עזרה לאור לחץ וחרדה בלתי פוסקים

היי ליאת יקרה. כתמיד פונה אלייך כשמרגישה אבודה ונעלמת עם קושי להתמודד עם תחושות לא פשוטות ומועקה. אני במצוקה קשה מאי פעם, מנסה להתמודד לבד, אך חשה מחנק ולחץ בחזה. נראה לי שאני בחרדה שהולכת וגואה דווקא בעתות הפנאי של סופ"ש או בראשיתו של יום, לפני שקיימת סיבה נראית לעין. כאילו מלחיצה את עצמי מבפנים , מרגישה אימה מעומס מטלות ומקרים איתם אני מתמודדת בשוטף , וזאת למרות שלא בהכרח מגיעים לפתחי. אני עוסקת במקצוע טיפולי, עברתי השנה מקום עבודה מתוך מטרה של התפתחות והתמקצעות וחווה קושי רב מאוד. הן בהיבט אישי והן בהיבט מערכתי אל מול נהלי עבודה וסגנון שחדש לי ואינו תואם את שהורגלתי אליו. היטבתי לומר לחברה ממקום העבודה הקודם, כי במקום החדש אין לי כל נראות והערכה, חווה התנגדות וכי אינני קיימת. מתמודדת במקביל עם 4 תחומים חדשים המצריכים למידה והתכוננות מקדימה. אינני יודעת כיצד אני צולחת שבוע אחר שבוע. ובשבתות במקום להרגע ולהתמלא כוחות אני בלחץ לנסות להכין כמה שיותר מטלות לקראת השבוע הקרב, דבר שלאמתו של דבר אינו אפשרי. ובכל המכלול הסבוך הזה סיימתי טיפול ארוך טווח. אינני יודעת אם ההגדרה הנכונה היא כי סיימתי.. כשמניתי בפני המטפלת את המצוקה והקושי הרב שאני חווה גם בהגעה אליה בהתייחס פונקציונלית לזמן ולתשישות בתם יום עבודה, ואני מניחה שלא רק זה, היא אמרה שזו בחירה שלי להגיע אז אמרתי שלא אגיע יותר. אם אדייק אני מניחה כי ההתייחסות בדבריי הייתה לשבועיים הקרובים אך מתוך מטרה לשבור את הכלים ולא לאגיע יותר. ומאז נותק הקשר. אינני יוצרת קשר, מאוכזבת כי לא יצרה עימי , כפי שקרה פעמים מסוימות בעבר ולא מוכנה לשום מגע יותר. מצליחה בקור רוח למחוק כביכול את מה שהיה. לא מסוגלת לחזור עימה לשיח. ואני תוהה האם העוצמות הכה קשות אליהן אני נחשפת בשבועיים האחרונים הן פרי הנתק שגזרתי על עצמי לעולמי עד. כשברור לי שעליי להסדיר את התשלום כמתבקש על מה שכבר היה. להסדיר באופן מנוכר וללא כל מגע. אני יודעת שאני זקוקה לעזרה ושיח מעוניינת לפנות לגרום חדש לסיוע לשם משהו ממוקד לאור מה שאני חווה ולא כבעבר כטיפול שהיה ללא אופק של סיום כלל. אודה לכל התייחסות מצידך שתשקיט במעט את דפיקות הלב המואצות והאימה שאני חשה כל אימת שחושבת על יום ראשון הקרב ובא.