פורום פסיכותרפיה

13347 הודעות
11895 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכותרפיה

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורה של מנהלת הפורום. 2. הפורום נועד לתת מענה לטווח רחב של מצבים בהם קיימת מצוקה רגשית. ניתן להתייעץ בו לגבי גילאים שונים ובנושאים מגוונים כגון: הפרעות חרדה, דיכאון, קשיים חברתיים, קשיים בגיבוש הזהות המינית, מצבי משבר, קשיים ביצירת קשר ועוד. בנוסף יינתן בפורום יעוץ לגבי פנייה לטיפול או לגבי התלבטויות בתוך התהליך הטיפולי. 3. בעת הפנייה יש לציין גיל, מצב משפחתי, ורקע קצר על הבעיה. 4. אבקש להקפיד על שפה נאותה וכבוד הדדי. הודעות שאינן נאותות יימחקו. אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה או בעיה.

אני רווקה בת 18, לפני כמה שבועות התחילו לי מחשבות טורדניות שקשורות לדת ומאז המצב החמיר ונושא המחשבות התרחב גם למשבות אלימות ומיניות. אני משתדלת לקחת את זה ברוגע ובשלווה ולא להילחץ מהדבר כדי שהמצב לא יחמיר. אני מעוניינת לקבל טיפול מקצועי לכן קבעתי תור לפסיכותרפיסטית בקופת חולים. כמובן שהתור נקבע לעוד הרבה זמן כי זה קופת חולים והכל מאוד עמוס. השאלה שלי היא כזאת: הפסיכיאטר אמר לי שאין לי ocd והמליץ לי על טיפול cbt אני התעקשתי לקבל טיפול פסיכותרפיה כי אני יודעת שהcbt חעזור לי לטפל בתופעה, לא בגורמים לה ואני רוצה לטפל בדברים מהשורש. אני לא מחפשת קיצורי דרך. אבל גם קשה לי להתמודד ללא עזרה עם המחשבות. האם אפשר לשלב שיחות פסיכותרפיה עם cbt? וחייב שזה יהיה על ידי אותו מטפל? אני יכולה ללכת לשני מטפלים שונים? ואם לא אפשרי והדבר מורכב כאיזה סוג טיפול כדאי קודם להתחיל?

לקריאה נוספת והעמקה

היי א יש קצת בלבול במה שכתבת... מה שאת מתארת בהחלט יכול להיות OCD אך מטפל שמוסמך צריך לפגוש אותך ולהכירך כדי לדעת בוודאות. כיום הדרך המומלצת ביותר לטיפול ב OCD היא טיפול תרופתי יחד עם CBT יחד עם זאת מטפל שמוסמך גם בגישה שהיא יותר ארוכת טווח כמו הדינאמית יכול להציע לך טיפול אינטגרטיבי כלומר: לטפל ג ם במחשבות הטורדניות ואיך להתמודד איתן וג ם במה שכינית: עבודה מן השורש ולעומק. בהצלחה :) ליאת

11/10/2018 | 00:31 | מאת: אר

שלום וברכה אני מוכר בנכות רפואית נפשית 40% צמיתה ואי כושר 100% צמיתה רשום שהמוסד יכול "לזמן לבדיקה מחדש, רק במקרים שחל שיפור במצבי הרפואי, בעקבות טיפול רפואי שקיבלתי." רציתי לשאול איך המוסד יכול לדעת שמצבי השתפר מבחינה נפשית? הרי הוא לא מזמן לוועדות חוזרות כשיש נכות צמיתה. האם לדוגמא לפי השיקום שאני עושה דרך המוסד ולומד מקצוע כל שהוא, הוא יכול להסיק מזה שמצבי כביכול השתפר בגלל שאני לומד ועושה שיקום ולבטל לי את הנכות או להזמין אותי לועדה חוזרת למרות שיש לי לצמיתות? או דרך התלושי שכר שלי שאני עובד ומרוויח, הוא יכול לזמן אותי לועדה חוזרת למרות שיש לי לצמיתות? אשמח למענה על השאלות תודה מראש אריק

לקריאה נוספת והעמקה

היי אר הפורום נותן מענה על שאלות בתחום הטיפול הרגשי השאלה ששאלת קשורה לענייני זכויות מול בטוח לאומי ועד כמה שידוע לי ניתן להתקשר עליהם והם יוכלו לתת לך מענה האם הנכות היא לצמיתות או משתנה. ליאת

08/10/2018 | 22:47 | מאת: מייק

איזה טכניקות לשיפור הזכרון יש אם אני מתקשה קצת בלזכור דברים-שיחות טלפון/טקסטים באינטרנט /עיתון ?

היי מייק הפורום הא פורום שעוסק בטיפול רגשי. ניתן לפנות לפורום ייעוץ נוירולוגי. ליאת

08/10/2018 | 19:17 | מאת: תומר

יש קשר בין אורגזמה לבטחון עצמי /זכרון ? כי אחרי שאני גומר יש קצת פגיעה בבטחון העצמי והזכרון שלי משתבש ורק אחרי כמה שבועות שאני מתאפק אז לא קורה כלום והפמרמטרים האלה נשארים בסדר איזה פתרון יש לזה /צריך להפסיק עם סקס ?

היי תומר בהנחה ששאלתך רצינית (וזה לא נשמע כך) אז...לא מכירה את התופעה שכתבת מוזמן להתייעץ בפורום יעוץ מיני. ליאת

08/10/2018 | 11:47 | מאת: חיה

היי אני בת 23 בזוגיות רצינית אני יוצאת עם גבר אך תמיד מפחדת מה אם זה לא זה ואינני מפחדת להתחייב רק תמיד אמרו לי שצריך להרגיש שזה זה כמו כן יש לי פחד במעבר מגורים מההורים לבית משלי , או שאני עדיין ילדה או שזה באמת גורם לחששות פחד של נטישה פחד לעשות שינוי קיצוני בחיים לבית ילדים לפרנס את עצמי לעשות בבית הכל לבד או איתו זה כיף אבל מצד שני זה ממש מפחיד אותי אני יודעת שהכל יסתדר בסוף ומה שצריך לקרות יקרה אך רוצה להישאר לגור בקרבת הוריי כמו כן באותה עיר ולא לעזוב .. אשמח לפיתרון כיצד לחשוב בצורה אחרת..יש לי עוד זמן אבל חושבת על זה ככ חזק

היי חיה נשמע שמתערבבים פה הרבה פחדים ביחד שאולי הבולט בהם הוא דווקא הפחד לעצמאות ולהיות "גדולה". אם את רואה שהפחד הזה מעכב אותך במספר תחומים בחיים היתי ממליצה לנסות לברר זאת בטיפול. קשה לי לענות לך מעבר לזה כי אנו לא מכירות.. ליאת

שלום, ביתי בת 18 נמנעת מכל קשר עם אנשים במשפחה ומחוצה לה. היא בבית כבר 3 שנים וגם לביהס הפסיקה ללכת לגמרי. כמובן שיש קשר עם הרווחה וביהס אך היא בבית וכואב לראותה כך. היא רוצה חיים וחברה אך לא מצליחה מרגישה שלא מסוגלת. איך ניתן לעזור לה? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ענת בתך זקוקה לאבחון מסודר וטיפול מסודר. האם היא מטופלת? יש אפשרות לקבל סדרות של טיפול גם דרך קופח. אחרי אבחון מסודר כדאי לשקול את כל האופציות הטיפוליות שרלבנטיות. ליאת

15/09/2018 | 20:20 | מאת: mika

הי ליאת ושנה טובה. רוצה לשתף בהרגל שיש לי בטיפול ואשמח לשמוע את דעתך. לפעמים מתכתבת עם הפסיכולוגית בהודעות. במקרים שההתכתבות היא לא על נושאים טכניים של קביעת מפגש, אז יש לי נטייה מדי פעם לסיים את ההתכתבות בכך שאני מודיעה לה שאני חוסמת אותה עכשיו בנייד. ואכן עצם הפעולה של חסימת הנייד שלה מרגיעה אותי ורק כך אני בעצם מסוגלת להפסיק את ההתכתבות איתה . אני מרגישה שאם לא אעשה זאת אני אמשיך לרצות לסמס לה לנצח. ומהרגע שחסמתי יורד לי דרסטית הצורך לכתוב לה ומשהו בי נרגע. הפעולה הזו היא כמו אות בשבילי להפסיק לכתוב לה. חשוב לי להדגיש שאני לא אדם מציף שכל היום שולח לה הודעות, אני פעילה ועמוסה בחיי. ואני גם לא עושה זאת כאקט של כעס. אבל לעיתים נוצר בינינו דיאלוג בפלאפון שאני לא מצליחה לסיים בדרך אחרת. אני חשה שהיא כועסת עליי על עצם החסימה . כך שאם מבטיחה שתחזור אליי לגבי נושא טכני אז היא לא תטרח לחזור למרות שלא חסומה אצלי. איך להסביר את הצורך שלי בחסימה? אני מתקשה להבין מהיכן הוא נובע? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיקה סליחה על העיכוב בתשובתי אני חושבת שזה משהו שחשוב שתבאי לטיפול. מהו הקושי לסיים מבלי לחסום? בחסימה יש אמירת כעס על האחר . האם את כועסת עליה? האם התלות מכעיסה " הקשר? הקרבה? אולי מפחידה? ועוד... ליאת

11/09/2018 | 18:26 | מאת: ויקטור

אני רןצה לדעת איך מטפלים בפרובלמה שאחרי שאני עושה סקס אז יש ירידה בחשק הכללי (הרגשה של עצלנות)/ירידה בבטחון העצמי ובזכרון וזה ככה מאז גיל התיכון ?

היי לך נדמה לי שזו שאלה למי שמתמחה בייעוץ מיני. ליאת

30/08/2018 | 16:20 | מאת: KOBI98

שלום רב. אני בן 36 ומאובחן כסובל מהפרעת חרדה. מטופל ומאוזן שנים ע"י כדורים. במקביל מכור לשתיית קולה מגיל 15 בערך כל יום. זה נותן לי מנוחה ממירוץ החיים, מן אנרגיה חיובית כמו תחושת שיחרור זאת לצד הכדורים. כל פעם במהלך חיי שניסיתי להפסיק את הקולה נתקלתי בתופעות של התגברות חרדה חזקה ודיכאון מהם סבלתי מספר שבועות- תמיד נשברתי ושבתי לשתות קולה. לאחר כמה ימים של שתיית המשקה שוב- חזרתי להרגיש טוב. הייתי בטוח שמדובר בתסמיני התמכרות ולכן עזרתי כוחות נפש רבים והחלטתי שהפעם אני הולך להיגמל - מזה 14 שבועות איני שותה קולה בכלל: כל התופעות המוכרות הגיעו ועימם ציפייה גדולה שתוך 8 שבועות הכל יעלם. אך לא כך הדבר, החרדה מולידה חרדה ולבסוף הצטברות המתח מוביל להתקפי חרדה. הפסיכיאטר המטפל אומר שאם כך המצב, גמילה לא תמיד מצליחה ועלי לשוב לשתות קולה אם זה עושה לי טוב למרות שהוא איננו רואה השפעת קולה על חרדה לטובה או לרעה. אני לא רוצה להרים ידיים ולכן לא שמעתי בעצתו והלכתי לטיפול פסיכולוגי תמיכתי של 6 מפגשים בהם העצימה אותי הפסיכולוגית על עוצמתי וחוזקותיי וכו'. הטיפול לא עזר כי החרדה ממשיכה. אני מתלבט האם לשמוע בעצת הפסיכיאטר ולחזור לשתות קולה על כל הנזקים שהיא גורמת או להמתין עוד קצת עד אשר יתאזן הגוף ויגמל סופית מהצורך במשקה. אשמח לשמוע את עצתך בנושא ואיזה סוג טיפול פסיכולוגי הוא המתאים להשתחררות מהתלות הנפשית בקולה כגורם מנחם/מרגיע?(האם CBT/דינאמי, תרפיית גשטאלט) בתודה ובברכה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך בכל בגישות שציינת ניתן לטפל גם בהתמכרות אבל דווקא הייתי חושבת על התנסות במיינדפולנס שזו טכניקה המאפשרת להיות עם תחושות לא נעימות באופן שניתן להכילן. כמו כן אולי יש מקום לברר לגבי קבוצה בסגנון של 12 הצעדים יש קבוצות כאלו ברחבי הארץ והן עוסקות בגמילה מהתמכרויות. ליאת

15/08/2018 | 01:34 | מאת: אמל

אני סובלת נורא מזה שנתיים מקוצר נשימה ומתחושת חנק שבאה והולכת ומחום פנימי במיוחד בפנים ולעיתים זה מלוה בהזעה ומתווסף לכל זה עייפות וישנוניות יתר למרות שאני יושנת טוב בלילה ודפיקות לב מואצות וחזקות ולעיתים מלווה בתחושת עילפון, עשיתי את גל הבדיקות הרפואיות וכולן תקינות, ואני חושבת שמה שאני סובלת ממנו בעצם התקפי חרדה וכל זה התפרץ אחרי שילדתי את בני הראשון לפני שנתיים. השאלה שלי היא האם אלה הם סימני התקף חרדה באמת ? ומה הטיפול ? אני סובלת נורא במיוחד שיש לי שני ילדים קטנים ואני אמורה לטפל בהם במצב הזה. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

היי אמל אם ערכת את כל הבדיקות הרפואיות אז בהחלט יתכו שאלו התקפי חרדה. חבל ממש ממש שאת סובלת מזה הרבה זמן יחסית בזמן שבדר"כ ניתן לטפל בזה ואפילו די מהר. הטיפול יכול להיות תרופתי או שיחתי בלבד או שילוב של שניהם ומאד יכול לעזור לך. ניתו לפנות לטיפול באופן פרטי או גם דרך קופות חולים. ליאת

05/08/2018 | 15:17 | מאת: דנה

ליאת שלום, שמי דנה, בת 30 , נמצאת בטיפול אצל פסיכותרפיסטית מזה 3 שנים. לצירי לאחרונה אני קצת מרגישה שנגמרו הכלים שיש לה לתת לי והשיחות מרגישות יותר סתמיות למה שהיה בעבר , כלומר לא מרגיש לא שונה משיח רגיל עם חברה , יכול להיות שגם אני במקום אחר ופחות צריכה את האיפול ויכול להיות שבאמת אין לה עוד כלים בשבילי. קודם כל אני רוצה לרדת לפעם בשבועיים כי אני מרגישה שכל שבוע כרגע זה מיותר אבל אני לא ממש יודעת איך להגיד , זה מרגיש זה שבחיים זה לא משהו שיבוא ממנה ושהיא תגיד שאני מוכנה לזה. מעבר לכך לפני שבועיים היא ציינה בפני שהיא מעלה את המחירים ונקבה במחיר גבוה מאוד ממה שאני משלמת היום . אני קצת תקועה ולא יודעת ממש איך להתייחס לזה ומה להגיד , כרגע אני מרגישה מרוחקת ושממש לא בא לי להמשיך לבוא אליה, בקיצור כל עניין הכסף ובתחושה שלי מתנקזים למקום שאני לא ממש יודעת מה להעלות מולה ומה להגיד ובטח שקשה לי להמשיך ולהיפתח אליה.... אשמח לעצתך (:

לקריאה נוספת והעמקה

היי דנה כמה מחשבות שעולות לי... - קודם כל לגיטימי להעלות את תחושותייך הן לגבי התשלום והן לגבי מעבר לפעם בשבועיים - מכיוון שאת חשה בחשש המחשבה שלי היא שמעניין להכנס יותר לעומקו של החשש הזה...מדוע את חשה אותו? האם זה משהו שקורה בעוד מקומות? ועוד... - אולי הריחוק שאת מרגישה מקורו גם באיזשהו כעס, אולי כעס שהיא לא רואה "בעצמה" את הריחוק והיית רוצה שתראה אותו? אולי. אולי כעס על דברים אחרים? בשורה התחתונה נראה לי שחשוב שתנסי לפתוח את הדברים איתה למרות הקושי :) ליאת

05/08/2018 | 13:41 | מאת: מרינה25

אשמח אם תכוון אותי האם השאלה קשורה לפורום זה ואם לא אשמח אם תגיד לי לאן שאוכל לקבל עזרה. בתקופה האחרונה שמתי לב למצבים מוזרים בי , זה התחיל מסחרחורת במועדון והמשיך לסחרחורת במסעדות ובמקומות עם אנשים. אני סובלת מסחרחרות כבר שנה וחצי עברתי את כל הבדיקות האפשריות אצל כל רופא והכל תקין. ובכל זאת , זה לא עוזב אותי. אני יכולה לשבת עם חברים או אחד על אחד עם חברה ולחוש סחרחורת בחילה הזעה אני ישר מסמיקה , תחושה של רצון לברוח משם ולהסתגר עם עצמי. אני לפעמים במועדון או במסעדה פשוט קמה בורחת לשירותים מתחילה לנשום ולהרגיע את עצמי. זה עובר לכמה דק וחוזר שוב כשאני חוזרת לאנשים. האם זה התקפי חרדה ? מי מה זה נגרם פתאום ? בחיים לא היה לי את זה.. למדתי פסיכופתלוגיה במסגרת התואר שלי השנה וכשהתחלנו לדבר על סימפטומים פתאום התחלתי להרגיש את כולם. אני משתגעת ? לפנות לאיש מקצוע ?

לקריאה נוספת והעמקה

היי מרינה קודם כל את לא משתגעת. בהחלט ייתכן שמדובר בהתקפי חרדה ע"פ התאורים שלך העניין עם התקפי חרדה, כפי שכתבת, שהם יכולים להופיע גם ככה פתאום ללא טריגר. מכיוון שהם מרגישים כמשהו מפחיד את לוקחת את זה בתוכך למקום של : "אולי אני משוגעת"? וכך החרדה גוברת.... הרבה פעמים אנשים מגיבים כך למול התקפי החרדה ואז נוצר: הפחד מהפחד בטיפול שמשולב אלמנטים של טיפול קוגנטיבי התנהגותי ניתן לעבוד על הסיבות לחרדות דווקא בתקופה זו וכן ניתן ללמוד להתמודד טוב יותר עם החרדה כשהיא מתרחשת, מה שבדר"כ גורם להפחתת ההתקפים שבוע נעים ליאת

היי ליאת יקרה אני לא זוכרת עם כתבתי לך או לא אבל אבא שלי חולה בדמנציה קשה ומצבו מדרדר בנוסף אני בת 51 ובין היתר שוחחתי עם האחיות שלי שמאוד תומכות בי הם טוענות שהדיכאון בזמן האחרון שיש לי עם תופעות פיזיות בנוסף למצב של אבא שלי שגם משפיע זה דיכאון בגיל המעבר רציתי לשאול עם בפסיכותרפיה אפשר לטפל בנושא? ומה עושים בטיפול? אף פעם לא הייתי בפורום פסיכותרפיה ואולי את מכירה בנוסף טיפולים אלטרנטיביים בנוסף שהלכתי לרופאת משפחה והיא נתנה לי כדור ורופאת נשים שגם הייתי אבל לא יצא מזה כלום אשמח למענה זה מאוד חשוב לי אני רוצה להקל על עצמי דווקא דרך טיפולים אלטרנטיביים עם את יודעת במקרה אני גם לא יודעת עם פסיכותרפיה זה שייך לטיפול אלטרנטיבי אבל בכל זאת אשמח לדעת אני ממש בדיכאון גם כנראה גיל המעבר וגם בנוסף המחלה של אבא שלי אני אשמח עם תוכלי לתת לי מענה זה מאוד חשוב לי אני ממש מודה לך מקרב לב אני בקשיים כרגע במיוחד בגלל אבא שלי המצב ממש קשה בבית איתו אני גם מפחדת חס וחלילה שיקרה הנורא מכל זה מכניס אותי לתופעות נפשיות ופיזיות תודה ליאת ומאחלת לך שבוע מקסים

לקריאה נוספת והעמקה

רינת היי אני זוכרת אותך וזוכרת שכתבת נשמע שיש כרגע עומס רב שמקשה עלייך טיפול תרופתי אנטי דכאוני עשוי לעזור כמו גם שיחות ולו בשביל האפשרות להתמך מבחינת טיפולים אלטרנטיביים נוספים יש המון...השאלה למה את מתחברת יכולה להעיד שדיקור סיני עשוי לעזור מאד שבוע נעים ליאת

הי ליאת, מה נשמע? רוצה בבקשה לשתף במקרה שקרה לי בטיפול. לפני 3 שבועות בערך הייתה אמורה להיות פגישה , המטפלת ביקשה באותו היום שנאחר אותה אך לא יכולתי וסיכמנו שניפגש כרגיל. נפגשנו ואחרי כמה דקות מהפגישה ראיתי ג’וק בחדר . נבהלתי וקמתי מהכיסא , המטפלת לא הצליחה להרוג אותו ואז ראיתי עוד אחד , וברחתי מהפגישה( בדיעבד הבנתי שהייתה בעיית תברואה) המטפלת סימסה והתנצלה וקבענו למחרת. ואז המטפלת אמרה שתרגיש בנוח אם לא אשלם על הפגישה אני התעקשתי לשלם ובסוף המפגש האחרון אכן שילמתי בפועל. ואמרתי לה שאני לא רואה סיבה שלא לשלם. המטפלת אמרה שאני לא יודעת לקבל. מאוד נפגעתי מהאמרה שלה . אני מרגישה שבמקום שתראה בכך הערכה שלי כלפייה היא רואה זאת כאי יכולת לקבל. מה גם, שתכלס אם היה הפוך ואני הייתי מבטלת מפגש בהתראה קצרה כן הייתי מחוייבת בתשלום והיא כאילו ״ביטלה״כי הקליניקה שלה לא הייתה במצב לארח מטופלים. מאז המקרה יש לי תחושות קשות כלפייה וכלפי הקליניקה שלה. יש בי כעס עלייה גם שלא מדבירה את הקליניקה. וגם על המשפט שאמרה לאחר ששילמתי לה . מה דעתך? תודה

לקריאה נוספת והעמקה
27/07/2018 | 11:30 | מאת: א.ה.

הי מיקה, לפני שליאת תענה. כתמיד ההמלצה היא ממש להחזיר הכל לטיפול. הג'וקים הגיעו, כנראה, בגלל שממש קודם *כן* הייתה הדברה ואז הם יוצאים באטרף מהביוב כבמחזה היצ'קוקי. דברי איתה על הפגיעה שלך מדבריה. אם נפגעת באופן עוצמתי כזה, שווה לבדוק אם בכל זאת יש משהו בהצעה שלה לפרשנות כקושי לקבל, או להדוף כשנותנים לך. נסי לחשוב על זה. ובבקשה - לטיפול. העתק הדבק מכאן. התקבלי את דבריי, או שאת חשה תוקפנות מולם? א.ה.

היי מיקה אני מוצאת שנושא הגוקים במפגשים ראוי לכתיבת מאמר...יש כ"כ הרבה מקרים והתרחשויות סביב זה. במקרה שכתבת יש סיכוי שאני זו שהייתי בורחת מהקליניקה:) עד כאן התייחסותי ההומוריסטית והרצינית: נשמע שאיכשהו ממשהו שאמור היה להתפרש בטוב- הן מצידך והן מצידה קרה משהו הפוך ואחר. כאילו כל אחת מכן אינה יכולה לראות את הטוב במעשה. נראה שעל זה אפשר לדבר. על האפשרות שיש כוונה טובה מצידה וגם כמובן מצידך ואז איכשהו מתוך אותו מקום יוצאת גם תחושת חמיצות כעס? אכזבה? בקורת? אולי זה קורה גם במציאות כאשר מעשים שאחנו עושים התנהגויות או מילים יכולים להתפרש לכאן ולכאן ועל מה אנחנו בוחרים להסתכל? ליאת

23/07/2018 | 15:48 | מאת: מישהו

יש בעייה אצלי שאחרי שאני מאונן/מקיים יחסי מין אז יש ירידה בזכרון + ביטחון העצמי יש פחות חשק לעשות דברים אני רוצה לדעת למה זה ככה ואיך מטפלים בזה עד שאני יראה פסיכולוג ? אני בן 43

היי לך אם אתה מרגיש שזו תופעה שפוגעת בך גש לפסיכולוג. אין לי אפשרות לומר מדוע זה ככה כי איני מכירה אותך.. ליאת

שלום ליאת 5 שנים בטיפול פסיכולוגי .לאורך כל התקופה אני מרגישה שהמטפלת מנותקת ריגשית ,נוקשה כלפיי כאשר אני מדברת על הקשיים מולה ושככה קשה לי להרגיש ממנה חוץ מלהגיד שאני מתוסכלת מכך שאני רוצה שהיא תהיה אחרת ,היא לא אומרת כלום,כמובן שאף אחד לא רוצה מטפל קר ולהרגיש ניכור בפגישות ואני לא מוכנה לספוג את זה ולא מגיע לי אם הייתי מרגישה ממנה יחס פחות קר ,מרוחק ונוקשה אפילו לא הייתי מעלה את מה שאני מרגישה כלפיה והייתי יכולה להמשיך להתעסק בתכנים שבגללם באתי מהתחלה ,אבל היחס הקשה שלה מרחיק אותי ,קיוויתי שישתנה ונתתי הזדמנות לשינוי ,תמיד חשבתי שהכל בגללי ולא הבנתי למה היא בוחרת להתנהל איתי ככה וכששאלתי קיבלתי תשובות לא ברורות ומתחמקות או לא קיבלתי תשובות בכלל..פעם היא אמרה משהו בסגנון שזה מה שהיא עושה איתי מתוך שיקולים מקצועיים שלה והיא אינה חייבת לשתף אותי בהם,וכשאמרתי שאיני מבקשת לשתף בשיקוליה המקצועיים רק להביא את מה שמרגישה ,היא עונה שהבעיה אצלי ,אני זאת שרוצה שהיא תהיה אחרת ואני "הבעייתית".יכול להיות שהיא לא טועה וכן הייתי רוצה להרגיש יותר אהדה ממנה וזה חסר לי.. היא יושבת מולי עם פרצוף של תשעה באב ,נראית חסרת סבלנות ,מפחיד לדבר איתה מרוב שהיא שיפוטית וביקורתית וקשה לי להכיל את זה אז אני או שותקת,או מסבירה לה שקשה לי וככה זה לא יכול להמשיך ומסבירה לה שחייב להשתנות כי זה לא טיפול.היא לא מסיימת את הטיפול בעצמה ואולי היא מצפה שאני אסיים לבד. לא פעם הבעתי רצון לסיים את זה כי ההתנהלות הזאת פוגעת בי ולא מתאימה לי והיא אמרה בסדר אז נסיים,בלי לנסות לדבר על זה או להבין לעומק מה באמת מפריע לי. בתחילת הטיפול בחודשים הראשונים קרה מקרה שבו אני טעיתי מבלי לשים לב לזה -אני לא רוצה לספר כדי לא לחשוף פרטים-אבל טעות אנוש לא בכוונה והיא הגיבה אליי בצורה פוגענית וקשה ,אמרה לי את מה שהיא חושבת עליי בפרצוף כמו למשל שאני אגואיסטית ,לא מחשבנת ולא מתחשבת ולא יודעת לראות את האחר..דברים אלו אינם נכונים כלפיי אלא ההיפך הגמור אבל גם אם היו נכונים אני לא צריכה שיטיחו לי את זה בפרצוף בצורה הכי משפילה ,יש דרך להגיד את הדברים בצורה שהצד השני יכול לעכל בפרט בטיפול.היא יודעת שהיא טעתה ושהתגובות שלה מוגזמות ומנסה להתחמק ולגלגל את האחראיות עליי . מראה המון חוסר גמישות,חוסר הבנה,חוסר רצון בתקשורת איתי כאילו אינה מעוניינת בי בטיפול תמיד צריכה להיות "האדם הבוגר"לוותר לה תמיד אני מתעלמת מהדברים אחרי שניסיתי לדבר אותם והיא לא מאפשרת עד שבסוף ממשיכה להתנהג כרגיל עד שזה מציף אותי שוב.אני רוצה להמשיך לעבוד איתה אבל לא יודעת איך להסביר לה שגישה כמו שלה והתייחסות לא אנושית שכזאת לא מקדמת אותי אלא להיפך מתסכלת ופוגעת . אני לוקחת את מה שקורה בטיפול מאוד ללב וזה משפיע עליי בצורה קשה.ולא יודעת איך ממשיכים מכאן,מרגישה שאני צריכה שיקום אחרי טיפול כזה והכי גרוע מרגישה שזה לא נכון לי ואני צריכה לעזוב כדי להפסיק להיפגע ,לדבר איתה ניסיתי ושום דיבורים לא עוזרים הגישה שלה" זה מה יש" וזהו.אז איזה טיפול מתנהל כאן אם זאת הגישה שלה "זה מה יש" ? אני לא יודעת אם המצב הזה מתסכל גם אותה וכואב לה אולי היא מאמינה שהיא פועלת נכון איתי וככה צריך להתנהג אבל בעצם כואב לה או שבאמת אין לה רגשות והיא אטומה אז פשוט שתגיד ותסיים את הטיפול ,למה היא צריכה להמשיך לפגוע כאילו שאני אמשיך להגיע בכל תנאי ואקבל את ההתנהגות שלה אני מרגישה שאני לבד ואין לי פרטנרית ושבמצב כזה צריך לסיים אבל איך אני אדע אם היא לא נותנת לי תשובות ברורות ללמה היא מתנהלת איתי ככה ,אני לא יכולה להמשיך להיפגע ומצד שני מפחדת לעזוב את הטיפול למרות שקשה לי שם. אודה לעזרתך ואם תוכלי להאיר ולהעיר לי אם יש משהו שאני עושה לא נכון מולה ויכולה לעשות כדי לשנות וליישב איתה את הדברים? האם במצב כזה אפשר לפנות למטפל אחר ולבקש שידבר איתה ?או פשוט לעזוב ? לא מבינה למה אני צריכה לצאת ככה מטיפול של 5 שנים ואיך היא נותנת לי לצאת ככה בלי לעבד ובלי לדבר ולהבין מה מפריע לי? רוצה לסיים טוב אז תודה רבה..סליחה אבל באיזה זכות אחרי 5 שנים תוציאי אותי ככה מהטיפול בלי לדבר על הסיום ולמה,מרגישה שאין לי כבר כוח לטיפול ומרגישה חוסר אונים

לקריאה נוספת והעמקה

הי מירן נשמעת חוויה קשה ממש. לפעמים משהו נתקע/לא עובד/ לא ניתן לדבר עליו. הייתי רוצה לכתוב לך להמשיך לדבר על הדברים אבל בתחושתי יש מצבים שבהם אי אפשר לדבר על הדברים. לפעמים המטפל הוא מי שהוא ואולי להוציא ממנה משהו אחר יהיה בלתי אפשרי. נשמע לי שהיית רוצה "לסיים יפה" או להשאר...כדי לפתור. אני לגמרי מבינה אותך אבל לעיתים דווקא חשוב להגיד לעצמך משהו כמו: "אני בסדר. אני לא אשמה. זה המצב" ואולי במקום לשים אצלה את האחריות כרגע ....עם כל הקושי אולי...נכון לנסות לסיים : לקחת מה שהיה טוב להבין מה היה לא טוב ולהמשיך הלאה למטפלת יותר מתאימה ורגישה אלייך כאשר את משחררת את עצמך מאשמה. כמובן שקיימת האופציה של להשאר בטיפול אבל לפי מה שאת כותבת אני לא בטוחה שכרגע הטיפול עוזר ומקדם? ליאת

01/08/2018 | 00:42 | מאת: מירן32

לאוו דווקא שאני מנסה להוציא ממנה משהו אחר ,כן הייתי רוצה שהיא תהיה נחמדה ומכילה וחביבה אבל היא מי שהיא ואני לא יכולה לשנות את זה,מה שמפריע לי שהיא דואגת להטיח את מה שהיא חושבת עליי בפרצוף ,חסרת סבלנות וחושבת שהיא יכולה לדבר אליי כמו סמרטוט רצפה ושאני אסכים איתה .היום אני יותר סובלנית לזה מבעבר ,עד שזה מוציא אותי מדעתי ואני אומרת לה שאני לא ממשיכה את הפגישה ככה והולכת טרם סיומה או שהולכת לחדר המתנה לבכות,ואני חייבת לציין שקשה להוציא אותי מדעתי מכיוון שאם מישהו פוגע בי ברור לי שזה בעיה באישיות שלה ,לא שלי.. .בפגישה האחרונה אמרתי לה: אני לא משלמת לך על הפגישה במידה והיא לא ניתנת להמשך בגלל ההתנהגות הפוגענית למשל אם היא לא מקשיבה או מוכיחה אותי בלי הפסקה ,או ביקורת אישית זה לא טיפול!(בסוף הפגישה הסתיימה בחיוך ואמרתי שאני מקווה שנצליח להסתדר והיא ענתה "גם אני " )ככה זה בעבודה הזאת טיפול מיטיב ומקדם מותנה באמפתיה ובלהבין את המטופלת.אני לא אפסיק טיפול אם המטפלת לא נחמדה או לא מתנהגת בנימוס ואפילו אם היא לא 100 אחוז בטון דיבור כל עוד היא עזרה לי בהתמודדויות מסויימות (והיא מ-א-ו-ד עזרה)שיהיה לה בכיף אבל יש גבול לכל תעלול אם היא רק חוסמת לי את הדרך ומונעת ממני טיפול סביר ,זה לא בסדר! בטיפול אין סימטריה אבל זה עדיין לא אומר שלא צריך להיות כבוד הדדי בין בני אדם. הנקודה שלי היא לגרום לה להבין את זה שיש לה אחראיות,לא יודעת איך הגעת לזה שאין לה אחראיות ליאת? יש כללים בטיפול כמו גם בחיים:קודם כל כבוד בסיסי.מטפלים עם יחס קר זה בסדר אפילו שזה לא כיף לקבל יחס קר ואפילו פוגע אבל היא זכאית להתייחס איך שבא לה היא לא תקבל ממני נזיפה על יחס קר אבל כן אגיד לה שזה לא נעים כי מותר לדבר רגשות בטיפול .מטפל צריך לתת את הטיפול הכי טוב שהוא יכול לתת ולשאוף להיטיב ולעזור למטופל ולא לנסות לעצבן אותו בחזרה או יותר מזה לפגוע במטופל,לבקר,לשפוט. ואם נשארתי ושרדתי בטיפול אצלה זה מסיבה אחת :הצלחתי לנתק את הרגש ולהשתמש במה שהיא כן יכולה לתת(שוב,היא עזרה לי מאוד בדברים מסויימים) ואם אני יוצאת מטיפול במצב כזה ומסיימת אותו רק כי היא לא יודעת להתנהג התוצאה תהיה לא טובה השאלה ליאת איך אני גורמת לה להבין שצריך להתנהג בצורה ראויה? חייבת לציין שלא מדובר על יחס קר או מתנשא אלא מצב של חוסר כבוד מצידה,זלזול,מקטינה אותי ברור שזה לא לגיטימי ,השאלה ליאת איך להסביר לה שהיא צריכה לשנות את זה ולדבר עינייני בלי לרדת לפסים אישיים ולעשות טיפול טוב והתוצאה תהיה ששתינו נהיה מרוצות

09/07/2018 | 14:36 | מאת: ברור לאפילפסיה

יש לי ילד בן 11 וחצי עברנו את כול הבדיקות רופא אחד אומר לתת תרופה יש פירכוס אפילפטי שלו רואים רופא שני אומר פירכוס פסיכוגני מה עושים

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך מבינה את דאגתך ושאלתך החשובה אך הפורום הזה עוסק בטיפול רגשי כדאי להפנות את השאלה לפורום נוירולוגיה. בברכה ליאת ברעוז

25/06/2018 | 08:26 | מאת: בר

תודה

היי בר עניתי למטה ליאת

בשנה הקרובה חוויתי כמה דברים שקשורים לאובדן עם זה פיטורין אובדן של דודים חברים של הוריי קרובים חבר טוב יקר נפרדתי מבן זוגי ועכשיו אבא שלי חולה מאוד בילדותי וגם עכשיו עד הרגע שאבא שלי חלה הוא תמיד תמך עזר הייתי מאוד קשורה אליו אני התחלתי תרופות חדשות אבל רציתי לציין שהייתי בנאדם שלרוב שמחה מצחיקה מפיצה אור ואהבה השאלה כזאת גם בנוסף לטיפול שאני מקבלת איך אני מוציאה אותי מהבוץ שנקלעתי אליו המשבר בא והולך איך להפסיק את הייאוש ברגע שהוא בא ולהבין שלמרות הכל בכול זאת החיים יפים וצריך להמשיך בשגרה מה עושים

היי בר מה שאת מתארת נשמע מאד לא פשוט וקשה מבחינת העוצמות והרצף. חושבת שנוסף לטיפול תרופתי כדאי מאד לגשת לטיפול פסיכולוגי שם תהיה לך אפשרות גם לקבל תמיכה, לעבד את האובדנים, לא להיות לבד עם מה שאת חווה. ליאת .

10/06/2018 | 10:16 | מאת: גל

היי, לפני כמה ימים הייתי במסיבה שאורגנה לחברה. במסיבה היו נשים וגברים וכמובן אלכוהול רב. קרה לי דבר מאוד רע באותו יום. כנראה שתיתי המון, חצי ערב נחמק לי לחלוטין מהזיכרון. יום למחרת גיליתי שהייתי שם עם מישהו וששכבנו, שלא הפסקנו לרקוד ולצחוק, אמרו לי שאני ממש חיזרתי אחריו ושלגמרי זה היה הדדי. אני לא זוכרת כלום, אני מסתמכת על מה שסיפרו לי. הלכתי יום אחרי למיון, לבדוק אם שמו לי סם האונס ואמרו לי שלא. חשוב לציין שלפני המקרה הייתי בתולה, ובסיוטים הכי גדולים שלי לא חשבתי שאהיה עם מישהו זר. אבל מצד שני, אמרו לי שלפי איך שנראיתי, ממש רצינו להיות אחד עם השנייה. העניין הוא שאני לא זוכרת כלום, ואני יודעת שלעולם לא הייתי עושה את זה אילולא השתייה המופרזת (שגם אני לא זוכרת ששתיתי ככ הרבה). אני מרגישה מדוכאת, מרגישה שאני לא מאמינה שזה קרה לי. אני חושבת הרבה על המוות, למרות שיודעת שלא אעשה זאת. אני מרגישה שאני לא שמחה יותר, מרגישה חוסר שקט מטורף. אני לא יודעת איך להתמודד. מרגישה שהחיים שלי התהפכו.

לקריאה נוספת והעמקה

היי גל את מתארת ארוע מאד קשה. הכי חשוב שלא תאשימי את עצמך בסיטואציה שקרתה. את לא אשמה. יחד עם זאת ממש חשוב שתקבלי כעת תמיכה רגשית כדי לעבד את הארוע ולדעת איך להתמודד הלאה. האם יש אפשרות שתקבלי עזרה כזו? האם יש אדם קרוב שאת יכולה לשתפו במה שקרה ויכול להפנותך? איתך ליאת

05/06/2018 | 06:47 | מאת: עדי

אני בת 27, בריאה. תמיד הרגשתי שונה מכולם... צורך באישורים מכולם.. קושי ביצירת קשרים חברתיים..היום הבנתי שיש לי אישיות בלתי בשלה. מה הטיפול במצב כזה? אני אצליח להתבגר מתישהו? אני אמא לילדה ומפחדת להיכשל...

לקריאה נוספת והעמקה
07/06/2018 | 07:03 | מאת: א.ה.

הי עדי, נמתין לתגובה מקצועית של ליאת היקרה, בכל אופן - כממה מילים ממני כמטופלת של שנים - ראשית, עזבי אותך מאבחנה עצמית. ובכלל כל האבחנות האלה מתאימות לספרים אולי, מכניסות אותך לאיזה סל כללי, ולא מתאימות אינדיבידואלית ממש למקרה הכי פרטי והסיפור האישי שלך, שאולי כדאי להכירו בהדרגה. כאן, למשל, איננו יודעים עליך כמעט מאום. בעיות רגשיות - הנה פנית לפורום פסיכותרפיה. אז כנראה שאת חושבת על היעזרות באיש מקצוע. שיחות פנים מול פנים אמיתיות. תקווה יש תמיד, סטטיסטיקה של הצלחות (הגם אם חלקיות) וכשלונות (שאינם מוחלטים גם הם) - יש. לשיתוף פעולה ולהתמדה, באם בוחרים בטיפול שיחתי רגשי, יש חשיבות. וגם לשמירה על הישגים. אבל לא קורה נס או קסם או מהפך גדול ופתאומי. כמעט תמיד אפשר לעזור ולההיפך לעשויים יותר. גם השנים נותנות אותותיהן. נראה לי ששווה לחשוב. עבורך ועבור דור ההמשך שלך האם יש אדם נוסף ששותף לגידול הילדה? ואז תוכלו יחד. א.ה.

קודם כתבתי אח"כ קראתי אותך א.ה את צריכה לעשות הסבה :) בכל מקרה התוספת של המשפט האחרון שכתבת משמעותית. כחלק מהתמודדות עם הקשיים. ליאת

היי עדי לפעמים אני ממש לא אוהבת אבחנות פסיכיאטריות :) כי הן נורא נורא מצמצמות. אישיות בלתי בשלה זו הגדרה שמרגישה לי כמונעת התייחסות למה שיש מאחורי זה בדיוק כפי שכתבת...צורך באישורים, קושי בקשרים. לפעמים אנשים יכולים להיות מאד בשלים ובוגרים בתחום אחד בחייהם ופחות באחר ולכן נדמה לי שצריך לפתוח את הנושאים ככה כל נושא בעדינות, כדאי בטיפול רגשי ללא חשיבות יתר לאבחנה... ליאת

23/05/2018 | 21:58 | מאת: יעל

היי ליאת, אשמח להתייעץ: בערך 7 שנים בטיפול, מתקדמת אט אט בעקביות. בעיה "נספחת" שנשארה ללא פתרון- אני נמנעת מקשר עין עם המטפלת. לחלוטין. לא מסוגלת להסתכל עליה במהלך הטיפול, ורק המחשבה על כך מכניסה אותי לחרדה עצומה. בפועל זה אומר שבמשך כל שעת הטיפול אני יושבת עם מבט מופנה לרצפה. שוחחנו על כך המון, כולל על המקור לחרדה, אבל העניין הזה נשאר כאילו בלתי פתיר. וזה מתסכל אותי ממש- מעבר לכך שאני מרגישה מגוחכת לשבת ככה כמו מסכנה, אני יודעת כמה אני מפסידה כשאין לי את המבט של המטפלת. אני מפספסת חלק עצום בתקשורת בינינו, וזה חבל לי מאד. האם התופעה מוכרת (אשמח לקישור למאמרים/סקירות ספרות רלוונטיות, אם מוכר לך)? האם יש פתרונות אופרטיביים, מעבר להצפה ושיח על העניין בטיפול? תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי יעל מכירה את התופעה פחות מאמרים לגביה. מעניין לדעת האם זה רק מולה? האם קורה בסיטואציות נוספות בחייך? בתחושתי זה משהו שקשור ל"לראות" לך משהו שקשור למקום אינטימי שהוא מאד חשוף בטיפול... ע"פ הגישה הדינאמית חושבת שבעיקר מדברים על זה ומנסים להבין את שורש הבעיה ע"פ הגישה הקוג התנהגותית ע"י חשיפה איטית לרגש שמפחיד שנמצא מאחורי הפחד להישיר מבט המטרה היא דווקא לא "לתת" לך להשאר בהמנעות אלא אט אט לחשוף אותך לקשר עין... ליאת

04/06/2018 | 06:09 | מאת: א.ה.

הי יעל, אצטרף ואשאל גם אני האם אינך מישירה מבט גם לאחרים, או בפרט בטיפול. איני יודעת על מה שוחחתן, קשר עין הוא בעיניי ולהבנתי גם - - ראייה שיש זולת מולך, קרי, אתם נפרדים, - היכולת להתבונן על עצמך באופן ישיר, כבמראה. האם משהו מאלה מדבר אליך? האם את מרגישה בושה, למשל? האם קשה לך לראות חלקים בך ומנסה להסתיר אותם. איך את מעכלת את המילים שנאמרות בטיפול? את מרשה להן לחדור פנימה? הייתי אדם שלא מסתכל בעיניים וגם לא מוכם להצטלם, נאמר. והים אני כן, אחרי עבודה מאד קשה. א.ה.

נהדרת!

חג שבועות שמח ליאת. בחודש האחרון אני נמצאת בשינוי תרופתי לנפש לאט לאט מורידים לי את התרופות הפסיכיאטריות הבעיה שיש לי מאז נדודי שינה בלילה ולפעמים אפילו לילה שלם אני לא ישנה. זה קרה מאז השינוי התרופתי זאת אומרת הוסיפו לי תרופה אחת קלה ללילה ובשאר היום מורידים לי את התרופות. הנדודי שינה מתבטאות בחרדה גם לפני השינה יש לי מחשבה של חרדה שאני לא אשן בלילה. כנראה לפחות ככה אמרו לי שזה נקרא איסומניה איזה דרך אפשר לטפל בזה. עם בכלל מטפלים בדבר כזה או בפסיכותרפיה או בטיפול אחר? אני מאוד מודה לך ליאת זה מאוד חשוב לי חג שבועות שמח לך ולמשפחתך

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רינת, התמונה חלקית, ובכל זאת אומר שדבר דומה מתרחש אצלי. גמילה מתרופות נגד דיכאון ולקיחה של תרופה חדשה לשינה, שבינתיים לא נראה שעוזרת מספיק. על פי הרופא שלי - תופעות הגמילה (בכללן גם נדודי שינה) יכולות להימשך גם מספר חודשים. האינסומניה אצלי היא משהו שקיים לאורך כל החיים. עכשיו התעצם כנראה גם בגלל הגמילה, גם בגלל שאני בגיל המעבר (את גילך איני יודעת), ובדומה לאשר תיארת חשים על פני השטח חרדות לישון (וזה גם קשור להיסטוריה שלי). אצלי - כנראה שבמקביל לטיפול בשיחות שאני ממשיכה ועוברת, ייתכן שאקבל מרשם חדש. בנוסף, ידיד טוב שלי נעזר ב CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) ובשיטות מדיטציוניות למינהן. איני יודעת אם לי, או לך, דרכים אלו מתאימות, אך גם הן אפשרויות קיימות. א.ה.

מחזקת את דבריה של א.ה דרכים נוספות להעזר הן: מדיטציות לפני השינה מדיטציות ASMR וגם CBT ממוקד בחרדה לא לישון כמו כן: הגברת פעילות גופנית במהלך היום.

הי ליאת :-) במקרה שלי, ליאת, יש מצב שאני עושה יותר מידי פעילות גופנית. אז אני מנסה לנוח. ומניחה שיש גם קשר לעיתוי של הפעילות וגם לתזונה. משהו מערכתי כזה. בכל מקרה, מידה היא מילת המפתח, כנראה. אולי גם ויסות. א.ה.

היי א.ה יקרה אכן....איזון כמו בכ ל דבר :) ליאת

היי רינת לא ככ הבנתי מאיזו סיבה מורידים את הטיפול התרופתי ומהי המטרה כי זה נראה לי חשוב...על מנת להבין את התמונה המלאה. שינוי תרופתי כזה בהחלט יכול לייצר תקופת הסתגלות לא פשוטה שמתבטאת אצלך למשל בנדודי השינה. את מתארת שמתוך החרדה מהשינוי נוצרה חרדה מהחרדה...ופחד לא לישון. זו תגובה מאד נורמלית ואני לא בטוחה שניתן לאבחנה בשלב זה כאינסומניה אלא כפחד שעולה מהשינוי. מה שחשוב מבחינתך זה דווקא לקבל את העובדה שאולי במשך תקופה יהיה קשה יותר להרדם. לא להבהל מזה שאת לא נרדמת (כי כך נוצר הפחד מהפחד) לנסות לקרוא, לראות סרט משהו שיעסיק אותך. אם תראי שזה מחמיר לפני טיפול רגשי הייתי מתייעצת עם הפסיכיאטר שהמליץ על שינוי הטיפול. ליאת

לקחתי לתשומת ליבי את מה שהצעתם לי המשך שבוע נפלא

עזרתם לי מאוד אני יקח לתשומת ליבי את מה שהצעתם לי המשך יום נפלא ושבוע נפלא

אני סובלת מידי פעם בהתקפי חרדה חזקים עם דפיקות לב ומחשבות טורדניות. אני מחפשת טיפול ללא כדורים פסיכיאטרים אלא טיפולים אלטרנטיביים שעוזרים להקל על חרדות רציתי לדעת לגבי טיפול בחרדות בפסיכותרפיה עם מטפלים בכדורים פסיכיאטרים? עם לא אני אומר לכם צוות הפורום תודה עם תוכלו להפנות אותי באזור תל אביב והסביבה לטיפול נגד חרדות או פסיכותרפיה או טיפולים אלטרנטיביים אחרים אני גם מחפשת פורום שאפשר להירשם באינטרנט שסובלים מאותה סיבה שאני סובלת התקפי חרדה או עם אתם יודעים אפילו על ספר לגבי נושא זה. שבת שלום,תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי ליבי בהתקפי חרדה ניתן להעזר גם טיפול תרופתיוגם בטיפול בשיחות הלא הוא פסיכותרפיה. אני לא יכולה לתת המלצטת על גבי הפורום אולם ניתן לפנות למטפלים פרטיים אן לבקש טיפול דרך קופח חולים אליה את שייכת שלעיתים הוא ללא עלות או במחיר מוזל. ליאת

הי ליאת, אפשר להתייעץ? אני בטיפול בערך 4 חודשים . בעקרון יש לי שעה קבועה אצל המטפלת , אבל יוצא שאנחנו משנות לפעמים (בגללי) . לפני שבועיים , בסוף הפגישה המטפלת שאלה אם נוכל להיפגש בשעה מאוחרת יותר . השבתי שכן ובשבוע שעבר היא שוב שאלה והפעם שאלתי אם אי אפשר בשעה שאנחנו נוהגות להיפגש. התחיל בינינו דו שיח דרך התכתבות שבסופו של דבר הבנתי שהמטפלת לא תוכל לקבוע איתי בשעה הקבועה בכל החודש הקרוב . אני נפגעתי וסרבתי להגיע . אמרתי שזו התנהלות לא מכובדת ושהייתה צריכה לסכם איתי מראש על מפגשים חלופיים. היא התנצלה בהתכתבות , וגם היום בפגישה אמרה שהיתה צריכה לנהוג אחרת. אני מרגישה שהיא לא מחבבת אותי ושאני לא חשובה לה. אמרתי לה שלדעתי אני לא הסגנון שלה. ואיך ייתכן שמטפלת מסודרת כמוה ( והיא מאוד מאורגנת ומקצועית) נהגה עימי כך? היא אמרה שאין לה תשובה ושאנחנו צריכות לברר את זה יחד בטיפול. ליאת, מה דעתך על התשובה הזו? התשובה הזו לא מספקת אותי. תודה מראש :)

היי מיקה מבינה את תחושותייך אבל יכולה לשקף קצת אם אפשר...שמרגיש לי (אולי אני טועה) שבתוך מה שאת כותבת יש המון דברים ממך ששמת על המטפלת ואולי אינם שייכים אליה. למה כוונתי? - את כותבת: היא מאורגנת ומסודרת- אז שואלת...האם את בטוחה, אולי היא לא ? ואם היא תמיד מאורגנת ומסודרת אולי בתוך התקופה הזו "נשמט" לה חלק מארגון? - דבר נוסף...החיבור שאת עושה בין "היא לא מחבבת אותי" להזזת הפגישות. יש כל כך הרבה סיבות שבעטיין היא עשויה להזיז את הפגישות ודווקא בגלל שכתבת שהיא רוצה להזיז לשעה אחרת במשך כל החודש לוקח לכיוון שזה כלל לא קשור אלייך או ליחס שלה אלייך. את יודעת מה נשמע לי הכי חשוב? שתנסו יחדיו "לדוג" את הנושא הזה שעולה מתוך מה שכתבת כאן. כמה בתוך מערכות יחסים את משייכת דברים אלייך וכמה את קושרת אותם לאחרים יתכן שזה משקף משהו ממש חשוב :) חוץ מזה מתחת לכל מה שכתבת מרגישה את הצורך להיות נראית ואהובה שזה צורך שמבינה מאד מאד אבל לפעמים קשה לתרגם אותו למילים ואז נאחזים בכל מיני "סימנים" במציאות שעלולים להיות שגויים.. ליאת

הי ליאת, תודה רבה על תשובתך. לקחת מאוד מתשובתך את נושא הניראות והרצון להיות אהובה. אין לי טענה לכך ששינתה את השעה אלא לכך שלא נעשה בתיאום איתי וקביעת מפגשים חלופיים מראש. בהרגשה שלי היא ידעה שאני זמינה (הקליניקה שלה מאוד קרובה אליי, דקות הליכה) וניצלה לטובתה, בלי שנדבר על כך מסודר לפני. ועכשיו אני מרגישה שלא מסוגלת לבוא באף שעה אחרת פרט לשעה שלי. וזה יוצר בלגן :( יודעת מה, אני פשוט מרגישה שהיא לא אוהבת אותי או מעריכה אותי. תודה

מיקה היי אולי זה העניין...מאד נוגע מה שכתבת: ההרגשה שהיא לא אוהבת או מעריכה מתחת לכל הדברים. נוגע ומובן חושבת שההרגשה הזו היא זו שבעצם מייצרת אחריה גם הסברים שכליים ש לכאורה מאוששים את התחושה אם ככה וככה אז היא..לא אוהבת וכו... ועדיין הייתי רוצה שתנסי לראות את האופציה שמדובר במשהו שקשור אליה וכלל כלל לא אלייך או לתחושות שלה כלפייך. את חושבת שאת יכולה לפתוח איתה את ההרגשה הזו? ממש ככה ...לבוא ולהגיד הרגשתי לא אהובה? לא נראית? ליאת

15/04/2018 | 15:23 | מאת: מיכ...

שאלת אז...פרידה ממישהו שאוהבים היא תמיד קשה. והשאלה איך היא נעשית. האם מתוך הבנה שצריך להפרד ויש מקום להפגש מחדש? או שיש תהליך לפרידה. כמו חלילה אדם שנפרד מהעולם ויש זמן פרידה כמו מחלה או שזה בכלל פתאומי ואז אתה בהלם...פרידה מטיפול נראית לי קשה וחייבת להעשות בתאום של המטפל והמטופל ובתהליך..לברר מה יהיה אחרי..הכנה ליום שאחרי. לא יודעת. אצלי יש התקדמות קצת בנושא..קודם ההבנה שהיא נמצאת גם כשאנחנו לא נפגשות...ואחר כך שזה בסדר להעזר ולא נורא להזדקק...אבל לבדןק האם זה מתוך תשומת לב או באמת צורך..בוחנת עדיין את הקשר שלי איתה. מתי זקוקה לה והאם זה טוב או לא טוב התלות במטפל??? מה את חושבת על תלות במטפל? שקשה להפרד ומרגישים שלא נוכל בלי הטיפול ולכן לא נפרדים??? לא יודעת.

הי מיכ יקרה העלית הרבה נושאים חשובים... ואפשר לחוש את המורכבות של פרידה. אכן כן אם מתאפשר דיאלוג בין המטפל והמטופל מרגישה שכבר מדובר בתהליך כשלהו שמאפשר התבוננות, צמיחה, הכלה סיכום והבנה. לפעמים רצון בפרידה זו גם דרך להגיד שמשהו לא עובד ואז היא פותחת פתח לדיבור דווקא על אותו דבר שלא עובד. לדבר על היום שאחרי גם מאד חשוב, לדעת מה יש שם מעבר בכל זאת בשונה מהעלמות,(מוות, מחלה) יש שם שני אנשים אחרי הפרידה, האם הם בקשר? אם כן באיזה אופן ניתן לקיים קשר טיפולי או תמיכתי גם אחרי? לפעמים נפרדים כחלק מתהליך של עצמאות ונפרדות, להרגיש איך זה בלי או גם להרגיש שהמטפל יכול להיות שם כ"אוביקט פנימי מיטיב" גם אם אין מפגשים במציאות. להרגיש את התחושה. לפעמים מייצרים מרחב שבו אפשר לבדוק את זה, להתרחק להתקרב ושוב...עד שחשים בטוחים מספיק באמת להפרד. ועוד ועוד... תודה שפתחת דיון יפה ליאת

17/04/2018 | 07:54 | מאת: mika

מיכל, מאוד אהבתי את השאלה שלך. אפשר לומר שאפילו התרגשתי. אני חושבת שעם כל הקשיים, טיפול זה אחד הדברים הכי מרגשים שיוצא לי לחוות. משהו בקשר הרגשי שנבנה מצליח לחדור לי לנימים של הגוף אז מטבע הדברים פרידה זה דבר קשה . וצריך להיעשות באופן שמיטיב עם שני הצדדים. המממ, בהדרגה.

10/04/2018 | 12:24 | מאת: אלה

תודה ליאת, אני מעלה פה שוב את הנושא של הרצון שלי לסיים את הטיפול. מיציתי אבל פרידות זה הצד החלש שלי..... Help ...

11/04/2018 | 05:50 | מאת: א.ה.

... אז אולי זה בדיוק הנושא המרכזי עליו יש לעבוד בטיפול. שווה לדבר על הרצון להמשיך הלאה, שווה לדבר על החששות מפני הפרידה. תחליטו ביחד. זו יכולה להיות נקודה (גם) להמשך עבודה. ואולי לא בדיוק מיצית. ואולי זה הלב. אז הי אלה, נעים מאד. א.ה. (משתתפת ותיקה בפורום, וגם ותיקת שנים בטיפול)

היי אלה קודם כל כפי שכתבתי לך למטה פרידות הן לא דבר קל גם אם נעשות בהסכמה הדדית על הפרידה. אני חושבת שלעיתים באמת "ממצים" משהו בטיפול. או במה שניתן לקחת ממנו או שזה לא העיתוי המתאים מבחינתך כרגע לעבודה פנימית טיפולית שגם זה לגיטימי לגמרי. הכי חשוב זה לדבר על התחושות באופן פתוח עד כמה שאפשר כך שגם תהליך הסיום והפרידה יהווה איזשהו מקום שבו אפשר לתקשר לדבר ואולי גם לקחת ממנו. פרידות יכולות להיות "הרמטיות" ויש כלו שבהן ניתן להשאיר פתח ואופציה לחזרה לטיפול בעיתוי אחר תקופה אחרת וכו... אשמח לתגובות מבני ומבנות הפורום מה זה פרידות בשבילן ופרידות טיפוליות בפרט נראה לי שזה יכול להיות נושא ממש חשוב ומרתק... ליאת

15/04/2018 | 19:41 | מאת: א.ה.

הפנטזיה שלי, בינתיים, וככל שאוכל לממש, להמשיך בקשר עם המטפל. בתדירות זו או אחרת. גם אם 'רק' כדי לשמר או לכייל. א.ה.

היי א.ה אוהבת את מה שכתבת לאלה על הדואליות בפרידה. וגם מוסיפה שמבינה אותך ומכיוון שזו הפנטזיה שלי גם כמטפלת :) בהרבה מקרים אני מאפשרת זאת ולא רואה בפרידה משהו הרמטי אלא משהו שמאפשר לשמור על קשר מסוג אחר, גם אם זה לפגישה פעם ב..., פגישות בתדירות אחרת או פגישת עדכון. ליאת

18/04/2018 | 18:23 | מאת: א.ה.

זה נשמע מקסים בעיניי. א.ה.

היי ליאת אשמח מאוד עם תוכלי לתת לי עצה לגבי מה שקורה לי בזמן האחרון. אני לא עובדת כרגע ואני יושבת הרבה בבית וסובלת מחרדה ומחשבות אובססיביות על בדידות וכל מיני מחשבות לא נעימות אשמח עם תוכלי להציע לי מה לעשות ואולי עם אפשר לאן אפשר לפנות כדי שארגיש יותר טוב? האם בפסיכותרפיה אפשר לטפל? עם כן מה עושים בטיפול? אני בזמן האחרון בחרדות דפיקות לב כל הזמן מחשבות לא נעימות איך אפשר להתמודד? אני מודה לך ליאת ומאחלת לך חג עצמאות שמח

לקריאה נוספת והעמקה

היי רינת מחשבות חוזרות אינן בהכרח אובססיה הן לעיתים פשוט מצביעות על איזה נושא שאינו פתור ומציק (בדידות שיוצרת קושי ואיתה מגיעות המחשבות)ואז בהחלט, פסיכותרפיה יכולה לעזור. פסיכותרפיה היא טיפול רגשי, שיחות שדרכן מציפים את הקשיים את המצוקות ולמשל את תוכן המחשבות על מה הוא נסוב? איך אפשר להתמודד איתן? במהלך הטיפול את כמטופלת מקבלת אפשרות לשיקופים והבנות לגבי מה שקורה לך ולעיתים אז התחושה היא שמישהו מדייק לך, ורואה אותך ועוזר לך להבין טוב יותר את עצמך ומשאיר אותך פחות לבד. לעיתים עצם התחושה שמישהו רואה ומבין כבר היא לכשעצמה יוצרת מצב שבו החרדות פוחתות ולפעמים צריך לעבוד באופן יותר ממוקד על החרדות וטיבן. אחת ההגדרות הכי יפות לחווית הטיפול ששמעתי לאחרונה היא: החויה שמישהו מערסל לי את הלב. לדעתי זה מספר המון מה בעצם קורה גם את מה שקשה למצוא לו את המילים המדויקות. ליאת

שלום ילדה בת 10 עם משקל של 100 קילו ניסינו דיאטות של קופת החולים לא עזר וגם תורים ארוכים מאוד בין תור לתור. לילדה יש מאמנת כושר אישית אך ללא שינוי . לילדה אין בעיה בבלוטת התריס. אני זקוקה לעזרה בבקשה אני מרגישה שאני מאבדת את הילדה שלי . הילדה שלי סובלת מבחינה חברתית וזה משפיע אליה מבחינה נפשית ולימודית ועוד .... בבקשה תעזרו לי מה אני צריכה לעשות ? פסיכולוג קופת החולים שלח אותנו לפסיכותרפיה ואין בעיר שלי ואני לא יודעת למי לפנות

לקריאה נוספת והעמקה

היי ליאת מבינה מאד את מצוקתך. קשה מאד להרגיש קושי אצל מי שהכי יקר וחשוב לנו ובודאי אם מדובר בילדה. נשמע שאת בעצם מבינה שיתכן שהקושי אינו פיזי אלא רגשי (אולי שילוב) ולכן משמעותי לטפל בה מבחינה רגשית. חוששת שיתכן שנוצרה אי הבנה לגבי מה שאמר הפסיכולוג. שירותי פסיכותרפיה שזה: טיפול בשיחות קיימים בכל עיר, בדר"כ יש שתי אפשרויות: או לגשת לאחד מנותני השרות כלומר: מרפאות של הקופה או לנסות לקבוע פגישה עם מטפל עצמאי שעובד עם הקופה בהסדר. חשוב שזו תהייה/זה יהיחחה מישהי/הוא מנוסה בטיפול בילדים כמובן והדרכת הורים. מי שיכול בדר"כ לתת שרותים אלו הם: פסיכולוגים קליניים, עו"סים קליניים, לעיתים גם מטפלים בהבעה יצירה או פסיכיאטרים אשר הם בוגרי בית ספר לפסיכותרפיה. נסי לחזור לאותו פסיכולוג שהפנה אותך ולההבין יותר כיצד את מגיעה עם הילדה לשיחות. ליאת

02/04/2018 | 01:53 | מאת: הילה

היי. אני כבר למעלה משנתיים בטיפול שעושה לי ממש ממש טוב. אני מרגישה שממש התקדמתי בטיפול וכולם סביבי רואים את זה. אני אוהבת מאד את הפסיכולוגית שלי, אפילו מאוהבת בה. וככל שהקשר מתפתח זה רק גדל. הקשר בינינו מאד טוב ופתוח ודיברנו על זה, ואמרתי לה איך אני מרגישה כבר כמה פעמים. אמרתי לה שאני חושבת עליה הרבה, אבל לא העזתי להגיד שאני ממש אובססיבית כלפיה... ברמה של לחפש את הילדים שלה ובעלה ברשתות החברתיות (לה אין חשבון בשום רשת חברתית..) וזה ממש מעניין ומעסיק אותי, כל בדל מידע שקשור אליה. וזה נהיה פסיכי לגמרי, פתחתי פרופיל פייק באינסטגרם כדי לעקוב אחרי הבת שלה, ולא פעם אחת כדי לראות- אני ממש עוקבת וכבר מכירה את כל החברות שלה. אני יודעת שזה חולני לגמרי אבל יש לי איזה צורך אובססיבי לדעת עליה יותר ולהתקרב. לא יודעת מה לעשות עם זה. מרגישה שהשתגעתי לגמרי. ואין סיכוי שאגיד לה את זה, אין סיכוי. אני מתביישת בעצמי כל כך ומרגישה דפוקה לגמרי. ומרגישה גם רע כלפיה שאני עוקבת אחרי החיים שלה ופולשת בעצם למקומות שאני לא אמורה להיות בהם ולדעת עליה ועל המשפחה שלה. לא יודעת איך להשתחרר מזה, מהאובססיה כלפיה (על זה דיברתי, אבל לא העזתי לפרט...) ומהעיסוק בילדים שלה. אני חושבת שאולי אני מקנאה בהם קצת, למרות שלא הייתי רוצה שהיא תהיה אמא בשבילי. אבל אולי בזה שהם גדלים עם אמא כמוה, אולי בזה שהם הכי חשובים לה בעולם, הרבה יותר ממני. אולי כי הם זוכים להיות קרובים אליה כל כך. בקיצור אני אבודה. לא יודעת מה לעשות ואין מצב שאני מעזה לדבר איתה על זה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי הילה קודם הכל הכל בסדר. לא השתגעת את לא מוזרה ובטח שלא חולה. לעיתים עולה תחושה כזו כחלק מהקשר הטיפולי. כן, כמו התאהבות בחיים, הרצון להתקרב, לדעת יותר אולי לעיתים אפילו לקנא. מה שחשוב שתזכרי בהקשר לזה שבעצם זה לא לגמרי בה. זה במה שהיא מייצגת מבחינתך: אולי דמות אם, אולי אחות ,אולי חברה טובה אולי גם וגם, אולי גם מה שהיא מעלה בתוכך שקורה מולה אבל גם הוא זה סוג של ייצוג למה שקורה בקשר קרוב ואינטימי: כמיהה, נגיעה באיזשהו צורך עמוק מדובר ומודע או פחות מדובר ומודע. כל אלו יוצאים לפעמים דרך הפעולה שאת קוראת לה אובססיבית של חיפוש אחר מידע אחריה ולכן...אינך משוגעת:) מבינה ששוחחת איתה על כך ואולי חשוב להמשיך לשוחח על הנושא גם אם את חשה בקושי לספר את מה שכתבת פה, עדיין אפשר לדבר על המהות של העניין: על הצורך שאת מבטאת מתחת לחיפוש הזה שלה שם נראה לי הדבר שבו חשוב לגעת.. חג שמח ליאת

04/04/2018 | 06:25 | מאת: sigal

הי הילה וליאת קודם כל הילה את לא הראשונה ולא האחרונה שזה קורה לה והייתי נותנת עוד קו מחשבה ,הצורך לדעת הכל מתוך מקום של בטחון.. קשה עד מאוד לבטוח ואנחנו שמים בטיפול את המקומות הכי חשופים שלנו.מנגד לא יודעים כלום על המטפל . אז יש איזה צורך לדעת שהרשתות החברתיות האלה הופך אותו לאובססיבי . מניסיון זה ממש אבל ממש הרסני לטיפול . מציעה לך לסגור את החשבון הכוזב ולהפסיק עם זה . אבל כן לדבר על הצורך הזה מולה.

היי סיגל מסכימה מאד עם הפרשנות הנוספת שנתת... ליאת

ממה הייתם/ן רוצים/ות להתנקות? או להשיל מעליכם/ן ? זה יכול להיות במציאות או כמשאלה בלבד... ליאת

19/03/2018 | 07:31 | מאת: א.ה.

הי ליאת מתוקה, נקודה יפה למחשבה, קצת זמן, ומקווה לשוב עם מילים נוספות. בינתיים ד"ש חם ממני. א.ה.

19/03/2018 | 16:27 | מאת: מיכ...

היי..כנראה שכלנו היינו רוצות להשיל כמה קילוגרמים :) עכשיו ברצינות, אם חושבים על כך, רוצה להשיל עכבות...עכבות שעוצרות אותי מלהעז להגיע רחוק. מלומר לעצמי שאני לא יכולה... דבר נוסף, להבין עד כמה אני זקוקה ועד כמה לא..מתי יכולה לבד ומתי לא...להשיל ממני תלות לא רצויה. עושה זאת בלא ליצור קשר בין הפגישות אבל עדיין מחכה ומרגישה שחייבת להמשיך איתה....מסובך. שיהיה לך חג שמח ותודה שאפשרת להתנקות.

היי מיכ הצחקת אותי עם עניין הלהשיל משקל :) השלת עכבות זה נהדר ולא תמיד קל ובכלל כל הנושא של להיות מחוברת לאיזשהו מקום פנימי עמוק שיכול להיות עוגן שניתן לחזור אליה. עוגן שאכן יכולה להגיד בגלוי מה מתאים לה , מה לא, לעמוד על שלה, לומר שהיא יכולה כפי שכתבת, ולהיות שם בשביל עצמנו בזמנים קשים. לגבי התלות כן יודעת שזה נושא קשה לך את מביאה אותו רבות ככה זה עם נושאים שהם אישו בשבלינו אף פעם הם לא נפתרים עד הסוף :) חג שמח! ליאת

19/03/2018 | 18:05 | מאת: א.ה.

אז קצת חשבתי לי - ליצור קשרים חזקים יותר עם מקורות צנועים ולהתרחק מיהירים. זה באמת קורה במציאות שלי. החלקים תמיד יהיו קיימים שם. הייתי שמחה אם בחלק גדול יותר של הזמן יהיה חיבור בעל משקל חלש לחלקים שהזדהות עימם מפילה למטה, ומשקל חזק לאלו שמרימים אנרגיות ומחברים לדרייב פנימי להתקדם. אני עוסקת גם בגינון, אז פניתי חלקים נכבדים של צמחייה, כדי לתת לחדש, הירוק והרענן מקום ונפח. וגם לאוויר ולאור. במקביל גם מיגרתי טפילים ומזיקים. דישנתי. וגם החלפתי עבודה. במקום הקודם מאד סבלתי והיה מקפח. כי אביב. ימים נוחים לכולנו, א.ה.

20/03/2018 | 05:39 | מאת: א.ה.

ובהמשך למה שמיכל כתבה (מקסים כתבת מיכל) - קילוגרמים לא חשבתי להוריד ממש, אבל, היות שאני בגיל המעבר, אני מרגישה שאני צריכה לשמור על הקיים, ובמיוחד מטרידה אותי ההשמנה הבטנית, שלא הייתה עד כה, והייתי חפצה להקטין אותה. לא בטוח שאני יודעת איך. זכיתי בשנים של הגיל, לא הייתי רוצה 'להשיל' אותן, אובדנים והחמצות רבות היו, אבל רגשית כן אפשר לקפוץ אחורה בגיל, ואת זה, נדמה לי, אני עושה. גם בחזות החיצונית. עד כמה שניתן ובאופן מותאם לסביבה. איזה כיף, ליאת, על העץ המתוק שפתחת :-) א.ה.

א. ה יקרה עונה לך פה על הפעמיים שכתבת. תשובות ככ יפות ומעוררות למחשבה. שמחה לשמוע על התפתחויות מצמיחות "וירוקות" בחייך ועל המודעות אלו איזורים אכן מצמיחים ואלו מורידים. נראה לי לשהחלקים "החלשים" או המורידים דורשים מאיתנו מדי פעם שנתייחס אליהם דווקא לטובת אלו המצמיחים (בסופו של דבר) נכון ומדוייק שככל שהשנים עוברות הן בטיפול והן בחיים הרצון הוא להיות יותר "בחזקים" לדעת שהאחרים שם במקומם, אך אנחנו שולטים במינון ובכוח שניתן להם עלינו. גיל הוא דבר מורכב, הרבה החמצות, אובדנים וגם הרבה נסיון ,חוכמת חיים בלתי נרכשת (כן זא לא קלישאה לדעתי) ואולי אפילו יותר שלווה עם כ ל מה שקורה. אני מוצאת שכל זה מאפשר הנאה רבה יותר מדברים קטנים, מאד קטנים שפעם בכלל "לא נספרו". תודה שאת פה:) ליאת

23/03/2018 | 13:41 | מאת: א.ה.

הי ליאת, תגובה מחממת לב. מתוקה שאת. הקשבתי. כן, היום (היום היום, יום שישי) החלקים המפילים אצלי מבקשים תשומת לב. אני חושבת שהם גם יודעים לצעוק בפנים יותר. אפייני לסופי שבוע כזה, נראה לי. זמנים בהם משהו פנימה מרשה אולי להיות חלש. חוכמת חיים הוא משהו שאני מרגישה איכשהו, לפחות מול אנשים שצעירים ממני בעשרים שנה. צניעות היא משהו חשוב. וגם - מה שהיה לכאורה מובן מאליו פעם, היום כבר 'נספר', כמו שאת כותבת. תודה, א.ה.

25/03/2018 | 07:18 | מאת: א.ה.

ליאת יקרה, מקווה שגם משאלותייך שלך תתגשמנה, ככל שמאפשרת המציאות, איכות חיים ותחושת חירות לכולנו. חיבוק אוהב, וחג שמח, א.ה.

הייי א.ה יקרה תודה רבה מאד קראתי כל מה שכתבת ולא נותר לי אלא להנהן :) חג שמח ליאת

25/03/2018 | 16:35 | מאת: SIGAL

הי ליאת , המון זמן לא הייתי כאן ראיתי את ההודעה החמודה שלך וגם אהבתי את מה שכתבו לפני חושבת שבימים אלו אני מאפשרת לעוד ועוד חלקים להיות למדתי להיות עצובה וכואבת , למדתי שיש בי תחושות חידלון הייתי רוצה גם להצליח להבין את כוחות ההרס ואולי להצליח לטפל בגופי להפסיק לקרוא לעצמי בשמות גנאי שאבא נהג לכנותייני להרגיש שאני באמת מישהו ולא סתם חפץ שעובר לסוחר עצוב ... כי כל פעם שמנסה לטפל בגוף הם החלקים ההרסניים מרימים ראש ועוד ראש .. מלחמה ... ורוצה לאחל לך ולכל באי הפורום חג שמח ...חג אביב פורח

היי סיגל יקרה טוב לראותך פה :) קשה לעיתים לתת לכל החלקים להיות ולפעמים הגוף הוא בדיוק המקום שאליו הדברים מתנקזים וכואבים במיוחד מאחלת לך הרבה איזון ושמחה והדברים ינוחו בשלווה ויחס טוב לעצמך כי את ראויה באשר את... ליאת

02/04/2018 | 22:53 | מאת: אלה

מאד יפה מצידך, ליאת. את לא מכירה אותי ואת הסטוריית הטיפול שלי אך נחמד יהיה לנסות להשתתף... כשנתיים בטיפול והייתי רוצה לסיים את הטיפול. להפרד. ולהמשיך בדרכי... חג שמח

הי אלה ברוכה הבאה מבינה מאד את ההרגשה פרידות זה תמיד קשה ומורכב ובודאי שלמול סיום טיפול עולות כל מיני תחושות את מוזמנת לשתף יותר לגבי התחושות? ואף להעלות הודעה זו בהודעה נפרדת למעלה בטוחה שלהרבה משתתפים יהיה מה לתרום וגם לי המשך חג שמח ליאת

02/03/2018 | 22:39 | מאת: הילה

שלום רב, אני בת 46, רווקה. יוצאת כשבועיים עם בחור גרוש +2 בטווח הגיל שלי. הוא מאוד מתלהב מהקשר איתי, הן מבחינה קוגניטיבית והן מבחינת משיכה פיזית. מדובר בבחור עם רמת מודעות ובגרות נמוכה, יחסית אלי (גם במראה החיצוני, בתנועות הגוף בסגנון הליכתו אני מרגישה אותו כמו נער מתבגר ). במהלך השבועיים התרשמתי בעיקר מסיפוריו והתנהגויותיו כי למרות גילו טרם השלים את מרד הנעורים... הוא נוטה להגיד בקול את מה שהוא חושב (אם ראה מישהי לבושה בצורה זולה למשל אמר זאת בקול רם, אם משהו לא מוצא חן בעיניו או מרגיז אותו יגיד את זה בקול, יהיה חסר סבלנות,וכפי שציין אומר באופן ישיר את מה שמפריע לו, כמו מלצרית דבילית וכו). טון הדיבור שלו מזלזל במצבים אלו, ויש לו נטייה לפסול מהר אנשים בלי להבין בדיוק מדוע. ידוע לי שהוא נפגע מאנשים. ומודה כי הוא חסר בטחון, מתקשה להחליט וכי יש לו סתירות פנימיות רבות. יחד עם זאת עבר תהליך של שינוי מסויים ומדגיש שהוא במקום טוב יותר מבעבר. יש לציין כי זה רק כלפי זרים, בהתנהלות מולי הוא לא כך בכלל, הוא עדין מאוד, משקיע מאוד,מפרגן, מתחשב , מדבר באופן מכבד ולא מזלזל, התקשורת איתו טובה, למרות שהוא קצת מופנם, ועבר תקופה קשה של גירושין לפני כשנה , השיחות נעימות, וככל שעבר הזמן אפילו משתפרות. הוא אף הפתיע אותי לטובה וריגש אותי מאוד בשיחה האחרונה לגבי הנושא .הוא מאוד חושש שהקשר שלנו יתנתק. שוחחתי איתו על ההתנהגות שלו שמאוד לא מקובלת עלי וגורמת לי להרגיש לא בטוחה בקשר. הוא ציין כי הוא רואה בי האדם שיוכל ללמוד ממנו רבות, מישהי שכבר מראה לו זויות שהוא לא הצליח לראות לבד בהתנהגויותיו ובכלל. הוא רואה בקשר כקשר מפרה ומוכן להשקיע כדי לשנות. מצד אחד אני מרגישה שהוא רוצה לשנות וצריך את הדחיפה, מצד שני אני תוהה אם זה נכון להתחיל קשר כשיש ביננו פערי תפיסה גדולים, כשההתנהגויות שלנו כל כך שונות כלפי הסביבה, אני תוהה מה יקרה כשיפגוש מכרים מהצד שלי, איך יתנהג, חוששת להרגיש לא בנוח. אשמח לשמוע את דעתכם, וכיווני חשיבה שיעזרו לי לקבל החלטה. אני מאוד רוצה זוגיות טובה, אך לא בטוחה שנכון להיכנס לקשר שיהפוך "טיפולי" מידי. למרות שאני מבינה שכל קשר מטפל בשני בני הזוג בעצם... תודה רבה

היי הילה אני מניחה שתמיד יש פערים בין בני זוג והשאלה תמיד היא שאלה לעצמך קודם כל: מהם הערכם הכי חשובים לך שאת רוצה שיבואו לידי בטיוי בזוגיות? הרי בלתי אפשרי לקבל את המושלם או מושלמת. ברגע שאת יודעת מה ל-ך הכ חשוב זו ההתחלה והיא מגלמת בתוכה אפשרות לקבל את הלא מושלם. אכן ישנם פערים שניתן לצמצם בהמשך אחרים לא אולי הזמן יביא איתו את התשובה לשאלה זו מבחינתך נראה לי לא נכון בפרק זמן כה קצר של שבועיים לבוא בבקורת לאדם שממול לנסות לתקן ולשנות גם אם זה "חיובי" בקורת היא אף פעם לא משהו נעים ומרפא. צריך את הזמן להכיר יותר ובלי שיפוטיות יתר. ליאת

25/02/2018 | 19:59 | מאת: מיכ...

דברנו על הכל...והפחד שלי היא מכך שמטפל נפטר..הוא ישמור על סודיות הבעיה מה קורה כשהוא מת? למי יש גישה? ליורשים? הילדים שלה? יפתחו את המחשב? הבנתי שיש איזה עיזבון ושמטפלים פותחים ושואלים אם להשמיד או לשמור..משהו כזה, היא אמרה לי שמה שנמצא אצלה יותר מ7 שנים נגרס....אצלי בגלל שאני אצלה היא שומרת רק תמצית מההתחלה....בקיצור מה קורה כשפסיכולוג נפטר? מה קורה עם הסיכומים?

היי מיכ באמת שאיני יודעת לענות לך מאמינה שאזה כתוב היכנשהו בחוקי האתחקה של הפסיכולוגים ומאמינה שחשבו על האופציה הזו כך שסיכומים אלו לא יהיו חשופים לעיניים זרות. ליאת

היי ליאת. מזמן שלא כתבתי לך. הסדרה בטלויזיה ממש מלחיצה אותי. ורוצה לדעת מי יכול לראות סיכומים של פגישות אחרי שהמטפל נפטר??? למי יש גישה לזה??? למשפחה שלה? שתבדוק את המחשב??? מי יקבל את המחשב עם כל החומר??? איך נשמרת סודיות ככה??? אני לא אדבר איתה רק עוד שבוע וחצי בינתיים נלחצתי...וגם חרדה קצת שלא יקרה לה כלום......

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכ אני לא מכירה את הסדרה. בעקרון סיכומים אמורים להיות מגובים באופן סודי כמו כן בדרכ כותבים בהם בתמציתיות. שבת שלום וללא לחץ :) ליאת

12/02/2018 | 17:02 | מאת: יעל

ליאת יקרה. אני נמצאת בטיפול המון המון שנים. עם אותה מטפלת. אנו מקיימות 3 פעמים בשבוע מפגש. המטפלת שלחה לי הודעה כי אימה נפטרה. בחורה צעירה. הידיעה היכתה בי מבפנים בעוצמה רבה מאוד וטלטלה אותי קשות. חברה לנימי נפשי בזעזוע רב. איך ממשיכים? איך ממשיכים לבוא ולפרוט את היומיום שלי למול אובדן שכזה? אני מבינה שאני לא צריכה לשמור עליה. אני מבינה שבתם השבעה ועם חזרתה לעבודה ולשגרת הפגישות הכל כביכול אמור להמשיך כבשגרה הרגילה, אך כיצד הדבר אפשרי? כיצד אפשר לבוא ולהביא את "השטויות" עימן אני מתמודדת למול בור שכזה?

יעל יקרה מבינה מאד את תחושותייך ואת הכאב והאמתפיה שאת חשה כלפי המטפלת. מתוך אותו מקום את כותבת ברגישות איך אפשר בעצם להתייחס כעת "למידע" הזה בתוך הטיפול... אני חושבת ששאלתך נודעת באופן כללי יותר בשאלה מה קורה שלמטפל/ת קורה משהו בחייו האישיים שאותו לא ניתן להסתיר או לא לדבר ועדיין הטיפול ממשיך להתרחש. אז...קודם כל נראה לי שחשוב לפתוח את הדברים למול המטפלת - לא לפחד. יתכן אפילו שהיא תפתח אותם בעצמה...ואז אני מניחה שהיא תענה לך שאם היא יושבת מולך אז כנראה שהיא יכולה לשאת את מה שאת מביאה ושלכל אדם הכאב שלו ואי אפשר לדרג כאבים מה חשוב יותר או פחות לכולם יש מקום... יכול להיות שזה יקל לשיחה איפה זה באמתץ פוגש אותך האובדן הזה ועוד... ליאת

02/02/2018 | 17:01 | מאת: דותן

אני רוצה לדעת איך אפשר לשפר את התפיסה ככה שאני יוכל לקלוט דברים הרבה יותר מהר ובקלות ? כמו שמסבירים לי על התפקיד בעבודה חדשה /שימוש בסלולרי וכו' ?

לקריאה נוספת והעמקה

היי דותן השאלה היא האם הקושי בתפיסה נובע מכך שמאז ומתמיד קשה לך להבין דברים מסויימים או נושאים מסויימים? או שאתה חש חרדה וכתוצאה מכך מרגיש שאינך תופס? אם מעורבת חרדה כדאי לנסות להבין מה מלחיץ ואיך ניתן להרגע... ליאת

מאז שעברתי מלא אובדנים השנה חוסר עבודה ובעיות אחרות אני מרגישה שנכנסתי לבור רגשי שאני לא יכולה לצאת ממנו. אני מטבעי בחורה שמחה שיודעת מה היא רוצה וגם יודעת לעזור לעצמה. עברתי טיפולים אבל הטיפולים לא עזרו לי אני רוצה לצאת מזה לבד. לקום בבוקר שמחה ולהתחיל דף חדש. האם יש לך הצעה בשבילי אפילו הקטנה ביותר איך אפשר לצאת מבור רגשי מדיכאון של הרבה זמן? איך אפשר לחזור לשגרה שמחה ועליזה?לבד ובלי טיפול עם יש לך עצה בקשר לזה אני מאוד אשמח ומודה לך

לקריאה נוספת והעמקה

היי אורלי מבינה את תחושותייך אך אני באמת באמת מנסה להבין את מדברת על דכאון וטיפולים וכו ואז מבקשת שאתן עצה קטנה שתפתור הכל....? אמרתי פה בעבר אני לא נותנת עצות" וטיפים" לחיים שמחים ועליזים אחרת הייתי מרתה סטיוארט ואני לא.מבקשת להפסיק להעלות פה שוב ושוב את השאלה הזו כל פעם אותה שאלה בגירסה שונה. ליאת

21/01/2018 | 11:19 | מאת: דורית

במשך שנתיים אני ובן זוגי לשעבר יצאנו והיינו על סף חתונה בשלב מסוים היחסים שלנו התערערו ונאלצנו להיפרד. עברתי משבר לא קל בגלל הפרידה אבל בסופו של דבר התאוששתי וחזרתי לחיים שמחים וטובים. לפני כמה ימים פגשתי מישהו שהוא בקשר איתו עד היום וסיפר לי משהו שהוא אמר לו בקשר אלי משהו שקרה ביני לבינו בזוגיות פתאום התחלתי לחשוב על כל מה שהיה בינינו ואני גם פגועה. אני לא יכולה היום ליצור איתו קשר מטעמים מסוימים האם יש לך איזשהי עצה איך לצאת מהמחשבה עליו ולחזור לחיים הרגילים והשמחים שלי? תודה

היי דורית לעיתים המחשבות על פרידה והעסוק בה באופן עזה או אחר הן חלק מתהליך התאבלות ולפעמים יש צורך לעשות את סגירת המעגל בינך לבנך ולא עם האחר. מניחה שכרגע היה טריגר למחשבות הללו אך אם הצלחת לחזור לחיים טובים ושמחים נשמע שתמשיכי להצליח הזה. אם יש איזשהו נושא שעלה כעת אצלך בעקבות הפרידה ומרגיש לך כמו משהו שכדאי לעבוד עליו תמיד ישנה אפשרות לפנות לטיפול רגשי. ליאת

אבא שלי חולה יש לו דימנציה אימא שלי עברה מחלת סרטן. כבר הרבה זמן שההורים שלי לא במצב טוב והיחסים ביניהם קשים מאוד. אני בת 32 לא נשואה גרה עם ההורים כי אין לי איפה לגור במקום אחר ואני סובלת מהריבים הקשים שלהם ומתעצבנת מזה. כאשר אני מתערבת זה עוד יותר מוסיף אש ואני כל היום בדיכאון בגלל זה. אין לי כרגע עזרה חיצונית מה לעשות במצב כזה?

לקריאה נוספת והעמקה

הי יעל נשמע מצב לא פשוט וקשה מבחינת כולכם. נראה לי שעם כל הקושי לשאת את המצב בין ההורים כרגע אולי הכי חשוב זה לחזק את עצמך גם כדי שתוכלי לחזק אותם בהמשך. לפעמים זה מצב ככ שואב שאולי את נעלמת קצת בתוך כל זה? לא כתבת הרבה על עצמך אבל האם יש עבודה? מערכות תמיכה? כל מה שיכול לעזור לך להתחזק... אולי אפשר לבקש טיפול דרך קופת חולים ללא עלות? ליאת

11/01/2018 | 10:23 | מאת: סיגל

היי. הייתי שמחה לדעת באיזה שיטה מטפלים בטיפול רגשי בדיכאון וחרדות בטיפול פסיכותרפיסטי אני רוצה ללכת לנסות לטיפול ולכן אני שואלת לראות עם זה מתאים לי. אני אשמח מאד לדעת מה שיטת הטיפול. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

היי סיגל יש כל מיני שיטות לטיפול בדכאון ובחרדות. אוכל לספר על חלקן: יש טיפול דינאמי שבו מעבדים ומקשיבים לסיפור החיים מנסים לראות מה הביא לחרדה ולדכאון מהו בכאב שטמון שם ואינו מעוכל. יש טיפול קוגנטיבי התנהגותי שבו מטפלים בסימפטומים מלמדים טכניקות לוויסות עצמי והרגעב של החרדה וכן עידוד לפעולות שעשויות לעזור להתמודדות עם המצבים שיוצר הדיכאון. יש טיפול אינטגרטיבי שבו מנסים לחבר בין השניים ועוד... ליאת

10/01/2018 | 19:50 | מאת: רון

אני לוקח כדורי פנאפט 6 מג ולפעמים קלונקס 2 מג לאחרונה לקחתי בפעם אחת הרבה קלונקס וראיתי שאני לא יכול להגיע לזקפה וגם אם כן אני לא יכול לגמור כרגע הפסקתי עם הכדורים האם המצב הזה הפיך ואם כן כמה זמן ייקח לי לחזור לקדמותו יכול להיות שזה נשאר בגוף כבר כמה ימים בבקשה עזרי לי אני לחוץ

לקריאה נוספת והעמקה

הי רום שאלתך אמורה להיות מופנית לפסיכיאטר ליאת

09/01/2018 | 15:02 | מאת: דנה

שלום אני בת 27 הגובה שלי הוא בדיוק 1.40 אני שונאת את הגובה שלי,אני נמוכה מתחת למומצע,גמדה,ננסית,דרדסית. נמאס לי להרגיש כמו ילדה קטנה אני רוצה להרגיש אישה אמיתית. אני מקנאה ברמות באותן הבנות הגבוהות, זה כל כך משנה. הייתי מעדיפה להיות 1.80 מאשר 1.40. ואני חסרת אמונה לכל הקילשאות האלו שזה יפה כי זה שקר,כי זה לא האידיאל,רחוק מכך. ,אבל זה לא עובד,זאת רמאות עצמית. למה? כי אני לא מקבלת את זה. ולעולם לא אוהב את עצמי שאני ככה. אני אובססיבית לגובה שלי,זה נהפך להיות כל חיי,בלי הגזמה,ממש בצורה מטרידה. החסרון הזה מוריד לי את כל הביטחון העצמי,מוריד לי את כל החשק לצאת מהבית,מרוב בושה בעצמי. הפחדים והלחצים נוצרים מתוך מחשבות שגברים לא ירצו אותי בגלל הגובה שלי (המכה) ככה אני מרגישה,ואני באמת לא יכולה לשלוט על הרגש,הוא אוטם אותי ומכאיב לי מבפנים.

לקריאה נוספת והעמקה

היי דנה כתבת בכותרת חרדה קשה שמפריעה לתפקוד אבל ממה שאת כותבת מרגישה שזה משהו אחר. את בעצם מדברת על נושא שקשור לערך עצמי, דימוי עצמי, היכולת לקבל את עצמנו כפי שאנחנו גם עם מה שאנחנו פחות אוהבים. חוסר הקבלה הזה הולך ותופס מקום וכך נשמע שקשה לך בעצם "לזכור" גם את החלקים האחרים שאני מאמינה שקיימים אצלך הן פנימית והן חיצונית. נשמע לי שטיפול רגשי שיעזור לעבד את התחושות סביב העניין יכול מאד לעזור ולחזק אותך להרגיש את כולך ולא רק את נושא הגובה. ליאת

08/01/2018 | 09:56 | מאת: דנה

שלום ובוקר טוב. אני נמצאת כבר כמה זמן במשבר רגשי עמוק. אני מרגישה בדידות ריקנות קמה כל בוקר עם עצבות חשיבה שלילית. אני רוצה ללכת לטיפול אבל זה תהליך אני ביקשתי מהרופא שישלח אותי לטיפול אבל הוא אמר לי שזה תהליך ואני צריכה סבלנות אני בעבר הייתי בטיפול אבל הורידו לי את הסל שיקום כך שאני לא יכולה ללכת למסגרת נתמכת כרגע גם עם אני רוצה אני מרגישה שאין לי עם מי לדבר כרגע גם לעשות סל שיקום זה יקח לי תהליך ואני מרגישה מצוקה רגשית מאוד גדולה במיוחד הבדידות הגדולה שאני קמה איתה כל בוקר והחוסר מסגרת. אני ממש רוצה לצאת מהמשבר הרגשי הזה בינתיים עד שיסדרו לי טיפול. אני לוקחת כן כדורים פסיכיאטרים דרך הרופא משפחה אבל חוץ מזה אין לי עזרה כרגע. אין לי כרגע למי לפנות. אני אשמח מאוד עם תוכלו לתת לי אפילו עצה קטנה לפחות איך לשנות גישה משלילית לחיובית איך לקום כל בוקר בשמחה ומלאות למרות הבדידות הגדולה שאני מרגישה אני כותבת כאן בפורום כי אין לי כרגע למי לפנות. כסף לפסיכולוג פרטי אין לי אשמח מאוד לעזרתכם אפילו עצה הכי קטנה איך לשנות גישה לחיים שתהיה יותר חיובית אצלי. אני מודה לכם

היי דנה מבינה מאד את מצבך ואת התחושות אך מתקשה לחשוב על עצה קטנה. נסי לחשוב איזו מסגרת כן יכולה להתאים שבה בכל זאת תקבלי תמיכה? אנוש? מועדון כלשהו בסביבה? ליאת

בשנה האחרונה איבדתי עבודה שהשלמתי איתה ופתאום מפטרים אותי מצד אחד שמחתי שיהיה לי חופש משלי אחרי כל כך הרבה שנים אבל מצד שני איבדתי כאילו מקום בחיים חברים שהיו לי בעבודה פרנסה יציבה אני קמה כל בוקר ויושבת מול האינטרנט עד שעות הערב המאוחרות בקושי יוצאת מהבית כי אין לי גם לאן לצאת החלטתי לחפש עבודה חדשה אבל עדין לא מצאתי אין לי עם מי להתייעץ על המצוקה שלי ואין לי עם מי להיפגש באמצע השבוע תרופות אני לא רוצה לקחת וטיפול כרגע לא בא בחשבון לא מבקשת הרבה אני רוצה לעזור לעצמי לצאת מהדיכאון בו אני נמצאת ולהיות יותר אופטימית וחיונית לצאת מהדיכאון לבד תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

היי דבי נסי למצוא משהו שאת יכולה לקרוא או לחפש ספרי עזרה עצמית. למשל בוחרים להרגיש טוב של דיויד ברנס. כמו כן חשוב במצבים כאלו כן לעשות משהו קטן שדורש פעילות במשך היום אפילו אם הוא מרגיש בהתחלה כממש קטן וכדאי מאד גם להוסיף הליכות קצרות חוץ. כמובן...הכי חשוב זה לשמור על התקווה שמדובר בתקופה, שהדברים יסתדרו, שחיפוש עבודה לוקח זמן ועוד ליאת

בשבועיים האחרונים הייתי חולה בצורה קשה בנוסף יש לי מחלה כרונית כל זה הוביל אותי לחששות ועצבות. אני מטופלת אצל פסיכיאטר לוקחת תרופות פסיכיאטריות אבל חוץ מזה אין לי שום טיפול אחר. אני שבועיים לא יצאתי מהבית בגלל המחלה ופעם ראשונה אחרי שיצאתי הרגשתי חרדה בחוץ שחס וחלילה יקרה לי משהו. רציתי לשאול איך דרך פסיכותרפיה אפשר לטפל בחששות האלה ולהרגיש יותר טוב ובנוסף איך אני יכולה להסיח את הדעת שהחששות באות לי יחד עם העצבות. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

היי דניאלה הרבה פעמים השילוב שהכי עוזר זה טיפול תרופתי יחד עם טיפול רגשי - שיחות. בפסיכותרפיה ישנה אפשרות לעבוד על בחרדה שפוגשת אותך כשאת יוצאת מהבית בכל מיני כלים שהמטפל מלמד אותם בתוך הטיפול ואת מתנסה בהם אחכ בפועל. במידה ומדובר ב CBT או שאם מדובר בטיפול יותר אינטגרטיבי מדברים גם על החרדה מדוע היא מתרחשת כעת באלו מצבים ועוד. ליאת

02/01/2018 | 12:49 | מאת: גיזי

שלום, לא מצליחה לאתר מטפלים ב- CBT בקופת חולים מכבי. אני מנסה כבר כמה חודשים, אם יש מטפל/ת אז כולם לא מקבלים מטופלים חדשים. מה עושים? לא יתכן שגם בקופה לא נותנים מענה כראוי. אודה לתגובתכם

לקריאה נוספת והעמקה

היי גיזי לצערי זה כנראה המצב ומטפלים דרך הקופה הרבה פעמים אינם פנויים לקבל מטופלים חדשים ממליצה לך לפנות לפרויקט סי בי טי קבילתי תחפשי באינטרנט. יש שם אפשרות לקבלת טיפול מוזל כשרות לקהילה. ליאת

שלום. אני כבר 15 שנה בטיפול עקב דיכאון שהיה לי ועוד... הייתי אצל 7 מטפלות וכעת התחלתי אצל מטפלת שמינית. אצל המטפלת הרביעית הייתי עשר שנים והיא הצילה את חיי ועזרה לי בנושאים נורא קשים!! רק בדבר אחד היא לא הצליחה - בבושה שהרגשתי בטיפול. בושה איומה שהרגשתי אצל כל המטפלות (כולל אצלה), בושה שגרמה לי לא להסתכל על המטפלות כל השנים האלה!!! 15 שנים שאני לא מישירה מבט ויושבת עם ראש מורכן וסובלת מכאבי צוואר וכאבי שרירים בכל הגוף מרוב כיווץ... הבושה הזאת גם גורמת לי לדבר מעט ובקושי רב. כעת, כשהתחלתי ללכת לטיפול חדש המצב חוזר על עצמו, למרות שכל פעם אני חושבת לעצמי: "אולי עם המטפלת הזאת זה יהיה שונה". יש לי עדיין נושאים דחופים לעבוד עליהם אך אני מצליחה כל כך לדבר בטיפול בגלל הבושה הזאת וכבר איני יודעת מה לעשות!!!!! חשוב לי לציין שאמנם אני סובלת מחרדה חברתית, אך החרדה בטיפול שונה מאוד וחזקה הרבה יותר. אשמח מאוד לקבל עזרה (:

לקריאה נוספת והעמקה

היי טלי מרגישה שעצם הכתיבה היא אולי אמירה על מוכנות שמתקרבת לדבר על הבושה ועל החרדה. לא בושה להרגיש בושה :) המוני אנשים חשים בבושה במצבים שונים או מבוכה או חרדה חברתית כפי שכתבת זה לא עושה אותם לפחות "טובים". אולי אפשר להתחיל בלדבר איתה על בושה בכלל ואיפה היא פוגשת אותך ואז להגיע מתוך כך גם למפגש ביניכן? ליאת

ליאת, תודה רבה על התשובה. בוודאי שדיברנו כל השנים על הבושה! זה היה נושא מאוד מרכזי וכלום לא עזר! מטפלות מאוד טובות לא הצליחו לעזור לי. מה לעשות????

אשמח לעצה איך אוכל לעזור לעצמי אני נמצאת בתקופת משבר רגשי עכשיו וקצת מדוכדכת כאלטרנטיבה לטיפול אשמח לקבל עצה אחת קטנה איך להתמודד עם דיכאון כעזרה עצמית,תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי שרה קשה לי לתת עיצות שכאלו מבלי להכירך בגדול יש כל מיני דברים שיכולים לעזור שאינם טיוול השאלה למה את מתחברת. - ספורט - מפגשים עם אנשים אהובים ותומכים מדיטציה - דיקור סיני - הילינג שיאצו ועוד - קריאה של הספר "בוחרים להרגיש טוב."..ספר חשוב לעזרה עצמית בדיכאון שינה טובה עד כמה שאפשר והקפדה על תזונה הצטרפות למסגרת חברתית ועוד כל מה שעשוי להגביר הנאות בחייך וכרוך בפעילות עשוי ללעזור ליאת

20/12/2017 | 07:52 | מאת: יעל

אני הייתי המון שנים במסגרת של שיקומים נפשיים ולפני חצי שנה עזבתי הכל גם את הכדורים מפסיקים לי לאט לאט ואני מרגישה שאני קמה בבוקר עם תופעות בגוף דיברתי עם הרופא והוא נתן לי משהו להקל עלי אבל יש לי בעיה שגם אין לי מסגרת שאני קמה אליה בבוקר לא עבודה לא התנדבות אני עדין מחפשת ולא מוצאת הורידו לי את הסל שיקום ואני גם לא רוצה לחזור למסגרת הזאת כי עברתי דברים לא נעימים וכל זה מכניס אותי לריקנות ודיכאון אין לי בשביל מה לקום בבוקר אין לי מטרה לקום איתה בבוקר איך אני יכולה בכל זאת לקום ולהיות אופטימית שמחה וחיונית עם כל זה?

לקריאה נוספת והעמקה

היי יעל, לא מרגישה שיכולה לתת לך עצות כאלו משום שעברת הרבה דברים ואת כנראה מכירה את כל העצות ובכל זאת מתקשה בעצם לממשו שזה אולי עיקר הקושי הפער בין הרצון לטפל לבין המקום שאולי נאחז במה שיש כעת? כן נשמע לי שחשוב שתמצאי איזו מסגרת מתאימה שאת מרגישה בה בנוח יחסית ליאת

17/12/2017 | 18:04 | מאת: רות

היי ליאת, אני בטיפול אצל פסיכולוג כמעט שנה ובחודשים האחרונים אני מגלה צורך ורצון ךביצוע אקט מיני איתו, לא ממקום של אהבה, אלא כאקט ספציפי, מהיר וחזק. אזכיר כי יש בנינו הפרש גילאים גדול. במהלך המפגש אין משיכה מינית, להיפך אפילו לא מסוגלת לחשוב על זה. אבל ברגעים אחרים שאני לבד אני ממש נמשכת למקום הזה בפנטזיה. אמרתי לו את זה בערך, דיברנו על זה אבל זה ממש מוזר לדבר על זה ומביך מאד. לא בטוחה שזו העברה אירוטית כי אין רגש של התאהבות. הצורך הוא למשהו מיידי/ נועז.. (לא נעים בכלל) מה את חושבת שזה אומר?

היי רות קודם כל חשוב לא להבהל מזה...זה יכול לומר הרבה דברים אבל בדר"כ כאשר הרצון עולה מתוך טיפול חשוב להפריד בין הפנטזיה שעולה לבין מה שבאמת באמת עומד מאחוריה. בדר"כ לא מדובר ברצון קונקרטי למימוש אלא באיזשהו צורך שעומד מאחורי הפנטזיה... אני בכוונה מרגישה שלא נכון שאכנס לפרשנות של מה זה אומר בשבילך כי זה מקום לברר בתוך הטיפול ליאת