דיכאון

שלום לקהילה, לאחרונה איבחן בן זוגי כי תקופות מסויימות בשנה הוא שרוי בסוג של דיכאון, המתאפיין בשקט שהוא מקרין, חוסר רצון לעשות דברים, התכנסות לעצמו, בעוד בתקופות אחרות הוא "פורח": הוא שנון ומצחיק, בולט חברתית, מרבה לבלות ועוד. אין קשר לעונות השנה והתופעה יכולה להיות בחורף, בדיוק כמו בקיץ. כבת זוגו בשנתיים האחרונות אני לא תמיד מבחינה בשינוי שחל בו מאחר והוא דואג לא להחצין מידי את תחושת הדיכאון שלו והוא אומר שהוא פשוט מרגיש את הדיכאון והוא לא יודע איך להתמודד איתה או איך לשנות את ההרגשה הזו. הדיכאון שהוא שרוי בו לא קורה עקב אירוע מסויים אלא פשוט משתלט עליו. בניסיון למצוא פיתרון למצב, הוא הופנה לפסיכאטר מוכר, אשר לא הירבה לשאול אותו שאלות ולחקור את מצבו והנסיבות שאולי בכל זאת מביאות לתחושה הזו, אלא פטר אתו בזה שזו בעיה מוכרת ומיד רשם לו מרשם לציפרלקס וללמיקטל. הקלות בה נרשמו הכדורים ללא הסבר מפורט על ההשלכות של הלקיחה שלהם ושאלות שעלו היה נראה לי תמוה ביותר. האם כעת עליו להיות לוי בכדורים האלו למשך כל חייו? הרי כעת לא יוכל באמת להבדיל מתי הוא נמצא בתקופה הטובה והלא דיכאונית שלו. נטילת כדורים זה משהו שמרתיע מאוד את שנינו במיוחד לטווח הרחוק. האם אתם מכירים את התופעה הזו והאם היא באמת שכיחה כ"כ? זהמ ה שקרוי דיכאון עונתי? מה תופעות הלוואי של הכדורים האלו? האם החששות שלנו מאומתים לגבי נטילת הכדורים? אודה לתשובותיכם.

היי אירה, את לגמרי צודקת שיידם של הפסיכיאטרים על הדק הכדורים קלה, קלה מדי. ממה שאת מתארת הדיכאון של בעלך אינו מופיע בעוצמות חזקות, והשאלה שהוא צריך לשאול את עצמו- עד כמה זה פוגע באיכות חייו, האם הוא יכול לתפקד ולהרקין ראש עד שהגל יעבור, האם זה בלתי נסבל? את מתארת את הדילמה של שניכם באשר לנטילת כדורים, ואני לגמרי מבינה אותה. יכולה לומר לגביי- שאני סובלת מדכאונות קשים בהרבה ממה שתיארת אצל בעלך- ולי הומלץ לקחת תרופות לתקופות ממושכות (ולא להפסיק) - שאני באופן אישי סובלת מהתרופות, ישנן תופעות לואי שעוברות אך ישנן כאלה שלא, עבורי זהו מחיר כבד, ויש תקופות בהן אני מעדיפה שוב להאבק ללא כדורים. לא מובן לי למה נרשם לו גם למיקטל??? נראה כי אותו פסיכיאטר השתמש בתותחים במקום להתחיל בקטן (ציפרלקס) ולראות איך ישפיע. יש השלכות להתחלה של שימוש בכדורים, לעיתים אחר כך אנשים מתקשים להתמודד בלי. הייתי ממליצה לך לשכנע אותו ללכת לטיפול פסיכולוגי, אולי אפילו קוגניטיבי- זה יעזור לו להתמודד עם הדיכאון. לא חייבים לרוץ לתרופות, למרות שתרופות מקלות בהרבה מקרים. החיים מורכבים וכמוהם התשובות... החלטות נבונות וכל טוב מירי

לאירה תודה למירי ואני מצטרף לדבריה, איני יודע מה האבחנה של הפסיכיאטר אבל בכל מקרה צריך להסביר ולהוריד חרדות מפני הטיפול. אני מציע שבהחלטה כזו כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר נוסף, סבלני יותר ולקבל תשובות אינדיווידואליות. תשובות כלליות בקשר לתרופות תוכלי לקבל מעיון בשאלות השונות כאן בפורום. כל טוב דר' גיורא הידש