פורום פסיכותרפיה

13420 הודעות
11967 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכותרפיה

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורה של מנהלת הפורום. 2. הפורום נועד לתת מענה לטווח רחב של מצבים בהם קיימת מצוקה רגשית. ניתן להתייעץ בו לגבי גילאים שונים ובנושאים מגוונים כגון: הפרעות חרדה, דיכאון, קשיים חברתיים, קשיים בגיבוש הזהות המינית, מצבי משבר, קשיים ביצירת קשר ועוד. בנוסף יינתן בפורום יעוץ לגבי פנייה לטיפול או לגבי התלבטויות בתוך התהליך הטיפולי. 3. בעת הפנייה יש לציין גיל, מצב משפחתי, ורקע קצר על הבעיה. 4. אבקש להקפיד על שפה נאותה וכבוד הדדי. הודעות שאינן נאותות יימחקו. אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה או בעיה.
16/01/2017 | 16:54 | מאת: ע.ס

היי ליאת, אני מחפש פסיכולוג בתל אביב שעובד יחד עם מכבי. נכנסתי לאתר של הקופה וראיתי את השמות, אבל אני לא רוצה ללכת למישהו בלי המלצות. אשמח לתשובה.

היי לך אין באפשרותי להעלות המלצות על גבי הפורום של מטפלים. ממליצה לשאול אנשים שאתה מכיר או לקרוא יותר על המטפל או אף פשוט להגיע לפגישת הכרות ולהרגיש כיצד מתחבר, ליאת

15/01/2017 | 19:11 | מאת: אני

שלום רב אני בטיפול פסיכולוגי מזה כ-9 שנים כמעט אצל אותה המטפלת, בתדירות של אחת לשבוע. אני נמצאת בתקופה טובה בחיי וחשה בטוב, ביקשתי מהמטפלת להפסיק את הטיפול או לפחות להוריד אותו לאחת לשבועיים, היא מסרבת בטענה שלדעתה אני עדיין צריכה להיות מטופלת. הטיפול מרגיש לי מעט מעיק ואפילו שהיא פשוט לא רוצה לוותר עליי כי זה מבחינתה לוותר על הכנסה. לא יודעת כיצד לסיים את הטיפול כי בכל זאת היא הייתה גורם משמעותי בחיי זמן רב. אודה לעצתכם

היי "אני" בהמשך לדיאלוג שמתנהל פה למטה....שממליתה לך לקרוא יכולה לומר לך מה דעתי - האישית בלבד וגישתי. אני חושבת שחשוב להקשיב למטופל, בודאי אם את שם 9 שנים. מאד אפשרי שאחרי תקופה ודווקא תקופה טובה יש לעיתים צורך במינון אחר או בהפסקה , טיפול יכול להתרחש גם פעם בשבועיים או גם פעם בחודש כאשר מדובר על טיפול החזקתי שמגיע בדר"כ אחרי תקופה של עבודה רגשית אינטנסיבית יותר. חשוב שתזכרי שהמטפלת אינה יכולה לכפות עלייך דבר. היא יכולה להביע דעתה מה מתאים לך ע"פ הכרותה איתך אך ההחלטה היא אצלך ושלך. יודעת שלעיתים קשה לזכור זאת בגלל הקשר הרגשי העמוק שנוצר. ליאת

14/01/2017 | 23:29 | מאת: רחל

הי ליאת, אני ומשפחתו של בן זוגי שמנו לב לאחרונה שהוא משקר כל הזמן. לאחר התייעצות עם אימו הבנו כי באמת מדובר בהפרעה נפשית. השאלה אם יש לזה טיפול ואם אפשר לנסות לעזור לו למרות שהוא כנראה לא מודע לבעיה. מה לעשות כואב לי הלב עליו...

היי רחל שקרנות כפייתית היא אכן בעיה לא פשוטה שחלק מהקושי בגדול שבה הוא הקושי להודות ולקחת אחריות. יחד עם זאת אני חושבת שבו המקום שאת רק מבינה אותו וכואב לך עליו לא יעזור לו. חושבת שהאמפתיה מאד חשובה והכרחית וגם ההבנה מדוע עושה זאת אל יחד עם זאת גם הדיבור על החלק הפוגעני הוא משמעותי כי אחרת לא בטוח שתהיה מוטיבציה לטיפול... ליאת

14/01/2017 | 12:41 | מאת: דנה

שלום ליאת. אני על גבול גיל המעבר לא עובדת כרגע לא לומדת אין לי ילדים אבל יש לי בן זוג ומשפחה תומכת וטובה החיים שלי בסדר בחורה שמחה בדרך כלל הדבר היחיד שאני קמה בבוקר הוא שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אני מחפשת כרגע עבודה ועדין לא מצאתי ואין כרגע מסגרת מסוימת להיות בה גם בכיוון של חוגים כי אין לי מספיק כסף לשלם כרגע אני כן חיה מביטוח לאומי מסיבות אישיות ולכן זאת גם הסיבה שקשה לי למצוא עבודה. אני מרגישה חוסר סיפוק בחיים ורציתי אולי עצה ממך איך אני יכולה למלא את חיי לפחות לקום כל בוקר בהרגשת מלאות ולא בהרגשת ריקנות.אודה לך על הסיוע שבת שלום

לקריאה נוספת והעמקה

היי דנה אפשר להבין ממה שכתבת שיש חלקים מספקים וממלאים בחייך ואחרים שפחות. אני לא יודעת אם יכולה לתת לך ככה עיצה , חשוב שתנסי לבדוק עם עצמך ולשוב ולהרגיש מהם הדברים שאת יכולה להוסיף לחייך שימלאו, זה כאמור מאד אישי, כמו כן אולי יש אפשרות להצטרף לאיזו קבותה חברתית אן גם ללכת לטיפול רגשי כדי לבדוק את הדברים יותר לעומק ליאת

13/01/2017 | 14:35 | מאת: שרית

שבת שלום.אני מחפשת אתר באינטרנט לקבוצות תמיכה לאנשים שסובלים מדיכאון ובדידות האם תוכלי בבקשה להפנות אותי? תודה רבה ושבת שלום.

לקריאה נוספת והעמקה

היי שרית אני לא מכירה קבוצות כאלו לצערי ... אם את מחפשת איזן מסגרת חברתית עימה אז יש כל מיני קבוצות מתחומים שונים שאולי כדאי להצטרף אליהן, תלוי מהו תחום העניין שלך ומה עשוי לחבר אותך. ליאת

היי ממליצה בחום על הפורומים של סהר . זה אמנם לא קבוצות סגורות אבל רוב האנשים קבועים . הי ואת מוזמנת לכתוב כאן ...

13/01/2017 | 00:23 | מאת: מור

שלום ליאת, יש לי מטפלת שאני מאוד אוהבת אני אצלה בטיפול כשלוש שנים הבעיה ,היא נוקשה מאוד כלפיי ,פוגעת בי ו,מתסכלת אותי אז מספרת לי שהיא עושה את מה שהיא מאמינה בו מבחינה מקצועית.. יש לי נכונות להתאמץ לשאת את כל הכאב אבל מרגישה שכבר איני מסוגלת עוד מבחינה נפשית. אני מרגישה לפעמים מטומטמת שאני ממשיכה ההתנהגות שלה מרגישה לי לפעמים חוסר כבוד כלפיי.היא עוזרת לי בדברים מסויימים ולכן אני מאוד מעריכה את המקצועיות שלה אבל למעשה היא מכאיבה לי מעל ומעבר לא נראה לי שמטפלת שמכאיבה לי בעוצמות כאלו וגורמת לי להרגיש ככה היא טובה לי לדעתי ולמרות שהיא עוזרת לי המון בדברים מסויימים אין סיבה שאצא ממפגשים איתה בהרגשה רעה כל כך,לדעתי אסור לי להסכים לזה פתחתי את כל הרגשות האלו מולה נשמע שקשה לה להתמודד עם הביקורת מצידי שורה תחתונה אני רוצה לסיים שם באמת בלב שלם הבעיה שקשה לי לעשות את הסיום אין קשר חם,אין אמון ואין הדדיות אין אנושיות בסיסית מצידה לא יודעת מה משאיר אותי שם,אני סובלת המון כתוצאה ישירה מהמטפלת והטיפול איך עוזבים טיפול אין לי אומץ ..איך יוצאים מזה?

לקריאה נוספת והעמקה

היי מור אני מבינה את התחושות הסותרות. מחד היא עוזרת לך באיזשהו אופן מאידך משהו באינטראקציה ביניכן מרגיש לא מספיק אנושי או מכאיב. קודם כל, טוב שפתחת איתה שנית, השאלה היא אם את חשה שזה באמת קשור למי שהיא או שמשהו באינטראקציה ביניכן מזכיר לך גם קשרים ומערכות יחסים אחרות שבהן עולות התחושות הללו ואז אולי שווה לעבוד על מה שקורה, מה עולה מדוע וכו... חשוב שתקשיבי בטן ולאינטואציה...זה תמיד הכי חשוב. שבת נעימה ליאת

15/01/2017 | 08:41 | מאת: sigal

הי מור, קראתי אותך התהפכה לי הבטן , ואז קראתי את ליאת ונשמתי ... רוצה לשתף אותך בפרק ב' שלי בטיפול . הייתה לי מטפלת מדהימה היה קשר חם אמפטי אוהב ובכל זאת לא הפסקתי לריב איתה בשנה האחרונה . כן זאת הייתה השלכה כואבת ליחסים שלי עם אבא . ידעתי שאני משחזרת איתה ולכן נאבקתי על הטיפול . בנקודה מסוימת היא החליטה באומץ שזהו הטיפול מסתיים ...זאת הייתה מבחינתי נטישה בעיטה החוצה , כואב ביותר . בתוכי ידעתי שזה הכי נכון שמגיע לי מטפל אחר כזה שיוכל להכיל אותי על כל מה שאני מביאה איתי . מטפל שלא יגרום להשלכות כאלה . מסכימה עם ליאת שתבדקי עם עצמך זה כל כך קשה במיוחד שאת תלויה בה . תנסי לקחת מרחק ולכתוב לעצמך באומץ מה עובד מה לא עובד בטיפול שלכן . אם כל הכבוד למושג השלכה קצת שוכחים שלטנגו צריכים שניים וזה לא נפסק עם המטפל לא משנה את הדרך שלו גם .כי כדי ללמוד איך לעשות אחרת צריך ללמוד שיש אחרת. היום יש לי מטפלת שאני יכולה להגיד לה הכל אני לא חוששת, למדתי בטיפול הקודם לאט לאט לדבר ישיר ,אבל יש לי היום מטפלת שלא מפחדת מביקורת שמוכנה לקבל שגם לה יש חלק באינטרקציה ולא הכל בה משם . בשל האמוציות שהיו בסוף הטיפול הקודם (אני עדין בקשר איתה וסיימנו מדהים ) הגעתי לטיפול בהרגשה שאני אוייב העם והמדינה ... אני לא !!!!!!! נכון שבזכות המשבר עם הקודמת למדתי לקבל שיש לי חלקים מאוד קשים באופי אבל בטיפול הזה למדתי שזה בסדר וצריך ללמוד איך לווסת אותם ולטפל בהם , הם רצויים ואני מרגישה שכולי רצויה בחדר לא רק שאני מתנהגת כיאות. למה אני משתפת אותך בזה כדי שתדעי לא הכל זה את !!!!! המטפל מביא את עצמו ואת האופי שלו את האגנדה הטיפולית שלו . שכן עוזרת אולי בדברים מסוימים אבל מקשה במקומות אחרים (הטיפול היום מטפל בדרך שונה איטית יותר פחות ישירה וכואבת ואני מרגישה שאני יכולה ) המטפלת הקודמת הייתה ישירה קשוחה משהו דוחפת , ברגעים מסוימים זה היה מדהים ואני מודה לה על כך ובמקומות אחרים הייתי זקוקה לצעדים קטנים קטנים לנשום וכל נשימה כואבת לי בצלעות לתת לכאב לשכוח ולנשום שוב ... אפשר להפסיק טיפול בדרך יפה כזו שתצליח להמשיך טיפול במקום אחר ...ובכל זאת תבדקי עם עצמך ואיתה שוב ושוב שזה לא בריחה כי פתאום הגעת לשלב קשה . את מכירה את עצמך ויודעת בכנות האם את בורחת מקשרים כשקצת קשה . האם את נוטה לראות את הדברים בדרך אובייקטיבית וכנה או מערבבת את העבר בהווה . יש לכן קשר טוב ככה זה נשמע לא הייתן מחזיקות שלוש שנים ללא קשר חם אמפטי ועם אמון בסיסי ...את לא נשמעת לי מזוכיסטית שבאה כדי לסבול ....אני מאמינה בקשרים מאמינה בטיפול , והכי מאמינה שמטופל יודע באמת באמת בתוך הבטן הרכה מתחת למיניפולציות ולקשיים מה נכון לו .... בהצלחה

היי לשתיכן התגובה של סיגל מאד מאד חשובה כי חשוב לי לומר בפה מלא ובאופן מאד ברור: לא הכל זה "על המטופל" לא הכל זה השלכות אני חושבת שתמיד, אבל תמיד, המטפל צריך לבדוק גם מה החלק שלו ואם יש לו חלק אז עמוד מאחוריו באומץ ובאותנטיות. מטפלים הם בני אדם ועליהם להכיר בכך גם בתוך טיפול אחרת מטופל עלול לצאת מטיפול בדיוק כפי שסיגל כתבה בתחושה שהוא "אויב העם". עדיין, לא כל מטופל יתאים לכל מטפל ולהיפך, חשוב להכיר גם בזה, הנקודה היא לא העדר המושלמות או העדר פגמים אלא האומץ להודות בהם (מצד שני הצדדים...) ליאת

16/01/2017 | 14:12 | מאת: sigal

חייבת לציין שאני יודעת שזה לא מה שהיא חושבת עלי . וכן היא נהגה באומץ והפסיקה את הטיפול ואמרה לי שמגיע לי מטפל שיהיה מסוגל להכיל את החלקים היותר קשים . הישירות שלה שקידמה כל כך הורגשה לחלקים האלה כמוחקת כדוחפת לפינות ואז הם הגבתי בהתאם לדפוסים שלי ...עצוב אבל למדתי שגם במקומות שיש קשר טוב ובריא וגם כשיש אהבה והערכה משני הצדדים , אין יכולת לגשר על מה שכל אחד מהצדדים מביא איתו . תודה לך על מה שכתבת

15/01/2017 | 13:31 | מאת: ממליצה

ממליצה לך לעשות אתזה. ללכת עם הלב שלך ולהפרד משום שגם עכשיו קשה לך מאד אז מדוע להמשיך לסבול? מנסיוני, עברתי מטפלת בגלל הרגשה דומה למה שתיארת המעבר לא היה פשוט, אך היתה בליבי החלטה. ואני לא מתחרטת! לכי עם האינטואיציה בהצלחה

10/01/2017 | 16:29 | מאת: sigal

תודה לך שאת כאן ימים ממש קשים המון כאב שאני לא מצליחה לאפשר לו להיות בורות שחורים ופלאשבקים נמאס לי זה לא נגמר ... יש לי תחושה שיש שם בפנים עוד המון המון זכרונות שלא אפשרתי ...תיבת פנדורה

לקריאה נוספת והעמקה

היי סיגל יקרה מבינה ומקשיבה קשה לתת מקום לכאב כמו גם לבורות בתקווה לימים טובים יותר..קצת איתך ליאת

08/01/2017 | 20:52 | מאת: sigal

עייפה להיות אני עייפה להלחם עם עצמי עייפה לדבר עם ילדים בני חמש פשוט עייפה להלחם בזיכרונות שמגיחים המון ידיים , המון ...וילדה נערה אשה אחת אני .....הרבה אני - אנחנו

סיגלי יקרה כ"כ מובן כמה קשה להחזיק את כל החלקים הילדיים הבוגרים לזכור שיש גם חלקים בריאים בתוך כל בליל הקולות איתך.... ליאת

08/01/2017 | 13:32 | מאת: לא מצליחה להפרד

כ 8 חודשים עברו מאז סיום הטיפול (יזום על ידי). טיפוך שארך כשנה וחצי (עם הפסקות עקב חופשות של המטפל). ואני לא מצליחה להפרד באופן מלא ומוחלט. ממשיכה לתקשר איתו באמצעות מיילים ומסרונים שלא לדבר על השיחות הוירטואליות (כלומר בלעדיו) שאני עורכת איתו. מה אני יכולה לעשות כדי שזה ייגמר?

שלום, ברצוני לדעת היכן מתקיימים טיפולי dbt באזור המרכז במחירים סבירים, עדיפות לאזור תל אביב והסביבה. תודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך איני מכירה פרט לזה שיודעת שיש איזשהו מרכז, נדמה לי באיזור הוד השרון אך שוב לא בטוחה... ליאת

07/01/2017 | 10:49 | מאת: מישהי

שלום ליאת, אני כותבת אחרי שכמה זמן רק מציצה וקוראת,בוחנת את התגובות כאן,אולי בודקת עד כמה יש כאן תמיכה,פחות פגיעה וביקורת..לא מרכלנות.. הייתי בחיפוש של מטפלת,אחרי שהייתי בעבודה באחד הימים ומשהו לא טוב קרה שם ואחת העובדות שלי שמבוגרת ממני בהרבה (אני בת 27) אבל אני בתפקיד ניהולי והיה עלי הרבה לחץ ואני וורקוהולית לחלוטין,דחפה אותי לחפש עזרה. אין לי משפחה כאן חוץ מאבא ואנחנו לא יכולים להיות בקשר כי הוא צורך הרבה סמים ואלכוהול והוא אלים (לא פגע בי בבגרותי) אז..מצאתי מישהי. אין לי מילים לתאר מה היא בשבילי,אני אצלה בטיפול כבר שנה וחצי ובחיים לא הרגשתי שלמישהי אכפת ממני,שלא ויתרה עלי ולא מוותרת,שאוהבת אותי באמת,שמוכנה להחזיק אותי מעל המים ומעל החיים ובתוכם,גם מחוץ לשעות הטיפול,בימים שאני במצב נפשי קשה,היא איך שהו מבינה את זה,והיו כמה ימים שלא יכלתי לצאת מהבית והיא הגיעה אלי,ימים שלא יכלתי לעבוד,שילמתי לה ממש מעט. לפעמים אני מרגישה כאילו היא אמא שמעולם לא הייתה לי ושמה לי גבולות שאבא שלי מעולם לא שם לי,גבולות שלי עם עצמי,כמו למשל לא ללכת לעבודה כשלא אכלתי יומיים או לא ישנתי יומיים כי זה מסוכן לי.. מאז שהיא איתי,כל בן אדם במצוקה,נראה לי שכל מה שהוא זקוק,זה לפסיכולוגית שלי..לזה שמותר לפגוע זו בזו,מותר להתעצבן זו על זו,מותר לומר לא,למרות שכמעט תמיד זה כן.. מרגישה ברת מזל. יש אבל... אבל אני פוחדת שהיא תמות לי..היא יודעת שזה הפחד שלי..אמרתי לה שחברה שלי אמרה שהקשר שלנו אולי נהפך תלותי..והיא הפסיכולוגית אמרה לי "זה רע? אני לא נעלמת" לפעמים אני רוצה להודות לה מעבר לתודה ולא יודעת איך..תחושה כזאת שחייבת להיות דרך. היא טוענת שההתקדמות שלי והחזרה שלי לתפקוד זו התודה שלי אליה..למה בעצם אני כותבת את זה כאן? לא יודעת,תחושה כזאת שאני רוצה שאנשים ידעו שיש כאלו מטפלות..ואולי אולי יש המון כאלו וזה רק עניין של מה אנחנו צריכות וצריכים מהם.ן..ואיך אנחנו מגיעות לדבר הזה

לקריאה נוספת והעמקה

היי מישהי איזו הודעה מרגשת כתבת....משמח (ומרגש) לשמוע על התהליך שאת עוברת ועברת, על החיבור ועל האפשרות... כפי שכתבת בכותרת ,לאיזשהו תיקון, גם אם אינו תמיד מושלם. כתבת כ"כ יפה שבכמו בכל קשר גם ביניכן לפעמים יש חיכוכים או אמירות אבל אתן מדברות על זה וממשיכות ואולי כל זה גם מתחבר לפחד שלך, הכ"כ טבעי ומובן שהיא תעלם או תמות. אני חושבת שכל קשר שמגיע לדרגת קירבה כזו מייצר בתוכו גם את החרדה הזו שלך,זה קצת בלתי נמנע ...ויחד עם זאת ההרגעה לדעתי לא באה מהמקום של "היא בטוח לא תעלם" אלא מההבנה שגם אם חס וחלילה משהו יקרה עדיין הקשר הזה שלך איתה לא ייעלם והוא כבר חלק ממך בעצם לתמיד.... ליאת

05/01/2017 | 21:10 | מאת: Ronit

טופלתי במשך כשנה וחצי והטיפול הסתיים לבקשתי (העברה שבלבלה אותי כהוגן). כבר חלפה עוד מעט כשנה מאז סיום הטיפול. למרות זאת, בפועל, לא מצליחה להפרד ממנו וממשיכה לתקשר איתו באמצעות מיילים ומסרונים. ויותר נורא לא חדלה לחשוב עליו. אם כי ככל שהזמן עובר זה הולך ופוחת...

לקריאה נוספת והעמקה

היי רונית אני מבינה שיש איזו אמביוולנטיות כלפי המטפל או הטיפול שמחד ביקשת להפרד ומאידך יש איזשהו רצון כן להיות בקשר או לשמא משהו ממנו או מהטיפול. האם ניסית לדבר עם עצמך מהו הדבר שאת משמרת וכן מה לא התאים? כתבת מעט כך שקשה שלי לומר מעבר לזה .... ליאת

08/01/2017 | 15:33 | מאת: Ronit

כן. שימור הקשר איתו השיחות איתו מסייע לי להתמודד באופן מוצלח עם הפוביה מושא הטיפול. סיבת ההפסקה (שהייתה יזומה על ידי אבל מוסכמת גם עליו) רגשות חזקים כלפיו (לכן כתבתי העברה שבלבלה אותי כהוגן) ומחשבות בלתי פוסקות עליו, שהפריעו לי. וגם לטיפול.

08/01/2017 | 21:00 | מאת: Ronit

כן. שימור הקשר איתו מסייע להתמודדות מוצלחת עם הפוביה מושא הטיפול. והסיום היה יזום על ידי (אך מוסכם גם עליו) מאחר והיו לי רגשות חזקים כלפיו(לכן כתבתי העברה שבלבלה אותי כהוגן) ומחשבות בלתי פוסקות אודותיו. שהפריעו לי. וגם לטיפול.

היי רונית עכשיו זה מובן יותר השאלה היא בעצם גם :מי את מרגישה שכרגע יכול לעזור לך עם מה שעובר עלייך? והאם אכן הוא האדם הנכון להתמודדות עם הפוביה עליה את כותבת...? ליאת

מי את מרגישה שכרגע יכול לעזור לך עם מה שעובר עלייך? מה שעובר עליי - לא הוא. והאם אכן הוא האדם הנכון להתמודדות עם הפוביה עליה את כותבת? אם וככל שתפרוץ אז רק הוא.

ד.א. שימור הקשר איתו משמעו גם שימור המקום הבטוח שבו הרגשתי אהובה. מיוחדת. חכמה.

05/01/2017 | 18:30 | מאת: מחפשת אוזן קשבת

שלום רב, אני בת 25, רווקה מאיזור ירושלים. אני פונה לפה על מנת לקבל מענה לגבי כמה דברים שמאוד מפריעים לי בחיים ומונעים ממני את התקדמותי: *אני בתקופת לימודים- (סטודנטית לעבודה סוציאלית) אני בחרתי במקצוע הזה כי אני אוהבת להקשיב לאנשים ולסייע להם. אבל המצב רוח שיש לי לא ממש מאפשר לי ללמוד בצורה שאני רוצה. לפני כמה שנים הייתי ממש בסטרס והכנסתי את עצמי למצב של לחץ [יש ימים שאני פשוט יושבת ובוכה], מכיוון שנורא פחדתי מכך שהזמן רץ ואני לא עושה כלום עם החיים, לא מתקדמת [כמעט כל מי שאני מכירה, חברות מהכיתה התחילו ללמוד ולהתחתן]. באותו זמן הייתי בתקופה שרציתי להכיר את עצמי וקצת להינות מהחיים. והסביבה הקרובה התחילה לשאול אותי: "למה אני לא מתחילה ללמוד, למה את מבזבזת את הזמן שלך, את בחורה חכמה" ואני ממש לקחתי את זה קשה וממש האמנתי להם והייתי לחוצה מזה- ממש לחוצה!!! הכנסתי את עצמי ללחץ נפשי מטורף. פתאום אני מגיעה למצב שאני שואלת את עצמי האם בחרתי את המקצוע הנכון? או שבחרתי מתוך לחץ [כי באמת לא חקרתי לעומק על המקצוע ובשנה הראשונה רק התחלתי להבין את המקצוע, כרגע שנה ב']. *זוגיות- אף פעם לא הייתה לי זוגיות רצינית. משום מה אני לא יודעת למה אני לא מצליחה לתקשר עם הצד השני. אני יוצאת לדייט ואני פשוט ישבת בשקט- קפואה! אני לא יודעת למה?! [לא עברתי הטרדה מינית או משהו שיגרום לי למצב כזה]. תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך נשמע שעשית כמה בחירות בחיים אבל אולי לא מתוך מקום לגמרי "בוחר"? מעלה השערה... מתוך מקום כזה הדיעות של הסביבה עלולות מאד להשפיע. חושבת שדווקא לפי מה שאת כותבת טיפול רגשי מאד עשוי לעזור לך, בעיקר כדי להכיר את עצמך יותר טוב ואז לדעת האם את במקצוע הנכון, מה קורה בתוך מפגש עם המין השני, (לעיתים יש איזו המנעות או חרדה חברתית) , ובעיקר, איך להיות במקום שבו הבטחון העצמי והדימוי העצמי יותר יציבים כך שהסביבה תשפיע פחות. מאד קשה להיות קשובה לקולות חיצוניים מלחיצים ולעומת זאת כשלומדים להקשיב לקולות פנימיים מרגיעים חשים אחרת. ליאת

02/01/2017 | 15:58 | מאת: מיכ...

הי ליאת, לא מבינה למה....מתמסכנת מולה כדי לקבל תשומת לב?, זה לא קורה לי במקומות אחרים....בבית, הילדים ובעלי לא מנסים ליצור כך תשומת לב, הם מקבלים המון בכל מקרה וגם אני לא בוכה מולם כדי שירחמו עליי.... אמא שלי תמיד מראה שרע לה פיזית כדי לקבל תשומת לב, אני לא...אבל מולה זה קורה. אני מתכתבת איתה לפעמים בין פגישות שרע לא כשטוב....וכנראה בשביל שלא תלך, להצדיק את הגעתי אליה ולקבל תשומת לב ואז רע לי שככה אני, שונאת את זה מלכוד.אבל לפעמים כשרע לי זה כן עוזר היחד שלי איתה.... :( אוף. כשהראיתי שרע לי עם אמא היא או שנבהלה או נתנה לי אוכל וכעסה על אחרים..לא חיבוק או שיחה. למה זה קורה לי? ועכשיו אפחד להגיד לה שרע לי כי אז זה יהיה התמסכנות :( היא אמרה שאכתוב לה שני דברים טובים ולא יותר מדבר אחד טוב שקורה לי השבוע. כאילו מעין ניסיון כזה לכתוב שטוב לי ולראות שאקבל תשומת לב שטוב לי? או שמותר להשאר בטיפול גם כשטוב......אוף לא יודעת כבר כלום. בא לי דווקא כן לבכות מולה...לברגיש את הטוב שלה מולי..את ההכלה לא יודעת כבר כלום...עכשיו לא אתמסכן מולה, לא אבכה יותר בטיפול כדי שלא תרחם. בכלל בא לי ללכת משם כבר........היא אומרת שזה טוב לדעת את זה כדי לשפר כי אנשים באים כדי לשפר דברים בחיים ולא רק כשממש רע להם.....

לקריאה נוספת והעמקה
02/01/2017 | 22:55 | מאת: sigal

מיכלי יקרה , אזה כייף לראות אותך , התגעגעתי ... את יודעת הרבה מחשבות עברו במוחי לקרוא אותך אני לא בטוחה שאת מתמסכנת חושבת שאת שוב שופטת את עצמך .. מה יקרה אם תקבלי את הצורך בנראות את הצורך לכאוב באמת לא בהתמסכנות כאב אמיתי שיש בתוכך....זה שאת דוחקת וטוענת להתמסכנות. לא יודעת אם את מצליחה להבין אותי או לא בכל מקרה אני מאמינה שהכאב שלך אמיתי ויש לו מקום ...ודווקא ביום שתלמדי לתת לו מקום אמיתי תצליחי גם לתת לעצמך מקום כשטוב . הי ותיכנסי גם ל...איפה שתמיד נפגשות

הי..סיגל. (אני לא מצליחה להכנס לפורום של אודי) המטפלת ואני יחד חשבנו על עניין המסכנות....בגלל שכתבתי בין פגישות על רע וחיכיתי לתשובתה וכו' והיא אמרה שאכתוב דבר אחד רע ושניים טובים השבוע (לא כפי שכתבתי בטעות) מרגישה שכבר אין מקום להתמסכן...לומר רע וכו'. וכבר לא יודעת מה אני מצפה ממנה..ואם בכלל מתחשק לי להמשיך איתה...יש בי רצון עזיבה. לא מתחשק לי לחקור את ההתמסכנות הזאת. כי יש בי כאב שאולי יוצא בצורת רחמים...או בכוונה בווטסאפ ולא בפגישה ממש...לא יודעת כבר...

הי מיכלי , יודעת שאת לא מצליחה להכנס (דיברתי על המקום השני זה שאני ואת נפגשות בו לעיתום ...בלי שמות) בכל מקרה תחשבי האם לדבר על הכאב שלךכמסכנות זה לא מניפולציה שוב לא לגעת בכאב האמיתי ...להיות קרבן זה לא הדרך אבל זה לאאומר שאין כאב . אין ספק יקרה שאנחנו לא יודעים לדבר כאב וכן צריך ללמוד את זה שווה לעלות בפנייה את העינין שאת רוצה לברוח שוב ...לדעתי לא ממנה את בורחת . חיבוק ענק ותבואי יש שם עוד כמה....שלא מצליחות להכנס פתחנו קומונה נפגעות דוקטורס ...

היי גם המנהלת יכולה להצטרף? :) המערכת החדשה באמת לא פשוטה ובכלל שינויים זה תמיד קשה גם כשהם קורים פה וגם שכאילו זה בצד הטכני ...אבל זה לא לחלוטין מרגיש רק כך. ליאת

03/01/2017 | 22:44 | מאת: ליאת מקסימה שכמוך :)

האמת רציתי לכתוב לך תודה שאת מאפשרת שיח ....

זאת אני :)

תודה סיגל יקרה:)

03/01/2017 | 19:21 | מאת: במבי פצוע

הי מיכל , מה שלומך ? מתגעגעת אלייך.. גם אני לא מצליחה להיכנס לפורום של אודי ולכן התחלתי להתכתב בפורום נפגעות תקיפה מינית... מוזמנת.. לדעתי, לגיטימי לחלוטין לתת מקום לשלל הרגשות שזה כולל גם התמסכנות.. שאולי זו אחת הדרכים של הנפש לתת ביטוי לכעס ,כאב,חוסר אונים ועוד.. איתך, במבי..

היי במבי מוזמנת לכתוב פה... ליאת

03/01/2017 | 23:58 | מאת: במבי פצוע

וואוו... איזה קטע.. נכנסתי כזה בתחושה של שיטוט יתומי כזה.. כמו איזה יתום ,מוזנח ,מנוזל ,ששרוכי נעליו פרומות ומשוטט מבית לבית , כי את הבית שלו נעלו בפניו וכמה שהוא מנסה לדפוק ,לצלצל בפעמון ,מנסה לדחוף בכוח את הדלת היא נשארת נעולה בפניו. (ואומרים לו כל הזמן לאפס סיסמא ) ופתאום את באה ,פותחת את הדלת לרווחה ומזמינה להיכנס.. תודה גדולה !! סתרת לי תחושה פנימית איומה... משונה...

היי במבי מאד מבינה את ההרגשה תיארת כ"כ יפה... מקווה שיהיה נעים גם פה :) ליאת

היי מיכ אני חושבת שבטיפול זה ה- מקום להראות את כל החלקים זה שמבקש דרך בכי או גם זה שמבקש דרך הטוב. הרעיון של המייל עם הדברים הטובים הוא נחמד. האם זה מרגיש לך שעוזר? שמתאים? נשמע לי בהחלט איזה תיקון קטן לתחושה שאמא ראתה רק בדרך אחת וגם הגיבה בדרך שלא הייתה מותאמת... ליאת

31/12/2016 | 07:36 | מאת: sigal

הפורמט החדש הזה מטריף אותי ויותר מזה .. . מקווה שהוא הסתדר לי ולא רק כאן ,מתסכל בעיקר אז מנסה להנכיח את עצמי .. שיהיה שבוע טוב sigal

היי סיגל יקרה באמת קשה להתרגל מקווה שבהמשך יהיה יותר קל מה שלומך ואיך את בימים גשומים אלו (וטוב לשמוע קולך) ליאת

02/01/2017 | 20:52 | מאת: sigal

ליאת תודה לך , האמת לא ממש יודעת מצד אחד כאילו שקט מצד שני סוער עד מאוד בפנים , רוחש וגועש .....הרבה זיכרונות לא פשוטים וכל דבר קטן מקפיץ את החלקים הקטנים ואני מתנהגת כבת חמש ...האמת שעייפתי מלראות את עצמי מתנהגת ככה ...אבל מקבלת שזה חלק ממי שאני . תודה על היותך

היי סיגל זה באמת מעייף לפעמים גם יש תחושה של פערים גדולים אבל כן, איפשהו זה נמצא בכולנו...אולי זה קצת מנחם ליאת

03/01/2017 | 22:55 | מאת: ליאת

על הנסיון לעודד שזה אצל כולם ...נכון במידה זו או אחרת כמו ניתוק וחלימה בהקיץ... אבל זה ממש לא אותו הדבר וזה פשוט מעייף ברמות להיות אנחנו .. ואני זה אנחנו קבוצה גדולה ורועשת .. תודה שאת כאן

ערב חמים ליאת

לכל הכותבים /קוראים בשבוע האחרון מערכת הפורומים עוברת שדרוגים ולכן יש הרבה עיכובים או קשיים בכתיבת הודעות או קריאתן ... שבוע חמים ונעים ליאת

23/12/2016 | 00:41 | מאת: ג

ליאת שלום. אז אמרתי לה כמה כואב לי פיזית ומה זה עזר לי? רק תחושה לא טובה ולא נעימה, מביכה שאמרתי! שום דבר לא הוקל, שום דבר לא התרפא, סתם מביך! כאילו עמדתי עירומה בפניה והראית איפה כואב!!! והיא לא רופאה, אז מה תציעה לריפוי? אוףףף, חתיכת יאוששששש!!!!

לקריאה נוספת והעמקה

היי אני מאד מבינה לפעמים התחושה היא של הקלה רגעית בלבד ואולי גם זה לא. כשנוגעים בפצעים תמיד כואב בהתחלה תחושת הריפוי וההקלה לעיתים מגיעה יותר מאוחר רק אחרי שנוגעים לא מעט ולכן גם טיפול הוא לפעמים תהליך גם כואב וגם מרפא... ליאת

20/12/2016 | 12:29 | מאת: ע

שלום ליאת. איזה כייף לה, רק לשעה היא נמצאת איתי עם הכאב והקושי שלי, עם הבכי שלי. אחר כך היא מפליגה לדרכה, לעניניה ואני ממשיכה לבד. ממשיכה לכאוב, ממשיכה לבכות ורק מקווה שזה ייגמר, יעבור!!! ועד שזה יקרה!!!! כואב לי!!!!

היי עניתי לך ואיכשהו ההודעה נעלמה ברחבי הרשת והעדכונים אז עונה שוב אני חושבת שגם לה כואב, גם למטפל הכאבים שלו ולפעמים גם כאבי המטופלים הולכים עימו... אבל בהחלט מבינה את ההרגשה שהשהעה אינה מספיקה לתחושת הכאב בודאי אם הוא מציף בעוצמות גבוהות... ליאת

16/12/2016 | 19:27 | מאת: יערה

אני כותבת לך כעת מפניש אין לי למי לפנות אני כרגע מחפשת טיפול פרטי פסיכולוגי או משהו שקשור לזה ומקבלת טיפול תרופתי ציפרלקס וקלונקס אני סובלת מדיכאון שנה אחרי שעברתי משבר קשה בעקבות פרידה קשה מבן זוג וכיום אני גרה לבד.הבעיה שאין לי עבודה או לימודים ואני יושבת כל הזמן מול הטלויזיה בדכדוך והייתי שמחה עם היית יכולה לתת לי טיפ אחד מעשי מה לעשות כדי להקל על הבדידות ועל החוסר מצב רוח משווע הזה עד שאמצע טיפול אשמח עם תוכלי לסייע לי אני מודה לך שבת שלום.

לקריאה נוספת והעמקה
18/12/2016 | 12:44 | מאת: יערה

תודה רבה.

היי יערה את מתארת תקופה קשה עם הרבה אין. חשוב בכך זאת למצוא איזשהו "יש". אולי לחפש טיפול מוזל לבינתיים, אולי למצוא איזושהי קבוצה ולהיות חלק ממנה זה יכול להיות קבוצה שעוסקת בעיסוק כלשהו שהוא משותף או קבוצת תמיכה. אולי לנסות להתמך בחברים? אפילו אדם אחד שיכול להוות אוזן קשבת יכול לתת תחושה אחרת. ליאת

21/12/2016 | 10:20 | מאת: יערה

לא ענו לי כבר כמה ימים אשמח עם תענו לי תודה.

נסיון

נסיון

15/12/2016 | 12:30 | מאת: sigal

את יודעת ליאת הפנייה הזו שלך אליינו . כל כך נגעה בי .... רוצה לאחל לך שבת טובה ושקטה

sigal יקרה תודה :) מה שלומך? ליאת

16/12/2016 | 00:04 | מאת: sigal

ליאת , האמת נעה ונדה בן חיבור לבן פיצול יש ימים שיכולה לכבוש את ההימלייה ויש ימים שלא רוצה לצאת מהמיטה . כבר כמעט שנה בטיפול החדש יש לנו קשר טוב מתחילות ליפול לבורות כאלה ואחרים. מרגישה את הדרך הארוכה שעשיתי מהדהדת בתוכי ...למרות הקושי והטלטלות בזמן האחרון בהחלט יכולה לראות שיפור ואת הצמיחה ...

היי סיגל סליחה על העיכוב שינויים במערכת הפורומים באתר אני שמחה לשמע איזושהי אופטימיות זהירה במה שכתבת ותחושה שיש משהו שמעורר תקווה. כך הרגיש לי ימים חמים ליאת

24/12/2016 | 06:38 | מאת: sigal

אין על מה להתנצל בכלל...ותודה ,כן יש יותר אופטימיות ושקט פנימי . האמת שפשוט זכיתי בשתי מטפלות מיוחדות ונפלאות...

שמחה לשמוע סיגל יקרה שבוע נעים ליאת

14/12/2016 | 07:46 | מאת: ר

ליאת בוקר טוב. אם אפשר היה לא ללכת לעבודה, הייתי נשארת במיטה כל היום. לא בגלל הגשם בגלל ההרגשה, המועקה שיושבת בחזה. אבל לצערי צריכה ללבוש את מסיכת החיוך וללכת. לשמור על פאסון כמו שהתפקיד מחייב, באסה!!!! להוציא מילים ולפעמים צעקות מגרוני הכואב, אוףףףףף!!!

היי ר מאד מבינה אותך, יש ימים כאלו...והרבה פעמי מרגישים את התחושה שדי, אין חשק "למסיכה", רוצה לשתף מדוע המועקה? ליאת

12/12/2016 | 22:54 | מאת: יעל

היי ליאת, אני כותבת קצת בחשש, רואה את התאריך שהשבת אמש ומייחלת כי אזכה לתשובתך קרוב ככל האפשר. אני במצוקה רגשית, נושאת עימי מיגרנה עזה שלא הייתה מנת חלקי בשנה האחרונה, ולכן פונה לעזרתך. למקום החם הזה, שתמיד מצאתי בו נחמה וחיזוק. אני המון המון המון שנים בטיפול, טיפול שידע עליות ומורדות אך בעיקר התפתח למקום של יכולת לדבר על הדברים ולתקשר אותם ללא חשש (לרוב) עם המטפלת. אז אם כך, מדוע אני כותבת וזקוקה כה לעזרה? המטפלת שלי בחו"ל, והחופשה הזו שונה מבעבר. נראה לי כי הביטחון שלה כי אני/אנחנו כבר במקום שונה וכי יכולת החוסן שלי השתפרה, התגלתה לי עתה בשיא מערומיה. אז אני רוצה לזעוק שלא. היא חסרה לי, אני מבוהלת ולחוצה אימים ממפגש שיש לי השבוע ואין לי אותה לתמיכה ולביטחון. העובדה שהיא בחופשה, וכי הדילמה האם ניתן לפנות אליה במייל, האם מותר להפריע לה, האם לגיטימי להיעזר כשהיא בחופשה וממלאת מצברים, לא ברור לי לחלוטין, כי כמה שהכל מדובר כביכול, על כך לא קיבלתי תשובה ברורה. עוד תחום עמום בקשר שלי איתה. אז החלטתי שלא. בתקווה שהמיגרנה שלי תחלוף, כי יש לזה קשר ישיר למה שאני חווה מהאין שלה. למרות שלא ניסיתי לפנות אליה במייל, מרגישה דחייה כאילו פניתי ולא נעניתי ובד בבד מרגישה מושפלת ותחושת השפלה ואשמה בשל הקושי והנזקקות שלי אליה. אפשר את עזרתך? מילה או שתיים שירגיעו אותי מבפנים, יקנו לי נחמה כלשהיא להמשיך בשוטף שלי שהוא כה טיפולי בשביל האחר. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

הי יעל מבינה את תחושת החוסר והלחץ. אולי כי חשבת שתרגישי אחרת ואולי כי יש פגישה חשובה והחסרון מורגש ביתר שאת. רוצה להציע לך משהו אע"פ שאיננו מכירות והוא לנסות למצוא את המקום בתוכך ששומע את הקול שלה ,הטונציה או המילים. מה היא הייתה אומרת לך עכשיו והאם את יכולה לומר זאת לעצמך? אני בטוחה שהמקום הזה קיים ומילות ההרגעה נמצאות בו. וחוץ מזה...לנשום, חשוב לנשום את הרגש שאת מרגישה, לנסות להיות בו ולדעת שהוא חולף... ליאת

11/12/2016 | 07:47 | מאת: ג

ליאת בוקר טוב. המלכוד גדול ומאוד כועסת אבל הלב שבור לרסיסים. רוצה לצעוק או להגיד למישהו, אבל אין מי שיקשיב! יודעת שצריכה להיות חזקה ולהתמודד לבד כמו שהבטחתי לעצמי אבל מצד שני הלב מרגיש אחרת וזה לא פשוט. אז בנתיים כותבת לך שאולי לרגע תהיי איתי. תודה מראש.

היי ג אני איתך רק ששוב אומרת אולי לא חייבים לבד? ליאת

08/12/2016 | 23:51 | מאת: ג

היי ליאת. המטפלת צחקה עלי שיש לי פנטזיות! ואז אמרה/ שאלה, בטח נעלבת ממני עכשו?! ואני נעלבתי!!! ולא בא לי לראות אותה יותר, וגם לפני שזה קרה התלבטתי לגבי ההמשך. אז עכשו זה ברור לי, לא רוצה יותר לראות את פרצופה, גם כך לא סומכת עליה יותר מידי, על אף שמטופלת כבר הרבה שנים! זהו מספיק לי!!! ובעיקר מספיק לי להפגע ממנה פעם אחרי פעם אחרי פעם!!! יאללה די!!!!! יש הרבה דגים בים!!!! האמת, שמההתחלה לא היה כל כך טוב, אבל הייתי במצב כלכך נזקק שרק רציתי שמישהו ישמע אותי ולא היו לי כלים או יכולת להגיד די!!!! עד כאן!!! עכשו יש ואנחנו נפרד לאלתר!!! תודה לך על ההקשבה!!! קצת עצוב, אבל אתגבר!!!

היי ג האם אפשר להציע פרשנות נוספת? לא הייתי בסיטואציה ולכן זו רק הצעה אבל מנסיוני לעיתים דווקא במקום הכ"כ אינטימי הזה של המפגש הבינאישי בין מטפל מטופל נוצרת רגישות מאד גבוהה לכל מילה או אמירה של המטפל כמו גם לשפת הגוף ולפעמים הפרשנות היא מוטעית, כמו בחיים... אולי היא חייכה במבוכה כלשהי? אולי כי דווקא הזדהתה עם מה שאמרת? אולי הכי חשוב זה ממש לברר איתה למה התכוונה ומה קרה. אני מאמינה שהיא שאלה אותך אם נעלבת כי כפי שכתבת זה כבר קרה בעבר ומרגיש לי שזה מקום חשוב להתעכב עליו...מה קורה שמצית את הפגיעות... מה את אומרת? ליאת

נחמד ששאלת לשלומנו... אני חושבת שלי מאז שהתשובות התרחקו להן, כלומר הזמן שעובר מרגע השאלה לתשובה מעט רחוק לי, אז לפעמים פשוט לא כותבת לך. אני יכולה רק לומר לך שעצוב לי מאוד בתקופה האחרונה ומרגישה שבשנה האחרונה משהו תקוע בטיפול וחבל..היא הבטיחה שתעזור וניסתה קצת בפגישה האחרונה אבל עדיין תקוע מאוד...המקום שבחרה עדיין "רועש" לי מדיי....ושונה מאוד ממקומות אחרים שהיינו בהם.... מה שלומך?

הי מיכ אני מבינה את האכזבה ממני לעיתים... מוזמנ בכל זאת לשתף אם מרגיש לך נכון שאלת אותה מה לדעתה התקיעות הזו? ליאת

08/12/2016 | 20:59 | מאת: מיכ

לדעתה התקדמתי השנה.....לדעתי לא ממש, כי נשארתי עם כאב והשאלה אם הוא ילווה אותי כל חיי? היא מנסה....ידוע לשתינו שהמקום הפיזי שבו מתקיימות הפגישות שם קשה לי להתחבר אליו......יושבת על כיסא מולה די סגורה ומדברת יותר על אחרים וכל מיני דברים ולא מסוגלת להגיע לספה שפעם במקום הקודם הגעתי לשם...הספה הזו שונה כל כך ובחוץ מקום סואן ולא שקט......הלעולם נגזר על אדם להרגיש עצוב מבפנים??????

פנויה לענות לשאלות והתיעצויות ליאת

27/11/2016 | 14:15 | מאת: א

די נמאס לי כבר מכל האנשים שמנסים לחפש את הטוב. הרוב רע ושחור. לא ברור לי למה להביא ילדים לעולם החרא הזה, שימשיכו את הסבל. ימשיכו לסבול. לא ברור לי למה אני עדיין בין החיים, אבל סביר להניח שזה יגמר בקרוב! לא טוב לי בדרך כלל. לא רואה שום דבר טוב! לא מרוצה מעצמי ומעולמי ולא רואה שום קרן אור! הכל חשוך!! תודה על המקום וטוב שאמרתי. היו שלום.

27/11/2016 | 19:16 | מאת: סהר תמיכה

שלום א אני שומע כמה את מרגישה לבד בעולם. שלא מספיק שרע לך ושאת מוקפת סבל וחושך וכאב - כשאת מנסה לדבר על זה עם אנשים הם לא מבינים על מה את מדברת (או שהם מעמידים פנים שהם לא מבינים, כי זה מפחיד לדבר על כאב..). ואז את נשארת בעצם לבדך עם כל הכאב הזה, כי אף אחד לא מכיר בו אפילו, ומגיעה לכאן כדי לפרוק את האמת שלך.. לספר שאת מיואשת, שאת לא חושבת שתחזיקי מעמד בחיים עוד הרבה ושאת אפילו רוצה למות.. ונשמע שאולי קיווית שלפחות כאן, בפורום כזה, יהיו אנשים שיאמינו לך ויראו את המציאות שלך - שלפחות כרגע אין בה הרבה טוב אלא הרבה הרבה כאב.. ואני רואה שגם נפרדת ואמרת "היו שלום", למרות שהבנתי שאת לא מתכננת להתאבד ממש עכשיו אלא רק מגלגלת את הרעיון בראש, וחשבתי לעצמי שאולי את נפרדת כי את כמעט אפילו לא מצפה לתגובה, רק רצית לפרוק את זה. ועדיין אני רוצה להציע לך מקום שבו יקשיבו לך ויתאמצו להבין, בלי לשפוט, בלי להגיד לך "תראי את החצי המלא של הכוס" ובלי לספר לך שהחיים יפים כשכרגע, עבורך - החיים מאד לא טובים.. בואי לדבר איתנו בסה"ר. יש לנו צ'ט בכל ערב בין תשע לחצות ותוכלי לדבר איתנו על הכל, על היאוש והאכזבה מעצמך ומהעולם. אולי ככה לפחות תרגישי טיפה פחות לבד בתוך החושך.. נחכה לך מתנדב סה"ר http://www.sahar.org.il/

היי א מניחה שאת מרגישה ככה כרגע אבל חשוב לזכור שאולי זה זמני? שאולי נקודת המבט תשתנה? שאולי יש גם טוב וגם רע בעולמינו? האם את מקבלת איזושהי עזרה? מוזמנת להמשיך לכתוב תחושותייך ליאת

25/11/2016 | 16:54 | מאת: שירהשירה

כשאני מגיעה למטפלת שלי ( הקליניקה בביתה) היא מחכה לי. החדר מוכן. כשיש צורך ממוזג. הקלסר שלה שם עם שמי + תאריך. היא פותחת את לי הדלת בחיוך לאחר נקישה אחת קטנה. אתמול דפקתי, והיא ענתה "כן?" מאחורי דלת אטומה. כשפתחתי, היה נראה "שתפסתי" אותה ברגע כזה שהיא סתם אישה בביתה, ולא המטפלת שלי. היא שכחה שאני צריכה לבוא. היא התנצלה , ונכנסה ל"תפקיד" בקלות. השיחה היתה טובה לא על השכחה שלה, אלא על שכחה של אחרים, ולא הוזכר כמעט מה שקרה. יותר בגלל שאני אמרתי שזה בסדר, וזה קורה. אבל חבל שזה קרה. כי אני כזאת ששוכחים אותה, כמעט. לכן אני משלמת כסף כשאני רוצה שלא. אבל גם אז זה לא ברור כל כך , מסתבר. הייתי נחמדה, והייתי סלחנית, ושוחחתי על דברים שתכננתי לדבר. היא רק בן אדם , אני יודעת. וזה בסדר. גם לי קרה ששכחתי, אבל לא אותה. רק אותי.

לקריאה נוספת והעמקה

זה בסדר שאת מבינה זה מראה על בגרות ואנושיות ויחד עם זה יש מקום לדבר על הרגשות הלא נעימים שזה העלה בך ..ללמד אותך לא לשכוח אותך .. גם אם זה כעס ותסכול ואכזבה והרגשת נטישה וכל מה שעלה בך אל תבטלי רגשות שלילים בגלל שאת מבנה אותה , לכן הטיפול זה כל כך חשוב !!! ואת יודעת בפעם הראשונה שהמטפלת שכחה אותי זה היה ורף וגשם וקר וגם אני הבנתי ודווקא אהבתי כי זה הזכיר לי שהיא רק בן אדם כמוני לא שונה בהרבה ממני .

27/11/2016 | 17:28 | מאת: שירהשירה

אהבתי : היא רק בן אדם כמוני לא שונה בהרבה ממני .

27/11/2016 | 17:30 | מאת: שירהשירה

אם זה היה קורה למטופל (שהיה שוכח להגיע ) היו אומרים בודאי אקטינג אאוט ואם זה קורה למטפל? (ואגב, לוקח זמן רב לתגובות להפתח)

היי שירהשירה מבינה את מה שרגשת ואת הפתעה. נשמע לי שלב העניין הוא החוויה הפנימית שנלקחת אליה כתוצאה ממה שקרה ואותה דיברת פה: ההרגשה שאת זו שתמיד "נשכחת" ושאת גם לעיתים זו ש..."שוכחת אותך"... אני חושבת שאולי כדאי דווקא לדבר את החוויה הזו בפעם הבאה שתיפגשו, היא משמעותית וחשובה. ליאת

25/11/2016 | 09:35 | מאת: דינה

אשמח לדעה שלך היום אני בת 35 ועדיין לבד עם כל הרצון להיות כבר בזוגית ואחרי טיפול ממושך של שנים הייתכן 30 שנה לחיות בבית ובין הורים שיש להם קשר מעוות מלא שנאה ומלא אלימות מילולית ורק הישרדות יומיומית...יתכן לגדול בבית בבית כזה ובתור ילדה שחוותה חוסר אהבה הבנה חמלה הכלה גדלה על אלימות פיזית בנוסף..יתכן שכל זה חזק ממני וחוסם אותי מלהגשים את מה שאני מאחלת לעצמי? ברור לי שכל זה משפיע וקשור... אציין שעברתי שינוי באמונות שינוי במחשבה ובהרבה מובנים,אציין שאני בחורה איכותית.רואה שאני עדיין יורה לעצמי ברגל בתוך הקשרים ומלא פעמים אני לא מתפשרת כי זה מאד קשה לי.. נותנת לזמן לעשות את שלו ויוצאת לדייטים אבל ההתלהבות יורדת והלבד מתחיל לנצח !

לקריאה נוספת והעמקה

היי דינה מה שאת מתארת בהחלט נשמע כמו מסע פנימי לא פשוט מבחינתך אך אני שומעת ממך שעברת טיפול ושינוי , העניין הוא שמסעות כאלו בדר"כ נמשכים בעצם כל החיים ולכן יש חשיבות לכך שהעבודה הפנימית תמשיך גם למול המציאות האמיתית של עולם הדייטינג שהיא באמת לא פשוטה ללא קשר לעברך. חשוב שתמשיכי לנסות גם למול האכזבות, בסוף משהו, מישהו... מתחבר, מאד חשוב לא לוותר ולא להרים ידיים כמו למול כל קושי בחיים, זה לפחות ע"פ תפיסתי. נכון, את העבר לא ניתן לשנות אבל את מה שאת עושה איתו כרגע- כן. ליאת.

21/11/2016 | 17:10 | מאת: sigal

אפשר להיות כאן קצת ...בלי באמת מילים ...רק צורך מאוד מאוד גדול. לא להיות לבד עכשיו . קצת מפחיד וחשוך...

27/11/2016 | 18:22 | מאת: sigal

את יודעת חשבתי עלייך בימים מטורפים אלו. שמחה שאת בסדר

היי סיגל יקרה מקווה שהצלחת להיות כאן בלי מילים גם אם לא הייתי פה... איך את בימים אלו? ליאת

28/11/2016 | 06:27 | מאת: sigal

כתבתי כאן אתמול כנראה שלא נקלט...חשבתי עלייך השבוע ואני שמחה שאת בסדר ... ימים לא פשוטים לאף אחד וכן ההודעה הזו הייתה עוגן ,ההבנה שזאת מדייה והתשובה תהייה רק אחרי מספר ימים עוזרת למצוא בתוכי רצפה בחסות המקום שנחשב לבטוח ומגן. תודה על היותך ...

19/11/2016 | 19:49 | מאת: דנה

אני בטיפול כבר כמה שנים אצל מטפלת מקסימה שאני אוהבת מאד. לאחרונה מרגישה צורך ללכת עם בן זוגי למספר פגישות. אני מתלבטת אם ללכת אחיה, או להפריד את הטיפול הזוגי מהאישי ולמצוא מטפלת אחרת. מה דעתך?

היי דנה מה שאת מציעה אפשרי במידה והמטפלת מסכימה לכך, האם ביררת איתה את הסוגייה? יש יתרונות להיות אצל מישהי שאת מכירה, כי לא צריך להסביר הכל מההתחלה ויש חסרונות בכך שהיא מראש עלולה להיות מוטה לגבייך או שתחושי בהמשך שמעט נלקח ממך המקום הפרטי שלך. כמו כן זה עלול להעלות סוגיות אתיות שונות. ליאת

14/11/2016 | 09:50 | מאת: כרמית

אשמח עם תעני לי תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי כרמית אם תוכלי לכוון אותי על איזו שאלה מדובר כי לא רואה או שתעלי אותה שוב? תודה ליאת

17/11/2016 | 15:31 | מאת: כרמית

שלום ליאת אני כותבת לך שוב כפי שביקשת ואני לא יודעת למה אני לא יכולה להקיש למעלה.אני בת 48 בחורה שמחה בדרך כלל רק יש לי בעיה שברגע שהופסק לי המחזור בגיל מוקדם יחסית יש לי מצבי רוח לא ברורים מין תחושת מועקה חוסר אונים חוסר חשק לתפקד זה קורה באמצע היום כנ"ל בערב ואחרי עשר דקות חצי שעה פתאום אני חוזרת למצב רוח טוב וזה מצב רוח שלא ברור לי על מהו תחושה של חולשה רגשית.האם את יכולה לעזור לי? תודה.

היי כרמית מה שאת מתארת בהחלט יכול להיות חלק מהתופעות שמתרחשות כאשר נפסק המחזור. הרבה מתארות מצבי רוח, דכדכת, קשיי שינה ועוד. ישנן כמה דרכים להקל על המצב: ספורט (מאד עוזר בדרכ), שינה של יותר שעות בלילה,תזונה מאוזנת, דיקור וכן לעיתים טיפול תרופתי במינון נמוך עוזר אף הוא לגבי זה: כדאי להתייעץ עם רופא/ת המשפחה. כמובן שאם יש נושאים ברורים שאת חשה שמעיקים גם אם מדובר על נושאים שקשורים לדימוי העצמי והתחושות שאת חווה אפשר לשקול גם ליווי רגשי בתקופה כזו. ליאת

11/11/2016 | 12:37 | מאת: אנונימית

היי ליאת, הפסקתי טיפול לפני תקופה, על דעת עצמי, הסברתי מדוע אני מפסיקה, וככה נעלמתי אחרי טיפול של שנה בלי פרידה... המטפלת שלי מצידה לא כל כך רצתה לוותר עלי וניסתה להסביר שאולי כדאי לי להמשיך ושזוהי נקודה שצריך לעבד. ואני מצידי חשבתי שהמניע שלה לרצות אותי הוא עבודה ותשלום ולא מהמקום של הערכת מטופל. אחרי תקופה הרגשתי שגרמתי לה להרגשה לא נעימה וככה נשארתי עם רגשות האשמה.. האם מטפלים מעורבים רגשית בטיפול? האם הם לעיתים נאלצים לעבור טיפול או תהליך מסויים בגלל מטופל שעזב בלי תהליך של פרידה? אני חושבת/חשבתי שמטפלים מאד חסינים לכל מקרה מצד מטופל, ומעניין אותי לדעת עד כמה ההתערבות הרגשית של המטפל במטופל, עד כמה הגבולות גורמים לחסינות אשמח לשמוע את דעתך שבת שלום

לקריאה נוספת והעמקה

היי אנונימית שאלת שאלה מעניינת ומעוררת מחשבה (ורגש) אני חושבת שכשמטפל "נלחם" על מטופל זה לא רק מהמקום של תשלום... גם למטפלים יש תחושות רגשיות כלפי המטופלים ולכן לשאלתך כשמטופל עוזב בפתאומיות או בלי פרידה זו תחושה לא נעימה גם למטפל, למרות הגבולות ולמרות שהמטפל יכול להסביר לעצמו את העניין בכלים שכליים ולמרות שלעיתים פרידה כזו היא מה שהמטופל יכול היה באותה עת למרות כל זאת... כן ...לעיתים גם המטפל "נחמץ ליבו" :)דווקא מאותו מקום אנושי ולא שכלתני. בכל מקרה, מהמקום היותר שכלתני אומר לך שרגשות אשמה הם אף פעם לא ממש עוזרים ושכנראה זה מה שאכן יכולת כאשר נפרדת כפי שנפרדת אבל אם את מרגישה שיש מקום לתיקון/דיבור/עיבוד נוסף אז יש אפשרות גם לפנות למטפלת ולבקש פגישה אני בטוחה שהיא תשמח לשמוע ממך. ליאת

הי, רציתי לשאול רק האם את חושבת שיש לנו שליטה על הרגש? כי מהטפלת שלי חושבת שלא ולכן צריך לקבלו ולהכילו ולא לנסות לשלוט בו..רק על איך אנחנו מגיבים יש שליטה. כועסת על עצמי כשאני מצוברחת מידיי ואוכלת במקום להרגיע אחרת....

היי מיכ התשובה לשאלתך היא: תלוי את מי שואלים :) מטפלים בגישה הדינאמית יגידו כמו המטפלת שלך מטפלים בגישה הקוגנטיבית התנהגותית יאמרו שיש קשר בין מחשבות רגשות ופעולות ולכן יש לנו אפשרות מסויימת לשלוט עליו ליאת

13/11/2016 | 19:22 | מאת: מיכ

היא באמת מטפלת בגישה הדינאמית :) למרות שלא באופן מובהק כי היא משלבת כמה שיטות יחד.... לא מבינה בד"כ אנשים שחולים יורדים במשקל ואין להם תיאבון, לי תמיד יש ונהייתי גם חולה וגם מצוברחת, אכלתי והשמנתי :( מוזרה שכמותי...

14/11/2016 | 14:31 | מאת: sigal

חושבת שגם בקונטיבית יש לנו אפשרות לשלוט במחשבות ובפעולות לא ברגש .. כי אם שוב בתגובה בעזרת המחשבות והפעולות

02/11/2016 | 22:59 | מאת: ע

שלום ליאת. שאלה: אם נפרדתי מהמטפלת שלי ואחרי זמן מסויים חצי שנה, שנה, היה איזה קרייסס. האם כדאי לחזור אליה? האם כדאי ללכת למישהו אחר ואז כאילו להתחיל קצת מהתחלה? האם יש איזה שהן המלצות/ מחשבות בעיניין?

לקריאה נוספת והעמקה

היי ע לכל החלטה פה יש יתרונות וחסרונות. יתרונות: היא מכירה אותך ולא צריך להתחיל לספר מ א אולי למשבר הייתה משמעות חשובה ודווקא שווה לא לפספס אותה ולדבר עליה לעיתים ממרחק הזמן יש התבוננות נוספת שגם עליה שווה לדבר חסרונות לעיתים נכון להתחיל דף חדש לעיתים יש תחושות בטן/אינטואיציה שאומרת שלא כדאי לחזור אחורה אולי יש רצון לנסות שיטת טיפול שונה (גם בתוך מה שנקרא: טיפול פסיכולוגי יש הרי גישות שונות) ועוד... אלו מחשבותיי עד כה ליאת

11/11/2016 | 11:31 | מאת: כרמית

ליאת שלום אני בת 48 בחורה שמחה ובריאה בדרך כלל רק יש לי בעיה שאחרי שנה שהופסק לי המחזור אני סובלת באמצע היום כנ"ל לפעמים בערב ממצבי רוח לא ברורים מין מועקה בלב שאני אפילו לא יודעת על מה זה ואחרי שעה חצי שעה פתאום אני חוזרת לשמחה שלי.האם את יכולה לעזור לי ולייעץ לי מה לעשות באותו רגע שזה קורה? אגב ניסיתי להקיש למעלה ולא הצלחתי לכן אני כותבת לך למטה. תודה לך.

היי לך בהחלט יכול להיות שמצבי רוח עולים ויורדים הם חלק מהפסקת המחזור או גם מסיבות אחרות רגשיות או גם וגם. אולי שווה התיעצות פסיכיאטרית או עם עם רופאת משפחה. נראה לי שאם מצב הרוח חוזר אחרי חצי שעה חשוב בעיקר לזכור זאת ברגע שאת חשה את הדיכאון. הידיעה שזה זמני עוזרת להרגע. בכלל חשוב לזכור שרגשות הם זמניים וחולפים מה שמאפשר פחות לפחד מהם כאשר הם מגיעים. כמו כן אולי ספורט או משהו שמרגיע ברגעים הקשים יכול לעזור את מכירה את עצמך תנסי לחשוב מה יכול להרגיע. ליאת

28/10/2016 | 00:46 | מאת: ר

שלום ליאת. מהרגע שנכנסת לפגישה רק חושבת על תאריך הפרידה. מרגיש לי שרק על זה צריך לדבר וכל מה שקורה לי או עובר עלי ביתר הזמן ננעל במפתח או נזרק לזמן הפגישה הצידה. כל כך ממוקדת מטרה, כל כך מרגישה שלא אצא עם איזה ערך מוסף אם אשתף או אפתח נושאים, כל כך כועסת וכבר לא אכפת לי מכלום!!! הייתי רוצה לחתוך ומה שיותר מהר, שלא תהייה בחיי יותר!!! אבל היא החליטה ללכת על פי הספר, לצערי, ואני תקועה איתה לעוד הרבה זמן!!! יש ימים שאני מרגישה שבא לי להפגש איתה בנוסף לפגישותינו הרגילות, להוסיף עוד פגישה לאותו השבוע, אבל שניה אחר כך חושבת, ועל מה כבר ישאר לנו לדבר בזמן הפגישה הקבוע. ומיד מבטלת את הרעיון! כרגע מאוד מוצא חן בעיני שיש תאריך סיום ואין לי שום חרטות, בנתיים!

לקריאה נוספת והעמקה

הי ר קרבה לעיתים מפחידה כמו גם תלות ואז יש משהו מרגיע כשיודעים שמסיימים אבל נשמע שבאותה נשימה יש גם רצון למשהו קרוב יותר (אולי גם מפחיד כי קרוב זה...מעורר כעס, או כמיהה, או אכזבה? ) ליאת

25/10/2016 | 22:08 | מאת: טל

אני במיטה וחושבת הרבה על החלל..מוזר. וכשאני חושבת עליו,אני מרגישה סוף,כאילו סוף העולם מתקרב ורז אני נשארת עם ראש ריק..וקצת פחד כזה שעובר אחרי כמה דקות. אני חושבת הרבה על טעויות שעשיתי מול הילדים בגן,שיחות שהיו,ילדים שהיו זקוקים לי וסדר העדיפויות היה שגוי..ובאותו רגע,רק רוצה לבקש סליחה. אבל גם כל כך לא רוצה שיגיע מחר,כדי שאוכל סתם לשכב במיטה. אני חושבת על אבא שלי שמתחילת השנה,חוץ מלקנות לו ליום ההולדת כורסא לסלון,בקושי התייחסתי אליו..והוא שלח לי הודעה עם ציטוט משיר של עמיר לב "כורסא נוחה היא התחלה של סוף" וזה עשה לי רע וקצת הכניס אותי לחרדה כזאת,של דפיקות לב ופחד שבגלל הכורסא הוא ימות לי. ואין לי עוד כלום חוץ ממנו,רק אני והוא. . זהו..כל מיני מחשבות כאלה..לא מאוד קשות או עצובות,סתם מחשבות..היום גם החלטתי שאארגן את מה שאני מתכוונת ללבוש למחר לעבודה,כבר בערב,כדי שיהיה לי עוד רבע שעה לישכב במקום לבחור את הבגדים,אבל אפילו בשביל זה הייתי צריכה לקום ולא רציתי..טוב לי במיטה..באמת.

לקריאה נוספת והעמקה

היי טל ובכל זאת את כותבת: משבר מה שאומר שזה לא רק נעים אולח גם, נוח, ומפתה לעיתים רוצים פשוט לעצור את הרכבת... ובין השורות את מדברת על איזושהי חרדה לאבא ואולי גם לך ובדידות והילדים בגן ממלאים אבל גם שם יש תחושה שלפעמים יש טעויות ואני מקווה שאת סולחת לעצמך עליהן בשעות שאת חושבת עליהן... מוזמנת להמשיך לשתף ליאת

24/10/2016 | 13:23 | מאת: טל

שלום ליאת, אני בת 28,גננת במקצועי. מתחילת השנה אני בתחושה חזקה שאני צריכה לשכב. עשיתי בדיקות שיצאו תקינות,אבל במחשבה אני כל הזמן חושבת על המיטה שלי! אני אוהבת את העבודה שלי,את הגן שלי,אוהבת לקום בבקר וללכת להיות עם הילדים,להיות מאותגרת בשאלות שלהם וכל מה שהם מביאים איתם מהבית ומתוכם. אבל המיטה..ברגע שאני מגיעה הביתה (ובזמן האחרון גם יוצאת באמצע היום) כשאני רואה את המיטה,היא כמו מגנט..אני נשכבת בה עד הבקר שלמחרת..אני לא מפספסת ימי עבודה,אבל ברגע שיש לי את האופציה,אני נעלמת לעולם מתחת לשמיכה,כל החגים לא עשיתי כלום,רק שכבתי ובהיתי בתקרה. לא ממש עצב,לא דיכאון,פשוט מן תחושה בכל הגוף של זה מה שאני רוצה. כבר חודש לא דיברתי עם חברות ולא עונה לטלפון,רק לטלפונים של העבודה. אני לא הולכת לטיפול כי פחות מתחברת כרגע לזה. אולי יש לך רעיון איך אני יכולה לצאתמזה,או אולי רק להמשיך לכתוב פה...לאיודעת.. תודה..טל.

לקריאה נוספת והעמקה

טל יקרה איכשהו באופן שכתבת הודעתך נגעה בי מאד. לפעמים הגוף מבקש משהו שהנפש לא יודעת לומר בברור. את כותבת שעשית בדיקות וגם שאינך מרגישה עצב או דיכאון ובכל זאת את מרגישה צורך לשכב במיטה ולא לדבר עם אנשים... את מוזמנת להמשיך לכתוב פה, אוןלי לספר על מה את כן חושבת כשאת במיטה? האם את קוראת או רואה טלוויזיה? האם יש נושאים מסוימים שמעסיקים אותך? ליאת

26/10/2016 | 16:40 | מאת: ענבר

אולי יש בך כעס שגוזל ממך הרבה אנרגיות וכדאי למצוא דרך לשחרר אותו. אולי את שחוקה מהעבודה ואולי זה תוצר של היחסים עם בן זוגך, משפחתך והחברים הקרובים או אולי תחושה של בדידות. בכל אופן כדאי לעשות refresh, לכי לעשות דברים שירעננו אותך- מסג' טוב, לסוע לנופש, ללכת להצגה טובה, לקנות לעצמך בגדים, בשמים וכו. ואם אפשר גם ללמוד משהו חדש. אם את מרגישה שזה משהו חזק שלא מאפשר לך לזוז אולי זה דכאון מקווה שאת לא שם. בכל אופן גם אני פה לתמוך בך. אני למודת ניסיון רב ועברתי הרבה משברים בחיים. שולחת לך חיבוק גדול (((((((())))))) ותאהבי את עצמך!!!

תגובה נהדרת מקווה שטל קוראת... ליאת

התאהבתי אהבה אובסיסיבית בעובדת סוציאלית שלי ועכשיו ניתקו את הקשר בינו לתקופה זמנית או קבועה. מה אני עושה ? איך אני מוציא אותה מהראש ? למי כדאי לפנות ?

לקריאה נוספת והעמקה

הי יוני אני לא כ"כ מבינה באיזו מסגרת אתה מטופל האם זה פרטני או משהו יותר רחב בכל אופן אם מדובר באיזשהי מסגרת רחבה יותר נשמע שכדאי פשוט לבקש טיפול נוסף אצל מישהי אחרת? ליאת

19/10/2016 | 08:01 | מאת: מיכ

מה שלומך? מזמן לא הופעתי פה...מקווה שאת בסדר, גם את כבר לא מופיעה כמו שהופעת פעם, התדירות הולכת ופוחתת חבל, אני יודעת שאת כאן בהתנדבות וזה דורש השקעה וזמן מה שאין לכלנו....בכל מקרה משתפת, ראיתי את הסרט על יונה וולך ובעקבותיו כתבתי....הזדהתי איתה ובכיתי כמעט כל הסרט, היה סרט חזק....המטפלת שאלה במה הזדהתי, בעיקר אני חושבת בכח הזה של הרצון לכתוב ואם לוקחים ממך אותו אתה מרגיש שאתה לא רוצה להיות קיים....כשאין מילים זה נורא!!!! אבל היו עוד כמה דברים.... מהלכת יחפה ברחובות האהבה, אולי היא רק הוזה שיבואו לחבקה, לא בקשה נדבה ברחובות ההומים, כי אם רק רגע אחד של רוגע ליבה הסואן מביא אחריו אסון. בסביבות ביתה מהלכת לא מוצאת מנוח לסערת הנפש ואולי, אולי כבר מזמן היא אבודה אין איש שיבין את דרכה היחפה. ואולי היא עוד תמצא מרגוע ברגע אולי היא עוד תדע חיבוק ללא פגע, אולי היא עוד תפתיע כדרכה אולי ביקשה לנשום את נשמתה הסוערת אולי רק עוד רגע כלום לא יגרע ממנה...... ועוד מילים ... לבושה המרושל כנפשה הסוערת, יחפה מתהלכת בין שיריה מחפשת הכרה, מחפשת בדרכה, בורחת אל המציאות הריקה של חייה, מחפשת למלא את ליבה החסר רק חיבור אחד נכון ולא יותר... הוא לא קורא, גם לא יקרה! הוא לא ישמע, הוא לא ידע. בלילות נרדם בקול חרישי, ילדים ישנים במיטות של מרגוע, הבית נעים אך הקירות רוחשים. ביתה שקט בחציו של הליל כמו המיית הלב הרגוע שנח לידה. לא הוא לא ידע אף לא יקרא.... לא זה לא יקרה! אם כי אולי? אולי היא יקרה? אני חושבת שיש אופטימיות קצת לא??? חג שמח :)

מיכ יקרה מבינה את תחושותייך... וכן את התסכול יונה וולך הייתה אישה מטלטלת ועוצמתית ולכן מובנות לי התחושות שעלו בך בהחלט שומעת גם אופטימיות במה שכתבת, גם וגם...כמו בחיים ליאת

18/10/2016 | 10:10 | מאת: ר

שלום ליאת. תפרגני מה אכפת לך, אז מה אם היא הבריזה לך, ויצאה לחופש. זה לא משהו אישי נגדך! תפרגני, מה אכפת לך שתהנה בחופשה שלה, אז מה אם את מרגישה ננטשת! תפרגני לה, תהיי נחמדה אז מה אם מאז שחזרה מהחופשה שלה בקיץ, היא עבורך משענת קנה רצוץ! תפרגני, אפילו שהבריזה לך! תפרגני אפילו שמאז שחזרה מחופשתה בקיץ את עדיין כועסת וקשה לך לשתף ולפתוח דברים. תפרגני, למבריזה, דופקת ברזים, תפרגני אל תהיי קטנונית!!!!

לקריאה נוספת והעמקה

היי ר לפרגן את ממש לא חייבת :) להבין אולי כן אבל לפנ כן בהחלט זכותך לכעוס. אולי חשוב להבחין האם את כועסת על החופשה או האם את כועסת שאת מרגישה אותה כעת לא שם בשבילך? איפה בדיוק העניין... טוב שכתבת פה אולי זה יעזור גם להביא את הדברים למולה ליאת

26/10/2016 | 22:18 | מאת: ר

שלום ליאת. מרב כעס החלטתי לחתוך. אבל לצערי הרב היא נתנה תאריך כל כך רחוק, מעבר להרי החושך. הכעס פועם ומבעבע!!! ואני לא יודעת אם כדאי לשתף במה שקורה ובמה שעובר ובמה שמתרחש. האם כדאי לדלג על הרב כי גם כך יש תאריך סיום ורק להתמקד בפרידה או בכל זאת לפתוח קצת ממה שקורה עכשו, בהווה. האם להתמקד במטרה הסופית של הפרידה, או להתעקב על עניינים ברומו של עולם. וואו, כל כך מתלבטת!!!

היי ר מרגישה שאיכשהו מה שאת מרגישה צריך לצאת באיזשהו אופן... מאמינה שהדברים יתחברו בפגישה ותצליחי להגיד את מה שמשמעותי ליאת

07/10/2016 | 01:05 | מאת: אנייי

שלום וברכה אני בן 28 אני מעוניין לרזות בערך 20 קילו ואני צריך עזרה כי לבד נורא קשה לי אני מתחתן בערך עוד שנה ויש לי זמן לזה וסוג של דד ליין שוקל כרגע 107 גובה מטר 80 הייתי כמה פעמים בודדות אצל תזונאית אך זה לא העניין שאני לא יודע מה לאכול, העניין יותר שקשה לי נורא להתמיד, ביום יום, אני נורא אוהב מתוקים וזה מקשה עליי אני צריך מישהו שייתן לי הרבה חיזוקים וביטחון כל הזמן, כי לבד קשה לי מישהו שיעבוד איתי על צעדים קטנים קטנים והרבה חיזוקים ולעבוד על יעדים.. ניסיתי כמה פעמים להיות אצל חלי ממן אך כולן שם כמעט היו בנות ולא התחברתי כל כך, מה שגם אני איש של אחד על אחד וצריך יחס אישי כי זה יכול יותר לעזור לי השאלה לאן לפנות? פסיכולוג? מטפל cbt? או קאוצר? מאמן תזונה? משהו אחר? אני גר בפרדס חנה כרגע אני גם בלי קשר נמצא בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח בעקבות משבר ממושך שאני עובר.. אבל היא לא ככ עוזרת לי בעניין המשקל ולא כ"כ נותנת לי ביטחון/חיזוקים.. לרוב אנחנו מדברים וחופרים.. :\ וזה לא ממוקד מה צריך לדעתכם? אשמח לעזרה והמלצות :)

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך חשוב שתחשוב על משהו או מישהו שמתאים לך ושאתה יכול להתחבר אליו. כמה מחשבות... דבר ראשון לא נראה לי שהטיפול אמור להיות מופרד ממה שתיארת. הצורך במתוקים הוא סוג של אמירה, של קול, שחשוב להבין מה הוא מבקש ומה הוא אומר.כמו גם המוטיבציה לירידה במשקל , האם היא באמת שלך? האם זה קול חיצוני שאומר ש"צריך"? ועוד... זה נושא שכדאי מאד להכניסו לטיפול ולא להשאירו בחוץ. דבר שני חשוב להתייעץ עם תזונאי ואולי לבוא אליו לפגישות מעקב אחד על אחד בשביל המוטיבציה אולי כדאי להוסיף לזה פעילות גופנית אבל שוב כזו שתתחבר אליה אולי קבוצתית (קבוצת ריצה למשל)? העניין הוא לנסות לחשוב על משהו שאפשא להכניסו לחיים לא מאמץ רב מאד כדי שזה יוכל להכנס באמת לסדר היום באופן טבעי. ליאת

24/10/2016 | 13:13 | מאת: טל

שלום, אני מאוד מציעה לך למצוא מאמן או מאמנת אישיים,יש היום המון מאמני כושר גופני שיודעים לעבוד על משקל ונפש וכל מה שקשור בהרגלי אכילה. זה לא סותר את הטיפול הפסיכולוגי ויכול מאוד לסייע לך. אתם יכולים לקבוע יעד,אתה יכול שזה יהיה במקום שנוח לך בו,אפילו בבית. ממש מציעה לך לחפש באינטרנט תחת הכותרת "אימון כושר אישי למטרת הרזיה" זה מאוד אישי ואינדיבידואלי.. שיהיה בהצלחה והמון מזל טוב;)

היי ליאת. אני שוב כותבת לך כי אני מרגישה שאיבדתי את המוטיבציה האנרגיה לתפקד בגלל מצבו של אבא שלי אשמח מאוד כמובן עם תסכימי לתת לי עצה איך לחזור לחיים רגילים ושמחים למרות מה שקורה אני מאוד מודה לך שוב.גמר חתימה טובה תודה.

היי רינת ראי תשובתי למטה ליאת

שלום, בני בן 7.5 . אובחן כילד עם הפרעת קשב שבעיקרה מתאפיינת אצלו באימפולסיביות משמעותית. הוא מטופל ברטלין la . בבית הספר בסך הכל מאז לקיחת הכדור ( אפריל 2016) ישנו שינוי משמעותי בהתנהגותו , הוא רגוע יותר. לפני היו תלונות רבות על חוצפה רבה, פתרון בעיות באלימות אם מישהו היה מציק הוא היה דוחף, מכה , צועק . ניראה כי הכדור עזר לו למתן את התנהגותו. בבית נזקק לתיווך, סדר יום ברור ומאורגן ונוכחות הורית משמעותית. בחופשת הקיץ מ21/7 עד סוף אוגוסט הפסקנו את הטיפול התרופתי. והתחלנו שוב בספטמבר . בני ילד עקשן , וכחן מאוד ונראה כי ישנה החמרה במצבי רוח משתנים מאוד באופן קיצוני. הוא יכול להתנהג באופן רגוע כל היום , להקשיב ופתאום מסיבה שאינה נראת לעין נכנס למצב רוח כועס, צועק בבית, לא מקשיב , מאיים ולצערי אפילו מנסה להרביץ לי ולבעלי. אני מציבים גבולות ברורים מאוד, אך לצערי הסיטואציה נראת לא בשליטה. אנו נאלצים לאחוז בו בחוזקה ולהושיבו , לקלחו ואז הוא נרגע ומבקש שיחבקו אותו ורוצה לדבר. לאחר שנרגע יודע שלא התנהג בהתאם ואומר סליחה ושהוא ישפר את התנהגותו. ישנה קיצוניות רבה בהתנהגויות שלו דבר שקשה עבורו ולנו כמשפחה ממש קשה , התסכול רב ונראה כי ממש אנו מתפרקים. האם ייתכן שההתפרצויות נגרמות עקב לקיחת הרטלין ? תודה רבה, עדי

לקריאה נוספת והעמקה

היי עדי הקושי שאת מרגישה מאד מובן. את מתארת מצב מורכב שאינו ניתן לפתרון דרך מדיה זו. לגבי הריטלין והשפעותיו יש להתייעץ עם מי שנתן אותו. לגבי התמודדות עם הבן כדאי אןלי לשקול קבלת הדרכה הורית אני מרגישה שכל תשובה מעבר למה שכתבתי דורשת הכרות מעמיקה יותר איתכם כמשפחה ואיתו ולכן חושבת שלא יכולה להוסיף מעבר ליאת

06/10/2016 | 15:19 | מאת: רינת

היי ליאת. אבא שלי לא במצב כל כך טוב מראש השנה הוא בבית חולים ישתחרר ועובר מספר בדיקות.אבא שלי כבר לא צעיר כבר וזה עושה לי רע ממש לא עושה לי טוב.אני מרגישה שאני לוקחת הכל על הכתפיים שלי עסוקה במחשבות על זה יותר מדי ודואגת יותר מדי אשמח עם תהיי מסכימה ויש לך עצה בשבילי איך לחזור לחיים נורמליים ושמחים למרות כל מה שקורה אני מאוד אודה לך ומאחלת לך שנה טובה וגמר חתימה טובה,תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי רינת זה נשמע קשה ומציף אולי כאדי לחלוק בנטל התחושות עם עוד בני משפחה או עם אדם קרוב ובכלל...להשאר אופטימית... ליאת

05/10/2016 | 00:01 | מאת: מאי

היי ליאת :) לא כתבתי פה מלא מלא זמן..אז לא בטוחה אם את זוכרת אותי.. בכל מקרה, אני קצת בתקופה לא טובה ורציתי לשתף אותך ואם תהיה לך עצה אז בכלל אני אשמח.. אני מרגישה תקועה בחיים, אני אוטוטו בת 28 ואני עדיין גרה אצל ההורים, עדיין באותה עבודה זמנית כבר כמה שנים, עדיין בטיפול.. כבר 5 שנים(אבל מבחינתי זה טוב, המטפלת שלי מדהימה ועוזרת לי בהרבה פגיעות שעברתי אבל לא מבחינה פרקטית), אני בלי זוגיות.. אבל כן בקשר אינטסבי עם ידיד שלי שזה קשר גם מיני כבר שנה וחצי... עשיתי תואר ופוחדת ללכת לראינות עבודה.. התחלתי לעשות השלמה לפסיכולוגיה במטרה להתחיל תואר שני בטיפול באומנות.. קיבלתי ציונים טובים אבל כבר לא חושבת שאני מתאימה לטפל באנשים בגלל ההערכה עצמית נמוכה שיש לי.. אני מרגישה תקועה וחסרת תקווה לגבי ההמשך.. בכל תחום בחיים שלי.. אני לא מצליחה לעשות צעד אחד קדימה מהמקום שאני נמצאת בו.. אני פוחדת מהצל של עצמי.. איך אני יכולה לצאת מהתקיעות הזאת? תודה רבה ליאת!! ושתהיה לך שנה טובה ומתוקה מאי

היי מאי, אני מרגישה שאת מתארת גם תקיעות אבל בעצם גם תזוזה רק שאולי היא לא מתרחשת בקצב שהיית רוצה אותה. יש קשר אך לא הקשר שהיית רוצה יש לימודים, כיוון מקצועי, אבל פחד לממש יש מגורים אבל היית רוצה במקום אחר לפעמים כדי לעשות עוד צעדים קדימה עולים דווקא אז כל הקולות שמסבירים למה להישאר מאחור חשוב בטיפול לתת מקום לכל הקולות אלו שרוצים לזוז ואלו שרוצים להישאר, להבין מה הם מספרים. וכן, אני זוכרת אותך אז שנה טובה עם התחלות חדשות :) ליאת

03/10/2016 | 12:14 | מאת: אסי

שלום..אני בת 28. מטיפול כבר שנתיים,אני אוהבת את המטפלת שלי,אני פשוט יודעת שהיא האדם הטוב באדם,שמשהו,כוח עליון שלח לי אותה ברגע של משבר. וזה נשאר ככה..בחודש האחרון אני חושבת עליה בצורה שונה מבדרך כלל. חושבת על המשפחה שלה,על הבת שלה שהייתה חולה ולא יכולה להפסיק לדמיין אותה לוקחת אותה לרופא! הקשר בנינו טוב מאוד,אמיתי ואנחנו מדברות כמעט על הכל,גם היא משתפת אותי בתחושות שלה. למה זה קורה? אני רואה שזו תופעה אצלי ואצל אחרים,למה אני לא מסתפקת בהמון שיש לי איתה? אני אשתף אותה בהרגשה שלי בקרוב..אבל הייתי רוצה לדעת מה את חושבת על הדבר הזה..תודה ושנה טובה

היי אסי מה שאת מתארת הוא טבעי ואנושי וקורה לעיתים בקשר טיפולי. לפעמים חושבים על המטפל "מחוץ לחדר" כמו גם שהמטפל חושב לעיתים על מטופליו גם בין הפגישות. אל תלחצי מזה... ליאת

02/10/2016 | 14:25 | מאת: מהזהמשנהבכלל

היי, לאחרונה מאוד לא טוב לי. זה כבר חצי שנה וזה כמו כדור שלג שהולך וגדל. אני מאוד לא מתחברת לכל התחום הזה של טיפול נפשי. אני לא מצליחה להבין איך מישהו נכנס לחדר מתיישב על כיסא ומתחיל לשפוך את כל תחושותיו לאדם זר. גם לחברים זה לא קל לי, אבל אני כן לעיתים מצליחה להפתח איתם, בזמן ובמקום המתאים, וכשזה בא ממני מצורך שעלה בי לדבר על זה עכשיו, ולא כי צריך עכשיו. אבל אני גם לא יכולה כבר לסבול את התחושות. אני לא רואה בזה דבר רע כשחברים מספרים שהם הולכים לפסיכולוג, אבל כשזה נוגע אליי אני מרגישה שאני עושה דבר אסור (למרות ששוב, אני באמת לא חושבת שזה דבר נורא כשזה נוגע לאחרים, אפילו אני מקנאה בהם). ניסיתי ללכת לפסיכותרפיסט לפני כמה חודשים והייתי אצלו 8 פגישות. היה לי מאוד קשה להפתח ולדבר, והוא היה יחסית בתחילת דרכו ולא הסכים לדובב אותי. וכך היינו מעבירים את מרבית הפגישות בשתיקה. חיבבתי אותו, אבל החלטתי להפסיק את זה כי עינוי השתיקה לא הרגיש לי הפתרון לבעיות שלי. מאז החלטתי לתת עוד צאנס אבל מאוד מאוד לא התחברתי למטפל. הלכתי ל3 פגישות, בפגישה הראשונה לא היה חיבור ונתתי עוד צאנס, אבל בפגישות השנייה והשלישית הוא היה ה י ח י ד י שדיבר, כ ל הפגישה. חשבתי כבר זה לא בשבילי ואצטרך להתגבר על הסבל שלי או ללמוד לחיות איתו. אבל לאחרונה שוב, אני לא יכולה עם זה.. אני רוצה לחזור להיות כמו פעם. אני לא בדכאון, אבל רע לי, פשוט רע לי. ועכשיו, החלטתי לתת עוד צאנס והלכתי לפגישה עם מטפלת שלישית במספר. לא הרגשתי חיבור, לא למטפלת ולא לסיטואציה. אני גם חושבת שבגלל שסיפרתי לה על הניסיון הראשון שלי והשתיקות הרגשתי כל השיחה שהיא ממש מתאמצת למצוא מה לשאול אותי ובסוף כשהתעייפה או נגמר לה מה להגיד פשוט סיימנו את הפגישה רבע שעה לפני הזמן. אני יודעת שלא אחזור אליה לפגישה נוספת. מצד אחד אני יודעת שהבעיה זה אני... מצד שני, הייתה לי איזו תקווה שאנשי המקצוע כבר נתקלו באדם כמוני ושידעו איך להתמודד איתי. אני לא יודעת איך אני פותרת את זה ואיך אני מתחילה להרגיש טוב יותר. אני בייאוש נוראי נוראי.

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך מבינה את התסכול אבל אולי כדאי לשים לב לשני דברים. אחד המקום שאת אמביוולנטית כלפי הטיפול ואז אכן "מוכיחה" לעצמך שטיפול לא עובד דבר שני, דווקא בגלל הקושי לדבר או גם הקושי בהתחלות אולי כדאי לשאת איכשהו את הפגישות הראשונות, להבין שזה חלק מהקושי שאיתו את באה , אפשא במצב כזה גם להגיד בצורה גלויה מתי לא נעים לך נניח כשהוא מדבר יותר מדיי או שאת שותקת ועוד זה כבר יקח את השיחה למקום נוסף...ובכל זאת גם להמשיך לחפש את המטפל המתאים. בטוח שימצא אחד או אחת כזו.... אם תרצי :)לא להתייאש! ליאת

29/09/2016 | 16:25 | מאת: sigal

שנה טובה מתוקה ונפלאה ... שנה של שפע וצמיחה שנה עם הרבה כוחות שנה של שקט ושלווה שנה של אהבה

sigal יקרה תוד רבה :) שנה טובה טובה גם לך שלווה רגועה שמחה עם הרבה בריאות אושר ואהבה ליאת