נגישות
נגישות

פורום פסיכותרפיה

13400 הודעות
11947 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכותרפיה

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורה של מנהלת הפורום. 2. הפורום נועד לתת מענה לטווח רחב של מצבים בהם קיימת מצוקה רגשית. ניתן להתייעץ בו לגבי גילאים שונים ובנושאים מגוונים כגון: הפרעות חרדה, דיכאון, קשיים חברתיים, קשיים בגיבוש הזהות המינית, מצבי משבר, קשיים ביצירת קשר ועוד. בנוסף יינתן בפורום יעוץ לגבי פנייה לטיפול או לגבי התלבטויות בתוך התהליך הטיפולי. 3. בעת הפנייה יש לציין גיל, מצב משפחתי, ורקע קצר על הבעיה. 4. אבקש להקפיד על שפה נאותה וכבוד הדדי. הודעות שאינן נאותות יימחקו. אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה או בעיה.
16/08/2016 | 10:34 | מאת: בטי גרינברגר

הי שלום בעלי סובל מאד מקלסטרופוביה, אנחנו גרים באילת, אשמח לקבל מידע על השיטה CBT ואם יכולה לעזור לו להשתחרר מהבעיה הזו.... תודה ויום נפלא בטי

לקריאה נוספת והעמקה

היי בטי סי בי טי הוא טיפול קוגנטיבי התנהגותי הווה אומר שהעבודה הטיפולית נעשית סביב אמונות ודפוסי חשיבה ש"תוקעים" וכן סביב התנהגויות אשר משמרות את הקלסטרופוביה. חשוב להבין מהו הרקע שלה ואם אינו סביב טראומה סי בי טי יכול לעזור. ליאת

15/08/2016 | 07:52 | מאת: מיכ

תודה שביקשת שיעלה כי לא ראיתי שכתבת...(אני לא נתתי מייל שלי לפורום) אני מסכימה שקשר טיפולי הוא שונה מכל מה שאנו מכירים בחוץ ויש לה חיים אחרים ואני מטופלת כמו רופא משפחה בערך....אבל ופה אבל גדול זה עניין של רגש ואני מאמינה שלמטפלים יש רגש אלינו גם לא בזמן טיפול, כמו מחשבות בין הטיפולים או גם אחרי שאעזוב כתבת "זה אומר שלעולם לא תישמעי ממטפלת מקצועית את האמת הרגשית שלה / הצד שלה בקשר בצורה מפורשת. גם לא שלוש שנים אחרי שהסתיים הטיפול. היא תמיד תישאר המטפלת שלך. אין סיכוי לשום דבר אחר. הכל נשאר עמום ומקצועי עד לשנייה האחרונה וגם אחריה. גם אם היה ביניכן קשר קרוב ואינטימי עד כאב בטיפול עצמו אחרי שהטיפול מסתיים הכל נגמר וזהו. מכלן בחינה פרקטית זה כאילו שהיא חיה בעולם בשביל אנשים אחרים אבל בשבילך היא מתה. " אני לא חושבת שלא אשמע ממנה אמת רגשית, היא תאמר לי תמיד מה היא מרגישה בקשר, איפה אנחנו עומדות וכו' ורוצה להאמין שזה באמת נכון!! כי המטופלים חשובים למטפל....והיא לא מתה בשבילי והקשר לא נגמר לגמרי, נכון שלא יהיו עוד שיחות ופגישות אבל אם המטפל משאיר "דלת פתוחה" כמו שהיא הבטיחה שזה אומר שאם צריך קובעים פגישה אפשר לבקש לדבר ולספר איך אני, או חוזרים לטיפול, היא בעצמה שאלה אותי איך אני רואה את הסיום..ובאמת ראיתי אותו כסוף מוחלט, אבל זה לא חייב להיות כזה!!!!!! נכון מציאות היא שהיא לא חיה בחברה שלי, במשפחה או במעגל אחר..אבל המטרה היא שהיא תלווה אותי ואדע שהיא איתי גם כשנפרד, את זה עוד קשה לי אבל זו המטרה......ולהיות עצמאית ולצמוח משם, לגדול מעט.... ליאת יקרה, אשמח לשמוע ממך איך את רואה סיום עם מטופל? האם את חושבת לפעמים על אלו ש"פרחו מהקן"? והאם בקשר את אומרת את מה שאת מרגישה באמת? או מזייפת כדי שהמטופל ירגיש טוב?והאם זה סוף מוחלט שכזה כמו מוות?? נראה לי לא פייר והזוי קצת אחרי שעוברים יחד דברים כל כך אינטימיים ושאדם משתף בדברים שאחרים לא יודעים כלל.....

לקריאה נוספת והעמקה
19/08/2016 | 17:20 | מאת: Sigal

לא ממש מסכימה עם הדברים . קשר טיפולי הוא קודם כל קשר אנושי בן בני אדם . כמובן שזה לא קשר חברי אבל מטפל הוא לא קיר הוא בן אדם וככזה יהיו לו תגובות לעיתים של בן אדם הסיום שלי עם המטפלת היה לא פשוט כמו שאת יודעת . זה לא היה סיום כי נגמר טיפול זה היה סיום כי נגמר לה הכוח והיכולות הטיפוליות מולי . ככזה היו בו הרבה אמוציות ובכל זאת הסיום היה מכובד .. מאז עברה חצי שנה יצרתי קשר טיפולי חדש ומטיב וזה בזכות אותו קשר טוב שהיה לי .הטיפול והמטפלת כדמות מטיבה ממשיכים איתך אלהה..הצעדים שצעדתי עם המטפלת החדשה הם לא ראשוניים הם חדשים אבל יש בי את הזכרון הקודם המטיב . בבור הראשון שנפלנו אליו שמעתי את המטפלת הקודמת אומרת לי בקול רך ונעים אל תלכי לשם כבר היינו שם ואת לא שם יותר זה תהליך .. ובעניין קשר אחרי כמו החוזה הטיפולי זה מה שהחלטתן עליו וכאן להבדיל מהטיפול הכוח עובר אלייך . את בעצם יכולה או לא ליצור קשר אם היא מסכימה המועד קשור אלייך. אישית כתבתי לה מייל ורק עכשיו כעבור חצי שנה דיברתי איתה כדי לסגור מעגל קבענו גם להפגש אבל כשיגיע המועד אני אבדוק עם המטפלת שלי עכשיו אם נכון לי בגדול מיכל יש געגועים יש זכרונות ויש המשכיות .. זה כמו גננת או מורה שמלווים ילד מספר שנים והילד בא לבקר או לא בגן גם בהם נשאר איזה זכרון וגעגוע .כמובן שאחר מאשר של הילד או שלנו אבל שוב אומרת קשר טיפולי הוא קודם כל קשר בן בני אדם עם תלות וצורך הדדיים ...ואינטימיות הדדית .

ומאד משמח לשמוע את החוייה המיטיבה הקודמת וכן הנוכחית..ואת צודקת חוויה מיטיבה מגדלת ומביאה לעוד אחת כזו... ליאת

22/08/2016 | 17:14 | מאת: מיכ

קראי שוב את דבריי...אני הבאתי את דבריה של בלה בתוך מה שכתבתי ונראה שכלל לא הבנת, כי אני מסכימה איתך וגם שמחה בשבילך :)

20/08/2016 | 22:08 | מאת: בלה

הי מיכ, ברור שאפשר תמיד ליזום עוד פגישה בודדת לעדכונים, או לסמס ולאחל "חג שמח!" /"שנה טובה" ,ואפילו לחזור לטיפול אבל מניסיוני כל אלו הם רק דחייה של ההתמודדות עם הסיום המוחלט והבלתי נמנע של הקשר. כמו שכתבת בעצמך השאיפה שתרגישי שהיא ממשיכה ללוות אותך ברמה פנימית למרות שבמציאות אין יותר שום דבר. מסכימה לגמרי שזה הזוי. לטעמי זה יותר מהזוי...ולכן באמת חייבים לעבד את העניין בטיפול עצמו כמה שאפשר. העניין הוא שבמקום "לרדת" לרמה האנושית הפשוטה ולאפשר לך להיפרד מאדם שהיה לך קשר רגשי עמוק מאוד איתו הרבה פסיכולוגים נשארים במקום "המקצועי" והמוגן ומשמרים את רגשות ההעברה עד הרגע האחרון וגם אחריו. זה עצוב בעיני אבל כנראה שהם חייבים גם להגן על עצמם כדי להמשיך לעבוד במקצוע המאוד מוזר הזה. בלה.

שומעת את האכזבה והתסכול ממה שאת כותבת ויש חלק שבי שבהחלט מבין למה את מתכוונת, ואכן לעיתים מצליחים ליצור משהו יותר אנושי במובן הטוב ולעיתים נשאר משהו יותר מקצועי גרידא... ליאת

אני חושבת שיש אמצע בין קשר שהוא שיוויוני, חברי ובו שני הצדדים יודעים הרבה אחד על השני לבין מטפל ש"לא חושב על המטופל" רואה אותו רק "כמטופל" , כמו רופא, ועוד. לשאלתך מיכ...האמצע שלי הוא שאני מנסה להיות אותנטית גם בתוך קשר טיפולי, זה הכלי הכי חזק של טיפול- אותנטיות, כי רק כך אפשר להבין איך הקשר הטיפולי משחזר את מה שקורה בחוץ. מה שקורה לעיתים קרובות... כן, לעיתים אני חושבת על מטופלים בין פגישות, לעיתים עצובה אם מטופלים עזבו או "פרחו מהקן", גם אם מסיבות טובות :) ואני מאד משתדלת לומר את מה שאני מרגישה באופן ישיר. אני לא רואה בסיום טיפול "כמו מוות", ולכן תמיד מזמינה את המטופלים לעדכן או גם להפגש לפגישות עדכון או "תחזוק" ע"פ מה שמתאים להם, אבל כאמור- שאלת עליי...כל מטפל ומה שמתאים לו... ליאת

22/08/2016 | 17:18 | מאת: מיכ

גם המטפלת שלי תסכים איתך, יכולתי ממש לשמוע את המטפלת שלי אומרת את אותם הדברים, מדהים אותי הסגנון הדומה והחשיבה הדומה כל פעם מחדש :) תודה רבה.

13/08/2016 | 17:13 | מאת: רינת

שלום ליאת. היום לפני שנה חברתי הטובה נפטרה הייתי השבוע אצל משפחתה והכל חזר אלי היה לי מאוד קשה לשבת עם המשפחה ולחשוב שהיא איננה אני יושבת כל היום ובוכה.מה לעשות כדי לחזור לחיים רגילים ולהעלות את המצב רוח שהיה לי? אשמח לעצה תודה.

היי רינת מה שאת מתארת זו תגובה אנושית ומחוברת מאד למציאות, גם המפגש, גם הבכי, גם הקושי והעצב. לעיתים לא צריך "לעשות" דברים כדי להמשיך הלאה אלא פשוט לתת לתחושות להיות וכפי שבאו רק יחלפו או שעוצמתן תפחת ליאת

11/08/2016 | 09:15 | מאת: בלה

הי ליאת, אשמח אם תוכלי לפרסם את התגובה שכתבתי להודעה של מיכל. תודה מראש וסופ"ש נעים, בלה.

בשמחה בלה סופ"ש נעים

10/08/2016 | 22:27 | מאת: דני

שלום, אני מטופלת כבר למעלה מחמש שנים, בכל מיני סוגי טיפול, כרגע גם לוקחת תרופה אני דיכאונית. בעבר סבלתי מדיכאון בכל מיני רמות, וחרדות. היום אחרי שנה וחצי של טיפול בתרופות ושנה כמעט של טיפול פסיכותרפיסטי. מרגישה יותר חזקה ויציבה מאי פעם. הבעיה היחידה שאני לא מצליחה לשנות את החיים שלי. אני תקועה בלופ של מחשבות ועשייה שלא מובילה לשום מקום. אני מרגישה שהתקדמתי עם עצמי, אבל לא מצליחה להניע ולהתפתח בכל תחומי החיים, לא החברתיים לא המקצועיים, לא להגשים את המטרות והחלומות שלי. אני אמנית בת 30, מרגישה תקועה בחיים גרה אצל אמא שלי כבר שלוש שנים מסיום הלימודים, כל פעם שאני מתחילה משהו הוא נהרס ומשתבש ולא עובד טוב עבורי, בין לבין דברים, כמו עבודה טיסה, אהבה, אני נתקעת שוב ושוב מבזבזת את הזמן שלי. מרגישה שאני מבזבזת את החיים שלי, כשאני שמה לי מטרה הרבה פעמים אני שמה לעצמי רגליים, יותר מידי חושבת מהססת מתלבטת לא בטוחה בדברים, לא מצליחה לשחרר שליטה ולסמוך על עצמי ועל החיים. באופן כללי את זרימה בחיים שלי. מרגישה שאני משתנה הרבה מבפנים מבחינת שמחת חיים וסבלנות להתליכים והצבת מטרות ועוד כל מיני דברים, אבל לא מצליחה לשנות את החוץ, לא מתתקדמת. אשמח לעצה בונה, איך להפנים את הידע שצברתי עד כל בהתפתחות אישית וליישם אותו בחיים האמיתיים. איך לצאת מלופ של מחשבות ולצאת מתקיעות בחיים. תודה רבה

היי דני אני שומעת שמצד אחד את מרגישה בעצם התקדמות רבה בטיפול ואת אומרת על עצמך שאת חזקה ויציבה מאי פעם ובכל זאת בחיים "החיצוניים" את מרגישה תקיעות. חשוב לעיתים להבין גם אם זה לא קל שתהליכים רגשיים מתרחשים לעיתים באיטיות רבה יותר ממה שהיינו מצפים ואבל עדיין הם מתרחשים ולכן אפשר לצפות שהשינויים ימשיכו הלאה בטיפול גם אם לא בקצב שרצית. כן חשוב שתשוחחי עם המטפלת על הפערים הללו שאת חשה ... ליאת

שלום. שמי דנה ואני בת 45 מאז שאני מובטלת אני עדיין מחפשת עבודה ולא מוצאת אני עייפה מזה אין לי חשק לכלום אני קמה עצבנית כל בוקר מה אפשר לעשות באופן עצמאי? תודה,יום מקסים.

לקריאה נוספת והעמקה

היי דנה אבטלה היא לעיתים מצב רגשי שמעורר תחושות שונות גם כמו אלו שאת מתארת. חשוב לשמור על אופטימיות על מנת שתוכלי לראות בזה מצב זמני וכזה שישתנה. דברים נוספים שעשויים לשפר את מצב הרוח בתקופות כאלו: ספורט, יוגה, מדיטציה, נשימות והרפיה, ספרות מעצימה, תשומת לב לדיבור הפנימי וכן לדעת שכל רגש אם נונים לו מקום- הוא חולף. בהצלחה, ליאת

08/08/2016 | 15:47 | מאת: דנה

שבוע מקסים לך.

10/08/2016 | 15:09 | מאת: דנה

אם תסבירי לי מה הכוונה לדיבור פנימי אני אודה לך. יום מקסים.

27/07/2016 | 11:32 | מאת: מיכ

מזמן לא כתבתי פה....הכל בסדר ובכיוונים ממש חיוביים ומשום מה זה מלחיץ אותי כי העליתי את עניין הפרידה....אני לא רוצה להיפרד, עשיתי מעין סיכום על כל הדברים והשינויים שעברתי ואפילו לא חשבתי עליהם, מסתבר שהטיפול עזר והרבה מעבר לכך :) אבל...לא רוצה להיפרד ופוחדת מזה ממש!!!!! כשהיא שאלה אותי על עוד מטרות, אמרתי משהו על חרדה שהיא בתגובה אמרה שאפשר להתגבר לבד...בקיצור, כאילו נגמר, לא רוצה שיגמר..אז מה אבוא סתם כי בא לי?...יש כזו אפשרות? לא רוצה לדבר על פרידות ומה הן עושות לי......מסובך...קשר שכזה...רוצה להרגיש שהיא לא מוותרת עליי בקלות, נראה שקל לה להיפרד ממני :( אוףףףףףףףף ודבר נוסף, אם תחזור תקופה לא טובה??? לא יודעת..רעיון????? חוץ מכמובן לדבר איתה על זה...

היי מיכ אפשר להגדיר מטרות שונות בטיפול או גם להפרד, זה עניין של החלטה משותפת, בכל אופן ע"פ מה שאת כותבת אולי הקושי אינו בפרידה אלא בחוויה שהיא לכאורה "קלה" איתה...? ואת זה ממליצה לך להעלות בפניה, ליאת

02/08/2016 | 16:14 | מאת: מיכ

חשבתי על זה וגם העליתי בפניה.....תודה לך!!! עדיין מתלבטת האם אני נשארת שם רק בגלל הפחד מפרידה ושאני לא חשובה עבורה ולא אשאיר חותם...משהו כזה או שיש עוד מטרות שכדאי לדון בהן....בהתלבטות כרגע תודה :)

26/07/2016 | 17:26 | מאת: אני

שלום וברכה אומרים שלבעלי הפרעת אישיות גבולית יש לעתים פגיעה בבוחן המציאות הבא לידי בהבחנה בין "עצמי" ל"לא עצמי", רציתי לדעת כיצד זה בא לידי ביטוי (אפשר דוגמה בבקשה?) תודה

לקריאה נוספת והעמקה

היי אני את שואלת שאלה מורכבת שאין לה תשובה פשוטה במשפט. אבל הרעיון הוא שמכיוון שלעיתים אצל בעלי הפרעת אישיות גבולית הגבולות מטושטשים אז במצבים מסויימים יש פגיעה בבוחן המציאות שבהם הגבול בין האחרים לסביבה מטשטש עוד יותר למשל הם מרגישים שהם "נבלעים" באחר, או נפגעים ממשהו שקשור לאחרים אך הם משייכים אותו לעצמם ועוד... ליאת

24/07/2016 | 12:44 | מאת: אנונימי

שלום רב , כל פעם שאני ואשתי רבים או שיש איזה ויכוח היא מצוברחת נורא ועושה פרצופים שממשיכים גם ליד אנשים זרים ומשפחה קרובה ואז אנשים נעלבים ממנה שעושה פרצופים שבכלל לא קשורים אליהם , ביקשתי ממנה שתעשה הפרדה בין הריב שלנו לצורה שהיא נראית ליד אנשים כתוצאה מהריב ואומרת שלא מסוגלת לשנות , מה אפשר לעשות? תודה מראש

היי אנומימי להמשיך ולדבר איתה על זה או לקבל שהיא כזו ולהעביר את המסר גם לאנשים הקרובים... ליאת

23/07/2016 | 18:24 | מאת: נורית איתי

יש לי אחות גדולה אשר קבלה מההורים דירה מיד כשהתחתנה. חמש שנים אחר כך אני התחתנתי ועד היום מזה 22 שנים אני חיה בשכירויות ומצבי הכלכלי אינו טוב. הוריי בעלי אמצעים ואף פעם לא הבנתי מדוע לא קנו גם לי דירה. רק לאחרונה בעימות שערכתי עם אבי על הנושא התחוור לי שמאחר ואני הייתי המרדנית ועזבתי את הבית בגיל 25 (שנה לאחר מכן התחתנתי) למרות אי הסכמתו לנושא, הוא לא קנה לי דירה או במילותיו שלו " אם היית נשארת בבית הייתי קונה לך דירה!" אבי עלה לארץ בגיל 22 מטורקיה. אולי זה מסביר את נקמתו. שאלתי היא- איך להתייחס לאב שנוקם בך? לאבא רשע וחסר לב ?אם זה לא היה אבי הייתי מתרחקת מצד שני זה קשה לביצוע אבל הכאב שלי גדול. מה היית ממליצה לי לעשות?

היי נורית את בוחרת במילים מאד קשות כדי לתאר את מעשהו של אביו:" נקמה", "רשע" "חסר לב" ועוד בעוד שאני שומעת בעיקר הבדלי מנטליות ביניכם ופערים בינדוריים שע"פ תפיסתו אם את הולכת בדרכו- תקבלי ואם לא- אז לא. אני חושבת שכשמסתכלים על הדברים כך אפשר יותר להבין את החלטתו וכן אפשר להבין גם אותך בתור בת "הדור החדש". אולי אפשר לדבר עם אבא על הפער הזה ביניכם בתפיסות אבל לא ממקום מאשים וכזה "שנוקם בחזרה" גם לא ממקום שרואה בו אדם נוקם, מצד שני כן ממקום שמסביר מה את מרגישה למול החלטתו, לדבר בעצם על הפער הבינדורי ועל הציפיות שלו ממך לעומת מה שאת מרגישה כלפיהן. ליאת

23/07/2016 | 14:28 | מאת: ורד

משום מה לא יכולתי להקיש למעלה,זה בקשר לחשיבה שלילית.

שאלתך נענתה

24/07/2016 | 09:41 | מאת: ורד

23/07/2016 | 12:04 | מאת: אנונימי

שלום וברכה, בן 28, מס' שאלות אם התקיימה אצלי אפיזודה פסיכוטית מנטילה של 60 מ"ג פאקסט, האם גם זה יכול להתקיים מנטילת לוסטרל? ואם כן באיזה מינון? (מה המינון השווה של 60 מג פאקסט בלוסטרל?) הבנתי שלוסטרל יותר בטוחה מאשר פאקסט בלא להיכנס למצב פסיכוטי האם ניתן לאבחון הפרעה סכיזו-אפקטיבית רק ע"פ אפיזודה פסיכוטית אחת שנגרמה מנטילת 60 מ"ג פאקסט? (יש לציין שלא היה דיכאון קליני ברקע, וגם האפיזודה הפסיכוטית לא הייתה מאנית במלואה, היו לה מעט סממנים מאניים, זה היה יותר סוג של פרנויה, לא היה בזבוז כספים וכיו"ב..) והאם ע"פ אפיזודה פסיכוטית אחת ניתן לאבחן "מחלה"? או שיש מצבים שגם בהפרעות אישיות ישנה אפשרות לגלישה למצבים פסיכוטיים קצרים (ללא מחלה או הפרעה מז'ורית) ? יש לציין שנעשה אבחון פסיכולוגי מקיף לפני כחצי שנה, ונאמר שם על בוחן מציאות גבולי "במצבים משוחררים מקונפליקטים רגשיים - בוחן מציאות תקין במצבים בעלי מטען רגשי ועמומים - יכול להיות פגיעה בשיפוט או שיפוט מוזר ולא תואם" האם זה יכול להתקיים גם בהפרעת אישיות או שבוחן מציאות גבולי מחייב גם במחלה? האבחון נעשה בזמן שהיו סימפטומים של דיכאון (לא דיכאון קליני), ז"א מבחינה חברתית הייתי מתפקד, היה תיאבון די רגיל, פשוט לא הייתה עבודה מסודרת או לימודים או כיוון מסוים בחיים – מה שיצר מצב רוח "חרא" ותקיעות בחיים למשך 5 שנים בערך.. יש לציין גם שברקע היה ציקלותימיה (זה בלט בעיקר כשהתחלתי טיפול ב-SSRI במינון גבוה) בכול הבדיקות הפסיכיאטריות שהיו (והיו די הרבה) לא אבחנו סממנים פסיכוטיים, רק לעתים שיפוט ותובנה חלקיים עם אפקט דיספורי חרדתי.. היה גם פעם אחת שהיה מחשבות overvalued idea לאחר שלא ישנתי איזה 24 שעות והייתי בלחץ שהייתי צריך ללכת עייף ככה לעבודה.. באשפוזי היחיד לפני כשנתיים שארך שבועיים וחצי (מרצון), אבחנו רק "mixed personality disorder" קווי אישיות Cluster B וגם C (תלותיות), ללא הפרעה מז'ורית (מחלה) יש לציין שברקע חיים קשים עם אימא שהייתה מכורה לסמים המון שנים (והתאבדה לפני כשלוש שנים), אבא לא היה בתמונה (היו גירושין כשהייתי בן 6) תודה מראש על העזרה ושבת שלום

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך כתבת לפני זמן מה את השאלה הזו ועניתי לך אז. מעבר לכך לגבי שאלות אבחון, תרופות ועוד חשוב להתייעץ עם המטפלים שלך במציאות קרי: הפסיכיאטר המטפל בך, הפסיכולוג/ית ועוד. ליאת

16/07/2016 | 19:12 | מאת: רינת

שבוע טוב. מאז שחברה שלי נפטרה,והפסקתי להתנדב במקום בו התנדבתי אני מרגישה חוסר חברה נוראית.הרגשה של לקום בבוקר ללא מסגרת ללא כלום ולחשוב בשביל מה אני קמה? אני מחפשת התנדבות גם דרך העירייה וגם לבד עדיין לא מצאתי גם עבודה אני מחפשת עדיין לא מצאתי ואני מרגישה כל בוקר מרוב דיכאון שקשה לי אפילו לקום אני יושבת הרבה בבית אין לי גם עם אני רוצה לאן לצאת טיפול כרגע אני לא מקבלת מטעמים אישיים וגם משפחתי מתנגדת כרגע אחרי מה שעברתי בטיפולים בסך הכל אני יודעת לעזור לעצמי לבד אני בדרך כלל יודעת להוציא את עצמי מהבור אבל זה כבר הרבה זמן שאני לא מצליחה לצאת מהמחשבה המדכאת של הבדידות ואין לי לאן לצאת במיוחד בבוקר הייתי שמחה עם תוכלי לתת לי טיפ רק טיפ אחד אפילו איך לחשוב חיובי שאני קמה בבוקר למרות הבדידות וחוסר מסגרת שאני חווה איך להיות שלמה עם עצמי? רוב הדיכאון זה גם מחשבות שליליות.אשמח לטיפ חוץ מטיפול כרגע.אני מאוד מודה לך ושבוע נפלא.

לקריאה נוספת והעמקה

היי רינת, קשה לתת טיפים למה שאת מתארת וגם לא נכון. אני שומעת שאת לא מעוניינת כרגע בטיפול פסיכולוכי ומצד שני הדכאון גובר אולי שווה לבדוק אופציה של טיפםול תרופתי שקצת "ירים" אותך? ליאת

17/07/2016 | 12:15 | מאת: רינת

אולי אשקול את זה,יום נפלא.

14/07/2016 | 20:41 | מאת: ניקי

שלום , אני כבר בת 35. עד היום כשאמא שלי במהלך שיחות נוטה להציע לי עצות מיוזמתה שלא ביקשתי זה גורם לי להתעצבן ומן חוויה כאילו היא מכניסה לי מחשבות לראש להתעסק בהן שאם לא הייתה אומרת כלום הייתי ממשיכה בענייניי התודעתיים שלי ללא הפרעה. אני מתעצבנת עליה שהיא נותנת עצות שלא מעניין אותי לשמוע והיא מתעצבנת מזה שבחוויה שלה כבר אי אפשר לדבר איתי ולהגיד כלום כי אני לטענה ישר אעביר ביקורת. ברור לי שאם אדם אחר שהוא לא אמא שלי היה נותן עצות באופן דומה אז זה היה פחות מציק ומפריע והייתי מתייחסת יותר בסובלנות לעניין. אבל כשאמא שלי עושה את זה אני תמיד מרגישה שהיא מפריעה לתודעה שלי להיות בנחת עם המחשבות שלי. ההרגשה היא שהיא דוחפת לי את המחשבות שלה ומאלצת אותי לחשוב על דברים שלא בא לחשוב עליהם. למה המערכת יחסים שלי איתה היא כזאת?? אני באמת ובתמים מתקשה לגלות סובלנות אליה ולתכנים שלה. אציין שהייתי בעבר בטיפולים פסיכולוגים. באחד מהם שיחזרתי טראומת נטישה לא מודעת ובקעו ממני זעקות לעזרה... הייתה לי כלפי מטפלים שונים גם העברה שלילית וגם חיובית... אבל עם אף אחד לא הייתה התופעה הזאת שאני מתעצבנת מהחדרת התכנים שלהם. לא חוויתי ככה 'שיקופים/פירושים' של מטפלים או משהו ובמילא מטפלים לא נוטים להציע עצות! זה רק כשאמא שלי מדברת. היא כאילו פולטת אוטומטית את המחשבות שעולות לה בראש בצורת עצות בלי לחשוב רגע ולהרהר איזה תגובה עשויה להיות לי. האם אתעניין או לא. זה נראה שהיא לא נותנת על זה את הדעת אלא פולטת ישר את העצות שלה במן ספונטניות אוטומטית. זה מעצבן כי מרגיש כמו החדרת רעיונות למרחב התודעתי שלי בלי שביקשתי.. אשמח להתייחסות. איפה נעוצה הסיבה לבעיה הזאת - בי? בה? משהו אחר? והאם זה טבעי שבנות יחוו ככה את אמא שלהן? נראה לי שלא...

היי ניקי זה בהחלט שכיח שדווקא מאנשים קרובים מאד הכי קשה לשמוע דברים ומערכת יחסים עם הורים אינה תמיד קלה. לעיתים קל יותר לשמוע דברים מזרים. לא הייתי מוותרת על טיפול במקומך יש כמה דברים שאת כותבת ובאופן שאת כותבת אותם ששווים להתייחס אליהם בשיח הטיפולי למשל: בחירת המילים" החדרת רעיונות" "מרחב תודעתי" ועוד...דעות יכולות להיות מופנות כלפינו מבלי שנחווה אותן כהחדרה מבחוץ... ליאת

18/07/2016 | 22:09 | מאת: ניקי

שבת שלום. אני מרגישה שאני קמה בבוקר עם חיים לא יציבים אין לי מסגרת כרגע אין לי תעסוקה לא יודעת במה להתחיל,מה אני יכולה לעשות כדי לצאת מהמערבולת הזאת? תודה.

היי ורד נסי לחשוב מה יכול לעזור לך כן להרגיש יותר טוב. למשל.. האם את יכולה לחשוב על דברים שכן יש עדיין בחייך? לפעמים מדובר בדברים פשוטים כמו: בריאות, משפחה, אהבה.. דבר נוסף האם את עושה משהו כדי כן לחפש מסגרת? לעיתים צריך סבלנות רבה והרבה אורך רוח כאשר מדובר במציאת עבודה. האם יש דברים שאת יכולה לעשות שאינם קשורים לתעסוקה? ספורט, חברים ועוד? ליאת

21/07/2016 | 22:48 | מאת: ורד

מה עושים ברגע שמגיעה מחשבה שלילית ואי אפשר להוציא אותה מהראש? האם אפשר לנטרל מחשבה שלילית ברגע? תודה.

05/07/2016 | 21:55 | מאת: אניני

היי . אני עוסקת בענף עיצובי שיש מלא בעלי מקצוע קטנים שנזקקים לשירותיהם על הדרך. המורה שלי ציין שאחד מבעלי מקצוע שהוא מכיר עובד עם מחירים קצת יותר גבוהים ובדכ לא אוהב שמפנים אליו סטודנטים כי הם מבקשים הנחות כל הזמן ולא בראש שלו להכנס להתמקחויות ולהוריד מחירים לאנשים.. אמרתי שסבבה, טוב לדעת כי אם אלך לאדם הזה אני אחסוך מעצמי את מאמצי ההתמקחות על המחיר ואדע שאין מה לקוות להנחות איתו. מה שיציע אקנה את השרות במחיר שלו או אוותר. בדכ אני כן מנסה לבדוק מחירים ולהתמקח וגם משיגה הנחות פה ושם לפעמים. מבחינתי זאת פעילות שגרתית והגיונית בשוק כלכלי שבו יש נותני שירותים שמתחרים זה בזה וכצרכנית אני מחפשת הצעות משתלמות ממי שבוחרת לרכוש את השירות ממנו. זה נראה לי הווי מקובל ושגרתי בחוקי השוק הכלכלי. בחורה צעירה הביעה בפניי תפיסה אחרת שלדעתה להתמקח זה מביע זלזול באדם שמעריך את העבודה שלו בערך כלכלי מסוים ומצפה לקבל את הסכום הזה. לדעתה אם אני מנסה להתמקח כדי להוריד אותו מהסכום ולהשיג מחיר מופחת זה מביע זלזול באותו אדם ואם לא מתאים לי המחיר שלו אז שפשוט לא אפנה אליו לקנות ממנו. לדעתי זה לא מביע זלזול בכלל אלא מבטאת את זכותי הלגיטימית לנסות לבדוק אם ניתו להשיג מחיר נמוך יותר כי הרי בשורה תחתונה כסף הוא משאב שמחליף ידיים ונראה לי הכי טבעי להתמקח עליו. לא עניתי לאותה בחורה אבל הרגשתי מן חוסר בטחון ערעור של האמונה שלי בדרכי והרגשתי מבוקרת מהדעה שלה שלמעשה מכילה ביקורת על התנהלות כמו שלי... שואלת אותך האם לדעתך יש 'נכון/לא נכון' בנוגע להתנהלות מסוג התמקחות על עלות שירותים מול עסקים קטנים... וגם למה אני מרגישה ככה מעורערת וחסרת בטחון מול דעה שונה של האחר או ביקורת? אני רוצה להעצים את עצמי כך שדעות אחרים ששונות משלי לא יפריעו לי ככ. גם שמתי לב שבלימודים כשהתנהלתי בחופשיות ודומיננטיות יחסית במרחב הכללי אז היו אנשים בכיתה (דווקא הצעירים ממני ולא המבוגרים יותר ממני) שביקרו אותי ונידו למרות שלא עשיתי רע לאף אחד מהם. סתם הפריע להם שתפסתי מרחב בחופשיות... זה ערער לי את הבטחון החוויה של חוסר שייכות חברתית פתאום. והנקודות בהם קולטת אחרים מעבירים עליי ביקורת. אני משתדלת לא להראות כלפי חוץ את הפגיעות אבל קשה לי עם זה. מה דעתך על הכל?? איך מתמודדים עם הקשיים האלה בבטחון העצמי כשניצבים מול אחר שמבקר אותך/צוחק עליך/חושב אחרת ומשמיע את דעתו השונה בתקיפות מולך? איך ממשיכים לעמוד איתן ובטוח בלי להתערער ולחוש פגיעה בבטחון הפנימי והחברתי שלי? נמאס לי לחפש אישורים מבחוץ מאחרים. בגלל כל מיני דברים כאלה קשה לי עם בני אדם ולשהות במחיצתם. אני עושה זאת בלי הנאה ככ. קשה לי שמשקפים לי ביקורת במקום הבנה, דומות, והדהוד חיובי . איך מטפלים ברגישות שלי לנושא הזה??? כמו שאת בטח מתרשמת אני לא זקוקה ' לדבר על זה'. יש לי מודעות. אבל רוצה להתמודד יותר טוב. בלי לחוש ערעור פנימי

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך אניני לעיתים יש פער גדול בין מודעות לדברים לבין היכולת ליישמם ובדיוק לשם כך אנשים הולכים לטיפול או נעזרים- במציאות באנשי מקצוע. אני שומעת שאת "יודעת לדבר על זה" כפי שכתבת אבל אז את רוצה עיצה פרקטית ומעשית למשהו שהוא מאד רגשי... תוהה איזו עיצה בעצם היית רוצה לקבל ממני? עיצה שבה אכתוב : "אל תקחי ללב דעות אחרים" תעזור? אני מקווה שאת מבינה מה אני מנסה לומר. אני מנסה לומר ש...מילים כאלו הן ריקות מתוכן וכדי לעזור באמת צריך אדם שמכיר אותך, שיודע על מה הדברים מתיישבים אצלך שיכול לעזור דרך חוויה שאינה ריקה מתוכן. אני כן יכולה לומר לך שברמה רחבה יותר את מתארת חוויה שהרבה אנשים חווים, אנחנו אנשיים, כלומר- חברתיים במהותנו ולא פשוט להרגיש ברמה הכי בסיסית שסותרים אותנו כי לפעמים זה גורם לנו להרגיש דחויים או לא אהובים, אז חוויתך מובנת, כיצד לעבוד עליה? את זאת רשמתי למעלה ליאת

01/07/2016 | 13:14 | מאת: י

שלום וברכה אני בן 28 ומתעניין בנוגע להכוונה לימודית\תעסוקתית כרגע אני לומד במכינה שיקומית מטעם הביטוח הלאומי יש בידי בגרות מלאה (השלמתי לאחר הצבא את הכול במשך שנתיים), ממוצע של 80 בערך לפני כ-5 או 6 שנים בערך עשיתי אבחון תעסוקתי באדם מילוא, ושם נאמר לי ללכת לכיוון חברתי (פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, חינוך בלתי פורמלי, שירות לקוחות...) – בערך זה מה שאני זוכר בשנים האחרונות עברתי משבר לא פשוט בכלל (אמי התאבדה, ובנוגע למצבי אני מתמודד עם קשיים במישור הנפשי גם על רקע הילדות הלא פשוטה שעברתי, אני מטופל גם מס' שנים על בסיס שבועי בפסיכותרפיה..) לפני כחצי שנה עברתי אבחון פסיכולוגי – IQ 95 שמורכב מ-VIQ=106 ו-PIQ=81 היה פער משמעותי בין התפקוד המילולי הגבוה יותר לתפקוד הביצועי הנמוך יותר נראה שהאפקט הדיכאוני והמשבר בשנים האחרונות גרמו לכך בנוסף עלה באבחון שהיה קושי להתמודד עם מטלות מוגבלות בזמן – עבודה איטית למדי נכון לעכשיו אני מנסה לגבש תכנית לימודית (אני זכאי לשיקום מקצועי מביטוח לאומי), אני נורא מבולבל לגבי בחירת מקצוע, מגיעה לי גם הכוונה תעסוקתית מטעמם, אך איני יודע אם זה הזמן הנכון לגשת אליו (בגלל המצב הנפשי המורכב) במהלך השנים עבדתי בעבודות מזדמנות (ברמן קפה בעיקר.. חובב קפה מושבע ), דווקא אהבתי את האינטראקציה עם אנשים, עבדתי גם במשך שנה בצהרון עם ילדים (וגם כן אהבתי את החיבור עמם), למדתי קורס טכנאי מחשבים, אך לא המשכתי בו מפני שהיה שם המון חומר באנגלית וקצת הסתבכתי (האנגלית שלי זה חלק די חלש, בבגרות שעשיתי הוצאתי 70 ב-4 יחידות) הכיוון שמעניין אותי הוא אכן חברתי, אך בתוכו ישנם הרבה תחומים וזה מבלבל.. חשבתי על עבודה סוציאלית או פסיכולוגיה, הבנתי שתואר ראשון בעבודה סוציאלית מקנה לך גם מקצוע, העניין שבתחום זה פוגשים הרבה מקרים לא פשוטים, ואיני יודע האם יש לי כוחות להתמודד עם זה (נכון לעכשיו..).. אני גם תוהה האם נכון להיכנס בשלב זה ללימודים אקדמאיים ? או שכדאי לגבש ולחזק עוד את הביטחון העצמי והנפש..? אני נורא חושש מלהתחיל מסלול לימודי ולנשור.. בד"כ זה משהו שחוזר על עצמו אצלי.. :\ הזכאות לשיקום המקצועי הינה חד פעמית, ולכן איני רוצה להיות פזיז בהחלטה על הכיוון המקצועי אני דווקא חושב שיש לי יכולות למידה (אני נורא אוהב ללמוד ולקרוא גם בזמני הפנוי – בעיקר על תחום הפסיכולוגיה והנפש), אך שוב איני יודע האם זה נכון ללכת לכיוון הזה, דווקא בגלל מה שעברתי, והאם יש לי יכולות להתמקצע ולעבוד במקצוע טיפולי.. אני תוהה גם האם בעתיד אני אתחזק ואשנה את עמדתי, וכן אוכל להיכנס לתחום הנ"ל.. או שאולי אפשר ללמוד לימודים בסיסיים ובאותו זמן להתגבש על כיוון ספציפי? ואם כן – אז איזה תחום? וגם אולי צריך לקחת בחשבון את עניין קצב העבודה האיטי, שבפסיכומטרי לדוגמא אני עלול להיכשל (זה מה שמאבחנת אמרה לי, שאולי כדאי "לעקוף" את הפסיכומטרי בגלל קצב העבודה האיטי, שכן הפסיכומטרי עיקרו הוא הזמן..) אשמח לייעוץ, תודה מראש ושבת שלום :]

לקריאה נוספת והעמקה

היי ענית לך למטה... לגבי ייעוץ ץעסוקתי- אפשר להתייעץ עם עובדת שיקום בבטוח לאומי שמכירה אותך או גם עם המטפלת שלך. ליאת

אני כותבת את המכתב הזה, כי אני מתוסכלת מאוד מאוד, ואפשר אפילו לומר שבורה מאוד, בקשר לבת משפחתי. יש לי בת משפחה שנמצאת כעת בבית חולים. הבעיה שבגללה היא בבית חולים היא רפואית נטו, לא פסיכולוגית. מאוד אכפת לי ממנה, ואני מאוד רוצה שהיא תשתקם בעזרת ה'. אני לא אוכל לפרט כאן את כל פרטי העניין, כי אני לא רוצה שיזהו אותי. אבל בגדול, יש המון מה לעשות. המון מה לעשות. כל פעם שאני מגיעה אליה, היא כועסת עלי, מצד שני, יש לה חרדות נוראות, והיא כן רוצה שאני אבוא. הנושא הוא מאוד מורכב. המצב הוא שאני הרבה פעמים חוטפת על הראש, והצוות חושב שאני גורמת לה צער, כאשר זה ממש ממש ממש לא כך. ההיפך, אני עושה כל שביכולתי לא להתערב לה בכלום. אני גם מוכנה לא לבוא, אבל המשפחה קוראת לי, כי היא לא נשארת לבד, והכל נופל שם על אחד או שני בני משפחה, 24 שעות, אז אני באה כדי להושיט יד, שהם יוכלו להשתחרר לשעה שעתיים. הם בלי שום ספק, (ובעיקר אחד מהם מתמוטט פשוט מתמוטט כבר כמה חודשים.) הלב שלי נקרע, היא כל כך בצער מהמצב הרפואי שלה, ומצד שני, כאשר אני באה אני נעלבת ביני לבין עצמי, כי היא כועסת עלי. ואחר כך , אני אומרת לעצמי אין לי זכות להעלב, כי היא כל כך סובלת. בקיצור להפסיק לבוא, אין לי לב, וגם צריך שם עזרה. ולחטוף על הראש כל פעם, זה גם כן קשה מאוד. מה עושים? אני אובדת עצות

היי רונית שומעת את דאגתך הכנה לאותה בת משפחה ומצד שני מרגישה ממך עד כמה העניין מורכב. אני מרגישה שבמצבים כאלו חשוב לפעול ע"פ הלב והאינטואיציות. האם באמת באמת את מרגישה שלמרות הכל בסופו של דבר נוכחותך עוזרת כשאת מגיעה או שמא יותר מקשה מסיבות אלו ואחרות. אחרי שיהיה לך ברור פנימית יהיה לך יותר קל לתקשר את החלטתך לשאר בני המשפחה גם אם ההחלטה היא להמעיט בביקורים. אם את מחליטה להמשיך לבקר מבינה עד כמה קשה כי מאד איכפת לך... שבת שלום ליאת

27/06/2016 | 21:39 | מאת: אנונימי

שלום וברכה, יש לי שאלה קצת ארוכה אני בן 28 לפני מס' חודשים עברתי אבחון פסיכולוגי מקיף ולבסוף נרשמה לי אבחנה של סכיזואפקטיב יש לציין שמעולם לא היה לי דיכאון קליני או מאניה (רק סימפטומים של דיכאון ולעתים ציקלותימיה) , ואצל כל הרופאים שהייתי (והייתי אצל הרבה..), מעולם לא נרשמו לי סימנים פסיכוטיים .. הייתי לפני כשנתיים באשפוזי היחיד (מרצון) של שלושה שבועות ושם אבחנו לי הפרעת אישיות גבולית ותלותית כרגע אני מטופל במרפאה ציבורית (מעקב פסיכיאטרי וטיפול פסיכותרפי שבועי) האבחנה של הסכיזואפקטיב נעשתה יחד עם הפסיכיאטר המטפל והפסיכולוגית, ויש לי הרגשה שהאבחנה הסכיזו אפקטיבית ניתנה לי גם בכדי שתעזור לי מול ביטוח לאומי (מפני שהם מסתכלים יותר על "מחלה" מאשר על הפרעת אישיות, והרופא שלי אמר לי גם שהוא רוצה לעזור לי, כי אני החלפתי המון מקומות עבודה בחיי.. ואין לי כ"כ יכולת להתפרנס ואני נכנס לחובות.. וגם חשוב לי התהליך השיקומי.. כמובן שהוא לא יגיד שהוא ישקר בשביל זה, אבל כוונותיו כלפיי טובות.. כך הוא אמר.. ואולי הוא החמיר קצת מאשר מה שזה באמת) תמיד האבחנה שלי עמדה על הפרעת אישיות גבולית, ורק לאחר האבחון הפסיכולוגי היא שונתה לסכיזואפקטיב באבחון יצא לי IQ 95 שמורכב מ-VIQ 106 ו-PIQ 81 החלק הביצועי "דפק" לי את התוצאה בגלל האפקט הדיכאוני לצערי שפגם ביכולתי לעבוד (עבודה די איטית) רשום ש"יש פוטנציאל טוב לאנליזה וסינתזה, אך כשצריך לבוא לידי ביטוי מעשי יותר יש קושי לממש אותו".. נראה שההאטה קשורה לאפקט הדיכאוני.. יכולת האבחנה בין עיקר לטפל נמצאה כנמוכה מהממוצע. בסגנון קבלת ההחלטות רשום שלא נכיר סגנון מובהק (חשיבתי או רגשי), דבר שיכול להביא להססנות ויכול להביא לקשיים בקבלת החלטות, בעיקר בסביבה מורכבת, כך שאני יכול להיות לעיתים בלתי צפוי לאחרים ולעצמי. עוד חלק חשוב שנרשם ומטריד אותי לגבי בוחן המציאות, רשום שם שיש בו פערים, ואל מול גירויים מובנים וברורים בהם אני לא מעורב רגשית, השיפוט ובוחן מציאות תקינים. ובמצבים ברורים פחות, עמומים או בעלי מטען רגשי, תתכן פגיעה בשיפוט. רשום שאני "יכול להיתפס כמוזר ובעל שיפוט לא תואם, ולעתים הסקת המסקנות יכולה להיות שרירותית עם נטייה להיתפס לפרטים שוליים ולפרש על פיהם את הסיטואציה באופן לא מספיק מדויק, ואז גם תתכן פגיעה בשיפוט.. ומבחינה בינאישית עולה הצפה רגשית וקושי להבין ולנהל את הסיטואציה באופן יעיל, ככלל מול מצבים רגשיים יכול להיות אימפולסיבי ולבטא רגש באופן עוצמתי, בלתי מווסת וסוער" הגנות עיקריות שאני משתמש בהן הן של ניתוק, הכחשה ונסיגה לעולם הפנימי.. הגנות ששומרות עליי מ"הצפת יתר" או "מפירוק" – כך רשום יש לציין גם שמשהייתי ילד היו לי קשיי התנהגות ושוחררתי מהצבא על הפרעת הסתגלות בילדותי עברתי דברים מאוד מורכבים (אימא שלי הייתה מכורה לסמים והתאבדה לפני מס' שנים, ועם אבא לא היה כל קשר, הורים שהתגרשו כשהייתי קטן) כרגע מנהל זוגיות בת שלוש שנים פלוס, וגם בקשר עם חברים (מעגל חברים די בסדר, משתדל ושומר על קשרים..) אני יודע שעליי להתמקד כמובן בחיובי ובתהליך השיקומי ושאבחנות הן לא דבר מוחלט, אך זה נורא מציק לי שהדביקו לי תווית של "חולה", גם אם זה במטרה לעזור לי והכוונה טובה.. מעולם גם לא היה לי ניסיון אובדני ממשי (אבל דיברתי על זה הרבה והראיתי סימנים בשביל "לאותת למצוקה" מהמשפחה) רציתי לשאול האם הפגיעה בבוחן המציאות כמו שרשום למעלה יכולה להיות גם אצל אנשים עם הפרעת אישיות (גבולית או תלותית)? והאם בוחן מציאות יכול להשתפר? או שהוא כרוני? יכול להיות שהיה פה איזה שהוא סוג של "מדרון חלקלק" באבחנה (גם אם הכוונה הייתה טובה)? כי אני לוקח את זה נורא ללב, וזה מקשה עליי מלהתקדם.. הרי מעולם לא הייתה לי אפיזודה פסיכוטית או הפרעה קלינית.. רק סימפטומים של דיכאון ו"חלק אפקטיבי בולט", אני יכול לדוגמא להרגיש טוב כמה דקות.. ואז פתאום להרגיש רע וכאוב ולכתוב המון ולשמוע מוזיקה ולקחת את הכאב למקומות רחוקים עד כדי מחשבות על מוות לעתים (למרות ששוב לא מימשתי אותן מעולם).. גם במשפחה לא הייתה כלל מחלת נפש (אמי הייתה מכורה לסמים כנראה גם מסוג של הפרעת אישיות שהייתה, אך לא ידוע על מחלה נפשית כרונית) אשמח לעזרה תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך אנונימי אני לא רוצה להכנס לשאלת האבחנה והאם היא נכונה או לא כי זה יהיה לא אחראי מצידי, אבל אני כן יכולה לכתוב לך שאתה כותב רהוט, אינטליגנטי, וברור מאד ולגמרי מובנים הקשיים שתיארת. לגבי האבחנה במידה ויש לך ספקות כדאי אולי להתייעץ עם פסיכיאטר נוסף. לגבי הנושא של בוחן מציאות אני חושבת שזה נכתב כאיזשהו דפוס שבמילים פשוטות אומר שבמצבי לחץ עלול להיות לך בעצם פחות ברור איך להתנהג ובמצבים אחרים שבהם אינך מעורב רגשית/לחוץ- אתה מחובר יותר. זהו דפוס- לא מחלה. נראה לי שהקושי הוא לקבל את המצב כפי שכתבת ולשם כך הייתי מציעה לך פחות להתרכז באבחנות ויותר בשאלות פשוטות כמו: איך אני מתפקד? באלו אזורים קל לי יותר? באלו פחות? מה אני רוצה מעצמי הלאה? ועוד... אני שומעת שיש מקומות שאתה מתפקד ומטפל בעצמך וחושבת שעם הרקע שתיארת שבו גדלת זה לא מובן מאליו, כנראה יש לך כוחות, וחשוב להתרכז בהם. :) ליאת

26/06/2016 | 22:53 | מאת: אתי

שלום רב אני בת 45 עובדת לפחות 10 שעות ביום זה אומר שיוצאת בבוקר וחוזרת בסביבות 8 בערב אנחנו צוות דיי גדול בעבודה וכל אחד דואג לעצמו לאוכל ובצהריים כלנאחד יוצא להפסקת האוכל שלו בזמן הרצוי אני מתביישת לאכול ליד אנשים ובמשך היום לא אוכלת גם יוצאת מהבית בלי אוכל כי לא אוהבת לאכול בבוקר במשך היום אני פשוט עייפה ולפעמים רעבה בטירוף כשחוזרת הביתה אוכלת כל מה שבא ליד מה עושים ???? להוריד שעות עבודה??? אז יפגע במשכורת איך לעזאזל מתגברים על הבושה??? אנא עזרתכם

לקריאה נוספת והעמקה

היי אתי חשוב להבין מהו הרקע לאי אכילה ליד אנשים. לעיתים (ואני לא יודעת אם זה "הסיפןר" שלך) זהו חלק ממה שאנו מכנים "חרדה חברתית" ואז הפתרונות הם לא המנעויות כמו: להוריד שעות עבודה אלא דווקא להיפך לעבוד על הנושא של "כן לאכול ליד אנשים". ככל שאת נמנעת יותר כך החוויה הקשה מתעצמת. אפשר לעזור לפתור זאת בטיפול...ממליצה לך לחשוב על זה במידה וזה מציק ונשמע שזה אכן כך. טיפול יכול מאד לעזור. ליאת.

26/06/2016 | 15:47 | מאת: יעל

ללא תרופות.

לקריאה נוספת והעמקה

היי יעל עניתי לך למטה... בהצלחה :) ליאת

24/06/2016 | 20:17 | מאת: יעל

שלום. הייתי מעוניינת לדעת איזה טיפולים מעשיים ללא כדורים מטפלים בדיכאון? תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי יעל אני לא לגמרי מבינה את המשמעות של "מעשיים" במה שכתבת משום שגם טיפול בדיבור-דינאמי יכול להיות עם תוצאות מעשיות. בכל מקרה האפשרויות לטיפול בדיכאון הן: טיפול דינאמי טיפול קוגניטיבי טיפול התנהגותי מיינדפולנס- מדיטציית קשיבות, וכן שילוב אינטגרטיבי של השיטות לעיל או גם טיפולים מתחום הרפואה המשלימה: דיקור סיני, הילינג, צמחי מרפא ועוד... ליאת

שלום, אשמח לדעת אם ישנו פסיכולוג/ית ילדים (גיל 15) מומלץ אשר יודע שפת סימנים. תודה.

היי יואב לא ניתן להעביר המלצות על גבי הפורום אתה מוזמן להשאיר כתובת מייל ואולי ישלחו לך לשם בהצלחה! ליאת

16/06/2016 | 02:56 | מאת: מישהי

קרה אצלי בלימודים מקרה לפני כארבעה חודשים -ששיתפתי מישהי בלימודים בחרדת הנהיגה שלי וסיפרתי שלקחתי הרבה שיעורי נהיגה אפילו אחרי שכבר עברתי את הטסט אבל עדיין לא התגברתי על תחושת הלחץ שחשה מפני האפשרות לנהוג לבד. אמרתי שאני קצת מעופפת ברגיל שלי ונהיגה הופכת אותי למאוד דרוכה ומתוחה... כשסיפרתי לה את זה נדמה לי שהצורך שלי היה סתם לשתף ואולי אפילו לקבל מילה מעודדת ותומכת להתמודדות שלי. להפתעתי התגובה שלה תפסה אותי מאד לא מוכנה. היא פתאום יצאה עליי בטון ממש תקיף ואפילו תוקפני באמירה קולנית משתלחת ונרעמת: "אני לא חושבת שאת צריכה לנהוג! ואני אגיד את דעתי גם אם את לא תאהבי לשמוע אותה! גם אם לא תאהבי לשמוע!! את לא צריכה לנהוג אם ככה!" מאז שזה קרה אני מרגישה כאילו עברתי חוויה מיקרו-טראומטית. היחס הזה ממנה נשאר לי מהדהד בזיכרון. התגובה שלי מול היחס שלה היה לחוש קצת הלם פנימי ומלמלתי 'אני דוקא חושבת כמוך הרי בפועל אני לא נוהגת. אין לנו ויכוח בזה'. נראה לי מלמלתי את זה באורח הגנתי מול המתקפה העזה שלה שלא השאירה בכלל מרחב לדעה שונה משלה. חשתי מנוטרלת מיכולת לעמוד לצד עצמי כי מלכתחילה הייתי שם חשופה עם ביטויי לקושי שלי וציפיתי וקיוויתי לדברי תמיכה. לא לתגובה כזאת תוקפת מסרסת וחותמת את הגולל. לצערי הרב מאז למרות שחלף זמן רב יש בי איזה מרחק פנימי שנוצר בי מאותה בחורה כי היא מזוהה אצלי מאז כבעלת פוטנציאל פוגעני. כמו כן יש בי מן פחד שאולי היא הצליחה להחדיר בי השפעה שלילית ומנמיכת בטחון ושהמילים שלה יהדהדו בי כשאשב על ההגה במקום שיהיה בתוכי טקסט מעצים ותומך. אני לא רוצה לתת לה השפעה שכזאת עליי!! מאוכזבת שלא עניתי לה מיד בטון לא פחות תקיף ונחוש: "עם כל הכבוד לדעה שלך אני לא מסכימה איתך!! אני אנסה להמשיך לתרגל נהיגה כמה שבא לי עם תקווה להצליח בזה ובכלל לא שואלת לאישור שלך. ואם בכז ממש חשוב לך להביע אותן אז לפחות אל תדברי אליי בטונים כאלה מתלהמים". אני מבואסת שהתגובה שלי באותו רגע הייתה כזאת מתקפלת. נטשתי אותי. מרגישה שלא שמרתי על עצמי מפני הפוגענות שלה ולא עמדתי על זכויותיי מולה. לכל הפחות הייתי יכולה לומר לה "זאת דעתך בלבד. אני ממש לא חייבת להסכים איתך ואודה לך אם תמתני את הטון התוקפני כשאת מדברת איתי. מייחלת להגיע למצב שלא אהיה תלויה בתמיכה ופרגון חיצוניים. שאפעל בעולם ללא צורך ותלות באישורים מאחרים. אשמח לקבל התייחסות כלשהי לסיטואציה שתארתי שאולי תהא תומכת ומלמדת עבורי. מה יוכל לסייע לי להיות יותר חסינה מפני השפעות שליליות של אחרים על בטחוני בעצמי? תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

היי מישהי יש הרבה דברים לומר לגבי מה שכתבת. ברובד הפשטני יותר חשוב שתדעי שחרדת נהיגה כמו חרדה בכלל אינה חולפת כאשר נמנעים מנהיגה למרות שהרבה פעמים הרצון הוא להמנע. למעשה, ההמנעות משמרת את החרדה כך שכ-ן, מאד חשוב שדווקא תמשיכי לנסות לנהוג ועם הזמן אני מאמינה שהיא תעבור. ברובד העמוק יותר, לגבי תגובתה של הבחורה וכן תגובתך. אני שומעת הרבה מודעות והתבוננות עצמית. את מסתכלת על הארוע, יודעת לומר שהרגשת מותקפת, שלא שמרת עך עצמך מספיק למולה ושזה גם השפיע על בטחונך העצמי, כמו כן, את אומרת: "הלוואי ולא אהיה תלויה כך באישורים ותגובות של אחרים" נראה לי שמה שחסר בתגובתך לעצמך הוא מקום של קבלה עצמית. מקום שבו את לא שופטת את עצמך על מה שקרה אלא מבינה שזה מה שהיית מסוגלת לו באותו רגע ושזה בסדר. הרבה פעמים אנחנו יודעים להתבונן על מעשנו רק ממרחק ובעת הארוע אנו מגיבים אחרת. כן חשוב שמתוך המרחק את מנסה ללמוד מהארוע ואולי שוב, אם אני חוזרת לרובד עמוק יותר, אם את חשה שזה נושא לעבודה- העמידה שלך מול תגובות אחרים אולי כדאי לעבוד על זה בטיפול? שבת שלום :) ליאת

15/06/2016 | 08:09 | מאת: אלין

הי ליאת, אשמח לקבל המלצה על פסיכולוג ילדים באיזור שוהם. תודה

היי אלין לא ניתן לתת המלצות על גבי הפורום אך את מוזמנת להשאיר כתובת מייל כך שאולי ישלחו לך לשם בהצלה ושבת שלום :) ליאת

14/06/2016 | 23:50 | מאת: שלווה

ספרתי משהו קשה למטפלת שלי, היא מיד קפצה בבהלה וספרה לי שגם היא עברה את זה ופרטה המון על כך . מכוון שהגיע ממקום אישי, גם הלחיצה והאיצה ונתנה הרבה איפורמציה אישית. מצד אחד הרגשתי מאוד קרובה. מצד שני- אני יודעת קצת יותר מדי. לטעמי העלתי נושא סופר רגיש שאולי גם ערער אותה. אני שמה לב, שהיא פתאום מדברת בקור רוח על הנושא הזה. אני חוששת שקשה לי איתי עכשיו.

היי שלווה נשמע שאת מנסה להרגיש מה קרה ביניכן, האם החשיפה הייתה טובה אולי ערערה, אולי גם וגם. אני לא חושבת שלמטפלת קשה איתך עכשיו אני חושבת שאולי גם היא קצת נבהלה מכך שחשפה ואת חשה את זה אבל היא לא נבהלה ממך אלא אולי מעצמה? אולי... לכן, כדאי להמשיך לדבר על העניין, להעלות את תחושותייך מאז החשיפה. הנושא הרי כבר קיים "ביניכן" רק צריך לתת לו יותר מקום כנראה, גם מבחינת מה שאת מרגישה כעת וגם מבחינת מה שהיא מרגישה. ליאת.

13/06/2016 | 08:52 | מאת: עינבר

שלום, לא ידעתי באיזה פורום לכתוב אז החלטתי לכתוב פה. אני בת 22, משוחררת טרייה (למדתי יג-יד אלקטרוניקה לפני הצבא, שרדתי בקושי את הלימודים כי יש לי קשיי קשב וריכוז קשים מאוד, הגעתי ל60 מ"ג ריטלין ביום שכמובן הכניס לדיכאון אבל הרגשתי שאני חייבת אותו, לאחר הלימודים הפסקתי לקחת). בצבא שמו אותי בתפקיד לא הכי טוב אבל בכל מקרה נשארתי, כי הייתי בטוחה שלא אצליח לעבור לתפקיד שרציתי כי אני לא מספיק טובה בשבילו, הרבה מבחנים של הסמכות לא הצלחתי לעבור למרות שלמדתי מלא, וכל זה נראה לי בעקבות החוסר בטחון שלי ובגלל קשיי קשב וריכוז. פחדתי ללכת לתקן תקלות לבד כי הייתי בטוחה שלא אצליח! גם לאחר שנתיים של שירות לא היה לי מספיק בטחון לעבוד לבד! ועכשיו אני מתחילה חיים חדשים, מחפשת עבודה, מפחדת לשלוח קורות חיים לעבודה בתחום האלקטרוניקה, כי אני מפחדת מהראיון אבל עוד יותר אם יקבלו אותי ואני כמובן לא אהיה מספיק טובה אז יעיפו אותי ולי כמובן ירד הבטחון עוד יותר ואני לא חושבת שאנסה ללכת לראיונות עבודה נוספים. אני אוהבת אלקטרוניקה אבל מפחדת לעבוד בזה, שלא חלילה אפשל ואהרוס משהו, או שאלמד לאט מדיי כי אני לא מצליחה לזכור דברים במהירות ולוקח לי הרבה זמן לעשות כל דבר. אשמח אם תיתן לי עצה כלשהי חוץ מהמשפט שכולם אומרים לי: תאמיני בעצמך ויהיה טוב. כי אני לא. תודה על כל דקה מזמנך!!

לקריאה נוספת והעמקה

היי עינבר אני מאד מאד ממליצה דווקא בנושא כזה לגשת לטיפול רגשי. אולי יותר קוגנטיבי התנהגותי שיעבוד איתך ממש על הצלחה בראיונות עבודה , על הפחד מכישלון כמו גם פרפקציוניזם שמשתמע מעט ממה שכתבת. אלו דברים שממש אפשר לשפר! ולא בהרבה זמן ושווה מאד להשקיע כעת כשאת בתחילת דרכך התעסוקתית כדי שתוכלי להתחיל ברגל ימין במיוחד לאור נושא קשיי הקשב והריכוז שברקע וחווית הצבא. משפטים שאנשים אומרים ועיצות אלו ואחרות לא נראות לי ממש עוזרות בצורה עמוקה אלא רק כפלסטר רגעי. בהצלחה :) ליאת

08/06/2016 | 14:46 | מאת: מיכ

אני לא מרגישה אישה ממש :( גם לא גבר...אולי יותר ילדה רוב הפעמים.....לא נמשכת כל כך לאחרים(גבר או אישה)...והנה בפנטזיה נמשכת למטפלת, מלחיץ! העזתי לומר לה שכשמדברים על הילדה שבי או התינוקת אני מרגישה משיכה אליה...אוף...אני לא לסבית אולי אם הייתי כזו היה יותר פשוט? לא יודעת מה או מי אני...והיא בתגובה אמרה שזה קשור לילדות שעברתי :(..האם בגלל זה? אני לא מאוהבת בה, אבל כן בבעלי, אוהבת אותו בכל המובנים וזה טוב......אבל להמשך דווקא אליה???? אוףףףףףףף מלחיץ ומפדח....מה את חושבת?

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכ זה יכול לקרות, אולי ירגיע אותך לדעת שכנראה זו לא באמת משיכה מינית אלא יותר משיכה אחרת שלםעמים מתבלבלת ומפרשים אותה כמשיכה מינית. כמו כן, בפנטזיה אפשר להרגיש הרבה דברים וזה בסדר- זו פנטזיה. מבינה שזה קצת מפדח כפי שכתבת אבל אולי דווקא זה שאמרת לה ותגובתה יגרמו לזה להרגיש פחות "מפדח" חג שמח ליאת

13/06/2016 | 08:56 | מאת: מיכ

התשובות שלך לפעמים ממש דומות לשלה :) מעניין שגם היא אמרה שאם זה רק במחשבות, פנטזיה וזה לא בא לידי מימוש הכל בסדר. בכלל כשחשבתי על מימוש זה בכלל לא היה רלוונטי עבורי. מעניין שמה שעזר לי (זה דווקא פסק), הדיבור איתה על זה והכתיבה בפורם והתשובה שלך ובפורם השכן...נרגעתי ופתאום זה כבר לא רלוונטי המחשבות הכל הוסט לקשר עם בעלי. וממנה אני רק רוצה הכלה, הבנה, רוך, חום אימהי כנראה...הכל התבלבל לי... וואו..זה פשוט מוזר ומדהים כאחד! תודה רבה!!!

06/06/2016 | 20:41 | מאת: רינת

שלום ליאת. במשך הרבה זמן הרגשתי מצויין גם קניתי את הספר בוחרים להרגיש טוב וזה עזר לי,יצאתי תפקדתי פתאום ביומיים האחרונים אני מרגישה ירידה במצב רוח ואפילו הספר לא עוזר לי ביומיים האחרונים. מה אני יכולה לעשות כדי להחזיר את המצב רוח שהיה לי? כי גם ביומיים האחרונים אפילו הספר לא עוזר לי וכמה שאני מנסה להרגיש טוב אני לא מצליחה.אני מאוד אודה לך על עצתך איך להחזיר את המצב רוח שהיה לי.תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי רינת שמחה שקנית את הספר וטוב שהוא עוזר אבל... לפעמים צריך להבין דברים יותר לעומק כדי לחוש טוב ממש ממש מבפנים הספר מדבר על התמודדות עם דיכאון והוא נהדר בזה, הוא פחות מתעסק בגורמים לדיכאון או למצב רוח הירוד ולפעמים אם לא מטפלים בגורמים קשה להחזיק לאורך זמן את מצב הרוח הטוב חג שמח ליאת

28/05/2016 | 23:04 | מאת: אמא

שלום האם ילד בן 9 שסובל מחרדות יכול להשאר ערב ללא ביייביסיטר, אלה עם אחיו בן ה 11 ? האם יכול להיות לו נזק אם בכל זאת ישאר ערב אחד לבד עם אחיו ?

<p>שלום לך אמא לדעתי ילד שסובל מחרדות אינו יכול להשאר עם אחיו בן ה 11 זה לא יוצר תחושת החזקה ותמיכה בודאי שבמצב כזה ליאת</p>

19/05/2016 | 05:32 | מאת: מיקה

ניסיתי ללכת לטיפול אבל הטיפול לא עזר בגלל זה אני מחפשת עזרה עצמית.מבחינה חברתית ורגשית מאוד קשה לי.פייסבוק אין לי כדי ליצור קשר.האם יש פיתרון אחר להרגשה הזאת ולמחשבה השלילית שאני מרגישה?

היי מיקה יכול להיות שלא היית מספיק זמן בטיפול בכדי שיתחיל לעזור...? ליאת

19/05/2016 | 05:28 | מאת: מיקה

שלום רב. אני מרגישה בתקופה האחרונה בדידות רגשית מלווה במחשבות שליליות.קרה לי מקרה לא נעים עם חברה שהייתי בקשר איתה,ובכלל אני מרגישה די בודדה.לטיפול נפשי אני לא רוצה ללכת כרגע אני מעדיפה עזרה עצמית.האם יש לך טיפ שאת יכולה לתת לי איך להתמודד עם מחשבות שליליות ובדידות רגשית וחברתית? תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיקה את מדברת על נושאים גדולים מדיי מכדי שאוכל לעזור "בטיפ"... ליאת

18/05/2016 | 21:44 | מאת: אלמונית

היי ליאת.. אני נמצאת תקופה ארוכה בטיפול מורכב ובעייתי.. עם תלות בלתי נסבלת במטפלת. בתקופה האחרונה היו בינינו הרבה מריבות שהגיעו למצב שהיא תקפה אותי פיזית.. והייתי צריכה להמציא תירוצים למה אני חבולה לסביבה. מה ניתן לעשות במצב כזה..?

22/05/2016 | 19:29 | מאת: Sigal

וואוו זה קשה ...אבל מצטערת אין דרך אחרת חוץ מלעזוב את הטיפול .

22/05/2016 | 19:33 | מאת: Sigal

לי באמצע ..יודעת שזה ממש קשה ותלות זה דבר שאנחנו מוכנות בשבילו לסבול ..אבל זה לא נשמע כמו טיפול זה נשמע כמו שיחזור מטורף של מצוקות. ליבי איתך באמת מנסה לא לקפוץ חשיפוטיות כמה היא מטפלת גרועה כי לא איתכן בחדר אבל טיפול שחא עובד פשוט לא עובד ...איתך שולחת כוחות

היי אלמונית מצטערת לשמוע במידה ואת חושבת שהייתה תקיפה את יכולה לפנות לועדת אתיקה של הפסיכולוגים ליאת

25/05/2016 | 16:18 | מאת: אלמונית

היי סיגל .. תודה על התמיכה אכן טיפול קשה ומורכב. היא גם אמרה שצריכים לסיים את הטיפול , שהיא איבדה את היכולת להיות מטפלת שלי ואנחנו צריכות לעבוד על פרידה. 1. לגבי ועדת האתיקה , איך פונים ומה התהליך ומה ההשלכות ( היא אמרה שאם אני יתלונן עליה אז הקשר בינינו יפסק לגמרי במיידית). 2. איך מצליחים להתגבר על התלות מרגישה שלא מצליחה להתנתק. תודה.

16/05/2016 | 22:29 | מאת: נירה

הייתי מעוניינת לדעת כיצד מטפלים בטיפול בדיכאון טיפול קוגניטיבי התנהגותי כדי לראות עם באמת כדאי לי ללכת לטיפול.תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי נירה חושבת שהשאלה היא : האם אני סובלת מספיק כדי שאחליט ללכת לטיפול? משם אמורה להגיע המוטיבציה.יהיה זה קצת לא נכון מצידי לתת פה את פרוטוקול הטיפול בדיכון בטיפול סי בי טי אבל בגדול הוא מורכב מעבודה על הכרת המחשבות, הכרת עיוותי חשיבה, שמאפיינים מאד דיכאון, שינוי למחשבות מיטיביות ורציונליות יותר וכן עבודה התנהגותית שכוללת משימות מתגמלות שמטרתן לצאת מהפסיביות והתקיעות שמתרחשת בדיכאון ליאת

19/05/2016 | 13:54 | מאת: נורית

מאתמול אני מרגישה מקובצת בגוף תחושת חולשה תחושת מועקה אין לי חשק לצאת מהבית אין לי חשק לעשות כלום,זה התחיל ממצב מסויים שקרה לי אתמול בשל ריב עם מישהו.איך אפשר לצאת מהמערבולת הזאת ולהעלות את האנרגיה והמצב רוח?

16/05/2016 | 20:35 | מאת: מיכ

ליאת יקרה, נראה כי כל הפסיכולוגים עסוקים :( וקצת מרגיש לי לבד.. וגם מרגישה שלעולם אצטרך אותה כי לא יודעת לווסת רגשות...איך לומדים לא להיות רגישה מדיי? לבכות פחות? זה מוזר כי רוב מי שכותב בפורמים על טיפול אומר שלא יכול לבכות ו או להביע רגשות ואצלי הפוך...מביעה המון רגשות, לא תמיד יש את המילים להביע אך רגשות יש בשפע יותר מדיי.............רוצה פחות :(

היי מיכ אני בסדר, אכן עסוקה :) מבינה גם את הרגשת הפגיעות שמלווה אותך כל הזמן והצורך בעזרה ובויסות. לא חושבת שכל מי שכותב פה מתקשה בהבעה רגשית מניחה שיש לא מעט שחשים כמוך שהקושי הוא בתחושת עודף והצפה רגשית. זה באמת לא קל אבל לאט לאט לומדים לחיות עם זה ... ליאת

18/05/2016 | 15:16 | מאת: מיכ

שמחה שזה רק עניין של עסוקה... לפי מה שכתבת נשמע שלא ניתן לשנות ואולי זה סוג של אופי? ואני חשבתי שלומדים לווסת וההצפות יפחתו? תקני אותי אם אני טועה.

14/05/2016 | 21:17 | מאת: חזי

שלום וברכה,אני בן 25,ועברתי בגיל 19 טיפול CBT עקב חרדות שהיו לי,הטיפול היה מוצלח ועזר לי, אך כיום אני מרגיש שניפתחו לי כמה נושאים בנפש מהשירות הצבאי שקצת מכבידים עלי אבל אני מרגיש שהמענה שלהם הוא יותר שיחות של פסיכותריפיה ולאCBT,השאלה איפה אני יכול למצוא מטפלים אמינים וגם לאיזה שיטה ללכת בתוך הפסיכותרפיה... תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

הי חזי שאלה חשובה ואתה עושה הבחנה נכונה בין היתרונות של CBT בתחומים מסויימים לעומת טיפול פסיכותרפויטי יותר דינאמי שכרגע נשמע קשור לעיבוד הנושאים מהצבא. נשמע לי מתאים ללכת לשיחות בגישה דינאמית, תנסה לקבל המלצות מסביבתך, מבינה את החשש לגשת לטיפול ולהתבלבל בין שלל "ההצעות" שיש כיום לכן חשוב שתשמע המלצות ממוקדות. ליאת

10/05/2016 | 16:20 | מאת: מיכ

קטנה קטנה בתוך עריסה נחבאת, רק עיניה מביטות מבעד לשמיכה, מחכה למגע הרך, לליטוף, קטנה כל כך, כמהה למגע יד, למילה הנכונה שתבוא.... אם תעז לבקש עטיפה מנחמת, אולי כך תחמול על עצמה. השקט צורם מבכיה האילם, הרוח שורקת, תריסים נסגרים, הלב נאטם, אך היא לא רוצה לוותר.... התדע את בכיה כי רב? התבין את המיית ליבה? התגש להרימה, לחבקה בחום? קולה לא נשמע אך עיניה מבקשות, עטיפה שקטה, כיסוי של שמיכה שקט נפשי וחום אנושי, ללכת לישון, לא לחשוב בהקיץ, לא לחלום חלומות של עבר.

מיכ יקרה את קטנה שהיא גם גדולה וגדולה שהיא גם קטנה המשאלות של הקטנה תמיד מלוות ....

10/05/2016 | 07:14 | מאת: רינת

היי ליאת.קורה לי שאני קמה בבוקר עם דיכאון ובהמשך היום זה עובר לי ואני מרגישה יותר טוב.אבל בשעות הראשונות של הבוקר אני מרגישה חסרת אנרגיה ועצבנית.אשמח לתמיכתך ועזרתך איך אני יכולה לקום בשמחה ולא עם דיכאון.זה תחושת מועקה.אני מאוד מודה לך ומאחלת לך חג עצמאות שמח.

13/05/2016 | 13:22 | מאת: רינת

למה לא קיבלתי תשובה? תודה.

הרבה פעמים תחושת דיכאון חזקה יותר בבקרים. לפעמים עצם הידיעה מקלה משום שאז את יודעת לומר לעצמך שעוד כמה שעות: הכל משתפר. לעיתים עשיית ספורט דווקא בשעות אלו אף היא עוזרת. מעבר לכך קשה לי לומר משום שאיני מכירה אותך... ליאת

10/05/2016 | 00:28 | מאת: עינת

ליאת שלום, רציתי לשאול, אני גננת גן חובה וצריכה לעבור ניתוח בקרוב, אני אעדר אם הכל ילך כשורה לתקופה של שבועיים. אני לא מעוניינת לספר לילדים מה סיבת הניתוח אך מצד שני אני לא רוצה להשאיר אותם בחרדה ואי וודאות. הקשר שלי איתם מאד קרוב והם שואלים אותי הרבה שאלות אישיות וגם עכשיו ברור לי שהם יתקשו להרפות אם לא יקבלו תשובות. האם יש לך רעיון מה אפשר לומר שמצד אחד ירגיע, יתן מידע ולא יעורר חרדה, ומצד שני ישמור על הפרטיות שלי ויציב גבול ברור בפני מבול השאלות? תודה לך! עינת

היי עינת שאלה מאתגרת וההתלבטות שלך חשובה ומובנת. חושבת שאם לך יהיה ברור הגבול אז לא יחדרו אותו והתשובה במה לשתף ובמה לא באמת מאד תלויה בשאלה: אם מה תרגישי הכי בנוח? עם איזה שיתוף? כמובן שצריך לקחת בחשבון גם את גיל הילדים והאם הפחד הוא משאלות הילדים או משאלות ההורים או גם וגם? אני לא בטוחה שבגיל הזה הם מבינים לגמרי מה זה ניתוח. אני חושבת שאפשר לומר משהו שמותאם לגיל ושוב- מרגיש לך בנוח איתו. הרבה בהצלחה ורק בריאות ליאת

12/05/2016 | 00:35 | מאת: עינת

תודה ליאת! כל טוב גם לך!

שלום.איבדתי לפני הרבה שנים אדם קרוב שנהרג במלחמת יום כיפור,וכל שנה שמגיע יום הזכרון אני נזכרת בו לא מפסיקה לבכות אפילו שעבר המון שנים וזה גם מכנים אותי לדיכאון וחוסר פעילות.איך אפשר להתמודד עדיין עם הכאב בימים אלו? אשמח למענה תודה.

היי שרה מה שאת מתארת נשמע לי מאד אנושי וטבעי. לפעמים חשוב לקבל רגשות ולא להתנגד להם, זה מישהו קרוב, שהיה חשוב לך, ההזכרות מעלה דברים... ליאת

08/05/2016 | 16:32 | מאת: ליאור

שלום, אניסיתי לחפש באינטרנט מטפל CBT שמטפל בקרית גת ולא כל כך מצאתי. האם את מכירה מטפל CBT שמטפל בקרית גת? תודה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

היי ליאור אני לא מכירה נתין להשאיר פה כתובת מייל ואולי ישאירו לך המלצות שם ליאת

29/04/2016 | 11:49 | מאת: לימור

אז אני פונה אלייך,תודה וחג שמח.

היי לימור עניתי לך למטה ואת מוזמנת גם לשתף פה יותר לגבי מה שמציק לך ליאת

אני לא יודעת מה לעשות? אני רוצה לחזור להרגשה טובה.

היי לימור עניתי לך למטה ליאת

שלום שמי לימור אני חווה הרגשות לא טובות בתקופה האחרונה חוסר חברה לטיפול אני לא יכולה ללכת כרגע לצערי בגלל סיבות אישיות וסיבות משפחתיות אני מרגישה שאין לי עם מי לדבר על הרגשות שאני מרגישה איבדתי את הכייף שלי בתחביבים שאני אוהבת לעשות.מה אני עושה?

לקריאה נוספת והעמקה

היי לימור אולי תנסי לחשוב על קבוצות שאת יכולה להצטרף אליהן שהינן ללא עלות קבוצות שנפגשות דרך הפייסבוק או פורומים קבוצות קריאה- אם זה מעניין אותך, קבוצות מדיטציה או גם לנסות לקבל טיפול מוזל דרך קופת חולים. ליאת

02/05/2016 | 09:30 | מאת: לימור

תודה,חג עצמאות שמח.

25/04/2016 | 18:07 | מאת: אדם וויצמן

שלום לך..בשנים האחרונות אני סובל מטורדנות כפייתית בודק אם הדלת נעולה מספר פעמים..בודק גז רכב ועודדד.. לפני כחצי שנה נולד לי בן וקורה לי משהו מוזר אבל קצת נפוץ עולות לי מחשבות מטרידות שאני פוגע בילד שלי דמיונות ותמונות שעוברים לי בראש נגיד שאני מרביץ לו ועוד דברים הזויים לגמרה אני מודע לזה שהכל שקר והכל דמיוני ושזה לא אני זה הocd ולא מצליח להיפטר מהמחשבות הרעות..אני אדם מאוד חכם ופיקח אני אוהב את הילד שלי יותר מכל דבר בעולם..למה המחשבות לא חולפות.. לא מעוניין לקחת תרופות וכאלה..אני בנאדם נורמלי עובד אוהב את החיים הכל פיקסס מה את מציע לי לעשות כדי להבין שהמחשבות סתם שקריות איך אני מוציא אותם מהראש?

לקריאה נוספת והעמקה

היי אדם הטיפול ב OCD בדרך כלל משלוב בין טיפול תרופתי לטיפול קוגנטיבי התנהגותי עם פרוטוקול מאד ברור. הבשורות הטובות- אפשר לעבוד על ה OCD ולצמצמו משמעותית. במידה ואינך מעוניין בטיפול תרופתי אתה יכול לפנות לטיפול קוגנטיבי התנהגותי בלבד אבל רצוי אצל מטפל שבאמת מבין בתחום ליאת.

היי, לאחרונה התחלתי ללכת לפגישות עם פסיכותרפיסטית (מעולם לא הלכתי בעבר), הייתי כבר ב-3 פגישות. אני מאוד מתביישת לדבר בפגישות (ידעתי שיהיה לי קשה לדבר, אבל חשבתי שהמטפלת תדע איך לגרום לי להיפתח ולהרגיש בנוח). מלבד זה שאני לא מצליחה לדבר בפגישות, אני גם לא מצליחה להסתכל על המטפלת (מידי פעם אני מגניבה מבט) ולא לשאול אותה שאלות שחשובות לי בנוגע לכל התהליך כמו אם היא חושבת שהיא יכולה לעזור לי (ואם בכלל היא הצליחה להבין מה לא בסדר בי), כמה זמן זה ייקח וכמה שנות ניסיון יש לה (כי היא דיי צעירה). אחרי הפגישה הראשונה לא הייתי בטוחה שאני בכלל זוכרת או יודעת איך היא נראית, ועכשיו אחרי 3 פגישות אני עדיין לא יודעת בדיוק איך החדר נראה. עד שכן הצלחתי לדבר ולהגיד משהו, היא לא הבינה אותי נכון ולא הרגשתי בנוח להסביר, וגם לא שאצליח להסביר. זה מאוד מתסכל אותי (גם זה שהיא לא מבינה, וגם זה שאני לא מצליחה להסביר את עצמי). אני עוד מעט בת 30, וההתנהגות הזו שלי מביכה אותי מאוד (התנהגות שמתאימה יותר לילדה קטנה, לא?). אני מאוד בלחץ לפני הפגישות. בשתי הפגישות הראשונות נלחצתי מאוד בדרך לטיפול, אבל לפני הפגישה השלישית הייתי בלחץ עוד מהלילה לפני ולא נרדמתי. סיפרתי למטפלת על הלחץ בדרך לפגישה, וגם דיברתי על זה שקשה לי לדבר ושאני מרגישה מאוד מבויישת. על זה דווקא אין לי בעיה לדבר. מצד אחד אני מאוד חוששת שבגלל שאני לא מצליחה לדבר אז המטפלת תגיד שאין טעם להמשיך להפגש ותפסיק את הטיפול. מצד שני, אני בעצמי חושבת על להפסיק להגיע. המחשבה על הפגישות הקודמות מעלה בי הרגשה ממש לא נעימה, ההתנהגות שלי בפגישה, השיח ביננו, כשאני חושבת על החדר/קליניקה אני לא אוהבת אותו, אני שונאת להגיע לשכונה שהקליניקה נמצאת בה, ואני בכלל לא בטוחה אם אני אוהבת או מתחברת למטפלת (והאם אני מעריכה את דעתה), והכי, אני פשוט לא מרגישה תועלת מכל העניין (אני מרגישה דווקא הרבה יותר רע מאז שהתחלתי). הגעתי לשם כי לאחרונה אני לא מצליחה לישון, לא מצליחה להתרכז בעבודה, איבדתי את המוטיבציה, התרחקתי מהמשפחה ואני פשוט מרגישה שלא טוב לי. עמוק בפנים אני לא באמת רוצה להפסיק את הטיפול לפני שלפחות אחזור למי שהייתי לפני כמה חודשים. המחשבה על הפגישה הרביעית עושה לי פרפרי בטן (ולא מהסוג הנעים), ופשוט לא בא לי ללכת. עכשיו בגלל החופש בפסח, יש לי קצת זמן לחשוב על זה לפני הפגישה הבאה שלנו. כמה פגישות צריכות לעבור עד שאוכל להתחיל לדבר כמו אדם נורמלי (או שאולי לא אצליח בכלל??)? איך אדע אם היא מטפלת טובה, אם אני מעריכה אותה ואם יש לנו חיבור טוב, וכמה זמן אני צריכה לתת לזה?

לקריאה נוספת והעמקה

היי בלישם מה שאת מתארת קורה להרבה מטופלים בהתחלה. יש מבוכה, יש הכרות, לפעמים קשה לדבר ,לפעמים עוד לא יודעים לגמרי אם יש חיבור, לפעמים פשוט צריך לתת לזה זמן ןלפעמים צריך גם להקשיב לאינטואציות שאומרות שזה לא מתאים אבל רק אחרי שבטוחים בהן. לא תמיד קל להכנס לתוך תהליך של טיפול רגשי שיש בו חשיפה ומגע עם רגשות , זהו תהליך עדין שצריך להכנס אליו בעדינות. אני בדעה שהמטפלת צריכה לעזור לך לדבר (אולי כי זו הגישה שלי) ואת בהחלט יכולה לבקש ממנה גלויות שתשאל אותך דברים, ושתעשו הסכם שכזה שאם מה שהיא שואלת לא נראה לך את אומרת לה שאינך רוצה או יכולה לענות. מה את אומרת? ליאת

28/04/2016 | 16:40 | מאת: סימה

כל פעם שמגיע חג ולא משנה איזה חג חוץ מיום העצמאות אני נכנסת לדיכאון ובדידות.מה עושים עם הלבד הזה בחגים ומתמודדים עם מחשבות שליליות בתקופות אלו?

22/04/2016 | 17:47 | מאת: רינת

לפני כמה שנים הכרתי בחור לא יהודי שהתאהבתי בו.בהתחלה הוא נתן לי את כל האהבה שיש אך אחרי כמה זמן שהיינו בקשר הוא עבר תאונה והיחס שלו כלפי היה מזלזל ומעליב בעקבות זה גם הלכתי לטיפולים פסיכיאטריים והיום אני לא בטיפולים ולא רוצה לחזור לטיפולים.היתה תקופה ארוכה ששכחתי ממנו אותו בן אדם ניצל בנס מהתאונה והתחתן עם בחורה לא יהודיה.כמה שנים שכחתי ממנו ובגלל שאני רווקה אני פתאום בשבוע האחרון התחלתי להתגעגע אליו אבל מחזיקה את עצמי לא להתקשר אליו כי הוא נשוי.איך אני יכולה להוציא אותו מהראש? אני ממש אשמח לעצה אני מאוד אודה לך על זה שיהיה לך חג שמח.

היי רינת אולי תנסי לחשוב מה קרה בימים האחרונים שאת עסוקה בו, יתכן שיש בימים אלו איזשהו מקור לחץ בחייך ואז לכאורה "קל יותר" לחשוב על האקס מאשר להתמקד במה שקורה כרגע. אולי אלו סתם ימי החג שמעלים זכרונות אולי משהו אחר? בכל מקרה חשוב לדבר אל הקול הרציונלי בתוכך שיודע שהוא כבר לא רלבנטי ושכל עיסוק בו מרחיק אותך מעיסוק בעתיד ובהזדמנות להכיר אדם חדש ומתאים יותר. תרגיל שעוזר: לתת לעצמך "זמן התאבססות" שבו את חושבת עליו אבל להגביל אותו נגיד: שעה בערב, ביתר הזמן את יודעת (מחליטה בינך לבינך) שאת לא עסוקה בו. תרגיל נחמד שעוזר לפעמים כשיש אובססיה מחשבתית. ליאת

25/04/2016 | 20:15 | מאת: רינת

הקלת עלי מאחלת לך חג שמח,ושבוע נפלא.

27/04/2016 | 12:39 | מאת: רינת

אני מודה לך על התרגיל הנפלא שנתת לי עשיתי אותו וזה נפלא.אבל במשך היום שאני לא עושה את התרגיל ועם אני נזכרת בו זאת אומרת יש לי דחף לחשוב עליו איזה הסחות דעת אני יכולה לעשות כדי לא לחשוב עליו ביתר היום? אשמח מאוד עם תוכלי לייעץ לי לפחות משהו אחד הסחת דעת אחת שאני יכולה לעשות עם יש לי דחף כזה.אני מאוד מאוד מודה לך ומאחלת לך חג שמח.

27/04/2016 | 19:25 | מאת: רינת

אני מחפשת אתרי תמיכה בדיכאון באינטרנט האם את יודעת על אתר שאני יכולה לפנות אליו? תודה רבה וסליחה על ריבוי השאלות.

20/04/2016 | 12:38 | מאת: Sigal

רוצה לאחל לך חג שמח .חרות פנימית ושלווה אמיתית . תודה על היותך כאן משענת לנפש ....

היי sigal יקרה לך במיוחד- חג חירות בעיקר מכל הכבלים והשדים הפנימיים (או לפחות עד כמה שאפשרי גם אם לרגעים קטנים) מקווה שהחג יעבור בשלום ואולי אף תהיה בו שמחה ליאת

19/04/2016 | 16:58 | מאת: מיכ

שחיקה מצפה לזריחה והחושך ממשיך לשקוע בים. לעתים אין מוצא והולכת לאיבוד נשחקת כעפר דק. בכל זאת צועדת לעבר הביצה, טובעת ושוב רוצה שתציל אותה.... שחיקה, כמו הגלים המתנפצים אל המזח, כמו הסלעים השחוקים ממכות מי המלח, הולכת ושבה, מחפשת אחיזה בה. רוצה לברוח, רוצה לשכוח, רוצה להשאר, רוצה לברר.... שחוקה כמו הסלע, אין מה לחדש, קופצת למים, קופצת לאש, עוברת בסופה, פתאום רגיעה, חיוך ותודה, ואז... נתראה שוב בפגישה הבאה. &amp;#61516; היא עסוקה שונאת שהיא עסוקה ואי אפשר לקבוע פגישות נוספות....זאת כבר תקופה ארוכה שקשה לנו להוסיף פגישה או להאריך פגישה. והיא דווקא חושבת שאני מוכנה לחפור, לברר אוףףףףף......שונאת שהיא עסוקה גם כי אולי לא תהיה פניות להקשיב לי, מבינה? זה מבאס למרות שאמרה שזה לא כך. באסה ושאלה אם הרגשתי שהיא לא פנויה אליי..לא הרגשתי אבל..מבאס אותי.......ליאת יקרה, האם את מרגישה שחוקה מהעבודה הזו? שיהיה חג שמח לך ולמשפחתך, תודה שאת כאן. מקווה שאת לא נשחקת מאיתנו....היא אמרה שבכל עבודה עם אנשים יש קצת שחיקה :( כן יודעת מעצמי... מיכל

היי מיכ אני לא יודעת אם זו שחיקה אולי זוהי איזושהי דרך לגבולות אולי היא באמת עסוקה. נסי להבין איתה יותר מה העניין. לא אני לא שחוקה בינתיים, :) ואם כן אהיה כנראה שאדע איך לטפל בזה. חג שמח ליאת

אשמח עם תייעצי לי איך להתמודד,ממש תודה וחג שמח.

היי סיוון עניתי לך למטה ליאת