פורום פסיכותרפיה

13420 הודעות
11967 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכותרפיה

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורה של מנהלת הפורום. 2. הפורום נועד לתת מענה לטווח רחב של מצבים בהם קיימת מצוקה רגשית. ניתן להתייעץ בו לגבי גילאים שונים ובנושאים מגוונים כגון: הפרעות חרדה, דיכאון, קשיים חברתיים, קשיים בגיבוש הזהות המינית, מצבי משבר, קשיים ביצירת קשר ועוד. בנוסף יינתן בפורום יעוץ לגבי פנייה לטיפול או לגבי התלבטויות בתוך התהליך הטיפולי. 3. בעת הפנייה יש לציין גיל, מצב משפחתי, ורקע קצר על הבעיה. 4. אבקש להקפיד על שפה נאותה וכבוד הדדי. הודעות שאינן נאותות יימחקו. אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה או בעיה.

היי ליאת אשמח מאוד עם תוכלי לתת לי עצה לגבי מה שקורה לי בזמן האחרון. אני לא עובדת כרגע ואני יושבת הרבה בבית וסובלת מחרדה ומחשבות אובססיביות על בדידות וכל מיני מחשבות לא נעימות אשמח עם תוכלי להציע לי מה לעשות ואולי עם אפשר לאן אפשר לפנות כדי שארגיש יותר טוב? האם בפסיכותרפיה אפשר לטפל? עם כן מה עושים בטיפול? אני בזמן האחרון בחרדות דפיקות לב כל הזמן מחשבות לא נעימות איך אפשר להתמודד? אני מודה לך ליאת ומאחלת לך חג עצמאות שמח

לקריאה נוספת והעמקה

היי רינת מחשבות חוזרות אינן בהכרח אובססיה הן לעיתים פשוט מצביעות על איזה נושא שאינו פתור ומציק (בדידות שיוצרת קושי ואיתה מגיעות המחשבות)ואז בהחלט, פסיכותרפיה יכולה לעזור. פסיכותרפיה היא טיפול רגשי, שיחות שדרכן מציפים את הקשיים את המצוקות ולמשל את תוכן המחשבות על מה הוא נסוב? איך אפשר להתמודד איתן? במהלך הטיפול את כמטופלת מקבלת אפשרות לשיקופים והבנות לגבי מה שקורה לך ולעיתים אז התחושה היא שמישהו מדייק לך, ורואה אותך ועוזר לך להבין טוב יותר את עצמך ומשאיר אותך פחות לבד. לעיתים עצם התחושה שמישהו רואה ומבין כבר היא לכשעצמה יוצרת מצב שבו החרדות פוחתות ולפעמים צריך לעבוד באופן יותר ממוקד על החרדות וטיבן. אחת ההגדרות הכי יפות לחווית הטיפול ששמעתי לאחרונה היא: החויה שמישהו מערסל לי את הלב. לדעתי זה מספר המון מה בעצם קורה גם את מה שקשה למצוא לו את המילים המדויקות. ליאת

שלום ילדה בת 10 עם משקל של 100 קילו ניסינו דיאטות של קופת החולים לא עזר וגם תורים ארוכים מאוד בין תור לתור. לילדה יש מאמנת כושר אישית אך ללא שינוי . לילדה אין בעיה בבלוטת התריס. אני זקוקה לעזרה בבקשה אני מרגישה שאני מאבדת את הילדה שלי . הילדה שלי סובלת מבחינה חברתית וזה משפיע אליה מבחינה נפשית ולימודית ועוד .... בבקשה תעזרו לי מה אני צריכה לעשות ? פסיכולוג קופת החולים שלח אותנו לפסיכותרפיה ואין בעיר שלי ואני לא יודעת למי לפנות

לקריאה נוספת והעמקה

היי ליאת מבינה מאד את מצוקתך. קשה מאד להרגיש קושי אצל מי שהכי יקר וחשוב לנו ובודאי אם מדובר בילדה. נשמע שאת בעצם מבינה שיתכן שהקושי אינו פיזי אלא רגשי (אולי שילוב) ולכן משמעותי לטפל בה מבחינה רגשית. חוששת שיתכן שנוצרה אי הבנה לגבי מה שאמר הפסיכולוג. שירותי פסיכותרפיה שזה: טיפול בשיחות קיימים בכל עיר, בדר"כ יש שתי אפשרויות: או לגשת לאחד מנותני השרות כלומר: מרפאות של הקופה או לנסות לקבוע פגישה עם מטפל עצמאי שעובד עם הקופה בהסדר. חשוב שזו תהייה/זה יהיחחה מישהי/הוא מנוסה בטיפול בילדים כמובן והדרכת הורים. מי שיכול בדר"כ לתת שרותים אלו הם: פסיכולוגים קליניים, עו"סים קליניים, לעיתים גם מטפלים בהבעה יצירה או פסיכיאטרים אשר הם בוגרי בית ספר לפסיכותרפיה. נסי לחזור לאותו פסיכולוג שהפנה אותך ולההבין יותר כיצד את מגיעה עם הילדה לשיחות. ליאת

02/04/2018 | 01:53 | מאת: הילה

היי. אני כבר למעלה משנתיים בטיפול שעושה לי ממש ממש טוב. אני מרגישה שממש התקדמתי בטיפול וכולם סביבי רואים את זה. אני אוהבת מאד את הפסיכולוגית שלי, אפילו מאוהבת בה. וככל שהקשר מתפתח זה רק גדל. הקשר בינינו מאד טוב ופתוח ודיברנו על זה, ואמרתי לה איך אני מרגישה כבר כמה פעמים. אמרתי לה שאני חושבת עליה הרבה, אבל לא העזתי להגיד שאני ממש אובססיבית כלפיה... ברמה של לחפש את הילדים שלה ובעלה ברשתות החברתיות (לה אין חשבון בשום רשת חברתית..) וזה ממש מעניין ומעסיק אותי, כל בדל מידע שקשור אליה. וזה נהיה פסיכי לגמרי, פתחתי פרופיל פייק באינסטגרם כדי לעקוב אחרי הבת שלה, ולא פעם אחת כדי לראות- אני ממש עוקבת וכבר מכירה את כל החברות שלה. אני יודעת שזה חולני לגמרי אבל יש לי איזה צורך אובססיבי לדעת עליה יותר ולהתקרב. לא יודעת מה לעשות עם זה. מרגישה שהשתגעתי לגמרי. ואין סיכוי שאגיד לה את זה, אין סיכוי. אני מתביישת בעצמי כל כך ומרגישה דפוקה לגמרי. ומרגישה גם רע כלפיה שאני עוקבת אחרי החיים שלה ופולשת בעצם למקומות שאני לא אמורה להיות בהם ולדעת עליה ועל המשפחה שלה. לא יודעת איך להשתחרר מזה, מהאובססיה כלפיה (על זה דיברתי, אבל לא העזתי לפרט...) ומהעיסוק בילדים שלה. אני חושבת שאולי אני מקנאה בהם קצת, למרות שלא הייתי רוצה שהיא תהיה אמא בשבילי. אבל אולי בזה שהם גדלים עם אמא כמוה, אולי בזה שהם הכי חשובים לה בעולם, הרבה יותר ממני. אולי כי הם זוכים להיות קרובים אליה כל כך. בקיצור אני אבודה. לא יודעת מה לעשות ואין מצב שאני מעזה לדבר איתה על זה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי הילה קודם הכל הכל בסדר. לא השתגעת את לא מוזרה ובטח שלא חולה. לעיתים עולה תחושה כזו כחלק מהקשר הטיפולי. כן, כמו התאהבות בחיים, הרצון להתקרב, לדעת יותר אולי לעיתים אפילו לקנא. מה שחשוב שתזכרי בהקשר לזה שבעצם זה לא לגמרי בה. זה במה שהיא מייצגת מבחינתך: אולי דמות אם, אולי אחות ,אולי חברה טובה אולי גם וגם, אולי גם מה שהיא מעלה בתוכך שקורה מולה אבל גם הוא זה סוג של ייצוג למה שקורה בקשר קרוב ואינטימי: כמיהה, נגיעה באיזשהו צורך עמוק מדובר ומודע או פחות מדובר ומודע. כל אלו יוצאים לפעמים דרך הפעולה שאת קוראת לה אובססיבית של חיפוש אחר מידע אחריה ולכן...אינך משוגעת:) מבינה ששוחחת איתה על כך ואולי חשוב להמשיך לשוחח על הנושא גם אם את חשה בקושי לספר את מה שכתבת פה, עדיין אפשר לדבר על המהות של העניין: על הצורך שאת מבטאת מתחת לחיפוש הזה שלה שם נראה לי הדבר שבו חשוב לגעת.. חג שמח ליאת

04/04/2018 | 06:25 | מאת: sigal

הי הילה וליאת קודם כל הילה את לא הראשונה ולא האחרונה שזה קורה לה והייתי נותנת עוד קו מחשבה ,הצורך לדעת הכל מתוך מקום של בטחון.. קשה עד מאוד לבטוח ואנחנו שמים בטיפול את המקומות הכי חשופים שלנו.מנגד לא יודעים כלום על המטפל . אז יש איזה צורך לדעת שהרשתות החברתיות האלה הופך אותו לאובססיבי . מניסיון זה ממש אבל ממש הרסני לטיפול . מציעה לך לסגור את החשבון הכוזב ולהפסיק עם זה . אבל כן לדבר על הצורך הזה מולה.

היי סיגל מסכימה מאד עם הפרשנות הנוספת שנתת... ליאת

ממה הייתם/ן רוצים/ות להתנקות? או להשיל מעליכם/ן ? זה יכול להיות במציאות או כמשאלה בלבד... ליאת

19/03/2018 | 07:31 | מאת: א.ה.

הי ליאת מתוקה, נקודה יפה למחשבה, קצת זמן, ומקווה לשוב עם מילים נוספות. בינתיים ד"ש חם ממני. א.ה.

19/03/2018 | 16:27 | מאת: מיכ...

היי..כנראה שכלנו היינו רוצות להשיל כמה קילוגרמים :) עכשיו ברצינות, אם חושבים על כך, רוצה להשיל עכבות...עכבות שעוצרות אותי מלהעז להגיע רחוק. מלומר לעצמי שאני לא יכולה... דבר נוסף, להבין עד כמה אני זקוקה ועד כמה לא..מתי יכולה לבד ומתי לא...להשיל ממני תלות לא רצויה. עושה זאת בלא ליצור קשר בין הפגישות אבל עדיין מחכה ומרגישה שחייבת להמשיך איתה....מסובך. שיהיה לך חג שמח ותודה שאפשרת להתנקות.

היי מיכ הצחקת אותי עם עניין הלהשיל משקל :) השלת עכבות זה נהדר ולא תמיד קל ובכלל כל הנושא של להיות מחוברת לאיזשהו מקום פנימי עמוק שיכול להיות עוגן שניתן לחזור אליה. עוגן שאכן יכולה להגיד בגלוי מה מתאים לה , מה לא, לעמוד על שלה, לומר שהיא יכולה כפי שכתבת, ולהיות שם בשביל עצמנו בזמנים קשים. לגבי התלות כן יודעת שזה נושא קשה לך את מביאה אותו רבות ככה זה עם נושאים שהם אישו בשבלינו אף פעם הם לא נפתרים עד הסוף :) חג שמח! ליאת

19/03/2018 | 18:05 | מאת: א.ה.

אז קצת חשבתי לי - ליצור קשרים חזקים יותר עם מקורות צנועים ולהתרחק מיהירים. זה באמת קורה במציאות שלי. החלקים תמיד יהיו קיימים שם. הייתי שמחה אם בחלק גדול יותר של הזמן יהיה חיבור בעל משקל חלש לחלקים שהזדהות עימם מפילה למטה, ומשקל חזק לאלו שמרימים אנרגיות ומחברים לדרייב פנימי להתקדם. אני עוסקת גם בגינון, אז פניתי חלקים נכבדים של צמחייה, כדי לתת לחדש, הירוק והרענן מקום ונפח. וגם לאוויר ולאור. במקביל גם מיגרתי טפילים ומזיקים. דישנתי. וגם החלפתי עבודה. במקום הקודם מאד סבלתי והיה מקפח. כי אביב. ימים נוחים לכולנו, א.ה.

20/03/2018 | 05:39 | מאת: א.ה.

ובהמשך למה שמיכל כתבה (מקסים כתבת מיכל) - קילוגרמים לא חשבתי להוריד ממש, אבל, היות שאני בגיל המעבר, אני מרגישה שאני צריכה לשמור על הקיים, ובמיוחד מטרידה אותי ההשמנה הבטנית, שלא הייתה עד כה, והייתי חפצה להקטין אותה. לא בטוח שאני יודעת איך. זכיתי בשנים של הגיל, לא הייתי רוצה 'להשיל' אותן, אובדנים והחמצות רבות היו, אבל רגשית כן אפשר לקפוץ אחורה בגיל, ואת זה, נדמה לי, אני עושה. גם בחזות החיצונית. עד כמה שניתן ובאופן מותאם לסביבה. איזה כיף, ליאת, על העץ המתוק שפתחת :-) א.ה.

א. ה יקרה עונה לך פה על הפעמיים שכתבת. תשובות ככ יפות ומעוררות למחשבה. שמחה לשמוע על התפתחויות מצמיחות "וירוקות" בחייך ועל המודעות אלו איזורים אכן מצמיחים ואלו מורידים. נראה לי לשהחלקים "החלשים" או המורידים דורשים מאיתנו מדי פעם שנתייחס אליהם דווקא לטובת אלו המצמיחים (בסופו של דבר) נכון ומדוייק שככל שהשנים עוברות הן בטיפול והן בחיים הרצון הוא להיות יותר "בחזקים" לדעת שהאחרים שם במקומם, אך אנחנו שולטים במינון ובכוח שניתן להם עלינו. גיל הוא דבר מורכב, הרבה החמצות, אובדנים וגם הרבה נסיון ,חוכמת חיים בלתי נרכשת (כן זא לא קלישאה לדעתי) ואולי אפילו יותר שלווה עם כ ל מה שקורה. אני מוצאת שכל זה מאפשר הנאה רבה יותר מדברים קטנים, מאד קטנים שפעם בכלל "לא נספרו". תודה שאת פה:) ליאת

23/03/2018 | 13:41 | מאת: א.ה.

הי ליאת, תגובה מחממת לב. מתוקה שאת. הקשבתי. כן, היום (היום היום, יום שישי) החלקים המפילים אצלי מבקשים תשומת לב. אני חושבת שהם גם יודעים לצעוק בפנים יותר. אפייני לסופי שבוע כזה, נראה לי. זמנים בהם משהו פנימה מרשה אולי להיות חלש. חוכמת חיים הוא משהו שאני מרגישה איכשהו, לפחות מול אנשים שצעירים ממני בעשרים שנה. צניעות היא משהו חשוב. וגם - מה שהיה לכאורה מובן מאליו פעם, היום כבר 'נספר', כמו שאת כותבת. תודה, א.ה.

25/03/2018 | 07:18 | מאת: א.ה.

ליאת יקרה, מקווה שגם משאלותייך שלך תתגשמנה, ככל שמאפשרת המציאות, איכות חיים ותחושת חירות לכולנו. חיבוק אוהב, וחג שמח, א.ה.

הייי א.ה יקרה תודה רבה מאד קראתי כל מה שכתבת ולא נותר לי אלא להנהן :) חג שמח ליאת

25/03/2018 | 16:35 | מאת: SIGAL

הי ליאת , המון זמן לא הייתי כאן ראיתי את ההודעה החמודה שלך וגם אהבתי את מה שכתבו לפני חושבת שבימים אלו אני מאפשרת לעוד ועוד חלקים להיות למדתי להיות עצובה וכואבת , למדתי שיש בי תחושות חידלון הייתי רוצה גם להצליח להבין את כוחות ההרס ואולי להצליח לטפל בגופי להפסיק לקרוא לעצמי בשמות גנאי שאבא נהג לכנותייני להרגיש שאני באמת מישהו ולא סתם חפץ שעובר לסוחר עצוב ... כי כל פעם שמנסה לטפל בגוף הם החלקים ההרסניים מרימים ראש ועוד ראש .. מלחמה ... ורוצה לאחל לך ולכל באי הפורום חג שמח ...חג אביב פורח

היי סיגל יקרה טוב לראותך פה :) קשה לעיתים לתת לכל החלקים להיות ולפעמים הגוף הוא בדיוק המקום שאליו הדברים מתנקזים וכואבים במיוחד מאחלת לך הרבה איזון ושמחה והדברים ינוחו בשלווה ויחס טוב לעצמך כי את ראויה באשר את... ליאת

02/04/2018 | 22:53 | מאת: אלה

מאד יפה מצידך, ליאת. את לא מכירה אותי ואת הסטוריית הטיפול שלי אך נחמד יהיה לנסות להשתתף... כשנתיים בטיפול והייתי רוצה לסיים את הטיפול. להפרד. ולהמשיך בדרכי... חג שמח

הי אלה ברוכה הבאה מבינה מאד את ההרגשה פרידות זה תמיד קשה ומורכב ובודאי שלמול סיום טיפול עולות כל מיני תחושות את מוזמנת לשתף יותר לגבי התחושות? ואף להעלות הודעה זו בהודעה נפרדת למעלה בטוחה שלהרבה משתתפים יהיה מה לתרום וגם לי המשך חג שמח ליאת

02/03/2018 | 22:39 | מאת: הילה

שלום רב, אני בת 46, רווקה. יוצאת כשבועיים עם בחור גרוש +2 בטווח הגיל שלי. הוא מאוד מתלהב מהקשר איתי, הן מבחינה קוגניטיבית והן מבחינת משיכה פיזית. מדובר בבחור עם רמת מודעות ובגרות נמוכה, יחסית אלי (גם במראה החיצוני, בתנועות הגוף בסגנון הליכתו אני מרגישה אותו כמו נער מתבגר ). במהלך השבועיים התרשמתי בעיקר מסיפוריו והתנהגויותיו כי למרות גילו טרם השלים את מרד הנעורים... הוא נוטה להגיד בקול את מה שהוא חושב (אם ראה מישהי לבושה בצורה זולה למשל אמר זאת בקול רם, אם משהו לא מוצא חן בעיניו או מרגיז אותו יגיד את זה בקול, יהיה חסר סבלנות,וכפי שציין אומר באופן ישיר את מה שמפריע לו, כמו מלצרית דבילית וכו). טון הדיבור שלו מזלזל במצבים אלו, ויש לו נטייה לפסול מהר אנשים בלי להבין בדיוק מדוע. ידוע לי שהוא נפגע מאנשים. ומודה כי הוא חסר בטחון, מתקשה להחליט וכי יש לו סתירות פנימיות רבות. יחד עם זאת עבר תהליך של שינוי מסויים ומדגיש שהוא במקום טוב יותר מבעבר. יש לציין כי זה רק כלפי זרים, בהתנהלות מולי הוא לא כך בכלל, הוא עדין מאוד, משקיע מאוד,מפרגן, מתחשב , מדבר באופן מכבד ולא מזלזל, התקשורת איתו טובה, למרות שהוא קצת מופנם, ועבר תקופה קשה של גירושין לפני כשנה , השיחות נעימות, וככל שעבר הזמן אפילו משתפרות. הוא אף הפתיע אותי לטובה וריגש אותי מאוד בשיחה האחרונה לגבי הנושא .הוא מאוד חושש שהקשר שלנו יתנתק. שוחחתי איתו על ההתנהגות שלו שמאוד לא מקובלת עלי וגורמת לי להרגיש לא בטוחה בקשר. הוא ציין כי הוא רואה בי האדם שיוכל ללמוד ממנו רבות, מישהי שכבר מראה לו זויות שהוא לא הצליח לראות לבד בהתנהגויותיו ובכלל. הוא רואה בקשר כקשר מפרה ומוכן להשקיע כדי לשנות. מצד אחד אני מרגישה שהוא רוצה לשנות וצריך את הדחיפה, מצד שני אני תוהה אם זה נכון להתחיל קשר כשיש ביננו פערי תפיסה גדולים, כשההתנהגויות שלנו כל כך שונות כלפי הסביבה, אני תוהה מה יקרה כשיפגוש מכרים מהצד שלי, איך יתנהג, חוששת להרגיש לא בנוח. אשמח לשמוע את דעתכם, וכיווני חשיבה שיעזרו לי לקבל החלטה. אני מאוד רוצה זוגיות טובה, אך לא בטוחה שנכון להיכנס לקשר שיהפוך "טיפולי" מידי. למרות שאני מבינה שכל קשר מטפל בשני בני הזוג בעצם... תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

היי הילה אני מניחה שתמיד יש פערים בין בני זוג והשאלה תמיד היא שאלה לעצמך קודם כל: מהם הערכם הכי חשובים לך שאת רוצה שיבואו לידי בטיוי בזוגיות? הרי בלתי אפשרי לקבל את המושלם או מושלמת. ברגע שאת יודעת מה ל-ך הכ חשוב זו ההתחלה והיא מגלמת בתוכה אפשרות לקבל את הלא מושלם. אכן ישנם פערים שניתן לצמצם בהמשך אחרים לא אולי הזמן יביא איתו את התשובה לשאלה זו מבחינתך נראה לי לא נכון בפרק זמן כה קצר של שבועיים לבוא בבקורת לאדם שממול לנסות לתקן ולשנות גם אם זה "חיובי" בקורת היא אף פעם לא משהו נעים ומרפא. צריך את הזמן להכיר יותר ובלי שיפוטיות יתר. ליאת

25/02/2018 | 19:59 | מאת: מיכ...

דברנו על הכל...והפחד שלי היא מכך שמטפל נפטר..הוא ישמור על סודיות הבעיה מה קורה כשהוא מת? למי יש גישה? ליורשים? הילדים שלה? יפתחו את המחשב? הבנתי שיש איזה עיזבון ושמטפלים פותחים ושואלים אם להשמיד או לשמור..משהו כזה, היא אמרה לי שמה שנמצא אצלה יותר מ7 שנים נגרס....אצלי בגלל שאני אצלה היא שומרת רק תמצית מההתחלה....בקיצור מה קורה כשפסיכולוג נפטר? מה קורה עם הסיכומים?

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכ באמת שאיני יודעת לענות לך מאמינה שאזה כתוב היכנשהו בחוקי האתחקה של הפסיכולוגים ומאמינה שחשבו על האופציה הזו כך שסיכומים אלו לא יהיו חשופים לעיניים זרות. ליאת

15/02/2018 | 00:08 | מאת: מיכ...

היי ליאת. מזמן שלא כתבתי לך. הסדרה בטלויזיה ממש מלחיצה אותי. ורוצה לדעת מי יכול לראות סיכומים של פגישות אחרי שהמטפל נפטר??? למי יש גישה לזה??? למשפחה שלה? שתבדוק את המחשב??? מי יקבל את המחשב עם כל החומר??? איך נשמרת סודיות ככה??? אני לא אדבר איתה רק עוד שבוע וחצי בינתיים נלחצתי...וגם חרדה קצת שלא יקרה לה כלום......

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכ אני לא מכירה את הסדרה. בעקרון סיכומים אמורים להיות מגובים באופן סודי כמו כן בדרכ כותבים בהם בתמציתיות. שבת שלום וללא לחץ :) ליאת

12/02/2018 | 17:02 | מאת: יעל

ליאת יקרה. אני נמצאת בטיפול המון המון שנים. עם אותה מטפלת. אנו מקיימות 3 פעמים בשבוע מפגש. המטפלת שלחה לי הודעה כי אימה נפטרה. בחורה צעירה. הידיעה היכתה בי מבפנים בעוצמה רבה מאוד וטלטלה אותי קשות. חברה לנימי נפשי בזעזוע רב. איך ממשיכים? איך ממשיכים לבוא ולפרוט את היומיום שלי למול אובדן שכזה? אני מבינה שאני לא צריכה לשמור עליה. אני מבינה שבתם השבעה ועם חזרתה לעבודה ולשגרת הפגישות הכל כביכול אמור להמשיך כבשגרה הרגילה, אך כיצד הדבר אפשרי? כיצד אפשר לבוא ולהביא את "השטויות" עימן אני מתמודדת למול בור שכזה?

יעל יקרה מבינה מאד את תחושותייך ואת הכאב והאמתפיה שאת חשה כלפי המטפלת. מתוך אותו מקום את כותבת ברגישות איך אפשר בעצם להתייחס כעת "למידע" הזה בתוך הטיפול... אני חושבת ששאלתך נודעת באופן כללי יותר בשאלה מה קורה שלמטפל/ת קורה משהו בחייו האישיים שאותו לא ניתן להסתיר או לא לדבר ועדיין הטיפול ממשיך להתרחש. אז...קודם כל נראה לי שחשוב לפתוח את הדברים למול המטפלת - לא לפחד. יתכן אפילו שהיא תפתח אותם בעצמה...ואז אני מניחה שהיא תענה לך שאם היא יושבת מולך אז כנראה שהיא יכולה לשאת את מה שאת מביאה ושלכל אדם הכאב שלו ואי אפשר לדרג כאבים מה חשוב יותר או פחות לכולם יש מקום... יכול להיות שזה יקל לשיחה איפה זה באמתץ פוגש אותך האובדן הזה ועוד... ליאת

02/02/2018 | 17:01 | מאת: דותן

אני רוצה לדעת איך אפשר לשפר את התפיסה ככה שאני יוכל לקלוט דברים הרבה יותר מהר ובקלות ? כמו שמסבירים לי על התפקיד בעבודה חדשה /שימוש בסלולרי וכו' ?

לקריאה נוספת והעמקה

היי דותן השאלה היא האם הקושי בתפיסה נובע מכך שמאז ומתמיד קשה לך להבין דברים מסויימים או נושאים מסויימים? או שאתה חש חרדה וכתוצאה מכך מרגיש שאינך תופס? אם מעורבת חרדה כדאי לנסות להבין מה מלחיץ ואיך ניתן להרגע... ליאת

מאז שעברתי מלא אובדנים השנה חוסר עבודה ובעיות אחרות אני מרגישה שנכנסתי לבור רגשי שאני לא יכולה לצאת ממנו. אני מטבעי בחורה שמחה שיודעת מה היא רוצה וגם יודעת לעזור לעצמה. עברתי טיפולים אבל הטיפולים לא עזרו לי אני רוצה לצאת מזה לבד. לקום בבוקר שמחה ולהתחיל דף חדש. האם יש לך הצעה בשבילי אפילו הקטנה ביותר איך אפשר לצאת מבור רגשי מדיכאון של הרבה זמן? איך אפשר לחזור לשגרה שמחה ועליזה?לבד ובלי טיפול עם יש לך עצה בקשר לזה אני מאוד אשמח ומודה לך

לקריאה נוספת והעמקה

היי אורלי מבינה את תחושותייך אך אני באמת באמת מנסה להבין את מדברת על דכאון וטיפולים וכו ואז מבקשת שאתן עצה קטנה שתפתור הכל....? אמרתי פה בעבר אני לא נותנת עצות" וטיפים" לחיים שמחים ועליזים אחרת הייתי מרתה סטיוארט ואני לא.מבקשת להפסיק להעלות פה שוב ושוב את השאלה הזו כל פעם אותה שאלה בגירסה שונה. ליאת

21/01/2018 | 11:19 | מאת: דורית

במשך שנתיים אני ובן זוגי לשעבר יצאנו והיינו על סף חתונה בשלב מסוים היחסים שלנו התערערו ונאלצנו להיפרד. עברתי משבר לא קל בגלל הפרידה אבל בסופו של דבר התאוששתי וחזרתי לחיים שמחים וטובים. לפני כמה ימים פגשתי מישהו שהוא בקשר איתו עד היום וסיפר לי משהו שהוא אמר לו בקשר אלי משהו שקרה ביני לבינו בזוגיות פתאום התחלתי לחשוב על כל מה שהיה בינינו ואני גם פגועה. אני לא יכולה היום ליצור איתו קשר מטעמים מסוימים האם יש לך איזשהי עצה איך לצאת מהמחשבה עליו ולחזור לחיים הרגילים והשמחים שלי? תודה

היי דורית לעיתים המחשבות על פרידה והעסוק בה באופן עזה או אחר הן חלק מתהליך התאבלות ולפעמים יש צורך לעשות את סגירת המעגל בינך לבנך ולא עם האחר. מניחה שכרגע היה טריגר למחשבות הללו אך אם הצלחת לחזור לחיים טובים ושמחים נשמע שתמשיכי להצליח הזה. אם יש איזשהו נושא שעלה כעת אצלך בעקבות הפרידה ומרגיש לך כמו משהו שכדאי לעבוד עליו תמיד ישנה אפשרות לפנות לטיפול רגשי. ליאת

אבא שלי חולה יש לו דימנציה אימא שלי עברה מחלת סרטן. כבר הרבה זמן שההורים שלי לא במצב טוב והיחסים ביניהם קשים מאוד. אני בת 32 לא נשואה גרה עם ההורים כי אין לי איפה לגור במקום אחר ואני סובלת מהריבים הקשים שלהם ומתעצבנת מזה. כאשר אני מתערבת זה עוד יותר מוסיף אש ואני כל היום בדיכאון בגלל זה. אין לי כרגע עזרה חיצונית מה לעשות במצב כזה?

לקריאה נוספת והעמקה

הי יעל נשמע מצב לא פשוט וקשה מבחינת כולכם. נראה לי שעם כל הקושי לשאת את המצב בין ההורים כרגע אולי הכי חשוב זה לחזק את עצמך גם כדי שתוכלי לחזק אותם בהמשך. לפעמים זה מצב ככ שואב שאולי את נעלמת קצת בתוך כל זה? לא כתבת הרבה על עצמך אבל האם יש עבודה? מערכות תמיכה? כל מה שיכול לעזור לך להתחזק... אולי אפשר לבקש טיפול דרך קופת חולים ללא עלות? ליאת

11/01/2018 | 10:23 | מאת: סיגל

היי. הייתי שמחה לדעת באיזה שיטה מטפלים בטיפול רגשי בדיכאון וחרדות בטיפול פסיכותרפיסטי אני רוצה ללכת לנסות לטיפול ולכן אני שואלת לראות עם זה מתאים לי. אני אשמח מאד לדעת מה שיטת הטיפול. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

היי סיגל יש כל מיני שיטות לטיפול בדכאון ובחרדות. אוכל לספר על חלקן: יש טיפול דינאמי שבו מעבדים ומקשיבים לסיפור החיים מנסים לראות מה הביא לחרדה ולדכאון מהו בכאב שטמון שם ואינו מעוכל. יש טיפול קוגנטיבי התנהגותי שבו מטפלים בסימפטומים מלמדים טכניקות לוויסות עצמי והרגעב של החרדה וכן עידוד לפעולות שעשויות לעזור להתמודדות עם המצבים שיוצר הדיכאון. יש טיפול אינטגרטיבי שבו מנסים לחבר בין השניים ועוד... ליאת

10/01/2018 | 19:50 | מאת: רון

אני לוקח כדורי פנאפט 6 מג ולפעמים קלונקס 2 מג לאחרונה לקחתי בפעם אחת הרבה קלונקס וראיתי שאני לא יכול להגיע לזקפה וגם אם כן אני לא יכול לגמור כרגע הפסקתי עם הכדורים האם המצב הזה הפיך ואם כן כמה זמן ייקח לי לחזור לקדמותו יכול להיות שזה נשאר בגוף כבר כמה ימים בבקשה עזרי לי אני לחוץ

לקריאה נוספת והעמקה

הי רום שאלתך אמורה להיות מופנית לפסיכיאטר ליאת

09/01/2018 | 15:02 | מאת: דנה

שלום אני בת 27 הגובה שלי הוא בדיוק 1.40 אני שונאת את הגובה שלי,אני נמוכה מתחת למומצע,גמדה,ננסית,דרדסית. נמאס לי להרגיש כמו ילדה קטנה אני רוצה להרגיש אישה אמיתית. אני מקנאה ברמות באותן הבנות הגבוהות, זה כל כך משנה. הייתי מעדיפה להיות 1.80 מאשר 1.40. ואני חסרת אמונה לכל הקילשאות האלו שזה יפה כי זה שקר,כי זה לא האידיאל,רחוק מכך. ,אבל זה לא עובד,זאת רמאות עצמית. למה? כי אני לא מקבלת את זה. ולעולם לא אוהב את עצמי שאני ככה. אני אובססיבית לגובה שלי,זה נהפך להיות כל חיי,בלי הגזמה,ממש בצורה מטרידה. החסרון הזה מוריד לי את כל הביטחון העצמי,מוריד לי את כל החשק לצאת מהבית,מרוב בושה בעצמי. הפחדים והלחצים נוצרים מתוך מחשבות שגברים לא ירצו אותי בגלל הגובה שלי (המכה) ככה אני מרגישה,ואני באמת לא יכולה לשלוט על הרגש,הוא אוטם אותי ומכאיב לי מבפנים.

לקריאה נוספת והעמקה

היי דנה כתבת בכותרת חרדה קשה שמפריעה לתפקוד אבל ממה שאת כותבת מרגישה שזה משהו אחר. את בעצם מדברת על נושא שקשור לערך עצמי, דימוי עצמי, היכולת לקבל את עצמנו כפי שאנחנו גם עם מה שאנחנו פחות אוהבים. חוסר הקבלה הזה הולך ותופס מקום וכך נשמע שקשה לך בעצם "לזכור" גם את החלקים האחרים שאני מאמינה שקיימים אצלך הן פנימית והן חיצונית. נשמע לי שטיפול רגשי שיעזור לעבד את התחושות סביב העניין יכול מאד לעזור ולחזק אותך להרגיש את כולך ולא רק את נושא הגובה. ליאת

08/01/2018 | 09:56 | מאת: דנה

שלום ובוקר טוב. אני נמצאת כבר כמה זמן במשבר רגשי עמוק. אני מרגישה בדידות ריקנות קמה כל בוקר עם עצבות חשיבה שלילית. אני רוצה ללכת לטיפול אבל זה תהליך אני ביקשתי מהרופא שישלח אותי לטיפול אבל הוא אמר לי שזה תהליך ואני צריכה סבלנות אני בעבר הייתי בטיפול אבל הורידו לי את הסל שיקום כך שאני לא יכולה ללכת למסגרת נתמכת כרגע גם עם אני רוצה אני מרגישה שאין לי עם מי לדבר כרגע גם לעשות סל שיקום זה יקח לי תהליך ואני מרגישה מצוקה רגשית מאוד גדולה במיוחד הבדידות הגדולה שאני קמה איתה כל בוקר והחוסר מסגרת. אני ממש רוצה לצאת מהמשבר הרגשי הזה בינתיים עד שיסדרו לי טיפול. אני לוקחת כן כדורים פסיכיאטרים דרך הרופא משפחה אבל חוץ מזה אין לי עזרה כרגע. אין לי כרגע למי לפנות. אני אשמח מאוד עם תוכלו לתת לי אפילו עצה קטנה לפחות איך לשנות גישה משלילית לחיובית איך לקום כל בוקר בשמחה ומלאות למרות הבדידות הגדולה שאני מרגישה אני כותבת כאן בפורום כי אין לי כרגע למי לפנות. כסף לפסיכולוג פרטי אין לי אשמח מאוד לעזרתכם אפילו עצה הכי קטנה איך לשנות גישה לחיים שתהיה יותר חיובית אצלי. אני מודה לכם

לקריאה נוספת והעמקה

היי דנה מבינה מאד את מצבך ואת התחושות אך מתקשה לחשוב על עצה קטנה. נסי לחשוב איזו מסגרת כן יכולה להתאים שבה בכל זאת תקבלי תמיכה? אנוש? מועדון כלשהו בסביבה? ליאת

בשנה האחרונה איבדתי עבודה שהשלמתי איתה ופתאום מפטרים אותי מצד אחד שמחתי שיהיה לי חופש משלי אחרי כל כך הרבה שנים אבל מצד שני איבדתי כאילו מקום בחיים חברים שהיו לי בעבודה פרנסה יציבה אני קמה כל בוקר ויושבת מול האינטרנט עד שעות הערב המאוחרות בקושי יוצאת מהבית כי אין לי גם לאן לצאת החלטתי לחפש עבודה חדשה אבל עדין לא מצאתי אין לי עם מי להתייעץ על המצוקה שלי ואין לי עם מי להיפגש באמצע השבוע תרופות אני לא רוצה לקחת וטיפול כרגע לא בא בחשבון לא מבקשת הרבה אני רוצה לעזור לעצמי לצאת מהדיכאון בו אני נמצאת ולהיות יותר אופטימית וחיונית לצאת מהדיכאון לבד תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

היי דבי נסי למצוא משהו שאת יכולה לקרוא או לחפש ספרי עזרה עצמית. למשל בוחרים להרגיש טוב של דיויד ברנס. כמו כן חשוב במצבים כאלו כן לעשות משהו קטן שדורש פעילות במשך היום אפילו אם הוא מרגיש בהתחלה כממש קטן וכדאי מאד גם להוסיף הליכות קצרות חוץ. כמובן...הכי חשוב זה לשמור על התקווה שמדובר בתקופה, שהדברים יסתדרו, שחיפוש עבודה לוקח זמן ועוד ליאת

בשבועיים האחרונים הייתי חולה בצורה קשה בנוסף יש לי מחלה כרונית כל זה הוביל אותי לחששות ועצבות. אני מטופלת אצל פסיכיאטר לוקחת תרופות פסיכיאטריות אבל חוץ מזה אין לי שום טיפול אחר. אני שבועיים לא יצאתי מהבית בגלל המחלה ופעם ראשונה אחרי שיצאתי הרגשתי חרדה בחוץ שחס וחלילה יקרה לי משהו. רציתי לשאול איך דרך פסיכותרפיה אפשר לטפל בחששות האלה ולהרגיש יותר טוב ובנוסף איך אני יכולה להסיח את הדעת שהחששות באות לי יחד עם העצבות. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

היי דניאלה הרבה פעמים השילוב שהכי עוזר זה טיפול תרופתי יחד עם טיפול רגשי - שיחות. בפסיכותרפיה ישנה אפשרות לעבוד על בחרדה שפוגשת אותך כשאת יוצאת מהבית בכל מיני כלים שהמטפל מלמד אותם בתוך הטיפול ואת מתנסה בהם אחכ בפועל. במידה ומדובר ב CBT או שאם מדובר בטיפול יותר אינטגרטיבי מדברים גם על החרדה מדוע היא מתרחשת כעת באלו מצבים ועוד. ליאת

02/01/2018 | 12:49 | מאת: גיזי

שלום, לא מצליחה לאתר מטפלים ב- CBT בקופת חולים מכבי. אני מנסה כבר כמה חודשים, אם יש מטפל/ת אז כולם לא מקבלים מטופלים חדשים. מה עושים? לא יתכן שגם בקופה לא נותנים מענה כראוי. אודה לתגובתכם

לקריאה נוספת והעמקה

היי גיזי לצערי זה כנראה המצב ומטפלים דרך הקופה הרבה פעמים אינם פנויים לקבל מטופלים חדשים ממליצה לך לפנות לפרויקט סי בי טי קבילתי תחפשי באינטרנט. יש שם אפשרות לקבלת טיפול מוזל כשרות לקהילה. ליאת

שלום. אני כבר 15 שנה בטיפול עקב דיכאון שהיה לי ועוד... הייתי אצל 7 מטפלות וכעת התחלתי אצל מטפלת שמינית. אצל המטפלת הרביעית הייתי עשר שנים והיא הצילה את חיי ועזרה לי בנושאים נורא קשים!! רק בדבר אחד היא לא הצליחה - בבושה שהרגשתי בטיפול. בושה איומה שהרגשתי אצל כל המטפלות (כולל אצלה), בושה שגרמה לי לא להסתכל על המטפלות כל השנים האלה!!! 15 שנים שאני לא מישירה מבט ויושבת עם ראש מורכן וסובלת מכאבי צוואר וכאבי שרירים בכל הגוף מרוב כיווץ... הבושה הזאת גם גורמת לי לדבר מעט ובקושי רב. כעת, כשהתחלתי ללכת לטיפול חדש המצב חוזר על עצמו, למרות שכל פעם אני חושבת לעצמי: "אולי עם המטפלת הזאת זה יהיה שונה". יש לי עדיין נושאים דחופים לעבוד עליהם אך אני מצליחה כל כך לדבר בטיפול בגלל הבושה הזאת וכבר איני יודעת מה לעשות!!!!! חשוב לי לציין שאמנם אני סובלת מחרדה חברתית, אך החרדה בטיפול שונה מאוד וחזקה הרבה יותר. אשמח מאוד לקבל עזרה (:

לקריאה נוספת והעמקה

היי טלי מרגישה שעצם הכתיבה היא אולי אמירה על מוכנות שמתקרבת לדבר על הבושה ועל החרדה. לא בושה להרגיש בושה :) המוני אנשים חשים בבושה במצבים שונים או מבוכה או חרדה חברתית כפי שכתבת זה לא עושה אותם לפחות "טובים". אולי אפשר להתחיל בלדבר איתה על בושה בכלל ואיפה היא פוגשת אותך ואז להגיע מתוך כך גם למפגש ביניכן? ליאת

ליאת, תודה רבה על התשובה. בוודאי שדיברנו כל השנים על הבושה! זה היה נושא מאוד מרכזי וכלום לא עזר! מטפלות מאוד טובות לא הצליחו לעזור לי. מה לעשות????

20/12/2017 | 17:26 | מאת: שרה

אשמח לעצה איך אוכל לעזור לעצמי אני נמצאת בתקופת משבר רגשי עכשיו וקצת מדוכדכת כאלטרנטיבה לטיפול אשמח לקבל עצה אחת קטנה איך להתמודד עם דיכאון כעזרה עצמית,תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי שרה קשה לי לתת עיצות שכאלו מבלי להכירך בגדול יש כל מיני דברים שיכולים לעזור שאינם טיוול השאלה למה את מתחברת. - ספורט - מפגשים עם אנשים אהובים ותומכים מדיטציה - דיקור סיני - הילינג שיאצו ועוד - קריאה של הספר "בוחרים להרגיש טוב."..ספר חשוב לעזרה עצמית בדיכאון שינה טובה עד כמה שאפשר והקפדה על תזונה הצטרפות למסגרת חברתית ועוד כל מה שעשוי להגביר הנאות בחייך וכרוך בפעילות עשוי ללעזור ליאת

20/12/2017 | 07:52 | מאת: יעל

אני הייתי המון שנים במסגרת של שיקומים נפשיים ולפני חצי שנה עזבתי הכל גם את הכדורים מפסיקים לי לאט לאט ואני מרגישה שאני קמה בבוקר עם תופעות בגוף דיברתי עם הרופא והוא נתן לי משהו להקל עלי אבל יש לי בעיה שגם אין לי מסגרת שאני קמה אליה בבוקר לא עבודה לא התנדבות אני עדין מחפשת ולא מוצאת הורידו לי את הסל שיקום ואני גם לא רוצה לחזור למסגרת הזאת כי עברתי דברים לא נעימים וכל זה מכניס אותי לריקנות ודיכאון אין לי בשביל מה לקום בבוקר אין לי מטרה לקום איתה בבוקר איך אני יכולה בכל זאת לקום ולהיות אופטימית שמחה וחיונית עם כל זה?

לקריאה נוספת והעמקה

היי יעל, לא מרגישה שיכולה לתת לך עצות כאלו משום שעברת הרבה דברים ואת כנראה מכירה את כל העצות ובכל זאת מתקשה בעצם לממשו שזה אולי עיקר הקושי הפער בין הרצון לטפל לבין המקום שאולי נאחז במה שיש כעת? כן נשמע לי שחשוב שתמצאי איזו מסגרת מתאימה שאת מרגישה בה בנוח יחסית ליאת

17/12/2017 | 18:04 | מאת: רות

היי ליאת, אני בטיפול אצל פסיכולוג כמעט שנה ובחודשים האחרונים אני מגלה צורך ורצון ךביצוע אקט מיני איתו, לא ממקום של אהבה, אלא כאקט ספציפי, מהיר וחזק. אזכיר כי יש בנינו הפרש גילאים גדול. במהלך המפגש אין משיכה מינית, להיפך אפילו לא מסוגלת לחשוב על זה. אבל ברגעים אחרים שאני לבד אני ממש נמשכת למקום הזה בפנטזיה. אמרתי לו את זה בערך, דיברנו על זה אבל זה ממש מוזר לדבר על זה ומביך מאד. לא בטוחה שזו העברה אירוטית כי אין רגש של התאהבות. הצורך הוא למשהו מיידי/ נועז.. (לא נעים בכלל) מה את חושבת שזה אומר?

לקריאה נוספת והעמקה

היי רות קודם כל חשוב לא להבהל מזה...זה יכול לומר הרבה דברים אבל בדר"כ כאשר הרצון עולה מתוך טיפול חשוב להפריד בין הפנטזיה שעולה לבין מה שבאמת באמת עומד מאחוריה. בדר"כ לא מדובר ברצון קונקרטי למימוש אלא באיזשהו צורך שעומד מאחורי הפנטזיה... אני בכוונה מרגישה שלא נכון שאכנס לפרשנות של מה זה אומר בשבילך כי זה מקום לברר בתוך הטיפול ליאת

06/12/2017 | 18:43 | מאת: מיכ...

בצורת סיוטים....נלעגות עולה וזה ברור בגלל אז..אבל אני מגיעה למצב שכאבה לי הבטן והגב כאב בעקבות החלום שספרתי בפגישה...החלום הוא שילדתי תינוקת שנשארה מחוברת בחבל הטבור ולא הצלחתי לנתק אותה, היה הרבה דם שלא הפסיק לזרום מתוכי. הייתי על רצפת עץ ולמעלה פלורוסנטים....ואני קוראת לעזרה ואיש לא בא. התינוקת המחוברת נראתה כמו פג עוברי כזה....בקיצור סיוט..היא אמרה ליצור סוף טוב..אחר. לחשוב על סיום אחר לחלום. הסיןם האחר: שבאים ומנקים הכל ועוזרים לי לשכב על מיטה עם סדינים לבנים. מפרידים את התינוקת והיא לא איתי..או יותר אופטימי מביאים אותה עליי. ..... בקיצור הרגרסיה הזאת מראה לי שמשהו קרה כשלא היו מילים בתוכי...לא מסוגלת להביע את התחושות הקשות שלי.. לא מסוגלת לכתוב שירים כמו שאני רגילה כשקשה...אוכלת לא בריא ומפחדת שוב להשמין... רע בקיצור. איך יוצאים מכל זה????? עד שתעני שוב מאמינה שדברים אולי יראו אחרת בינתיים מרגישה בודדה...וקשה...

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכ לפעמים חשוב לכתוב כדי לראות את המעגל הזה של הרגשות. עצם הכתיבה היא בעלת ערך נותנת מילים למה שלא ניתן להביע ואז כשמסתכלים קדימה ואחורה רואים כמה הרגשות משתנים באופן עדין יותר או פחות אך משתנים ויש בזה איזו נחמה... ליאת

שבוע טוב ליאת. קיבלתי כדור חדש מהרופאת משפחה נגד דיכאון והיא הפסיקה לי כדור שלא מייצרים אותו יותר שלקחתי המון שנים ובגלל זה אני לא ישנה טוב בלילה במשך היום יש לי עייפות יתר ובתשע בערב העיניים שלי נעצמות אני לא מחזיקה מעמד והולכת לישון אין לי אנרגיה לשום דבר דברים שאהבתי לעשות פתאום אין לי מוטיבציה לעשות אותם ואני הרבה עייפה הרופאה אמרה שזה לוקח זמן עד שהכדור ישפיע ואשמח להתייעץ איתך בפורום עד שהכדור יסתדר איך אני יכולה להתגבר על העייפות יתר שיש לי באמצע היום איך לחזור להיות יותר אנרגטית חיונית ושמחה כמו לפני שהיא נתנה לי את הכדור אני ממש אשמח לעצתך ועזרתך הנאמנה תודה רבה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

היי רינת לעיתים צריך לקחת את הזמן הדרוש עד אשר הכדור ממש משפיע. ועייפות יכולה בהחלט להיות תופעת לוואי. לא נראה לי שחייבים להתנגד לזה. זה בסדר גמור פשוט לתת לזה לקרות ולישון הרבה בתקופה זו אולי כן כדאי לאכול טוב במובן של להקפיד על תזונה מתאימה וגם להוסיף פעילות גופנית סדירה. ליאת

02/12/2017 | 20:20 | מאת: מיכ...

מה שלומך? אז נשארתי בטיפול...היא אפשרה שאתקרב אליה..יצא אפילו שהנחתי ראש עליה. יצא ששכבתי על הספה/ על הרצפה..מה לא? ואחרי קרבה שכזו אני נלחצת...וגם הרגשתי כאב נפש כזה ממש כאילו שאני חולה אבל בנפש...היא מאפשרת לי לכתוב לה בין הפגישות..לפעמים עוצרת אותי ואומרת שאנסה אם אני יכולה לשמור את הדברים....אני כבר לא יודעת מה מועיל לי? האם רגרסיה כזו ותלות כזו שוב תועיל? או תערער אותי שוב כל כך? כי זה מה שקורה ומזה פחדתי....בפעם האחרונה היא דברה בשקט אני לא הבטתי בה ושכבתי ככה על הרצפה..בסוף הפגישה היא אמרה שזה כמו עובר ואמא שהוא רק שומע ולא רואה.....לא יודעת למה אפשר להגיע בטיפול...פוחדת מתלות גדולה שוב..שאתכתב המון והיא בסוף תתיאש ממני..תלעג ותרצה שאעזוב ואשאר לבד..כן.החלטתי להשאר..השאלה באיזה מחיר?? באיזה כאב? אמא שלי היא לא יכולה להיות!!! וגם לא קרובה כל הזמן רק לשעה מסויימת ביום מסויים...חלקי כל כך ולא מספק...זה קשה.

היי מיכ מאד מבינה למה את מתכוונת. לפעמים קירבה מפחידה. הפחד שלא לקבל במהצד השני את אותה התחושה...ועם זאת דווקא בגלל זה מדובר במקום בטוח יחסית, בטיפול שם אפשר להתנסות בקבלת קרבה שנכון , אינה אימהית במובן : שאינה אימך אך עדיין היא עשויה להיות חמה ומכילה ואימהית ובודאי שלא נלעגת. נראה לי שחשוב להעלות את התחושות שעולות בקירבך למול הקירבה הזו ומדוע עולה דווקא המילה והתחושה: נלעגות.. ליאת

שבת שלום. אני באמצע גיל 40 ובשעות הערב המוקדמות אני חשה ריקנות והעיניים שלי נעצמות מין תחושה של חוסר אנרגיה וחוסר חשק לעשיה אשמח עם תוכלו לתת לי עצה עזרה קטנה מה לעשות בשעות האלה שאהיה יותר חיונית ואנרגטית. תודה רבה שבת נפלאה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי תמיד חשוב לבדוק קודם בריאות פיזית. הדיקות דם למשל, או מחסור בתוספי תזונה. ניתן להעזק גם בדיקור אבל זה לא התחום שלי :) מבחינה נפישת להבין האם יש איזי תקופה לחוצה כעת במיוחד? לפעמים שינה רבה חשובה דווקא בתקופה שכזו. ליאת

13/11/2017 | 13:59 | מאת: מיכ...

אבל אני חושבת שאשאר לעוד זמן מה....אני כבר לא בטוחה ברצון לעזוב, שוב עוברת כאבי נפש :( ונזקקת, אוףףףףףףף

מחבבת את המטפלת שלך :) שבת נעימה וגם שבוע טוב ליאת

היי ליאת יקרה. כתמיד פונה אלייך כשמרגישה אבודה ונעלמת עם קושי להתמודד עם תחושות לא פשוטות ומועקה. אני במצוקה קשה מאי פעם, מנסה להתמודד לבד, אך חשה מחנק ולחץ בחזה. נראה לי שאני בחרדה שהולכת וגואה דווקא בעתות הפנאי של סופ"ש או בראשיתו של יום, לפני שקיימת סיבה נראית לעין. כאילו מלחיצה את עצמי מבפנים , מרגישה אימה מעומס מטלות ומקרים איתם אני מתמודדת בשוטף , וזאת למרות שלא בהכרח מגיעים לפתחי. אני עוסקת במקצוע טיפולי, עברתי השנה מקום עבודה מתוך מטרה של התפתחות והתמקצעות וחווה קושי רב מאוד. הן בהיבט אישי והן בהיבט מערכתי אל מול נהלי עבודה וסגנון שחדש לי ואינו תואם את שהורגלתי אליו. היטבתי לומר לחברה ממקום העבודה הקודם, כי במקום החדש אין לי כל נראות והערכה, חווה התנגדות וכי אינני קיימת. מתמודדת במקביל עם 4 תחומים חדשים המצריכים למידה והתכוננות מקדימה. אינני יודעת כיצד אני צולחת שבוע אחר שבוע. ובשבתות במקום להרגע ולהתמלא כוחות אני בלחץ לנסות להכין כמה שיותר מטלות לקראת השבוע הקרב, דבר שלאמתו של דבר אינו אפשרי. ובכל המכלול הסבוך הזה סיימתי טיפול ארוך טווח. אינני יודעת אם ההגדרה הנכונה היא כי סיימתי.. כשמניתי בפני המטפלת את המצוקה והקושי הרב שאני חווה גם בהגעה אליה בהתייחס פונקציונלית לזמן ולתשישות בתם יום עבודה, ואני מניחה שלא רק זה, היא אמרה שזו בחירה שלי להגיע אז אמרתי שלא אגיע יותר. אם אדייק אני מניחה כי ההתייחסות בדבריי הייתה לשבועיים הקרובים אך מתוך מטרה לשבור את הכלים ולא לאגיע יותר. ומאז נותק הקשר. אינני יוצרת קשר, מאוכזבת כי לא יצרה עימי , כפי שקרה פעמים מסוימות בעבר ולא מוכנה לשום מגע יותר. מצליחה בקור רוח למחוק כביכול את מה שהיה. לא מסוגלת לחזור עימה לשיח. ואני תוהה האם העוצמות הכה קשות אליהן אני נחשפת בשבועיים האחרונים הן פרי הנתק שגזרתי על עצמי לעולמי עד. כשברור לי שעליי להסדיר את התשלום כמתבקש על מה שכבר היה. להסדיר באופן מנוכר וללא כל מגע. אני יודעת שאני זקוקה לעזרה ושיח מעוניינת לפנות לגרום חדש לסיוע לשם משהו ממוקד לאור מה שאני חווה ולא כבעבר כטיפול שהיה ללא אופק של סיום כלל. אודה לכל התייחסות מצידך שתשקיט במעט את דפיקות הלב המואצות והאימה שאני חשה כל אימת שחושבת על יום ראשון הקרב ובא.

לקריאה נוספת והעמקה

היי גל נראה שיש מצוקה שקשורה להתנהלות היומיומית, שמעוררת לחץ ועומס רגשי מצוקה נוספת שקשורה להפסקת הטיפול ואולי ובעיקר גם לאופן שבו הופסק. שומעת איזשהו כעס על המטפלת שלא יצרה קשר אבל אולי היא למעשה משאירה לך את הזמן והמרחב ליצור עימה את הקשר דווקא מתוך הבנתה את העומס שלך. נראה לי שחשוב לדבר איתה הן אם את מפסיקה או גם ממשיכה כדי להוריד גם את "העומס" הזה ממך. לגבי היום יום אולי כדאי גם כאן להבין מה בדיוק בדיוק מקשה. לעיתים אנחנו מופתעים מהתשובות שאנו נותנים לעצמנו. ליאת

08/11/2017 | 10:43 | מאת: הילי

בשנה האחרונה איבדתי עבודה שהשלמתי איתה ופתאום מפטרים אותי. איבדתי כאילו מקום בחיים ופרנסה יציבה בעקבות זה נכנסתי לדיכאון עד כדי כך שהרופאה נתנה לי כדור נגד דיכאון. אני קמה בבוקר ללא מטרה ואני הרבה באינטרנט איך אני מחזירה את החיים השמחים שהיו לי בחזרה?

לקריאה נוספת והעמקה

היי הילי אכן נשמעת תקופה לא פשוטה ובעצם מאד אנושי שתרגישי חרדה או ירידת מצב רוח. נשמע שהכי חשוב זה לחפש עבודה חדשה. מאמינה שאת עושה את זה... במקביל לנסות לקבל תמיכה מאנשים קרובים או בכלל ולהאמין שמדובר במצב זמני שישתנה ... ליאת

05/11/2017 | 13:57 | מאת: גלית

שלום ליאת , אני , כ3 שנים בטיפול פסיכותרפי . נשואה קרוב ל10 שנים בטיפול , עלה נושא הלימודים ,כחלק מההתקדמות שלי . הלימודים, עולים הרבה ובכל זאת המטפלת מאמינה שזה יסתדר . בעלי, רוצה לנסוע לחו"ל לטיול, לרגל 10 שנות הנישואים . אני ,מרגישה אי נעימות מול המטפלת, בגלל שהיא עושה לי הנחה בטיפול . מה אני אמורה לעשות לתשובתך אודה

לקריאה נוספת והעמקה

היי גלית שאלתך מעידה על רגישות רבה לאחר. מבינה את הרגשתך למול המטפלת אולם אני חושבת שזה שהיא נותנת לך הנחה אינו אומר שלא חוגגים ארועים משמעותיים בחייך או בכלל שההנחה משמעה שמעכשיו "את לא חיה". אני מאמינה גם שאפשר לפתוח את הדברים הללו מולה ומאמינה שאם היה ביכולתך לשלם היית משלמת לה יותר ואולי כדאי להגיד זאת? ליאת

05/11/2017 | 11:18 | מאת: דנה

שלום,יש לי שאלה מהי פסיכותרפיה? מה ההבדל בין טיפול פסיכולוגי לפסיכותרפיה? האם צריך לקחת תרופות גם בטיפול פסיכותרפיה? תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי דנה פסיכותרפיה זו השיטה שבה מטפלים בטיפול פסיכולוגי. משמעות המילה היא: תרפיה- קרי טיפול ופסיכו - זו מילה ביוונית שמשמעה: נפש. תחת פסיכותרפיה נמצאות מספר שיעות שדרכן ניתן לטפל בנפש. לרוב מדובר בטיפול דרך שיחות אולם זה כולל גם את שיטות הטפול בדרמה, מוזיקה ספרות אמנות ועוד. העוסקים בפסיכותרפיה יכולים להיות רק אנשים שהוכשרו לכך ולרוב הם: פסיכולוגים קליניים, עו"סים קליניים, או גם מטפלים (בעלי הכשרה מוכרת) באמנות תנועה וכדומה. תרופות זה השטח של הפסיכיאטריה ואותן נותן פסיכיאטר שהוא כאמור רופא. לעיתים משלבים בין פסיכותרפיה (טיפול רגשי) לבין תרופות כדי להשיג התקדמות טובה יותר של המטופל/ת. מקווה שעזרתי אם יש לך שאלות נוספות את מוזמנת לשאול :) ליאת

29/10/2017 | 15:30 | מאת: מיכ...

מאוד אהבתי את תשובתך! ואת הגישה שלך, מכיוון שאת לעיתים מזכירה לי אותה, אולי נדבר על מה יקרה אם וכאשר... כרגע קשה לי להחליט והיא אמרה שזה בסדר להתלבט ולהשאר ב"לא להחליט מיד"...יש לזה גם חשיבות :) בכל מקרה אני מאוד מקווה כשאעלה את עניין הפרידה היא תגיב כמוך... תודה, שמחת אותי בתשובתך. כייף למטופלים שלך :) אני רוצה תמיד להקרא ה"מטופלת שלה " גם כשאעזוב...

מיכ יקרה תודה על הפירגון עדכני מה איתך ליאת

23/10/2017 | 13:41 | מאת: aya1

ליאת, מאד לא אהבתי את הפוסט הקודם. את באמת משקיעה פה תגובות חמות ומקצועיות. איתך

היי איה מודה לך על התמיכה:) וגם על המילים הטובות והמפרגנות לא מובן מאליו בעיניי. תודה! ליאת

22/10/2017 | 08:56 | מאת: מיכ...

היי ליאת, מה שלומך? מכיוון שאיני מתכוונת להכנס כרגע לרגרסיה איתה ולא מציק לי כלום כרגע, חשבתי על פרידה. היא אומרת שאפשר להפרד כי יש לי כלים ואפשר גם להשאר ולהמשיך לעבוד, פעם ראשונה שהיא מאמינה שאני יכולה לבד. התלבטתי הרבה ואני לא רגילה להתלבט בכלל, קשה לי שלא להחליט, בדרך כלל אנשים מחליטים בשבילי או שאני מקשיבה לאחרים ולא תמיד הולכת עם מה שאני מרגישה, הפעם מנסה לבד וההתלבטות קשה. החלטתי שנפרד...אני לא יודעת לעשות תהליך. רציתי להפרד מיד היא הציעה תהליך כמובן, אז יהיה תהליך כדי שלא אתחרט וזאת עבודה בפני עצמה להפרד...קשה. היא אומרת שדלתה תמיד תהיה פתוחה, אבל אני מרגישה שזה סופי וזה מלחיץ...בחיים אתה לא נפרד לגמריי ממישהו אלא אם כן הוא מת ואין ברירה...כשאתה נפרד זה כי רצית, אפילו אם מישהו עובר לגור רחוק או בחו"ל והוא חשוב עבורך אתה נשאר בקשר, היום יש המון אפשרויות! פעם היה לי קל לנתק קשרים, לא היו לי כמעט חברות, היום חזרתי לקשר עם חברה מהעבר וגם חזרתי לחברה טובה שלא היינו בקשר אחרי שספרתי לה מה עברתי ואז התנתקתי והחלטתי לא מזמן לא לדחות אותה יותר וחידשנו את הקשר....פתאום קשרים נהיו חשובים, אבל מה יצא לי מכך? כאב פרידה, פתאום להרגיש מהו כאב פרידה....לא יודעת. האם את בקשר עם מטופלים שעזבו? האם אפשר לקבוע פגישת "מה נשמע? ואיך מסתדרים?" האם אפשר לקבוע פגישת תחזוקה? האם אפשרי להגיד "חג שמח" לפני חג? או נתק מוחלט? ואז זה דומה להבדדיל אלף אלפי הבדלות למוות.. :( לא יודעת. נשמע קשה לעשות תהליך....כמו אבל...אני 7 וחצי שנים איתה (המון זמן) אגב, אף אחד לא יודע שאני בטיפול אז גם אין מישהו מבחוץ שיהיה שותף לפרידה הזו...

הי מיכ לשאלותייך....חושבת שזה ממש תלוי גישה ואישיות המטפל/ת. יש כאלו שנמצדים לסטינג מאד מסויים של תדירות פגישות או גם פרידה- כפרידה "סופית" ויש כאלו שפחות. אני פחות נצמדת לכללים נוקשים בעיין זה משום שאיכשהו כן חושבת שפרידה אינה חייבת להיות סופית ומוחלטת בהחלט :) ולכן בהחלט מאפשרת את כל מה שכתבת: פגישות "תחזוקה" פגישות "פעם ב".., גם להגיד חג שמח זה בסדר...וכו. אני חושבת שטיפול הוא קשר בין בני אדם, אנושי, עוד לפני היותו "טיפול". ליאת

היי ליאת. זה כבר יותר משבוע שאני לא מפסיקה לחשוב על בחור שהייתי איתו בקשר המון שנים היום הוא נשוי ויש לו ילדים אולי זה בגלל שאני כרגע בלי זוגיות אבל יש לי בעיה שאני מפסיקה להסתכל עליו בפייסבוק אולי בגלל המשבר שעברתי בזמן האחרון אין לי מושג אבל אני לא מצליחה לצאת מהמחשבות עליו כמובן שאני לא מתקשרת אליו כי הוא נשוי עם ילדים אבל כל הזמן אני מסתכלת בפייסבוק מתגעגעת אליו אשמח אם תוכלי לייעץ לי מה לעשות במצב כזה? תודה מקרב לב יום נפלא.

לקריאה נוספת והעמקה

היי רינת נשמע לי שהכי חשוב להבין שההתעסקות בו כנראה אינה "בו" אלא ב: מה שהוא ייצג? הרצון בזוגיות כעת? אולי גם הפחד? וכו וכו ולכן לא חושבת שזה מאד משמעותי אם תסתכלי או לא תסתכלי בפייס שלו כמו ההבנה על איזה צורך עמוק יותר זה עונה ומשם גם לשאלה האם ניתן למלא את הצורך הזה במציאות חייך ליאת

17/10/2017 | 08:49 | מאת: עירית

שלום,אני בת 49 לפני שנתיים חברתי נפטרה מדום לב הייתי נוהגת לבוא אליה והיו שם מלא חברים אבל משום מה אחרי שהיא נפטרה היה לי משבר ולא רציתי להיפגש עם אף אחד בסופו של דבר אותם חברים נותקו הקשרים גם אין לי את הטלפונים שלהם מכיוון שהם היו יותר בקשר עם חברתי ז"ל לא איתי וכל אחד עם חייו חלק גם גרים בערים אחרות מאיפה שאני גרה בנוסף בגלל המשבר עזבתי את עבודתי לפני שנתיים ומאז אני לא עובדת. חוץ מזה יש לי בית חם תמיכה משפחתית נהדרת אני לא נמצאת בשום מסגרת כזאת או אחרת אני לא נשואה ואין לי ילדים אני גרה עם הוריי כי אין לי כרגע איפה לגור שזה גם מכביד. כשחברתי היתה חיה היינו מבלים הרבה עם חברים יוצאים אבל שנתיים מאז לא יצאתי ואני מרגישה היום שלא מתחשק לי לצאת לשום מקום כל הזמן בבית מול האינטרנט. אשמח עם אוכל להיעזר בך בפורום מה לעשות כדי להתרגל לצאת לאט לאט מהבית אפילו להליכות שהייתי רגילה לצאת אני כבר לא יוצאת אני יודעת אצלי שזה כבר הרגל ואני רוצה להפסיק עם ההרגל הזה. אודה לך מאד על העצה,יום טוב.

לקריאה נוספת והעמקה

היי עירית מבינה את הרגשתך וקצת נשמע שהאובדן של החברה יצר איזשהו טריגר להתכנסות ואולי אף דיכאון? שיתכן קשה לצאת ממנו. אני לא יכולה להוות תחליף לטיפול דרך תשובותיי פה אבל בהחלט חשה ממה שכתבת שרצוי לפנות לקבלת עזרה רגשית ותמיכה כדי שתוכלי לצאת מהמצב שאת נמצאת בו כעת. במצבים כאלו לעיתים קרובות ככל שמתכנסים יותר כך גובר הצורך בעוד התכנסות ולכן זה הופך למעגל שקשה לצאת ממנו לבד... ליאת

09/10/2017 | 11:00 | מאת: קלי

חבל שניהול פורום כמו זה ניתן בידי מי שלא יכול לתת מענה יותר מפעם בשבועיים...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מבינה את תחושתך אך... המענה לא ניתן פעם בשבועיים. הוא ניתן כאשר אני יכולה לתיתו ותדירותו משתנה ע"פ תקופות. כמו כן, מעולם לא עניתי תשובה שהיא מחפפת/ לא מושקעת/ רצינית או מקצועית ולכן אני עונה רק כאשר באמת פנויה לכך. מציעה לך לבדוק בפורומים אחרים מהי תדירות המענה ולראות שאנשי מקצוע עסוקים אינם יכולים לשהות בפורום כל יום. בברכה ליאת

12/11/2017 | 02:54 | מאת: קלי

אינני מצפה מאנשי מקצוע עסוקים לשהות בפורום כל יום. עם זאת, יש פער גדול בין "כל יום" לבין פעם בשבועיים. גם התשובות המושקעות, הרציניות, המקצועיות והלא מחפפות הופכות לעיתים ללא רלוונטיות כשהן ניתנות באיחור כזה.

שלום לך שמי מוטי אני בחור בן 26 יוצא בשאלה (חרדי ליטאי לשעבר), בילדותי הקשר עם אבי לא היה טוב, הוא אמנם היה מתייחס אלי יפה, אבל לטעמי הוא היה לא אסתטי לא מנומס והייתי נגעל ממנו, בכל פעם שהיה רוצה ללמוד איתי הייתי מנסה להתחמק ולגעת בי בכלל לא הסכמתי לו,הרגשתי רחוק ממנו ושהוא לא מבין אותי, תמיד אמרתי בליבי חבל שהורים של השכנים לא הורי. במקביל התחלתי לחפש חום ואהבה ממבוגרים אחרים שהם היו המורים שלי בבית ספר ולהימשך אליהם מינית בצורה ילדותית אמנם אבל נגיד שהייתי רואה את הישבן שלו(כמובן עם בגדים) היה לי זיקפה (לא מתורגמת לרצון לסקס) וכן שהייתי מחקה אותו בלבושו או במראה שלו גם היה מתעורר לי זיקפה, כך המשכתי עד גיל 16 ,אז גם התפתח אצלי יותר הרצון והפנטזיות לעשות עם דמויות אלה סקס ממש, עד היום נישאר לי את הרצונות הללו הן הרגשית לקבל חום מדמות אבהית והן רצון מיני בעיקר להתחבק עם דמות כזאת. לאחר שאני ניפגש עם דמות כזאת אני מרגיש שזה לא מה שחיפשתי ושזה לא באמת מספק את החסך הקיים בי. לסיכום שאלתי איך ממלאים את החור בלב שנוצר לי מחוסר בחום אבהי ולאיפה מתקדמים כי מצב זה ממש מקשה עלי. בתודה מראש . נ.ב לא עברתי אונס או הטרדה כלשהיא ממורים או ממבוגרים מעולם.

לקריאה נוספת והעמקה

היי מוטי בעיקר מרגישה ממה שאתה כותב את החרדה,המצוקה הבלבול והשאלות. שאלות רבות שנשמעות לי שקשה מאד להשאר איתן לבד ולכן חשה שכדאי להיות מלווה ע"י טיפול רגשי. האם אתה יודע כיצד למצוא עזרה כזו? האם אתה בקשר למשל עם עמותת הלל לחוזרים בשאלה שאולי יכולים להנחותך אם וכיצד לחפש? ליאת

היי ליאת יקרה! שנה טובה, מה שלומך? אני בסדר..ממשיכה. רוצה לברר מה דעתך, אני בטיפול דינמי, הפסיכו' שלי היא פסיכולוגית קלינית,סיימה בהצטיינות, משתלמת המון, מאוד מקצועית, אבל פה אני מתלבטת איפה עובר הגבול בין טיפול דינמי לטיפול ממש באנליזה...יש לה ספה בחדר בנוסף לכורסאות, בדרך כלל אני יושבת על הכורסא מולה...יצא שעברתי לספה והגעתי לסוג של רגרסיה...כנראה. רציתי לעזוב את הטיפול כמעט...אני לא בטיפול אנליטי אז למה יש לה ספה לשכב? באינטרנט כתוב שיש הבדל בין אנליזה לדינמי בצורת הישיבה ובתדירות..אז מקסימום נפגשות פעמיים בשבוע. איך אפשר להעמיק, שהיא בעד אם היא לא פסיכואנליטיקאית? האם זה אפשרי? האם אתקע ברגרסיה? למרות שהיא טוענת שזה לא קרה מעולם, תמיד התאוששתי והמשכתי רגיל ויש לי כוחות......השאלה האם לה יש? כוחות? סמכות לחפור ככה? להכנס לרגרסיה כשאני על הספה? הרגשתי כמו תינוקת קטנה, שכבתי בשקט ללא מילים, היה לי קשה להתבטא והחזקתי משהו לחיבוק....התקפלתי כעובר..זה מבהיל אותי ולא יודעת אם רוצה לחזור לספה הזאת בכלל.... בעיקר נלחצת כי זה לא אנליזה..גם לא הפנוזה..אבל האם מקובל בדינמי? תודה וגמר חתימה טובה..(הלוואי שתעני בקרוב, קשה לי עם המרחק בתשובות)

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכ מה שלומך? אני בהחלט מבינה את החששות. נשמע לי שכדאי לשאול אותה הכי ישירות אם יש לה הכשרה לכך כמו גם מהו ההבדל וכן בעיקר ומה לדעתה ולדעתך זה ייתן. האם זה יקדם אותך האם זה כדי להגיע למקומות שלא נגעתן בהן האם זה בטוח לך ועוד? החששות מאד לגיטימיים שנה טובה ליאת

26/09/2017 | 16:22 | מאת: חגית

שלום,בבוקר אני קמה אם תחושה של אושר אין סופי מין התרגשות כזאת אבל בשעות אחר הצהריים המאוחרות ובערב זה דועך ואני מתחילה להרגיש הרגשה של דכדוך,מה אפשר לעשות במצב כזה?

לקריאה נוספת והעמקה

היי חגית אולי לנסות להבין יותר לעומק מה גורם לאושר ומה גורם לדכדוך? דברים שקרו? מחשבות? בדידות? חרדות? ועוד.. ליאת

24/09/2017 | 20:05 | מאת: צריכהעזרה

היי, אני בת 24 מאובחנת עם כאב כרוני crps כ7 שנים, שבעקבותיו נשארתי הרבה בבית ועברתי 3 שיקומים. מאובחנת עם מיגרנות מורכבות שאחת גרמה לצד שמאל של הגוף להרדם פעם אחת. שמתי לב שאם וילון יעוף לידי או שאראה משהו זז מול, נגיד מנורה תלויה שקצת תתנדנד או ריחן שתלוי על המראה של הרכב, זה גורם לי להשתגע. אני חייבת שזה יפסיק לזוז או שלא אראה את זה. אני מרגישה ממש משוגעת מזה ולא יודעת איך להפסיק עם זה, לפעמים זה גם כמו פלאשבק לדברים שזזים ומוציאים אותי מהאיזון, או פלשבק לפעמים שהייתי במיון והצינור של העירוי היה זז. האם אני באמת משתגעת וצריכה מוסד?

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך יכול להיות שהתגובות שאת מתארת קשורות למשהו גופני או גם סוג של תופעות פוסט טראמותיות כתוצאה ממה שעברת שנשמע מאד לא פשוט אני מבינה את הפחד משגעון אבל איכשהו זה לא מרגיש לי שאת משוגעת, כן מרגישה שכדאי מאד לגשת לטיפול רגשי לעבד את מה שעברת ולתת שם והבנה גם לתופעות שאחרי ההתמודדות הפיזית, שהן קשות הרבה פעמים לא פחות מתקופות השיקום עצמן. ליאת

היי ליאת תודה על התגובה המהירה. את חושבת שפסיכולוגית זה הפתרון? בנוסף, אני גם פחות אוכלת וקשה לי להיות הרבה זמן במצבים חברתיים..

20/09/2017 | 14:42 | מאת: א.ה.

ליאת ליאת הטובה - איחוליי לשנה טובה, שמשאבים יושקעו בחדש והצומח, שתהיה לנו מנוחה ורגיעה ומצבורי אנרגיות של בנייה - אני ממש מחכה לזה. מן הלב, א.ה.

היי א.ה היקרה המקסימה והחכמה המון שנה טובה מצמיחה, מאושרת ומאשרת וגם מעושרת :) עם הרבה נועם ורוגע וסיפוק ואהבה באשר היא ו....בריאות, תמיד :) ליאת

17/09/2017 | 06:18 | מאת: רינת

שנה טובה ליאת. עברתי לפני שבוע אובדן של קרוב משפחה מאוד קרוב לפני שבוע הוא נפטר ועברתי שבוע לא פשוט עם חוסר שינה כמעט ולא ישנתי בלילות דיכאון היום זה פעם ראשונה שישנתי טוב בלילה הייתי מאוד קרובה לקרוב משפחה הוא לא היה רק קרוב משפחה הוא היה כמו אבא בשבילי אני מרגישה שלאט לאט אני מתאוששת אבל אני רוצה לחזור ולהיות במיטבי. אשמח אם תוכלי לתת לי עצה איך להתאושש ולחזור לחיים שמחים חיוניים ואנרגטיים שהיו לי קודם איך לחזור לחזור לשגרה שהיתה לי זה מאד חשוב לי העצה שלך זה יעזור לי מאד וישמח אותי ויקל עלי בהזדמנות זאת אני מאחלת לך שנה טובה ומתוקה לך ולכל חברי הפורום.תודה ליאת

לקריאה נוספת והעמקה

היי רינת אובדן של מישו קרוב זה כואב. מאד מאד... מעלה הרבה רגשות מכל מיני סוגים ותגובות פיזיות ולעיתים גם דיכאון או חוסר שינה. הזמן קצר מאד מאז שהוא נפטר. אין דרך אמיתית שבה ניתן לקצר תהליכי אבל ולאבל יש משמעות אנחנו לא יכולים תמיד להרגיש רגשות מהנים או נעימים. אפשר לנסות לחזור לשגרה ועדיין זה בסדר להמשיך לתת מקום לאבל וכל מה שהוא מעלה. לאט לאט מאמינה זתחזרי גם למקום האנרגטי והשמח. ליאת

13/09/2017 | 23:26 | מאת: תמרי

שלום ליאת קיבלתי שם פרטי ומספר טלפון נייד בלבד, של פסיכולוג ואני רוצה לוודא שהוא אכן בעל רישיון. לא למטרת טיפול שכן אז היה לי יותר קל לברר פרטים... :). האם כל הפסיכולוגים צריכים להופיע ברשימת האלפון בהסתדרות הפסיכולוגים? כדי לוודא שמדובר בפסיכולוג מורשה, ניסיתי לחפש באלפון בהסתדרות הפסיכולוגים, באתר פסיכולוגיה עברית. קשה לחפש בפנקס הפסיכולוגים באתר משרד הבריאות מכיוון שיש לי רק שם פרטי ומספר נייד... אשמח לעצתך תודה תמרי :)

לקריאה נוספת והעמקה

היי תמרי אני לא יודעת אם חייבים להופיע בהסתדרות הפסיכולוגים אך כן בפנקס הפסיכולוגים של משרד הבריאות. אין לי עיצה חכמה מעבר לזה... ליאת

11/09/2017 | 11:14 | מאת: sigal

מקווה שהכל בסדר וזה שוב עומס כזה ... קפצתי לבקר ...להאחז , סתם להיות ...

הי מיכ יקרה אכן עומסי תחילת שנת הלימודים ועוד הכל בטוב. איך אצלך האם גם עמוס? :) ליאת

16/09/2017 | 17:55 | מאת: sigal

אני חייכתי בחלקי ובחלקי התעצבתי ... סליחה ליאת זה נוגע בשקיפות הזו ...גם אם מבינה שזאת טעות אנושית למדי.. נותנת מקום לרגשות אחרים שעלו בי .... הי ושתהייה שנה טובה ומבורכת שנה של שפע התחלות טובות והגשמת חלומות לטובה ..

היי סיגל יקרה שנה טובה ומאושרת ורגועה ושמחה גם לך ליאת

17/09/2017 | 21:44 | מאת: מיכ...

מעניין...זאת הייתה סיגל שכתבה. אבל בקלות מתאים גם לי לכתוב..

שלום ליאת. אני מאוד אשמח לעצה קטנה איך אני יכולה לרומם לעצמי את המצב רוח מבחינה מעשית מאז שדוד שלי בבית חולים אבא שלי יושב ובוכה בלי סוף ובדיכאון אימא שלי לא מרגישה טוב זה משפיע עלי מאוד אשמח עם תוכלי לייעץ לי אפילו ייעוץ אחד איך אני יכולה להיות בכל זאת אופטימית ולהרים לעצמי את המצב רוח מבחינה מעשית איך אני יכולה לשפר את המצב רוח ללא קשר לטיפול אני לוקחת כדורים מהרופאת משפחה היא נתנה לי כדור אבל עד שזה ישפיע אשמח עם תוכלי לסייע לי בפורום עצה קטנה,תודה רבה

היי כוכי אני לא יכולה לתת עיצות קסם... כן יכולה לומר שסביר להניח שעוד מעט הכדורים יעזרו ולכן מצב הרוח ישתפר כמו כן...קשה מאד במצב כזה שלא להיות עצוב או מדוכא ולכן לדעת לקבל את הרגשות הללו כעת ולא להתנגד להם או להיבהל כאשר את רואה כך את אמא או אבא. ליאת

31/08/2017 | 12:54 | מאת: שיר

אני סטודנטית ואשמח לקבל בפרטי המלצות על פסיכולוגים שעובדים עם מכבי תודה(:

היי שיר לא ניתן להעלות המלצות על גבי הפורום את מוזמנת להשאיר מייל ואולי ישלחו לך לשם המלצות בהצלחה! ליאת

30/08/2017 | 20:49 | מאת: חיים עזרא

אני מאוד סובל מדיכאון חזק מאוד. חוסר שנה ועוד הפסיכיטר אבחן אותי ב - observation for suspected mental and behavioral disorders מה זה אומר?? אשמח אם ירחיבו בעניין

שלום חיים מכיוון שהאבחנה ניתנה עי הפסיכיאטר הנכון יהיה לשאול אותו למה כוונתו ליאת

שלום רב. יש לי שאלה כללית שחשוב לי לדעת גם לגבי וגם לגבי חברה שלי שמרגישה דיכאון. שהאדם במצב של דיכאון והוא רוצה לשנות את מצב רוחו איזה כלים האדם יכול להעזר כדי להפוך מיידי מדיכאון להרגשה טובה ללא תרופות פסיכיאטריות? אצלי זה יותר קל אני לא סובלת מדיכאון כרוני אני בחורה די בריאה אבל זה חשוב לי לגבי חברה שלי היא לא רוצה ללכת לטיפול לכן השאלה מאד חשובה לי אשמח אם תוכלי לתת לי טיפ או שניים לגבי זה. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום נוגה הסברתי מספר פעמים שאיני עונה יותר על שאלות בהם מבקשים "טיפים" הצצות פה השכם וערב לאחרונה. ליאת