פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות. לפורום הפעיל - פסיכיאטריה
23630 הודעות
11817 תשובות מומחה
גולשים יקרים: מערכת אתר דוקטורס מודה לד"ר הידש על מסירותו רבת השנים לניהול הפורום, ועושה מאמצים רבים למצוא לו מחליף בהקדם. עמכם הסליחה.
19/02/2007 | 21:15 | מאת: לי

תיקנו שמן דגים ותבלעו כל יום 3 כדורים תוך שבועים אין דיכאון זה בדוק

20/02/2007 | 19:02 | מאת: דו?רו?ן

זה אולי עוזר עם "דיקי" קטן ומשפר קצת מצב רוח אבל לדיכאון מזורי זה לא יעזור כל כך.

21/02/2007 | 17:48 | מאת: מירי 2

היי, אני נוטה להסכים אם דורון, מנסיוני זה לא ממש עזר והורדתי לאחד ביום בכדי לא לשם "סתם" - כך הרגשתי. הייתי שרויה בדיכאון מאז'ורי. אבל מסייגת ובהחלט חושבת שכל אחד מגיב אחרת, כמו עם כדורים אם כן תמיד כדאי לנסות לפני שפונים לכימיה. בברכה, מירי 2

19/02/2007 | 19:29 | מאת: ת

מה זה נוגדי דכאון טטראציקליים.מה זה החומר טטקאציקלין ומה ההשפעות שלו. יש תרופה אנטיביוטית הנקראצ טטראציקלין האם יש קשר כלשהו לנוגדי הדכאון האלו? האם יש לה השפעות על אנשים עם נטיות דכאוניות. לתשבותך אודה

20/02/2007 | 18:58 | מאת: דו?רו?ן

זו משפחה של נוגדי דיכאון השם נובע ממבנה המולקולה הפעילה בחומר , לא חושב שיש קשר לאנטיביוטיקה .

לת. תודה לדורון ואכן אין קשר לאנטיביוטיקה. מדובר במבנה המולקולרית של נוגד הדיכאון. לנוגדי הדיכאון מהדור הראשון יש שלוש טבעות לכן נקראות טריציקלים, תרופות חדשות יותר עם פחות תופעות לוואי הן עם ארבע טבעות, טטרהציקלים, בדרך כלל מתכוונים למלודיל או בונסרין. כל טוב דר' גיורא הידש

19/02/2007 | 18:50 | מאת: אפי

אני בת 34 ואם לשני בנים קטנים, עובדת ומתפקדת היטב. בחודש האחרון ניתקו הורי קשר ממני. ניתוק הקשר היה פתאומי ומכאיב. שני בני קשורים מאוד להורי, וכך גם אני. לאחר הניתוק (שלווה בהאשמות קשות מצידם כלפי וכעסים רבים ) התחלתי לחוש בחילות, ומספר פעמים הקאתי, אני במצב רוח רע בחלקים גדולים מהזמן, אם כי משתדלת ב"ציפורניים" לשמור על עצמי ולא להתמוטט בשל מחויבויותי הרבות בבית ובעבודה. בעלי תומך בי מאוד, וכך גם אחי היחיד. בימים האחרונים אני חשה כי אני על סף קריסה, ירדתי במשקל כשני קילו, אני עצבנית מאוד, רוצה לישון כל הזמן, ומרגישה מן "נתק רגשי" מוזר מסביבתי. כלום לא ממש מעניין אותי (אם כי אני פעילה מאוד מבחינה חברתית, ובמסגרת ביה"ס בועד ההורים המרכזי ועוד...) אני מעוניינת לדעת למי עלי לפנות? האם יעוץ פסיכולוגי או שמה טיפול אחר? אשמח לתגובה מהירה.

20/02/2007 | 05:35 | מאת: תמימי

אפי יקרה נשמע שאת במצוקה ונשמע שאת גם מודעת לה ויודעת לשים את האצבע בצורה מדוייקת על מחשבותיך ורגשותיך ומצבך הגופני. אני הייתי ממליצה קודם כל על טיפול פסיכולוגי, במהלכו ניתן יהיה לחשוב הלאה איך לעזור לך להתגבר על הפרידה הפתאומית מההורים, שהיא אכן מכאיבה מאד. תחזיקי מעמד תמי.

20/02/2007 | 20:23 | מאת:

לאפי תגובה נפשית של ירידה במצב הרוח מתח ותופעות כפי שתיארת מתאימות למצב של נתק מההורים ומשבר. בדרך כלל משברים כאלו חולפים ואפשר למרות הקושי להתמודד אתם עם התמיכה של המשפחה. כך שלהערכתי את עוברת תהליך "נורמלי" תגובתי למה שקרה עם ההורים. אם קשה לך מדי וחשוב שתחזרי לתפקד וברצונך גם לעבד את מה שקרה אפשר לפנות לשיחות אצל פסיכולוג. לא הייתי ממהר לכיוון התרופתי. כל טוב דר' גיורא הידש

19/02/2007 | 17:46 | מאת: לולה

האם חולת בי פולר יכולה להיכנס להיריון תוך כדי נטילת תרופות כמו ריספרדל או ולפורט למשל? האם יש סיכון לעובר אם לא לוקחים את התרופות וההיפך.בקיצור מה עושים?

19/02/2007 | 19:58 | מאת: דור

שלום רב ולפורט אסור בהריון, באופן מוחלט. ריספרדל- אין מספיק מידע, סיכון גבוה. ייתכן להשתמש בתרופה אנטיפסיכוטית מהדור הישן, כגון הלידול או פרפנן, שהוכיחו את בטיחותן בקרב יולדות. מצד שני, נשים רבות יגידו שהן מעדיפות לסבול בזמן ההריון מהמחלה הבסיסית, מאשר לסבול את תופעות הלוואי של ההלידול. ולכן הנושא בהחלט מורכב. לסיכום, להתיעץ עם פסיכיאטר וגם עם המרכז לטרטולוגיה בבית חולים הדסה עין כרם או אסף הרופא. בברכה

20/02/2007 | 01:07 | מאת:

ללולה תודה לדור ואני מצטרף לדבריו. ההחלטה קשה כיוון שהבחירה היא בין שתי אפשרויות לא טובות, להסתכן במצב נפשי לא טוב בזמן ההריון אם מפסיקים תרופות, או ליטול תרופות בזמן ההריון ותמיד צריך לקחת בחשבון שעלול להיות נזק כלשהו לתינוק. בכל אופן צריך לשקול ולחשוב מה פחות גרוע אצלך ואיזה תרופה יותר בטוחה בהריון. כך שכפי שדור כתב תשובה אישית יכול לתת רק הפסיכיאטר המכיר אותך. כל טוב דר' גיורא הידש

19/02/2007 | 16:43 | מאת: ירון

שלום לפסיכיאטר.ארצה להיוועץ איתך בנושא מעניין ביותר. ישנה פסיכולוגית מסוימת ברדיו שטוענת כי ניתן לרפא אדם ביישן,ניתן לרפא אדם עצוב,ניתן לרפא אדם בעל נטייה לגניבה ולהשפיע על האופי דרך הכימיקלים במח. למרות זאת,היא טוענת שלהיות הומו זהו משהו מולד ולא ניתן לשנותו. אשמח לשמוע ממך כאיש מקצוע האם בתיאוריה ניתן ע"י תרופות פסיכיאטריות להמיר נטיה מינית של אדם ולגרום לו להימשך לבחורות?(הרי לביישן הפסיכיאטריה גורמת לתחושת הביישנות והחרדה להעלם וכך הוא מתחיל לפזז מול בחורות)האם גם אפשרי להשפיע על הרגש/משיכה ולשנותה דרך הפסיכיאטריה? אציין בפירוש כי אינני רואה פסול בהיות אדם הומו.רק מבקש הסבר מדעי אם אפשר.

לקריאה נוספת והעמקה
20/02/2007 | 01:06 | מאת:

לירון אני חושב שהפסיכולוגית התכוונה שבעתיד נוכל להשפיע על הרבה תכונות בעזרת תרופות, משהו כמו הנדסה רגשית, אבל זה נשמע מסוכן ומדובר על העתיד. הומוסקסואליות היא דבר מורכב, ישנו מרכיב תורשתי, מרכיב הורמונלי ובטח מריכיבים פסיכולוגיים. במידה מסויימת תרופות עשויות להשפיע אבל את העתיד אפשר רק לנחש.. כל טוב דר' גיורא הידש

19/02/2007 | 11:20 | מאת: אוריין

שלום רב, אני סובלת בשנים האחרונות מחרדות קשות ודיכאונות, לקחתי כשנה ציפרלקס ובגלל מחירו ביקשתי מהרופא תרופה תואמת במחיר יותר מוזל, הציפרלקס עולה כ 110 ש"ח לעומת 17 עד 20 ש"ח תרופות זהות, שאלתי את הרופא והוא אמר שאין הבדל בינהם שניהם עושים את אותה העבודה, האמת גם שלא הרגשתי שינוי משמעותי כשלקחתי את הציפרלקס, לא6חר5 הפסקה של כמה חודשים התחלתי לקחת רסיטל, תופעות הלוואי נוראיות אך אני יודעת שאחרי 3 שבועות הם אמורות להעלם. האם יש הבדל בין הרסיטל לציפרלקס ? תודה מראש

19/02/2007 | 18:25 | מאת: דו?רו?ן

הציפרלקס זו תרופה שפותחה מהציפרמיל=רסיטל ,הוציאו מולקולה לא פעילה מהציפרמיל והשאירו רק את מולקולה הפעילה בחומר כך ש 10 מ"ג ציפרלקס=20 מ"ג ציפרמיל=רסיטל. יתכן שיש יותר תופעות לואי לציפרמיל=רסיטל ולוקח להם יותר זמן להתחיל לעבוד אבל לבסוף הם עושות את אותה עבודה.

לאוריין תודה לדורון ודבריו נכונים, החומר הפעיל בשתי התרופות זהה כל טוב דר' גיורא הידש

19/02/2007 | 07:23 | מאת: רוני

אני מטופלת כיום ברמוטיב כחודש וחצי לאחר 3 שנים של נסיונות של איזה 8 תרופות ,האם אפשר לחזור לכדור שהפסקתי בגלל תופעת לוואי , וונלה -הזעה האם זה יהיה יעיל .אני מעדיפה הזעה .הרמטיב ממש לא עוזר. פרט לכך שהנסיבות מסביב גם החמירו . זקוקה בדחיפות להמלצה על פסיכאטר באיזור המרכז- שרון . וגם פסיכולגית התנהגותית .אנא עזרו לי להתקדם הלאהההההה

19/02/2007 | 18:56 | מאת: דור

אם הרמוטיב לא עוזר אז בהחלט כדאי לחזור לתרופה האחרונה שכן עזרה, או להתיעץ עם פסיכיאטר לגבי תרופה חליפית. מכיוון שעברת הרבה מטפלים ההמלצה שתחזרי לפסיכיאטר שיש לך אמון בו ובהמלצותיו. רשימה של מטפלים התנהגותיים יש באתר של איט"ה.

לרוני תודה לדור ואני מצטרף לדבריו כל טוב דר' גיורא הידש

19/02/2007 | 05:45 | מאת: מיקה

שלום, בעבר הייתי מטופלת בסיפרמיל, והייתי לוקחת את הכדור בבוקר לאחר ארוחת הבוקר לפי הוראת הפסיכיאטר. לאחרונה התחלתי להיות מטופלת ברסיטל 20 מג (לאחר הפסקה של שנה בינהם), ובבית המרקחת נאמר לי לקחת את הכדור בערב, ולא משנה אם לפני או אחרי אוכל (הפסיכיאטר לא ציין דבר לגבי זמן נטילתו). האם זה נכון? אני נוטלת את הכדור כשבועיים והדבר פוגע בשנתי, אך הבנתי שזוהי תופעת לוואי מוכרת... תודה רבה, מיקה

19/02/2007 | 10:21 | מאת: רסיטל וציפרמיל זה בדיוק אותו הדבר

רק השם הגנרי שונה. את יכולה לקחת רסיטל בדיוק כמו שלקחת ציפרמיל, אם זה עזר לך

20/02/2007 | 01:01 | מאת:

למיקה תודה למשיב ואכן מדובר באותה התרופה רק מבתי חרושת שונים. תקחי את הרסיטל כמו הציפרמיל, בבוקר ובהתחלה עם אוכל. כל טוב דר' גיורא הידש

19/02/2007 | 00:11 | מאת: אורנה

לוקחים כמות יותר גדולה של מינון לא קורא כלום ואולי יש יותר תופעות לוואי אים אני צריכה 2 כדורים של פלוטין ואני לוקחת 3 איזה תופעות לוואי יכולות ליהיות מעודף תרופה ועוד שאלה האים מותר לקחת אומגה 3 עים פלוטין תודה

לאורנה התופעות הלוואי הן התופעות הרגילות של פלוטין, הן לא חייבות להיות, כך שאם אינך מרגישה תופעות לוואי זה בסדר והן לא חייבות להיות. אינני יודע לגבי האומגה שלוש. כל טוב דר' גיורא הידש

18/02/2007 | 23:08 | מאת: שלי

אני חולה כבר ארבע שנים בדיכאון ועדיין יש עליות וירידות ואין לי כוח אל המצב רוח שלי, אני הורסת הכל כשאני לא מרגישה טוב, את היחסים שלי עם בעלי ואת הבנות שלי, אני נלחמת כל יום מחדש, הכדורים משמינים אותי ואני לא נראית טוב בגללם וחוץ מזה שהם עולים לי מאות שקלים כל חודש, אני לא מסוגלת להיות באף מסגרת של עבודה יותר מחודשיים, כי אז יבוא הדיכאון ואני לא אוכל לבוא לעבוד, נמאס לי מהכל, אני מחכה שאני ימות ודי, אני לא עושה כלום כי אני מיואשת ואני יודעת שאין ריפוי וסתם מורחים אותי ואת הזמן שלי, איך מתחזקים מנקודה זו עיזרו לי, אני מרגישה שאין לי כח עוד, לאהוב, להנות, לקנות ועוד... ניסיתי הרבה כדורים ניסיתי כמה רופאים ניסיתי כמה סוגי ריפוי ניסיתי אבל לא עוד אני מרפה

19/02/2007 | 08:47 | מאת: תמימי

שלי אני רוצה להציע לך שיטת טיפול שאולי אינה כתובה בספרי הרפואה והפסיכיאטריה, אבל מנסיון אישי- היא מאד יעילה. חלק מהבעייתיות של דיכאון הוא שהאנרגיות מופנות אך ורק לעצמינו. אנחנו שקועים בייאוש, בחוסר תקווה, במסכנות. מנסיוני, אפילו במצבים כאלה, ברגע שאת בוחרת לעזור לאנשים אחרים שסובלים מאותה בעייה, מצטרפת לקבוצת תמיכה ווירטואלית או ממשית, תורמת מיכולתך למען אנשים אחרים במצבך כי בטוח שיש לך המון מה ללמד מנסיונך על התמודדות עם דיכאון תוך כדי הורות לשני ילדים וזוגיות, תרגישי פחות במצוקה ויותר בעמדה של בריאות וכוח. עזרה לזולת מרפאת גם את מי שעוזר, ויכולה להאיר פינות חשוכות אפילו של דיכאון. בנוסף, ביטוי יצירתי של קשיים רגשיים הוא מרפא. יש באתר של אנוש גלריית כותבים וגם אני כתבתי שם שירים שלי שהתפרסמו על ההתמודדות שלי עם המחלה ועם קשייה. ניתן לקרוא חומרים של אחרים, ואף לכתוב קצת מהחוויות שלך, כאמא, כרעייה וכמי שסובלת מדיכאון. סבל נפשי הוא מקור ליצירתיות, וגם דיכאון יכול להוליד יצירתיות, אם כי בכיוון של ביטוי כאב, זה כבר יותר קל כשמסוגלים להמשיג את הכאב ולדבר עליו. באתר פסיכולוגיה עברית התפרסם עכשיו מאמר של בחור בשם רן לוי, על שירתה של דליה רביקוביץ המבטאת את הדיכאון איתו התמודדה כל חייה. את מוזמנת גם לשם, לקרוא, להרגיש, לראות שאת לא לבד בחוויה שלך, ואף להוסיף משלך. כך, גם תרגישי פחות לבד וגם תוכלי להשתחרר קצת מהבדידות של מחלת הדיכאון. היום ראש חודש אדר, וכבר אמרו חכמינו שמשנכנס אדר מרבין בשמחה, ומצווה גדולה היא לשמח דווקא את העצובים ביותר. הלוואי ויכולתי לשמח אותך קצת בשמחתו של חודש אדר, הלוואי ויכולנו לעשות נהפוך הוא ולהפוך את הדיכאון שלך לשמחה גדולה, לא למאניה אלא לשמחה אמיתית, משוחררת, הנובעת מהלב ומציירת עיגולים של שמחה גם בלבבות האחרים. חודש טוב ושמח תמי.

20/02/2007 | 00:59 | מאת:

לשלי תודה לתמי ואני מסכים אתה של פעולה ו"יציאה מעצמך" עשויה לעזור, במידה וממש אין לך שום כוחות הייתי שוקל גם אשפוז. באשפוז יש מסגרת תומכת וגם קל יותר להתאים את התרופה שתתאים לך ותוציא אותך מהדיכאון. כל טוב דר' גיורא הידש

18/02/2007 | 22:01 | מאת: בני, רותי, ליאני

אחותי הגדולה התגרשה לפני כ-4 שנים. לאחר נישואים בני כמעט 20 שנה. עוד לפני שהתחיל תהליך הגירושים שלה (בערך 4-5 שנים לפני) התחילו בני המשפחה להרגיש בשינויים התנהגותיים אצלה. התקפי חרדה מלוים בכאבי בטן ודפיקות לב אובחנו עוד לפני 5 שנים אצל רופא המשפחה. התפרצויות זעם מלוות בצעקות מטורפות ולפעמים גם קללות נוראיות. לאט לאט היא נתקה קשר עם כל חבריה, בני משפחה הרחוקים, ובשנים האחרונות גם איתנו האחים, ההורים ואפילו ילדיה (שלמזלם כבר בוגרים מספיק בכדי לעזוב את הבית). מאחרי כל ניתוק קשר צץ סיפור פראנואידי של התנכלות לה, קנאה בה או ניסיון לקשור קשר נגדה בגלל שהיא מוצלחת, שאין לו אחיזה כלשהי במציאות. מיותר לומר שעשינו עשרות ניסיונות בהתחלה להבין אותה ואח''כ פשוט להיות איתה בקשר כדי שלא תיוותר לבד- אך ללא הצלחה!! במהלך עשר השנים האחרונות היא גם לא הצליחה למצוא עבודה שתוכל להתמיד בה יותר משבועיים שלושה. וכך היא נותרה בודדה בדירתה מסרבת בתוקף לכל ניסיונות ליצור עימה קשר. ופשוט שונאת שנאה תהומית את כולם. כמובן שכולנו כבר ניסינו לרמוז או פשוט לומר לה שכדאי לה לבדוק אפשרות של טיפול נפשי אך היא משוכנעת שאין שום דבר לא בסדר בהתנהגותה.. נוסף לכך הדירה שבה היא גרה עומדת להמכר (במסגרת הסכם הגירושין עליו חתמה) ולאור חובות כספיים שעשתה יישאר לה מעט מאוד כסף - סכום שיספיק בקושי לשכר חודשי למס' שנים ולכלכלה צנועה. כעת, היא מסרבת לחתום על מכירת הדירה ולכן תקנס בעשרות אלפי דולרים וכנראה שהדירה תמסר לכונס נכסים ושאחותי תפונה משם בכוח. פרט לכך שאני דואג לה (חושש שמיאוש תנסה להתאבד) אני רוצה למנוע ממנה להפסיד עוד כסף, ואת ההשפלה של להיות מפונה בכוח. הייתי רוצה לדעת מה כדאי לנו כמשפחתה לעשות כדי לעזור לה . האמת היא שלא ידענו למי לפנות וכיוון שברור שהיא סובלת מאיזו שהיא בעיה נפשית חשבתי שאולי אתה תוכל לייעץ לנו .. בתודה מראש על כל סיוע, בני

18/02/2007 | 22:19 | מאת: שיבא

שלום לך, אני "אחת הכותבות בפורום" ותשובתי היא "סתם תשובה לא מחייבת" , אבל אולי אוכל לסייע לך במשהו... בחלק מהמכתב שלך , אני לחלוטין מזדהה, ברמה האישית- עם אחותך "האבודה" דווקא. לדעתי, ומניסיון אישי, כדאי לכבד את ההחלטות שלה והרצון שלה לפסק זמן- לפרק זמן מסויים או לתמיד. דבר נוסף, לפי דעתי, ושוב מניסיון אישי, חלק מהתקפות הזעם שלי, נראות כחסרות הגיון, אבל לדעתי, מסתתר מאחוריהן הגיון רב... ומי שבודק היטב עצמו, גם מוצא הגיון, שלפעמים קשה לו להודות בו.... וזה קרה לי עם בני משפחה שלי, ועם בעלי.... כן. הפסיכולוגית שלי מבינה אותי היטב - ואני כמובן מבינה את עצמי, היטב. ואת דרכי. ולסיכום- 1. מקווה שלא הרגזתי אותך- זו לא הכוונה, 2. מקווה שדרכי, אתה מצליח להבין , ולו במעט, את אחותך 3. מילת המפתח היא -כבוד להחלטותיה של אחותך- 4. אם יש לך ולמשפחה קצת כסף, תעזרו לה בשעת צרה..... כל טוב, ושלום. שיבא.

20/02/2007 | 00:57 | מאת:

לבני דעתי שונה מהדיעה של שיבא, אני חושב שאם באמת אין מי שיכול להשפיע על אחותך ולנסות ולהביא אותה לכך שתדאג לעצמה, הדברים מספיק חמורים כדי לעורר דאגה. יתכן שכעת הזמן לפעול ביתר אסרטיביות, ללחוץ עליה בצורה חד משמעית שהיא חייבת להגיע לבדיקה אצל פסיכיאטר, ואם אינה מסכימה אז אצל פסיכיאטר פרטי. במידה ולא תצליחו כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המחוזי באזורכם, אולי בכל זאת הוא יסכים לאשר בדיקה פסיכיאטרית כפויה. מדובר בבדיקה ולא באשפוז. אני מקווה שאחרי הבדיקה של פסיכיאטר תהיו חכמים יותר. גם מהבחינה החוקית, במידה והיא סובלת ממחלה נפשית אז החוק הרבה יותר גמיש אתה. כל טוב דר' גיורא הידש

18/02/2007 | 21:01 | מאת: רותם

שלום רב, לאחרונה אובחני כלוקה בדיכאון קליני, המלווה בחרדה. הפסיכולוג המליץ לי על תרופה חדשה בשם רמוטיב. אני מאובחנת כחולת MS כ- 10 שנים, ומזריקה רביף 3 פעמים בשבוע. כמו כן, בעקבות הטרשת, יש לי בעיה בשליטה במתן שתן, ונוטלת על פי צורך כדורים, לטיפול בבעיה זו. הייתי רוצה לדעת אם יש התנגשות בין הרביף לבין הרמוטיב, האם בעיות של אי שליטה במתן שתן עלולה להחמיר, והאם זוהי אכן התרופה המומלצת למצב של דכאון, חרדה, שינויי מצבי רוח, וכד'. מודה מקרב לב , על תשובתכם, בברכה, רותם

לקריאה נוספת והעמקה
20/02/2007 | 00:53 | מאת:

לרותם אני מאוד מתפלא שפסיכולוג המליץ לך על טיפול תרופתי?? הרמוטיב בארץ היא תרופה לכל דבר, במיוחד חמורים הדברים אצל אשה הסובלת מהפרעה גופנית אחרת ומטופלת עם תרופה. טרשת נפוצה היא מחלה של מערכת העצבים המרכזית ולכן יש לה גם השלכות לתחום הנפשי, הטיפול בה מורכב וגם ההרביף גורם לדברים להיות מורכבים יותר. עדיף להגיע לפסיכיאטר אשר מתמצא היטב בתחום של גוף ונפש ולהיות אצלו בטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

18/02/2007 | 18:49 | מאת: צביאל

הקו של מתמודדים למען מתמודדים פועל לשירותכם בימי א'-ה' בשעות 17:00 – 20:00 בטל': 04-8490773 ניתן להשאיר הודעה ונחזור אליכם

18/02/2007 | 22:21 | מאת: שיבא

היי, האם מדובר במר צביאל רופא? ניסיתי להשאיר הודעה ,אך הפתיח של ההודעה לא ממש מתאים לנושא שמוצג פה בפורום... או שמא טעיתי בחיוג הספרות.... שיבא

18/02/2007 | 23:09 | מאת: צביאל רופא - מל"מ

לשיבא שלום, אני משער שהגעת למספר הנכון במסגרת הקו הפתוח שהושק רק היום. אתה צודק, הודעת הפתיח עדיין לא עודכנה. זה יעשה מוקדם ככל האפשר. תודה עבור הפידבאק המהיר, צביאל

18/02/2007 | 17:02 | מאת: דרור

שלום, אני בן 26 ומאז שאני זוכר את עצמי הייתי שונה.מעדיף להתבודד ולעשות דברים לבד.לא נהנה מהחיים . תחושות דיכאון התגברו במהלך הצבא. בגיל 23 חלה הנפילה הגדולה נסיונות התאבדות ואישפוז במחלקה סגורה. הטיפול שניתן לי שם בהתחלה לא עזר ורק כשהמצב החמיר מאוד הוחלט על הטיפול - 200 מ"ג לוסטרל, 100 מ"ג למיקטל 30 מ"ג רמרון. השתחררתי עם הרגשה טובה ויכולת להנות מהחיים. לאחר 3 שנים חלה נפילה נוספת. הפעם הלוסטרל לא עזר. ניסינו ויפאקס - ללא תוצאות.כעת אני נוטל אנפרניל במינון 225 מ"ג מזה כארבעה חודשים האנפרניל הצליח "להוציא אותי מהמיטה" אך עדיין יש דיכאון, ומחשבות אובדניות לפי מה שהבנתי משתמשים באנפרניל כמוצא אחרון . האם זה נכון? האם מיצינו את כל האפשרויות הקיימות ? בבקשה ד"ר הידש רשום שם של תרופה או טיפול שכדאי לנסות בשלב זה. ( שמעתי על נזעי חשמל. האם טיפול כזה יכול לעזור ? ) תודה .

18/02/2007 | 18:31 | מאת: דור

שלום רב מבחינה טיפולית קיימת עדיין אופציה של MAOI, כמו נרדיל. אמנם לא כל פסיכיאטר יודע לטפל עם נרדיל. אבל התוצאות עם תרופה זאת בד"כ טובות. לציין שהתרופה לא מתאימה לכ"א שכן היא דורשת דיאטה מיוחדת. אם האופציה הנ"ל לא מתאימה קיימת אפשרות לקחת אלטרול במינון מקסימלי (250-300 מ"ג) במקום אנפרניל. עד היום אלטרול נחשבת לתרופה הכי יעילה במצבים של דיכאון קשה ועמיד, אם זהו מצבך (דרוש איבחון). מצא לך פסיכיאטר טוב שמתמצא גם בטיפולים הפחות שיגרתיים ובסוף תמצא לך התרופה המתאימה. בברכה

18/02/2007 | 21:16 | מאת: מרים

הי דרור, הייתי במצב דומה לשלך לפני כמה שנים, אחרי שנים ארוכות של דיכאון קשה מאוד וניסיונות חוזרים ונשנים בטיפול תרופתי מסוגים שונים, שלא עזר. מה שעזר לי - ועזר לי מאוד - בסופו של דבר היה טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי. להבדיל מסוגים אחרים של טיפול (ניסיתי רבים) הוא עזר לדיכאון מאוד וכיום, חמש שנים אחר-כך, אני ללא דיכאון כלל. כמו כל טיפול, הוא לקח זמן והשקעה רגשית אבל אני לא מתחרטת על אף רגע. אולי כדאי לך לנסות ללכת לטיפול קוגניטיבי במקביל להמשך הטיפול התרופתי. זהו כמובן רק הניסיון האישי שלי, ואני לא רופאה ולא מבינה בתחום. אני רק יכולה לומר שזה עזר לי בצורה משמעותית ואיפשר לי לפתח כלים לצאת מהדיכאון בצורה מוחלטת ולגלות שלא אבדה התקווה כלל!

19/02/2007 | 08:52 | מאת: תמימי

עוד לא אבדה תקוותינו התקווה בת שנות אלפיים להיות אדם חופשי בנפשינו נטול כאבים נטול דכאונות נטול סטיגמות נטול תופעות לוואי אדם חופשי אדם ממצה את יכולותיו אדם מקבל תמיכה מתאימה מאנשי מקצוע רגישים ומבינים אדם המובן על ידי החברה בתוכה הוא חי גם כשהתנהגותו אינה מובנת לאותה חברה אדם חופשי מהעול של המחלות הנפשיות ובן חורין לקבל מענה לבעיותיו בלי כל האשמה, הנידוי, הבושה ההסתרה והבדידות הכרוכים זה לצד זה עם תחלואי הגוף והנפש. יום טוב מלא שמחה למרות ובזכות העצב תמי.

18/02/2007 | 16:58 | מאת: אמא (לא רחוקה)

או שאדם כזה יסבול כל חייו? או במקרה הטוב ישלוט טוב יותר במצבו. והאם מי שסובל מדכאונות בעקבות הפרעת אישיות יסבול כל חייו? או שיש מצב שהוא ישלים עם מצבו? ושאלה אחרונה האם יש תרופות שעוזרות להפרעת אישיות או כאלה שנהוג לתת אותם במקרים כאלה?

שלום רב התכתבנו על כך בדפים הקודמים. אדם עם הפרעת אישיות לא בהכרח סובל. את יודעת כמה אנשי עסקים, מנהלים בכירים, פוליטיקאים ועוד הם לכאורה בעלי הפרעות שונות באישיות, אבל מרגישים מצויין עם עצמם והתפקוד שלהם ברמה גבוהה ביותר? האבחנה של "הפרעה באישיות" מאד שנויה במחלוקת. למה להתערב בחיים של מישהו ולתייג אותו עם אבחנות כאשר הוא מרגיש מצויין עם עצמו? במקרה האישי של הבת שלך, אין לי מושג, כי לא רשמת עליה כלום, עד לשלב זה. אם היא סובלת ממצבה ויש לה מוטיבציה לשנות אותו אני מאמין שהיא תצליח ללא קשר לסוג האישיות או הפרעת האישיות שבה תוייגה. בברכה

18/02/2007 | 22:22 | מאת: שיבא

דור היקר שלום- לא קראתי את מכתבה של האם, אלא את דברייך. ומה קורה כשהפרעת אישיות פוגעת בחברה? בסובבים את האדם ? שיבא

19/02/2007 | 11:09 | מאת: אמא

וגם לא מתפקדת כראוי. תודה על תשובתך המעודדת.

19/02/2007 | 08:55 | מאת: תמימי

הפרעת אישיות היא מילה ולא מחלה היא תיוג ולא תופעה בפני עצמה. אם מדברים על סימפטומים- אז ניתן למתן התפרצויות זעם ניתן ללמוד ליצור קשרים טובים ומספקים עם הסביבה ניתן ללמוד להתחשב, לתת ולתמוך באחרים ניתן לרפא כאבים ופצעי ילדות ועבר ניתן. הפרעת אישיות היא לא קיום בפני עצמו. ניתן לוותר עליה אם מפסיקים לקרוא לאדם בשם הפרעה, וקוראים לו בשמו הפרטי. אם מוותרים על כל התיוג הזה, שרק גורם לסבל ומכאוב ומתחילים לדבר על המשותף בייצור האנושי, ולא על המפריד והשונה ניתן להחלים מהפרעת אישיות כשם שניתן להחלים מהDSM הזה שהשתלט על חיינו. חודש טוב ויום טוב תמי.

לאמא הפרעת אישיות היא דפוסי התנהגות אשר במשך השנים מוקלים ובדרך כלל בסביבות גיל הארבעים בכאופן כללי המצב והתופעות של הפרעת האישיות מוקלות במידה רבה. אישית אני בדעתה של תמי שאיני סומך על האבחנות של הפרעות אישיות כאשר הן מלוות מחלה קשה יותר. כלומר לא ניתן להעריך ולהכיר אדם כאשר הוא נמצא במצב חריף ופעמים רבות האבחנות הללו אינן מדוייקות. כל טוב דר' גיורא הידש

18/02/2007 | 15:45 | מאת: אני

אני נוטלת רסיטל כבר למעלה מ3 שנים, 20 מג ביום, ומעולם לא העליתי את המינון. טוב לי עם הרסיטל והוא הציל את חיי. לאחרונה עברתי ניתוח להסרת שחלות ורחם בגלל סיפור גנטי וסרטן שד. אין באפשרותי לקבל הורמונים, אך נאמר לי כי הרסיטל עצמו עשוי לעזור. האם כדאי לעלות את המינון של הרסיטל (כמובן, לבקש מרופא להעלות את המינון ולא על דעת עצמי) אודה על התשובה

לקריאה נוספת והעמקה
20/02/2007 | 00:08 | מאת:

שלום, אני חושב שאת מתכוונת שהרסיטל עשוי לעזור במניעה של גלי חום ותופעות הקשורות לירידה בהורמונים בגלל הוצאת השחלות. לדעתי הרסיטל עשוי לעזור בכך ואין צורך לעלות במינון. כל טוב דר' גיורא הידש

18/02/2007 | 15:32 | מאת: ערן

שלום לפני כשנה הפסקתי לקחת פאקסט עקב עלייה בערך ALT , הרופא אמר שזה יכול להיות קשור לפאקסט, הפסכיאטר שאצלו טופלתי אמר שלא אמור להיות קשר. עכשיו אני רוצה לחזור לקחת את הכדרוים וחושש עקב כך האם אכן יש קשר בין הדברים ואם כן האם יש כדורים אחרים שלא פוגעים בתפקודי הכבד בתודה מראש

לערן גם אני חושב שאין קשר לתפקודי הכבד, האם תפקודי הכבד חזרו לתקין אחרי הפסקת הפקסט? כל טוב דר' גיורא הידש

18/02/2007 | 14:21 | מאת: ונלה

שלום רב, אני מטופל באמצעות ונלה (ויאפקס) 75 מג' פעמיים ביום במשך כמה חודשים לטיפול בדיכאון. בד"כ אני נוטל טבליה אחרי ארוחת הבוקר ואחת אחרי ארוחת צהרים. היום שכחתי ליטול טבליה בארוחת הבוקר, נטלתי רק את זאת של ארוחת הצהרים. האם אני יכול ליטול את הטבליה השניה מאוחר יותר היום (בשעות הערב)?

לקריאה נוספת והעמקה
19/02/2007 | 23:37 | מאת:

כן, אפשר ואין בכך בעיה. אחרי שבועיים של נטילת הונלה לא חייבים להקפיד על נטילה ביחד עם אוכל, אפשר גם ללא אוכל. כל טוב דר' גיורא הידש

18/02/2007 | 13:47 | מאת: ורד

שלום רב, לפני מספר ימים חוויתי חוויה לא נעימה בה הוכיתי ע"י החבר שלי, ועקב כך הסיפור הסתבך הייתי במיון , הגשתי תלונה במשטרה הוא היה במעצר יומיים. מאז אני סובלת מדיכאון קשה, יש לי חלומות סיוטיים בלילות אני כל היום בוכה , אני מאוד מתגעגעת אליו!!! אני אוהבת אותו מאוד, אני גם יודעת שהוא נמצא במערכת יחסים עם בחורה אחרת כרגע ומאוד מקנאה. יש לי בבית כדורי ציפרלקס 10 מ"ג רציתי לדעת אם זה יכול לעזור לי ואם אני יולה ליטול אותם אם אני סובלת מאפילפסיה ונוטלת גם כדורי דפלפט כרונו 500 מ"ג וטופומקס 150 מ"ג ליום. אני במצב לא טוב בכלל ממש קשה לי. בבקשה עיצתכם. תודה, ורד

18/02/2007 | 19:19 | מאת: דו?רו?ן

את צריכה לטפל בעצמך , עברת טראומה וכדאי לך ללכת לטיפול פסיכולוגי דחוף!, בקשר לכדורים רק רופא שמכיר אותך יכול לדעת איזה כדור יש להסיף אם בכלל.

18/02/2007 | 22:25 | מאת: שיבא

שלום לך חמודה, בקשר לתרופות, בטח ד"ר הידש ישיב לך... אבל לגבי החבר התוקפני.... תשאלי עצמך- למה את מתאהבת דווקא באנשים כאלה? שווה לך להתחייב לקשר עם אדם כזה? חשבת , מה העתיד שלך עם אדם כזה? כל טוב, שיבא

19/02/2007 | 23:35 | מאת:

לורד בודאי שאסור ליטול תרופות על דעת עצמך, ובנוסף הציפרלקס עלול לגרום לאפילפסיה אצל אנשים הרגישים לכך. כל טוב דר' גיורא הידש

18/02/2007 | 12:58 | מאת: גל

שלום רב, רציתי לשאול על תופעות-הלוואי האפשריות של טיפול בנורטילין. אני לוקחת נורטילין מזה כשבועיים לטיפול במעי רגיש, ולאו דווקא בבעיות פסיכולוגיות - אבל במקביל להקלה המשמעותית בבעיות העיכול, אני מרגישה שהתרופה משפיעה לי גם על מצב-הרוח באופן בלתי רצוי בעליל. מעודי לא סבלתי מדיכאון או מחוסר שקט, אבל כעת אני מרגישה את שתי התחושות. קשה לי להגדיר את ההבדל, אבל אני מרגישה הבדל ברור ולא-נעים. הקושי שבמצב הוא, ששום דבר אחר חוץ מנורטילין לא עזר לי להרגעת המעי הרגיש, כך שאני אובדת עצות ומרגישה שעליי להמשיך לקחת את התרופה למרות התחושה הלא-נעימה שמתלווה אליה. רופא הגסטרו המליץ להמשיך ולתת לנורטילין עוד מספר שבועות ואם תופעות-הלוואי לא יחלפו, לנסות שינוי לאמיטריפטילין או משהו אחר, אבל הוא גם ציין שסביר להניח שלאמיטריפטילין יהיו יותר תופעות-לוואי, לא פחות. בקיצור, שאלתי היא כזו: האם קורה שנוגדי דיכאון מסוג זה משפיעים על מצב הרוח של מטופל שנוטל אותם למטרות אחרות - זאת אומרת - של מטופל שכלל אין לו כל בעיה במוח או בחוסר איזון כימי במוח? האם תופעות-הלוואי הללו חולפות לאחר פרק זמן? אם כן, מתי? מה היית ממליץ לי לעשות? אני במצב מגוחך למדי - מעולם לא סבלתי מבעיות במצב-הרוח, וכעת הן נכפות עליי מכורח רפואי... אירוני למדי! אלפי תודות!

לקריאה נוספת והעמקה
19/02/2007 | 23:33 | מאת:

לגל יש קשר בין גוף ונפש ופעמים רבות תסמונת המעי הרגיז קשורה גם למצב נפשי. יתכן שהנורטילין מעייף ומטשטש אותך וגם גורם לאי שקט, תופעות הללו חולפות כאשר הגוף מסתגל לתרופה וגם בירידה במינון. בכל אופן אין מדובר בדיכאון ממש אלא בעייפות כל טוב דר' גיורא הידש

18/02/2007 | 09:28 | מאת: riki

שלום ל"ר הידש ולדור. כל כל האם דור חזרת אלינו לפורום? או שרק נדמה לי אם כן מאוד אשמח, כי עזרתכם לי שניכם רבות. שאלתי היא: בזמן האחרון שוב ושוב מוזכרת תרופה לייצוב מצב רוח מלבד התרופה שאני נוטלת לדוגמא ויפאקסXR רציתי לדעת איזה תרופות אלו ומה הכוונה של המילה ייצוב מצב רוח. כי משפט זה נראה לי חדש. אשמח לקבל תשובה. תודה ריקי

18/02/2007 | 18:25 | מאת: דור

שלום ריקי, ישנם מס' תרופות שהם מייצבי מצב רוח- ליתיום, טגרטול, דפלפט, למיקטל.... הם מונעים דיכאון ומניה כאחד. כמו כן, הם מגבירים השפעה של נוגדי דיכאון במקרה של דיכאון קשה. בברכה

19/02/2007 | 23:31 | מאת:

לריקי תודה לדור, מייצבים מלשון יציב, כלומר לא מאניה ולא דיכאון אלא יציבות כל טוב דר' גיורא הידש

18/02/2007 | 08:30 | מאת: חנה

דר שלום האם אפשר להירפא ממחלה זו ובאיזה שהוא שלב להפסיק עם כדורים אנטי פסיכוטיים האם לפי שנתנה אבחנה זו הוא גם סכיזופרן תודה

19/02/2007 | 23:30 | מאת:

לחנה אפשר להבריא מהמחלה הזו, למרות שכמובן לא כולם, מדובר פה באחד הסוגים של מחלת הסכיזופרניה, בדרך כלל הסוג הקל יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

20/02/2007 | 04:28 | מאת: נולי

איך ניתן להבריא? רק בעזרת תרופות או שזו מחלה שעוברת לבד? איך יודעים שהבן אדם הבריא? מה נחשבת הבראה?

18/02/2007 | 01:07 | מאת: שרית

שלום רב! שאלתי קשורה בנושא קצת מגעיל, ולכן אני מתנצלת מראש בפני הקוראים. אני בת 26 סובלת מגיל 11-12 מחרדה חברתית קשה מאוד, התקפי פאניקה וחרדה,מחשבות טורדניות ותקופות לא קצרות של דכאון קשה מאוד עד כדי חוסר תפקוד. בשנה האחרונה נוסף לכל הצרות, אני מוצאת עצמי מגרדת בראש, פוצעת את הקרקפת עד ליצירת פצעים ולא מסוגלת להפסיק. אני לא מצליחה לתת לפצעים להחלים וכל הזמן פותחת אותם שוב. בסה"כ יש לי מראה חיצוני אסטתי ואנשים שלא יודעים זאת לא מאמינים מה אני מעוללת לעצמי. כבר היו לי מקרים שהיתי בלחץ או חרדה גדולים ומצאתי עצמי מגרדת בראש ע"י אנשים. חשוב לציין שאין לי כינים, או איזושהי בעיה בעור הגורמת לי לתחושת גירוד. נראה לי שזה דומה לכסיסת ציפורניים. אני שמה לב שאם אני מכריחה את עצמי להפסיק לחטט בפצעים בקרקפת, אני מתחילה לחפור בגופי בצורה אחרת (בנקודות חן, בשפתיים ואפילו בגירוד סתמי של העור). הדבר מסב לי סבל רב, מה אפשר לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

לשרית אולי הגיע הזמן להגיע לרופא לאבחון וטיפול? נראה שהחרדות רק מחמירות וחשוב וכדאי להגיע לטיפול, אפשר לעזור לך. כל טוב דר' גיורא הידש

17/02/2007 | 23:47 | מאת: שלוקומו

שלום אני מברר בקשר לאישתי מאז הולדת ילדנו יש לה יותר חרדות נראה לי טיבעי גם. העיניין שתקופה היא פוחדת להרדם דואגת שמא יקרה לילד משהו ,בגלל הפחדים היא לא מכבה את הטלוויזיה עד שנרדמת. די ברור לי שזו חרדה (לפני הרבה מאד שנים טופלה בפרוזק עקב דיכאון) והשאלה אם רצוי טיפול בתרופות ? בזמן האחרון מטופלת ב"רדוקטיל" להרזיה האם יכול להיות שהתרופה מגבירה את החרדה אצלה ? אני הצעתי לעשות הפסקה והיא טוענת שזה לפני וזה לא קשור,לי נראה שזה כן קשור ל"רדוקטיל" לפחות בהחרפה. תודה ושבוע טוב

19/02/2007 | 23:27 | מאת:

לשלוקומו הרדוקטיל עלול לגרום לחרדות למי שרגיש לכך. כמובן שיתכן שמדובר בחרדות אבל ההחלטה אם לטפל תרופתית יכולה להתקבל רק על ידי רופא שיבדוק אותה. כל טוב דר' גיורא הידש

17/02/2007 | 23:11 | מאת: טום

רציתי לשאול לגבי העלאת מינון אדרונקס כיצד עושים עליה במינון מכדור 1 ל2 כדורים והאם צריך בין לבין להיות במינון כדור וחצי במשך שבועיים?

לקריאה נוספת והעמקה
19/02/2007 | 23:26 | מאת:

לטום אפשר לעלות ישר כל טוב דר' גיורא הידש

17/02/2007 | 23:03 | מאת: תמר

שאלה לי- איך מבטאים את המילה bipolar? תודה תמר

18/02/2007 | 22:34 | מאת: שיבא

VHH היי לא הבנתי כל כך את שאלתך... איך מבטאים את המונח בעיברית? בתירגום? או איך אומרים את המונח באנגלית, אך בעברית? *** אולי אני כבר עייפה. כן , אני מטפלת בתינוקת שלי ובשני כלבי הפינצר המתוקים שלי ואני ממש עייפה... לדעתי, מאניה דפרסיה מבטאת הרבה יותר מדוייק את המחלה הזו..... שיבוש

17/02/2007 | 21:06 | מאת: מודאג..

> אז ככה,התנסיתי במעט מכל דבר,ולא בדיוק נהנתי.. > האלכוהול היה מרדים אותי..גראס/חשיש עשה לי סחרחורות ובחילות יותר מחיוכים למינהם..ושפיץ של קרטון שלקחתי לפני יותר מעשר שנים לא הלהיב אותי במיוחד,וגם נראה לי כמו חציית קו אדום שכזה.. > ואז גיליתי את ה-E!!! > החוויה הראשונה איתו הייתה במסיבת סקס אצל חברים, נדהמתי,התאהבתי,הסקס > היה מושלם! > הטעמים,הריחות,המגע.. > וכך התחלתי להתרגל לעיניין שבכל פעם שאני רוצה סקס כל הלילה,או להרגיש ממש טוב בסקס,חצי כדור קטן פשוט עושה את העבודה למדהימה! > לאט לאט,מתוך רצון להמשיך את ההי,התחלתי לקחת עוד חצי ועוד חצי.. > כך למשך כמעט שנה. > עד ש.. > פעמיים הגזמתי. > בראשונה-שוב במסיבה,זה פשוט לא עלה..וכמו דפוק,במקום להבין שהכדור הספציפי פשוט לא זה,דחפתי עוד ועוד.. > 5 כדורים!!! מיותר לציין שאת הלילה ואת דרכי הביתה אני זוכר במקוטע,כשחלקים שלמים איני זוכר לחלוטין,ובחלקים אחרים נזכרתי לאחר שבועות.. > בשנייה-חברתי ואני חזרנו לקשר אחרי נתק ארוך..והיא רצתה להתנסות בפלאי הכדור.. > מההתלהבות שבעיניין,פשוט לא רציתי שהלילה ייגמר,דחפתי כ3.5 כדורים, > והסוף,העגום,הוא שחברתי סיפרה לי שרעדתי,ליטפתי קירות,ודיברתי המון שטויות,סקס מדהים לא היה שם.. > בקיצור,זאת היתה ה"כאפה" שהייתי צריך כנראה.. > במשך חודש לאחר מכן הייתי פשוט מנותק..מתקשה לחשוב צלול,מן אי-שקט פנימי ומתיחות בכל הגוף.. > הצרה שזה לא עובר!!! > חלפו כ-8 חודשים מאז המקרה,בהם לא התקרבתי לכלום..ועדייו,אותו אי שקט,קשיים בחשיבה,זכרון,ואולי זה רק פרי דימיוני אבל גם רעד בלתי מובר לפעמים בגפיים. מיותר לציין שאת הלקח למדתי, מעולם לא אתקרב לדבר מסוג זה או אחר יותר!!! > ואין,אבל אין עם מי להתייעץ בצורה אנונימית..אני לא איזה עבריין,אני לומד משפטים ומתכנן קריירה יפה..יכול להיות שאותה שנה ארורה פגעה במוחי לתמיד??? > איך בודקים? את מי שואלים? מה אפשר לעשות? > בבקשה תעזור.. > תודה מראש,המודאג..

18/02/2007 | 17:25 | מאת: זאתי

שלום מודאג ראשית כל, שום קריירה לא תצמח לך כהלכה אם לא תשכיל לטפל בעצמך - כך שעליך לחפש דרכים לטיפול אנונימי ולא לטיפול אינטרנטי אני מציעה לך לפנות לפסיכיאטר פרטי, ולא דרך קופת החולים, כי אם תרצה להיות עורך דין בעתיד, יש סיכוי רע שלא תוכל אם תהיה רשום בתור צרכן של תרופות פסיכיאטריות. קח בחשבון שפסיכיאטר פרטי יעלה לך (המון) כסף, אבל אל תתן לזה למנוע ממך לקבל טיפול. מאחלת לך שיעבור לך מהר, ומוסיפה שאולי גם כדי קצת תמיכה מאיש מקצוע כדי לנתח את הסיבות שגרמו לך לצרוך סמי 'קשר' ולקבל תמיכה כדי לעבור את התקופה הבאה.

18/02/2007 | 18:41 | מאת: דור

מעניין מה שאתה מספר. כיצד שאלתך קשורה לפסיכיאטריה? בשלב ראשון דרושה כמובן בדיקה של רופא כללי ובדיקה של נוירולוג. אם יש משהו מעבר לכך- הטיפול במרכז לטיפול בנפגעי סמים, או אצל פסיכיאטר שמתמחה בנושא של סמים (יש מעט מאד בארץ).

19/02/2007 | 23:25 | מאת:

תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם כל טוב דר' גיורא הידש

עברתי דבר מאוד קשה רגשית. זה ישמע לך אולי מוזר או אולי דווקא תבין ותכיר בתופעה, והדבר ישמח אותי עד מאוד...מאחר ואני נופלת בין הכסאות בזמן שאני בתחושת מצוקה כל העת. עברתי הצפה רגשית מאוד חזקה נפשית שהובילה לסערת רגשות מאוד גדולה עם חרדה גבוהה, בהלה, אימה ותעתוע מחשבתי קל (ספק גלישה פסיכוטית ספק אימה מציפה על נפשי).הדבר נמשך מספר חודשים. כל זה התרחש במסגרת חוסר מקצועיות וכשלים מצד פסיכולוגית ועד קריאה בפורום, וחשיפה ריגשית קשה ביותר מלווה במצבים פוגעניים, מזלזלים או לפחות ייחוס כל הדברים שנכתבו כאילו כוונו אלי..איבוד שליטה, חרדה וכו'.. התכנים היו מציפים מאוד ונעשו בצורה אינטנסיבית ולא מבוקרת כלל וכלל. ניתן לאמור שהיה זה סוג של פסיכוזה. בכל אופן, הרופאים כיום מתקשים בלעזור לי, אם כי לא אובחנתי כסובלת ממחלה אך, רופא אחד שירבב משהו שלדעתי משקף את מצבי, לצערי הרב. הוא אמר שיש לי אי- ספיגה (אני לא זוכרת לומר לך את המינוח הרפואי או הלועזי לצורך העניין, אך אלו הן עיקרי הדברים). למעשה, שנתיים וחצי מאז...אני חשה עדיין כאילו מוצפת, לא מסוגלת להתנתק, אי- שקט נפשי ותחושה בלתי נסבלת רציפה בכל רגע נתון. עקב כך, אני גם חסרת שמחה וחיות ונמצאת כל הזמן כאילו תחת חומר נפץ, אף אני סובלת מזרמים בראש. ד"ר הידש, האם יש באפשרותך לעזור לי, אני מיואשת וסובלת כ"כ הרבה זמן כי נראה שהדבר כבר בלתי אפשרי לשיפור. מהי לדעתך התופעה, של אי- הספיגה? והאם יש דרך לטפל בזה? ניסיתי תרופות אנטי דכאוניות (סרוקסט ופריזמה במינון גבוה) אך לא עזר. לעיתים אני לוקחת אסיוול, והדבר מקל במקצת , אך אני מניחה כי זה לא הפתרון. מלבד זאת, שאני כבר אובדת עצות ואני עצם כך מצליחה לבלבל את הרופא...ייתכן אולי גם שאני סובלת משילוב של מספר דברים, כמו דימוי עצמי נמוך שנפגע, וירידה באנרגיות אולי בעקבות "הפסיכוזה". הבעיה היא שאני לא יודעת למה לייחס את המצב שלי , בשל מה הוא נגרם. אני יודעת כי אני זקוקה לעזרה ראשונה להוריד את תחושת המצוקה או אי- הספיגה לצורך העניין. מצטערת על האורך. אבל חיי אינם חיי יותר, ואני לא מוצאת מענה מתאים, כי חלק מהתופעה של נאמר ההצפה אינה גורמת לי לפעול באורך רוח. מקווה כי תוכל להקדיש מזמנך ולעזור לי , חשבתי אף לפנות אליך ישירות לטיפול, האם לדעתך יש מה לעשות...גם לאחר תקופה כה ארוכה , כאילו הגוף נכנס למצב של סבילות .... כשאני חושבת על זה, נראה לי כאילו בלתי יאומן כל הזמן הזה שאני עדיין מחזיקה מעמד! תודה מראש יפית

לקריאה נוספת והעמקה

ליפית ממכתבך עולה עד כמה קשה לך ואת סובלת, נראה שכבר תקופה ארוכה את חסרת אנרגיות וההרגשה הכללית אינה טובה. אני חושב שהרופא התכוון לאי ספיקה, המונח די דומה להצפה, כלומר שהגירויים החיצוניים והפנימיים מציפים אותך ואין לך את הכוחות או היכולת להתמודד איתם. אני חושב שאפשר לעזור לך אבל קודם כל צריך להגיע לאבחון אשר תסמכי עליו ואז לשקול את האפשרויות הטיפוליות. בהצלחה שבוע טוב דר' גיורא הידש

17/02/2007 | 18:45 | מאת: מאיה

פסיכיאטר מומחה שמטפל גם בשיחות + פסיכולוגית קלינית מצויינת. עדיף ורצוי מאזור חיפה והצפון. תודה

19/02/2007 | 18:51 | מאת: דור

פני אליי למייל עם כל הפרטים הרלבנטיים ואתן לך את המלצתי.

לדר " שלום הידש אני נוטלת תרופת זיפרקסה מזה כמה שנים. לאחרונה מרגישה פגיעה בזכרון. לפני כמה ימים התחלתי לקחת ג'נקו בלובה. שאלתי היא ,איך זה מסתדר, או מתאים לתרופה שאני לוקחת. בתודה מתוקה

לקריאה נוספת והעמקה

למתוקה איני יודע ואיני חושב שישנם פרסומים מדעיים העונים על שאלתך. איני מתמצא מספיק בתכשירים טבעיים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

17/02/2007 | 16:08 | מאת: אנני

אני סובלת מדיכאון, מטופלת בציפרלקס אך תופעות הלואי רבות וקשות. מה בנוגע ל 1 . טיפול בנזעי חשמל (למרות שנשמע מפחיד) 2 . טיפול בחשיפה לאור.(שמתי לב שכל פעם שאני פותחת חלון, משתנה לי מצב הרוח לטובה) מה ידוע על כך, למי זה מתאים, מה תופעות הלואי- במה זה כרוך והאם פסיכיאטר יכול להפנות לנ"ל, האם זה מסובסד עי קופת חולים? בתודה וציפייה

לקריאה נוספת והעמקה
18/02/2007 | 00:14 | מאת:

לאנני לא הייתי ממהר לטפל בנזעי חשמל, הטיפול כרוך בהרדמה שיש בה סיכון מסויים וגם לנזעי חשמל יש תופעות לוואי. הטיפול מבוצע רק באשפוז וכלול בסל הבריאות. בכל אופן בקובל לנסות תרופה אחרת מאותה המשפחה או ממשפחה אחרת בתקווה שלא יהיו תופעות לוואי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

17/02/2007 | 14:07 | מאת: מישהי

מה עושים כשנמצאים כבר ב'דקה ה99' לפני יום המבחנים,ואי אפשר לבטלו, אך יש חרדה נוראית ממנו? (על כדורי הרגעה כמו 'ואבן' כבר חשבתי).

17/02/2007 | 18:51 | מאת: דור

הטיפול נגד חרדה מתחלק לתרופות ולטיפול התנהגותי של חשיפה ומניעת תגובה. כלומר, תעשי בבית כמה שיותר מבחני סימולציה וכך החרדה בשעת האמת תפחת.

18/02/2007 | 00:10 | מאת:

שלום, תודה לדור, בנוסף אפשר להשתמש בוואבן אבל בדרך כלל אני ממליץ לנסות את השפעת הוואבן עליך מספר פעמים כאשר אין מבחן ורק אז לגשת למבחן עם הוואבן. שבוע טוב דר' גיורא הידש

17/02/2007 | 09:04 | מאת: נירית

בעלי רוצה סקס כל לילה ואני משתגעת מזה. יש לנו המון חיכוכים על זה. אנחנו נשואים 18 שנה. בדר"כ אני מסכימה כדי לשמור על שקט תעשייתי בבית. תמיד הוא רוטן שאני עושה לו טובה. גם בימי המחזור אין הפוגה. כל הזמן הוא בענין. כל הזמן הוא מדבר על זה. גם אוהב שניצפה יחד בסרטים כחוילים. סקס עבורי הפך לעונש ומיטרד. זה גורם ביננו להמון מתחים עד כדי דיבורים על פרידה. מה לעשות?

17/02/2007 | 18:43 | מאת: דור

לנירית שלום, האם הבעיה היחידה היא תדירות הסקס או שקיימת גם בעיה באיכות של הסקס? כי על תדירות אפשר להתפשר. אבל איכות דורשת דברים נוספים, משניכם. צפיה משותפת בסרטים כחולים יכולה להעלות את רף הריגוש והגירוי. השאלה העיקרית אם בעלך חושב רק על הסיפוק שלו או גם על שלך. האם הוא מביא אותך לאורגזמה כל לילה או שרק את עצמו? האם מדובר בסקס בשבילו או סקס בשביל שניכם כזוג? לא חשוב לו שאת תהני מהסקס? כי לפי דבריך את לא נהנת וזה רק עונש ומטרד. אם את לא נהנת אז לדעתי אין טעם שתעשי איתו סקס אפילו לילה אחד נוסף. לכן השאלה כאן איננה בהכרח שאלה של תדירות. בברכה

18/02/2007 | 00:09 | מאת:

לנירית תודה לדור ולעתים מדובר על קושי במערכת הזוגית, אולי כדאי שתפני לבד בשלב ראשון לייעוץ אצל פסיכולוג המתמחה בטיפול זוגי כדי שיראה את התמונה הכללית. שבוע טוב דר' גיורא הידש

17/02/2007 | 04:09 | מאת: יעל

שלום רב לד"ר הידש, אני התחלתי לקבל טיפול 40 מ"ג של אנטומין. מבקשת אינפורמציה על תרופה זו. למה היא מיועדת ? מהם תופעות הלוואי שלה ? האם היא ממכרת ? האם בשלב מסוים יהיה ניתן להפסיק את התרופה ? תודה מראש יעל

17/02/2007 | 18:48 | מאת: דור

ליעל שלום, מדובר בתרופה אנטיפסיכוטית עם השפעה מרגיעה ומיישנת. תופעת הלוואי העיקרית היא ישנוניות. את קיבלת מינון נמוך שניתן לעיתים לטיפול בחרדה או בבעיות שינה. במינונים יותר גבוהים התרופה משמשת נגד מניה או פסיכוזה. התרופה לא ממכרת. בברכה

18/02/2007 | 00:08 | מאת:

ליעל תודה לדור, האנטומין אינה ממכרת ולא תהיה בעיה להפסיקה כאשר יגיע הזמן שבוע טוב דר' גיורא הידש

17/02/2007 | 03:44 | מאת: דורה

שלום דר' הירש 12.2.07 שאלתי אותך על זריקה רספרידל את תשובתך קבלתי אבל בינתיים העלו את המינון לבני ל-5 מ"ג רספרידל (התחילו ב-3 מ"ג) ובנוסף נותנים לו גם קלונקס אנני יודעת את המינון אבל הילד נראה ומתהלך כמו "מומיה" . נראה לי שהמינונים לא נכונים הוא מאושפז כבר חודש ימים בגלל פרנויה מסמים (לא ידוע איזה) ואין כל שיפור בפרנויה. האם תוכל לידע אותי איזה מינון של קלונקס + רספרידל אפשר לקחת ולא להיות "מומיה" מהלכת. וכמה זמן לוקח להחלים אם בכלל,בנוסף הוא מקבל עוד כדור שצריך לנתרל תופעות לוואי ואז בודקים לו לחץ דם וגם דופק.אני מאוד מודאגת וחסרת אונים למצב.

לקריאה נוספת והעמקה
18/02/2007 | 00:05 | מאת:

לדורה מדובר בכמות גדולה של רספרידל אבל לא כמות חריגה, בשלב הראשון יתכנו תופעות לוואי - ששריריו נוקשים, אני מאמין שעם השפור במצב יורידו גם את המינון. ישנה תרופה בשם דקינט (או ארטן) להקלה של נוקשות השרירים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

17/02/2007 | 01:12 | מאת: דני

שלום שמי דני ושאלתי היא כדלקמן: אני משתמש ב 3 מ"ג ריספרדל ויש לי שתי תופעות לוואי האחת אקטיזיה נוראה שדקינט לא עוזר נגדה והשניה היא אטימות או חנק של הלב כלומר אני מרגיש שזה משפיע עליו והתוצאה היא הרגשה או יותר נכון אי הרגשה של הלב ,את האקטיזיה אני מכיר מה בנוגע לזו האחרונה ?

לקריאה נוספת והעמקה
18/02/2007 | 00:03 | מאת:

לדני איני מכיר תופעה כזו עם הרספרידל, יתכן שהדברים לא קשורים לתרופה, כדאי לפנות קודם כל ללרופא המשפחה כדי לדעת שאין מדובר בדבר גופני. שבוע טוב דר' גיורא הידש

16/02/2007 | 23:44 | מאת: מתוסכלת

שלום ד"ר (ולכל המבינים), בעלי מזה כשנה סובל ממחשבות טורדניות כפייתיות הקשורות בחרדה מאיידס, זה מתבטא בקיצוניות כפחד מלכלוך מחיידקים .. מאנשים בקבוצות סיכון כגון רווקים , שחורים (כולל אתיופים) הומואים ולסביות .... יש לנו תינוק בן שנה והחיים הפכו לסיוט - הוא מכריח אותי לשטוף ידיים כל פעם שאנחנו חוזרים הביתה , אני חייבת להוריד נעליים בכניסה ולהחליף לנעלי בית , חלילה לי לעלות למיטה עם בגדים של בחוץ והסיוט רק הופך גדול יותר אם חזרתי ממרפאה או בית חולים - אני חייבת להתקלח ... הוא יעדיף לא לכבס בגדים "נגועים" חודשיים או שלושה וללכת עם אותם בגדים לעבודה ולא רק לא לגעת "במזהמים " הוא יעדף לא להתקלח אם אין לו בגדים נקיים "אופציונאלים". כל יום הוא מגדיר לי מקום חדש בבית שאסור לי לגעת בו ואם אני נוגעת בו כל מה שאני נוגעת בו הלאה הוא מוחרם . הוא זרק בגדים שלו (חדשים לגמרי"לפח בגלל שהוא חשב שמשהו נגע בו ואותו אחד היה לו ידיים מקופלות עור . הוא זרק נעליים שדרכו על כפפות גומי ברחוב כי הוא החליט שה' עושה לו את זה בכוונה ואלו הן כפפות מנתחים נגועות בדם . אני מעלה כאן רק קמצוץ מהמקרים . בהתחלה חשבתי שהוא עושה לי בכוונה (ניסיתי להתרכז יותר בתינוק וצרכיו) אח"כ ניסיתי להיות אמפטית ולעשות מה שהוא אומר תוך כדי הסברים שהוא לא צריך לדאוג , הייתי פסיכולוגית שלו שעות שלמות ...(יש לצין שאיתי הוא הרגיש פתוח לדבר על הדברים) אף אחד לא יודע על הדבר גם לא הוריו ! אנחנו שומרים זאת בסוד (כי : הוא לא רוצה שנספר כי הוא פוחד שלבעיה ינתן תוכף מרגע שידעו עליה כי....)המצב הזה גורם לי להיות אלימה מילולית ולא נעימה מתוך תסכול שהוא מגביל אותי . אני לא יכולה לנקות את הבית כי הוא לא רוצה שאני אגע במגב!!! הוא לא יושב על חלק מסויים בסלון .... יש לציין שהוא רזה 14 ק"ג עייף כרוני ! ואני דואגת לבריאוו הפיזית . אני יודעת ומנסה לשכנע אותו לראות פסיכיאטר ! (אם יסכים איך אדע למי לפנות ? יש המלצות) הוא לא מאמין באף אחד והוא מאוד רציונאל (כמה אבסורד?1?). לא אאריך עוד אלא אם כן יש שאלות ... בבקשה בבקשה עזרו לי !!!! אני מרגישה שהוא חי- מת.... (אין יחסי מין לעיתים הוא מתנהג בניכור גם כלפי הילד ....) אני רוצה להציל אותו אני אוהבת אותו מאוד !! קשה לי לשמור על הראש נקי כי אני חיה איתו וקשה לי ומצד שני אני לא רוצה שהוא יחשוב שאני שונאת אותו . אני רק בוכה כל הזמן בסתר ....... מה לעשות ?!?!

17/02/2007 | 13:11 | מאת: דו?רו?ן

הכי טוב זה לפנות לפסיכיאטר בקופת חולים לאבחון ולקבלת טיפול מתאים נסי לשכנע אותו שכיום הפסיכיאטריה עוסקת לרוב באיכות חיים ולא רק במחלות נפש וחבל על סבל מיותר לו ולכל המשפחה , וכיום הרבה אנשים נעזרים בפסיכיאטריה, במידה ואת לא מצליחה לשכנע אותו נסי לפחות שילך לרופא משפחה ותספרי לרופא את כל הבעיות, לרוב הטיפול במצבי אובססיה הוא מינון גבוהה של נוגדי חרדה ודיכאון ממשפחת ה SSRI כגון פקסט,פרוזק וכו'. מקווה שצתליחי לשכנע אותו בצורך הדחוף בטיפול.

שלום רב האם בעלך מודע למצבו?, האם הוא מבין שיש לו בעיה פסיכיאטרית? את יכולה להציע לו פגישה עם פסיכיאטר במרפאה פרטית ודיסקרטית ("בלי רישום") ואולי זה פחות ירתיע אותו? אם כל הנסיונות לשכנע אותו לא יעבדו, אז ייתכן שאת צריכה להציב לו אולטימטום- שילך לטיפול או שתצטרכו להיפרד, כי הסבל שהוא גורם לך ולתינוק רב מדי. שימי לב שאת לא יכולה "להציל" אותו בכוח ובניגוד לרצונו. הוא חייב לרצות לשנות את מצבו. בברכה

שלום, חרדות מאיידס ומחשבות חודרניות הקשורות לכך הם דבר שכיח בשנים האחרונות וקורות דווקא אצל אנשים מאוד רציונליים. בשלב הראשון המטרה היא שהוא יגיע לטיפול אצל פסיכיאטר ולא תמיד זה קל. אני מבין שאת כבר מעורבת מדי ולכן קשה לך לעזור לו להגיע להבנה ולפנות לטיפול. אולי תנסי לשכנע אותו להגיע לפסיכולוג (זה נחשב לפחות גרוע) והפסיכולוג ישכנע אותו להגיע לרופא? אם זה לא ילך לא תהיה לך ברירה אלא לערב אדם נוסף ממשפחתו, אדם שהוא סומך עליו, יתכן שאחד האחים שלו, או ההורים או חבר שהוא סומך עליו. נראה שלך קשה מדי להתמודד עם הקושי ולכן תצטרכי עזרה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

16/02/2007 | 20:50 | מאת: נורית

שלום הייתי שמחה לקבל תשובה חד משמעית. אני סובלת כיום מסוג של דכאון שנובע לאחר התקף פסיכוטי קל אומנם אך נמשך מספר חודשים מלווים בחרדה גבוהה מאוד. באופן חד- משמעי - לא אובחנתי חולה ממחלה מסוימת והדבר נבע מלחצים פסיכולוגים מאוד קשים בזמנו. שאלתי היא - האם ניתן לומר בוודאות של מאה אחוזים כי ניתן לשוב ולחזור לאותם אנרגיות קודמות מלווה בחיות ובחשיבה עשירה ולצאת מהריקנות הזו, אף על פי שעבר זמן רב מאז האירוע...אך חשוב לי לציין כי לא נעשו עד היום מאמצים לחזור לפעילות מלאה. האם ניתן להשיב את אותם אנרגיות וחדות ונמרצות החשיבה לאחר אירוע כזה...נדמה לי שכתבת כאן לא מזמן, כי לעיתים נגרם נזק קבוע וכי המצב עלול לא לחזור לקדמותו....רציתי הבהרה בנושא, ואנא אמור בכנות- האם זה נכלל בכל מצב לאחר אירוע פסיכוטי או רק במצב של המחלה? האם לפי נסיונך ניתן לעשות אבחנה כזו באופן חד- משמעי? קראתי באיזשהוא מקום שינם גם נזקים שלא יכולים להימדד, למה הכוונה? תודה

לקריאה נוספת והעמקה
17/02/2007 | 20:58 | מאת:

לנורית בנזקים שלא נתנים להמדד הם ההבדל בין ההרגשה הסובייקטיבית של האדם עצמו והרושם והתפקוד כפי שנראים מבחוץ. כלומר, יתכן שהאדם חזר לתפקוד מלא בכל המישורים והוא עדיין יתלונן שהוא מרגיש שונה, שמשהו לא בסדר. לצערי רפואה היא דבר מסובך ולכל כלל יש יוצא מהכלל, כך שאני יכול להשיב רק בכלל שהוא בודאי לא 100%. דיכאון אחר פסיכוזה חולף ואחריו מרגישים בטוב ורגיל, כאשר מדובר על מחלת הסכיזופרניה ברקע קורה לעתים קרובות (גם לא תמיד) שלא חוזרים לתפקוד מלא. שבוע טוב דר' גיורא הידש

17/02/2007 | 21:06 | מאת: נורית

האם תחושה סובייקטיבית של האדם לאחר מקרה פסיכוטי, נחשב לנזק בלתי - הפיך? האם וכאר יקבל חזרה את בטחונו, הוא ישוב וירגיש בסדר? תודה

16/02/2007 | 19:07 | מאת: מאיה

מחפשת בדחיפות פסיכיאטר מומחה שמטפל גם בשיחות פסיכותרפיה, רצוי מאזור חיפה או הצפון , אפשרי גם מאזורים אחרים, המרכז וכו'... חשוב מכל- שיהיה מצויין ואמפטי תודה

16/02/2007 | 20:19 | מאת: שיבא

שלום לך, ד"ר ראפס ממכבי, בתל אביב, רח' שי"ר 4 מקסים!!! רק מילים טובות!!!

16/02/2007 | 22:27 | מאת: מישהי

למאיה, למה שלא תפני לד"ר הידש עצמו? אני יודעת שהוא גר בטבעון ואפשר למצוא את הטלפון שלו בספר טלפונים. בהצלחה. מישהי

16/02/2007 | 23:10 | מאת: מישהי המקורית

שזאת שכתבה תחת הכינוי 'מישהי' שהשתמשתי בו כבר מזמן ואני =ה'מישהי' ששאלה על OCD וכו' זו לא אותה אחת.

16/02/2007 | 23:00 | מאת: דור

שלום רב הבקשה שלך מאד כללית כי יש כמה מאות מטפלים שעונים לתיאור שלך. תוכלי למצוא רשימה ב"דפי זהב", או לפנות לפסיכיאטר בקופת חולים. הרבה פעמים דווקא רופא משפחה יכול לכוון אותכם כי הוא נחשף למאות מטופלים כל שבוע ולפחות חלק מהם היו אצל פסיכיאטרים שונים ואמרו לו מה דעתם על הפסיכיאטר שלהם. אם התכוונת לטיפול פרטי אז בשלב ראשון אפשר לפנות לפסיכיאטר בכיר שמוכר ע"י הביטוח המשלים של קופ"ח ולקבל החזר של 80% עד 3 ביקורים בשנה. בברכה

16/02/2007 | 18:04 | מאת: שיר

אני נשואה 20 שנה לגבר מפחיד. מעולם לא היכה אותי. שנינו בגילאי ה-50. . אין לו מושג על מה אני מדברת והוא לא מקבל את הטענה שלי שהוא גבר אלים. אני מפחדת ממנו מאוד וכל פעם שהוא מגיע הביתה אני מחסירה פעימה. אף פעם אני לא יודעת למה לצפות ממנו ובאיזה מצב רוח יגיע. כל הזמן אני בעמדת מגננה. הוא אבא נהדר, חבר נהדר לחבריו. הסביבה מעריצה אותו. ורק אותי הוא משפיל.הוא עריץ. תמיד ימצא סיבה לכעוס. תמיד חייבים להסכים איתו. אני חוששת לעזוב אותו בגילי. מה אעשה לבד.? הוא מיד יסתדר וימצא אישה חדשה ואני אעביר את ימי לבד ובבדידות. שאלתי היא: אולי עדיף לפחד מבן הזוג אבל לא להשאר לבד בגיל 50+? רק המחשבה שיקח מזוודה ויארוז את חפציו גורמת לי לבהלה

16/02/2007 | 20:23 | מאת: שיבא

שלום לך, ממרומי גיל 50, אני מרגישה עדין חגבה קטנה.... (אני בת 34...) אבל, תנסי לחפש חומר על הנושא- פריוורטיות- כי מזה, לדעתי הצנועה, את סובלת. יש ספר מעולה של איזה כותבת צרפתייה- אם זה חשוב לך תרשמי לי , ואחפש לך במיוחד את הפרטים על הספר. ויש עוד ספר, שקניתי אבל טרם קראתיו- מילים הורגות... גם אני סבלתי מהתופעה, עם הרבה אנשים קרובים אליי. עד שהחלטתי לשים לתופעה קץ! והיום אני חשה יותר משוחררת להגיד - ביי גדול- למי שלא עושה לי טוב. המסע ארוך, אבל לי הוא משתלם.ואת גם מגלה, שאותם "תוקפניים", מתחילים "להתחנף" כשאת מחליטה באמת, שאת כבר לא "סמרטוט" שלהם כל טוב לך, שלך, שיבא.

16/02/2007 | 23:52 | מאת: דור

שלום רב משפט המפתח לשאלה שלך הוא "רק אותי הוא משפיל". למה בעצם רק אותך ולא אחרים? כי את מאד תלותית בו ויש לך דימוי עצמי נמוך מאד. את צריכה ללמוד להיות יותר עצמאית בתוך הקשר, יותר אסרטיבית מולו, לא לתת לו להשפיל אותך בשום אופן. אפשר להשתנות אבל מדובר בתהליך שלוקח שנים. להתגרש אפשר תוך חודש, על כל המשתמע מכך. בברכה

17/02/2007 | 20:53 | מאת:

לשיר בודאי שיהיה זה יומרני לומר לך מה לעשות ומה עדיף לך בחייך. בכל אופן את במצוקה וכדאי להגיע לשיחות-פסיכותרפיה כדי שתוכלי להתחזק ולחשוב היטב על האפשרויות העומדות לפניך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

16/02/2007 | 14:31 | מאת: אני2

אני סובלת מאוסידי ומטופלת היום אצל מומחה בתחום שעזר לי מאוד. לאחרונה התברר לי שאני גם סובלת מדכאון די חמור שנמשך על פני 10 שנים כבר אני רוצה לפנות למומחה הטוב בארץ לשם טיפול בכך משום שכבר עברתי הרבה פסיכולוגים. הרבה אבחנות שגויות ועייפתי. איך אני מגיעה למשהו כזה?

16/02/2007 | 20:25 | מאת: שיבא

היי יצא לי פעם להכיר OCD, וזה היה מעניין, החזרתיות... ויש גם סרט - "הכי טוב שיש" על התופעה... סרט הומוריסטי, אבל מבין השורות אפשר להבין גם את הסבל של ה"חולה", למה שלא תישקלי טיפול תרופתי? ידוע, שבדיכאון טוב תרופות, ולאו דווקא פסיכולוגים. לי, באופן אישי, אין ממש ניסיון בזה. אז בהצלחה. וכל טוב. שיבא

16/02/2007 | 23:06 | מאת: דור

בנושא של OCD פרופ' יוסף זוהר צבר מוניטין עם שם עולמי בתחום. הוא מנהל מחלקה בשיבא ויש לו קליניקה בהרצליה. הוא כתב עשרות (אם לא מאות) מחקרים על OCD שפורסמו בספרות המקצועית.

16/02/2007 | 13:43 | מאת: לאה

חליתי מלפני 5 שנים: אני לוקחת זיפרקסה 5 שנים ודפלפט בשנתיים האחרונות. בהתחלה כשחליתי, תוך כדי דיבור הייתי שוכחת מה רציתי לומר והייתי נזכרת (תוך כדי דיבור) ומשלימה את דבריי באותו הרגע. בהתחלה זה היה ממש מעצבן, אח"כ השתפר למצב שהיה לוקח לי להזכר תוך שבריר שניה, ועכשיו בתקופה האחרונה ממש קשה לי לנהל שיחה!!! האם התרופות גורמות לכך?

לקריאה נוספת והעמקה
17/02/2007 | 20:51 | מאת:

ללאה איני בטוח שירדתי לסוף דעתך בשאלתך. בכל אופן התרופות אינן גורמות לתופעות לוואי "חדשות", כלומר אם בשנתיים האחרונות לא היו קשיים לנהל שיחה והקשיים החלו רק לאחרונה אז מתקבל על הדעת שאין לכך קשר לתרופות אלא למצב הנפשי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

16/02/2007 | 11:39 | מאת: לאה

להזכירכם אני חולת סכיזואפקטיב. בהתחלה הייתי מוגדרת כחולת סכיזופרניה. הייתי מאושפזת לפני 5 שנים באישפוז יום ובתקופת האישפוז הייתי מוגדרת כאמור "רק" כחולת סכיזופרניה. הרגשתי שאם מישהו בא ומדריך אותי שההתנהגות שלי לא נכונה, הייתי מוכנה להקשיב. לפני שהתחלתי לקחת כדורים הייתי שרויה כמה ימים בבלבול. הייתי מתקשרת למישהו שאני מכירה. מאשימה אותו במשהו שלא עשה ואח"כ מתקשרת להתנצל. ככה כמה פעמים. אציין שכשהייתי מאשימה, באמת האמנתי שהדבר נכון. כאילו הייתי נעה בין אי שפיות לשפיות. כאילו שהיממה התחלקה בין כמה שעות אי שפיות וכמה שעות שפיות. נחזור למה שרציתי לומר. התחלתי לומר שבתקופת האישפוז הייתי מוגדרת "רק" כחולת סכיזופרניה. הרגשתי שאם מישהו בא ומדריך אותי שההתנהגות שלי לא נכונה, הייתי מוכנה להקשיב, רק שבאישפוז לא הדריכו אותי כמו שהייתי זקוקה. ואתן דוגמא: הייתי מרימה ליכלוכים מהריצפה וחשבתי שזה לא בסדר שאנשים מלכלכים את הריצפה. באחת הפגישות עם מנהל המחלקה של האישפוז יום הוא שאל אותי: עכשיו כבר לא תנסי להציל את העולם? עניתי לו: לא כי כולם רבים ואני אחת, אבל היום ראיתי על הטלפון הציבורי כוס חד פעמית מלוכלכת והייתי חייבת להרים ולזרוק לפח. מה שהבנתי מהשאלה הזו זה שזה לא בסדר שאני מרימה ליכלוכים מהריצפה ושעליי להפסיק עם "מנהג" חדש זה. אני כל הזמן חושבת שאני לוקחת סתם כדורים. מה דעתך? יש סיכוי? מה דעתך על כל מה שכתבתי?

16/02/2007 | 21:28 | מאת: תמימי

לאה יקרה לדעתי בלי קשר לאיבחון הפסיכיאטרי שלך, את בנאדם איכפתי ורגיש, ואת צודקת שזה לא נעים שמלכלכים את הריצפה, ומשאירים אשפה. אני עצמי נוהגת להרים ליכלוכים בפארקים ציבוריים ובגני שעשועים- גם אם הליכלוכים לא שלי- פשוט כי יותר נעים להיות במקום נקי... ולגבי מנהל המחלקה- מה רע בנסיון להציל את העולם? אנחנו כאן כדי לשנות ולהשפיע. כל אחד בדרכו. נכון הוא שאת העולם שצריך הכי להציל זה את העולם הפנימי, כלומר את עצמינו. אבל אם על הדרך מנקים קצת ליכלוך, מה רע בזה? אני מרגישה שצריך לפעמים לזכור שאנשים הם לא רק אבחנות או בעיות פסיכיאטריות, וגם אם לפעמים אנחנו קצת משתגעים, לפעמים העולם שסביבנו כל כך לא נורמלי, שהדבר הכי נורמלי שיש לנו לעשות זה לנקות את הליכלוך... שבת שלום תמי.

16/02/2007 | 22:48 | מאת: לאה

תודה תמי. אני חושבת שכל הקטע שלי הזה שהיה לי עם להרים לכלוכים מהריצפה קשור להתנהגות פתלוגית ולא פתלוגית ואם יש הצמדות או אין. בעצם אחת השאלות שלי היא: אם מישהו לוקח כדורים פסיכיאטריים וצורת החשיבה שלו גמישה (הוא חושב לא נכון, אבל אם יסבירו לו הוא יבין וינהג אחרת), אז אולי בעצם הוא יכול להסתדר בלי הכדורים? כלומר שיש כאן רק בעיה פסיכולוגית ולא ו/או כימית. כלומר: בסדר, בהתחלה היו לי כמה ימים שנעתי בין שפיות לאי שפיות, התחלתי לקחת כדורים, חזרתי ל"נורמליות", אולי הגיע הזמן סוף סוף להפסיק עם הכדורים?

.....................

כן, מירי, לצערי הרב קרה לי עם תרופה מסויימת, אך עם אחרות הייתה השפעה מיטיבה לאורך זמן. תרגישי טוב, מירי 2

15/02/2007 | 17:30 | מאת: מיכל

שלום רב , ברצוני לשאול בהפרעת אישיות גבולית , שאחד המאפינים שלה ,במערכת קשרים לדוגמא, , הוא שחור או לבן, אין אמצע, ובמהירות אדם יכול לעבור ממצב לבן , (מחבר קרוב) למצב שחור , האם הדרך חזרה , חידוש הקשר , יכולה להעשות גם דרך ";שקוף" זאת אומרת בהדרגה . יציאה מהשחור ןלאט יותר להגיע ללבן??? בתודה מיכל

15/02/2007 | 20:42 | מאת: שיבא

היי אני מאמינה שיתכן הדבר, בטיפול ממושך שיעבוד איתך גם על האישיות שלך. לא הייתי ב"בונה" רק על תרופות מאזנות.... שלך שיבא

17/02/2007 | 20:45 | מאת:

למיכל כן, לוקח זמן עד שנוצר אמון מסויים ואז הופכים ל"לבן". שבוע טוב דר' גיורא הידש

15/02/2007 | 16:48 | מאת: ד

חבילת קלונקס 0.5 מ"ג יכולה להרוג?

16/02/2007 | 00:56 | מאת: דור

30 כדורים של 0.5 מ"ג (כתומים) שווים ל-15 מ"ג אם נלקחים במכה אחת. להרוג- בוודאי שלא. להרדים אותך לשינה עמוקה וממושכת- כן, ברוב המקרים. תתפלאי אבל יש אנשים שאפילו מינון כנ"ל לא מרדים אותם (עקב סבילות וטולרנס גבוה שפיתחו לקלונקס). עפ"י הוראות היצרן המינון המקסימלי של קלונקס הוא 20 מ"ג ליום.

16/02/2007 | 20:30 | מאת: שיבא

דור, למה אתה כזה חכם ולא מוכן להגיד, האם אתה רופא? שיבא הסקרנית...

16/02/2007 | 20:28 | מאת: שיבא

VHH היי מנסיון של שנים רבות עם קלונקס, לא בטוחה שהוא הורג, אבל שימוש קבוע בו עשוי למכר! למרות שאני לא התמכרתי לקלונקס, ודי נהנתי ממנו. עד שפעולתו פגה עליי. שיבא

15/02/2007 | 15:49 | מאת: מאיה

שלום רב, אני משתמשת מזה שנה בלוסטרל עקב OCD. נודע לי לאחרונה כי תרופות נוגדות דכאון מסוג זה עלולות לגרום לנשירת שיער. שאלותיי הן:1- מה הקשר אם בכלל בין שימוש בנוגדי דכאון ממשפחת SSRIS לבין השיער בקרקפת? וכיצד שימוש בתרופות אלה עלול לגרום לנשירת שיער הראש מבחינה כימית/ביולוגית? מה הקשר בין השניים? 2- האם כל סוגי נוגדי הדכאון ממשפחה זו עלולים לגרום לנשירת שיער? או שיש כאלה שלא? מה לגבי הציפרלקס, האם הוא עדיף על הלוסטרל מבחינת נשירת השיער? מנסיון אני יודעת כי גם הציפרלקס מתאים לי. 3- האם כמות התרופה שלוקחים גם משפיעה כך שככל שלוקחים יותר יש יותר סיכוי לנשירה? או שתרופה שגורמת לנשירה, תגרום לה גם במינון הכי נמוך? סליחה על עומס השאלות, מקווה כי תוכל לסייע לי והמון תודה מראש, מאיה.

17/02/2007 | 20:42 | מאת:

למאיה האמת היא שלא התעמקתי אף פעם בנושא זה ולכן איני יודע את התשובות לשאלותיך. בכל אופן השאלה היא האם אצלך יש נשירת שיער? לא כל כך הבנתי זאת משאלתך. יתכן שתרופה אחת מהמשפחה גורמת לתופעות לוואי מסויימות ותרופה שניה לא תגרום להן אצל אותו הבנאדם. שבוע טוב דר' גיורא הידש

15/02/2007 | 15:28 | מאת: רן

לדר' גיורא הידש שלום רב !!! אני סובל מדיכאון מגורי כבר מספר שנים (10 ) , כיום מטופל בפלוטין אשר משפר את תיפקודי הכללי , למעט תופעות לואי שהן אני סובל בעקבות השימוש בכדור ( 20 מג" ) ליום, כמו כן אני סובל מחרדות יומיות אשר גורמות לי ללחץ בבית החזה כמו כאביים בלב הרגשה מפחידהשאיתה למדתי לחיות ולא לפחד ממנה , בחרדות אני מטפל ב כ 30 מג, אסיוול כל לילה כדי להשיג רגיעה ( בעבר השתמשתי גם ב כ 3 כדורי לוריון כחלופה ) , יש לציין שאני סובל מתופעות לוואיי של הפלוטין שהן קבועות והן יובש בפה , לחץ תכוף במתן שתן , ובעיות של הירדמות ואיכות השינה , אציין שניסתי אתכל נוגדי הדיכאון החדישים ממשפחת ssri וכן snri , ומאף אחת מן התרופות הנל" לא קיבלתי משוב חיובי ביחס לשיפור התפקוד כמו עם הפלוטין ולכן אני מוכן לסבול את תופעות הלוואי , שאלותי הן : 1)האם ישנה אפשרות לנסות ולהיגמל מן כדורי האסיוול עי " החלפתה בכדור ששמעתי שהוא עוזר וחדיש יותר בשם buspirone לטיפןל בחרדות ? 2)האם יתכן הדבר שהתרופות ממשפחת snri פשוט לא מתיאמות לי מבחינה טיפולית מאחר והשתמשתי ב : אפקסור, אנדרונקס , וסבלתי מכאביי ראש מאוד חזקים ולכן נאלצתי להפסיק את הטיפול בהן - רציתי לדעת האם אשתמש ב "סימבלתה" יתכנו גם תופעות אלו וזאת במידה ואשקול להפסיק את השימוש בפלוטין ? 3)האם בהמשך אולי כאשר הרגיש יותר טוב כי אני כרגע מתחיל לעסוק גם בפעילות ספורטבית וכבר חל שיפור וירדתי כ 15 קג" ממשקלי האם אוכל לשדרג את כדור הפלוטין לרומטיב ( מה דעתך עליו ) , כי הבנתי שהוא בעצם לפי מה שקראתי פועל כמו ssri + snri זאת אומרת הן על הסרוטנין והן על "נורופראנין" ( אני לא זוכר את השם במדיוק ) ואז אסבול מן התפעות של snri - דעתך ? אודה לתשובותיך מראש !!! בברכה חמה רן !!!

לקריאה נוספת והעמקה
17/02/2007 | 20:40 | מאת:

לרן אם הפלוטין מתאימה ואפילו באופן חלקי הייתי נזהר מלהחליף אותה, לעתים יש מקום לעלות במינון לשני כדורים ביום ולהגביר את ההשפעה. יתכן שהצימבלטה תעזור ללא תופעות לוואי כי ללכל תרופה עלולות להיות תופעות לוואי שונות אצלך. אין מחקרים על השילוב של בוספירון ופלוטין ששתיהן נוגדות דיכאון לכן איני ממליץ על שילוב זה למרות שישנם רופאים שמשתמשים בכך. אפשר לחשוב על פרומטזין כמוריד חרדה ואינו ממכר כדי להוריד את מינון הווליום. לכן האפשרויות הן או לעלות במינון של הפלוטין, או להוסיף מייצב מצב רוח אשר מעלה את השפעת נוגד הדיכאון, כאן באים בחשבון ליטיום ודפלפט ולמיקטל. שבוע טוב דר' גיורא הידש

15/02/2007 | 14:30 | מאת: אלון

אני רופא במקצועי. מזה 8 ימים נוטל ציפרלקס 10 מ"ג בשל דכאון משמעותי המלווה בחרדה. קיים שיפור מבחינת הדכאון, שיפור מה מבחינת תסמיני החרדה, אך נמשכת הפרעת שינה קשה - מתעורר לאחר כ- 4 שעות שינה (ב- 4 בבוקר) ולא יכול להירדם יותר. מובן שהשעות עד הבוקר מלוות בקושי וסבל רב. אודה לעצתך האם כדאי להוסיף תרופה כלשהי לזמן מה (עד השפעת הציפרלקס המיטבית). אין לי קושי בהירדמות אך ההתעוררות המוקדמת קשה לי מאד (עלי להמשיך תפקוד ליום ארוך מאד....כידוע). צר לי על הפנייה האנונימית, ותודה מראש. אלון

לקריאה נוספת והעמקה
17/02/2007 | 20:36 | מאת:

לאלון אתה לא הרופא הראשון שפונה, כך שהכל בסדר. השאלה היא האם היו הפרעות בשינה לפני הציפרלקס או שהן החלו רק עם השימוש בציפרלקס? במידה והיו קודם אז השינה היא חלק מהדיכאון והיא תשתפר עם ההשפעה של הציפרלקס. אפשרות שניה היא שכיוון שהציפרלקס מעוררת (וטוב שאינה מרדימה), אז לפעמים גם השינה פחות עמוקה וקצרה יותר עד אשר הגוף מסתגל לתרופה. בכל אופן אין שום בעיה ליטול לזמן קצר תרופת שינה שמתאימה לך. אפשר נוקטורנו או סטילנוקס וגם הבונדורמין טובה לשינה. משך ההשפעה של תרופות אלו הוא כשש שעות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

15/02/2007 | 13:16 | מאת: תותי

שלום, האם תוכל לומר לי איך אוכל להסביר לקבוצת מתנדבים במחלקה פסיכיאטרית לילדים שלא טוב לילדים שיחבקו אותם? זה לא נהוג במקום ועם זאת המתנדבים עושים זאת ואשמח לדעת אם יש מאמרים המדברים על הנזקים של זה או בכלל מדבר על הנושא. תודה רבה

15/02/2007 | 21:18 | מאת: רונן

הי תותי למה זה מזיק להם?! אני מניח שילדים בגיל צעיר, הצוות המטפל המסור לא קושר למיטה, אלא מחזיקים אותם. האם כשאת מחזיקה ילד משתולל, זה לא סוג של התייחסות? אולי אפילו של חיבה? אולי אפילו משתלם לו להשתולל כדי לזכות בהחזקה הזו? אולי חיבוק יכול לעזור לו יותר? כן, באמת, באיזה עולם אנחנו חיים שלקשור מישהו למיטה נחשב טיפול לגיטימי וסביר, שאמור לרפא את הנפש שלו, אבל חיבוק- אוי, איזה נורא, איזה פשע, זה נורא נורא מזיק...

17/02/2007 | 20:32 | מאת:

לתותי ממש לא הבנתי את השאלה??? באמת שלא מחבקים שם את הילדים? שבוע טוב דר' גיורא הידש