עזרה .?!!!!

מה שיש לך זה כנראה סוג של הפרעת חרדה שמתתבטאת במחשבות טורדניות ,אתה צריך לפנות לפסיכיאטר לאבחון ולקבלת טיפול דחוף ,חבל לסבול יש פתרון תרופתי טוב למצבים כמו שלך.רצוי לשלב גם שיחות עם פסיכולוג לאחר התחלת ההשפעה של הכדורים.

לאבי תודה לדורון, אכן נראה שיש מרכיב של חרדה וגם של מצב רוח ירוד או דיכאון, כדאי לפנות לפסיכיאטר לאבחון ולשקול אתו את האפשרויות הטיפוליות כיוון שנראה שהדברים מחמירים. שבת שלום, דר' גיורא הידש