פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות. לפורום הפעיל - פסיכיאטריה
23630 הודעות
11817 תשובות מומחה
גולשים יקרים: מערכת אתר דוקטורס מודה לד"ר הידש על מסירותו רבת השנים לניהול הפורום, ועושה מאמצים רבים למצוא לו מחליף בהקדם. עמכם הסליחה.
16/03/2007 | 20:29 | מאת: שלמה

שלום, באחרונה התחלתי לקחת זיפרקסה ומיד התחלתי לעלות במשקל. האם יש תרופה להפרעה דו קוטבית מסוג 2 שמדכאת תיאבון?

17/03/2007 | 12:58 | מאת: דור

שלום רב זיפרקסה מיועדת לטיפול בסכיזופרניה או סכיזואפקטיב ואכן היא גורמת לעליה ניכרת במשקל, יש שאומרים שיותר מכל תרופה אנטיפסיכוטית אחרת, כולל הישנות ביותר. אם הבעיה שלך זה "מניה דפרסיה" (או הפרעה דו קוטבית) אז הטיפול הוא בתכשירים מקבוצה אחרת, מהקבוצה של הליתיום. כאשר ניתן להשתמש בדפלפט, טגרטול, למיקטל וטופמקס במקום ליתיום. הטופמקס גורם לירידה במשקל אך ספק אם הוא מספיק יעיל. בברכה

לשלמה תודה לדור אבל גם הזיפרקסה וגם הרספרידל מאושרות ועוזרות בייצוב מאניה דפרסיה, הזיפרקסה עלולה לגרום לעליה במשקל ובדרך כלל אחרי מספר ק"ג ישנה עצירה אבל לא אצל כולם. אם התרופה מתאימה לך הייתי ממליץ להשתדל לשמור על דיאטה ולעקוב שאין עליה רבה מדי במשקל, רק בעליה מעל 6-7 ק"ג יש לשקול את החלפת התרופה. כל טוב דר' גיורא הידש

16/03/2007 | 19:34 | מאת: שיבא

לדור ולהידש שלום- ולכולכם-- אני אחרי כמה חודשים טובים של התקף מאני שלא רצה לעזוב אותי. הרופא הפרטי שלי איזן אותי באמצעות ליתיום ורספרידל. שאלותיי: 1. אין לי דיכאונות רק מאניות, לעיתים המניות שלי מעורבבות בדכאון וכאב, ואף בכי, אבל דיכאון נקי,אין לי. אז איזה מניה דפרסיה זו, כשאין פה דיכאון נקי??? 2. הליתיום גורם לי להיות פחות מאנית. אני מתחילה להפליג במניה, אבל היא נעצרת לי די מהר. זה מעולה. איך זה קורה מבחינה רפואית- ביולוגית? מה יש בליתיום שקוטע לי מאניות באיבן? תודה על הפורום המקסים הזה, ד"ר הידש ולך, דור, תודה על התשובות החכמות שלך- תמיד. אנחנו מאוד אוהבים אותך בפורום. אל תקשיב ל"קולות הרעים" שלפעמים תוקפים אותך. אבל.... גם לטעמי אתה צריך זהירות והסתייגויות בתשובותייך, למרות שאתה איש טוב, עם רצון לעזור. אשמח לתשובותיכם. שיבא. יורד בתל אביב גשם וממטרים.... ואצלכם???

לקריאה נוספת והעמקה
19/03/2007 | 22:57 | מאת:

לשיבא לא שכיח אבל ישנם מצבים של מאניה בלבד (כמו שיש דיכאון בלבד בלי מאניה, אבל מאניה בלבד יותר נדיר), במקרה של מאניה בלבד גם אז ההגדרה היא הפרעה דו-קוטבית. המנגנון של ליטיום מסובך ועדיין לא מספיק ברור. ההסבר הביולוגי חורג מתחום הפורום. כל טוב דר' גיורא הידש

16/03/2007 | 16:22 | מאת: אליה

הדברים בהחלט נכונים לגבי פלוטין שהיא תרופה בטוחה בהריון לפי ידיעותינו. עם זאת קסנקס זה סיפור אחר. לא ממולץ לטול תרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים-קנסנקס, קלונקס, לוריוון, וואבן ואליום בשליש הראשון של ההריון וגם בהמשך... זה ציטוט שלך מאחת התשובות שנתת האים חצי לוריוון ביום פוגע בעובר ואם כן אז מה צריך לעשות

לקריאה נוספת והעמקה
19/03/2007 | 22:55 | מאת:

לאיליה הדברים היו נכונים בעבר, לפני מספר חודשים יצא מחקר שבנזודיאזפינים בטוחים בהריון. ולכן גם הלוריוון. בכל מקרה כדאי להתייעץ ולהתעדכן במכון הטרטולוגי בהדסה. כל טוב דר' גיורא הידש

16/03/2007 | 10:52 | מאת: שי

שלום, אני משתמש ברמוטיב מזה כחודש. החל מהשבת האחרונה, בעקבות חשיפה לשמש, הופיעה כוויה בפנים. בעלת צורה מאוד מוגדרת- כמו פרפר. מלווה בקילוף עור. האם להמשיך להשצמש או להפסיק מיד? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

לשי פריחה בפנים בצורת פרפר עלולה להיות קשורה למצב גופני ובעיה גופנית, אנא גש תחילה לרופא המשפחה. כל טוב דר' גיורא הידש

16/03/2007 | 09:39 | מאת: נועה

מזה כמה חודשים אני חייה עם בחור שסובל ממאניה דפרסיה לאחרונה אני מבחינה בשינויים בהתנהגותו, עייפות מרובה בעיקר שמתי לב שהגדילו לו את מינון התרופות - ליתיום 5 כדורים ביום (2 בוקר, 3 ערב) ו- ziprasidone פעם ביום. אין לי ידע רחב בנושא - אולם האם אין מינון זה גבוה ??? האם הגדלה בכמות הכדורים משמועתה שחלה הדרדרות במצבו. אודה לעזרתך מעט בנושא. חברה מבולבלת.

16/03/2007 | 19:25 | מאת: שיבא

שלום לך נחמדת, יתכן שהעלאת המינון של התרופות פירושו הידרדרות במצבו. אני חולה במניה דפרסיה כבר 10 שנים, ואני מציעה לך לבחון היטב את המשך הקשר עם החבר שלך. כי יש תקופות של ירידה. אני יציבה נפשית בדרך כלל, ולתקופות ממושכות, אבל עכשיו אני אחרי ירידה לתהום , שלקחה לי כמה חודשים, ולשמחתי..... כמה ימים להשתקם..... ואלה ימים של קשים רבים , גיהנום ממש. בעלי מקבל ואוהב אותי איך שאני, הוא רואה בי אדם מאוד מוכשר ומנבא לי גדולות בתחום המקצועי. לכן כנראה,גם משתלם לו להיות בעלי. אבל זו מחלה קשה לפעמים, וצריך לקחת בחשבון את הירידות שיש לפעמים בתיפקוד. את יכולה לכתוב לי למייל הפרטי, אם יש לך שאלות. אני גם חזרתי לטיפול בליתיום והוא מוריד לי מאניות, מהן אני סובלת. עוד שניה אני הולכת לכתוב הודעה בנושא, תראי לחבר שלך אולי הוא ירצה להגיב. כל טוב. שיבא.

19/03/2007 | 22:52 | מאת:

לנועה תודה לשיבא, הרעה או שינוי במצב נקבע לפי איך שהוא מרגיש ואבחנת הרופא, התרופות הן רק תגובה לשינויים במצב הנפשי, יתכן גם שיש שינוי בתרופות לשם התאמה טובה יותר ללא קשר לשנויים במצב הנפשי כל טוב דר' גיורא הידש

מישהו יכול להסביר לי עליהם?

לסוסי אלו מונחים מאוד ישנים שכבר הרבה שנים לא בשימוש, אם תכתוב את השמות בלועזית אוכל לנסות ולעזור כל טוב דר' גיורא הידש

16/03/2007 | 01:27 | מאת: מחפש את האור

שלום לכל האנשים המופלאים כאן,קראתי וכל כך הזדהתי לעומק עם כל הסיפטומים המאפיינים דיכאון (ניתוק מחיי חברה,ירידה בחוסר הביטחון,אי יכולת לשמוח ,לצחוק,לחייך,לא מסוגל להנות ממוזיקה כלל,לא מסוגל לקום בבוקר,הרגשת ריקנות,לא מסוגל להסתכל על עצמי במראה וכד') אי לכך אשמח לקבל את דעתכם/המלצתכם לסוגיה שבה אני נמצא והאם זה לגיטימי שאהיה שרויי בדיכאון נוכח העובדות הנ"ל.. אז ככה בשנתיים האחרונות איבדתי את כל רמת החיים שהגעתי אליה כדלקמן: איבדתי עבודה יקרה לי,בית ואפילו נישואיןלמצב הנ"ל הגעתי מתוך השפעה ישירה כתוצאה ממעשים שלי .אין אני מאשים אף אחד ,רק את עצמי. כיום או יותר נכון לפני כחצי שנה הכל "נחת" עליי כענן שחור ומאז אני מיתרחק ומנתק קשרים עם חבריי בכלל ומחיי חברה בפרט,הגעתי למצב שכל יום בו אני מתעורר אני מרגיש כאילו אני קם לתוך סיוט כאילו אני חי חלום רע שלא נגמר. יש לציין שאני מודע לכך שאני נמצא בקטגוריה מסויימת של דיכאון..אך יחד עם זאת אני כל הזמן אומר לעצמי כי ברגע שאתחיל לעבוד אוכל לבנות את עצמי ואת רמת החיים ובכך הכל יעבור...האם לדעתכם אני אוכל באמת לצאת מהמצב הזה ( במידה וברגע שאמצא עבודה,ונניח שאכן אחזור לחיי שיגרה) כפי שאני מקווה כי רק המחשבה על למצוא עבודה משמחת אותי...או שיש סיבה לדאגה ולרוץ לטיפול לפני שהמצב יחמיר...??..

למחפש את האור אני מאמינה גדולה בכוח של שיגרה וחזרה לעבודה כסוכנים של בריאות נפשית ויציאה ממשברים. מהדכאונות שלי עצמי יצאתי הרבה ובעיקר בזכות התיפקוד. הבריאות הנפשית שלנו מושפעת מיכולתינו לאהוב, לעבוד וליצור. ברגע שיש חסימות בתחומי חיים אלה, בוודאי שיש ירידה באנרגייה, המתבטאת בדיכאון. כל כך קל בעולמינו המערבי ליפול לתוך סיפמטומים של דיכאון. אנשים עסוקים שמוקפים בחברה ובעשייה אינם יכולים להגיע לזה, לדיכאון- פשוט אין זמן... בתקופות מלחמה וצורך עז לתפקד- לא חולים בדיכאון. הדיכאון פורח בזמן של הפסקה, המביאה לריקנות, בדידות וסימפטומים של דיכטון ומצוקה. מאחלת לך שתמצא את האור שלך, במהרה שבת שלום תמי.

הייתי מצרפת לדיעתה של תמי המתוקה ,עוד מילה- ראיה עמוקה על למה אתה בדיכאון? מה הסיבות? מתי זה מגיע? למה זה תוקע? ראיה פסיכואנליטית יותר, נראית לי גם לעניין בבואך לנסות ולתת פתרון ארוך טווח. אני , כאדם תבוני שמחפשת תמיד משמעויות והסברים, לא הייתי מוותרת כל כך מהר על בחינה מדוקדקת יותר של ההיסטוריה שלך, מציאת דפוסים ונושאים שגורמים לך להיתקע, ולנסות לחשוב עליהם בצורה נוספת ומעמיקה שלך שיבא

למחפש שלום! נראה כי בשלב ראשון יש סיבה טובה ללכת לטיפול, אולי לשיחות. שאלת על לגיטימציה לדיכאון הזה, תראה, אתה מתאר מצב משברי שאין אדם שעובר אותו חלק וקל. כל אחד יגיב למצב של אובדן מקום עבודה, ופרידה או גירושין, בדכאון ברמה זו או אחרת. ודאי שרמת חיים שיורדת עקב אובדן העבודה תחזק את אותו יאוש וניתוק מהסביבה. התגובה היא כמעט נורמאלית.... יחד עם זאת מדוע להוסיף על הסבל? למה להתבוסס בבוץ לבד אם ניתן להעזר? הדיכאון עצמו מוריד את איכות החיים.אמנם ניתן ללמוד ממנו הרבה, הוא מורה רציני ביותר... רק שצריך להסתכל לו בעיניים. האם אתה הינך רמת החיים שלך? האם אתה הינך העבודה אשר איבדת? הנישואין שלך הינם אתה? משברים כאלה יכולים לעורר לשאלות והתבוננות עצמית. מתוך מודעות וכאב יש אפשרות לצמיחה רוחנית ומציאת הגרעין הפנימי שלך שלא תלוי בחיצוני. זהו אתגר רציני, ויחד עם זאת מאד עוזר לשוחח עם מטפל/ת איכותי ואמפאטי. מקווה שתמצא את הכח לצמוח. מירי 2

15/03/2007 | 23:40 | מאת: אור

יש לי אח אוטיסט בן 14 וחצי שלוקח רספירדל כבר הרבה שנים. עד לפני חצי שנה הוא היה במינון של חצי כדור ביום (פעמיים רבע כדור, בוקר וערב) ועכשיו בעקבות התקפי אלימות הוא עלה לארבעה כדורים (כדור אחד ארבע פעמים ביום, במעקב של פסיכיאטרית). השאלה שלי היא בשביל מה באמת הרספירדל ומה התופעות לוואי שלו? כי אותו אני לא כל כך יכול לשאול. תודה רבה

16/03/2007 | 00:54 | מאת: דור

שלום רב אצל ילדים הריספרדל ניתן עפ"י רוב לטיפול בהפרעות התנהגות חמורות- אימפולסיביות, אגרסיביות. כלומר הכדור לא מטפל בבעיה הבסיסית של PDD אלא רק בתופעות ההתנהגותיות הנלוות כמו תוקפנות. אצל ילדים ניתן לעלות עד 3 מ"ג ליום. אצל מבוגרים עד 6 מ"ג ליום. ארבע כדורים ליום הוא מינון מאד גבוה לילד בן 14. תופעות לוואי כוללות עייפות, השמנה, תנועות לא רצוניות, קשיון שרירים, צמיחת שדיים אצל בנים ועוד. בברכה

16/03/2007 | 19:49 | מאת: שיבא

היי, תוסיף לרשימה של דור, גם תחושה של רובוטיות תחושה שיצקו לך מלט למוח הקלה זמנית בקשיון התנועות עייפות דור, צודק.

15/03/2007 | 21:57 | מאת: מישהי

למרות שהפסיכולוגית והפסיכיאטר שלי אומרים שתרופות ישנו את חיי לטובה,בעיקבות הOCD,ושהן הכרחיות עבורי,עדיין יש לי פחד גדול מהם,שאיני יודעת איך לגבור עליו? פחד הן ממה שקרה לי בעבר עקב התרופות ופחד בעיקר מהשמנה,כיוון שבחודשיים-שלושה האחרונים הורדתי במשקל ואיני רוצה להעלותו שוב,וזה מפחיד אותי מאוד. מה לעשות - לדעתך? האם התרופות כ"כ הכרחיות להקלת הסבל ב-OCD ? למה טיפול התנהגותי-קוגנטיבי לבד,אינו מספיק? בתודה מראש, מישהי

16/03/2007 | 12:50 | מאת: דור

שלום רב 1. חולים ב-OCD לעיתים מתנגדים לטיפול תרופתי כי משמעות הדבר וויתור על שליטה. כביכול במקום שהשליטה תהיה אצלך היא עוברת לכדורים. הרצון להיות כל הזמן בשליטה זה חלק מה-OCD. 2. התרופה המומלצת נגד OCD היא פרוזק. פרוזק גורם לירידה במשקל. נדיר שפרוזק יגרום לעליה במשקל. 3. התרופות אינן חובה אם את מסוגלת לעמוד בדרישות של טיפול התנהגותי-קוגנטיבי (CBT) אינטנסיבי ומותאם ל-OCD מבחינת החשיפה לחרדה ועמידה במטלות. מדובר בטיפול קשה ואינטנסיבי ועוד יותר קשה אם את בלי תרופות. לעיתים יש צורך להחליף מטפל בשביל שהטיפול יהיה יותר יעיל. לכן- אם ה-CBT הנוכחי לא מספיק יעיל אז נותר להוסיף תרופות או להחליף מטפל, כמובן מישהו שהוא מומחה בתחום ואין הרבה כאלה. 4. באופן כללי ועפ"י הספרות המקצועית, שילוב של תרופות עם CBT הוא הטיפול המלא ונותן את התוצאות הכי טובות מאשר כ"א מהם בנפרד. בברכה

17/03/2007 | 17:37 | מאת: מישהי

דור שלום, יש אמת בדברייך לגבי הרצון להיול בשליטה בOCD ,למרות שאיני יודעת עד כמה זה נכון לגבי הטיפול התרופתי-לפחות לגביי-שאצלי יש סוגיות נוספות-חוץ משליטה-'שעומדות על הפרק'. לגבי 'פרוזק' - בחיים לא אסכים ליטול תרופה זו,במיוחד אחרי ששמעתי,קראתי וראיתי תוכניות טלויזיה - את כל תופעות-הלוואי המסוכנות מאוד שתרופה זו יכולה לגרום,חוץ מזה שהפסיכיאטר שלי דווקא חושב כעת על תרופה אחרת - "אנאפראניל". ודרך-אגב הייתי בטיפול אצל מומחה בתחום זה,מטפל מעולה,אך מסיבות מסויימות (כספיות בעיקר,אך לא רק) נאלצתי להפסיק את הטיפול,וכעת התחלתי טיפול אחר(זול יותר)-מאותו סוג,גם עם מטפלת נהדרת,אך היא בעד הטיפול התרופתי.{המטפל הקודם היה נגד טיפול תרופתי}.

15/03/2007 | 21:52 | מאת: ליאור

שלום לדר הירש ולדור ולבאי הפורום חלק1 אני בן 23 עברתי לפני כמעט שנה התקף מאני פסיכוטי הראשון שלי שנמשך חצי שנה ונגמר באשפוז,האבחנה שניתנה לי היא היא סכיזו אפקטיב.במשך החצי שנה שהיתה לי את המחלה לא ידעתי שאני אפילו חולהמאחר וזה היה התקף ראשון שהתחיל בהיפומאניה לא מזיקה והדרדר למאניה אם אפקט פסיכוטי וסוג של שגעון גדלות מאחר וכל החיים הייתי בשולי החברה סבלתי מחרדה חברתית בלבד ובעקבות טיפול אנטי דכאוני ההיפומאניה התחילה וכך כל התחיל. לאחר האשפוז לקחתי פסיכאטר שהבהיר לי מה היה לי ,עד לפני שפגשתי אותו גם אחרי האשפוז חשבתי שהיפומאניה זה מצב אידאלי..כיום אני יודע שזה מצב חולני שאסור שהוא יחזור בעקבות כך ,כיום על מנת שהוא לא יחזור אני לוקח טיפול אנטי דכאוני ,אנטי פסיכוטי ובנוסף כדור מייצב, בשלב האחרון של המאניה היו לי בעקבותיה התקף אלים לא על אנשים על חפצים...ובנוסף זה התבטא בנהיגה שלי ,לא פגעתי באף אחד אבל היו מספר תאונות בלי נפגעים כמובן,בעקבות כך נשלל רשיוני לשנה עם בדיקה כעבור שנה אצל פסיכאטר מטעם המדינה,כיום מצבי יציב שאלתי היא האם כעבור שנה אם עדיין המצב יהייה יציב יוחזר לי רשיוני או שידחה לעוד שנה.מאחר שהיו לי כמה תאונות שוב בלי נפגעיםבנפש או פצועים. וחלק 2.. כיום אני גר זמנית אצל אחותי הגדולה אין לי אפשרות לגור אצל הורי, מצבה הכלכלי לא טוב היא גרושה+ילדה אני רוצה לעזוב ואין לי כרגע יכולת ,אגב הוכרתי כנכה ב 100% בביטוח לאומי ובקרוב אני יעבוד בעבודה שיקומית עם שכר נמוך, בנתיים זה בירוקרטיה של ביטוחלאומי וזה לוקח זמן.הקיצבה היא 2150 והיא לא מספיקה להשכרת דירה ושאר התשלומים,אני גר מאז ומתמיד בקריות ואני לא רוצה לעזוב את האזור הזה, יש לי אלטרנטיבה גם ברמת גן מאחר ויש לי חברים שעברו לשם.שאלתי היא האם מישהו מכיר הוסטל באזור זה ותוכלו להמליץ לי עליו מאחר שאני לא מכיר אף הוסטל בארץ.ואם לא אז תוכלו להפנות אותי לפורום ששם יוכלו לתת לי את המידע הזה.כי גם כאלה אני לא מכיר(פורומים). בנוסף יש לי שאלה לגבי הוסטלים ..האם גם שם אני צריך לשלם שכר דירה ומה לגבי תשלומים חשמל מיסים מים וכל השאר...ומה זה בעצם הוסטל יש שותפים או לבד? חלק 3 תודה לכל תשומת הלב ועל תשובתכם:)ליאור

16/03/2007 | 12:24 | מאת: תמימי

ליאור היקר יש כאן בדוקטורס פורום נוסף- פורום שיקום לנפגעי נפש, שם תוכל בוודאי לקבל אינפורמציה יותר מדוייקת על הוסטלים. מה שאני יכולה להגיד לך זה שכדי לקבל הוסטל אתה צריך להיות זכאי לסל שיקום. היות ואתה מוכר כבר בביטוח לאומי כנכה נפשית זה לא צריך להוות בעייה מיוחדת, אבל אתה צריך ללכת למרפאה ציבורית ולהיות מוכר שם לצורך מילוי הטפסים ושיבוץ בהוסטל מתאים. רמת ההוסטל נקבעת על פי תיפקודך- אנשים עם יכולות גבוהות יכולים לגור בדירה עם שותפים ולנהל חיים כמעט לגמרי עצמאיים, במצבי תפקוד פחות גבוהים אתה גר עם מדריך צמוד יותר. כך אני יודעת, אבל בטח שתקבל אינפורמציה יותר מדוייקת מאנשי מקצוע שעוסקים ישירות בשיקום. תרגיש טוב שבת שלום תמי.

16/03/2007 | 19:41 | מאת: שיבא

AKUO KL שלום לך, תמי אומרת נכון, שיקום זה עסק של עובדים סוציאלים בלשכות רווחה. לך ללישכה הקרובה לביתך. ואל תוותר על הזכויות שלך. אתה יכול גם לברר פרטים בביטוח לאומי. *6050 כוכבית, שישים, חמישים- זה מספר הטלפון של בטוח לאומי.

17/03/2007 | 00:11 | מאת: א.ט.

ליאור חמוד! ובכן יש הוסטלים רבים בארץ וגם בקריות באינטרנט תרשום כתובת או רשימת הוסטלים בקריות או באזור חיפה מה שאתה רוצה. כמו כן ניתן לרשום באינטרנט בגוגל אנוש או העצמה או קולות או זכויות מופיע הטלפון שלהם ותשאל שם על הוסטלים באזור שלך. אכן תגש לעובדת סוציאלית במרפאה הפסיכיאטרית שבה אתה מקבל את הטיפול ותאמר לה שאתה רוצה לחיות בהוסטל ושהיא תבצע את כל התהליך, מלוי טפסים, וראיון עם מישהי ממשרד הבריאות שתגיע במיוחד לדבר איתך במרפאה הפסיכיאטרית, תבקש גם שיסדרו לך עבודה במפעל מוגן שבו עובדים אנשים באותה מחלה שלך והבוסים יודעים ומתייחסים יפה מאוד לעובדים. תספר להן היכן אתה גר ואיפה. שכר דירה יעלה לך 1000 ש"ח כולל חשמל מים ארנונה ואוכל וכביסות בקצור הכל. אתה תגור עם עוד חברים ותבשלו יחד יש מכונת כביסה ומייבש בדירה ויש מדריכים ועובדת סוציאלית ופעילות חברתית. אתה תקבל בהוסטל מצעים שמיכות הכל סוג א' ארון וכוננית שולחן וכסאות במצב מעולה. יש תורנות שטיפה של הדירה בין כל החברים שגרים יחד וזה עובד יפה. אני מאחלת לך בהצלחה רבה!

18/03/2007 | 18:36 | מאת:

לליאור תודה למשיבים ואכן חשוב מאוד שתקבל אינפורמציה מלאה ותתחיל לאסוף אותה. הייתי ממליץ שתפנה ללישכת הרווחה של הקיריה בה אתה נמצא, תדבר איתם על כך שתתחיל בהליכים לקבלת "סל שיקום". הם יכולים לעזור גם במציאת דירה-הוסטל וגם בשיקום תעסוקתי. בנוסף, תוכל לפנות לסניף עמותת "אנוש" בקרית ים ולהתחיל משם בקבלת אינפורמציה. ל"אנוש" יש סניפים בפריסה ארצית וגם הרבה הוסטלים, כך שהם בודאי יעזרו לך. כל טוב דר' גיורא הידש

15/03/2007 | 21:43 | מאת: טלי

שלום דר' הידש, אני נוטלת 15 מ"ג ציפראלקס ליום בגלל התקפי חרדה לאחר לידה שבה בלוטת התריס הייתה בתת פעילות עם ערך של 52! הרגשתי זוועה ולא הבנתי מה קורה איתי. כעת הבלוטה מאוזנת אך עדיין לא השתחררתי מהחרדה. אני במצב בריאותי לא טוב בגלל חולשה עייפות כי ירדתי 40 קילו בגלל שאני לא יכולה לאכול כמעט כלום כי תגובת הגוף אקוטית. אני מטופלת אצל נטורופטית בשיטת IPEC כדי לשקם את הגוף והיא נתנה לי תוספי מזון שחסרים לי. ויטמין K, ברזל עדין, חומצה פולית 800, אומגה 3, חומצות אמינו קומפלט - האם יש בעיה לקחת זאת עם הציפראלקס? ובכלל ציפראלקס עם תוסםי מזון? מה הנסיון שיש לך בנושא? בברכה, טלי

18/03/2007 | 18:31 | מאת:

לטלי איני מומחה לתוספי מזון אבל אין שום אזהרה עם הציפרלקס וסביר להניח שזה בסדר. בנוסף לויטמינים שאת לוקחת חשוב לבדוק וליטול אם יש צורך ויטמין B12 כל טוב דר' גיורא הידש

15/03/2007 | 20:30 | מאת: דני

ד"ר הירש שלום. רציתי לדעת האם ואילו תופעות לוואי ישנם בירידה מריספרדל מלבד הישנות הסיבה שמלחתחילה אני נוטל את התרופה. אני נוטל 2 מילגרם ביום...כאשר הייתי בפסיכוזה קלה ויחסית נשלטת לאחר שימוש בסמים יחד עם נוגדי דיכאון. כיום הפסקתי את השימוש בסמים...ותחושת האין תחושה שמסבה לי התרופה מציקה לי מאוד. אודה להתייחסותך

לקריאה נוספת והעמקה
18/03/2007 | 18:28 | מאת:

לדני אין תופעות לוואי בהפסקת טיפול עם רספרידל. בכל אופן אם יש צורך ברספרידל ויש תופעות לוואי אפשר לשקול את החלפתה לתרופה אחרת מאותה המשפחחה שתתאים לך יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

18/03/2007 | 19:51 | מאת: דני

בתוך כמה זמן "מתנקה" התרופה מהגוף? והאם יכול להיות שאני חש בתסמיני גמילה כגון לחץ בראש?

15/03/2007 | 20:26 | מאת: שירה

אושפזתי במשך 3 שבועות בבי"ח פסיכיאטרי מזרע ב15.4.2006 הומלץ ע" רופאים ממזרע לשתות את כדורי הזיפרקסה שנה שלמה ועוד מעט התאריך קרב אך הפסיכאטרית שלי טוענת שלא נכון וצריך להמשיך אני מבחינתיח סובלת מלקיחת הכדור קשה לי להתרכז וללמוד ואני מתה להפסיק אותו הפסיכאטרית מוכנה לעשות ניסוי של הפסקה אך טוענת שמהר מאוד נחזור לכדור מה עליי לעישות? אני נואשת .

17/03/2007 | 20:46 | מאת: אימא של

לדעתי תמשיכי עם הכדורים.הקביעה של שנה היא מינימלית,אבל הרבה פעמים זה לוקח יותר זמן,ובסך הכל זה מאד אינדוידואלי.עדיף להמשיך לאורך זמן עם המינון המינימלי הדרוש ,מאשר להפסיק ואז אחרי זמן מה לחזור למינון גבוה.למען שיקומך ,לשמירה על כמה שיותר חיים נורמליים ורגועים שיאפשרו לך עשייה והתקדמות,תמשיכי בינתיים לקחת.לאט לאט תרדי במינון ואולי תגיעי להפסקת התרופה.זה כמובן תלוי במה שיש לך ומה היא האבחנה.

18/03/2007 | 18:26 | מאת:

לשירה תודה לאימה של.., ההמלצה של הפסיכיאטרים במזרע נתנה לפני כשנה, הפסיכיאטרית שלך מכירה אותך כיום ולכן דעתה חשובה. יחד עם זאת את רוצה להיות בטוחה שאת באמת צריכה את התרופה לפרק זמן נוסף ובשאלה כל כך חשובה אפשר להתייעץ עם רופא בכיר נוסף ואז או שהוא ימליץ להפסיק או שתהיי משוכנעת בנחיצות הטיפול. כמובן שאם לזיפרקסה ישנן תופעות לוואי שמפריעות לך אפשר לשקול את החלפתה לתרופה אחרת מאותה המשפחה שתעשה את ההשפעה החיובית ללא תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

15/03/2007 | 19:16 | מאת: נעה

שלום, אני מעוניינת לתרום כליה (הדבר חוקי וייעשה בחו"ל), זו נראית לי זכות גדולה לתת כזאת מתנה לאדם חולה - אני לא מעוניינת בתמורה לתרומה. ההורים שלי חושבים שאני משוגעת ומבקשים שאדבר עם פסיכיאטר ש"יאשר" את העניין. אני בת 23, כך שאני לא ממש זקוקה לברכתם ובכל זאת, הייתי שמחה להרגיע אותם. מישהו יכול להמליץ על פסיכיאטר (רצוי ממכבי) עם שיכול לתמוך ולהזדהות עם אלטרואיזם ולא יראה ברצון לתרומה סוג של פגיעה עצמית או סימן לפסיכופתולוגיה? תודה.

15/03/2007 | 18:16 | מאת: גון

ציטוט: "לא כל הסובלים מדיכאון לוקים בכאב נפשי ולא כל הסובלים מכאב נפשי לוקים בדיכאון. " "האדם מכיר את התנהלות הכאב, מה קורה מתי, מה עוזר לו ומה לא עוזר לו, ממה צריך להיזהר". מאת לימור טבת 5/6/2004 " "מחקר חדש מגלה שלא דיכאון אלא כאב נפשי הוא הגורם מספר אחת להתאבדות. כאב נפשי, המאופיין בין השאר ברגשות שליליים עזים ובלתי נשלטים, עלול להוביל להתאבדות יותר מאשר דיכאון. גם לסובלים מדיכאון יש מחשבות אובדניות, אבל הן פחות מובילות למעשים. כך עולה ממחקרים שעשו פרופ' ישראל אור-בך, פסיכולוג קליני מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, ועמיתו פרופ' מריו מיקולינסר. השניים חיברו שאלון המזהה מהו "כאב נפשי". לדברי אור-בך, לא כל הסובלים מדיכאון לוקים בכאב נפשי ולא כל הסובלים מכאב נפשי לוקים בדיכאון. מחקרים הראו שיש חפיפה בשיעור של כ-40% בין השניים. לדברי אור-בך, המטרה בהגדרה נפרדת לכאב נפשי היא לנסות למצוא דרך להקל את הכאב ולמנוע התאבדות. "הטפטוף האפור של האימה שחילחלה מן הדיכאון קיבל אופי של כאב גופני, אלא שאין זה כאב שאפשר להגדיר אותו (...) יהיה זה יותר מדויק לומר כי הייאוש, בגלל תעלול מרושע כלשהו שהנפש מעוללת למוח, הולך ונהיה דומה למצוקה השטנית הקיימת בעת הימצאות במאסר בחדר מחומם באופן מוגזם (...) הואיל ואין מפלט מן הסגר המחניק הזה, הקורבן מתחיל לחשוב ללא הרף על חידלון". כך מתאר ויליאם סטיירון, בספרו "חשיכה נראית" (בעברית, הוצאת פרוזה, 1996), את הכאב שהוא כינה "הייאוש שמעבר לייאוש". לדברי אור-בך, תיאורו של סטיירון בספר הוא למעשה תיאור של כאב נפשי, ועל בסיסו הורכב השאלון לזיהוי כאב כזה. "דיכאון היא מחלה של אובדן ושיבוש החיוניות, שמתבטאת באובדן האנרגיה", אומר אור-בך. "לפעמים מדובר בעוררות יתר ולפעמים בתת עוררות. הפגיעה בחיוניות מתבטאת באובדן התיאבון או תיאבון יתר, אובדן משקל או עלייה דרסטית במשקל, וחוסר יכולת ליהנות". מאפיינים נוספים לדיכאון: מצב רוח ירוד ועצבות, הפרעות שינה, תחושת חוסר ערך עצמי, מוטיווציה ירודה, אטיות בדיבור ובחשיבה, חוסר שקט ועצבנות, עלייה או ירידה קיצונית בתשוקה המינית, אובדן עניין בעבודה ובחברה, קושי בריכוז ובלבול בחשיבה. לכאב נפשי יש תסמינים השונים ברובם מאלה של דיכאון. לדברי אור-בך, מדובר בשינוי פנימי שלילי, שמתלווים לו רגשות שליליים עזים מאוד ובלתי נשלטים, המשנים את חוויית העצמי. תשעה מאפיינים עיקריים יש לכאב הנפשי: תחושת אובדן שליטה, תחושה כי הכאב אינו הפיך ולא ישתנה לעולם, הצפה רגשית, חוסר יכולת לאהבה עצמית עם תחושת נטישה ודחייה, זרות וניכור פנימי, קיפאון רגשי, בלבול וקשיים בחשיבה, ריחוק חברתי (רצון להיות לבד) וריקנות. לדבריו, בעבר פסיכולוגים תיארו תחושות של כאב נפשי אבל לא הגדירו אותן. אור-בך אומר כי סטיירון מתאר בספרו ייאוש שאין ממנו מוצא - תחושה כאילו יש בפנים ישות רעה המצמיתה את התקווה. לדברי אור-בך, שיא הכאב הנפשי הוא מעין חוויה של טירוף, אך אין זה בהכרח אובדן שפיות אלא יותר תחושה שהאדם מתפרק ומאבד את השליטה על חייו. "יש אנשים הסובלים מכאב נפשי נורא ללא דיכאון במובן הקליני. הם מתפקדים ומראים חיוניות. אי אפשר לראות את זה עליהם, ואז יום אחד הם מתאבדים וסביבתם נותרת בהלם", אומר אור-בך. השאלון המודד כאב נפשי שפיתחו אור-בך ומיקולינסר הורכב על בסיס שאלות שהוצגו ל-513 נשאלים. השאלון פורסם לראשונה לפני כשנה במגזין "behaviour Suicide AND life threatening" היוצא לאור בארה"ב. לאחר הרכבת השאלון ביצעו שני החוקרים מחקר בהשתתפות 35 אנשים שניסו להתאבד בעבר, 30 הסובלים מדיכאון ומאושפזים בבתי חולים, ו-30 אנשים בריאים. כל תשעת המאפיינים העיקריים של כאב נפשי נמדדו בכל הקבוצות לפי סולם מ-1 עד 5. בשאלה על "תחושת אובדן שליטה על העולם הפנימי", בעלי נטיות התאבדותיות הגיעו לממוצע של 3.43, הממוצע לדיכאוניים היה 2.33, ואילו ממוצע הבריאים היה 1.89. בשאלה על "תחושת ריקנות", בעלי נטיות התאבדותיות הגיעו לממוצע של 2.78, הממוצע של הדיכאוניים היה 1.6 ואילו הממוצע של הבריאים היה 1.3. גם בשאלה על "תחושת ייאוש שאינו הפיך" הממוצע של בעלי נטיות התאבדותיות היה 3.86, הממוצע של הדיכאוניים היה 2.68, ושל הבריאים 2.42. יש כמה שיטות לטפל בכאב נפשי ובאובדנות, אומר פרופ' אור-בך. שיטה אחת, השיטה הקוגניטיווית-הביהוויוריסטית, מכוונת להפריד בין מרכיבי החוויה הקשה - למשל, מחשבות שליליות מסוימות המלוות את הרגשות הקשים. מנסים להפריד בין מחשבה לרגש. עם זאת, כשאדם מצוי בשיא הכאב הנפשי לא ניתן לטפל בו בדרך זו; רק לאחר שהוקל לו אפשר ללמד אותו להתמודד עם הקושי העלול לבוא בעתיד. לדברי אור-בך, הוא מטפל בשיטה קלינית יותר, היורדת לעומק הכאב. המטרה היא לחוות את הכאב עד תום, להבין מהיכן התחיל ומה היתה מטרתו במקור. עצם הנגיעה בעומק הכאב משנה את ארגון הנפש, הוא מסביר. "האדם מכיר את התנהלות הכאב, מה קורה מתי, מה עוזר לו ומה לא עוזר לו, ממה צריך להיזהר". לאנשים בעלי נטיות אובדניות יש להציע גם תרופות. " " http://www.bambili.com/bambili_news/katava_main.asp?news_id=6886&sivug_id=5

17/03/2007 | 13:57 | מאת: נעמה

שלום דוקטור - וכמובן כל הקוראים, מה דעתך על ההבחנה הזאת בין דכאון לבין כאב נפשי? אתה מכיר עוד מחקרים כאלה? על פניו נראה לי הפרדה קצת מלאכותית. אני אשמח לדעת מה אתה חושב. תודה נעמה

18/03/2007 | 18:23 | מאת:

שלום, כמובן שיש צורך לקרוא את כל המחקר ולבדוק האם באמת האבחנה של "כאב נפשי" היא מוגדרת מספיק. יש לנו קושי באבחון של סכנה אובדנית ואם ימצא כלי נוסף שיכול להעיד על סכנה אובדנית ממשית-כאב נפשי אז המחקר עשוי להיות חשוב מאוד. אני חושב שבחוש כולנו יכולים להבין מהו "כאב נפשי" אבל השאלה האם אפשר גם לכמת (מלשון כמות), למחקר? הידש

למידה מהנה לך חמוד

15/03/2007 | 16:00 | מאת: שרון

האם יש הסבר איך יתכן שאדם מצליחן,אוהב חברה פתאום נכנס למצב שלא רוצה חברה,מאבד את מקום העבודה ,מאבד את שמחת החיים והכי חשוב ביטחון,לא רואה אופק בחיים!!! הלכתי לטיפול פיסכולוגי בתחילה קיבלתי רמואוטיב שלא ממש עזר וכרגע נוטל ציפרלקס שגם לו אין השפעה מיוחדת , מיואש לא יודע מה לעשות? בבקשה עזרה!!!

15/03/2007 | 18:32 | מאת: גון

אחד ההסברים הידועים הוא, כי חסר סרטונין (המיוצר במוח) עלול לגרום גם לדכאון וניתן לטיפול: ניתן לקרוא על כך בכתובת זו: http://www.ipec.co.il/ipec/articles.asp?cat=13&aid=122 {}

18/03/2007 | 18:18 | מאת:

לשרון תודה לגון, כמובן שישנן מספר אפשרויות של אבחנה, אבל כפי שנכתב דיכאון למשל עלול לגרום למצב כזה, לעתים יש דיכאון מסיבה חיצונית וישנו גורם לדיכאון ולפעמים הדיכאון מופיע גם ללא שום סיבה חיצונית. כל טוב דר' גיורא הידש

15/03/2007 | 12:02 | מאת: שגב

היי, מה שלומך?התגעגעתי והחלטתי לראות אם אתה עדיין נימצא פה ואכן כן.כל הכבוד על העזרה שאתה נותן כבר שנים ברציפות-אתה ענק! לא יודעת אם אתה זוכר אבל תמיד קיטרתי על מקום העבודה הלחוץ ועל הנסיעות התכופות לחו"ל-אז לפני חודש ביקשתי לעזוב וכיום אני בבית לאחר 15 שנים של עבודה קשה,לחוצה והמון שעות של מחוץ לבית.כיום אני נהנית מהילדים,מהבעל ומתכוונת לנוח מספר חודשים ואז לחפש שוב עבודה. אני כותבת לך כי לפני שנה בערך כשסיפרתי לרופאת המשפחה שלי שיודעת על כל התקופה שלאחר הלידה-שאני חושבת לעזוב את מקום העבודה,היא פתחה זוג עיניים ואמרה "אם כך כדאי שתהיי במעקב כי יש סיכוי שתחזרי למצב בו היית ונטלת כדורים".אני לא מפסיקה לחשוב על מה שאמרה ותוהה האם בגלל שהייתי בסרט הרע הזה יש לי סיכוי גבוה יותר מאדם שלא היה שם-כן לחזור לשם.אני די פוחדת ממה שאמרה וכל פעם שקצת רע לי אני בטוחה שאני בדרך לשם. למה התכוונה והאם נכון הדבר?כי נכון להיום אני כבר חודש בבית ואני נהנית מכל רגע. אני יודעת וגם לקחתי בחשבון שחיפוש עבודה היום הוא לא מצב פשוט ויש מצב שאשב תקופה בבית.אך יחד עם זאת יש לי הרגשה שאני אמצא מהר בגלל התכונות החיוביות והידע והניסיון שרכשתי. אז מה עושים עם מה שאמרה הרופא? תודה מראש שגב

15/03/2007 | 22:37 | מאת:

לשגב יופי לשמוע ממך ויופי שהחלטת לשפר את איכות חייך ולשנות מקום עבודה. כל הכבוד!! מבחינתי את כמו כל אחד אחר, אין מה לפחד מחרדות או כל בעיה אחרת כי את כמו כל אחד אחר. את החרדות של הרופאה שתשמור לעצמה ועדיף היה שלא הייתה אומרת את מה שאמרה. לכן עדיף שאת שתשימי את הדברים שלה בצד ותמשיכי לעשות בביטחון את מה שטוב ונכון לך. יש דברים שעדיף לא לשמוע הידש

16/03/2007 | 11:13 | מאת: שגב

לדר' הידש, תודה רבה רבה ואני מאוד שמחה לשמוע ממך.כמו תמיד מחזק את ידיי ונותן לי המון כח להמשיך.אני מודה לאל שיש לי ולכל האחרים פה בפורום אדם חם,לבבי ואיש מקצוע מדהים. תודה ושבת שלום, שגב

15/03/2007 | 10:21 | מאת: א.ג

אני למעשה נראת "נורמאלית " לחלוטין יש לי בעל, 2 בנות, בית ,עבודה טובה, משפחה נחמדה .אבל יש משהוא אחד שאני לא יכולה להשיג וזה לא משהוא חומרי כמו עוד כסף או עבודה אחרת או טיפולים קוסמטים אלא פשוט עוד י ל ד בן קטן וחמוד. וזה מטריף אותי אני עצבנית המון, מקנא מאוד , אני נראת ממש בדיכאון .העיניין הזה "מעסיק "אותי כל היום . האם אני צרכה ללכת לטיפול כדי להשתחרר מזה ? למי פונים ?

לקריאה נוספת והעמקה
16/03/2007 | 01:02 | מאת:

לא.ג. לא הבנתי מדוע לא יכול להיות עוד ילד, אבל אני מאחל לך שיהיה ותמיד עשויות להיות הפתעות, הרופאים אינם יודעים הכל. פעם הלכו לטיפול נפשי רק כאשר כבר לא הייתה ברירה והמצב היה ממש גרוע. כיום רבים פונים לטיפול גם כאשר ישנה מצוקה וישנו כאב ורוצים להקל על הכאב ולשפר את איכות החיים. כך שהתשובה לשאלתך היא יחסית ואת צריכה להחליט מה מתאים לך ומתי. אפשר לפנות לפסיכיאטר בקופת החולים לאבחון, או למרפאת בריאות הנפש באזור מגוריך או בבית החולים הכללי הקרוב כל טוב דר' גיורא הידש

16/03/2007 | 19:45 | מאת: שיבא

אם את רוצה עוד ילד, תכיניסי את בעלך למיטה ותעשי עוד ילד. ואם יש לך קשיים גניקולוגים- לכי לרופא נשים, ולא לפסיכיאטר או פסיכו'. רוצה? תעשי. כל טוב לך, שיבא. רק תחשבי אם יש לך מספיק כסף לגדל עוד ילד. אני כשלעצמי די רוצה לאמץ את הילד השלישי שלי. בינתיים יש לי תינוקת ואני בטח אכנס להריון עוד מעט לעוד תינוק. באשר לאימוץ- אני כבר מתלבטת כי תלוי אם יהיה לי כסף לאמץ ילד מארגנטינה , אם יהיה לי כוח נפשי וכלכלי לגדל עוד ילד. כל טוב לך , שיבא

אני רואה שלכל השאלות אין כאן מענה עי' מנהל הפורום, כיצד בכל זאת אנשים מקבלים תשובות למצוקות , שאלות שלהם, אני לא מבינה?תוכלו להסביר לי ולענות על קושיה זאת .תודה .

כן, אני אשמח מאוד לענות לך. תשובות לשאלות מדר' הידש ניתנות אחת ליום או לכל המאוחר אחת ליומיים. נדמה לי שזו תדירות גבוהה מאוד, אם לא הגבוהה ביותר בדוקטורס. הפורום עמוס מאוד בפניות וכפי שאת בוודאי מתארת לעצמך זו אינה התעסוקה היחידה של מנהל הפורום ,ויחד עם זה הוא משיב באריכות, במקצועיות ובאנושיות לכל שאלה. שאלת היכן בכל זאת אנשים מקבלים תשובות למצוקות? אז אם מדובר במקרה חירום, מן הסתם בחדר המיון. אם מדובר על מקרה לא דחוף, כזה שמצדיק פנייה לאינטרנט, אז כאן, לכל המאוחר כעבור יומיים. נראה לי שזה מספק והגיוני ביותר, לא? דנה

שלום רב תוכלי לראות לבד שד"ר הידש מתייחס לשאלות ולתשובות שמתפרסמות בד"כ תוך 72 שעות ממועד הפרסום שלהן. אם את רוצה לשפר את המצב- תציעי להנהלת האתר להוסיף לפורום פסיכיאטרים נוספים שיסכימו גם הם להשתתף כאן בניהול הפורום. אגב, אף אחד לא מפסיד או מרוויח מניהול הפורום, מלבד הנהלת האתר שמרוויחה מהפרסומות. בברכה

תודה למשיבים הידש

אתה אומר אף אחד לא מפסיד מניהול הפורום וגם לא מרוויח. הפסד יכול להיות למשל אם אתה תגיב תגובות אשר נחשבות הרבה פחות טובות מתגובות יותר טובות ובכך אתה להיצפות על ידי פסיכיאטרים אחרים למשל שיראו מה צריך לשפר בך ואולי יקבלו עליך רושם שלילי. רווח יכול להיות למשל אם מישהו יראה שאתה מנהל את הפורום ואז יחליט שיכול להיות שאם אתה מנהל פורום פסיכיאטריה אז יש סיכוי גדול יותר שאתה פסיכיאטר "טוב" יותר ולכן יכול להיות שאם אתה מקבל לקוחות באופן פרטי למשל אז שאתה תרוויח מזה. בנוסף בפורומים לפסיכולוגיה הרבה פעמים הפסיכולוגים ממליצים על אחרים ולכן הם אולי יכולים לצבור יותר "כוח". מה דעתך?

דור היקר אתה לא רוקח או רופא? למה שאתה לא תנהל את הפורום הזה עם הידש? אתה מוכשר. ומאיפה אתה יודע כל כך הרבה על איך מתנהלים פה העניינים? למה זה כל כך מעסיק אותך האירגונים האלה? אתה הכי מוכשר שיש. תציע להידש שיקח אותך כעוזר. שיבושקה.

15/03/2007 | 07:52 | מאת: ענבל

בשנים האחרונות הייתי מטופלת בסרוקסט. אחרי תקופת הטבה הפסקתי לחלוטין (בעצת הפסיכיאטרית כמובן) את הכדורים. לאחר חצי שנה בלי...התחלתי להרגיש שוב לא טוב והתחלתי לקבל רסיטל. יש לציין שאני לוקחת רק שבוע חצי כדור 10 מ"ג, ומרגישה רע יותר. קמה בבוקר עם דפיקות לב ומועקה. (תופעה שהכרתי בעבר). היתכן רגרסיה "נקודתית" אשר תחלוף עם התרגלות לכדור? אני פוחדת שמא הכדור לא מתאים לי... תודה!!

16/03/2007 | 00:56 | מאת:

לענבל הרסיטל עדיין לא התחיל להשפיע, צריך לעלות במינון ולחכות עוד קצת כדי להעריך את המצב. כל טוב דר' גיורא הידש

15/03/2007 | 02:58 | מאת: אלדר

שלום יש לי שני שאלות1.אם אני לוקח תרופות נגד חרדות ואובססיות האם זה יכול לגרום לזה שיקחו לי את הרישיון נהיגה או שאני סתם פרנואיד?2.האם תרופות נגד חרדות ואובססיות עוזרות.....או שההפך הם יכולות לפגוע ולהרוס לי את החיים ואולי אפילו לשגע אותי?

16/03/2007 | 00:55 | מאת:

לאלדר בדרך כלל תרופות עוזרות ולא מזיקות למרות שתמיד יש יוצאים מהכלל, אבל נותנים טיפול ותרופות כדי לשפר את המצב. רישיון הנהיגה נקבע לפי הבעיה הנפשית (או הגופנית) ולא לפי הטיפול, אדם שסובל מבעיה ואינו מטפל בה אז רישיונו בסכנה. כל טוב דר' גיורא הידש

15/03/2007 | 00:04 | מאת: צריכה עזרה

המליצו לי על פסיכיאטר באיזור חיפה ד"ר אוסלנדר אך אינני יודעת מה שמו הפרטי ואני לא מצליחה למצוא אותו. מישהו מכיר? שמע עליו? יודע איך ניתן להשיג אותו או מה שמו הפרטי?

נדמה לי ששמו ד"ר יוסף אוסלנדר כתובתו רחוב הספורט 14 חיפה טלפון 048360256 הקליניקה נקראת פסיכותרפיה ויעוץ בע"מ

הטלפון החדש של ד"ר אוסלנדר הוא 04-8242623

14/03/2007 | 23:03 | מאת: עליזה

שלום דקטור,אני לוקחת כשלוש וחצי שנים כדור ציפראלקס 10מג'עד 20מג' ביום עם השפעה טובה.לאחרונה חשתי עייפות ורצון לישון אחרי לקיחת כדור זה ,גם במינון נמוך של 5-10מג' ליום התופעה לא פחתה. אם לקחתי את הכדור אני זקוקה לשינה, [בדיקות גופניות יצאו תקינות],שאלתי : האם עם הזמן[לאחר 3 שנים ויותר]פוחתת/משתנה השפעת התרופה ,איך זה משפיע על הגוף.?אני מרגישה בדכ'טוב אבל מאוד חוששת להיות ללא התרופה. האם ישנה תרופה אחרת במקום הציפרלקס ,שגם יקרה נורא.תודה לתשובתך היקרה לבריאותי.

16/03/2007 | 00:53 | מאת:

לעליזה אכן אין תופעות חדשות וחידושים עם הציפרלקס אחרי שלוש שנים, כך שהדברים נראים מעט לא מתאימים. הציפרלקס היא אחת משש תרופות מאותה הקבוצה, כך שבהחלט ישנן תרופות דומות מאוד שעשויות להחליף את הציפרלקס. כל טוב דר' גיורא הידש

14/03/2007 | 22:37 | מאת: אמא

שלום רב, אני מבינה שהרופא לא מטפל בתרופות טבעיות אבל בכל זאת רציתי לדעת אם הרופא או מישהו אחר שמע על הצמח רודיולה שהוא טוב נגד דיכאון וכפיתיות. בתודה מראש

15/03/2007 | 14:39 | מאת: ליאור

אני ניסיתי אותה מספר פעמים - את הפורמולה של סולגאר - ואני אגיד לך ככה: אין ספק שהצמח עובד... כלומר הוא עושה שינוי... להגיד בדיוק מה הוא עושה ולמי הוא מיועד אני לא יודע... לי הוא נתן המון אנרגיה שהתבטאה בעצבנות יתר, היפר-אקטיביות וגג 3 שעות שינה בלילה בנוסף הוא חיזק את הפעילות הקוגנטיבית שלי כי הוא עשה אותי עירני יותר - אז אין ספק שהוא מעורר ויכול לעשות טוב לאנשים בדיכאון שצריך להתעורר קצת. - אבל עד כאן מהידע הלא מוסמך שלי

17/03/2007 | 17:24 | מאת: תודה רבה ליאור

14/03/2007 | 21:36 | מאת: יריב

גיורא שלום אני בחור נשוי בן 28 בעבר סבלתי מחרדות וטופלתי 4 שנים אצל פסיכולגית .בעקבות המלחמה ועוד משבר בנשואים חזרתי לטיפול לאחר נתק של שנתים ,החרדות חזרו והחלטתי שהפעם אני לא מוותר והולך גם על טיפול תרופתי ,הסברתי לפסיכיאטר שיש לי חרדות ויש ימים שאני מרגיש מציון ויש ימים שאני לא חש בטוב אמרתי לי לו גם שאני לא רוצה תרופות כגון לוסטרל וציפרלקס כי בעבר ניסתי את הלוסטרל שגרמה לי לאי אורגזמה ולא המשכתי בה .הוא אמר לי שהוא נותן לי פרפנאן 4מג למשך חודש כדי להוריד לי את "הנדנדה" של מצבי הרוח קראתי אינפרמציה על התרופה וממש נבהלתי רשום שם שתרופה היא לטיפול בסכיזופרניה והקאות בשיחה אצל הפסיכולגית שלי היא אמרה לי שב100 אחוז אני לא סובל ממצב פסיכוטי או סכיזופרניה נכנסתי יותר מדי לזה ויש סיפטומם ששאני חושב שודמים למצב שלי שאלתי היא האם הפסיכולגית שלי מאבחחנת אותי נכון ??האם אני סובל ממצב פסיכוטי כי אני ממש חרד לגבי זה אגב לא יצא לי לדבר עם הפסיכיאטר מאחר שהוא לא בארץ

לקריאה נוספת והעמקה
16/03/2007 | 00:52 | מאת:

ליריב אני חושב שזו הפעם השניה שאתה שואל את השאלה וכבר קיבלת תשובות. אם אני טועה תתקן אותי כל טוב דר' גיורא הידש

מה היה קורה אם לא היו פסיכולוגים? מה היה קורה לדעתכם אם לא היו פסיכולוגים בעולם? האם במידה מסויימת האוכלוסיה עצמה היתה מנסה לעזור? זאת אומרת לעזור לאנשים ש"צריכים" "עזרה". כיוון מחשבה אחד שיכול לעלות הוא שאוכלוסיה במצב הזה היתה נשחבת פחות איכותית מהפסיכולוגים, אבל האם אתם מצליחים לחשוב שאולי דווקא להפך? אולי דווקא אם לא היו פסיכולוגים אז ה"עזרה לאנשים" הייתה דווקא יותר "איכותית"?

שלום רב שאלתך פילוסופית אבל אענה לך. כמובן שאם לא היו פסיכולוגים אז למקצועות הסמוכים להם היתה יותר פרנסה, כמו פסיכיאטרים ועובדים סוציאלים. ישנן מדינות בעולם שבהן אין כמעט פסיכולוגים ולא ראיתי שישנה בהן בעיה מיוחדת. הפסיכולוגיה הקלינית היא בסה"כ מותרות ואין הכרח שיהיו פסיכולוגים. בעידן הפרוזק הפסיכולוג נהפך למיותר עבור רוב האנשים שזקוקים לסיוע נפשי. רק לשם המחשה- הפסיכואנליזה נעלמה לחלוטין מהמפה בשנים האחרונות ושום דבר לא קרה. בברכה

15/03/2007 | 16:06 | מאת: תמימי

אולי החיים אפילו היו יותר פשוטים ללא הפסיכולוגים... היינו הולכים לרב לקבל עצות, או למגדת העתידות, או סתם לשתות מרק עוף אצל אמא... ואם היינו קצת נכנסים למצב של בילבול או מצוקה, אולי חבר טוב היה מחבק אותנו ומחבר אותנו חזרה לחיים? אלא שנהיינו נורא מודרניים. לכל בעייה יש שם מתוחכם. לכל צרה שלב התפתחותי ולקות אורגנית או אחרת... ותרופות על כל צעד ושעל. דור הפרוזק והפקה פקה... אולי היינו יותר עוזרים לזולת, אם היינו מתייחסים לכל אדם כאדם ולא כ"מקרה פסיכיאטרי" כזה או אחר. מצד שני, יש גם צדדים חיוביים במקצוע. לפעמים אנחנו אפילו מצליחים לעזור לאנשים... אז שאלה מעניינת, והתשובה היא עניין של נקודת ראות. ערב טוב תמי.

14/03/2007 | 20:02 | מאת: נימרוד

ד"ר שלום בן 40 חרדות על רקע בריאות לפני כשמונה חודשים על פי המלצתך ולאחר שלא הצלחתי בכוחות עצמי קיבלתי את הצעתך ותחלתי טיפול עם ציפרלקס 10 מ"ג ליום לאחר ארבעה חודשים כשהרגשתי ממש ממש טוב התחלתי תהליך גמילה לאחר חודש הרגשתי מאוד לא טוב וחזרתי למינון הרגיל 10 מ"ג לאחר חודש התאזנתי ללא חרדות היום ארבעה חודשים עם טיפול יש לי תחושה שכאליו אני לא ממש מאוזן כפי שהיה בסט הקודם כאילו משהו חסר וקיימת חרדה ממש מעטה אני זוכר שבהתחלה כאילו הדברים היו עוברים לידי והיום לא אני מתוח מעט וגם חרד מעט מהי המלצתך מה עלי לעשות לתשובתך אודה

16/03/2007 | 00:49 | מאת:

לנימרוד אני שמח שאתה מרגיש טוב יותר וגם אם לא הכל 100% אין ספק שאתה במקום הרבה יותר טוב. כל הכבוד לך. מה שברור שהפסקת את הטיפול מוקדם מדי, אם מפסיקים את הטיפול בזמן אז התופעות לא חוזרות. כך שחשוב שתהיה במעקב של פסיכיאטר ותקשיב לדבריו. כאשר ישנו שפור לא מלא אז ההתלבטות גדולה, אפשר לחכות, אפשר לעלות במינון בחצי כדור ואפשר גם לחשוב על החלפה, אבל התשובה לכל אחד היא אישית וקשה לענות לשאלה פרטית לפי מכתב קצר. כל טוב דר' גיורא הידש

14/03/2007 | 17:26 | מאת: רינה

שלום, מזה שנתיים וקצת אני סובלת מדכאונות,אומנם מתפקדת איך שהוא בעבודה אך זה בערך הכל. אין לי שימחת חיים אין לי מוטיבציה ושאאפות אני לא יוצאת כמעט ומאוד פסימית וחסרת ביטחון והכי חשוב יש לי בולמוסים נוראיים ונהייתי שמנה(עליתי כ 18 קילו). וכל התכונות האלה היו זרות לי עד לפני שנתיים. בעקבות המצבי רוח שלי גם חבר שלי עזב אותי ועכשיו עוד יותר רע לי, חזרתי הבייתה אני רבה עם המשפחה.. מאוד ממורמרת יש לי מחשבות אובדניות, אתמול הלכתי לצוק ליד הים ורציתי למות אך אני פוחדת מזה.. כשזה רק התחיל פניתי לעזרה לרופאת משפחה שהפנתה אותי למרפאה ציבורית לבריאות הנפש..שם אחרי ועדה משפילה ניקבעו לי שיחות עם פסיכולוגית בשילוב כדורים טופמקס ודיאטנית מטפלת בהפרעות אכילה... הפגישות הרבה פעמים לא התקיימו(שירות ציבורי אלא מה) הייתי מחכה שבוע ואז מתאכזבת שלא התקיימה הפגישה שחיכיתי לה... ובסוף הפסקתי וויתרתי אחרי חודשיים.. ככה עברו שנתיים אפורות שבהם "התרגלתי " ולאחרונה המצב מתחיל שוב להחמיר.. אני ממש רוצה עזרה לא רוצה יותר לחיות ככה ,אבל לא יודעת איפה לשלם 350 שקל לפסיכולוג פרטי למפגש אין לי.. ולחזור למרפאה הציבורת אני לא רוצה... האם יש דרך אחרת לקבל טיפול מסובסד??? שמעתי שמתחילים גם בקופות חולים? איך עושים זאת? האם הם יכולים לתת גם טיפול תרופתי?? סליחה ש היה ארוך ותודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

לרינה כן, אפשר לנסות ולהחליף מרפאה, ישנם מרפאות ברה"ן בקופות החולים וגם אולי בבית חולים אחר באזור מגוריך. תלוי היכן את גרה. אבל נראה שחשוב שתהיי בטיפול למרות הקשיים. כל טוב דר' גיורא הידש

14/03/2007 | 17:10 | מאת: אספרנסה

שלום! התחלתי קשר חדש עם בחור שהתוודה בפניי כי פעם בשבוע הוא נפגש עם פסכיאטר מסיבות שטרם מרגיש נוח לשתף אותי בהן. כמו כן, אמר כי הוא מקבל טיפול תרופתי ובקטע של הומור הוא אף פלט כי הוא מקבל טיפול בחשמל. השאלה שלי היא האם אני צריכה לחשוש מכך? מה מעיד הטיפול עצמו על המצב הנפשי של אותו אדם?

16/03/2007 | 00:42 | מאת:

לאספרנסה טיפול בחשמל מעיד על דיכאון אבל יתכן שהדברים נאמרו בהומור. אני חושב שעדיף לראות את האדם ולא לעשות הכללות. כל טוב דר' גיורא הידש

14/03/2007 | 14:52 | מאת: אלמונית

היי שלום, יש לי אחות בת 42 אשר נמצאת כ-5 שנים בדיכאון שלא חולף היא נוטלת כדורים ונמצאת בטיפול פסיכולוגי, לפני כשנה לערך ניסתה להתאבד ואושפזה במחלקה הפסיכאטרית בתל- השומר אך לא היתתה מוכנה להישאר לאחר שאינה הייתה חייבת משום שלא הוגדרה כמסוכנת לעצמה עוד. לצערי הרב החודש ניסתה שוב וגם אז אושפזה במחלקה הפסכיאטרית שם שהתה מס' ימים אך גם לםלא הצלחה. היא משוחררת מהמחלקה כבר למעלה משבוע ימים, אך עדיין שוהה בדיכאון. אנחנו האחיות כבר לא יודעות מה ניתן לעשות מבחינת הביה"ח היא לא מסוכנת אך אני יודעת שאין ברצונה להמשיך לחיות, היא כל הזמן בוכה, נעזרת בכדורי שינה בכדי להירדם, עובדת לסירוגין, ולא מסוגלת לנהל אורח חיים תקיןלמעלה מ-5 שנים. כל השיחות עם הפסיכולוגית שאיתה לא עוזרות, הכדורים התרופתיים האלו לא מועילים בדבר, איך ניתן למנוע שניסיון כזה לא יחזור על עצמו, איך ניתן להשיב את שמחת החיים. אין יום שלא עובר עליה כרע, היא לא מסתכלת על התמונה כברורב, אפילו שיש תק' שזה נראה שזה מסתדר זו רק אשליה. מעבר לבעיה הזו יש לכך סיבות נוספות אחותי גרושה מזה שלוש שנים אם ל- 2 בנות אשר המשמורת על הילדים היא משותפת. יש לה בעיה נוספת של הימורים, היא נוטה לאבד את עצמה בהתמכרות הזו אשר לטענתה מוציאה אותה מהדיכאון ולאחר מכן שוקעת בו שוב. מה לעשות??.?אנא מכם תסייעו לי

15/03/2007 | 08:36 | מאת: אלמונית

אנא מכם אני מחכה לעצה

לא לאבד תקווה! אמנם- להיות בתוך דכאון קליני קשה כמו שתיארת לגבי אחותך- הוא מצב בו הנפש נמצאת כמו בתוך מלכודת עמוקה. בסבל הזה, הנפש סובבת בתוך חלל ריק מאחיזה, (וגירושין יכולים להחמיר את התחושה של בדידות גדולה וחוסר ערך עצמי) הנפש מחפשת דבר-מה להיאחז בו כדי לצאת "משם" אך תחושת האין-מוצא שולטת "באכזריות" וכדי לקטוע את הסבל הנורא הזה נוצר הדחף להתאבד. (בהתמכרות להימורים, יש "הצלחות קטנות" שכנראה נותנות לאחותכם תחושה רגעית של קורת רוח ומישחק של תקווה, אולי בגלל זה היא מוצאת שם הסחת דעת ממצבה) תפקידם של פסיכולוג/'ת הוא לזהות מה הן המחשבות וההרגשות בנפשה שגורמות לה לחוש כי בשום כיוון אין לה מוצא מן "המלכודת", ולהגיע או לגלות בשיחות איתה מהו הדבר שהכי חשוב לה בחיים, משהו שעבורו ממשיכים לחיות, לתפקד, לעשות, ולקבל מכך סיפוק ותחושת חיוניות. ייתכן וצריך למצוא לה פסיכולוג/'ת אחר/ת שתגיעה איתה אל מקום האחיזה. מכיוון שהיא אמא, האמהות היא מקום אחיזה מרכזי. יש תקווה: יש צורך בחיזוק תקיף של ההכרה והמחשבה אצלה שבנותיה זקוקות לה, והתאבדות היא פגיעה בהן ובכל מי שדואג ואוהב אותה, כמוכן. דבר נוסף הוא- להיות במחיצתה כדי שלא תשקע בתוך עצמה עם מחשבות האובדן, לדבר איתה כמה שיותר (לא משנה על מה, הדו-שיח מוציא את המחשבה מקפאונה ומחזיר אותה אל "העולם") להוציא אותה מן הבית לטיול או בילוי וכדו', ולא להשאיר אותה לבדה. {}

15/03/2007 | 15:08 | מאת: דור

שלום רב בשביל לתת יעוץ מקצועי צריך לראות את התיק הרפואי שלה מהמחלקה. מה האבחנות, התרופות, מידת שיתוף הפעולה וכו'. בד"כ אחרי אישפוז ממליצים על טיפול מרפאתי שבו החולה מגיע פעם בשבוע למרפאה לשיחה עם פסיכיאטר. כדאי לפנות לפסיכיאטר המטפל בה במרפאה עם שאלה זאת. מה שבטוח שהבעיה שלה מורכבת מדי בשביל פסיכולוג וצריך פסיכיאטר שינהל את הטיפול בה. תזכרי גם שהסיכוי להחלמה תלוי גם בה- מידת המוטיבציה שלה להחלים ולהשתקם. בברכה

16/03/2007 | 00:37 | מאת:

שלום, תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם, אם בכל זאת המצב מחמיר ומאוד קשה הייתי חושב שוב על אשפוז בתל-השומר ומנסה לשכנע אותה להשאר, אפשר לשקול גם אשפוז יום. כל טוב דר' גיורא הידש

14/03/2007 | 14:21 | מאת: בונבוניירה

הבן קיבל טיפול תרופתי...כי אובחן כסכיזופרן לעולם לא שתה כדורים..וכל היום רק בוכה..הוא בן 22 כדור בשם מרוניל ו- כדור נוסף פרפנאן.. איך אני יכולה להתמודד עם בכי של בן? איך?האם זה יקל עליו קצת?

לקריאה נוספת והעמקה
16/03/2007 | 00:35 | מאת:

שלום, לא צריך להתמודד עם הבכי של הבן, צריך להיות אתו ולהכיל אותו ואת הבכי, זה לא קל להיות במצב כזה בגילו ואפשר להבין את הבכי, אבל חשוב להיות אתו, אולי לצאת איתו לטיולים, לעשות ספורט, לשחק במשחקי שולחן, וכל דבר שהוא מוכן לעשות ביחד אתך או עם אביו. עם הזמן גם התרופות ישפיעו ומצב הרוח ישתפר. כל טוב דר' גיורא הידש

טוב?? אני לא מכיר שום פסיכיאטר

ליוני רופא המשפחה יכול להפנות אותך, או לקופת חולים או למרפאה הפסיכיאטרית של בית החולים הכללי הקרוב אליך. כל טוב דר' גיורא הידש

14/03/2007 | 12:44 | מאת: טוטו

הבן בן 26 וחצי החל לחשוב ולשמוע דברים מוזרים לפני 5 חודשים . מצבו היה קשה מאוד, חוסר שינה, ומחשבות שליליות. מאחר שהוא נגד תרופות מגיל ילדות , מסרב לקבל כל טיפול אפילו תרופות להרגעה טבעיות. למרות שפנינו לפסיכאטר והציע טיפול תרופתי . אחרי שקרא תופעות הלוואי מסרב בכל תוקף. הוא מאמין בעצמו שהמצב יחלוף ובכוחות האמונה שלו. היום מצבו משתפר . האם יש סיכוי שיחזור כמו שהיה בזכות התמיכה והאהבה שהוא מקבל בבית???? הסיבה שהפסיק ללמוד מאחר שהתגייס במלחמת הלבנון ה 2 והפסיד חומר נכשל, וכל התחושות שלו החלו .אני כישלון, וכו'...

14/03/2007 | 14:43 | מאת: גון

כוח נפשי (במיוחד כוח התודעה)יכול להפתיע בחוזקו ולנצח גם מצב נפשי קשה, אם לא מדובר במחלת נפש שניתן להתמודד איתה רק באמצעות כדורים. וכמובן- אין כמו תמיכה ואהבה לחזק תמיד. קורה שכתוצאה מסיבות שגרמו ללחצים נפשיים, מגיעים למצב הקשה של נפילה לתוך אפיזודה פסיכוטית (מחשבות-שווא ועוד) חד פעמית. לצערי התנסיתי בחוויה שכזו, כתוצאה מלחץ נפשי רב (מסיבות קונקרטיות וברורות) שבשיאו לא ישנתי רצוף כ48 שעות ללא אכילה,רק כמויות רבות של קפה וניקוטין. הגרוע לא פחות מכך היה האיבחון הרשלני שקבע שעלי ליטול כדורי הלידול למשך שנה(!), בטענה שהפסיכוזה תחזור. למזלי, אחרי כחודש של סיוט תחת התרופה, התעקשתי על הפסקת ההלידול, בהבטחה לרופאה ולסובבים (הדואגים) שאם הפסיכוזה תחזור אקח את התרופה. כמו שידעתי בתוכי, הפסיכוזה לא חזרה, אבל אחרי חוויית ההלידול לקיתי בדכאון קליני. אני חושבת שאם בנכם מתעקש על כוחו, ייתכן והוא מרגיש שביכולתו לנסות להתמודד עם מצבו בכוח המחשבה והתודעה, תחושת "השליטה במצב" היא כשלעצמה מבריאה ומחזקת מאד. תפקידם של התומכים סביבו הוא להאמין בכוחו, (גם אם תהליך ההתאוששות לוקח זמן) ובמקביל (כמובן) להיווכח שאמנם השליטה קיימת ושאין סימפטומים של פסיכוזה. {}

14/03/2007 | 15:21 | מאת: דור

שלום רב לא מאמין שמחלתו של בנכם תעבור מעצמה. האם מדובר בסכיזופרניה? לעיתים צריך לחכות דווקא שמצבו ידרדר עוד יותר ואז ניתן להוציא הוראה של אישפוז כפוי. אפשרות אחרת- לדרוש ממנו להגיע לאישפוז מרצון לצורך איבחון וכתנאי שלכם להמשך מתן התמיכה שאתם נותנים לו כיום. לסיכום, רצוי שהתמיכה שלכם בילד תהיה מותנית בנכונות שלו להגיע לאיבחון ולקבל על עצמו טיפול פסיכיאטרי. בברכה

14/03/2007 | 20:23 | מאת: אמא רחוקה

שלום לך אתם אומרים שמצבו השתפר , במה בדיוק , הוא הפסיק לשמוע קולות ,הוא חוזר לאט לאט לתפקוד רגיל. הלואי שזה באמת משתפר, אבל אני מציעה יד על הדופק ,לפעמים שקט מעיד על סערה האם הוא הולך לטיפול פסיכולוגי? אם כן תתיעצו עם המטפל. אני האופן אישי לא לוקחת אפילו כדור לכאב ראש ,וכך גידלתי את ילדי, אבל הבת שלי כן לוקחת כדורים ששיפרו את מצבה פלאים, וגם היא טענה שחינכתי לא לקחת כדורים. ואיך אמרו חזל לכל כלל יוצא מן הכלל!!! בכל אופן תשמרו עליו ,מנסיוני המר, שקט הוא חשוד .

16/03/2007 | 00:26 | מאת:

לטוטו תודה למשיבים ואמנם האפשרות להבראה מלאה קיימת אבל היא לא גבוהה, הייתי ממליץ על טיפול פסיכולוגי ואולי הפסיכולוג יכול גם לקדם אותו וגם להסביר את הטיפול התרופתי. כל טוב דר' גיורא הידש

14/03/2007 | 11:57 | מאת: שיבא

שלום רב לכולכם מה שלומכם? אני על גל מאני כבר כמה חודשים, הלכתי לרופא שלי , והוא די הצליח לאזן אותי בעזרת ליתיום, הכדור הישן שלי.... הענין הוא שהוא אמר לי לקחת גם רספירדל, לקחתי וזה שיחרר אותי מקיפאון בתנועות. האם כשגל מאניות אכזרי נשבר, בא, או יכול לבוא קיפאון תנועות כזה? ואיך מתמודדים עם זה שאין לי יכולת להתחבר לצטים, מיילים ישנים בתיבה הישנה, ותחושה שהטבעת סוגרת אותי.... התרחקות של אנשים , שרואים שאני קצת טרלללה .... אשמח לתגובות תודה שיבא.

14/03/2007 | 23:09 | מאת: אמא רחוקה

שיבא אני לא אוהבת ריספרדיאל ,לא אחרי מאניה , וזה לא שיש לי איזו הוכחה רפואית לזה, אבל הבת שלי קיבלה ריספרדירל אחרי מאניה, וזה כמעט נגמר באסון . זה אומנם הוריד את המאניה , אבל הביא דיכאון מהסרטים. אומנם זה מקרה יחיד ואישי אבל את מתארת את מה שהיא הרגישה שמרי על עצמך

14/03/2007 | 23:26 | מאת: אמא רחוקה

לשיבא לחצתי על שליחת ההודעה ובדיוק הבת שלי עלתה ל msn ת וסיפרתי מה כתבתי והיא החזירה I think it doesnt let you think בנוגע לריספרדיאל (היא לא כותבת בעברית ולא גרה בארץ מכאן נובע נוסח התשובה)

14/03/2007 | 11:14 | מאת: לאה

פעם כתבת שאחרי 5 שנים הסיכון להשנות התקף של סכיזופרניה / מאניה פוחת מאוד. ברצוני לנסות להפסיק כדורים. אם אני חליתי בסכיזופרניה לפני 5 שנים והמאניה הופיעה בשנתיים האחרונות - האם לפיכך היית ממליץ לי (אני לוקחת זיפרקסה 5 מ"ג ודפלפט 500 מ"ג פעמיים ביום) להוריד את הזיפרקסה עכשיו ועם הדפלפט לחכות עוד 3 שנים ואז להוריד? כמובן שאעשה זאת בתאום עם הפסיכיאטר, אבל אני רוצה לדעת גם מה גישתך. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה
16/03/2007 | 00:23 | מאת:

ללאה הזמנים חשובים אבל גם המצב המשפחתי/חברתי/תעסוקתי וכל גורם אשר עלול לגרום למתח ודיכאון. כמובן שאת השנים סופרים מההתקף המאני האחרון אצלך. אחרי שנתיים אפשר לשקול בחיוב הפסקה של אחת מהתרופות המייצבות ולהמשיך ולהשאר עם תרופה מייצבת אחת. כמובן שכפי שכתבת בהוראת הפסיכיאטר המכיר אותך. כל טוב דר' גיורא הידש

14/03/2007 | 09:10 | מאת: ל.

שלום. אני לא מסוגלת לכמת דברים, לא מסוגלת לתפוס כמות מסוימת של מספרים, ולכן אני בזבזנית. כשאין לי כסף אני מסוגלת להמשיך לגהץ,כי נראה לי שזה אפשרי, אין לי "תקרה נפשית". אני לא מסוגלת לתפוס כשיש משהו שצריך לעשות, אני חושבת "לא יקרה כלום אם אני אעשה אותו אחר כך" ותמיד "מפסידה", או שאם אני צריכה להגיע למקום כלשהו, אבל יוצאת רק כשאני צריכה להיות שם ותמיד מאחרת כי אני לא מסוגלת לתפוס זמן ויוצא לי "שם רע". אני לא מגיעה לעבודות כי נדמה לי שלא יקרה כלום... אני לא מסוגלת לתפוס שיש אנשים עם רגשות,וצרכים משלהם. אני לא מרגישה את מה שהם מרגישים, אני לא רגישה לסבלם של אחרים, לא כואב לי כשאמור לכאוב לי. כשחברה טובה מספרת לי משהו שאמור להיות כואב, אני לא מרגישה אותו. כשכואב למישהו קרוב, אני לא מסוגלת להרגיש אותו, או לתת כתף. אני לוחצת ולוחצת ולוחצת בכל מיני נקודות כדי לראות מה יקרה. אני כן יכולה לבכות, אבל כשאני מתאמצת, כשאני יודעת שאם לא אבכה אז איזה מן בנאדם אני? כשאני מחבקת מישהו שאני אוהבת, אני חושבת, אני לא מרגישה כלום. מרגישה כאילו אני מחבקת בובה. כשאני מתנשקת עם מישהו, זה סתמי, זה לא אמיתי. אני לא שם בכלל. כשאני שוכבת עם מישהו... כשאומרים לי שאוהבים אותי, זה לא נראה לי אמיתי. מי יכול בכלל לאהוב מפלצת כמוני? אני לא חושבת שאני יכולה לתפוס משהו אחד, לחוש אותו בצורה ממשית. אני לא מסוגלת לגדל בעלי חיים לא כי אני לא אוהבת אותם. אלא כי חוסר ההבנה שלי או התפישה שלי לצרכים שלהם מתפרשת כחוסר אחריות. אני בת עשרים וקצת. ואני מפחדת שאני לא אוכל לגדל מישהו אחר מהסיבות האלה. שאני לא ארגיש כלום. אני אפילו לא מסוגלת להשקות עציצים. אני מרגישה כאילו לפעמים זו איזו מחלה שמכרסמת בי, שאני כל הזמן מחכה שמשהו יקרה, שאיזה משהו נוראי יקרה. כאילו מחכה לראות מה יהיה, איך אני אצליח להרוס... אבל אני לא חושבת שזה דבר ששזור אחד בשני, אני פשוט לא מסוגלת לתפוס את כמות הנזק שאני עושה לעצמי, אני יודעת שאני עושה לעצמי, או לאנשים שקרובים לי, כשאני פוגעת בהם בצורה כזו שאני לא "שם בשבילם" כשהם צריכים אותי. אבל אני לא מסוגלת לעצור, כי אבדה לי התחושה הזו, של להרגיש מה אני מעוללת לעצמי או בכלל.

14/03/2007 | 12:35 | מאת: גון

אני חושבת כי מי שאינו רגיש לסבלם של אחרים הוא בכלל אינו מודע לכך. ואילו אצלך, התודעה והשיפוט העצמי חזקים מאד, וכל מה שתיארת כאן מעיד על רגישות רבה, שכנראה נמצאת בחסימה כתוצאה ממשהו שצריך לברר מהו. זה שאת מתקשה להתרגש, נראה לי כמו סוג של "ניתוק" שבוודאי יש לו סיבה, (ניתוק קורה גם במצבים של דכאון, רוצים להרגיש דברים ולא יכולים) והניתוק הזה ייתכן וגורם לכל מה שתיארת כאן(כולל תיפקוד נכון של עמידה בזמנים וכו'). את הסיבה צריך לברר עם פסיכולוג. {}

15/03/2007 | 03:35 | מאת: ל.

שלום, תודה על התשובה. את האמת שלא שמתי לב לזה לפני כן, הרבה פעמים העירו לי על כך וכשהסתכלתי לתוך עצמי... ראיתי שהם צודקים. לא הייתי מודעת לפעמים הרבות בהן פגעתי באנשים. אמרו לי לא אחת... וגם התרחקו ממני לא אחת... משום שפגעתי בהם. לעתים אפילו הייתי המומה שגם ברגעים בהם בכלל לא חשבתי שאני מסוגלת לגרום לפגיעה כזו באנשים, פגעתי.

14/03/2007 | 00:59 | מאת: מדוכא

שלום רב, האם במצב של דיסתימיה יש צורך בנטילת כדורים?האם הכדורים עוזרים לצאת ממצב של דיסתמיה? או רק מדיכאון קליני?

14/03/2007 | 17:26 | מאת: דו?רו?ן

לא כל הדיסטמיות אותו דבר דסטמיה זו "תוית" שמדביקים לדיכדוך/דיכאון קל שנמשך כמה שנים לכל אחד יש את הסיבות שמתחת לפני השטח שמהם הוא הגיע לדיסטמיה , לאחד אלו חרדות , משבר/טראומה , בעיות פסיכולוגיות לא פתורות וכו'. יתכן וטיפול תרופתי יכול להקל ואף לצאת מהמצב אך רצוי לשלב שיחות עם פסיכולוג .

16/03/2007 | 00:18 | מאת:

שלום, תודה לדורון אבל דיסטימיה מגיבה פחות טוב לתרופות מאשר דיכאון חריף, כך שהתרופות עשויות לעזור אבל לא תמיד ולעתים באופן חלקי. כל טוב דר' גיורא הידש

13/03/2007 | 21:59 | מאת: מתן

שלום אני יודע שמדובר בתרופות דומות מאוד בעלות חומר פעיל זהה אבל בכל זאת מה עדיף לחרדה חברתית,ונלה או ויאפקס XR?האם הויאפקס באופן כללי טוב יותר כי הוא בשחרור מושהה וזה טוב יותר מאשר ונלה אותה נוטלים כמה פעמים ביום? האם במידה ולא הייתה הטבה עם ונלה יש בכלל סיכוי שויאפקס XR כן ישפיע לטובה?

13/03/2007 | 23:33 | מאת: דור

שלום רב אפקסור=ויפאקס=ונלה רגיל רשום ומאושר ע"י ה-FDA לדיכאון בלבד בעוד שאפקסור=ויפאקס XR רשום ומאושר גם לחרדה מוכללת=GAD ולחרדה חברתית=SAD. ולכן התשובה היא חיובית- ייתכן שאפקסור XR יעזור לך נגד חרדה חברתית גם אם אפקסור רגיל לא הועיל. כמו כן, קיימת אפשרות לעלות ל-225 מ"ג ליום, שהוא המינון המקסימלי המומלץ של תרופה זאת. אחרי שהגעת למינון המקסימלי הנ"ל יש להמתין חודשיים לפחות בשביל להגיע למסקנה סופית. בברכה

16/03/2007 | 00:17 | מאת:

למתן תודה לדור ואני מצטרף לדבריו כל טוב דר' גיורא הידש

13/03/2007 | 21:35 | מאת: אלמוני

שלום ניסיתי מיספר רב של תרופות ממשפחות שונות לטיפול במחשבות כפיתיות בלי טקסים לצערי הרב לא היתה הטבה ההיתי גם אצל מיטב הפסיכולגים בטיפולים כאלה ואחרים ולא עזר השאלה שלי מה עושים הלאה קראתי שיש ניתוח לOCD עמיד אשמח אם תיתן לי ינפורמציה ובכלל עוד אפשרויות טיפול

שלום רב בחו"ל במספר מרכזים רפואיים מבצעים ניתוח מוח ל-OCD באופן נסיוני. אני בספק אם משרד הבריאות בארץ יאשר ניתוח שכזה בתקופה הקרובה. לפי מס' דיווחים הניתוח הנ"ל יעיל למקרים קשים ועמידים. תוכל לברר פרטים אצל פרופ' יוסף זוהר- מומחה ל-OCD עם שם עולמי בנושא. בברכה

14/03/2007 | 16:40 | מאת: חרות

עברתי כבר מס' תרופות

13/03/2007 | 19:32 | מאת: winner

המצב היה כך היה : בגיל 12 (כיום אני בן 22) קיבלתי סוכרת נעורים ויחד עם הסוכרת קיבלתי עוד משהו שמתבטא ב: כאבים בכפות רגלים (עד קושי בהליכה),בעיות עיכול ( קושי בליעה ,נפיחות),כאבי גב, בעיות ריכוז ועיפות .כל התסמינים התחזקו מאוד עם השנים עד שהיום אני לא מצליח לתפקד. רק בגיל 21 התחלתי להיבדק ולא נמצא שום דבר חוץ מכולסטרול גבוהה (tc-308,ldl-222,hdl-65 ,tri-94) ומעבר מזון מהיר במעי בבדיקט רנטגן . הגסטרולוג איבחן : somatization disorder לאחר שאיבחן מעי רגיז. הבעיות האחרונות לא נותנות לי מנוח ? בגלל האבחנה וגם לפניה התיחסו אלי כגון מישהו שממציא את הבעיות שלו. אבל אני מרגיש כאב . מה משמעמם לי ? :( ולכן סירבתי לקבל טיפול מפסכיאטר אנטיפת שניסה לדחוף לי תרופות. רציתי לשאול מה הפתרונות התרופתים למצבי ? ואם המצב(כפי שתיארתי) הוא בר טיפול ?

14/03/2007 | 08:39 | מאת: דו?רו?ן

לעיתים מקבלים תרופות "פסיכיאטריות" לטיפול בכאבים וגם למעי רגיז, לא בגל שמשעמם לך בחיים אלא כי הם עוזרות לאיכות חיים יותר טובה ,וזה שאתה לוקח אותם לא אומר שאתה "ממציא " את המחלה או מתחזה יש לך בעיה אמיתית והטיפול שהפסיכיאטריה מציעה יכול לעזור להפחית את הכאב והסבל ,כך שיש לך את כל הלגיטימציה לנצל את הרפואה המודרנית ללא כל חשש כפי שאתה עושה עם איזון הסכרת(כדורים או זריקות), בנוסף כדאי לך לדאוג לדיאטה שמתאימה לך להורדת רמת השומנים ושמירה על רמת סוכר יציבה וכמובן פעילות גופנית (הליכה שחיה וכו') כמה פעמים בשבוע למשך שעה.

15/03/2007 | 22:32 | מאת:

למנצח תודה לדורון ואני מצטרף לדבריו כל טוב דר' גיורא הידש

13/03/2007 | 19:31 | מאת: ציפי

האם הלדול 20 טיפות פעם ביום זוהי כמות רצינית לאישה בגיל 45? האם תרופה זו נחשבת לחזקה? והאם זה לא מסוכן להפסיק ליטול אותה לאחר 10 שנים?

13/03/2007 | 23:51 | מאת: דור

שלום רב מדובר במינון נמוך יחסית. אצל מבוגרים המינון הטיפולי המינימלי הוא 5 מ"ג ליום. זאת בהחלט תרופה מאד חזקה ולכן יש להיות במעקב של פסיכיאטר לאורך כל תקופת השימוש בתרופה. בברכה

14/03/2007 | 19:55 | מאת: דורון

הלידול תרופה ישנה וטובה מהדור הישן אני לוקח במשך החיים סיפור חיי קורים דורון אנ' בן 33 חי בהוסטל לנפגי נפש אני סובל ממניאה דיפרסיה +סכיזופרניה לאחר תקופה מאוד קשה ואישפוזים רבים חלקם קצרים חלקם ארןכים . הרע'ון לישמור על השפיות המחלה מתבטאת בגלים הרעיון ללכת בין הטיפות הרעיון הוא לבקש עזרה ולדעת לקבל אותה אני מטבעי מאוד רגיש אבל יודע ומקשיב למטפלים מודעות עצמית קריאת ספרים ידע באטרנט וטפול נפשי לקחת טיפול תרופתי ושיחות תרפיה הם הדרך לאיכות חיים בין לבין אני רגיש לסביבה עוזר ומקשיב לחברים בהוסטל הולך למועדון חברתי אנוש בעבר עשיתי צבא תומך לחימה בעל סעיף פסכיטרי היתי עם המחלה פעיל חברתי במגן דוד אדום תורם לחברה יכולתי להמשיך אך הדף קטן מלהכיל את כל החיים אשמח לקבל תגובות תודה

15/03/2007 | 22:30 | מאת:

לציפי תודה למשיבים, הלידול היא תרופה טובה ואחרי שנים רבות אפשר לרדת במינון האחזקתי. כמובן שאין זה מינון מתאים למצב חריף. כל טוב דר' גיורא הידש

אני נוטלת אקסט במשך 4 שנים האים השפעת התרופה יכולה להיחלש עים הזמן? אני מרגישה שבזמן האחרון היא לא עושה את העבודה

לאתרוג ההשפעה של הפקסט אינה פוחתת אבל יתכן שישנה ירידה במצב הנפשי. כל טוב דר' גיורא הידש

13/03/2007 | 18:23 | מאת: שרון

שלום. בן זוגי מטופל ברסיטל ואדרונאקס בארבע השנים האחרונות בעקבות בעיות של דיכאון, מצבי רוח ונטיה לאובססיביות. הוא אינו מטופל אצל פסיכולוג. אני חושבת שנכון שהוא יעבור טיפול פסיכלוגי במקביל לנטילת התרופות כדי להפחית את המינון שלהם ואולי אפילו להפסיק אותם באופן מוחלט. שאלותיי הן: 1. האם אין בעייתיות בטיפול כה ממושך בתרופות אלו? האם סביר להיות מטופל בתרופות כאלו למשך 4 שנים? 2. האם אין בעייתיות בנטילת תרופות אלו במהלך כל החיים? מה ההשלכות הרפואיות והתפקודיות של נטילת תרופות כאלו כל החיים? 3. האם במהלך השנים, יש להגדיל מינונים כדי לקבל את אותה השפעה של התרופות? 4. האם לא כדאי לעבור טיפול פסיכולוגי והאם זה יכול לעזור להפחתת מינונים? 5. האם אדם הסובל ממצבים שכאלו, בגללם הוא נוטל את התרופות, יותר חשוף לבעיות פסיכיאטריות נוספות בעתיד מאדם שלא נוטל תרופות ולא סובל מבעיות נפשיות אלו? אני חרדה ואודה לקבלת תשובה. תודה

לשרון אכן חשוב לשלב טיפול פסיכולוגי לתרופות בלי קשר להורדה או שינוי בתרופות. אין בעיה ליטול את התרופות במשך שנים רבות כיוון שהן אינן פוגעות בגוף ולעתים אף שומרות על הבריאות. האדם עם OCD שהיא הפרעה מקבוצת הפרעות החרדה אינו רגיש יותר להפרעות פסיכיאטריות אחרות מכל אדם אחר. כל טוב דר' גיורא הידש

13/03/2007 | 18:19 | מאת: שולי

הייתי רוצה לדעת איך איפשר לאבחן אדם עם בעיה נפשית?

14/03/2007 | 08:40 | מאת: דו?רו?ן

צריך להעזר בבעל מקצוע פסיכולוג קליני או פסיכיאטר.

14/03/2007 | 13:27 | מאת: דור

שלום רב אין דרך אובייקטיבית לאבחן בעיה נפשית מלבד ראיון (שיחה) בחדר הבדיקה. ישנם נבדקים לא מעטים שמצליחים להתחזות או להערים על פסיכיאטר שבודק אותם כי הבסיס של הבדיקה הנפשית נשען רובו ככולו על מרכיבים סוביקטיביים, לא ניתנים לכימות וגם עשויים להשתנות מפסיכיאטר אחד לעומת משנהו. זאת גם אחת הסיבות שהפסיכיאטריה עדיין לא התקבלה בעולם הרפואי כתחום שווה ערך לתחומים אחרים ברפואה. בברכה

13/03/2007 | 15:49 | מאת: ליאור

אני כבר כמה שנים לוקח קלונקס - התחלתי מלפני שנה בערך אולי שנתיים אפילו בתהליך ירידה הדרגתית במינון ונתקעתי על 0.5 מ"ג ליום כאשר אני לוקח 0.125 מ"ג (רבע כדור) בבוקר עוד אחד לאחר 5 שעות ואז אחרי 5 שעות עוד 0.25 מ"ג (חצי כדור) - סה"כ 0.5 ביום... נסיתי כבר כמה פעמים להפסיק אבל לא הלך לי כל כך טוב... עצבנות, דאגות ולעיתים נדירות קצת רעידות בעיניים הופיעו... כיום לאחר 5 שנים שאני לוקח את התרופה אני כבר לא בטוח מה זה אני ומה קורה בגלל התרופה - ולכן רציתי לשאול: 1. האם אמור להיות קשה להפסיק כזה מינון? 2. עד כמה מינון כזה משפיע באמת על בן-אדם? 3. לפעמים שאני שוכח לקחת כדור , אני ניהיה עצבני כבר לאחר 3-4 שעות מרגע השיכחה - זה יכול להיות שהכדורים משפיעים עליי עד כדי כך או שזה פסיכולוגי?

שלום רב אם אתה מעוניין להיגמל מקלונקס בצורה נוחה ויעילה עליך לנקוט בדרך הבאה: 1. לרכז את הנטילה פעם ביום בלבד בשעה קבועה. רצוי בערב. 2. להפחית כל שבועיים (לא פחות) רבע כדור שהוא 0.125 מ"ג ליום. 3. שיטה יותר הדרגתית יכולה להיעשות ע"י מעבר לכדורי אסיוול 2 מ"ג, כאשר לצורך הגמילה קלונקס 0.5 מ"ג שקול לאסיוול 5 מ"ג. גם כאן יש לקחת את כל המינון פעם ביום בלבד ולהפחית 1 מ"ג פעם בשבועיים. בברכה

14/03/2007 | 12:01 | מאת: ליאור

אני חשבתי או לפחות הרגשתי שקלונקס משפיע רק ל-5-6 שעות... ולכן לקחתי את הכדור כל 5 שעות ואם הייתי שוכח אז הייתי מתחיל להיות עצבני לאחר מספר שעות בודדות מרגע השיכחה... לפי השיטה הראשונה שהצעת - אתה אומר לקחת את כל המינון בפעם אחת לפני השינה - 1. האם המשמעות היא שהכדור משפיעה לטווח של 24 שעות? 2. האם לקיחת כל המינון לפני השינה לא יכולה להוריד את איכותה?

ושאלה אחרונה שמעניינת אותי על השפעת התרופה - אני לוקח כאמור מינון של 0.25 מ"ג לפני השינה , ורציתי לדעת עד כמה הדבר פוגע בשינה כי הבנתי שקלונקס מוריד את איכות השינה...

שלום ליאור,אני נטלתי המון זמן,נראה לי שנתיים לפחות קלונקס במינון גבוה יחד עם פבוקסיל.היום אני על 250מ"ג פבוקסיל לכיוון ה200 וקלונקס עד לפני שבוע 0.35 בממוצע ליום.חילקתי את זה לשתיים או חצי של 0.5.בד בבד הרופא המליץ לי על סורבון שזה לחרדה לטווח קצר והיום אני על מקסימום של 60 מ"ג.הסורבון אינו ממכר וזההפלוס.נכון,הוא פחות "יעיל" מהקלונקס אך רציתי לא להיות תלותי.יש לי עיניים אדומות לעיתים וגירוי והחרדה מעטעלתה,בעיקר בבוקר,אך אני מנסה לסחוב וזה עוזר.לא רוצה לחזור לקלונקס למרות שזה "מפתה".מקווה שעזרתי.

תודה גיא על המידע שחלקת עימי אני בעיקרון מעדיף להפסיק לחלוטין לקחת תרופות... חחח אחרי שאני אפסיק עם הקלונקס אני אצטרך להפסיק גם עם דפלפט... אבל זה סיפור אחר...

13/03/2007 | 15:40 | מאת: a

שלום אני לוקחת לוריוון כדור 1 ביום ופאקסט 40 מל' ליום כבר שנתיים לפחות אם לא יותר,מכיוון שהוציאו את הסרוקסט מסל התרופות בכללית. עכשיו הציאו לי את "המקורי" (סרוקסט). אני הרגשתי איתו הרבה יותר טוב מאשר הפאקסט למרות שאף אחד לא הבין את זה. אבל אני יודעת. הפאקסט מנפח לי את הבטן וגורם לכאבי בטן כי הרופאים לא מצאו משהו אחר אז זאת מסקנתי, אולי אני טועה? ממש לא יודעת כבר. רק שעם הסרוקסט היה לי טוב יותר. השאלה היא האם אתה יודע אם הסרוקסט באמת חזר? האם הוא ישאר ולא יעזוב יותר, כדי לדעת האם כדאי לי לשוב לסרוקסט?(כדי שאני לא יחליף סתם כל רגע, שלא ישגעו אותי!). אם כן, אז איך אני מחליפה בין שני הכדורים? תודה מראש

14/03/2007 | 18:16 | מאת: שירלי

גם אני לקחתי בהתחלה סרוקסט, ואח"כ עברתי לפאקסט מאותם נסיבות שאין יותר את סרוקסט בסל התרופות. בשנתיים באחרונות אני סובלת מכאבי בטן תמידים, ונפיחות בבטן. רק עכשיו כשקראתי את השאלה שלך, נוכחתי להוודע לאותם התסמינים שקיימים אצלך, ובעצם קיימים גם אצלי. במשך חודש מסוים לקחתי סרוקסט כי היה לרוקחת וחשתי שיפור בכאב בטן. יכול להיות שבאמת הפקסט גורם לכאבי בטן ולכן עדיף להשתמש בסרוקט???

15/03/2007 | 22:11 | מאת:

שלום, תודה לשירלי, אכן על הנייר ובמשרד הבריאות מדובר באותו הכדור, אבל באופן מעשי מדובר על שני בתי חרושת שונים ולכן יש מי שמרגיש בהבדל. קופות החולים קונים פעם סרוקסט ופעם פקסט (ויש עוד סוג פרוקסטין) לפי המחיר ולא לפי האנשים. כך שישנן שתי אפשרויות הרופא המטפל יכול לרשום סרוקסט ולבקש שיתנו לך רק את המקורי, אבל הם לא תמיד מוכנים. האפשרות השניה היא לרכוש באופן פרטי, כמובן שיש לזה מחיר אבל לפעמים אין ברירה. כל טוב דר' גיורא הידש

13/03/2007 | 15:25 | מאת: בונבוניירה

כאם חרידה..איך עליי להתנהג לגבי הבן...שהוא סכיזופרני..? או איך אני מקבלת ייעוץ טלפוני? יש כזה דבר?

14/03/2007 | 08:45 | מאת: דו?רו?ן

תפני לעמותת אנוש: טלפון 03-5400672 אתר אינטרנט וסניפים: http://www.enosh.org.il/

15/03/2007 | 22:08 | מאת:

שלום, תודה לדורון, אנוש היא עמותה שהוקמה על ידי הורים לילדים שנפגעו נפשית. רק הערה חשובה, הבן אינו סכיזופרני, הבן הוא בן טוב וחמוד שלצערנו חלה במחלת הסכיזופרניה. כל טוב דר' גיורא הידש

13/03/2007 | 15:21 | מאת: לילי

לדר הידש שלום: לבתי בת 14 יש התפרצויות זעם ו אלימות מכוון לאחים והורים מלפני 7 שנים טופלה אצל פסיכולוגים ללא הטבה ( פרטני ומשפחתי) .נבדקה אצל 2 פסיכיאטרים אשר החליטו שאין מקום לטיפול תרופתי . כמו כן טופלה ב BIO FEEDBACK ללא הטבה. פנינו להדרכת הורים בבית חולים בילינסון אשר הוסבר לנו שבספק יעזור לנו ההדרכה.האם יש טיפול שעוד לא ניסינו שיכול לעזור לנו???בתודה מראש . לילי

14/03/2007 | 10:32 | מאת: דו?רו?ן

האם בדקתם כוון של הפרעת קשב וריכוז? לעיתים זו יכולה להיות הסיבת להתפרצויות זעם, שווה ללכת שוב לניורולוג או פסיכיאטר ילדים ונוער לאבחון.

15/03/2007 | 22:07 | מאת:

ללילי תודה לדורון ואני בהחלט לא אתפלא אם מדובר בהפרעת קשב לא מאובחנת. אבל צריכים לבדוק על איזה רקע הפרעות ההתנהגות, כלומר לפני שחושבים על טיפול צריכים להגיע לאבחנה מדוייקת אצל פסיכיאטר ילדים ונוער. כל טוב דר' גיורא הידש

13/03/2007 | 14:39 | מאת: שיר

שלום רב. כתוצאה מדיכאון וocd עמידים לתרופות שנמשכים כ17 שנים קיבלתי בנוסף ל375 מ"ג אפקסור, 200 מג" טופמקס, 40 מ"ג פריזמה ושני סטילנוקס גם 2 מ"ג ריספרדל קוויקלט. הרופא אומנם העדיף לתת לי גאודון כתוצאה מהרקע הבולמי שלי אך כיוון שהתרופה יקרה מאד ובנוסף לטופמקס ההוצאה שלה בלתי אפשרית מבחינתי הוחלט על ריספרדל. אני פשוט לא מסוגלת לנטול את הריספרדל מפחד שאשמין (את הזיפרקסה פסלתי על רקע זה מראש) גם כך אני בתקופה רעה מבחינת הבולמוסים והטופמקס לא כל כך מסייע בכך. האם ההשמנה כתוצאה מריספרדל מחוייבת המציאות? האם אף קופה לא מסבסדת את הגאודון? אולי זה נשמע שיטחי אבל אני במילכוד רציני כאן ואשמח לתשובה. תודה

13/03/2007 | 15:00 | מאת: דור

שלום רב 1. אם הטופמקס לא מסייע אז כדאי להוריד אותו. 2. במקום ריספרדל 2 מ"ג ניתן לתת לך הלידול 5 מ"ג. דווקא התרופות האנטיפסיכוטיות מהדור החדש גורמות להשמנה (אצל הנוטים לכך) הרבה יותר מאלה של הדור הישן. החשש שלך בהחלט במקום. בברכה

13/03/2007 | 19:29 | מאת: תמרה

הריספרדל מעוררת תיאבון אבל הטופמקס מפחיתה תיאבון.מהניסיון שלי,2 מ"ג ריספרדל זה לא הרבה ואפשר לשלוט בהשמנה ע"י מודעות למה שאוכלים ופעילות גופנית.זה לא שהריספרדל משמינה אוטומטית ללא שליטה.

13/03/2007 | 21:29 | מאת: amir

מינסיון שלי הגאודון גם משמין ודרך אגב את יכולה לקבל טופמקס מסובסד בקופ"ח מכבי

14/03/2007 | 13:49 | מאת: שלומית

שיר, אני לקחתי זיפרקסה והשמנתי 20 קילו תוך שנה בלי בעיית בולמיה. הוא פשוט עשה לי תיאבון יתר בצורה בלתי נתפסת. מצד שני, הוא מאוד מרגיע. הריספרדל לא עשה לי בכלל בעיות בתיאבון, אבל השפיע מבחינת עצירות ופתרתי את זה עם שזיפים מיובשים. היו לי בעיות איתו של רעד ואי שקט ולכן עברתי לזיפרקסה (בעיות כאלה לא הופיעו בכלל עם הזיפרקסה.) הגאודון היה מבחינתי הכי סביר, למרות שגם איתו היו לי בעיות של רעד. לקחתי אותו כשנמאס לי להשמין מהזיפרקסה, אבל הוא באמת לא עשה את אותו אפקט מרגיע שגם עוזר באו-סי-די. הייתי איתו המון זמן. כיום אני לא צריכה יותר אנטי פסיכוטיים, ואם אני בחרדה אני לוקחת זיפרקסה באופן זמני, משמינה ואחר כך חוזרת לעצמי ולטיפול הקבוע. מצד שני הכרתי מישהו שניסה גאודון והאי שקט היה בלתי נסבל, ועם הריספרדל שאותי שיגע היה לו פחות רעידות. המסקנה היא שאין מה לפסול כדור שלא ניסית רק כי נראה לך שתשמיני. על כל אחד כדורים משפיעים אחרת, זה גם עניין של מינונים ותקופות שלך עצמך. חוץ מהזיפרקסה שהוא ממש משמין,ואני לא מכירה אף אחד שלא השמין ממנו, הכדורים האחרים ממש לא בהכרח יגרמו לך דוקא לזה. ולגבי המחיר, אני שילמתי על הגאודון בערך 140 שקלים לחודש במכבי אחרי סבסוד, שזה די המחירים של כל הדור החדש הזה. מהדור הישן ניסיתי פרפנאן וזה גם היה סביר. אבל זה ממש אישי. הדבר החשוב הוא למצוא משהו סביר, לא לצפות למשהו שיציל אותך ויהיה מושלם, ולהסכים לשלם לפעמים מחיר של להשמין באופן זמני, למען השפיות... תרגישי טוב שלומית

לשיר תודה למשיבים ואנימצטרף לדבריהם, הרספרידל עלול לגרום לעליה במשקל אבל לא אצל כל אחד והשכיחות של תופעת לוואי זו די נמוכה, אבל התופעה קיימת. אני חושב שהגאודון נמצא בסל של מכבי וכדאי לברר. כל טוב דר' גיורא הידש

13/03/2007 | 12:32 | מאת: חירות

האם ציפרקלס וויאפקס הם מאותה משפחה , והאם גם הלוסטרל והרסיטל שייל להם או שהוא ממשפחה אחרת. אני שואלת כי הרופא הציע לי לעבור מיואפקס לציפרקלס כי אין לה השפעה עליו , וחבל לי סתם לנסות אותה משפחה, חשבתי על משפחה אחרת הבעיה היא אובססיה חזקה

לקריאה נוספת והעמקה
14/03/2007 | 01:15 | מאת:

לחירות הויפקס=אפקסור ממשפחת SNRI והציפרלקס ממשפחת SSRI כלומר משפחות שונות. רסיטל מבחינתך שווה לציפרלקס והן מאותה המשפחה כמו הלוסטרל. כל טוב דר' גיורא הידש