1.9.2005

דיון מתוך פורום  צמיחה אישית ונשית - מעגל נשים

01/09/2005 | 08:14 | מאת:

מעין עולה לכיתה ב'. כאילו רק אתמול היא עלתה לכיתה א'... לא להאמין כל פעם מחדש איך הזמן פשוט רץ לו וכמו מתמוסס בין האצבעות. עוד חודש היא בת שבע ואני מנסה בכל כוחי לשחרר את החבל ולתת לה את העצמאות אותה היא דורשת. הבוקר היא סירבה בתוקף שאקח אותה במכונית שלי לבי"ס. היא רוצה בהסעה, כמו כולם. אבל מעין אני צריכה לתת למחנכת שלך מכתב מאוד חשוב ניסיתי לתרץ והיא בשלה אל תדאגי אמא אני אביא לה את המכתב. אני מסתכלת עליה ולבי מתמלא באהבה וגאווה עד גדותיו. יפה גדולה מקסימה חכמה שלי. כבר בכיתה ב'. רק שאף אחד לא יציק לך. ושלא ישאלו אותך שאלות מיותרות ומעצבנות. ושאף אחד לא ינסה למשוך לך בשיער כי זה כואב וגם די מעצבן. והיא הכי שאננה ושלווה שבעולם ומחכה כל כך לבית ספר. אם מישהו יציק לה אני... אני.... אני לא יודעת מה אני אעשה ! אבל אני אעשה ! את בסך הכל שולחת את הילדה שלך לבית הספר ויו כמה חששות. שההסעה תגיע בשלום לבית הספר. שלא יהיו נהגים מטורפים בדרך ושהילדים ישבו יפה ובשקט ולא יפריעו ושלא נדבר על הדרך שלא יבוא פתאום איזה מתלהב ויחליט שהוא עולה ל- 72 הבתולות שלו. ורק שבבית ספר הכל יהיה נחמד ונעים וטוב ובעצם מה אני כל כך מקשקשת יום חמישי היום, את חוזרת הביתה כבר בשעה 13 והנה שישבת חופש עד יום ראשון, לשבוע האמיתי של בית הספר (אם לא תהא שביתה כמובן). אני אוהבת אותך ילדה שלי הכי בעולם. אוהבת אותך מכאן עד השמיים ובחזרה אוהבת אותך כמספר הכוכבים כפול מספר גרגירי החול שעל שפת הים. אוהבת אותך ורק אותך ותמיד אותך שיהיה לך ולכולנו יום מאושר אני בטוחה שהוא יהיה מאושר אי אפשר אחרת :)

01/09/2005 | 10:08 | מאת: אביבית

אסנת המקסימה, איזו אימא נפלאה את, כל כך ריגש אותי מה שכתבת על ביתך היקרה. מאחלת לך וביתך יום קסום ונחמד ואני בטוחה שביתך תהייה בסדר גמור. המון הצלחה ומזל טוב לתחילת השנה החדשה של ביתך בבה"ס. שתזכי לאור ונחת. יום טהור וקסום. אביבית.

01/09/2005 | 13:50 | מאת: שירה

יקירתי. חיממת את לבי עם המלים האוהבות שלך, כמה נוגעות ללב וחודרות ישר אל החדרים שלו. כש"המציאו" את האהבה, שלחו ביחד איתה גם את החברה הטובה שלה - החרדה... החרדה מפני דברים רעים שיקרו ויחבלו לנו באהבה הגדולה הזו שמחממת את לבנו והופכת את היום שלנו למחייך ולכדאי. לא יודעת אם אצל כולם זה ככה (משערת שכן ברמה זו או אחרת) אבל לפחות לגביי, האהבה תמיד מקושרת בפחד מסויים. פחד שייגמר, פחד שיקרה משהו שיסיים את הטוב בטרם מיציתי אותו (והלא אף פעם לא ממצים אותו ! תמיד רוצים עוד). פחד שמשהו ישתנה - ולא לחיוב. אני מנסה להסתכל על הפחד הזה כעל משהו טוב: אולי יש לו תפקיד ואולי יש לו מטרה מלבד להפחיד אותי ? אולי הוא אמור להזכיר לי באופן קבוע שאסור לי להתייחס אל רגש האהבה כאל דבר מובן מאליו, ושאני מחוייבת להוקיר תודה ולדעת עד כמה הרגש הזה, האהבה הזו - היא מיוחדת ויקרת ערך ? מנסה להשתמש בפחד רק כתזכורת אבל לא להניח לו להכתיב את צעדיי, כי צעדים שמוכתבים על ידי פחד עלולים להיות קיצוניים מדי ולא בריאים עבורנו. אלי אלי, שלא ייגמר לעולם... חיבוק גדול עבורך וגם עבור מעין איזה כיף לה, היום הראשון ללימודים ! (כמה אהבתי אותו וחיכיתי לו כשהייתי בגילה !)

04/09/2005 | 09:06 | מאת:

היום הראשון ללימודים של מעין עבר בהצלחה והנה אנחנו כבר בפתחו של יום ראשון בשבוע ראשון בשנה חדשה, אם כי הלימודים וכל ה"חדש" מתחילים באמת ובתמים "אחרי החגים" (משפט המחץ!) חרדה... אני מתחברת כל כך. חרדה. חרדה. חרדה. מהיום שמעין נולדה אני רק חרדה. מנסה בכל כוחי ויכולתי להשתחרר אבל איך אפשר ? קשה כל כך. אני מאוד מתחברת למה שכתבת - =========== אני מנסה להסתכל על הפחד הזה כעל משהו טוב: אולי יש לו תפקיד ואולי יש לו מטרה מלבד להפחיד אותי ? אולי הוא אמור להזכיר לי באופן קבוע שאסור לי להתייחס אל רגש האהבה כאל דבר מובן מאליו, ושאני מחוייבת להוקיר תודה ולדעת עד כמה הרגש הזה, האהבה הזו - היא מיוחדת ויקרת ערך ? מנסה להשתמש בפחד רק כתזכורת אבל לא להניח לו להכתיב את צעדיי, כי צעדים שמוכתבים על ידי פחד עלולים להיות קיצוניים מדי ולא בריאים עבורנו. =================== הפחד הוא טוב ונכון שהוא שם. הוא לא כדי להפחיד אלא כדי להזכיר עד כמה מה שיש הוא נכון ומיוחד ויקר ערך. תזכורת זו היא מבורכת ובעצם אני צומחת מתוך הפחד. לא נותנת לו להרוג אלא לצמוח (ושוב קלף העוצמה מקלפי הטארות מתנוסס אל מול עיניי)

01/09/2005 | 14:19 | מאת: יעלי

כיף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! היום, סוף סוף הלכתי לשתות קפה עם חברה, בבוקר!!!! איזה כיף!!!! ראינו הורים מחייכים, אומרים בוקר טוב אחד לשני, יושבים בנחת ושותים קפה, אוכלים א.בוקר, שלווים... הלכו לביה"ס, כולם! נשארתי בבית עם הכלבה וזהו! רק שתינו, רק שתינו... התרגשות רבה לא היתה השנה, רק אצל הקטנה שעלתה לכיתה ז' ופתאם יש בית ספר חדש ומורים חדשים וכיתה חדשה לחלוטין. התרגשות. באה חזרה הביתה, נרגשת ומספרת על המורה ה"רעה" שכבר נתנה עבודות ושיעורים, על העובדה שאין אף אחת מהבנות מהכיתה שעברה יחד איתה בכיתה החדשה ו... אז מה? אז יש בנות חדשות שאכיר אותן... ויש לי את הכיתה הכי טובה... ויש לי בכיתה ילדה מהרחוב שאני רוצה להיות חברה שלה ו.... הכל נפלא והכל יפה... וזה פשוט נהדר לשמוע. ואני מאחלת לה שהשנה תמשיך להיות לה כזו נפלאה ונהדרת ומלאת התרגשויות חדשות! והבנים? נו... כבר מכירים, כבר הכל יודעים. כן, יש כמה מורים חדשים, כן הכיתה חדשה, כן יש גם כמה תלמידים חדשים. הכל בסדר... וואו, איזו קשיחות... שלא ישימו לב שאני מתרגש מהחזרה ללימודים, מההתחלה של שנה חדשה. מה פתאם שאתרגש מבה"ס? מצחיקים כאלה. חושבים שאני לא רואה את הברק בעיניים ואת הסומק בלחיים. נו, שיחשבו להם, שירגישו גברים... מה 'כפת לי... אז שתהיה שנה נפלאה, מלאת ביטחון והתרגשות, מלאת עושר לימודי ורוחני, מלאת אהבה ושמחה!!!!!!!!!!!!! בחיבוק גדול יעל