נגישות
נגישות

פורום פסיכותרפיה

13400 הודעות
11947 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכותרפיה

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורה של מנהלת הפורום. 2. הפורום נועד לתת מענה לטווח רחב של מצבים בהם קיימת מצוקה רגשית. ניתן להתייעץ בו לגבי גילאים שונים ובנושאים מגוונים כגון: הפרעות חרדה, דיכאון, קשיים חברתיים, קשיים בגיבוש הזהות המינית, מצבי משבר, קשיים ביצירת קשר ועוד. בנוסף יינתן בפורום יעוץ לגבי פנייה לטיפול או לגבי התלבטויות בתוך התהליך הטיפולי. 3. בעת הפנייה יש לציין גיל, מצב משפחתי, ורקע קצר על הבעיה. 4. אבקש להקפיד על שפה נאותה וכבוד הדדי. הודעות שאינן נאותות יימחקו. אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה או בעיה.

אבל היה נורא........כי התקרבתי ודברנו.........ואז היא רמזה שאני כמו מי שפגע בי.............כאילו.........אוףףףף מה זה?????? תגובה של שאלה ממנה שלא ציפיתי בכלל שתשאל אותי אי פעם.....בחיים לא אפגע באף אחד! ובייחוד לא בילדיי......היא פגעה בי מאוד! .....הרגשתי כמו בבית משפט...קשה לי עם עצמי ועכשיו גם איתה.....פעם כעסתי על עצמי אחר כך הרבה מהכעסים יצאו עליה ברמות..עכשיו כבר אני כועסת על כלם.....אז כאילו הטיפול הוציא ממני כעסים על כל העולם ואשתו, עדיף לחזור אולי לכעוס על עצמי בלבד..... זה נורא!!!!

היי מיכ אולי היא ניסתה לשקף משהו שיתכן שהוא מכעיס אבל...קחי בחשבון שתמיד תמיד היא רוצה את טובתך גם אם אומרת לך דברים שאולי מכעיסים בשמיעה ראשונה. אפשר להמשיך לדבר את הכעס ולדבר גם על התוכן של הדברים שאמרה מבלי לפחד...זה חלק מקשר. ליאת

שלום וברכה אני מקבל קצבת נכות נפשית 40% רפואי ו100% אי כושר לצמיתות ואני מעוניין להפחית את התרופות שאני לוקח בגלל תופעות לוואי.. (כמובן שאני יודע שצריך להיות במעקב של פסיכיאטר) רציתי לדעת האם ביטוח לאומי יכול לשלול ממני את הקצבה בגלל שאני לא לוקח את התרופות או לוקח מעט תרופות? כאילו הוא יכול להגיד שאם אני לא לוקח תרופות אז בעצם המצב שלי בסדר ואני לא צריך קצבה? האם הוא יכול לדעת איך שהוא שאני לא לוקח תרופות (אם הפסיכיאטר רושם את זה במחשב של המרפאה)? תודה מראש ..

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב אין קשר לנטילת התרופות ולקצבת הנכות אשר ניתנת על סמך אבחנה ומצב נפשי. חשוב מאד שהשיקולים להפחתת התרופות כן או לא ידוברו עם פסיכיאטר.תמיד יש את העניין של תופעות לוואי למול היתרונות של התרופה והאופן שבו היא כן משפרת את איכות החיים. ליאת

06/07/2017 | 23:31 | מאת: אמא מודאגת

שלום וברכה, מדובר על ילדה בת 12 וחצי, חסרת בטחון מאוד.. מכיתה ג' נפגעה עשרות פעמים מחברות שהייתה איתן בקשר.. ותמיד הן אלה שפגעו בה תוך כדי ניתוק הקשר ממנה.. עד היום כבר כשהיא עולה לכיתה ח' היא עדיין מתקשה להשיג חברה. היא מתאמצת להגיע לזה שתהיה לה חברה טובה אפילו רק אחת.. אבל עדיין אין לה.. היא ילדה חכמה ואינטיליגנטית מאוד. יש לה המון כעסים על החברה שלא מקבלת אותה. כמה שהיא משתדלת ועדיין לא מצליחה להיות מקובלת גם בכיתה. היא מאוד עצובה בגלל המצב הזה. והרבה פעמים היא שואלת אותנו ואת עצמה למה היא במצב הזה? היא מאוד צמאה לחברות. התחילה טיפול אצל מטפלת דרך דימיון מודרך. בינתיים ארבעה טיפולים. אני רוצה לשאול האם זהו הטיפול שמתאים לה? או שצריך טיפול של פסיכולוגית מוסמכת? תודה אמא מודאגת

לקריאה נוספת והעמקה

היי אמא מודאגת על פי מה שאת מתארת דמיון מודרך לא נשמע לי כיוון כ"כ מתאים (דעתי בלבד). נשמע שבתך זקוקה לתרגול מיומניות חברתיות ועבודה על הדימוי העצמי או בכלל מקום שבו תוכל לדבר את מה שהיא עוברת. במצבים כאלו כדאי לגשת לטיפול אצל מטפלת מוסמכת לטיפול בילדים פסיכולוגית או פסיכותרפיסטית רצוי כאלו שיודעות CBT טיפול קוגנטיבי התנהגותי בילדים שיכול מאד להוסיף. בדר"כ מדובר על פגישות פרטניות עם הילדה בשילוב הדרכת הורים. ליאת

05/07/2017 | 12:45 | מאת: בלה

שלום. ילדה שלי בת 23 עוברת תקופה קשה.פרדה מיהחבר.ירידה במצב רוח.בוכה בבוקר.רציתי לדעת באיזה טיפול מומלץ להתחיל.? אני לא רוצה אנטידפרסנטים.היא בחורה צעירה.שמעתי שיש כדורים על בסיס צמחי כמו רמוטיב.מה אתה ממליץ?

היי בלה אני לא יכולה להמליץ על טיפול תרופתי כי זו לא התמחותי. יתכן שהיא זקוקה לטיפול רגשי אולי אפילו תמיכתי סביב המשבר שהיא עוברת. ליאת

05/07/2017 | 12:03 | מאת: sigal

ציירתי לב אדום וקרעתי אחר כך התחבאתי שאיש לא ימצא אותי יד אחת מצאה ולא הרפתה מהלב עד שמת

לקריאה נוספת והעמקה
09/07/2017 | 14:06 | מאת: מיכ...

היי.....קשה לקרוא. יודעת מה? אני חושבת שהיום את חזקה ויכולה לאחות את השברים של הלב! היום יש בך הכח! ואת יותר שלמה! אני אוהבת שאת משתמשת באותו השם בשני הפורמים. זה מאחד את כולך! גם אם כתבת בלי לחשוב את הכינוי...אביב....חיבוק לכולך סיגל אביב שם ושם משפחה ;) חיבוק כזה שמתאים.

הי מיכל תודה שכתבת לי ...אבל יקרה אני לא השתמשתי בכינוי אחר, כאן אני סיגל וזה נכון לי .. ובדרך כלל אני לא מתבלבלת 😊 מבינה אותך על החיבור של הלב ..ואולי ...אבל זה תהליך מורכב שגם הוא יגיע .. בדרך צריך לעבור את החלקים התוקפניים אלא שעלו אצלך בטיפול. יקרה אל תיכעסי עלייה יש לה אומץ לשים לך מראות זה קשה בטרוף אבל זה נכון .. יש בנו חלקים תוקפניים בדיוק כמו החלקים של מי שפגע בנו זאת השתחזרות ככה יקרה נשמרת ההכחשה וההדחקה.. אחרת לא היינו שורדות אותם . תרשי לעצמך לטפל בך ובהם בתוקפניים ... והכי קל להגיד והכי קשה לבצע. איתך . וכמו שכתבתי שם ...בחופש אפשר להפגש ....איפה שתמיד נפגשות 😀 ...

עכשיו הבנתי .... ראיתי איפה טעיתי .... אני דווקא פחות אוהבת ולא בגלל פיצול כזה או אחר כשאני פחות מחוברת אני טועה :):) אבל מיכלי אהבתי ממש את השם והשם משפחה ....

היי סיגל יקרה איזה שיר חזק ממש אפשר להרגיש את לפיתת הלב הלוואי שהלב גם ישוחרר ליאת

04/07/2017 | 18:05 | מאת: מיכ...

מאז שהיה חוסר עקביות אני מתנהגת כאילו רגיל..יותר מזה מדברת המון חיובי ועל שינויים בלי לתת לה כמעט יכולת להגיב. היא שמחה עם זה אולי. אבל לא יודעת את הפנים שלי.. טפשי לא לשתף בזה. אבל לא מסוגלת לכלום גם אני אעדר עוד מעט ואז שוב חוסר עקביות....והרגשת בדידות. אוףףףףףףףףף

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכ לפעמים חוסר עקביות יוצר את התחושה הזו של הבדידות. מרגישה שאת מנסה "למלא" אותה במילים...ואולי דווקא כן לדבר את זה בלי להתבייש יקל יותר... ליאת

02/07/2017 | 09:51 | מאת: נוי

היי, אני עוברת תקופה מאוד עמוסה ולחוצה ולאחרונה חשבתי על כך שאולי אני צריכה ללכת לפסיכולוג/ טיפול רגשי כלשהו, אבל אני לא מכירה בכלל את התחום הזה (אף פעם לא הלכתי לטיפול שאינו רפואי נטו) וגם לא בטוחה אם להכנס לכזה ואם כן אז מאיפה להתחיל, מרגישה שלא חייבת ולכן אולי עדיף שלא. רקע כללי- סטודנטית בת 25, כרגע במבחנים, בזוגיות מאוד טובה אבל גם לבן הזוג יש רגעים שבהם לא מסוגל להכיל יותר את הבעיות שלי (ואז הרבה יותר קשה) ואני מפחדת שבסוף זה יפגע בזוגיות שלנו, חוויתי המון מורדות ועליות בשנים האחרונות בכל דבר- לימודים, עבודה, מעברי דירות. ברגעי משבר מסתכלת על הדברים השליליים בצורה קיצונית למרות שמודעת לדברים החיוביים, אבל עדין צריכה שמישהו יהיה שם להזכיר לי, ולא תמיד יש, למרות שיש לי סביבה תומכת ואוהבת. לא משתפת את הקרובים אלי בכל מה שעובר עלי ולכן גם לא בטוחה לגבי פניה לטיפול מקצועי, לא ארצה לשתף על כך שהולכת וגם לא אוהבת להסתיר דברים. גם מבחינה מעשית אני לא יודעת איך וכמה זה עולה בד"כ וכו'.. ואם ההמלצה כן ללכת- האם לחכות שתגמר התקופה המאוד לחוצה? תודה :-)

לקריאה נוספת והעמקה

היי נוי דווקא מהאופן שבו ניסחת את דברייך בתחושתי את יכולה מאד להרוויח מטיפול רגשי משום שיש לך מודעות ויכולת להתבוננות אבל נשמע שהיא עדיין חלקית וטיפול יכול להגדילה ולהרחיבה ומכאן גם לחזק אותך. טיפול רגשי הוא בעצם מרחב שבו אפשר גם לעבד חוויות מסויימות וגם לקבל מראות ושיקופים למה שקורה לך וכך להכיר את עצמך טוב יותר ומכאן- לפעול אחרת. נשמע שיש כל מיני דברים שקשים לך ודווקא למצוא מקום שיכיל אותך יכול להקל הן עלייך והן על הזוגיות. בעיניי זה לא חשוב באיזו תקופה הולכים לטיפול אלא המניע והמוטיבציה ללכת... ליאת

29/06/2017 | 08:53 | מאת: חן

שלום ליאת, בשנתיים האחרונות אני מוצאת את עצמי בדכדוך עמוק כבר שנתיים אחרי פרידה קשה שהייתה לי לא מצליחה למצוא אהבה גם עבודה אין לי כרגע וכל זה מביא אותי לדכדוך ולקושי אשמח לתמיכתך,תודה.

היי חן נשמע בהחלט לא קל לחוות גם העדר אהבה זוגית וגם עבודה... חשוב שלא תראי את הדברים כקבועים אלא כאלו שבעצם יכולים להשתנות ברגע אחד קטן... אולי כדאי גם לנצל את הזמן הזה לעבודה על דיוק...מה מתאים יותר זוגית ותעסוקתית כרגע וגם לזכור שאהבה אפשר לחוות בהרבה דרכים לא רק דרך זוגיות והכי חשוב: אהבה וקבלה עצמית... ליאת

26/06/2017 | 18:43 | מאת: sigal

באתי לבקר , לפעמים יש בי צורך להיות כאן ...שמחה לראותך האמת שאני בטוחה שהגבתי לך לשיר המקסים ההוא ...אבל יכול להיות שרק הגבתי לך בראש ...מי יודע ? בכל מקרה תודה ששמת אותו כאן ושהכרת לי אותו , מדהים דווקא מהצד העובד שבי אהבתי כל כך את ההבנה של החוסר מובן בנתינה לשני , במה שבאמת השני צריך ...ועד כמה בסופו של יום כולנו צריכים להרגיש אוהבים ואהובים ...

לקריאה נוספת והעמקה

היי סיגל יקרה תודה :) וסליחה על העיכוב בתשובתי הייתי עם שפעת כמה ימים עכשיו בסדר ונכון להיות אוהב ונאהב- כזה פשוט... כזה לא... ליאת

02/07/2017 | 08:27 | מאת: אביב 22

ליאת את לא צריכה להתנצל ...זה מה שיפה במדייה ברור שתהייה תשובה ולא ברור מתי 😊 העיקר שאת מרגישה טוב ... ותודה שאת מאפשרת להיות כאן.

תודה :)

מרגישה בודדה ועצובה בתוכי. באופן כללי לא רק עכשיו, אלא שברור שישנם רגעים...... ואין שום סיבה נראית לעין, נשואה עם ילדים,בעל אוהב, מנסה ומתחשב.... יש עבודה וטוב לי בה.... כל פעם שאני מרגישה רע המטפלת מזכירה לי שזה עובר......אבל זה חוזר!!!!!! כאילו זה יהיה בתוכי תמיד...האם חייב להיות כך? לחיות עם אומללות נסבלת???? מבאס. וכן עושה דברים שגורמים לי גם טוב, וכן נעזרת בטיפול ו....אולי בגלל שהתקופה האחרונה הייתה און ואוף בפגישות, לא הייתה סדירות. אבל לא יודעת כבר..... האם אני אדם פאסימי? לא חושבת....יש תקווה אבל העצב הפנימי, מדוע קיים בי? למה לא מעריכה את עצמי מספיק? תקופה של 7 שנים בטיפול זה המון!!!!!!! ועדיין כזו תחושה????? אפילו שכמובן שיש התקדמות בהמון תחומים....

היי מיכ יש התקדמות בטיפול וזה המון.. תחושות הן באות הוולכות. חלקנו נהיה יותר עצובים במהלך החיים תלוי נסיבות ואישיות אחרים פחות..מאמינה שאיפשהו את יודעת מהן הסיבות לעצב או לבדידות זה בודאי עולה בטיפול... ליאת

אני קוראת פוסט הזה וכאילו אני כתבתי את זה. גם לי יש גלים של בדידות עצב ודיכדוך. וגם לי אומרים שזה עובר וצריך רק לקבל שזה קיים. אבל אני לא מסוגלת.

היי איריס האם את מקבל עזרה כלשהי? ליאת

23/06/2017 | 13:34 | מאת: יותם

אני מעוניין לדעת מה גורם לבעייה בלזכור דברים בעבודה חדשה שאני מתחיל כמו שאני זוכר חלק ממה שמסבירים לי על מה שצריך לעשות בעבודה ואז יוצא שאני צריך לשאול כמה פעמים את אותה שאלה ולפעמים לא זוכר כלום ממה שאומרים לי ? אפשר לקבל טיפים איך להתגבר על זה ? לאיזה רופא הולכים במצב הזה ?

לקריאה נוספת והעמקה

היי יותם התשובה לקשיי זכרון יכולה להיות אורגנית או גם רגשית. השאלה האם אתה חש שזה כתוצאה מלחץ ואז הפתרון הוא רגשי או שלא ואז כדאי לפנות לרופא משפחה להתייעצות ליאת

23/06/2017 | 10:35 | מאת: ענבל

הי ליאת,לפני 7 חודשים עזבתי את העבודה בגלל התנהגות לא הוגנת של הבוסית אני ממשיכה לחפש עבודה ועד עכשיו לא מצאתי ניסיתי התנדבות אבל זה לא זה זה לא התאים לי. אני חסרת פעילות יושבת מול הטלוויזיה או עושה קניות וחוץ מזה כלום. אשמח להכוונה טיפ קטן תודה.

היי ענבל השאלה הזו חוזרת בפורום כל שבוע בוריאציה אחרת אני לא מוסמכת לתת טיפים ליאת

שלום התחלתי להיפגש עם פסיכולוגית ורציתי לשאול אם ההתנהלות שלה מקצועית: א. אני תמיד מגיע בדיוק בשעת הפגישה, אבל אז היא מכניסה אותי לחדר המתנה שם אני מחכה כעשר דקות עד רבע שעה. ב. בזמן הזה אני שומע את מי שבפנים, לפעמים בבירור. ג. כשהמטופל יוצא ממנה הוא עובר דרך חדר ההמתנה כך שאנחנו רואים אחד את השני. ד. הפגישות שלנו נמשכות חצי שעה עד 35 דקות! לאחר כמה פגישות שאלתי אותה כמה זמן אורכת פגישה, והיא השיבה משהו בסגנון ״לפי המומנטום״ או ״נקודת עצירה טבעית״, משהו בסגנון הזה. מאחר וכבר נפגשתי עם פסיכולוגים במשך שנים זה נראה לי כמו התנהלות מוזרה במקרה הטוב. מה דעתכם?

נשמע ממש מוזר...טיפול אורך כ 45-50 דקות, תלוי במטפל. הזמן קבוע, המקום קבוע! השעה קבועה! יש עקביות בטיפול. אין דבר כזה "לפי מומנטום" או "עצירה טבעית" מעולם לא שמעתי על כך. איזה סוג מטפלת היא? פסיכולוגית קלינית? כי זה נשמע משהו אחר... תבדקי תעודות הסמכה, זכותך לדרוש זאת! בכלל לראות מטופל אחר בחדר המתנה נשמע גם לא בסדר, המטפלים בד"כ משתדלים לשמור על רווח בין טיפול לטיפול כדי למנוע פגישות מסוג זה... מה דעתך ליאת?

בזרם הגישה של הפסיכואנליזה הלאקאניאנית משך שעת הטיפול הינו לוגי ולא כרונולוגי. יש לכך סיבות ותפיסה תיאורתית וקלינית שלמה. הרעיון נעוץ בנסיון לחשוף את הלא מודע באופן היעיל ביותר. לעיתים פגישה תהיה 10 דק בגישה זו. לפיכך לא בטוח שיש כאן דילמה אתית. 2 השאלות היחידות שקיימות בעיני הן האם זה עוזר לך להבין משהו בעצמך? והאם הגישה הזו מתאימה לך שכן יש כאלו שיתקשו יותר מאחרים בעבודה שכזו שהיא מאוד חזקה ופחות נעימה.

אני חושבת שאת מאוד צודקת. לא נראה שכל הדברים שציינת מאפשרים להרגיש בטחון הגנה וקבלה שנחוצים כל כך לקיום תהליך טיפולי. הזמן שנקבע לתחילת הפגישה הוא שלך וצריך להיות מכובד ללא פשרות . גם זכותך וחובתה של הפסיכולוגית לשמור על פרטיותך בלי שתתקלי במטופל אחר. קצת מוזר לי שפסיכולוגית מתנהלת ככה . בדרך כלל זמן הפגישה הוא 50 דק ויש לכך סיבות טיפוליות מדויקות . מקווה שתוכלי לשוחח על כך עם המטפלת שלך כדי שתנאי הטיפול ישמרו.

היי א.ר לגבי סעיפים א וב זה המצב בדר"כ כאשר מדובר בקליניקה שבה יש חדר המתנה יש קליניקות עם חדר המתנה וכאלו שלא לגבי ג כפי שכתבו לך מתחת ע"פ השיטה הלאקניאנית זה עשוי לקרות במידה והמטפלת אינה עובדת בגישה זו חשוב מאד שתדברו על הזמנים במסגרת החוזה הטיפולי בניכן ליאת

21/06/2017 | 08:20 | מאת: mika

הי ליאת, אני רוצה לשתף בסיטואציה מאוד קשה שהייתה לי בעבודה. אולי תוכלי בבקשה לייעץ לי מה לעשות. סיפרתי לקולגה בעבודה על פגיעה שעברתי, זה פשוט נפלט לי איכשהו ואז ראיתי על פנייה הבעה כזו של חמלה כלפיי. ומאז הרגשתי שאני לא מסוגלת לראות אותה יותר והתחלתי להתעלם ממנה בהפגנתיות. היא נפגעה והתפרצה עליי במשרד ואמרה שאני צריכה לטפל בעצמי ושיש לי בעיות. אני נכנסתי לשוק הפכתי לאטומה יותר ויותר ומאז אנחנו אוויר אחת בשביל השנייה. כל הסיפור הזה מכניס אותי למצב נפשי מאוד קשה. בפרט שזה הופך לשיחת היום בעבודה ואני לא מצליחה להשלים איתה. איך אפשר לתקן? אני כל כך סובלת.

היי מיקה איכשהו נשמע שדווקא הבעת החמלה הפחידה והלחיצה אותך מאיזושהי סיבה. מצד שני בעקבות ההתרחקות שלך אותה קולגה נפגעה והדברים הסתבכו ובסופו של דבר את סובלת. במידה ואת מעוניינת לתקן אפשר לדבר איתה שוב מבלי להכנס לפרטים רק לומר שאת מעריכה את תגובתה אבל לא פשוט לך היה לספר זה כמובן רק אם את מרגישה שאת מסוגלת לכך. ליאת

20/06/2017 | 09:38 | מאת: רינת

שלום , אז מאיפה מתחילים?... אחיין שלי סובל מOCD קשה מאוד ולא מטופל , גר עם אמו ואביו ו2 אחיו הקטנים במאה שערים , מתנגד לטיפול מגיל צעיר וההורים אינם אסרטיבים מספיק ההתנהגות שלו קיצונית מאוד , הזמנים שלו התבלבלו וכך כל הטקסים , לדוגמא , שומר שבת עד יום שלישי ונלחץ כל הזמן שלא מספיק כלום , לא יוצא מהבית ואין לו חברים מה הטיפול הכי טוב עבורו אם אינו משתף פעולה? מאיפה מתחילים ואיך בכל זאת הורים שלא מצטיינים באסרטיביות יקבלו את הכלים המתאימים? תודה רבה מאוד מראש

לקריאה נוספת והעמקה

היי רינת מבינה את דאגתך וכל הכבוד על כך. לעיתים כשיש התנגדות לטיפול רגשי ובמיוחד ב OCD ניתן להתחיל דווקא דרך טיפול תרופתי שאינו דורש הרבה השקעה פרט ללקיחת התרופות והליכה חד פעמית לפסיכיאטר (אם כי גם זה קשה במצבים מסוימים). או סי די במיוחד- מושפע מאד לטובה מתרופות. נראה לי, לאור הרקע של הנער שכדאי שהרב ימליץ על טיפול בין אם תרופתי כפי שכתבתי ובין אם גם וגם ואז אולי הוא כן ישתף פעולה? ליאת

16/06/2017 | 07:36 | מאת: אין כוח

ליאת בוקר טוב. חשבתי שמתחיל להסתדר, אז חשבתי. חשבתי שאולי יש קצה, קצה של משהו חיובי, אז חשבתי. הכל התרסק בבת אחת!!! לא רואה שום אור!!! לא רואה שום טעם!!! נראה לי שמבינה שהכל גדול עלי!!! אז כניראה שאסיק את המסכנות. תודה רבה על ההקשבה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך מה שכתבת מעורר דאגה רבה ואני מקווה שאת כן נעזרת במישהו או מישהי לקבלת איזושהי תמיכה והקשבה בכל זאת יותר משמעותית מפה. יש את עמותת סהר אשר נותנת סיוע נפשי דרך הרשת אולי כדאי להעזר גם בהם. לעיתים יש רגעים שבהם נדמה שהכל נסגר ולא רואים אור אלא רק אפילה בדר"כ זה גם מגיע יחד עם תחושת בדידות וההרגשה שלאיש לא אכפת והכאב גדול. אני מאד מבינה את זה ! אבל כמעט תמיד גם בתוך החושך ניתן להושיט יד למישהו וגם להרגיש אז שיש ת מ י ד מי שתופס את היד המושטת לעזרה גם אם זה רק בן אדם אחד- זה מספיק כדי להתחיל להתרומם. לעיתים תחושת האפילה היא בכלל כתוצאה מאיזשהו דכאון שמצמצם את החשיבה ולא מאפשר לנו לחשוב על דרכים נוספות אבל גם לדכאון יש פתרון. מקווה שתמצאי את היד המושטת שלך... אני הושטתי קצת כרגע אולי גם זה יעזור במשהו ליאת

כְּדֵי לָדַעַת / דור אלה גבע אוּלַי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הָיִיתִי צְרִיכָה לְטַפֵּל עשרים שָׁנָה, כְּדֵי לָדַעַת, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם זָקוּק לטִיפוּל, אֶלָּא לְאַהֲבה, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם צָרִיך לְהִשְׁתַּנּוֹת אֶלָּא לְהֵרָפֵא, מֵעוֹלָם לֹא הָיָה צָרִיך אָדָם דָּבָר, מִלְּבַד עֵינַי הרואות אֶת שלמוּתו בִּפְנִים הסֶדק. ככ יפה בעיניי ליאת

16/06/2017 | 07:51 | מאת: א.ה.

הי ליאת הלבבית, מה שלומך? תודות חמות לשיר העוטף-נוגע לסופשבוע. כאם המכסה בעדינות תינוקה. פרידת ליל. קוראת את השיר וחושבת לי, שהייתי אומרת כן טיפול, ממש לגמרי, כי, כן, זו מילה כל כך טובה, בעיניי, שטמונות בה התמסרות וקבלה ונתינה וקירבה וקשר. והטיפול ניסה ומנסה ללמדני מהי אהבה. שהיא (גם) בפרשנותי את השיר - הלקבל אותנו על כל חלקנו.לקבל את השלם. אני חושבת שיכולה להבין גם את פרשנות המילה 'טיפול' כדבר שניתן למישהו דפוק. ואת הרתיעה להיות במקום הזה. הקול שמביע בוז. והוא שבדיוק מכוון לאי הקבלה, והפירוק, וראייה חד צירית, או חלקית. וכולנו איכשהו מקבלים סוג של טיפול נפשי בתחילת דרכנו. כשיש בו עיוותים, לצערנו, אנו משלמים מחיר, ולעתים קשה הניסיון להסתייע במישהו אחר, ובצמידות קיימת גם חרדה מקנאת ההורה, המשמיע קול בטוח-לא-צנוע, שהוא הכי הכי. והסדק - המממ... כתבתי הודעה כתגובה לאחת השאלות כאן, ואיני רואה שהיא מופיעה כעת. אולי לא נקלטה, אולי התפספסה. ו... כשלכאורה לא רואים אותי, שומעים אותי, מבטלים - הנה, זו תקרית שלוקחת אותי לקו השבר שלי. הסדק. א.ה.

היי א.ה החכמה כ"כ אוהבת את הקשר שעשית בין הטיפול וקבלתו ליכולת לקבל אהבה. לי הסדק מזכיר את שירו של לאונרד כהן נדמה לי שהשיר הזה מרמז אליו anthem there is a crack in every thing thats how the light gets in תודה על התגובה המאירה... ליאת

21/06/2017 | 19:42 | מאת: א.ה.

אור גם בדברייך :-) איזה יופי. א.ה.

וואו....שיר מקסים!! ואם זו ההרגשה שלך כמטפלת. אשרייך!!! ואשרי המטופלים שזכו בך!! שבת שלום.

היי מיכ יקרה תודה על התגובה את מחמת את ליבי ליאת

15/06/2017 | 19:39 | מאת: sigal

מקווה שהכל בסדר .... וזה רק הקיץ ועומס כזה ... סופש נעים וטוב

היי סיגל יקרה אני בסדר תודה רק עומסי סופשנה :) איך את?

11/06/2017 | 19:08 | מאת: ת סופית

שלום ליאת. כשאין כוח, אז אין כוח! אולי כדאי לדעת לקבל את זה ולא להלחם. אבל לפעמים זה מין מילכוד ולא בא בהתאמה לדברים שצריכים להעשות באותו הזמן. כמו ללכת לעבודה, שלפעמים זה קצת כמו לצאת לקרב. ואז מה עושים? מוותרים ונשארים בבית, או נלחמים ויוצאים לקרב? לא פשוט העניין הזה!

היי לך נכון...שאלת שאלה חשובה. לפעמים הנכון לנו הוא להיות בתוך משהו ודווקא לא לעשות ולפעמים הנכון הוא המאבק בתחושה ועשייה אחרת לפעמים יודעים מה נכון אם מקשיבים טוב טוב ללב.. ליאת

Eye Movement Desensitization and Reprocessing =EMDR או בתרגום חופשי- עיבוד מחדש והקהיה שיטתית באמצעות תנועות עיניים, הנה תירפיה חדשנית רבת עצמה. היא השתלמה בזה....אני לא יודעת אם זה טוב או יעיל עבורי? אמרתי לה שאני מתחברת יותר לשיטה הדינאמית...לא יודעת אם מתאים לי כל השיטות האלה....למרות שגם בטיפול יש מהקוגנטיבי התנהגותי...שילוב כזה של שיטות. מה דעתך על שיטה זו? יעילה? לי יותר משמעותי הקשר הבין אישי ומאוד חשוב לי מה שקורה בינינו בחדר וכו'...ושתקבל את הדברים ותבין ומשם אתפתח...לא יודעת. דעתך?

הי מיכ אני חושבת שששוה לנסות לשלב בטיפול כלים שונים ובייחוד אם המטפלת השתלמה בהם השתלמויות מקצועיות. זה לא גורע מהגישה הדינאמית רק יכול להוסיף. אבל שוב- כמובן שזו בחירה שלך בסופו של דבר... ליאת

11/06/2017 | 00:21 | מאת: חנוקה

שלום ליאת וכולם, אני באנליזה 4 פעמים בשבוע מזה 4 שנים. הטיפול נעשה בשכיבה, כשכיסא המטפלת למראשותי. החל מלפני חודש, הגעתי לטיפול, והכיסא הוסט רחוק מאוד מהמקום הקבוע. באופן שכשאני מפנה את הראש אחורה, או אפילו רק מקשיבה, המרחק מאוד גדול, ואף קולה נשמע ממרחק. שאלתי אותה בפעמים הראשונות מה קרה, והיא אמרה שלא שמה לב. אך מאז סירבה להחזיר אותו, בטענה שהזיזה אותו כי כך היא רואה אותי מהצד טוב יותר. אמרתי לה שהתחושה מאוד קשה עבורי מול המרחק הזה, ושקשה לי לשכב כך. ולשמוע הכל ממרחק. וגם לא להבין מדוע המרחק. היא ביקשה שאתעסק בעצמי, ולא בה. (טענה שאני מבינה עד גבול מסוים). ניסיתי להגיע בחודש האחרון ולשים לכך פחות לב, או לחילופין לדבר על מה זה מעלה בי. אך מאוד קשה לי. במיוחד סביב האמירה שלה שזה לא אמור להיות קשור אלי. וגם אם היא היתה מחליטה לשבת בקצה השני של החדר זו החלטה שלה מול עצמה. אפילו אם זה קורה רק מולי. מאוד קשה לי בתקופה הזו, וזה מאוד משפיע על הטיפול (אני כמעט לא מצליחה להיות שם יותר) אשמח לעזרתכם. תודה.

15/06/2017 | 20:18 | מאת: א.ה.

הי למיוסרת, באנליזה כמו באנליזה בדיוק את מחשבותייך אלו מחזירים לטיפול. עם כל החרדות הכרוכות בכך. לדוגמא - ההרגשה העוצמתית של הגדלת המרחק, הרגשת החנק וכדומה. אז דווקא, הייתי ממליצה בתור מי שעברה אנליזה, כן לשים לכך דגש, כן לדבר על מה זה מעלה בך, כן לכעוס, למשל, על תגובת המטפלת כפי שנראתה בעיניך, כן לדבר על הקושי הרגשי החזק להגיע לטיפול בדיוק בשל השינוי המתואר ועוד. וכנראה, שלא יהיה מדובר בשיחה אחת בלבד. אז אולי מזל שתדירות הפגישות גבוהה. הרעיון הכללי - לנסות למצוא את התשובה בתוך השיחות ולא רק במקום חיצוני מפצל. קרי - לחבר. לא פשוט, ככה טיפול עובד... א.ה.

היי לך חנוקה מרגישה ממה שאת כותבת שמשהו בהזזת הכסא יחד עם הדיאלוג שנעשה לאחר מכן יצר איזו תחושה שלא רואים אותך מספיק. שהיא לא רואה...אולי זה מקום שמוכר לך? בכל מקרה נראה לי שהתחושות שעולות אצלך מאד מאד שוות המשך דיאלוג עם המטפלת על הנושא ליאת

10/06/2017 | 20:35 | מאת: sigal

מְבֻקָּשׁ מָקוֹם שָׁקֵט עָלָיו תּוּנַח הַנֶּפֶשׁ. לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד. מְבֻקָּשׁ מָקוֹם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ מִדְרָךְ לְכַף הָרֶגֶל. לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד. מְבֻקָּשׁ עָצִיץ, עָלֶה, גִּבְעוֹל, אוֹ שִׂיחַ, שֶׁלֺּא יָקוּם וְיִתְקַפֵּל כְּשֶׁהִיא תָּבוֹא. לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד. מְבֻקָּשׁ דִּבּוּר אֶחָד, נָקִי, נָעִים וְחַם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ סַפְסָל, מִקְלָט, לְמִישֶׁהִי, קְרוֹבָה שֶׁלִּי, יַלְדָּה-יוֹנָה, נַפְשִׁי שֶׁלִּי, אֲשֶׁר יָצְאָה מִן הַתֵּבָה, לְכַמָּה רְגָעִים, בִּשְׁעוֹת הַבֺּקֶר, וְלֺא מָצְאָה מֵאָז מָנוֹחַ לְרַגְלָהּ. ליאת ... מסתובבת סביב עצמי במעגלים נפשי לא מוצאת מנוחה לעצמה עצבות ובכי פנימיים אבודה ילדה עצובה

לקריאה נוספת והעמקה

היי סיגל איזה שיר יפה יפה... תיכף אכתוב למעלה שיר שראיתי היום תקראי אותו ליאת

ליאת ברעוז שלום. יש לי אלייך מספר שאלות בקשר להבחנה שרשומה לי במרכז בריאות הנפש של הכללית. ההבחנה הרשומה היא observation for suspected mental and behavioural disorders לא טופלתי כלל מאז והגעתי פעם אחת רק להגיד שאני מרגיש טוב וכבר לא זקוק כלל לטיפול. כדורים כמובן סירבתי. מאז האיבחון הזה חיי נהרסו. הלכתי על שטות ועכשיו אני מרגיש לא טוב. כל מה שהייתי צריך זה כמה שיחות עם פסיכולוג ולא לעבור איבחון ורישום שעושה עימי עוול. כמובן שבקטגוריות רשום: תוקפנות לא פעילה, אובדנות לא פעילה, ללא עדות פסיכוטית, ללא עדות למסוכנות בעברו. שאלות: 1. אם ארצה בעתיד הלא רחוק לעבוד בתור מאבטח ואצטרך רישיון לנשק האבחנה הזאת תיצור לי איזה בעיה בשביל רישיון לנשק? לא טופלתי ולא לקחתי מעולם כדורים מכל סוג שהוא. אני מתנגד לכדורים מכל סוג. 2. למשך כמה זמן הרישום והאיבחון ישמרו בקופה? זה לכל החיים? 20 שנה? 7 שנים? יש איזה תוקף מסויים לאיבחון? אין איזו דרך למחוק את האבחנה הזאת? 3. יש איזו דרך לשנות את רוע הגזרה? אני סבור שהאבחנה הזאת היא שגוייה, ואני בהגזמות שלי תרמתי לכך, וגם הפסיכיאטר אקצין את זה. אולי בעתיד ללכת לפסיכיאטר פרטי? לפנות למישהו מלמעלה בקופה?(כל אפשרות שיש לי אשמח לישמוע עליהם). 4. מאז עברתי מכללית למכבי והמעבר יתבצע ב1.9.2017 כל הרישום הזה יעבור איתי או רק התיק של הרופא משפחה? בבקשה ליאת ברעוז הודה לך מאד מאד אם תוכלי לענות לי על כל ה4 שאלות שלי בהרחבה. לבנתיים אני הולך לפסיכולוג פרטי כדי להתאושש מהמפגש הטראומטי עם הפסיכיאטר של הכללית הנוראה. אשמח מאד לדעת שיש לי תקווה ולא עשיתי לעצמי נזק לכל החיים. אחרי שאני אצא מזה אני מעוניין לתבוע את הכללית(הגעתי בריא עם פצע קטן ויצאתי חולה ומצולק). להציע לבנאדם בריא כדורים על שטויות עשוי להרוס את הבנאדם ואותי זה כמעט הרס רק עכשיו אני מתחיל להתאושש. לא על כל דבר צריך לרשום כדורים ומישהו צריך לתת את הדין על זה. ליאת ברעוז אני מודה לך מראש. שיהייה לכולנו רק בריאות.

לקריאה נוספת והעמקה

הי משה כבר פנית אליי פה עם שאלות אלו והמלצתי לך לפנות לפסיכיאטר שרשם את האבחנה כדי להמשיך ברור איתו ליאת

האם יש לי אפשרות להיתקבל לביהס לפסיכוטרפיה בלי ניסיון של עבודה כיועצת בפועל ?

היי מרינה יש כל מיני בתי ספר לפסיכותרפיה יתכן שחלק יקבלו אותך הכי טוב לבדוק למול בית הספר הספיציפי שאליו את חושבת ללכת ליאת

שלום רב. הייתי אצל פסיכיאטר בקופת החולים כללית בקשר להפרעת שינה. סיפרתי שהרבה דברים מפריעים לשנתי והיחס שלי לשינה הוא אובססיבי למידי. באבחון רשום: אובדנות: לא פעילה. תוקפנות: לא פעילה. ללא עדות פסיכוטית, ללא עדות למסוכנות בעברו. הוא החליט לאבחן אצלי הפרעה התנהגותית OSD. עכשיו לאחר פגישת האינטייק חשתי ממש ממש ברע והרגשתי ממש לא טוב עם כל האיבחון הזה, וגם שסתם הגזמתי והקצנתי את הבעיה שלי. התקשרתי למזכירות ואמרתי שאני חש בטוב וכבר לא זקוק לטיפול ומבקש לבטל את התורים (יש לציין שלפני הפנייה לשמה מצבי היה מצויין ולא היה לי באמת דאגות על הראש, ולאחרי הפנייה אני כבר מתקשה לתפקד זה הרס אותי). למרות בקשתי לבטל את התורים הפסיכיאטר מתעקש על עוד פגישת ביקורת ולא מבטל לי את התור. בבקשה אני מתחנן אלייך מה עליי לעשות כדי שהוא יבטל לי את התור ויעזוב אותי בשקט? (להגיע לפגישת ביקורת זאת לא אופצייה בשבילי). אני יודע שאני יכול פשוט לא להגיע אני לא חייב לו כלום, אבל המחשבה על זה שיש לי לשמה תור פשוט הורסת אותי ,ולא נותנת לי מנוח. האם יש איזה דרך פעולה כדי שהוא יבטל לי את התור, אולי מכתב מהרופא משפחה שלי? עורך דין שיכתוב מכתב? ברור לי שהתגובה שלי למקרה היא לא פרופורציונלית, אבל אני לא מעוניין להגיע לשם יותר. בבקשה תעזור לי לצאת מהבור שנכנסתי אליו. אני רוצה לחזור ולהרגיש רגוע ולא מודאג כמו לפני האיבחון.

לקריאה נוספת והעמקה

היי עוזי מבינה את הלחץ שמעוררת אבחנה יחד עם זאת אם תחשוב לרגע לגבי מה שאיבחן אולי ניתן לראות את מה שקרה לא רק כאבחנה שהיא "רעה"אלא גם סוג של חלון או פתח לטיפול. המחשבות שאתה מתאר שמציקות כ"כ כרגע יכולות להיות אףהן דוגמא לחווויה של מחשבות טורדניות/אובססיביות שמעסיקות אותך ולא מרפות ו...יש לזה טיפול כאמור: בין אם שיחתי ובין אם תרופתי או אחד משניהם. בכל מקרה זכותך כאמור פשוט לא לבוא ולא יקרה דבר. ליאת

שלום, האם התאהבות אמיתית יכולה להתרחש בין מטופל למטפל או שזה רק עניין של העברה? במידה וכן ,האם אפשר להיות בקשר כמובן ללא הטיפול.ושאלה נוספת היא לגבי משך הפסיכוטרפיה. האם יש פרק זמן או שהמטפל יכול ללוות מטופל לאורך החיים?

לקריאה נוספת והעמקה

היי רונה כשמדברים על "התאהבות" בטיפול רגשי הכוונה היא לרגש העברה. המטפל הרי נמצא בעמדה אחרת שבה אינו חשוף כמו המטופל ולכן מה שמושלך עליו אלו הן תחושות המטופל כמו שמושלך כעס או אכזבה או כאב כך יכולה להיות מושלכת תחושת התאהבות. מבחינה אתית אין אפשרות לקשר רומנטי בין מטפל ומטופל לאבחדר הטיפולים ולא מחוצה לו. לשאלתך האחרונה זה תלוי בתחושות המטופל ורצונו כמו גם בפידבק מהמטפל. טיפול יכול להיות קצר, ארוך, מלווה לפרקי זמן בחיים או גם יותר. ליאת

30/05/2017 | 14:23 | מאת: פלון

שלום וברכה, רציתי לשאול מס' שאלות מה אומר המושג "הבחנה בין עצמי ללא-עצמי" במבנה אישיות גבולי? כיצד נפגע השיפוט ובוחן המציאות בהפרעה הנ"ל? האם אפשר בבקשה דוגמא? האם מבנה אישיות גבולי יכול להתקיים יחדיו עם הפרעה סכיזואפקטיבית? מה הפרוגנוזה למבנה אישיות גבולי? האם יותר טובה מ"הפרעת אישיות גבולית"? והאם זה שאני מנהל מערכת יחסים יציבה מס' שנים עם בת זוג (ובדרך להתחתן), ועם מעגל חברים די גדול (מהילדות) ובקשר טוב ומתמשך, אני עדיין יכול להיות עם "מבנה אישיות גבולי"? יש לציין שעיקר הקושי אצלי בא לידי ביטוי ב"חוסר כיוון בחיים" ו"מציאת משמעות לחיים" וחוסר ביטחון מתמשך (לדוג' לימודים ועבודה), בעוד שחבריי עם תואר, מקצוע ועבודה יציבה, ואני עובד לסירוגין בעבודות "פשוטות" לא מקצועיות, וללא "סטטוס" מסוים ונשאר מתוסכל מכך ביחס לחבריי ולסביבה, למרות יכולותיי וכישרונותיי, כמו כן קיימת נטייה למצבי רוח ובעיות בתפקוד בעבודה, ז"א אני לא עובד רציף ולא מוצא מקום עבודה רציני וקבוע בגלל החשש להתחיל משהו חדש, "מחוסר כוחות" במובן מסוים (כמו שציינתי בעיקר מציאת עבודה רצינית ויציבה ומימוש היכולות), וחושש להיכנס לחברה חדשה ולהסתגל, בעיקר ביחסים עם הבוס ועמיתים לעבודה, בעיה בלשמור על "קור רוח" ונטייה "לשרוף הכל" ולהגיב באופן אימפולסיבי ולעתים אף "סוער", כבר לא כ"כ סומך על עצמי בגלל הדברים הנ"ל ובגלל כישלונות חוזרים. יש לציין בעבר שסבלתי מחרדת נטישה ובעיה ב"קבלת מרות" עם הפרעת הסתגלות, נכון לעכשיו אבחנתי עומדת על "הפרעה סכיזואפקטיבית" לאחר שהשתנתה מ"הפרעת אישיות". (בן 29) תודה על ההתייחסות מראש ועל המענה וחג שמח

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך אני לא יכולה לתת אבחנות או פרשנויות לאבחנות דרך מענה אינטרנטי ללא הכרות איתך. כן יכולה לומר שארגון אישיות גבולי יכול להתקיים גם לצד חיים נורמטיביים כי הוא בדר"כ פורץ יותר המצבי משבר ולחץ וגם אז- עדיין ניתן לנהל חיים נורמטיביים. בארגון אישיות גבולי כמו גם בה א גבולית לעיתים ישנה תחושת התערבבות עם האחר עם קושי להבחין מה שלו ומה שלך. ליאת

שלום רב, אני רווק בן 58. ככל הידוע לי, תינוק שנולד מתרומת זרע לא יוכל לדעת מי אביו הביולוגי. האם זה עלול ליצור בעיות פסיכולוגיות קשות אצל התינוק בעתיד, ועקב כך לגרום בעיות בקשר הזוגי ובהקמת וקיום משפחה עם הבחורה? תודה.

היי דן לא לגמרי הבנתי את שאלתך. ילדים מתרומת זרע לא בהכרח גדלים עם בעיות פסיכולוגיות קשות. לעיתים אפילו להיפך. כמו כן לא הבנתי איך אתה מקשר את האפשרות של בעיות אצל הילדים לגבי הקשר הזוגי. נסה לחדד את השאלה ואולי אוכל לענות ביתר קלות. ליאת

שלום ליאת, תודה על תשובתך. התכוונתי לכך שכאשר הילד מתרומת הזרע ישאל ולא יקבל תשובה מיהו אביו הביולוגי, זה יגרום לו להיות עצוב ומדוכא לאורך זמן. הניסיונות של האם ושל בן הזוג להקל על העצב של הילד ישאבו מהם אנרגיה רבה ואולי אף יגרמו לעצב גם אצלם, ולכן תישאר להם פחות אנרגיה להשקיע בקשר הזוגי ובילדים נוספים אם יהיו. תודה.

היי דן אם שמביאה ילד לעולם באמצעות תרומת זרע אינה מתכננת להביא לעולם ילד עצוב ומדוכא מכך שאין לו אב. יש תשובות שניתן לתת לילד אשר דרכן הוא יכול להבין שמשפחה שלמה ומאושרת יכולה להיות מאושרת גם אין אין אב. מתשובתך ישנה תחושה שאולי אתה מדבר בכלל על הקושי להכיל מצבי כאב בתוך זוגיות וזה משהו שבהחלט כדאי לשים לב אליו כי בכל זוגיות ...מאושרת ככל שתהיה עלולים להעלות רגשות של עצב וכאב אצל אחד מבני הזוג. ליאת

25/05/2017 | 23:01 | מאת: ש

ליאת שלום. כל כך מבולבלת. לפעמים אין חשק יותר לעזרה עד כדי בחילה שאני רואה את עצמי נעזרת. סיימתי את כל העזרות שהיו לי למעט " הטיפול" (שונאת את המילה הזאת). והרבה אני מתלבטת אם כדי להמשיך. הרבה מרגיש לי שעדיף לי להשאר במקום המוכר, אולי לא הכי טוב והרבה לא נעים, אבל מוכר. למה אני צריכה לשנות? למה להתאמץ, למה לגעת בכל המקומות הכואבים, הבלתי נסבלים? לא כל כך אכפת לי להשאר במקום. הרבה נראה לי שאני לא אאריך ימים, אז בשביל מה להשקיע? לא בטוחה ששווה. מה דעתך?

לקריאה נוספת והעמקה

היי ש לפעמים קשה להעזר כמו גם שקשה להיות לבד עם תחושות מסויימות. מבינה גם את ההרגשה שבמוכר יש משהו נוח ושלהיות בטיפול זה גם עוזר וגם נוגע והנגיעה בכאב אינה פשוטה. אני לא חושבת ש"צריך" שום דבר. השאלה היא עם מה את מוכנה לחיות...ואולי בטיפול יש חוץ מהנגיעה בכאב גם אופציה של תקווה לחיים קצת יותר טובים ובכלל מרגישה שהמילה תקווה חשובה למה שכתבת... ליאת

25/05/2017 | 19:27 | מאת: אלמוני

שלום וברכה, אני רוצה לתאר מקרה שקרה לי לפני מס' שנים (ב-2013 כשהייתי בן 25) מה שקרה שהייתי בזמנו על מינון של ציפרלקס 20 מ"ג במשך חודש, ואז הייתי אצל הפסיכיאטר שטיפל בי והוא דיבר עם הפסיכולוג שטיפל בי אותו זמן ורשם בפרוטוקול לאחר מכן: Psychologist feels he is cyclothymic; has grandiose fantasies w/o insight, lacks boundaries לאחר מכן הרופא החליף לי את הציפרלקס 20 מ"ג בפאקסט 60 מ"ג בעקבות כך שהוא חשב שיש לי "חשיבה אובססיבית".. לאחר חודש וחצי דיברתי איתו טלפונית ואמרתי לו שהמצב לא השתנה והוא החליף לי את התרופה מפאקסט לונלפקסין 150 מ"ג ועשיתי את ההחלפה בהדרגה, הורדתי את הפאקסט והעלתי את הונלה, ממש בסמוך לכך התחילו לי סימנים מוזרים שאיני יודע מה הם.. השינה שלי לא הייתה "עמוקה" באותו זמן וישנתי מעט שעות שינה והייתי בלחץ בחיים ובעבודה ובעייפות מתמדת.. באותו זמן עבדתי בבית קפה והיה שם את הילד של בעלת הבית שנורא אהבתי אותו והיה מתוק אבל משום מה התחלתי לפחד נורא שאני הולך לרצוח אותו, כי באותו זמן ראיתי סרט שוב ושוב ממש באופן אובססיבי על מישהו שהיה לו פיצול אישיות והוא רצח את גרושתו והמאהב שלה ופחדתי שיש לי גם את אותה הבעיה ופחדתי מאוד ש"האישיות הרעה או יצר הרע" ישתלט עליי ואאבד שליטה. אני זוכר שהלכתי לדודה שלי ואמרתי למשפחה שלי כל הזמן ש"צריך למנוע את הרצח של הילד הקטן", נתקעתי על המשפט הזה והם לא הבינו מה קרה לי ועל מה אני מדבר ולקחו אותי לאותו פסיכיאטר שנתן לי את הפאקסט והונלה, באותה פגישה עם הפסיכיאטר אני גם כן זוכר שאמרתי לו על ה"רצח" שאני חושש שיתבצע, והוא שאל אותי איך זה יתבצע ואמרתי "עם סכין" והוא הסתכל עליי ושאל אותי אם אני רוצה להתאשפז, אני לא הבנתי מה קורה איתי והתחלתי לפחד, שמתי את הידיים על הפנים שלי ושפשפתי אותן ואמרתי לעצמי "אני מרגיש שאני משתגע" וחשבתי שעוד שנייה נכנסים רופאים עם חלוקים לבנים ולוקחים אותי לאשפוז ממש כמו בסרטים.. עוד אני זוכר שאמרתי לרופא ש"אתם הפסיכיאטרים משוגעים מספר אחת אבל רק לא מאובחנים" אבל אז אמרתי לו שאני צוחק.. בפרוטוקול של הפגישה הרופא רשם says he fears killing children at work, or himself, attempts humour but there are no signs of mania. No evidence of cognitive impairment. הרופא הפסיק לי את הפאקסט ונתן לי הלידול ולאחר מכן נתפס לי הצוואר והלשון והפסקתי אותו.. עוד אני זוכר שבאותו זמן קניתי טלית והתחלתי ללבוש אותה ורציתי לחזור בתשובה ואני זוכר ששלחתי לאימא שלי הודעות בטלפון שאני רואה בראש את התאריך שבו היא תיגמל מסמים (היא הייתה מכורה לסמים), ושזו "הארה" ושלא תספר על כך לאף אחד כי זאת "נבואה", ואם היא תספר את ה"סוד" הזה הנבואה לא תתגשם. פסיכיאטר אחר שראה אותי גם כן באותו זמן רשם עליי בפרוטוקול "הרגיש "הארה" שהוא נביא, מדבר עם דמויות דמיוניות כגון "אלוהים ושטן" בראש, שמע אותם מדברים אתו בגוף שלישי." אני זוכר גם שחשבתי שאני נענש על חטאים שהמשפחה שלי עשתה ומקבל עונשים מהשמיים "על מעשה אבותיי" אני זוכר גם שחילקתי את האנשים מסביבי ל"טובים ורעים", לאופוזיציה וקואליציה עוד אני זוכר באותה תקופה שהייתי מנהל שיחה ופתאום פורץ בבכי ללא דמעות לשנייה ואז חוזר לנהל שיחה כרגיל, כאילו עברו עליי מלא מלא דברים בראש שלא דיברתי עליהם ולא הבנתי מה קורה איתי, פשוט הראש שלי היה מפוצץ במחשבות ומשום מה ה-SSRI שלקחתי במקום להרגיע אותי, עשה יותר גרוע. כל המצב הזה עבר לי בערך אחרי פחות מחודש.. האם זו הייתה חרדה או מצב פסיכוטי או מאניה או פרנויה? כיצד זה נקרא במושגים הקליניים? אני פשוט לא מצליח להשתחרר ממה שעבר עליי ולא מבין מה עברתי, למרות שעברו כמה שנים.. אשמח להתייחסות, תודה מראש וסופ"ש נעים

לקריאה נוספת והעמקה

היי אלמוני אני מצטערת שכנראה אאכזב אותך אבל אין לי שום אפשרות לתת איבחון למה שקרה לך דרך האינטרנט. בהחלט מבינה את השאלות שעולות אצלך לגבי מה שקרה והנסיון להבין במידה ואתה בטיפול רגשי כרגע זה יכול להיות אחד הנושאים שכדאי להביא לטיפול. במידה ואתה מטופל תרופתית בלבד ניתן לשאול את הפסיכיאטר המטפל לגבי מה שקרה. ליאת

הלכתי לאיבחון אצל פסיכיאטר דרך הקופה בקשר לאובססיה לשינה. זאת ההבחנה שרשומה observation for suspected mental and behavioural disorders . מה אומרת ההבחנה הזאת? האם עלולים לשלול לי את רישיון הנהיגה בגלל ההבחנה הזאת? אני ממש בסרטים בבקשה תעני לי. תודה.

היי משה האבחנה שניתנה לך היא מאד מאד כללית אני לא בקיאה בשאלה ששאלת לגבי רשיון נהיגה נראה לי שאתה יכול לשאול את הפסיכיאטר שנתן לך את האבחנה. ליאת

היי ליאת. מה ההבחנה הזאת אומרת האם זה נזק בלתי הפיך ההבחנה? אני ממש בסרטים מזה שהלכתי. לפני מצבי היה טוב מאד.

אנא שאל את הפסיכיאטר

24/05/2017 | 12:07 | מאת: יעל

הי ליאת קוראים לי יעל אני בת 25 ואני מרגישה שכל הזמן אני רוצה להיות בבית אין לי חשק לצאת מהבית אפילו להליכה אני כל הזמן מול האינטרנט והטלויזיה אין לי את החשק והכוח לצאת אולי זה דיכאון קל אני לא יודעת גם שחברות מזמינות אותי אני לא הולכת ומדכא אותי לצאת החוצה. למה זה? איך אני יכולה לשבור את המעגל הזה?

לקריאה נוספת והעמקה

היי יעל מה שאת מתארת בהחלט יכול לנבוע מהרבה סיבות וחשוב שאת שמה לכך. אני לא כ"כ יכולה לעזור במתן פתרון כי איני מכירה אותך אבל אני יכולה לשאול שאלות שאת יכולה לענות עליהן עם עצמך. האם קרה משהו לאחרונה שהיה הטריגר למצב הרוח הירוד? האם התחושות הופיעו כך פתאום? האם יש מחשבות שמציקות וחוזרות בלופים בראש? כמובן שאפשרי לענות עך כך השאלות הללו וגם לקבל עזרה ותמיכה במסגרת של טיפול רגשי ליאת

24/05/2017 | 06:08 | מאת: sigal

התגעגעתי ... הרבה דברים קורים עכשיו חלקם טובים חלקם פחות התמודדויות שהחיים מציבים כמו לכל אחד אבל כל התמודדות שמה מראה מאיפה באתי ... אפילו הכתיבה כאן עכשיו צורך בנראות וצורך בהעלמות תקופה כזו של כאילו הכל בסדר ורק דפוסים גרועים של אכילה לא בריאה ...העלמות לשינה .וכאבים של השלד . מזכירים לי שזה רק נראה בסדר והאיזון עוד רחוק מאוד. שיהיה סופ"ש נעים

היי sigal יקרה טוב שבאת... לפעמים זה ככה וככה. בחלק אחד הכל לכאורה בסדר, באחר פחות וכן שינה ותזונה הם גם סוג של מראה ןלפעמים גם הגוף רוצה לנוח יותר וגם זה בסדר צריך לתת לו כמו גם לנפש ליאת

23/05/2017 | 15:59 | מאת: מיכ...

שוב נתפס לי הגב.לא יודעת אם זה קשור לנפש:( המטפלת שלי לא בארץ...יקח עוד זמן עד שנפגש.מרגישה שאין למי לבכות..פתאטי משהו..מצד שני חושבת כמה זמן ארצה להשאר בטיפול? האם באמת אני זקוקה למילים שלה?? אפשר לנסתדר גם בלי זה..אולי ארצה בכלל לדבר על פרידה...אין לה כבר זמן בשבילי כמו שהיה פעם למרות שהבטיחה יציבות בחודש הבא....אני הרבה שנים איתה..לא אוכל להיות עם מישהו אחר כי גם ההנחה משמעותית מאוד אצלה....ובכלל לא רוצה מטפל אחר...לא יודעת מה בעצם רוצה....אולי להשאר בלי טיפול בכלל...הגיע הזמן..

לקריאה נוספת והעמקה
23/05/2017 | 21:24 | מאת: sigal

מיכלי יקרה . את יודעת הרבה יותר קל שמשחררים ... כן אני תלוייה בה כן אני זקוקה לה כן אני צריכה שתראה אותי כן אני כועסת ומרגישה נטושה כן אני יכולה ומסתדרת כי אני כבר גדולה אבל קשה לי .. כבר כתבתי לך בעבר להיות עצמאית לא אומר להיות לבד.. זה בסדר להזדקק זה בסדר לחוש חסר אונים ומתוסכל זה בסדר לכעוס ...וזה בסדר להסתדר .. ואפשר כן לשלוח לה הודעה אחת כדי שיהיו כוחות להמשיך .. והגב אומר מתח אומר חסר לי בסיס ואחיזה ...תשמרי עלייך

25/05/2017 | 22:21 | מאת: מיכ...

נשמע נכון..קשה להודות בזה. לא מעיזה לכתוב לה אפילו אות. היא בחו"ל וזה מעין חוזה כזה שלי שהחלטתי שאם היא לא בארץ אין ס.מ.ס...למרות שהיא אמרה שזה בסדר. גם בארץ אם היא בחופשה אני לא כותבת לה. רק אם היא בזמן רגיל בין פגישות וכו' מוזר לא? למרות הלגיטימציה שהיא נותנת לי....חסר לי גב. אולמ הגב שלי תפוס כי חסר לי גב... :( ומצד שני אתקשה מאוד לחזור לטיפול...לא יודעת אם או איך בכלל נחזור לפגישות רגילות...נמאס לי מחוסר יציבות. היא אדם עסןק

הי מיכ הגב אומר מה? אולי שבאמת פתאום אין תחושת גב, אולי יש עליו הרבה...הוא סוחב. מסכימה עם סיגל שלנו. הכי "קל"זה ללכת לקצוות. לא רוצה אף אחד או אני שם רק אם היא כל כל הזמן איתי. קשה להיות באמצע. מאד קשה. ויחד עם זאת שם המרחב לקשר... ליאת

22/05/2017 | 13:53 | מאת: הדר

אני בת 22 בתקופה האחרונה איבדתי את כל שמחת החיים שלי המשפחה המורחבת דודים בני דודים עוברת עלי תקופה לא קלה תקופה של בדידות אין לי עבודה אין לי חברים אני התנסיתי בטיפול וזה לא הלך טוב אז עזבתי,איך אני יכולה לשנות את החיים שיהיו שמחים וטובים? איך לחזור למצב רוח טוב?

לקריאה נוספת והעמקה

היי הדר מרגישה ממה שכתבת את תחושת הבדידות שכנראה מועצמת בגלל העדר החברים והעבודה. לצערי אני לא יכולה לספק פתרונות שהם מהירים אולי לנסות לגשת בכל זאת לטיפול נוסף? לא תמיד מתחברים מיד למטפל או בכלל להליכה לטיפול. קשה לתת פתרון ללא הכרות איתך ליאת

20/05/2017 | 08:12 | מאת: לימור

שלום ליאת. לפעמים קורה לי שאני סובלת ממועקות בחזה. מועקות בלתי מוסברות. סך הכל לא חסר לי כלום בחיים בית משפחה אוהבת יכול להיות הדבר היחיד שאני מרגישה זה חוסר חברה וכל בוקר שאני קמה אני חושבת מה אני עושה? למה אני לא יוצאת? כולם מבלים ואני לא. אני גם נמצאת בגיל המעבר יכול להיות שזה קשור? אשמח עם תוכלי לעזור ולייעץ לי איך אפשר להתגבר על המועקות האלה. אני ממש אשמח לעזרתך הנאמנה שבת נפלאה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי לימור קשה לי לומר לך איך להיפטר מהמועקות כי איני יודעת מה הן אומרות ומה באמת קשה לך. ממה שכתבת נשמע שחסרה חברה אולי גם איזו מטרה או משמעות. לגיל המעבר בהחלט יש את הקשיים שאופייניים לו שעלולים להיות דיכאון, שינויי מצב רוח, עצבנות גלי חום ועוד. ממלעצה להתייעץ עם מי שיוכל להכירך יותר בין אם זה רופא המשפחה ובין אם זה גורם שיכול לתת סיוע נפשי. ליאת

17/05/2017 | 09:18 | מאת: נורית

שלום. השבוע היה לי ראיון עבודה ולא התקבלתי אחרי הרבה מאוד זמן שאני בלי עבודה גם הלכתי לראיון התנדבות ולא התקבלתי. אני קמה בבוקר לריקנות לא יודעת למה? מה לעשות כדי לשפר לעצמי את המצב רוח בבוקר לקום שמחה למרות זאת?

לקריאה נוספת והעמקה

היי נורית המממ...התשובה שלי קצת פשטנית כי איני מכירה אותך אבל תשובתי היא: לנסות עוד ואם שוב לא מתקבלת לנסות עוד ועוד עד שמשהו כן יעבור ויעבוד לך במקביל לנסות למצוא מסגרות תומכות בין אם חברתיות בין אם סביב תחום עניין כמו גם להוסיף פעילות גופנית עד כמה שאפשר. ליאת

16/05/2017 | 14:26 | מאת: אילנה

היי בת 54 לאחר פיטורים, כחודש וחצי לאחר הפיטורים התחלתי להרגיש רע. ישבתי לאכול ותוך כדי, התמקדתי במזלג שאני אוחזת והרגשתי תחושה מוזרה לגבי היד שלי. היא נראתה לי חסרת תחושה ומאז לא הפסקתי להתמקד בידיים עד שלעתים הן מרגישות כמו זרות לי. אין לי מושג איך זה הגיע ומה עורר את זה. 54 שנים חייתי בלי המחשבה ההזויה הזאת, אבל אני כל הזמן עסוקה במחשבות ובתחושת בידיים. זה ממש מדכא אותי. אני מרגישה שאני משתגעת. מה עושים? מעולם לא הייתי במקום הזה ולא יודעת להתמודד עם זה כלל. אשמח לכל כיוון תודה

לקריאה נוספת והעמקה

היי אילנה מה שאת חווה ע"פ תיאורך אינו פוביה אלא קשור יותר לעולם של מחשבות טורדניות. ניתן לטפל בזה דרך טיפול קוגנטיבי התנהגותי שמאמינה שיעזור לך חהתמודד עם המחשבות או גם טיפול דינאמי שיכול לעזור לך להבין מה קורה לך באופן יותר נרחב למשל ....איך את מרגישה בעצם לאחר הפיטורין? איך מתמודדת עם זה? ועוד ליאת

16/05/2017 | 12:32 | מאת: מיקי

שלום לכם. האם יש לכם עצה לגבי סיוע נפשי בדיכאון וחרדה אבל לא דרך פסיכיאטריה? וללא תרופות? אפילו משהו אלטרנטיבי או משהו אחר שלא שייך לפסיכיאטריה ותרופות. אני מודה לכם.

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיקי יש כל מיני דרכים שמציעה הרפואה המשלימה שלעיתים יכולו להקל כמו: דיקור מדיטציה הילינג שיאצו רפלקסולוגיה ועוד בתחום הטיפול הנפשי ניתן להעזר בטיפול קוגנטיבי התנהגותי שיטת ה ACT גם היא (חלק מטיפול CBT Aיכולה לעזור) ליאת

ליאת שלום. כבר זמן די ארוך שהיאוש עוטף אותי. אם זה בעבודה או בעוד מקומות. ואני ממש לא יודעת אם כדי להמשיך ולדבוק בחיים. הרבה פעמים זה נראה לי מיותר, קשה, חסר ערך, בלתי נסבל. אני ממש מתלבטת אם להמשיך להיות מטופלת להשקיע זמן וכסף ותקווה לעזרה שאני כבר אבדתי. במהותי אני שלילית, וצריכה לגייס הרבה כוחות לשנות את הרצון הראשוני להגיב שלילי על דברים. הרבה פעמים לא מעוניינת להמשיך יותר, גדול עלי.

היי ג יקרה עצוב וכואב לי לקרוא את מה שכתבת. מבינה שיש את הרגעים הללו שהכל נראה "גדול מדיי" לפעמים זה יותר מרגעים, אלה תקופות שנראות כבלתי נגמרות. אבל תזכרי שברגעים כאלו שוכחים שאולי ברגע אחר בחיים אולי אפילו רגע שאינו רחוק ההרגשה יכולה להשתפר. הכאב אולי לא יהיה אותו כאב ולעומת זאת במקום שבו כבר אין כלום- אז אין כלום וגם לא תקווה. חשוב מאד שלא תישארי לבד עם התחושות הללו, תשתפי את המטפלת? אולי כדאי לשקול גם טיפול תרופתי במקביל? איתך עד כמה שיכולה ליאת

12/05/2017 | 20:35 | מאת: ...

היי, איך מספרים למטפלת על חוויה קשה שעברתי? המילים לא יוצאות..אני לא רוצה להיזכר ולא רוצה להעלות את זה...אם איכשהוא זה מגיע לנושא אני מבקשת לעבור לנושא אחר כדי ששום דבר לא יצוף ויעלה אחרי שהחלטתי שלא אזכר לעולם... האם את גם חושבת בדומה לאחרים שכדי לעבור תהליך חשוב וצריך להתעכב במקום הכואב גם אם הוא קשה ולספר?

לקריאה נוספת והעמקה

היי אני מבינה מאד את מה שאת כותבת אבל כן....אני מאמינה שכדי לעבד חוויה קשה צריך לדבר עליה באיזשהו אופן ולא רק עם עצמינו. אני יודעת שזה נורא קשה לדבר ולהיזכר ומכאיב עד אין קץ, אבל זה כמו פצע שמנקים ממנו את המוגלה... זה כואב מאד אבל אח"כ יש הקלה. המטרה היא לא שהכאב יישאר שם אותו הדבר ובאותה עוצמה- לתמיד. כשלא מדברים אז החוויה מדברת את עצמה משום שהיא שם,מאחורינו, והרבה פעמים אנשים מגיעים לטיפול כי החוויה לא דוברה אבל הם "מתנהגים" את הטראומה ובעצם שוב ושוב פוגעים בעצמם או משחזרים את מה שקרה. ליאת

10/05/2017 | 22:44 | מאת: כמו קודם

ליאת שלום. כתבתי לה מיל והסברתי למה ציפיתי, אמרה שזאת לא ציפיה מוגזמת וחבל שלא עשתה. אמרתי שאבוא לפגישה, על אף שלפני זה חשבתי שלא אבוא. כמה שעות אחר כך חזרתי על הפנים מהעבודה. כתבתי לה שהחלטתי לא לבוא לפגישה. בערב כתבה שכדי שאבוא ויחד נברר מה קרה. שאלתי עד מתי אוכל לענות, כי לא הייתי סגורה שבא לי לפגוש אותה. פתאום הבנתי, שמותר לי לסרב, שמותר לי להחליט לא לבוא לפגישה. מוצא חן בעיני! ועכשו נותר לחשוב ולהחליט, אם אני רוצה לפגוש אותה. איזה כייף שהכדור בידי!

היי "כמו קודם" נכון, זו תחושה נעימה ואולי מה שעשה את ההבדל הקטן אך הגדול מבחינתך הייתה המחווה הקטנה שלה שבה היא כתבה לך שאולי בכל זאת תבואי לדבר גם כשכתבת שאינך רוצה... ליאת

היי ליאת, מה שלומך? אי סדירות בפגישות ממש קשה לי.....בפסח לא התראנו שלושה שבועות והיה בסדר אפילו כתבתי לך על כך..הייתה פגישה ואז שוב שבועיים שלא ואז שוב באתי...בקיצר בהתחלה כתבתי לה שעדיף לוותר על חודש מאי בסוף החלטתי שלא לוותר ובאתי אתמול, הסתבר לי שגם שבוע הבא היא לא יכולה ואז היא נוסעת (ידעתי שתסע) להשתלמות...בקיצור לא נתראה עכשיו חודש :( על שבוע הבא גיליתי רק בפגישה אתמול..חודש זה הרבה זמן...כמעט ולא דברתי היא אמרה שאני כועסת אמרתי שלא עליה אלא על המצב!!!! ואמרה שאם אני הייתי נוסעת לחודש אז זה בסדר..אמרתי שזה שונה היא אמרה שרק בתפקיד שלנו זה שונה...יש שוני (בקשה שאגיד בלי שיפוטיות) אז אמרתי בזה שאני נזקקת...גם כשאני נסעתי מזמן לשלושה שבועות לחופשה לא היה לי כזה קל!!! ממש לא!!!! אבל אצלה זה ברצף מעצבן!! אי סדירות של תקופה! היא נסעה לפני פסח ממש...זה קשה......בכל אופן אני מתלבטת אם ללכת למישהי אחרת ליעוץ אולי, לדבר על הקשר שלי איתה, על מה זה עושה לי, לא רוצה לדבר איתה על זה כי זה כבר מדובר בינינו, אולי מישהו מבחוץ יאיר את עיניי......מה דעתך? גם חשבתי ללכת למישהי שהגעתי לטיפול בזכותה כי נתלתי בה והיא העבירה אותי לטיפול והיום היא מטפלת בעצמה כבר כמה שנים כמו סגירת מעגל, אבל נראה שלא כדאי, עבר יותר מידיי זמן (7 שנים). אבל מה דעתך שאלך לפגישת יעוץ כזו? האם היא תועיל לי? ואולי זה יהיה כמו החזקה כזו עד שהיא תחזור? הרי לפעמים ממליצים על זה לא????? אוף......מה עושים??????

היי מיכ אני מבינה מאד את הקושי שלך ובכלל מאמינה שהוא גם מאד מאפיין הרבה פעמים את תקופת החגים וגם הקיץ ולפעמים יוצא שאכן אי סדירות הפגישות מאד מאד מורגשת. מצד שני גם לדבר איתה עם נמטפלת בעצם עושה הרגשה של תשובה חלקית כי היא יכולה להבין אותך אבל לא תמיד "לפתור" את העניין וכך יוצא שאולי בגלל זה את מוצאת עצמך מחפשת פתרון מאד קונקרטי להעדרות בזמן ש...אולי הענין הוא רגשי. כי הרי יש את כל מה שהוא בגדר "הקשר עם המטפלת" מה שזה נותן מה שלא, ההסטוריה שלו, העבר, העתיד... חושבת שקשה להחליף קשר כזה כ"כ מהר... ולפעמים זה לחיות עם החסר בקשר אף שאינו מושלם בתנאי כמובן שרוב הזמן היא כן נותנת לך מענה על צרכים. ליאת

תודה....וואו, את כל כך צודקת, חשבתי על מה שכתבת..כאילו מחפשת תחליף אבל זאת תהיה טעות.....מקווה שהקשר שלי איתה מספיק חזק ויציב כדי להשמר בתקופה הארוכה הזאת. חודש זה המון זמן :( וכן לרוב יש מענה, כל כך קשה לי ולא מבינה למה???? הרי בחיים יש שינויים בכל מיני מצבים, נפרדים, נפגשים למה פה זה חייב להיות בעייתי, עוצמתי ובעיקר קשה ומפחיד : ( מרגישה ממש טיפשה על הרגשות האלה......ילדה טיפשה :(

לא ילדה ולאטיפשה....ככה זה לפעמים אנחנו במקומות שונים מתנהגים שונה ויש מקומות שלוקחים אותנו אחורה בתחושה. ליאת

09/05/2017 | 14:21 | מאת: כמו קודם

שלום ליאת. דברתי איתה אחר כך. איפה שהוא הכעס נרגע. וכבר לא ממש אכפת לי משום דבר! לא ממנה, לא מהטיפול ואולי בראש ובראשונה לא ממני! אמרה לי שתחכה לי בפגישה הבאה ואני ממש לא יודעת. כל כך לא בא לי! רק דבר אחד אני רוצה ואולי צריכה אומץ לבצע!! לוקח לך שנים לענות, אבל עדיין לפחות יודעת שזה מגיע למישהו.

היי "כמו קודם" שומעת את הכעס גם עליה גם עליי... או אולי בעיקר האכזבה. חוסר מענה הוא לא בהכרח ממקום של חוסר איכפתיות כלפייך. ממש לא. אלא מסיבות נוספות שכנראה אינן קשורות בכלל אלייך למרות שמבינה שאת מרגישה שזה כן קשור. האם את יכולה קצת להרגיש את זה? או אולי להזכר ברגעים כאלו נמוכים גם במקומות של איכפתיות ומענה? מקום שבו צרכייך כן נענו? זה חשוב כדי שלא הכל יהיה רק שחור בחוויה הפנימית. בדר"כ יש גם חוויות כאלו וגם אחרות. הפעם לקח לי פחות משנה לענות :) ליאת

08/05/2017 | 13:04 | מאת: ליה

כבר שנה שאין לי עבודה לא עובדת לא לומדת ניסיתי לחפש מקום התנדבות לא מצאתי ואני מרגישה שאני קמה בבוקר לריקנות לא יודעת מה לעשות עם עצמי ונכנסת בגלל זה לדיכאון קל האם את יכולה לסייע לי בפורום מה לעשות? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

היי ליה נראה לי שחשוב לשאול את השאלות הנכונות כגון: האם ניסית לבדוק יותר לעומק מה קורה בעניין העבודה? או חוסר התעסוקה? האם יש איזשהו מצב רוח ירוד ברקע? האם את מחפשת במקומות הנכונים ועוד. ליאת

ליאת שלום. יצאתי ממנה מפורקת והיא ליוותה אותי במבטה. ואחר כך אף מילה. דממת אלחוט.סמס. כלום. רציתי לשאול האם רק היא ככה? האם זאת מדיניות של חוסר תגובה, ורק אם אני אגיב אזכה ליחס? האם רק כשאני מולה אז היא רואה אותי? לא מצליחה להבין!

לקריאה נוספת והעמקה
07/05/2017 | 21:51 | מאת: מיכ...

היי ש. מכירה את ההרגשה הזו...לא פעם יצאתי מפגישה מפורקת וכלום...עד לפגישה או רק אם כתבתי ס.מ.ס אז הייתה תגובה..פסיכולוג לא יוזם שיחה אחרי פגישה ולא בגלל שאנחנו לא חשובות אלא נראה לי שלפגישה יש אפקט יותר גדול משיחה טלפונית ועדיף שהדברים ישקעו ויתאזנו קצת לבד ולתת זמן חשיבה אולי???? ואפילו קצת לתת לנו עצמאות ולא תלות שרק היא יכולה להציל...ושאת יכולה להיות עם הדברים והיא סומכת עלייך אולי? לא יודעת אבל כל כך מבינה את ההרגשה שהיא איתך רק בפגישות...אני חושבת שכדאי שתדברי איתה ותבררי האם חשבה עלייך בזמן הזה? אני בטוחה שכן, לי היא תמיד אומרת בפגישה אחרי פגישה קשה שחשבה עליי, על הדברים ושואלת איך אני בפגישה עצמה...לפני הרבה זמן כשלא יכולתי לסבול שהיא לא איתי בין הפגישות קבלתי חפץ מעבר ממנה, אולי כדאי לחשוב גם על זה, שהיא קיימת והיא איתך גם כשלא ממש ממשיכה פיזית עוד שיחה או פגישה...לי זה עזר. בהצלחה.

היי ש אני יכולה להבין או לנסות להבין למה את מתכוונת. זה בהחלט עניין של גישה לעיתים. יש מי שתסמס לך ותשאל ויש מי שלא תעשה זאת אלא תחכה לפגישה. זה לא בהכרח משום שאינה רואה אותך כפי שכתבת אלא באמת גישה פסיכולוגית שונה לטיפול ולמטופל. ליאת

04/05/2017 | 17:11 | מאת: תהילה

שלום רב. יש לי בעיה שכל היום אני באנרגיית שיא מרגישה טוב מתפקדת עובדת הכול אבל שמגיע שעות הערב אני מתחילה להיות מוצפת במחשבות שליליות לא חס וחלילה התאבדות או דבר כזה אבל מחשבות לא נעימות דיכאוניות ואני שוקעת בזה שאני קמה למחרת זה עובר אשמח לדעת מה לעשות בשעות אלו כדי שלא אחווה את המחשבות המדכאות אלה.

היי תהילה הרבה פעמים כשיש איזשהו שקט חיצוני וזה בהחלט סביר שזה יקרה בערב מגיעות המחשבות שלא היה להן מקום במשך היום. אני לא מכירה אותך מספיק ועל רקע מה המחשבות או במה הן עוסקות כדי לומר לך מה "לעשות" כדי שזה לא יקרה. ליאת

היי אני בשבוע האחרון מאז יום הזיכרון ויום העצמאות מרגישה שיצאתי מהשגרה שלי ונוצר בי דיכאון מצב רוח ירוד חוסר חשק לתפקד לחזור לעצמי איך אני יכולה לחזור לאנרגיה טובה בחזרה? אני לא מטופלת ולא לוקחת תרופות.

לקריאה נוספת והעמקה

היי סני לפעמים ימים שכאלו הם סוג של טריגר לתחושות של דיכאון או מצב רוח ירוד...אולי זה רק גל והוא חולף כפי שבא... ליאת

24/04/2017 | 20:45 | מאת: sigal

היום שוב קראתי את השיר הזה על מצרים שכבר שנים אני קוראת בכל פסח ובכל פעם מגלה בו נקודות אחרות רובדים אחרים ... והיום היום תפסו אותי חזק המילים " וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד, לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם." אולי כי קשה לי האמין למה שאני שומעת שיוצא מפי וקשה לי עד מאוד שאין לי הוכחות וזיכרונות ברורים וחדים אבל.....את מסע חיי אני מרגישה ויודעת בגוף - "בכפות הרגליים " פשוט יודעת !!!!!! היום במיוחד היום שאני חושבת על השואה הפרטית שלי .... חושבת איך הניצולים זוכרים לפרטי פרטים ואיך זה שאני לא זוכרת כלום אבל יודעת פשוט יודעת ... ובמסע שלי לריפוי יש ....את כל מה שצריך כדי לצאת ממצרים ..אז למה אני לא מסוגלת להקשיב לו לגוף שיודע שזוכר יותר מכל אחד אחר .... ליאת המילים שאני שומעת שיוצאות מפי קשות בטרוף ...סדיסטיות , כואבות מוטרפות ברמת האכזריות זה פשוט לא נתפס לי בראש שכאלה דברים לא זוכרים בכלל...

דווקא משום שמדובר בדברים קשים הנפש לא רוצה לזכור או זוכרת חלקית או זוכרת דרך הגוף או אף דרך איבר מסויים בגוף. גם אני התחברתי למשפט הזה- דרך כפות הרגליים. יש לו המון רבדים הן בפיזי והן בסימבולי. מסע ריפוי הוא ארוך. עליות ירידות, באמת יציאת מצריים אבל בסוף..בסוף יוצאים כן גם אם אחרי הרבה שנים. אני מאמינה בזה. ליאת

22/04/2017 | 15:05 | מאת: sigal

רק להיות כאן בלי הרבה מילים אולי להרגיש שייכת ,שלמה לא מרגישה שייכת לכלום גם לא לעצמי מנסה לחבר בן גוף לנשמה ורק מרגישה כמו ילדה שגוררת את הגוף אחריה כמו דובון בלוי וקרוע ...

סיגל יקרה מדמיינת אותך לרגע עם הדובון ובא לי לחבקך. תחושת שייכות היא משהו כ"כ חזק וטוב כשהוא מורגש וכ"כ כואב שאיננו. אני פה איתך (גם אם לא תמיד "מפציעה" הזמן..) ליאת

29/04/2017 | 01:09 | מאת: sigal

ליאת יקרה , פשוט תודה , ריגשת ...