פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות. לפורום הפעיל - פסיכיאטריה
26308 הודעות
11817 תשובות מומחה
גולשים יקרים: מערכת אתר דוקטורס מודה לד"ר הידש על מסירותו רבת השנים לניהול הפורום, ועושה מאמצים רבים למצוא לו מחליף בהקדם. עמכם הסליחה.
23/04/2007 | 19:25 | מאת: אלון

גיורא שלום, בשנה האחרונה אינני מסוגל להתעורר בבוקר. אני קם מהמיטה רק כשאין ברירה, חצי שעה לפני שעליי לצאת מן הבית לעיסוקיי. שאלתי היא אם הדבר נובע מכך שאני נוטל כדורים (רספירדל - 1 מ"ג, כדור ובחודש האחרון חצי כדור וגם ציפרלקס 10 מ"ג, שני כדורים) או מדיכאון? התייעצתי עם חבר הטוען כי מדובר בדיכאון. כמו כן מילאתי שאלון באינטרנט באתר של ד"ר גידי רובינשטיין מפורום פסיכותרפיה ושם נמצא שאני סובל מדיכאון. הפסיכאטר שאצלו הייתי בטיפול (פגישה אחרונה לפני כחצי שנה) לא איבחן דיכאון אלא OCD ו - ADHD בדגש היפר אקטיבייות. מה דעתך? אינני מצליח להתעורר בשל הכדורים או בשל דיכאון? בתודה מראש, שבוע טוב.

25/04/2007 | 12:46 | מאת: דור

שלום רב אין ממש התאמה בין התרופות שאתה לוקח לבין האבחנות שרשמת. ריספרדל היא תרופה אנטיפסיכוטית לטיפול בסכיזופרניה או הפרעות פסיכוטיות אחרות. הריספרדל יכול לגרום לדיספוריה ולעייפות. כמו כן, אם היית במצב פסיכוטי זה יכול להיות חלק טבעי של המחלה. עליך להיבדק שוב ע"י פסיכיאטר לצורך התאמה מחודשת של הטיפול התרופתי. בברכה

לאלון תודה לדור, באופן תיאורטי גם דיכאון וגם התרופות עלולות לגרום לעייפות וקושי לקום בבוקר, כך שלא ניתן לקבוע על פי המכתב שלך. יתכן שהחבר מרגיש שאתה בדיכאון ולכן הוא אמר את מה שאמר. כפי שדור כתב, הטיפול בהפרעת קשב או OCD אינו ברספרידל. שבת שלום דר' גיורא הידש

23/04/2007 | 18:15 | מאת: נועם

מהי עצבנות בעצם? האם ישנם אנשים הסובלים מעצבנות קלינית - כלומר בלי קשר לסביבתם הם עצבניים תמיד? האם ניתן לטפל בעצבנות כמו שבחרדות או שהם אותו הדבר בעצם?

לקריאה נוספת והעמקה

לנועם עצבנות אינה אבחנה וחשוב להגיע לאבחנה ולטפל באדם כולו ולא בסימפטום אחד. כמובן שהגורמים ל"עצבנות" יכולים להיות רבים ושונים. אתה צודק שצריך להבדיל בין חרדה שמרגישים כמו פחד, לבין מתח שהוא מצב של עוררות יתר וכוננות, בין אי שקט פנימי שדומה לעצבנות, ובין חוסר סבלנות, סף תיסכול נמוך הגורם להתפרצות על כל אי נוחות או גירוי קטנים. המושגים די דומים ולעתים הם מופיעים ביחד אצל אדם אחד. לכן הדבר החשוב ביותר הוא האבחנה ואחר כך ניתן לטפל. שבת שלום דר' גיורא הידש

23/04/2007 | 16:59 | מאת: חסוי

רציתי לדעת האם מינון גבוה מידי גורם לנזק לגוף או למוות? האם הפרזה בנטילת כדורים לדיכאון עלולה לגרום לנזקים?

שלום, כמובן שחשוב לציין את שם התרופה, רוב התרופות נוגדות הדיכאון מהדור החדש בטוחות גם במינון יתר. שבת שלום דר' גיורא הידש

23/04/2007 | 11:10 | מאת: לילי

שלום! אני רוצה להתיעץ לגבי תרופות פסיכיאטריות כמו רמרון או אפקסור וכו' או אפילו תרופות מסוג ובן או לוריבן וכו' אם ניתן לקחת במהלך הריון במצב שמרגישים חרדות שמשתלטות עלי ואנני מסוגלת לעזור לעצמי בלי תרופה. _(אני כ 5 שנים לאחר הריון מאד קשה שסבלתי מחרדות שגרמו לי לא לישון כלל במשך 5 שבועות עד שהתחלתי טיפול תרופתי כחודש לאחר הלידה באפקסור + בונדורמין כדורי שינה, והכל חזר להיות בסדר לאחר חדש מתחילת הטיפול וכמובן שהמשכתי לקחת עוד כ8 חודשים עד שהפסקתי לגמרי. ועכשיו לאחר 5 שנים אני מעונינת בהריון נוסף אבל חוששת שיחזור על עצמו שוב. ולכן אני מנסה לראות אם ומקרה ויחזור על עצמו שוב חלילה! אם ניתן כבר בהריון לקחת תרופה ולא לסבול כ"כ.)

25/04/2007 | 00:26 | מאת: דור

שלום רב באמצעות תרופות ניתן להפחית את רמת החרדה שלך אך צעד זה כרוך במקביל בעליה לסיכון מומים בעובר. אמנם רוב התרופות בטוחות גם בזמן ההריון אך עדיין רב הנסתר מהנגלה ובד"כ ממליצים לנשים בהריון לטפל בחרדה באמצעות שיחות ולא תרופות. אין תשובה מוחלטת. כדאי להתיעץ פנים אל פנים עם איש מקצוע ואח"כ לקבל החלטה. כדאי לשתף גם את בן זוגך בעניין הזה. בברכה

25/04/2007 | 10:26 | מאת: דו?רו?ן

מצ"ב קישור ליעוץ טרטולוגי שם תוכלי לברר בקשר לכדורים והריון : http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=36&catid=150&pageid=1117

ללילי תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם, בהחלט כדאי לחשוב על טיפול פסיכולוגי שילווה אותך בהריון ורצוי טיפול קוגניטיבי התנהגותי, רוב התרופות שציינת בטוחות בהריון ואם חייבים אפשר ליטול תרופות בהריון, וחשוב להתעדכן קודם במכון הטרטולוגי בהדסה. שבת שלום דר' גיורא הידש

23/04/2007 | 10:20 | מאת: מיכאל

שלום רב, רציתי לדעת מהו המינון המקסימלי של פאקסט. תודה מראש, מיכאל.

23/04/2007 | 15:30 | מאת: דור

שלום רב המינון המקסימלי הוא 50-60 מ"ג ליום, תלוי באבחנה. ישנן אבחנות שלהן נקבע מינון מקסימלי של 50 מ"ג ליום ולאחרות 60 מ"ג ליום. בנוסף, ישנן אבחנות שמינון מעל 20 מ"ג או 40 מ"ג ליום איננו מוסיף יעילות, כלומר העליה במינון לא בהכרח תועיל. כל עליה במינון מעל 20 מ"ג ליום תהיה לכל היותר ב 10 מ"ג לשבוע. בברכה

למיכאל תודה לדור ואני מצטרף לדבריו, המינון המקסימלי תלוי באבחנה חג שמח דר' גיורא הידש

23/04/2007 | 08:46 | מאת: riki

להמתין עוד חודשיים זה נראה הרבה זמן כי כל יום אני צריכה לקחת חצי כדור קלונקס כי זה מרגיע אותי. לגבי דפרקסן קראתי שיש לו הרבה תופעות לוואי וצריך לעשות בדיקות א.ק.ג. כל חצי שנה. האם אתה מכיר שילוב שיכול לעזור עם הויפקאס? ושאלה אחרת אליך האם אתה מכיר פסכיאטר טוב ששייך למכבי בת"א או בפרברים כל טוב וחג שמח ריקי

23/04/2007 | 15:15 | מאת: דור

שלום רב יש מס' שילובים אבל לפני כן נסי כבר עכשיו את המינון המקסימלי של 375 מ"ג למשך חודש לפחות. אם זה לא יעבוד אז אפשר להוסיף ליתיום שמחזק את ההשפעה נוגדת הדיכאון של אפקסור. המעבר לדפרקסן פחות מומלץ, אבל זה תלוי גם בת כמה את, אם יש לך בעיות בריאותיות גופניות כלשהן, או אם את לוקחת תרופות מסויימות וכו'. בברכה

22/04/2007 | 23:50 | מאת: מתן

הפסיכיאטר החליף לי את הטיפול בויאפקס לפלוטין. האם התרופה נחשבת יעילה לחרדה חברתית? מה המינון ההתחלתי המקובל ועד לאן ניתן לעלות? מה משך הזמן עד להשפעה? האם הפלוטין נחשבת לתרופה מגבירת תאבון?

למתן הפלוטין אינה נחשבת לתרופה הגורמת לעליה במשקל אבל גם לא בוצעו מחקרים שבדקו את יעילותה כנוגדת חרדה וחרדה חברתית. חג שמח דר' גיורא הידש

22/04/2007 | 22:54 | מאת: מירי 2

היי לכם מצרפת קישור זה, קראתי בעניין רב. ואני חשה שיש משהו במחקר הזה. אז הנה הקישור http://health.walla.co.il/?w=/5016/1095327 מירי

23/04/2007 | 16:52 | מאת: תמימי

באמת מעניין מירי, ואולי באמת במקום התרופות הנוכחיות, נתחיל להריח ולחזור לתרופות הקדמוניות הללו, ונחזור להריח את העולם ולהרגיש טוב... חג עצמאות שמח וחיבוק גדול ממני תמי.

הי תמי, התגעגעתי אליך, אל החיבוקים והתמיכות והמלים הטובות שלך. אל תשכחי לבקר אותנו לעתים יותר תכופות... כל טוב נעמה

22/04/2007 | 20:37 | מאת: אורנה

שלום לד"ר הירש, אני מטופלת בזיפרקסה 10 מ"ג ללא הטבה. הזיפרקסה גורמת לי לאי-שקט. הוצע לי לקחת ריספרידל קונסטה (זריקה). אשמח לדעת למה היא מיועדת ומהן תופעות הלוואי שלה? יש לי תחושות שהעולם מוזר ולשם כך אני נוטלת לוריוון. האם יש כדור אחר שאני יכולה לקחת כאשר יש לי תחושה שהעולם מוזר וקשה לי להתרכז במה שמתרחש סביבי. בתודה מראש, אורנה

23/04/2007 | 15:47 | מאת: דור

שלום רב ריספרדל קונסטה מיועדת לטיפול בסכיזופרניה ופסיכוזה אצל חולים שאינם מסוגלים לעמוד בנטילה של טבליות באופן יומיומי. אם אין לך בעיה לקחת טבליות- אין צורך להיכנס לטיפול של זריקות ארוכות טווח. במקרה של תגובה שלילית לזריקה את בבעיה כי ההשפעה של הזריקה נמשכת שבועיים לפחות ולא ניתן לנטרל אותה בזמן זה. לכן תמיד כדאי קודם לנסות ריספרדל בטבליות למשך מס' שבועות וגם כדי לקבוע את המינון שאת זקוקה לו. בברכה

לאורנה תודה לדור ואכן מומלץ להתחיל עם כדורים ולבדוק את ההתאמה של הרספרידל ורק אחר כך לחשוב על הזריקה. באופן כללי עדיף ליטול את הזריקה כיוון שאז רמת הרספרידל קבועה בדם ולא צריך כל יום ליטול כדורים. בכל אופן אין הבדל עקרוני בין הרספרידל בכדורים לרספרידל קונסטה וגם תופעות הלוואי דומות. לא סביר שהזיפרקסה גרמה לאי שקט, בדרך כלל זו תרופה מרגיעה. הרספרידל מאותה הקבוצה ואפשר להחליף את שתי התרופות הללו זו בזו. אם הלוריוון פותר את הבעיה של החרדה והבלבול שתיארת אז לא הייתי ממליץ לחפש תחליפים. חג שמח דר' גיורא הידש

17/09/2007 | 05:56 | מאת: ברכה

זריקת ריספרידל קונסטה הצילה את חיי בני. כיום הוא מטופל בזריקה אחת לשבועיים ולפעמים אחת לשולשה שבועות במינון 25 שהוא הנמוך. הוא לומד באוניברסיטה. הוא בקשר עם כל החבר'ה שלו, יוצא מבלה. אפילו שב ליחידה במילואים. הקיצר, חי חיים רגילים לחלוטין. חבל שקופות החולים לא משתתפות בהוצאות כי זה נטל כבד. הוא לא היה מאושפז אף פעם וזה התירוץ שלהם לא להשתתף בהוצאות. כלומר, קופות החולים כנראה מעוניינות שלא נטפל בבן שלנו ואז מצבו יתדרדר ואז הוא יאושפז או אז הוא יכנס לוועדה לצורך השתתפות בהוצאות. הבנתם את האבסורד???

22/04/2007 | 17:34 | מאת: תותי

שלום, אני לוקחת רסיטל זה שלושה ימים, חצי כדור. אני אמורה לעבור מחר לכדור שלם אך אני מרגישה סחרחורות ותחושות לא נוחות בבטן מאז שהתחלתי, האם יעזור שאני אקי שבוע חצי כדור ואעלה בהדרגתיות, או שזה לא משנה ותופעות הלוואי יעלמו מעתמם או יישארו? תודה תותי

23/04/2007 | 00:42 | מאת: דור

שלום רב לדעתי אין טעם להתעסק עם חצאי כדורים. חצי כדור לא בהכרח גורם לחצי מתופעות הלוואי, אלא לכולם, כמו כדור שלם. עדיף לקחת כדור שלם למשך 6-8 שבועות ואח"כ להעריך את היעילות מול תופעות הלוואי (אלה שישארו עד אז) ולהחליט על ההמשך בהתאם לכך. בברכה

23/04/2007 | 09:05 | מאת: דו?רו?ן

את יכולה לקחת עוד כמה ימים חצי כדור ואח"כ להעלות לכדור למניעת תחושות בבטן רצוי לקחת את הכדור עם/אחרי האוכל תופעות הלואי אמורות לפחות ולעבור תוך כמה שבועות קצת סבלנות ובהצלחה.

23/04/2007 | 09:25 | מאת: כלנית

שלום, אני יכולה להגיד לך מניסיון שלי שעדיף לך להשאר עוד מספר ימים עם חצי כדור ואז להעלות במינון. לרוב התופעות שאת מתארת עוברות אחרי חודש מקסימום. בהצלחה.

לתותי תודה למשיבים, אכן מומלץ להגיע למינון של כדור שלם, מצד שני אין מה למהר ושום דבר לא דחוף. כך שתעשי את מה שמתאים לך וכפי שאת מרגישה. הכל בסדר. חג שמח דר' גיורא הידש

22/04/2007 | 13:39 | מאת: בחורה

האם אפקסור גורמת להשמנה? והאם זו השמנה שתלויה בעלייה בתיאבון (השמנה מסוג שאפשר לשלוט בה...) או השמנה שתלויה בשינוי מטבולי חשוב לי לדעת כי הפריזמה שלקחתי עד לא מזמן גרמה לי להשמנה (וכפי שכתבתי רמרון ממש לא) אילו עוד תופעות לוואי יש לתרופה? ומתי הכי מומלץ לקחתה? (האחות שנתנה לי את התרופה אמרה לי שלא חשוב מתי) תודה רבה

22/04/2007 | 18:35 | מאת: דור

אפקסור רגיל יש לקחת לפחות פעמיים ביום, אחת ל-12 שעות. אם תקפידי על תזונה נכונה ופעילות גופנית היא לא תגרום לך להשמנה. רשימה של תופעות לוואי תוכלי למצוא באינפומד או באתר של גהה.

לבחורה תודה לדור, אפקסור וכל התרופות במשפחה עלולה לגרום גם לעליה בתיאבון וגם לירידה בקצב המטבוליזם. בכל אופן כפי שלמדת מניסיונך תופעת לוואי עלולה להיות ולא חייבת להיות. לכן השאלה היא מה יקרה אצלך. חג שמח דר' גיורא הידש

22/04/2007 | 12:37 | מאת: ריקי

לד"ר ולדור שלום, מצטערת על שאני נאלצת להיעזר שוב ושוב בשרותכם, פשוט אתם מאוד עוזרים לי, יותר מהרופא עצמו.(אנא קראו וענו לשאלותיי כי זה חשוב מאוד) ובכן העלתי במינון של ויפקאס ל0 300 מג' כמעט 3 שבעות חלפו עם העלאה אך לצערי לא מרגישה בשינוי מספק חשה מצוקה ולחצים בקיבה שמאלץ אותי לקחת כמעט מידי יום קלונקס שמאוד מרגיע אותי. שאלתי היא האם יש טעם להעלות בעוד 75 מג' או שעדיף כבר לנסות משהו חדש? כי כבר התייאשתי מהתרופה הזו, סה"כ חצי שנה עברה. המלצת לי לעבור לדפרקסן ששייך למשפחת הטריציקליים שדומה למשפחת הפרומיניל מה דעתך מה אתם מציעים כי אני כבר על סף ייאוש. ועוד משהו ששעמתי על קוצב חשמלי שמשתילים באזור בית השחי לאלו לא מגיבים לתרופות. מה דעתכם על זה

22/04/2007 | 18:29 | מאת: דור

שלום ריקי, לדעתי להמתין עוד 3-4 שבועות במינון הנוכחי ואם לא יהיה שיפור לעלות ל-375 מ"ג ליום ולהמתין חודשיים. אם זה לא יעזור- להחליף תרופה. הדפרקסן אכן דומה לפרימוניל. לשניהם יש בערך אותם יתרונות וחסרונות. כמו כן, ייתכן שכדאי לך להחליף פסיכיאטר. בברכה

לריקי תודה לדור, אפשר לחכות עוד קצת אבל הכיוון העיקרי הוא לחשוב על שינוי שיכול להצביע על כיוון חדש. חג שמח דר' גיורא הידש

22/04/2007 | 11:54 | מאת: דנינה

אני בחרוה בת 20, הובחנתי לפני כשנה כבחורה שסובלת מהפרעות אישיות, חרדות, ניתוק מהמציאות, שאפשר להגיד שמאז ומעולם הייתי ככה, והייתי עוברת מפסיכולוג לפסיכולוג, ואף אחד לא עזר לי ולא איבחן אותי, רק אמר שאני בדיכאון. לקחתי פרוזאק, אפקסור , אנארפנל, עד שהגעתי לפרופסור שאיבחן אותי כמשהי בעלת הפרעות מרובות.. שהאמת זה די הגיוני בשבילי... הבעיה היא שאני הייתי תלמידה מחוננת ועד לתקופה מסויימת מצטיינת, מציירת מקצועית, מנגנת כבר 13 שנים בפסנתר, השאיפה שלי הייתה תמיד ללמוד באוניברסיטה משהו שקשור לביולוגיה, נושא שמאז ומעולם עיניין והצטיינתי בו. אבל בשנתיים האחרונות של התיכון פשוט לא הייתי מסוגלת לשבת בכיתה או ללמוד לבגרויות, הייתי יושבת ולא מסוגלת להתרכז, חושבת הרבה מחשבות רעות בראש, אפשר להגיד גואמת לעצמי להאמין שאני כישלון. היו םאני בת 20, ואני צריכה להשלים תעודת בגרות שלמה עקב כך שפשוט לא ניגשתי לבגרויות למאות שמעולם לא הייתי במצב של "נכשל". עוד כחודשיים יש לי בגרויות, וכל יום מחדש אני אומרת לעצמי שאני אשב וכל פעם מחדש אני נלחצת ואני לא יודעת מה לעשות. אני יושבת 10 דקות וכמה ושפוט משתגעת, בנוסף לכך הפרעות האכילה שמאוד משפיעות על הריכוז, 24 שעות ביממה נאי חושבת על מה לאכול, כמה לאכול ואיך לאכול. נמאס לי... אני במאת בשפל ולא יודעת מה לעושת.. הגעתי למצב שאני פשוט במצמבי לחץ אוכלת ולא בולעת את האוכל, פשוט יורקת אותו רק כדי להשביע את הרצון. (אני לא בתת משקל אני אדם בעל משקל נורמלי עם רצון להיות בתת משקל... אם אפשר להגדיר את זה ככה..) בקיצור, אני לא רוצה להתבזבז, נמאס לי, אני מרגישה שאני תקועה, אני משתגעת, עבדתח במלצרות שזאת עבוד המתישה ומעייפת ועמדתי בלחץ ובנטל שנה שלמה. והיו םאני כבר לא מסוגלת, הגעתי למצב שפצעתי את עצמי, ו.. אני לא יודעת כבר מה להגיד כי באמת.. יש גבול כמה אדם יכול לפגוע בעצמו נפשית. ואני יודעת את זה. אבל לא מסוגלת לפסיק. יש איזה טיפול או עצה שנאי יכולה לקחת בשביל החודשיים הללו לפני הבגרויות, שאני אוכל לעבור ואתן סוף סוף בלי להיכשל כדי שאוכל להרגיש שהתקדמתי ועל ידי כך לעודד את עצמי שנאי מסוגלת? חוץ מללכת לשיחות, ששיחות זה לא עוזר. יש לציין שאני לוקחת פרוזאק, כדור אחד ליום. לא עושה כלום. התרופות הקודמות גרמו לי להשמין, כי עשו לי תיאבון יתר, השמנתי מהן 20 קילו, תוך חצי שנה ירדתי הכל, כי כמשהי בעלת הפרעת אכילה ודימוי עצמי נמוך זה פגע בה מאוד. בקיצור, על סף שבירה טוטאלית.

22/04/2007 | 19:04 | מאת: דור

שלום רב במצבים כאלה מומלץ לקבל טיפול יותר אינטנסיבי, או להפחית את הלחץ, לדחות בשנה חלק מהבחינות, לעשות ספורט באופן יומיומי. לבדוק אם יש הפרעת קשב וריכוז ואז לטפל בתרופות ספציפיות למטרה זאת. יש כאלה שלימוד בקבוצה ולא לבד בבית עוזר להם. יש לך קשר עם בני/בנות גילך? היית בצבא? למה הבחינות נדחו בשנתיים? בברכה

22/04/2007 | 19:44 | מאת: דנינה

עד כיתה יא הייתי תלמידה מצטיינת, ככה שלא נראה לי שיש לי בעיות קשב וריכוז. הלכתי ומכיתה י אני מטופלת אבל אז זה לא היה בצורה כל כך חזקה הכל. אני חשבתי האמת שאולי זאת גם בעיה קשה וריכוז ושאלתי וכולם שללו את זה עד שנבחנתי באיזשהו מבחן ואמרו שפשוט אני מאוד לחוצה ובגלל זה אני טועה פה ושם. כי אני לא מרוכזת מלחץ. בסוף יא עזבתי לגמרי את הלימודים עקב הסתגרותי בבית בגלל אותן תרופות שגרמו לי להשמין ב20 קילו, וכבחורה שבאותה תקופה שקלה 45 קג ופתאום עולה 20 קילו, זאת פשוט נוספת בושה ענקית , דיכאון וחרדה, בייחוד כשהולכים לתיכון וכולם מדברים עלייך... אז התחלתי להסתגר בבית ולהפסיק את התרופה המקוללת הזאת מה שגרם לי לרדת במשקל, אבל גרמתי לעצמי להיות סגורה בבית כמו חיה, מרוב הבושה מעצמי, מה שגרם לכך שבעבר כבחורה מאוד מאוד חברותית ואוהבת אנשים , לא הייתי מסוגלת להתקרב אליהם, הרגשתי כחיה מוזרה. והכל התחיל מלכתחילה בגלל חרדות, ובעיות אכילה, התרופות רק הגבירו את זתה. ולכן לא ניגשתי לבגרויות כיתה יב עשיתי בבית, ניגשתי לבגרויות רק ובלי ללמוד קיבלתי בהן ציונים של 60-90 אבל כדי ללמוד מה שאני רוצה כמובן אני צריכה לשפר הכל. עשיתי בגרות מוגברת מדעית. ככה שנאי לא בטוחה שבאמת הפרעות קשב יש לי אולי ריכוז. כשהגיע המצב שבו אני צריכה להתגייס רצו לקחת אותי למשרד הביטחון , כל אותה תקופה פשוט השתגעתי הרגשתי שאני הולכת להתאבד, הרגשתי בושה , פחד, גועל, מעצמי, כל יו םעבר כמו גהנום, ויחד עם זה כל הזמן מחשבות בראש... שבו עלפני הגיוס הלכתי לתל השומר וגוללתי תא כל הסיפור, יחד עם מכתב מהפסיכטארית, והפסיכאטר הראשי שם אמר שאני במאת לא מתאימה, למרות שעשו לי את כל המבחנים האפשריים במשך שעות על גבי שעות.... וככה את השנתייםם ניסיתי לפשוט להשלים בגריות, אבל זה היה גדול עליי ורק נכשלתי, והשנה נאי שוב משפרת, ושוב מפחדת להיכשל.. בין לבין עבדתי, במלצאות מה שמאוד עזר לי כי זה גרם לי לקפוץ למים וכל היו להיות עם אנשים. וגיליתי שמה שנאי חושבת על עצמי לא כל כך נכון, אבל עדיין אני הוקולות שלי משכנעים אותי אחרת. האוכל עדיין "ישיו" ענקי, ועוד בעיות נוספו לי באכילה, ובחרדות.... אני מצטערת שזה כל כך ארוך, אם הייתי מספרת הכל.. באמת זה היה הופך להיות ספר... אבל אני לא יודעת מה עוד לעשות.. ההורים התייאשו עד כמה שניסו לעזור , וגם אני התייאשתי לגמרי. אני לא אוהבת לפנות ככה לעזרה או לעצה... אבל באמת נמאס לי.

22/04/2007 | 11:07 | מאת: נירב

שלום עקב התקפי p,a מדי פעם, בביקור התיעצות עם פסיכיאטר הוא נתן לי מרשם ל"טרנקסל" 5 מ"ג פעמיים ביום, ואמר שאין בזאת כל סיכון לאורך זמן. רופא המשפחה שעידכנתי אותו בנושא, המליץ לי בשעת התקף לקחת וואבן מתחת ללשון, (אכן עוזר) ולאחר תקופה החליף לי ל"לוריוון" 5 מ"ג. לגבי ה"טרנקסל" גם דעתו היתה שאין בכך סיכון לאורך זמן. שאלתי: מה ההבדלים בין התרופות השונות(אני יודע שהן מאותה משפחה) ומה דעתך לגבי המינונים. תודה

22/04/2007 | 14:23 | מאת: דור

שלום רב ואבן וטרנקסל נחשבים כהכי פחות ממכרים והם גם הכי חלשים, יחסית לכל תרופות ההרגעה הבנזודיאזפיניות האחרות. ההבדל הוא בזמן מחצית החיים- טרנקסל משפיע ל-24 שעות ומתאים לנטילה פעם ביום, לעומת ואבן שמשפיע ל-8 שעות ודורש נטילה 3 פעמים ביום. המינונים לא גבוהים אבל ישנם אנשים רבים שמפתחים תלות גם במינונים נמוכים (יש מלא הודעות בפורום בנושא זה). בברכה

לנירב תודה לדור ודבריו מדוייקים. יחד עם זאת אני בדעה שכל תרופה משפיע קצת אחרת על כל אדם, כך שגם הניסיון שלך עם התרופות והכרתך את עצמך ואת התרופה חשובים ביותר ואת צריכה להחליט בסופו של דבר מה מתאים לך. אין סיכון בנטילת תרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים לטווח ארוך פרט לסיכון של ההתמכרות. יחד עם זאת במידה והבעיה נמשכת וממושכת יש לשקול תרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון והחרדה. חג שמח דר' גיורא הידש

22/04/2007 | 07:57 | מאת: גילי

שלום, שמעתי על שילוב מוצלח נורא: אפקסור+רמרון. האם שילוב זה מוכר לך? האם הוא הוכיח את עצמו גם במקרים של חולים העמידים לתרופות? האם הוא פוגע במין?(אני מעלה את עניין המין מכיוון שהבנתי כי רמרון לא פוגע במין ואילו אפקסור כן ומעניין אותי לדעת איך זה מתבטא בשילוב השניים). שאלה נוספת, באילו אחוזי הצלחה הטיפול בגירוי מגנטי(TMS) הוכיח את עצמו על עמידים לתרופות? תודה,גילי.

23/04/2007 | 00:35 | מאת: דור

יש מחקר אחד, קטן בהיקפו, שאכן טוען ששילוב זה יעיל לדיכאון עמיד. מצורף התקציר באנגלית לעיונך. The combination of mirtazapine AND venlafaxine has been suggested as a treatment option for difficult to treat depressive illness. We describe 32 patients with persistent depressive illness (44% male; mean age 42 years; mean 2.5 previous antidepressant trials) that received mirtazapine AND venlafaxine in combination at some point over the 3 year period between 2002 AND 2005. Clinical response rates (CGI-improvement score of two OR less) were 44% at 4 weeks AND 50% at 8 weeks. At 6 month review, 18 patients (56% of the original cohort AND 75% of those still receiving treatment) had significantly responded. Clinical response typically occurred at moderate AND high dose treatment with both agents. A total of 44% experienced some adverse effects with sedation (19%) AND weight gain (19%) most frequent. Five patients discontinued treatment due to these effects. No serious adverse effects were linked to the combination treatment. We discuss the implications of these findings for the use of venlafaxine AND mirtazapine in combination in more difficult to treat patients with depression.

לגילי תודה לדור ואכן מדובר על שתי תרופות עם מנגנוני פעולה שונים לכן יש הגיון מסויים לשלב ביניהן, מצד שני השילוב אינו מקובל ואין הרבה עבודות שבדקו את השאלות ששאלת חג שמח דר' גיורא הידש

22/04/2007 | 01:37 | מאת: ליאור

האם לגמילה מדפלפט אמורים להיות תופעות לוואי? לקחתי דפלפט 1000 מ"ג כל יום ועכשיו ירדתי ל-500 ויש ימים שאני בכלל לא לוקח.. אני לא מאניה דפרסי או אפלפטי ונתנו לי את הכדור בטענה שהוא ייצב את הדאגות שלי. האם יכולות להיות תופעות לוואי?

23/04/2007 | 00:36 | מאת: דור

לא אמורות להיות תופעות מיוחדות.

לליאור תודה לדור ואני מצטרף לדבריו חג שמח דר' גיורא הידש

01/09/2007 | 19:13 | מאת: ראיה

מה התופעות של הגמילה מדפלפט אחרי שנה וחצי

01/09/2007 | 19:14 | מאת: ראיה

מה התופעות של הגמילה מדפלפט אחרי שנה וחצי

22/04/2007 | 01:15 | מאת: אלכס

מבקש עזרה עבור גיסי-בעבר היה מאושפז סכיזופרניה,התייצב והיה בבית במצב טוב עד לפני מ"ס ימים.ניסה לבצע מעשה אובדני-חתך ורידים,ואושפז. בהיותו בריא -נוסף לו לצערי סרטן ברגל,עבר קטיעה,והיה בסדר עד לפני 3חודשיים,שהיה חשד לשובו של הסרטן,שקע במרה שחורה.יכול להיות שנושא הסרטן טעות ביסודו.להלן רשימת התרופות שנטל.1.דופיקר,2.פבוקסיל,3.רידזין,4.טריל,5סימבסטאטין,6.אוסמו-אדלט,7דקינט בשלושת החודשיים האחרונים כתוצאה מיסבוך נוספו הכדורים הבאים:1.תאוטרים,2.פרדניזון,3.דוקסילין,4.פוסיד,5.ונטולין,6.אפובנט. יכול להיות מצב שהייתה תגובה בין התרופות שהביאו להדרדרות במצבו עד ביצוע המעשה האובדני.תודה מראש וסליחה על השאלה הארוכה.אנא עזור לנו.

22/04/2007 | 14:36 | מאת: דור

שלום רב הרבה תרופות. במבט חטוף ברשימה שהצגת הייתי מחליף את הרידזין באופן מיידי עקב ריבוי אינטראקציות שיש לו, השפעה שלילית על פעילות הלב וגם השפעה שלילית על רשתית העין (יכול להוביל לעיוורון). יש היום תרופות הרבה יותר בטוחות לשימוש ממושך עבור חולים סכיזופרנים. אם בכל זאת יוחלט להמשיך עם הרידזין לבצע בדיקות תפקודי כבד וכליות, EKG ובדיקת רופא עיניים. כל הנ"ל באופן קבוע אחת ל-6 חודשים. כמובן שאחרי ניסיון אובדני יש צורך גם בבדיקה נפשית של פסיכיאטר. בברכה

שלום ותודה, נכון יהיה לחשוב שנטילת פרדניזון-שגורם לקושיי-בלהירדם,שינויים במצב- הרוח+נטילת ונטולין, הגורם לחרדה-מתח ואי שקט,דיכאון-עצב,חוסר תקווה,יאוש,ואיבוד-עניין. יכולים להשפיע או לדחוף חולה סכיזופרניה בעברו לבצע מעשה אובדני?? אודה לך מאוד על תשובה והכוונה.

לאלכס תודה לדור. לא כתבת אבל יתכן שהתפתח מצב דיכאוני על רקע המחלה הגופנית, קטיעת הרגל והמצב הכללי. בנוסף, גם חולים בסכיזופרניה נוטים לבצע מעשים אובדניים ללא קשר למחלות גופניות כפי שמדובר כאן. מבין התרופות אכן הפרדניזון עלולה לגרום לשינויים נפשיים, בדרך כלל היא גורמת דווקא לפעילות יתר והרגשה טובה אבל יתכן גם דיכאון. גם הונטולין עלול להשפיע על המצב הנפשי. מבין כל התרופות שציינת אין אף תרופה נוגדת דיכאון, אבל שוב, השאלה אינה פשוטה האם להוסיף עוד תרופה לכל התרופות שהוא מקבל?? חג שמח דר' גיורא הידש

22/04/2007 | 00:37 | מאת: אפי

ב-1895, הפסיכיאטר אלפרד פלץ הכניס את המדע לשמירה על טוהר הגזע לגרמניה. הוא הרחיב אותה כך שתכלול את הריגתם של ה"לא ראויים". הוא פרסם את "השמירה על הגזע שלנו וההגנה על החלש", כשהוא טבע את המילה היגיינה גזעית. בספרו " "השמירה והפיתוח של הגזע" נתן פלץ השראה לפסיכיאטרים לקבוע את ערכו של אדם ולחסל ולהרוג את הנחותים. ב-1905 ייסדו פלץ וגיסו ארנסט רודין את "החברה הגרמנית להיגיינה גזעית" וב-1911 – יותר מעשרים שנה לפני עלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון – התלונן רודין ש"כל המדינות צריכות לשאת על גבן מספר עצום של נחותים, חלשים, חולים ונכים. באמצעות חקיקה נבונה [שמותירה עיקור]... נוכל להגיע באופן הגיוני לדרכים הטובות ביותר לרבייה". ב-1932 לימדו את התיאורית של פלץ ב-26 קורסים בכל האוניברסיטאות של גרמניה. היטלר נעזר בעבודתו של פלץ ובספרו של פריץ לנץ 'יסודות הגנטיקה האנושית וההיגיינה של הגזע'. ספרים אלו היוו בסיס לחזון של היטלר לגבי גרמניה. בהיותו אחד הגיבורים הגדולים ביותר שהיתוו את הרעיון הנאצי, הוענקה לפלץ מדליית גטה, ההכרה המכובדת ביותר בגרמניה עבור השגים בתחום המדע. רופאיו האישיים של היטלר, אנשי קרל ברנדט ותיאודור מורל ערכו את הניסוי הראשון של "המתת חסד" על "ילדים בעלי מום" ועזרו לפסיכיאטרים להכין את התוכנית להמתת חסד של ילדים. ב-18 באוגוסט 1939, ארבעה-עשר ימים לפני הפלישה לפולין, תכננה ועדה את חיסולם של כל הילדים מעוותי הצורה. פסיכיאטרים ורופאים קיבלו את הסמכות "להעניק המתת חסד" למטופלים. באוקטובר אותה שנה, נשלחו ההפניות הראשונות להמתת חסד רשמית של מבוגרים במוסדות הפסיכיאטרים. 48 פסיכיאטרים תייגו אותם וקבעו את מי צריך להרוג. "ניסוי הגז" הראשון התנהל בינואר 1940 ברנדנבורג – 20 אנשים חוסלו כשהפסיכיאטרים ואנשי הצוות צופים בהם. כשבכולם חדרי "מקלחת" גז ומשרפות. מפקדת מבצע המתת החסד ישבה ברחוב טיירגרטן 4 בברלין וקיבלה את שם הצופן "T-4". כ-300,000 אנשים "לקויים בנפשם"- 94% מחולי הנפש של גרמניה נהרגו בידי של פסיכיאטרים. בתחילה, נחשבו יהודים כ-"לא ראויים" להמתת חסד. ב-30 באוגוסט 1940 הדבר השתנה ו-160 מטופלים יהודים שצולמו כחלק מסרט התעמולה שנקרא "חלאת האנושות" הועברו למוסד בברנדנבורג והורעלו למוות בגז. תוכנית ההרג של הפסיכיאטרים התרחבה לדכאו ולמחנות ריכוז נוספים תחת שם הצופן "14 f 13". למרות זאת, רק 23 רופאים גרמנים הואשמו במשפטי נירנברג, ורק 16 מהם הורשעו בפשעים נגד האנושות. רק 5 חמישה מהם היו פסיכיאטרים. הפסיכיאטר הבריטי ג'י אר ריס (מייסד-שותף של ההתאחדות העולמית לבריאות הנפש), הפסיכיאטר האמריקני פרנק פרמונט סמית וורנר וילינגר מ-T-4 דאגו שפסיכיאטרים גרמנים ימשיכו לעבוד, לטפל בגרמנים שנפגעו במלחמה. מאוחר יותר אמר נשיא אגודת הפסיכיאטרים הגרמנית שהקרובנות "היו צריכים להיתקל באותם האנשים שבעבר עינו אותם". הוא קרא לשלב העגום הזה בשם "ההזדמנות השנייה של הקורבנות ללהיות הקורבן פעם נוספת" קמפיין התעמולה הפסיכיאטרי שנועד לערוך שטיפת מוח לחברה הגרמנית היה מאוד יעיל. במשפט שנערך במינכן אחרי המלחמה, קבע בית-המשפט שהריגת הבלתי שפויים היתה טבח ולא רצח. רוב הפסיכיאטרים שהיו אחראים לשואה חזרו לעסוק בקביעות בפסיכיאטריה אחרי המלחמה. יושב ראש המחלקה לאתיקה רפואית באוניברסיטת פנסילבניה, ארתור קפלן, אומר כי "חלק מאנשי השמירה על טוהר הגזע הנתעבים ביותר חזרו לעבוד בסוף המלחמה, גם בגרמניה או לפעמים בארצות-הברית." מבלי שיוגדרו או יישפטו כרוצחי המונים כפי שהם היו באמת, המשיכו פסיכיאטרים לקדם את המדע לתורה לשמירה על טוהר הגזע בעולם.

לאפי תודה על הסקירה, אכן מדובר בתקופה אפילה של התרבות, הרופאים והפסיכיאטריה. רק חבל לי שאתה מתמקד בפסיכיאטריה בלבד, כפי שכתבת היו "ילדם מעוותים" וכך הלאה, מחלות רבות ושונות שאינן קשורות להפרעות נפשיות. כך שאין לי מחלוקת איתך על החלק הפסיכיאטרי, אבל חשוב שתדגיש את התמונה המלאה שבה ישנם רופאים נוספים שאינם פסיכיאטרים. הידש

12/04/2008 | 12:10 | מאת: יאנה

שלום אפי. האם אתה יכול להפנות אותי למקור המדעי שבו יש מידע על אלפרד פלץ? תודה.

מסכיזופרניה. האם ניתן לפצל את הסכיזופרניה לחלק שמרכיבו הוא PTSD מהתאונה. תודה . אבי.

לא ניתן לפצל. לאיזה מטרה רצית לפצל?

לאבי השאלה לא לגמרי ברורה, אבל אפשר לחשוב על "הפיצול" בחומרת המגבלות והנכות. אם אדם תפקד ברמה X עד להתפרצות הסכיזופרניה ואחר כך חלה ירידה בתפקוד אז אפשר להעריך את מידת הנכות מהסכיזופרניה ומידת הנכות מה PTSD חג שמח דר' גיורא הידש

נודע לי שלעיתים נוירולוגים ממליצים להשתמש בתרופות אנטיפסיכוטיות מסוג ריספרדל, אוראפ, הלידול בהפרעות תנועה אצל אנשים בריאים מבחינה נפשית. כיצד תרופות אלה משפיעות על הנפש והאישיות של אדם בריא נפשית? (סיבת הנטילה היא הפרעת תנועה).

לקריאה נוספת והעמקה

לניסן ההשפעה היחידה שאנשים התלוננו עליה זו קצת עייפות וירידה בחרדה, אבל גם זה לעתים רחוקות כי מדובר על מינונים נמוכים. אשמח אם אנשים שנטלו את התרופה יספרו מניסיונם חג שמח דר' גיורא הידש

21/04/2007 | 12:36 | מאת: שירי

שלום אני סובלת מbdd מזה שנתיים..אני לוקחת ארבעה חודשים פרוזאק. אני מרגישה הרבה יותר טוב.אך אני עדין מעוניינת לשנות כמה דברים בגופי. (אף,אוזניים) רציתי לשאול ,אמרו לי שאם אני אעשה עכשיו ניתוח פלסטי..לא משנה מה תהייה התוצאה,אני לא אהיה מרוצה והמצב יחמיר. אני מרגישה שאני באמת לא אוהבת את האף שלי. רציתי לשאול..האם זה באמת יהיה כך?שאני לא אהיה מרוצה? וגם האם זה לא הגיוני שאני באמת לא אוהבת את האף שלי?ואת האוזניים?..בעיקר את האף.. אני רוצה לציין שעברתי דרך ארוכה ולא פשוטה..של סבל רב..הייתי בבית כמה חודשים ולא הלכתי לבית הספר.ניתקתי קשרים עם חברים וחברות. בקיצור..השאלה העיקרית שלי..האם לא הגיוני שלמי שסובל ממחלה זו..הוא אכן לא אוהב איבר כלשהו בגוף שלו? .. סליחה על הבלבול...זו פעם ראשונה שאני כותבת את מה שאני חושבת...בתודה

21/04/2007 | 23:26 | מאת: דור

שלום רב מנתח פלסטי אחראי ומקצועי לא ינתח מישהי עם BDD כל עוד האבחנה לא תמחק או תשונה בתיק הרפואי שלך. אם האבחנה נכונה אז סביר להניח שהאדם היחידי שיהיה מרוצה מהניתוח זה מי שנהנה מחשבון הבנק של המנתח. הטיפול המומלץ בשבילך הוא טיפול פסיכולוגי בגישה קוגנטיבית-התנהגותית. בברכה

22/04/2007 | 13:43 | מאת: בחורה

מניסיון אישי (סובלת מהמחלה הארורה הזו כבר שנים) ניתוח פלסטי לא עוזר. רק מחמיר את הבעייה!!

22/04/2007 | 18:14 | מאת: שירי

רציתי לשאול אותך אם אני אוכל ליצור איתך קשר..זו פעם ראשונה שאני שומעת מעוד מישהי שסובלת מזה..תוכלי להביא לי אימייל שלך...או משהו כזה? כי..מפחיד אותי מה שאמרת..אני רוצה להבין קצת יותר...בבקשה...!!!

21/04/2007 | 01:20 | מאת: מישהי1

כיוון שאף-אחד לא ענה על השאלה שאני וד"ר הידש שאלנו,אני מצרפת שוב את הקישור אליה ומבקשת את התייחסותכם. היא נמצאת בתשובה שענה לי ד"ר הידש. רצ"ב הקישור: http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-385,xPG-856,xFT-612597,xFP-612589,m-Doctors,a-Forums.html בתודה מראש, מישהי1

21/04/2007 | 18:54 | מאת: נועה

למישהי1 דקטור הידש שאל את השאלה כמה פעמים בעבר בפורום אבל איך אנחנו יכולים לדעת ? אף אחד לא ניסה להיות שפן ניסיונות של תרופה בלי להזדקק לה. דר' הידש מה המטרה שלך בשאתה הזאת ולמה זה מעניין אותך כל כך? אתה רומז שיכול להיות שאם נתנו לנו את התרופות ואנחנו לא באמת צריכים אותם אז יכול להיות לנו נזק? נועה

21/04/2007 | 23:16 | מאת: דור

אני יכול להגיד לך באופן וודאי שישנה השפעה מסויימת. לעיתים אפילו המטרה הראשונית היא להשפיע על האישיות. למשל- אדם עם אישיות כפייתית (לא הפרעה כפייתית). ויש עוד הרבה דוגמאות אחרות. תקראי את הספר "פרוזק- התרופה של שנות ה-90" ותביני יותר.

למשהי ונועה כמובן שאין מחקרים בשאלה של שינויים באישיות או בהתנהגות אצל אנשים הנוטלים תרופות נוגדות דיכאון. לכן השאלה כל כך מעניינת אותי. יש לי את הניסיון שלי בטיפול עם אנשים אבל אני רוצה לדעת גם מה דעתכם בפורום. השאלה נידונה באריכות בספר "פרוזק, התרופה של שנות התשעים" והתשובה בספר היא חיובית, כלומר פרוזק עלול לגרום לשינויים. לדעתי ישנם אנשים רבים הנוטלים את התרופות ללא אבחון חד משמעי של דיכאון מג'ורי והרי רוב המחקרים בוצעו על אנשים הסובלים מדיכאון. בנוסף, אדם שהיה בדיכאון, טופל בנוגדי דיכאון, ואחרי שלושה ארבעה חודשים הוא בריא וכמובן ממשיך ליטול את נוגד הדיכאון למניעה. האין מדובר כאן על אדם בריא הנוטל נוגד דיכאון? כיצד התרופה משפיעה עליו בשלב הזה של הטיפול? אשמח לתגובות חג שמח דר' גיורא הידש

20/04/2007 | 23:02 | מאת: נעה

יש לי חברה שמאיימת לפגוע בעצמה ורוצה להגיע לטיפול במיון.היא לא רוצה שהדבר יוודע להוריה כי היחסים בינהם קצת מרורכבים והם גרים רחוק.חברתי בת 24,האם יש הכרח משפטי או חוקי ליצור קשר עם הוריה בעת קבלת טיפול?

21/04/2007 | 02:10 | מאת: דור

שלום רב אם אין לה אפוטרופוס הרי שאסור לרופאים לדבר עם אף גורם שאיננו רפואי ללא רשותה וזה כולל את ההורים שלה. בשביל שהרופאים יהיו רשאים לדבר עם ההורים היא צריכה לחתום על טופס ויתור סודיות רפואית, למטרה זאת. בברכה

לנעה תודה לדור ואכן אפשר להגיע למיון בביטחון. מצד שני האם אין זה חשוב שיהיה אדם נוסף (הורים או חברים) שידעו את המצב וימנעו טעות? חג שמח דר' גיורא הידש

20/04/2007 | 18:26 | מאת: אלכסנדרה

ד"ר שלום ענית לי בעבר שהתרופה פרפנאן אכן יכולה לגרום להשמנה והשאלה שלי היא להבהרה נוספת. האם התרופה משמינה מעצמה או רק מאוכל? אם אני שומרת על דיאטה של 900 קלוריות ביום, האם גם אפשר להשמין? בתודה אלכסנדרה

לקריאה נוספת והעמקה

לאלכסנדרה אף תרופה כשלעצמה אינה גורמת לעליה במשקל, בתרופה אין קלוריות. עליה במשקל הוא המאזן בין מספר הקלוריות שאוכלים פחות הקלוריות שמוציאים. התרופה עלולה לגרום לעליה בתיאבון ואז אוכלים יותר, או שמאיטה את קצב חילוף החומרים ואז הגוף זקוק לפחות קלוריות. כמובן שפעילות גופנית עשויה לצרוך קלוריות ולהביא לירידה במשקל. חג שמח דר' גיורא הידש

20/04/2007 | 14:51 | מאת: מתן

שלום שלושה חודשים עם התרופה,חודש וחצי 75 מ"ג ועוד חודש וחצי 150 מ"ג ועדיין אין שום השפעה או הטבה על החרדה חברתית ולא על הדכאון שמלווה אותה. הרופא שלי מאוד זהיר מבחינת המינונים ובקושי ל-150 רצה כל כך לעלות לי. מה כדאי?להחליף תרופה אחרי 3 חודשים בלי שינוי או לעלות מינון? יש בכלל עוד סיכוי שהוספת 75 מ"ג מינון תעזור לי אם 3 חודשים לא הרגשתי בשום שינוי אפילו לא קצת. מה המינון המקסימלי של ויאפקס XR - 225 או 375?

20/04/2007 | 18:00 | מאת: דור

שלום רב עפ"י הוראות היצרן המינון המקסימלי של ויפאקס XR הוא 225 מ"ג ליום. תנסה את המינון של 225 מ"ג ותראה אם יש שיפור. אם חיכית 3 חודשים להשפעה אז אתה יכול לחכות עוד חודש עם 225 מ"ג ואם לא יעזור אז להחליף. יש פסיכיאטרים שנותנים מינונים יותר גבוהים (עד 375 מ"ג ליום, בדומה לויפאקס הרגיל). בברכה

למתן תודה לדור, טוב שהרופא שלך זהיר במינון התרופות ואחרי שישה שבועות שתרופה אינה עוזרת יש לחשוב על עליה במינון או שינוי התרופה. חג שמח דר' גיורא הידש

20/04/2007 | 14:44 | מאת: רחל

חברתי לוקחת מזה זמן את התרופות רמרון ואדרונקס, מזה זמן מה חלק עליה בלחץ הדם שלה, היא מתוחה ועצבנית. האם זה קשור לאירועי חיים או שמא לתרופות שהיא לוקחת? בנוסף לכך היא לוקחת גם מודאל וקלונקס. לתשובתך אודה, רחל

לקריאה נוספת והעמקה

לרחל האדרונקס עלול לגרום לעליה קלה בלחץ הדם וגם מתח וחרדה עלולים. כך שעלולות להיות מספר סיבות לעליה בלחץ הדם. חג שמח דר' גיורא הידש

20/04/2007 | 09:21 | מאת: מיכל

גיליתי היום במפתיע שאני בהריון מספר 4. בתקופה האחרונה הייתי במתח וחרדה ולכן עישנתי בשבועיים 4 קופאות של סיגריות (סה"כ). (אני בדרך כלל לא מעשנת). פרט לכך היום לקחתי לראשונה כדור אחד של אלפרליד וכדור אחד של ציפרלקס (כדורים נגד חרדה). זו פעם ראשונה בחיים שאני לוקחת את הכדורים האלו. אני ממשיכה לקחת וונטולין וסימביקורט נגד אסטמה. בשמונת החודשים האחרונים עשיתי דיאטה. הורדתי 16 ק"ג ואכלתי הרבה מוצרי דיאט (עם סוכרזית). זה בעייתי? אני כמובן אפסיק עם מוצרי הדיאט, העישון והתרופות אך האם גרמתי לנזק עד עכשיו? אודה לך מאוד על תשובתך

20/04/2007 | 11:49 | מאת: דור

באיזה שבוע של הריון את נמצאת? בכל מקרה שאלתך צריכה להיות מופנית לרופא נשים ולא לפסיכיאטר.

למיכל לפי ידיעתי אין בעיה עם הציפרלקס ועם האלפרליד שהתחלת ליטול. בכל אופן כדאי להתייעץ עם הגניקולוג וגם עם המכון הטרטולוגי בהדסה והם יענו על כל השאלות. שבת שלום דר' גיורא הידש

19/04/2007 | 22:30 | מאת: רוני

מתי מומלץ לקחת פלוטין, בבוקר או בערב תודה רוני

20/04/2007 | 11:46 | מאת: דור

בבוקר.

לרוני תודה לדור, הפלוטין מעוררת ולכן מומלץ ליטול בבוקר ביחד עם אוכל. שבת שלום דר' גיורא הידש

אודה באם מישהו יכול להמליץ ,מכיר יודע על מישהו באזור הדרום. או רופא שמזריק זריקות.

שלום רב כדאי לנהוג באחריות ולא לחפש מישהו "שמזריק זריקות". להזריק זריקות גם נרקומן ברחוב יודע. זה לא חכמה גדולה. טיפול בפסיכוזה או סכיזופרניה מחייב רופא מקצועי שיאבחן את מצבה ויחליט על סוג התרופה, המינון ויבצע מעקב אינטנסיבי אחר מצבה. אם תתני לה זריקה ארוכת טווח אח"כ מוטלת עליך האחריות לטפל בתופעות הלוואי שיהיו אם יהיו. לכן לדעתי אין מנוס מפניה לחדר מיון, או מרפאה לבריאות הנפש, או אישפוז. בברכה

אימי סובלת מסכיזופרניה ומסרבת לקחת טיפול. מצבה פסיכוטי לחלוטין, לא רוצה לגשת לאישפוז למרות החומרה במצבה.ואנחנו חסרי אונים. בהתיעצות שלי עם פסיכיאטר הומלץ על העלת מנון ריספרידל קונסטהמ 37 מ"ל ל 50 מ"ל ועל מנת לתמוך בטיפול לתת גם זיפרקסיה בכדור.את ההמלצה קיבלתי בע"פ ולא בכתב. האם זה אפשרי? כמה זמן צריך לחכות בין נטילת הזריקה ללקיחת הכדור? האם ניתן לשלב את הזריקה הנ"ל יחד עם כדור סמפ? פסיכיאטר אחר שאיתו התיעצנו,אמר שמינון של 50 מ"ל הוא מוגזם,ונתן לה כדור סמפ במקום,וכמובן שהמצב הדרדר ביותר. איך אפשר לעזור לה ? תודה מראש,וסליחה על מספר רב של שאלות.

שלום רב כדור סמאפ משפיע לשבוע שלם ולכן עכשיו לא ניתן לעשות הרבה בקשר אליו. אפשר לתת זריקה של הלידול דקנואט עד 450 מ"ג. הזריקה משפיעה ל-4 שבועות. אפשרת אחרת- כמו שאמרו לכם- לתת זריקה של ריספרדל קונסטה- אבל כאן המינונים הם רק עד 50 מ"ג לזריקה (פחות מהלידול) וגם משפיעה רק לשבועיים. זיפרקסה בכדורים יכול להינתן עד שהזריקה מתחילה להשפיע או כתוספת. כל הנ"ל עם פיקוח של פסיכיאטר. יש פסיכיאטרים שעושים ביקורי בית (באופן פרטי בלבד). בברכה

לטל אכן המצב לא פשוט כיוון שאמך לא מגיבה לטיפולים וגם מסרבת לקחת את הטיפול בעצמה ולכן יש צורך בתרופות עם משך פעולה ארוך כמו הזריקות והסמאפ. כיוון שהיא לא מגיבה לטיפולים מקובלים הרופא המליץ על שילובים ודברים לא כל כך מקובלים, אמנם אין הרבה חומר מחקרי על השילובים אבל איני חושב שעלול להגרם נזק ממה שהומלץ וכתבת. אין בעיה ליטול ביחד את הרספרידל יחד עם הזיפרקסה. אני מקווה שאמך תגיב לטיפול ואז גם תהיה מוכנה ליטול את הטיפול התרופתי שמומלץ ולשתף פעולה, אז אפשר יהיה לרדת במינונים ולהסתפק בתרופה אחת בלבד. שבת שלום דר' גיורא הידש

19/04/2007 | 18:27 | מאת: חווה

קיבלתי מהרופאה שלי פרימולוט נור למשך שבועיים כדי לדחות את המחזור.היא אמרה שאין בעייה לקחת את זה עם ה1 מ"ג ריספרדל,אבל ראיתי שכתוב בעלון המצורף שלא כדאי לקחת אם יש דיכאון.אומנם אין לי דעכאון וגם למרות שאני מאובחנת בי פולר הייתה לי רק מאניה והריספרדל זה למניעה,תחזוק.האם באמת אין בעייה לקחת באופן חד פעמי את הפרימולוט?

לקריאה נוספת והעמקה

לחווה אין בעיה בשילוב, הרספרידל ישמור עליך מפני דיכאון שעלול להיות מכל סיבה שהיא שבת שלום דר' גיורא הידש

19/04/2007 | 12:06 | מאת: גל

זה דור או ד"ר הידש? http://nana.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-385,xPG-856,xFT-612212,xFP-612478,m-Doctors,a-Forums.html

20/04/2007 | 18:22 | מאת: גל

ההודעה שקראתי היתה כתובה בסיגנון של דור אבל תחת השם של ד"ר הידש. ואחרי ששאלתי על זה, מישהו שינה את השם לדור. תגידו לי אם דימיינתי את זה או שדור הוא ד"ר הידש. זה באמת מטריד אותי! סליחה.

לגל אפשר להרגע, דור הוא משתתף ותיק וקבוע בפורום ודר' הידש הוא דר' הידש. הכל בסדר. שבת שלום דר' גיורא הידש

19/04/2007 | 11:34 | מאת: חוששת מאוד

שלום רב! לפני כמס חדשים אחרי דילמות ופחדים רבים ללכת לפסיכאטר, עשיתי זאת ואובחנתי שיש לי OCD מסוג של מחשבות דת ולפעמים אני משחקת עם השיער וקצת קורעת שערות (לעיתים רחוקות שאני מוטרדת). הפסיכאטר המליץ ציפרליקס והסביר את כול תופעות הלוואי , אני בשנות השלושים שלי והתחתנתי לפני כשנתיים ונאמר שיש גם ירידה בחשק המיני. אני מאוד פוחדת לקחת אותם עד עכשיו פשוט למדתי לחיות עם זה. יש ימים שפשוט קשה לי עם העצמי ויש ימים שזה עובר חלק. השאלה שלי כמה תופעות הלוואי פוגעת בחשק המיני(כי הבנתי שזה מהסוג החדש יחסית). ודבר נוסף עם חייתי עם זה עד עכשיו בלי כדורים אולי כדי להמשיך ולא להכניס להתמכרות או למשהו שאני לא יודעת למה אני נכנסת.. אני ממש אשמח לקבל תשובות מהחוששת מאוד

19/04/2007 | 16:04 | מאת: דור

שלום רב טיפול קוגנטיבי-התנהגותי (CBT) יעיל לפחות כמו כדורים. לכן מה דעתך לפנות לפסיכולוג קליני שמומחה לנושא? מימלא התועלת של התרופות ב-OCD היא חלקית. אגב, אם הציפרלקס יגרום לירידה בחשק המיני אז מי שיסבול בעיקר זה בעלך ולא את. בברכה

19/04/2007 | 16:19 | מאת: דנה

גם אני בשנות השלושים שלי . אני כיום נוטלת כדורים SSRI , זה נכון שבתחילה יש ירידה ניכרת בחשק המיני למשך כ5 חודשים אבל אח"כ מתרגלים ןזה עובר . רק שתדעי- לדעתי הבעיה היא שהכדורים ממכרים! כשאני שוכחת לקחת יש לי תופעות של בחילה , חולשה והרגשה כאילו שאני מתעלפת. אבל למרות כל זאת חיי השתנו ללא היכר : הביטחון העצמי שלי עלה . אין לי פחדים ואני חיה טוב מותק - אל תיסבלי . חיים פעם אחת.

שלום, אפשר להבין את החשש שלך מהתרופות אולם הציפרלקס אינה ממכרת ואינה גורמת לנזקים. התופעה של ירידה בחשק המיני קיימת אבל לא אצל כל מי שנוטל את התרופה. בכל אופן הטיפול הוא לא לכל החיים וכאשר תסיימי את הטיפול גם החשק המיני יחזור לרגיל. כך שאפשר להרגע. שבת שלום דר' גיורא הידש

19/04/2007 | 06:57 | מאת: תמימי

אתמול בעבודה הציגה פסיכיאטרית שעובדת איתי מאמר לפני הצוות, שמדבר על החוויה הפסיכוטית, לא מבחינה סימפטומטית, אלא מבחינה פנומנולוגית. באמצעות עדויות מפסיכולוג קליני שחווה מצבים פסיכוטיים, עושה מחבר המאמר נסיון להבין את החוויה הזאת, לא ממקום מתייג או מאבחן, אלא ממקום סקרן ונותן כבוד לחוויה הפסיכוטית, בהיותה חלק מחוויה אנושית מרתקת. אהבתי את גישתה של הפסיכיאטרית הזאת ואת גישת המאמר. באמת הרבה פעמים יש תחושה, שבגלל הפחד של אנשי מקצוע להשתגע בעצמם, בהתקלם עם אדם פסיכוטי כמעט ואינם מקשיבים לתכנים של הפסיכוזה. זה לא משנה בדיוק מה הוא אומר, אלא המצב, ובהיות המצב חסר שליטה ומעורר סבל, הכי חשוב זה למהר לתת תרופות ולהפסיק את הפסיכוזה. דיברנו בצוות על הסבל של החולה הפסיכוטי. האם הסבל הוא מהפסיכוזה עצמה, או מהתגובות הנבהלות והמשתיקות של סביבתו? האם לא ניתן לעמוד בעוצמות הרגשיות של הפסיכוזה, או שבעצם מה שקשה לנו להתמודד זה עם הבהלה של הסביבה. כשאתה משתגע, לא רק בעצמך אתה פוגע. משהו במשוגעות שבך נוגע במשוגע הפנימי של הסובבים אותך. באותו חלק אידי, משתולל, חלק שרוצה לצאת מהמסגרות המקובלות של החשיבה והתפיסה, ולאבד שליטה. ואותם שסובבים את הפסיכוטי, ונבהלים ממנו, נצמדים להגדרות על בוחן מציאות ועל מחשבות שווא, ולא מקשיבים ברוב המקרים לתוכן של המחשבות הללו. הפסיכיאטרית סיפרה על בית חולים לחולי נפש ברוסיה, ועל שהותה במחלקת נשים סגורה בתחילת דרכה המקצועית. היא סיפרה שהיה לה תמיד מעניין להקשיב לתכני הפסיכוזות שעלו ומעניין היה לה לשים לב שתכנים של פסיכוזה אצל אנשים שונים הם הרבה פעמים אותם תכנים. תכנים הקשורים לתרבות בה נמצא החולה. למשל, אצלינו יש המון פסיכוטים שמהווים משיח...ובדור האינטרנט הפסיכוזות קשורות לעולם המחשבים... איכשהו הפסיכוזה נוגעת באותם רבדים לא מודעים של התרבות בה האדם חי. אצלי היו תכנים הקשורים ליהדות ולציונות, בשלושת המקרים. והיה איזה רצף פנימי, עם הגיון משל עצמו, בשלושת הפסיכוזות. כאילו יש לי איזה סיפור שאני מוצאת בתוכו קשר. כמו חלום בהמשכים, וכל פסיכוזה- רחוקה ככל שתהיה מהפסיכוזה הקודמת, היתה המשך של הסיפור... פיתוח שלו, ואיפשרה לי להבין עוד חלקים מעצמי ומהלא מודע הקולקטיבי הסובב אותי. מרתק. במאמר הפסיכולוג תיאר איך החשיבה הפסיכוטית מוסיפה רבדים רבדים של משמעות לכל אירוע, יהיה מקרי ככל שיהיה. בפסיכוזה אין מקריות. שירי הרדיו קשורים למחשבות, תוכניות הטלוויזיה מדריכות אותי מה עלי לעשות. מחשבות יחס קוראים לזה בפסיכיאטרית. ובאמת הפסיכוזה מלאה ביחס ובקשר ועירבוב בין עולמות פנימיים ובין חוויות חושיות ועל חושיות ובין תיאוריות לרגשות, והמחשבות הן לא לגמרי שלי, הן באות אלי כאילו מבחוץ, ולא סתם אנשים מדברים על זה שאלוהים כאילו מדבר איתם, כי זו החוויה. החוויה של אנרגיות מאד חזקות, ושל התחברות למילים, מספרים צבעים- ומשמעותם. המון משחקי מילים והחלפת אותיות, המון קשר לחוויות חושיות ולחיבורים בין חושים. כשלוקחים סמים מדברים על חוויות דומות. זהו מצב שניתן להגיע אליו גם בעזרת חומרים. יש אנשים שאצלם זה קורה באופן טבעי... האם אין כאן סבל? בוודאי שיש. אבל מנסיוני, הסבל הוא בעיקר מהבהלה, הפנימית והחיצונית, מתחושת אובדן השליטה וחוסר הוודאות אם מה שחווים הוא אמת או לא. כי בוחן המציאות הוא יחסי, וניתן לדבר על רמות שונות של בוחן מציאות. במצבים הפסיכוטיים בהם הייתי היתה תנועה בין בוחן מציאות נורמטיבי לבין בוחן מציאות פסיכוטי. והתנועה הזאת גרמה לי להסתיר חלק מהמחשבות שלי, כי ידעתי מנסיוני שאלה הן לא מחשבות שיתקבלו בברכה. אלא שיש גם איבוד שליטה, ומשפריצה המוזרות, ונכנסים לחויה טוטאלית כזאת בה הסיפור הפנימי משתלט ומתערבב עם הסיפור החיצוני, וקשה מאד להבחין בינהם. אלה מחשבות שעלו בי בעקבות ישיבת הצוות. אשמח להתייחסויות מאנשים כאן בפורום שחוו פסיכוזות ותגובות נבהלות של הסביבה בעקבותן... יום טוב תמי.

לתמי שלום, גם להיטלר היו מחשבות שווא של גדלות והוא חשב שהוא יכול לטהר את העולם מגזעים שלפי דעתו היו נחותים. אדם פסיכוטי יכול לגרום לנזקים קשים לחברה ולאנושות בכלל. פסיכוטי יכול להסתיר את הפסיכוזה שלו מפסיכיאטר בחלק מהמקרים. בחלק מהמקרים אין נזק שפסיכוטי יהיה חופשי מטיפולים או אישפוזים אבל לפעמים התוצאות יכולות להיות טרגיות. ברה"מ לשעבר זה לא דוגמה קלאסית כי שם היה שימוש לרעה בפסיכיאטריה כדי לדכא את מתנגדי המשטר. בברכה

דור היטלר, למיטב ידיעתי, לא היה פסיכוטי. הוא תכנן את ההשמדה של היהודים בצורה רציונלית, קרה, ומחושבת. האכזריות שלו נבעה אולי מפגמים באישיותו, אולי אם היה מקבל טיפול הורי הולם לא היה יוצא כל כך נוראי לאנושות, אבל ממש אי אפשר להגיד שהשואה היא תוצאה של פסיכוזה לא מטופלת... מחשבות גדלות אינן מחייבות מצב פסיכוטי. מצב פסיכוטי חולף אחרי מספר חודשים, גם ללא תרופות. המצב של היטלר לא חלף, בלי תרופות והוא הצליח במזימתו, לפחות שישה מליון יהודים שילמו מחיר על השתלטות הנאצים על החשיבה החופשית, ההומאנית והרגישה באירופה. איני חושבת שזו דוגמא טובה, דור. אנשים שעוברים פסיכוזה לא יכולים להזיק כל כך בקלות לחברה, כי הם מבולבלים, ומהר מאד מרגישים שמשהו אצלם לא נורמטיבי. אין מה לפחד כל כך ממחשבות גדלות. המחשבה כשלעצמה אינה מזיקה. אם אדם משתלט על האחר, בשם מחשבות הגדלות שלו, ניתן להפעיל עליו חוק. אנחנו חיים במדינת חוק. אבל במקום ליישם את החוקים על המשתלטים ה"נורמליים" מלאי השחיתות והכוחניות בחברה שלנו, מיישמים חוקים הכופים טיפול על אוכלוסיות חלשות וחולות. תודה תמי.

שלום תמי... אני עוד עוקב קצת אחרי הפורום, ובא לי להגיב לך אז אני אגיב. תכנים שיש לאנשים פסיכוטיים, יכולים להיות לאנשים שלא מתוייגים כפסיכוטים, ולעיתים אנשים עם תכנים כאלה עושים הון חברתי וכספי רב מהתכנים האלה. בחנות שאני עובד בה יש כמה מדפים שלמים של ספרים של אנשים עם תכנים שבהחלט יכולים להיחשב פסיכוטים. ספר כמו "שיחות עם אלוהים" למשל נמכר היטב ואנשים לגמרי נורמלים מתעניינים בו. יש מדף שלם של תקשור, ויש תקשור עם כל מיני יישויות כולל חייזרים. גם עם הרעיון שאני המשיח החברה יכולה להסתדר, אני מכיר מישהו שמכריז השכם והערב באינטרנט שהוא המשיח, והוא משוכנע בכך, הכרתי גם חסר בית בירושלים, שטען שהוא דוד המלך, ואף אחד לא עצר אותו או אישפז אותו תקופה ארוכה מאוד. (לבסוף הוא נעצר אחרי שהיה מעורב בקטטה, ומת במעצר). גם אז אפילו לא אישפזו אותו כפסיכוטי אלא עצרו אותו כשוהה בלתי חוקי. תסתכלי על זה ככה, מצד אחד יש מנהיג כת, שחושב שהוא בן של אלוהים, והוא מנהל באופן טוטאלי קבוצה של חסידים, וגם עושה כסף מזה. הוא זוכה להערצה והערכה אמנם מקבוצה קטנה של אנשים, אבל גם שאר האנשים רואים אותו כתמהוני ולא כחולה נפש, ומצד שני, בן אדם אחר שחושב שהוא בן של אלוהים נמצא במחלקה סגורה. יש אנשים שחושבים שהם מתקשרים עם חייזרים ואפילו טוענים שהם מרפאים בעזרתם. אנשים לגמרי רגילים משלמים להם כסף עבור כך. מה ההבדל? אני חושב שההבדל הוא בשליטה. בני אדם מפחדים נורא מחוסר שליטה. ההבדל בין מי שמוכר ומכריז את עצמו כ"מואר", "בן אלוהים", גורו, מתקשר עם חייזרים ועוד היד נטויה, אבל מקבל לגיטימציה מהחברה, לבין מי שחושב אותו דבר בדיוק ללא כל הבדל, אבל מקבל עונש חריף מאוד מהחברה, הוא שהפסיכוטי לא שולט בתכנים האלה, ולא שולט בהתנהגות שלו. הגורו מספר על היותו בן אלוהים לקומץ החסידים שלו, או אפילו בראיון בעיתון, אבל הוא לא הולך ומספר את זה לסתם אנשים ברחוב...(נו, טוב, הם לא משלמים, למה שהוא יכריז על זה בחינם), הוא לא מספר על זה לפקיד הבנק שלו. הוא שולט בעצמו. הפסיכוטי לא בררן, הוא מספר לכולם את האמת האדירה מבחינה סובייקטיבית שהוא זה עתה חווה. אין לו שליטה! הוא לא מתחשב במה אנשים יגידו, באיך הוא נראה... חוץ מזה, אצלי הכל טוב, התפטרתי מהעבודה שלי, ואני עוזב עוד שבוע, ומתכנן לנוח איזה חודש או חודשיים ואחרי זה אולי לחפש עבודה חדשה, וגם בתחומים אחרים קורים דברים טובים... ביי מיכאל

מיכאל היקר כל כך אני שמחה שבאת לביקור. כי כשכתבתי את הדברים חשבתי גם עליך, ואיך ידעת לתאר את החוויות הפסיכוטיות העוצמתיות שלך, שלי הרגישו כמו הארה. במקום אחר היו יודעים להעריך את ההארה הזאת שחווית, למרות שבאה אליך ללא שליטה. היו יודעים להגן עליך ולאפשר לך לחוות אותה במלואה, ללמוד ממנה וללמד אותה. אלא שבמעוננו, לא קל להיות פסיכוטי, כי אתה צריך להסתיר, להחביא ולשלוט. אבל היות ומדובר באנרגיות שאתה מקבל מהעולם, ולא ממש תלויות בך, אתה זקוק לעולם לעטוף אותך ולקבל אותך והעולם שולח אותך למחלקה הסגורה... כמה העולם יכול היה להרוויח אם היה מקשיב לפסיכוזות של האנשים.. לא רק מתייג אלא גם מקשיב. אז, לא היתה אבחנה כל כך ברורה בין חולה נפש לבין מתקשר. אז לא היתה פגיעה כל כך גדולה בערך העצמי של הפסיכוטי. אם היו מאמינים לו קצת, או לפחות נותנים לו תחושה של כבוד וערך. במקום להעריך ולתת מקום, יש זילזול עצום באנשים עם מחלות נפשיות. ובעיני זה חילול הקודש ממש. היחס הזה, החוקים המתייגים האלה, ההשפלה. לא סתם אנשים מסתתרים ומסתירים את הפסיכוזות שלהם. כי למדו שבעולם שלנו אין מקום לנביאים אלא רק לאנשים בשליטה מלאה. אבל אי אפשר הרי להיות בשליטה מלאה בחיים. כי החיים במהותם חסרי שליטה. והמדע במהותו הוא חלקי ומלא חלקים לא מובנים ומסתוריים. וחקר מוח האדם הוא בחיתוליו. והתרופות הפסיכיאטריות כל כך הרבה פעמים לא עוזרות או עוזרות עם מחיר לא פשוט. ולעולם הפסיכיאטרי נוח יותר לתייג אותי כחולה מאשר להקשיב ולהתייחס לדברים שאני אומרת, גם כשיש בהם טעם. כי תיוג הוא תיוג, אין מה לעשות. ספר קצת מה קורה איתך, מדי פעם. אתה חסר לי כאן בפורום. שיהיה לך חופש נפלא. אולי כשאלד, באוגוסט, נוכל סוף סוף להפגש? שבת שלום תמי.

19/04/2007 | 01:54 | מאת: זהבית

שלום אני מזה שנתיים שותה ציפרלקס , הרופאת עור שלי נתנה לי כדורים בגלל שיש לי בעיה בעור בפנים העור שלי שומנים, ואני חוששת לקחת כי אני לוקחת בי סיקס לחיזוק השיער עקב נשירה, שם האנטיביוטיקה:minocycline במשך חצי שנה רציתי לדעת האם יש חשש? כי גם אני שותה בנוסף עוד 2 תרופות תודה רבה זהבית

לקריאה נוספת והעמקה

לזהבית איני יודע מה שתי התרופות האחרות שאת נוטלת, בכל אופן אין בעיה ליטול ציפרלקס עם מינוציקלין. שבת שלום דר' גיורא הידש

18/04/2007 | 23:02 | מאת: ירון

שלום, אני סובל מדיכאון עמוק ומחשבות אובדניות, הרופא רוצה לתת לי אנפרניל. שאלתי הנה, מה ידוע על התרופה ומה תופעות הלואי שלה ?

לקריאה נוספת והעמקה

לירון אנפרניל מקובלת כתרופה "חזקה" לדיכאון ואם הרופא קבע שאתה סובל מדיכאון עמוק כדאי להתחיל בטיפול ולא לחכות. אם יהיו תופעות לוואי לאנפרניל תמיד תוכל להחליף אותה בתרופה אחרת כאשר תרגיש טוב יותר. שבת שלום דר' גיורא הידש

18/04/2007 | 22:10 | מאת: rikiu

לדר' ולדור שלום כתבתי לי באחד ההודעות שדפרקסן יכול לתת חיזוק בנוסף לפויקאס XR והוא דומה לפרימוניל שלקחתי בעבר. איזה תרופה זו? גם נוגדת דכאון ואיך זה נקרא באינדקס תרופות? כיוון שחיפשתי אינפורמציה לגביה והיא לא ברשימה. אודה על עזרתך ביי

18/04/2007 | 22:31 | מאת: דור

דפרקסן - Deprexan שם גנרי : DESIPRAMINE תרופה נוגדת דיכאון מקבוצת הטריציקלים. משפיעה בעיקר על הנוראדרנלין. עדיף לעלות עם הויפאקס XR עד 375 מ"ג ליום מאשר להוסיף דפרקסן.

19/04/2007 | 09:13 | מאת: דו?רו?ן

הדפרקסן היא תרופה ממשפחת הטריצקליים לטיפול בדיכאון וחרדה מהדור הקודם שמעלה סרטונין וניורואדרנלין במוח מצ"ב קישור עם מידע נוסף: http://www.drug.co.il/bygeneric.asp?gen_id=392&drugID=1512

שלום, תודה למשיבים ואני מקווה שתמצא את האינפומציה שחיפשת שבת שלום דר' גיורא הידש

18/04/2007 | 11:43 | מאת: רועי

שלום, אני כבר 6 שנים נמצא בדיכאון המלווה בחרדות קשות. טיפול בחשמל קצת סייע אך המצב עדיין קשה. מה זה דיכאון עמיד? אני לא יכול לחיות ככה יותר, בא לי למות.אין מזור למחלה שלי. אני אובד עצות והרופא שלי תמיד מנסה עוד ועוד שילובים ואפשרויות אך כלום. האם יש למה לקוות או שאני מקרה אבוד? משום מה נראה לי שאני היחיד בעולם הזה ששום טיפול לא עוזר לו.......איך אני עובר את היום?ואת מחר?אני לא מסוגל יותר,רוצה למות!!

שלום רב צריך לדעת איזה תרופות לקחת, איזה מינונים וכמה זמן כל תרופה. לא נראה לי שזה אפשרי במסגרת הפורום. פנה לאחד הפסיכיאטרים המובילים בארץ לחוות דעת שניה. כמו כן, בבי"ח שלוותה בהוד השרון יש מרפאה לדיכאון עמיד. תנסה ליצור איתם קשר. בברכה

18/04/2007 | 15:00 | מאת: סתם אישה

אני לא במקום עצה מקצועית, כמובן. סתם גולשת כאן לפעמים ולפעמים מפנה שאלות. התגובה שלי כמו שאמרתי איננה מקצועית רק שהמצוקה שלך נגעה לי ללב. בן כמה אתה? מה אתה עושה בחיים? מצבך המשפחתי? אולי אוכל בעזרת האל להגיד כמה מלים נבונות עד שתגיע עצה מקצועית מד"ר הידש. בינתיים, השתדל פשוט לקבל את עצמך ולא להלחם בעצמך גם אם אתה לא אוהב את איך שאתה מרגיש. הרבה יותר קל כך מאשר להלחם בזה. כמו להכניס את הראש מתחת למערבולת עד שיוצאים ממנה. אם מנסים להלחם בה-טובעים. אז, רועיקו, אני כאן אם תצטרך.

18/04/2007 | 16:41 | מאת: מירי 2

רועי יקר, אני מניחה שטיפול תרופתי ניסית, בטרם פנית לנזעי חשמל, תוכל לספר מה קיבלת, מה עזר מה לא? לגבי הדיכאון העמיד- גם דיכאון עמיד יכול לעבור, אין זה דיכאון נצחי! השם שלו עלול להחריף את הדיכאון עצמו, אז כמה שתוכל- הזז את השם הלא מדוייק הזה הצידה. האדם הינו בריאה מורכבת, רב הסוד על הנגלה. אני מאמינה ויודעת שיש באדם כוחות נפש שאינו מודע להם. גם בך יש. וגם בך יש תקווה, בתוכך מצוי גם רועי המבריא, הבריא. לעיתים אנחנו כלכך רגילים לדפוס מסויים עד שמאד קשה לשנותו, אך לא בלתי אפשרי! כח החיות והרצון שלנו יכולים להיות מרפאים יותר מכל כדור. גם אני סובלת מדיכאונות שבאים והולכים כך שאני יודעת על מה אתה מדבר. האם אתה הולך לטיפול נפשי? תמיכה כלשהי? האם אתה עובד? ממליצה לך מאד להעזר בכל מה שעשוי לעזור, טיפול תרופתי, פסיכותארפיה קבוצת תמיכה. והמלצה מאד מאד חמה לי אליך- עם כל הקושי- פעילות גופנית אירובית 4-5 פעמים בשבוע אם אפשר מחוץ לבית, ואם אפשר יוגה או התעמלות בנוסף ישפרו את הרגשתך בכל המישורים. לי זה מאד עוזר. תרגיש טוב, מירי

תודה רבה לכם על התמיכה. נורא משמח אותי לדעת שיש אנשים שמבינים אותי. אני ניסיתי כמעט את כל סוגי הכדורים, פשוט אני לא אפרט כי הרשימה תהיה ארוכה נורא. אני מקוה לטוב,למרות שקשה לי להאמין שיהיה טוב. רמת היאוש שלי היא נורא גבוהה.זה כמו דיבוק, לא רוצה לעזוב אותי!!! אומרים שדיכאון חולף, אני עברתי את זה פעם אחת עם שילוב קשה ועמוס בתופעות לוואי וזה היה כ"כ קשה שהפסקתי ומאז החלה התדרדרות והמצב נהיה לא טוב בכלל. אני אשמח לתקשר איתכן באמצעות מייל או מה שנוח לכן.אולי זה יעזור לי להבין דברים טוב יותר. תודה רבה מראש,רועי.

לרועי תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם ולעידוד שבת שלום דר' גיורא הידש

18/04/2007 | 10:50 | מאת: ליאור

ניתן לי תרופה בשם מירו 45 בערב. תוך כמה זמן אני אמור להרגיש את השפעתו?

18/04/2007 | 14:39 | מאת: דור

3-4 שבועות.

לליאור כשישה שבועות עד חודשיים. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום לך דוקטור אחי סובל מזה כ4 שנים ממחלת סכיזופרניה ולאחרונה ביקש ממני שאעזור לא לחזור למקום עבודתו במפעל הוא נכה 100% בביטוח לאומי וגם בקרן הפנסיה מבטחים. השאלה האם ניתן להשיב אותו לעבודה ? אני הסברתי לא שהמחלה היא כרונית ועליו ליטול תרופות לכל חייו ולפעמים עם התקפים כמו שלא לא ברור לי מי יאשר לא את חזרתו לעבודה אשמח אם תכתוב לי את דעתך לגבי חולי סכיזופרניה שאוכל להסביר לא גם את העיניין. חג עצמאות שמח

שלום, ישנם חולי סכיזופרניה רבים העובדים כרגיל או בעבודה מוגנת, עבודה היא ערך חשוב ביותר וחשובה גם להבראה ממחלת הסכיזופרניה. לכן, לא הייתי פוסל את הרצון לעבודה והשאלה היא האם במצב הנוכחי אחיך מסוגל לעבוד? כמובן שיתכן שמדובר בשלבים של חזרה לעבודה, יתכן שיהיה צורך בעבודה מוגנת ורק בשלב האחרון חזרה לעבודה מלאה. אבל העבודה חשובה מאוד לשם ההבראה וצריך לבדוק את היכולת של כל אחד לגבי סוג העבודה. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב, ברצוננו להציג בפניכם את מיל"ם- מרכז יעוץ למשפחות מתמודדים עם בן/ת משפחה נפגע/ת נפש. מיל"ם הוקם על מנת לספק אוזן קשבת והדרכה לבני המשפחה המתמודדים, לעיתים לבדם, עם מצוקות יקיריהם- עם תחושות הכאב, הבדידות, הכעס והתסכול. אתם לא לבד! השירות במיל"ם ניתן בחינם. ניתן לפנות אלינו במס. הטלפון 02-6522147 או באמצעות המייל milamjeru@enosh.org.il נשמח לעמוד לשירותכם

שלום, תודה על האינפורמציה שהיא חשובה. לפי ידיעתי יש את השירות גם בערים אחרות, האם תוכל להוסיף את הטלפונים וכיצד יוצרים קשר? שבת שלום דר' גיורא הידש

22/04/2007 | 09:08 | מאת: מילם

מיל"ם אשדוד 08-8551225 מיל"ם נתניה 09-8335042 מיל"ם חיפה 04-8642644 וכמובן- מיל"ם ירושלים 02-6522147

לאחר חודשים של נטילת לוריואן החלטתי בעצת רופא המשפחה להתחיל משבוע שעבר בנטילת סרוקסט 20 מג 1 ביום. הרופא אמר לי לקחת בשבועיים הראשונים גם 2 לוריואן 1 מג כל יום. החשק המיני לא פחת אך אינני מצליח להגיע לאורגזמה-שמעולם לא קרה לי. אנא עזרתכם הדחופה, האם זה יעבור עם התרגלות הגוף לסרוקסט והפסקת הלוריואן בתום השבועיים שציינתי קודם? תודה רבה מראש. פ

שפיכה מעוקבת זו תופעת לואי של הסרוקסט , יתכן והיא תפחת עם הזמן , תופעות הלואי קורות יותר כ 4שעות מנטילת הכדור כך שאם אתה מקיים יחסים בלילה רצוי לקחת את הכדור בבוקר וכך תפחת תופעת הלואי , במידה ולא חולף תוך כמה שבועות תתיעץ עם הרופא ותשקול להחליף כדור .

שלום רב כל התרופות מסוג SSRI כולל סרוקסט (ולמעשה במיוחד סרוקסט) גורמים לכך. תוכל להתרגל לתופעה במשך הזמן, גם אם היא לא תפחת, או להחליף לתרופה שלא גורמת לכך, כמו טרזודיל או רמרון. בד"כ מדובר בתופעה קבועה אבל הפיכה- כלומר נמשכת לכל אורך הטיפול אך המצב חוזר לקדמותו כאשר מפסיקים עם התרופה. ללא קשר, שים לב שהלוריוון היא תרופה ממכרת ולא מומלץ להרבות בה. בברכה

19/04/2007 | 20:04 | מאת: תומר

עקרונית כל התרופות ממשפחת הSSRI גורמים לכך אבל בסרוקסט ההשפעה הזאת יותר מובהקת. תרופה שפחות גורמת לכך ודומה לסרוקסט היא פבוקסיל. במשך הזמן התופעה נוטה להחלש אך לא להעלם.

לדר' הידש ---אנא בבקשה תעשה לי סדר בכל התשובות הללו וכן כמה זמן כדאי להמתין מתחילת הטיפול שהחל רק לפני שבוע עד שאגיע למסקנה עם הרופא שכדאי לקחת כדור אחר בגלל העיכוב באורגזמה המעיק עלי מאוד? תודה רבה מראש וחג עמצאות שמח. פ.

שלום רב לדעתי לחכות לפחות 6-8 שבועות. זמן זה הכרחי גם כדי לראות אם התרופה עוזרת לך וגם כדי לראות אם תופעת הלוואי נחלשת. אם אחרי זמן זה תחליט שאתה רוצה להחליף אז כדאי לנסות אפקסור=ויפאקס שיש לו השפעה נגד חרדה בדומה לסרוקסט אבל פחות פגיעה במין. פבוקסיל בד"כ לא מומלץ לאנשים בגיל שלך. אמנם הוא פחות פוגע במין אבל יש לו הרבה תופעות לוואי ואינטראקציות שליליות עם תרופות וחומרים שונים. בברכת בריאות וחג עצמאות שמח

18/04/2007 | 07:40 | מאת: יעל

התחלתי לפני 3 ימים בטיפול בלוסטרל 50 מ"ג. העניין הוא שאני לא מרגישה טוב ולא ברור לי אם בגלל הכדורים או בלי קשר, מאחר והתחילו לי כאסי בטן יום לפני תחילת הטיפול, אך למחרת (מיום תחילת הטיפול), אני ממש מרגישה רע: כאבי בטן, תחושה כללית רעה וכו'. אני לא יודעת מה לעשות: להפסיק לבינתיים את הטיפול כדי לבודד את התופעה ולראות אם זה מזה ואם לא לטפל בגורם האמיתי או להמשיך? (הרופא המטפל בחופש) (לקחתי יומיים חצי כדור פעם ביום ואתמול כדור אחד פעם ביום, כאשר המינון הסופי הוא 2 ביום, והיום לא לקחתי.) אם אני מפסיקה ומתחילה שוב בעוד כשבוע, זה נורא?...אני נוטה להפסיק לפחות בשביל השקט הנפשי שלי... תודה מראש

18/04/2007 | 14:38 | מאת: דור

שלום רב אפשר להפסיק לשבוע-שבועיים ואח"כ לחדש את הנטילה. בחידוש הנטילה להתחיל מ-25 מ"ג ליום ולהוסיף כל 4 ימים 25 מ"ג עד שתגיעי למינון הנדרש. רפואה שלמה בברכה, דור.

19/04/2007 | 08:58 | מאת: דו?רו?ן

כדאי גם לקחת את הכדור אחרי הארוחה .

20/04/2007 | 12:03 | מאת: דור

לדורון- אם כבר לקחת אחרי האוכל ולא "ארוחה". לא צריך "ארוחה" בשביל מטרה זאת. וגם זה רק אם יש בחילות. אם אין בחילות אפשר לקחת את התרופה בלי אוכל.

18/04/2007 | 07:00 | מאת: נועה

אני לא יודעת מדוע, אבל כל הזמן אני מחפשת סימוכין ותשובות בפסיכיאטריה. הבעיה שלי שעברתי משבר חריף (פסיכוזה) לפני שנתיים וחצי ומאז, אני מתעוררת בכל בוקר בחרדה ואף בהמשך היום. קראתי כאן אצלך, שעלול להיוצר חרדה כרונית לכל החיים מהסיפור הזה. אני דואגת שאסבול מכך לכל החיים או שלחילופין אני סובלת מהפרעה של פוסט טראומה ממושכת אף היא אולי לכל החייים. אני מתעוררת בבוקר לרגע בתחושה של שלווה וברגע לאחריו המחשבות אוטומטיות מופיעות אצלי, כאילו אני מנסה להקדים את מה שאיננו כבר. התקופה ההיא היתה קשה במיוחד, החוסר אונים שהרגשתי וחוסר השליטה הפחיד אותי. האם אחרי שנתיים וחצי זה כבר נחשב לכרוני, לכל החיים?

19/04/2007 | 09:04 | מאת: דו?רו?ן

הכי טוב זה לא לנסות לאבחן את עצמיך וללכת לטיפול מקצועי אצל פסיכיאטר לאבחון וקבלת טיפול (לא משנה הסיבה לחרדה צריך לטפל בה ולשפר את איכות החיים) כדאי גם לשלב טיפול פסיכולוגי =פסיכוטרפיה .

19/04/2007 | 15:40 | מאת: תמימי

נועה הדברים שלי מזכירים לי שיר שהתעורר לי פתאום, ואני אצטט אותו. לדעתי זה של אריק אינשטיין שוב לא שקט שוב פרוע ובועט מן גיל כזה כל אחד עובר את זה קח עכשיו ספר טוב שם אולי תדע על מה לחשוב אז אולי תפסיק עם העולם לריב אז אולי, תרגיש הרבה יותר יציב... לכולנו משברים. השמות שנותנים להם יכולים להיות מלכודות של חשיבה שלילית. במקרה שלך בטוח שאבחנת עצמך יוצרת את עיקר הבעייה. לו היינו יכולים לנרמל חלק מהסבל שלנו, ולא להאמין לפרוגנוזות כאמת מדעית, היינו הרבה הרבה יותר בריאים נפשית ופיזית... תחזיקי מעמד תמי.

18/04/2007 | 06:54 | מאת: גלית

בבוקר או בערב? תודה

18/04/2007 | 12:48 | מאת: דו?רו?ן

בדרך כלל הכדור הנ"ל נחשב כמעורר לכן כדאי לקחת בבוקר רצוי עם הארוחה.

18/04/2007 | 14:45 | מאת: דור

בבוקר או בצהריים אחרי האוכל.

לגלית מומלץ בבוקר כיוון שהתרופה מעוררת, ומומלץ עם אוכל. ישנם מעטים שהתרופה מרדימה אותם ואז אנחנו ממליצים בערב. שבת שלום דר' גיורא הידש

17/04/2007 | 23:56 | מאת: ירון

שלום, אמי בת 57 התחילה ליטול תרופות מסוג מלודיל, פרפנאן,קלונקס. קשה לה לישון בלילה האם יש אפשרות להוסיף כדור שינה . לתשובתך אודה, ירון.

18/04/2007 | 14:51 | מאת: דור

שלום רב ממה אמא שלך סובלת? מה האבחנה? אפשר להוסיף הרבה דברים אבל קוקטיילים מרובי תרופות לא מומלצים בד"כ. כדי לחסוך תוספת של תרופה נוספת לשינה- ניתן להחליף את המלודיל בתרופה דומה אחרת יותר מרדימה (למשל רמרון או בונסרין), או להחליף את הפרפנן בתרופה דומה אחרת יותר מרדימה (למשל נוזינן או אנטומין). גם הקלונקס בשימוש קבוע וממושך לא מומלץ ורצוי לחשוב על הפסקתו (בהדרגתיות). בברכה

19/04/2007 | 01:14 | מאת: י.ח

ד"ר שלום רב, קודם כל תודה רבה על התשובה. אמי קבלה התקף חרדה ודיכאון עם חולשה ועצבים קשים בגוף מלפני חודשיים וחצי. כיום אמי מאושפזת אשפוז מלא בגהה 5 ימים (פעם ראשונה בחיים). ברשותך רציתי לשאול שתי שאלות: 1) תופעות לוואי בנטילת הכדורים. 2) גורם הסביבתי בתהליך הריפוי. אמי נטלה "סרוקסט" במשך תקופה של 3 שנים עד לפני חצי שנה. מ"סרוקסט" עברה לשימוש ב"זאנקס" במינון של 0.5 מ"ל 4 פעמים ביום במשך חצי שנה רצופה עד לתאריך 15/04/07. יחד עם זאת נטלה תרופה נוספת לשינה "זודום" כדור 1 מעל שנה. הכדורים עשו לה טוב עד שקיבלה את הדיכאון והחרדות.פנינו לד"ר וויזר מ"מ מחלקת תל השומר (באופן פרטי) ונתן לה "ציפראלקס"-חצי כדור במשך חודש עם השתדלות לעליה לכדור אחד. הכדור לא עזר לה במשך החודש ואז ד"ר וויזר רצה להחליף את הכדור ל"אפקסור". אמי שלא יכלה יותר לעמוד בסבל שעבר עליה (בתקופת הציפראלקס שלא עזר לה) אז פנינו לגהה. שם החליפו לה את כל הכדורים ל-מלודיל 12.5 מ"ל פעמיים ביום (התחילה אתמול בערב כלומר עד עכשיו עברו יומיים). "פרפנאן" 8 מ"ל 1 בבוקר 1 בערב. "קלונקס" 2 מ"ל מחולק ל-4 כדורים ביום. מיום ראשון יום האשפוז עד להיום יום רביעי אין הטבה במצבה ואף חמור יותר, מעבר לכך בלילות לא יושנת בכלל. עפ"י דעת הרופאים תופעות הלוואי ואי ההטבה וההקלה שאין לה, נובע משימוש ב"זאנקס" וה"זודום" בעבר. עפ"י טענתם התופעות החמורות שהיא שרויה בו מיום האשפוז עד עכשיו נובע מגמילה על שתי התרופות (ה"זאנקס" וה"זודום") ולא מהתרופות החדשות כנ"ל. האם זה נכון ש-4 ימים של אשפוז וסבל מתמשך נובע מגמילה או לחילופין נובע מהכדורים החדשים. מהו מידת ההשפעה על תהליך הריפוי, כאשר החולה נמצא בסביבה ואווירה גרועה ביותר עם חולים בדרגה חמורה במחלקה פתוחה בבית חולים גהה. לתשובתך אודה, תודה מראש, י.ח

17/04/2007 | 22:14 | מאת: דינה

אני בת 44 נשואה + ילדים גדולים. בשנה האחרונה סובלת ממצב רוח עכור. בעבודתי לחוץ כל הזמן. הזוגיות ממש לא משהו (בעלי מרגיז אותי רוב הזמן והאוירה בבית היא אווירה של שקט מעיק). בנוסף הבריאות שלי אף פעם לא היתה משהו וכמובן שגם עכשיו לא. אני מרגישה מן עייפות מכל החיים, אני אדם מאוד נותן ונמאס לי כבר לתת ולתת ואני מרגישה עייפות ושחיקה קשה. קשה לי לקרוא למצב דיכאון, כי לפני 6 שנים הייתי חולה עם סחרחורות קשות מס' חודשים וכשהתחלתי להחלים - נכנסתי למצב של דיכאון שכלל חוסר תאבון מוחלט, כל העולם היה נראה לי שחור. אז קיבלתי סרוקסט 20 מ"ג ביום, ותוך שבועים שלושה מצב רוחי השתפר עד כדי אופוריה. אחרי ארבעה חודשים של סרוקסט -הפסקתי באופן הדרגתי והייתי בסדר. (היו לי תופעות לוואי של חוסר שינה ועוד). עכשיו אני במצב של חוסר חשק לעשות דברים. למשל חוסר חשק לנגן, חוסר חשק לקרוא, חוסר חשק לעשות ספורט, אם אני צריכה לארח וכד', זה מכניס אותי ללחץ כי לא בא לי לארח. אני מרגישה חוסר אנרגיה שבא בגלל מצב רוח ירוד. התאבון בסדר. הדבר היחיד שבא לי לעשות הוא לצפות בטלויזיה (כמה פאטטי). שאלתי: האם במצב כזה היית ממליץ לקחת 10 מ"ג מכדור מהמשפחה של הסרוקסט (ציפרמיל וכד')? (הכוונה היא לקחת מינון מינימלי שישפר את מצב הרוח שלי). כי התחושה שלי היא תחושה של החמצת זמן יקר, שאין לי חשק לעשות דברים ושאני סתם מבזבזת את זמני בצפיה בטלויזיה. זה מרגיז אותי ואין לי חשק לעשות מעבר לכך. מודה מאוד על תשומת הלב.

לקריאה נוספת והעמקה

לדינה לפי זיכרוני עניתי לך לפני מספר ימים תשובה מלאה, בכל אופן התופעות שאת מתארת עלולות להתאים לדיכאון וכדאי להגיע לרופא לאבחון וטיפול, אכן באמת חבל על הזמן ועדיף להתחיל בטיפול ולא לחכות. כל טוב דר' גיורא הידש

17/04/2007 | 17:43 | מאת: אני

שלום וברכה. אני מקווה שאני שואלת את השאלה בפורום הנכון, פשוט לא ידעתי כ"כ איזה פורום הכי מתאים. רציתי לדעת מספר דברים, אם אפשר, או אפילו להפנות אותי לספרים בנושא, פשוט ממה שחיפשתי באינטרנט, לא מצאתי הרבה. ובכן - 1. מהי בדיוק אלקסיתימיה? 2. איך מזהים אדם שיש לו אלקסיתימיה? 3. האם אלקסיתימיה ניתנת לטיפול וכיצד? והאם בכלל אפשר לשנות אותה? 4. האם ישנה בעיה לאדם הסובל מאלקסיתימיה לתפקד בחיים זוגיים בפרט, ועם משפחה בכלל? 5. האם רק בנים סובלים מאלקסיתימיה או גם בנות? כל מידע נוסף, יתקבל בברכה. וכפי שציינתי קודם - גם אם לא תוכל לענות לי, אשמח אם תפנה אותי לספרות בנושא. תודה רבה רבה. אני.

שלום, מדובר במונח קצת ישן לכן גם קשה למצוא חומר, מדובר בביטוי מועט של הרגש או תחושה רגשית מועטה ויכולת מועטה לביטוי של רגש. כמובן שהדבר תלוי בחומרה של הבעיה, ישנם אנשים עם חומרה קלה וישנם עם חומרה קשה לכן התשובה לרוב שאלותיך אינה חד משמעית ועדיף לשאול על אדם מסויים ובעיותיו. זו אינה אבחנה, אלא סימפטום-תופעהולכן כדאי לבקש מהרופא המטפל/מאבחן אבחנה מדוייקת יותר. לצערי גם אני יכול רק לחפש ברשת ובספרים ואין לי מקורות מהמוכן.. כל טוב דר' גיורא הידש

09/09/2007 | 12:51 | מאת: כרמית ועינת

היי, רציתי לדעת אם יש לך מקורות מידע שתוכל להפנות אותנו אליהם בנוגע לאלקסיתימיה... תודה

17/04/2007 | 12:31 | מאת: אור

שלום אני נוטלת רסיטל לOCD יותר משנה ועליתי במינון מ20 ל40 מ"ג. מאז תחילת נטילת התרופה השמנתי 8 קילו. אני עושה פעילות ספורטיבית ומנסה ללאכול תזונה נכונה אך אינני מצליחה להוריד במשקל. שאלתי היא: האם כל עוד אני נוטלת את התרופה לא אצליח לרדת במשקל? כלומר האם יש טעם בכלל להתאמץ להיכנס למשטר דיאטה או שעצם לקיחת הכדור תשמר אותי במשקל הגבוה? אשמח לתשובה אור

17/04/2007 | 13:57 | מאת: דור

שלום רב אפשר לרדת במשקל אבל את נדרשת לפעילות גופנית יותר אינטנסיבית ויותר מאומצת וגם לדיאטה יותר דרסטית לעומת מישהו שלא לוקח תרופות. כלומר בהחלט אפשר לרדת במשקל אם תתאמצי יותר בנושא. בברכה

לאור תודה לדור, כיוון שהרסיטל גורמת גם לירידה בקצב המטבוליזם לעתים קשה לרדת במשקל, אבל בהחלט כדאי לשמור על דיאטה ולהקפיד על פעילות גופנית כדי שלא תעלי יותר... אם הבעיה חמורה אז כדאי לשקול את החלפת התרופה עם הרופא המטפל. כל טוב דר' גיורא הידש

17/04/2007 | 08:03 | מאת: תמר

אני סובלת מחרדה ודיכאון, ocd והפרעת אישיות גבולית. מטופלת מזה שנה פלוס באנפרניל ורוצה להחליפו עקב תופעות הלוואי שלו. ניסיתי כבר ציפרמיל, פבוקסיל, סרוקסט, פרוזאק, אפקסור שלא עזרו לי במיוחד. הרופאה הציעה לי לקחת ציפרלקס, האם יש הבדל בין הציפרלקס לציפרמיל או שזה אותה תרופה? מה שמפריע לי במיוחד באנפרניל זה תופעת היובש בפה והטעם הרע בפה שלא עוברת, חוץ מזה האנפרניל עוזר לי. מה כדאי לעשות?

17/04/2007 | 13:44 | מאת: דור

שלום רב לבעית היובש בפה מומלץ להשתמש בסוכריות ללא סוכר או מסטיקים ללא סוכר. כתרופה חלופית אפשר לנסות לוסטרל במקום אנפרניל. היא היחידה שעדיין לא ניסית. הציפרלקס זהה (כמעט לחלוטין) לציפרמיל. לא הוכח במחקרים שהוא יעיל ל-OCD, למרות שלעיתים משתמשים בו למטרה זאת. בברכה

לתמר תודה לדור, כל התרופות שהוזכרו הן תרופות הפועלות על הסרוטונין. במקום האנפרניל הייתי חושב על צימבלטה או אפקסור שהן דומות יותר במנגנון הפעולה עם פחות תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש