נגישות
נגישות

פורום פסיכותרפיה

13400 הודעות
11947 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכותרפיה

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורה של מנהלת הפורום. 2. הפורום נועד לתת מענה לטווח רחב של מצבים בהם קיימת מצוקה רגשית. ניתן להתייעץ בו לגבי גילאים שונים ובנושאים מגוונים כגון: הפרעות חרדה, דיכאון, קשיים חברתיים, קשיים בגיבוש הזהות המינית, מצבי משבר, קשיים ביצירת קשר ועוד. בנוסף יינתן בפורום יעוץ לגבי פנייה לטיפול או לגבי התלבטויות בתוך התהליך הטיפולי. 3. בעת הפנייה יש לציין גיל, מצב משפחתי, ורקע קצר על הבעיה. 4. אבקש להקפיד על שפה נאותה וכבוד הדדי. הודעות שאינן נאותות יימחקו. אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה או בעיה.
26/02/2017 | 17:57 | מאת: sigal

ושוב המועקה שתופשת בנשמה ושוב היד שלו מכווצת את הלב ושוב העצבות הזו הכאב הדמעות שלא באות המחנק שבנשמה ושוב הזיכרונות הארורים האלה של הגוף של מה שהיה ושוב כל כך לבד אולי מבחירה

28/02/2017 | 17:37 | מאת: מיכ...

קשה. העצבות, הכאב, דמעות שלא באות....בבקשה אל תישארי עם זה לבד, אנחנו פה, אתך, מיכל.

שוב... מגיעים גלי הבדידות הפנימית ואז צפים ויש הקלה קטנה ואח"כ שוב נופלים אליהם ואולי בכל הרגעים הללו לעיתים מוצאים ידיים מושטות או גם יד... איתך ליאת

25/02/2017 | 15:03 | מאת: אני

שלום וברכה, אני בן 28 ומעוניין בהמלצה לסוג של טיפול פסיכולוגי. אובחנתי עם השנים כבעל ארגון אישיות גבולי וברקע גם גלישות פסיכוטיות קצרות. יש לציין שגדלתי בבית עם הורים שהתגרשו משהייתי בן 5, אבא שניתק קשר, ואימא שהתמכרה לסמים והייתה משפילה, והתאבדה לפני כארבע שנים.. בתור ילד היו קשיי התנהגות, מהצבא שוחררתי על קשיי הסתגלות ולאחר מכן אובחנתי כסובל מחרדת נטישה.. החלקים שאני רוצה לעבוד עליהם כיום הם אימפולסיביות, שליטה עצמית, ויסות רגשי בעיקר, קבלת החלטות, התמדה במאמצים, חוסר בטחון עצמי וחוסר אמונה בעצמי, ראיה "דיכוטומית", מציאת "כיוון" בחיים, אני חווה סימפטומים של דיכאון ותקיעות בחיים, אני גם לא מצליח להחזיק עבודה יציבה וטובה בשבילי, לצד זאת יש לציין שמחזיק זוגיות כבר ארבע שנים ומעגל חברים יציב, כמו שציינתי עיקר התקיעות באה לידי ביטוי במציאת כיוון בחיים, כיוון לימודי ומקצועי, קבלת החלטות והתמדה במאמצים. באשפוז שהייתי (לפני כשלוש שנים) שארך שבועיים וחצי (מרצון) אבחנו לי הפרעת אישיות קלאסטר B וגם C (תלותית) והמליצו לי על פסיכותרפיה תמיכתית. בעבר הייתי מטופל פרטית בשיטה דינמית, כמעט שנתיים, שלא הכי הועילה, אך היוותה לי כמין עוגן בחיים, הטיפול הסתיים מצד המטפל לאחר עימות ביננו שהוא "לא היה פתוח לגישות טיפוליות חדשות". כיום גם כן נמצא בטיפול דינמי דרך מרפאת ברה"ן כבר כבערך שנה, הטיפול גם כן מהווה לי עוגן אך הייתי רוצה יותר לייעל אותו ולעבוד בעיקר על מה שציינתי למעלה. האם כדאי לקחת מטפל התנהגותי? יש לציין שדיברתי עם המטפלת שלי וסיכמנו שאני יכול לפנות בנוסף לעוד טיפול התנהגותי, ראיתי גם שיש טיפול DBT וטיפול CBT והומניסטי - מה מומלץ לאור מה שציינתי? כמו כן כרגע נמצא בתהליך שיקומי דרך סל שיקום וביטוח לאומי וגם במעקב רפואי פסיכיאטרי. כמובן שכל זאת חשובים לי לצד חיזוקים בטיפול, שכן כל אלה לא היו לי בעבר מהבית.. תודה מראש על הייעוץ.

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך ממליצה לחשוב להוסיף טיפול DBT או טיפול ב"סכמה תרפיה" שהוא טיפול שמשלב גישות מעולם ה CBT וגם הבנות דינאמיות. וגם הוא מומלץ מאד עם האבחנות שלך שאותן תיארת... הרבה בהצלחה ליאת

22/02/2017 | 11:23 | מאת: חסויה

עבדתי במקום שאהבתי.אהבתי את האנשים היתה לי פרנסה טובה ופתאום פיטרו אותי. מאז אני מרגישה ריקנות לקום בבוקר ומרגישה דיכאון וחוסר חשק לעשות דברים בגלל הפיטורין וממש לא קל לי. אני לא רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי אני רוצה להתמודד לבד אשמח לעזרה דרך הפורום איך להתחיל חיים חדשים גם ללא עבודה איך לקום בבוקר בכיף למרות הפיטורין כי אני ממש מדוכדכת בגלל זה.

לקריאה נוספת והעמקה
25/02/2017 | 09:35 | מאת: א.ה.

הי חסויה, אובדם והלם... מתי כל זה קרה? אם לא מזמן אז, לדעתי, לפחות, מותר להיות מדוכדכים, עצובים, ולתקופת מה זה בסדר לחוש את הריקנות הזאת ואולי גם כעס ועוד. אולי לא כדאי להיאבק ברגשות בכוח ובבת אחת. אדרבא - יש להם מקום לרגשות שלעתים נעימים לנו פחות. מאידך, גם אולי לא כדאי להישאב רק לשם למשך השנים הבאות. וכן לדלל. כן להתאושש. יש לך קשרים נוספים? משפחה, חברים, מקומות או תעסוקות שהיו מסבות לך הנאה מעבר לשעות העבודה? משהו שונה וטוב להיאחז בו? אולי זה יכול להיות כיוון חשיבה. א.ה.

היי חסויה אני חשובת שיהיה לא כ"כ רציני מצידי לתת איזו עיצת קסם איך מתחילים בחיים חדשים מבלי להכירך. אני כן יכולה לוצר שישוב לתת מקום לתחושות השונות, גם לעצב, גם לכעס אם יש, גם לגעגוע, גם לפחד וגם אולי לראות זאת כאופציה להתחלה חדשה, דלת חדשה שאולי תפתח והיא עדיין לא ידועה ואולי אולי אפילו תהייה טובה יותר. בתקופת חיפוש העבודה חשוב להעסיק עצמך עם איזשהו סדר יום, חברות, ספורט, משהו שאת אוהבת לעשות כדי לא להיות כל היום רק במקום של "מחפשת עבודה". זה זמן לעשות דברים שדחית, אולי לחדש קשרים, אולי לחושב על לימודים ....להיות אופטימית :) ליאת

20/02/2017 | 14:29 | מאת: sigal

של הגוף פלאשבקים שלהם שלה שלנו קשה כל כך להיות ולהשאר נוכחת גיל 4 ... ליאת הייתי רק בת 4 כשהוא לימד אותי להיות@@@@@ שלו ושלהם ,בת 4 ...זה לא מובן ולא אמיתי ....עבדתי בשבילו 12 שנים עד שהוא עזב.. וחלק ממני עדין שם לא עזב. כשנוכחת מוצפת וכשאיננה מפורקת .... וכל הזמן מתפקדת במאה אחוז תפקוד ..... אולי אני בכלל חייזר !!!!!!!(קצת ציניות לא הרגה איש ☺) תודה על האפשרות להיות

סיגל יקרה את כ"כ לא חייזר את ככ צודקת. להיות שם זה מציף כשלא שם מפרק לאט לאט פורמים את האפשרות להיות בשניהם לאט ולא, לא מגיע לך וזה שאת במאה אחוז תפקוד רק מראה אילו כוחות יש בך גם ובנוסף... ליאת

21/02/2017 | 17:31 | מאת: sigal

תודה על היותך ..ועל האפשרות להאחז ...

היי סיגל יקרה אני פה... ליאת

26/02/2017 | 18:01 | מאת: sigal

את יודעת ליאת בזמן האחרון יוצא לי לכתוב בדיוק שאת כבר היית או בדיוק כותבת ...גם עכשיו זה רגע כזה של מוצפות שנאחזת כאן בהבנה שעד שזה יעלה יעברו מספר ימים וכנראה שהגל יעבור ...ופתאום ראיתי את היד המושטת שלך , וזה פתח איזה פתח לדמעות שלא באות ....תודה על היותך עד למסע שלי ...זה לא מובן מאליו בכלל .

סיגל יקרה אני איתך ...מקווה שזה עוזר במעט גם שאת בינות לגלים שבת שלום ליאת

20/02/2017 | 08:40 | מאת: mika

הי ליאת, קודם כל תודה רבה על התשובה שענית לי לגבי החדר ליאת, את מכירה נשים שלא רוצות להיות נשים? אני למשל, אני בכלל לא רוצה להיות אישה. אני אמורה להיות? המטפלת אומרת שזו החלטה שלי ואז היא תוכל לעזור לי וכאילו, אם אני אחליט שלא? אני מעדיפה להישאר ילדה

20/02/2017 | 22:18 | מאת: מיכ...

היי... אני מכירה כי אני כזו רוצה להשאר ילדה ולא להיות אישה. מסובך, אתך, מיכל

היי מיקה כן יש נשים שלא רוצות להיות נשים בכולנו יש חלק שרוצה גם להשאר ילדים השאלה מהם העוצמות של כל חלק ועד כמה הוא מפריע לנו לעיתים או נעים לנו דווקא... ליאת

19/02/2017 | 13:14 | מאת: מיכ...

היי ליאת, הייתה פגישה כזו שהיא לא הבינה כלום...רציתי שתבין, היא שאלה איך אני...אבל הרגשתי שזה לא ממש משנה לה..היא הייתה בכיוון של לדבר איתי על הקול הפנימי שלי שאומר לי שאני "טפשה" בכלל לא רציתי לדבר על זה....רציתי שתבין ללא מילים, יודעת שאי אפשר אבל אחרי כל כך הרבה זמן שאני איתה היא יכלה להבין את הרמזים שרמזתי לה כל הפגישה..ובכל זאת היא דברה על מה שהיא רצתה כנראה.... זה מאכזב ומבאס. מיד אחרי הפגישה שלחתי לה סמס שרציתי הבנה, כמובן שהיא כתבה שללא מילים עלול לעיתים להתפספס...כתבתי לה זאת לא פעם ראשונה, עדיף פסיכולוג ששותק..הרגשתי ריחוק הייתי צריכה להשאר במעיל...הורדתי באמצע הפגישה רציתי פתיחות זה לא עבד...היא אומרת שרוצה להבין אותי אבל לא תמיד מצליחה.....אמרתי שהיא שאלה איך אני אבל לא הרגשתי שזה משנה..רציתי הבנה ולא ריחוק. מרגישה תוקפנית כלפיה עכשיו...אוף..כפויית טובה...האם זה בעייתי פסיכולוג שמדבר, היא אחת שמדברת לא ששותקת...אוףףףףףףףףףף מאוכזבת ועכשיו יש יותר משבוע וחצי עד לפגישה הבאה :( מבאס........כבר נמאס לי...

היי מיכ לפעמים התחושה שהיא לא נאמרות המילים הנכונות או גם השתיקות...פסיכולוכ יכול לנסות אבל לפעמים הוא טועה ומתרחש הכשל הזה. ברגע שהצלחת לומר לה את זה כבר עשית איזשהו "גשר" מחודש, כך מרגישה... ליאת

21/02/2017 | 19:02 | מאת: מיכ...

זהו שלא! שרפתי גשרים...כתבתי אתמול שוב בווטסאפ..שעל מי אני עובדת? שאני לא יכולה לחיות בלי הקול הזה של "טפשה וסתומה" כי היא אמרה בפגישה שאנסה לחשוב איך היו נראים חיי בלי הקול הזה....היא אמרה מה היה קורה אם לא הייתי שולחת לה בווטסאפ? או מחכה לפגישה? כי ניסינו בזמן האחרון שאכתוב 2 דברים חיוביים ואחד שלילי וכנראה לא עמדתי בקריטריונים שלה......בקיצור אמרתי לה שכדאי לה ללכת והיא אמרה שאין לה כוונה כזו ואני אמרתי שלי יש ומאז דממת אל חוט......פגישה בשבוע הבא כנראה אוותר....ואכתוב רק שזהו. שלא תחכה סתם ואבזבז כסף על פגישה שלא מתקיימת :(

26/02/2017 | 10:51 | מאת: sigal

עכשיו זה כבר שבוע הבא ....מקווה שהמוצפות נרגעה והגל השתפר .. וכמה שאלות שעלו בי כשקראתי אותך ... מה היית רוצה שיקרה ? האם היית רוצה שהיא תילחם עלייך כי לך אין כוח להילחם על עצמך? והכי חשוב יקרה שאני חושבת שאת צריכה לנסות לענות מולך , הדרך הכי טובה לכתוב אינטואטיבי מה שיעלה ...מי תהיי בלי הקול הזה , מה הקול הזה משרת אצלך ...אצלי יש קולות דומים שבאים לעצור אותי מלהתקדם ולשנות ... אני מאמינה בך , מאמינה שגם הפעם תצליחו לגשר את הקושי , אתך

17/02/2017 | 10:57 | מאת: עדי

היי ליאת איך נוצר כימיה בין אנשים? האם כימיה היא הדדית? האם יש מציאות של כימיה מצד אחד? מה הבסיס לכימיה? ואיך זה קורה? אני שואלת מכיוון שפגשתי מישהי השבוע וכבר מהרגע הראשון הרגשתי שיש לי כימיה איתה, ומאד מסקרן אותי לדעת אם גם היא הרגישה כך? תודה

היי עדי וואהו :) שאלת השאלות. מאמינה שכימיה כוללת כ"כ הרבה דברים ביחד גם בינאישיים, גם ביולוגיים, גם אישיים, גם סביבתיים. אולי השאלה שאת באמת שואלת היא האם הכימיה הדדית אני מאמינה שברוב המקרים זה כך בטח אם מדובר על מפגש טיפולי שמרגישים בו "כימיה". ליאת.

21/02/2017 | 06:53 | מאת: א.ה.

הי עדי וליאת, הקשרים אליהם התחברתי טרום לכתי לטיפול (ומאמינה כי המשיכה הזאת עדיין פועמת בפנים, אלא שאני מנסה לשים לב אליה יותר) הם קשרים מעוותים. דמות המטפל אותה דמיינתי היא דמות אולי לא הכי ריאלית. ועל זה בדיוק עבדנו בין השאר בטיפול. ובכלל הבנתי מה זה טיפול וקשר טיפולי, ויש לי עוד מה ללמוד. ואני מניחה, ואין לדעת, כי לו הייתי מרגישה 'כימיה' כמו שנקרא כאן, והיה נוצר משהו מן הקשר אליו שאפתי ועוד ממש בהתחלה, סיכוי רב שהטיפול היה נחווה עילאי, אך לטווח ארוך, ייתכן שהיה הופך התמזגותי מידי ומתמוטט. וזו חוויה איומה. העניין של הנפרדות ממשיך לשגע אותי עד היום... א.ה.

26/02/2017 | 12:32 | מאת: עדי

היי א.ה. האמנם לא התכוונתי להכנס לעניין הטיפולי, אך אנחנו כאן אז אומר כמה מילים אני חושבת שחשוב להיות עם תחושת בטן, אם תחושבת הבטן שלך היתה בלתי נסבלת כלפי הטיפול, לא היית שורדת בתוך הטיפול. מנסיון אישי, הייתי בטיפול שלא חוויתי בו כימיה. ותחושת הבטן שלי היתה לא נעימה. עד שהחלטתי לעבור. וכיום אני יודעת שאני במקום הנכון. והקשר הנוכחי שונה מהקשרים הרגילים בחיי, אבל הכימייה בינינו היא טובה מאד. אני לא בטוחה שהקשר שאת דמיינת הוא זה שהיה יוצר את הכימיה. וסתם נקודה למחשבה, ישנם אנשים, שמתחתנים עם אנשים שלא דמיינו שאלו יהיו בני זוגם והסיפור שלהם הוא היה ״קליק״.

26/02/2017 | 12:03 | מאת: עדי

תודה ליאת(: השאלה שלי היתה בעקבות מפגש סתמי חברתי ולא טיפולי. האמנם אני מטופלת, ובאמת עלו במוחי שאלות בעניין הכימיה בטיפול לאחר מכן... קראתי על כך בגוגל, והבנתי שיש אפשרות של כימיה מלאכותית (ע״י nlp). האם פסיכולוגים משתמשים בטכניקה זו של כימיה מלאכותית, nlp? תודה

היי בנות קראתי ואהבתי את הדיון שעוררתן פה לא, לא נראה לי שפסיכולוגים משתמשים בנושא של כימיה מלאכותית אין טעם בכך, טיפול הוא מקום שאמור להיות מאד אותנטי ולשם כך גם הכימיה אמורה להיות כזו. מסכימה שכימיה כפי שכתבתן מבלבלת- היא משהו ששואפים אליו ולפעמים דווקא הוא הדבר המפחיד.

14/02/2017 | 17:27 | מאת: נעמה

מאוד מעניין אותי מדוע התעריף הממוצע כיום בשוק הפרטי לפגישה הוא 400 ש"ח? האם זה בהתאם לעולם? היצע/ביקוש בארץ? הרי מקצועות אחרים (אקדמיים) מתומחרים בצורה אחרת ולדעתי הוגנת הרבה יותר של: כיסוי הוצאות+רווח מסויים שממש איננו מינימום. גם כאשר מדובר על שעת פגישה וגם כשלוקחים בחשבון את העבודה שאיש המקצוע עושה בין הפגישות. לאור העובדה שישנם פסיכותרפיסטים שמציעים טיפול מוזל כ200 ש"ח (כמו טנ"א וכד'), אני תוהה האם תכל'ס מטפלים יכולים להתפרנס ולטפל מעולה גם בתעריף של 200-250 ש"ח, כי לדעתי בהחלט כן.

לקריאה נוספת והעמקה
17/02/2017 | 16:21 | מאת: יעל - פסיכולוגית

היי נעמה, קודם כל, חשוב לי להגיד שנכון, 400 ש"ח זה המון כסף, במיוחד כשמדובר על הוצאה שבועית (לפחות) לתקופה ממושכת. שנית, אפשר להתייחס לשאלה שלך בכמה מישורים. אני מתפתה לשאול על המשמעויות של הנושא עבורך, אבל אגביל את עצמי לתשובה קונקרטית. בפועל, רוב המטפלים לא עושים רווח משמעותי מהפגישות. המיתוס של הפסיכולוג שבונה את הבריכה בחצר על חשבון המטופל הוא לרוב בדיוק זה, מיתוס. מי שכן מרוויח יפה הם אלה שאחרי הרבה שנות ניסיון מרשים לעצמם לקחת הרבה יותר מהסכום שציינת. התעריף לפגישה משקלל בתוכו, בין השאר, תשלומי מיסים (למשל, פסיכולוגים מחוייבים למע"מ מהשקל הראשון (18%), שלא כמו עו"ס ופסיכותרפיסטים אחרים); הוצאות על שכירות קליניקה, ביטוח מקצועי, רואה חשבון וכו'; הוצאות על למידה והעמקה כמו הדרכות והשתלמויות רלוונטיות; וכן, גם כוחות שוק שקשורים לותק, למומחיות ולהיצע וביקוש באזור. כמובן, גם מספר הפגישות שמטפל יכול לקיים ביום/שבוע הוא מאוד מוגבל. זה גם נכון שיש מטפלים שמציעים טיפול מוזל. אני ורבים מעמיתיי מקצים אחוז מסוים מהטיפולים כמוזלים. אף מטפל לא יכול להציע רק טיפולים מוזלים ולהשאיר את הראש מעל המים מבחינה כלכלית, צריך להגיע לאיזשהו איזון בין טיפולים מוזלים לבין מחיר מלא (ובכל מקרה, אני מכירה הרבה מאוד מטפלים, ואני בתוכם, שגובים פחות מ-400 ש"ח לפגישה).

היי, תראי, בוודאי שפרטי זה יקר, כמו כל משהו אחר פרטי. רופא פרטי לא לוקח 600 שח ליעוץ?? זה שהמושלם עוזר, גם פה, את יכולה ללכת דרך קופ"ח, בריאות הנפש וכ'ו..יש אפשרויות אחרות והן טובות לא פחות מפרטי!!! גם טיפול פנים, קוסמטיקאית עולה הרבה, לא? ואם תוסיפי קרמים וכ'ו בכלל הסכום יטפס לו ל500 שח לפחות, כמו כלום! והיא לא למדה הרבה שנים והשקיעה המון זמן בלימודים כמו פסיכולוג נכון? וגן פרטי? מטפלת בתינוקות? איזה תעודה יש לה בדיוק? לא ממש של גננת נכון? ולוקחות המון כסף לטיפול בבית בתינוק. יש עוד מליון דוגמאות, פסיכולוג למד הרבה שנים, ניסה על עצמו טיפול בסטאז' וכ'ו. הם משקיעים בך את נפשם תרתי משמע, כי פסיכולוג טוב חושב איפה הוא בכל הסיפור גם... בקיצור, שווה את הכסף, אבל יש גם אלטרנטיבות. בהצלחה.

היי נעמה מבינה את שאלתך אבל חושבת שהתשובות המפורטות שניתנו למטה מאד מכסות ומאד מדוייקות. אדגיש רק את "שני הסנט" שלי. יש המון המון הוצאות בלהיות מטפל ועצמאי בכלל כך שהמטפל אינו מקבל ממש לכיסו את כל הסכום הזה. את בודאי יודעת מה שאומרים על הוצאות עצמאים. דבר שני, כן, רופאים גובים הרבה יותר ואומר מעבר לזה גם מאמנים שלמדו 3 חודשים, יועצות שינה או כל מקצוע אחר... כל אלו, גובים לעיתים כמעט אותו מחיר כך שלעיתים זה דווקא נראה לי אבסורדי לצד השני, מדוע מטפל שלומד כ"כ הרבה שנים, מקבל הדרכות בתשלום, משלם המון הוצאות קליניקה ,רו"ח ובטל"א גובה כמעט אותו סכום.. דבר נוסף- טיפול זו השקעה לחיים שהרבה פעמים בסופו של דבר גורמת לכך שלטווח הרחוק יהיו אולי פחות הוצאות. למשל- מאמינה שילד שמטופל בזמן אולי יהיה כבוגר מטופל פחות. דבר נוסף ואחורון מנקודת מבט מעט פמיניסטית. יש הבדל האם את רואה את הכנסתו של המטפל כהכנסה משלימה ושנייה במשפחה או כהכנסה ראשית ויחידה. מעניין לחשוב על זה גם כך. תודהעל הדיון החשוב שפתחת :) ליאת

הי ליאת, לייק 👍 וגם את עניין ההשקעה המוקדמת שיש לה סיכוי להוות חסכון עתידי, ובכלל כתבת נפלא, בעיניי. א.ה.

היי א.ה יקרה תודה רבה :) שלומות ליאת

14/02/2017 | 11:21 | מאת: מטופלת לשעבר

שלום לפניי כשמונה חודשים סיימתי טיפול שהיה מאוד טוב. תהליך הפרידה מהמטפלת לא היה לי פשוט.. כיום אני במקום אחר..הרבה יותר חזקה אך אני חווה משבר אישי שקשור בזוגיות שלי. בן הזוג שלי לא מוכן ללכת לטיפול זוגי ואני ממש מרגישה שאני צריכה לקבל עזרה - לאווורר את התחושות, לקבל קצת פרספקטיבות על המצב ועוד.. האם יהיה זה נכון לבקש לחזור לשיחות עם אותה מטפלת שאני מאוד מאוד מעריכה או שעדיף ללכת למטפלת אחרת.. יש בי גם פחד שכל החלק ל הפרידה ממנה יצוף אצלי..אם אחזור לשם..מה דעתך?

היי מטופלת לשעבר מעניין הכינוי שבחרת ומה זה בעצם בשבילך להיות "מטופלת"? :) נקודה למחשבה. אני חושבת שבסופו של דבר זו החלטה מאד אישית שלך לעיתים עורכים רק פרידה זמנית ממטפלת והיא לא חייבת להיות מוחלטת וסופית ואז תמיד אפשר לחזור אם יש משברי חיים נוספים או קושי. היתרון בכך הוא שהיא מכירה אותך ולא צריך להתחיל "שוב מההתחלה". לעיתים זו הזדמנות לנסות משהו חדש, מישהי חדשה... באמת החלטה מאד מאד שלך... ליאת

12/02/2017 | 20:21 | מאת: שירי

מחפשת באיזור רמת גן גבעתיים תלאביב. פסיכולו מתמחה בcan't/פוסט טראומה... דרך קופח מכבי אשמח להמלצות

לקריאה נוספת והעמקה

היי שירי לא ניתן להעביר המלצות על גבי הפורום את יכולה להשאיר כתובת מייל ואולי יכתבו לך לשם.. רק הערה קטנה: כשמדובר על פוסט טראומה סי בי טי לטעמי אינו תמיד מומלץ. כמו כן חשוב מאד סוג הטראומה. בהצלחה :) ליאת

12/02/2017 | 12:55 | מאת: א.ה.

הי ליאת, קפצתי למסור ד"ש. שמחה לראותך כאן. כשנה עברה מאז רשמתי פה לאחרונה. הנה בחרתי לכתוב כאן, בפורום אותו את, אישה, מנהלת, ואספר כי לאחרונה מציקות לי תופעות גיל המעבר. סימנים גופניים כמוכר, ושקיעות מצב רוח עמוקות. אני עובדת קשה. עם קטנטנים. והם לעתים מאירים לי אזורים בנפש. מרגישה כאילו ילדיי עזבו את הקן, למרות שלא מימשתי אימהות. וכמה עצוב, שרק עכשיו, אחרי שנות טיפול, הנפש נוגעת, רק מעט, ובחלום, בהריון. בחמימות, א.ה.

לקריאה נוספת והעמקה

א. ה יקרה איזו הודעה כיפית וכה חמימה כפי שכתבת. שמחה לשמוע על העבודה עם הקטנטנים...נכון, זה אכן מאיר ו...מחמם. תופעות גיל המעבר אכן מציקות פיזית ורגשית. לא יודעת אם את נעזרת בדיקור סיני- אני מאד ממליצה וכן ספורט. שני דברים שמשפרים משמעותית את התחושה- כן גם הנפשית. וקפצי שוב...כשיתחשק :) ליאת

14/02/2017 | 13:33 | מאת: א.ה.

הי ליאת, ספורט - בוודאי, ואני בכושר טוב מאד (עפ"י בדיקות שערכתי לאחרונה); עם דיקור סיני היה לי ניסיון מוצלח פחות, אבל שיאצו, לעומת זאת, כן הולך, ומצאתי מטפלת שמתאימה לי בסגנון העיסוי שלה. נו, אז לא נורא, מסתובבים קצת בעיצומו של החורף עם גופיית ספגטי :-) להת' א.ה.

היי א.ה שיאצו זה נהדר! להת :) ליאת

12/02/2017 | 12:01 | מאת: sigal

קודם כל תודה על התגובה שם למטה. הפעם חיכיתי לה ..😊 זה מעניין מה שכתבת לי שם,הנערה הזו שכותבת ככה בשורות קצרות של מילה אחת. הנערה הזו מכילה כאב ברמות מטורפות . שנים דוחקת את החלק הזה מפחדת מקיומה ,מפחדת מלתת לה /לכאב מקום מפחדת להתפרק. בזמן האחרון מאפשרת יותר המטפלת מאפשרת מעודדת ואני מנסה לאט בזהירות לא לתת לה להשתלט אבל לתת לה מקום . זה קשה כל כך... תודה על היותך ועל ההבנה 😊

היי סיגל יקרה זה נהדר שאת מתחילה להרשות לעצמך להוציא זה אומר שאת מעט בוטחת יותר, סומכת,מתנסה איך זה לשים את הכאב קצת אצל אדם אחר... ליאת

הפסקתי טיפול לפני ארבע שנים מסיבות אישיות וכיום אני מטופלת רק אצל רופאת משפחה ולוקחת כדורים נגד דיכאון. הבעיה שמאז אני לא עובדת לא לומדת קמה אין לי בן זוג אני אחרי גיל 40 ולטיפול אני כבר לא אחזור אני יודעת את זה. יש לי בעיה שאני גרה עם ההורים ובגלל המשברים שעברתי בעבר עם בחורים שיצאתי איתם הם נגד זה שאני אכיר מישהו ויש לי בעיה שאני תלויה בהם.אין לי ברירה אחרת.לכן אני קמה עם מחשבות שליליות כל בוקר חושבת כאילו אני הכי לבד בעולם יש לי הורים לא קלים אין לי ברירה אין לי איפה לגור אין לי כסף לדירה ולכן אני גרה אצל ההורים. אני גרתי בעבר בדיור מוגן אבל זה ממש עשה לי רע וגם התייחסו אלי לא לעניין לכן כל זה קורה לי.אין לי כיום סל שיקום יצאתי מהמסגרת בה הייתי ולכן אני פונה לפורום כדי לשאול עם כל זה איך בכל זאת אפילו טיפ קטן איך בכל זאת עם כל זה אני יכולה לקום עם שמחת חיים וחשיבה חיובית? ולא עם מועקה בלב? אפילו טיפ קטן אני אשמח.אני מודה לך ומאחלת לך שבוע נפלא.

לקריאה נוספת והעמקה
12/02/2017 | 11:53 | מאת: sigal

לירי יקרה . לא פשוט מה שאת עוברת ..אתך סל שיקום עדין מגיע לך תנסי מסגרת אחרת את לא חייבת דרך מסגרת מסויימת . תנסי מדריכת שיקום בהתחלה אפילו חונכת לא סומכת כזו שתצאי איתה מהבית תעשו יחד דברים שיהיו לך נעימים וטובים והעיקר קצת רחוק מהעין של ההורים . ככה יהיה לך נפש שתוכלי לשתף ,לצבור חויות שיהיה לך נעים להזכר בהם וייתן לך כוח להתמודד.. עוד דבר תבדקי איפה באזור שלך יש קלאב האוס תנסי ללכת שוב צריך אישור דרך הסל שיקום אבל אני מאמינה שאפשר לסדר את זה . משרד הבריאות כן נותן ועוזר למי שרוצה לעזור לעצמו . אבל יקרה הצעד הראשון חייב להיות שלך ויודעת עד כמה זה קשה נגד ההורים שאת תלוייה בהם ..מוכנה להיות כאן עבורך לעזור לתמוך לעודד ...לעשות צעדים קטנים אבל למענך כי מגיע לך ואת שווה את זה. .ואת הצעד הראשון עשית כתבת כאן .

הי אני מאוד מודה לך על התמיכה מאוד ריגש אותי מה שכתבת לי תודה על הכוונה הטובה לעזור אני מאוד מעריכה את זה.

מאד מאד מסכימה עם סיגל. הנושא של קשר אנושי עם אדם - חונכת שיתמכו בך ממש משמעותי לדעתי לתחושה הטובה. ליאת

היי לירי קשה לי לתת טיפ קטן. אני כן ממליצה להיות באיזושהי מסגרת טיפולית שתתמוך בך , מסגרת מסובסדת כלשהי כמובן. חוץ מזה תמיד לזכר שכל עוד קמים בבוקר, נושמים, רואים אנשים, שמחים, אפשר בעצם לשמוח מכל דבר הכי קטן שיש לחיים הללו להציע. ליאת

14/02/2017 | 17:37 | מאת: נעמה

לקום כל בוקר לדף חדש עם מטרות שרוצים להגשים: עשייה. פרנסה. סקרנות. למידה. עבודה. התנדבות. וגם מותר להתפנק: טלוויזיה. סרט טוב. ספר טוב. בילוי. טיול. ועוד. גם אם לא הרגע אז אולי להקדיש לזה מחשבה משמחת או תכנון מעשי. ואני מוצאת שהקשבה ושמירה על בריאות גופנית מאוד עוזרת למצב הרוח: תזונה נכונה. ספורט כמעט כל יום. שינה טובה. נשימות, מדיטציות. ועזרה לנפש: כפי שכתבו חשיבה חיובית, אבל גם לקחת דברים בפרופורציה, לא לקחת ללב, ולהיות בקשר עם אנשים על בסיס קבוע- חברים או חוגים, לא לוותר על זה.

08/02/2017 | 19:04 | מאת: mika

הי ליאת את יכולה להסביר בבקשה בכמה מילים מה משמעות ה-"חדר", המרחב הפיזי, בטיפול עבור המטופל? מה הוא מייצג? תודה

היי מיקה ניתן לחשוב על הרבה דברים שמייצג החדר במרחב הטיפולי אבל לכל מטופל זה עדיין ירגיש אחרת. החדר הוא חלק מהסטינג הטיפולי, עוד מרכיב שיש בו קביעות ויציבות כמו השעה הטיפולית וזמניה, החוזה הטיפולי ועוד. החדר יכול להיות מייצג בית, או גם את הנפש. הוא יכול לייצג גם חלקים מתוך נפשו של המטופל כמו גם של המטפל וכן את מה שאנו מכנים "האחר השלישי"- המרחב שנוצר, המשחקי, האינטראקטיבי, בין המטפל והמטופל. יש בו הרבה מבחירות המטפל ובמובן זה הוא מייצג גם את ביתו של המטפל ואת האופן שבו הוא מזמין את המטופל אליו. התמונות, הספרים אם יש, השולחן או הספות. הצבעים בחדר, התאורה, כל אלו גם הם חלק מהמפגש ומייצגים תחושות וחוויה. האופן שבו המטופל והמטפל יושבים זה מול זה גם הוא משנה, האם יש שולחן באמצע האם לא, האם יש שעון, היכן הוא ממוקם ועוד ועוד :) ליאת

07/02/2017 | 14:21 | מאת: sigal

מאבדת אחיזה ושפיות הכאב בילתי נסבל זה גל ארוך מידי אולי הבור הכי כואב בכל חיי אמא אני מוצפת ברמות ...

סיגל יקרה לא כתבת הרבה מילים ודווקא המעט ככה מילה בכל שורה עושה את ההרגשה של הכאב החד מכל כזה שכמעט אי אפשר לדבר אותו... איתך ליאת

07/02/2017 | 13:34 | מאת: ב

שלום ליאת. תמיד שהיא מרגיזה או פוגעת או לא רואה, לא בא לי לחזור יותר! רוצה לסיים איתה ודי!!! לא יכולה לסבול את זה שבמקום שאמור לאפשר לי להחשף, לשתף, לבכות, להיות נזקקת, פוגעים בי! זה לא פייר!!! וזה מקומם!!! ואז במשך תקופה אני״הולכת על ביצים״,שוקלת כל מילה, מחשבה, דמעה! רוצה להתמודד לבד! לא צריכה עזרה! לא רוצה להפגע!

היי ב יקרה אני מאד מבינה מה שאת כותבת ומרגישה. תמיד יש את הפגישה הזו שיש בה אמירות פחות מותאמות או רגישות ואז הולכים עם המילים הללו ואולי זה מקשה שוב להפתח אני חושבת שאם תאמרי לה את מה שכתבת בו וגם מה שפגע בך אולי זה יעזור גם כי זה מקל גם כי זה ילמד את שתיכן מהן הנקודות הרגישות וגם כי אז אפשר להמשיך הלאה ביתר קלות קחי בחשבון (מניחה שאת יודעת זאת עמוק בפנים) שהיא לא התכוונה לפגוע אלא הייתה בנקודה מסויימת לא מספיק מותאמת לך...ותנסי לחשוב מהן המקומות שכן מחזיקים אותך בקשר, מהן החוזקות שלו, מהם במקומות שהיא כן רואה אותך ותחזיקי כל זה למול הפגיעה ליאת

06/02/2017 | 21:37 | מאת: גל

היי ליאת יקרה, שוב פונה לעזרתך. הפעם ממניעים של קושי לפנות ישירות למטפלת דרך המייל. למרות שמודעת כי השיח עימה הוא הנכון, אך מתקשה להחזיק בפנים את האכזבה מעצמי ואת ההבנה כי תחושותיי הזועקות מבפנים לעזרה, הן פרי ההסתגרות שלי היום בפגישה. לעיתים אני נעזרת במייל בין הפגישות, בעיקר לאחר פגישות קשות ונוגעות, אך הפעם לאור כך שלא שיתפתי לא נראה לי נכון כי זו הדרך, וחוששת גם מתגובתה שתראה זאת בעין לא יפה. הביקורת שאני חשה כל העת, אותה גם חשתי ממנה פגישה קודמת שגרמה לי היום להסתגר. אז מה אני שואלת או רוצה בפנייה הזו אלייך ליאת? אני רוצה לחלוק, לא להישאר לבד עם המועקה הפנימית, רוצה לבכות את הקושי באי יכולת לשתף אותה, רוצה להיות מסוגלת לדבר גם במקומות הקשים שרוצים להתרחק ולא לחלוק עימה, להיות מסוגלת להרגיש את הקנאה העצומה בה ולהיות מסוגלת לדבר את הכאב הפנימי שלי ולא להרגיש מושפלת. מבקשת ממך כוח לעשות כן ויותר מפעם אחת. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

גל יקרה כתבת כ"כ יפה ונוגע ומבפנים ... לפעמים ישנה תחושה שכזו אחרי פגישה קשה או מציפה של התרחקות, זה טבעי, אנושי... לפעמים צריך שוב קצת זמן כדי להתקרב מחדש אולי אפשר שוב לשתף בזהירות, החוויה שלך שאת מבוקרת...בקושי לשתף, אולי אפשר אח"כ גם לדבר את הקנאה, מבינה מה שאת אומרת על השפלה אבל היי בטוחה שהיא לא תראה אותך כמושפלת וכנראה שגם לא ראתה בעבר,גם אם היא מבקרת לעיתים אני מאמינה שאינה רוצה להשפילך אבל אולי כך זה נחווה...ו ליאת

09/02/2017 | 07:46 | מאת: שלי

רק רציתי לומר שמזדהה כל כך עם התחושות שתארת... כתבת כל כך יפה.

06/02/2017 | 19:23 | מאת: מיכ...

הי ליאת יקרה, קודם כל תודה רבה שאת איתי ומבינה ברגעים קשים, יש גלים ולפעמים קשה לראות שזה גל שיעבור...ותודה סיגל יקירתי :) הפעם משתפת בנימה אחרת שתבינו שיש טוב בחיי...ומאוד מנסה שיהיה כך. גש אליי בעדינות מתבקשת, בשלווה התואמת לקצב הלב, בחיבוק מתאים, בלב רגיש, היי קרוב, למדני שפתך, למדני את ריקוד האהבה המשותף. בין זרועותיך, תחת כנפי האהבה אתכסה כתינוק החווה חמלה, כניצן שהחל להפתח לכיוון השמש, ארצה לחוש שוב את חומך. נושאת מחשבות רחוקות בליבי, במקום אחר ושונה, בזמן עבר, לא בטוחה בהמיית ליבי הסוער, הן ארצה רק אותך בין סדין לשמיכה, כאן ועכשיו, אני ואתה! התבוא אליי לעת ערב בלאט? התלחש באזניי אהבה? אחכה למנגינת הלב המשותפת, לקולך השקט, לטון הבטוח, לשילוב מגע זרועות חסונות.

היי מיכ אכן אופטימי יותר, עדין ורך ומערסל... ליאת

04/02/2017 | 19:05 | מאת: מיכ...

כבולה(1/2/17) כבולה בתוכה נשמה אבודה, סוערת, נודדת בין המח ללב. זו אותה ילדה קטנה מבולבלת, טורפת קלפים כאילו חייה משחק, אך שחוק אין בה. אין יד משגת להתיר כבליה. השמש ידום, האור לא יפציע! המגע לא ינעים, הליטוף לא ירגיע, החיבוק שיבוא יאבד משמעות. מה יעצור את הסבל כי רב? מה ינעים בכל זאת זמן שאבד? זמן שעובר, תקתוק השעון, נדנוד בעריסה או עטיפה בשמיכה? האם היא רק בחזקת "תינוק שנשבה"?

05/02/2017 | 05:54 | מאת: sigal

איזה כתיבה אכותית. את מדהימה . כואב כל כך כואב אבל חושבת לא בטוחה שאחרי מספיק זמן שנחוש כאב זה ירגע .. הכאב תמיד יהיה שם רק רך יותר, מובן יותר ,כהה יותר, אתך טוב שאת מאפשרת לכאב האמיתי לצאת ...

היי מיכ יקרה מה שחשוב הוא שאת נותנת לה קול וכותבת מילים זו גם דרך להשתחרר מעט מכבלים... ליאת

02/02/2017 | 21:57 | מאת: נאור

היי קוראים לי נאור התאהבתי בעובדת סוציאלית שלי שמה מיטל היא נישאה לא מזמן היא בחורה מאוד נאה ויש לה עיניים כחולות משגעות בטירוף היא לא יוצאת לי מהראש ומסתבר שהיא עוזבת את העבודה פה בדיור שאני נמצא ואפילו שאלתי אותה עם נוכל להיות ידידים והיא אמרה שלפי חוק אי אפשר ואני שבור לרסיסים מה עושים?? אני כל כך אוהב אותה

היי נאור אפשר להבין את תחושותיך ....אבל אולי זו לא התאהבות ממש בה אלא במה שהיא הייתה עבורך ואת זה אולי תוכל למלא גם מי שתחליף אותה עם כל הצער והכאב שאתה חש... ליאת

02/02/2017 | 16:31 | מאת: sigal

ניכנסתי רק כדי לאחל לך שבת שלום. ולהגיד תודה שאת כאן ...

היי סיגל חמודה שבת שלום או בעצם כבר המשך שבוע נעים מכל הלב ליאת

02/02/2017 | 15:49 | מאת: מיכ...

כאגרטל הנשבר, ככוס מתנפצת הרעש גדול, הכאב לא מרפה, נפשה מתפזרת לאלפי חלקיקים, אנה תלך? כיצד תאסוף רסיסים? במקום שבין מציאות לדמיון, אינה יכולה להאחז בתמונה השלימה, אילו רק הייתה שוב ילדה תמימה. לא רוצה להבין או להמשיך במסלול לא יכולה להכיל את רסיסי הנפש, רסיסי חייה של ילדה קטנה. בשעות בין ערביים בזמן דמדומים, ילדיה שלה במציאות החיים, חשים רסיסי שקט מפחיד, אך ממשיכים בשגרה מקבילה. רציתי לשתף אותך בתחושות, בזמן האחרון קשה לי אחרי פגישה....תודה. מיכ

מיכ יקרה תודה ששיתפת קשה גם להתנפץ וגם החזיק גם לרעוש מבפנים וגם לשמור על שקט מבחוץ גם להיות בפנים גם במציאות איתך ליאת

תודה לך. אני כותבת המון פתאום..אולי טוב שכותבת רגשות אחרי תקופה שלא כתבתי כלל.....לא יודעת...רק יודעת שאחרי פגישה שוב מציף..ואז יש שקט עד לפגישה הבאה ושוב. למה זה קורה? מרגישה שעדיף שלא לבוא.....אבל יודעת שגם כן צריכה.....

05/02/2017 | 05:57 | מאת: sigal

זה אומר שעבדת קשה בפגישה והדברים עובדים וכואבים ואז כדרך הטבע הגל נרגע עד הפעם הבאה.. תמשיכי לטפל בעצמך ולצעוד קדימה

היי מיכ רגשות מציפים ואז נרגעים ואז מבינים שגם להצפה הייתה משמעות... ליאת

שלום ליאת. לפני כשלושה וחצי חודשים לאחר תקופה די ארוכה, בערך 6 שבועות שבהם הרגשתי שקורה משהו לא טוב ביני לבינה. הצעתי שנסיים. היא ישר אמרה שצריך לקחת חודש על כל שנה שהייתי אצלה ואז נדבר. עכשו מתקרב המועד. אני רוצה לסיים ובאותו הזמן גם פוחדת שאתחרט. מה גם שאני רוצה לסיים בעיקר על מנת למנוע פגיעות עתידיות מצידה. וגם כי יש לי תחושה/מחשבה שאולי אני לא בן אדם שניתן לטפל בו. ותכלס יש לי משנה די סדורה לגבי עתידי. ולא ממש אכפת לי שיהיה לי "טוב״. אני מאוד מתלבטת ויחד עם זה ממש בא לי לסיים ודי!

היי ש ממה שכתבת יש כנראה תחושות סותרות גם רצון לסיים גם פחד ממנה או מעצמך? גם תקווה שיהיה טוב ובאותה נשימה אולי איזו הרגשה שאין סיכוי שלא היה כלום ולא יהיה כלום :) משפט שחביב עליי לאחרונה, בהערת אגב. אני חושבת שמקום כזה שהוא אמבילוונטי דורש איזושהי חשיבה נוספת או המתנה עד שהתחושות יהיו יותר ברורות... מה את אומרת? ליאת

שלום ליאת. באתי אליה בבקשה מוצהרת לעזרה ואחרי זה ההרגשה כל כך קשה. למה פניתי לעזרה, אני רגילה להתנהל לבד. אני סופרוומאן. יכולה לבד, לא צריכה עזרה מאף אחד. הרגשתי כל כך רע עם עצמי, כל כך לא טוב! בנוסף יום אחד יצאתי מהפגישה עם הרגשת בחילה נוראית, לא הבנתי למה. חשבתי לעצמי לא צריכה טיפול, לא צריכה עזרה יותר. ואחרי מספר ימים ירד האסימון, היא הזכירה את הבן שלה בפגישה וזה מה שגרם לבחילה. זאת לא הפעם הראשונה שיש לי בחילה אחרי שהיא מזכירה או אומרת משפט או שנים על הילדים שלה. למה זה קורה?

לקריאה נוספת והעמקה

היי נ לקבל עזרה זו לעיתים תחושה מוזרה, גם רוצים, גם מפחדים, גם קשה גם מיטיב... אולי זה מקום מוכר ונוח להגיד "לא צריכה אף אחד" לא יודעת מדוע עולה הבחילה כשהיא מזכירה את הילדים שלה אבל יתכן שהבחילה אומרת משהו כמו: מה זה בשבילך לדעת שיש לה ילדים ... ליאת

ליאת שלום. כבר לא מרגישה את הכאב, אחר כך קצת שורף. אבל העיקר שיקל על הכאב הפנימי. וחשבתי שיהיה לי טוב בעבודה אבל ככל שעובר הזמן מבינה שאין סיכויי והכי טוב להפסיק כבר את הסיוט הזה, כל כך הרבה כוחות צריכה לגייס בשביל ללכת לעבודה. ויש לי תחושה שגם עמיתי רואים את החולשה, מבינים את הטעות ורוצים כמוני שהכל כבר יסתיים. כאילו כל יום מציבים מולי מראה, שמראה את הקשיים ואת הבעיות. שייגמר כבר הסיוט הזה!!

היי ג יקרה מרגישה את כאבך דרך המילים אע"פ שלא מכירות אולי עמיתייך בכלל לא שופפטים אותך על החולשה אלא יכולים גם לעזור ולתמוך? ואם לא הם, האם יש מישהו שאת יכולה להעזר בו? טיפול, חברים, משפחה? אנא אל תוותרי, גם כאב גדול שנראה כרגע ענק עשוי לחלוף מוזמנת לכתוב פה עוד ליאת

24/01/2017 | 14:45 | מאת: כרמית

שלום ליאת. עברתי בעיה בריאותית לא פשוטה בשבועיים האחרונים וחרגתי מההנאה שלי וממה שהייתי עושה ישבתי בבית במשך שבועיים מדוכדכת גם בגלל הטיפולים ואני לאט לאט מבריאה ורוצה לחזור לעצמי.אני מרגישה ריקנות ודכדוך ואני רוצה לחזור למלאות ושמחת חיים.אשמח עם תוכלי לסייע לי איך לחזור לחיים הרגילים שלי לאט לאט אני עסקתי בנדל"ן אבל עזבתי את עבודתי בינתיים ואני לא יודעת עם יקבלו אותי חזרה.אשמח לסיוע תודה

היי כרמית השאלה היא לאור פסק הזמן שאיכשהו קרה זה האם את רוצה לחזור לעסוק במה שעסקת בו קודם או שאולי בתוך השהייה בבית ובעיית הבריאות עולות תחושות אחרות...לפעמים כשעוצרים את מסלול החיים הרגיל אז תחושות ומחשבות שביומיום אינן מקבלות מקום עולות, יתכן שזה קשה אבל אולי יש בזה גם משהו חשוב שהגוף או הנפש מנסים לומר לך ליאת

21/01/2017 | 05:23 | מאת: ל'

אני, ל', מטופלת מזה שלוש שנים אצל פסיכולוגית מקסימה שאני מחוברת אליה מאוד, בחודש האחרון הבחנתי בהתנהגות מוזרה מצד ח' (הפסיכולוגית), שכוללת בלבול, חוסר ריכוז, עייפות, חיוורון ועוד, תארתי לי שכל אלו וודאי תוצאות של משהו שקורה בחייה הפרטיים. למרות שדאגתי, התנהגתי כרגיל כדי לא לחדור לפרטיות שלה. יום אחד היגעתי לפגישה וח' נראתה רע מבדרך כלל. שאלתי בזהירות אם הכל בסדר. אחרי שתיקה של כמה רגעים ארוכים במיוחד, ״אני בהריון״, השיבה ח'. שמחתי שלא מדובר במחלה או שלל אופציות איומות נוספות שעברו לי בראש במשך החודש הזה, ומיד חשתי חרדה בלתי מוסברת. ח' שברה את השתיקה המביכה וסיפרה שלמרות שההריון נמצא בשלב מוקדם ועדיין מוגדר כסוד, בחרה לשתף אותי כי ראתה שאני מודאגת. ח' ואני יודעות שהריון, ילדים, הורים ומשפחה בכלל הם נושאים טעונים עבורי. הערכתי מאוד את הכנות של ח', הודתי לה על כך. היא שאלה אותי איך זה גורם לי להרגיש ומיד עניתי, ״אני שמחה בשבילך״. בדרך הביתה חשבתי האם הטיפול יימשך כרגיל? האם היא תעזוב אותי? האם היא תהיה בסדר? מה המשמעות של הריון בגיל 40? בלילה לא נרדמתי מרוב חרדה שאני לא יודעת להסביר. אני כבר לא ילדה, ח' אינה אמי ולעולם לא תהיה. אז למה לכל הרוחות עצם היותה של ח' בהריון מפעיל אצלי את הדבר הזה? זאת השלכה? זאת סתם חרדת נטישה אינפנטילית שהוצאה מהקשרה? למה הידיעה הזו החזירה אותי לעיסוק הכפייתי בילדות שלי ובתקופה שבה אמי הייתה בהריון ושלחה אותי לפנימייה במרחק שעתיים נסיעה על מנת לפתוח דף חדש, להקים משפחה חדשה שלא כוללת אותי וכל זה כדי לחיות את שארית חייה לצד גבר שאינו אבי?

לקריאה נוספת והעמקה

היי ל כתבת הרבה על ההריון של הפסיכולוגית שאת קשורה אליה ועל המפגש אז ככה בשורות האחרונות פרסת בעצם בתמציתיות את הסיבות העמוקות מדע ההריון מעורר חרדה ומדוע צפים זכרונות מהעבר, כאובים, שקשורים למקום הזה. המקומות שהעלית אינם כפיתיים או אינפנטיליים הם פשוט כאובים וכשמשהו עדיין כאוב בדר"כ חוזרים אליו שוב ושוב ובודאי שיש "טריגר" לזה. אני חושבת שטוב שהיא סיפרה לך ועכשיו גם יהיה אפשרי לדבר על התחושות שלך ושלה למול מה שמתרחש. .. ליאת

18/01/2017 | 20:04 | מאת: ש

שלום ליאת. מטופלת כבר 5 שנים. הרבה פעמים קורה פעם בחודש בערך שפתאום המטפלת מתהפכת עלי. במקום להיות אמפתית, קשובה ומנסה לעזור, פתאום היא אומרת משהו שמכאיב יותר. אני מספרת לה על איזה מקום של קושי והיא תוקעת לי שם את הסכין ומסובבת. בפעם האחרונה שזה קרה אמרתי לה שאני מתלבטת אם לבוא לפגישה שלנו, בסוף באתי ושהסברתי לה על מה ולמה נפגעתי כל כך. אמרה: "צר לי שהיה לי פה פיספוס". הפספוסים האילו שלה קורים יותר מידי לאחרונה ואני מתלבטת אם להמשיך. אולי היא לא מתאימה יותר בשבילי. בנוסף לכך יש שני נושאים מאוד מרכזיים בחיי שעולים וצצים מידי פעם. עליהם אני לא מרגישה נוח בשום אופן לדבר איתה. בגלל שהיא התהפכה עלי כל כך הרבה פעמים. לא כל כך סומכת ואת הדברים האילו מעדיפה שלא לשתף אותה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי ש נשמע לי שכדאי להבין איתה יותר חעומק מהי הכוונה ב "היה פה פיספוס". האם היה שם חוסר אמפתיה? או תוקפנות? אולי זה למשל לא מה שהיא אומרת אלא האיך? אולי חשוב להבין האם היא חשה שאינה יכולה להגיד לך דבר בניגוד לדעתך או שאולי זה באמת האופן שבו היא אומרת שיוצר התנגדות. חשוב גם להבין למה בחוויה שלך זו התהפכות...שוב האם בגלל התוכן או בגלל האופן? ליאת

18/01/2017 | 17:47 | מאת: sigal

הי ליאת , בזמן האחרון באה לבקר כאן די הרבה האמת , אולי בגלל הפיצול והמורכבות לא מרגישה שייכת לשום מקום והעצוב גם בביתי שלי , במקום שאני בניתי לא מרגישה שייכת , היום . על סף התהום , חלקים בי מבקשים להרוס מבקשים לא להיות (לא לדאוג לא אובדנית בשום צורה ) ואני , אני באמת עייפה גוף ונפש במצוקה .....

לקריאה נוספת והעמקה

היי סיגל יקרה לא הצלחתי לענות השבוע מהר הייתי עם שפעת בימים האחרונים כך שעברו כמה ימים מאז שכתבת .... מרגישה את התהום והעצב ובעיקר את המותשות אבל אין ברירה...איכשהו חייבים למצוא את הכוחות לפעמים ע"י מנוחה- גם זה חשוב פשוט להרפות קצת מהכל ולפעמים ע"י עשייה... ליאת

23/01/2017 | 16:05 | מאת: אביב 22

הי ליאת רק להגיד לך תודה מקווה שאת מרגישה טוב עכשיו וזה בסדר גמור מתי שאת עונה . והאמת שהעייפות מהמורכבות עדין קיימת ..

17/01/2017 | 13:59 | מאת: אריק

שלום רב,אני צעיר וכל חיי מתאמן אך רק במספר השנים האחרונות התחלץי להעמיק בעניין בכל מה שקשור בספורט ותזונה,דואג להישאר באותו משקל ואחוז שומן כמעט תמיד אותו דבר,כל חיי סביב האימונים(כוח ואירובי) וכל היום אני חושב מה אני אוכל וכמה קלוריות אני מוותר על הרבה דברים(פגישות,בילויים,מסעדות וכו') הכל רק בגלל שאני מפחד שזה יפגע לי בכושר אולי במראה של הגוף במידה ואני חורג או מתפנק אני מרגיש ממש רע ומפצה על זה בעוד אימון,אני יודע שאם אני ארשה לעצמי לאגול יותר חופשי ויותר שטויות ואפילו יפחית באימונים זה רק יעשה אותי יותר רענן וחזק אסל אני לא מסוגל לא ללכת להתאמן במידה ויש לי זמן כולם כבר אמרו לי על זה ואני לא מוותר מה מומלץ עשות בנושא,תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי אריק כבר בכותרת של מה שכתבת ציינת שזו התמכרות וגם הפרעת אכילה ולפי מה שאתה מתאר היא גם גורמת לך בעצם למצוקה רבה כי במקום שתשלוט בחייך היא שולטת בך ולא נותנת לך לעשות דברים אחרים. בדר"כ הפרעת אכילה או גם התמכרות מגיעה כאשר אנחנו רוצים לא תמיד במודע להסיט את עצמינו מלהתעסק בנושאים אחרים בחיינו שאולי מעוררים חרדה או פחד או קושי ועוד....אני מאד ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי שיוכל לעזור לך, ליאת

16/01/2017 | 16:54 | מאת: ע.ס

היי ליאת, אני מחפש פסיכולוג בתל אביב שעובד יחד עם מכבי. נכנסתי לאתר של הקופה וראיתי את השמות, אבל אני לא רוצה ללכת למישהו בלי המלצות. אשמח לתשובה.

היי לך אין באפשרותי להעלות המלצות על גבי הפורום של מטפלים. ממליצה לשאול אנשים שאתה מכיר או לקרוא יותר על המטפל או אף פשוט להגיע לפגישת הכרות ולהרגיש כיצד מתחבר, ליאת

15/01/2017 | 19:11 | מאת: אני

שלום רב אני בטיפול פסיכולוגי מזה כ-9 שנים כמעט אצל אותה המטפלת, בתדירות של אחת לשבוע. אני נמצאת בתקופה טובה בחיי וחשה בטוב, ביקשתי מהמטפלת להפסיק את הטיפול או לפחות להוריד אותו לאחת לשבועיים, היא מסרבת בטענה שלדעתה אני עדיין צריכה להיות מטופלת. הטיפול מרגיש לי מעט מעיק ואפילו שהיא פשוט לא רוצה לוותר עליי כי זה מבחינתה לוותר על הכנסה. לא יודעת כיצד לסיים את הטיפול כי בכל זאת היא הייתה גורם משמעותי בחיי זמן רב. אודה לעצתכם

היי "אני" בהמשך לדיאלוג שמתנהל פה למטה....שממליתה לך לקרוא יכולה לומר לך מה דעתי - האישית בלבד וגישתי. אני חושבת שחשוב להקשיב למטופל, בודאי אם את שם 9 שנים. מאד אפשרי שאחרי תקופה ודווקא תקופה טובה יש לעיתים צורך במינון אחר או בהפסקה , טיפול יכול להתרחש גם פעם בשבועיים או גם פעם בחודש כאשר מדובר על טיפול החזקתי שמגיע בדר"כ אחרי תקופה של עבודה רגשית אינטנסיבית יותר. חשוב שתזכרי שהמטפלת אינה יכולה לכפות עלייך דבר. היא יכולה להביע דעתה מה מתאים לך ע"פ הכרותה איתך אך ההחלטה היא אצלך ושלך. יודעת שלעיתים קשה לזכור זאת בגלל הקשר הרגשי העמוק שנוצר. ליאת

14/01/2017 | 23:29 | מאת: רחל

הי ליאת, אני ומשפחתו של בן זוגי שמנו לב לאחרונה שהוא משקר כל הזמן. לאחר התייעצות עם אימו הבנו כי באמת מדובר בהפרעה נפשית. השאלה אם יש לזה טיפול ואם אפשר לנסות לעזור לו למרות שהוא כנראה לא מודע לבעיה. מה לעשות כואב לי הלב עליו...

היי רחל שקרנות כפייתית היא אכן בעיה לא פשוטה שחלק מהקושי בגדול שבה הוא הקושי להודות ולקחת אחריות. יחד עם זאת אני חושבת שבו המקום שאת רק מבינה אותו וכואב לך עליו לא יעזור לו. חושבת שהאמפתיה מאד חשובה והכרחית וגם ההבנה מדוע עושה זאת אל יחד עם זאת גם הדיבור על החלק הפוגעני הוא משמעותי כי אחרת לא בטוח שתהיה מוטיבציה לטיפול... ליאת

14/01/2017 | 12:41 | מאת: דנה

שלום ליאת. אני על גבול גיל המעבר לא עובדת כרגע לא לומדת אין לי ילדים אבל יש לי בן זוג ומשפחה תומכת וטובה החיים שלי בסדר בחורה שמחה בדרך כלל הדבר היחיד שאני קמה בבוקר הוא שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אני מחפשת כרגע עבודה ועדין לא מצאתי ואין כרגע מסגרת מסוימת להיות בה גם בכיוון של חוגים כי אין לי מספיק כסף לשלם כרגע אני כן חיה מביטוח לאומי מסיבות אישיות ולכן זאת גם הסיבה שקשה לי למצוא עבודה. אני מרגישה חוסר סיפוק בחיים ורציתי אולי עצה ממך איך אני יכולה למלא את חיי לפחות לקום כל בוקר בהרגשת מלאות ולא בהרגשת ריקנות.אודה לך על הסיוע שבת שלום

לקריאה נוספת והעמקה

היי דנה אפשר להבין ממה שכתבת שיש חלקים מספקים וממלאים בחייך ואחרים שפחות. אני לא יודעת אם יכולה לתת לך ככה עיצה , חשוב שתנסי לבדוק עם עצמך ולשוב ולהרגיש מהם הדברים שאת יכולה להוסיף לחייך שימלאו, זה כאמור מאד אישי, כמו כן אולי יש אפשרות להצטרף לאיזו קבותה חברתית אן גם ללכת לטיפול רגשי כדי לבדוק את הדברים יותר לעומק ליאת

13/01/2017 | 14:35 | מאת: שרית

שבת שלום.אני מחפשת אתר באינטרנט לקבוצות תמיכה לאנשים שסובלים מדיכאון ובדידות האם תוכלי בבקשה להפנות אותי? תודה רבה ושבת שלום.

לקריאה נוספת והעמקה

היי שרית אני לא מכירה קבוצות כאלו לצערי ... אם את מחפשת איזן מסגרת חברתית עימה אז יש כל מיני קבוצות מתחומים שונים שאולי כדאי להצטרף אליהן, תלוי מהו תחום העניין שלך ומה עשוי לחבר אותך. ליאת

היי ממליצה בחום על הפורומים של סהר . זה אמנם לא קבוצות סגורות אבל רוב האנשים קבועים . הי ואת מוזמנת לכתוב כאן ...

13/01/2017 | 00:23 | מאת: מור

שלום ליאת, יש לי מטפלת שאני מאוד אוהבת אני אצלה בטיפול כשלוש שנים הבעיה ,היא נוקשה מאוד כלפיי ,פוגעת בי ו,מתסכלת אותי אז מספרת לי שהיא עושה את מה שהיא מאמינה בו מבחינה מקצועית.. יש לי נכונות להתאמץ לשאת את כל הכאב אבל מרגישה שכבר איני מסוגלת עוד מבחינה נפשית. אני מרגישה לפעמים מטומטמת שאני ממשיכה ההתנהגות שלה מרגישה לי לפעמים חוסר כבוד כלפיי.היא עוזרת לי בדברים מסויימים ולכן אני מאוד מעריכה את המקצועיות שלה אבל למעשה היא מכאיבה לי מעל ומעבר לא נראה לי שמטפלת שמכאיבה לי בעוצמות כאלו וגורמת לי להרגיש ככה היא טובה לי לדעתי ולמרות שהיא עוזרת לי המון בדברים מסויימים אין סיבה שאצא ממפגשים איתה בהרגשה רעה כל כך,לדעתי אסור לי להסכים לזה פתחתי את כל הרגשות האלו מולה נשמע שקשה לה להתמודד עם הביקורת מצידי שורה תחתונה אני רוצה לסיים שם באמת בלב שלם הבעיה שקשה לי לעשות את הסיום אין קשר חם,אין אמון ואין הדדיות אין אנושיות בסיסית מצידה לא יודעת מה משאיר אותי שם,אני סובלת המון כתוצאה ישירה מהמטפלת והטיפול איך עוזבים טיפול אין לי אומץ ..איך יוצאים מזה?

לקריאה נוספת והעמקה

היי מור אני מבינה את התחושות הסותרות. מחד היא עוזרת לך באיזשהו אופן מאידך משהו באינטראקציה ביניכן מרגיש לא מספיק אנושי או מכאיב. קודם כל, טוב שפתחת איתה שנית, השאלה היא אם את חשה שזה באמת קשור למי שהיא או שמשהו באינטראקציה ביניכן מזכיר לך גם קשרים ומערכות יחסים אחרות שבהן עולות התחושות הללו ואז אולי שווה לעבוד על מה שקורה, מה עולה מדוע וכו... חשוב שתקשיבי בטן ולאינטואציה...זה תמיד הכי חשוב. שבת נעימה ליאת

15/01/2017 | 08:41 | מאת: sigal

הי מור, קראתי אותך התהפכה לי הבטן , ואז קראתי את ליאת ונשמתי ... רוצה לשתף אותך בפרק ב' שלי בטיפול . הייתה לי מטפלת מדהימה היה קשר חם אמפטי אוהב ובכל זאת לא הפסקתי לריב איתה בשנה האחרונה . כן זאת הייתה השלכה כואבת ליחסים שלי עם אבא . ידעתי שאני משחזרת איתה ולכן נאבקתי על הטיפול . בנקודה מסוימת היא החליטה באומץ שזהו הטיפול מסתיים ...זאת הייתה מבחינתי נטישה בעיטה החוצה , כואב ביותר . בתוכי ידעתי שזה הכי נכון שמגיע לי מטפל אחר כזה שיוכל להכיל אותי על כל מה שאני מביאה איתי . מטפל שלא יגרום להשלכות כאלה . מסכימה עם ליאת שתבדקי עם עצמך זה כל כך קשה במיוחד שאת תלויה בה . תנסי לקחת מרחק ולכתוב לעצמך באומץ מה עובד מה לא עובד בטיפול שלכן . אם כל הכבוד למושג השלכה קצת שוכחים שלטנגו צריכים שניים וזה לא נפסק עם המטפל לא משנה את הדרך שלו גם .כי כדי ללמוד איך לעשות אחרת צריך ללמוד שיש אחרת. היום יש לי מטפלת שאני יכולה להגיד לה הכל אני לא חוששת, למדתי בטיפול הקודם לאט לאט לדבר ישיר ,אבל יש לי היום מטפלת שלא מפחדת מביקורת שמוכנה לקבל שגם לה יש חלק באינטרקציה ולא הכל בה משם . בשל האמוציות שהיו בסוף הטיפול הקודם (אני עדין בקשר איתה וסיימנו מדהים ) הגעתי לטיפול בהרגשה שאני אוייב העם והמדינה ... אני לא !!!!!!! נכון שבזכות המשבר עם הקודמת למדתי לקבל שיש לי חלקים מאוד קשים באופי אבל בטיפול הזה למדתי שזה בסדר וצריך ללמוד איך לווסת אותם ולטפל בהם , הם רצויים ואני מרגישה שכולי רצויה בחדר לא רק שאני מתנהגת כיאות. למה אני משתפת אותך בזה כדי שתדעי לא הכל זה את !!!!! המטפל מביא את עצמו ואת האופי שלו את האגנדה הטיפולית שלו . שכן עוזרת אולי בדברים מסוימים אבל מקשה במקומות אחרים (הטיפול היום מטפל בדרך שונה איטית יותר פחות ישירה וכואבת ואני מרגישה שאני יכולה ) המטפלת הקודמת הייתה ישירה קשוחה משהו דוחפת , ברגעים מסוימים זה היה מדהים ואני מודה לה על כך ובמקומות אחרים הייתי זקוקה לצעדים קטנים קטנים לנשום וכל נשימה כואבת לי בצלעות לתת לכאב לשכוח ולנשום שוב ... אפשר להפסיק טיפול בדרך יפה כזו שתצליח להמשיך טיפול במקום אחר ...ובכל זאת תבדקי עם עצמך ואיתה שוב ושוב שזה לא בריחה כי פתאום הגעת לשלב קשה . את מכירה את עצמך ויודעת בכנות האם את בורחת מקשרים כשקצת קשה . האם את נוטה לראות את הדברים בדרך אובייקטיבית וכנה או מערבבת את העבר בהווה . יש לכן קשר טוב ככה זה נשמע לא הייתן מחזיקות שלוש שנים ללא קשר חם אמפטי ועם אמון בסיסי ...את לא נשמעת לי מזוכיסטית שבאה כדי לסבול ....אני מאמינה בקשרים מאמינה בטיפול , והכי מאמינה שמטופל יודע באמת באמת בתוך הבטן הרכה מתחת למיניפולציות ולקשיים מה נכון לו .... בהצלחה

היי לשתיכן התגובה של סיגל מאד מאד חשובה כי חשוב לי לומר בפה מלא ובאופן מאד ברור: לא הכל זה "על המטופל" לא הכל זה השלכות אני חושבת שתמיד, אבל תמיד, המטפל צריך לבדוק גם מה החלק שלו ואם יש לו חלק אז עמוד מאחוריו באומץ ובאותנטיות. מטפלים הם בני אדם ועליהם להכיר בכך גם בתוך טיפול אחרת מטופל עלול לצאת מטיפול בדיוק כפי שסיגל כתבה בתחושה שהוא "אויב העם". עדיין, לא כל מטופל יתאים לכל מטפל ולהיפך, חשוב להכיר גם בזה, הנקודה היא לא העדר המושלמות או העדר פגמים אלא האומץ להודות בהם (מצד שני הצדדים...) ליאת

16/01/2017 | 14:12 | מאת: sigal

חייבת לציין שאני יודעת שזה לא מה שהיא חושבת עלי . וכן היא נהגה באומץ והפסיקה את הטיפול ואמרה לי שמגיע לי מטפל שיהיה מסוגל להכיל את החלקים היותר קשים . הישירות שלה שקידמה כל כך הורגשה לחלקים האלה כמוחקת כדוחפת לפינות ואז הם הגבתי בהתאם לדפוסים שלי ...עצוב אבל למדתי שגם במקומות שיש קשר טוב ובריא וגם כשיש אהבה והערכה משני הצדדים , אין יכולת לגשר על מה שכל אחד מהצדדים מביא איתו . תודה לך על מה שכתבת

15/01/2017 | 13:31 | מאת: ממליצה

ממליצה לך לעשות אתזה. ללכת עם הלב שלך ולהפרד משום שגם עכשיו קשה לך מאד אז מדוע להמשיך לסבול? מנסיוני, עברתי מטפלת בגלל הרגשה דומה למה שתיארת המעבר לא היה פשוט, אך היתה בליבי החלטה. ואני לא מתחרטת! לכי עם האינטואיציה בהצלחה

10/01/2017 | 16:29 | מאת: sigal

תודה לך שאת כאן ימים ממש קשים המון כאב שאני לא מצליחה לאפשר לו להיות בורות שחורים ופלאשבקים נמאס לי זה לא נגמר ... יש לי תחושה שיש שם בפנים עוד המון המון זכרונות שלא אפשרתי ...תיבת פנדורה

לקריאה נוספת והעמקה

היי סיגל יקרה מבינה ומקשיבה קשה לתת מקום לכאב כמו גם לבורות בתקווה לימים טובים יותר..קצת איתך ליאת

08/01/2017 | 20:52 | מאת: sigal

עייפה להיות אני עייפה להלחם עם עצמי עייפה לדבר עם ילדים בני חמש פשוט עייפה להלחם בזיכרונות שמגיחים המון ידיים , המון ...וילדה נערה אשה אחת אני .....הרבה אני - אנחנו

סיגלי יקרה כ"כ מובן כמה קשה להחזיק את כל החלקים הילדיים הבוגרים לזכור שיש גם חלקים בריאים בתוך כל בליל הקולות איתך.... ליאת

08/01/2017 | 13:32 | מאת: לא מצליחה להפרד

כ 8 חודשים עברו מאז סיום הטיפול (יזום על ידי). טיפוך שארך כשנה וחצי (עם הפסקות עקב חופשות של המטפל). ואני לא מצליחה להפרד באופן מלא ומוחלט. ממשיכה לתקשר איתו באמצעות מיילים ומסרונים שלא לדבר על השיחות הוירטואליות (כלומר בלעדיו) שאני עורכת איתו. מה אני יכולה לעשות כדי שזה ייגמר?

שלום, ברצוני לדעת היכן מתקיימים טיפולי dbt באזור המרכז במחירים סבירים, עדיפות לאזור תל אביב והסביבה. תודה מראש.

היי לך איני מכירה פרט לזה שיודעת שיש איזשהו מרכז, נדמה לי באיזור הוד השרון אך שוב לא בטוחה... ליאת

שלום ליאת, אני כותבת אחרי שכמה זמן רק מציצה וקוראת,בוחנת את התגובות כאן,אולי בודקת עד כמה יש כאן תמיכה,פחות פגיעה וביקורת..לא מרכלנות.. הייתי בחיפוש של מטפלת,אחרי שהייתי בעבודה באחד הימים ומשהו לא טוב קרה שם ואחת העובדות שלי שמבוגרת ממני בהרבה (אני בת 27) אבל אני בתפקיד ניהולי והיה עלי הרבה לחץ ואני וורקוהולית לחלוטין,דחפה אותי לחפש עזרה. אין לי משפחה כאן חוץ מאבא ואנחנו לא יכולים להיות בקשר כי הוא צורך הרבה סמים ואלכוהול והוא אלים (לא פגע בי בבגרותי) אז..מצאתי מישהי. אין לי מילים לתאר מה היא בשבילי,אני אצלה בטיפול כבר שנה וחצי ובחיים לא הרגשתי שלמישהי אכפת ממני,שלא ויתרה עלי ולא מוותרת,שאוהבת אותי באמת,שמוכנה להחזיק אותי מעל המים ומעל החיים ובתוכם,גם מחוץ לשעות הטיפול,בימים שאני במצב נפשי קשה,היא איך שהו מבינה את זה,והיו כמה ימים שלא יכלתי לצאת מהבית והיא הגיעה אלי,ימים שלא יכלתי לעבוד,שילמתי לה ממש מעט. לפעמים אני מרגישה כאילו היא אמא שמעולם לא הייתה לי ושמה לי גבולות שאבא שלי מעולם לא שם לי,גבולות שלי עם עצמי,כמו למשל לא ללכת לעבודה כשלא אכלתי יומיים או לא ישנתי יומיים כי זה מסוכן לי.. מאז שהיא איתי,כל בן אדם במצוקה,נראה לי שכל מה שהוא זקוק,זה לפסיכולוגית שלי..לזה שמותר לפגוע זו בזו,מותר להתעצבן זו על זו,מותר לומר לא,למרות שכמעט תמיד זה כן.. מרגישה ברת מזל. יש אבל... אבל אני פוחדת שהיא תמות לי..היא יודעת שזה הפחד שלי..אמרתי לה שחברה שלי אמרה שהקשר שלנו אולי נהפך תלותי..והיא הפסיכולוגית אמרה לי "זה רע? אני לא נעלמת" לפעמים אני רוצה להודות לה מעבר לתודה ולא יודעת איך..תחושה כזאת שחייבת להיות דרך. היא טוענת שההתקדמות שלי והחזרה שלי לתפקוד זו התודה שלי אליה..למה בעצם אני כותבת את זה כאן? לא יודעת,תחושה כזאת שאני רוצה שאנשים ידעו שיש כאלו מטפלות..ואולי אולי יש המון כאלו וזה רק עניין של מה אנחנו צריכות וצריכים מהם.ן..ואיך אנחנו מגיעות לדבר הזה

לקריאה נוספת והעמקה

היי מישהי איזו הודעה מרגשת כתבת....משמח (ומרגש) לשמוע על התהליך שאת עוברת ועברת, על החיבור ועל האפשרות... כפי שכתבת בכותרת ,לאיזשהו תיקון, גם אם אינו תמיד מושלם. כתבת כ"כ יפה שבכמו בכל קשר גם ביניכן לפעמים יש חיכוכים או אמירות אבל אתן מדברות על זה וממשיכות ואולי כל זה גם מתחבר לפחד שלך, הכ"כ טבעי ומובן שהיא תעלם או תמות. אני חושבת שכל קשר שמגיע לדרגת קירבה כזו מייצר בתוכו גם את החרדה הזו שלך,זה קצת בלתי נמנע ...ויחד עם זאת ההרגעה לדעתי לא באה מהמקום של "היא בטוח לא תעלם" אלא מההבנה שגם אם חס וחלילה משהו יקרה עדיין הקשר הזה שלך איתה לא ייעלם והוא כבר חלק ממך בעצם לתמיד.... ליאת

05/01/2017 | 21:10 | מאת: Ronit

טופלתי במשך כשנה וחצי והטיפול הסתיים לבקשתי (העברה שבלבלה אותי כהוגן). כבר חלפה עוד מעט כשנה מאז סיום הטיפול. למרות זאת, בפועל, לא מצליחה להפרד ממנו וממשיכה לתקשר איתו באמצעות מיילים ומסרונים. ויותר נורא לא חדלה לחשוב עליו. אם כי ככל שהזמן עובר זה הולך ופוחת...

היי רונית אני מבינה שיש איזו אמביוולנטיות כלפי המטפל או הטיפול שמחד ביקשת להפרד ומאידך יש איזשהו רצון כן להיות בקשר או לשמא משהו ממנו או מהטיפול. האם ניסית לדבר עם עצמך מהו הדבר שאת משמרת וכן מה לא התאים? כתבת מעט כך שקשה שלי לומר מעבר לזה .... ליאת

08/01/2017 | 15:33 | מאת: Ronit

כן. שימור הקשר איתו השיחות איתו מסייע לי להתמודד באופן מוצלח עם הפוביה מושא הטיפול. סיבת ההפסקה (שהייתה יזומה על ידי אבל מוסכמת גם עליו) רגשות חזקים כלפיו (לכן כתבתי העברה שבלבלה אותי כהוגן) ומחשבות בלתי פוסקות עליו, שהפריעו לי. וגם לטיפול.

08/01/2017 | 21:00 | מאת: Ronit

כן. שימור הקשר איתו מסייע להתמודדות מוצלחת עם הפוביה מושא הטיפול. והסיום היה יזום על ידי (אך מוסכם גם עליו) מאחר והיו לי רגשות חזקים כלפיו(לכן כתבתי העברה שבלבלה אותי כהוגן) ומחשבות בלתי פוסקות אודותיו. שהפריעו לי. וגם לטיפול.

היי רונית עכשיו זה מובן יותר השאלה היא בעצם גם :מי את מרגישה שכרגע יכול לעזור לך עם מה שעובר עלייך? והאם אכן הוא האדם הנכון להתמודדות עם הפוביה עליה את כותבת...? ליאת

מי את מרגישה שכרגע יכול לעזור לך עם מה שעובר עלייך? מה שעובר עליי - לא הוא. והאם אכן הוא האדם הנכון להתמודדות עם הפוביה עליה את כותבת? אם וככל שתפרוץ אז רק הוא.

ד.א. שימור הקשר איתו משמעו גם שימור המקום הבטוח שבו הרגשתי אהובה. מיוחדת. חכמה.

05/01/2017 | 18:30 | מאת: מחפשת אוזן קשבת

שלום רב, אני בת 25, רווקה מאיזור ירושלים. אני פונה לפה על מנת לקבל מענה לגבי כמה דברים שמאוד מפריעים לי בחיים ומונעים ממני את התקדמותי: *אני בתקופת לימודים- (סטודנטית לעבודה סוציאלית) אני בחרתי במקצוע הזה כי אני אוהבת להקשיב לאנשים ולסייע להם. אבל המצב רוח שיש לי לא ממש מאפשר לי ללמוד בצורה שאני רוצה. לפני כמה שנים הייתי ממש בסטרס והכנסתי את עצמי למצב של לחץ [יש ימים שאני פשוט יושבת ובוכה], מכיוון שנורא פחדתי מכך שהזמן רץ ואני לא עושה כלום עם החיים, לא מתקדמת [כמעט כל מי שאני מכירה, חברות מהכיתה התחילו ללמוד ולהתחתן]. באותו זמן הייתי בתקופה שרציתי להכיר את עצמי וקצת להינות מהחיים. והסביבה הקרובה התחילה לשאול אותי: "למה אני לא מתחילה ללמוד, למה את מבזבזת את הזמן שלך, את בחורה חכמה" ואני ממש לקחתי את זה קשה וממש האמנתי להם והייתי לחוצה מזה- ממש לחוצה!!! הכנסתי את עצמי ללחץ נפשי מטורף. פתאום אני מגיעה למצב שאני שואלת את עצמי האם בחרתי את המקצוע הנכון? או שבחרתי מתוך לחץ [כי באמת לא חקרתי לעומק על המקצוע ובשנה הראשונה רק התחלתי להבין את המקצוע, כרגע שנה ב']. *זוגיות- אף פעם לא הייתה לי זוגיות רצינית. משום מה אני לא יודעת למה אני לא מצליחה לתקשר עם הצד השני. אני יוצאת לדייט ואני פשוט ישבת בשקט- קפואה! אני לא יודעת למה?! [לא עברתי הטרדה מינית או משהו שיגרום לי למצב כזה]. תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך נשמע שעשית כמה בחירות בחיים אבל אולי לא מתוך מקום לגמרי "בוחר"? מעלה השערה... מתוך מקום כזה הדיעות של הסביבה עלולות מאד להשפיע. חושבת שדווקא לפי מה שאת כותבת טיפול רגשי מאד עשוי לעזור לך, בעיקר כדי להכיר את עצמך יותר טוב ואז לדעת האם את במקצוע הנכון, מה קורה בתוך מפגש עם המין השני, (לעיתים יש איזו המנעות או חרדה חברתית) , ובעיקר, איך להיות במקום שבו הבטחון העצמי והדימוי העצמי יותר יציבים כך שהסביבה תשפיע פחות. מאד קשה להיות קשובה לקולות חיצוניים מלחיצים ולעומת זאת כשלומדים להקשיב לקולות פנימיים מרגיעים חשים אחרת. ליאת

02/01/2017 | 15:58 | מאת: מיכ...

הי ליאת, לא מבינה למה....מתמסכנת מולה כדי לקבל תשומת לב?, זה לא קורה לי במקומות אחרים....בבית, הילדים ובעלי לא מנסים ליצור כך תשומת לב, הם מקבלים המון בכל מקרה וגם אני לא בוכה מולם כדי שירחמו עליי.... אמא שלי תמיד מראה שרע לה פיזית כדי לקבל תשומת לב, אני לא...אבל מולה זה קורה. אני מתכתבת איתה לפעמים בין פגישות שרע לא כשטוב....וכנראה בשביל שלא תלך, להצדיק את הגעתי אליה ולקבל תשומת לב ואז רע לי שככה אני, שונאת את זה מלכוד.אבל לפעמים כשרע לי זה כן עוזר היחד שלי איתה.... :( אוף. כשהראיתי שרע לי עם אמא היא או שנבהלה או נתנה לי אוכל וכעסה על אחרים..לא חיבוק או שיחה. למה זה קורה לי? ועכשיו אפחד להגיד לה שרע לי כי אז זה יהיה התמסכנות :( היא אמרה שאכתוב לה שני דברים טובים ולא יותר מדבר אחד טוב שקורה לי השבוע. כאילו מעין ניסיון כזה לכתוב שטוב לי ולראות שאקבל תשומת לב שטוב לי? או שמותר להשאר בטיפול גם כשטוב......אוף לא יודעת כבר כלום. בא לי דווקא כן לבכות מולה...לברגיש את הטוב שלה מולי..את ההכלה לא יודעת כבר כלום...עכשיו לא אתמסכן מולה, לא אבכה יותר בטיפול כדי שלא תרחם. בכלל בא לי ללכת משם כבר........היא אומרת שזה טוב לדעת את זה כדי לשפר כי אנשים באים כדי לשפר דברים בחיים ולא רק כשממש רע להם.....

לקריאה נוספת והעמקה

מיכלי יקרה , אזה כייף לראות אותך , התגעגעתי ... את יודעת הרבה מחשבות עברו במוחי לקרוא אותך אני לא בטוחה שאת מתמסכנת חושבת שאת שוב שופטת את עצמך .. מה יקרה אם תקבלי את הצורך בנראות את הצורך לכאוב באמת לא בהתמסכנות כאב אמיתי שיש בתוכך....זה שאת דוחקת וטוענת להתמסכנות. לא יודעת אם את מצליחה להבין אותי או לא בכל מקרה אני מאמינה שהכאב שלך אמיתי ויש לו מקום ...ודווקא ביום שתלמדי לתת לו מקום אמיתי תצליחי גם לתת לעצמך מקום כשטוב . הי ותיכנסי גם ל...איפה שתמיד נפגשות

הי..סיגל. (אני לא מצליחה להכנס לפורום של אודי) המטפלת ואני יחד חשבנו על עניין המסכנות....בגלל שכתבתי בין פגישות על רע וחיכיתי לתשובתה וכו' והיא אמרה שאכתוב דבר אחד רע ושניים טובים השבוע (לא כפי שכתבתי בטעות) מרגישה שכבר אין מקום להתמסכן...לומר רע וכו'. וכבר לא יודעת מה אני מצפה ממנה..ואם בכלל מתחשק לי להמשיך איתה...יש בי רצון עזיבה. לא מתחשק לי לחקור את ההתמסכנות הזאת. כי יש בי כאב שאולי יוצא בצורת רחמים...או בכוונה בווטסאפ ולא בפגישה ממש...לא יודעת כבר...

הי מיכלי , יודעת שאת לא מצליחה להכנס (דיברתי על המקום השני זה שאני ואת נפגשות בו לעיתום ...בלי שמות) בכל מקרה תחשבי האם לדבר על הכאב שלךכמסכנות זה לא מניפולציה שוב לא לגעת בכאב האמיתי ...להיות קרבן זה לא הדרך אבל זה לאאומר שאין כאב . אין ספק יקרה שאנחנו לא יודעים לדבר כאב וכן צריך ללמוד את זה שווה לעלות בפנייה את העינין שאת רוצה לברוח שוב ...לדעתי לא ממנה את בורחת . חיבוק ענק ותבואי יש שם עוד כמה....שלא מצליחות להכנס פתחנו קומונה נפגעות דוקטורס ...

היי גם המנהלת יכולה להצטרף? :) המערכת החדשה באמת לא פשוטה ובכלל שינויים זה תמיד קשה גם כשהם קורים פה וגם שכאילו זה בצד הטכני ...אבל זה לא לחלוטין מרגיש רק כך. ליאת

03/01/2017 | 22:44 | מאת: ליאת מקסימה שכמוך :)

האמת רציתי לכתוב לך תודה שאת מאפשרת שיח ....

זאת אני :)

תודה סיגל יקרה:)

03/01/2017 | 19:21 | מאת: במבי פצוע

הי מיכל , מה שלומך ? מתגעגעת אלייך.. גם אני לא מצליחה להיכנס לפורום של אודי ולכן התחלתי להתכתב בפורום נפגעות תקיפה מינית... מוזמנת.. לדעתי, לגיטימי לחלוטין לתת מקום לשלל הרגשות שזה כולל גם התמסכנות.. שאולי זו אחת הדרכים של הנפש לתת ביטוי לכעס ,כאב,חוסר אונים ועוד.. איתך, במבי..

היי במבי מוזמנת לכתוב פה... ליאת

03/01/2017 | 23:58 | מאת: במבי פצוע

וואוו... איזה קטע.. נכנסתי כזה בתחושה של שיטוט יתומי כזה.. כמו איזה יתום ,מוזנח ,מנוזל ,ששרוכי נעליו פרומות ומשוטט מבית לבית , כי את הבית שלו נעלו בפניו וכמה שהוא מנסה לדפוק ,לצלצל בפעמון ,מנסה לדחוף בכוח את הדלת היא נשארת נעולה בפניו. (ואומרים לו כל הזמן לאפס סיסמא ) ופתאום את באה ,פותחת את הדלת לרווחה ומזמינה להיכנס.. תודה גדולה !! סתרת לי תחושה פנימית איומה... משונה...

היי במבי מאד מבינה את ההרגשה תיארת כ"כ יפה... מקווה שיהיה נעים גם פה :) ליאת

היי מיכ אני חושבת שבטיפול זה ה- מקום להראות את כל החלקים זה שמבקש דרך בכי או גם זה שמבקש דרך הטוב. הרעיון של המייל עם הדברים הטובים הוא נחמד. האם זה מרגיש לך שעוזר? שמתאים? נשמע לי בהחלט איזה תיקון קטן לתחושה שאמא ראתה רק בדרך אחת וגם הגיבה בדרך שלא הייתה מותאמת... ליאת

31/12/2016 | 07:36 | מאת: sigal

הפורמט החדש הזה מטריף אותי ויותר מזה .. . מקווה שהוא הסתדר לי ולא רק כאן ,מתסכל בעיקר אז מנסה להנכיח את עצמי .. שיהיה שבוע טוב sigal

היי סיגל יקרה באמת קשה להתרגל מקווה שבהמשך יהיה יותר קל מה שלומך ואיך את בימים גשומים אלו (וטוב לשמוע קולך) ליאת

02/01/2017 | 20:52 | מאת: sigal

ליאת תודה לך , האמת לא ממש יודעת מצד אחד כאילו שקט מצד שני סוער עד מאוד בפנים , רוחש וגועש .....הרבה זיכרונות לא פשוטים וכל דבר קטן מקפיץ את החלקים הקטנים ואני מתנהגת כבת חמש ...האמת שעייפתי מלראות את עצמי מתנהגת ככה ...אבל מקבלת שזה חלק ממי שאני . תודה על היותך

היי סיגל זה באמת מעייף לפעמים גם יש תחושה של פערים גדולים אבל כן, איפשהו זה נמצא בכולנו...אולי זה קצת מנחם ליאת

03/01/2017 | 22:55 | מאת: ליאת

על הנסיון לעודד שזה אצל כולם ...נכון במידה זו או אחרת כמו ניתוק וחלימה בהקיץ... אבל זה ממש לא אותו הדבר וזה פשוט מעייף ברמות להיות אנחנו .. ואני זה אנחנו קבוצה גדולה ורועשת .. תודה שאת כאן

ערב חמים ליאת

לכל הכותבים /קוראים בשבוע האחרון מערכת הפורומים עוברת שדרוגים ולכן יש הרבה עיכובים או קשיים בכתיבת הודעות או קריאתן ... שבוע חמים ונעים ליאת

23/12/2016 | 00:41 | מאת: ג

ליאת שלום. אז אמרתי לה כמה כואב לי פיזית ומה זה עזר לי? רק תחושה לא טובה ולא נעימה, מביכה שאמרתי! שום דבר לא הוקל, שום דבר לא התרפא, סתם מביך! כאילו עמדתי עירומה בפניה והראית איפה כואב!!! והיא לא רופאה, אז מה תציעה לריפוי? אוףףף, חתיכת יאוששששש!!!!

היי אני מאד מבינה לפעמים התחושה היא של הקלה רגעית בלבד ואולי גם זה לא. כשנוגעים בפצעים תמיד כואב בהתחלה תחושת הריפוי וההקלה לעיתים מגיעה יותר מאוחר רק אחרי שנוגעים לא מעט ולכן גם טיפול הוא לפעמים תהליך גם כואב וגם מרפא... ליאת

20/12/2016 | 12:29 | מאת: ע

שלום ליאת. איזה כייף לה, רק לשעה היא נמצאת איתי עם הכאב והקושי שלי, עם הבכי שלי. אחר כך היא מפליגה לדרכה, לעניניה ואני ממשיכה לבד. ממשיכה לכאוב, ממשיכה לבכות ורק מקווה שזה ייגמר, יעבור!!! ועד שזה יקרה!!!! כואב לי!!!!

היי עניתי לך ואיכשהו ההודעה נעלמה ברחבי הרשת והעדכונים אז עונה שוב אני חושבת שגם לה כואב, גם למטפל הכאבים שלו ולפעמים גם כאבי המטופלים הולכים עימו... אבל בהחלט מבינה את ההרגשה שהשהעה אינה מספיקה לתחושת הכאב בודאי אם הוא מציף בעוצמות גבוהות... ליאת

16/12/2016 | 19:27 | מאת: יערה

אני כותבת לך כעת מפניש אין לי למי לפנות אני כרגע מחפשת טיפול פרטי פסיכולוגי או משהו שקשור לזה ומקבלת טיפול תרופתי ציפרלקס וקלונקס אני סובלת מדיכאון שנה אחרי שעברתי משבר קשה בעקבות פרידה קשה מבן זוג וכיום אני גרה לבד.הבעיה שאין לי עבודה או לימודים ואני יושבת כל הזמן מול הטלויזיה בדכדוך והייתי שמחה עם היית יכולה לתת לי טיפ אחד מעשי מה לעשות כדי להקל על הבדידות ועל החוסר מצב רוח משווע הזה עד שאמצע טיפול אשמח עם תוכלי לסייע לי אני מודה לך שבת שלום.

לקריאה נוספת והעמקה
18/12/2016 | 12:44 | מאת: יערה

תודה רבה.

היי יערה את מתארת תקופה קשה עם הרבה אין. חשוב בכך זאת למצוא איזשהו "יש". אולי לחפש טיפול מוזל לבינתיים, אולי למצוא איזושהי קבוצה ולהיות חלק ממנה זה יכול להיות קבוצה שעוסקת בעיסוק כלשהו שהוא משותף או קבוצת תמיכה. אולי לנסות להתמך בחברים? אפילו אדם אחד שיכול להוות אוזן קשבת יכול לתת תחושה אחרת. ליאת

21/12/2016 | 10:20 | מאת: יערה

לא ענו לי כבר כמה ימים אשמח עם תענו לי תודה.

נסיון

נסיון