התעללות פיזית

ד"ר שלום. ב3 -4 שנים האחרונות אני חווה דירדור במצב הנפשי. דאגות מיותרות על העתיד. מחשבות טורדניות בלתי פוסקות. עצב בלתי מוסבר, תחושה כללית של חוסר שמחת חיים. תחושת מועקה בלתי מוסברת ועליות וירידות בלחץ הנפשי. חוסר יכולת לשבת בכיתה וללמוד תחושה שאני חייב לקום וללכת, חוסר ריכוז מוחלט. אני בן 23 לא נוטל תרופות באופן קבוע. אני יכול למצוא את עצמי שוכב במיטה בלילה ולדמיין את מוות אמי ולבכות. (אישה בריאה מאוד). לא עברתי מעולם התעללות פיזית או מינית. הייתי ילד מקובל מאוד, ועד היום כשאני בסביבה לא מוכרת אני הדומננטי והחברותי מכולם. כאשר אני נכנס למעגל הקרוב (משפחה קרובה) אני תוקפני ולא נינוח בכלל. אינני יכול לגשת לטיפול פסיכיאטרי כיוון שאני בעיצומם של לימודים אקדמאיים אבל אשמח לקבל אבחנה ראשונית . תודה מראש

אודי, אני כל הזמן מרגישה שאני צריכה להשתנות, להתקדם, להשיג דברים, לעמוד בכוחות עצמי, להצליח לבד. אבל.... אולי אני טועה. אולי ההתקדמות שלי תהיה בכך שאבין שאי אפשר לבד. אולי אהיה רגועה ושקטה כשאשלים עם כך שאני "נכה" במובן מסוים... אחרי 10 שנים של התעללות פיזית, מינית וריגשית כנראה שזה לא מציאותי לצפות מעצמי פשוט "להתגבר". הלוואי והייתי מסוגלת לאפשר לעצמי להיות מטופלת. אני כל הזמן נלחמת בעצמי. אני סותמת לילדה הקטנה שבתוכי את הפה. בדיוק כמו שאבא שלי השתיק אותי. למה אני עושה את זה לעצמי? אני האויבת הכי גדולה של עצמי. נטע.

כואבת ההודעה שלך ואם זאת מעודדת . ממש התקדמות כן תרשי לעצמך להיות מטופלת כי הכי מגיע לך בעולם .

הי נטע, לדעתי, כאשר מחלחלת בנו ההבנה שאיננו כל יכולים זו חוזקה ולאו דווקא נכות. מתן האפשרות לעצמך להישען על הזולת - גם הוא. לתת אמון ולא להחזיק לבד - כן, בעיה... וקשה גם הויתור על ההזדהות עם הפוגע. סוריקטה

שלום אודי, רציתי לדעת אם אדם יכול ללקות בסכיזופרניה בגלל שעבר וחווה התעללות פיזית? זאת בנוסף למאפיינים התורשתיים. אני מדבר על כך שבסכיזופרניה יש נזק לאונה הקדם מצחית, ואולי אלימות פיזית שפגעה בחלק הקדמי של הראש, יכולה לגרום לנזקים פיזים בנוסף לנזקים הרגשיים.. כמו בטח "התנתקות". אני שואל כי אני מכיר סכיזופרן שהבנתי שהאבא היה די אלים והטיח לפעמים את ראשו בקיר. (לפני ההתפרצות). תודה,

הבנתי שבמקרים רבים ניתן לראות על החולה עצמו בזמן הילדות מאפיינים אנטי חברתיים, אבל במקרה זה לא כך הדבר. הבנתי שהוא היה מקובל ואהוד. אבל האבא היה אלים, האבא עצמו עם דיכאון דו קוטבי. היום הוא בשנות ה-40 לחייו, כבר כמעט שלושה עשורים הוא לא נוטל תרופות.. חי בבית, כמעט כמו אדם מת-מהלך.. היה לו התדרדרות שהסתיימה באשפוז כפוי בבית חולים פסיכיאטרי, משם הצליח לברוח.. זה היה לפני מספר חודשים. בית שבו הגברים סיעודיים... ): והנשים חזקות.

בניסיון להציל את הנדמה הכל כך מיוסרת שלי שמלאה בהמון מהכל.. מיותר לנסות לפרט כי אין מקום בבלוג כולו לשלל הבורות שעברתי עוברת ואעבור סביר להניח ממש לפני הסוף.. חשוב לציין שאני אדם שכל משבר אפשרי חצה בעורקי.. קודי בגדילה למשפחה שמורכבת מאבא אלכוהוליסט שהמחיר היה התעללות פיזית ונפשית קשה מאוד שכן עיצבו אישיות פגומה אבודה חסרת כל אמונה וערך ולו הקטן ביותר שאם קיים זה לזכות כל אדם ביקום בתפיסה שלי שמסכים להיות לידיי כמובן בכל מחיר.. אכן חציתי אוקיינוס בלכבוש כל כאב אפשרי.. חסרת יכולת להתמודד אם כלום.. אפס מאופס היה שמי.. ובגיל 14 נשפטתי על לא עוול בכפי כתוצאה מאלימות אבי ליציאה מהבית להוסטל לנערות במצוקה.. כבר אז סימנתי לעצמי קבר וכלא שלא אצא ממנו לעולם.. אין תחושה שלא חוויתי מהרשות ביותר ובניהם נטישה מכל מה שאי פעם האמנתי בו.. ואו לדיוק הייתי אמורה, אמא נבלעה ונקרעה בין המקום שלי ולשמר את השלם למרות הכל.. היום אני יודעת שהכל נעשה מכורח הנסיבות שהיו. בזמנו עגומים והם לגמרי לא קיבלו מה שלא נתנו. ההבנה לא הועילה וגם לא כרגע בהקלה עבורי.. כך התגלגלתי מהרס להרס התמכרותי לכל דבר שמשנה מצב רוח.. עד ש.. ברור שבדרך שילמתי מחירים רבים כגון נישואים כפויים רק כי רציתי בית.. לידה של ילדה שלא היה לי שמץ באסון שיבוא על התינוקת כי ממני אין ממש מה לקבל.. רצף אסונות שהטבע לא יכל למנוע.. הרצון ההישרדותי גבר על כל דבר.. היום הזה שחל שינוי עצום זה היום שהכרתי דמות מלאך שלא חתמתי שקיים שנתן לי ללא תנאי בכנות הבנה הכרה קבלה אמונה ערכים בטחון וזה היה מפנה משמעותי בחיי.. הובילה אותי דרך יד ביד מדהימה מרגשת מלמדת אותי את יכולותי.. הגילוי שביכולתי ללמוד באוניברסיטה שלא הגיתי לשום הישג בחיי לפני אלא ההפך.. וזו יד אלוהים שדמתה לאשה שעברה מסע כמוני והסכימה להיות לי משהו שלא חשתי מעולם .. זה ערך שמחזיק אותי עד היום.. ווהעצבות בי מחלחלת כי זכיתי להכיר ביכולת מופלאה להיות חברה לבעלי המדהים ואמא לילדי הנפלאים שלגמרי זכו ממני למה שלא זכיתי מהורי.. אך מסתבר שלחיים הקשים והפגיעות יש מחיר והשלכות שלא נגמרות.. כי גם ברגעים אלו אני נכנסת לבורות לא הגיוניות.. ואין לי כוח ולו רצון לחוות עוד ועוד ועוד..אני עברתי בחושך וללא רחמים קמתי ויצאתי לחיים גם שנאחזתי בדברים הכי קטנים.. ונלחמתי על כל רגע שהרווחתי..ורגעי שמחה אהבה שחוויתי מודה על כל רגע למרות שתודה לא היה חלק ממני כלל.. אני מלאה בי כי עשיתי את הלא יאומן הפכתי לאדם שרוצה להיות הוא והבור שמפיל אותי ממש בחוזקה זה מרוב הדפוסים שתמיד קיימים יש שדר בי לנצח שמתקפל לכח שנכנע ללחץ מפחדי נטישה קשים וחוסרים שלא נעלמים.. ויש בי המון עשייה אני אמא לילד מהמם ביופיו מלא באהבה בטוח במקומו שחקן כדורגל שלא הרפתי לרגע עד שיגע ליעדו בתמיכה מלאה שאני שם.. זה אגדה עבורי כי אלו חלקים שלא קיבלו בי מענה לעולם.. אני בבור הנוכחי חווה עולם מציאותי שיש בו רע והמון כל חולשה שנחשפת מיד מנוצלת לרעה .. קשה נכבד..אני רק יכולה לומר שאני ממש שמחה לגעת שאין בי מהרע הזה.. ואפילו להפך אפגע בעצמי ולא בזדון באחר.. העולם הזה ממש לא פשוט ואני לא מנסה לקחת עולם על כתפי ולחיות בסרט הזוי.. אבל זה קשה לאנשים כמוני שבאו מלמטה לחוות מצוקות בחושך ואין אור גם שמישהו רואה אותך שם.. הרצון הזה לסייע למישהו ללא תנאי יש מעט מאוד וזה לא מספיק הכל הפך חומרי.. כי זו הסיב שמישהו אולי יתנה עזרה בעבור חומר שאותו הוא רואה ערך.. הלוואי וכל מה שחשפתי יעשה משהו ישפיע לעתיד לאדם ואו יותר בכוחם לשנות להעיר ולהאיר כוונה ורצון אמיתי לעשות טוב ללא תנאי .. אני בתקופתי זו נפגעת מהאדם הקרוב אלי שכל חלומי הוא שרק ילחם ולא מול העולם ויחזיר לי אהבה שמגיעה לי שנתתי והתקרבתי ללא תנאי וכנגד הטבע שחייתי בו.. לומר בפשטות שדי שתשלמי מחיר בהקרבה שלך אני מבין ואוהב אותך כמו שאת ואל תתני לאף אדם כולל אימי שפגעה בזדון בנשמתך ולפגוע בך בעד שום דבר שקיים בעולם.. ואם היכולת הזו לא באה לידיי ביטוי מאדם כמוני שעבר בחושך וכל חיי הקדשתי למענו להראות לו עולם יפה ומואר ושונה שמבוסס על ערכים של כבוד אהבה נתינה ומסירות הקרבה שאני עצמי לא זכיתי לה מאף אדם בעולם למעט זו שנתנה לי את הזכות הראשונה לזה בחיי.. אין לי יותר כח רצון ובחירה אפילו להיות שם בחושך לבד.. זהו אני ממש לא מאמינה ביקום הזה שברא את.אדם וחווה ומ ראשית הכל נוצר שבור