חשש למאניה דיפרסיה (ארוך)

אני בת כ 30 , וגדלתי בבית שבו אני ואחיי סבלנו מאלימות פיזית והיום אני מבינה שגם מאלימות מילולית ונפשית. יש לי אחות אחת שסובלת מסכיזופרניה וכל שאר האחים (3) סובלים מדיכאון קליני כמובן שכולל אותי. כמו כן אני סטודנטית למקצוע הנדסה במכללה בשנה שישית ללימודים (הלימודים נגררו בגלל הדיכאון). לפני כשנתיים הרגשתי חוסר מסוגלות לתפקד וכמובן שקישרתי את זה לסימפטומים של דיכאון. בהתחלה טופלתי ברסיטל, אחרי כ 7 חושים הרגשתי שהתרופה הפסיקה לעזור אז בהמלצת הרופאה המטפלת הפסקתי את הטיפול ואז התחלתי להרגיש טוב. אחרי כ 3 חודשים ללא כל טיפול שוב הרגשתי שיש לי סימפטומים של דיכאון והיא החליפה לי ל VIPAX 150 מ"ג ולקחתי אותם לתקופה של 9 חודשים. בערך באותה תקופה שהתחלתי את הוויפקס התחלתי טיפול פסיכולוגי וגם ניסיתי להתקבל לניסוי חדשני המטפל בדיכאון שמתבצע בשלוותה. הפסיכולוגית שלי וגם אותו פסיכיאטר שראיין אותי אמרו לי שלפי עניות דעתם הבלתי קובעת אני בכלל לא סובלת מדיכאון אלא מהפרעת קשב וריכוז שלא טופלה וכתוצאה מכך הגעתי למצב של חוסר מסוגלות לתפקד. לפני חודש הפסקתי עם הויפקס. בגלל חוסר זמינות של הרופאה הפסיכיאטרית שלי ובגלל כל מיני סיבות לא יכלתי ללכת לפסיכיאטר אחר במיידי אלא רק לפני כשבוע הייתה לי פגישה לאחר שמזה כ 4 חודשים לא ראיתי פסיכיאטר. אותו פסיכיאטר אמר לי שאני לא נראית לו בדיכאון והפנה אותי לרופא פרטי שמאבחן הפרעות קשב. מה שהפסיכיאטר אמר גרם לי למצב רוח ממש טוב, וזה הגיע למצב שהיום הרגשתי שאני ממש ב HIGH. התחושה הזאת יכולה לנבוע גם ממפגש חברתי שהשתתפתי בו אתמול והיה לי מצב רוח מאוד מרומם וצחקתי המון, הרבה מעבר למצופה. לפסיכולוגית שלי זה נראה שיש רמזים למצב של מאניה, עוד בפגישה עצמה התחושה הטובה ירדה ואח"כ נפגשתי עם אמא שלי שגרמה לי להרגיש ממש רע בעקבות מריבה בנינו. כמו כן אני רוצה לציין שהרסיטל ובמיוחד הויפקס גרמו לי להיות אפטית ריגשית, זאת אומרת שקיבלתי הכל ושום דבר לא הפריע לי, וטווח הרגשות שלי התקטן בהתאם, כעת משהפסקתי לנטול את הויפקס קשת הרגשות שלי התרחבה וגם העוצמה השתנתה. זאת אומרת שאני יכולה לחוש שימחה יותר מהר ובעוצמה יותר גדולה וכך גם לגבי עצב. כרגע אני מאוד אופטימית ומרגישה בעלת ביטחון עצמי ובעלת ערך עצמי, תחושה שלא הכרתי מעולם. אך בד בבד אני חוששת שיש לי מאניה דיפרסיה מה שמעיב על השמחה. כמו כן ארצה לציין שבאופיי אני מאוד אימפולסיבית (סמפטום של הפרעת קשב) אך האם יתכן שהאימפולסיביות שלי נובעת ממצב של מאניה. עד היום חייתי בצימצום נוראי וכעת השתחררו לי מעט כספים ואני מרגישה רצון לקנות אך מצד שני "ההשתוללות" הקניות שלי של היום נגמרה בסך של 50 ש"ח צעצועים לאחיין שלי ורצון עז להרשם למכון כושר. כמו כן יש לי חשק לעשות כביסה, למשל, וצורך לסדר את מקום מגוריי. לעומת זאת הנהיגה בכביש נשארה שקולה וזהירה מאוד (מה שלא היה פעם). בקיצור אני מבולבלת ואשמח אם אפשר יהיה לעשות סדר בדברים. איך אדע אם יתכן שאני סובלת ממאניה? האם צריך להתיחס אחרת למה שסיפרתי במקרה שבו אגלה שאני אכן סובלת מהפרעת קשב וריכוז? תודה מראש פלונית

עוד שאלה, האם הקופצניות הזאת שלי יכולה להיות קשורה לעובדה שנטלתי תרופות ועכשיו זה כמו שמותחים גומי ומשחררים, הגומי משתולל מהכוח שנאגר במתיחה? מקווה שהבנתם את הכוונה. בנוסף בד"כ יש לי בעיות שינה ועכשיו השינה שלי ממש מושלמת. חוץ מיום אחד שלא הרגשתי טוב והייתי מאושפזת בבית חולים ואז הייתי ערה ממש הרבה זמן, יום וחצי. בד"כ כשאני מרגישה בדיכאון אני עלולה לישון הרבה שעות, עד 14 שעות ביום ויותר.

פלונית יקרה. נראה לי שיש עודף איבחונים ,והרבה חששות מצידך. האם את ישנה בלילות , האם את מסוגלת להתרכז בלימודים ? . האם את מדברת הרבה מעבר לרגיל ? אלו לדעתי התחלת איבחוני מאניה. אני לא מבינה כמה מטפלים את רואה, תעשי קצת סדר בדברים, אם יש לך הפרעת קשב יש לטפל בה , אם דכאון יש לטפל, ואם מאניה כנ"ל. קחי נשימה עמוקה , תחליטי על מי את סומכת אני מקווה שסתם טוב לך ואת יוצאת מהדיכאון , הלוואי!!!!!

אני לא מדברת יותר מהרגיל אבל באופן רגיל אני לא מהממעיטים לדבר. ואכן לדעתי מרוב מטפלים לא רואים יער. מה שכן ביום שלישי ורביעי האחרון באמת הייתי ב HIGH , קשה לי להבין האם הייתה לי התנהגות שמאפיינת חולי מאניה דיפרסיה או שכמו שיש אנשים שיש להם דיכאון קל בעקבות אירוע שקרה להם והם לא אנשים דיכאוניים אז אפשר שתהיה מניה קלה אבל לא להיות "מאנית" כי בכל זאת לשמוע מפסיכיאטר שאני ממש לא נראית לו בדיכאון גרם לי לאושר גדול:-) בקשר ללימודים אני מצליחה להתרכז ויש לי מוטיבציה גדולה ללמוד ולסיים כבר את התואר, אבל זה רק תחילת הסמסטר. בכל מקרה, גם אם יש לי מאניה דיפרסיה, אני תמיד אוכל למצא את הצד החיובי בכך. תחושת ה HIGH הייתה כל כך טובה שיש לי הרגשה שאנשים היו משלמים בשבילה. מצד שני הבנתי שמי שנמצא במצב של מאניה הוא מתנהג באגוצנטריות והתנשאות ואת זה אני ממש לא אוהבת. לגבי השינה, זוהי סקירה בפני עצמה: לפני כשלושה חודשים התחלתי להרגיש שהויפקס לא ממלא את תפקידו ולא רק זה אלא גם תופעות הלוואי ממש מעיקות עלי. אני לא יודעת כמה הרופאים כאן יסכימו איתי אבל אין לי צל של ספק שהויפקס גרם לי להיות יותר אפטית מבחינה ריגשית, דבר שפגע בי וביכולת שלי לתפקד גם ביום יום. ובאותה תקופה היו לי קשיי הרדמות והייתי נרדמת ב 4 או 5 לפנות בוקר וקמה ממש מאוחר (12-10 שעות מאוחר יותר). היום מאז שהפסיכיאטר אמר שלדעתו אני ממש לא סובלת מדיכאון ונתן לי מרשם כדי שאוכל להירדם בשעה נורמלית למרות שעוד לא התחלתי לקחת את הכדורים אני נרדמת מצויין, נראה לי שהמרשם הכי טוב זה אבחנה נכונה. מכיוון שלא הצלחתי למצא פסיכיאטר שיכול לקבל אותי בהתראה קצרה החלטתי על דעת עצמי (חריג ביותר) להפסיק את הויפקס בצורה הכי הדרגתית שאפשר. אל הרופאה שטיפלה בי קודם הפסקתי ללכת מכל מיני סיבות ואני לא מרגישה שאני יכולה ללכת אליה יותר. תודה על התגובה, סוף שבוע נעים:-)

היי חמודה, למה לך להסתבך עם אבחנות של אנשי מקצוע, שלעניות דעתי, לא ממש יודעים מה הם רוצים ועושים בקליניקה שלהם. תביני, מדעי המוח זה דבר מסובך ומורכב, ואין מידע רב על הנושא. עושים ניסוי וטעייה, ואז וככה ממציאים תרופות, וככה מתעשרות חברות התרופות תפעילי שיקול דעת אישי. תנסי להיצמד פחות לאבחנות וליותר תוצאות שעושות לך טוב נפשית. אני חולה במניה דפרסיה כבר 10 שנים. מה את נבהלת? זו מחלה של גאונים, מחלה מעניינת, סוערת, אבל,צריך לשמור על איזונים כלשהם, כי אחר כך אפשר להתפרק. אני אחרי התקף מאני קשה, ולמרות שאני לא בזבזנית של כסף. חשתי נורא. בעקבות סיפור משפחתי של ניצול מיני מזעזע של אבא שלי את אחי ושל אחי את אחותי. נכנסתי למאניות מטורפות. בעלי והבת שלי והכלבים המתוקים שלי סבלנו נורא. אז עכשיו, תודה לאל, אני בסדר. תשמרי על עצמך. מקווה שנתתי לך כיווני מחשבה מעניינים. שלך שיבא