האם תמיד כדאי וצריך לאמר הכל ?

בהמשך לדיון שערכנו כאן בעבר על החברה הטובה אני מבקשת להמשיך ברשותכן והפעם בסוגיה ממוקדת יותר בנושא. כולנו מכירות את הדילמה הידועה - אם נודע לך שבעלה של חברתך בוגד בה האם לספר לה או לאו ? אני לא אלך כל כך רחוק אבל מבקשת לשאול בנושא - האם כדאי וצריך לאמר לחברה שלך הכל ? מתי זה לספר ומתי זה הופך לביקורת ? למשל חברה אשר אופן התנהגותה עם ילדיה מנוגד לחלוטין לדרכך ונלך בהכי קיצוני שאפשר - מכה את ילדיה. לא התעללות סדרתית אלא פליק פה ושם.

שלום יקירתי. שאלה מעניינת. חייבת להגיד שלדעתי יש הבדל בין הכותרת שבחרת עבור ההודעה (האם תמיד כדאי וצריך לאמר הכל) לבין הפירוט בגוף ההודעה. כי אם הייתי צריכה להגיב רק על הכותרת, אז התשובה שלי היא שלילית לגמרי. אני שונאת שקרים ושונאת העמדות פנים, אבל יש בהחלט מצבים בחיים שבהם התועלת שתצמח מ"עודף כנות" היא פחותה בהרבה מהנזק שייגרם כתוצאה מכך, כך שברור לי שצריך תמיד לשקול את היתרונות מול החסרונות כאשר אנו שוקלים "לשפוך את הלב". הסוגייה הופכת מורכבת במיוחד כאשר מדובר בחברה טובה, כפי שפירטת והסברת. אני חושבת שהמוטו שלי הוא להגיד הכל, כולל ביקורת, אבל רק אם יש לכך תכלית מסויימת מלבד התכלית של "לשפוך מהלב". כלומר, עם כל הכבוד לתחושת ההקלה שנגרמת לי כאשר אני מסירה את אשר על לבי, אני צריכה שתהיה כאן מטרה נוספת כמו למשל - שהחברה עצמה תוכל להרוויח מהביקורת/מהדברים שאומר לה. אין טעם להגיד דברים שאין לה יכולת לעשות איתם שום דבר, והם רק יגרמו לה להרגיש כבדה ואומללה. שתי הדוגמאות שהעלית הן מצויינות ודווקא לגביהן אין לי שום התלבטות: כן, ללא כל היסוס הייתי מספרת לחברתי הטובה אם היה נודע לי (בוודאות, לא רק רסיסי רכילות) שבן זוגה בוגד בה. ללא ספק. ובהחלט כן הייתי משוחחת איתה על הבדלי הגישות בחינוך של שתינו, למרות שכאן כנראה שמדובר באמת בראייה שונה של "חינוך" (קשה לי להתייחס למכות כאל חלק מחינוך, אבל אני יודעת שלרוע המזל יש אנשים שכן מתייחסים לזה כך). אני משערת שעליך יהיה להחליט אם מתאים לך להיות חברה טובה של מישהי שהגישה שלה לחינוך הילדים היא שונה כל-כך מזו שלך, זו כבר בחירה אישית מאוד שלך. לי באופן אישי יש בעיה נוראית עם כל מה שקשור לאלימות, מילולית או פיסית, זה דוחה אותי באופן ממש פיסי. בשורה התחתונה אני משערת שהאני מאמין שלי הוא שכנות היא חשובה מאוד, אבל לא בכל מחיר. שירה

אכן התלבטתי רבות ולא ידעתי מה בדיוק לרשום בכותרת... בסוף רשמתי את זה כי זה אכן מבטא את מה שאני חושבת, לא יודעת עדיין בוודאות, עוד לא החלטתי אבל חושבת. בכל אופן כקשתית מובהקת שיש לי נטיה לאמר הכל או יותר נכון היום אני מצליחה לשלוט בה. התנסתי בכך בעבר ומכאן השאלה שלי. אני מאוד מסכימה עם מה שאת אומרת בהתחלה - פריקה מן הלב אבל בעלת תכלית לחברה. השאלה היא מה התכלית... האם זה באמת יועיל יותר מאשר יזיק לאותה החברה. האם תהיי מוכנה לקחת את הסיכון שהידיעה תזיק לה ו/או תזיק למערכת היחסים שלכן ? ושוב ניקח את הדוגמא הידועה - בעלה של חברתך בוגד בה. לא אחת נאמר בנושא שמן הסתם אולי האישה יודעת אבל בוחרת להתעלם מאלף אחת סיבות - הבית, המשפחה, האהבה ! ואם היא בוחרת להתעלם ולטמון ראשה בחול כבת יענה כי היא לא רוצה לפרק את המשפחה שלך ובכך שתספרי לה בעצם היא כבר לא יכולה לשחק אותה לא יודעת... כתבת כל כך יפה כנות חשובה אבל לא בכל מחיר. מהו המחיר ? עד כמה כנות ? אני יכולה לספר שבאופן אישי איבדתי חברה (שחשבתי) מאוד טובה שלי בגלל הכנות שלי. ובכנות הזו לא רק פרקתי מלבי אלא גם תרמתי לה והרבה מאוד ובכל זאת...