פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות. לפורום הפעיל - פסיכיאטריה
26308 הודעות
11817 תשובות מומחה
גולשים יקרים: מערכת אתר דוקטורס מודה לד"ר הידש על מסירותו רבת השנים לניהול הפורום, ועושה מאמצים רבים למצוא לו מחליף בהקדם. עמכם הסליחה.
01/05/2007 | 13:10 | מאת: גלית

אנשים שיש להם חרדות ופחדים ממחלות ובעקבות מיחושים שהם חשים הם ישר חושבים שזה משהו מסוכן? כמו כו האם משהו כאן הרגיש הרגשה של גוש שתקוע בגרון ומציק לאורך זמן על רקע נפשי? אנא אם יש עוד שחווים תופעות כאלה תכתבו לי. אני ממש מיואשת. גם התרופה שנתנו לי לא עוזרת לי ואני צריכה להחליף תרופה. תודה גלית.

02/05/2007 | 00:36 | מאת: מירי 2

היי גלית אני עצמי סבלתי מאד מחרדות (לא עכשיו, כי מטופלת תרופתית) ובין היתר גם חרדות ממחלות. בדיוק כפי שאת מתארת. אני עצמי מרגישה לא פעם גוש תקוע בגרון ומציק לאורך זמן. אם תרצי לשוחח או לכתוב את מוזמנת. כמה זמן את נוטלת את התרופה? אם עבר פרק זמן של 6 שבועות והתרופה לא עוזרת, אולי כדאי להחליף אותה... תרגישי טוב, אל תפחדי מהפחדים, תני להם להגיע ולהימוג בתוכך. מירי

01/05/2007 | 09:34 | מאת: אורית

התחלתי טיפול בטופאמקס 50 מ"ל פעמיים ביום (בשל אכילה כפייתית ממנה אני סובלת). כבר שבוע והתרופה עדיין לא משפיעה עליי. כמה זמן לוקח עד שהתרופה מתחילה לעזור? האם ייתכן שטיפול בטופאמקס מנטרל את השפעתו של כדור הרסיטל שאני לוקחת? זאת מאחר ובשבוע האחרון מאז שהתחלתי את הטיפול בטופמקס אינני מרגישה את ההקלה שהרסיטל נתן לי לחרדה שממנה אני סובלת.

לקריאה נוספת והעמקה

לאורית הטופמקס עשוי לעודד את השפעת הרסיטל ולא להיפך. צריך לחכות עוד מספר שבועות להשפעת הטופמקס אבל בעיקר לעלות במינון. שבת שלום דר' גיורא הידש

אני מאמינה שכדי ליצור שינוי במערכת, צריך להיות חלק מהמערכת. להעביר ביקורת מהצד זה לא יעיל. כל כך הרבה כתבות עשו בתקשורת על הפצעים של אשפוזים כפויים, על הטראומות שזה יוצר, כל כך הרבה אנשים כתבו ספרים ופרסמו מאמרים על החוויה הלא טובה שזה השאיר בתוכם, אבל המצב נשאר פחות או יותר אותו דבר. אני חושבת שצריך להיות שם, במחלקה הסגורה, יותר אור. יותר אמונה. יותר תקווה. יותר אנושיות. יותר רוחניות. צריך להתנדב ולהביא לחולים הופעות, וחוגי צילום והעשרה. צריך לנסות לשפר מעט את התפריט. צריך ליצור קשר עם אנשי רוח שיבואו ויעודדו חולים, יעשו להם חוגי יצירה, יחזירו להם את כוח הרצון והדימוי העצמי והכבוד צריך לאהוב ולחבק ולתמוך בכל חולה שמגיע, ולא להשאיר את העבודה של השינוי לרופאים הפסיכיאטריים. כי זה לא שאלה של אישפוז כפוי כן או לא. זה שאלה באיזה מצבים, איך עושים את זה הכי נכון, ואיך לא הופכים את האישפוז לעונש, אחרי הכל, למרות המצב הנפשי הקשה בו אנשים מוכנסים לבתי החולים. כי הרי אם האשפוז היה באמת חיובי, באמת בונה כוחות, באמת תומך, אם אנשים היו יוצאים בסופו של דבר מחווית האישפוז כמשהו שבנה אותם, למרות הקושי, היינו שומעים הרבה פחות תלונות. ואז בית החולים יכול היה להיות פשוט בית הבראה. מקום בו נותנים לנפש מרגוע. מקום בו נותנים לחולים פסק זמן מהחיים הכלכך לוחצים ומאפשרים להם לצבור כוח, לקבל תמיכה, ליצור מתוך הכאב שלהם, ולהתחזק זה עם זה. ומתוך האשפוז היו יוצאים צוותי עבודה של החולים למען החולים. היו משלבים את המשתקמים בתמיכה הדדית. כמו בפורום הזה. היו מאפשרים להם לבחור איך הם מוכנים לתרום לחברה. במקום שחולי נפש יהיו נטל על החברה, הם יכולים להפוך להיות מוביליה בכל מיני תחומים. להקים קבוצות לתמיכה עצמית נוספות כמו אלו שפועלות באנוש, קבוצות יצירה, קבוצות כתיבה שירה תיאטרון וכד'. האשפוז צריך לדעתי לשים את תהליכי היצירה במרכז. גם כשאדם בדיכאון אפשר לתת לו כלים יצירתיים לבטא את הריקנות, את הפצע, את הכאב. אומנים גדולים יוצרים מתוך דיכאון. צריך להפגיש אומנים עם חולים. ההבדל הוא רק סמנטי. להפגיש את החוויה הפסיכוטית עם החוויה היצירתית. למצוא גשר מחבר, גשר לבריאות, גדר להבנה של החוויה. זה הרי מרתק, ואין לנו איפה לעשות את זה אלא איש עם רעהו. תארו לכם כמה יפה זה יכול היה להיות אם היינו עושים את המפגשים הללו בתוך המחלקות... מתוך הכאב הגדול צומח אור גדול. וגם הייתי מכוונת אנשים שמתאימים לכך ללמוד מקצועות טיפוליים, הקשורים אליהם ומתאימים להם... לא חייבים פסיכולוגיה או פסיכיאטריה, אפשר גם טיפול בעזרת בעלי חיים ואומנות ודרמה וכד'. המטפלים הכי טובים בעיני הם אלו שחוו כאב רב בחייהם. ועל מודל המרפא הפצוע אפשר לדבר איתי שעות כי אני מאד מאמינה בזה. הייתי עושה קורסים בבתי החולים. קורסים בפסיכולוגיה, בפסיכיאטריה ובתיוג....אם כבר, אז שנדע איך קוראים לבעיות שלנו, לא? ואז הייתי עושה גם קצת קורסים בחשיבה חיובית, במיוחד לצוות... ואולי גם תוכנית רדיו, בה ניתן יהיה להשמיע קולות של אנשים חולים בנושאים שונים הקשורים למדינה ולחברה... לשמוע את קול המשוגע שהוא בעצם ממש לא משוגע... ובשביל שינוי כזה צריך אנשי מקצוע טובים ואיכפתיים, וגם חולים משתקמים שמוכנים לבוא ולתת יד. באנוש יש מודל כזה של שיקום ומעורבות של חולים בתהליך ההחלמה שלהם. רפורמה מיטיבה בבריאות הנפש תכניס את אנוש, במהותו וברוחו, גם למחלקה הסגורה. ואז לא צריך יהיה לקשור אף אחד. כי אנשים ישמחו לקבל את כל הצ'ופרים הללו מהחברה... ומגיע להם, מגיע לחולים את היחס הכי טוב בבתי החולים. מעין אפלייה מתקנת... מה דעתכם? יום טוב תמי.

היי תמימי. אני מסכימה עם כל מה שכתבת. גם אני "מטפלת פצועה". את גורמת לי להיזכר בחוויות קשות ולחשוב איך אני יכולה לשנות את המציאות העגומה. תודה.

תמי יקרה מאד את מקסימה וחושבת ובעלת לב רחב. לא מניחה לרגע לעניין הכואב של התפיסה הפסיכיאטרית המוגבלת. רוצה להאיר את המחלקות הסגורות (רק השם מעביר בי צמרמורת). הלואי וחזונך יתגשם. אינני מכירה מחלקות סגורות, אני ניזונה מדברייך וממה שמיכאל כותב. אולי זה לא מספיק בכדי להבין, אך אותך אני כבר מכירה ואת גישתך אני אוהדת. רציתי לומר שהדיון על התיוגים היה מעניין ומעורר למחשבה. אני רוצה להאמין שתקום פסיכיאטריה חדשה לעולם, אולי אלטרנטיבית כפי שאת חולמת. מיזוג כזה של מזרח ומערב, מתן עזרה רפואית מתוך גישה פתוחה שמניחה לגמרי בצד את התיוג ומתבוננת באדם בסבלו וכוחותיו, גישה המשלבת גוף ונפש ויונקת מתורות המזרח החכמות. הדיונים האלה הופכים את הפורום למעניין ונוגע. אומץ ליבך לומר את הדברים ללא משוא פנים- ראוי להערכה. וגם לך, הידש שמאפשר דיונים כאלה גם אם אתה הוא זה שלעיתים עומד מול הכאב והתסכול שעולים אצל האנשים. הייתי שמחה לו היית עונה לשאלתו של מיכאל בנוגע לאישפוז כפוי, ולא מחזיר בשאלה "מה עדיף" הפסיכיאטרים הכופים או בית המשפט.... בשורה התחתונה רוצה להודות על המקום החשוב הזה ועל התרומה של תמי, מיכאל, גלית נועה, יעל ועוד רבים כאן בפורום.

30/04/2007 | 23:52 | מאת: אחד

מה הן תופעות הלוואי הכי נפוצות של אפקסור? למה היא נחשבת תרופה יחסית בעייתית בין התרופות האנטי דכאוניות? האם היא יעילה לטורדנות מחשבתית כפייתית? האם היא גורמת לבעיות מטאבוליות -סוכר גבוה, שומנים גבוהים בדם, השמנה? תודה תודה

01/05/2007 | 22:39 | מאת: אחד

גם רציתי לשאול שוב אם הוא גורם להשמנה או דווקא לירידה במישקל (בכל מקום כתוב דבר אחר) מהו מינון מינימלי טיפולי של כדור זה? תודה

02/05/2007 | 00:39 | מאת: דור

שלום רב עד 225 מ"ג ליום היא לא בעייתית משום בחינה. המלצת היצרן לקחת מינון של עד 225 מ"ג ליום ולא מעבר לכך. תופעות הלוואי הנפוצות: בחילות, יובש בפה, עצירות, ירידה בתיאבון, הזעה, הפרעות בשינה, הפרעות בתפקוד המיני, סחרחורת, עצבנות. השמנה יכולה להיות בשימוש ממושך (מעל 3 חודשים). השימוש הוא כמובן תמיד ממושך ולכן זאת אפשרות. [בתחילת הטיפול יש כאמור דווקא ירידה בתיאבון]. תיתכן עליה בלחץ הדם ויש לעקוב אחרי נושא זה. בסה"כ נחשבת לתרופה מאד חזקה ובטוחה לשימוש. אין נזקים מטאבוליים או אחרים. בברכה

תודה לדור ואני מצטרף לדבריו, מידע מפורט על כל תופעות הלוואי תוכל למצוא בכל אינדקס תרופות ברשת. שבת שלום דר' גיורא הידש

30/04/2007 | 23:18 | מאת: יוד

מתוך הבלוג של מישהו- מערכת בריאות הנפש שגורמת לחולי בנפש 23-8-06 יותר טוב שיפטרו את כל האחים הפסיכיאטרים והעובדים סוציאלים הלוואי ויביאו במקום העובדים סוציאלים אנשים שלא למדו כלום במקום האחים הפסיכיאטרים אחים רגילים וכדי שאדם יקבל תואר פסיכיאטר שילמד עוד כמה שנים לפי נסיון שלי, אנשים שלא למדו שום דבר על הנפש מבינים אותי הרבה יותר טוב מעניין גם שבד"כ אנשים שלא למדו על הנפש והרמה שלהם הרבה יותר ממני מתייחסים אליי ומעריכים אותי בצורה טובה ואנשים שהם פחות ממני לא מעריכים אותי בכלל וחושבים שאני דפוק אף פעם לא הבנתי בשביל מה צריך את כל הצוות "המקצועי" שעובד בבתי חולים פסיכיאטרי וגם מחוץ לכותלי ביה"ח כל שרותי הרווחה של העובדים סוציאלים וגם בריאות הנפש והמועדונים והוסטלים למינהם במקום שהלימודים שלהם יגרמו להם להבין את המטופלים זה רק גורם לההיפך המערכת הזאת עשתה לי נזק אדיר שהייתי בן 8 היינו הולכים כל שבוע ל "טיפול משפחתי" הם לא התייחסו אליי כמו שמגיע לי ולא שאלו אותי אם אני עובר התעללות שזה הדבר הראשון שהיו צריכים לשאול רק חיפשו אצלי שיגעון שלא היה קיים וזה היה משפיל מאוד הם לא ראו גם תוך כדי טיפול הפסיכיאטריות שהמשפחה לא מבינים אותי ולא מתייחסים אליי ולא נותנים לי כבוד ומשפילים אותי זה היה הרבה יותר גרוע ממה שאני מתאר אני פשוט לא זוכר את זה כלכך רק אני זוכר שהייתי מלא בהמון השפלות ולכן לא דיברתי בסוף רצו לאשפז אותי בעוד שלא היה לי כלום למזלי דוד שלי בא וצעק עליהם ולא נתן להם לאשפז אותי במקום שהצוות יראה בי ילד חזק מאוד ומקסים שמסוגל להנות מהחיים למרות כל מה שהוא עובר הלימודים שלהם גורמים להם להבין פחות... בגיל 15 שהתחלתי למרוד סיפרתי את זה כבר אני חושב והפסקתי ללכת לביה"ס כי התחלתי לראות כמה שאני לא חברותי לעומת כולם וכמה שזה לא באופי שלי ואני אמור להיות הרבה יותר ממה שאני אם לא הייתי עובר את כל זה אז התחלתי לסבול מחרדה חברתית והייתי אלים בבית ורציתי להתאבד ואז במקום שהפסיכולוגית שלי תבין אותי והפסיכיאטר גם והיו מציעים לי ולאמא לברוח מהבית ולטפל בי עם פסיכולוגית שאם זה היה קורה החיים שלי היו הפוכים ממה שהיום אז אשפזו אותי בשבועיים הראשונים בביה"ח רק חיפשו אצלי מחלה קשה שלא היתה קיימת הייתי נער שלעיתים קרובות מאושר בחייו הם גרמו לי לחשוב שאולי אני חולה כמו כל מי שהיה שם התייאשתי אחרי שבועיים ונכנעתי ואז חליתי ב OCD נתנו לי המון סוגים של כדורים לסכיזופרניה שאף פעם לא היתה לי עד היום כל מי שטיפל בי בטוח שיש לי סכיזופרניה חוץ מהפסיכולוג האחרון חשבתי שיש לי סכיזופרניה אחרי שבכל מקום התייחסו אליי כך כולל הפסיכולוג הקודם שאמרתי לו שיש לי סכיזופרניה והוא לא הבין שזאת טעות באבחנה הרבה נזק גרמו לי כל המערכת הזאת ואני אומר שאין שום מקרה של אדם עם סכיזופרניה ו OCD במידה כלכך קשה כמו שאני הייתי בלי טיפול פסיכולוגי שיצליח להתרפות מהסימפטומים הכל כך קשים כמו שאני הייתי עם כדורים מהדור הישן שבקושי עזרו לעומת הכדורים מהדור החדש שיעילים פי 10 קיבלתי כדורים לסכיזופרניה למזלי הם התאימו גם ל OCD זה אומר שלא היתה לי סכיזופרניה כי כל אדם עם סכיזופרניה לא מסוגל לעשות מאמצים ה?רואים כאלה כמו שאני עשיתי http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?pagenumber=7&passok=yes&FolderName=ympr&blogId=71204&tagname=

01/05/2007 | 16:56 | מאת: תמימי

יוד המון תודה על המילים המרגשות שהבאת אלינו והלוואי וכל נפגע מערכת, באשר הוא נמצא, ימצא בו את הכוחות להתגבר, להתחזק- ולתקן במקום הקטן שלו, וכל אור קטן, יביא אור גדול, לכולנו יום טוב תמי.

30/04/2007 | 21:29 | מאת: אלי דור או ד"ר הידש עזרה דחוף

לד"ר הידש ודור שלום רב אתמול חזרתי מהשיקום שבו אני משתקם חזרתי הבייתה עם גלישה פסיכוכוטית לא ידעתי מה קורה איתי נבהלתי הלכתי בהליכה מהירה לכיוון של הבית אמא שלי לא הבינה מה קורה לי התחלתי לקבל הזיות ומחשבות שווא השאלה היא האם זה עובר לבד או שזה ימשיך אם כן אני צריך לפנות דחוף לפסיכיאטר אודה לכל מי שיכול לעזור אני עד עכשיו בחרדות אני רק יושן לוקח כדורים בשביל לישון בבקשה תעזרו

01/05/2007 | 19:53 | מאת: דור

שלום רב אני משער שאתה לוקח כבר קוקטייל נכבד של תרופות. ייתכן שיש מקום לבצע שינויים במינונים שאתה לוקח אבל זה לא לאינטרנט. אם זה היה חד פעמי תשכח מזה. אם זה נמשך אז להתקשר לפסיכיאטר או להגיע לפסיכיאטר שמכיר אותך. בברכה

לאלי מצטער על התשובה המאוחרת, בכל אופן אם המצב נמשך מעבר למספר שעות אז חשוב לפנות לפסיכיאטר המטפל או לחדר מיון פסיכיאטרי שבת שלום דר' גיורא הידש

30/04/2007 | 21:12 | מאת: אנונימי

כל מי שזה נוגע לו מוזמן לפורום המיועד עבור כל מי שנפגע מהמערכת http://www.tapuz.co.il/Communa/userCommuna.asp?Communaid=2931

01/05/2007 | 17:06 | מאת: תמימי

תודה אנונימי ואתה יכול להזמין את האנשים גם לכאן, שיצטרפו לדיונים שהתחילו אצלינו... יום טוב תמי.

יופי בשעה טובה והגיע הזמן שגם ה"לקוחות" יאמרו מה טוב להם, רק חבל שעדיין יש פחד ורתיעה ואתה מזדהה בשם אנונימי.... בהצלחה הידש

30/04/2007 | 21:09 | מאת: טל

היי מיכאל כתבת באחת ההודעות למטה שאתה מרגיש הקלה מאז שעזבת את הטיפול הפסיכולוגי. אתה יכול לפרט קצת יותר ? האם הרגשת שהטיפול לא עזר לך בשום דבר? אני מסכימה שטיפול לא עוזר לכולם, אבל אם הטיפול טוב, נשמע שהוא אמור להקל, או לעזור באופן מסויים . אני הייתי בטיפול שנתיים, הפסקתי לפני כשבוע מסיבה כלכלית וגם מכיון שהטיפול הרגיש לי כמו ניסיון לשכנע אותי בדברים לא נכונים ולא מציאותיים. הטיפול כאילו ניסה ליצור איזו אשליה שהדברים אופטימים יותר ויכולים להשתנות והמחשבה שלי (שכנראה מושפעת מהדיכאון שהיה)היא שמעוותת את המציאות האופטימית הזו. היתה לי מטפלת ממש מקסימה. היתה לנו כימיה נהדרת היא מאוד השתדלה ואף השאירה את עלות הפגישות לפי תעריף קופ"ח למרות שהסתים הסיבסוד. הרגיזו אותי השאלות שלה,לא מתאים לי לספר סיפורי ילדות ועוד כמה סיבות. אך למרות זאת אני מרגישה שהיא קצת חסרה לי. אפילו רק בשביל להגיד שקשה לי בימים מסויימים,שמטריד אותי ......... תמימי - אשמח לשמוע גם את דעתך האישית והמקצועית. (כתבת בהודעה למיכאל שאת מבינה אותו ..)

01/05/2007 | 15:40 | מאת: מיכאל

היי טל האמת היא שאני מאוד מופתע מזה שאני מרגיש הקלה אפילו די משמעותית. לפני שעזבתי חשבתי שזה יהיה בדיוק ההיפך, דהיינו שאני ארגיש געגוע, שהטיפול יחסר לי אפילו מאוד, אבל הגעתי למסקנה שאחרי שנה וחצי הטיפול הגיע למיצוי, ואני צריך לעשות את הצעד הזה למרות שהפרידה תהיה לי קשה. מה שקרה בפועל הוא כאמור ההיפך הגמור. אני מרגיש הקלה גדולה... האם הטיפול עזר לי? אין לי כל ספק שהייתי בטיפול אצל פסיכולוגית מהדרג הראשון, גם מקצועית מאוד וגם אנושית וגם חכמה. הגישה שלה הייתה אקלקטית, כמו שהיא הגדירה את זה, כלומר כזו שלא תחומה לגישה טיפולית מסויימת, אלא לוקחת מה שצריך מכל גישה טיפולית בהתאם לנסיבות- מה שהיה מצויין מבחינתי. זאת בניגוד לפסיכולוגית שלך, שנשמעת כמו פסיכודינימית. בסופו של הטיפול, הפסיכולוגית עצמה טענה שהטיפול עזר לי מאוד ושהגענו להתקדמות מאוד משמעותית בתחומים רבים, אם כי היא גם הסכימה איתי שיתכן שהטיפול אכן הגיע לסופו, אם כי היא טענה שאני עדיין אני יכול להפיק תועלת ממנו. בגלל האופי האקלקטי שלה וצורת החשיבה שלי, כמעט ולא דיברנו ולו פעם אחת על הילדות שלי! עסקנו מעט בסיבות לבעיות שלי, ובעיקר דיברנו על איך לפתור אותן. היא נתנה לי נקודת מבט יותר רחבה לדברים, אבל מצד שני, מה שאני מרגיש עכשיו הוא שיכול להיות שאלמלא הטיפול עצמו, הייתי פשוט פותר את הדברים עם עצמי באותו אופן גם בלעדיה. ויתכן שחלק מהבעיות עלו, רק בגלל עצם ההכרח להגיע לדבר איתה פעם בשבוע. נו, טוב, אני יודע שזה נשמע לגמרי משונה, אבל מה שאני מרגיש שאלמלא הצורך להעלות דברים בשיחה איתה פעם בשבוע- יכול להיות שכלל לא הייתי חושב על הדברים שהעלתי. האמת היא שאני לא יודע בדיוק להסביר למה אני מרגיש הקלה גדולה...אולי תמי בעצם תוכל לשפוך על זה אור... בברכה מיכאל

01/05/2007 | 17:05 | מאת: תמימי

ההקלה היא על היכולת להניח קצת לבירור הפנימי, פשוט להיות קצת מי שאנחנו, לנוח... מיכאל אתה עברת שנים לא קלות עם אישפוזים ותיוגים וקשיים והתמודדויות, והטיפול בטח עוזר כי הוא כמו משהו שממקד אותנו סביב עצמינו, מלמד אותנו התבוננות ובעיקר משכנע אותנו להיות אמפטיים ואוהדים כלפי עצמינו. ההקלה היא גם על הכוחות שלך, לצאת מהטיפול ולהרגיש שאתה יכול לבד, שאינך תלוי במטפלת ושבעצם אתה די חזק, למרות הכל... לא שמישהו אי פעם חשב שאתה לא חזק... אולי רק אתה, ברגעי הדיכאון... מה שלא יהיה טל, טיפול עוזר בתקופתו, וגם הפסקות מטיפול עוזרות. איך אמר קוהלת- לכל זמן ועת לכל חפץ מתחת לשמים... ואם לא בא לדבר על הילדות, לא חייבים, ממש לא. אפשר לכוון את הטיפול לאן שבא. לתפקוד, לשיחות נפש, לפתרון קונפליקטים, לעבודה על חלומות וסתם לקשר, לאהבה, ליחד. זה כיף שיש מישהו שמלווה אותנו מבחינה פנימית. כאילו אנחנו מכניסים אותו לתוך הבית הנפשי שלו, מארחים אותו בתוך החוויה הפנימית שלנו. זה כיף, זה כמו ליטוף כזה, וזה די ממכר... לכן זה גם כיף להשתחרר קצת. זה לא שאנחנו מפסיקים אי פעם לטפל בעצמינו, כי אנחנו לא הולכים הרי לאף מקום. אבל לפעמים אנחנו מפסיקים טיפול כלומר מוותרים על השותף במסע הפנימי הזה, או מחליפים את השותף המקצועי בחברים באומנות או בדרכי תרפיה עצמית אחרים. שיהיה רק טוב תמי.

30/04/2007 | 20:37 | מאת: אורן

אני לקוח פאקסט במינון של שני כדורים ליום כבר כ 4 שנים.לפני כמה ימים הייתי בבית מרקחת ולא היה להם את הכדור הנ"ל אז נתנו לי פרוקסטין.אני חש קצת לא נעים לאחרונה אבל זה גם יכול להיות בגלל שהכנסתי לעצמי לראש שזה כדור אחר. האם יכול להיות שהפרוקסטין לא ייתן את אותו האפקט של הפקסט?תודה מראש על התשובה

02/05/2007 | 00:51 | מאת: דור

שלום רב עקרונית אין הבדל בין פאקסט לבין סרוקסט או פרוקסטין-טבע. יש אנשים שמדווחים על הבדל בהשפעה אבל לא יודעים אם זה אפקט פלצבו או שמדובר בשינויים אמיתיים. כלומר אם יש הבדל אמיתי וממשי בין התכשירים. שכן כולם מכילים אותו חומר פעיל ובאותו מינון ועברו בדיקות של משרד הבריאות שמאשרות שאין הבדלים. בברכה

לאורן תודה לדור ואני מצטרף לדבריו. שבת שלום דר' גיורא הידש

30/04/2007 | 19:38 | מאת: אבי

האם תוכל להסביר לי מהי סכיזופרניה רזידואלית ומהם הסימפטומים של מחלה זו. תודה רבה על העזרה

לקריאה נוספת והעמקה

לאבי הסבר מלא תוכל למצוא ברשת או בכל ספר, הכוונה היא לסכיזופרניה שההתקף החריף חלף אבל נמצאים שרידים של המחלה ובעיקר של תכנים פסיכוטיים גם במצב השקט. בדרך כלל מדובר על מחשבות שווא אשר נשארות למרות שהמחלה החריפה חלפה. שבת שלום דר' גיורא הידש

30/04/2007 | 19:33 | מאת: ג

האם יש טיפול לחוסר ביטחון בעקבות לידה קשה. אם יש איזה טיפול .

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, מה שחשוב קודם כל להגיע לאבחון ולראות מה הבעיה אם ישנה, אפשר אצל פסיכולוג או אצל פסיכיאטר, אחר כך צריך לחזור ולחשוב "מה אפשר לעשות". מזל טוב דר' גיורא הידש

30/04/2007 | 19:31 | מאת: עידן

שלום ד"ר הידש מזה כשנה אני נוטל רסיטל - כדור אחד ליום. למרות שהכדור הצליח להוציא אותי מהמצב העגום שבו הייתי לפני תחילת השימוש בו, עדיין אני סובל מכאבים באיזור החזה ובאיזור הגרון. כמו כן יש לי כאבי ראש חוזרים ונשנים. הרופא שלי ייעץ לי לעבור ללוסטרל, אך לפי מיטב הבנתי המינון שבו לוקחים כדור זה הוא גבוה מאוד (שני כדורים של 50 מ"ג ביום!!!). האם זה לא מינון מוגזם מידי? אשמח אם תוכל לחוות את דעתך על תרופה זו או אף להמליץ לי על תרופה אחרת בתודה מראש עידן

02/05/2007 | 00:46 | מאת: דור

שלום רב מבחינה סטטיסטית, לוסטרל גורם לכאבי ראש יותר מרסיטל. אתה יכול לנסות לוסטרל במינון 50 מ"ג ליום ולראות, לפעמים זה מספיק. אבל גם במינון זה ייתכנו כאבי ראש. בברכה

לעידן כאשר תרופה אינה פותרת את כל הבעיה ויש לה תופעות לוואי יש הגיון לחשוב על מעבר לתרופה אחרת בתקווה שהיא תתאים יותר. הלוסטרל והרסיטל פועלות במנגנון דומה אבל אלו מולקולות שונות ואין חשיבות למינון שציינת כיוון שאלו מינונים מקבילים. עם זאת הייתי שוקל לעבור לתרופה מקבוצה אחרת ולא לעבור לתרופה שונה מאותה הקבוצה. תתייעץ עם הרופא המכיר אותך. שבת שלום דר' גיורא הידש

30/04/2007 | 16:24 | מאת: אריאל

אלוהים כמה זמן לא הייתי פה? נראה כאילו שנים ובאמת לפחות שנה. כל כך הרבה השתנה אצלי ואני יכולה באמת להגיד שרק לטובה אם כי חוויתי גם תקופות קשות. אז ככה : סיימתי את לימודי הסיעוד שלי ובעוד שלושה שבועות יש לי מבחן ממשלתי כדי לקבל את הרישיון. אני כבר חושבת ברצינות שאם אעבור את המבחן ( בספק גדול) אלך לכיוון של פסיכאטריה ומקווה של ילדים זה מאוד מרתק אותי. מעבר לזה יצאתי אל העצמאות - התחתנתי ואני והחצי המקסים שלי קנינו דירה ואני חיים באושר. הוא האור של חיי ומילא אותי בכל כך הרבה טוב . מבחינה פסיכאטרית אני נוטלת זיפרקסה 10 מ"ג ורסיטל 40 מ"ג. אני מאוזנת וטוב לי ולא רוצה להפסיק או יותר נכון להגיד מפחדת להספיק. למי שלא זוכר סבלתי מדיכאונות קשים והתקפי חרדה שהתאפיינו ב- OCD שונים ומגוונים . לפני החתונה שהייתה באוקטובר עברתי נפילה מאוד חזקה כנראה מהלחץ מסביב וגם מהעובדה שאני מפסיקה להיות מפונקת ויוצאת מהבית של אימא שעושה בשבילי הכול . לדעת הפסיכאטרית שלי ממש עברתי תקופה של אבל על הילדות שלי שנעלמת ובאמת שזה נכון אך בעזרת הפסיכאטרית המקסימה שלי יצאתי מזה ואני מאוזנת. בנוסף לכל אלה התחלתי השבוע טיפולי הפרייה חוץ גופית ואני כל כך מתרגשת מזה. הטיפולים הם קשים ותופעות הלוואי עוד יותר אך זה שווה את התוצאה אם תהיה כזאת. ופה אני פונה אלייך ד"ר הידש המקסים. האם התרופות שאני לוקחת ( זיפרקסה ורסיטל) מתאימות בטיפולי פוריות והאם ניתן לקחת אותם בתקופת ההריון אם יהיה כזה בקרוב? גם מבחינת הלופוס אני מאוזנת עכשו ואפוילו בלי סטרואידים כבר הרבה מאוד זמן ורואים זאת עלי ( ירדה הנפיחות, נעלמה לה תסמונת קושינג ורזיתי בסביבות ה- 20 קילו). זהו אני אשמח לשמוע מה עם אמא רחוקה, אבישג עדיין פה? וכל מי שזוכר אותי יום טוב לכולם אריאל

30/04/2007 | 17:58 | מאת: אמא רחוקה

אני חושבת עליך הרבה ועל אבישג ושירה ופרוזאק איזה בשורות טובות מקווה שגם אצל השאר גם אצלנו הכל בסדר נכון להיום באמת שמחה בשבילך וכף לשמוע

30/04/2007 | 18:58 | מאת: תמימי

היי אריאל בטח שאני זוכרת...היינו פעם מתכתבות בפורום היותר סגור של הידש... זה היה די מזמן, וגווע די מהר. טוב לשמוע ממך, ובהצלחה עם הטיפולים ועם הלימודים, אם תהרי בקרוב יש סיכוי שהתינוק שיהיה לי ולך ישחקו ביחד... רק טוב תמי.

המון בריאות והצלחה :-)

לאריאל היקרה איזו יופי של הפתעה, אם הייתי יודע הייתי נכנס לפורום הרבה קודם...., ואיזה דברים לטובה, כל הכבוד! עדיין אפשר להגיד מזל טוב על הנישואין? אני עוד זוכר שהתלבטת האם להתחיל ללמוד בבית הספר לאחיות והנה את כבר מסיימת ומסיימת את הבחינה הממשלתית. וואו. אני בטוח שתצליחי בבחינה כמו בכל דבר שתבחרי לעשות בעתיד. לא ציינת מדוע את צריכה לעבור IVF אבל הזיפרקסה עלול להעלות את הפרולקטין, אני בטוח שעברת את כל הבדיקות אבל האם זה נלקח בחשבון? איני מכיר בעיות מיוחדות עם הפריה והתרופות אבל בהריון הן בטוחות למרות שאלו תרופות צעירות יחסית (מעל עשר שנים), כמובן שחשוב להתייעץ עם המכון הטרטולוגי בהדסה שאת הטלפון שלו תוכלי למצוא משמאל ב"טלפונים חשובים". יופי לראות אותך כאן ועוד יותר טוב לשמוע את כל הדברים הטובים שקורים לך. הידש

30/04/2007 | 15:54 | מאת: שיר

שלום רב. אני בת 30. מאז שהתחלתי לעבוד במקום החדש (כמעט שנה) לפעמים נדמה לי שאני רואה אנשים ממקום העבודה בכל מקום שאני הולכת מחוץ לעבודה (לדוגמה, במכללה שאני לומדת בה, בקניון וכו'). כלומר, אני רואה בן אדם מסוים ולרגע נדמה לי שזה אדם שאני מכירה ממקום העבודה שלי. אני מסתכלת על הבן אדם שוב ואז מבינה שזה לא מי שחשבתי. הבעיה שזה קורה הרבה בזמן האחרון וזה מפריע לי מאוד. עלי להוסיף כי מאז שהתחלתי לעבוד שם אני בלחץ די גדול (מבחינת העבודה עצמה והממונים), האם זה נובע מלחץ? מה לעשות? תודה

לשיר התופעה עלולה להגרם מלחץ, היא תופעה הקשורה לחרדות. אם התופעה נמשכת זמן ארוך כדאי להגיע לאבחון מקיף אצל פסיכיאטר ואז לחשוב מה אפשר וצריך לעשות. שבת שלום דר' גיורא הידש

30/04/2007 | 13:12 | מאת: רחלי

שלום רב רציתי לדעת מה ההבדל בין EFEXOR XR לבין VENLA ,תודה מראש

30/04/2007 | 14:09 | מאת: דור

שלום רב ונלה הוא תחליף גנרי של אפקסור רגיל (לא XR). החידוש ב-XR שניתן לקחת אותו פעם ביום בעוד שאת הונלה יש לקחת מס' פעמים ביום, כלומר פחות נוח לשימוש. ייתכנו הבדלים נוספים, בהשפעה של התרופה, או בתופעות הלוואי, אך זה משהו שהוא לא חד משמעי. בד"כ יש עדיפות ל-XR, אם יש לך אפשרות לקבלו. בברכה

30/04/2007 | 17:39 | מאת: רחלי

תודה רבה

30/04/2007 | 13:05 | מאת: ציפי

לד"ר הירש שלום בני מקבל ביום : 4 מ"ג רספרדל, 20 מ"ג רסיטל, בנוסף מקבל משהו חדש: דקינט, וקומפלקס של ויטמין B. הוא נוטל תרופות כשנתיים, כל הזמן הוא קיבל 20 מ"ג רסיטל ו-3 מ"ג רספרדל, והירגיש עם זה בסדר גמור. למרות זאת הרופאה טוענת שהוא צריך את התוספות הנ"ל. א. מה דעתך? האם זה לא עומס רב מדי של תרופות? ב. כיצד פועלת התרופה: דקינט? ומה ההשפעה שלה? תודה, רונית

02/05/2007 | 01:12 | מאת: דור

שלום רב 1. ויטמין B איננו תרופה אלא תוסף מזון. זה יכול לעזור רק אם יש מחסור בויטמין. ניתן לדעת עפ"י בדיקות דם. אין טעם לקחת את הויטמין אם אין מחסור. 2. דקינט היא תרופה אנטיכולינרגית ואמורה להפחית תופעות לוואי פרקינסוניות של ריספרדל, אם יש כאלה. אם אין לו תופעות לוואי פרקינסוניות, או אם הן לא חמורות, אז אפשר לוותר עליו. בברכה

לציפי תודה לדור, השאלה היא מדוע עלו במינון של התרופות? האם הייתה הרעה במצב? ואם עלו במינון הרספרידל אז מדוע גם ברסיטל? המינון של הרספרידל בהחלט סביר ובדרך כלל אין סיבה לעלות במינון של הרסיטל. כאמור הדקינט היא תרופה נגד תופעות לוואי של הרספרידל כמו איטיות כללית בתנועות, קישיון בשרירים ותנועות איטיות עם מבט קפוא (תופעות פרקינסוניות) לכן, אם ישנן תופעות כאלו חשוב שיטול דקינט וצריכה להיות הקלה. אם אין הקלה צריך לשקול שוב את הצורך בתרופה. שבת שלום דר' גיורא הידש

30/04/2007 | 09:25 | מאת: נעמה

שלום ללדוקטור ולכולם, פניתי למנהל האתר בענין הפרסום המעצבן, והנה תשובתו: הפרסום שולב בין ההודעות ולא על חשבון ההודעות. עם זאת, אבדוק האם ניתן לשנות את מיקומו או עיצובו- כך שיהיה פחות בולט. חשוב לי לציין כי האתר שורד כל כך הרבה שנים, בין השאר, בזכות הפרסום, ומכאן חשיבותו. שבוע טוב, שגיא בואו נקווה שמשהו בכל זאת ישתנה. רק טוב נעמה

30/04/2007 | 19:02 | מאת: תמימי

נעמה תודה שטרחת, כתבת ובדקת עבור כולנו ערב טוב תמי.

לנעמה תודה ושבת שלום הידש

30/04/2007 | 08:02 | מאת: אפרת

שלום לך דר' הידר אני פונה אליך בקשר לבתי בת 24 סטודנטית. התייעצתי איתך בעבר לגבי החרדות מבחנים שלה ולצערי היא נאלצה לקחת ציפרלקס מאחר והחרדות התחילו להיות מלווים בבכי. מזה כשנה היא לוקחת את הכדור ועברה טיפול התנהגותי קוגנטיבי ואכן פסקו החרדות והבכי. היא החליטה להפסיק את הכדורים עקב השיפור ובהדרגה, יום כדור יום 3/4 כדור וזאת מלפני כחודש וחצי, אולם תופעת הרגישות של הבכי חזרה אליה. בנוסף היא מתביישת שהיא משתמשת בסוג כזה של כדורים דבר שגרם לה לחוסר בטחון עצמי. שאלתי היא, כיצד מפסיקים מהכדור בלי הבכי והרגישות ובנוסף, כיצד מעלים לה את הבטחון עצמי. תודה רבה

לאפרת יופי שהבת נעזרה והצליחה להתגבר על החרדות. איני חושב שהחרדות הופיעו בגלל תופעות של ירידה במינון אלא כנראה שהיא עדיין זקוקה לציפרלקס. חשוב להפסיק את הציפרלקס בזמן המתאים לכל אחד בדיוק בגלל הנקודה שחרדות עלולות לחזור. לכן חשוב שתפגש עם הפסיכיאטר להערכה של המצב ומתי מתאים לה לסיים טיפול. חבל שהיא מתביישת בנטילת התרופה והירידה בהערכה העצמית. אולי ישנה כאן בעיה רחבה יותר וכדאי לטפל בה? שבת שלום דר' גיורא הידש

30/04/2007 | 01:55 | מאת: שמנה

למה אסור לקחת רדוקטיל עם נוטלים אפקסור,ריספרדל,אלפרליד וטגרטול? מה יכול לקרות אם לוקחים את תרופות האלה יחד? כל כך מחפשת משהו שיקל עלי לרדת קצת במשקל... בתודה, אישה שמנה

02/05/2007 | 01:18 | מאת: דור

שלום רב עקרונית, אסור. אבל הרופא יכול להפעיל שיקול דעת ולאשר לך לקחת את הרדוקטיל עם התרופות האחרות, אם את מאד שמנה ויש צורך רפואי אמיתי שתרדי במשקל. עליך להיוועץ עם הרופא המטפל ולבחון אם התועלת הצפויה עולה על הסיכונים (הסיכון הכי חמור בשילוב זה הוא סינדרום סרוטונין). בברכה

שלום, תודה לדור ואכן הרדוקטיל משפיע על הסרוטונין ולכן השילוב עלול להיות מסוכן. מבין התרופות שציינת האפקסור והרספרידל עלולות לגרום לעליה במשקל. אין כל כך תחליף לאפקסור אבל אפשר לחשוב על החלפת הרספרידל לגאודון שאינו גורם לעליה במשקל. הבעיה היא שהגאודון אינה בסל התרופות של הכללית. שבת שלום דר' גיורא הידש

29/04/2007 | 22:50 | מאת: אי יציבה רגשית

אבקש לדעת מה עומד מאחורי האבחנה שקיבלתי- emotionally unstable personality disorder? הסימפטומים? סיבות להופעתה?מה הטיפול הפסיכולוגי מומלץ אם בכלל? מהן התרופות המומלצות? מתי בד"כ היא מתפרצת? איך הפרעה זו שונה מהפרעת אישיות גבולית? האם נפוץ שמתלוות להפרעה זו הפרעות נוספות (כמו שקורה אצלי). מה זה הפרעת אישיות בכלל? במה הפרעה זו שונה מהפרעת אישיות גבולית? מה בכלל ההבדל בין הפרעה למחלה? תודה רבה

30/04/2007 | 14:00 | מאת: דור

שלום רב ב-ICD 10- שיטת הסיווג הפסיכיאטרי האירופאי מציינים- Emotionally unstable personality disorder ב-4 DSM- שיטת הסיווג הפסיכיאטרי האמריקאי מציינים- Borderline Personality Disorder אבל הכוונה לאותו דבר בדיוק. מידע על ההפרעה וטיפול בה תוכלי למצוא מאמרים רבים ברשת או בחיפוש בפורום בשאלות קודמות. בברכה

נשמע לי קישקוש... חוסר יציבות נפשית זה מצב, ולא הפרעת אישיות קבועה. אדם אינו יציב רגשית כי יש לו כל מיני מכשולים בחיים פנימיים וסביבתיים, המפריעים לו להגיע ליציבות. לקרוא למצב של חוסר יציבות הפרעה- זה מופרע לא פחות מלהיות לא יציב... אני חושבת שכל המושג הזה הפרעת אישיות, צריך לצאת מהלקסיקון. מה עוזר בדיוק לבנאדם כל התיוג הזה? למי הוא בדיוק תורם? בעיני זה מעליב. פשוט מעליב. יום טוב תמי.

30/04/2007 | 21:01 | מאת: לא יציבה רגשית

תודה למשיבים הבנתי שיש בהחלט הבדל בין שתי ההפרעות... ועשיתי חיפוש בפורום ולא הגעתי לכלום! מה הטיפול המומלץ להפרעה מסוג זה בין שהיא זהה להפרעת אישיות גבולית ובין שלא?

29/04/2007 | 22:14 | מאת: לילך

שלום רב... אני בחורה בת 34 הסובלת מזה 15 שנה מהתקפי חרדה ונמצאת בטיפול ומעקב. לאחרונה- מזה חצי שנה אני נוטלת ציפרלקס ומאד מרוצה. אתמול אכלית מולים- סוג של צדפה, במסעדה מוכרת. שש שעות לאחר מכן הקאתי ונתקפתי בתופעות הדומות לתופעות של התקף חרדה. בשל קוצר נשימה קשה הגעתי למיון שם התבשרתי כי אים שום בעיה רפואית. שאלתי אלייך האם קיים קשר בין האכילה של הצדפה להתקף? והייתכן התקף כה חמור תחת השפעת ציפרלקס? אודה על התייחסותך.

ללילך איני מכיר קשר בין אכילת צדפים ובין התקפי חרדה. אבל הקאות והרגשה רעה בהחלט עלולים לגרום להתקפי חרדה. בנוסף, הקאות קשות וממושכות עלולות לגרום גם לשינויים מטבוליים בגוף, כך שהייתי שם את הדגש על ההקאות או נכון יותר על קילקול הקיבה שהיא תופעה שכיחה עם צדפים (כאשר אינם טריים) כל טוב דר' גיורא הידש

29/04/2007 | 21:21 | מאת: טלי

דר' הידש שלום התחלתי לסבול מהתקפי חרדה לפני כ 4 שנים. מאז אני מטופלת בציפרלקס וריספרדל (0.5 מ"ג) ומצבי הנפשי טוב מאוד. ההיתי שמחה להתחיל להפסיק לקחת את התרופות מספר שאלות: 1. האם ניתן להפסיק באם מצבי הנפשי טוב? 2. מה עדיף להפסיק קודם - ריספרדל או ציפרלקס? 3. האם יורדים בהדרגה או בבת אחת? אשמח לדעתך תודה

30/04/2007 | 15:47 | מאת: אריאל

את התרופות הנ"ל מומלץ להפסיק בהדרגה ולא בבת אחת. בכול אופן, מומלץ להתייעץ לפני עם הרופא המטפל בהצלחה אריאל

לטלי תודה לאריאל ולא הייתי מציע לעשות שום צעד ללא בדיקה ושיחה עם הרופא המכיר אותך. רספרידל אינה תרופה לחרדה ואחרי שלוש שנים אפשר כבר לחשוב על סיום של טיפול בחרדות כאשר מרגישים בטוב. אבל לכל אחד יש צורך בתשובה אישית ולכן את צריכה להתייעץ עם הרופא המכיר אותך. כל טוב דר' גיורא הידש

29/04/2007 | 20:48 | מאת: מתעניינת

שלום לכולם, האם זה נכון שתרופות מהדור הישן לא הצדיקו את עצמן בטיפול בסכיזופרנייה ופסיכיאטרים ממליצים לחזור לטיפול בתרופות מהדור הישן? תודה

שלום, התרופות מהדור הישן פחות מדוייקות ופחות עדינות ולכן ישנה הרגשה שהן גם יותר יעילות. אבל תופעות הלוואי ממש רבות ולכן ממעיטים להשתמש בהן. כל טוב דר' גיורא הידש

29/04/2007 | 19:56 | מאת: אמא רחוקה

אולי זה לא המקום הנכון ,ואולי לא נשארו מי שזוכרים 3 שנים ויותר אחורה ,אבל בכל זאת תחזיקו אצבעות לבת שלי, שמחר צריכה לעבור את הבחינה של המאסטר, לבד מול המרצים בפקולטה במשך שעתיים. היא מאוד חוששת (לא בגלל המחלה ) ובטוחה שלא תצליח. ואני מאוד חוששת( בגלל המחלה) שאם לא תצליח , היא תקח את זה קשה!!! כל השבוע היו טלפונים , אם לגשת בכלל, ואם אני לא אתאכזב אם היא לא תצליח , כמעט נסעתי לשם להיות אתה , אבל החלטתי שזה יהיה המבחן להתמודדות לבד , ואני אפילו גאה בעצמי שלא נסעתי. עוד 24 שעות אדווח בתקווה שהיא לא תבהל ותחליט לא לגשת ולדר הידש שזוכר את כל היסורים , ואת צבירת התארים תוך כדי, המון תודה.

30/04/2007 | 14:08 | מאת: תמימי

אמא רחוקה היא תצליח, תפסיקי לדאוג, יא פולנייה אחת... בטוח שהיא תצליח, ואז כולנו כאן נוכל לחגוג איתך. אבל את יודעת מה, ליתר ביטחון, אני אחזיק אצבעות... בהצלחה תמי.

30/04/2007 | 21:30 | מאת: אמא רחוקה

נכשלה בשאלה אחת אצל המורה השנואה אבל יהיה בסדר דיברנו והיא כבר אחרי הבכי ועם הפנים קדימה

01/05/2007 | 05:50 | מאת: תמימי

בעסה עם המורה השנואה הזאת אבל העיקר שהפנים קדימה לא נורא העיקר האמונה והתקווה יום טוב תמי.

האם קיים הבדל בין סאנקס לבין ציפאומיל או משהו כזה? והאם ההפקט של סאנקס יכול לעשות תופעות לוואי. ואם הוא יכול להחזיר רמת סירוטינין שירדה בעקבות טראומת לידה. ןלמת לא נותנים את הכדור סאנקס בקופות החולים. והאם לכדור ציפמאומיל יש תופעות לוואי. אם כן, איזה תרופה אפשר להמליץ לי שלא תעשה תופעות לוואי אך תחזיר רמת סירטונין שירדה. אודה לך על תשובתך המהירה. תודה רבה לך ויום טוב.

30/04/2007 | 14:13 | מאת: דור

http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-385,xPG-858,xFT-614513,xFP-614513,m-Doctors,a-Forums.html

29/04/2007 | 19:20 | מאת: אבי

האם תוכל לתת לי פרטים על תרופה בשם amoxapin על איזה מערכות במוח היא עובדת זו תרופה אנטי דכאון שאני אמור להזמין מחול זה רק מה שידוע לי עליה והאם היא יכולה להועיל לזחלת של סימנים שלילים ללא סימנים חיובים או פסיכוזה בעבר או בהווה. תודה על העזרה

לקריאה נוספת והעמקה

לאבי עניתי לך היכן ששאלת לראשונה, איני מכיר עבודות של אמוקספין לגבי סמנים שליליים אבל זה נשמע מעניין. יתכן שהרופא שמטפל בך מעודכן יותר ממני ויש הגיון בגישה זו. כל טוב דר' גיורא הידש

30/04/2007 | 14:30 | מאת: דור

שלום רב 1. שכחת את האות E בסוף השם של התרופה. 2. התרופה הזאת היא שילוב מעניין של נוגד דיכאון+נוגד פסיכוזה. כתבתי לך הסבר בהודעה הקודמת. זה כמו לתת למישהו אלטרול עם פרפנן אבל בתכשיר אחד. 3. אין כזה דבר סימנים שליליים אם לא היו לפני כן סימנים חיוביים. סכיזופרניה חייבת לכלול את שניהם. היוצא דופן היחידי זה סכיזופרניה רזידואלית. בברכה

29/04/2007 | 19:20 | מאת: תמימי

היום בעבודה נתקלתי במאמר יפה של פסיכיאטר, שכחתי את שמו, שכתב הרהורים על הפסיכיאטריה במאה ה21. הוא התייחס למצבי שונות כקטליזטורים של התפתחות בחברה. מצבי שיגעון היו תמיד זרז להתפתחות של משהו שונה מהנורמה. והשווה את המשוגעים או החריגים בחברה ליהודים הנרדפים על ידי עמי העולם. העם היהודי שגורלו כל כך קשה ובגלל זה מתפתחות אצלו כשרונות יצירתיים מיוחדים, מצד אחד מגיע להישגים בעולם, מצד שני אנטישמיות גוברת... וכך, כפסיכיאטר, הוא מדבר על האתגר שבעבודה עם אנשים שונים ומשונים. היכולת להפוך את השונות למנוף להתקדמות למקומות אחרים וחדשים. בחינת דברים שרואים מכאן לא רואים משם... ודיבר על הבעייתיות שבתפקיד הפסיכיאטר, כמגדיר נורמליות. כי נורמליות היא לא ערך מוחלט, אלא ערך יחסי... ואת הנורמות קובעת החברה, והפסיכיאטר הוא חלק מהחברה... אז יש כאן בעייתיות כי איך מישהו שהוא חלק מהנורמה, יכול להגדיר מי בנורמה ומי לא, ואיפה בדיוק עובר הקו בין נורמליות לפתולוגיה? יש הרבה בעיות אתיות ומוסריות בפסיכיאטריה בת זמננו. ואני שואלת את עצמי כמה פסיכיאטרים באמת מודעים ומביאים את עצמם לשאלת שאלות בתחום הזה, או שנכנסו גם הם לתרדמת של מתן תרופות ושמות, כמו טכנאים... הנפש היא גדולה ולא ניתנת למדידה. ופסיכיאטריה מודרנית צריכה להיות בעיני קצת יותר פתוחה, קצת פחות נוקשה, קצת יותר מאפשרת גמישות מעבר לכל האבחנות והתיוגים. כך, ניתן לדבר יותר על חוויות ופחות על אבחנות. יותר על כוחות ופחות על חולשות, יותר על משאבי התמודדות ופחות על תרופות, אישפוזים ושיקומים. האם ניתן ליצור פסיכיאטריה מעט יותר יצירתית ומעט יותר מאפשרת? שבוע טוב תמי.

30/04/2007 | 15:29 | מאת: דור

לתמי שלום, לדעותיך אין סיכוי בקרב פסיכיאטרים. הם מאד רוצים להיות רופאים ככל רופא אחר ולהתקבל בקרב קהילת הרופאים כמקצוע רפואי ומדעי מן המניין. הדרך שלהם להגיע לכך זה לעשות בדיוק ההפך ממה שאת מטיפה להם. את בעצם רוצה להפוך את הפסיכיאטרים לפסיכולוגים אבל הם לא מעוניינים בכך ואין יומרה כזאת אלא להיפך. בברכה

30/04/2007 | 15:40 | מאת: תמימי

לא, דור אני לא מנסה להפוך את הפסיכיאטרים לפסיכולוגים. אני מנסה להפוך אותם לבני אדם... זה לא אומר שאיש מדע צריך להיות מנותק מהיותו בן אנוש, עם לב, עם התחשבות, עם רגישות. פסיכיאטר הוא לא מנתח לב. הוא עובד עם נפשות פצועות. עליו להיות רגיש, פחות טכני, יותר עדין, יותר טיפולי. כי אחרת שלא יעסוק בפסיכיאטריה...שיעסוק בסנדלרות או במחשבים, שם אין אנשים שיכולים להפגע מההחלטות שלו ומהיחס המדעי המנוכר שהוא נותן או לא נותן למטופליו. דר' הידש הוא פסיכיאטר אבל הוא גם מטפל- פסיכותרפיסט. ולדעתי הידש דווקא כן נותן יחס אנושי, כן מקשיב, כן רוצה להבין את החוויה ואת התחושות. אחרת לא הייתי כותבת פה כל השנים. וגם אתה מן הסתם בסופו של דבר היית מתייאש מהפורום הזה, אם הידש היה באמת כזה טכנאי של אבחנות ותרופות... צריך להיות קודם כל אדם, ואחר כך- פסיכולוג, פסיכיאטר או משהו אחר. ופסיכיאטר ששוכח שהוא בנאדם, צריך לשלול ממנו רשיון מקצועי. אם הוא חוקר שיתרחק מבני אדם, ויהיה מדען מעבדה. מחלות נפש זה לא מעבדה לנסיון בבעלי חיים. גם עם בעלי חיים צריך להיות אנושיים. על אחת כמה וכמה עם אנשים חולים. יום טוב תמי.

29/04/2007 | 18:23 | מאת: girl

שלום לכולם יש לי שאלה: נכון להיום, אני סטודנטית למנהל עסקים תואר ראשון (אוניברסיטת דרבי). ממוצע הבגרויות שלי כולל הבונוסים הוא 98.8 (אנגלית, מתמטיקה, ביולוגיה, סוציאו-פסיכולוגיה - 5 יח') נניח שאני מוציאה 700 בפסיכומטרי בהתחשב לכל הנתונים הנ"ל כמה שאלות: מה הסיכוי שלי להתקבל לרפואה (פסיכיאטריה)? אילו דרישות נוספות יש? (ראיונות, מבחנים, בדיקות למיניהם...) באילו מוסדות? כמה שנים זה לימודי הרפואה? כולל התמחות בפסיכיאטריה? ועוד שאלה לא קשורה: במידה והשירות הצבאי שלי לא מלא, איך יסתכלו על זה? ושאלה הנוגעת לתחום בריאות הנפש: האם מישהו מכאן לקח את לימודי הפסיכיאטריה??? יש כאן מישהו כזה??

30/04/2007 | 15:54 | מאת: אריאל

הי גירל הדרישות לרפואה שונות באונברסיטאות השונות אם כי סך הכול זה אותו הדבר. עם ממוצע הבגרות שלך נראה לי שתצטרכי קצת יותר בפסיכומטרי אך הכול אפשרי. לימודי הרפואה עורכים שש וחצי שנים ובסיומם את יכולה להיתקבל להתמחויות השונות ובינהם פסיכאטריה. אם אני לא טועה התמחות בפסיכאטריה עורכת חמש שנים נוספות בהצלחה אריאל

הוא אובחן כחולה מניה דיפרסיה כמו שכבר כתבתי. הוא בן 22 והיו לו שני התקפי מניה כאשר הראשון כשהיה בסיום הצבא . עכשיו הוא רק התאושש מההתקף האחרון וזה לקח יותר מחצי שנה. ברור שאני תומכת בו בכל דבר שאפשר. הוא התחיל לעבוד בתחנת דלק. הוא טוען שרק עבודה מוציאה אותו מהיאוש. אני לא מחפשת אבחנות במקום להתייחס אליו, ממש לא. אבל הענין הוא שהוא מאד סגור ולא מעוניין בהתייחסות, הוא מתעקש לעשות הכל בדרכו , למצוא לבד עבודה ולא מוכן לקבל עזרה מאף אחד. ולכן בגלל שאין הוא מוכן לטיפול כלשהוא פרט לכדורים , אני רוצה להערך נכון יותר, להתקף הבא, אם חס וחלילה יגיע. פניתי למכון פסגות ושם הרופא טוען שאין הכרח לאשפז אם יש התקף, וזה מאד מצא חן בעיני כי האישפוז היה טראומה בשבילו. אנא כיתבו לי אם נראה לכם שיתכן שהתקף יעבור ללא אישפוז אל בטיפול בבית. תודה לכולם. דלית

אם הוא לוקח את הכדורים הנכונים ,למה שיהיה עוד התקף. נהדר שהוא עובד לבת שלי לקח יותר משנתיים להודות שהיא חולה, אז תני לו זמן. אני לא אישפזתי וטיפלתי בבית ,אבל צריך להיות מאוד חזקים , אני לא חושבת שאני יכולה לעבור את זה עוד פעם, אבל מחכה לזה כמוך. צריך התמסרות טוטלית 24 שעות , קשר יום יומי עם רופאים, תוכנית עבודה ,אנחנו למשל עשינו פזאלים, בישול ,מכון כושר עם מאמן צמוד ,ביקורים אצל מטפלים, מספרה , ציפורניים ,שטויות רבות אבל היא הייתה עסוקה והוציאה אנרגיה ,וכן גם היו מכות, ובכי ללא סוף. הכי חשוב והוא צודק זו שיגרה , עבודה או לימודים , ואת העיקר שככתי טונות של אהבה, ואמונה שיהיה בסדר, למרות שהיו רגעים שלא אהבתי ולא האמנתי!!!!!

הי דלית למה לא בישרת את הבשורה המשמחת הזו קודם? אני נורא שמח לשמוע...זה צעד אדיר, ואני בטוח שהוא ימשיך ויתפתח גם לעבודות יותר משמעותיות. האמת היא שאני ממש מכבד את הגישה שלו- אני לא כל-כך משוכנע שפסיכולוגים עוזרים הרבה, ובטח שהם לא עוזרים לכל אחד. אני אפילו מרגיש הקלה ממש משמעותית מהצעד שנקטתי של לעזוב את הטיפול הפסיכולוגי. חשבתי שזה יחסר לי מאוד, שאני אתגעגע, ומה שאני מרגיש זה רק הקלה, אשכרה שחרור של מועקה, והייתה לי מטפלת מצויינת לכל הדעות, שאני מאוד מעריך ואפילו קצת אוהב. הסיכוי להישנות של התקף אם לוקחים תרופות הוא עשרים אחוז. סיכוי לא בטל בשישים, אבל עדיין די נמוך. גם כשהתקף מגיע, אם שמים אליו לב בזמן, אפשר למנוע אותו על ידי הגדלת מינון אפילו מבלי פגיעה במקום עבודה. לפי מה שאת מתארת, וגם דברים שכתבת בעבר בפורום השני, זה נשמע כאילו הוא לא יחזור לאישפוז עוד לעולם. (מה, שאגב, אני לא לגמרי יכול להגיד על עצמי). בברכה מיכאל

דלית , קודם כל תדעי שכל הכבוד לבן שלך שמתעקש על עצמאות.זה חיובי וזה יכול להיות מה שיעזור לו יחד עם התרופות.ואם חלילה יהיה עוד התקף,מה שלא סביר כשלוקחים תרופות באופן סדיר ,אז תתמודדו עם זה,כי כבר התמודדתם עם משהו הרבה יותר קשה-ההתקף הראשון.לדעתי עדיף ללא אשפוזים גם אם זה ידרוש יותר השקעה של זמן ואנרגיות מהמטפלים בו,כי כך השיקום יהיה טוב יותר,פחות טראומות.תני לו את הביטחון שהוא יכול להיות עצמאי ומצוין שהוא עובד.הוא בהחלט צודק-סדר יום שיש מה לעשות הוא חשוב ביותר!אני מחזקת את ידייך,ובהזדמנות זו גם את ידיה של אמא רחוקה.גם אני אמא לבת שעברה התקפים וחשבתי שהייתי בגהינום.הועידו לנו האמהות,וגם לאבות ולאחים,תפקיד משמעותי בעולם כנראה ואין לנו ברירה אלא לבצע אותו,אז תחשבי חיובי ואני מאד מאמינה שיהיה בסדר,בע"ה.

29/04/2007 | 13:45 | מאת: דודי

ד"ר שלום בן 40 לאחר תקופה של שלוש שנים עם חרדות בנוגע לבריאות(היפוכונדר )התחלתי לפני שבעה חודשים ציפרלקס 10 מ"ג השינוי היה מהיר ומצוין ברצוני לקבל מספר עצות לשאלות א.במידה ואני מעריך שיהיה לי יום קשה האם יש מקום להגדיל את המינון בחצי כדור בלילה שליפני? ב.מתי עדיף לקחת את הכדור אני לוקח בשמונה בערב מהי המלצתך ג.האם ניתן "להכניס להריון ואין סכנת פגיעה בעובר? לתשובתך אודה

30/04/2007 | 10:01 | מאת: דו?רו?ן

א. לא יעזור לקחת חצי כדור נוסף לפני יום קשה , לוקח לכדור זמן עד שמתחיל לעבוד . ב. בדרך כלל הכדור נחשב מעורר לכן לוקחים בבוקר אבל אם אין לך בעיה של יקיצה מוקדמת אז זו לא בעיה לקחת בלילה. ג. בקשר להריון אין בעיה אבל תתיעץ עם מכון טרטולוגי ליתר בטחון: http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=36&catid=150&pageid=1117

לדודי תודה לדורון ואני מצטרף לדבריו, הבנתי שאתה גבר, כך שבודאי אין בעיה עם הבאת ילד לעולם. כל טוב דר' גיורא הידש

29/04/2007 | 11:47 | מאת: שרונה

אני לוקחת כשלושה חודשים כדור אחד של סרוקסט ביום. התחלתי לקחת כי היו לי לחצים בחזה ובקושי יכולתי לנשום (במיוחד בשכיבה) ועוד תופעות נוספות של חרדה+דיכאון קל כלומר: באופן כללי אני מתפקדת כרגיל אבל בלי שמחת חיים בלי חשק לעשות דברים וכו'. הכדור מאוד עזר לי בנושא החרדה וכמעט כל התופעות נעלמו לי אבל בקשר לדיכאון אין שום שיפור. אודה לך אם תוכל לעזור לי ולהפנות אותי לכיוון אחר כלומר אולי תרופה נוספת.( עוד כדור של סרוקסט לא הייתי רוצה לקחת כי שמעתי שזה גורם לעליה במשקל).

לשרונה אם ההשפעה לא מלאה אפשר לחשוב על עליה במינון או החלפת הסרוקסט לתרופה אחרת דומה (לא הייתי מוסיף עוד תרופה), עליה במשקל או שקיימת או שלא, כך שאם את לא עולה במשקל אז סביר שאפשר לעלות במינון ללא חשש. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכם, דור וד"ר הידש המקסימים מכירים את הסיפור האישי שלי,אך הייתי מעוניין לשתף אותו איתכם,אלו החווים דבר דומה ביום יום. מצורפים 2 לינקים שיסבירו את מצבי: http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-385,xFT-504577,xFP-504577,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-385,xFT-525621,xFP-525621,m-Doctors,a-Forums.html כיום אני נוטל זייבן כשלושה שבועות ועומד להתחיל ככל הנראה טיפולים בגירוי מגנטי. הייתי רוצה להכיר מקרים דומים,אז אשמח אם תוכלו לספר את סיפורכם האישי.וחוץ מזה, ********האם מישהו ניסה והתנסה בטיפול בגירוי מגנטי TMS?****** תודה רבה מראש,ארז.

29/04/2007 | 17:48 | מאת: מירי 2

ארז יקר, קראתי בעניין. אני מכירה את התחושה הרובוטית הזאת שאתה מתאר. והייתי מאד מוטרדת ממנה בעצמי לאחרונה. שנה וחצי לא נטלתי תרופות בגלל תופעות לואי, והיו לי אפיזודות של דיכאון וחרדות. עם תקופות יחסית טובות בין לבין.(תקופות אלו נתנו לי את הכח לעבור את המשברים) בדיכאון האחרון החלטתי לחזור לתרופות. בחרנו בסימבאלטה... חודשיים הרגשתי תחושות דומות לאילו שתארת. כן. קצת כמו רובוט. כבר לא ביכיתי, לא הייתי עצובה אך גם לא הרגשתי ממש חיה. נבהלתי מזה וחשבתי שזה לא יעבור. פחדתי שלקחת תרופות שוב זה לוותר על חיות. לא ממש ידעתי אם הדיכאון עבר או שהתרופה יוצרת "סוג חדש" של דיכאון- אפטיה כזאת. מבחוץ הכל תקין ובפנים ריק, מת. אמאל'ה, מבהיל. כמעט הפסקתי עם התרופה. דור יעץ לי לנסות להמשיך עד להשפעה המיטיבה האופטימלית שמופיעה אחרי 3 חודשים. המשכתי. מיום ליום אני חשה יותר חיה, פחות רובוטית. אני מרגישה טוב עכשיו. אמנם פחות רגישה כמקודם, אך כן חיה. לא ממש כמו בלי כדורים אך לא במוות הזה בו הייתי שרויה. אפילו הצלחתי לבכות יום אחד. אני מתכוונת לנסות ולהוריד מינון ולראות איך ארגיש. באופן אישי אני די נגד שילובי תרופות. לפעמים ממהרים להעמיס עלינו תרופות, וזה יותר מדי. צריך לתת צ'אנס לתרופה. לפחות מנסיון. וצריך לנסות לשאוף למינון מינימאלי בו מרגישים טוב. היצרנים לעיתים גם הם רוצים למכור ואומרים שמתחת למינון זה וזה אין יעילות מוכחת וכל הבולשיט הזה. אני לא אוהבת את המושג "דיכאון עמיד" חושבת שהוא מעמיק את היאוש ומטעה. ניתן לצאת מדיכאון, ניתן. צריך המון רצון וקצת עזרה (בכל צורה שהיא). אני מקווה שתחושות קשות אלו יעברו לך, ואשמח אם תעדכן. מירי.

30/04/2007 | 16:04 | מאת: אריאל

הי ארז קראתי את הסיפור שלך וגם אני מזדהה איתך . היום אני בתקופה טובה אך היו לי שנים שלאור טיפולים שונים ורבים הרגשתי שאני במין בועה כזאת וכל העולם הזה הוא מבחוץ ( בשפה המקצועית זה נקרא דה ראליזציה). יתכן שמה שאתה חווה היום זה דיסתמיה שזה דיכאון כמו כל דיכאון אם כי יותר קל ומזערי. לא מומלץ להפסיק את התרופות אלה לתת להם צאנס לעבוד תרגיש טוב אריאל

29/04/2007 | 01:11 | מאת: יוסי

שלום רב דר אני בן 32 אין לי שום בעיה רפואית או טראומות כלליות בדרך כלל בריא . אני סובל מפחד צעום מאוד מאנשים שכינים שלנו הפחד גורם לי לדפיקות לב מאוצות ואפילו מרגיש שמתעלף מעוצמת הפחד . האנשים האלה אחד מהם הוא הייה בכיתה שלי כשהינו קטנים. וכול הזמן אחרי סיום יום לימודים חוסם לי את הכביש ומתחיל להפחיד ולאים עלי . עכשיו אנחנו גדולים אבל סובל מאוד מאוד מפחד עצום מהם ובעיקר הוא. אפילו אם אני שומיע כול רם אצלהם או רעשים כמעט קורס מרוב הפחד עד עכשיו זה מטריד אותי ומחמיר . מבקש עזרה דחופה והסבר וכיוון .

ליוסי אי אפשר להעריך את חומרת הבעיה לפי מכתב קצר ברשת, בכל אופן כדאי להגיע לאבחון אצל פסיכיאטר ואני מקווה שהוא ימצא לך פתרון. כל טוב דר' גיורא הידש

28/04/2007 | 23:33 | מאת: מטופלת בזיפרקסה

שלום דר' הידש, אני בחורה בת 24 הסובלת משילוב של מספר מחלות: דיכאון, ocd ופוסט התקף פסיכוטי. לאחר ההתקף שהיה לפני שנתיים וחצי טופלתי בתחילה (חצי שנה) ברספירדל. במהלך הזמן הזה סבלתי מתופעות לוואי שונות: נוקשות שרירים, אל וסת,רעידות בגפיים, אי שקט ברגליים והופעת פיצעונים. לאחר שהחלפתי תרופה זו לזיפרקסה, תופעות אלה נעלמו ונשארה לי רק תופעה של כאב מוגזם בשרירים בזמן פעילות גופנית. הזיפרקסה מצליחה למנוע אצלי סממנים פסיכוטים. לאחרונה חל שינוי, הופיעו לי: רעידות ברגליים, אי שקט ברגליים ופצעונים. הפסיכיאטר שלי לאחר שהתלוננתי סבור שהרעידות והאי שקט נובעים מלחץ נפשי והמליץ לי להעלות את מינון התרופה ואני סרבתי.בודאות אינני לחוצה יותר מקודם. (אני עובדת שעה ביום בהדרכה בחוגי ילדים ואף נהנית) לגבי הפצעונים טען שאין לכך קשר לתרופה והפנה אותי לרופא עור. מהכרותי עם התרופה והידע שלי הנני משוכנעת שיש שינוי בתגובת הגוף שלי לתרופה והייתי רוצה להחליפה לתרופה אחרת מהדור החדש. הפסיכיאטר שלי לא מסכים. מה המלצתך?

29/04/2007 | 14:50 | מאת: דלית

הבן שלי טופל בעת אישפוזו בזיברקסה. עד כמה שידוע לי זו התרופה החדישה ביותר, ויש לה מעט מאד תופעות לוואי. לא נראה לי שיש תרופה חדישה יותר מזיברקסה.

שלום, תופעות הלוואי של הזיפרקסה ידועות ואינן מתחילות אחרי פרק זמן של נטילה, כלומר אם כל הזמן לא סבלת מתופעות לוואי אז סביר שלא יופיעו פתאום. כל זה נכון חוץ מהאי שקט ברגליים שיכול להתאים לתופעה הנקראת אקטזיה אבל צריך לבדוק ולראות מה שקורה. לא הייתי ממהר להחליף תרופה אם אין סיבה ברורה (למשל האקטזיה), אולי בכל זאת כדאי לנסות לעלות במינון כפי שהרופא מציע ולראות האם יש שיפור. כל טוב דר' גיורא הידש

28/04/2007 | 21:53 | מאת: גלית

יש לי עוד שאלה בנוגע לרסיטל. כתבתם שההשפעה שלו לוקחת גם 4 חודשים. איך זה שמבחינת ההרגשה והפחדים הוא עדיין לא משפיע עלי ואין לי שיפור אך מבחינת התאבון המוגבר והאובדן חשק מיני או הקושי להגיע לסיפוק מיני הוא משפיע כבר אחרי 3 שבועות? תודה גלית.

29/04/2007 | 13:07 | מאת: דור

ראשית, לא 4 חודשים אלא 6 שבועות בשביל לקבל השפעה נוגדת חרדה. שנית, תופעות הלוואי הן מיידיות ללא קשר להשפעה החיובית. שלישית, התרופה עוזרת רק ל-70% מהאנשים שנוטלים אותה. אם עברו 6 שבועות ללא השפעה חיובית אז מומלץ להחליף תרופה.

29/04/2007 | 19:18 | מאת: גלית

הי! אני לוקחת כבר 5 שבועות והרגשת הגוש בגרון והחרדות מכך רק מתגברות לי. הרופא בפורם רשם לי שרק אחרי 4 חודשים התרופה מגיע למקסימום ההשפעה ולתת צ'אנס. האמת שאין לי הרבה סבלנות כי אצלי התופעות הם פיזיות וההרגשה נוראה ומיאשת. תודה בכל אופן.

לגלית תודה לדור, תחילת ההשפעה אחרי כשלושה שבועות, מקובל להחליט שהתרופה אינה משפיעה ואינה מתאימה לך אחרי שנותנים לה צ'אנס של שישה שבועות, אחרי תחילת ההשפעה ההשפעה עולה ומתגברת במשך החודשים הראשונים. בשאלתך הקודמת כתבתי כיצד ניתן להקל עליך באופן מיידי יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

28/04/2007 | 21:50 | מאת: מרגלית

אני לוקחת ריספרדל כבר שנתיים בעקבות התקף של מאניה.בחודשים האחרונים ירדתי לחצי מ"ג.אני עומדת להתחתן בקרוב (ברוך השם!)השאלה שלי מה כדאי לי לקחת בערב של החתונה כדי שאני לא אתרגש יותר מידי.אני מעדיפה לא לקחת את הריספרדל קודם כי זה "מכבה" אותי אבל השאלה אם התכשירים להרגעה שיש בשוק,הטבעיים למיניהם ישפיעו עלי בכלל,בתור אחת שכבר רגילה לריספרדל.מה כדאי לקחת?

לקריאה נוספת והעמקה

למרגלית קודם כל מזל טובוזה הדבר החשוב ביותר. לא יקרה שום אסון אם יום אחד לא תקחי רספרידל וזה בסדר. איני מכיר את התכשירים הטבעיים, אבל בכל מקרה אם תחליטי ליטול תרופה או תכשיר טבעי תנסי אותו מספר פעמים ותראי את ההשפעה עליך כך שלא יהיו הפתעות ביום החתונה. מזל טוב דר' גיורא הידש

28/04/2007 | 21:04 | מאת: תמימי

אני מסכימה איתך הידש שיש לנו ערבוב של שני נושאים. אז אולי נשים את הפסיכוזה בצד לרגע (כרגיל...) ונדבר על משהו יותר דחוף, יותר דרמטי ויותר כאוב.. האשפוז הכפוי והבלתי כפוי- המצב בבתי החולים הפסיכיאטריים בישראל. אתה יודע, רוב אנשי המקצוע ההומאניים, אינם מתקרבים למחלקות הסגורות. מתמחים מסיימים את ההתמחות, ומעט אנשי מקצוע נשארים לעבוד בהן. למה? כי זו עבודה קשה, שחורה וכרונית. כי אולי זה לא כל כך מעניין. ואולי גם כי זה מאיים מדי, מצבי הנפש הקיצוניים. לא יודעת. למה לא מעבירים את האשפוז הכפוי למחלקות החוק? לא יודעת. קטונתי מלהבין בפוליטיקה של הפסיכיאטרים. מה שבטוח הוא שנוח לאנשים להסתגר בקליניקות פרטיות ובמכונים ובמקומות מרפאתיים, ולהשאיר את המחלקות לטיפול לא תמיד אנושי ולא תמיד מכבד את האדם. כמובן שאני מכלילה. אבל לצורך הדיון, צריך להתחיל מזה שנאמר שהפתרון הזה לגמרי לא מספק. יותר מדי אנשים נפצעים במסגרת האשפוז הפסיכיאטרי- כפוי או רצוי. והשאלה היא מה עושים עם זה, איך לוקחים אחריות ואיך מתקנים את המצב. שבוע טוב תמי.

28/04/2007 | 23:39 | מאת: דור

לתמי שלום, בעניין אישפוז כפוי כדאי ללמוד ממודלים של ארצות אחרות, כמו ארה"ב או אירופה. מה המצב שם בנושא זה? האם את מעודכנת בנושא סבוך זה? כי זה נראה לי בעיקר נושא של פסיכיאטריה משפטית ופחות נושא טיפולי. משרד האוצר בארץ רצה לסגור את רוב בתי החולים הפסיכיאטריים אבל הפסיכיאטרים (בחסות שר הבריאות דאז- דני נווה) הצליחו לסכל את היוזמה למרות שהיא אושרה בממשלה. הממשלה בעצם החליטה לסגור אותם וזה כבר אושר אבל לא התבצע בגלל התנגדות גורמי הרפואה. זה היה אמור להיות חלק מהרפורמה בבריאות הנפש. אם הרפורמה בברה"ן תיושם צפוי שתהיה ירידה בכמות האישפוזים הכפויים שנעשים בהליך האזרחי כי אז קופות החולים יצטרכו לממן אותם ויהיה להם אינטרס להקטין אותם. בברכה

29/04/2007 | 00:40 | מאת: מיכאל

שלום לדעתי די ברור מדוע בתי המשפט לא רוצים לעסוק בזה. הרי ברוב המקרים על סמך מה הם ישפטו? על סמך מה הם יקבעו? איזה הכשרה יש להם לזה בכלל? הרי לא בוצע שום פשע! אין שום חשדות כלפי הנאשם! נניח לרגע את המקרים שבהם בוצע פשע כלשהוא, או שיש כוונה ברורה ומיידית לביצוע פשע- בשביל זה יש מחלקות פסיכיאטריות בתוך בתי הכלא, שקיימות כבר עכשיו, ועל זה שופט יכול לקבוע בהליך משפטי רגיל לגמרי. וזה גם מה שקורה בלאו הכי כבר עכשיו. פסיכיאטרים לא מחליטים על אישפוז בכפייה של רוצח תחת התקף פסיכוטי, אלא רק מעידים בבית המשפט. אין שום ספק שהשופטים לא ימהרו לקחת את תפוח האדמה הלוהט הזה מיד הפסיכיאטרים, למרות שדי ברור למה האחרונים ששים למסור אותו להם. מה הפיתרון? לבטל לחלוטין את האישפוז הכפוי של אנשים שלא ביצעו פשעים ולבטל לחלוטין את העינויים שנהוגים במקומות האלה. אני לא דואג לפסיכיאטרים, יש מספיק אנשים שמוכנים להתאשפז מרצון. וכאשר יבוטלו העינויים מספרם של אלה שמוכנים להתאשפז מרצון יגדל פלאים, ואפשר יהיה יותר בקלות לשכנע אנשים להתאשפז. למה לא מאשפזים בכפייה אלכוהוליסטים? למה לא מאשפזים בכפייה צרכני סמים? אנשים כאלה מסוכנים לעצמם ולסביבה לא פחות ואולי הרבה יותר מסכיזופרנים... אני אעבור עכשיו לתחום האפור. נניח שיש לי שכן, שאוגר זבל בבית שלו וגם צועק כל יום בקולי קולות מהמרפסת ומפריע לי לישון, או לחלופין חושב שהוא המשיח ולכן חייב לתקוע בשופר כל יום בין שתיים לארבע...מה אני אעשה? הבעיה היא שברור שהתנהגות במצב "פסיכוטי" יכולה להיות בעייתית מאוד לסביבה גם אם היא לגמרי חוקית. שאלה אחרת יכולה להיות האם לא ניתן להשוות התקף פסיכוטי להתקף לב. האם בן אדם שעבר התקף לב ונלקח באמבולנס לניתוח חירום הוא מאושפז בכפייה? הרי הוא לא נותן את הסכמתו לכך, אולי הוא היה מעדיף, כמו שאני הייתי מעדיף במצב כזה, פשוט למות וזהו. האם אפשר להשוות מצב פסיכוטי קיצוני למעין התקף לב כזה של הנפש? אנחנו נמצאים כאן בתחום אפור למדי ושדי קשה להכריע בו. זה לגמרי לא מוריד מעוצמת הכעס שלי על העינויים הקשים שעברתי, אבל אני מנסה להציג את שני הצדדים כדי שיהיה דיון מעניין. בברכה מיכאל

29/04/2007 | 01:31 | מאת: דור

שלום רב עכשיו קראתי שהרוצח מוירג'יניה כן היה באישפוז כפוי אבל הוא שוחרר. למה הוא שוחרר? הפסיכיאטרים שבדקו אותו טענו שהוא חולה נפש והוא מסוכן אבל לא מסוכן "באופן מיידי" (בזמן הבדיקה). גם בארץ יש חוק שדומה לזה בוירג'יניה כלומר חולה נפש צריך להיות מסוכן "באופן מיידי". מדבריו של מיכאל ניתן להבין שהפסיכיאטרים שבדקו אותו עברו על החוק. אז הבעיה זה לא בחוק אלא ביישום שלו. החוק הוא טוב אבל צריך גורם שיפקח ושימנע שימוש לרעה בכוח. האופציה להעביר לשופטים את ההחלטה היא לא ריאלית ומי שהציע אותה לא רציני כי שופט לא יכול לשבת בחדר מיון 24 שעות ולחתום על הוראות של אישפוזים כפויים דחופים. בברכה

28/04/2007 | 21:03 | מאת: נועה מ

שלום אני לוקחת מס שנים רבות תרופה בשם קלופיקסול דפ באפולה כל חודש כמות של 120 מ"ג רציתי לשאול אם אני יכולה להחליף את התרופה לכדורים מאותה משפחה של תרופה ורציתי לשאול איך עושים את זה בלי להיכנס לחוסר איזון..? באותה כמות קטנה יחסית..

לקריאה נוספת והעמקה

לנועה הקלופיקסול משפיע לחודש ימים כך שאחרי כחודש אפשר לעבור לכדורים בכמות המתאימה לכמות של הזריקה. לדעתי, לעתים עדיף להשתמש בזריקה מאשר בכדורים, כך את משוחררת במשך כל החודש מלזכור וליטול כל יום כדור, האם לא עדיף פעם בחודש זריקה? בכל מקרה ההחלטה היא שלך. כל טוב דר' גיורא הידש

28/04/2007 | 20:42 | מאת: גלית

אני נוטלת כבר 5 שבועות רסיטל. רשמתם לי להיות סבלנית בנוגע להשפעה. אני לא מרגישה טוב וכל הזמן עיפה ויש לי הרגשה של גוש בגרון שמחמיר לי. אני משתגעת מזה וזה מטריד אותי ומשבש לי את החיים כי כל הזמן אני מוטרדת וחושבת על זה. היתה לי הטבה לשבועיים וזה חזר יותר גרוע ואני יותר מפחדת כי אמרו לי שאו שזה בעיה של גסטרו (ריפלוקס) או נפשי. אני מקבלת שני אומפרדקס ורסיטל והמצב נשאר אותו הדבר ואפילו יותר גרוע אז אני מבינה שזה לא גסטרו ולא נפשי ואני מפחדת שיש לי משהו אחר שהרופאים עדיין לא עלו עליו. אני בפחדים ולא יודעת מה לעשות. האם כדאי להחליף תרופה? האם אין משהו שיכול להרגיע מידי? יש לי 3 ילדים לטפל בהם ואני עסוקה רק בעצמי. תודה גלית.

לקריאה נוספת והעמקה

לגלית שני דברים, אפשר לחכות עוד שבוע או לחזור כבר לפסיכיאטר שיחליף לך את הרסיטל שאינה עוזרת. בנוסף, אפשר באופן זמני להשתמש בתרופות נוגדות חרדה מסוג הלוריוון או הוואבן אשר יקלו עליך כעת ותוכלי לתפקד באופן טוב יותר. הן לא יפתרו את הבעיה אבל בהחלט יקלו עליך עד שהתרופה נוגדת הדיכאון תתחיל להשפיע. כל טוב דר' גיורא הידש

28/04/2007 | 19:20 | מאת: אלי

לד"ר הידש שלום האם ייתכן ששני תרופות מייצביי רוח דפאלפט וטגריטול יתנו אותם ביחד? תודה אלי

לקריאה נוספת והעמקה

לאלי למרות הכלל שעדיף תרופה אחת מאשר שתיים, ישנם מקרים לא מעטים בהפרעות דו-קוטביות או סכיזואפקטיב שנותנים שתי תרופות מייצבות כי תרופה אחת לא מספיקה. כל טוב דר' גיורא הידש

אופס, סליחה, שכחתי לתקן ולומר שהייתי בטיפול פסיכיאטרי זמן רב אבל כעת אני בטיפול פסיכולוגי בלבד, מזה מספר שנים, בטיפול קוגניטיבי שמאוד עוזר לי ומאפשר לי לחיות תקופות שלמות ללא הדיכאון. כתבתי בטעות שאני בטיפול פסיכיאטרי אך זה לא נכון מזה כמה שנים. בשלב מסוים הבנתי שהכדורים לא עוזרים לי משום מה ופניתי לטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי. אנא אל תרים ידיים! המשך לחפש, ודע שהתפעלתי מאוד מהכוח ומהאותנטיות שנובעים ממה שכתבת. למרות הכאב, יש בך הרבה כוח ומודעות לרגשותיך וזה כלי חשוב ורב-עוצמה במלחמה בדיכאון ובחרדות. גל

ארז שלום, אני כמובן לא פסיכיאטרית ולא מומחית לרפואת הנפש, אני רק מומחית לדיכאון מניסיון אישי. קראתי בתשומת-לב את הודעתך ואת הקישורים להודעות הקודמות, וחשבתי רבות על מה שכתבת, במיוחד משום שניסיתי גם אני סוגים שונים של תרופות אנטידיכאוניות וכמעט כולן לא עזרו לי. לכן אני מכירה את התסכול ואת חוסר-האונים שרודף את הניסיונות הללו: את התקווה בכל פעם שמתחילים לקחת תרופה חדשה, ואת רגשות הכאב כשהיא לא עוזרת, והחיפוש אחר משהו אחר. במקרה האישי שלי, תרופות טריציקליות עזרו מעט, אך הרוב לא עזר, ולאט-לאט, בהדרגה, מצבי משתפר בעזרת טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי צמוד. כמובן שאני עדיין "נופלת" לדיכאון... אני פשוט לומדת איך לטפס בחזרה למעלה מהר יותר, ואיך להישאר יותר ויותר זמן במצב שבו הדיכאון לא שולט יותר... וזה הכל. זה שיפור מאוד איטי ומדורג ולכן אני מאוד מזדהה עם התסכול שאתה מתאר. שמתי לב לדבר אחד מסוים שכתבת עליו. כתבת שאתה מרגיש כמו זומבי, כמו רובוט, שאתה מרגיש שאתה לא מרגיש. חשבתי רבות על מה שכתבת והגעתי למסקנה שאני מאוד מתפעלת מהניסוח שלך, למרות הכאב הרב שאתה מתאר, כי אני חושבת שעדיין יש לך הרבה מאוד שיקול-דעת ויכולת מודעת לדעת שאתה עדיין לא איפה שהיית רוצה להיות. אתה מודע מאוד לזה שאתה לא מרגיש - זאת אומרת, אתה עדיין מרגיש ברמה מסוימת ויודע בדיוק מה אתה מרגיש. זה מאוד חשוב, וזה עורר בי התפעלות. בעצם כך שאמרת שאתה מרגיש כמו זומבי, למרות הכאב הגדול והקושי הברור שבאמירה קשה כזו, זו אמירה מאוד מודעת ומאוד אותנטית. רציתי לומר לך: כל הכבוד! אני רצינית לגמרי. את זה תחזק! תמשיך לחפש - אפשר להרגיש יותר טוב. זה לוקח זמן, אבל זו מטרה אפשרית. אני מקווה שתרגיש יותר טוב בקרוב. גל

היי גל, קודם כל, אני ממש מעריך את התגובה שלך ואת העידוד(למרות שמבלי לפגוע חס וחלילה, זה לא ממש מעודד אותי בגלל הייאוש הקשה ששולט בי היום). אני מאוד שמח בשבילך שאת מצליחה להרגיש טוב יותר, אמנם אני יודע שזה לא מושלם, אבל את מסגלת לעצמך אורח חיים ודרך נכונה.את יודעת שכל אדם הוא אינדיווידואלי, ואת זה אני מדגיש מכיוון שאת הדרך הזו שאת בחרת,הטיפול הפסיכולוגי, ניסיתי ואפילו מגוון של שיטות(ביו-פדיבק,דמיון מודרך ועוד),ומבחינתי זה כמו כוסות רוח למת. לפני שבוע החלטתי שאני חייב לעשות משהו והתחלתי להתעניין בטיפול חדש-ישן הנקרא TMS, טיפול בגירוי מגנטי.לאחרונה פיתחו ושיפרו מאוד את הטיפול ועל כך הייתי ממליץ לך לקרוא בלינק הבא: http://www.hadassah.org.il/Hadassa/Heb_MainNavBar/News/Press+messages/%D7%93%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%9F.htm אני מקווה שזה יניב פירות ושאולי סופסוף אוכל לחזור ולעמוד על הרגליים ולתפקד כמו בן אדם. שוב תודה רבה רבה. ארז.

28/04/2007 | 15:46 | מאת: מירי

שלום, בעבר אחת הסיבות שהתחלתי לקחת סרוקסט היתה דיאטה חריפה שבה הורדתי את הפחמימות וכך באה חרדה ודיכאון יחד עם עוד סיבות. כעת אני בדיאטה שוב מנסה להקפיד לאכול פחמימות אך הדיאטנית שלי אומרת לי להוריד פחמימות בצהרים. מאוד תקפתי אותה על כך. זה מכעיס אותי שהם לא יודעים מה הם מדברים. הורדתי, אבל אני פוחדת. למרות שאני לוקחת סרוקסט. ויש האומרים שאין לי מה לדאוג אם אני לוקחת סרוקסט. שנית, עד מתי אני אהה תלויה בכדורים האלה? מה אהיה שארצה להיכנס להריון?

למירי כמובן שכדי לענות על שאלתך האחרונה צריך להכיר אותך היטב ולהעריך את המצב ולשתף אותך בהחלטה לגבי משך הטיפול. הסרוקסט עלול לגרום לעליה במשקל, כך שהייתי חוזר לפסיכיאטר ושוקל אתו את האפשרות להחליף תרופה שגורמת פחות לעליה במשקל. עם הסרוקסט לעתים קשה לרדת במשקל. כל טוב דר' גיורא הידש

28/04/2007 | 14:39 | מאת: אורין

http://img2.tapuz.co.il/CommunaFiles/19612742.doc

28/04/2007 | 13:22 | מאת: אורית

שלום ביתי בת 14.5 משתמשת בטלפון ללא הפסקה 1000 ש"ח בחודש ניתקנו את הטלפון בבית בהסברה שאי אפשר להמשיך כך , התחילה לגנוב לנו את הפלאפונים בלילה שאנחנו ישנים בשתיים לפנות בוקר עושה שיחות של 1500-2000 ש"ח, היא לא יודעת להתבטות שמדברים איתה לקויית למידה שפה דלה מאוד שבוע שעבר רצתה לעשות פאן אצלי בחדר סירבתי פרצה לי מהחלון לחדר השינה ועשתה ככול העולה על רוחה בבקשה עזרו לנו אנחנו ממוטטים ......... נפשית,

לאורית תחילה הייתי מברר עם מי היא מדברת?? איני פסיכיאטר ילדים אבל עם הפרעת הקשב צריך להגיע לאבחון וטיפול מתאים ולא לטפל רק בבעיות המשמעת של שהן חיצוניות. כל טוב דר' גיורא הידש

28/04/2007 | 13:12 | מאת: בחורה

האם פרוזק (מינון 40) עשוי לגרום לרמת פרולקטין גבוה? עשיתי חיפוש וראיתי שהשאלה כבר נשאלה וקיבלה את התשובה: סבירות נמוכה עדיין אני מעוניינת לדעת שוב אם יש אפשרות?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, כך עניתי לך, שאיני מכיר ואיני חושב שהפרוזק גורם לכך. יחד עם זאת אפשר לעשות חיפוש בספרות כי תמיד ישנם דברים נדירים שאיני מכיר. כל טוב דר' גיורא הידש

28/04/2007 | 08:52 | מאת: ורד

האם ניתן לקחת ציפרלקס לאחר טיפול בפריזמה או שיש לחכות תקופה מסויימת כדי להתחיל בציפרלקס. תודה

לורד אין צורך להמתין, שתי התרופות פועלות במנגנון דומה ואפשר לעבור מאחת לשניה מיום אחד למשנהו כל טוב דר' גיורא הידש

אני בת 29 , וסובלת מהפרעה bi-polar סקיזו אפקטיבית. הטיפול שלי להיום-זריקה דו שבועית של רספרידאל קונסטה, ואפקסור. מאז קבלת הזריקה לפני חודשיים, אני מרגישה לחץ מתמיד בשלפוחית השתן, וגם לאחר מתן השתן. הדבר גורם לי לתחושה כאילו לא התרוקנתי. האם זאת תופעת לוואי של התרופות הנ"ל ? בבדיקות אורולוגית וגינקולוגית -לא נמצא שום ממצא פיזיולוגי

ללוי אני חושב שעניתי לך לפני מספר ימים. כן, יתכן שהאפקסור גורם לקושי בהתרוקנות, אין זה מסוכן אבל לעתים מטריד. כל טוב דר' גיורא הידש

28/04/2007 | 01:48 | מאת: דורה

דר הירש שלום האם לכדור זיפרקסה יש תופעות לואי? אם כן איך איפשר למנוע אותם. כמה זמן אפשר לקחת את הכדור הזה. האם יש כדור אחר ללא תופעות לואי למקרה של פרנויה? במה שונה זיפרקסה מרספרידל? ידוע לי ששני סוגי הכדורים הם לטיפול בפרנויה. בתודה על התשובה אמא דואגת

לקריאה נוספת והעמקה

לדורה הזיפרקסה והרספרידל שייכות לקבוצת התרופות החדשות לטיפול בסכיזופרניה ומחשבות שווא. ויש להן יתרונות רבים על הקבוצה של התרופות הישנות. בקבוצה זו ישנן עוד שלוש תרופות מקובלות ובנוסף יש את הלפונקס שהיא הטובה ביותר אולם יש לה תופעות לוואי שגורמות לשימוש מועט יחסית. לכל תרופה עלולות להיות תופעות לוואי אבל אין זה הכרחי, רבים נוטלים זיפרקסה או רספרידל ללא כל תופעות לוואי וישנם כאלו שסובלים מתופעות לוואי. לכן, אין תשובה כללית לשאלתך, פשוט חייבים לחכות ולראות אם אצל בנך יתפתחו תופעות לוואי ואלו, נקווה שלא. מבחינתך אין הבדל משמעותי בין זיפרקסה ורספרידל, אם התרופה תתאים אז היא תפעל נגד הפרנויה ונקווה שללא תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

30/04/2007 | 16:11 | מאת: אריאל

בין תופעות הלוואי של זיפקרסה זה ישנוניות ונימנום, עליה במשקל ואטקסיה ( חוסר שקט) אבל כפי שד"ר הידש כתב התופעות שונות מאדם לאדם ולא מחייב שיהיו בכלל תופעות לוואי אריאל

28/04/2007 | 01:09 | מאת: דורה

שלום דר הירש יש לי שתי שאלות: 1. בני מקבל את התרופה זיפרקסה 20 מ"ג שעזרה לו לצאת מהפרנויה, הוא השמין מהתרופה , וגם מתהלך כמו רובוט (מקווה שאתה מבין את כוונתי) האם יש פתרון להשמנה? והאם יש פתרון להתנהגות הרובוטית? כמה זמן אפשר לקחת את התרופה הזאת במינון גבוה כזה? 2. האם יש אפשרות לרפא מצב שנקרא אישיות גבולית? האם זיפרקסה תעזור גם למצב זה. מה לדעתך אפשר לעשות להוציא את הילד מהמצב הזה? בתודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

לדורה בקשר לעליה במשקל אפשר להמליץ רק על הדברים המקובלים כמו דיאטה, פעילות גופנית וכדומה. בדרך כלל העליה במשקל נעצרת אחרי כשישה עשרה ק"ג אבל לא תמיד. בקשר לקישיון של הגוף (רובוט) אפשר לנסות ליטול תרופה המקלה על התופעה כמו ארטן או דקינט. אין טיפול מיוחד להפרעת איישות גבולית פרט לטיפול בסימפטומים, כמו תרופות נוגדות פסיכוזה אם ישנן פסיכוזות או נגד דיכאון במקרה של דיכאון. הטפול המומלץ הוא פסיכותרפיה. כל טוב דר' גיורא הידש