חרדת נטישה +חזרה לעבודה + תינוקת

אסנת שלום, אני אמא לתינוקת בת 8 חודשים, בכורה, יונקת ואוכלת מוצקים. לאחרונה, בשל קושי כלכלי ו"פסיכולוגי" החלטתי שאולי הגיע הזמן לחזור לעבודה. בנוסף לעובדה שקשה לסתדר עם משכורת אחת בלבד, קשה לי להיות בבית כל היום. עד הלידה הייתי אישה מאד פעילה, עובדת וחרוצה ומאז, ככל שהזמן עובר כל דבר נראה לי משימה בלתי אפשרית - אפילו ללכת לסופר עם התינוקת. כל הזמן אני מפחדת שהיא תרצה לינוק ולמעשה אני סגורה בבית כל היום, פרט לטיולי בוקר וסוף היום. בעלי עובד שעות מרובות ובכל זאת עוזר בבית. אתמול החלטתי לשלוח קורות חיים לכמה מקומות אך בלי ציפיות בכלל. לא ציפיתי שכבר היום אקבל כל כך הרבה הצעות עבודה. פתאום אני מוצאת את עצמי בדילמה קשה: להיות בבית ולהרגיש מבוזבזת אך להיות יחד עם בתי ולדאוג לרווחתה ולהעניק לאהבה וגם להניק אותה כל הזמן כפי שהיא רגילה, או לחזור לעבודה ולמצוא סידור בשבילה. אני מפחדת שהיא תפתח חרדת נטישה, שלא יהיה לה טוב או לא יודעת מה... אני גרה באזור הדרום וכל ההצעות המעניינות ומאתגרות היו לעבודה באזור המרכז, כך שבנוסף לשעות המאוחרות שאני אמורה לסיים לעבוד (17:00, 18:00), עליי גם לנסוע לא מעט הביתה. ישנה אפשרות להעתקת מקום מגורים אך לא באופן מידי, רק בסוף דצמבר ותחילת העבודה היא מיידית. אני יודעת שפיסיולוגית היא תהיה בסדר כי היא כבר אוכלת מוצקים ואוכל להניק אותה כמה פעמים ביום בנוסף. אך מה קורה לתינוקת בת 8 חודשים כש אמא לא נמצאת? אני לא רוצה שהיא תסבול - כי אני בטוח אסבול מאד. רק עצם המחשבה שלא ניהיה ביחד כל היום גורמת לי לקושי נשימה ולבכי . מה ואיך ניתן לעשות זאת? האם אני כל עולמה ואני עומדת לגרום לו לכרוס? היא אוהבת אנשים אחרים ולאחרונה היא הלכה פעמיים לשכנה והייתה שם 30-40דקות בלי אמא ואבא, אומנם כשהיא רואה אותי היא קופצת ורוצה לבוא אליי. היא חייכנית, ערנית ומתפתחת יפה. אוהבת לשחק ומשחקת לבד זמן רב כשאני עסוקה במטלות הבית. היא גם רגילה להיות הרבה על הידיים. ומה עדיף בכלל: פעוטון או משפחתון? למה? אני מאד אשמח לקבל הצעותייך. תודה רבה! פאולה

פאולה בוקר טוב ! כותבת רק כדי להגיד לך שאוסנת נמצאת בחופשה למשך מספר ימים נוספים כך שהתשובה שלה תתעכב אבל אין לי ספק שתקבלי התייחסות כאשר היא תחזור. יום טוב

לפאולה שלום! אני מטפלת בילדים עד גיל 3 ויכולה אולי לתאר לך את נקודת מבטה של בתך. אני מבינה אותך וכואבת את כאבך ומרגישה מה שאת מרגישה כי גם לי בן 7 חודשים שהולך למטפלת אחרת בחודש הבא. הפרידה קשה, הן לילד והן לאמא. נוצר לי הרושם שאין ברירה ואת חייבת לחזור לעבודה. תקחי את זה כמשהו ששתיכן צריכות לקבל אותו כעובדה. אמא צריכה לעבוד עם כל הקושי שבדבר, אלה החיים. תסמכי עליה שהיא תתגבר מה שלא יהיה, תני לה את התחושה הזו והאמיני בזה בכל ליבך. מחקרים מראים שהורים שסומכים על ילדיהם מגדלים ילדים עם בטחון עצמי גבוה יותר ובסוף הם מסתדרים טוב יותר מאלו שהוריהם לא סומכים עליהם. בחרי לה מטפלת טובה וחמה שתהיה לה בית שני. שתקבל אותה ותאהב אותה ושאת סומכת עליה. כי כשאת תסמכי על המטפלת המעגל של האמון ייסגר וגם לה יהיה יותר קל. מבחינה התפתחותית היא בשלב לא קל שנקרא "פחד מזרים" ועלולה להיות לה הסתגלות קשה אבל, כמו שכתבתי, הכל תלוי במסר שאת תעבירי לה (גם מסר לא מילולי, הכל עובר). דעי לך שאפילו אם תקדישי לה את הקצת שאת תוכלי במסגרת השעות הארוכות של עבודתך יהיו לה כמו מטען שמצטבר (שעות אמא במאגר). התרשמתי שאת מאוד רגישה ומחוברת לבתך והדבר הזה יהווה לה כוח רגשי אדיר לחיים. אני מאחלת לך כל טוב ובהצלחה! מיקילוניה

שלום לך פאולה, קראתי את התלבטותך בקשר ליציאה לעבודה, וחזרתי שנים אחורה עם ילדיי גם אני הנקתי את ילדיי בין עשרה חודשים לשנה וחצי ובכל זאת יצאתי לעבוד מחוץ לבית, בגיל כזה מספיק לילד פעמיים ביום יניקה את שאר הארוחות הם משלימים באוכל מוצק יותר. באשר ליצאתך מהבית לדעתי חשוב יותר שתצאי מהבית למספר שעות ותחזרי שמחה ומלאת חיים ויצירה, מאשר תשארי בבית ותסבלי משעמום ובדידיות, לא חשוב כמה שעות תשבי עם התינוקת, חשוב האיכות של הזמן שלכם ביחד אנחנו מקרינים לילדים שלנו את תחושותינו, כשהילדה תראה שאת מגיעה הביתה שמחה ומאושרת היא לא תרגיש את הנטישה פרט לכך אם הזמן היא תבין שכשאת יוצאת את תמיד חוזרת ושמחה. שיהיה לך יום מאושר , ותגדלי אותה בכייף תהני מכל רגע עם התינוקת כי זו המתנה הכי גדולה ויפה שקיבלנו מהיקום. ביי

בוקר של אור פאולה את מחזירה אותי שנים אחורה לתקופה בה הבת שלי נולדה. לצערי באותה תקופה מצבנו הכלכלי לא היה שפיר ושלושה חודשים לאחר הלידה נאלצתי לחזור לעבודה ובכך למעשה לשים את מעין במעון. לעולם לא אשכח את הפחד שליווה אותי בתחילה. ומעין לא עשתה לי את החיים קלים. היא בכתה נורא בכל פעם שנפרדתי ממנה... זה היה מאוד קשה. נהנתי מאוד מהעבודה שלי אבל תמיד ענן העיב עלי... מעין במעון. הייתי מתקשרת מס' לא מבוטל של פעמים למעון. לשאול מה קורה איתה. כמו סירבתי להבין שטוב לה שם והיא מאושרת עם המטפלת המקסימה שהיתה לה. עד שאחת האימהות אמרה לי שם - אמא מאושרת = ילדה מאושרת. הצלחתי להבין שהפחדים הם רק שלי, לא שלה (ובכלל מאז שהיא גדלה אני מבינה את זה עוד ועוד ועוד). אני כל כך מבינה אותך עד כמה קשה לעזוב את הבייבי שלך ולו לכמה שעות. מבינה עד מאוד. אבל מה נכון יותר עבורך ועבורה ? אמא עובדת, עסוקה, פעילה ומאושרת אשר נהנית משעות ספורות ביום שיש לה עם בתה או אמא מתוסכלת, משועממת עם שפע של פנאי שאין לה מה לעשות עמו ? אני באופן אישי חושבת שגיל שנה הוא גיל אידאלי להכניס ילד למסגרת (אם המצב הכלכלי מאפשר כמובן). אני באופן אישי ממליצה לך להמתין עוד 4 חודשים. התינוקת שלך תהא בת שנה. חודש דצמבר כבר יגיע ותוכלי ליישם מעבר דירה, תחילת שנה חדשה, זמן אידיאלי ! את מוזמנת לכתוב כאן את תאריך הלידה שלך ואוכל גם לבדוק לך זאת נומרולוגית. לגבי מטפלת/משפחתון. אני באופן אישי תמיד אעדיף מקום מסודר ולא פרטי ולו בגלל הפיקוח הצמוד שיש. את מוזמנת להצטרף למעגל שלנו בשמחה ואהבה אסנת

אסנת שלום, תודה תודה רבה לך על כל מה שכתבת. מאד שמחתי לקרוא את נסיונך עם הכנסת בתך למסגרת חינוך. כמוך, אני מתחילה לחשוב שעדיף גן מסודר מאשר מישהי אצלי בבית. תאריך לידה שלי: 04.09.1976 תאריך לידה של מורן, בתי: 11.19.2004 ושל בעלי, גל (למקרה הצורך): 25.11.1970 תודה רבה!! פאולה