עזרה

אני בת 28 ואני במהלך החצי שנה האחרונה סובלת ממצבי רוח לחצים בחזה גרד בלתי פוסק התקפי עצבים חוסר ביטחון בקיצור כל מה שמאפיין סוג של דיכאון וזה נבא מכמה סיבות בעיקר משינוי מקום מגורים והמשיך מכול גורם שגרם לי סוג של אי נוחות. פניתי לפסיכולוגית וגם במקביל לפסכיאטר אשר המליץ לי על רסיטל שאת הכדור אני לוקחת כבר שלושה וחצי שבועות הכדור גרם לשיפור לא יותר מידי משעותי אבל יחד עם השיפור הקטנטן אני לא מפסיקה לישון והרבה ולא משנה באיזה שעה אני לוקחת את הכדור בנוסף אני מזיעה יותר ואני ממש לא מרוכזת כמו שאמורים להיות כפי שקראתי בפורומים. אני מאוד מתוסכלת וזה גורם לי אי נוחות גם עם בעלי וגם בלימודים שהתחלתי (שהיו חלק משמעותי בהתחלת המשבר) אשמח לתשובה עם יכולים להיות כדורים אחרים שיתאימו לי או פתרון אחר שאתם ממליצים

אני מקווה שאני לא חורג ,בזה שאני נותן מבט שלי למה שרשמת. חשבת פעם בכיוון של התקפי חרדה\פאניקה? אני יכול להזדהות עם כל הנושא של התחלת לימודים ולהחץ שזה מוסיף. בחודשים הראשונים שלי ללימודים (אחריי שלא למדתי משהו מחייב קרוב למי זוכר כמה שנים)ההרגשה הכללית שלי הייתה משהו בסיגנון בהההההההההבההההההההההבה (שזה אומר לחץ היסטרי). היום אני יכול לומר שהלחץ הוא יותר נורמלי,אבל חשוב לי לומר שהלחץ מתפוגג לאט לאט. כאשר הדגש הוא על "ל א ט". לפי הספרות המקצועית-השפעתם של תרופות פסיכיאטריות מתחילה להשפיעה לאחר כמה שבועות. לאחר שהתחילו איתי את התרופות ישנתי כמו תינוק!,כלכך נהנתי מהשינה "ששכחתי" שיש דברים חשובים אחרים-כמו חיים. לא כלכך הבנתי את האם בעלך תומך בך ומעורב במצבך.? ישנם כל מיני טיפולים אלטרנטיביים,אבל אני לא חושב שהפורום הזה הוא המקום לדבר על על כך(קטונתי מלהיכנס לביתו של אדם אחר ולשנות את סדרי עולמו). לסיכומו של עניין אני יכול לומר לך טל,שלאט לאט מתרגלים למצב החדש,וששום מצב הוא אינו קבוע,ותמיד אפשר לשנות דברים(ועוד כל מיני משפטי קלישאות). שבת שלום

היי לך, כשהייתי בת 22 התחלתי לימודים, והתאשפזתי בשל דיכאון. למשך שבוע קצר. אז אמרו שזה הפרעה אישיותית לא ברורה (עלייך להיות ביקורתית לגבי הפרופסיות של בריאות הנפש כי הנסתר רב על הניגלה..... בתחום הזה....) ואז זה כבר יצא בחופשת סימסטר. המשכתי את הלימודים ואת המבחנים "כמו גדולה", מה שהספקתי עשיתי במועדי א' מה שלא נדחה כבר למועדי ב' הוצאתי ציונים מאוד גבוהים- אפילו יותר מאשר בתואר השני, בו הייתי יציבה לגמרי מבחינה נפשית..... כי אהבתי את הלימודים, ונהנתי מכל רגע בתואר הראשון. ואת השני אהבתי פחות, לכן הצלחתי בו פחות והיום, בדיעבד, אינני מבינה איך בכלל עשיתי את התואר השני ואיך בכלל סיימתי אותו, כי כל כך לא נהנתי בו. ומה המלצתי? 1.קחי את החיים בסבבה, וגם את הבעיות שלך 2. הייתי ממליצה לך על קשר טיפולי חם ואוהב עם מטפל/ת, שיהיה לך כייף 3. תבקשי מבעלך סבלנות, ואם את יכולה "לגרור" גם אותו לטיפול, יחד איתך, ואם הוא ישתף פעולה ולא יטרפד (כמו שבעלי עשה בטיפול הזוגי שלקחתי אותו...) את על ה"סוס" כמו שנאמר. 4. קחי הכל בפרופורציה, כי הכדורים לא ב 100% עוזרים. הפרופסייה שנקראת "בריאות הנפש" הרבה לא יודעת, בעצמה ,על תהליכים נפשיים, אז הכל בפרופורציות. ובעיקר. תקבלי ותאהבי את עצמך איך שאת. תעשי דברים מתוך הנאה ואהבה ותאמיני בלב שיבואו ימים יפים יותר. כל טוב, שלך, שיבא.

לטל הישנוניות וההזעה עלולים להיות תופעות לוואי של הציפרלקס, יתכן שהגוף יסתגל לתרופה והתופעות יפחתו אבל אם הם מאוד מפריעים לך תוכלי לשקול עם הרופא המטפל החלפה לתרופה שמתאימה לך יותר. כלומר תעשה את ההשפעה הטובה ללא תופעות ללואי. כפי שכתבו קודמי את רק בתחילת ההשפעה הטובה של התרופה, כך שעם הזמן מצבך ילך וישתפר. כל טוב דר' גיורא הידש