כשאבל ושבעה נוכחים בטיפול
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
ליאת יקרה. אני נמצאת בטיפול המון המון שנים. עם אותה מטפלת. אנו מקיימות 3 פעמים בשבוע מפגש. המטפלת שלחה לי הודעה כי אימה נפטרה. בחורה צעירה. הידיעה היכתה בי מבפנים בעוצמה רבה מאוד וטלטלה אותי קשות. חברה לנימי נפשי בזעזוע רב. איך ממשיכים? איך ממשיכים לבוא ולפרוט את היומיום שלי למול אובדן שכזה? אני מבינה שאני לא צריכה לשמור עליה. אני מבינה שבתם השבעה ועם חזרתה לעבודה ולשגרת הפגישות הכל כביכול אמור להמשיך כבשגרה הרגילה, אך כיצד הדבר אפשרי? כיצד אפשר לבוא ולהביא את "השטויות" עימן אני מתמודדת למול בור שכזה?
יעל יקרה מבינה מאד את תחושותייך ואת הכאב והאמתפיה שאת חשה כלפי המטפלת. מתוך אותו מקום את כותבת ברגישות איך אפשר בעצם להתייחס כעת "למידע" הזה בתוך הטיפול... אני חושבת ששאלתך נודעת באופן כללי יותר בשאלה מה קורה שלמטפל/ת קורה משהו בחייו האישיים שאותו לא ניתן להסתיר או לא לדבר ועדיין הטיפול ממשיך להתרחש. אז...קודם כל נראה לי שחשוב לפתוח את הדברים למול המטפלת - לא לפחד. יתכן אפילו שהיא תפתח אותם בעצמה...ואז אני מניחה שהיא תענה לך שאם היא יושבת מולך אז כנראה שהיא יכולה לשאת את מה שאת מביאה ושלכל אדם הכאב שלו ואי אפשר לדרג כאבים מה חשוב יותר או פחות לכולם יש מקום... יכול להיות שזה יקל לשיחה איפה זה באמתץ פוגש אותך האובדן הזה ועוד... ליאת
מנהל פורום פסיכותרפיה
