פורום פסיכותרפיה

13420 הודעות
11967 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכותרפיה

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורה של מנהלת הפורום. 2. הפורום נועד לתת מענה לטווח רחב של מצבים בהם קיימת מצוקה רגשית. ניתן להתייעץ בו לגבי גילאים שונים ובנושאים מגוונים כגון: הפרעות חרדה, דיכאון, קשיים חברתיים, קשיים בגיבוש הזהות המינית, מצבי משבר, קשיים ביצירת קשר ועוד. בנוסף יינתן בפורום יעוץ לגבי פנייה לטיפול או לגבי התלבטויות בתוך התהליך הטיפולי. 3. בעת הפנייה יש לציין גיל, מצב משפחתי, ורקע קצר על הבעיה. 4. אבקש להקפיד על שפה נאותה וכבוד הדדי. הודעות שאינן נאותות יימחקו. אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה או בעיה.
24/09/2016 | 23:19 | מאת: ש

חדשה בפורום ורציתי לשאול: מטופלת כבר הרבה שנים ובזמן האחרון יש תחושה שמשהו לא עובד כמו שצריך. המטפל חסר סבלנות, לא מבין למה אני עוד מדשדשת במקומות המועדים לפורענות? למה אני מעדיפה לשתף במרומז, אחרי כלכך הרבה שנים. ובכלל עושה רושם שהוא לא מבין למה אני לא עולה כבר על דרך המלך החיובית. ואני כבר מתחילה לחשוב על סיום, אולי עדיף, או להציג תמונה שונה מהמציאות. לפעמים אני חושבת שאולי עדיף לפול ולקום לבד מאשר לנפול מהתגובות הלא נעימות של המטפל!

לקריאה נוספת והעמקה

היי ש מבינה את תחושותייך. ובכל זאת אחרי כמה שנים ביחד אני מניחה שיש גם תחושות טובות מהטיפול כמו גם התחושות הלא נוחות וקצרות הרוח שאת חשה לאחרונה. אני חושבת שחשוב לשתף את המטפל במה שאת מרגישה באופן הכי אותנטי. אולי הוא באמת מרגיש כך אולי זה בכלל שלו לגמרי ואולי שיחה כזו תיצור דיבור חשוב על "ההתקדמות" שאת מדברת עליה. אולי...סתם השערה, שאת דווקא בדיוק לפני שינוי ואז לעזוב כרגע את הטיפול זה בעצם בריחה משינוי? אולי :) שנה טובה מלאת דברים טובים! ליאת

21/09/2016 | 18:13 | מאת: ליבי

שלום לך.אני לוקחת המון שנים כדורים פסיכיאטרים ואני מרגישה שאני מכורה לזה.רציתי לשאול מה ניתן לעשות כדי להתגבר כל פעם שאני רוצה לקחת כדור אני מתכוונת למשהו מעשי כדי להסיח את הדעת.

22/09/2016 | 15:18 | מאת: ליבי

בנוסף רציתי לשאול בגלל שעשיתי טעות שלקחתי כדורים שלא הייתי צריכה לקחת אימא שלי כעסה עלי אבל בסופו של דבר היא סלחה לי.אני עדיין אוכלת את עצמי ומרגישה הרגשה שלילית.רציתי לשאול איך אפשר לצאת מההרגשה השלילית הזאת ולחזור לאיזון וחיים שמחים ורגילים.אשמח לטיפ. אני מודה לך.

היי ליבי, כאמור, מטרת הפורום אינה לתת "טיפים". לגבי כדורים- כדאי לשאול את הפסיכיאטר שבת שלום ליאת

אמי עבדה אצל חברים טובים שלה (מכירים כ 40 שנה) בעסק ב 3 שנים האחרונות. מתברר שבמשך שנתיים היא גונבת מהם כסף. כל פעם 100, 200 שח..אולי גם יותר, זה כרגע אינו ברור כל כך. סך כל הכסף שנגנב מסתכם בכמה עשרות אלפים. חרב עליי עולמי ואני מתבייש מאוד במעשים שלה. אני בשוק טוטאלי ולא יודע מה לעשות. אני חושב על זה כל יום כל שעה, לא רק בגלל ההשלכות המשפטיות שיכולות להיות. אני מרגיש נבוך ומבוייש שאימי הגיעה למצב כזה. אני מרגיש רע וחסר אונים. ההרגשה שהדימוי "שאמא כבר לא תהיה בעיני כמו שהיא היתה" עד למה שקרה אוכלת לי כל חלקה טובה בגוף. חשוב לציין שאני ביחסים טובים איתם ואין להם כל טענה אליי וגם דיברנו מספר פעמים אך נשארתי ללא מילים. אני לא יודע מה לעשות. לא מפסיק לחשוב על זה יום ולילה. מה עושים? איך לדבר עם אמא? ברוך או ברוגז? אחרי הכל היא עדיין אמא שלי ואין מישהו שאני אוהב יותר בעולם מאמא אך מה שקרה גורם לי לקונפליקט מאוד קשה. בראש ובלב. מה עושים? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

היי רועי חשוב אולי להבין קודם כל שמה שקרה מבחינתך אכן "מרסק" במובנים רבים. מרסק את הדימוי של אמא בעיניך עד היום את החוויה הפנימית שלך מולה ועוד. ההבנה הזו חשובה כדי לתת לגיטמציה פנימית למה שעולה כעת אצלך מבחינה רגשית בין אם זה כעס או עצב או חשיבה בלופים על הנושא... כל מה שקשור לסוג של אבל, כי בעצם זה "להתאבל" על משהו חשבת שהוא אחד וגילית אחר. יחד עם ההתאבלות אולי תוכל להכיר בכך שלאמא יש כנראה חלקים שונים חלק אחד בה הוא המעשה שעשתה וחלקים אחרים בה, אלו שאתה אוהב קשור ומעריך - עדיין קיימים. תימצתתי פה תהליך שיכול להמשך טיפול שלם ולכן אם אתה חש שהדברים אינם מרפים אולי כדאי לפנות לטיפול רגשי בנושא, ליאת

שלום, בעלי בן 40 ויש לנו ילד אחד. אין ספק שהוא פרפקציוניסט וכל פעם שהוא עושה משהו ולא הולך לו מתעצבן עד לזריקת חפצים והתקפי זעם. בנוסף אם מישהו אחר עושה זאת לא בסטנדרטים שלו גם כועס. אין לו קשר עם החברים ולרוב נמצא מול המחש כל היום ולילה (בעבודה) וגם בשעות הפנאי. מפריע לו אם הכלבה של אחותי נשארת אצלנו, מתעצבן שדורשים על השטיח עם נעליים, אם המגבת של הידיים נופלת על הרצפה המטונפת איפה שעבר הכלב. אם מישהו נגע בפלאפון ואחרי זה נגע בכביסה של הילד. הוא רוב הזמן כועס גם בנהיגה מתעצבן שכולם עושים לו דווקא. עם המשפחה שגם לא מתחשבים בו אף פעם כלומר אפשר להתחיל את הבוקר עם חיוך ולאחר משהו בלתי צפוי (ותמיד יש משהו) פתאום משנה מצב רוח וכועס והאנרגיות בבית שליליות מאוד. בתור אישתו תמיד מנסה להרגיע או לדאוג לסביבה סטרילית בין אם זה ניקיון ובין אם זה ממצבים שיכולים לעצבן אותו אך הכללללל מעצבן אותו תמיד. אינני מעוניינת לדאוג לסביבה כזו יותר והרגעים השמחים והרגועים איתו כבר כמעט אינם קיימים. זה הגיע למצב שאני מעדיפה שהוא לא יקח חופש מכיוון שגם אם עושים משהו מהנה כמו ללכת לבריכה הוא מתעצבן מהסובבים הלא מתחשבים והחצופים ואז היום כבר נהיה מיום דל כיף ליום של סבל. ניסינו ללכת לטיפול כמה פעמים אך התשובה היא תמיד אני אשתדל אבל זה קשה לי ואני באמת מאמינה לו שהוא מתוסכל ואין לו את הכלים אך אני חוששת שעם השנים זה יגרום לנו להיפרד. האם יש פתרון? האם זו באמת הפרעת אישיות? יש לציין שהוא גדל בבית שעיקר העיסוק הוא ניקיון וסדר וכי אסור לשבת על הספות וצריך לחלוץ נעליים בכניסה ואסור להיכנס לחול כי זה מטונף. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

היי שרון אין ספק שאת מתארת מצב שהוא לא פשוט בלשון המעטה מבחינתך. אני לא יכולה לעשות איבחון דרך מדיום זה אבל כן אוכל להאיר מספר נקודות חשובות - אולי זה לא משנה מהי בדיוק האבחנה אלא העובדה שלא משנה "מה זה" אם יש רצון ונכונות אצל בעלך- אזיי ניתן לטפל בזה גם אם זה קשה ומורכב - ברגע שאת שומרת על סביבה סטרילית עבורו בכל המובנים את למעשה מבלי לשים לב משתפת פעולה עם ההתנהגות וההתנהלות וכך אולי יש לו פחות מוטיבציה לטפל בזה- נקודה למחשבה מבחינתך. - חשוב להבין מה בך כן בחר בו? מה התאים? מה הפך את זה ללא מתאים? האם יש הקצנה אצלו? האם משהו אצלך השתנה? ןעוד - לעיתים כאשר מרגישים שיש איזו בעיה אצל בן הזוג אך הוא לא מביע רצון ללכת לטיפול פרטני את עצמך יכולה ללכת להעזר ולנסות להבין שם איך את מתמודדת טוב יותר עם מה שקורה בבית או לנסות להציע טיפול זוגי שוב כאשר את מעבירה את המסר שזה קריטי עבורכם. שבת שלום ליאת

16/09/2016 | 11:03 | מאת: רוני

היי ליאת, אני בת 30 אמא לשני ילדים קטנים. מטופלת מזה כשנה וחצי טיפול פסיכולוגי. לפני שהתחלתי את הטיפול הייתי בדיכאונות חרדות וזוגיות לא תקינה והשיפור שלי עצום בעקבות הטיפול. אני חושבת שעכשיו כשהמצב שלי הוא הרבה יותר טוב, אני רואה את החיים אחרת. ואני מרגישה שיש לי דחף לנסות לחפש לעצמי גבר אחר, שיהיה איתי בזוגיות חדשה ושונה מזו שעכשיו. תמיד ידעתי שאני לעולם לא יחשוב על כך לנסות זוגיות נוספת בזמן שאני נשואה, ועכשיו מוצאת את עצמי בדחף המוזר הזה מצד אחד, ומצד שני בוגדנית על עצם המחשבה. איך מתמודדים?

לקריאה נוספת והעמקה

היי רוני שמחה על השינוי שחל בך והשיפור. לעיתים דווקא כשמשתנים משתנה משהו גם במערך הזוגי, הדברים נראים ומרגישים אחרת. חשוב להעלות את הנושא בטיפול. אולי מדובר רק בפנטזיות? אולי מדובר בצורך אמיתי למשהו אחר? אולי בכלל זה לא קשור לזוגיות אלא אלייך? כל השאלות הללו ועוד כדאי ורצוי לברר בטיפול (מבלי להתבייש :) ) ליאת

15/09/2016 | 19:43 | מאת: אנייייי

פעם היה לי 'לא נעים' לבקש כסף. בקלות הייתי מתנדבת. נותנת במתנה. היה לי ממש קשה עד בלתי ניתן לדמיין מצב שאני מבקשת כסף בעד תמורה כלשהי שנותנת. מה גורם לאנשים להקלע למצב כזה ואיך משנים? למה לאנשים מסוימים זה מובן מאליו לבקש תמורה כלכלית ולאחרים קשה? נראה לי שבגלל שסביב כסף קיים באופן טבעי ניגוד אינטרסים אז יש לי חשש מפני עויינותו של האחר, שלא יאהבו אותי. האם זה יכול להיות קשור לגדילה בצל אמא שכל פעם שהרגישה שלא רואים אותה ואת צרכיה ולא מתחשבים בה אז היא הייתה מגיבה במן כעס עויין וניכור וצורם ?

לקריאה נוספת והעמקה

היי אניי נושא הכסף אינו קל להרבה אנשים ואולי גם כפי שכתבת עצם הלהרגיש ראויה לקבל זה הנושא העיקרי. ישנן הרבה סיבות מדוע אנחנו לעיתים לא חשים ראויים לקבלה ואחת מהן יכולה להיות בהחלט מה שכתבת, שאם אמא הרגישה לא רואים אותה היה לה בעצם גם קשה לתת וכך הנושא השתחזר. חושבת שאפשר לטפל בזה בכל מיני דרכים אבל הכי חשוב זה להגיע לנקודה שבה את חשה שקודם כל את נותנת לעצמך וראויה לכך! לא שאני חושבת שזה פשוט, לעיתים, זו משימת חיים :) ליאת

15/09/2016 | 16:26 | מאת: דלית

היי.אני מרגישה ירידה במצב רוח יושבת ומדוכדכת כל היום סתם כך בלי שום סיבה,איך אני יכולה להחזיר את השמחה לחיי? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי דלית אני לא יודעת לתת לך פתרון קסם מבלי להכירך. במידה ומדובר במצב רוח ירוד ללא סיבה ברורה שאינו עובר לאורך זמן כדאי לפנות לאיש מקצוע, ליאת

16/09/2016 | 17:37 | מאת: דלית

מה הטיפול המתאים שניתן לטפל במצבי רוח בלי תרופות? תודה ושבת שלום.

04/09/2016 | 10:39 | מאת: sigal

תקופה לא פשוטה , את יודעת כבר הייתי בכאלה ובכל זאת יש המון זכרונות שצפים גולמיים לא מעובדים עדין , צריכים להאמר ..עם המון המון התנגדויות מכל הכיוונים . הטיפול הזה שונה איטי יותר מותאם ונכון ובכל זאת כל תזוזה של מילימטר כל נגיעה יוצרת גלים והצפה ריגשית ...זכרונות לא פשוטים להבנה לא פשוטים להכלה ..כואב

היי sigal תקופה לא פשוטה...כפי שכתבת ובכל זאת שומעת איזו עדינות או יציבות בתוך כל ים הכאבים, הסערות והזכרונות... איתך ליאת

02/09/2016 | 22:54 | מאת: מיקי

היי. הבוקר נגנב לי תיק יד ובתוכו ארבע חפיסות של ריטלין 10 מ"כ. מה עלי לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

לדבר עם הרופא שלך ליאת

02/09/2016 | 01:16 | מאת: געגע

בן זוג שלי לא ככ מבין רגשות ומנסה תמיד להסתכל שכלתני על דברים. האם זה ככה תמיד ההבדל? מבחינתי לרגשות שלי כן יש הגיון ואני צריכה שהוא יבין אבל הוא לא מבין. הוא חושב שאני סתם עושה סיפור מדברים ומבחינתי זה לא סתם אלא יש סיבות שקשורות לאכזבה רגשית. אבל הוא לא ממש מבין בזה ואומר "אל תקחי קשה. תקחי קליל". האם כל הגברים ונשים ככה שונים או רק אצלי בזוגיות? איך לגרום לו להבין אותי ושיחשיב את הרגש ולא רק ההגיון?

היי געגע באופן סטראוטיפי קמעא יש משהו בשונות הזו בין גברים ונשים אבל ממש לא בהכרח לפעמים זה הפוך והגבר הוא "הרגשי" והאישה "שכלתנית". את מתארת מצב שבו אתם מדברים "בשפות" מעט שונות ואולי בן זוגך רוצה לעזור ומרגיש למול הרגש מעט חסר אונים או מתוסכל כי בשבילו לעזור זה- לפתור, להזיז ועוד. חשוב לנסות לגשר על זה דרך מתן לגיטימציה גם לאופן שבו את מתמודדת עם דברים וגם לאופן שבו הוא מתמודד, ליאת

30/08/2016 | 22:34 | מאת: רות

היי ליאת, אני ממש מתוסכלת, אני בת 27 בטיפול מזה כשנתיים, אני ממש רוצה שהמטפלת תהיה דמות אם ושתוכל לחבק, זה מדובר אבל זה מרגיש שזה רק מרחיק את הסיכוי שזה יתממש, אני מבינה את עניין הגבולות אבל אני לא מבקשת מעבר לזה, ואני ממש חוששת לדעת מי הילדים שלה או המטופלות שלה, כי אני יודעת שלא אצליח להכיל את זה ואקנא בהן ולא אדע מי יותר מועדפת ): ומה שאעשה זה להפסיק את הטיפול כי לא אצליח לעמוד בזה, בדרכ אני בולטת ומיוחדת עבור דמויות (אם) מסויימות שפגשתי בחיים אבל אז יכלתי לדעת את זה ובטיפול קשה לדעת. כל הזמן עליות וירידות, מניתוק לתסכול וחוזר חלילה.. מה עושים? התייאשתי /: אם היא לא תהיה שם עבורי אני אצטרך לחפש דמות אחרת, אחרת אני ממש חרדה...

היי רות הרבה פעמים כשעולים רגשות עוצמתיים בטיפול למול המטפלת הם בעצם לא באמת קשורים אליה אלא "לפצע קדום" מעבור. למשל: מה משמעות הנושא של להרגיש הכי מיוחדת בשבילך בכלל? משמעות הקנאה? ועוד". אם תלכי בנקודה כזו מהטיפול יתכן שתפספסי את העבודה המשמעותית על ה- נושא שלך... מעבר לכך, אני באמת מאמינה שאת חשובה לה, ואולי היא כן מצליחה- חלקית להוות משהו ממה שכתבת אבל נשמע שקשה להיות עם חלקיות? כי גם זה סוג של נושא שאפשר להתייחס אליו :) ליאת

06/09/2016 | 20:54 | מאת: רות

אם לא ארגיש מיוחדת אז ארגיש ריקנות, כאילו אני לא קיימת, נכון זה מורכב.. אבל ככה כל חיי חיפשתי דמות אם, גננת/מורה/מדריכה/מרצה וכו... וזה לא ממש הורגש כלפי חוץ לא הייתי נדבקת אליהן אלא הצלחתי לגייס אותן וזה ממש עזר לי, הייתי תמיד ילדה טובה שהולכת לפי הכללים. עכשיו נמאס לי ואני לא מצליחה להכיל את זה, בטוח היא כבר מתייאשת ממני, אבל אני לא רוצה לפגוע בה אבל אני רוצה שהיא תחבק ותגיד שהיא תמיד פה בשבילי אבל זה לא קורה והיא אמרה שלא תמיד היא תהיה אם זה יפגע בי. זה יעבור מתישהו? האם הגבולות האלו באמת ממש ממש חשובים? ):

28/08/2016 | 05:50 | מאת: ברק

שלום לא יודע אם זה קשור לפורום אבל... אני בן 24 בעברי מכור קשה לסמים (הרואין וקריסטל). עברתי לא מעט קהילות טיפוליות ומרכזי גמילה עד שלבסוף התנקתי. נכון להיום אני נקי כבר 6 שנים אבל התחושות הקשות מלוות אותי ולא הולכות לשום מקום. הלכתי לפסיכולוג שנה שאמר שיש לי פוסט טראומה מחיים לא פשוטים של שנים של שימוש כבד בסמים וכל מה שבא עם זה לא יודע אם זה נכון אבל מקבל תרופות לחרדה ופשוט מרגיש כאילו לא מסוגל להתמודד עם החיים הכל קשה ושחור... יש מחשבות שרודפות אותי עוד מאז והכל פשוט קשה כבר נשבר לי מכל מיני פסיכולוגים ובחיי שניסיתי להשתלב בחיים הרגילים וכלפי חוץ גם הצלחתי. אבל בפנים הכל נשאר מייאש. איך חיים את בחיים אחרי שיש מטען כל כך כבד על הגב? קצת מיואש ולא יודע מה לעשות אשמח לעצה תודה

לקריאה נוספת והעמקה

היי ברק קודם כל חשוב להסתכל על הדבר הכי חיובי וענק שאתה מתאר והוא הנקיון והגמילה, מה שאני מניחה שהיה קשה מאד ובכל זאת עשית זאת! מה שמראה גם על כוחות, רצון, תקווה ועוד. אבל... אנשים לא מגיעים להתמכרויות מכל סוג סתם כך. בדר"כ התמכרות היא כדי לא להרגיש משהו/לחשוב על משהו/להתמודד עם משהו ועוד... ולכן סביר מאד שכשאין את הדבר שאליו מתמכרים דווקא אז יצופו כל התחושות ביתר שאת כך שמאד חשוב שבכל זאת תנסה למצוא טיפול מתאים/ מטפל מתאים גם אם זה לוקח זמן ומייאש במקצת לפעמים עד שמגיעים לתחושה שזה "זה". מה גם... שכן, יכולות להיות תחושות שקשורות לתקופת ההתמכרות עצמה וגם אותן חשוב לעבד בטיפול. ליאת

27/08/2016 | 18:35 | מאת: הילי

האם ניתן להסיח את הדעת מקונפליקטים? עם כן אני יודה לך מאוד עם תתני לי דוגמא להסחת דעת,תודה.

היי הילי לא כ"כ הבנתי את שאלתך, אולי תתני דוגמא ואבין יותר ליאת

31/08/2016 | 13:10 | מאת: הילי

לפעמים אני מתווכחת עם עצמי בראש עם להישאר באותו מקום של מקום עבודה שאני רוצה או לעזוב? זאת היתה רק דוגמא.אני מתכוונת לכאלה דברים באופן כללי,עוד דוגמא עם אני רוצה ללכת למקום כזה או אחר או עם החברה הזאת או חברה אחרת באותו יום? לזה התכוונתי אני נתתי לך דוגמאות של קונפילקטים.תודה על המענה.

31/08/2016 | 13:14 | מאת: הילי

התכוונתי שעם באותו רגע המחשבה מפריעה לי עם אני נכנסת לאיזשהו לחץ בגלל קונפילקטים לדוגמא:מה החברה הזאת תגיד עם אלך עם חברה אחרת? האם היא תעלב? האם היא תנתק איתי את הקשר? דוגמא חרדה חברתית.מה אני עושה באותו רגע כדי להסיח את עצמי מהמחשבה?תודה.

27/08/2016 | 18:33 | מאת: הילי

שבוע טוב. קורה לי שאני נכנסת לקונפליקט עם עצמי עם זה בתחביב או משהו אחר,ובגלל זה בסופו של דבר אני מרגישה חוסר מוטיבציה להמשיך ולעשות דברים אני שקועה בתוך עצמי,מה ניתן לעשות כדי להתמודד?

24/08/2016 | 14:46 | מאת: מיכ

בעלי אדם מאוד בקורתי ובד"כ חושב גם שרק הוא צודק...הוא כועס עליי כשאני עצובה קשה לו כנראה לראות את זה זה מרגיז אותו שאני רגישה כל כך.....או אומר שאני תמיד רואה שחורות שונא שאני עם "פרצוף חמוץ" כשקורה משהו.....אז בגללו אני צריכה לחייך גם כשרע????? צץ משהו רפואי, ואני מבררת על זה באינטרנט ואומרת מה האפשרויות ולא תמיד מחכה לתוצאות אלא אומרת מה אולי נצטרך לעשות והוא ישר כועס שאני ככה ולא מחכה לתוצאה של הרופא אלא ישר רואה שחור (פולניה) ובמקום להכיל הוא כועס כאילו אין לו רגש אחר...אם קורה משהו רע הוא ישר חושב עם השכל מה צריך לעשות ואם אני עצובה בגלל זה הוא כועס עליי כאילו מה יעזור שתבכי???? ....לא יודעת איך לגרום לו לכעוס פחות......זה גורם לי להרגיש לפעמים כמו "אישה מוכה" הכעסים האלה למרות שהוא ביום יום אדם מקסים וממש לא אלים!!!! :( ומרגישה אשמה על מה שאני עושה וכאילו גורם לי לחשוב שרק יש אמת אחת, שלו! איך אפשר לגרום לו להבין זאת? בשיחה שקטה כשאין כלום יכול להיות שאגרום לו שוב לכעוס עליי :( איך מסבירים לו בלי כעס????

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכ הכעס שלך מובן אבל אפשר לראות את הדברים מעוד נקודת מבט. לכל אחד מאיתנו יש "שפה" אחרת שבה הוא מתקשר עם העולם ובמיוחד במצבי לחץ. אחת ה"שפות" היא דרך ביטוי רגשי כפי שקורה לך בעוד "שפה" אחרת היא יותר קוגנטיבית ושכלית או גם שפת העשייה שבה מתקשר בעלך. החשוב הוא להבין את השונות ולהבין גם שאתם יכולים בעצם להשלים זה את זו בסיטואציות מסויימות ולא בהכרח לנסות לשנות את "השפה" של האחר- מה שהוא גם קשה עד בלתי אפשרי. ליאת

23/08/2016 | 01:21 | מאת: נינית

אמא שלי כל הזמן במן אוטומטיות מציעה לי אוכל . למשל היא חותכת לעצמה פרי אז ישר שואלת אם אני רוצה גם. היא מכינה אוכל אז ישר מדווחת לי שיש אוכל . וככה כל דבר. אם היא אוכלת היא מציעה לאחרים גם, אבל לי זה מרגיש שאם בכלל לא חשבתי על אוכל באותו רגע והיא מציעה לי אז באותו רגע זה מציק לי כי היא בעצם מאלצת אותי תודעתית להתעסק במשהו (אוכל) בלי שביקשתי ותכננתי לחשוב על זה בכלל. היא גורמת לנושא של 'אוכל' להכנס לי לתודעה וזה מעצבן. זה כמובן קורה לי רק איתה ולא עם אנשים אחרים שאני חווה את זה ככה מציק. אז ביקשתי ממנה שתפסיק. שלא תציע לי אוכל. הבהרתי לה שאני יכולה לבד להחליט מתי שבא לי פרי אז אקח לי. שהיא לא חייבת להציע רק כי יש או כי היא בעצמה אוכלת . ביקשתי ש..אל! שתפסיק. אבל היא לא באמת קולטת והיא ממשיכה להציע לי באוטומטיות ואחכ כשאני מתרגזת שביקשתי ממנה שלא תעשה את זה אז במקום להקשיב ולהבין אותי היא מתעצבנת עליי בחזרה שאני לא יכולה לסתום לה את הפה והיא לא יכולה לחשוב ולפקח על כל מילה לפני שהיא מדברת ו'מה כבר קרה' אז שמקסימום שאני יכולה לא לאכול מה שהיא מציעה וזהו. אבל אני לא מבינה למה היא לא יכולה ליישם מה שביקשתי. אם זה מפריע לי אז זה מפריע. למה היא לא יכולה להקשיב להבין וליישם? האם ביקשתי משהו בלתי אפשרי?

24/08/2016 | 14:36 | מאת: מיכ

הבקשה שלך לגיטימית רק שאמך לא מבינה אותה וכבר רגילה למשהו מסויים, כזאת היא! אימי בול אותו הדבר, איך שאנחנו נכנסים בדלת היא מביאה אוכל, שתייה וכו', גם אם אמרתי לה שאנחנו אחרי ארוחה, הבית שלה מלא באוכל ומשמין :( והיא יודעת שאני שומרת על המשקל ואחרי הורדה גדולה ועדיין יש הרגשה של מעליבה אותה אם לא אוכלת....היא לא רק תגיד שיש אוכל אלא פותחת שולחן!! אז אין כל כך פתרון פשוט לנסות לא לקחת ללב ולדעת שתמיד תציע אוכל ואפשר גם לסרב, לא חייבים לרצות אותה כל הזמן! או להרגיש מותקפת בכוונה, ככה היא וזהו...זה לא חדש עבורך אני מניחה.

28/08/2016 | 20:08 | מאת: נינית

לא, בקשתך אינה מוגזמת ואף מובנת לחלוטין. יחד עם זאת בגיל מסויים (איני יודעת בת כמה את...) זו הסיבה בעצם לנפרדות שמתרחשת בין הורה לילד, בדיוק הרגע הזה שבו את מבינה שאת תעשי דברים שונה ממנה אבל לא בהכרח את יכולה לשנותה כעת אם היא לא מבינה/רוצה או מסוגלת לכך. לכן, החשוב הוא להתרכז לא בלשנות אותה אלא באיך את לא "מכניסה" אלייך את הצעותיה מבחינה פנימית. ליאת

31/08/2016 | 14:48 | מאת: מימה

איך עושים את זה?? לא להכניס את הצעותיה אליי מבחינה פנימית? קשה לי לסנן השפעות חיצוניות של מילים של אחרים. זה כאילו חודר ומתערב לי. אני כבר מעל גיל 30 אגב

21/08/2016 | 10:56 | מאת: לאה

בתי בת 27 גרה איתי ובעלי בבית שלנו.יש לה התקפי זעם והפרעות רבות.לפי דעתי חלק מזה על רקע הורמונלי.היא עובדת.הרבה פעמים הצעתי לקבל עזרה כמו שיחות עם פסיכולוג או דברים דומים.היא מסרבת לקבל עזרה.בהתקף היא צורחת,משליחה חפצים,מאיימת ....רבה עם חברות בטלפון,כמובן בצרחות...מה לעשות?איך ניתן לעזור לה? אנחנו חסרי עונים...

לקריאה נוספת והעמקה

היי לאה במצב כזה שהוא קשה לכולם אם הבת אינה מעוניינת בטיפול כדאי שאולי אתם כהוריה שחיים עימה תלכו לקבל מספר פגישות ייעוץ אשר יעזרו לכם לדעת איך להתמודד עימה אן גם איך לנסות לעזור לה באופן שלא תגיד לא לכל דבר, ליאת

29/08/2016 | 11:06 | מאת: אנונימית

אני מאוהבת בגבר נשוי ולא מצליחה להוציא אותו מהראש אני כל הזמן מסתכלת בתמונות שלו ושל אשתו ואני מקנאה בה אני ממש רוצה להיפטר ממנו ומהמחשבה עליו זה מכניס אותי לדיכאון אנא בבקשה תוכלי להציע לי איך להיפטר מזה? מדובר במישהו מפורסם. תודה.

היי אנונימית אולי טיפול קוגנטיבי התנהגותי סביב המחשבות הללו יכול לעזור, ליאת

20/08/2016 | 12:19 | מאת: קרין

היי.. לא יודעת אם זה המקום לשאול אבל אנסה. אני מתלבטת עם ללכת לטיפול פסיכולוגי.. לפני חודש אני וחבר שלי נפרדנו אחרי קשר זוגי ארוך של כמעט עשר שנים לסרוגין.. ממש קשה לי להתמודד. האם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור? אני מכירה את עצמי ויודעת שקשה לי לשתף ברגשות שלי ולהיפתח ולכן חוששת שהטיפול יהיה לי קשה או לא יעיל כי לא אצליח לספר על מצבי

לקריאה נוספת והעמקה

היי קרין ההתלבטות שלך מובנית, בודאי אם את מכירה עצמך כמישהי שקשה לה להיפתח, ותמיד קיים קושי בהתחלה כשפונים לטיפול, חוששים, פוחדים,לפעמים גם בפגישות הראשונות עד אשר מוצאים את הסינכרון הנכון בין המטפל למטופל אבל...לשאלתך, בהחלט, נשמע שיש הרבה מקום להתבוננות ועצירה וחשיבה על הקשר שהיה ארוך ובודאי משמעותי, אולי גם מקום להתאבלות? אולי בכלל לקבל תמיכה? המטפל/ת יכול/ה לעזור לך להיפתח את לא לבד שם... ליאץ

19/08/2016 | 17:32 | מאת: אורחת לרגע

ישבתי לארוחת צהרים עם חברה שפתאום הגיע קבצן. קבצנים מגיעים הרבה, לעיתים אני נותנת ולעיתים לא (כי לא ניתן לתת לכולם). כשהם פולשים למרחב שלי בזמן האכל זה מרגיש לי לא נעים. מרגשי לי פלישה לאיזור פרטי, אפילו חוצפה. וזה אפילו מבהיל אותי. לפני כמה ימים זה קרה שוב והשבתי את פניו ריקם. אפילו כעסתי על כך בליבי , איך הוא מעז להריע ככה . אבל עכשיו אני מרגישה נורא , פשוט נורא . הרי יכולתי לתת לן את האוכל שלי , אני כולי מלאת יסורי מצפון .

לקריאה נוספת והעמקה

היי אורחת הבאת ככה אנקדוטה מהחיים כזו שקורית לכולנו... לפעמים זה מרגיש פולשני ואנחנו אוטמים את עצמנו ואז לפתע כשיש שוב מרחב עולות תחושות אחרות אבל...את יודעת תמיד אפשר לתת באיזושהי דרך משהו למישהו שזקוק...ככה זה עובד ביקום הזה שלנו :) ליאת

שלום, אני בת 21, היתי מגדירה את עצמית כמזוכיסטית רגשית (ללא קשר לפן המיני) בזמן האחרון הכרתי מישהו , מאז נשאר לי ממנו רק זכרונות, וכל מיני מחשבות שאני מיצרת לעצמי בכוח על סמך מה שהוא סיפר לי, הבעיה שהמחשבות והזכרונות האלה קורים בכוונה כי אני פוגעת בעצמי בעצם בכוונה, וכשאני חושבת עליהם, זה גורם לי לכאבים בלב, לכאבי בטן נוראים , לבחילות ואפילו לסחרחורות הבנתי שהדרך היחידה היא פשוט לעשות משהו עם הזכרונות והמחשבות האלה ולנסות להעלים אותם. איזה דרך אפשר להמליץ לי כדי לעזור לי? אני אודה מאוד על העזרה

היי יעל את שואלת שאלה מורכבת שאין לה תרופת קסם. לתחושות שאת מתארת יכולות להיוך סיבות שונות ובהתאם- שיטות טיפול שונות שאיתן אפשר לעבוד כדי להתייחס למה שאת מתארת. אי אפשר לדעת מה מתאים אם לא יודעים יותר על הרקע שלך ובודאי שלא דרך יעוץ אינטרנטי,מאד ממליצה שאם התחושות ממשיכות באותן העוצמות- כדאי לנסות לפנות לטיפול, נכון, רגשות יכולים ממש "לכאוב" גם בגוף את ממש צודקת וזה מאד קשה. ליאת

16/08/2016 | 10:34 | מאת: בטי גרינברגר

הי שלום בעלי סובל מאד מקלסטרופוביה, אנחנו גרים באילת, אשמח לקבל מידע על השיטה CBT ואם יכולה לעזור לו להשתחרר מהבעיה הזו.... תודה ויום נפלא בטי

לקריאה נוספת והעמקה

היי בטי סי בי טי הוא טיפול קוגנטיבי התנהגותי הווה אומר שהעבודה הטיפולית נעשית סביב אמונות ודפוסי חשיבה ש"תוקעים" וכן סביב התנהגויות אשר משמרות את הקלסטרופוביה. חשוב להבין מהו הרקע שלה ואם אינו סביב טראומה סי בי טי יכול לעזור. ליאת

15/08/2016 | 07:52 | מאת: מיכ

תודה שביקשת שיעלה כי לא ראיתי שכתבת...(אני לא נתתי מייל שלי לפורום) אני מסכימה שקשר טיפולי הוא שונה מכל מה שאנו מכירים בחוץ ויש לה חיים אחרים ואני מטופלת כמו רופא משפחה בערך....אבל ופה אבל גדול זה עניין של רגש ואני מאמינה שלמטפלים יש רגש אלינו גם לא בזמן טיפול, כמו מחשבות בין הטיפולים או גם אחרי שאעזוב כתבת "זה אומר שלעולם לא תישמעי ממטפלת מקצועית את האמת הרגשית שלה / הצד שלה בקשר בצורה מפורשת. גם לא שלוש שנים אחרי שהסתיים הטיפול. היא תמיד תישאר המטפלת שלך. אין סיכוי לשום דבר אחר. הכל נשאר עמום ומקצועי עד לשנייה האחרונה וגם אחריה. גם אם היה ביניכן קשר קרוב ואינטימי עד כאב בטיפול עצמו אחרי שהטיפול מסתיים הכל נגמר וזהו. מכלן בחינה פרקטית זה כאילו שהיא חיה בעולם בשביל אנשים אחרים אבל בשבילך היא מתה. " אני לא חושבת שלא אשמע ממנה אמת רגשית, היא תאמר לי תמיד מה היא מרגישה בקשר, איפה אנחנו עומדות וכו' ורוצה להאמין שזה באמת נכון!! כי המטופלים חשובים למטפל....והיא לא מתה בשבילי והקשר לא נגמר לגמרי, נכון שלא יהיו עוד שיחות ופגישות אבל אם המטפל משאיר "דלת פתוחה" כמו שהיא הבטיחה שזה אומר שאם צריך קובעים פגישה אפשר לבקש לדבר ולספר איך אני, או חוזרים לטיפול, היא בעצמה שאלה אותי איך אני רואה את הסיום..ובאמת ראיתי אותו כסוף מוחלט, אבל זה לא חייב להיות כזה!!!!!! נכון מציאות היא שהיא לא חיה בחברה שלי, במשפחה או במעגל אחר..אבל המטרה היא שהיא תלווה אותי ואדע שהיא איתי גם כשנפרד, את זה עוד קשה לי אבל זו המטרה......ולהיות עצמאית ולצמוח משם, לגדול מעט.... ליאת יקרה, אשמח לשמוע ממך איך את רואה סיום עם מטופל? האם את חושבת לפעמים על אלו ש"פרחו מהקן"? והאם בקשר את אומרת את מה שאת מרגישה באמת? או מזייפת כדי שהמטופל ירגיש טוב?והאם זה סוף מוחלט שכזה כמו מוות?? נראה לי לא פייר והזוי קצת אחרי שעוברים יחד דברים כל כך אינטימיים ושאדם משתף בדברים שאחרים לא יודעים כלל.....

לקריאה נוספת והעמקה
19/08/2016 | 17:20 | מאת: Sigal

לא ממש מסכימה עם הדברים . קשר טיפולי הוא קודם כל קשר אנושי בן בני אדם . כמובן שזה לא קשר חברי אבל מטפל הוא לא קיר הוא בן אדם וככזה יהיו לו תגובות לעיתים של בן אדם הסיום שלי עם המטפלת היה לא פשוט כמו שאת יודעת . זה לא היה סיום כי נגמר טיפול זה היה סיום כי נגמר לה הכוח והיכולות הטיפוליות מולי . ככזה היו בו הרבה אמוציות ובכל זאת הסיום היה מכובד .. מאז עברה חצי שנה יצרתי קשר טיפולי חדש ומטיב וזה בזכות אותו קשר טוב שהיה לי .הטיפול והמטפלת כדמות מטיבה ממשיכים איתך אלהה..הצעדים שצעדתי עם המטפלת החדשה הם לא ראשוניים הם חדשים אבל יש בי את הזכרון הקודם המטיב . בבור הראשון שנפלנו אליו שמעתי את המטפלת הקודמת אומרת לי בקול רך ונעים אל תלכי לשם כבר היינו שם ואת לא שם יותר זה תהליך .. ובעניין קשר אחרי כמו החוזה הטיפולי זה מה שהחלטתן עליו וכאן להבדיל מהטיפול הכוח עובר אלייך . את בעצם יכולה או לא ליצור קשר אם היא מסכימה המועד קשור אלייך. אישית כתבתי לה מייל ורק עכשיו כעבור חצי שנה דיברתי איתה כדי לסגור מעגל קבענו גם להפגש אבל כשיגיע המועד אני אבדוק עם המטפלת שלי עכשיו אם נכון לי בגדול מיכל יש געגועים יש זכרונות ויש המשכיות .. זה כמו גננת או מורה שמלווים ילד מספר שנים והילד בא לבקר או לא בגן גם בהם נשאר איזה זכרון וגעגוע .כמובן שאחר מאשר של הילד או שלנו אבל שוב אומרת קשר טיפולי הוא קודם כל קשר בן בני אדם עם תלות וצורך הדדיים ...ואינטימיות הדדית .

ומאד משמח לשמוע את החוייה המיטיבה הקודמת וכן הנוכחית..ואת צודקת חוויה מיטיבה מגדלת ומביאה לעוד אחת כזו... ליאת

22/08/2016 | 17:14 | מאת: מיכ

קראי שוב את דבריי...אני הבאתי את דבריה של בלה בתוך מה שכתבתי ונראה שכלל לא הבנת, כי אני מסכימה איתך וגם שמחה בשבילך :)

20/08/2016 | 22:08 | מאת: בלה

הי מיכ, ברור שאפשר תמיד ליזום עוד פגישה בודדת לעדכונים, או לסמס ולאחל "חג שמח!" /"שנה טובה" ,ואפילו לחזור לטיפול אבל מניסיוני כל אלו הם רק דחייה של ההתמודדות עם הסיום המוחלט והבלתי נמנע של הקשר. כמו שכתבת בעצמך השאיפה שתרגישי שהיא ממשיכה ללוות אותך ברמה פנימית למרות שבמציאות אין יותר שום דבר. מסכימה לגמרי שזה הזוי. לטעמי זה יותר מהזוי...ולכן באמת חייבים לעבד את העניין בטיפול עצמו כמה שאפשר. העניין הוא שבמקום "לרדת" לרמה האנושית הפשוטה ולאפשר לך להיפרד מאדם שהיה לך קשר רגשי עמוק מאוד איתו הרבה פסיכולוגים נשארים במקום "המקצועי" והמוגן ומשמרים את רגשות ההעברה עד הרגע האחרון וגם אחריו. זה עצוב בעיני אבל כנראה שהם חייבים גם להגן על עצמם כדי להמשיך לעבוד במקצוע המאוד מוזר הזה. בלה.

שומעת את האכזבה והתסכול ממה שאת כותבת ויש חלק שבי שבהחלט מבין למה את מתכוונת, ואכן לעיתים מצליחים ליצור משהו יותר אנושי במובן הטוב ולעיתים נשאר משהו יותר מקצועי גרידא... ליאת

אני חושבת שיש אמצע בין קשר שהוא שיוויוני, חברי ובו שני הצדדים יודעים הרבה אחד על השני לבין מטפל ש"לא חושב על המטופל" רואה אותו רק "כמטופל" , כמו רופא, ועוד. לשאלתך מיכ...האמצע שלי הוא שאני מנסה להיות אותנטית גם בתוך קשר טיפולי, זה הכלי הכי חזק של טיפול- אותנטיות, כי רק כך אפשר להבין איך הקשר הטיפולי משחזר את מה שקורה בחוץ. מה שקורה לעיתים קרובות... כן, לעיתים אני חושבת על מטופלים בין פגישות, לעיתים עצובה אם מטופלים עזבו או "פרחו מהקן", גם אם מסיבות טובות :) ואני מאד משתדלת לומר את מה שאני מרגישה באופן ישיר. אני לא רואה בסיום טיפול "כמו מוות", ולכן תמיד מזמינה את המטופלים לעדכן או גם להפגש לפגישות עדכון או "תחזוק" ע"פ מה שמתאים להם, אבל כאמור- שאלת עליי...כל מטפל ומה שמתאים לו... ליאת

22/08/2016 | 17:18 | מאת: מיכ

גם המטפלת שלי תסכים איתך, יכולתי ממש לשמוע את המטפלת שלי אומרת את אותם הדברים, מדהים אותי הסגנון הדומה והחשיבה הדומה כל פעם מחדש :) תודה רבה.

13/08/2016 | 17:13 | מאת: רינת

שלום ליאת. היום לפני שנה חברתי הטובה נפטרה הייתי השבוע אצל משפחתה והכל חזר אלי היה לי מאוד קשה לשבת עם המשפחה ולחשוב שהיא איננה אני יושבת כל היום ובוכה.מה לעשות כדי לחזור לחיים רגילים ולהעלות את המצב רוח שהיה לי? אשמח לעצה תודה.

היי רינת מה שאת מתארת זו תגובה אנושית ומחוברת מאד למציאות, גם המפגש, גם הבכי, גם הקושי והעצב. לעיתים לא צריך "לעשות" דברים כדי להמשיך הלאה אלא פשוט לתת לתחושות להיות וכפי שבאו רק יחלפו או שעוצמתן תפחת ליאת

11/08/2016 | 09:15 | מאת: בלה

הי ליאת, אשמח אם תוכלי לפרסם את התגובה שכתבתי להודעה של מיכל. תודה מראש וסופ"ש נעים, בלה.

בשמחה בלה סופ"ש נעים

10/08/2016 | 22:27 | מאת: דני

שלום, אני מטופלת כבר למעלה מחמש שנים, בכל מיני סוגי טיפול, כרגע גם לוקחת תרופה אני דיכאונית. בעבר סבלתי מדיכאון בכל מיני רמות, וחרדות. היום אחרי שנה וחצי של טיפול בתרופות ושנה כמעט של טיפול פסיכותרפיסטי. מרגישה יותר חזקה ויציבה מאי פעם. הבעיה היחידה שאני לא מצליחה לשנות את החיים שלי. אני תקועה בלופ של מחשבות ועשייה שלא מובילה לשום מקום. אני מרגישה שהתקדמתי עם עצמי, אבל לא מצליחה להניע ולהתפתח בכל תחומי החיים, לא החברתיים לא המקצועיים, לא להגשים את המטרות והחלומות שלי. אני אמנית בת 30, מרגישה תקועה בחיים גרה אצל אמא שלי כבר שלוש שנים מסיום הלימודים, כל פעם שאני מתחילה משהו הוא נהרס ומשתבש ולא עובד טוב עבורי, בין לבין דברים, כמו עבודה טיסה, אהבה, אני נתקעת שוב ושוב מבזבזת את הזמן שלי. מרגישה שאני מבזבזת את החיים שלי, כשאני שמה לי מטרה הרבה פעמים אני שמה לעצמי רגליים, יותר מידי חושבת מהססת מתלבטת לא בטוחה בדברים, לא מצליחה לשחרר שליטה ולסמוך על עצמי ועל החיים. באופן כללי את זרימה בחיים שלי. מרגישה שאני משתנה הרבה מבפנים מבחינת שמחת חיים וסבלנות להתליכים והצבת מטרות ועוד כל מיני דברים, אבל לא מצליחה לשנות את החוץ, לא מתתקדמת. אשמח לעצה בונה, איך להפנים את הידע שצברתי עד כל בהתפתחות אישית וליישם אותו בחיים האמיתיים. איך לצאת מלופ של מחשבות ולצאת מתקיעות בחיים. תודה רבה

היי דני אני שומעת שמצד אחד את מרגישה בעצם התקדמות רבה בטיפול ואת אומרת על עצמך שאת חזקה ויציבה מאי פעם ובכל זאת בחיים "החיצוניים" את מרגישה תקיעות. חשוב לעיתים להבין גם אם זה לא קל שתהליכים רגשיים מתרחשים לעיתים באיטיות רבה יותר ממה שהיינו מצפים ואבל עדיין הם מתרחשים ולכן אפשר לצפות שהשינויים ימשיכו הלאה בטיפול גם אם לא בקצב שרצית. כן חשוב שתשוחחי עם המטפלת על הפערים הללו שאת חשה ... ליאת

שלום. שמי דנה ואני בת 45 מאז שאני מובטלת אני עדיין מחפשת עבודה ולא מוצאת אני עייפה מזה אין לי חשק לכלום אני קמה עצבנית כל בוקר מה אפשר לעשות באופן עצמאי? תודה,יום מקסים.

לקריאה נוספת והעמקה

היי דנה אבטלה היא לעיתים מצב רגשי שמעורר תחושות שונות גם כמו אלו שאת מתארת. חשוב לשמור על אופטימיות על מנת שתוכלי לראות בזה מצב זמני וכזה שישתנה. דברים נוספים שעשויים לשפר את מצב הרוח בתקופות כאלו: ספורט, יוגה, מדיטציה, נשימות והרפיה, ספרות מעצימה, תשומת לב לדיבור הפנימי וכן לדעת שכל רגש אם נונים לו מקום- הוא חולף. בהצלחה, ליאת

08/08/2016 | 15:47 | מאת: דנה

שבוע מקסים לך.

10/08/2016 | 15:09 | מאת: דנה

אם תסבירי לי מה הכוונה לדיבור פנימי אני אודה לך. יום מקסים.

27/07/2016 | 11:32 | מאת: מיכ

מזמן לא כתבתי פה....הכל בסדר ובכיוונים ממש חיוביים ומשום מה זה מלחיץ אותי כי העליתי את עניין הפרידה....אני לא רוצה להיפרד, עשיתי מעין סיכום על כל הדברים והשינויים שעברתי ואפילו לא חשבתי עליהם, מסתבר שהטיפול עזר והרבה מעבר לכך :) אבל...לא רוצה להיפרד ופוחדת מזה ממש!!!!! כשהיא שאלה אותי על עוד מטרות, אמרתי משהו על חרדה שהיא בתגובה אמרה שאפשר להתגבר לבד...בקיצור, כאילו נגמר, לא רוצה שיגמר..אז מה אבוא סתם כי בא לי?...יש כזו אפשרות? לא רוצה לדבר על פרידות ומה הן עושות לי......מסובך...קשר שכזה...רוצה להרגיש שהיא לא מוותרת עליי בקלות, נראה שקל לה להיפרד ממני :( אוףףףףףףףף ודבר נוסף, אם תחזור תקופה לא טובה??? לא יודעת..רעיון????? חוץ מכמובן לדבר איתה על זה...

היי מיכ אפשר להגדיר מטרות שונות בטיפול או גם להפרד, זה עניין של החלטה משותפת, בכל אופן ע"פ מה שאת כותבת אולי הקושי אינו בפרידה אלא בחוויה שהיא לכאורה "קלה" איתה...? ואת זה ממליצה לך להעלות בפניה, ליאת

02/08/2016 | 16:14 | מאת: מיכ

חשבתי על זה וגם העליתי בפניה.....תודה לך!!! עדיין מתלבטת האם אני נשארת שם רק בגלל הפחד מפרידה ושאני לא חשובה עבורה ולא אשאיר חותם...משהו כזה או שיש עוד מטרות שכדאי לדון בהן....בהתלבטות כרגע תודה :)

26/07/2016 | 17:26 | מאת: אני

שלום וברכה אומרים שלבעלי הפרעת אישיות גבולית יש לעתים פגיעה בבוחן המציאות הבא לידי בהבחנה בין "עצמי" ל"לא עצמי", רציתי לדעת כיצד זה בא לידי ביטוי (אפשר דוגמה בבקשה?) תודה

לקריאה נוספת והעמקה

היי אני את שואלת שאלה מורכבת שאין לה תשובה פשוטה במשפט. אבל הרעיון הוא שמכיוון שלעיתים אצל בעלי הפרעת אישיות גבולית הגבולות מטושטשים אז במצבים מסויימים יש פגיעה בבוחן המציאות שבהם הגבול בין האחרים לסביבה מטשטש עוד יותר למשל הם מרגישים שהם "נבלעים" באחר, או נפגעים ממשהו שקשור לאחרים אך הם משייכים אותו לעצמם ועוד... ליאת

24/07/2016 | 12:44 | מאת: אנונימי

שלום רב , כל פעם שאני ואשתי רבים או שיש איזה ויכוח היא מצוברחת נורא ועושה פרצופים שממשיכים גם ליד אנשים זרים ומשפחה קרובה ואז אנשים נעלבים ממנה שעושה פרצופים שבכלל לא קשורים אליהם , ביקשתי ממנה שתעשה הפרדה בין הריב שלנו לצורה שהיא נראית ליד אנשים כתוצאה מהריב ואומרת שלא מסוגלת לשנות , מה אפשר לעשות? תודה מראש

היי אנומימי להמשיך ולדבר איתה על זה או לקבל שהיא כזו ולהעביר את המסר גם לאנשים הקרובים... ליאת

23/07/2016 | 18:24 | מאת: נורית איתי

יש לי אחות גדולה אשר קבלה מההורים דירה מיד כשהתחתנה. חמש שנים אחר כך אני התחתנתי ועד היום מזה 22 שנים אני חיה בשכירויות ומצבי הכלכלי אינו טוב. הוריי בעלי אמצעים ואף פעם לא הבנתי מדוע לא קנו גם לי דירה. רק לאחרונה בעימות שערכתי עם אבי על הנושא התחוור לי שמאחר ואני הייתי המרדנית ועזבתי את הבית בגיל 25 (שנה לאחר מכן התחתנתי) למרות אי הסכמתו לנושא, הוא לא קנה לי דירה או במילותיו שלו " אם היית נשארת בבית הייתי קונה לך דירה!" אבי עלה לארץ בגיל 22 מטורקיה. אולי זה מסביר את נקמתו. שאלתי היא- איך להתייחס לאב שנוקם בך? לאבא רשע וחסר לב ?אם זה לא היה אבי הייתי מתרחקת מצד שני זה קשה לביצוע אבל הכאב שלי גדול. מה היית ממליצה לי לעשות?

היי נורית את בוחרת במילים מאד קשות כדי לתאר את מעשהו של אביו:" נקמה", "רשע" "חסר לב" ועוד בעוד שאני שומעת בעיקר הבדלי מנטליות ביניכם ופערים בינדוריים שע"פ תפיסתו אם את הולכת בדרכו- תקבלי ואם לא- אז לא. אני חושבת שכשמסתכלים על הדברים כך אפשר יותר להבין את החלטתו וכן אפשר להבין גם אותך בתור בת "הדור החדש". אולי אפשר לדבר עם אבא על הפער הזה ביניכם בתפיסות אבל לא ממקום מאשים וכזה "שנוקם בחזרה" גם לא ממקום שרואה בו אדם נוקם, מצד שני כן ממקום שמסביר מה את מרגישה למול החלטתו, לדבר בעצם על הפער הבינדורי ועל הציפיות שלו ממך לעומת מה שאת מרגישה כלפיהן. ליאת

23/07/2016 | 14:28 | מאת: ורד

משום מה לא יכולתי להקיש למעלה,זה בקשר לחשיבה שלילית.

שאלתך נענתה

24/07/2016 | 09:41 | מאת: ורד

23/07/2016 | 12:04 | מאת: אנונימי

שלום וברכה, בן 28, מס' שאלות אם התקיימה אצלי אפיזודה פסיכוטית מנטילה של 60 מ"ג פאקסט, האם גם זה יכול להתקיים מנטילת לוסטרל? ואם כן באיזה מינון? (מה המינון השווה של 60 מג פאקסט בלוסטרל?) הבנתי שלוסטרל יותר בטוחה מאשר פאקסט בלא להיכנס למצב פסיכוטי האם ניתן לאבחון הפרעה סכיזו-אפקטיבית רק ע"פ אפיזודה פסיכוטית אחת שנגרמה מנטילת 60 מ"ג פאקסט? (יש לציין שלא היה דיכאון קליני ברקע, וגם האפיזודה הפסיכוטית לא הייתה מאנית במלואה, היו לה מעט סממנים מאניים, זה היה יותר סוג של פרנויה, לא היה בזבוז כספים וכיו"ב..) והאם ע"פ אפיזודה פסיכוטית אחת ניתן לאבחן "מחלה"? או שיש מצבים שגם בהפרעות אישיות ישנה אפשרות לגלישה למצבים פסיכוטיים קצרים (ללא מחלה או הפרעה מז'ורית) ? יש לציין שנעשה אבחון פסיכולוגי מקיף לפני כחצי שנה, ונאמר שם על בוחן מציאות גבולי "במצבים משוחררים מקונפליקטים רגשיים - בוחן מציאות תקין במצבים בעלי מטען רגשי ועמומים - יכול להיות פגיעה בשיפוט או שיפוט מוזר ולא תואם" האם זה יכול להתקיים גם בהפרעת אישיות או שבוחן מציאות גבולי מחייב גם במחלה? האבחון נעשה בזמן שהיו סימפטומים של דיכאון (לא דיכאון קליני), ז"א מבחינה חברתית הייתי מתפקד, היה תיאבון די רגיל, פשוט לא הייתה עבודה מסודרת או לימודים או כיוון מסוים בחיים – מה שיצר מצב רוח "חרא" ותקיעות בחיים למשך 5 שנים בערך.. יש לציין גם שברקע היה ציקלותימיה (זה בלט בעיקר כשהתחלתי טיפול ב-SSRI במינון גבוה) בכול הבדיקות הפסיכיאטריות שהיו (והיו די הרבה) לא אבחנו סממנים פסיכוטיים, רק לעתים שיפוט ותובנה חלקיים עם אפקט דיספורי חרדתי.. היה גם פעם אחת שהיה מחשבות overvalued idea לאחר שלא ישנתי איזה 24 שעות והייתי בלחץ שהייתי צריך ללכת עייף ככה לעבודה.. באשפוזי היחיד לפני כשנתיים שארך שבועיים וחצי (מרצון), אבחנו רק "mixed personality disorder" קווי אישיות Cluster B וגם C (תלותיות), ללא הפרעה מז'ורית (מחלה) יש לציין שברקע חיים קשים עם אימא שהייתה מכורה לסמים המון שנים (והתאבדה לפני כשלוש שנים), אבא לא היה בתמונה (היו גירושין כשהייתי בן 6) תודה מראש על העזרה ושבת שלום

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך כתבת לפני זמן מה את השאלה הזו ועניתי לך אז. מעבר לכך לגבי שאלות אבחון, תרופות ועוד חשוב להתייעץ עם המטפלים שלך במציאות קרי: הפסיכיאטר המטפל בך, הפסיכולוג/ית ועוד. ליאת

16/07/2016 | 19:12 | מאת: רינת

שבוע טוב. מאז שחברה שלי נפטרה,והפסקתי להתנדב במקום בו התנדבתי אני מרגישה חוסר חברה נוראית.הרגשה של לקום בבוקר ללא מסגרת ללא כלום ולחשוב בשביל מה אני קמה? אני מחפשת התנדבות גם דרך העירייה וגם לבד עדיין לא מצאתי גם עבודה אני מחפשת עדיין לא מצאתי ואני מרגישה כל בוקר מרוב דיכאון שקשה לי אפילו לקום אני יושבת הרבה בבית אין לי גם עם אני רוצה לאן לצאת טיפול כרגע אני לא מקבלת מטעמים אישיים וגם משפחתי מתנגדת כרגע אחרי מה שעברתי בטיפולים בסך הכל אני יודעת לעזור לעצמי לבד אני בדרך כלל יודעת להוציא את עצמי מהבור אבל זה כבר הרבה זמן שאני לא מצליחה לצאת מהמחשבה המדכאת של הבדידות ואין לי לאן לצאת במיוחד בבוקר הייתי שמחה עם תוכלי לתת לי טיפ רק טיפ אחד אפילו איך לחשוב חיובי שאני קמה בבוקר למרות הבדידות וחוסר מסגרת שאני חווה איך להיות שלמה עם עצמי? רוב הדיכאון זה גם מחשבות שליליות.אשמח לטיפ חוץ מטיפול כרגע.אני מאוד מודה לך ושבוע נפלא.

לקריאה נוספת והעמקה

היי רינת, קשה לתת טיפים למה שאת מתארת וגם לא נכון. אני שומעת שאת לא מעוניינת כרגע בטיפול פסיכולוכי ומצד שני הדכאון גובר אולי שווה לבדוק אופציה של טיפםול תרופתי שקצת "ירים" אותך? ליאת

17/07/2016 | 12:15 | מאת: רינת

אולי אשקול את זה,יום נפלא.

14/07/2016 | 20:41 | מאת: ניקי

שלום , אני כבר בת 35. עד היום כשאמא שלי במהלך שיחות נוטה להציע לי עצות מיוזמתה שלא ביקשתי זה גורם לי להתעצבן ומן חוויה כאילו היא מכניסה לי מחשבות לראש להתעסק בהן שאם לא הייתה אומרת כלום הייתי ממשיכה בענייניי התודעתיים שלי ללא הפרעה. אני מתעצבנת עליה שהיא נותנת עצות שלא מעניין אותי לשמוע והיא מתעצבנת מזה שבחוויה שלה כבר אי אפשר לדבר איתי ולהגיד כלום כי אני לטענה ישר אעביר ביקורת. ברור לי שאם אדם אחר שהוא לא אמא שלי היה נותן עצות באופן דומה אז זה היה פחות מציק ומפריע והייתי מתייחסת יותר בסובלנות לעניין. אבל כשאמא שלי עושה את זה אני תמיד מרגישה שהיא מפריעה לתודעה שלי להיות בנחת עם המחשבות שלי. ההרגשה היא שהיא דוחפת לי את המחשבות שלה ומאלצת אותי לחשוב על דברים שלא בא לחשוב עליהם. למה המערכת יחסים שלי איתה היא כזאת?? אני באמת ובתמים מתקשה לגלות סובלנות אליה ולתכנים שלה. אציין שהייתי בעבר בטיפולים פסיכולוגים. באחד מהם שיחזרתי טראומת נטישה לא מודעת ובקעו ממני זעקות לעזרה... הייתה לי כלפי מטפלים שונים גם העברה שלילית וגם חיובית... אבל עם אף אחד לא הייתה התופעה הזאת שאני מתעצבנת מהחדרת התכנים שלהם. לא חוויתי ככה 'שיקופים/פירושים' של מטפלים או משהו ובמילא מטפלים לא נוטים להציע עצות! זה רק כשאמא שלי מדברת. היא כאילו פולטת אוטומטית את המחשבות שעולות לה בראש בצורת עצות בלי לחשוב רגע ולהרהר איזה תגובה עשויה להיות לי. האם אתעניין או לא. זה נראה שהיא לא נותנת על זה את הדעת אלא פולטת ישר את העצות שלה במן ספונטניות אוטומטית. זה מעצבן כי מרגיש כמו החדרת רעיונות למרחב התודעתי שלי בלי שביקשתי.. אשמח להתייחסות. איפה נעוצה הסיבה לבעיה הזאת - בי? בה? משהו אחר? והאם זה טבעי שבנות יחוו ככה את אמא שלהן? נראה לי שלא...

לקריאה נוספת והעמקה

היי ניקי זה בהחלט שכיח שדווקא מאנשים קרובים מאד הכי קשה לשמוע דברים ומערכת יחסים עם הורים אינה תמיד קלה. לעיתים קל יותר לשמוע דברים מזרים. לא הייתי מוותרת על טיפול במקומך יש כמה דברים שאת כותבת ובאופן שאת כותבת אותם ששווים להתייחס אליהם בשיח הטיפולי למשל: בחירת המילים" החדרת רעיונות" "מרחב תודעתי" ועוד...דעות יכולות להיות מופנות כלפינו מבלי שנחווה אותן כהחדרה מבחוץ... ליאת

18/07/2016 | 22:09 | מאת: ניקי

09/07/2016 | 12:53 | מאת: ורד

שבת שלום. אני מרגישה שאני קמה בבוקר עם חיים לא יציבים אין לי מסגרת כרגע אין לי תעסוקה לא יודעת במה להתחיל,מה אני יכולה לעשות כדי לצאת מהמערבולת הזאת? תודה.

היי ורד נסי לחשוב מה יכול לעזור לך כן להרגיש יותר טוב. למשל.. האם את יכולה לחשוב על דברים שכן יש עדיין בחייך? לפעמים מדובר בדברים פשוטים כמו: בריאות, משפחה, אהבה.. דבר נוסף האם את עושה משהו כדי כן לחפש מסגרת? לעיתים צריך סבלנות רבה והרבה אורך רוח כאשר מדובר במציאת עבודה. האם יש דברים שאת יכולה לעשות שאינם קשורים לתעסוקה? ספורט, חברים ועוד? ליאת

21/07/2016 | 22:48 | מאת: ורד

מה עושים ברגע שמגיעה מחשבה שלילית ואי אפשר להוציא אותה מהראש? האם אפשר לנטרל מחשבה שלילית ברגע? תודה.

05/07/2016 | 21:55 | מאת: אניני

היי . אני עוסקת בענף עיצובי שיש מלא בעלי מקצוע קטנים שנזקקים לשירותיהם על הדרך. המורה שלי ציין שאחד מבעלי מקצוע שהוא מכיר עובד עם מחירים קצת יותר גבוהים ובדכ לא אוהב שמפנים אליו סטודנטים כי הם מבקשים הנחות כל הזמן ולא בראש שלו להכנס להתמקחויות ולהוריד מחירים לאנשים.. אמרתי שסבבה, טוב לדעת כי אם אלך לאדם הזה אני אחסוך מעצמי את מאמצי ההתמקחות על המחיר ואדע שאין מה לקוות להנחות איתו. מה שיציע אקנה את השרות במחיר שלו או אוותר. בדכ אני כן מנסה לבדוק מחירים ולהתמקח וגם משיגה הנחות פה ושם לפעמים. מבחינתי זאת פעילות שגרתית והגיונית בשוק כלכלי שבו יש נותני שירותים שמתחרים זה בזה וכצרכנית אני מחפשת הצעות משתלמות ממי שבוחרת לרכוש את השירות ממנו. זה נראה לי הווי מקובל ושגרתי בחוקי השוק הכלכלי. בחורה צעירה הביעה בפניי תפיסה אחרת שלדעתה להתמקח זה מביע זלזול באדם שמעריך את העבודה שלו בערך כלכלי מסוים ומצפה לקבל את הסכום הזה. לדעתה אם אני מנסה להתמקח כדי להוריד אותו מהסכום ולהשיג מחיר מופחת זה מביע זלזול באותו אדם ואם לא מתאים לי המחיר שלו אז שפשוט לא אפנה אליו לקנות ממנו. לדעתי זה לא מביע זלזול בכלל אלא מבטאת את זכותי הלגיטימית לנסות לבדוק אם ניתו להשיג מחיר נמוך יותר כי הרי בשורה תחתונה כסף הוא משאב שמחליף ידיים ונראה לי הכי טבעי להתמקח עליו. לא עניתי לאותה בחורה אבל הרגשתי מן חוסר בטחון ערעור של האמונה שלי בדרכי והרגשתי מבוקרת מהדעה שלה שלמעשה מכילה ביקורת על התנהלות כמו שלי... שואלת אותך האם לדעתך יש 'נכון/לא נכון' בנוגע להתנהלות מסוג התמקחות על עלות שירותים מול עסקים קטנים... וגם למה אני מרגישה ככה מעורערת וחסרת בטחון מול דעה שונה של האחר או ביקורת? אני רוצה להעצים את עצמי כך שדעות אחרים ששונות משלי לא יפריעו לי ככ. גם שמתי לב שבלימודים כשהתנהלתי בחופשיות ודומיננטיות יחסית במרחב הכללי אז היו אנשים בכיתה (דווקא הצעירים ממני ולא המבוגרים יותר ממני) שביקרו אותי ונידו למרות שלא עשיתי רע לאף אחד מהם. סתם הפריע להם שתפסתי מרחב בחופשיות... זה ערער לי את הבטחון החוויה של חוסר שייכות חברתית פתאום. והנקודות בהם קולטת אחרים מעבירים עליי ביקורת. אני משתדלת לא להראות כלפי חוץ את הפגיעות אבל קשה לי עם זה. מה דעתך על הכל?? איך מתמודדים עם הקשיים האלה בבטחון העצמי כשניצבים מול אחר שמבקר אותך/צוחק עליך/חושב אחרת ומשמיע את דעתו השונה בתקיפות מולך? איך ממשיכים לעמוד איתן ובטוח בלי להתערער ולחוש פגיעה בבטחון הפנימי והחברתי שלי? נמאס לי לחפש אישורים מבחוץ מאחרים. בגלל כל מיני דברים כאלה קשה לי עם בני אדם ולשהות במחיצתם. אני עושה זאת בלי הנאה ככ. קשה לי שמשקפים לי ביקורת במקום הבנה, דומות, והדהוד חיובי . איך מטפלים ברגישות שלי לנושא הזה??? כמו שאת בטח מתרשמת אני לא זקוקה ' לדבר על זה'. יש לי מודעות. אבל רוצה להתמודד יותר טוב. בלי לחוש ערעור פנימי

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך אניני לעיתים יש פער גדול בין מודעות לדברים לבין היכולת ליישמם ובדיוק לשם כך אנשים הולכים לטיפול או נעזרים- במציאות באנשי מקצוע. אני שומעת שאת "יודעת לדבר על זה" כפי שכתבת אבל אז את רוצה עיצה פרקטית ומעשית למשהו שהוא מאד רגשי... תוהה איזו עיצה בעצם היית רוצה לקבל ממני? עיצה שבה אכתוב : "אל תקחי ללב דעות אחרים" תעזור? אני מקווה שאת מבינה מה אני מנסה לומר. אני מנסה לומר ש...מילים כאלו הן ריקות מתוכן וכדי לעזור באמת צריך אדם שמכיר אותך, שיודע על מה הדברים מתיישבים אצלך שיכול לעזור דרך חוויה שאינה ריקה מתוכן. אני כן יכולה לומר לך שברמה רחבה יותר את מתארת חוויה שהרבה אנשים חווים, אנחנו אנשיים, כלומר- חברתיים במהותנו ולא פשוט להרגיש ברמה הכי בסיסית שסותרים אותנו כי לפעמים זה גורם לנו להרגיש דחויים או לא אהובים, אז חוויתך מובנת, כיצד לעבוד עליה? את זאת רשמתי למעלה ליאת

01/07/2016 | 13:14 | מאת: י

שלום וברכה אני בן 28 ומתעניין בנוגע להכוונה לימודית\תעסוקתית כרגע אני לומד במכינה שיקומית מטעם הביטוח הלאומי יש בידי בגרות מלאה (השלמתי לאחר הצבא את הכול במשך שנתיים), ממוצע של 80 בערך לפני כ-5 או 6 שנים בערך עשיתי אבחון תעסוקתי באדם מילוא, ושם נאמר לי ללכת לכיוון חברתי (פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, חינוך בלתי פורמלי, שירות לקוחות...) – בערך זה מה שאני זוכר בשנים האחרונות עברתי משבר לא פשוט בכלל (אמי התאבדה, ובנוגע למצבי אני מתמודד עם קשיים במישור הנפשי גם על רקע הילדות הלא פשוטה שעברתי, אני מטופל גם מס' שנים על בסיס שבועי בפסיכותרפיה..) לפני כחצי שנה עברתי אבחון פסיכולוגי – IQ 95 שמורכב מ-VIQ=106 ו-PIQ=81 היה פער משמעותי בין התפקוד המילולי הגבוה יותר לתפקוד הביצועי הנמוך יותר נראה שהאפקט הדיכאוני והמשבר בשנים האחרונות גרמו לכך בנוסף עלה באבחון שהיה קושי להתמודד עם מטלות מוגבלות בזמן – עבודה איטית למדי נכון לעכשיו אני מנסה לגבש תכנית לימודית (אני זכאי לשיקום מקצועי מביטוח לאומי), אני נורא מבולבל לגבי בחירת מקצוע, מגיעה לי גם הכוונה תעסוקתית מטעמם, אך איני יודע אם זה הזמן הנכון לגשת אליו (בגלל המצב הנפשי המורכב) במהלך השנים עבדתי בעבודות מזדמנות (ברמן קפה בעיקר.. חובב קפה מושבע ), דווקא אהבתי את האינטראקציה עם אנשים, עבדתי גם במשך שנה בצהרון עם ילדים (וגם כן אהבתי את החיבור עמם), למדתי קורס טכנאי מחשבים, אך לא המשכתי בו מפני שהיה שם המון חומר באנגלית וקצת הסתבכתי (האנגלית שלי זה חלק די חלש, בבגרות שעשיתי הוצאתי 70 ב-4 יחידות) הכיוון שמעניין אותי הוא אכן חברתי, אך בתוכו ישנם הרבה תחומים וזה מבלבל.. חשבתי על עבודה סוציאלית או פסיכולוגיה, הבנתי שתואר ראשון בעבודה סוציאלית מקנה לך גם מקצוע, העניין שבתחום זה פוגשים הרבה מקרים לא פשוטים, ואיני יודע האם יש לי כוחות להתמודד עם זה (נכון לעכשיו..).. אני גם תוהה האם נכון להיכנס בשלב זה ללימודים אקדמאיים ? או שכדאי לגבש ולחזק עוד את הביטחון העצמי והנפש..? אני נורא חושש מלהתחיל מסלול לימודי ולנשור.. בד"כ זה משהו שחוזר על עצמו אצלי.. :\ הזכאות לשיקום המקצועי הינה חד פעמית, ולכן איני רוצה להיות פזיז בהחלטה על הכיוון המקצועי אני דווקא חושב שיש לי יכולות למידה (אני נורא אוהב ללמוד ולקרוא גם בזמני הפנוי – בעיקר על תחום הפסיכולוגיה והנפש), אך שוב איני יודע האם זה נכון ללכת לכיוון הזה, דווקא בגלל מה שעברתי, והאם יש לי יכולות להתמקצע ולעבוד במקצוע טיפולי.. אני תוהה גם האם בעתיד אני אתחזק ואשנה את עמדתי, וכן אוכל להיכנס לתחום הנ"ל.. או שאולי אפשר ללמוד לימודים בסיסיים ובאותו זמן להתגבש על כיוון ספציפי? ואם כן – אז איזה תחום? וגם אולי צריך לקחת בחשבון את עניין קצב העבודה האיטי, שבפסיכומטרי לדוגמא אני עלול להיכשל (זה מה שמאבחנת אמרה לי, שאולי כדאי "לעקוף" את הפסיכומטרי בגלל קצב העבודה האיטי, שכן הפסיכומטרי עיקרו הוא הזמן..) אשמח לייעוץ, תודה מראש ושבת שלום :]

לקריאה נוספת והעמקה

היי ענית לך למטה... לגבי ייעוץ ץעסוקתי- אפשר להתייעץ עם עובדת שיקום בבטוח לאומי שמכירה אותך או גם עם המטפלת שלך. ליאת

אני כותבת את המכתב הזה, כי אני מתוסכלת מאוד מאוד, ואפשר אפילו לומר שבורה מאוד, בקשר לבת משפחתי. יש לי בת משפחה שנמצאת כעת בבית חולים. הבעיה שבגללה היא בבית חולים היא רפואית נטו, לא פסיכולוגית. מאוד אכפת לי ממנה, ואני מאוד רוצה שהיא תשתקם בעזרת ה'. אני לא אוכל לפרט כאן את כל פרטי העניין, כי אני לא רוצה שיזהו אותי. אבל בגדול, יש המון מה לעשות. המון מה לעשות. כל פעם שאני מגיעה אליה, היא כועסת עלי, מצד שני, יש לה חרדות נוראות, והיא כן רוצה שאני אבוא. הנושא הוא מאוד מורכב. המצב הוא שאני הרבה פעמים חוטפת על הראש, והצוות חושב שאני גורמת לה צער, כאשר זה ממש ממש ממש לא כך. ההיפך, אני עושה כל שביכולתי לא להתערב לה בכלום. אני גם מוכנה לא לבוא, אבל המשפחה קוראת לי, כי היא לא נשארת לבד, והכל נופל שם על אחד או שני בני משפחה, 24 שעות, אז אני באה כדי להושיט יד, שהם יוכלו להשתחרר לשעה שעתיים. הם בלי שום ספק, (ובעיקר אחד מהם מתמוטט פשוט מתמוטט כבר כמה חודשים.) הלב שלי נקרע, היא כל כך בצער מהמצב הרפואי שלה, ומצד שני, כאשר אני באה אני נעלבת ביני לבין עצמי, כי היא כועסת עלי. ואחר כך , אני אומרת לעצמי אין לי זכות להעלב, כי היא כל כך סובלת. בקיצור להפסיק לבוא, אין לי לב, וגם צריך שם עזרה. ולחטוף על הראש כל פעם, זה גם כן קשה מאוד. מה עושים? אני אובדת עצות

לקריאה נוספת והעמקה

היי רונית שומעת את דאגתך הכנה לאותה בת משפחה ומצד שני מרגישה ממך עד כמה העניין מורכב. אני מרגישה שבמצבים כאלו חשוב לפעול ע"פ הלב והאינטואיציות. האם באמת באמת את מרגישה שלמרות הכל בסופו של דבר נוכחותך עוזרת כשאת מגיעה או שמא יותר מקשה מסיבות אלו ואחרות. אחרי שיהיה לך ברור פנימית יהיה לך יותר קל לתקשר את החלטתך לשאר בני המשפחה גם אם ההחלטה היא להמעיט בביקורים. אם את מחליטה להמשיך לבקר מבינה עד כמה קשה כי מאד איכפת לך... שבת שלום ליאת

27/06/2016 | 21:39 | מאת: אנונימי

שלום וברכה, יש לי שאלה קצת ארוכה אני בן 28 לפני מס' חודשים עברתי אבחון פסיכולוגי מקיף ולבסוף נרשמה לי אבחנה של סכיזואפקטיב יש לציין שמעולם לא היה לי דיכאון קליני או מאניה (רק סימפטומים של דיכאון ולעתים ציקלותימיה) , ואצל כל הרופאים שהייתי (והייתי אצל הרבה..), מעולם לא נרשמו לי סימנים פסיכוטיים .. הייתי לפני כשנתיים באשפוזי היחיד (מרצון) של שלושה שבועות ושם אבחנו לי הפרעת אישיות גבולית ותלותית כרגע אני מטופל במרפאה ציבורית (מעקב פסיכיאטרי וטיפול פסיכותרפי שבועי) האבחנה של הסכיזואפקטיב נעשתה יחד עם הפסיכיאטר המטפל והפסיכולוגית, ויש לי הרגשה שהאבחנה הסכיזו אפקטיבית ניתנה לי גם בכדי שתעזור לי מול ביטוח לאומי (מפני שהם מסתכלים יותר על "מחלה" מאשר על הפרעת אישיות, והרופא שלי אמר לי גם שהוא רוצה לעזור לי, כי אני החלפתי המון מקומות עבודה בחיי.. ואין לי כ"כ יכולת להתפרנס ואני נכנס לחובות.. וגם חשוב לי התהליך השיקומי.. כמובן שהוא לא יגיד שהוא ישקר בשביל זה, אבל כוונותיו כלפיי טובות.. כך הוא אמר.. ואולי הוא החמיר קצת מאשר מה שזה באמת) תמיד האבחנה שלי עמדה על הפרעת אישיות גבולית, ורק לאחר האבחון הפסיכולוגי היא שונתה לסכיזואפקטיב באבחון יצא לי IQ 95 שמורכב מ-VIQ 106 ו-PIQ 81 החלק הביצועי "דפק" לי את התוצאה בגלל האפקט הדיכאוני לצערי שפגם ביכולתי לעבוד (עבודה די איטית) רשום ש"יש פוטנציאל טוב לאנליזה וסינתזה, אך כשצריך לבוא לידי ביטוי מעשי יותר יש קושי לממש אותו".. נראה שההאטה קשורה לאפקט הדיכאוני.. יכולת האבחנה בין עיקר לטפל נמצאה כנמוכה מהממוצע. בסגנון קבלת ההחלטות רשום שלא נכיר סגנון מובהק (חשיבתי או רגשי), דבר שיכול להביא להססנות ויכול להביא לקשיים בקבלת החלטות, בעיקר בסביבה מורכבת, כך שאני יכול להיות לעיתים בלתי צפוי לאחרים ולעצמי. עוד חלק חשוב שנרשם ומטריד אותי לגבי בוחן המציאות, רשום שם שיש בו פערים, ואל מול גירויים מובנים וברורים בהם אני לא מעורב רגשית, השיפוט ובוחן מציאות תקינים. ובמצבים ברורים פחות, עמומים או בעלי מטען רגשי, תתכן פגיעה בשיפוט. רשום שאני "יכול להיתפס כמוזר ובעל שיפוט לא תואם, ולעתים הסקת המסקנות יכולה להיות שרירותית עם נטייה להיתפס לפרטים שוליים ולפרש על פיהם את הסיטואציה באופן לא מספיק מדויק, ואז גם תתכן פגיעה בשיפוט.. ומבחינה בינאישית עולה הצפה רגשית וקושי להבין ולנהל את הסיטואציה באופן יעיל, ככלל מול מצבים רגשיים יכול להיות אימפולסיבי ולבטא רגש באופן עוצמתי, בלתי מווסת וסוער" הגנות עיקריות שאני משתמש בהן הן של ניתוק, הכחשה ונסיגה לעולם הפנימי.. הגנות ששומרות עליי מ"הצפת יתר" או "מפירוק" – כך רשום יש לציין גם שמשהייתי ילד היו לי קשיי התנהגות ושוחררתי מהצבא על הפרעת הסתגלות בילדותי עברתי דברים מאוד מורכבים (אימא שלי הייתה מכורה לסמים והתאבדה לפני מס' שנים, ועם אבא לא היה כל קשר, הורים שהתגרשו כשהייתי קטן) כרגע מנהל זוגיות בת שלוש שנים פלוס, וגם בקשר עם חברים (מעגל חברים די בסדר, משתדל ושומר על קשרים..) אני יודע שעליי להתמקד כמובן בחיובי ובתהליך השיקומי ושאבחנות הן לא דבר מוחלט, אך זה נורא מציק לי שהדביקו לי תווית של "חולה", גם אם זה במטרה לעזור לי והכוונה טובה.. מעולם גם לא היה לי ניסיון אובדני ממשי (אבל דיברתי על זה הרבה והראיתי סימנים בשביל "לאותת למצוקה" מהמשפחה) רציתי לשאול האם הפגיעה בבוחן המציאות כמו שרשום למעלה יכולה להיות גם אצל אנשים עם הפרעת אישיות (גבולית או תלותית)? והאם בוחן מציאות יכול להשתפר? או שהוא כרוני? יכול להיות שהיה פה איזה שהוא סוג של "מדרון חלקלק" באבחנה (גם אם הכוונה הייתה טובה)? כי אני לוקח את זה נורא ללב, וזה מקשה עליי מלהתקדם.. הרי מעולם לא הייתה לי אפיזודה פסיכוטית או הפרעה קלינית.. רק סימפטומים של דיכאון ו"חלק אפקטיבי בולט", אני יכול לדוגמא להרגיש טוב כמה דקות.. ואז פתאום להרגיש רע וכאוב ולכתוב המון ולשמוע מוזיקה ולקחת את הכאב למקומות רחוקים עד כדי מחשבות על מוות לעתים (למרות ששוב לא מימשתי אותן מעולם).. גם במשפחה לא הייתה כלל מחלת נפש (אמי הייתה מכורה לסמים כנראה גם מסוג של הפרעת אישיות שהייתה, אך לא ידוע על מחלה נפשית כרונית) אשמח לעזרה תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך אנונימי אני לא רוצה להכנס לשאלת האבחנה והאם היא נכונה או לא כי זה יהיה לא אחראי מצידי, אבל אני כן יכולה לכתוב לך שאתה כותב רהוט, אינטליגנטי, וברור מאד ולגמרי מובנים הקשיים שתיארת. לגבי האבחנה במידה ויש לך ספקות כדאי אולי להתייעץ עם פסיכיאטר נוסף. לגבי הנושא של בוחן מציאות אני חושבת שזה נכתב כאיזשהו דפוס שבמילים פשוטות אומר שבמצבי לחץ עלול להיות לך בעצם פחות ברור איך להתנהג ובמצבים אחרים שבהם אינך מעורב רגשית/לחוץ- אתה מחובר יותר. זהו דפוס- לא מחלה. נראה לי שהקושי הוא לקבל את המצב כפי שכתבת ולשם כך הייתי מציעה לך פחות להתרכז באבחנות ויותר בשאלות פשוטות כמו: איך אני מתפקד? באלו אזורים קל לי יותר? באלו פחות? מה אני רוצה מעצמי הלאה? ועוד... אני שומעת שיש מקומות שאתה מתפקד ומטפל בעצמך וחושבת שעם הרקע שתיארת שבו גדלת זה לא מובן מאליו, כנראה יש לך כוחות, וחשוב להתרכז בהם. :) ליאת

26/06/2016 | 22:53 | מאת: אתי

שלום רב אני בת 45 עובדת לפחות 10 שעות ביום זה אומר שיוצאת בבוקר וחוזרת בסביבות 8 בערב אנחנו צוות דיי גדול בעבודה וכל אחד דואג לעצמו לאוכל ובצהריים כלנאחד יוצא להפסקת האוכל שלו בזמן הרצוי אני מתביישת לאכול ליד אנשים ובמשך היום לא אוכלת גם יוצאת מהבית בלי אוכל כי לא אוהבת לאכול בבוקר במשך היום אני פשוט עייפה ולפעמים רעבה בטירוף כשחוזרת הביתה אוכלת כל מה שבא ליד מה עושים ???? להוריד שעות עבודה??? אז יפגע במשכורת איך לעזאזל מתגברים על הבושה??? אנא עזרתכם

לקריאה נוספת והעמקה

היי אתי חשוב להבין מהו הרקע לאי אכילה ליד אנשים. לעיתים (ואני לא יודעת אם זה "הסיפןר" שלך) זהו חלק ממה שאנו מכנים "חרדה חברתית" ואז הפתרונות הם לא המנעויות כמו: להוריד שעות עבודה אלא דווקא להיפך לעבוד על הנושא של "כן לאכול ליד אנשים". ככל שאת נמנעת יותר כך החוויה הקשה מתעצמת. אפשר לעזור לפתור זאת בטיפול...ממליצה לך לחשוב על זה במידה וזה מציק ונשמע שזה אכן כך. טיפול יכול מאד לעזור. ליאת.

26/06/2016 | 15:47 | מאת: יעל

ללא תרופות.

לקריאה נוספת והעמקה

היי יעל עניתי לך למטה... בהצלחה :) ליאת

24/06/2016 | 20:17 | מאת: יעל

שלום. הייתי מעוניינת לדעת איזה טיפולים מעשיים ללא כדורים מטפלים בדיכאון? תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי יעל אני לא לגמרי מבינה את המשמעות של "מעשיים" במה שכתבת משום שגם טיפול בדיבור-דינאמי יכול להיות עם תוצאות מעשיות. בכל מקרה האפשרויות לטיפול בדיכאון הן: טיפול דינאמי טיפול קוגניטיבי טיפול התנהגותי מיינדפולנס- מדיטציית קשיבות, וכן שילוב אינטגרטיבי של השיטות לעיל או גם טיפולים מתחום הרפואה המשלימה: דיקור סיני, הילינג, צמחי מרפא ועוד... ליאת

20/06/2016 | 11:39 | מאת: יואב

שלום, אשמח לדעת אם ישנו פסיכולוג/ית ילדים (גיל 15) מומלץ אשר יודע שפת סימנים. תודה.

היי יואב לא ניתן להעביר המלצות על גבי הפורום אתה מוזמן להשאיר כתובת מייל ואולי ישלחו לך לשם בהצלחה! ליאת

16/06/2016 | 02:56 | מאת: מישהי

קרה אצלי בלימודים מקרה לפני כארבעה חודשים -ששיתפתי מישהי בלימודים בחרדת הנהיגה שלי וסיפרתי שלקחתי הרבה שיעורי נהיגה אפילו אחרי שכבר עברתי את הטסט אבל עדיין לא התגברתי על תחושת הלחץ שחשה מפני האפשרות לנהוג לבד. אמרתי שאני קצת מעופפת ברגיל שלי ונהיגה הופכת אותי למאוד דרוכה ומתוחה... כשסיפרתי לה את זה נדמה לי שהצורך שלי היה סתם לשתף ואולי אפילו לקבל מילה מעודדת ותומכת להתמודדות שלי. להפתעתי התגובה שלה תפסה אותי מאד לא מוכנה. היא פתאום יצאה עליי בטון ממש תקיף ואפילו תוקפני באמירה קולנית משתלחת ונרעמת: "אני לא חושבת שאת צריכה לנהוג! ואני אגיד את דעתי גם אם את לא תאהבי לשמוע אותה! גם אם לא תאהבי לשמוע!! את לא צריכה לנהוג אם ככה!" מאז שזה קרה אני מרגישה כאילו עברתי חוויה מיקרו-טראומטית. היחס הזה ממנה נשאר לי מהדהד בזיכרון. התגובה שלי מול היחס שלה היה לחוש קצת הלם פנימי ומלמלתי 'אני דוקא חושבת כמוך הרי בפועל אני לא נוהגת. אין לנו ויכוח בזה'. נראה לי מלמלתי את זה באורח הגנתי מול המתקפה העזה שלה שלא השאירה בכלל מרחב לדעה שונה משלה. חשתי מנוטרלת מיכולת לעמוד לצד עצמי כי מלכתחילה הייתי שם חשופה עם ביטויי לקושי שלי וציפיתי וקיוויתי לדברי תמיכה. לא לתגובה כזאת תוקפת מסרסת וחותמת את הגולל. לצערי הרב מאז למרות שחלף זמן רב יש בי איזה מרחק פנימי שנוצר בי מאותה בחורה כי היא מזוהה אצלי מאז כבעלת פוטנציאל פוגעני. כמו כן יש בי מן פחד שאולי היא הצליחה להחדיר בי השפעה שלילית ומנמיכת בטחון ושהמילים שלה יהדהדו בי כשאשב על ההגה במקום שיהיה בתוכי טקסט מעצים ותומך. אני לא רוצה לתת לה השפעה שכזאת עליי!! מאוכזבת שלא עניתי לה מיד בטון לא פחות תקיף ונחוש: "עם כל הכבוד לדעה שלך אני לא מסכימה איתך!! אני אנסה להמשיך לתרגל נהיגה כמה שבא לי עם תקווה להצליח בזה ובכלל לא שואלת לאישור שלך. ואם בכז ממש חשוב לך להביע אותן אז לפחות אל תדברי אליי בטונים כאלה מתלהמים". אני מבואסת שהתגובה שלי באותו רגע הייתה כזאת מתקפלת. נטשתי אותי. מרגישה שלא שמרתי על עצמי מפני הפוגענות שלה ולא עמדתי על זכויותיי מולה. לכל הפחות הייתי יכולה לומר לה "זאת דעתך בלבד. אני ממש לא חייבת להסכים איתך ואודה לך אם תמתני את הטון התוקפני כשאת מדברת איתי. מייחלת להגיע למצב שלא אהיה תלויה בתמיכה ופרגון חיצוניים. שאפעל בעולם ללא צורך ותלות באישורים מאחרים. אשמח לקבל התייחסות כלשהי לסיטואציה שתארתי שאולי תהא תומכת ומלמדת עבורי. מה יוכל לסייע לי להיות יותר חסינה מפני השפעות שליליות של אחרים על בטחוני בעצמי? תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

היי מישהי יש הרבה דברים לומר לגבי מה שכתבת. ברובד הפשטני יותר חשוב שתדעי שחרדת נהיגה כמו חרדה בכלל אינה חולפת כאשר נמנעים מנהיגה למרות שהרבה פעמים הרצון הוא להמנע. למעשה, ההמנעות משמרת את החרדה כך שכ-ן, מאד חשוב שדווקא תמשיכי לנסות לנהוג ועם הזמן אני מאמינה שהיא תעבור. ברובד העמוק יותר, לגבי תגובתה של הבחורה וכן תגובתך. אני שומעת הרבה מודעות והתבוננות עצמית. את מסתכלת על הארוע, יודעת לומר שהרגשת מותקפת, שלא שמרת עך עצמך מספיק למולה ושזה גם השפיע על בטחונך העצמי, כמו כן, את אומרת: "הלוואי ולא אהיה תלויה כך באישורים ותגובות של אחרים" נראה לי שמה שחסר בתגובתך לעצמך הוא מקום של קבלה עצמית. מקום שבו את לא שופטת את עצמך על מה שקרה אלא מבינה שזה מה שהיית מסוגלת לו באותו רגע ושזה בסדר. הרבה פעמים אנחנו יודעים להתבונן על מעשנו רק ממרחק ובעת הארוע אנו מגיבים אחרת. כן חשוב שמתוך המרחק את מנסה ללמוד מהארוע ואולי שוב, אם אני חוזרת לרובד עמוק יותר, אם את חשה שזה נושא לעבודה- העמידה שלך מול תגובות אחרים אולי כדאי לעבוד על זה בטיפול? שבת שלום :) ליאת

15/06/2016 | 08:09 | מאת: אלין

הי ליאת, אשמח לקבל המלצה על פסיכולוג ילדים באיזור שוהם. תודה

היי אלין לא ניתן לתת המלצות על גבי הפורום אך את מוזמנת להשאיר כתובת מייל כך שאולי ישלחו לך לשם בהצלה ושבת שלום :) ליאת

14/06/2016 | 23:50 | מאת: שלווה

ספרתי משהו קשה למטפלת שלי, היא מיד קפצה בבהלה וספרה לי שגם היא עברה את זה ופרטה המון על כך . מכוון שהגיע ממקום אישי, גם הלחיצה והאיצה ונתנה הרבה איפורמציה אישית. מצד אחד הרגשתי מאוד קרובה. מצד שני- אני יודעת קצת יותר מדי. לטעמי העלתי נושא סופר רגיש שאולי גם ערער אותה. אני שמה לב, שהיא פתאום מדברת בקור רוח על הנושא הזה. אני חוששת שקשה לי איתי עכשיו.

היי שלווה נשמע שאת מנסה להרגיש מה קרה ביניכן, האם החשיפה הייתה טובה אולי ערערה, אולי גם וגם. אני לא חושבת שלמטפלת קשה איתך עכשיו אני חושבת שאולי גם היא קצת נבהלה מכך שחשפה ואת חשה את זה אבל היא לא נבהלה ממך אלא אולי מעצמה? אולי... לכן, כדאי להמשיך לדבר על העניין, להעלות את תחושותייך מאז החשיפה. הנושא הרי כבר קיים "ביניכן" רק צריך לתת לו יותר מקום כנראה, גם מבחינת מה שאת מרגישה כעת וגם מבחינת מה שהיא מרגישה. ליאת.

13/06/2016 | 08:52 | מאת: עינבר

שלום, לא ידעתי באיזה פורום לכתוב אז החלטתי לכתוב פה. אני בת 22, משוחררת טרייה (למדתי יג-יד אלקטרוניקה לפני הצבא, שרדתי בקושי את הלימודים כי יש לי קשיי קשב וריכוז קשים מאוד, הגעתי ל60 מ"ג ריטלין ביום שכמובן הכניס לדיכאון אבל הרגשתי שאני חייבת אותו, לאחר הלימודים הפסקתי לקחת). בצבא שמו אותי בתפקיד לא הכי טוב אבל בכל מקרה נשארתי, כי הייתי בטוחה שלא אצליח לעבור לתפקיד שרציתי כי אני לא מספיק טובה בשבילו, הרבה מבחנים של הסמכות לא הצלחתי לעבור למרות שלמדתי מלא, וכל זה נראה לי בעקבות החוסר בטחון שלי ובגלל קשיי קשב וריכוז. פחדתי ללכת לתקן תקלות לבד כי הייתי בטוחה שלא אצליח! גם לאחר שנתיים של שירות לא היה לי מספיק בטחון לעבוד לבד! ועכשיו אני מתחילה חיים חדשים, מחפשת עבודה, מפחדת לשלוח קורות חיים לעבודה בתחום האלקטרוניקה, כי אני מפחדת מהראיון אבל עוד יותר אם יקבלו אותי ואני כמובן לא אהיה מספיק טובה אז יעיפו אותי ולי כמובן ירד הבטחון עוד יותר ואני לא חושבת שאנסה ללכת לראיונות עבודה נוספים. אני אוהבת אלקטרוניקה אבל מפחדת לעבוד בזה, שלא חלילה אפשל ואהרוס משהו, או שאלמד לאט מדיי כי אני לא מצליחה לזכור דברים במהירות ולוקח לי הרבה זמן לעשות כל דבר. אשמח אם תיתן לי עצה כלשהי חוץ מהמשפט שכולם אומרים לי: תאמיני בעצמך ויהיה טוב. כי אני לא. תודה על כל דקה מזמנך!!

לקריאה נוספת והעמקה

היי עינבר אני מאד מאד ממליצה דווקא בנושא כזה לגשת לטיפול רגשי. אולי יותר קוגנטיבי התנהגותי שיעבוד איתך ממש על הצלחה בראיונות עבודה , על הפחד מכישלון כמו גם פרפקציוניזם שמשתמע מעט ממה שכתבת. אלו דברים שממש אפשר לשפר! ולא בהרבה זמן ושווה מאד להשקיע כעת כשאת בתחילת דרכך התעסוקתית כדי שתוכלי להתחיל ברגל ימין במיוחד לאור נושא קשיי הקשב והריכוז שברקע וחווית הצבא. משפטים שאנשים אומרים ועיצות אלו ואחרות לא נראות לי ממש עוזרות בצורה עמוקה אלא רק כפלסטר רגעי. בהצלחה :) ליאת

08/06/2016 | 14:46 | מאת: מיכ

אני לא מרגישה אישה ממש :( גם לא גבר...אולי יותר ילדה רוב הפעמים.....לא נמשכת כל כך לאחרים(גבר או אישה)...והנה בפנטזיה נמשכת למטפלת, מלחיץ! העזתי לומר לה שכשמדברים על הילדה שבי או התינוקת אני מרגישה משיכה אליה...אוף...אני לא לסבית אולי אם הייתי כזו היה יותר פשוט? לא יודעת מה או מי אני...והיא בתגובה אמרה שזה קשור לילדות שעברתי :(..האם בגלל זה? אני לא מאוהבת בה, אבל כן בבעלי, אוהבת אותו בכל המובנים וזה טוב......אבל להמשך דווקא אליה???? אוףףףףףףף מלחיץ ומפדח....מה את חושבת?

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכ זה יכול לקרות, אולי ירגיע אותך לדעת שכנראה זו לא באמת משיכה מינית אלא יותר משיכה אחרת שלםעמים מתבלבלת ומפרשים אותה כמשיכה מינית. כמו כן, בפנטזיה אפשר להרגיש הרבה דברים וזה בסדר- זו פנטזיה. מבינה שזה קצת מפדח כפי שכתבת אבל אולי דווקא זה שאמרת לה ותגובתה יגרמו לזה להרגיש פחות "מפדח" חג שמח ליאת

13/06/2016 | 08:56 | מאת: מיכ

התשובות שלך לפעמים ממש דומות לשלה :) מעניין שגם היא אמרה שאם זה רק במחשבות, פנטזיה וזה לא בא לידי מימוש הכל בסדר. בכלל כשחשבתי על מימוש זה בכלל לא היה רלוונטי עבורי. מעניין שמה שעזר לי (זה דווקא פסק), הדיבור איתה על זה והכתיבה בפורם והתשובה שלך ובפורם השכן...נרגעתי ופתאום זה כבר לא רלוונטי המחשבות הכל הוסט לקשר עם בעלי. וממנה אני רק רוצה הכלה, הבנה, רוך, חום אימהי כנראה...הכל התבלבל לי... וואו..זה פשוט מוזר ומדהים כאחד! תודה רבה!!!

06/06/2016 | 20:41 | מאת: רינת

שלום ליאת. במשך הרבה זמן הרגשתי מצויין גם קניתי את הספר בוחרים להרגיש טוב וזה עזר לי,יצאתי תפקדתי פתאום ביומיים האחרונים אני מרגישה ירידה במצב רוח ואפילו הספר לא עוזר לי ביומיים האחרונים. מה אני יכולה לעשות כדי להחזיר את המצב רוח שהיה לי? כי גם ביומיים האחרונים אפילו הספר לא עוזר לי וכמה שאני מנסה להרגיש טוב אני לא מצליחה.אני מאוד אודה לך על עצתך איך להחזיר את המצב רוח שהיה לי.תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי רינת שמחה שקנית את הספר וטוב שהוא עוזר אבל... לפעמים צריך להבין דברים יותר לעומק כדי לחוש טוב ממש ממש מבפנים הספר מדבר על התמודדות עם דיכאון והוא נהדר בזה, הוא פחות מתעסק בגורמים לדיכאון או למצב רוח הירוד ולפעמים אם לא מטפלים בגורמים קשה להחזיק לאורך זמן את מצב הרוח הטוב חג שמח ליאת

28/05/2016 | 23:04 | מאת: אמא

שלום האם ילד בן 9 שסובל מחרדות יכול להשאר ערב ללא ביייביסיטר, אלה עם אחיו בן ה 11 ? האם יכול להיות לו נזק אם בכל זאת ישאר ערב אחד לבד עם אחיו ?

<p>שלום לך אמא לדעתי ילד שסובל מחרדות אינו יכול להשאר עם אחיו בן ה 11 זה לא יוצר תחושת החזקה ותמיכה בודאי שבמצב כזה ליאת</p>