היי ליאת...

מה שלומך? אז נשארתי בטיפול...היא אפשרה שאתקרב אליה..יצא אפילו שהנחתי ראש עליה. יצא ששכבתי על הספה/ על הרצפה..מה לא? ואחרי קרבה שכזו אני נלחצת...וגם הרגשתי כאב נפש כזה ממש כאילו שאני חולה אבל בנפש...היא מאפשרת לי לכתוב לה בין הפגישות..לפעמים עוצרת אותי ואומרת שאנסה אם אני יכולה לשמור את הדברים....אני כבר לא יודעת מה מועיל לי? האם רגרסיה כזו ותלות כזו שוב תועיל? או תערער אותי שוב כל כך? כי זה מה שקורה ומזה פחדתי....בפעם האחרונה היא דברה בשקט אני לא הבטתי בה ושכבתי ככה על הרצפה..בסוף הפגישה היא אמרה שזה כמו עובר ואמא שהוא רק שומע ולא רואה.....לא יודעת למה אפשר להגיע בטיפול...פוחדת מתלות גדולה שוב..שאתכתב המון והיא בסוף תתיאש ממני..תלעג ותרצה שאעזוב ואשאר לבד..כן.החלטתי להשאר..השאלה באיזה מחיר?? באיזה כאב? אמא שלי היא לא יכולה להיות!!! וגם לא קרובה כל הזמן רק לשעה מסויימת ביום מסויים...חלקי כל כך ולא מספק...זה קשה.