פורום פסיכותרפיה

13420 הודעות
11967 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכותרפיה

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורה של מנהלת הפורום. 2. הפורום נועד לתת מענה לטווח רחב של מצבים בהם קיימת מצוקה רגשית. ניתן להתייעץ בו לגבי גילאים שונים ובנושאים מגוונים כגון: הפרעות חרדה, דיכאון, קשיים חברתיים, קשיים בגיבוש הזהות המינית, מצבי משבר, קשיים ביצירת קשר ועוד. בנוסף יינתן בפורום יעוץ לגבי פנייה לטיפול או לגבי התלבטויות בתוך התהליך הטיפולי. 3. בעת הפנייה יש לציין גיל, מצב משפחתי, ורקע קצר על הבעיה. 4. אבקש להקפיד על שפה נאותה וכבוד הדדי. הודעות שאינן נאותות יימחקו. אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה או בעיה.
16/03/2017 | 11:49 | מאת: mika

הי, מבחינת החוק שחל על הפסיכותרפיסטים: האם הם מחויבים לדווח במקרה של אלימות במשפחה? לדוג' כאשר מטופל משתף משהו בטיפול? (מאוד חשוב לי להדגיש שאני לא אמא מכה. תודה) זה ממש חשוב לי לדעת

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיקה יש חובת סודיות על דברים שנאמרים בטיפול כמובן שבמידה ומדובר על אלימות כלפי חסר ישע יש איזו התנגשות חוקית מסויימת אולם במצבים אלו בדרך כלל הצעד המיידי אינו דיווח אלא נסיון לעזור קודם באמצעים אחרים (בכל זאת בשביל זה ג-ם מגיעים לטיפול) ליאת

15/03/2017 | 01:17 | מאת: נופר

מי אנשי מקצוע של בריאות הנפש שיכולים להגיע לביקור בית באופן קבוע לטפל בקשישים? עובדים סוציאליים? או כל מקצועות בריאות הנפש? באילו מסגרות ציבוריות? האם באופן פרטי? אני שואלת כי ניסינו דרך הרווחה וזה לא הצליח

לקריאה נוספת והעמקה

היי נופר ניתן לפנות לכמה גורמים נוספים: עמותת שילה בטוח לאומי או עמותת עמך במידה ומדובר בניצול שואה ליאת

19/03/2017 | 20:02 | מאת: ליאת ברעוז

תודה רבה, התכוונתי האם אפשר לפנות למטפלים בבריאות הנפש לא דרך עמותות? או שהם לא נוהגים לערוך ביקורי בית? לאיזה איש מקצוע הכי כדאי לפנות? איזה תחום? ושאלה נוספת ברשותך: באיזו תדירות עובדת סוציאלית מהרווחה אמורה לערוך ביקורי בית? אחת לשבוע? לחודש? מה מקובל? מה הנוהל?

14/03/2017 | 17:49 | מאת: מיכ...

מאחורי המסכה בין הפנים לחוץ תהום נפערת, חיוכים מאולצים, צחוק לתפארת, הצגות לאין ספור, לא יכולה אחרת ובתוכך האש בוערת. הן תהלכי בין חופי יתמות זהובים, בין שבילי עולמות רחוקים, תחפשי מקורות של חמלה, אך בלבך הכאב השקט יבלע. אולי במרחק נגיעה? אולי מעבר לשקיעה? תמצא הישועה ותבוא הרגיעה? אולי איש אמת, ישר והגון ידע למצוא את השקט הנכון לך הנמצא מאחורי המסיכה.

היי מיכ מתאים לפורים מי ומה נמצא מאחורי המסיכה אני או מישהו אחר? אני אחר? שקט שם או שלא? ליאת

ליאת שלום. את לא מאמינה שאפשר לפגוע בטיפול? היא אפילו התנצלה. ואני כל כך מתלבטת! לא היתה פגישה אחת השבוע, יש פעמיים. ואני מתלבטת אם ללכת. שומעת את קולה ומקבלת בחילה! רואה את פרצופה מולי ורוצה לעצום עיניים! מרגישה קושי ואי רצון לשתף אותה בדברים הבוערים לי, המציקים לי, המכאיבים לי! משהו לא טוב קורה! אולי צריכה להתגבר על תחושת הבחילה ובכל זאת ללכת בשביל לדבר על זה. אוףףףף ק ש ה!!!

לקריאה נוספת והעמקה

היי ש ובכל זאת שיתפת ובכל זאת היא התנצלה ובכל זאת את באה פעמיים אז יש כנראה גם מהמקום של הבחילה ( ומה הוא אומר? בחילה הרבה פעמים היא גם מעין חרדה או בכלל היא מופיעה דווקא שיש רגשות שגואים) וגם מהמקום האחר שבו היא שם ואתן מנהלות דיאלוג, כנראה חשוב... ליאת

13/03/2017 | 17:28 | מאת: מיכ...

חששות, תהיות, עבר והווה מסתתרים מאחורי מסיכה מחויכת. עומדת ומולה מראה מבריקה, רק עיניה מביטות בי בשקט, מספרות הן דבר מה. אם אבטיח להיות כאן בשקט, אם אראה נכונות, אם אבטח בקלות, אם אביא את עצמי קרוב אולי אוכל, אותך, הדמות במראה, קצת יותר לאהוב.

הלו מיכ יקרה העיניים אומרות הכל ובשיר הזה יש הרבה עיניים ומבט ולראות דרכן... ליאת

13/03/2017 | 10:53 | מאת: כרמית

אני בת 45 לא עובדת לא נשואה אני מרגישה ריקנות מבפנים חוסר עניין בדברים שאהבתי לעשות גם מבחינת אהבה אני מרגישה ריקנות אין לי כרגע אהבה וזה מפריע לי גם אין לי כרגע איפה להכיר גם תחביבים שאהבתי איבדתי עניין אני ממש רוצה לחזור לעצמי ואני לא יודעת איך כתוצאה מזה אני מרגישה דיכאון קל וזה קשה. אשמח עם תוכלי לסייע לי או לתת לי טיפ קטנטן איך להרגיש יותר טוב מבחינה רגשית איך לצאת מהריקנות שאני מרגישה. אני מודה לך חג פורים שמח.

לקריאה נוספת והעמקה

היי כרמית אמרתי כאן בעבר ואומר שוב אני לא חושבת שיכולה לתת "טיפים" ליציאה ממצב בחיים. בודאי אם אינני מכירה אותך. אני כן יכולה לומר שמבינה את מה שאת מרגישה שלפעמים גם דיכאון קל הוא משהו שאפשר לטפל בו בין אם בשיחות ובין אם בטיפול תרופתי או שניהם גם יחד. לנסות להכיר אנשים דרך תחומי עניין משותפים, אולי אפילו לחפש איזו קבוצה להשתייך אליה. ליאת

12/03/2017 | 11:50 | מאת: מייקי

אני בת 28 ואני רוצה להשאר במיטה,יש חופש וזה אפשרי מבחינה טכנית. למה אני לא יכולה להשאר במיטה בלי לבכות,בלי להיות בתוך עצב. למה בכלל אני נשארת במיטה? פורים,אנשים חוגגים,נוסעים לטייל,אולי אפילו סתם יוצאים לנשום אוויר תל אביבי ולספוג שמש..אבל משהו בתוכי לא מאשפר את זה. אולי זו עצלנות,אולי זו עייפות גדולה למרות השינה בלילות,אולי זה החושך והמיטה הנקייה שגורמים לי לרצות לשכב. יש בכל זאת כמה דברים שאני רוצה שיהיו לי בבית וכדי שזה יקרה הרי אצטרך לצאת לקנות אותם-נייר קופי,שקופיות,פחם,ספר של צלמת מוערכת..וכל זה נמצא בחנויות שהם בחוץ,במקום בו יש המולה ואנשים יפים. ואני מרגישה ההפך..לא יכולה להתמודד עם המולה,לא מרגישה יפה או רזה מספיק,לא שמנה בכלל את זה אני יודעת,אבל לא נראית כמו האחרים. לקום,להתלבש,לצחצח שיניים לשטוף פנים. כל אלו עלולים לעייף אותי כשאסיים..לא יישארו בי כוחות לצאת,ללכת ברחוב,לבחור,להוציא כסף,לחזור..רק המחשבה גורמת לי להתחפר בשמיכה,גם לבכות פתאום. אני לבד,לבד במן סוג של בחירה..החברות שלי כבר לא חברות שלי,נמאס להן מהכבדות שלי,מהמסתוריות שבי,מזה שהן מזמינות ואני לא באה-לחתונה,למסיבה,לחו"ל,לארוחת שישי,לבר..התייאשו בצדק,אדם ששוב ושוב אומר שלא בא לו לצאת,יכול להשמע כמו מישהו שעושה דברים אחרים ושיש לו מה להסתיר. והאמת שאינני זקוקה להן,לא באמת,המשפחה שלי קטנה-אבא ושתי אחיות,החיים איתם שונים מהחיים במיטה שלי,גם עבורם אני מסתורית,לפעמים הם חושבים שאני שקרנית,כי יש להם תכניות ואני תמיד מוצאת תירוץ ללמה לא לבוא,בלי שהם ידעו שבעצם,כל עוד אני לא בעבודה,אני מתחת לשמיכה בבית שלי בכלל,לרגע בוכה לרגע בוהה לרגע גם לא רוצה יותר להיות אבל פוחדת מאוד מההשלכות של זה:מה יקרה לאבא,עוד אובדן כזה במשפחה לא יעלה על הדעת,אולי יגלו ששכבתי כך במיטה עם עצמי במשך שעות. יכלתי לומר שטוב לי לבד במיטה,אבל הנה אני לבד במיטה,עם הדב שלי,עם החושך והשקט והבכי והעייפות..ועדיין זה נראה לי עדיף מאשר להיות בחוץ עם חברות או עם עצמי ולראות את העולם והאנשים. אני כותבת,תמיד אני כותבת-כבר ארבעה חודשים שהדף ריק ובמקרה הטוב יש עליו סימני עצבים של עיפרון שבור או חריטות עט מקולקלת..אבל אותיות אין בו. הייתי אומרת לעצמי ללכת לטיפול,כדי לדבר עם מישהו על המצב הזה,הרי אם אני כותבת אותו כאן,סימן שהוא מעיק עלי וגם שהוא במודעות שלי. הייתי אצל הרבה פסיכולוגים ופסיכולוגיות בחיי-גם כאלו שיזמתי איתם פגישות מרצוני,כאדם בוגר,אבל לכולם שיקרתי,לא משנה כמה ניסיתי לומר את הדברים כמו שהם,פשוט שיקרתי. ולעיתים אני כבר מרגישה כלואה בגוף שלי,בלי היכלת לעזור לעצמי ואפילו ללא היכלת לבקש עזרה או להתאבד,לא יכולה. מניחה שכשמישהו רוצה למות,הוא פשוט עושה את זה,לא חושב על מי נשאר מאחור,כי כבר אי אפשר,או שחושב,אבל כבר אי אפשר מספיק כדי לא להתחשב..אני לא ככה..אני לא רוצה למות,אני רוצה שזה יהיה לגיטימי ומקובל שלא אהיה כאן. אולי עכשיו בזה שאני כותבת,אני מבקשת עזרה..ואולי גם לכתוב ככה,זה סוג של כבר אי אפשר.

לקריאה נוספת והעמקה

היי מייקי את כותבת כ"כ יפה והמשפט האחרון מופלא. תמשיכי לכתוב זו דרך מצויינת לפרוק ולעבד. אני מבינה את התחושות ואת ההרגשה שכנראה רק במיטה, בבית את"את" ובחוץ זו מישהי אחרת שלא רוצה להיות שם, או שהיא לא באמת היא. אבל... המיטה והבית לפעמים הופכים לכלא, למקום שכבר אי אפשר לצאת ממנו ולזה קוראים הרבה פעמים- דכאון. דיכאון לאנשים יוצרים, כותבים או אמנים בכלל יכול להרגיש לעיתים כמעט כהרואי, כנעים, כמקום שהסבל מקבל מקום, מילים, כבוד. אבל האמת הערומה היא שדכאון אינו כזה ואני כן חושבת שכדאי ללכת לטיפול, אולי מתוך מקום אחר, מתוך הבנה שאי אפשר להמשיך כך כפי שכתבת, ואז לנסות לאט, להביא עצמך לשם באמת. כאב הוא דבר חשוב. סבל - הוא כבר בחירה. ליאת

שלום ליאת. לא רוצה להיות מטופלת. כל הזמן להתאכזב מחדש! לקבל פתאום בחילה וגועל ממנה, מהקול שלה. מהציפייה לעזרה שלא מגיעה. מזה שאולי סוף, סוף קורה משהו טוב והיא לא קולטת, נשארת בתבנית המוכרת והידועה לה! בזמן האחרון יוצאת יותר עצבנית ממה שנכנסתי. לא חושבת שזה טוב או בריא. פוחדת לשתף אותה שלא תפגע בי! והכי רוצה פשוט לחתוך ולהעלם מהטיפול ובעיקר ממנה!!!

לקריאה נוספת והעמקה

היי ש מדוע שהיא תפגע בך על שיתוך כל שהו? זה ה- מקום להגיד הכל מה שנעים, מה שלא נעים, מה שמרגיש אחר, שונה או מוזר תמיד להגיד בשביל זה (גם) מגיעים לטיפול האפשרות למצוא מקום שבו ניתן להיות אותנטיים לחלוטין ובלי חשש חג שמח ליאת

09/03/2017 | 17:03 | מאת: מיכ...

על הדאגה..את צודקת, גם המטפלת שלי אמרה שזה לא הגיוני שאחכה ואטפל מיידית...הייתי זקוקה לאמפתיה שלה וקיבלתי, אבל לא הבהרתי אולי מספיק שהיא כמותך הייתה נחרצת שאטפל :) תודה. הייתי אצל רופאת משפחה, מה שחששתי ממנו היה בלוטת שומן תת עורית שנפתר בכמה דקות. אך עדיין יש משהו אחר קטן שאתו אגש לברור אצל כירורג שד, מחכה לתור שיבוטל. הבטיחו שיתקשרו בהקדם או שיכניסו בין תורים.

היי מיכ שמחה לשמוע. גם שהמטפלת היתה נחרצת כי זה לא היה ברור לי קודם וגם שכנראה מדובר במשהו פשוט ומיידי. תמיד לבדוק :) חג שמח ליאת

שלום.אני מחפשת לשמוע או לקרוא על פסיכולוגיה חיובית ופסיכותרפיה גופנית כדי שיהיה לי ידע בקשר לנושא מטעמים אישיים אשמח אם אכן את יכולה להמליץ לי על ספרים או הרצאות טובות באינטרנט שאני יכולה לקרוא או לראות כדי לקבל ידע. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי שני ספרים העוסקים בפסיכולוגיה חיובית הם למשל כל סדרת הספרים של דר' טל בן שחר. לגבי הרצאות יש הרצאות טד טובות בתחום למשל של מרטין זליגמן, או גם הרצאות של ברנה בראון שאני אישית מאד אוהבת. ליאת

תודה רבה מקרב לב.

07/03/2017 | 12:17 | מאת: mika

הי ליאת, אני ממש צריכה ממך עצה באחת הפגישות הערתי למטפלת שלי לגבי זוג שהיה בטיפול אצלה. אמרתי לה שהיא מתלבשת יפה על מנת להרשים אותם. מאז, כשביקשתי לקבוע פגישה היא הזיזה את השעה שלי ב-10 דקות, כנראה על מנת שלא אפגוש בהם. כששאלתי אותה מדוע היא הזיזה את השעה שלי, היא אמרה שכך זה נכון לה. אמרתי לה שההסבר שלה הוא מתחמק וההתנהגות שלה פחדנית ושהיא לא סומכת עליי. היא אמרה שרוצה לחסוך לי התעסקות בדברים שאינם שלי. אני כועסת ולא מוכנה לבוא לפגישה מה את חושבת?

מיקה אמנם לליאת .... אבל את יודעת בעבר שכתבת על זה רציתי לשאול אותך איך זה שאת רואה מטופלים אחרים . בעיקרון זה לא נכון ולא בריא אישית לא הייתי רוצה להפגש עם מטופל אחר לא לפני ולא אחרי. זה שומר עלי .. בדיוק כמו שאמרה לך ... ואת בטוחה שבגלל זה את לא רוצה ללכת .☺

היי מיקה לגבי הענין של לראות מטופלים אחרים נכון שרצוי שלא ויש בזה איזשהו אקט של שמירה יחד עם זאת בקליניקות בהן יש חדר המתנה זה קורה. איכשהו מה שכתבת עשה לי תחושה שהאישו פה הוא לא העובדה שראית את המטופלים אלא הצורך להגיד למטפלת שבשבילם היא התלבשה יפה ו...מה זה בעצם אומר? האם את מרגישה ש"בשבילך" אינמה מתלבשת מספיק יפה? האם את חשה "פחות"? סתם השערות ושאלות אך נראה לי שהשיח ביניכן צריך להיות על זה ולא רק על הזזת המטופלים האחרים מהתמונה... ליאת

07/03/2017 | 03:34 | מאת: דודו001

אני נולדתי עם מטען גנטי של בנאדם ביישן מאוד באופן מוגזם וקיצוני ומופנם מאוד ומסתגר ומתבודד מאוד וחיי בתוך הקופסה שלי וגם נמנע מאוד מליהמצא בתוך סיטואציות חברתיות ואירועים חברתיים ונמנע מיצירת קשרים חברתיים (אני בודד מאוד ואין לי בכלל חברים , הפעם האחרונה שהיו לי חברים הייתה בבית הספר היסודי וגם אז לא היו חברים של ממש)ונולדתי גם עם מטען של חרדה מוגזמת שכוללת חרדה חברתית , חרדה מליהמצא בסיטואציות חברתיות עד כדי הימנעות מוחלטת לצאת מהבית וללכת ברחוב בשכונה שלי ובכפר שלי מחשש שאנשים שמכירים אותי ילעגו לי ויצחקו עליי (מחשבות בראש שהתוכן שלהן הוא שכאשר אני הולך ברחוב בשכונה שלי ובכפר שלי אז אנשים שמכירים אותי כמו קרובי משפחה ושכנים ומכרים שלי ועמיתים שלי וקולגות שלי יצחקו עליי וילעגו לי בגלל האופי שלי הביישן והמופנם והמסתגר והמתבודד והחרדתי והמסתגר והרגיש מאוד (כי גם אני נולדתי עם מטען גנטי של בנאדם רגיש מאוד במיוחד לביקורת ולדחייה ולנטישה ולהערות שליליות של הזולת שהייתי מקבל בסביבה שלי בתדירות גבוהה , גם רגיש מאוד לבדיחות בין "החברה-העמיתים והקולגות" וקרובי המשפחה והשכנים והמכרים שלי )וגם מחשבות שהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת אותי כאשר אני הולך בשכונה שלי , מחשבות אילו גרמו לי להימנעות מוחלטת לצאת מהבית במשך שנים , לצאת לשכונה שלי או להימצא באירועים חברתיים איפה שמכירים אותי אבל יש לציין שמחשבות אלו רק נוגעות לאנשים שכן מכירים אותי ולא לאנשים זרים ושכונות זרות וכפרים וערים זרות ששם כן הייתי יוצא לרחוב בלי חרדה ובלי המחשבות שהזכרתי למעלה ואילו כאשר הייתי הולך בשכונה שלי איפה שמכירים אותי הייתי נתקף בהתקף חרדה-פאניקה שכולל הזעה מרובה ורעד בכל חלקי הגוף והרגשה שאין לי מספיק אויר לנשום ובלבול ובהלה . אני גם סובל מדיכאון חריף ומשתק וחזק , אני לא אוכל לגמרי למשך ימים שלמים ושבועות-סובל מחוסר תיאבון מוחלט אני מזניח ומרשל את עצמי את ההיגיינה שלי ולא מתקלח למשך שבועות אפילו לפעמים חודש , אני נמצא בחוסר תפקוד טוטאלי ומשתק ולא יוצא מהבית , אני סובל מכעס עצום על עצמי ועל הסביבה שבה גדלתי-בגלל הביקורת והמסרים וההערות השליליות שהייתי מקבל מהסביבה הזאת- , אני מתוסכל לגמרי , אני מרגיש שאני לא שייך לסביבה שלי שבה גדלתי ומרגיש שאני מוזר כלפי הסביבה הזאת , מרגיש מבולבל ולא מאוזן , חוסר מוטיבציה מוחלט אפילו לצחצח שיניים , ריקנות קטלנית , אני מתפרץ התפרציות כעס וזעם אימפולסיביות על הסביבה שבה גדלתי , אני מרגיש נכות וכאב נפשי עצומים , האטה פסיכומוטורית , זמן תגובה ארוך מהרגיל , מרגיש חרדה קיומית חרדה מהחיים וממשמעות החיים , חרקה מקול גבוה ומרעשים ומצעקות , אני מרגיש מנודה חברתית וסובל מהפנמת סטיגמה למחלות נפש , מרגיש בדידות קטלנית , אני מסתגר ומתבודד , מרגיש רגשי נחיתות ודימוי עצמי נמוך ולא שווה ולא רגיל ולא נורמיטיבי כמו האחרים , מרגיש חוסר נפשי , סובל מסף גירוי נמוך-פתיל קצר-,אני אפילו מרגיש שאני מרותק לכיסא גלגלים מרוב הכאב הנפשי .לגבי מה שהזכרתי היו כמה אבחנות שונות מפסיכיאטרים שונים , מה שגרם לי ללכת לאיבוד לגבי האבחנה המדוייקת והטיפול המתאים ??!! האבחנות שקיבלתי הן :1. סכיזופרניה מסוג simple פשוטה . 2. סכיזופרניה paranoid . אבחנה 3 : מחלה סכיזואפקטיבית . 4.ocd עם דכאון כפול דיסתימיה עם חרדה חברתית עם הפרעת אישיות נמנעת . 5. ocd עם הפרעת אישיות סכיזוטיפלית-הפרעת אישיות מאשכול A . אני מתלבט לגבי האבחנה ולגבי הטיפול המתאים ??!!

לקריאה נוספת והעמקה

היי דודו אני לא יכולה לעזור במתן האבחנה הנכונה דרך האינטרנט. אך נשמע שחשוב שתהיה מוכר בבטוח לאומי ואז תוכל גם לקבל סל שיקום שכולל עזרה נפשית בין אם בשיחות בין אם קונקרטית או קבוצת תמיכה ועוד. ליאת

06/03/2017 | 23:23 | מאת: איימי

שלום ליאת, אני בשנות ה30 לחיי ולאחר מספר רב של שנים בטיפול דינאמי, במהלכו היו תקופות שחשתי התקדמות ותקופות בהן הרגשתי שאני מגיעה מכח ההרגל. ביני ובין הפסיכולוגית נוצר קשר מאוד חזק ומיוחד של קירבה וחיבה גדולה וברור לי שזה היה הדדי (דיברנו על כך). את הטיפול הפסקתי לפני שנה בערך כשהרגשתי שההתקדמות נעצרה, שחלק מהבעיות נפתרו באופן חלקי וחלקן לא. מאז נפגשתי איתה פעמים ספורות לצורך התייעצות. במבט לאחור, כשסיימתי את הטיפול הבנתי שהוא תרם לי רבות בהרבה מובנים וגם קיבלתי את העובדה שישנן בעיות (רבות) שלא נפתרו. כיום עם פרספקטיבה ומרחק הזמן אני יכולה לראות המון טעויות וחציית גבולות שנעשו וחשה החמצה מאוד גדולה כיוון שהקדשתי שנים (וסכום לא מבוטל) עבור הטיפול. כיום אין לי אמצעים לחזור לטיפול או להתחיל חדש, נשארתי עם טעם רע ואפילו כעס על אותם מקרים שהגבולות (שכ"כ הרבה מתלוננים עליהם), לא נשמרו ובמקרים מסויימים אולי זה פגע בי. יש בי לבטים באם לנסות להשאיר הכל מאחור לבין לפנות אליה עם התחושה הקשה שיושבת אצלי בבטן. אשמח לתגובתך ותודה מראש :)

לקריאה נוספת והעמקה

היי איימי מבינה את התלבטויותייך אבל מרגישה שלא לגמרי מובן לי מה שכתבת. מחד את אומרת שהרגשת שהיא עזרה מאידך עולה נושא של גבולות שמרגיש לך שנחצה. השאלה היא מדוע את מרגישה החמצה אם בכל זאת הושגו לא מעט מטרות של הטיפול? אני חושבת שאין טיפול "מושלם" שיכול לטפל בכל דבר או כזה שתוכלי להגיד עליו שבכל דקת פגישה נעשתה עבודה, בטיפול יש תמיד אי מושלמות בילט אין שגם איתה עובדים בתוך הטיפול ואת חלקה פשוט מקבלים...לכן הרבה פעמים מטופלים הולכים למטפלים שונים וזה בסדר, כל עיתוי והטיפול שלו וכל מטפל עם היתרונות והחסרונות שלו.. ובכל זאת, נשמע שיש משהו לא סגור עם המטפלת הקודמת ואולי אפילו תחושת פגיעה סביב נושא הגבולות. מרגישה שאם היא הייתה מישהי שתרמה לך חשוב דווקא לדבר איתה על מה שהיה, בשבילך, גם אם תחליטי לחזור אליה מתישהו וגם אם לאו. ליאת

06/03/2017 | 20:26 | מאת: אביב 22

ליאת עצוב לי כל כך את יודעת, זה עצוב שאנשים עושים כסף ופירסום על הכאב שלך על כאב של השני. הפרומו הזה של פנים אמיתיות . מציג את ההפרעה הזו בצורה כל כך צהובה וחולנית . עצוב לי ... חבל שהוא לא מראה את מי שנאבק שעובד שלומד שמתפקד ...ולא את מי שלא ....

היי אביב את כ"כ צודקת גם לי זה הפריע מאד ומסיבה זו אף נמנעתי מלראות את התכנית שעוסקת בצהוב וברייטינג ולא בחומר "האפור" האמיתי והמתמודד. מבינה אותך. ליאת

08/03/2017 | 15:31 | מאת: sigal

ליאת הוא עושה את זה שוב השבוע.... זה מטריף את כל הפנים ותודה על ההבנה היא חשובה לי מאוד

היי sigal אכן מטריף ומעצבן לא לראות... ליאת

05/03/2017 | 11:01 | מאת: מחפשת מטפלת בשיטת cbt באיזור מודיעין

שלום רב אני מחפשת מטפלת בשיטת CBT באיזור מודיעין, חיפשתי במכבי ולא מצאתי. זה עבור הבת שלי בת 22 שחזרה מהטיול הגדול ונימצאת במשבר

לקריאה נוספת והעמקה

היי לא ניתן להעביר המלצות על גבי פורום זה לגבי מטפלים את מוזמנת להשאיר מייל ומקווה שיפנו לך המלצות לשם ליאת

05/03/2017 | 08:48 | מאת: מיכ...

היי ליאת, לא אמרתי אבל המטפלת דברה גם על כשל אמפתי שלה...אני נוטה בדרך כלל ליחס אליי את ה"אשמה" בכל דבר.. גיליתי משהו בשד, לא נראה לי נוראי, כבר בערך חודשיים שזה שם..די התעלמתי, חשבתי יעבור...אבל פתאום נלחצתי בגלל מישהי שחולה בזה וראיתי אותה מולי..זה הכה בי...קבעתי פגישה נוספת והיה לי קשה לחכות לומר לה. אז כתבתי לה בווטסאפ, את יודעת מה עשתה? היא התקשרה אליי, הייתי בשוק שהיא התקשרה. היא הייתה מאוד אמפתית, שאלה בהגיון שאלות וכמובן שהחלטתי ללכת להבדק אבל הכירורגית שד רק בעוד 4 חודשים :( אז קבעתי תור לרופאת משפחה דבר ראשון.. המטפלת הייתה סופר אמפתית פתאום..קצת הייתי בשוק מזה. אבל היה לי טוב ונעים והרגשתי שהיא איתי בכל דבר שאעבור, כנראה שהפחד נטישה והכעסים שדוברו פתאום קרבו בנינו....אני מעריכה אותה וסומכת עליה מאוד...למרות הנפילות והכשלים..כנראה שזה בא באמת מאיזשהו מקום רחוק בעבר. מקווה לטוב, בדקתי המון באינטרנט על סרטן השד...כנראה שזה לא רציני כל כך?..לא בטוחה, אבל חייבים להבדק. ותודה על תשובותייך, על ההסבר וההבנה.

לקריאה נוספת והעמקה
06/03/2017 | 10:43 | מאת: sigal

יש כרורג שד בכל הקופות לדעתי דרך הביטוחים המשלימים למינהם... אל תחכי..וברור שהיא אתך...

היי מיכ אני רוצה לרגע להיות יותר ברורה כי לפעמים אמפתיה בלבד לא מספיקה. בתור מי שמפנה מטופלות שלה מיידית לבדיקת שד , בגלל סיפור אישי שלי שממנו הבנתי עד כמה עניין הזמן הוא קריטי, מיכ ... בשאלה האם יהיה ניתן לרפא את הסרטן או לא. התעלמת חודשיים...שזה אנושי. כולנו מדחיקים ומכחישים. אבל לקבוע תור לעוד 4 חודשים אצל כירורג שד זה ממש לא נכון. ממש. עדיף להבדק מיידית ממש ואצל מישהו ממש טוב (יש הרבה לא טובים מספיק) ובמקרה הזה לדעת את האמת בתקווה שזה אכן כלום ושום דבר. מה את אומרת? ליאת

09/03/2017 | 07:26 | מאת: א.ה.

סיפור אישי, כתבת... לבי ננגע. פשוט איתך, א.ה. (אני עוברת בדיקות באופן קבוע - שדיים, שחלות וכד'. הכל תקין)

היי א.ה יקרה ורגישה שכמותך תודה רבה אני אחרי הכל כבר :) ושמחה לשמוע שאת בודקת ושהכל תקין זה כ"כ חשוב. ליאת

02/03/2017 | 21:13 | מאת: ש

ליאת שלום. בקשתי עזרה במפורש. והיא התחילה להגיד את כזאת וכזאת, וכבר הצטערתי שבכלל העלתי את הנושא עם בקשה מפורשת!! רציתי לעזוב את החדר וללכת או לאטום את אוזני!!! למה היא תמיד עושה לי את זה??? במקום להעצים, לעזור רק מורידה אותי עוד יותר נמוך, למה אני צריכה אותה, למה לשתף אותה???? אני כל כך מסורה לטיפול, נמאס לי! כשמבקשת עזרה, "מקבלת בראש"! רוצה לוותר על כל הטיפול הזה, מעצבן אותי!!!!

לקריאה נוספת והעמקה

היי ש יכולה להבין את החוויה הלא נעימה אבל לעיתים טיפול הוא גם מקום של תמיכה והכלה וגם מקום של כעס או קונפרונטציה, כמו בחיים. את כותבת שאת מאד מסורה לטיפול מה שגורם לי להרגיש שכנראה יש גם חלקים אחרים אולי היא עשתה איתך איזושהי "קונפרונטציה אמפתית" והיא נחוויתה כלא אמפתית מספיק. כדאי לדבר איתה בפעם הבאה על תחושותייך ולזכור כשאת מגיעה לפגישה שיש בטיפול כנראה גם וגם. ליאת.

ליאת שלום. רציתי מאוד לא להגיע לפגישה. רציתי לסגור את הטיפול, לא לפגוש אותה יותר, לא לראות או לשמוע את קולה!!! אבל פתאום תפסתי רגליים קרות ובקשתי להפגש בכל זאת! בבוקר יום הפגישה רציתי לסמס לה שאני בעצם לא רוצה להפגש וסליחה על בילבול המוח. אבל לא עשיתי זאת ובכל זאת הלכתי. אמרתי לה שפגעה בי והסברתי בדיוק איפה ולמה, מקווה שהבינה. ועדיין לא בטוחה שרוצה להמשיך ולפגוש אותה, סה״כ יש לי תסריט מאוד ברור להמשך! לא נראה לי שתוכל לעזור, כבר לא בטוחה שיכולה להמשיך ולשתף, שיצא לי מזה משהו טוב, מעצים או מועיל. מתלבטת מאוד אם להמשיך בטיפול.

היי ש יןפי שבכל זאת הצלחת לדבר. אולח התחושות עדיין לא ברורות. במצבים כאלו מאד חשוב להמתין עד שהתחושות נעשות חדות יותר... חג שמח ליאת

02/03/2017 | 14:23 | מאת: נ

שלום ליאת. עוד מעט יש לה יום הולדת עגול. מטופלת אצלה כבר מספר שנים. חושבת וחוששת גם יחד האם להביא לה משהו? יש משקעים לא נעימים מפעם שהבאתי. מה דעתך?

לקריאה נוספת והעמקה

היי נ שאלת שאלה מאתגרת מחד...חושבת לעצמי אם יש משקעים אז אולי ניתן לפסוח על הלהביא משהו ורק לומר שאת זוכרת ומה זה אוצר בשבילך. מאידך...אולי זו הזדמנות דווקא לחוויה מתקנת של אותם משקעים... בסופו של דבר נסי להקשיב לאינטואיציות שלך ומה שהן אומרות לך ליאת

28/02/2017 | 17:47 | מאת: מיכ...

כמובן שהלכתי לפגישה, לא יכולתי שלא, לא יכולתי למחוק הכל....דברנו, הבנתי שהיא הרגישה שאני זורקת עליה ולא רצתה להכנס לזה...בקיצור כנראה שגם היא נפגעה ממני...אמנם כעסתי, גם היא כעסה עליי שזרקתי עליה אחרי הפגישה.........אמרתי לה שבטח היא ידעה שאבוא, אמרה שקיוותה....היא דברה על חסך בגיל מאוד מוקדם בינקות כנראה ועל הרגע הזה שהתינוק והאם סימביוטים ואז הוא מבין שהם נפרדים ונושך את השד...משהו כזה, לא הבנתי :( פחדתי לומר שלא הבנתי ממש. היא הרגישה שזעמתי עליה...שהוצאתי עליה....כמו תינוק שננטש :( אוףףףף כבר לא מבינה כלום מה קורה איתי.....בבקשה אפשר הסבר?

28/02/2017 | 23:46 | מאת: sigal

אמנם לליאת אבל נדחפת... את יודעת בתחילת שנה הילדיםהאלה שכועסים מאוד שאמא הולכת שנושכים, שמציקים שלאמאמינים שאמא תחזור ... תבדקי בגוגל על מבחן הזר ותאוריית ההתקשרות.. כן אנחנו מגיבות לא טוב ואפילו גרוע . לניתוקים לפרדות לשינויים ..אם היינו מגיבות נכון כנראה לא היינו בטיפול . שמחה שהלכת ודיברתן ...מיכלי הגיע הזמן להסכים לגעת בכאב של תחושת הנטישה ובכעס שבא איתו .. זה מאוד מאוד קשה בעיקר שזה מול ההורים שלנו .אתך הכי מבינה בעולם ותודה על היד המושטת למטה ..

סיגל כתבת מאד יפה ונכון ונקודות הנטישה הן קשות מאד וכואבות מאד ליאת

28/02/2017 | 17:47 | מאת: מיכ...

כמובן שהלכתי לפגישה, לא יכולתי שלא, לא יכולתי למחוק הכל....דברנו, הבנתי שהיא הרגישה שאני זורקת עליה ולא רצתה להכנס לזה...בקיצור כנראה שגם היא נפגעה ממני...אמנם כעסתי, גם היא כעסה עליי שזרקתי עליה אחרי הפגישה.........אמרתי לה שבטח היא ידעה שאבוא, אמרה שקיוותה....היא דברה על חסך בגיל מאוד מוקדם בינקות כנראה ועל הרגע הזה שהתינוק והאם סימביוטים ואז הוא מבין שהם נפרדים ונושך את השד...משהו כזה, לא הבנתי :( פחדתי לומר שלא הבנתי ממש. היא הרגישה שזעמתי עליה...שהוצאתי עליה....כמו תינוק שננטש :( אוףףףף כבר לא מבינה כלום מה קורה איתי.....בבקשה אפשר הסבר?

היי מיכ היא הסבירה יפה...לא שתמיד זה עוזר:) הרבה פעמים אנחנו מנוהלים ע"י חסכים מאד ראשוניים והתפתחותיים מהילדות שלעיתים עלולים אפילו להיות טראומתיים. הרגע שבו התינוק מבין את הנפרדות וגם "כועס" על השד הוא הרגע שבו הוא מבין שיש גם שד טוב וגם שד "רע" ולוקח זמן עד שהוא מבין שאמא כמו גם אנשים אחרים בבגרותו הם גם וגם. זה לקוח מתוך מלני קליין, תאורית יחסי האוביקט. ליאת

26/02/2017 | 17:57 | מאת: sigal

ושוב המועקה שתופשת בנשמה ושוב היד שלו מכווצת את הלב ושוב העצבות הזו הכאב הדמעות שלא באות המחנק שבנשמה ושוב הזיכרונות הארורים האלה של הגוף של מה שהיה ושוב כל כך לבד אולי מבחירה

28/02/2017 | 17:37 | מאת: מיכ...

קשה. העצבות, הכאב, דמעות שלא באות....בבקשה אל תישארי עם זה לבד, אנחנו פה, אתך, מיכל.

שוב... מגיעים גלי הבדידות הפנימית ואז צפים ויש הקלה קטנה ואח"כ שוב נופלים אליהם ואולי בכל הרגעים הללו לעיתים מוצאים ידיים מושטות או גם יד... איתך ליאת

25/02/2017 | 15:03 | מאת: אני

שלום וברכה, אני בן 28 ומעוניין בהמלצה לסוג של טיפול פסיכולוגי. אובחנתי עם השנים כבעל ארגון אישיות גבולי וברקע גם גלישות פסיכוטיות קצרות. יש לציין שגדלתי בבית עם הורים שהתגרשו משהייתי בן 5, אבא שניתק קשר, ואימא שהתמכרה לסמים והייתה משפילה, והתאבדה לפני כארבע שנים.. בתור ילד היו קשיי התנהגות, מהצבא שוחררתי על קשיי הסתגלות ולאחר מכן אובחנתי כסובל מחרדת נטישה.. החלקים שאני רוצה לעבוד עליהם כיום הם אימפולסיביות, שליטה עצמית, ויסות רגשי בעיקר, קבלת החלטות, התמדה במאמצים, חוסר בטחון עצמי וחוסר אמונה בעצמי, ראיה "דיכוטומית", מציאת "כיוון" בחיים, אני חווה סימפטומים של דיכאון ותקיעות בחיים, אני גם לא מצליח להחזיק עבודה יציבה וטובה בשבילי, לצד זאת יש לציין שמחזיק זוגיות כבר ארבע שנים ומעגל חברים יציב, כמו שציינתי עיקר התקיעות באה לידי ביטוי במציאת כיוון בחיים, כיוון לימודי ומקצועי, קבלת החלטות והתמדה במאמצים. באשפוז שהייתי (לפני כשלוש שנים) שארך שבועיים וחצי (מרצון) אבחנו לי הפרעת אישיות קלאסטר B וגם C (תלותית) והמליצו לי על פסיכותרפיה תמיכתית. בעבר הייתי מטופל פרטית בשיטה דינמית, כמעט שנתיים, שלא הכי הועילה, אך היוותה לי כמין עוגן בחיים, הטיפול הסתיים מצד המטפל לאחר עימות ביננו שהוא "לא היה פתוח לגישות טיפוליות חדשות". כיום גם כן נמצא בטיפול דינמי דרך מרפאת ברה"ן כבר כבערך שנה, הטיפול גם כן מהווה לי עוגן אך הייתי רוצה יותר לייעל אותו ולעבוד בעיקר על מה שציינתי למעלה. האם כדאי לקחת מטפל התנהגותי? יש לציין שדיברתי עם המטפלת שלי וסיכמנו שאני יכול לפנות בנוסף לעוד טיפול התנהגותי, ראיתי גם שיש טיפול DBT וטיפול CBT והומניסטי - מה מומלץ לאור מה שציינתי? כמו כן כרגע נמצא בתהליך שיקומי דרך סל שיקום וביטוח לאומי וגם במעקב רפואי פסיכיאטרי. כמובן שכל זאת חשובים לי לצד חיזוקים בטיפול, שכן כל אלה לא היו לי בעבר מהבית.. תודה מראש על הייעוץ.

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך ממליצה לחשוב להוסיף טיפול DBT או טיפול ב"סכמה תרפיה" שהוא טיפול שמשלב גישות מעולם ה CBT וגם הבנות דינאמיות. וגם הוא מומלץ מאד עם האבחנות שלך שאותן תיארת... הרבה בהצלחה ליאת

22/02/2017 | 11:23 | מאת: חסויה

עבדתי במקום שאהבתי.אהבתי את האנשים היתה לי פרנסה טובה ופתאום פיטרו אותי. מאז אני מרגישה ריקנות לקום בבוקר ומרגישה דיכאון וחוסר חשק לעשות דברים בגלל הפיטורין וממש לא קל לי. אני לא רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי אני רוצה להתמודד לבד אשמח לעזרה דרך הפורום איך להתחיל חיים חדשים גם ללא עבודה איך לקום בבוקר בכיף למרות הפיטורין כי אני ממש מדוכדכת בגלל זה.

לקריאה נוספת והעמקה
25/02/2017 | 09:35 | מאת: א.ה.

הי חסויה, אובדם והלם... מתי כל זה קרה? אם לא מזמן אז, לדעתי, לפחות, מותר להיות מדוכדכים, עצובים, ולתקופת מה זה בסדר לחוש את הריקנות הזאת ואולי גם כעס ועוד. אולי לא כדאי להיאבק ברגשות בכוח ובבת אחת. אדרבא - יש להם מקום לרגשות שלעתים נעימים לנו פחות. מאידך, גם אולי לא כדאי להישאב רק לשם למשך השנים הבאות. וכן לדלל. כן להתאושש. יש לך קשרים נוספים? משפחה, חברים, מקומות או תעסוקות שהיו מסבות לך הנאה מעבר לשעות העבודה? משהו שונה וטוב להיאחז בו? אולי זה יכול להיות כיוון חשיבה. א.ה.

היי חסויה אני חשובת שיהיה לא כ"כ רציני מצידי לתת איזו עיצת קסם איך מתחילים בחיים חדשים מבלי להכירך. אני כן יכולה לוצר שישוב לתת מקום לתחושות השונות, גם לעצב, גם לכעס אם יש, גם לגעגוע, גם לפחד וגם אולי לראות זאת כאופציה להתחלה חדשה, דלת חדשה שאולי תפתח והיא עדיין לא ידועה ואולי אולי אפילו תהייה טובה יותר. בתקופת חיפוש העבודה חשוב להעסיק עצמך עם איזשהו סדר יום, חברות, ספורט, משהו שאת אוהבת לעשות כדי לא להיות כל היום רק במקום של "מחפשת עבודה". זה זמן לעשות דברים שדחית, אולי לחדש קשרים, אולי לחושב על לימודים ....להיות אופטימית :) ליאת

20/02/2017 | 14:29 | מאת: sigal

של הגוף פלאשבקים שלהם שלה שלנו קשה כל כך להיות ולהשאר נוכחת גיל 4 ... ליאת הייתי רק בת 4 כשהוא לימד אותי להיות@@@@@ שלו ושלהם ,בת 4 ...זה לא מובן ולא אמיתי ....עבדתי בשבילו 12 שנים עד שהוא עזב.. וחלק ממני עדין שם לא עזב. כשנוכחת מוצפת וכשאיננה מפורקת .... וכל הזמן מתפקדת במאה אחוז תפקוד ..... אולי אני בכלל חייזר !!!!!!!(קצת ציניות לא הרגה איש ☺) תודה על האפשרות להיות

לקריאה נוספת והעמקה

סיגל יקרה את כ"כ לא חייזר את ככ צודקת. להיות שם זה מציף כשלא שם מפרק לאט לאט פורמים את האפשרות להיות בשניהם לאט ולא, לא מגיע לך וזה שאת במאה אחוז תפקוד רק מראה אילו כוחות יש בך גם ובנוסף... ליאת

21/02/2017 | 17:31 | מאת: sigal

תודה על היותך ..ועל האפשרות להאחז ...

היי סיגל יקרה אני פה... ליאת

26/02/2017 | 18:01 | מאת: sigal

את יודעת ליאת בזמן האחרון יוצא לי לכתוב בדיוק שאת כבר היית או בדיוק כותבת ...גם עכשיו זה רגע כזה של מוצפות שנאחזת כאן בהבנה שעד שזה יעלה יעברו מספר ימים וכנראה שהגל יעבור ...ופתאום ראיתי את היד המושטת שלך , וזה פתח איזה פתח לדמעות שלא באות ....תודה על היותך עד למסע שלי ...זה לא מובן מאליו בכלל .

סיגל יקרה אני איתך ...מקווה שזה עוזר במעט גם שאת בינות לגלים שבת שלום ליאת

20/02/2017 | 08:40 | מאת: mika

הי ליאת, קודם כל תודה רבה על התשובה שענית לי לגבי החדר ליאת, את מכירה נשים שלא רוצות להיות נשים? אני למשל, אני בכלל לא רוצה להיות אישה. אני אמורה להיות? המטפלת אומרת שזו החלטה שלי ואז היא תוכל לעזור לי וכאילו, אם אני אחליט שלא? אני מעדיפה להישאר ילדה

20/02/2017 | 22:18 | מאת: מיכ...

היי... אני מכירה כי אני כזו רוצה להשאר ילדה ולא להיות אישה. מסובך, אתך, מיכל

היי מיקה כן יש נשים שלא רוצות להיות נשים בכולנו יש חלק שרוצה גם להשאר ילדים השאלה מהם העוצמות של כל חלק ועד כמה הוא מפריע לנו לעיתים או נעים לנו דווקא... ליאת

19/02/2017 | 13:14 | מאת: מיכ...

היי ליאת, הייתה פגישה כזו שהיא לא הבינה כלום...רציתי שתבין, היא שאלה איך אני...אבל הרגשתי שזה לא ממש משנה לה..היא הייתה בכיוון של לדבר איתי על הקול הפנימי שלי שאומר לי שאני "טפשה" בכלל לא רציתי לדבר על זה....רציתי שתבין ללא מילים, יודעת שאי אפשר אבל אחרי כל כך הרבה זמן שאני איתה היא יכלה להבין את הרמזים שרמזתי לה כל הפגישה..ובכל זאת היא דברה על מה שהיא רצתה כנראה.... זה מאכזב ומבאס. מיד אחרי הפגישה שלחתי לה סמס שרציתי הבנה, כמובן שהיא כתבה שללא מילים עלול לעיתים להתפספס...כתבתי לה זאת לא פעם ראשונה, עדיף פסיכולוג ששותק..הרגשתי ריחוק הייתי צריכה להשאר במעיל...הורדתי באמצע הפגישה רציתי פתיחות זה לא עבד...היא אומרת שרוצה להבין אותי אבל לא תמיד מצליחה.....אמרתי שהיא שאלה איך אני אבל לא הרגשתי שזה משנה..רציתי הבנה ולא ריחוק. מרגישה תוקפנית כלפיה עכשיו...אוף..כפויית טובה...האם זה בעייתי פסיכולוג שמדבר, היא אחת שמדברת לא ששותקת...אוףףףףףףףףףף מאוכזבת ועכשיו יש יותר משבוע וחצי עד לפגישה הבאה :( מבאס........כבר נמאס לי...

היי מיכ לפעמים התחושה שהיא לא נאמרות המילים הנכונות או גם השתיקות...פסיכולוכ יכול לנסות אבל לפעמים הוא טועה ומתרחש הכשל הזה. ברגע שהצלחת לומר לה את זה כבר עשית איזשהו "גשר" מחודש, כך מרגישה... ליאת

21/02/2017 | 19:02 | מאת: מיכ...

זהו שלא! שרפתי גשרים...כתבתי אתמול שוב בווטסאפ..שעל מי אני עובדת? שאני לא יכולה לחיות בלי הקול הזה של "טפשה וסתומה" כי היא אמרה בפגישה שאנסה לחשוב איך היו נראים חיי בלי הקול הזה....היא אמרה מה היה קורה אם לא הייתי שולחת לה בווטסאפ? או מחכה לפגישה? כי ניסינו בזמן האחרון שאכתוב 2 דברים חיוביים ואחד שלילי וכנראה לא עמדתי בקריטריונים שלה......בקיצור אמרתי לה שכדאי לה ללכת והיא אמרה שאין לה כוונה כזו ואני אמרתי שלי יש ומאז דממת אל חוט......פגישה בשבוע הבא כנראה אוותר....ואכתוב רק שזהו. שלא תחכה סתם ואבזבז כסף על פגישה שלא מתקיימת :(

26/02/2017 | 10:51 | מאת: sigal

עכשיו זה כבר שבוע הבא ....מקווה שהמוצפות נרגעה והגל השתפר .. וכמה שאלות שעלו בי כשקראתי אותך ... מה היית רוצה שיקרה ? האם היית רוצה שהיא תילחם עלייך כי לך אין כוח להילחם על עצמך? והכי חשוב יקרה שאני חושבת שאת צריכה לנסות לענות מולך , הדרך הכי טובה לכתוב אינטואטיבי מה שיעלה ...מי תהיי בלי הקול הזה , מה הקול הזה משרת אצלך ...אצלי יש קולות דומים שבאים לעצור אותי מלהתקדם ולשנות ... אני מאמינה בך , מאמינה שגם הפעם תצליחו לגשר את הקושי , אתך

17/02/2017 | 10:57 | מאת: עדי

היי ליאת איך נוצר כימיה בין אנשים? האם כימיה היא הדדית? האם יש מציאות של כימיה מצד אחד? מה הבסיס לכימיה? ואיך זה קורה? אני שואלת מכיוון שפגשתי מישהי השבוע וכבר מהרגע הראשון הרגשתי שיש לי כימיה איתה, ומאד מסקרן אותי לדעת אם גם היא הרגישה כך? תודה

היי עדי וואהו :) שאלת השאלות. מאמינה שכימיה כוללת כ"כ הרבה דברים ביחד גם בינאישיים, גם ביולוגיים, גם אישיים, גם סביבתיים. אולי השאלה שאת באמת שואלת היא האם הכימיה הדדית אני מאמינה שברוב המקרים זה כך בטח אם מדובר על מפגש טיפולי שמרגישים בו "כימיה". ליאת.

21/02/2017 | 06:53 | מאת: א.ה.

הי עדי וליאת, הקשרים אליהם התחברתי טרום לכתי לטיפול (ומאמינה כי המשיכה הזאת עדיין פועמת בפנים, אלא שאני מנסה לשים לב אליה יותר) הם קשרים מעוותים. דמות המטפל אותה דמיינתי היא דמות אולי לא הכי ריאלית. ועל זה בדיוק עבדנו בין השאר בטיפול. ובכלל הבנתי מה זה טיפול וקשר טיפולי, ויש לי עוד מה ללמוד. ואני מניחה, ואין לדעת, כי לו הייתי מרגישה 'כימיה' כמו שנקרא כאן, והיה נוצר משהו מן הקשר אליו שאפתי ועוד ממש בהתחלה, סיכוי רב שהטיפול היה נחווה עילאי, אך לטווח ארוך, ייתכן שהיה הופך התמזגותי מידי ומתמוטט. וזו חוויה איומה. העניין של הנפרדות ממשיך לשגע אותי עד היום... א.ה.

26/02/2017 | 12:32 | מאת: עדי

היי א.ה. האמנם לא התכוונתי להכנס לעניין הטיפולי, אך אנחנו כאן אז אומר כמה מילים אני חושבת שחשוב להיות עם תחושת בטן, אם תחושבת הבטן שלך היתה בלתי נסבלת כלפי הטיפול, לא היית שורדת בתוך הטיפול. מנסיון אישי, הייתי בטיפול שלא חוויתי בו כימיה. ותחושת הבטן שלי היתה לא נעימה. עד שהחלטתי לעבור. וכיום אני יודעת שאני במקום הנכון. והקשר הנוכחי שונה מהקשרים הרגילים בחיי, אבל הכימייה בינינו היא טובה מאד. אני לא בטוחה שהקשר שאת דמיינת הוא זה שהיה יוצר את הכימיה. וסתם נקודה למחשבה, ישנם אנשים, שמתחתנים עם אנשים שלא דמיינו שאלו יהיו בני זוגם והסיפור שלהם הוא היה ״קליק״.

26/02/2017 | 12:03 | מאת: עדי

תודה ליאת(: השאלה שלי היתה בעקבות מפגש סתמי חברתי ולא טיפולי. האמנם אני מטופלת, ובאמת עלו במוחי שאלות בעניין הכימיה בטיפול לאחר מכן... קראתי על כך בגוגל, והבנתי שיש אפשרות של כימיה מלאכותית (ע״י nlp). האם פסיכולוגים משתמשים בטכניקה זו של כימיה מלאכותית, nlp? תודה

היי בנות קראתי ואהבתי את הדיון שעוררתן פה לא, לא נראה לי שפסיכולוגים משתמשים בנושא של כימיה מלאכותית אין טעם בכך, טיפול הוא מקום שאמור להיות מאד אותנטי ולשם כך גם הכימיה אמורה להיות כזו. מסכימה שכימיה כפי שכתבתן מבלבלת- היא משהו ששואפים אליו ולפעמים דווקא הוא הדבר המפחיד.

14/02/2017 | 17:27 | מאת: נעמה

מאוד מעניין אותי מדוע התעריף הממוצע כיום בשוק הפרטי לפגישה הוא 400 ש"ח? האם זה בהתאם לעולם? היצע/ביקוש בארץ? הרי מקצועות אחרים (אקדמיים) מתומחרים בצורה אחרת ולדעתי הוגנת הרבה יותר של: כיסוי הוצאות+רווח מסויים שממש איננו מינימום. גם כאשר מדובר על שעת פגישה וגם כשלוקחים בחשבון את העבודה שאיש המקצוע עושה בין הפגישות. לאור העובדה שישנם פסיכותרפיסטים שמציעים טיפול מוזל כ200 ש"ח (כמו טנ"א וכד'), אני תוהה האם תכל'ס מטפלים יכולים להתפרנס ולטפל מעולה גם בתעריף של 200-250 ש"ח, כי לדעתי בהחלט כן.

לקריאה נוספת והעמקה
17/02/2017 | 16:21 | מאת: יעל - פסיכולוגית

היי נעמה, קודם כל, חשוב לי להגיד שנכון, 400 ש"ח זה המון כסף, במיוחד כשמדובר על הוצאה שבועית (לפחות) לתקופה ממושכת. שנית, אפשר להתייחס לשאלה שלך בכמה מישורים. אני מתפתה לשאול על המשמעויות של הנושא עבורך, אבל אגביל את עצמי לתשובה קונקרטית. בפועל, רוב המטפלים לא עושים רווח משמעותי מהפגישות. המיתוס של הפסיכולוג שבונה את הבריכה בחצר על חשבון המטופל הוא לרוב בדיוק זה, מיתוס. מי שכן מרוויח יפה הם אלה שאחרי הרבה שנות ניסיון מרשים לעצמם לקחת הרבה יותר מהסכום שציינת. התעריף לפגישה משקלל בתוכו, בין השאר, תשלומי מיסים (למשל, פסיכולוגים מחוייבים למע"מ מהשקל הראשון (18%), שלא כמו עו"ס ופסיכותרפיסטים אחרים); הוצאות על שכירות קליניקה, ביטוח מקצועי, רואה חשבון וכו'; הוצאות על למידה והעמקה כמו הדרכות והשתלמויות רלוונטיות; וכן, גם כוחות שוק שקשורים לותק, למומחיות ולהיצע וביקוש באזור. כמובן, גם מספר הפגישות שמטפל יכול לקיים ביום/שבוע הוא מאוד מוגבל. זה גם נכון שיש מטפלים שמציעים טיפול מוזל. אני ורבים מעמיתיי מקצים אחוז מסוים מהטיפולים כמוזלים. אף מטפל לא יכול להציע רק טיפולים מוזלים ולהשאיר את הראש מעל המים מבחינה כלכלית, צריך להגיע לאיזשהו איזון בין טיפולים מוזלים לבין מחיר מלא (ובכל מקרה, אני מכירה הרבה מאוד מטפלים, ואני בתוכם, שגובים פחות מ-400 ש"ח לפגישה).

19/02/2017 | 09:30 | מאת: מיכ...

היי, תראי, בוודאי שפרטי זה יקר, כמו כל משהו אחר פרטי. רופא פרטי לא לוקח 600 שח ליעוץ?? זה שהמושלם עוזר, גם פה, את יכולה ללכת דרך קופ"ח, בריאות הנפש וכ'ו..יש אפשרויות אחרות והן טובות לא פחות מפרטי!!! גם טיפול פנים, קוסמטיקאית עולה הרבה, לא? ואם תוסיפי קרמים וכ'ו בכלל הסכום יטפס לו ל500 שח לפחות, כמו כלום! והיא לא למדה הרבה שנים והשקיעה המון זמן בלימודים כמו פסיכולוג נכון? וגן פרטי? מטפלת בתינוקות? איזה תעודה יש לה בדיוק? לא ממש של גננת נכון? ולוקחות המון כסף לטיפול בבית בתינוק. יש עוד מליון דוגמאות, פסיכולוג למד הרבה שנים, ניסה על עצמו טיפול בסטאז' וכ'ו. הם משקיעים בך את נפשם תרתי משמע, כי פסיכולוג טוב חושב איפה הוא בכל הסיפור גם... בקיצור, שווה את הכסף, אבל יש גם אלטרנטיבות. בהצלחה.

היי נעמה מבינה את שאלתך אבל חושבת שהתשובות המפורטות שניתנו למטה מאד מכסות ומאד מדוייקות. אדגיש רק את "שני הסנט" שלי. יש המון המון הוצאות בלהיות מטפל ועצמאי בכלל כך שהמטפל אינו מקבל ממש לכיסו את כל הסכום הזה. את בודאי יודעת מה שאומרים על הוצאות עצמאים. דבר שני, כן, רופאים גובים הרבה יותר ואומר מעבר לזה גם מאמנים שלמדו 3 חודשים, יועצות שינה או כל מקצוע אחר... כל אלו, גובים לעיתים כמעט אותו מחיר כך שלעיתים זה דווקא נראה לי אבסורדי לצד השני, מדוע מטפל שלומד כ"כ הרבה שנים, מקבל הדרכות בתשלום, משלם המון הוצאות קליניקה ,רו"ח ובטל"א גובה כמעט אותו סכום.. דבר נוסף- טיפול זו השקעה לחיים שהרבה פעמים בסופו של דבר גורמת לכך שלטווח הרחוק יהיו אולי פחות הוצאות. למשל- מאמינה שילד שמטופל בזמן אולי יהיה כבוגר מטופל פחות. דבר נוסף ואחורון מנקודת מבט מעט פמיניסטית. יש הבדל האם את רואה את הכנסתו של המטפל כהכנסה משלימה ושנייה במשפחה או כהכנסה ראשית ויחידה. מעניין לחשוב על זה גם כך. תודהעל הדיון החשוב שפתחת :) ליאת

הי ליאת, לייק 👍 וגם את עניין ההשקעה המוקדמת שיש לה סיכוי להוות חסכון עתידי, ובכלל כתבת נפלא, בעיניי. א.ה.

היי א.ה יקרה תודה רבה :) שלומות ליאת

14/02/2017 | 11:21 | מאת: מטופלת לשעבר

שלום לפניי כשמונה חודשים סיימתי טיפול שהיה מאוד טוב. תהליך הפרידה מהמטפלת לא היה לי פשוט.. כיום אני במקום אחר..הרבה יותר חזקה אך אני חווה משבר אישי שקשור בזוגיות שלי. בן הזוג שלי לא מוכן ללכת לטיפול זוגי ואני ממש מרגישה שאני צריכה לקבל עזרה - לאווורר את התחושות, לקבל קצת פרספקטיבות על המצב ועוד.. האם יהיה זה נכון לבקש לחזור לשיחות עם אותה מטפלת שאני מאוד מאוד מעריכה או שעדיף ללכת למטפלת אחרת.. יש בי גם פחד שכל החלק ל הפרידה ממנה יצוף אצלי..אם אחזור לשם..מה דעתך?

היי מטופלת לשעבר מעניין הכינוי שבחרת ומה זה בעצם בשבילך להיות "מטופלת"? :) נקודה למחשבה. אני חושבת שבסופו של דבר זו החלטה מאד אישית שלך לעיתים עורכים רק פרידה זמנית ממטפלת והיא לא חייבת להיות מוחלטת וסופית ואז תמיד אפשר לחזור אם יש משברי חיים נוספים או קושי. היתרון בכך הוא שהיא מכירה אותך ולא צריך להתחיל "שוב מההתחלה". לעיתים זו הזדמנות לנסות משהו חדש, מישהי חדשה... באמת החלטה מאד מאד שלך... ליאת

12/02/2017 | 20:21 | מאת: שירי

מחפשת באיזור רמת גן גבעתיים תלאביב. פסיכולו מתמחה בcan't/פוסט טראומה... דרך קופח מכבי אשמח להמלצות

לקריאה נוספת והעמקה

היי שירי לא ניתן להעביר המלצות על גבי הפורום את יכולה להשאיר כתובת מייל ואולי יכתבו לך לשם.. רק הערה קטנה: כשמדובר על פוסט טראומה סי בי טי לטעמי אינו תמיד מומלץ. כמו כן חשוב מאד סוג הטראומה. בהצלחה :) ליאת

12/02/2017 | 12:55 | מאת: א.ה.

הי ליאת, קפצתי למסור ד"ש. שמחה לראותך כאן. כשנה עברה מאז רשמתי פה לאחרונה. הנה בחרתי לכתוב כאן, בפורום אותו את, אישה, מנהלת, ואספר כי לאחרונה מציקות לי תופעות גיל המעבר. סימנים גופניים כמוכר, ושקיעות מצב רוח עמוקות. אני עובדת קשה. עם קטנטנים. והם לעתים מאירים לי אזורים בנפש. מרגישה כאילו ילדיי עזבו את הקן, למרות שלא מימשתי אימהות. וכמה עצוב, שרק עכשיו, אחרי שנות טיפול, הנפש נוגעת, רק מעט, ובחלום, בהריון. בחמימות, א.ה.

לקריאה נוספת והעמקה

א. ה יקרה איזו הודעה כיפית וכה חמימה כפי שכתבת. שמחה לשמוע על העבודה עם הקטנטנים...נכון, זה אכן מאיר ו...מחמם. תופעות גיל המעבר אכן מציקות פיזית ורגשית. לא יודעת אם את נעזרת בדיקור סיני- אני מאד ממליצה וכן ספורט. שני דברים שמשפרים משמעותית את התחושה- כן גם הנפשית. וקפצי שוב...כשיתחשק :) ליאת

14/02/2017 | 13:33 | מאת: א.ה.

הי ליאת, ספורט - בוודאי, ואני בכושר טוב מאד (עפ"י בדיקות שערכתי לאחרונה); עם דיקור סיני היה לי ניסיון מוצלח פחות, אבל שיאצו, לעומת זאת, כן הולך, ומצאתי מטפלת שמתאימה לי בסגנון העיסוי שלה. נו, אז לא נורא, מסתובבים קצת בעיצומו של החורף עם גופיית ספגטי :-) להת' א.ה.

היי א.ה שיאצו זה נהדר! להת :) ליאת

12/02/2017 | 12:01 | מאת: sigal

קודם כל תודה על התגובה שם למטה. הפעם חיכיתי לה ..😊 זה מעניין מה שכתבת לי שם,הנערה הזו שכותבת ככה בשורות קצרות של מילה אחת. הנערה הזו מכילה כאב ברמות מטורפות . שנים דוחקת את החלק הזה מפחדת מקיומה ,מפחדת מלתת לה /לכאב מקום מפחדת להתפרק. בזמן האחרון מאפשרת יותר המטפלת מאפשרת מעודדת ואני מנסה לאט בזהירות לא לתת לה להשתלט אבל לתת לה מקום . זה קשה כל כך... תודה על היותך ועל ההבנה 😊

היי סיגל יקרה זה נהדר שאת מתחילה להרשות לעצמך להוציא זה אומר שאת מעט בוטחת יותר, סומכת,מתנסה איך זה לשים את הכאב קצת אצל אדם אחר... ליאת

12/02/2017 | 10:03 | מאת: לירי

הפסקתי טיפול לפני ארבע שנים מסיבות אישיות וכיום אני מטופלת רק אצל רופאת משפחה ולוקחת כדורים נגד דיכאון. הבעיה שמאז אני לא עובדת לא לומדת קמה אין לי בן זוג אני אחרי גיל 40 ולטיפול אני כבר לא אחזור אני יודעת את זה. יש לי בעיה שאני גרה עם ההורים ובגלל המשברים שעברתי בעבר עם בחורים שיצאתי איתם הם נגד זה שאני אכיר מישהו ויש לי בעיה שאני תלויה בהם.אין לי ברירה אחרת.לכן אני קמה עם מחשבות שליליות כל בוקר חושבת כאילו אני הכי לבד בעולם יש לי הורים לא קלים אין לי ברירה אין לי איפה לגור אין לי כסף לדירה ולכן אני גרה אצל ההורים. אני גרתי בעבר בדיור מוגן אבל זה ממש עשה לי רע וגם התייחסו אלי לא לעניין לכן כל זה קורה לי.אין לי כיום סל שיקום יצאתי מהמסגרת בה הייתי ולכן אני פונה לפורום כדי לשאול עם כל זה איך בכל זאת אפילו טיפ קטן איך בכל זאת עם כל זה אני יכולה לקום עם שמחת חיים וחשיבה חיובית? ולא עם מועקה בלב? אפילו טיפ קטן אני אשמח.אני מודה לך ומאחלת לך שבוע נפלא.

לקריאה נוספת והעמקה
12/02/2017 | 11:53 | מאת: sigal

לירי יקרה . לא פשוט מה שאת עוברת ..אתך סל שיקום עדין מגיע לך תנסי מסגרת אחרת את לא חייבת דרך מסגרת מסויימת . תנסי מדריכת שיקום בהתחלה אפילו חונכת לא סומכת כזו שתצאי איתה מהבית תעשו יחד דברים שיהיו לך נעימים וטובים והעיקר קצת רחוק מהעין של ההורים . ככה יהיה לך נפש שתוכלי לשתף ,לצבור חויות שיהיה לך נעים להזכר בהם וייתן לך כוח להתמודד.. עוד דבר תבדקי איפה באזור שלך יש קלאב האוס תנסי ללכת שוב צריך אישור דרך הסל שיקום אבל אני מאמינה שאפשר לסדר את זה . משרד הבריאות כן נותן ועוזר למי שרוצה לעזור לעצמו . אבל יקרה הצעד הראשון חייב להיות שלך ויודעת עד כמה זה קשה נגד ההורים שאת תלוייה בהם ..מוכנה להיות כאן עבורך לעזור לתמוך לעודד ...לעשות צעדים קטנים אבל למענך כי מגיע לך ואת שווה את זה. .ואת הצעד הראשון עשית כתבת כאן .

13/02/2017 | 20:19 | מאת: לירי

הי אני מאוד מודה לך על התמיכה מאוד ריגש אותי מה שכתבת לי תודה על הכוונה הטובה לעזור אני מאוד מעריכה את זה.

מאד מאד מסכימה עם סיגל. הנושא של קשר אנושי עם אדם - חונכת שיתמכו בך ממש משמעותי לדעתי לתחושה הטובה. ליאת

היי לירי קשה לי לתת טיפ קטן. אני כן ממליצה להיות באיזושהי מסגרת טיפולית שתתמוך בך , מסגרת מסובסדת כלשהי כמובן. חוץ מזה תמיד לזכר שכל עוד קמים בבוקר, נושמים, רואים אנשים, שמחים, אפשר בעצם לשמוח מכל דבר הכי קטן שיש לחיים הללו להציע. ליאת

14/02/2017 | 17:37 | מאת: נעמה

לקום כל בוקר לדף חדש עם מטרות שרוצים להגשים: עשייה. פרנסה. סקרנות. למידה. עבודה. התנדבות. וגם מותר להתפנק: טלוויזיה. סרט טוב. ספר טוב. בילוי. טיול. ועוד. גם אם לא הרגע אז אולי להקדיש לזה מחשבה משמחת או תכנון מעשי. ואני מוצאת שהקשבה ושמירה על בריאות גופנית מאוד עוזרת למצב הרוח: תזונה נכונה. ספורט כמעט כל יום. שינה טובה. נשימות, מדיטציות. ועזרה לנפש: כפי שכתבו חשיבה חיובית, אבל גם לקחת דברים בפרופורציה, לא לקחת ללב, ולהיות בקשר עם אנשים על בסיס קבוע- חברים או חוגים, לא לוותר על זה.

08/02/2017 | 19:04 | מאת: mika

הי ליאת את יכולה להסביר בבקשה בכמה מילים מה משמעות ה-"חדר", המרחב הפיזי, בטיפול עבור המטופל? מה הוא מייצג? תודה

היי מיקה ניתן לחשוב על הרבה דברים שמייצג החדר במרחב הטיפולי אבל לכל מטופל זה עדיין ירגיש אחרת. החדר הוא חלק מהסטינג הטיפולי, עוד מרכיב שיש בו קביעות ויציבות כמו השעה הטיפולית וזמניה, החוזה הטיפולי ועוד. החדר יכול להיות מייצג בית, או גם את הנפש. הוא יכול לייצג גם חלקים מתוך נפשו של המטופל כמו גם של המטפל וכן את מה שאנו מכנים "האחר השלישי"- המרחב שנוצר, המשחקי, האינטראקטיבי, בין המטפל והמטופל. יש בו הרבה מבחירות המטפל ובמובן זה הוא מייצג גם את ביתו של המטפל ואת האופן שבו הוא מזמין את המטופל אליו. התמונות, הספרים אם יש, השולחן או הספות. הצבעים בחדר, התאורה, כל אלו גם הם חלק מהמפגש ומייצגים תחושות וחוויה. האופן שבו המטופל והמטפל יושבים זה מול זה גם הוא משנה, האם יש שולחן באמצע האם לא, האם יש שעון, היכן הוא ממוקם ועוד ועוד :) ליאת

07/02/2017 | 14:21 | מאת: sigal

מאבדת אחיזה ושפיות הכאב בילתי נסבל זה גל ארוך מידי אולי הבור הכי כואב בכל חיי אמא אני מוצפת ברמות ...

סיגל יקרה לא כתבת הרבה מילים ודווקא המעט ככה מילה בכל שורה עושה את ההרגשה של הכאב החד מכל כזה שכמעט אי אפשר לדבר אותו... איתך ליאת

07/02/2017 | 13:34 | מאת: ב

שלום ליאת. תמיד שהיא מרגיזה או פוגעת או לא רואה, לא בא לי לחזור יותר! רוצה לסיים איתה ודי!!! לא יכולה לסבול את זה שבמקום שאמור לאפשר לי להחשף, לשתף, לבכות, להיות נזקקת, פוגעים בי! זה לא פייר!!! וזה מקומם!!! ואז במשך תקופה אני״הולכת על ביצים״,שוקלת כל מילה, מחשבה, דמעה! רוצה להתמודד לבד! לא צריכה עזרה! לא רוצה להפגע!

היי ב יקרה אני מאד מבינה מה שאת כותבת ומרגישה. תמיד יש את הפגישה הזו שיש בה אמירות פחות מותאמות או רגישות ואז הולכים עם המילים הללו ואולי זה מקשה שוב להפתח אני חושבת שאם תאמרי לה את מה שכתבת בו וגם מה שפגע בך אולי זה יעזור גם כי זה מקל גם כי זה ילמד את שתיכן מהן הנקודות הרגישות וגם כי אז אפשר להמשיך הלאה ביתר קלות קחי בחשבון (מניחה שאת יודעת זאת עמוק בפנים) שהיא לא התכוונה לפגוע אלא הייתה בנקודה מסויימת לא מספיק מותאמת לך...ותנסי לחשוב מהן המקומות שכן מחזיקים אותך בקשר, מהן החוזקות שלו, מהם במקומות שהיא כן רואה אותך ותחזיקי כל זה למול הפגיעה ליאת

06/02/2017 | 21:37 | מאת: גל

היי ליאת יקרה, שוב פונה לעזרתך. הפעם ממניעים של קושי לפנות ישירות למטפלת דרך המייל. למרות שמודעת כי השיח עימה הוא הנכון, אך מתקשה להחזיק בפנים את האכזבה מעצמי ואת ההבנה כי תחושותיי הזועקות מבפנים לעזרה, הן פרי ההסתגרות שלי היום בפגישה. לעיתים אני נעזרת במייל בין הפגישות, בעיקר לאחר פגישות קשות ונוגעות, אך הפעם לאור כך שלא שיתפתי לא נראה לי נכון כי זו הדרך, וחוששת גם מתגובתה שתראה זאת בעין לא יפה. הביקורת שאני חשה כל העת, אותה גם חשתי ממנה פגישה קודמת שגרמה לי היום להסתגר. אז מה אני שואלת או רוצה בפנייה הזו אלייך ליאת? אני רוצה לחלוק, לא להישאר לבד עם המועקה הפנימית, רוצה לבכות את הקושי באי יכולת לשתף אותה, רוצה להיות מסוגלת לדבר גם במקומות הקשים שרוצים להתרחק ולא לחלוק עימה, להיות מסוגלת להרגיש את הקנאה העצומה בה ולהיות מסוגלת לדבר את הכאב הפנימי שלי ולא להרגיש מושפלת. מבקשת ממך כוח לעשות כן ויותר מפעם אחת. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

גל יקרה כתבת כ"כ יפה ונוגע ומבפנים ... לפעמים ישנה תחושה שכזו אחרי פגישה קשה או מציפה של התרחקות, זה טבעי, אנושי... לפעמים צריך שוב קצת זמן כדי להתקרב מחדש אולי אפשר שוב לשתף בזהירות, החוויה שלך שאת מבוקרת...בקושי לשתף, אולי אפשר אח"כ גם לדבר את הקנאה, מבינה מה שאת אומרת על השפלה אבל היי בטוחה שהיא לא תראה אותך כמושפלת וכנראה שגם לא ראתה בעבר,גם אם היא מבקרת לעיתים אני מאמינה שאינה רוצה להשפילך אבל אולי כך זה נחווה...ו ליאת

09/02/2017 | 07:46 | מאת: שלי

רק רציתי לומר שמזדהה כל כך עם התחושות שתארת... כתבת כל כך יפה.

06/02/2017 | 19:23 | מאת: מיכ...

הי ליאת יקרה, קודם כל תודה רבה שאת איתי ומבינה ברגעים קשים, יש גלים ולפעמים קשה לראות שזה גל שיעבור...ותודה סיגל יקירתי :) הפעם משתפת בנימה אחרת שתבינו שיש טוב בחיי...ומאוד מנסה שיהיה כך. גש אליי בעדינות מתבקשת, בשלווה התואמת לקצב הלב, בחיבוק מתאים, בלב רגיש, היי קרוב, למדני שפתך, למדני את ריקוד האהבה המשותף. בין זרועותיך, תחת כנפי האהבה אתכסה כתינוק החווה חמלה, כניצן שהחל להפתח לכיוון השמש, ארצה לחוש שוב את חומך. נושאת מחשבות רחוקות בליבי, במקום אחר ושונה, בזמן עבר, לא בטוחה בהמיית ליבי הסוער, הן ארצה רק אותך בין סדין לשמיכה, כאן ועכשיו, אני ואתה! התבוא אליי לעת ערב בלאט? התלחש באזניי אהבה? אחכה למנגינת הלב המשותפת, לקולך השקט, לטון הבטוח, לשילוב מגע זרועות חסונות.

היי מיכ אכן אופטימי יותר, עדין ורך ומערסל... ליאת

04/02/2017 | 19:05 | מאת: מיכ...

כבולה(1/2/17) כבולה בתוכה נשמה אבודה, סוערת, נודדת בין המח ללב. זו אותה ילדה קטנה מבולבלת, טורפת קלפים כאילו חייה משחק, אך שחוק אין בה. אין יד משגת להתיר כבליה. השמש ידום, האור לא יפציע! המגע לא ינעים, הליטוף לא ירגיע, החיבוק שיבוא יאבד משמעות. מה יעצור את הסבל כי רב? מה ינעים בכל זאת זמן שאבד? זמן שעובר, תקתוק השעון, נדנוד בעריסה או עטיפה בשמיכה? האם היא רק בחזקת "תינוק שנשבה"?

05/02/2017 | 05:54 | מאת: sigal

איזה כתיבה אכותית. את מדהימה . כואב כל כך כואב אבל חושבת לא בטוחה שאחרי מספיק זמן שנחוש כאב זה ירגע .. הכאב תמיד יהיה שם רק רך יותר, מובן יותר ,כהה יותר, אתך טוב שאת מאפשרת לכאב האמיתי לצאת ...

היי מיכ יקרה מה שחשוב הוא שאת נותנת לה קול וכותבת מילים זו גם דרך להשתחרר מעט מכבלים... ליאת

02/02/2017 | 21:57 | מאת: נאור

היי קוראים לי נאור התאהבתי בעובדת סוציאלית שלי שמה מיטל היא נישאה לא מזמן היא בחורה מאוד נאה ויש לה עיניים כחולות משגעות בטירוף היא לא יוצאת לי מהראש ומסתבר שהיא עוזבת את העבודה פה בדיור שאני נמצא ואפילו שאלתי אותה עם נוכל להיות ידידים והיא אמרה שלפי חוק אי אפשר ואני שבור לרסיסים מה עושים?? אני כל כך אוהב אותה

היי נאור אפשר להבין את תחושותיך ....אבל אולי זו לא התאהבות ממש בה אלא במה שהיא הייתה עבורך ואת זה אולי תוכל למלא גם מי שתחליף אותה עם כל הצער והכאב שאתה חש... ליאת

02/02/2017 | 16:31 | מאת: sigal

ניכנסתי רק כדי לאחל לך שבת שלום. ולהגיד תודה שאת כאן ...

היי סיגל חמודה שבת שלום או בעצם כבר המשך שבוע נעים מכל הלב ליאת

02/02/2017 | 15:49 | מאת: מיכ...

כאגרטל הנשבר, ככוס מתנפצת הרעש גדול, הכאב לא מרפה, נפשה מתפזרת לאלפי חלקיקים, אנה תלך? כיצד תאסוף רסיסים? במקום שבין מציאות לדמיון, אינה יכולה להאחז בתמונה השלימה, אילו רק הייתה שוב ילדה תמימה. לא רוצה להבין או להמשיך במסלול לא יכולה להכיל את רסיסי הנפש, רסיסי חייה של ילדה קטנה. בשעות בין ערביים בזמן דמדומים, ילדיה שלה במציאות החיים, חשים רסיסי שקט מפחיד, אך ממשיכים בשגרה מקבילה. רציתי לשתף אותך בתחושות, בזמן האחרון קשה לי אחרי פגישה....תודה. מיכ

מיכ יקרה תודה ששיתפת קשה גם להתנפץ וגם החזיק גם לרעוש מבפנים וגם לשמור על שקט מבחוץ גם להיות בפנים גם במציאות איתך ליאת

תודה לך. אני כותבת המון פתאום..אולי טוב שכותבת רגשות אחרי תקופה שלא כתבתי כלל.....לא יודעת...רק יודעת שאחרי פגישה שוב מציף..ואז יש שקט עד לפגישה הבאה ושוב. למה זה קורה? מרגישה שעדיף שלא לבוא.....אבל יודעת שגם כן צריכה.....

05/02/2017 | 05:57 | מאת: sigal

זה אומר שעבדת קשה בפגישה והדברים עובדים וכואבים ואז כדרך הטבע הגל נרגע עד הפעם הבאה.. תמשיכי לטפל בעצמך ולצעוד קדימה

היי מיכ רגשות מציפים ואז נרגעים ואז מבינים שגם להצפה הייתה משמעות... ליאת

02/02/2017 | 13:05 | מאת: ש

שלום ליאת. לפני כשלושה וחצי חודשים לאחר תקופה די ארוכה, בערך 6 שבועות שבהם הרגשתי שקורה משהו לא טוב ביני לבינה. הצעתי שנסיים. היא ישר אמרה שצריך לקחת חודש על כל שנה שהייתי אצלה ואז נדבר. עכשו מתקרב המועד. אני רוצה לסיים ובאותו הזמן גם פוחדת שאתחרט. מה גם שאני רוצה לסיים בעיקר על מנת למנוע פגיעות עתידיות מצידה. וגם כי יש לי תחושה/מחשבה שאולי אני לא בן אדם שניתן לטפל בו. ותכלס יש לי משנה די סדורה לגבי עתידי. ולא ממש אכפת לי שיהיה לי "טוב״. אני מאוד מתלבטת ויחד עם זה ממש בא לי לסיים ודי!

היי ש ממה שכתבת יש כנראה תחושות סותרות גם רצון לסיים גם פחד ממנה או מעצמך? גם תקווה שיהיה טוב ובאותה נשימה אולי איזו הרגשה שאין סיכוי שלא היה כלום ולא יהיה כלום :) משפט שחביב עליי לאחרונה, בהערת אגב. אני חושבת שמקום כזה שהוא אמבילוונטי דורש איזושהי חשיבה נוספת או המתנה עד שהתחושות יהיו יותר ברורות... מה את אומרת? ליאת

30/01/2017 | 06:58 | מאת: נ

שלום ליאת. באתי אליה בבקשה מוצהרת לעזרה ואחרי זה ההרגשה כל כך קשה. למה פניתי לעזרה, אני רגילה להתנהל לבד. אני סופרוומאן. יכולה לבד, לא צריכה עזרה מאף אחד. הרגשתי כל כך רע עם עצמי, כל כך לא טוב! בנוסף יום אחד יצאתי מהפגישה עם הרגשת בחילה נוראית, לא הבנתי למה. חשבתי לעצמי לא צריכה טיפול, לא צריכה עזרה יותר. ואחרי מספר ימים ירד האסימון, היא הזכירה את הבן שלה בפגישה וזה מה שגרם לבחילה. זאת לא הפעם הראשונה שיש לי בחילה אחרי שהיא מזכירה או אומרת משפט או שנים על הילדים שלה. למה זה קורה?

לקריאה נוספת והעמקה

היי נ לקבל עזרה זו לעיתים תחושה מוזרה, גם רוצים, גם מפחדים, גם קשה גם מיטיב... אולי זה מקום מוכר ונוח להגיד "לא צריכה אף אחד" לא יודעת מדוע עולה הבחילה כשהיא מזכירה את הילדים שלה אבל יתכן שהבחילה אומרת משהו כמו: מה זה בשבילך לדעת שיש לה ילדים ... ליאת

ליאת שלום. כבר לא מרגישה את הכאב, אחר כך קצת שורף. אבל העיקר שיקל על הכאב הפנימי. וחשבתי שיהיה לי טוב בעבודה אבל ככל שעובר הזמן מבינה שאין סיכויי והכי טוב להפסיק כבר את הסיוט הזה, כל כך הרבה כוחות צריכה לגייס בשביל ללכת לעבודה. ויש לי תחושה שגם עמיתי רואים את החולשה, מבינים את הטעות ורוצים כמוני שהכל כבר יסתיים. כאילו כל יום מציבים מולי מראה, שמראה את הקשיים ואת הבעיות. שייגמר כבר הסיוט הזה!!

היי ג יקרה מרגישה את כאבך דרך המילים אע"פ שלא מכירות אולי עמיתייך בכלל לא שופפטים אותך על החולשה אלא יכולים גם לעזור ולתמוך? ואם לא הם, האם יש מישהו שאת יכולה להעזר בו? טיפול, חברים, משפחה? אנא אל תוותרי, גם כאב גדול שנראה כרגע ענק עשוי לחלוף מוזמנת לכתוב פה עוד ליאת

24/01/2017 | 14:45 | מאת: כרמית

שלום ליאת. עברתי בעיה בריאותית לא פשוטה בשבועיים האחרונים וחרגתי מההנאה שלי וממה שהייתי עושה ישבתי בבית במשך שבועיים מדוכדכת גם בגלל הטיפולים ואני לאט לאט מבריאה ורוצה לחזור לעצמי.אני מרגישה ריקנות ודכדוך ואני רוצה לחזור למלאות ושמחת חיים.אשמח עם תוכלי לסייע לי איך לחזור לחיים הרגילים שלי לאט לאט אני עסקתי בנדל"ן אבל עזבתי את עבודתי בינתיים ואני לא יודעת עם יקבלו אותי חזרה.אשמח לסיוע תודה

לקריאה נוספת והעמקה

היי כרמית השאלה היא לאור פסק הזמן שאיכשהו קרה זה האם את רוצה לחזור לעסוק במה שעסקת בו קודם או שאולי בתוך השהייה בבית ובעיית הבריאות עולות תחושות אחרות...לפעמים כשעוצרים את מסלול החיים הרגיל אז תחושות ומחשבות שביומיום אינן מקבלות מקום עולות, יתכן שזה קשה אבל אולי יש בזה גם משהו חשוב שהגוף או הנפש מנסים לומר לך ליאת

21/01/2017 | 05:23 | מאת: ל'

אני, ל', מטופלת מזה שלוש שנים אצל פסיכולוגית מקסימה שאני מחוברת אליה מאוד, בחודש האחרון הבחנתי בהתנהגות מוזרה מצד ח' (הפסיכולוגית), שכוללת בלבול, חוסר ריכוז, עייפות, חיוורון ועוד, תארתי לי שכל אלו וודאי תוצאות של משהו שקורה בחייה הפרטיים. למרות שדאגתי, התנהגתי כרגיל כדי לא לחדור לפרטיות שלה. יום אחד היגעתי לפגישה וח' נראתה רע מבדרך כלל. שאלתי בזהירות אם הכל בסדר. אחרי שתיקה של כמה רגעים ארוכים במיוחד, ״אני בהריון״, השיבה ח'. שמחתי שלא מדובר במחלה או שלל אופציות איומות נוספות שעברו לי בראש במשך החודש הזה, ומיד חשתי חרדה בלתי מוסברת. ח' שברה את השתיקה המביכה וסיפרה שלמרות שההריון נמצא בשלב מוקדם ועדיין מוגדר כסוד, בחרה לשתף אותי כי ראתה שאני מודאגת. ח' ואני יודעות שהריון, ילדים, הורים ומשפחה בכלל הם נושאים טעונים עבורי. הערכתי מאוד את הכנות של ח', הודתי לה על כך. היא שאלה אותי איך זה גורם לי להרגיש ומיד עניתי, ״אני שמחה בשבילך״. בדרך הביתה חשבתי האם הטיפול יימשך כרגיל? האם היא תעזוב אותי? האם היא תהיה בסדר? מה המשמעות של הריון בגיל 40? בלילה לא נרדמתי מרוב חרדה שאני לא יודעת להסביר. אני כבר לא ילדה, ח' אינה אמי ולעולם לא תהיה. אז למה לכל הרוחות עצם היותה של ח' בהריון מפעיל אצלי את הדבר הזה? זאת השלכה? זאת סתם חרדת נטישה אינפנטילית שהוצאה מהקשרה? למה הידיעה הזו החזירה אותי לעיסוק הכפייתי בילדות שלי ובתקופה שבה אמי הייתה בהריון ושלחה אותי לפנימייה במרחק שעתיים נסיעה על מנת לפתוח דף חדש, להקים משפחה חדשה שלא כוללת אותי וכל זה כדי לחיות את שארית חייה לצד גבר שאינו אבי?

לקריאה נוספת והעמקה

היי ל כתבת הרבה על ההריון של הפסיכולוגית שאת קשורה אליה ועל המפגש אז ככה בשורות האחרונות פרסת בעצם בתמציתיות את הסיבות העמוקות מדע ההריון מעורר חרדה ומדוע צפים זכרונות מהעבר, כאובים, שקשורים למקום הזה. המקומות שהעלית אינם כפיתיים או אינפנטיליים הם פשוט כאובים וכשמשהו עדיין כאוב בדר"כ חוזרים אליו שוב ושוב ובודאי שיש "טריגר" לזה. אני חושבת שטוב שהיא סיפרה לך ועכשיו גם יהיה אפשרי לדבר על התחושות שלך ושלה למול מה שמתרחש. .. ליאת

18/01/2017 | 20:04 | מאת: ש

שלום ליאת. מטופלת כבר 5 שנים. הרבה פעמים קורה פעם בחודש בערך שפתאום המטפלת מתהפכת עלי. במקום להיות אמפתית, קשובה ומנסה לעזור, פתאום היא אומרת משהו שמכאיב יותר. אני מספרת לה על איזה מקום של קושי והיא תוקעת לי שם את הסכין ומסובבת. בפעם האחרונה שזה קרה אמרתי לה שאני מתלבטת אם לבוא לפגישה שלנו, בסוף באתי ושהסברתי לה על מה ולמה נפגעתי כל כך. אמרה: "צר לי שהיה לי פה פיספוס". הפספוסים האילו שלה קורים יותר מידי לאחרונה ואני מתלבטת אם להמשיך. אולי היא לא מתאימה יותר בשבילי. בנוסף לכך יש שני נושאים מאוד מרכזיים בחיי שעולים וצצים מידי פעם. עליהם אני לא מרגישה נוח בשום אופן לדבר איתה. בגלל שהיא התהפכה עלי כל כך הרבה פעמים. לא כל כך סומכת ואת הדברים האילו מעדיפה שלא לשתף אותה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי ש נשמע לי שכדאי להבין איתה יותר חעומק מהי הכוונה ב "היה פה פיספוס". האם היה שם חוסר אמפתיה? או תוקפנות? אולי זה למשל לא מה שהיא אומרת אלא האיך? אולי חשוב להבין האם היא חשה שאינה יכולה להגיד לך דבר בניגוד לדעתך או שאולי זה באמת האופן שבו היא אומרת שיוצר התנגדות. חשוב גם להבין למה בחוויה שלך זו התהפכות...שוב האם בגלל התוכן או בגלל האופן? ליאת

18/01/2017 | 17:47 | מאת: sigal

הי ליאת , בזמן האחרון באה לבקר כאן די הרבה האמת , אולי בגלל הפיצול והמורכבות לא מרגישה שייכת לשום מקום והעצוב גם בביתי שלי , במקום שאני בניתי לא מרגישה שייכת , היום . על סף התהום , חלקים בי מבקשים להרוס מבקשים לא להיות (לא לדאוג לא אובדנית בשום צורה ) ואני , אני באמת עייפה גוף ונפש במצוקה .....

לקריאה נוספת והעמקה

היי סיגל יקרה לא הצלחתי לענות השבוע מהר הייתי עם שפעת בימים האחרונים כך שעברו כמה ימים מאז שכתבת .... מרגישה את התהום והעצב ובעיקר את המותשות אבל אין ברירה...איכשהו חייבים למצוא את הכוחות לפעמים ע"י מנוחה- גם זה חשוב פשוט להרפות קצת מהכל ולפעמים ע"י עשייה... ליאת

23/01/2017 | 16:05 | מאת: אביב 22

הי ליאת רק להגיד לך תודה מקווה שאת מרגישה טוב עכשיו וזה בסדר גמור מתי שאת עונה . והאמת שהעייפות מהמורכבות עדין קיימת ..

17/01/2017 | 13:59 | מאת: אריק

שלום רב,אני צעיר וכל חיי מתאמן אך רק במספר השנים האחרונות התחלץי להעמיק בעניין בכל מה שקשור בספורט ותזונה,דואג להישאר באותו משקל ואחוז שומן כמעט תמיד אותו דבר,כל חיי סביב האימונים(כוח ואירובי) וכל היום אני חושב מה אני אוכל וכמה קלוריות אני מוותר על הרבה דברים(פגישות,בילויים,מסעדות וכו') הכל רק בגלל שאני מפחד שזה יפגע לי בכושר אולי במראה של הגוף במידה ואני חורג או מתפנק אני מרגיש ממש רע ומפצה על זה בעוד אימון,אני יודע שאם אני ארשה לעצמי לאגול יותר חופשי ויותר שטויות ואפילו יפחית באימונים זה רק יעשה אותי יותר רענן וחזק אסל אני לא מסוגל לא ללכת להתאמן במידה ויש לי זמן כולם כבר אמרו לי על זה ואני לא מוותר מה מומלץ עשות בנושא,תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי אריק כבר בכותרת של מה שכתבת ציינת שזו התמכרות וגם הפרעת אכילה ולפי מה שאתה מתאר היא גם גורמת לך בעצם למצוקה רבה כי במקום שתשלוט בחייך היא שולטת בך ולא נותנת לך לעשות דברים אחרים. בדר"כ הפרעת אכילה או גם התמכרות מגיעה כאשר אנחנו רוצים לא תמיד במודע להסיט את עצמינו מלהתעסק בנושאים אחרים בחיינו שאולי מעוררים חרדה או פחד או קושי ועוד....אני מאד ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי שיוכל לעזור לך, ליאת