אני יוצאת ל-לוויה :(

דודה (מהצד של בעלי) נפטרה בשיבה טובה והיא בת 86. אני יוצאת ללוויה כעת ובלבי תחושת הערצה כלפי האישה הזו - נראה לי מבין הפמיניסטיות הראשונות... מבחירה אישית היא לא ילדה מעולם. חיה את חיים אינטלקטואלים ומאוד יפים. בערוב ימיה חיה כבר לבדה כאלמנה בבית אבות אבל מעולם לא ויתרה על מראה נאה, נשי ומכובד ותמיד היתה אשת שיחה מרתקת. אני מסתכלת אליה בהערצה ובאהבה גדולה. כואב לי שלא הספקתי לבקר אותה מספיק ושכאשר ביקרתי אותה בבית החולים היא כבר היתה חסרת כוח ובעיקר חסרת רצון לחיות (חוותה התקף לב). המוות של הדודה גורם לי לחשוב כל כך הרבה עליה ועל המודל כאדם וכאישה דעתנית ומאוד חזקה. עצוב לי שאין מי שישב עליה "שבעה" אבל אני בטוחה שתהא התכנסות וזכרון מיוחד. יהי זכרך ברוך דודה שושנה היקרה אני אוהבת אותך וגאה שהכרתי אותך. סליחה שלא הייתי מספיק בשבילך, אף על פי שביקשת. אסנת.

אכן נשמעת כמו אישה שזכות גדולה היה להכירה וללמוד ממנה. מקווה שהלווייה לא תהיה עצובה מדי עבורך, ושתתנחמי בכך שהיא חיה חיים מלאים ומלאי סיפוק ונפטרה בשיבה טובה - כולנו יכולים לקוות לכך ! חיבוק שירה

משתתפת בצערך. עושה רושם שאת מאד אהבת את הדודה, ואני מאמינה שהייתה בה תכונה מיוחדת שאת יכולה לאמץ אותה וכך היא תמשיך לחיות בתוכך, אדם גם אם הוא ניפטר מהעולם כשאנו מזכירים אותו וזוכרים אותו הוא ממשיך לחיות בתוכנו. כשאבי נפטר החלטתי לאמץ מתכונותיו הטובות שהיו רבות, את הכוח לדעת לסלוח ואני עובדת על זה מאד, למרות שזה קשה התכונה הזו הייתה מיוחדת אצלו והיום אני מבינה למה הוא היה אדם שמח והאהוב על הבריות, .