החבר של הבת שלי

לבת שלי יש חבר, בחור מקסים וזה נראה רציני מאוד. מצד שני הוא לא לומד, לא מסתדר בעבודה, ולא מוצא כיוון. להתערב ? להגיד לה משהו ?

ואם תגידי? הרי אם היא תהיה נחושה מספיק היא תיפגש איתו על אפך ועל חמתך ורק תעשה את זה בסתר וזה הדבר האחרון שכל אמא הייתה רוצה לדעתי. מה גם שלעיתים דווקא ההתנגדות שלך היא זו שתאריך את הקשר בניהם כדי להוכיח שהיא הקובעת. תני לזה לזרום, תראי מה ילד יום. בשורה תחתוה את יכולה להיות שם בדבילה, נוכחת בחייה, אבל לא יכולה לחיו את חייה במקומה. היא צריכה לעשות את הטעויות שלה, ולחגוג את הנצחונות שלה בעצמה.

בוקר של אור שוש, JOLE צודקת בשאלתה - בת כמה הבת ? ואני אוסיף עוד שתי שאלות ברשותך כמה זמן הם ביחד ? מהי מערכת היחסים בינך לבין בתך ? אסנת.

אני כל כך מבינה את ההתלבטות. הבת שלי יוצאת עם בחור שקטן ממנה בשנתיים (!!!). נפרדים, מתחברים, נפרדים, מתחברים. אני נוקטת בדיעה שאם אין משהו ממש קריטי, כמו התעללות (פיזית, נפשית, מילולית וכדומה), או מצב של גרירת הילדה לתרבות רעה (סמים, אלכוהול וכו'), אני יכולה לומר את דעתי כשאני נשאלת, אבל אני לא כופה אותה. כששאלה אותי מה דעתי, אמרתי שאני לא חושבת שהם מתאימים. התשובה שקבלתי היתה: אבל אני ממש אוהבת אותו. עניתי: בדיוק בגלל זה אני לא מתערבת אלא נותנת לך לקבל את ההחלטות שלך לגביו. התוצאה היא שאמנם הם ביחד, אבל אני מעורה בכל שלב של היחסים בניהם, ההתפתחויות, הכעסים, הפרידות והחזרות. אני יודעת שהם לא מתאימים, אבל הוא עושה לה טוב. מכבד אותה, מפנק אותה, אוהב אותה בכל ליבו. אז... הוא קטן, לא ממש למדן, לא תפארת היצירה, אבל... שלה. אני אומרת (בהסתייגות לגיל הילדה כמובן, שלי בת 18) לתת לה להחליט, כל עוד אין מצבים קריטיים שמחייבים התערבות. אבל, להיות עם היד על הדופק. בברכת יום נעים ומאיר יעל