אלוהים !

דיון מתוך פורום  אימון אישי, זוגי ועסקי

14/09/2007 | 15:46 | מאת: ביבה

בעלי ואני נשואים שנה חצי. יש לנו בעיות על רקע מיני, ועל רקע תרבות של קללות וצעקות שהוא לא מוכן לרדת מהן. אני נפגעת ממנו מאוד קשה וסובלת מאוד גם בחברת משפחתו על קרע הבדלי תרבות ופיצוים שהיו לי איתם בעבר ואני פוחדת שיחזרו על עצמם. שנינו בני 37 כמעט. אני מאוד רוצה להספיק את הרכבת מבחינה ביולוגית (ילדים) ומרגישה כבר בשלה מספיק. לפני חצי שנה – התגלה שהוא עקר והוא עבר ניתוח לתיקון צינורית הזרע. תשובה לגבי הצלחת הניתוח תהיה רק בחודש הבא ואם לא – הרי שצפוי לי עינוי בדמות טיפולי הפרייה. יש ביננו פערי הבנה עצומים לגבי האופן שבו צריכה להתהל הזוגיות ולגבי התעללותו הנפשית בי. לאחרונה הסכים לטיפול זוגי אך אין בכך ערובה לשינוי רציף מצידו. מה אני עושה ? נשארת בג'יפה של להתמודד מול האלימות המילולית שלו, הקושי עם משפחתו, ותפיסותיו ? וגם : בהתמודדות עם עקרותו ???? או לוקחת מהר את עצמי החוצה ומקווה לטוב ? היה מאוד מאוד קשה למצוא בן זוג מתאים וגם תקופת ההמתנה לבחור המתאים מאוד מייאשת ומתישה נפשית. בגילאים הללו הדבר נעשה קשה פי מאה כיון שכמעט ואין "נורמלים בראש" שהם גם ללא ילדים. ומעבר לזה ? מי ערב שאספיק גם למצוא מהר זיווג וגם ללדת ? הרי כבר עכשיו אני בבעייה מבחינת גיל ביולוגי (אני פורייה). אני בדילמה – אנא עיזרו לי !

לקריאה נוספת והעמקה
15/09/2007 | 06:53 | מאת: שוש מעוז-אריה, מאמנת אישית ועסקית

הי ביבה, אסכם את מה שאמרת, באופן הבא: מה יש לנו בזוגיות? בעיות על רקע מיני תרבות של קללות וצעקות הוא מתעלל בי נפשית הבדלי תרבות ופיצוצים עם משפחתו מה שאני יודעת: ששנינו בני 37 כמעט. שהוא לא מוכן לרדת מהקללות וצעקות שאני מאוד רוצה להספיק את הרכבת מבחינה ביולוגית (ילדים) לפני חצי שנה – התגלה שהוא עקר והוא עבר ניתוח לתיקון צינורית הזרע. יש ביננו פערי הבנה עצומים לגבי האופן שבו צריכה להתהל הזוגיות שלאחרונה הסכים לטיפול זוגי אך אין בכך ערובה לשינוי רציף מצידו. מה אני עושה ? יש מס' אופציות לדברייך: א.נשארת בג'יפה של להתמודד מול האלימות המילולית שלו, הקושי עם משפחתו, ותפיסותיו ? וגם : בהתמודדות עם עקרותו ???? ב. או לוקחת מהר את עצמי החוצה ומקווה לטוב ? אני בדילמה כי: א. היה מאוד מאוד קשה למצוא בן זוג מתאים וגם תקופת ההמתנה לבחור המתאים מאוד מייאשת ומתישה נפשית. ב. בגילאים הללו הדבר נעשה קשה פי מאה כיון שכמעט ואין "נורמלים בראש" שהם גם ללא ילדים. ג. מי ערב שאספיק גם למצוא מהר זיווג וגם ללדת ? עד כאן מתוך דברייך. האם שאלת את עצמך פעם: מה חשוב לי בחיים? מה חשוב לי בזוגיות? מיהו בן זוג מתאים עבורך? מהם הקווים האדומים שלך? דמייני מה יקרה אם תבחרי באופציה א' (להשאיר בג'יפה...) – איך ייראו חייך בהמשך? מי תהיי שם? איך ייראו חיי ילדייך? ולאחר מכן – דמייני מה יקרה אם תבחרי באופציה ב'. דבר נוסף, הדילמה שלך כוללת בתוכה הנחות יסוד לגבי מציאת בן זוג :"מאד מאד קשה למצוא בן זוג". זוהי הנחת יסוד מעכבת. האם תוכלי להפוך הנחת יסוד זו? נתחיל מכאן, נראה לאן נגיע... שוש

15/09/2007 | 13:23 | מאת: ביבה

מעכבת ? ודאי ! לא מציאותית ? מציאותית מאוד ! (לצערי) אשמח לשמוע משהוא חדש

הי ביבה, תודה על פניתך ואני מקווה שהשנה תהיה הרבה יותר טובה מהקודמת. והחדשות הטובות הן שזה הכל בידייך, למרות שלא תמיד זה נראה כך. אני מצטרף לכל דבריה של שוש. יש המון טענות ודברים אובייקטיביים שהעלת, אבל לא סיפרת מה את באמת רוצה. מה חשוב לך? אז אני אפרט קצת את השאלות: 1. מה ההבדל בין מה שקורה היום בזוגיות לבין מה שציפית שיקרה? 2. מה המשמעות מבחינתך שזה היחס שאת מקבלת מבעלך? 3. מה בכל זאת הדברים הטבים בזוגיות שלך? 4. אם הייתה לך אפשרות לשנות דברים בזוגיות - מה זה היה? 5. איך נראת מבחינתך זוגיות אולטימטיבית? 6. מה המשמעות של התעללות הנפשית? לגבי ההחלטה אם להישאר או לא - הנטייה הברורה שלנו כבני אנוש היא להציע לעזוב כשאנחנו רואים סבל. ואת טוענת שזה המצב. השאלה היא עד כמה ההתעללות משפיעה עליך? כמה את אוהבת את בעלך, למרות הכל? מה הביא אותך בינתיים להישאר? אני אשמח לקבל את תשובתיך וננסה להמשיך מפה. שנה טובה ובהצלחה! יובל

15/09/2007 | 20:12 | מאת: ביבה

אני מאוד אוהבת אותו וזו הבעייה. או לא הבעייה. תלוי איך מסתכלים.

מנהל פורום אימון אישי, זוגי ועסקי