לגבי הרצון לחיות
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
לגבי הרצון לחיות אימייל ששלחתי למישהו שאני מכיר. חשבתי שיכולה להיות חשיבות טובה לפרסום ההודעה גם כאן. אני לא יודע אם יש לי רצון לחיות כי לאחרונה אני נוטה יותר ויותר לחשוב שהחיים יכולים להיחשב ככאלו אשר לא מומלץ להיות בהם ואולי במקרה שלי הדבר הרבה יותר מהותי. אני ממש מרגיש לפעמים שהדבר הכי טוב שיכול לקרות זה שאני אמות כי אז אני לא אצטרך להיות בעולם עוד וזה הקלה רבה בהרבה מאוד מובנים שלא להיאלץ לסבול כה הרבה. למשל מאי סובלנות של בני האדם בכלליות. אני שואל את עצמי אם החיים בישראל הם הרבה יותר גרועים עבורי מאיך שהיה אם היית גר למשל בקנדה או בארצות הברית. אני לא אומר ששם לא יהיה לי מאוד גרוע אבל עדיין יכול להיות שהרבה יותר טוב. מצד אחר יש הרבה בעיות שקשורות לזה כמו הסתגלות לשפה אשר אולי אני לא מרגיש איתה בנוח. בכל אופן יכול להיות שאולי בעצם ישראל היא עדיפה אם אני אתנסה בארץ אחרת בצורה רצינית אבל לפי מה שנראה יכול להיות מאוד שלא.. בכול אופן יש לי דחף חזק לרצות לגור בארץ דומה לאלו שציינתי ואני מרגיש אי הגינות איומה וכפייה בזה שאני נאלץ לחיות במקום אחד אשר הוא לא לפי בחירתי וזה דבר נוראי לדעתי. ישראל יכולה להיחשב במקרים רבים כמקום הרבה פחות מתקדם וזה אולי אחד הדברים שמדכאים. לגבי הרצון לחיות. אני לא בהכרח מסכים עם הגישה הרגילה בנוגע לזה שמי שלא רוצה לחיות יכול להיות שיש לו בעיה מסויימת ואני מאוד מאוד כועס עליה. אני מאוד הייתי רוצה לעודד את הכיוון מחשבה באוכלוסיה של התהייה אם שווה לחיות והבנה יותר טובה של הנושא שאולי הוא בין הדברים הכי חשובים שצריך לתהות עליהם. לכן אחד הדברים שמאוד קשים לי בחיים זה הדחף לרצות לחיות בארץ שהיא יותר מסודרת. וגם למשל ארץ עם פחות צפיפות כפי שיש כאן. לגור במקום לא צפוף בישראל זה גם חיסרון כי כמו שבערים התחבורה הציבורית לא טובה במיוחד אז מחוץ לעיר זה עוד הרבה הרבה יותר גרוע לפי מה שאני מבין, ויש עוד הרבה חסרונות אולי למגורים "יותר רגועים" בישראל. האם אתה מצליח לחשוב על אפשרות לא מאוד קשה עבורי על מנת שתהיה לי אזרחות בארץ מערבית אחרת שהיא מסודרת יותר?
בכל מקום. אין דבר כזה "אי רצון לחיות" אלא קשיים קיומיים (פיסיים ורוחניים) מכל מיני סוגים, בחלקם מחלישים את הנפש מלהתמודד עם הכאב או הפחד, ואז קורה לפעמים, שלאן שלא מביטים חשים מלכודת ללא-מוצא, כאשר הפתרון הקל מונע ע"י דחף בלתי נשלט "לצאת מן החיים" ולבגוד ברצון החיים להימשך. "לחיות" זה לא דבר ששווה או לא שווה לעשות אותו. לחיות זה לא "מעשה", לחיות זה להמשיך להיות, וכל פעולה שאנחנו עושים היא חלק מן ההמשך הזה, המשך שמתבצע מאליו, זה כוח החיים שהם בין כה וכה קצובים בזמן, אז מדוע למהר לסיימם כשעוד יש כל כך הרבה אפשרויות של שינויים? למשל כמו דבריך על מקום מגורים אחר, בהצלחה לך בכל מקום בו תבחר.
