פורום פסיכותרפיה

13395 הודעות
11940 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכותרפיה

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורה של מנהלת הפורום. 2. הפורום נועד לתת מענה לטווח רחב של מצבים בהם קיימת מצוקה רגשית. ניתן להתייעץ בו לגבי גילאים שונים ובנושאים מגוונים כגון: הפרעות חרדה, דיכאון, קשיים חברתיים, קשיים בגיבוש הזהות המינית, מצבי משבר, קשיים ביצירת קשר ועוד. בנוסף יינתן בפורום יעוץ לגבי פנייה לטיפול או לגבי התלבטויות בתוך התהליך הטיפולי. 3. בעת הפנייה יש לציין גיל, מצב משפחתי, ורקע קצר על הבעיה. 4. אבקש להקפיד על שפה נאותה וכבוד הדדי. הודעות שאינן נאותות יימחקו. אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה או בעיה.
11/04/2016 | 15:13 | מאת: Sigal

שוב אני כאן ...שוב הגל העכור הזה...שוב טריגר שזורק לשם . כל כך חשופה...כל כך רוצה לצעוק את הכל מתוכי ולא מצליחה ...היום הם כמעט שסיפרו במקום לא נכון..כבר לא מצליחה להחזיק אותם ...

היי סיגל יקרה. איתך... יש ימים כאלו של טריגרים שיוצרים את התחושה של להיות חשופה עד העצם. אלו ימים קשים ומטלטלים. אני פה... ליאת

14/04/2016 | 08:40 | מאת: ניצה

אני סובלת מדיכאון וחרדה 4 שנים.כמעט כל 3 חודשים,הייתי מקבלת התקף חרדה ודיכאון מתמשך עם בכי ונבהלתי מאוד.בין לבין גם יש לי תקופות טובות.אני לוקחת תרופות פסיכיטריות להרגעה אני כמעט שבועיים לא יכולה לתפקד בבית ומנסה לצאת כמה שיותר מהבית.אבל שאני חוזרת לביתי אני לא מסוגלת לתפקד.מה אני צריכה לעשות? אנא חזרי לי תשובה,תודה לך מראש.

15/04/2016 | 05:47 | מאת: שירלי

אשמח להמלצה לספרים מועילים וטובים בתחום הפסיכולוגיה החיובית אני בת 25 דיכאונית לאחר בדיקות שונות וניסיון עם כדור נגד דיכאון אני לא מוכנה כרגע ללכת לטיפולים בגלל סיבה אישית כלשהי אלא לעזור לעצמי להבין לבד את הבעיות שלי המלצה מישהו יודע? תודה.

09/04/2016 | 08:42 | מאת: מור

שבת שלום.אני סובלת בתקופה האחרונה מחוסר אנרגיה ומצב רוח.אני מחפשת כלים מעשיים לצאת מהתחושות האלה אני ממש אודה לכם עם תוכלו לתת לי עצה,תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי מור אני לא יכולה לתת עצות כאלו מבלי הכירך אחרת הן ישמעו לגמרי כמו "פסיכולוגיה בגרוש". השאלות שאת יכולה לשאול את עצמך הן: מתי זה התחיל? מהי הסיבה? האם יש סיבה חיצונית (ארוע כלשהו) שקרה או שסיבה פנימית? האם טיפול יכול לעזור לי? אם כן, איזה טיפול ? האם אני יכולה להיתמך באנשים קרובים? אם כן מי? ועוד. חג שמח! ליאת.

14/04/2016 | 08:00 | מאת: מור

חג שמח.

אני גרושה בת 57 הוא גרוש בן 63.5 היינו יחד כ4 שנים. חזר בתשובה נפרדנו ביוזמתו,הפריעו לו דברים כמו לדוג' שהבן שלי גר עדין איתי(סיים לימודים באוניברסיטה לא מזמן) ולכן לא נעים לי שבן זוגי ישן אצלי. (לא בגלל החזרה בתשובה) דוג' נוספת אני עובדת משמרות וזה כולל שישי בערב.. אתמול התחתן עם אחרת, ואני שבורה. מכה על חטא חושבת כל היום על כמה אני אוהבת אותו, ולמה לא נתתי לו יותר תשומת לב..

היי לך יכול להיות שיש משהו בארוע החתונה שעושה את הפרידה ליותר "סופית" ולכן אפשר לראות את זה כעוד שלב בתהליך הפרידה הפנימי שלך ממנו שעוצמתו כרגע גבוהה אבל כנראה תדעך עם הזמן. חושבת שאין טעם להכות על חטא, למרות שמבינה את התחושה. דברים מתרחשים לעיתים באופן שהם מרחשים ולהכות על חטא זה שוב דרך מתוחכמת של הנפש להמשיך ולהתעסק בפרידה ובו. עדיף בשבילך שתנסי להיות במקום שחושב קדימה על אופציות אחרות שאינן קשורות אליו, אם תפני את המקום בתוכך יש יותר סיכוי שתגענה. חג שמח! ליאת

04/04/2016 | 11:39 | מאת: טל

שלום שמי טל לפני 3 חודשים חבר שלי נפרד ממני עברתי מסכת עינויים,התקווה לשכוח אותו ולהמשיך הלאה בחיי אך לשווא.לא עזר יום אחד שלא הפסקתי לחשוב עליו.הכי כואב לי שהוא הכיר מישהי אחרת והמצב נהיה ממש מעיק אפילו 3 חודשים אחרי המחשבות הכאב העצום לא פוחתים.אשמח לקבל עצה או פתרון לבעיה,תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי טל ראשית, 3 חודשים זה לא הרבה זמן ועדיין מובן וטבעי שאת מרגישה את מה שתיארת. פרידה מבן זוג היא תהליך התאבלות וכמו כל תהליך התאבלות יש לו את הקצב שלו והזמן שלו. יחד עם זאת, במידה ואת מרגישה שהכאב גובר או גם במידה ואת מרגישה שיש בפרידה איזשהו נושא לא מעובד שנאפיין את הקשרים שלך חשוב (בשבילך) לנסות לגשת לטיפול רגשי שגם יכול להוות תמיכה וגם מקום ללמידה. חשוב גם להעזר בתקופות כאלו במעגלי תמיכה קרובים: משפחה, חברים טובים. כדאי ורצוי מאד דווקא בתקופות כאלו לעשות ספורט, לישון טוב (למרות שקשה..), ולנסות להתעסק בדברים שאת נהנית מהם. הכי חשוב זה לזכור ש...יש עוד דגים בים :)! תמיד, ובסופו של דבר הכאב הוא זמני, גם אם נראה כרגע שלא יעבור לעולם ולאט לאט תכירי שוב מישהו שיהיה מתאים יותר עבורך. ליאת

08/04/2016 | 13:08 | מאת: טל

וחג פסח שמח.

אני פונה אלייך הפעם במשהו שגם קשור אבל לא רק מתוך מטרה ותחושה לעזור לעצמי בנוסף לטיפים הנהדרים שנתת לי.אני רווקה כמו שאת יודעת שחייבת עזרה.אחרי שאני ובן זוגי נפרדנו אני מאוד מבודדת חברתית מגיבה בחוסר חשק לאנשים ולפעמים התפרצויות זעם בעיקר על משפחתי. אני רוצה לעזור לעצמי ולהעזר לגלות את האור בחיים שאני יבין שאני קמה כל בוקר באופטימיות שאני יבין כל יום שהשמש כן זורחת כל יום.מקווה לקבל את עזרתך ועצתך האם הפסיכותרפיה הוא הכיוון?ומה עלי לעשות בנוסף לטיפים כדי לחזור לעצמי לצאת מזה ולהתעורר בשמחה לעולם?

02/04/2016 | 22:43 | מאת: ינשוף

שמי חיה- תכירו אותי ...כמוכם אני נפגעת התעללות קשה... סוחפת איתי את הכאב ואת השלכותיה... מתאמצת להקים את עצמי- וללכת הלאה... רק זה קשה... קשה מאוד... התחלתי לימודים ואני מתקשה להשקיט את הקולות בתוך הראש - קולות של הפוגעים שאומרו שאני מטומטמת- שאני אפס- שאני כלום- שלעולם לא אגשים- שכל ציון מתחת ל100% הוא לא נחשב....אני יודעת ומבינה שאלה קולות מהעבר אבל אני לא מצליחה להפריד בין אז להיום... 3 שבועות של לימודים ורמת החרדה גברה ברמות בלתי נסבלת... למרות הכל אני ממשיכה ולא מוותרת... אבל באיזה מכיר??? מצוקה, כאב... המון כאב..... וחלקים שבתוכי שרוצים שהכל יגמר כבר.... אין לי שקט בפנים... אני כל כך עייפה מהמאמצים להיות נוכחת- מלשרוד..

לקריאה נוספת והעמקה

היי ינשוף/חיה אני חשובת שאת דווקא כן קצת מפרידה לפי מה שכתבת משום שאת יודעת שהקולות השליליים שאת שומעת הם של הפוגעים ולא בהכרח חלק ממך וזה המון! ראז נכון, הקולות מלווים בעוצמות אלו או אחרות ויוצרים את הסבל האיום הזה שאת מתארת אבל שומעת שיש גם קולות אחרים שמנסים לתפקד. לפעמים צריך לתת מקום לא לקולות אך לכאב- ואז הוא חולף יותר מהר. ליאת

04/04/2016 | 10:56 | מאת: ינשוף

תודה ליאת על תמיכתך- אני כן מאפשרת מקום לביטוי הכאב- בעיקר בטיפול- לפעמים זה מרגיש שהוא לא יגמר...

03/04/2016 | 21:16 | מאת: עדי

אני כתבתי לך למטה דילגת עלי.ובכל זאת אשמח לעזרה.אני מוקפת במחשבות שליליות במיוחד הרגשת הלבד בנוסף יש לי חרדה חברתית עברתי טיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטרים ובכל זאת עדיין חשה את זה.השאלה שלי איך לנטרל מחשבות שליליות אלו? האם יש תרגיל בפסיכותרפיה שאפשר להיעזר? זה תוקע אותי הרבה בחיים המחשבות השליליות הללו גם כפי שהסברתי גם על חרדה חברתית.כתבתי לך בדיוק מה שכתבתי למטה אשמח לתגובתך.

עניתי לך למטה. לגבי חרדה חברתית- cbt מאד עוזר. ליאת

31/03/2016 | 19:51 | מאת: Sigal

עברתי בשכונה לראות מה נשמע ...ונשארתי לאחל לך שבת שלום וסופ"ש נעים ...

היי סיגל תודה רבה מקווה שגם את בסדר :) ליאת

30/03/2016 | 03:08 | מאת: שיר

עמוד הפייסבוק שלנו עלה לאוויר בשעה טובה, אתם מוזמנים בחום לקרוא ולהגיב. בכל פעם נעלה פוסט חדש הקשור לנושא בריאות הנפש, התמודדות עם דיכאון וגם סיפורי מתמודדים שלנו. נשמח לתגובות, ממליצים לכם לקרוא את הפוסט על כלב הדיכאון. נשמח לתגובות והערות. https://www.facebook.com/kidumpro/

לקריאה נוספת והעמקה

בהצלחה :)

29/03/2016 | 20:13 | מאת: מיכ

הי ליאת, מה שלומך? מכיוון שאני נמצאת במקום טוב ואחר בטיפול החלטנו שהגיע הזמן לעבור למשהו כואב שחלמתי עליו....ולא התמודדתי עם התינוקת שבי, שדי דחיתי וקצת התכחשתי לה...וכיום אני מוכנה לקבל אותה ואת מה שמביאה, רק שעדיין אין לי מושג מה. משהו מאוד מוקדם כנראה ולכן הרבה פעמים אין לי מילים, אז דיברנו על "רגרסיה בשרות האגו" שכנראה זה מה שצפוי לי בזמן הקרוב כשנגע בזה....ביקשתי הסבר, היא קצת הסבירה ויותר היא אומרת שאי אפשר כל כך לדעת לאן נגיע....אבל הייתי רוצה לשמוע אולי ממך על מה זה אומר? אני יודעת שזה ידרוש כוחות ותלות יותר גבוהה בה כנראה, אבל אולי מניסיונך תוכלי קצת להבהיר לי מה זה אומר כשאומרים רגרסיה בשירות האגו????אנחנו מדברות על השלב הכי מוקדם בינקות....אני מאמינה שאני בידיים טובות אבל רוצה לדעת קצת יותר מה זה אומר? אפשר? וכמובן שיהיה קשה אבל היא מאמינה שאחר כך תהיה הקלה.....ואני ממש במקום מוכן לזה...

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכ אני חושבת שחשוב שתשמעי מהמטפלת למה התכוונה, זה מרגיש לי שלומר את זה בשפה שלי זה תיווך לא נכון של תהליך משמעותי שמתרחש ביניכן. בגדול - לפי מה שכתבת הבנת נכון. ליאת

29/03/2016 | 20:49 | מאת: מיכ

למרות שחשוב לי לדעת קצת מה זה אומר....זה מה שהבנתי ובעצם זה ממש לא מובן :(

31/03/2016 | 20:09 | מאת: עדי

אני מוקפת במחשבות שליליות.במיוחד הרגשת הלבד וחרדה חברתית.עברתי טיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטרים ובכל זאת עדיין אני חשה את זה.איך לנטרל את המחשבות השליליות האלו? האם יש תרגיל בפסיכותרפיה שאפשר להיעזר? זה תוקע אותי בהרבה תחומים בחיים המחשבות השליליות הללו גם כפי שהסברתי על חרדה חברתית.

03/04/2016 | 20:51 | מאת: עדי

אשמח לתשובה תודה.

דרך טיפולים,אבל יש ימים שהדיכאון לא עובר וכמה שאני מנסה לעזור לעצמי זה לא עוזר.אני לא בטיפול כי עברתי הטרדה והשפלה בטיפול.זאת הסיבה שאני לא ממשיכה בטיפול וכרגע גם משפחתי לא רוצה שאלך לטיפול הם אומרים שאני יודעת להתמודד בעצמי אבל בחלק מהימים שוב כמה שאני מנסה לעזור לעצמי הדיכאון לא עובר.

היי יעל קשה להתמודד עם דיכאון לבד. ראי תגובתי למטה... ליאת

ועם מי אני יכולה לחלוק את הרגשות שלי במקום טיפול בינתיים? אני מודה לך על כך.

הי יעל אפשר להעזר גם בטיפול תרופתי לחלוק ניתן כמובן עם אנשים שקרובים אלייך. ליאת

25/03/2016 | 12:53 | מאת: סימה

חג פורים שמח. לעיתים קרובות אני סובלת ממחשבות מדכאות ושליליות.זה מכניס אותי למועקה איומה שלא עוברת לי אפילו לפעמים יום שלם.מה אפשר לעשות כדי להתמודד עם התופעה הזאת? תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי סימה מניחה שהמחשבות המדכאות נושאות אופי מסויים שבדר"כ חוזר, יתכן שגלום בתוכן איזשהו נושא ש"יושב" עלייך ואינו מעובד מספיק. טיפול רגשי יכול לעזור ולהקל אם תעבדי בו את הנושאים החוזרים, מדיטציה גם יכולה לעזור. ליאת

28/03/2016 | 08:39 | מאת: סימה

איזה טיפול רגשי יכול לעזור במקרה של מחשבות מדכאות? תודה על המענה.

28/03/2016 | 19:55 | מאת: סימה

כמו ששאלתי אשמח לדעת איזה טיפול רגשי מתאים לדיכאון? ואני רוצה לומר שיש לי בנוסף בעיקר בערב מוקדם עייפות ותחושות מועקות והזעות איך ניתן לטפל בעניין? תודה וסליחה על ריבוי השאלות.

24/03/2016 | 17:56 | מאת: עדי

מה ניתן לעשות עם מרגישים לחץ נפשי ודפיקות לב? זה לא נובע לי ממשהו מסויים פתאום זה קורה שאני נכנסת לחרדות והזעות אני בת 46 יכול להיות שזה נובע מהגיל? איך ניתן להתמודד שזה קורה? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי עדי לחץ נפשי דפיקות לב הזעות וכו יכולים להיות בהחלט חלק מתסמיני גיל המעבר או להבדיל סוג של התקפי חרדה. כדי לדעת להתמודד עם זה כדאי ראשית לפנות לרופא משפחה כדי להבין בדיוק ממה הדברים נובעים. במידה ואכן מדוב על התקפי חרדה טיפול רגשי יכול לעזור. ליאת

23/03/2016 | 23:20 | מאת: מיכ

הי,היה לי יום הולדת השבוע, פעם רציתי ותכננתי שביום הזה אני אתאבד.....נשמע נורא! חשבתי שדווקא ביום הזה אני רוצה למות :( היום אני במקום אחר!! , היום רוצה להרגיש נאהבת ביום הזה וזה מתחיל לקרות! זה מרגש אותי! ואני רוצה להוולד מחדש...לא במובן של פעם, שוב היום להוולד מחדש הכוונה פשוט לחיות אחרת, להנות מחיי, כל זה התאפשר לי בזכות הטיפול ויש לך גם חלק מזה.....אז רציתי לומר פורים שמח לך ולכלם, ותודה ענקית על היותך כאן. והאם תוכלי לומר מספר מילים על הרצון הזה דווקא ביום הולדת? קצת תובנות? ......היום רוצה לחגוג אותו, פעם לא אהבתי כל כך את היום הזה הוא היה יום עצוב......היום לא! פורים שמח ותודה על הכל, מיכל

מיכ יקרה אני שמחה לשמוע שהפעם התחושה אחרת, המון מזל טוב והרבה אושר ובריאות ושמחה, מאחלת לך שבאמת השנים הבאות יעברו ביתר קלות, ותודה על מילותייך החמות. אולי הרצון להפסיק הכל דווקא ביום ההולדת הוא כי היום בו ניתן לך חיים. אין לי משהו חכם מזה כרגע לומר. מעבר לזה... צריך להכירך טוב יותר כדי לדעת משמעויות נוספות אבל הכי חשוב שזה לא מה שאת מרגישה כעת. פורים שמח! ליאת

כזכור, סיימתי טיפול אחרי שנים ארוכות. לצערי התברר לי שהמטפל שלי דאג לעשות עבודת שטח טובה אחריו ולהשחיר את שמי בצורה כזאת שאינה מאפשרת לי לדבר עם אף גורם רלוונטי נוסף ואני ממש לא רצויה שם. אחרי מאבק ופגישות קיבלתי מימון לפעם בשבוע קיבלתי את זה ברוח חיובית LESS IS MORE אבל החזר ? שוטף+90... אז.... הגעתי לטיפול חדש, וציפיתי וידעתי שזה לא יהיה אותו הדבר. המטפלת טובה ומקצועית וקשר חם נוצר בינינו, אך מאידך, הנושא הכספי מעיק עליי ולא ממש בשליטתי, ולכן מתחילה לחשוב אולי לקחת הפסקה כי זה גורר התעסקות מיותרת בנושא וחיטוט מיותר בפצעי העבר נפגעתי בטיפול שלי, מהמטפל, זה שהיה אמור לשמור עליי אבל מבחינתי לקחתי את זה לצד החיובי, נשאתי בתוצאות (השחרת שמי, ניתוק ממנו) ואני ממשיכה בדרכי, לצמוח ולהתפתח ומקווה להגיע למטרות שלי כי יש לי מוטיבציה כמו שאדלר אמר: לא חשוב מה קורה לך, חשוב מה אתה עושה עם זה מה דעתך?

23/03/2016 | 23:26 | מאת: מיכ

אני דווקא חושבת שחשוב גם מה קורה לך, איך אפשר להתעלם ממי שעובר תאונה או נקטעת לו יד? או עבר מלחמה????? ברור שחשובה ההתמודדות, אבל כל אחד עובר משהו ומי שעובר טראומה מאוד חשוב מה עבר עליו...כל אחד היה לוקח את זה קשה!!! אין מצב שלא! אבל ההתמודדות שונה באופן טבעי. אל תאשימי את עצמך, אנחנו נוטות לכך לעיתים קרובות וחבל! הדברים שאנו עושים הם גם כתוצאה ממה שעברנו וברור שחשוב מה נעשה עם זה אבל חשוב להדגיש שזה משהו שעברת ולא סתם אנחנו מתנהגים כך! זאת תוצאה של דברים שעברנו! פורים שמח

אני מבינה את תחושותייך ואת הפגיעה ואת החשש למעשה להפגע שוב. יחד עם זאת את כותבת שנוצר קשר טוב עם המטפלת החדשה וזה המון. מבינה גם את הנושא הכספי, זה יכול "לחרב" הרבה חלקים בטיפול, אולי כדאי שתדברי עם המטפלת לגבי זה, אולי יהיה לה איזשהו רעיון? שומעת במה שכתבת שלמרות הכל, יש לך כוחות , מחזקת אותך. פורים שמח :) ליאת

22/03/2016 | 19:08 | מאת: Sigal

קצת לא נעים לי. שכל פעם באה להתמלא באנרגיה ובכוחות ...ובכל זאת קצת מורכב היום .המון רעש אז באתי קצת לשבת כאן . תודה על היותך ,חג שמח ומחוייך ....

היי sigal יקרה הכל בסדר ואין מה להרגיש אי נעימות בשביל זה אני פה. ובהחלט "מותר" גם "לשבת" פה ולנסות להתנחם או לפרוק ולהביא את המורכבות. לפעמים ימים שמחים בחוץ הם ימים עצובים בפנים ובנפש ואין הלימה בין הדברים. ליאת

22/03/2016 | 09:40 | מאת: צופית

שלום ליאת.מאז שאיבדתי את חברתי הטובה שהלכה לעולמה אני מרגישה בדידות עד היום השמחה שלי שלי הלכה אני כתבתי לך לפני כמה חודשים על ההרגשה שלי הרגשת הבדידות שלי עקב האובדן.לפעמים המצב רוח שלי מצויין ואני כבר לצערי הרב השלמתי עם זה שהחיים שלי אחרים בלעדיה אבל לפעמים אני מרגישה שאין לי לאן לצאת עם מי לצאת יושבת בבית בוכה ולא יודעת מה לעשות.אשמח לעזרתך עם תוכלי לתת לי טיפ להתגבר על העצבות של הבדידות שאני מרגישה.הציעו לי ללכת לטיפול אבל אין לי כסף כרגע ומטעמים אישיים לא אוכל כרגע ללכת לטיפול.אשמח מאוד לעזרתך חוץ מטיפול איך להתמודד עם הרגשת הבדידות שאני מרגישה.אני ממש מודה לך.

לקריאה נוספת והעמקה

היי צופית אני זוכרת שכתבת לי ולצערי אין לי עוד "טיפים" מעבר למה שכתבתי לך אז פרט לזה ששוב אומרת: התמודדות עם אבל היא ארוכה ואינה עוברת אפילו אחרי כמה שבועות או חודשים, חשוב לנסות איכשהו "לאמץ" גם את הרגשות הלא נעימים ולא להתנגד להם כי ההתנגדות יוצרת מתח פנימי נוסף וחוץ מזה להמשיך לנסות למצוא דברים שאת אוהבת ואנשים שניתן לדבר איתם. אולי קבוצת תמיכה כלשהי יכולה לעזור? ליאת ליאת.

21/03/2016 | 21:48 | מאת: תרין

ערב טוב ברצוני לדעת אם לוקחים סימבלטה רק שבוע של 30 מג ומפסיקים זה מותר או שצריך להפסיק לאט בהדרגה למרות שזה רק שבוע תודה

לקריאה נוספת והעמקה

היי תרין הפורום אינו עוסק בייעוץ תרופתי זו שאלה שכדאי להפנות לרופא המטפל, ליאת

20/03/2016 | 09:33 | מאת: עידית

בוקר טוב.יש לי בעיה שכאשר אני עצבנית קשה לא לענות במיוחד כלפי ההורים שלי.יש לי המון כעס כלפיהם שזה מתבטא בויכוח קולני.אחרי שאני נרגעת אני מצטערת ואז אני נכנסת לדכדוך.האם דרך פסיכותרפיה אפשר לטפל בזה? ועם כן מה הכלים להתמודדות?

לקריאה נוספת והעמקה

היי עידית בהחלט אפשר לטפל בזה דרך פסיכותרפיה- טיפול רגשי להתמודדות עם הכעסים וכן חשוב לבחון בטיפול האם יוצאים רק מול ההורים ומדוע (אולי יש "מטענים" שחשוב לפרקם בטיפול) או מול אנשים נוספים ואז ניתו לעבוד בעבודה טיפולית שהיא קוגנטיבית התנהגותית על שרשרת הארוע- מחשבה - תגובה אשר מובילה לכעס שבסופו דכדוך. דבר נוסף- כעס בדר"כ נחשב כרגש משני, מתחתיו בדר"כ יש רגשות אחרים כגון: פחד או עצב. בטיפול לומדים לזהות את הרגשות הללו ולמצוא דרכים להביען שלא דרך הכעס שאינו עוזר בסופו של דבר. ליאת

17/03/2016 | 18:37 | מאת: דנה

אני לא יודעת עם זה מתאים לפורום הזה עם לא אשמח עם תפנו אותי לפורום מתאים אחר בנושא.אני סובלת מדיכאון זה לא עוזב אותי אני רוצה לחיות חיים שמחים בלי דיכאון.עברתי כל מיני דברים לא נעימים בתקופה האחרונה גם בענייני עבודה ואני רוצה לחזור לעצמי.אפשר עצה בלי טיפול? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי דנה את מבקשת עזרה לטיפול בדיכאון אך בלי טיפול , זה קצת כמו לבוא לרופא ולבקש ריפוי בלי תרופה :) אני חושבת שיכולות להיות מגוון דרכים לטפל בדיכאון אבל בכולן חשובה המוטיבציה שלך האם יש לך מוטיבציה לטפל בזה? מגוון הדרכים הן למשל: טיפול רגשי טיפול תרופי טיפול באחד מהכלים של רפואה משלימה מדיטציה ועוד... ליאת

20/03/2016 | 20:53 | מאת: דנה

איזה טיפולים ברפואה משלימה מתאימים לדיכאון? תודה.

14/03/2016 | 08:10 | מאת: Sigal

מחפשת מקום כאן שם , בטיפול מחפשת מקום לנוח , לשקט לקצת הרגשה של קיימת ולא מוצאת בשום מקום . מרגישה תלושה ,מפורקת שוב המון אנשים לידי ואני לבד עם עצמי ...כלום לא מרגיע כלום לא נוגע .. בודדה ..זה כל כך עצוב .

היי sigal ה קשה ואני מבינה שלפעמים גם בקרב אנשים חווית הכאב של הבדידות הפנימית נוכחת ומציפה איתך ליאת

20/03/2016 | 18:59 | מאת: רינת

שלום ליאת.מאוד חשובה לי העצה שלך לעזרה עצמית כאלטרנטיבה לטיפול.מיום שישי אני מרגישה חולשה נפשית מצב רוח ירוד כל הזמן אני רוצה לשכב במיטה,עד לפני יום שישי הכל היה בסדר,איך אפשר להתמודד ולהחזיר את המצב רוח שהיה לי לפני ולהתגבר על עייפות וחולשה?אני ממש מודה לך,ערב נפלא.

09/03/2016 | 15:18 | מאת: אילה

היי ליאת, מעיוני הקצר נהניתי לקרוא את תשובותיך ואת היחס החמים והמקצועי שאת מפרגנת לכל אחד ואחת כאן.. וברצוני לשאול אותך שאלה, אך לפני כן אתן קצת רקע, אני כבת 27 מטופלת כשנתיים, עברתי שלושה מטפלות עד שהגעתי למטפלת הנוכחית (שאיתה אני כשנה). כרגע הטיפול מיטיב איתי, המטפלת שלי מיוחדת מאד. ויש לנו כימיה טובה. אבל אני מרגישה שאני צריכה תמיד להיות איתה וזה מתבטא בפגישות והודעות. ואם אני לא מסמסת לה כאילו איבדתי אותה ואני לבד. זה לא בהכרח הודעה של מצוקה. זה גם יכול להיות הודעה של להזיז פגישה וכדו אני רב היום חושבת עליה ועל הטיפול. אני מתעוררת עם הדברים שדיברנו ויושנת איתם. ניסיתי להתנתק ממנה, וזה יצר ניתוק כללי (גם רגשית) והיה קשה לי אחר כך לשתף אותה באירועים משמעותיים לי. אני מרגישה שנימאס לה מההתנהגות הזו שלי (למען האמת גם לי נמאס מעצמי) ונחזור לשאלה, איך אפשר להתגבר על זה? מה באמת קורה לי שאני כך? האם זה נובע מתלותיות יתר? תודה

היי אילה אני חושבת שכדאי להעלות לדיבור בתוך הטיפול את הדפוס הזה ומה באמת קורה לך. למעשה את מתארת איזו חוויה שבה את צריכה להרגיש כל הזמן איזשהו מגע אחרת יש לך תחושת העלמות? אולי...? חשוב לדבר על זה כי יתכן שזו חוויה שמשתחזרת בעוד מקומות ומערכות יחסים בחיים. כן, זה יכול להיות חלק מאיזשהו דפוס תלותי אבל ההגדרה אינה משנה אלא איך מתמודדים עם זה ומה זה מבטא באמת. ליאת

07/03/2016 | 23:21 | מאת: Sigal

תודה על היותך ...רק להניח רגל להעלם בתוך עצמי ולנוח לרגע קט . אני פשוט עייפה פיזית ונפשית ...

היי sigal שומעת...מקשיבה...לפעמים זה מה שצריך, להניח ראש איתך ליאת

12/03/2016 | 12:55 | מאת: לימור

אני מרגישה ויתור עצמי ועסוקה בבעיות של אנשים אחרים.בגלל זה זה מוביל אותי לחוסר אושר.מה עושים כדי לשנות את זה? תודה.

שלום.אשמח מאוד לדעת איזה כלים אפשר להתמודד עם דיכאון,בנוסף לטיפול? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי טל ישנה אפשרות של טיפול תרופתי אנטי דכאוני כמו כן יש המאמינים בעזרה מתחום הרפואה המשלימה: דיקור, שינוי תזונה, רפלקסולוגיה. עשיית ספורט הוכחה כתרופה מאד יעילה ובריאה לדיכאון כמו כן אפשר להצטרף לקבוצות תמיכה או גם ךהעזר בספרים בתחום למשל הספר: "בוחרים להרגיש טוב" של דיויד ברנס הוא ספר מצויין. ליאת

12/03/2016 | 11:05 | מאת: טל

אשמח לדעת מה עושים בטיפול הזה ולמי אני יכולה לפנות? תודה.

באינטרנט מודה לך מאוד.

06/03/2016 | 19:28 | מאת: שמואל

היי רציתי להתיעץ בבקשה אחותי הקטנה בת 17 וחצי ומגיל קטן יש לה בעיה לעשות פעילות מעיים במקומות אחרים ובבית היא כן יכולה.. אני חושב שיש לה מחסום פסיכולוגי וזה ממש מציק לה.. היא כרגע בטיול שנתי והיא בוכה לי בפלאפון שהיא לא מצליחה להוציא.. יש מה לעשות בנידון? תודה רבה :)

היי שמואל, אם זו בעיה שמציקה לאחותך אפשר להציע לה לפנות לטיפול רגשי סביב העניין, ליאת

05/03/2016 | 21:32 | מאת: רינת

שבוע מקסים ליאת.כמו הרבה אנשים שכתבו כאן בפורום גם אני לא עובדת ומרגישה הרגשת ריקנות עצבנית אני גם תלויה באחרים וזה מעיק לי כמו כולם אני רוצה להרגיש כיף כל יום,לקום בבוקר עם הרגשה טובה ולא להיות תלויה באחרים,אשמח לעצתך ממש תודה על עזרתך שוב שבוע מקסים.

היי רינת מבינה, כפי שכתבתי גם לקודמים, לא קל לשמור על מצב רוח טוב כשמחפשים עבודה, חשוב לזכור מה יש לך שאינו תלוי באחרים, ברמה הכי בסיסית, אלו דברים טובים שקשורים אלייך שהם איתך כל הזמן, זה עוזר כדי לקבל פרופורציות ולהעלות את מצב הרוח. ליאת

06/03/2016 | 14:47 | מאת: איש בעל אלף פרצופים

אולי הגיע הזמן להפסיק להעמיד פנים?

02/03/2016 | 17:24 | מאת: מיכ

נעלמת כדמעות שקופות אחר בכי מציף, עוצמת עיניה בחוזקה, אך רואה היטב. מנסה להרחיק את הזמן, אך כה קרוב למגע הוא, זמן עמד מלכת, ומשם היא לא הלכה... להריח, לנשום, רצתה לצאת לאוויר, אך כמעט ולא נשמה... קולה לא נשמע. שפתיה כבר לא חתומות, אך המילים נשארות יתומות.... אני חושבת שאני בסדר, התחלתי לכתוב עוד ועוד....ובטיפול היא מכילה, מבינה ואמפתית כלכך. פעם ידעתי שרע לי מבפנים ולא ידעתי כל כך לומר מה רע, היום אני יודעת למה...היא אומרת שזה רגע מכונן, וחשוב ושזה סימן שאני מקבלת את עצמי שאני בסדר, לא שמשהו דפוק בי...מרגישה יותר שלמה כך. תודה שכתבת שאת לא חושבת שיש אשמה בילדה...זה עזר גם.

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכ יופי...שמחה לשמוע שהתחלת לדבר ושיש איזושהי תחילתה של השלמה דרך האמפתיה, ההכלה וההבנה... ליאת

29/02/2016 | 00:00 | מאת: אנה

היי.אני קמה כל בוקר מדוכדכת ואין לי מוטיבציה להתחיל את היום.אני עברתי איזשהו משבר קטן בתקופה האחרונה ואני רוצה לקום בבוקר לחזור לשמחה שהיתה לי ולאנרגיה שהיתה לי כי בדרך כלל אני בחורה שמחה.איך ניתן לקום ולהתמלא באנרגיה ומוטיבציה בבוקר? אשמח לתשובה זה מאוד חשוב לי.תודה רבה.

היי אנה עניתי לך למטה ליאת

04/03/2016 | 13:50 | מאת: אנה

אני נוטה להיזכר בעבר המר שהיתה לי.בתור ילדה עברתי התעללות רגשית עשו עלי גם חרם חברתי הרגשתי לא אהובה.בשנות ה90 התחלתי טיפולים נפשיים אבל גם זה זכור כטראומה,לא היה לי טוב במסגרות האלה.היום החיים שלי טובים,אני כבר לא מטופלת,יש לי משפחה תומכת לא חסר לי כלום.אבל הבעיה שאני נוטה להיזכר בעבר,ואני רוצה לשכוח מהמחשבות האלה וכמו שכתבתי לחיות חיים אנרגטים ושמחים.איך להתמודד עם רגשות העבר? איך אני יכולה לשכוח מזה ולחיות חיים שמחים בלי המחשבות האלה?אודה לך על המענה.

היי אנה המחשבות הללו הם זכרונות שלא עובדו מספיק ולכן עדיין מכאיבים. אחד הדברים שעושים בטיפול זה עיבוד של זכרונות כאלו כלומר נוגעים קצת "בפצעים" על מנת שיכאבו פחות בהמשך. אולי כדאי ללכת לטיפול? ליאת

28/02/2016 | 17:51 | מאת: SIGAL

מחפשת מנוח לנשמתי ואין בשום מקום הבור כל כך גדול ועמוק איזה רעש יש לי בראש אשמה , יכולת אחרת , את רצית את אשמה , אשמה אשמה !!!!!!!!!!!!!! כי אם לא חייבת לקבל את מה שהיה ככה ... כשהקולות צועקים שאני XXXXXX ואני רוצה זה משאיר במקום הכנוע השותק.. ליאת הלב שלי מתפוצץ..רוצה לגרד את העור שלי מעלי לעקור את הלב מהמקום ולא אעשה את זה כי זה לא מגיע לי ...אני עייפה באמת עייפה..

לקריאה נוספת והעמקה

הייsigal טוב שאת פורקת פה, ואגיד...שוב, את לא אשמה, הכי לא אשמה. לפעמים מעייף מאד מאד להתמודד יום יום עם שדים פנימיים מבינה ליאת

29/02/2016 | 00:24 | מאת: אנה

שאני מתנדבת פעמיים בשבוע ושאר הימים אני חופשיה ואשמח עם תוכלי לתת לי עצה איך לקום בבוקר בשמחה ומלאת אנרגיה כמו שהיה לי לפני המשבר.המשבר שהיה לי זה פרידה קשה מאוד של אובדן מחברה קרובה שנפטרה בפתאומיות. תודה על עצתך.

היי אנה כשעוברים אבל, משבר, פרידה מחברה קרובה טבעי שתהיה תקופה שבה אי אפשר להרגיש שמחה וגם לא כדאי לצפות לזה. הנפש צריכה את הזמן שלה כדי לכאוב גם אם זה מרגיש לא נעים והיינו רוצים שזה יעבור. כשרגשות מציפים עדיף דווקא "לאמץ" אותם ולא להרחיק אותם כי אז הם גדלים אם מאמצים אותם הם דווקא קטנים בהמשך.יחד עם זאת, אם עוזר לך לעסוק בכל מיני דברים מהנים או כאלו שבהם את שוכחת את עצמך- לטובה כי את עסוקה במשהו אחר חשוב שתמצאי עוד דברים כאלו. חוגים, סרטים, ספרים, חברים, כל מה שמתאים לך. ליאת

שלום, אני לא יודעת אם זה הפורום הנכון אבל אנסה את מזלי. אני בת 20, מאוד רוצה להתחיל ללמוד לתואר ראשון. כל הנושא של פוסט טראומה - הלם קרב מאוד עניין אותי מאז ומתמיד, ואני יודעת שהדרך לשם ארוכה. רציתי לדעת, מאיפה אני צריכה להתחיל ? פסיכולוגיה ?עבודה סוציאלית? ואחרי תואר ראשון, לאן אני ממשיכה משם כדי שבסופו של דבר אוכל לטפל ולעבוד עם אנשים הסובלים מפוסט טראומה ונפגעי טרור. בנוסף, לצערי לא השקעתי בתיכון ולכן הדרך היחידה שלי להתחיל ללמוד ללא בגרות היא באוניברסיטה הפתוחה. אשמח לייעוץ ודעה מקצועית. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

היי נעם את יכולה להתחיל מפסיכולוגיה או גם מעבודה סוציאלית. בשני המסלולים תצטרכי להמשיך לתואר שני, טיפולי. כדאי לפנות לאוניברסיטאות או מכללות ולשאול ספיציפית על המסלולים והדרך להגיע אליהם כי ייתכנו קריטריונים שונים בהצלחה! ליאת

24/02/2016 | 13:48 | מאת: ליסה קפלן

היי זקוקה בדחיפות להמלצה עבור מטפל ב cbt באזור בת ים , חולון, תל אביב, אשמח אם תיצרו עימי קשר 0546745335 lisa_kp@walla.com

לקריאה נוספת והעמקה

בהצלחה ליסה! ליאת

24/02/2016 | 10:13 | מאת: איילה

שלום רב.שמי איילה אני גרה בצפון.בשבוע האחרון אני מרגישה ירידה במצב רוח בין היתר בגלל שאין לי בן זוג,אני לא עובדת כרגע סיימתי קורס לפני שבועיים ומאז אין לי שום עבודה שום לימודים אני קמה בבוקר עצבנית אני הלכתי ללשכה ונרשמתי אבל עדיין לא מצאו לי עבודה עקב זה אני מרגישה מצב רוח ירוד ודכדוך.איך ניתן להחזיר את עצמי לחיים נורמלים ושמחים,בלעדי טיפול כזה או אחר? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי איילה נורמלי וטבעי שתרגישי דכדוך לאור החוסרים שתיארת. חשוב בתקופות כאלו לזכטר גם מה "יש" למרות שלכאורה האין יותר בולט. אולי אפילו לעשות לעצמך רשימה של היש בחייך. האפשרות לחזק את עצמך שלא דרך טיפול יכולה להיות דרך קריאת ספרים מעצימים (ביירון קיטי, "בוחרים להרגיש טוב" של ברנס- למשל) או דרך תמיכה רגשית למשל: של חברים או משפחה, אולי אפילו פורומים באינטרנט, כל מה שיכול להוות תמיכה. ליאת

17/02/2016 | 23:36 | מאת: שיר

שלום ליאת אפשר לומר שזרקתי את עצמי מהטיפול. אני לא יודעת מה אני מרגישה. מקווה שהוא לא כועס עלי ולא שונא אותי יותר מידי... אולי מרגישה בעיקר שאכזבתי וגם קצת התאכזבתי. איך הצלחתי להרוס או להרוג את הקשר הזה? בהתחלה זה היה מרגש מאוד, היו לי ציפיות לא הגיוניות לגבי כל העניין , רציתי מאוד להיות הכי אהובה הכי מיוחדת וכל מיני שטויות כאלו שגרמו לי לחוש אשמה ובושה למרות שמעולם לא אהבתי ואפילו לא חיבבתי אותו ובעיקר לא הצלחתי להתרגל לקונספט שאני באה ומספרת על עצמי דבר שמאוד זר לי, החלטתי שמטרת הטיפול להפוך אותי לאמא טובה ואוהבת. בתכלס דיברתי הרבה מאוד שטויות ושיתפתי באופן חלקי ביותר, זה היה מן טיפול חד צדדי כזה יותר ביני לבין עצמי... כמובן שתקוותי הנסתרות נכזבו ולא סתם נכזבו אלא יבשו ומתו לאט לאט איבדתי עניין בכל הדבר הזה, ועדין המשכתי לבוא למרות התחושה שהקשר הזה פשוט מת לגמרי, עדין קיוויתי שעצם זה שאני באה זה כמו מן תעודת ביטוח כזו לאמהות טובה, עד שהתפקחתי גם מזה...נראה לי שאולי אם הייתי קצת יותר אמתית הייתי יכולה לדבר על הרגשות שכן היו בהתחלה והיה צומח מזה קשר. אבל לא יכולתי אפילו שרציתי, לפעמים רציתי, אבל משהו בי גם לא רצה וזה היה חזק ממני . אני חשבתי שיציע שנקיים כמה פגישות ואז נפרד, אבל הוא כנראה שנמאס לו מזה שכל הזמן אני אומרת שרוצה לסיים אמר שנקיים פגישת פרידה אחת...ליתר דיוק שאני אחליט אם הפגישה הבאה תהיה פגישתנו האחרונה. כמה פגישות מקובל לעשות לפני הפרידה? האם בכלל יש כללים בעניין הזה?. תודה לך על ההקשבה.

לקריאה נוספת והעמקה

הי שיר דיברת על המקום שבו למעשה היית למעשה בשני מישורים, ברובד הגלוי היה משהו שלא נכנס פנימה, שלא באמת נתן צאנס, ברובד הסמוי, היית בעצם במקומות אחרים, כאלו שבהם עסקת בקשר בינך לבינו, בחוויות אימהות פנימיות שאולי לא חלקת ועוד. מה שתפס אותי במה שכתבת זו דווקא העובדה שהכתיבה שלך פה מאד נוגעת, אישית ומשתפת...ואולי מתחברת בדיוק לזה שכתבת כמה היה קשה להפתח פנים אל פנים. חושבת שלפעמים צריך לקחת זמן ומרחק מטיפול כלשהו ואז לחזור שוב אולי למטפל אחר , אולי ממקום אחר. אין חוקים ברורים לגבי פרידה, בתהליכים ארוכים יותר אכן מקובל לעשות מספר פגישות פרידה, בתהליכים פחות ארוכים אפשרי גם פגישה או שתיים ובכלל הדבר תלוי גם ברצונו של המטופל, לכל אדם מתאימה פרידה אחרת. ליאת

25/02/2016 | 22:18 | מאת: שיר

האם ילדה בת שבע שמונה אשמה שנגעו בה????????אולי אשמה שבכך שרצתה קרבה??????

לקריאה נוספת והעמקה

מיכ יקרה ילדה, לא משנה בת כמה, (ובעצם אף אחת לא חשוב באיז גיל) אף פעם אינה אשמה בכך שנגעו בה גם אם חיפשה קרבה מה שמאד מובן. ילדים בגיל כזה מחפשים חום אהב קרבה ומגע וברור שאם יש מי שמנצל זאת הם עלולים להתבלבל מאד. איתך... ליאת

19/02/2016 | 14:20 | מאת: מיכ

קשה כרגע לכתוב ולהסביר.......אבל תודה שאת כאן ומבינה.

16/02/2016 | 15:52 | מאת: רווית

שלום רב.זה כבר שלוש שנים שאני בלי עבודה ובלי מסגרת.אני מחפשת כל הזמן ולא מוצאת.גם היום שהלכתי גם לראיון התנדבות הם לא מצאו לי ואמרו לי ברגע שהם ימצאו לי הם ירימו לי טלפון.בגלל חוסר עבודה או התנדבות אני מרגישה בדידות ומדוכדכת.מה ניתן לעשות כדי להתמודד עם זה? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי רווית תחושת הדכדוך מובנת מאד ויש לה קשר ברור לפי מה שאת מתארת למצב כלשהו בחיים. אני חושבת ששלוש שנים זה הרבה זמן ואיני מכירה אותך אבל אולי חשוב גם להבין מה מונע את מציאת העבודה והאם בתוך כל הדברים שאינם תלויים בך ישנם גם מקומות שכן תלויים בך? כאשר ישנה חוויה של מסוגלות ושליטה כלשהי בתוך מצבים שיש בהם הרבה חוסר שליטה הרבה פעמים גם הדכדוך יכול להתמתן שבת שלום ובהצלחה:) ליאת

16/02/2016 | 14:06 | מאת: Sigal

זה בסדר לחזור לשם הקודם שלי ..מרגישה בו יותר נוח כאן...מוצפת כל כך מהמורכבות כרגע . מהטריגרים והשיחזורים שאני איתם לבד לבד לבד ומההבנה שאי אפשר להביא את המכלול למקום שעוד אין בו מיכל שיכיל ...

היי סיגל בטח שזב בסדר :) מבינה גם את ההצפה, קשה מאד ... שבת שלום ליאת

12/02/2016 | 13:32 | מאת: צופית

שבת שלום. נפרדתי מחבר שלי שהיינו אמורים להתחתן וברגע האחרון החלטנו זה לא זה.היתה לנו פרידה לא קלה ואני מרגישה משבר פרידה מאוד קשה.אני רוצה לחזור לשמחה הפנימית,לבילויים,לכיף ואני מרגישה שאין לי את זה.אני לא רוצה ללכת לעזרה כרגע,מה אני עושה כדי לחזור לשמחה הפנימית שהיתה לי? איך לקבל כוחות בלי טיפול כרגע? תודה על המענה.

היי צופית כמה דברים. קודם כל, לקבל, ממש להבין שיש איזו תקופת אבל אחרי פרידה ושהיא לגיטימית וחשובה ושהרצון לחזור מיד לשמחה פנימית אולי לא מתאים עדיין. השמחה תגיע בזמנה היא ללא כפייה ומאמץ. מה גם שאת מתארת שהייתם אמורים להתחתן אז האבל הוא לא רק על הפרידה אחא גם על הפנטזיה שהתגלמה בקשר הזה וכרגע אולי את מתאבלת גם על אובדנה. בהמשך הייתי ממליצה לעשות כל מיני דברים שיכולים לעזור לך להתחזק למשל: (רשימה חלקית) - ספורט - ים (מקום מאד מנקה) - פגישות/שיחות עם אנשים שאוהבים אותך ואת חשובה להם (חברים למשל, משפחה) - אם את מתחברת לכתיבה- זהו גם אמצעי - אם את מתחברת למדיטציות- גם יכול לעזור - ספרים מעצימים - דברים שמנקים את הראש סתם כך- בית קפה, סרט. - להרשות לעצמך כל מיני פינוקים קטנים כמו גם לבכות- זה משחרר! - ובכלל לתת מקום גם לאפשרות "ליפול" כלומר: לישון, לבכות, לא לעשות כלום, ועוד וגם להזכר מהם הדברים שעושים לך תחושה טובה ולנסות לעשותם. ליאת

06/02/2016 | 16:33 | מאת: דנה

מה עושים עם מחשבות מדכאות טורדניות וחוסר חשק לפעילות? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי דנה מה שכתבת יכול לאפיין הרבה מצבים יותר פשוטים או יותר מורכבים,החל מדיכאון או חרדה וכלה ב ocd כמו גם לעיתים מאפיינים של מצבי משבר בחיים. כדי להבין יותר לעומק במה מדובר ואיך ניתן לעזור ממליצה לפנות לעזרה מקצועית, ליאת

10/02/2016 | 16:14 | מאת: דנה

יש לי מחשבות שליליות לפעמים כגון:אני לא שווה,אף אחד לא אוהב אותי,לכולם טוב ולי לא.גם אין לי כל כך הרבה חברים זה קורה לי בעיקר שאני יושבת מול הטלוויזיה.איך ניתן לעצור את זה? שוב תודה ויום נפלא.

05/02/2016 | 23:03 | מאת: רון רון

שלום ליאת! נדמיין רגע סיטואציה הבאה: בן אדם ממוצע חי לו את החיים הפשוטים ולא פשוטים ויחסית מרוצה מהם, כי הכל בחיים יחסי. טוב לו בלי זוגיות, אבל הסביבה לוחצת עליו כל הזמן שלא טוב לאדם לבדו, ואז הוא מנסה לחפש לו זוגיות ולא מוצא.אכזבה ועוד אכזבה ועוד ועוד.כמובן ערך עצמי שלו יורד בעקבות זה וכל החיים משתבשים. מה טוב בכך? אז מה עדיף? שיכנע ללחץ חברתי ויהיה "בסדר" מבחינתם אבל לא מרוצה מעצמו ומהחיים שלו או שיעמוד על גישתו המקורית שהוא לא זקוק לזוגיות כי טוב לו גם בלי?

היי רון תשובה: יש אנשים שבהחלט בוחרים לחיות את חייהם ללא זוגיות מתוך בחירה אמיתית ומשמעותית וזה לגמרי בסדר. במצב כזה חשוב לא להקשיב ללחץ החברתי שאתה מתאר. מצד שני, כשבוחרים לא להיות במערכת זוגית בגלל פגיעות עבר יתכן שהבחירה היא ב: "לא להפגע שוב" ולא ב:"להיות לבד". במקרה כזה, ללא שום קשר, שוב, ללחץ החברתי כן או לא חשוב לראות שמשם הבחירה ואז לשאול שוב: האם אני מעדיף להיות ללא זוגיות כי איני רוצה להסתכן/להפגע? (שג-ם זה לגיטימי) או שאני מעדיף לעבוד על הפגיעות שלי ועל התחושות שזוגיות מביאה לחיי כך שאוכל להכניס זוגיות מתאימה שבה לא אפגע או אפגע פחות או שגם אם אפגע- אוכל עדיין להמשיך ולחפש. ליאת

05/02/2016 | 12:22 | מאת: ליאור נ

בעלי שקרן כפייתי. בעל הפרעות קשב וריכוז. עושה מאחורי גבי דברים איומים. ומספר לי שאין לו שליטה על מעשיו ...והוא רק שיקר. ..לא מבין בין טוב לרע. הצילו אני נואשת ממש. נשואים 47 שנים. ומרגישה אשה מוכה. וגם קצת אולי נאיבית. מבקש סליחה אך הפר את האמון שנתתי בו. החיים המשותפים לדעתי הרוסים. ואני פשוט חולה. יש לי פיברומיאלגיה ובעיות גב קשות. עדיף לי להפסיק לחיות חיי אינם חיים.

לקריאה נוספת והעמקה

היי ליאור נשמע מאד קשה, גם הפגיעה המתמשכת וגם בעיות הבריאות מהן את סובלת, הכל ביחד- מאד לא קל. חושבת שבמקומות כאלו צריך עזרה חיצונית, יד מושטת של מישהו מבחוץ שיחזק אותך ויתן לך כוח להתחיל לראות שיש אופציות אחרות חוץ מהאופציה של להרגשי שהחיים אינם חיים. האם יש אפשרות שתקבלי עזרה מקצועית כלשהי? ליאת

04/02/2016 | 19:37 | מאת: סיגל אביב

אם אני מבינה אותך נכון אז בעצם זה יכול להתקיים יחד טיפול חדש וגעגועים למטפלת קודמת ...אם אני אתן להם מקום להתגעגע ככה איך אני אצליח ליצור קשר אמיתי עם מטפלת חדשה ....זה כמו לצאת עם בן זוג חדש ולחשוב על הקודם :( והאמת שחייבת להוציא כמה דברים שהגענו אלהם ולא נגענו חלק מהפצע האמיתי וזה נראה לי מוקדם אחרי שתי פגישות אז אני תקועה עם זה בגרון כמו עצם ....לא יודעת ליאת זה מוזר כל כך ..ותודה לך על התשובה

היי סיגל אביב הבנת אותי נכון, ובהחלט הרבה פעמים אנחנו נמצאים בשני "מקומות" וזה בסדר וכן, לעיתים גם כשמכירים בן או בת זוג חדש/ה יש בהתחלה עדיין משהו מהקודם/מת וזה בסדר ונורמלי. אולי צריך עדו קצת זמן, אמון, קשר, בטחון, כדי לגעת בדברים היותר כואבים... ליאת

06/02/2016 | 18:57 | מאת: סיגל אביב

מבחינתי זה הכי נכון ליקפוץ לאש ...זה פשוט מכלה אותי מבפנים זה שם כל כך שזה פשוט בילתי נסבל להיות עם זה לבד וזה מוציא מתרדמת דפוסים ישנים . השאלה שלי דווקא מהצד המטפל שברור לי שהיא זאת שתענה לי על כך בסופו של דבר . בגדול רוצה לדעת עד כמה זה קשה ובעייתי להיות במקום המטפל מוקדם כל כך ישר בלב הכאב ..

04/02/2016 | 18:51 | מאת: רון רון

שלום ליאת! כבר כמה שנים אני בטיפול פסיכיאטרי על ידי כדורים בעקבות דיכאון וחרדות.הדיכאון עבר לי מזמן. במקביל נמצא בטיפול פסיכותרפי סביב נושא חרדה חברתית. עם מטפלת הקודמת הטיפול היה בסדר, אפילו נחמד. אבל היא עברה לאיזור אחר בארץ והעבירה אותי לפסיכותרפיסת אחר. הוא אמר שהטיפול אצלו מתוכנן למשך שנתיים- שלוש. פעמים בשבוע. שמעת אי פעם על טיפול במתכונת כזו? עד עכשיו הייתי אצלו 20 פגישות. ואמרתי לו שאין שיפור.והוא אמר שאחרי שנתיים אראה את השיפור. "וגם אם לא אז לא קרה כלום." - אז מה אני אמור לבוא לפגישות שלו שמהן אני יוצא כועס ופגוע עוד יותר בתקווה שאחרי שנתיים ארגיש יותר טוב?? כועס ופגוע בעיקר מהתגובות וגישה שלו. כל דבר שאני אומר הוא הופך למשהו שלילי.כאילו מנסה לשכנע שכל מקרה שקרה לי בהכרח כואב לי ומכעיס אותי. וכשאני שואל אותו למה הוא עושה את זה הוא אומר שזה חלק מהטיפול לעלות דברים כואבים. לי אישית אין בעיה שנעלה דברים כואבים. אני רק לא מבין למה לשכנע אותי שכל דבר כואב? ואם אני מסכים שמשהו באמת כואב לי או מכעיס אותי, אז הוא מדגיש את זה שזה אכן כואב. פשוט מכניס לי את זה לראש :"כואב לך, כואב לך, כואב לך" השאלה העיקרית שלי: איך בדיוק זה אמור ללמד אותי להתמודד עם דברים?? הרי ידוע שבן אדם שכל הזמן אומר "רע לי, רע לי, רע לי" - באמת ירגיש רע.אז למה לעשות את זה?? עכשיו אני חייב להבין איך בדיוק הדגש והעצמה של דברים שליליים תגרום לי להרגיש טוב??

לקריאה נוספת והעמקה

היי רון כמה דברים : - טיפול פעמיים בשבוע במשך שנתיים שלוש זה טיפול ארוך. יתכן שהסיבה שדובר על תקופה כזו היא כי המטפלת הקודמת העבירה לו מידע לגביך ומתוך כך הוחלט שזו הדרך הטיפולית? זה משהו שצריך להבינו יותר לעומק מדוע נקבעה תכנית כזו - בגדול לטיפול בחרדה חברתית יש גם פרטוקול טיפולי קוגנטיבי התנהגותי שעורך פחות זמן. השאלה היא אם הוא מתאים לך ואם זה אכן העניין. חשוב לבדוק זאת עם המטפל החדש. - הערך של להעלות דברים כואבים הוא בכך שזה אמור ללמד אותך להרגיש את הדברים ולא לברוח מהם. חרדות מבוססות על המנעויות והתנהגויות בטחון (הרגעות) שנדמה לכאורה שהן מפחיתות את החרדה אך לא כך, לטווח הארוך הן מגבירות אותה לכן הטיפול בחרדות מלמד בעצם להרגיש את החרדה מבלי "להתפרק" מכך ומבלי לפנות ישר להרגעה כלשהי או- המנעות. מקווה שעזרתי, ליאת

אני לא יודע האם הבנת אותי נכון. אני לא "מתפרק", אין לי דברים שכואבים כיום ואני מעלה משהו שפעם כאב ובתגובה המטפל קובע: "כואב לך." הוא לא שואל , הוא פשוט קובע. וזה מה שמכעיס כי זה לא הגיוני שמישהו יקבע לי מה אני מרגיש. זה באמת אמור לכאוב לי גם היום? מה שבאמת הייתי רוצה להוציא מהטיפול - זה תשובה למה אנשים לא מעוניינים להכיר אותי, נרתעים ונפגעים ממני. אני רוצה להבין מה לא בסדר בתקשורת שלי עם אנשים. האם חרדה חברתית היא האבחנה הנכונה וסוג הטיפול הנכון במקרה זה? כי האבחנה הזאת ניתנה בפרק זמן שבין שני הטיפולים כשעברתי תקיפה והייתי בחרדה כמה חודשים ולמרות זאת לא נמנעתי לנהל חיי יום יום רגילים, רק כל הזמן הייתי בפחד. החרדה הזאת עברה קצת לפני שהגעתי למטפל האחרון. חוץ מזה, כיוצא מתשובתך אני גם מבין שבאופן כללי אף אחד לא יכול לחיות בלי חרדה בכלל כי אי אפשר לחיות בלי להיפגע. האם הבנתי נכון? תודה רבה רבה על הסבלנות שלך!

04/02/2016 | 09:58 | מאת: דנה

בוקר טוב.לפני חודשיים איבדתי את חברתי הטובה שהלכה לעולמה ממחלה.לפני שהיא נפטרה היתה לי שמחת חיים היינו מבלות ביחד הרבה,ואחרי שהיא נפטרה איבדתי את שמחת החיים שהיתה לי.בנוסף אני חסרת עבודה כרגע,ואני רוצה לחזור לשמחה שהיתה לי ולקום עם אנרגיות חיוביות.אשמח עם תייעצי לי בינתיים כעזרה עצמית בלי ללכת לטיפול איך אני יכולה לחזור לשמחה שהיתה לי? ועם זה לא יעזור אני אלך לטיפול.כרגע אני מחפשת לעזור לעצמי לבד.אני מודה לך על המענה,שיהיה לך יום נפלא.

היי דנה נשמע שאת עוברת תקופה לא פשוטה שיש בה הרבה אבל ואובדן- מה שמאד מובן ממה שכתבת. נשמע לי גם שהציפייה לחזור מיד לשמחת החיים שהיית בה קודם אולי לא לגמרי אפשרית , טבעו של אובדן זה שהוא כואב וחשוב לעבור את תקופת האבל. אולי אם דווקא תוותרי בתוכך על זה שזה יקרה כאן עכשיו ומיד ותתני זמן לאט לאט הדברים ישתנו. אם דיברת על עזרה עצמית ממליצה כמה דברים: אפשר לקרוא ספרים שמחזקים למשל הספר : כשהדברים מתפרקים" של פמה צודרון הוא מצויין. ובכלל אפשר להקשיב למדיטציות ברוח המיינדפולנס, גם יכול לעזור. ספרים ברוח הפסיכולוגיה החיובית - של טל בן שחר, על האושר. ממליצה להקשיב גם להרצאות של ברנה בראון, שתמיד מחזקת, אפשר לקרוא את הספרים של ביירון קייטי שגם מלמדת איך להיות עם הדברים כפי שהם. זה מה שעולה לי בינתיים :) ליאת

05/02/2016 | 21:24 | מאת: דנה

הקלת עלי,ממש ממש תודה סוף שבוע נפלא.

03/02/2016 | 07:01 | מאת: סיגל אביב

בזהירות מהוססת משתפת שיש לי מטפלת חושבת שגם התחלה של טיפול . יש לה כל הנסיון והמקצועיות שצריך אבל המקום .. קצת כמו בדירה להשכיר ...לא יודעת איך הצליח להפתח במקום כזה ובכל זאת לא יוצאת בהצהרות והכי מנסה בעולם .. זה במרפאת רופאים .....זה מרגיש שהחוץ ניכנס פנימה ...ויותר מזה פעם ישבתי על הרצפה שם על הרצפה הרגשתי שכולם רצויים ויכולים להגיע ...בכורסא זה מרגיש רישמי לא קרוב לא מחבק כמו לשבת מול רופא .....והכי בעולם אני מתגעגעת למטפלת הקודמת מתי יפסקו הגעגועים האלה זה כל כך שורף...זה קם בבוקר בנשמה והולך לישון בן חדרי הלב ...אוחז כמו צבת ולופת ולופת....

היי סיגל אביב שמחה שמצאת מטפלת חדשה ואולי עם הזמן יהיה אפשרי פחות לראות את החסך ויותר את המלא. לא קל להחליף מטפלת, גם לא מקום וקליניקה, וברור שיש געגועים לקודמת...כמו בחיים, אנחנו נושאים עימנו הפנמות של מערכות יחסים גם כשאנחנו "מתקדמים הלאה" זה נורמלי אנושי ומובן. ליאת.

02/02/2016 | 22:19 | מאת: מיכ

הי ליאת, מה שלומך? אצלי בסדר, דווקא די טוב...אבל דווקא בלילה מתעוררת מחלומות לא טובים..וזה מוזר לי. למה זה קורה עכשיו שאין שום סיבה..ובטיפול סתם כזה רגיל..אבל בלילה לא טוב ....למה זה קורה לי??? זה הגיוני??? שבעצם טוב לי ואני לא עצובה ולא כלום??? והחלומות מטרידים????

היי מיכ החיים שלנו הם הרי לא קו ישר אלא גלים עולים ויורדים וכך טבעו של גל שהוא לפעמים שקט ביום לפעמים מציף בלילה. לא נראה לי שצריך להבהל אלא להסתכל מה החלומות אומרים? מה הם מסמנים? ליאת

02/02/2016 | 14:11 | מאת: מאיה ת

זוהי אינה הודעה אובדנית, רק מעין תהייה שאלה עצמית תחושה כזו של מיציתי את עצמי בחיים , יש לי משפחה , ילדים בן זוג עבודה השכלה אקדמאית גבוה אני באמצע שנות השלושים לחיי וכבר אין לי למה לשאוף לא מענין אותי לרדוף אחרי רכוש כך שלהשיג רכוש רב או נכסים ממש לא מענין אותי יש לי מס' תארים אקדמאים כך שלימודים כבר לא מאתגרים אותי , תחושת מיצוי מה עושים? ולא טיפול לשם הלכתי שנתיים ואפילו לא דיברתי

היי מאיה תחושת ההתמלאות מהחיים לא מגיעה רק מההישגים אלא מהדרך. מהדברים הקטנים שבדרך. ממה שקורה לך בתוך כל אותם תחומים שתיארת, למול בן הזוג, הילדים, למול עצמך, האם אלו מערכות יחסים מספקות וממלאות? האם את מרגשיה כך גם מול עצמך? לפעמים יש מיש מתקשה להרגשי את כל אלו כפי שתיארת ואז צריך להבין מה מקשה, מה מקורה של התחושה, מה קורה בתוך כל עולמות התוכן שתיארת ועוד. כתבת לא טיפול אבל בכל זאת השארת פה את השאלה בפורום שעוסק בטיפול :) אני חושבת שאם היית שנתיים בטיפול ולא דיברת כנראה משהו שם לא עבד בשבילך אבל אולי יתכן שמטפל/ת אחר/ת שיטה אחרת כן יעבוד? שווה לחשוב על זה. ליאת

27/01/2016 | 17:40 | מאת: אילנה

הי ליאת, הפחד האמיתי שלי באמת הוא שאני מרגישה בזמן האחרון שאני ממש נקשרת אליה וזה ממש מעסיק אותי וזה אפילו קצת מגיע למצב שאני חושבת על זה דיי הרבה. אין שזו אחת הסיבות בגללן הגעתי לטיפול. אך אני מאוד חוששת להגיד לה את זה...האם זה נכון להגיד למטפלת שנקשרתי אליה? זה ממש מפחיד אותי כי להיקשר לא מוציא ממני דברים טובים ואני מרגישה שאני מאבדת שליטה, ויותר מזה אני מפחדת שזה יחסום אותי כי אז הכל הופך ליותר אישי...ולמרות שברור לי שלא יהיה בניניו קשר מעבר לטיפול, כאילו משהו בי כן רוצה את זה...הרי היא האדם שיודע עלי הכי הרבה עד היום (:....בקיצור אני מאוד מוטרדת...והמחשבה אם לספר לה או לא לא מניחה לי... אשמח לעזרתך

היי אילנה כתבתי לך למטה אבל שוב דגה מתוך מה שכתבת את מה שנראה לי כמשפט החשוב שבו את בעצם אומרת: אם אני נקשרת- אני מאבדת שליטה- קורה משהו לא טוב. על הסכמה הזו רצוי וכדאי לעבוד בתוך הטיפול, אז כן...לשתף :) ליאת.

26/01/2016 | 12:31 | מאת: שאל

בגיל 50 לאחר הרבה שנים של עבודה 2 קרירות בתוכם מוצלחות. הרגשתי שאין לי רצון לקחת כל התחייבויות חדשות ונוספות. יש הרגה כאלו כמו יציאה לפנסיה. הקיום הבסיסי קיים. התבוננות במבנה יום בעבר עם יעדים ופעילות אניטנסיבית לא מדברים אלי יותר. זו הרגשה טובה של בחירה. אין מניעה לעבוד ויש מגוון של אפשרויות. משום מה אני נהנה ביותר מהעדר התחייבויות ולוח זמנים פתוח מאוד. זה אפילו מועדף עלי שאני שוקל יחס הזמן החופשי מול עוד הכנסה. כיצד עלי להתייחס לתובנה הזו שמנחה אותי. אציין שבמה שעדין מחוייב אני מעשיממוקד ומצוין בבצוע. אבל פנימית שאיפתי למעט כמה שניתן את ההתחיבויות שלי עקרונית. זה בגדול עומד נגד כל מה שרוב האנשים עושים עוד ועוד יעדים והתחיבויות. יש משהו לא נכון בבחירה זו?

היי לך אין כאן עניין של נכון או לא נכון. מה שמהותי זה לעצור לשאול פנימית, ולהרגיש מה מתאים לך בשלב זה בחייך. אנשים משתנים, גם השנים שעוברות משפיעות, תקופות חיים. לפעמים משתנים סדרי עדיפויות, לפעמים משתנות הבחירות, הכל לגיטימי. אנחנו לא יצורים חד ממדיים אלא אנשים מורכבים ומתוך כך ברור שנהיה בתנועה בתוך החיים ומי שבתנועה- שואל שאלות, מגיע להחלטות, משנה ועוד. ליאת.

24/01/2016 | 22:09 | מאת: מיכ

הי ליאת, האם חרדה זה משהו שעובר בתורשה או שפשוט קולטים מהסביבה ואז הופכים גם לכאלה? האם ערך עצמי נמוך גורם גם לילדים של אותו אדם להיות בעל ערך עצמי נמוך? ברור לי שאנחנו משפיעים על ילדינו..האם בהכרח יהיו כמונו??

לקריאה נוספת והעמקה
25/01/2016 | 12:50 | מאת: סיגל

הם יהיו דומים- כן, הם יהיו שונים- כן. אחרי הכל הם הילדים שלנו אחרי הכל הם הם עצמם.

היי מיכ חרדה יכולה להיות מושפעת גם מנתונים גנטיים גם מהבית וגם ממצבי חיים או אירועים נקודתיים. כמו כן, היא יכולה להיות חרדה ממוקדת נושא כלשהו או - חרדה כללית. חושבת שככל אנחנו מודעים יותר לעצמנו כך יש לנו יותר אפשרות לעבודה פנימית על הנושאים "שלנו" וכך פוחת הסיכוי שגם ילדינו ישאו אותם על גבם. כמובן שזה אינו משהו מוחלט וילדים בהחלט קולטים את אישיות ההורה, ערכים, "שפה" שמדברים בה בבית ועוד. ליאת

21/01/2016 | 19:12 | מאת: אילנה

ליאת שלום, מזה כ6 חודשים אני נמצאת בטיפול בטיפול. אני מאובחנת גם על ידי פיסיכיאטר בOCD אבל כזה הקשור יותר למערכות יחסים. הטיפול אכן מניב תוצאות, אך מן הסתם עוד יש זמן מאחר והרבה דברים צפו במהלך הטיפול כתוצאה מההתקדמות שלי וכמובן מהתקדמות הטיפול. החשש היחיד שלי הוא שאני יוצרת תלות במטפלת שלי. כי אני ממש מרגישה שאני אוהבת אותה וממש קשורה אליה, כאילו לעיתים שאני מגיעה אליה לטיפול אני ממש מרגישה כמיהה לפגוש אותה. והתחושה הזו מאוד מטרידה אותי ומלחיצה אותי. אני לא ממש יודעת אך להכיל אותה, ומעבר לכך לא יודעת אם שווה לי להעלות אוצה ולהציף אותה. זה בא לידי ביטוי בכך שלעיתים יש דברים שהיא אומרת (לא דברים רעים) ואני מוצאת עצמי מהרהרת עליהם המון וחושבת איך היא מקבלת את זה ומה היא חושבת עלי. אשמח לעצתך בנושא. ברור לי שהטיפול שלי יימשך עוד מספר חודשים לפחות מאחר ואני ממש בתהליך מעמיק, אך אני חוששת שאני הולכת ונעשית תלויה בו ויותר מכל בה. תודה, אילנה

לקריאה נוספת והעמקה

היי אילנה תלות שנוצרת בטיפול היא נושא שעולה רבות, היא עשויה להיות תלות בריאה הווה אומר כמו זו שנוצרת למעשה בכל מערכת יחסים והכוונה היא שזו תלות שניתן להכילה, להתנהל איתה, ול-א לחשוב עליה כל היום כל יום :)ועדיין לדעת שהיא שם- וזה בסדר. תלות פחות בריאה היא כזו שהופכת להיות רגרסיבית ושיוצרת הרגשה שהיא "משתלטת" על הקשר הטיפולי והופכת להיות מהותו ובשמה נזנח העיסוק במטרות הטיפול, ובסיבה שבעטייה באת. במקרה שלך, כפי שאת מתארת, יכול להיות (אומרת בזהירות רבה) שהמחשבות שמתחילות להציף דומות לבעיה שאיתה באת (או סי די במערכות יחסים) ולכן נשמע לי שמאד מאד חשוב שכן תשתפי את המטפלת בתחושות ובמחשבות משום שזה יכול לקדם אותך גם מבחינת השגת מטרות הטיפול וגם יכול להיות שאחרי שתשתפי תרגישי איזו רגיעה במחשבות ובתחושות. מקווה שהובנתי, ואני פה לשאלות נוספות ליאת.

27/01/2016 | 17:09 | מאת: אילנה

הי ליאת, ראשית תודה רבה. התחושה המאוד מטרידה שלי כרגע היא תחושה מאוד חזקה שבזמן האחרון אני מרגישה שממש התחלתי להיקשר אליה ולכן המשך הטיפול מאוד מלחיץ אותי. אני מוטרדת באופן ממש מעיק מהמחשבה אם לספר לה שנקשרתי אליה או לא. מצד אחד אני ממש חוששת כי אני לא יודעת אם יש לזה מקום, מצד שני זה ממש גורם לי לכאב פנימי להשאיר את התחושה אצלי כי זה ממש מתסכל אותי ומשפיע עלי. אני חוששת שעם המשך הטיפול ( שברור לשתינו שהוא לא הולך להיפסק בקרוב) תחושת ההיקשרות הזו רק תפגע בי יותר. כי ברור לי שזה רק טיפול.... ולא לא יהיה משהו מעבר כי זה לא נכון, אך בהרגשה אני לא מצליחה להפריד. אשמח לעצתך זה ממש ממש מטריד אותי תודה

27/01/2016 | 17:28 | מאת: אילנה

הי ליאת, ראשית תודה. שנית...אני אחדד מעט יותר נושא שמאוד מלחיץ אותי. מזה כחודש בערך אני פשוט מרגישה שאני ממש הולכת ונקשרת למטפלת שלי. כשלעצמו ממש מלחיץ אותי. זה מלחיץ אותי בהקשר של המשך טיפול. ברור לי שהיחסים בנינו יישארו במגרת הטיפול בלבד, אך אין לי שליטה על התחושה שאני נקשרת אליה ואני רואה בה גורם מאוד משמעותי בחיים שלי כרגע מהרבה בחינות. מה שמטריד אותי כרגע ברמה יומיומית ואין יום שאני לא חושבת על זה זה האם נכון להגיד לה שאני מרגישה שאני נקשרת אליה וזה מרתיע אותי. מצד אחד אני מפחדת להגיד כי אני לא יודעת אם יש מקום לזה בכלל בטיפול. מצד שני אני מרגישה שאני לא יכולה יותר להכיל את התחושה הזו והיא ממש מעיקה עלי, יש רגעים שאני אפילו חשה שזה משתק אותי. כעת כבר נפגשתי עמה השבוע וטרם אמרתי לה את זה וזה ממש אוכל אותי, המחשבה שאולי אגיד לה את זה אבל אני צריכה לחכות עוד שבוע ממש מורידה אותי. אמרתי לה השבוע ודיברנו קצת על זה שאני מפחדת ליצור תלות בטיפול, אך אני מרגישה שזה מעבר לתלות וזה ליצור היקשרות. אשמח לעצתך, האם זה לגיטימי? האם זה קורה לאחרים? ואיך עלי להתמודד עם זה? לשתף אותה? אשמח לעזרתך כי זה ממש מטריד אותי תודה אילנה

שלום, אני פונה מתוך מצב של יאוש ומצוקה מאוד גדולים לגבי המצב שבו אני נמצאת ולגבי אפיקי הסיוע האפשריים במצב הזה, ואני אשמח לעצה בנושא הטיפול שאולי אולי יוכל לסייע לי ולשבור כבר את המעגל הזה שבו אני נמצאת. אני אציין שאני למודת טיפולים פסיכולוגים פרטניים והייתי בטיפול פסיכולוגי במהלך למעלה מ-10 השנים האחרונות וגם בעבר בתור נערה הייתי פה ושם בטיפול פסיכולוגי. אני בת 36 ומעולם לא הייתי בקשר רומנטי-זוגי, וגם לא קרובה לזה (ולשם החידוד - גם לא בשום אספקט פיזי, על כל המשתמע מכך). דבר שכמובן מבחינתי הוא בלתי נסבל, בייחוד שיש לי הרבה מאוד מה להציע. על קצה המזלג ומבלי לתת באמת את המקום הנדרש ואת הבסיס הרחב לדברים, אני אציין כי ברגע שיש מישהו שמוצא חן בעיני אני חווה חרדה מאוד גדולה, קיפאון, חוסר תפקוד וכו' בצורות כאלה שלא מאפשרות לי להתנהל או לפתח את סוג האינטראקציה הנדרשת שמובילה בסוף לקשר. ושוב חשוב לחדד - על מנת לפתח רגשות ומשיכה גם אם קלים ביותר, אני צריכה להכיר ולהתוודע לבחורים האלה בצורה בלתי תלויה (עבודה, לימודים וכו'), ולא במסגרת המוגדרת מראש כמסגרת למציאת קשר, כלומר דייטים, אינטרנט, שידוכים וכו', אלה כל כך לא פועלים עלי, וזה לא מתוך איזו "החלטה מנהלתית". זה פשוט המצב. בטח לא לפני שעברתי איזשהו תהליך, שכאמור עדיין לא הצלחתי לעבור אותו. אגב, גם קשרים חברתיים אחרים (עם בנות מיני) זה דבר שממש לא בא לי בקלות ודבר שיש לי ממנו מאוד מעט אם בכלל, אולם זה כן דבר שלאורך השנים הצלחתי לפתח, גם אם לא החזיק מעמד לטווח ארוך. ברור לי שלמצב הזה יש כל מיני שורשים אשר קשורים למקום בו גדלתי ולמשפחתי וההתנהלות בה, גם על רקע התנהלות מינית מסוימת שהשפיעה עלי. בכל אופן, כאמור, עברתי כבר טיפולים פסיכולוגים ממושכים עם מספר מטפלים שעד כה לא סייעו לי לפרוץ את המעגל הזה ואני באה ממקום של תסכול ויאוש כאלו שאף מילה שאני אכתוב לא תעשה איתם צדק.. אשמח לבחון האם יש לכם איזושהי המלצה, כיוון, רעיון וכו' לאיזשהו סוג או אפיק טיפולי שאולי יוכל לעזור במצב שלי ולסייע לי לצאת מהסיוט הזה..? יש לציין כי אין ביכולתי לממן טיפול יקר. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

הי אני לא מנהלת הפורום אבל חשבתי כשקראתי את דברייך שמעניין לשמוע מה את חושבת על כל שנות הטיפולים האלו, מה היה בהם? מה היה צריך להיות בהם לדעתך כדי שתצליחי לצאת מהמעגל הזה? יכולה לומר שאני מגיעה ממקום מאד דומה למה שאת מתארת, ושהגיחות שלי מהמעגל הזה הן באמצעות שילוב של תרופות (נשמע שאת מתארת חרדה, במקרה שלי גם היה צורך בתרופות נוגדות דיכאון) ובאמצעות טיפול אינטנסיבי (2-4 פגישות בשבוע) לאורך זמן (אני בגילך וכבר עשרים שנה מטופלת...). מקווה שהתשובה שלי לא מייאשת אותך, יש מוצא, בהחלט יש, רק שהוא דורש המון השקעה והתמדה ומאמץ... בהצלחה...

היי קרן (וגם גלי) קשה לי לתת תשובה מלאה משום שאין לי אפשרות באמת להכירך דרך המדיה. לכן, התשובה שלי תהיה בשני כיוונים שעלולים להשמע כסותרים. יש מצבים, בהם יש תקיעות כזו גדולה כפי שאת מתארת שאכן טיפול אינטנסיבי פלוס תרופתי כפי שכתבה גלי ותיארה- זו "התשובה" ויש מצבים שבדיוק להיפך...שיתכן שאכן מדובר באיזושהי חרדה חברתית (שוב מסייגת דברי כי איני מכירה אותך) ש"התלבשה" על נושאים נוספים כפי שכתבת ובמצבים כאלו ידוע היום שדווקא טיפולים יותר קצרים- קוגניטיביים התנהגותיים וממוקדי סימפטום (עם שיעורי בית בין לבין ועוד) הם אלו שיכולים לעזור ולעשות שינוי- ראדיקלי. אולי בגלל שציינת גם אין בידייך לשלם כרגע לטיפול אינטנסיבי, זה עשוי להיות הכיוון, אולי? משהו ממוקד. אני לא יודעת באיזה איזור בארץ את נמצאת אולי תצייני זאת? יש אפשרות לקבל טיפול מוזל דרך קופת חולים תבקשי לנסות את הגישה הקוגניטיבית התנהגותית. יש את המרכז ייעוץ לאישה שהטיפולים שהם מוזלים ויותר באורינטציה הומניסטית פמינסטית. יש בחלק מהערים תחנות לבריאות נפש שגם בהם יש מטפלים טובים והטיפול ללא עלות. בהצלחה :) ואם יש לך שאלות/תהיות נוספות מוזמנת להמשיך ולשתף, ליאת