היכרות בגיל מאוחר

אני בגיל 50 פנוייה, נרשמתי באתר הכרויות כלשהוא הבעייה שלי היא שאני לא מסוגלת לרשום את גילי האמיתי ואני מפחיתה 3 שנים.פשוט יש לי באג במוח בקטע הזה ואני לא יודעת איך להתמודד עם הדבר הזה כי אנחנו חיים בעולם טכנולוגי משוכלל שלכל אחד יש גישה לאינפורמציה ונגיד שאמצע חן בעיני מישהו והוא יגלה את השקר הזה איך ארגיש? מה דעתכן ?

כוכבית, תביני שאין שום טעם ושום סיבה לרשום גיל לא נכון. בסופו של דבר תצטרכי להגיד את האמת, ואז זה רק יכול לגרום לחוסר אמון מהצד השני.

היי כוכבית, לא יכולה שלא לענות לך, אני כל-כך מרגישה מצוקה פנימית גדולה שנמצאת אצלך בפנים. 1. גיל זה לא רק ה- 50. גיל זה גם מכלול הניסיון שיש לך בחיים. 50 זה לא רק "שלילי", 50 זה גם חיובי. זה לא רק "נבילה", זו גם התחדשות. 2. עד שלא תוכלי לקבל את גילך אצלך בפנים, לא כדאי שתלכי למפגשי הכרויות מסוג זה. כשאת הולכת את צריכה להיות שלמה עם עצמך במי שאת. אני מאמינה שזה לא שייך ל"דימוי הגיל" שלך, אלא שייך לדימוי העצמי שלך. והוא זה שזקוק להגבהה, לחיזוק ותמיכה. 3. כשאת משקרת במפגש אישי כזה, שעניין הגיל הוא בהחלט רלבנטי כאן, כי זה השני שצריך להחליט האם זה מתאים לו או לא, אנחנו לא יכולים לדעת מהם השיקולים של השני, זה נוק אאוט עצמי ולמערכת-היחסים האישית כבר מהתחלה. אולי האיש אוהב בנות 50, ואם הוא לא אוהב, הקשר ממילא אבוד מראש. 4. הכי - זה נוק אאוט עבור עצמך. כי את יוצרת אצלך בפנים חוסר אמון כלפי עצמך. הפנימיות שלך תפסיק להאמין בך. הבפנים שלך רוצה להיות הוא-עצמו, רוצה להיות את-עצמך. זה הכי קל, הכי פשוט, הכי קצר והכי מצליח. מאוד קשה לאורך זמן להחזיק מעמד בלהיות מישהי אחרת. גם לא כדאי ולא מגיעים עם זה רחוק. וכל העניין הוא להיות את עצמך ולהיות ישרה. 5. אבל את לא רק הגיל שלך, את גם הכישורים שלך, האישיות, המוסר, התבונה, טוב-הלב ועוד ועוד ועוד.

פעם מישהי (שנכנסה לרגע, וזהו) שאלה אותי כאן בת כמה אני. היא כתבה שהיא שואלת את זה מפני שבכתיבה שלי אני נשמעת לה צעירה, אבל כתבתי שבתי שלחה לי בדואר פילינג, אז זה בלבל אותה. ואני, אני שונאת שאלות ישירות לא מנומסות מהסוג הזה. יכולתי לא להגיב. מצד שני, חשבתי שחוסר תגובה ישאיר את העניין באי-וודאות לגבי "האם אני צעירה" או "מבוגרת". ואי-וודאות בעניין הזה הוא לא טוב, כי אם אני מבוגרת יותר, זה עלול ליצור קושי עבור אחרים, עלול ליצור התייחסות לגילי, התייחסות שאיננה עניינית בכלל לנושאים שאנחנו מדברות עליהן. אז עניתי לה, וכתבתי שאני בת 38 וחצי. והיום אני חושבת שההתייחסות והנאמנות שלי בעניינים ששייכים רק לי, הוא דבר ששייך רק לי, ושאני לא צריכה להכניס לעניין שיקולי התחשבות באחרים. בחיים ובמציאות אין לי בעיה עם גילי. יש לי ניסיון חיים ושלושה ילדים בוגרים, שלפעמים אני הילדה, ולפעמים אני הבוגרת. אני לא מצדדת בחברות בינינו, ברור לי שאני אמא שלהם והם הילדים שלי, גם אם הם כבר אנשים בוגרים. וכאמא, אני מתייחסת אליהם בהתאם לגילם. גם כשהם היו ילדים ידעתי שאני מגדלת "מבוגרים קטנים". לגבי אנשים אחרים, אני לא מתייחסת אליהם כאל הילדים שלי גם אם הם צעירים ממני, אלא כאל אנשים שלא חשוב לי גילם. ואני בת 55. ~~~~~~~~ ~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~ ~~

למעשה אין לי מה להוסיף על שכתבת כאן. רק להחמיא לך שוב :) על הרגישות על הנתינה על החכמה מאוד אהבתי את סעיף 1. מאוד חכם וחזק. להבדיל אלף הבדלי הבדלות מתקשר לי עם שכתבתי בהקשר לאבא שלי. &אסנת& נ.ב. רציתי לכתוב לך זאת בבוקר אבל לא הספקתי... את יודעת, יום ראשון הלחוץ שלי :)

ניתן לדעתך ליצור משהו , ולא חשוב עם מי, על בסיס חוסר אמון? כבר מההתחלה לעמוד על שקר. ואיך הוא ירגיש כתתגלה האמת, שהרגלה בקודש תמיד צצה על פני השטח? הוא לא יסתכל על העובדה שמדובר רק ב-3 שנים אלא על המהות. לא שווה את זה, לדעתי.

אם יש משהו מגעיל באמת - זה שקר. לא הבנתי למה את משקרת אנשים תמימים, "באג במוח" זו לא סיבה ולא תירוץ. כידוע, לשקר יש רגליים, ולאחר שיתגלה שאת משקרת לא יאמינו לך לשום דבר, ובצדק. מצד שני אשה בת 50 אמורה כבר לדעת את זה, לא?