חזרה לארץ

עדיין לא קראת את המכתב מחול. חזרתי לארץ בהרגשה לא טובה. הייתי מוקפת אנשים ועם הבת שלי במשך 3 שבועות, וחזרתי לבית ריק (החתולים והכלבה שמחו לקראתי). בכיתי יומיים. לא ידעתי להבדיל אם זה מגעגועים לבת שלי או שגם לאקס. הבנתי בסוף שהרוב זה לבת שלי שפשוט קשה לי לבד והיא חסרה לי. יש לי עדיין כעסים ומחשבות עליו, אבל הרבה יותר טוב. לא היה לי ייעוץ כבר חודש. לא ממך ולא מהמטפלת, היא בטלה לי השבוע כי היתה חולה. די הפנמתי את המצב, אני מיום ליום משתכנעת שיותר טוב לי בלעדיו, שהוא סתם זבל, וכתבתי לך שכתבתי לו מכתב ואמרתי לו שהוא גיגולו כי בקש מתנות ולא גבר ועוד... והוא שלח לי הודעה בערב חג וברך אותי, יעני עקץ אותי. אני מאושרת ששלחתי לו מכתב. נקה לי הרבה משקעים.אני טפוס שחייבת לומר את מה שבליבי. עם עבודה אין חדש. עדיין לא הספקתי. עדיין לא התיישר לי הראש. אני מתחילה מיום ראשון. כל פעם שאני עצובה, אני נזכרת בייף שהיה לי והיה לי. צחקתי כל כך הרבה. הייתי עם בעלי לשעבר שהרג אותנו מצחוק ודי הסתדרנו. קרא בבקשה את המכתב הקודם ואת זה ואני מחכה לתגובה. שבת שלום תמירה

שלום יובל, לצערי, כבר בתחנת הרכבת הביתה משדה התעופה הרגשתי תעוקה. חזרתי לבית ריק, אמנם הבן שלי פה לידי, חזרתי לחיות שלי אבל היה לי עצוב. נזכרתי בפרדה הקודמת שלי מהחבר ושחזרתי ואיזה הלם היה לי שגיליתי שהוא כבר עם מישהי אחרת. היה לי בלבול. כנראה שהתגעגעתי לשניהם, אבל בסוף הסתבר שלבת שלי יותר. היינו צמודות 3 שבועות. זה עבר לי אחרי יומיים. דברתי איתה המון.הסתדרתי עם האקס כי החלטתי כך, והבטחתי לבת שלי שאני לא עונה לו, וכך היה. הוא גם עשה מאמצים. מסתבר, שאפשר לסגור את הפה ולא להעיר הערות או להתעצבן על כל דבר. לי אין בעיה. אני מחפשת עבודה ועדיין רוצה בן זוג. יותר מפעם. רק שפגשתי את הבן של החבר שלי לשעבר עם אשתו והתנוקת החדשה, הוא אוהב אותי. נשיקות חבוקים מה נשמע. ואז שאל אותי איך היה בחול. אמרתי לו איך אתה יודע? אבא שלי ספר לי. שאלתי אותו למה אבא שלו ספר לו (כתבתי במכתב שלא יענה לי כי אני בחול ואני לא מעוניינת גם) ואז ענה לי. הוא ספר לי שכתבת לו מכתב. לא התייחסתי למכתב, רק אמרתי לבן שאביו טרק, נטש והתנהג לא יפה. פגע בי. הבן אמר לי שהוא לא מתעסקת בדפיקות של אבא שלו ושאמשיך קדימה. עניתי לו שזה בדיוק מה שאני עושה. אבל היתה לי הרגשה לא טובה כל השבת. אם ספר לבן שלו עלי, למה? זה עורר אצלי מחשבות ורגשות.אבל אני ממשיכה הלאה. בסוף יצא לי מהראש.נראה לי שהמכתב השפיע עליו חזק. חפשתי בעיתון עבודה, אני מבקשת מאנשים שיעזרו לי, אתחיל ללכת לחברות כח אדם. לקח לי זמן להתאושש.התחלתי לכתוב תקצירים לספרים באתר באינטרנט שנקרא שוונג. הם משלמים על זה. אנסה. זה מעסיק אותי,מתאמנת בכתיבה, נחמד.קבלתי עוד תלמידים חדשים ובטח יהיו לי עוד, אבל זה לא מספיק. מנסה לחזור לשגרה, וחושבת על הנסיעה הבאה כבר. מקווה שעניתי לך על השאלות. מקווה לשמוע ממך בקרוב. תודה תמירה