איזה יום היה לי אתמול....

יום שכולו שיעורים רצופים בוקר של אור לכולנו, איך עבר עליכן יום האתמול? שלי כאמור היה מעניין. גדוש. לא בעבודה הפעם אלא בעצמי, ברגש, ובשיעורים שלמדתי אתמול. שיעורים שאני אף חושבת שעברתי אותם בהצלחה יתרה. בת דודי שהיא חברה מאוד קרובה שלי סיפרה שלי שבעלה החליט שהוא לא מדבר איתי יותר. למה איך וכמה זה לא חשוב ולא מעניין. מה שכן מעניין זה שהתגובה שלי היתה שונה ממה שאני בד"כ מכירה את עצמי ואני כל כך שמחה על כך. פעם הייתי עצובה, מתבלבלת, מנסה, מבקשת לדבר, להסביר, לשוחח ולו כדי שהצד השני יבין אותי ואז יחליט. מה שנקרא לסגור קצוות. ואילו אתמול... מחייכת. לא כעסתי. לא הבנתי אך קיבלתי. לא רוצה לדבר איתי ? מחפש לעצמך תירוצים ומשליך עלי ? אין בעיה. מקובל עלי לחלוטין. זה פשוט לא הפריע לי... הפתעתי את עצמי עד מאוד ואילו עכשיו כשאני חושבת על זה אני מבינה שזה בטח בגין המדיטציה שערכתי אתמול. מדיטציה חדשה, שאני כמו המצאתי לעצמי עם הקלפים. לא קלף אחד אלא מספר קלפים במהלך המדיטציה. היה מיוחד כל כך. את המדיטציה ערכתי לאחר שניקיתי את הבית או יותר נכון עשיתי עליהום בחדר של מעין והוצאתי שתי שקיות זבל גדולות. אחרי שאני עושה ניקיון פיזי התפנתי בשקט ובנחת לניקיון הנפשי. הפנימי. הלא ברור לי לאחרונה. אחה"צ התקשרה לקוחה... מה אומר לכן בנות זה היה ה-שיעור שלי ואני מרגישה שגם עברתי אותו בהצלחה. היא טענה שכבר היתה אצלי בעבר והיתה מאוד מרוצה וביקשה לשלם לי יותר ולו על מנת שאפגוש אותה בבית קפה באמצע הדרך. הסכמתי. ממילא כל היום הייתי בבית ואני צריכה גם ככה לגשת לסופר אז אוקיי. נרד למטה. גם ככה יש לי קושי לאמר לא לאדם שמבקש את עזרתי. הגעתי למקום. אחרי עשר דקות הבנתי שמולי בחורה הנאחזת בכל כוחה בקשר שגווע לחלוטין לפני שנה (!) אחרי אותן עשר דקות הבחורה גם הבינה שאני לא אומר לה את שהיא רוצה (הבחור חולה עליך ורוצה רק אותך ולא ישן בלילות ואוטוטו הוא חוזר לזרועותייך ונושא אותך את החופה) וביקשה לסיים את הפגישה. בימים כתיקונם הייתי נעלבת. הייתי נפגעת. הייתי מנסה בכל כוחי לרצות אותה ואולי אף לשנות מדרך קריאתי את הקלפים (אני לא נוהגת לחזות את העתיד כמכשפה אלא בדרך של פוטנציאל) ובוודאי שלא הייתי מעזה לדבר על התשלום המגיע לי כי בסך הכל טרחתי ונסעתי 20 דקות אל בית הקפה ועוד ממתינות לי 20 דקות נוספות לחזור הביתה (לא התחשק לי סופר :) אבל שוב הפתעתי את עצמי ולא רק שלא התנצלתי אלא היא התנצלה בפניי ואף שילמה לי על טרחתי. בדרך חשבתי... אולי לא הייתי בסדר ? אבל המחשבה הזו לא השתרשה אצלי. אני יודעת שאני הייתי בסדר. היא מכירה את דרך עבודתי - היתה אצלי פעם. היא ביקשה שאגיע במיוחד לבית הקפה - הזמנתי אותה כמובן לביתי ושם אני מניחה שלא הייתי לוקחת לה ולו שקל אחד. אני חושבת שאני בסדר. זה היום שהיה לי אתמול... איך היה שלכן ? אני עדיין אגב מבולבלת ולא מרגישה הכי שקטה אבל יחסית אני רגועה.

אתמול? שום דבר חריג דווקא לא היה לי אתמול. קמתי בבוקר לחום נוראי (המזגן כמובן הפסיק לעבוד...), הייתי צריכה לאפות קישים לבית קפה שעשה הזמנה, נסעתי לשם להעביר לו את הקישים כדי לגלות דלת סגורה ופתק: ט' באב, נהיה רק בערב. עשיתי סיבוב חנויות וחזרתי הביתה. צהרים, קצת עצבים עם הילדים ויאללה... לקניות... היום שלי הסתיים בערך בשלוש לפנות בוקר משום שלא הצלחתי להרדם. לא, לא היה שום דבר חריג אתמול. אבל התקופה האחרונה... נו... זה כבר משהו אחר. לא יודעת מה עובר עלי. הכל משפיע עלי, אני בוכה מכל פיפס, מכל מילה שמישהו אומר, מכל מה שקורה (או לא קורה)... חשבתי שזה בגלל שאני המחזור שאמור להגיע וזה היה התירוץ שנתתי לעצמי. נו, אז המחזור הגיע ועבר ואני נשארתי אותו דבר. "את צריכה להסתפר... צריכה צבע... " ואני פורצת בבכי. "כמה אתם רוצים עבור הדירה? לא. לא מתאים לנו..." ואני פורצת בבכי. "אמא, תניחי לי..." ואני נשפכת. "מה עם דיאטה?" ואני... חבל על הזמן... בטלויזיה בוכים? גם אני. משהו מרגש בספר? והעיניים שלי זולגות. התנתקות???? כל תמונה של מישהו מעליב חייל ואני בוכה כאילו פגעו בי. אלהים אדירים, מה קורה פה? אולי זה הגיל? אולי התקופה של השנה? אולי העומס? הצילו... אני משתגעת ומשגעת את כל הבית. הבעל שלי אובד עיצות, הילדים לא מבינים ואני יוצאת מדעתי. לא מצליחה להבין איך זה שפתאם כל משפט שלי מתחיל ומסתיים בבכי. הבלבול הזה, חוסר השינה (אני עסוקה כל הזמן במחשבות על מה שקורה לי), חוסר היכולת להסביר את עצמי לסביבה הקרובה אלי ולעצמי בפרט... לא יודעת מה להגיד. והכי חשוב, לא יודעת מה לעשות. הדבר היחיד שאני יודעת זה שאני צריכה חופשה מהכל (!!!) ילדים, עבודה, בית... אז עשיתי מעשה והזמנתי שלשה ימים בצימר בגליל, יומיים אחרי תחילת השנה. הילדים ישארו בבית ואנחנו נהיה עם עצמנו, בשקט, בנחת. אני אפילו שוקלת לסגור את הטלפון לחלק מהיום... אז מה קורה איתי? יש מישהי שיכולה להסביר? בדמעות יעל

מישהי אמרה לי שזה בגלל תשעת הימים. אני לא מאמינה גדולה אבל לכי תדעי... מה את אומרת ? בכל אופן תשעת הימים חלפו עברו להם אני עדיין מבולבלת, לא מאוזנת, עצובה. לא ברור לי מה קורה איתי. מזכיר לי את הרופאה של מעין כשהיא היתה תינוקת. הילדה משתעלת ? ויראלי יש לה חום ? ויראלי יש לה נזלת ? ויראלי היא מתנהגת מוזר ? ויראלי. הכל ויראלי. אולי יש משהו בכוכבים עכשיו ? אני לא מבינה גדולה באסטרולוגיה למען האמת אז אני לא יודעת. אני בכלל במצב של לא יודעת. אתמול המדיטציה כל כך עזרה לי. עשיתי עם הקלפים. התבוננתי, ביקשתי, שאלתי וקיבלתי... היום כנראה אעשה עוד אחת. יפתי, אולי תנסי ? חפיסה אני יודעת שיש לך אבל אני גם יודעת שאת לא קוראת בהם וכאן כל היופי. בואי נעשה תרגיל ???