פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות. לפורום הפעיל - פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
23630 הודעות
11817 תשובות מומחה
08/03/2007 | 10:44 | מאת: תמי כהן

אני משתמש בזה ורציתי לדעת אם זה טוב למחשבה כפייתית תודה .

הכדור טוב למחשבות כפייתיות יש צורך להתאים את המינון עם הרופא המטפל ,בדרך כלל המינון גבוהה.

לתמי תודה לדורון ואני מצטרף, בכל אופן התשובה הסופית היא כיצד הויפקס משפיע עליך. שבת שלום, דר' גיורא הידש

08/03/2007 | 08:56 | מאת: MR BLUE

הבעייה היא לא רק מוסרית ברור שזה מכאיב לי סהכ לא נראה לי שהנשים הללו עובדות בזה כי זה נעים להן...יש גם מחלות רבות שמפחיד אותי שנדבקתי בהן עשיתי בדיקות אבל אני לא רגוע כל הזמן אני חי בפחד...שאני חולה במחלות שונות......בשל אותו ארוע ואני מתגעגע לתמימות שאבדה ולילד שהייתי אני גם בוכה הרבה...

08/03/2007 | 23:05 | מאת: דור

שלום רב יש בדוקטורס פורום שעוסק במחלות מין וכדאי שתפנה לשם בשאלה קונקרטית. לגבי הצד הנפשי- ייתכן שיש לך OCD- יש לכך טיפול תרופתי יעיל. לצורך הטיפול אתה חייב להגיע לפסיכיאטר. בברכה

09/03/2007 | 19:15 | מאת:

שלום, אכן מדובר במצב של חרדה, פסיכיאטר עשוי לעזור אבל בעיקר כדאי לפנות לשיחות ולעבד את כל הנושא וההתייחסות שלך למין, אשר קשור כמובן להתבגרות שבת שלום, דר' גיורא הידש

07/03/2007 | 23:52 | מאת: שיר

האם הגנרית של הלוסטרל - הסרטרלין, זהה בהרכבה ללוסטרל? אני ממשיכה את הטיפול איתה אחרי שנטלתי לוסטרל.

09/03/2007 | 19:10 | מאת:

לשיר כן, מדובר בדיוק באותה התרופה רק מבתי חרושת שונים שבת שלום, דר' גיורא הידש

07/03/2007 | 23:47 | מאת: rtr

אים אני לוקח 3 כדורים של פרזמה והפסקתי לקחת את הכדורים בבת אחת אני כבר שבועים בלי תופעות לוואי האים חייב להיות לי תופעות לוואי בהפסקה מאחר ולקחתי כבר תקופה של למעלה משנה וכאמור הפסקתי לקחת בבת אחת

08/03/2007 | 11:36 | מאת: דו?רו?ן

לא חייבות להיות תופעות לואי , פרוזק/פריזמה הוא כדור שקל להפסיק אותו כי זמן מחצית החיים שלו ארוך . מקווה שהפסקת בהתיעצות עם הרופא המטפל,שתמשיכי להרגיש טוב.

09/03/2007 | 19:09 | מאת:

תודה לדורון ואני מצטרף לדבריו שבת שלום, דר' גיורא הידש

הנופלים בין הקטבים – הפרעה דו-קוטבית, מניה -דפרסיה חוקי המשחק אכזריים במיוחד עבורנו !! מה בדיוק קורה לנו שמה בקטבים., בקצוות המנוגדים כל כך. בתחושת ההתרוממות העילאית ובתהום הדיכאון אליו אנו צונחים לאחר שאנו יוצאים מ"היי", וחוזרים להיות כביכול "מאוזנים". האמת היא שאף אחד לא באמת יודע. עם כל הכבוד לרפואה בכלל ולפסיכיאטריה בפרט, עדיין רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור לתהליכים המתרחשים בתוך נבכי ראשינו. בני אדם הלוקים בתסמונת, במחלה, בתופעה (תמיד קשה לנו למצוא את ההגדרה שנסכים לה) של "הפרעה דו-קוטבית" משויכים באופן אוטומטי להגדרה של "הפרעות נפשיות". אך, "הפרעות נפשיות" זאת יריעה רחבה מאוד, רחבה מכדי שתוכל להכיל גם אותנו כפי שאנו באמת צריכים. ההגדרה מכילה בתוכה את כל מחלות הנפש, החל מהפרעות ומחלות כרוניות ועד למוגבלות ופיגור שכלי. אך זה לא המצב שבוא נמצאים אנו, קבוצת בני האדם הסובלים מתופעת ה"מניה-דפרסיה" לכן, אין בנמצא כיום, בכול מערכת הבריאות מענה וטיפול אמיתי , להתמודדות ולהכשרה מתאימה לניהול אורח חיים בריא, תקין ובעיקר מאושר עם המחלה. ולמה? מחקרים מראים, שביחס לכלל בני האדם, (גם הרגילים וגם אלו המוגדרים כבעלי ההפרעות נפשיות) לקבוצת "המניה-דפרסיה" יש על פי רוב יכולות אינטלקטואליות ורגשיות גבוהות במיוחד ויותר מכלל שאר בני האדם. "אליה וקוץ בה". מאחר ואנו מודעים למצבנו ואנו חושבים יותר מאחרים, קשה לנו מאוד להשלים ולקבל את המצבים בהם היינו ובמיוחד לאחר שאנו יוצאים ממצב "מני". לדעתי האישית, חלק גדול מתהום הדיכאון ותחושת חוסר התקווה (דפרסיה) אליו אנו שוקעים לאחר המצב ה"מני" טמון גם בהפנמה של המצבים בהם היינו ודברים שעשינו בתקופת המניה, כגון אשפוז כפוי במחלקה סגורה, בזבוז כספים, דברים קשים שאמרנו ליקירנו ועוד כאלו. על אף שעל פי רוב כולם סולחים לנו, לנו קשה לקבל ולסלוח לעצמנו והתוצאה באה לידי ביטוי בתקופת דיכאון תהומי. לכן, חוקי המשחק הינם אכזריים במיוחד עבורנו !! שתי דוגמאות מהחיים: א. צעיר הגיע לאשפוז בכפיה במצב פסיכוטי כתוצאה ממצב של מניה שיצא מכלל שליטה. אולם אחרי יומיים יצא מהמצב הפסיכוטי ומהמניה ומצא את עצמו, אסיר במחלקה סגורה. בשלב הזה הוא מתקשר למשפחתו ואומר "אבא, תוציא אותי מכאן, למה שמתם אותי בבית משוגעים?". הלב נקרע מתחושת חוסר אונים, אבל אין עם מי לדבר... כי החוק אומר שמי שאושפז על פי צו של פסיכיאטר מחוזי חייב ב"הסתכלות" שמשמעותה תקופת אשפוז של כשבוע וכמעט ללא קשר למצבו בפועל. ורק מי שמצא את עצמו אי פעם במחלקה סגורה בכפייה והוא נורמאלי לחלוטין, יכול להבין את התחושה האיומה של להיות שם כך... ב. משפחתו של צעיר שנכנס למצב "מני", רצתה לחסוך מימנו את האשפוז וניסתה לקבל עזרה מפסיכיאטר דרך רשויות הבריאות, משמע קופת חולים. אז מתברר שתור זמין אין בנמצא וצריך להמתין חודש עד שלושה... כשהמשפחה הבהירה שהצורך הוא מיידי, הציעו הרשויות את הפתרון של לפנות למיון בית חולים, וכמובן שהמשמעות של פעולה שכזאת הינה בדרך כלל אשפוז ועלול גם בכפיה. המשפחה פנתה לפסיכיאטר באופן פרטי, שילמה על מספר פגישות כ- 600 ¤ לפגישה וכך הצליחה לעבור את תקופת ההתקף תוך השגחה וליווי בבית ולחסוך את האשפוז. שכשהגיע מועד התור המיוחל, דרך הרשויות, נפגשו הצעיר ומשפחתו עם הפסיכיאטר העסוק והוא ציין שהוא רואה שהכול בסדר ואין לו מה להציע כרגע. רק לפתוח תיק ולקבוע תור לביקור בעוד חודש. התנהלות שכזאת משמעותה, שישועה ממערכת הבריאות הציבורית, תוכל לבוא רק אם במקרה במועד התור הקבוע מראש יהיה המטופל במצב המצריך טיפול.. וראוי גם לציין, כי במקרה הספציפי הזה, נקלעה המשפחה לרמת שירות מחפירה ומקצועיות נמוכה ומעליבה עד כדי בורות בכול הקשור למניה תפרסיה. והאבסורד הגדול הוא שעל כל יום אשפוז מוציאה קופת המדינה הון תועפות. יש עוד דוגמאות רבות, אך אין הכוונה להלאות ולהראות.. במהות הכתוב כאן יש את הרעיון והרצון למצוא את הדרך של לעשות בעצמנו למען עצמנו. מאחר ואנו בעלי יכולות גבוהות (להוציא את התקופות של הקטבים) יש לנו את האפשרות להתארגן ולדאוג לנו, אנו אחד לשני. לטפל ולתמוך ולעבור תקופות קשות ללא אשפוזים ולצאת מהם בחזרה למסלול עם מינימום של משקעים. ביכולתנו לארגן, לקבל ולתת הכשרה וכלים להתמודדות עם כל קשיים, שוב אנו בינינו אחד בשני. אין מי שיצליח לעשות ולטפל בנו טוב יותר ונכון יותר מאשר אנו עצמנו. לצורך כך, התארגנו במסגרת של עמותה רשומה. אתם מוזמנים לפנות אלינו וכן לידע כל אדם על ההתארגנות שלנו ולהזמינו ליצור עימנו קשר, לקבל ולקחת חלק בעשייה. Avshalom.egi@gmail.com אבשלום גיל

07/03/2007 | 20:08 | מאת: דני

לפני כחצי שנה עברתי אפיזודה מאנית (או כפי שמגדיר הרופא שלי מאניה פורמית) עם מאפיינים פסיכוטים אשר בעקבותיה הגיעה תקופת דיכאון. כיוון שהמאניה נבעה בין היתר מירידה לא הדרגתית מתרופות בנוסף לשימוש מוגבר בסמים לא ניתן להגיע לאבחנה חד משמעית כי אני סובל ממחלה דו קוטבית וחוות הדעת שנויות במחלוקת. אני מטופל היום בסימבאלטה דפלפט(לפניו ליתיום),וריספרדל. מאז שהתחלתי לקחת מייצבים אני מגלה חוסר תחושה ותחושת כבדות בלתי נסבלת שלא נראים לי כחלק מהדיכאון כיוון שמצב הרוח שלי טוב יחסית להרגשה הכללית. אני נחוש בדעתי להפסיק את השימוש בדפלפט(הוראה שקיבלתי מחלק מהרופאים),כיום אני מקבל 900 מ"ג ורציתי לדעת איך לרדת?ובאיזה מינונים?האם ניתן לרדת במינון של 200 מ"ג ליום עד להפסקה?(בהתעלמות מסוגיית אפשרות ההישנות למצב מאני בה אני לוקח אחריות על עצמי).אודה לתשובתך

09/03/2007 | 19:03 | מאת:

לדני אכן אם אפשר רצוי לקחת מייצב אחד ולא שניים, גם הדפלפט וגם הרספרידל משמשים כמייצבים. אין הוראות על קצב הירידה של דפלפט, אם תרד כל שבוע ב-200 מג' זה ממש סביר. שבת שלום, דר' גיורא הידש

07/03/2007 | 16:55 | מאת: עמי

שלום רב, האם הורדה מהירה ממינון של 200 מ"ג ל 125 מ"ג פבוקסיל ליום יכולה לגרום לנזק ממשי/בלתי הפיך למוח או לפעילות כימית/חשמלית שלו?? נ.ב. בן 27 סובל מחרדה וטורדנות. עמי.

07/03/2007 | 18:18 | מאת: דו?רו?ן

לא יכול לגרום נזק אתה יכול להרגע , רצוי לשנות מינון (העלאה או הורדה) בהמלצת הרופא בלבד! כדי למנוע תופעות לואי רצוי לרדת בהדרגה מתונה ככל שאפשר .

07/03/2007 | 22:15 | מאת: דור

שלום רב ירידה מ-SSRI יכולה לגרום לאי נוחות זמנית אצל 20% מהמטופלים, אך לא ידוע על נזק למוח, גם אם הירידה חדה ודרסטית (להבדיל מבנזודיאזפינים ששם זה ייתכן). אין הוראה חד משמעית להפסיק נוגדי דיכאון בצורה איטית והדרגתית. זאת נורמה של השנים האחרונות. לפני עידן ה-SSRI אנשים היו מפסיקים נוגדי דיכאון בבת אחת. בברכה

09/03/2007 | 19:01 | מאת:

לעמי תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם שבת שלום, דר' גיורא הידש

07/03/2007 | 14:27 | מאת: ליאור

שלום התחלתי טיפול באיקסל25 מג פעמיים ביוםבמשך שבוע. ואחכ 50 מג פעמיים ביום שאלתי היא תוך כמה זמן מרגישים את הטיפול ?

07/03/2007 | 18:38 | מאת: דו?רו?ן

תוך 3 שבועות צריך להרגיש התחלה של השפעה ,השפעה מירבית כעבור כמה חודשים ואח"כ ישנה התיצבות, באם אין שינוי כלל לאחר 6 שבועות תפני לרופא המטפל.

07/03/2007 | 22:07 | מאת: דור

מתחיל להשפיע אחרי 2-4 שבועות במינון טיפולי (50X2).

09/03/2007 | 19:00 | מאת:

לליאור תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם שבת שלום, דר' גיורא הידש

זק פלוטין .מצטערת על הבורות אבל לא הצלחתי להבין האם הפלוטין יכול לגרום לשינוי . כאמור אני לוקחת פרוזק כבר 5 חודשים וההשלכות נהדרות מבחינתי מבחינת מצב רוח ושליטה בדחפים של לאכילת יתר האם הפלוטין זהה או שיכול לגרום לשינוי??????

שלום רב, כפי שכתבתי לך, מדובר בשתי תרופות שהן זהות מבחינה כימית ולכן לא צפוי שיהיה הבדל כלשהו בהשפעה. ישנם מקרים נדירים שבהם אנשים מדווחים על הבדל בהשפעה (לא ברור אם אמיתי או אפקט פלצבו) ואז צריך להתעקש על התרופה המקורית. בברכה

07/03/2007 | 10:24 | מאת: רותי

האם רופא משפחה יכול לתת מרשם לפרוזק? האם אפשר לקבל את התרופה עם מרשם פרטי בבית המרקחת של הקופה? תוך כמה זמן יש השפעה על המצב רוח והתקפי הזלילה?

07/03/2007 | 11:53 | מאת: דנה

מניסיוני זה השפיע מהר מאוד כבר בימים הראשונים הרגשתי רגועה יותר והתחלתי לשלוט בהתקפי הזלילה/ עברו 5 חודשים והצלחתי לרזות כ- 30 קילו בהצלחהההה

07/03/2007 | 12:05 | מאת: דור

שלום רב 1. רופא משפחה רשאי לתת פרוזק עפ"י שקול דעתו. 2. בקופ"ח מכבי ניתן לקבל את התרופה בבית מרקחת של הקופה גם עם מרשם פרטי. בקופ"ח כללית- לא. 3. בדומה לתרופות דומות אחרות מתחילה להשפיע אחרי שבועיים עד חודש. שיא ההשפעה אחרי 3 חודשים. בברכה

09/03/2007 | 18:58 | מאת:

לרותי תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם שבת שלום, דר' גיורא הידש

07/03/2007 | 09:59 | מאת: riki

שלום לד' הידש ולדור אני מעונינת לעדכן אותכם לאחר 225 גר' בתרופה הנ"ל, התרופה עוזרת בנתיים חלקית ונאמר לי שאי אפשר להעלות במינון בגלל שזה XR האם אפשר להוסיף כדור כמו 35מג' ויפקאס שלא XR? או לשלב משהו נוסף כמו אדרונקס. אנא זקוקה לייעוץ להחליף שוב תרופה אין לי כח כי זה שוב טלטלות עזות וקשה לי לעבור את זה שוב. יש לציין שאין תופעות לוואי. בתודה

07/03/2007 | 12:12 | מאת: דור

לריקי שלום, התאמה של טיפול תרופתי דורשת בדיקה פנים אל פנים עם איש מקצוע. עקרונית, אם ויפאקס XR במינון מקסימלי לא מועיל מספיק אז צריך לחשוב על החלפה של התרופה. אפשרות אחרת, להוסיף לטיפול תרופה שפועלת במנגנון אחר- כמו דפרקסן. בברכה

07/03/2007 | 15:55 | מאת: ריקי

דור היקר, כפי שכתבתי קשה לי שוב לעבור מהפך ושוב להחליף תרופה ושוב תופעות לוואי וכו', כתבת שאפשר להוסיף דפרקסן - מה זה? בדקתי באינקדס תרופות ולא מופיע. מודה לך על הענות המהירה קודם. ריקי

07/03/2007 | 08:41 | מאת: גלדיולה

שלום לד"ר הירש מזה 8 ימים שאני נוטלת סימבלטה 60 במקום אלטרול. (דכאון ופיברומיאלגיה) התרופה הזו גרמה לי לערנות ובמשך כל הימים האלה אינני נרדמת בכלל, לא בלילה ולא ביום.(למעט שינה קצרה ולא נעימה , לפנות בוקר) למרות שאני נוטלת את התרופה בבוקר, על פי הוראת הפסיכיאטר שלי. ידוע לי שזו אחת מתופעות הלואי של התרופה. השאלה האם זו תופעה שנעלמת מתי שהוא ? משום שאני מתמוטטת מחוסר שינה. חייבת לציין שגם אסיבל ו/או בונדורמין לא עזרו במקרה זה. הרופא שלי ממליץ להתאזר בסבלנת. תודה מראש על התשובה

09/03/2007 | 18:54 | מאת:

לגלדיולה אכן התרופה מעוררת (ויופי שכך, חס וחלילה שהייתה מרדימה), ולעתים השינה קלה ומועטה. בדרך כלל הגוף מסתגל לכך. כך שבינתיים אפשר להעזר בתרופות לשינה כפי שכתבת, אפילו אם התרופות לא פותרות את בעית השינה לעתים קרובות הן כן מוסיפות שעה שעתיים של שינה וגם זה משהו. שבת שלום, דר' גיורא הידש

09/03/2007 | 20:33 | מאת: גלדיולה

לד"ר הירש מודה על התשובה חלה הטבה קטנטנה. עדיין משוועת של שינה של 3 שעות רצופות, לפחות. מזה 8 ימים, קשה מאד לתפקד בחוסר שינה ממושך. שבת שלום גלדיולה

06/03/2007 | 20:16 | מאת: ארית

הבן שלי לקח הרבה זמן בערך שנה פלוטין 3 בכמות תןך שבוע ירד לשתיים ופתאום בבת אחת הפסיק לגמרי הוא כבר שבוע לא לוקח בכלל כרגע הוא אומר שלא מרגיש שינוי ואני שואלת מה יכול לקרות עים ההפסקה החדה

08/03/2007 | 01:22 | מאת:

לארית אין בעיה בהפסקה חדה של פלוטין ולא צפויות תופעות לוואי מיוחדות. הבעיה היא עם עצם ההפסקה ללא התייעצות עם רופא. במידה ותהיה החמרה במצבו ההחמרה עלולה להיות בעוד חודשיים שלושה, נקווה לטוב כל טוב דר' גיורא הידש

06/03/2007 | 17:51 | מאת: מיכל

שלום דוקטור אני נוטלת אנפרניל במינון 300 מ"ג כבר 3 שבועות ולא מרגישה שיפור בדיכאון בחרדה ובמחשבות הכפיתיות מתי צריך להגיע השינוי המיוחל נ"ב לפני כן לקחתי לוסטרל 300 מ"ג ולא עזר בכלום במשך 3 חודשים

למיכל עם האנפרניל תצרכי לחכות בסבלנות עוד שלושה ארבעה שבועות, ההקלה במחשבות כפייתיות עלולה לקחת יותר זמן. אם אין תגובה ושיפור אפשר להוסיף לאנפרניל תרופה נוספת אשר תעודד את השפעתה. כל טוב דר' גיורא הידש

06/03/2007 | 08:10 | מאת: דניאל

יש לי חבר טוב מזה 5 שנים, בכול שנות ההכרות איתו ידעתי שמשהו איתו "לא בסדר" יש לו נטיות עמוקות לדכאון ויש לו ממש התקפות דכאונית פעם בכמה זמן. הוא בן 22 יצא מהצבא בטרם עת, הוא טוען שזה בגלל בעיה רפואית אבל אני כמעט בטוחה שזה בגלל חוסר התאמה למסגרת הצבאית או סיבהנפשית אחרת. אין לו תעודות בגרות וחסרים לו מקצועות רבים. הוא כל הזמן עובר בין עבודות, לא מחזיק מעמד בשום מקום. בחצי שנה האחרונה לא עבד בכלל ובקושי יצא מהבית. אתמול בלילה התקשר אליי ומהשיחה עלה כי הוא רוצה לסיים את חיו, הוא פשוט רוצה להתאבד. רע לו, לבד לו, העולם מתהפך ומתאכזר עליו. בכיתי המון בטלופן והתחננתי שלא יעשה דבר ושאני יעזור לו בכול. העמדתי בפני 2 נקודות עיקריות של עזרה: פסיכולוג ועבודה. אבל אני בסך הכול ילדה ולא ממש מבינה בזה... איך אני משיגה לו פסיכולוג? הוא מבוטח בקופ"ח כללית.. אפשר לקבל פסיכולוג על חשבון הקופה? איך עושים ולמי פונים בנושא? גם לי יש נטיה לדכאון (בעבר הייתי מטופלת בקסאניקס ופרוזאק) וסופסוף חזרתי לתלם וזה היה קשה, הסיפור הזה מושך אותי שוב למטה.. אני חיבת עזרה.. עצות/ייעוץ הכול.... אני נושאת בבקשה

07/03/2007 | 23:02 | מאת: דור

דניאל, חמודה, אם את לא פסיכולוגית/פסיכיאטרית/עובדת סוציאלית, אל תקחי על עצמך את האחריות לטפל במישהו שסובל מבעיה נפשית וצריך טיפול. הוא צריך, זה ברור. הוא יכול לפנות לעזרה מקצועית, רצוי פסיכיאטר, דרך קופ"ח או פרטי- דרך דפי זהב. כל הדרכים פתוחות. רק צריך להתקשר ולהזמין תור, בתנאי שהוא מעוניין בכך. ייתכן שזה מעל לכוחותיך לטפל בו בעניין זה. אולי תעדכני את ההורים שלו לגבי מצבו ושהם ידאגו שהוא יגיע לקבל עזרה מקצועית. בברכה

08/03/2007 | 01:19 | מאת:

לדניאל תודה לדור ואני מצטרף לדבריו, כמובן שאת חייבת לשמור על עצמך כל טוב דר' גיורא הידש

05/03/2007 | 21:57 | מאת: מעין

קורה לי הרבה פעמים שאני מרגישה שלרגע אני חושבת על משהוא וש"הנה עוד שניה החרדה תשתלט עליי", אז כשהיא משתלטת קשה לי לשלוט בהיסטריה שמתלווה לכל הסיפור, שאלתי היא מה אפשר לעשות כדי למנוע את זה מלכתחילה.. כי אני מרגישה חזקה ושאני יכולה לשלוט בזה, אבל מפחדת שזה יתפרץ..לא רוצה להיות על השפעת כדורים (כבר הייתי בסרט הזה), רוצה לשתות, לעשן ולהנות מהחיים, אבל לא רוצה לחיות בפחד שאולי זה ישוב.. מה עושים?, ולמה אין מרכז סיוע לאנשים כמוני, (ואולי גם כמוכם) שצריכים תמיכה רגעית במצב קשה?? אולי יש ואינני יודעת?, ומה זה אומר הטיפול הקוגנטיבי התנהגותי?

05/03/2007 | 23:57 | מאת: דור

שלום רב, כאמור ניתן לטפל בדיכאון וחרדה ע"י תרופות ו/או ע"י טיפול פסיכולוגי, בעיקר בשיטה של "קוגנטיבי-התנהגותי". תוכלי לקרוא על שיטת הטיפול בקישור- http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C_%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%94%D7%92%D7%95%D7%AA%D7%99_%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99 כמו כן, גם ספורט על בסיס יומיומי יכול לשפר מצב רוח ולהפחית חרדה. בברכה, דור.

08/03/2007 | 01:17 | מאת:

למעין תודה לדור ואני מצטרף לדבריו, הייתי מוסיף שגם יוגה או כל טיפול עם הרפיה עשוים לעזור כל טוב דר' גיורא הידש

100 קילו והיום אחרי 5 חודשים בעזרת דיאטטה רזיתי 30 קילו. האם הפלוטין יגרום לי לאכול יותר. מבחינתי הפרוזק גם עזר לי בדיכוי התאבון ויחד עם זאת אני שולטת בדחפים בנוגע לאוכל שזה השינוי המשמעותי מבחינתי מה שגורם לי להרגיש טוב יותר ועוזר לי בהבטים שונים אז האם הפלוטין יכול לגרום לשינוי גם אם קטן אני לא רוצה

05/03/2007 | 22:45 | מאת: דור

שלום רב פלוטין זהה לפרוזק. יש קופות חולים שמספקות פרוזק מקורי. רוב הקופות מספקות רק גנריקה- פלוטין או פריזמה. התרופה עוזרת להפרעות אכילה. אצל אנשים שאין להם הפרעת אכילה הפרוזק=פלוטין גורם לירידה מסויימת במשקל. אצלך קשה לדעת כי בהפרעת אכילה יש בעיה של שליטה על דחפים, כפי שאת יודעת מנסיונך. בברכה

לדנה תודה לדור ומדובר באותה התרופה רק מבתי חרושת שונים. כל טוב דר' גיורא הידש

ואני לוקחת כבר 5 חודשים. בקופת חולים מאוחדת וממליצים לי על הפלוטין האם כדאי לי לקחת את הפלוטין אני יודעת שזה כמו הפרוזק אבל אני פוחדת שזה לא בדיוק אותו הדבר מבחינה כלכלית זה משמעותי במחיר האם כדאי לי להחליף

לדנה על הנייר ולפי משרד הבריאות מדובר באותה התרופה בדיוק. מניסיוני (ויתכן שאני טועה) הפלוטין פחות טובה ודווקא תרופה שלישית בשם פריזמה שגם היא פרוזק עדיפה על שתיהן. אבל על הנייר מדובר באותן התרופות בדיוק. כל טוב דר' גיורא הידש

05/03/2007 | 19:55 | מאת: בדרך להיפטר מתופעות הלוואי

אני בחורה בת 23, ומטופלת בריספרדל מזה כחודש. הריספרדל גורם לי תופעות לוואי שונות ומשונות, אך למיטב הבנתי אמורות להיפסק לאחר החלפה של הכדור בריספרדל קונסטה שזהו בעצם אותו החומר רק בהזרקה, ובזכות העדר החומרים הממצקים, אשר הופכים את החומר לכדור, נותרות תופעות הלוואי מאחור. שאלתי היא האם ניתן להיפטר מתופעות הלוואי לחלוטין ע"י לקיחת אותה תרופה בצורה שונה או שעדיף להחליף לגמרי את התרופה לסוג שונה, אשר יותר יתאים לגופי (טופלתי בעבר גם בגאודון אשר חוץ מעייפות קשה ביותר לא זכורות לי עוד תופעות לוואי אך לחזור לתפקוד שוטף לא היה ניתן עקב אותה עייפות ממוטטת) ולאיזה תרופה מצויינות מינימום תופעות לוואי?

08/03/2007 | 01:12 | מאת:

שלום, לכל תרופה יש תועלת וגם תופעות לוואי, השאלה היא מה קורה אצלך ועל כך אי אפשר לתת תשובה מראש עד שלא מנסים האם התרופה מתאימה לך. אכן לרספרידל קונסטה פחות תופעות לוואי אבל כיוון שיש את אותה המולקולה הפעילה, עקרונית יתכנו כל תופעות הלוואי של הרספרידל. במשפחה זו ישנן מספר תרופות נוספות כמו זיפרקסה, סוליאן וסרוקוול, לעתים לוקח זמן עד שמתאימים תרופה לאדם מסויים. כל טוב דר' גיורא הידש

היי יש לי בעיה כזאת שאני הולך ברחוב יש לי מחשבה שאנשים במכוניות או שמיסביבי שהולכים מסתכלים עלי ומדברים עלי או יצחקו עלי או ידברו עלי ואם משהו עובר מולי וצוחק אז אני חושב שזה עלי בפועל אף אחד לא מיסתכל אבל כול הזמן שאני מסתובב ברחוב אני מסתובב אם ההרגשה הזאת דבר זה גורם לי לחרדה רבה ולהליכה קפואה וחוסר בטיחון רציתי לשאול אתכם מהי ההפרעה הזאת? כי קיבלתי כמה אבחנות שונות החל מחרדה חברתית עד גלישות פסיכוטיות אשמח אם תתנו את חוות דעתכם בעניין

לאמיר אכן זו האבחנה המבדלת העיקרית, האם מדובר בגלישות או בבעיה חמורה של חרדה. ההבדל בין שתי האבחנות הוא המודעות, במצב פסיכוטי בדרך כלל אין מודעות לבעיה וחושבים שהדברים קורים באמת. אבל לאבחנה מלאה צריך לראות את כל האדם ולא רק סימפטום אחד ויחיד. אם אינך בטוח באבחנה וגם הרופאים לא, אפשר לחשוב על מבחנים פסיכו-דיאגנוסטיים, שהפסיכולוג הקליני מבצע, לעתים המבחנים הפסיכולוגיים הם כמו בדיקות מעבדה לרופא הכללי. כל טוב דר' גיורא הידש

05/03/2007 | 14:36 | מאת: גלית

שלום דר' עברתי מרסיטל לציפרלקס כי הרופא חשב שזה יטפל לי בשינה . כיום לאחר חודש ושבוע פתאום אני נורא עצבנית,שורף לי בגוף,יש לי רעד ובלילה אני מזיעה נורא הבטחון שלי מאוד עלה אבל אני יותר אגרסיבית אפילו נימול שבחיים לא היה לי. אני אפילו שמה לב שיש לי דכדוך מסויים ....האם תופעות אלה יסתיימו או כדאי להפסיק את הכדור (רופא המשפחה אמר לי להפסיק) לפני 3 שנים הייתי בדיכאון טופלתי בסרוקסט שהיה לי טוב אך לא טיפל בבעיות השינה. לפני 7 חודשים עברתי לרסיטל שלא הפריע לי כלל חוץ מעצירות אך גם לא טיפל לי בשינה לכן עברתי לציפרלקס. אני מיואשת ולא יודעת מה לעשות... חשוב לציין שאני לא בדיכאון .

05/03/2007 | 17:46 | מאת: דור

שלום רב מה הסיבה הראשונית שבגללה נתנו לך תרופות מסוג SSRI? אם לדבריך הבעיה היחידה זה השינה אז הטיפול הכי פשוט הם כדורי שינה- סטילנוקס, נוקטורנו, בונדורמין. אפשרות אחרת- לקחת מינון נמוך (עד 50 מ"ג) של תרופה טריציקלית מסוג אלטרול או ג'ילקס. מדובר בנוגדי דיכאון שיש להם השפעה מרגיעה. בברכה

07/03/2007 | 16:51 | מאת: גלית

דור שלום, אני לוקחת בלילה 50 מג' טרזודיל. איתו אני ישנה בסדר אבל לא תמיד. אבל אני רוצה לטפל בבעיה לאלתר . הכל התחיל כשהייתי בדיכאון וחרדה לפני כ-3 שנים אבל מזמן כבר הבראתי וזה מה שנשאר.

05/03/2007 | 12:51 | מאת: מיואשת!!!!

היי בת 48 טופלתי בציפלקס חודשיים, הגעתי ל20 מג ביום בהתחלה זה עזר. ואחרי זמן מה שוב לא יכולתי להרדם בלילות, אבל בבוקר הייתי נרדמת עד 3 בצהריים. הרופאה העבירה אותי לכדור ציפרלקס אחד ואדרונקס אחד.... מאז התופעות לוואי קשות מנשוא, יובש בפה, כאבי ראש, צמרמורות ונימול ותחושת קור, והכי נורא שלא נרדמת בכלל גם לא ביום, ביממה ישנה שעתיים... המוזר שברוב המקרים אני לא עייפה, אלא לאחר יומיים ללא שינה אז אני נרדמת לשעתיים... אני נוטלת את האדרונקס בנוסף לציפרלקס כשבועיים.ונראה לי גם שאני לא רוצה לפגוש אנשים ולענות לטלפונים מתנתקת קצת השאלה שלי האם אלו תופעות לוואי ? מתי הן אמורות לחלןף? האם אדרונקס תרופה שגורמת לעליה במשקל? מה לעשות???!!! כל כך מיואשת כבר בא לי לזרוק הכל

התקשרת לפסיכיאטרית? אם אין אפשרות להשיג אותה- תפסיקי עם האדרונקס כי נראה שהוא לא בשבילך. ציפרלקס יכול לעשות לבד את רוב העבודה.

שלום, אכן מדובר בתופעות לוואי, כאשר נוטלים שתי תרופות עלולים לא לדעת ממי תופעות הלוואי ומה שקורה. לכן בדרך כלל במקום השילוב שאת מקבלת אני ממליץ על תרופה אחת כמו האפקסור או הצימבלטה שיש להן מנגנון דומה עם פחות תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

05/03/2007 | 11:31 | מאת: MR BLUE

היי לפני כשנה וחצי לאחר תקופת דכאון ממושכת עשיתי משהו שידעתי שיפגע בי נשמע מצחיק אבל הלכתי לזונה ידעתי אפריורית שאני ישתגע בעקבות זה..ואכן כך קרה אני סבול מדכאון עמוק כשנה וחצי עד לפני חודש לקחתי ציפרלקס באופן קבוע ואני גם בשיחות פסיכולוגיות....כי אני שונא את עצמי בעקבות המעשה ולא יוצא עם נשים כי אני חש מגעיל מחולל ואני שונא את עצמי על כך שפגעתי באדם אחר בנערת הליווי בעצם המעשה לא עוזרת הידיעה שרבבות אנשים עושים את זה בכל העולם...בכל מקרה הפסקתי עם הציפרלקס משום שנהייתי אדיש ורציתי להרגיש ושיכאב לי קצת האדישות הרגה אותי חוסר האכפתיות זה שמצבי האובייקטיבי מחורבן אבל אני חש בטוב.....הרגשתי שמגיע לי להרגיש חרא...אבל עכשיו ממש רע לי ...לפני מספר חודשים גם חשבתי על התאבדות זה חלף אך בעקבות הפסקת השימוש בתרופה אולי בגלל גורמים שונים נוספים המחשבה הזו עולה שוב במינונים פחות גבוהים אלא שבפעם הקודמת כבר הגעתי להחלטה.....אני חושב לחזור לכדורים אבל האדישות וחוסר העניין בקשר למצבי הבסיסי הורגים אותי......אם יש עיצה אני אשמח להתראות...

07/03/2007 | 23:15 | מאת: דור

למר בלו, בהתחלה שילמת לבחורה כדי שתשכב איתך (זונה) ועכשיו אתה משלם לבחורה כדי שתדבר איתך (פסיכולוגית).... אתה לא פגעת באף אחת. תאמין לי שהבחורות שקיבלו ממך את הכסף גם נהנו ממנו והיו רוצות שתמשיך לבוא. אולי זה שהפסקת לבוא פגעה בהן יותר. אבל זה לא הנושא. אם הבנתי אותך נכון, יש לך היום מחשבות כפייתיות שקשורות להתנהגות לא מוסרית (לכאורה) וזה מאפיין קלאסי של OCD. ייתכן משולב עם דיכאון. אתה חייב פסיכיאטר ותרופות. טיפול אינטנסיבי אצל פסיכיאטר. טיפול פסיכולוגי דינמי לא עוזר ל-OCD, חבל על הכסף שלך (זה ביזבוז, עוד סוג של עבירה מוסרית לכאורה). אם כבר אז לך על טיפול קוגנטיבי-התנהגותי. אבל קודם כל איבחון אצל פסיכיאטר טוב שימצא לך תרופה בלי תופעות לוואי משמעותיות. בברכה

08/03/2007 | 00:38 | מאת:

שלום, הטיפול התרופתי חשוב גם בגלל הסבל הרב וגם כיוון שכבר זמן רב אתה במצב הזה. אם הציפרלקס לא התאימה בדיוק, כלומר גם לא שיפרה את המצב במאה אחוזים וגם היו תופעות לוואי של אדישות, כדאי לשקול החלפתה בתרופה אחרת בתקווה שהתרופה החדשה "תעשה את כל העבודה" ללא תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

05/03/2007 | 09:48 | מאת: ערן

שלום , אני לוקח ויאפקס 150 מ"ג כחודשיים . יש שיפור בדכאון אבל הפסיכיאטר ממליץ לעבור לסימבלטה ואני מקבל את המלצתו. אני אמור להפגש איתו עוד שבועיים לדון באופן המעבר אבל יש לי כמה שאלות מקדימות: 1. האם אני צפוי לכל תסמיני הגמילה מויאפקס? 2. האם אני צפוי לאבד את כל השיפור שחל עד עכשיו ואז להמתין עוד את פרק הזמן עד לתחילת השפעת הסימבלטה? תודה

05/03/2007 | 17:57 | מאת: דור

שלום רב 1. אין בעיה לעבור מאחד לשני בבת אחת (סיכוי נמוך ל"סימני גמילה"), אבל עדיף לעלות במינון של הויפאקס ל-225 מ"ג ליום במקום להחליף. חשוב לזכור שויפאקס היא תרופה תלוית מינון, כלומר, בעליה במינון יש השפעה שלא היתה קיימת במינון הקודם. 2. ברגע שאתה מחליף תרופה ספירת הזמן מתחילה שוב מההתחלה, ללא קשר מה לקחת לפני כן. פתרון אפשרי- להמשיך עם הויפאקס במשך שבועיים בנוסף לסימבלטה (לקחת שבועיים את שניהם). בברכה

08/03/2007 | 00:35 | מאת:

לערן תודה לדור, שתי התרופות דומות במנגנון הפעולה ולכן אין בעיה בהחלפה, איני ממליץ ליטול את שתי התרופות ביחד כיוון שאז אתה נוטל מינון כפול וצפויות הרבה יותר תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום הרופא שלי אמר לי שאני צריכה תרופה אנטיפסיכוטית מכוון שיש לי גלישות פסיכוטיות רציתי לשאול איזה תרופה הכי פחות משמינה סרוקוול או גאודון

גאודון.

תדוה לדור הידש

05/03/2007 | 08:19 | מאת: דנה

עברתי פסיכוזה קצרה ביותר שבאה בעקבות מתח רב אך עברה וחזרתי לעצמי כמו קודם. חצי שנה מאוחר יותר עברתי שוב פסיכוזה אך הפעם היתה ארוכה יותר, קרוב לחמישה חודשים. הרופאים לא איבחנו אצלי מחלה. ומצד שני הרופא שלי לא מכיר במושג דכאון פוסט פסיכוטי- שנתיים אחרי אני עדיין סובלת מחוסר אנרגיה ומוטיבציה, מרגישה כי הזכרון וכושר הביטוי שלי נחלשו ומלבד זאת אין עניין גדול בחיים. אמרו לי הרופאים כי אין לי ליקויים פוסט פסיכוטיים. אני מתחילה לעבוד בקרוב ואני חוששת כי לא אצא מזה. האדישות וחוסר מרץ ועניין יכולים להקשות עלי. יש לי 2 שאלות. האם יש סיכוי לצאת מהסוג של הדכאון הזה לאחר שנתיים? אני נוטלת ציפרלקס. והאם הירידה בכושר הביטוי וכויב' הם נזקים בלתי הפיכים? תודה

05/03/2007 | 13:41 | מאת: תמימי

היי דנה מה שלומך? יופי שאת מתחילה לעבוד. זה הצעד החשוב שיאפשר את הפסקת הדיכאון ותחילת חזרתך לחיים. מחזיקה לך אצבעות חיבוק תמי.

08/03/2007 | 00:32 | מאת:

לדנה זה נכון שככול שעובר הזמן אז הסיכוי שמדובר על דיכאון פוסט-פסיכוטי והסיכוי להשתפר יורדים. יחד עם זאת צריך לקוות לטוב ולקוות שעם העבודה והתהליך של החזרה לחיים רגילים יעלה גם הביטחון העצמי שלך ומצב רוחך ישתפר. לגבי הירידה בכושר הביטוי, הכלל הוא אותו כלל, אבל גם כאן הביטחון העצמי בעל חשיבות רבה ובמידה והבטחון יעלה יהיה לך קל יותר לשוחח עם אנשים ולהבטא. כל טוב דר' גיורא הידש

04/03/2007 | 20:39 | מאת: אבי

שלום רציתי לדעת אם ציפרלקס מתאים גם לאנשים שרמת החרדה שלהם קשה ביותר ורמת הדיכאון חמורה ביותר? זאת אומרת למצבים שרמת החרדה והדיכאון גבוהה מאוד.? האם זוהי יעודה של התרופה. אני משתמש ב 20 מ"ג

04/03/2007 | 23:07 | מאת: דור

עפ"י דיווחי היצרן, התשובה לשאלה היא חיובית. ציפרלקס במינון שאתה לוקח מתאים גם למצבים קשים. אבל SNRI (כמו אפקסור XR) בהחלט יותר חזקים ממנו וטריציקלים (על סוגיהם השונים) עדיין נחשבים לנוגדי הדיכאון הכי חזקים שיש ובמיוחד בדיכאון חמור שלא הגיב ל-SSRI ו-SNRI. לסיכום, אפשר להתחיל עם ציפרלקס. אחרי חודשיים-שלושה לעשות הערכה של המצב ולהחליט אם יש צורך לשנות את התרופה.

05/03/2007 | 23:11 | מאת:

לאבי תודה לדור ואני מצטרף לדבריו כל טוב דר' גיורא הידש

04/03/2007 | 19:30 | מאת: דיאנה

שלום דוקטור! כמאט כל לילה בזמן האחרון אני מתעוררת פעם אחד מהשינה בגלל שאני מרגישה שאני נחנקת. חסר לי אוויר.אני מתעוררת,קופצת אל המיטה ומתחילה לנשום מהר,בנוסף אני מרגישה דפיקות לב. אחרי שאני מחזירה לי אוויר אני נרגעת ונרדמת. יש לי חשש שיש לי תסמונת דום נשימה. בדקתי גרון,אף,לב,בדיקות דם כלליות. הכל בסדר. ורופא של גרון אף ואוזן אמר לי שדום נשימה בלילה יכול להיות בגלל התקפי פניקה... האם זה באמת יכול להיות??? חייבת לציין שיש לי בעיות שכשורות לתחום שלך- אני נורה פסיכוסומטית,יש לי חרדות,לפעמים אני לוקחת כדורי הרגעה. לפני חודש היה לי לחץ נפשי מאוד חזק,סטרס. ואחרי זה התחלתי להרגיש לא טוב. אני מרגישה קשיי וקוצר נשימה-אבל מספיק לי לשכוח מזה אני לא מרגישה את זה כאילו זה לא קיים,אני מבינה שזה משהו נפשי. אני כבר מכירה בעיות האלה. לדוגמה כל 5 היה לי פיפי,עשיתי מיליון בדיקות-הכל בסדר. עד שלא הבנתי שזה הכל אני ממציאה עם הפיפי..מאותו יום זה הפסיק ולא חזר יותר. והשאלה שלי האם נראה לך שדום נשימה בשינה יכול להיות על רקע בעיות נפשיות שלי? יש דבר כזה? אני מאוד אשמח אם תוכל לעזור לי עם זה.. כי אני מתחילה לפחד ללכת לישון בגלל שאני נחנקת בלילה..

05/03/2007 | 23:10 | מאת:

לדיאנה עלולה להיות תחושה של חנק בלילה בגלל חרדה. כנראה שהרופא לא התנסח נכון ואין מדובר בתסמונת של דום נשימה אלא הרגשה של חנק ואין אוויר. זו הפרעה שונה. נקווה שמטרד זה יעבור כפי שעצרת והפסקת לרוץ לתת שתן. כל טוב דר' גיורא הידש

06/03/2007 | 14:57 | מאת: דיאנה

תודה דוקטור. מה ההבדל בין שני ההפרעות האלו? אני מרגישה כאילו נסתם לי גרון בשינה ואז אני מתעוררת בגלל חוסר אוויר. חשבתי שזה דווקה לא פניקה..

04/03/2007 | 18:50 | מאת: מעין

היי, מזמן לא הייתי פה, ולצערי שוב אני פונה לעזרתכם.. שנתיים לקחתי סרוקסט, ולאט לאט "נגמלתי" מהתרופה, שעזרה לי נהדר, וגם אחרי לא היו לי יותר התקפי חרדה, מה שקורה זה שהיום פתאום שוב שבו לי החרדות, בקטנה בנתיים, כך שאני נעזרת בקלונקס כדי להירגע.., הבעיה היא שאני רוצה להיכנס להריון.. ולכן לא בא לי להיות תחת השפעת כדורים פסיכיאטריים, אחרת כל החיים הייתי ממשיכה עם הכדור.. הרופא רשם לי ציפרלקס במידה וארצה לקחת שוב כדורים (בגלל שהתלוננתי על תופעות לוואי מהסרוקסט), מה לעשות? לחכות שאולי ההתקפים יפסיקו מעצמם? או ישר להתחיל שוב עם הכדורים? ומה עם ההריון? אוף........ למה דווקא לי?, אני כל כך מודעת למה שקורה לי שזה מטריף אותי איך הגוף בוגד בי, כל פעם מחדש.. בבקשה עזרו לי..

04/03/2007 | 22:35 | מאת: דור

שלום רב בזמן הריון מומלץ שתתנזרי מתרופות פסיכיאטריות לחלוטין. טיפול פסיכולוגי בגישה קוגנטיבית-התנהגותית (שכולל בתוכו גם תמיכה) יכול לעזור לא פחות וגם לתת לך כלים לטווח הארוך כך שלא תצטרכי להיות תלויה בתרופות כל החיים. פני לאחד המומחים לנושא זה. בברכה

05/03/2007 | 23:08 | מאת:

למעין תודה לדור, לפני שעוברים לתרופות קבועות ובמיוחד עם הריון, אפשר להמשיך עם הקלונקס ולראות האם מדובר בירידה לא משמעותית ותחזרי לאתנך או שמשהו יותר רציני ואז תצטרכי לעשות את השיקולים לגבי טיפול קבוע. נקווה שזו אזעקת שווא. כל טוב דר' גיורא הידש

04/03/2007 | 18:16 | מאת: יריב

לדר הידש שלום אני בחור בן 28 נשוי בעבר הייתי הטיפול פסיכולגי 4 שנים היו עליות וירידות לצערי חזר לי הדיכאון והחרדות לפני חודשיים יצרתי קשר עם הפסיכולגית והיא אמרה לי להגיע לכמה שיחות בשיחה האחרונה הירגשתי ממש טוב וטוב הזה נשמר יומיים ועכשיו אני בנפילה הקשה ביותר שהייתה לי למזלי אישתי חזקה ואוהבת אותי ולאחר התיעצות איתה החלטנו וקבעתי תור אצל פיסכיטאר בעבר כהייתי אצל פסיכיאטר הוא נתן לי לוסטרל שלא עשה לי טוב ואף פגע לי ביחסי מין שאלתי איזה כדור יכול להחזיר אותי לשיגרה של החיים יש לציין שאני עובד ולא מוותר על העבודה אבל אין לי מצב רוח לכלום אני כל כך מרוכז בעצמי שאפילו אין לי חשק לאישתי

04/03/2007 | 19:17 | מאת: דו?רו?ן

כשתגיע לפסיכיאטר תגיד לו שלוסטרל לא עשה לך טוב בעבר, יש עוד כמה כדורים מאותה משפחה יכול להיות שאחד מהם יעזור לך עם מעט תופעות לואי או בכלל לא,ויש עוד מלא כדורים ממשפחות שונות בטוח שימצא הכדור שיעזור לך רק סבלנות .

05/03/2007 | 23:05 | מאת:

ליריב תודה לדורון ואני מצטרף לדבריו. באופן סטטיסטי הציפרלקס והאפקסור XR גורמים לפחות ירידה במין. אבל גם הם עלולים לעשות זאת. השאלה כמובן מה יקרה אצלך באופן פרטי. כל טוב דר' גיורא הידש

04/03/2007 | 17:56 | מאת: Dany

שלום, אני בן 60 ומזה חודשיים אני נוטל ציפרלקס על בסיס של עייפות וחסר אנרגיה,במשך הנטילה הבחנתי בירידה משמעותית בחשק המיני,האם יש קשר? תודה מראש דני

05/03/2007 | 00:20 | מאת: ץ

אכן כן ... אחת מתופעות הלוואי של הציפרלקס היא ירידה בחשק המיני. אבל ברגע שמפסיקים עם הכדור המצב חוזר לקדמותו . הרבה בריאות.

05/03/2007 | 23:02 | מאת:

לדני תודה למשיב ואנימצטרף לדבריו הידש

04/03/2007 | 14:26 | מאת: גלית

דר' שלום- זאת תשובתך אך היא אינה נכונה - אין לי נימול כלל.אני יודעת מה הכוונה. לא קרה לי באף תכשיר שיצרוב לי רק בציפרלקס. הייתי חולה לפני 3 שנים היום אני בריאה לחלוטין חוץ מבעית השינה שלא נפתרה לי ואני ישנה עם 50 ג' טרזודיל.איך אני יודעת מה מצבי הנפשי? הרופא אמר שאני בסדר גמור ואף אחד לא עוזר לי עם בעית השינה... את אומרת שהצריבה או לפעמים רופאים קוראים לכך נימול-מריגישים כאלו נמלים הולכות על העור (כך קוראים לזה), הצריבה הייתה לפני הטיפול התרופתי עוד מהדיכאון. לכן סביר שגם הפעם מדובר על מצב נפשי ולא תופעת לוואי של הטיפול

05/03/2007 | 23:00 | מאת:

לגלית מצטער שלא יכולתי לעזור, אבל כנראה שלא כל כך ברור לי במה הכוונה בצריבה. כל טוב דר' גיורא הידש

04/03/2007 | 11:06 | מאת: פסיכוטית בשיקום

בגיל 20 התמודדתי לראשונה עם אפיזודה פסיכוטית אשר פרצה בהודו לאחר שימוש רב וממושך בסמים. לאחר שימוש בריספרדל אשר העלים את התופעות הקשות של הפסיכוזה, ניתן היה לומר כי חזרתי לחיים שפירים.. אך עדיין סבלתי מחוסר עניין בחיים, חוסר מוטיבציה, אובדן הריכוז והרגש. בנוסף לתופעות אלו (אשר הבנתי כי הן קשורות לתופעת ה"דיכאון הפסיכוטי") חוויתי תופעות פיזיולוגיות קשות לנערה מתבגרת, שכללו עלייה חדה במשקל (20 קילו בחודש וחצי), גודש וחלב בשד, עייפות וטשטוש. לאחר כחצי שנה הפסקתי על דעת עצמי את הכדורים והתחלתי משחקת עם המינונים ועם התרופות כתאוות נפשי, בד בבד השימוש בסמים הוגבר ואליו נוסף סם חדש ו"נהדר"- האלכוהול. השימוש נעשה בחלקו כחלק מחזרתי לחיים "נורמטייבים" אשר איפיינו אותי לפני פרוץ המחלה. אך לא היתה חזרה לחיים והאפיזודה פרצה בשנית לאחר כשלוש וחצי שנים, (כחודש אחורה מהיום). הפעם אושפזתי בכפייה והחלה הבנה והכרה כי אין מדובר באפיזודה אשר חלפה מן העולם, אלא מחלה כרונית שאיתה אצטרך להתמודד כנראה כל החיים. העובדה כי אין במשפחתי מחלות נפש, וכן העובדה כי מחלה זו פרצה לאחר שימוש אינטנסיבי בסמים, מעודדת אותי במחשבה כי איני דומה לשאר החולים במחלה ואם מפסיקה אני לחלוטין את השימוש בסמים אין סיבה שמחלה זו תפרוץ בשלישית. נכון להיום, כשבוע וחצי לאחר אישפוז של שבועיים וקצת, חרדה אני מהסימפטומים המלווים דווקא את הדיכאון לאחר האפיזודה. הקושי שלי בחזרה לחיי שיגרה גדול, ומאופיין בחוסר מוטיבציה לעבוד, חוסר ריכוז אשר בא לידי ביטוי בחוסר חשק ויכולת לגשת למשל לספרים או כתיבה, אשר היו ממלאים את זמני ביום-יום, נוסף לתופעות הדיכאון תופעת ההשמנה החוזרת (הפעם, בשל המודעות, העלתי רק 5 קילו בחודש הזה), וההרגשה הכללית כי שום דבר אינו יכול להקל על מצבי ועל תחושת הריקנות אשר מקננת בליבי. שאלתי הינה אפוא, איך חוזרים לחיים "רגילים" לאחר אפיזודה פסיכוטית? האם זה נמדד במוטיב הזמן, או על ידי תרופות נוספות אשר אצטרך להלעיט על גופי? (לאחר האפיזודה הראשונה נוסף על הריספרדל, אשר הוחלף בשלב כלשהו עם גאודון, נטלתי את הלוסטרל, אשר מקל על תופעות הדיכאון הפסיכוטי). וכן שאלה נוספת אשר מציקה לי מזה שבועיים, לאחר קריאה מרובה בנושא, הבנתי כי כושר הביטוי, החשיבה והזיכרון, נפגעים בצורה בלתי הפיכה כתוצאה מאפיזודות חוזרות, אלו מבחנים אוכל לעשות בכדי לבדוק את מצבי באופן אינדבדואלי בהקשר זה? בנוסף אשמח לקבל לינק לחומר בנושא ריספרדל קונסטה אשר התחלתי טיפול מסובסד על-ידי הזרקה אחת לשבועיים במרפאתי (מידע על הזריקה, וכן השוואה בין הכדור לזריקה בנוגע לתופעות הלוואי) אשמח לקבל תשובות לשאלות אלו, והפנייה למידע נוסף. תודה ויום טוב. פסיכוטית בשיקום.

04/03/2007 | 18:13 | מאת: אמא רחוקה

קודם כל כאן האינפורמציה לגבי התרופה http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=276 אני מאמינה מנסיוני האישי ,שכן אפשר בעזרת תרופות, טיפול נפשי, והרבה כח רצון וגם אהבה מהסובבים אותך , לחיות חיים רגילים. תני לזמן לעשות את שלו , אם לא תרגישי טוב ושיפור, אל תתבישי לבקש משהוא אחר לעניות דעתי , הריספרדיאל לא מיטיב עם מצב הרוח, אצל הבת שלי זה לא עבד ,וגאודון עושה עבודה טובה ביחד עם מייצב. שמרי על עצמך. אם תצייני איזה מיידע את מחפשת אשמח לעזור צברתי מאות שעות חיפוש

05/03/2007 | 19:39 | מאת: פסיכוטית בשיקום

אמא רחוקה, תודה רבה על המידע, לאחר קריאה אני מאמינה כי הוא יועיל לי מאוד. ולגבי מצב הרוח ההשמנה ושאר תופעות הלוואי, את מאמינה כי הגאודון יעשה עבודה טובה יותר מהריספרדל? (העובדה שטופלתי באפיזודה הראשונה בשניהם נותנת לי את "זכות הבחירה"..) מה דעתך?

07/03/2007 | 21:53 | מאת: צומפי ואין שם

אני גרוע במילים כתובות אבל אנסה בכל זאת. קראתי את מה שכתבת ,וגם קראתי את ההתכתבות של עם "אמא רחוקה". כל מילה שכתבת,הזכירה לי ימים נשכחים,ימים שעברתי ,וימים שלא יחזרו. אני כלכך מבין את הכאב,כלכך מזדהה עם הבלבול הפנימי. בכל מקרה רציתי רק לומר שאני מחזק את ידיך,ויודע מנסיון שזה קשה נורא,הן מבחינת הטיפול התרופתי,והן מבחינת הטיפול הנפשי והאישי. תהיי חזקה,השאר כבר יגיע לבד.

04/03/2007 | 10:43 | מאת: ישי

שלום רב, לפני מספר שנים יצאתי מדיכאון והרגשתי טוב, נהנתי מהחיים והרופא שלי אומר שהייתי במצב של היפומאניה. לפני מספר חודשים שוב נכנסתי לדיכאון וכעת אינני בדיכאון אך איני מרגיש טוב כמו שהרגשתי במצב של היפומניה - עדיין אין לי ביטחון כמו בעבר, אינני מתענין בדברים, יוזם ,פעיל וחברותי כמו שהייתי במצב של היפומניה. ההרגשה שלי היא שאם אצליח להגיע להיפומניה ולשמור עליה בעזרת כדורים לאורך זמן, זה הפתרון הטוב ביותר בשבילי. שאלתי - האם אפשר לשמור על מצב של היפומניה לאורך זמן או שבשלב כלשהוא מגיעים למאניה או נופלים שוב לדיכאון ? אם אכן אי אפשר לשמור על מצב של היפומניה לאורך זמן , אז מה הפתרון עבורי ? ( אני מרגיש שפשוט איני יכול להמשיך במצב בנוכחי שאינני נהנה מהחיים ) האם בעזרת נזעי חשמל אגיע לתוצאות הרצויות ? תודה רבה, ישי

04/03/2007 | 22:30 | מאת: דור

שלום רב הפסיכיאטר שלך, עפ"י דבריך, מעדיף שתהיה מדוכא, אמנם דיכאון קל, מאשר שתרגיש טוב, כפי שהרגשת בעבר, למרות שייתכן שאז זה היה מעבר להרגשה הטובה ברמה סבירה. נראה שהפסיכיאטר שלך למעשה לא מבין את המצוקה שלך ולכן אתה פונה לפורום עם הרבה שאלות. אני ממליץ לך להחליף את הפסיכיאטר במישהו אחר. אתה לא צריך נזעי חשמל. בברכה

לישי תודה לדור ואכן הדברים אינם פשוטים כל טוב דר' גיורא הידש

...................

למיכל סרוקוול עלולה לגרום לעליה בתיאבון ובמשקל אבל יחסית היא עושה זאת מעט. כל טוב דר' גיורא הידש

04/03/2007 | 07:50 | מאת: נאור

שלום רב מה ההבדל בין מאניה להיפומאניה ? תודה.

לנאור ההבדל הוא בעוצמה, במאניה הדברים הרבה יותר פרועים ושמחים מאשר בהיפומאניה, שזה קצת. כל טוב דר' גיורא הידש

04/03/2007 | 06:13 | מאת: תמימי

מסיכות אנחנו לובשים מסיכות מסיכות של תפקיד מסיכות של שיגרה מבחוץ הכל בסדר גם כשמבפנים די רע המסיכות שלנו לפעמים כל כך רגילות אלינו שהן שוכחות מה יש בפנים מי באמת אנחנו ובשביל מה הגענו לכאן, בעצם. אנחנו שמים מסיכות כדי שלא יראו בחוץ את מה שאנחנו כל כך מתאמצים לכסות כאילו שמה שיש לנו בפנים כל כך לא מקובל לחשוף צריך להסתיר צריך להגן על עצמינו מהעולם ועל העולם מאיתנו... וכך, נוצר החיץ בין העולם לאדם ובין האדם לעולם כשהמסיכה הופכת לפנים האמיתיות שלנו ואנחנו שוכחים איך היה לפני שנולדה המסיכה הזאת וכמה כיף היה, כשהיינו ילדים שיכולנו להחליף כמה מסיכות שאנחנו רוצים ולהוריד אותן מתי שמתחשק בלי להתבייש, בלי לפחד להיות קצת מפורקים, קצת סוערים קצת אחרים כי כולנו בנויים מאותם חומרים לכולנו לב, ועיניים, ואף כאבים ופצעים ושמחות... מתחת למסיכות. חג שמח תמי.

04/03/2007 | 17:14 | מאת: מירי2

תמי יקרה, גם ילדים לומדים מהר מאד לשים מסכות. אלה אם הם נולדים להורים מאד שלמים ומקבלים. נכון שיש בהם הרבה יותר חופש להיות מי שהם. אך גם הם מגיל צעיר מבחינים שכשהם מחייכים אוהבים אותם יותר, כשהם מרצים את גחמות הוריהם הם מרגישים חכמים ומוצלחים. כשהם פוחדים או כועסים.....מקנאים או עצובים.... האם לא מיד מתערבים ומבקרים אותם? או מנסים "לחנך" ו"לשנות " אותם? מתי התחלנו אנחנו לשים מסכות? נדמה שהעניין התחיל כבר אז. אך כשאנו מעיזים להשיל אותן, לפתע אנחנו מרגישים חיים. לפתע אנחנו פוגשים את עצמינו. צריך הרבה אומץ לכך. שיר יפה כתבת, מירי 2

04/03/2007 | 22:59 | מאת:

לתמי היקרה תודה, אני כבר מזמן אמרתי שאת שבוע בריאות הנפש צריך לקיים בשבוע פורים כל טוב דר' גיורא הידש

04/03/2007 | 06:10 | מאת: ליאור

הבעיה שניסיתי רספרדל סרקוואל וזיפרקסיה שהייתי מאושפז בבית חולים ניסו עליי הרבה תרופות כולל הלידול.זיפרקסיה גרם לי להשמין אובססיה לאוכל רספרדל לא עזר...וסרוקוול גם גרם לי להשמנה ועשה אותי אפאטי לסביבה אני חושב שניסתי כמעט את כל התרופות...ואגב דיקנט גורם לי לאימפוטנציה...ניסתי כמה ימים להפסיק עם הדקינט ונעלמה התופעת לוואי הזאת...אבל בגלל שהפסקתי הגעתי לחדר מיון עם קשיון שרירים. הלידול גם לא התאים פגע לי בתנועתיות.... כל מקרה אני לוקח גאודון כי אין לי הרבה ברירה אלא אם כן אתה ממליץ על תרופה שאני לא מכיר... וחוץ מקשיון שרירים שלא קיים אם אני לוקח דקינט,אין לגאודון תופעות לוואי עד עכשיו זאת התרופה עם הכי פחות תופעות לוואי ,אני לא יודע מה יהייה בעתיד עם דרטיב דיסקנזיה בנתיים הוא עוזר לי...זה הדקינט שגורם לי בעיות בעינים ואימפוטנציה... אם אתה מכיר עוד תרופה שיכולה לעזור לי חוץ מהגאודון ...או שתרופה שאפשר להחליף את הדקינט...אני אשמח לדעת.... בתודה ליאור

04/03/2007 | 22:52 | מאת: דור

שלום רב עפ"י התרופות שקיבלת עד כה ניתן להבין שאתה חולה בסכיזופרניה או סכיזואפקטיב כאשר היפומניה זה רק חלק אחד מהמרכיבים (ולא עיקרי). ההמלצה שלי לנסות שוב את הסרוקוול ואם לא ילך גם הפעם אז לעבור ללפונקס- היהלום שבכתר. מבחינת השפעה על סכיזופרניה אף תרופה לא משתווה ללפונקס והיא גם היחידה שלא גורמת לתופעות לוואי נוירולוגיות. גאודון תרופה חלשה והיעילות שלה מוטלת בספק. בברכה

04/03/2007 | 22:58 | מאת:

לליאור ברפואה לכל כלל יש יוצא מהכלל, וישנם אנשים שקשה מאוד להתאים להם את הטיפול המתאים. תודה לדור ואכן הלפונקס היא בחירה טובה וכמובן שיש גם את הסוליאן באותה הקבוצה. כל טוב דר' גיורא הידש

03/03/2007 | 22:20 | מאת: דיכי ריצי

בעבר (לפני כ1/2 שנה) סבלתי מדכאון ואף לקחתי פרוזאק במשך כמה חודשים, כרגע יש לי בעית של עודף חלב בפנים- הלכתי לרופא עוד והוא רשם לי רואקוטן, קראתי את ההוראות הרשומות בתרופה וראיתי שהיא נאסרת על מי שסבל בעבר מדכאון, ואף יכולה לגרום לאובדנות, רציתי לדעת מה אומר ע"כ הרופא.. אשמח לתשובה בהקדם! תודה.

04/03/2007 | 22:55 | מאת:

לדיכי נכון, הראוקוטן עלול לגרום להפרעות נפשיות קשות וגם לדיכאון. לכן לא מומלץ לאדם שסבל מדיכאון בעבר כיוון שהסיכון גדול מדי. כל טוב דר' גיורא הידש

03/03/2007 | 21:49 | מאת: קלימרו

ד"ר שלום. ישנו מושג שהפסיכיאטרים נוטים להשתמש בו והוא בוחן המצאיאות. אשמח לקבל פרטים לגביי הנושא הזה. כנו כן אם אפשר לקבל מידע על תסמינים חיוביים ושלילים. חג שמח. אוהד

04/03/2007 | 22:53 | מאת:

לקלימרו בוחן המציאות או שיפוט המציאות הוא התנהגות המתאימה לנורמה וקבלת החוקים. כך למשל כאשר עולים לאוטובוס צריך לשלם או כאשר יש תמרור עצור צריך לעצור. סמנים חיוביים של סכיזופרניה הם מחשבות שווא או הלוצינציות-הזיות. סמנים שליליים או סמנים של חוסר הם חוסר אנרגיה, מוטיבציה, קושי לבצע דברים, מצב רוח אדיש וכך הלאה. כל טוב דר' גיורא הידש

03/03/2007 | 21:11 | מאת: נועה

עברתי טראומה. ולעתים אני אולי אובססיבית לגביה במובן הבא: החוויה ההיא היתה קשורה במקום שבו לא עמדו לרשותי המילים להגנה. וכיום, קורה לא מעט שאני נזכרת במשהו ואני חייבת לשמור שלא יישכח ממני עד הפגישה עם הפסיכולוגית. לכן כשעולה מחשבה (וזוהי תמיד מחשבה בקשר לחוויה או לטיפול או שמשתמעת מהנושאים הללו), אם אני לא נגישה לדף ועט כדי לכתוב אני ממש מסדרת לי בזכרון כמה מילות מפתח ש"יושבות בצד ומחכות" עד אגיע לכתיבה (וזה יכול להיות גם על כרטיס נסיעה באוטובוס אחרי שביקשתי עט ממישהו). הפסיכולוגית אמרה בעבר שלהסתובב עם פנקס (כשסיפרתי לה על כוונתי אולי לקנות כזה) זה דווקא רעיון טוב. לא הייתי בטוחה. זה מילא, אבל כבר לפני חודשיים הבחנתי שככל שעובר הזמן יש התקדמות בארבע מגמות: 1. הדברים שאני צריכה לכתוב נעשים יותר "קטנוניים" ונקודתיים ופחות ופחות משמעותיים. 2. אני צריכה יותר את הכתיבה. 3. אם קורה שאני שוכחת אני נמלאת חרדה ומנסה בכח להיזכר. 4. כשאני כותבת, ברגע שאני עושה זאת - יש הקלה, בלי קשר וגם אם בסופו של דבר אני לא מגיעה ללדבר על זה בטיפול (וזה מה שנכון ביחס כמעט לכל הדברים שאני כותבת). מה שקרה היום, שבגללו אני פונה הנה ושהדאיג אותי מ א ד הוא כזה: דיברתי עם ידיד בטלפון על נושא נטראלי. הצעתי לו להשתתף בפרוייקט כלשהו שאני עובדת עליו, והוא ענה שהוא מרגיש ש"הוא לא יעשה משהו ממשי" ושרוב העבודה תיפול עלי. אחרי השיחה, תוך כדי עשיית פעילות שאינה קשורה, נזכרתי שאני רוצה לומר לו שאמנם מבחינת התוכן של הפרוייקט זה אכן יותר בחלק שלי, אבל שבעצם ברמה בפרקטית שעות חלקו בעבודה יהיו פחות או יותר כמו שלי. אז כבר כמה שעות הדבר הזה בראש, ואפילו תוך כדי קריאת עיתון, זה כל הזמן עולה לי. ומצאתי שאני מתיחסת אליו כאל הנושאים ההם (עד עכשיו לא התייחסתי כך לנושא שלא קשור בטראומה), למשל בזאת שאני זוכרת מתוך הדבר מילה ומשננת אותה, כדי לאפשר לי לזכור וכביכול אח"כ להגיע ולכתוב. ושזה מסב מצוקה. ומדובר במשהו לא עקרוני ולא משמעותי (וסה"כ הוא יודע על שעות העבודה, זה רק שרציתי להדגיש). דיברנו שוב לפני כשלוש שעות, ולא אמרתי לו את הדבר (פשוט נושא השיחה היה אחר וחשוב ודווקא בה הנושא נשכח ממני, ואח"כ עלה בי שוב). ואני נמנעת במכוון מלכתוב, כי אני פוחדת שאם אתמסר ואאפשר לי דרך כזו לתחושת הקלה ושליטה - מכאן הדרך לOCD תהיה קצרה. אני פוחדת כל כך, מכך שאני מאבדת שליטה ומלפתח OCD, ואם יש למישהו מושג אודה מאד. בבקשה ותודה

03/03/2007 | 23:31 | מאת: מישהי

נועה שלום, אני מבינה את החרדה שלך,אך חשוב לי להדגיש שOCD אינו איבוד שליטה,ואינו מצב שאדם לא קולט מה קורה לו,אנחנו קולטים בהחלט מה קורה,ועל-מנת להרגיע את החרדה מבצעים את הפעולות או הצמחשבות האובססיביות,אך זה בשום-אופן לא מצב של איבוד שליטה,וחשוב להדגיש נקודה זו. בהצלחה, מישהי

לנועה כפי שאת מתארת את הדברים רמת החרדה בתקופה האחרונה עולה והיא גבוהה, OCD או מעשים חוזרים שייכים לקבוצת החרדות ובתחילה תפקידם הוא להוריד חרדה, רק כאשר הם מוגזמים הם כבר לא מורידים כל כך את החרדות. האם שקלת טיפול תרופתי בנוסף לטיפול הפסיכולוגי? כל טוב דר' גיורא הידש

03/03/2007 | 18:50 | מאת: דור

לדוקטור שלום, התחלתי לקחת כדור בשם אלטרולט 10 מ"ג בגין כאבי ראש. לאחר לקיחת הכדור בבוקר שכמתי שני הידיים שלי היו רדומות לחלוטין ולא הגיע אליהם דם בכלל. מאוד נבהלתי כמובן והתחלתי לנענע אותם חזק חזק ולאט לאט ממש הרגשתי לשמחתי שכל הדם מתחיל לזרום והתחושה לידיים חזרה. (אני ממש מאמין שאם הדבר היה נמשך עוד זמן היו עלולים לגדוע לי את הידיים) א. האם יכול להיגרם לי נזק בשל כך ? ב. האם יש להמשיך את הכדור? ג. והכי חשוב האם כבר נגרם נזק...לדעתך?

04/03/2007 | 22:45 | מאת:

לדור לא נגרם נזק, פשוט מאוד ישנת עמוק, הגוף "יודע" להעיר את עצמו כאשר יש לחץ על העצבים או זרימת הדם לגפיים מופחתת בזמן השינה. כל טוב דר' גיורא הידש

03/03/2007 | 14:41 | מאת: מאיה

הייתי בפרנויה מספר חודשים בעקבות פגיעה רגשית מאוד חזקה, הדבר לווה בחרדה מאוד גבוהה. היום אני לא בפרנויה אך, אני מרגישה סוג של נתק מעצמי, סוג של דכאון. אני לא יודעת לומר אם זה דפרסונליזציה. אני כיום לא בחרדה אך מרגישה כאילו לא חזרתי להתחבר לעצמי, לחיות שבי. אני רוצה לציין כי חצי שנה לפני כן - היה גם כן משהו קטן של דכאון חרדתי עם קצת פרנויה, אך יצאתי מזה לחלוטין. האם ייתכן כי אני חולה בסכיזופרניה. הרופאים בדקו אותי ולא אבחנו זאת. טענו שבוחן המציאות שלי לא נעלם כליל באותו זמן וזו היתה גלישה ולא התקף. וכיום לא רואים שום סימנים פסיכוטים או אף ליקויים פוסט פסיכוטיים. אז בעצם מה קורה איתי? למה אני לא מרגישה את עצמי בפנים? כאילו אני רק "קליפה" חיצונית. עד היום הרופא לא יודע לתת לי הסבר. הוא חושב שאני בדכאון ונתן לי ציפרלקס. אני רוצה לציין כי החוויה דאז היתה טרואמטית עבורי, הותקפתי רגשית ואיבדתי את עצמי, סוג של נתק שבו המשכתי לפעול מבלי שהרגיש נוכחת וכל אותה עת אני מרגישה חסרת אונים ופגיעה מאוד. האם יש דרך לצאת מזה? ומה זה הזה? לרופאים אני ניראית בסדר.

04/03/2007 | 22:43 | מאת:

למאיה אכן הדבר הסביר ביותר הוא דיכאון כפי שהרופא אבחן, לכן נחכה ונקווה שהציפרלקס ישפר את המצב. דיכאון מטבעו הפרעה חולפת. כל טוב דר' גיורא הידש

03/03/2007 | 12:44 | מאת: בחורה

כפי שכתבתי, אני לוקחת פריזמה עבור בולימיה- כרגע אני במינון של 40 ולא מרגישה שיפור- האם שווה להעלות ל- 60 (בפיקוח רופא כמובן) או שאם לא הרגשתי שיפור עד כה אין טעם? תודה למשיבים

03/03/2007 | 13:58 | מאת: דור

אפשר לעלות עד 80 מ"ג ליום. ייתכן שיהיה שיפור במינון יותר גבוה.

03/03/2007 | 14:23 | מאת: בחורה

גם, רציתי לשאול אם בכל עליה במינון צריך לחכות שלושה שבועות כדי לאמוד אם יש השפעה מיטיבה... אני לוקחת מינון של 40 כשבוע

04/03/2007 | 22:42 | מאת:

שלום, תודה לדור ואכן מקוובל לעלות במינון, אבל עושים זאת באופן הדרגתי גם כדי להפחית תופעות לוואי וגם כדי שנמצא בדיוק את המינון המתאים ולא ניתן כמות גדולה מדי. כך שצריך סבלנות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום שמי יעל ואובחנתי כחולה בפיברומיאלגיה/תסמונת עייפות כרונית. הרופא המליץ לי להתחיל טיפול באחת מתרופות SSRIs : סרוקסט או ציפרמיל. האם תוכלו להסביר מה ההבדל בין סרוקסט, ציפרמיל, רסיטל וציפרלקס כתרופות טיפול בחולי פיברומיאלגיה/תת"כ? תשובתכם חשובה לי תודה יעל

ליעל מבחינתך מדובר על אותו הדבר כי כל התרופות פועלות במנגנון זהה, כך שהבחירה היא בידי הרופא כדי להתאים לך את התרופה המתאימה ביותר לך. צפרמיל=רסיטל, רק שהרסיטל מיוצרת בארץ. בציפרלקס ובציפרמיל=רסיטל יש את אותו החומר הפעיל בדיוק, רק שבציפרלקס הסירו מרכיב שאינו פעיל. הסרוקסט היא תרופה שונה אבל בדיוק מאותה המשפחה. כל טוב דר' גיורא הידש

03/03/2007 | 10:08 | מאת: יורם

פגיעה בנכי הנפש, ראו קישור: http://www.myforum.limmon.net/viewtopic.php?t=110&mforum=nechytzahal

04/03/2007 | 22:38 | מאת:

תודה הידש

03/03/2007 | 08:46 | מאת: דניאלה

שלום. אני בת 60. לפני כחודשיים, אובחנה אצלי תת-פעילות בלוטת התריס. במקביל, נכנסתי למצב של דיכאון, והרופא רשם לי 10 מ"ג ציפרלקס. נטלתי כבר 3 שבועות (20 כדורים), ואינני חשה בשיפור. הבקרים קשים במיוחד, מרגישה לחץ, וזרם בידיים ובגב. במשך היום, עייפות רבה. האם לדעתך יש להגדיל את המינון? האם יש צורך לשנות תרופה? תודה.

04/03/2007 | 10:26 | מאת: דו?רו?ן

האם את מקבלת טיפול גם לבלוטת התריס? יתכן שאם תקבלי טיפול לבלוטה גם הדיכאון יעלם.לדיכאון המינון הוא בדרך כלל כדור אחד ואם אין שיפור אז כדאי לפנות לרופא המטפל להמשך טיפול.

04/03/2007 | 22:37 | מאת:

לדניאלה תודה לדורון והטיפול בבלוטת התריס חשוב. הציפרלקס מתחיל להשפיע אחרי 2-3 שבועות אבל ישנם אנשים שאצלם זה מאוחר יותר. מקובל לחכות שישה שבועות "עד שמכריזים" על תרופה שהיא אינה יעילה אצל אדם מסויים. כך שצריך עוד סבלנות. אני לא מאמין שעליה במינון תוסיף. כל טוב דר' גיורא הידש

03/03/2007 | 07:45 | מאת: ליאור

הדיקנט נחוץ ...אני לוקח אותו עם הגאודון כי הוא גורם לי לקשיון שרירים... זה כבר קרה לי פעמיים שניסיתי להפסיק את הדיקנט כי הוא גורם לי בעיות בעיניים...והגעתי לחדר מיון עם קשיון שרירים..זה מן שיתוק של חצי מהגוף... ובחדר מיון נותנים זריקת דקינט...יש תחלופה לדקינט כדור אחר שלא פוגע בעיניים...

03/03/2007 | 13:51 | מאת: דור

לליאור שלום, שילוב של תרופה אנטיפסיכוטית (גאודון) יחד עם תרופה אנטיכולינרגית (דקינט) לא מומלץ לאורך זמן כי זה מגביר סיכון לטרדיב דיסקינזיה (TARDIVE DYSKINESIA) בטווח הארוך. מכיוון שהתלוננת בהודעות קודמות על תופעות לוואי נוספות של גאודון אז זה בהחלט סיבה מספיק טובה להחליף את הגאודון. כדאי למצוא טיפול שבו לא תזדקק לתרופות נגד תופעות לוואי. תשאל את הרופא לגבי סרוקוול. בברכה, דור.

04/03/2007 | 22:35 | מאת:

לליאור עם עובדות לא מתווכחים ואם אתה זקוק לדקינט אז בודאי שחשוב להמשיך אותו, תודה לדור ובאמת אפשר לשקול את החלפת התרופה. כל טוב דר' גיורא הידש

03/03/2007 | 03:32 | מאת: ליטל

דר' שלום יש לי שאלה בן אדם שחותך את עצמו בידיים זקוק לכדורים??

04/03/2007 | 22:34 | מאת:

לליטל לא בהכרח, אבל בטוח שהוא זקוק לאבחון מלא אצל פסיכולוג קליני או פסיכיאטר כל טוב דר' גיורא הידש

03/03/2007 | 02:07 | מאת: מיואשת

מה אומרים לפסיכיאטרית עכשיו? והתרופות שרשמת מאיזה משפחה הםולמה הן יותר טובות ממה שאני לוקחת היום?.... אני מבקשת הסבר אם זה בסדר מצדך... רוצה להבין.. אני שנה רביעית בנתרופטיה ... ומוכנה לקבל ממך הסבר שאבין מה יש בתרופות שהזכרת? כמה זמן לתופעות לוואי עד שכבר אפשר להבין שזה ישאר כך? סליחה על כל השאלות, חייבת להבין הכל..:)

04/03/2007 | 22:33 | מאת:

שלום, בדרך כלל כדאי להמשיך את השירשור הראשון או להוסיף קישור לשאלה המקורית. לצערי אני זוכר רק במעורפל את שאלתך הראשונה ותשובתי, לכן בבקשה תוסיפי את הפרטים החסרים ואוכל לענות לך באופן מלא. כל טוב דר' גיורא הידש