נפש בריאה בגוף בריא

דיון מתוך פורום  צמיחה אישית ונשית - מעגל נשים

08/09/2005 | 10:01 | מאת:

מה דעתכן על המשפט הזה ? האם אתן מרגישות שהגוף שלכן כושל כאשר אתן ב"דאון" כזה או אחר ?

08/09/2005 | 15:11 | מאת: שירה

לחלוטין נכון, לפחות לגביי. מהיכרות רבת שנים עם עצמי אני יכולה כבר לזהות ולמיין את סוגי המצבים השונים: אם מדובר במצב לחץ, אם אני צריכה לסיים פרוייקט מסויים למשל, אני אתפקד הכי טוב שאפשר ואז אתמוטט מיד לאחר שהכל נגמר... הגוף שלי מתחשב בי מספיק כדי לאפשר לי לסיים את המטלות ההכרחיות בטרם יגיד לי שהוא זקוק למנוחה. המצב אחר כאשר מדובר בעצב גדול. אם אני עצובה ומדוכאת ממשהו שקרה, הגוף שלי יכול ממש לחלות (כולל לפתח חום... זה כבר קרה) ואני רואה בבירור את הקשר הישיר בין מצב רגשי לבין מצב גופני. הוכחה נוספת לכך שלא מספיק לדאוג לבריאות (פיסית) תקינה, אלא גם לטפח ולפתח את חיי הרגש שלנו, כדי שנהיה בריאים ומסופקים מכל הבחינות, כי כל הרבדים קשורים וכרוכים זה בזה.

08/09/2005 | 16:32 | מאת: רותי

בהחלט יש השפעה על גופנו במצב של דאון, כשאנחנו במצב רוח ירוד אפילו המטלות הפשוטות של היומיום קשים לנו ביותר ובקושי מתפקדים.גם החוסן הבריאותי שלנו לקוי ואנחנו מפתחים מחלות ונדבקים בקלות. הוכח כבר שבמחלות קשות מצב רוח טוב ואופטימי עוזר להתגבר . ולצערי מנסיוני אומר שבתקופות שמצב רוחי היה חיובי גם אם מצבי הגופני היה ירוד, התגברתי על הכל, אולם בתקופות חלשות יותר המחלה נמשכה קצת יותר, למזלי הטוב אני טיפוס אופטימי ולא נותת לעצמי לשקוע להרבה, מיד כשאני מרגישה שמצב רוחי בנסיגה אני עושה הכל על מנת לשפר, דרך אחת היא פשוט לכתוב את כל שעל ליבי, הרבה מוסיקה טובה, ובמקרים מסויימים פשוט סרטים קומיים. לחפש לצחוק בכל דרך אפשרית, זה עוזר בדוק.

11/09/2005 | 08:41 | מאת:

אני מאוד מאמינה במשפט הזה. מאוד ! לפני כשנה וחצי חוויתי על בשרי את המשפט הזה וזה היה פשוט לא ייאמן. הוצאתי כעס שהיה קבור בתוכי כשנתיים. הוצאתי אותו פתאום תוך כדי שיחה שהיתה לי דווקא עם תלמידה שלי... :) וכאשר הכעס יצא הוא לא רק יצא באופן מילולי אלא גם באופן פיזי. הגוף שלי התמלא בפריחה מטורפת שלא תיאמן כלל וכלל. הפריחה היתה מכוערת ומגרדת ומציקה עד מאוד. לא הבנתי מה זה ואפילו די נבהלתי ושקלתי ללכת לרופא ביום ראשון (זה קרה ביום שישי). אבל בבוקרו של יום ראשון הפריחה נעלמה כלא היתה ולאחר שבדקתי בספרים הבנתי שבעצם היא תופעת לוואי של הכעס אותו נצרתי בלבי שנתיים ימים.