שלום, שמי XXX ואני XXX

דיון מתוך פורום  צמיחה אישית ונשית - מעגל נשים

21/07/2005 | 14:13 | מאת: JOLE

דמיינו עצמכן יושבות בחדר, במעגל נגיד, כחלק מקבוצה שאתן לא מכירות בה אף אחד. קבוצה מעורבת שאתן הולכות לבלות איתה X זמן. וכמו כל מדריך טוב, המדריך עושה סבב היכרות. איך אתן מציגות את עצמכן? ככה בלי לחשוב ולהנדס- הנה מגיע תורכן ואתן צריכות להציג עצמיכן- שמי XX ואני.......... (הצעה- כדי שאפשר יהיה לפתח דיון- בהתחלה בואו נרשום רק את הצגת הדברים, מה אתן אומרות , איזו אינפורמציה אתן מעבירות- בלי הסברים , ואח"כ נפתח את הדיון) מתאים?? אז אני אתחיל- שמי JOLE ואני קרמיקאית. אמא לשני אוצרות.גרה בזכרון ולמחייתי אני מזכירה.

21/07/2005 | 14:59 | מאת:

שלום שמי אסנת בן ברוך אני בת 32 אמא של מעין בת ה"רבע לשבע" נשואה לערן עוסקת במיסטיקה לצמיחה רוחנית. כך בד"כ אני מציגה את עצמי כאשר אני נדרשת לעשות זאת (כאשר אני מציגה את עצמי בעבודה אז זו לא הדרך).

21/07/2005 | 15:07 | מאת: שירה

חייבת לסייג ולומר שדרך ההצגה תלויה מאוד באופי הקבוצה. כלומר - אם זו קבוצה עם מכנה משותף מסוים אז בהתאם לכך גם דרך ההצגה שלי את עצמי עשויה להשתנות, אני עשויה להזכיר דברים מסוימים ולהשמיט אחרים... חוץ מזה, זה אולי נשמע מוזר אבל נורא תלוי באיזה יום "תופסים" אותי, כי הדרך בה אני אבחר להציג את עצמי עשויה להשתנות בהתאם למצב הרוח היומי... :-) באופן כללי לחלוטין, אני משערת שהתשובה תהיה משהו בנוסח שלום, שמי שירה. בת 32 אוטוטו. עוד לא ממש יודעת מה לעשות כשאהיה גדולה. אמא לכלב ושני חתולים. מאוהבת עד עמקי נשמתי באיש המקסים ביותר בעולם. לא יכולה לחיות בלי מוסיקה ושוקולד. ו.... נראה לי שזהו.

21/07/2005 | 15:28 | מאת: JOLE

יום עמוס היום ובסופהשבוע לא יודעת מה יהיה - אז לא נשאיר אתכן במתח. הנושא עלה כשחשבתי כמה השתנתה הדרך בה אני מציגה את עצמי וניסיתי לראות איך זה משקף אותי השינוי הזה, את ההתפתחות שלי, את נקודת המבט שלי על דברים. למשל, לפני שילדתי את הבכור, הייתי בתפקיד ניהולי, כל כולי הייתי קריירה, וכל ההגדרה שלי את עצמי באה דרך העבודה שלי, ההצלחה והכישלונות שלי בתוך העבודה. לאחר הלידה באורח פלא לא מוסבר (אני טוענת שכל האספירציות שלי לקריירה הוצאו יחד עם השילייה), וההגדרה והמהות שלי היו- "אמא". היום אני קרמיקאית, כבר 4 שנים שזה בבחינת התגשמות חלום שלי. ואילו העבודה שלי רחוקה מלהגדיר אותי, היא היום רק בבחינת אמצעי, מקור פרנסה ותו לא. השאיפה כמובן שבבוא הזמן העבודה לנפשי והעבודה למחייתי יהיו אחד. שמתי לב למשל שהמון אנשים מה שהם עושים למחייתם זה מה שמגדיר אותם. שלום, אני מנהל XXX" שלום אני ראש מדור YYY " לא שמעתי הרבה אנשים בעמדות בכירות בעיקר אומרים שלום, אני X ובישול עבורי הוא תאוות חיי, אה, למחייתי אני מנכ"ל קונצרן בינלאומי" ואיך זה אצליכן? מה השתנה אם בכלל?

21/07/2005 | 18:21 | מאת:

עושה רושם של תרגיל מעניין ומיוחד. בספר האחרון שקראתי באחת השיחות עלה הנושא של "איך את מגדירה את עצמך ?" אני תמיד הצגתי את עצמי ראשית בשמי הפרטי, מצבי המשפחתי והגיל שלי (כנראה עוד לא הגעתי לגיל שמסתירים :) כשמעין נולדה אז כמובן שהצטרפה התוספת "אמא של..." מה שכן אני שמה לב עכשיו מעולם לא סיפרתי במה אני עוסקת כי זה פשוט היה מאוד משעמם מבחינתי. כיום ? בגאווה גדולה אני מציגה את תחום העיסוק שלי - אשר מן הסתם תמיד פותח פתח לא קטן לשאלה/שיחה ועוד...

21/07/2005 | 18:25 | מאת: נוע?ה'לה

ג'ול, וולאהי, העמדת בפניי אתגר רציני! אני ש-ו-נ-א-ת לשבת בקבוצה זרה ולהציג את עצמי. כשזה קרה בעבר, הייתי מוכנה להגיד את שמי. זה הדבר היחיד שלא הביך אותי או לא גרם לי להרגיש בסטרפיז. אז אין סיכוי שאי-פעם אהיה במעגל כזה שבו אהיה נדרשת או מתבקשת להציג את עצמי... כשזה קרה באסיפות מקצועיות של בעלי-עסקים (מסעדות) בעלי עניין משותף, כל אחד מאיתנו אמר את שמו ואת מיקום המסעדה שלו. אבל אני אוהבת להיות בקבוצה של אנשים חברותיים ובעלי יכולת תקשורתית, ולהכיר את האנשים על-פי מי שהם, ולא על-פי מה שהם מציגים את עצמם. זה אפילו עוזר לי לא לדעת והרבה יותר נקי. כי אין דבר כזה להיות אובייקטיבי. אבל אחרי איזה זמן, לפעמים שעה, לפעמים שבוע, לפעמים חודשים, כבר אין לי בעיה לספר על עצמי, בתנאי שזה לא צריך להיות בצורת "להציג את עצמי." ועכשיו, ג'ול, האתגר שלי הוא להציג את הזהות שלי. את הדברים הכי חשובים עבורי ושמייצגים אותי. ובלי קשר לקבוצה זו או אחרת. (כי אם הייתי בקבוצת הורים, הייתי אומרת: נועה, אמא של גלי, אורי ויוני.) בת כמה אני, פחות או יותר את זה רואים, והוא לא חלק מהזהות שלי שאני מבקשת להציג או לדבר. מה מייצג אותי באמת... רגע! אני חושבת! אני נורא רגישה, פגיעה ואכפתית. רואה פרטים קטנים וחושבת שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים. בגלל הרגישות הזו והפגיעות והאכפתיות, אני רואה גם תמונה רחבה. אני אוהבת לפתור בעיות. ללמוד מהנסיון= מהטעויות ומההצלחות, ולהפעיל את המוח. לכן אני אוהבת גם עסקים. שמחה להקדיש את הזמן הזה לעצמי, כי אני בנאדם שדואג לילדים שלו, למשפחה ולחברים. יש לי שלושה ילדים, בת ושני בנים, שהם מה-זה חמודים ומתוקים כשהם ביחד, ואני גם אוהבת את הביחד שלי עם כל אחד לחוד. אני החברה הכי טובה של עצמי, ומאמינה בקבוצות תמיכה איכותיות מכל הסוגים: בן-זוג, חברות טובות, משפחה טובה ועוד, העיקר שארגיש איתם בנוח, וארגיש בביחד שלנו פירגון, הבנה, תמיכה, עניין והומור. הכתיבה היא הפה הראשון שלי ואני כותבת, עד שהמציאו את המחשב זה היה הטלפון. אני נורא אוהבת יופי, הרמוניה, ואנשים לבביים ואדיבים שמבינים עניין. אנשים זה דבר שמאוד מדבר אליי ומעניין אותי. בטח שזה עדיין לא מייצג אותי, אבל אני חושבת שאין לכם את כל הערב...

21/07/2005 | 18:50 | מאת: שירה

תודה ג'ול על שהבאת את השאלה הזאת, זה כל-כך מעניין לראות איך כל אחד מציג את עצמו, איפה כל אחד מאיתנו שם את עיקר הדגש. הסתובבתי עם השאלה שלך במשך כל אחר הצהריים ומצאתי את עצמי חושבת עליה רבות. מסכימה לגמרי עם אסנת, אני חושבת שהסיבה שאני לא בוחרת להציג את עצמי דרך עיסוקי היא כי אני מתייחסת לעיסוק שלי כאל מקור פרנסה ותו לא. כפי שכתבתי קודם, עדיין לא ממש מצאתי מה אעשה כשאהיה גדולה... :-) מהלימודים שלי אמנם מאוד נהניתי אבל היה לי ברור כבר תוך כדי שאין לי כוונה לעסוק בתחום, כך שבינתיים אני עובדת לשם עבודה ולא לשם הנאה (לצערי הרב). מתוך כך, כנראה שאני מגדירה את עצמי ראשית לפי האהבות שלי: תחביבים ואנשים גם יחד. הדברים שאני אוהבת לעשות, הפעילויות שממלאות לי את הלב והאנשים שמרחיבים לי את הנשמה. השאלה שלך גם "זרקה" אותי לשאלה נוספת שבעיניי לפחות קשורה אל הנושא שפתחת כאן, ואני מדברת על הפער שקיים (תכופות) בין איך שאנחנו בוחרים להציג את עצמנו, לבין איך שאנחנו מצטיירים בעיני הסביבה - ובעיקר סביבה שעדיין אינה מכירה אותנו היטב (דהיינו - הרושם הראשוני). השתתפתי בזמנו בסדנת פסיכודרמה (מומלץ בחום רב מאוד, חוויה מדהימה) ובפגישה הראשונה המנחה ביקשה מאיתנו להסתובב בחדר, להתהלך בו בחופשיות ולהתבונן האחד בשני. כאשר היא נתנה סימן, היה עלינו לאחוז במישהו מבין הנוכחים, אשר יש לו "משהו" שהיינו רוצים שיהיה לנו (זה יכול להיות תכונה חיצונית, או משהו שהוא "מקרין" אלינו מתוך אופיו). זו היתה חוויה מרתקת. פתאום את מקבלת את ההזדמנות לראות את עצמך קצת דרך העיניים של האחר... המשך ערב נעים לכולנו !

23/07/2005 | 08:32 | מאת: נוע?ה'לה

אני באופן אישי עכשיו אחרי שהרחבתי לעצמי את אפשרויות הלהציג ולהגדיר את עצמי, או לספר על עצמי, כבר יודעת להגדיר יותר במדויק את הצרכים, הבחירות והאהבות שלי: כרגע נראה לי, שבקבוצה זרה לא אמסור על עצמי שום אינפורמציה חוץ מאשר את שמי. נכון להיום. אבל מה שבטוח זה, שאקשיב: על מה מדברים, מה הנושאים, מה הדרך שם ומה המטרה. האם יש לי שם דברים חדשים ללמוד או שאין לי. האם יש לי מה לתרום, או שהאנשים חסומים ותקועים על דרך אחת. האם הדרך נראית לי יעילה, והאם המטרות והדרך נוגעות ללבי. ואז כשתהיה לי יותר אינפורמציה, אוכל להחליט האם אני ממשיכה או לא. אם אני ממשיכה, אמסור על עצמי את הפרטים הרלבנטיים לעניין. אם לא, אז ממילא לא אהיה שם פעם נוספת, והשאלה איננה רלבנטית עבורי. אבל, אם "המדריך" יגיד במפורש שהוא מבקש לדעת מכל אחד מה הציפיות שלו מהמקום, או דברים שהם רלבנטים לנושא המפגש, אני אומר. אם תתפתח שיחה בין הנוכחים ויהיה לי מה להגיד אני אגיד. ואז זה כבר פחות חשוב מה פרטים שמסרתי על עצמי בהתחלה ואיזה. אולי זה יהיה חשוב רק לאנשים ש"הרושם" עושה עליהם רושם. אם זה אחד לאחד, כלומר אדם זר ואני, זה תלוי באוירה, במידה שארגיש בנוח, במידת החיבור שלי לאדם ובכימיה שתיווצר. ובשני המקרים, אליי מדברים הרבה יותר הדברים שנוגעים ללבי. והם לפני הפרטים האישיים. לא שהפרטים האישיים לא חשובים, לפרטים האישיים יש בהחלט מה להגיד. אבל הם לא קובעים או לא חשובים בלי האם יש בפנימיות דברים שנוגעים בלבי. ~~~~~~~~ ~~~~~~~~ ~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~ ~~~~~~~~;

23/07/2005 | 09:24 | מאת: נוע?ה'לה

ואם באותה פגישה הייתי הזבוב שעל הקיר... או אם הייתי מביטה על הדברים בראייה רחבה, מבט ממעוף הציפור, הייתי מאמינה: הפרטים האישיים, יופי! הגדרה עצמית, נהדר! ועכשיו אני אשמח להיווכח האם יש קבלות למילים. מה עם התכנים, מה עם הלב, ומה עם הפעלת הכוח השכלי.