פורום פסיכותרפיה

מאז שהיה חוסר עקביות אני מתנהגת כאילו רגיל..יותר מזה מדברת המון חיובי ועל שינויים בלי לתת לה כמעט יכולת להגיב. היא שמחה עם זה אולי. אבל לא יודעת את הפנים שלי.. טפשי לא לשתף בזה. אבל לא מסוגלת לכלום גם אני אעדר עוד מעט ואז שוב חוסר עקביות....והרגשת בדידות. אוףףףףףףףףף

היי, אני עוברת תקופה מאוד עמוסה ולחוצה ולאחרונה חשבתי על כך שאולי אני צריכה ללכת לפסיכולוג/ טיפול רגשי כלשהו, אבל אני לא מכירה בכלל את התחום הזה (אף פעם לא הלכתי לטיפול שאינו רפואי נטו) וגם לא בטוחה אם להכנס לכזה ואם כן אז מאיפה להתחיל, מרגישה שלא חייבת ולכן אולי עדיף שלא. רקע כללי- סטודנטית בת 25, כרגע במבחנים, בזוגיות מאוד טובה אבל גם לבן הזוג יש רגעים שבהם לא מסוגל להכיל יותר את הבעיות שלי (ואז הרבה יותר קשה) ואני מפחדת שבסוף זה יפגע בזוגיות שלנו, חוויתי המון מורדות ועליות בשנים האחרונות בכל דבר- לימודים, עבודה, מעברי דירות. ברגעי משבר מסתכלת על הדברים השליליים בצורה קיצונית למרות שמודעת לדברים החיוביים, אבל עדין צריכה שמישהו יהיה שם להזכיר לי, ולא תמיד יש, למרות שיש לי סביבה תומכת ואוהבת. לא משתפת את הקרובים אלי בכל מה שעובר עלי ולכן גם לא בטוחה לגבי פניה לטיפול מקצועי, לא ארצה לשתף על כך שהולכת וגם לא אוהבת להסתיר דברים. גם מבחינה מעשית אני לא יודעת איך וכמה זה עולה בד"כ וכו'.. ואם ההמלצה כן ללכת- האם לחכות שתגמר התקופה המאוד לחוצה? תודה :-)

שלום ליאת, בשנתיים האחרונות אני מוצאת את עצמי בדכדוך עמוק כבר שנתיים אחרי פרידה קשה שהייתה לי לא מצליחה למצוא אהבה גם עבודה אין לי כרגע וכל זה מביא אותי לדכדוך ולקושי אשמח לתמיכתך,תודה.

באתי לבקר , לפעמים יש בי צורך להיות כאן ...שמחה לראותך האמת שאני בטוחה שהגבתי לך לשיר המקסים ההוא ...אבל יכול להיות שרק הגבתי לך בראש ...מי יודע ? בכל מקרה תודה ששמת אותו כאן ושהכרת לי אותו , מדהים דווקא מהצד העובד שבי אהבתי כל כך את ההבנה של החוסר מובן בנתינה לשני , במה שבאמת השני צריך ...ועד כמה בסופו של יום כולנו צריכים להרגיש אוהבים ואהובים ...

ליאת את לא צריכה להתנצל ...זה מה שיפה במדייה ברור שתהייה תשובה ולא ברור מתי 😊 העיקר שאת מרגישה טוב ... ותודה שאת מאפשרת להיות כאן.

מרגישה בודדה ועצובה בתוכי. באופן כללי לא רק עכשיו, אלא שברור שישנם רגעים...... ואין שום סיבה נראית לעין, נשואה עם ילדים,בעל אוהב, מנסה ומתחשב.... יש עבודה וטוב לי בה.... כל פעם שאני מרגישה רע המטפלת מזכירה לי שזה עובר......אבל זה חוזר!!!!!! כאילו זה יהיה בתוכי תמיד...האם חייב להיות כך? לחיות עם אומללות נסבלת???? מבאס. וכן עושה דברים שגורמים לי גם טוב, וכן נעזרת בטיפול ו....אולי בגלל שהתקופה האחרונה הייתה און ואוף בפגישות, לא הייתה סדירות. אבל לא יודעת כבר..... האם אני אדם פאסימי? לא חושבת....יש תקווה אבל העצב הפנימי, מדוע קיים בי? למה לא מעריכה את עצמי מספיק? תקופה של 7 שנים בטיפול זה המון!!!!!!! ועדיין כזו תחושה????? אפילו שכמובן שיש התקדמות בהמון תחומים....

אני קוראת פוסט הזה וכאילו אני כתבתי את זה. גם לי יש גלים של בדידות עצב ודיכדוך. וגם לי אומרים שזה עובר וצריך רק לקבל שזה קיים. אבל אני לא מסוגלת.

אני מעוניין לדעת מה גורם לבעייה בלזכור דברים בעבודה חדשה שאני מתחיל כמו שאני זוכר חלק ממה שמסבירים לי על מה שצריך לעשות בעבודה ואז יוצא שאני צריך לשאול כמה פעמים את אותה שאלה ולפעמים לא זוכר כלום ממה שאומרים לי ? אפשר לקבל טיפים איך להתגבר על זה ? לאיזה רופא הולכים במצב הזה ?

הי ליאת,לפני 7 חודשים עזבתי את העבודה בגלל התנהגות לא הוגנת של הבוסית אני ממשיכה לחפש עבודה ועד עכשיו לא מצאתי ניסיתי התנדבות אבל זה לא זה זה לא התאים לי. אני חסרת פעילות יושבת מול הטלוויזיה או עושה קניות וחוץ מזה כלום. אשמח להכוונה טיפ קטן תודה.

שלום התחלתי להיפגש עם פסיכולוגית ורציתי לשאול אם ההתנהלות שלה מקצועית: א. אני תמיד מגיע בדיוק בשעת הפגישה, אבל אז היא מכניסה אותי לחדר המתנה שם אני מחכה כעשר דקות עד רבע שעה. ב. בזמן הזה אני שומע את מי שבפנים, לפעמים בבירור. ג. כשהמטופל יוצא ממנה הוא עובר דרך חדר ההמתנה כך שאנחנו רואים אחד את השני. ד. הפגישות שלנו נמשכות חצי שעה עד 35 דקות! לאחר כמה פגישות שאלתי אותה כמה זמן אורכת פגישה, והיא השיבה משהו בסגנון ״לפי המומנטום״ או ״נקודת עצירה טבעית״, משהו בסגנון הזה. מאחר וכבר נפגשתי עם פסיכולוגים במשך שנים זה נראה לי כמו התנהלות מוזרה במקרה הטוב. מה דעתכם?

נשמע ממש מוזר...טיפול אורך כ 45-50 דקות, תלוי במטפל. הזמן קבוע, המקום קבוע! השעה קבועה! יש עקביות בטיפול. אין דבר כזה "לפי מומנטום" או "עצירה טבעית" מעולם לא שמעתי על כך. איזה סוג מטפלת היא? פסיכולוגית קלינית? כי זה נשמע משהו אחר... תבדקי תעודות הסמכה, זכותך לדרוש זאת! בכלל לראות מטופל אחר בחדר המתנה נשמע גם לא בסדר, המטפלים בד"כ משתדלים לשמור על רווח בין טיפול לטיפול כדי למנוע פגישות מסוג זה... מה דעתך ליאת?

בזרם הגישה של הפסיכואנליזה הלאקאניאנית משך שעת הטיפול הינו לוגי ולא כרונולוגי. יש לכך סיבות ותפיסה תיאורתית וקלינית שלמה. הרעיון נעוץ בנסיון לחשוף את הלא מודע באופן היעיל ביותר. לעיתים פגישה תהיה 10 דק בגישה זו. לפיכך לא בטוח שיש כאן דילמה אתית. 2 השאלות היחידות שקיימות בעיני הן האם זה עוזר לך להבין משהו בעצמך? והאם הגישה הזו מתאימה לך שכן יש כאלו שיתקשו יותר מאחרים בעבודה שכזו שהיא מאוד חזקה ופחות נעימה.

אני חושבת שאת מאוד צודקת. לא נראה שכל הדברים שציינת מאפשרים להרגיש בטחון הגנה וקבלה שנחוצים כל כך לקיום תהליך טיפולי. הזמן שנקבע לתחילת הפגישה הוא שלך וצריך להיות מכובד ללא פשרות . גם זכותך וחובתה של הפסיכולוגית לשמור על פרטיותך בלי שתתקלי במטופל אחר. קצת מוזר לי שפסיכולוגית מתנהלת ככה . בדרך כלל זמן הפגישה הוא 50 דק ויש לכך סיבות טיפוליות מדויקות . מקווה שתוכלי לשוחח על כך עם המטפלת שלך כדי שתנאי הטיפול ישמרו.

הי ליאת, אני רוצה לשתף בסיטואציה מאוד קשה שהייתה לי בעבודה. אולי תוכלי בבקשה לייעץ לי מה לעשות. סיפרתי לקולגה בעבודה על פגיעה שעברתי, זה פשוט נפלט לי איכשהו ואז ראיתי על פנייה הבעה כזו של חמלה כלפיי. ומאז הרגשתי שאני לא מסוגלת לראות אותה יותר והתחלתי להתעלם ממנה בהפגנתיות. היא נפגעה והתפרצה עליי במשרד ואמרה שאני צריכה לטפל בעצמי ושיש לי בעיות. אני נכנסתי לשוק הפכתי לאטומה יותר ויותר ומאז אנחנו אוויר אחת בשביל השנייה. כל הסיפור הזה מכניס אותי למצב נפשי מאוד קשה. בפרט שזה הופך לשיחת היום בעבודה ואני לא מצליחה להשלים איתה. איך אפשר לתקן? אני כל כך סובלת.

שלום , אז מאיפה מתחילים?... אחיין שלי סובל מOCD קשה מאוד ולא מטופל , גר עם אמו ואביו ו2 אחיו הקטנים במאה שערים , מתנגד לטיפול מגיל צעיר וההורים אינם אסרטיבים מספיק ההתנהגות שלו קיצונית מאוד , הזמנים שלו התבלבלו וכך כל הטקסים , לדוגמא , שומר שבת עד יום שלישי ונלחץ כל הזמן שלא מספיק כלום , לא יוצא מהבית ואין לו חברים מה הטיפול הכי טוב עבורו אם אינו משתף פעולה? מאיפה מתחילים ואיך בכל זאת הורים שלא מצטיינים באסרטיביות יקבלו את הכלים המתאימים? תודה רבה מאוד מראש

ליאת בוקר טוב. חשבתי שמתחיל להסתדר, אז חשבתי. חשבתי שאולי יש קצה, קצה של משהו חיובי, אז חשבתי. הכל התרסק בבת אחת!!! לא רואה שום אור!!! לא רואה שום טעם!!! נראה לי שמבינה שהכל גדול עלי!!! אז כניראה שאסיק את המסכנות. תודה רבה על ההקשבה.

הי ליאת הלבבית, מה שלומך? תודות חמות לשיר העוטף-נוגע לסופשבוע. כאם המכסה בעדינות תינוקה. פרידת ליל. קוראת את השיר וחושבת לי, שהייתי אומרת כן טיפול, ממש לגמרי, כי, כן, זו מילה כל כך טובה, בעיניי, שטמונות בה התמסרות וקבלה ונתינה וקירבה וקשר. והטיפול ניסה ומנסה ללמדני מהי אהבה. שהיא (גם) בפרשנותי את השיר - הלקבל אותנו על כל חלקנו.לקבל את השלם. אני חושבת שיכולה להבין גם את פרשנות המילה 'טיפול' כדבר שניתן למישהו דפוק. ואת הרתיעה להיות במקום הזה. הקול שמביע בוז. והוא שבדיוק מכוון לאי הקבלה, והפירוק, וראייה חד צירית, או חלקית. וכולנו איכשהו מקבלים סוג של טיפול נפשי בתחילת דרכנו. כשיש בו עיוותים, לצערנו, אנו משלמים מחיר, ולעתים קשה הניסיון להסתייע במישהו אחר, ובצמידות קיימת גם חרדה מקנאת ההורה, המשמיע קול בטוח-לא-צנוע, שהוא הכי הכי. והסדק - המממ... כתבתי הודעה כתגובה לאחת השאלות כאן, ואיני רואה שהיא מופיעה כעת. אולי לא נקלטה, אולי התפספסה. ו... כשלכאורה לא רואים אותי, שומעים אותי, מבטלים - הנה, זו תקרית שלוקחת אותי לקו השבר שלי. הסדק. א.ה.

אור גם בדברייך :-) איזה יופי. א.ה.

וואו....שיר מקסים!! ואם זו ההרגשה שלך כמטפלת. אשרייך!!! ואשרי המטופלים שזכו בך!! שבת שלום.

מקווה שהכל בסדר .... וזה רק הקיץ ועומס כזה ... סופש נעים וטוב

שלום ליאת. כשאין כוח, אז אין כוח! אולי כדאי לדעת לקבל את זה ולא להלחם. אבל לפעמים זה מין מילכוד ולא בא בהתאמה לדברים שצריכים להעשות באותו הזמן. כמו ללכת לעבודה, שלפעמים זה קצת כמו לצאת לקרב. ואז מה עושים? מוותרים ונשארים בבית, או נלחמים ויוצאים לקרב? לא פשוט העניין הזה!

Eye Movement Desensitization and Reprocessing =EMDR או בתרגום חופשי- עיבוד מחדש והקהיה שיטתית באמצעות תנועות עיניים, הנה תירפיה חדשנית רבת עצמה. היא השתלמה בזה....אני לא יודעת אם זה טוב או יעיל עבורי? אמרתי לה שאני מתחברת יותר לשיטה הדינאמית...לא יודעת אם מתאים לי כל השיטות האלה....למרות שגם בטיפול יש מהקוגנטיבי התנהגותי...שילוב כזה של שיטות. מה דעתך על שיטה זו? יעילה? לי יותר משמעותי הקשר הבין אישי ומאוד חשוב לי מה שקורה בינינו בחדר וכו'...ושתקבל את הדברים ותבין ומשם אתפתח...לא יודעת. דעתך?

שלום ליאת וכולם, אני באנליזה 4 פעמים בשבוע מזה 4 שנים. הטיפול נעשה בשכיבה, כשכיסא המטפלת למראשותי. החל מלפני חודש, הגעתי לטיפול, והכיסא הוסט רחוק מאוד מהמקום הקבוע. באופן שכשאני מפנה את הראש אחורה, או אפילו רק מקשיבה, המרחק מאוד גדול, ואף קולה נשמע ממרחק. שאלתי אותה בפעמים הראשונות מה קרה, והיא אמרה שלא שמה לב. אך מאז סירבה להחזיר אותו, בטענה שהזיזה אותו כי כך היא רואה אותי מהצד טוב יותר. אמרתי לה שהתחושה מאוד קשה עבורי מול המרחק הזה, ושקשה לי לשכב כך. ולשמוע הכל ממרחק. וגם לא להבין מדוע המרחק. היא ביקשה שאתעסק בעצמי, ולא בה. (טענה שאני מבינה עד גבול מסוים). ניסיתי להגיע בחודש האחרון ולשים לכך פחות לב, או לחילופין לדבר על מה זה מעלה בי. אך מאוד קשה לי. במיוחד סביב האמירה שלה שזה לא אמור להיות קשור אלי. וגם אם היא היתה מחליטה לשבת בקצה השני של החדר זו החלטה שלה מול עצמה. אפילו אם זה קורה רק מולי. מאוד קשה לי בתקופה הזו, וזה מאוד משפיע על הטיפול (אני כמעט לא מצליחה להיות שם יותר) אשמח לעזרתכם. תודה.

הי למיוסרת, באנליזה כמו באנליזה בדיוק את מחשבותייך אלו מחזירים לטיפול. עם כל החרדות הכרוכות בכך. לדוגמא - ההרגשה העוצמתית של הגדלת המרחק, הרגשת החנק וכדומה. אז דווקא, הייתי ממליצה בתור מי שעברה אנליזה, כן לשים לכך דגש, כן לדבר על מה זה מעלה בך, כן לכעוס, למשל, על תגובת המטפלת כפי שנראתה בעיניך, כן לדבר על הקושי הרגשי החזק להגיע לטיפול בדיוק בשל השינוי המתואר ועוד. וכנראה, שלא יהיה מדובר בשיחה אחת בלבד. אז אולי מזל שתדירות הפגישות גבוהה. הרעיון הכללי - לנסות למצוא את התשובה בתוך השיחות ולא רק במקום חיצוני מפצל. קרי - לחבר. לא פשוט, ככה טיפול עובד... א.ה.

מְבֻקָּשׁ מָקוֹם שָׁקֵט עָלָיו תּוּנַח הַנֶּפֶשׁ. לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד. מְבֻקָּשׁ מָקוֹם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ מִדְרָךְ לְכַף הָרֶגֶל. לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד. מְבֻקָּשׁ עָצִיץ, עָלֶה, גִּבְעוֹל, אוֹ שִׂיחַ, שֶׁלֺּא יָקוּם וְיִתְקַפֵּל כְּשֶׁהִיא תָּבוֹא. לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד. מְבֻקָּשׁ דִּבּוּר אֶחָד, נָקִי, נָעִים וְחַם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ סַפְסָל, מִקְלָט, לְמִישֶׁהִי, קְרוֹבָה שֶׁלִּי, יַלְדָּה-יוֹנָה, נַפְשִׁי שֶׁלִּי, אֲשֶׁר יָצְאָה מִן הַתֵּבָה, לְכַמָּה רְגָעִים, בִּשְׁעוֹת הַבֺּקֶר, וְלֺא מָצְאָה מֵאָז מָנוֹחַ לְרַגְלָהּ. ליאת ... מסתובבת סביב עצמי במעגלים נפשי לא מוצאת מנוחה לעצמה עצבות ובכי פנימיים אבודה ילדה עצובה

ליאת ברעוז שלום. יש לי אלייך מספר שאלות בקשר להבחנה שרשומה לי במרכז בריאות הנפש של הכללית. ההבחנה הרשומה היא observation for suspected mental and behavioural disorders לא טופלתי כלל מאז והגעתי פעם אחת רק להגיד שאני מרגיש טוב וכבר לא זקוק כלל לטיפול. כדורים כמובן סירבתי. מאז האיבחון הזה חיי נהרסו. הלכתי על שטות ועכשיו אני מרגיש לא טוב. כל מה שהייתי צריך זה כמה שיחות עם פסיכולוג ולא לעבור איבחון ורישום שעושה עימי עוול. כמובן שבקטגוריות רשום: תוקפנות לא פעילה, אובדנות לא פעילה, ללא עדות פסיכוטית, ללא עדות למסוכנות בעברו. שאלות: 1. אם ארצה בעתיד הלא רחוק לעבוד בתור מאבטח ואצטרך רישיון לנשק האבחנה הזאת תיצור לי איזה בעיה בשביל רישיון לנשק? לא טופלתי ולא לקחתי מעולם כדורים מכל סוג שהוא. אני מתנגד לכדורים מכל סוג. 2. למשך כמה זמן הרישום והאיבחון ישמרו בקופה? זה לכל החיים? 20 שנה? 7 שנים? יש איזה תוקף מסויים לאיבחון? אין איזו דרך למחוק את האבחנה הזאת? 3. יש איזו דרך לשנות את רוע הגזרה? אני סבור שהאבחנה הזאת היא שגוייה, ואני בהגזמות שלי תרמתי לכך, וגם הפסיכיאטר אקצין את זה. אולי בעתיד ללכת לפסיכיאטר פרטי? לפנות למישהו מלמעלה בקופה?(כל אפשרות שיש לי אשמח לישמוע עליהם). 4. מאז עברתי מכללית למכבי והמעבר יתבצע ב1.9.2017 כל הרישום הזה יעבור איתי או רק התיק של הרופא משפחה? בבקשה ליאת ברעוז הודה לך מאד מאד אם תוכלי לענות לי על כל ה4 שאלות שלי בהרחבה. לבנתיים אני הולך לפסיכולוג פרטי כדי להתאושש מהמפגש הטראומטי עם הפסיכיאטר של הכללית הנוראה. אשמח מאד לדעת שיש לי תקווה ולא עשיתי לעצמי נזק לכל החיים. אחרי שאני אצא מזה אני מעוניין לתבוע את הכללית(הגעתי בריא עם פצע קטן ויצאתי חולה ומצולק). להציע לבנאדם בריא כדורים על שטויות עשוי להרוס את הבנאדם ואותי זה כמעט הרס רק עכשיו אני מתחיל להתאושש. לא על כל דבר צריך לרשום כדורים ומישהו צריך לתת את הדין על זה. ליאת ברעוז אני מודה לך מראש. שיהייה לכולנו רק בריאות.

האם יש לי אפשרות להיתקבל לביהס לפסיכוטרפיה בלי ניסיון של עבודה כיועצת בפועל ?

שלום רב. הייתי אצל פסיכיאטר בקופת החולים כללית בקשר להפרעת שינה. סיפרתי שהרבה דברים מפריעים לשנתי והיחס שלי לשינה הוא אובססיבי למידי. באבחון רשום: אובדנות: לא פעילה. תוקפנות: לא פעילה. ללא עדות פסיכוטית, ללא עדות למסוכנות בעברו. הוא החליט לאבחן אצלי הפרעה התנהגותית OSD. עכשיו לאחר פגישת האינטייק חשתי ממש ממש ברע והרגשתי ממש לא טוב עם כל האיבחון הזה, וגם שסתם הגזמתי והקצנתי את הבעיה שלי. התקשרתי למזכירות ואמרתי שאני חש בטוב וכבר לא זקוק לטיפול ומבקש לבטל את התורים (יש לציין שלפני הפנייה לשמה מצבי היה מצויין ולא היה לי באמת דאגות על הראש, ולאחרי הפנייה אני כבר מתקשה לתפקד זה הרס אותי). למרות בקשתי לבטל את התורים הפסיכיאטר מתעקש על עוד פגישת ביקורת ולא מבטל לי את התור. בבקשה אני מתחנן אלייך מה עליי לעשות כדי שהוא יבטל לי את התור ויעזוב אותי בשקט? (להגיע לפגישת ביקורת זאת לא אופצייה בשבילי). אני יודע שאני יכול פשוט לא להגיע אני לא חייב לו כלום, אבל המחשבה על זה שיש לי לשמה תור פשוט הורסת אותי ,ולא נותנת לי מנוח. האם יש איזה דרך פעולה כדי שהוא יבטל לי את התור, אולי מכתב מהרופא משפחה שלי? עורך דין שיכתוב מכתב? ברור לי שהתגובה שלי למקרה היא לא פרופורציונלית, אבל אני לא מעוניין להגיע לשם יותר. בבקשה תעזור לי לצאת מהבור שנכנסתי אליו. אני רוצה לחזור ולהרגיש רגוע ולא מודאג כמו לפני האיבחון.

שלום, האם התאהבות אמיתית יכולה להתרחש בין מטופל למטפל או שזה רק עניין של העברה? במידה וכן ,האם אפשר להיות בקשר כמובן ללא הטיפול.ושאלה נוספת היא לגבי משך הפסיכוטרפיה. האם יש פרק זמן או שהמטפל יכול ללוות מטופל לאורך החיים?

שלום וברכה, רציתי לשאול מס' שאלות מה אומר המושג "הבחנה בין עצמי ללא-עצמי" במבנה אישיות גבולי? כיצד נפגע השיפוט ובוחן המציאות בהפרעה הנ"ל? האם אפשר בבקשה דוגמא? האם מבנה אישיות גבולי יכול להתקיים יחדיו עם הפרעה סכיזואפקטיבית? מה הפרוגנוזה למבנה אישיות גבולי? האם יותר טובה מ"הפרעת אישיות גבולית"? והאם זה שאני מנהל מערכת יחסים יציבה מס' שנים עם בת זוג (ובדרך להתחתן), ועם מעגל חברים די גדול (מהילדות) ובקשר טוב ומתמשך, אני עדיין יכול להיות עם "מבנה אישיות גבולי"? יש לציין שעיקר הקושי אצלי בא לידי ביטוי ב"חוסר כיוון בחיים" ו"מציאת משמעות לחיים" וחוסר ביטחון מתמשך (לדוג' לימודים ועבודה), בעוד שחבריי עם תואר, מקצוע ועבודה יציבה, ואני עובד לסירוגין בעבודות "פשוטות" לא מקצועיות, וללא "סטטוס" מסוים ונשאר מתוסכל מכך ביחס לחבריי ולסביבה, למרות יכולותיי וכישרונותיי, כמו כן קיימת נטייה למצבי רוח ובעיות בתפקוד בעבודה, ז"א אני לא עובד רציף ולא מוצא מקום עבודה רציני וקבוע בגלל החשש להתחיל משהו חדש, "מחוסר כוחות" במובן מסוים (כמו שציינתי בעיקר מציאת עבודה רצינית ויציבה ומימוש היכולות), וחושש להיכנס לחברה חדשה ולהסתגל, בעיקר ביחסים עם הבוס ועמיתים לעבודה, בעיה בלשמור על "קור רוח" ונטייה "לשרוף הכל" ולהגיב באופן אימפולסיבי ולעתים אף "סוער", כבר לא כ"כ סומך על עצמי בגלל הדברים הנ"ל ובגלל כישלונות חוזרים. יש לציין בעבר שסבלתי מחרדת נטישה ובעיה ב"קבלת מרות" עם הפרעת הסתגלות, נכון לעכשיו אבחנתי עומדת על "הפרעה סכיזואפקטיבית" לאחר שהשתנתה מ"הפרעת אישיות". (בן 29) תודה על ההתייחסות מראש ועל המענה וחג שמח

שלום רב, אני רווק בן 58. ככל הידוע לי, תינוק שנולד מתרומת זרע לא יוכל לדעת מי אביו הביולוגי. האם זה עלול ליצור בעיות פסיכולוגיות קשות אצל התינוק בעתיד, ועקב כך לגרום בעיות בקשר הזוגי ובהקמת וקיום משפחה עם הבחורה? תודה.

שלום ליאת, תודה על תשובתך. התכוונתי לכך שכאשר הילד מתרומת הזרע ישאל ולא יקבל תשובה מיהו אביו הביולוגי, זה יגרום לו להיות עצוב ומדוכא לאורך זמן. הניסיונות של האם ושל בן הזוג להקל על העצב של הילד ישאבו מהם אנרגיה רבה ואולי אף יגרמו לעצב גם אצלם, ולכן תישאר להם פחות אנרגיה להשקיע בקשר הזוגי ובילדים נוספים אם יהיו. תודה.

ליאת שלום. כל כך מבולבלת. לפעמים אין חשק יותר לעזרה עד כדי בחילה שאני רואה את עצמי נעזרת. סיימתי את כל העזרות שהיו לי למעט " הטיפול" (שונאת את המילה הזאת). והרבה אני מתלבטת אם כדי להמשיך. הרבה מרגיש לי שעדיף לי להשאר במקום המוכר, אולי לא הכי טוב והרבה לא נעים, אבל מוכר. למה אני צריכה לשנות? למה להתאמץ, למה לגעת בכל המקומות הכואבים, הבלתי נסבלים? לא כל כך אכפת לי להשאר במקום. הרבה נראה לי שאני לא אאריך ימים, אז בשביל מה להשקיע? לא בטוחה ששווה. מה דעתך?

שלום וברכה, אני רוצה לתאר מקרה שקרה לי לפני מס' שנים (ב-2013 כשהייתי בן 25) מה שקרה שהייתי בזמנו על מינון של ציפרלקס 20 מ"ג במשך חודש, ואז הייתי אצל הפסיכיאטר שטיפל בי והוא דיבר עם הפסיכולוג שטיפל בי אותו זמן ורשם בפרוטוקול לאחר מכן: Psychologist feels he is cyclothymic; has grandiose fantasies w/o insight, lacks boundaries לאחר מכן הרופא החליף לי את הציפרלקס 20 מ"ג בפאקסט 60 מ"ג בעקבות כך שהוא חשב שיש לי "חשיבה אובססיבית".. לאחר חודש וחצי דיברתי איתו טלפונית ואמרתי לו שהמצב לא השתנה והוא החליף לי את התרופה מפאקסט לונלפקסין 150 מ"ג ועשיתי את ההחלפה בהדרגה, הורדתי את הפאקסט והעלתי את הונלה, ממש בסמוך לכך התחילו לי סימנים מוזרים שאיני יודע מה הם.. השינה שלי לא הייתה "עמוקה" באותו זמן וישנתי מעט שעות שינה והייתי בלחץ בחיים ובעבודה ובעייפות מתמדת.. באותו זמן עבדתי בבית קפה והיה שם את הילד של בעלת הבית שנורא אהבתי אותו והיה מתוק אבל משום מה התחלתי לפחד נורא שאני הולך לרצוח אותו, כי באותו זמן ראיתי סרט שוב ושוב ממש באופן אובססיבי על מישהו שהיה לו פיצול אישיות והוא רצח את גרושתו והמאהב שלה ופחדתי שיש לי גם את אותה הבעיה ופחדתי מאוד ש"האישיות הרעה או יצר הרע" ישתלט עליי ואאבד שליטה. אני זוכר שהלכתי לדודה שלי ואמרתי למשפחה שלי כל הזמן ש"צריך למנוע את הרצח של הילד הקטן", נתקעתי על המשפט הזה והם לא הבינו מה קרה לי ועל מה אני מדבר ולקחו אותי לאותו פסיכיאטר שנתן לי את הפאקסט והונלה, באותה פגישה עם הפסיכיאטר אני גם כן זוכר שאמרתי לו על ה"רצח" שאני חושש שיתבצע, והוא שאל אותי איך זה יתבצע ואמרתי "עם סכין" והוא הסתכל עליי ושאל אותי אם אני רוצה להתאשפז, אני לא הבנתי מה קורה איתי והתחלתי לפחד, שמתי את הידיים על הפנים שלי ושפשפתי אותן ואמרתי לעצמי "אני מרגיש שאני משתגע" וחשבתי שעוד שנייה נכנסים רופאים עם חלוקים לבנים ולוקחים אותי לאשפוז ממש כמו בסרטים.. עוד אני זוכר שאמרתי לרופא ש"אתם הפסיכיאטרים משוגעים מספר אחת אבל רק לא מאובחנים" אבל אז אמרתי לו שאני צוחק.. בפרוטוקול של הפגישה הרופא רשם says he fears killing children at work, or himself, attempts humour but there are no signs of mania. No evidence of cognitive impairment. הרופא הפסיק לי את הפאקסט ונתן לי הלידול ולאחר מכן נתפס לי הצוואר והלשון והפסקתי אותו.. עוד אני זוכר שבאותו זמן קניתי טלית והתחלתי ללבוש אותה ורציתי לחזור בתשובה ואני זוכר ששלחתי לאימא שלי הודעות בטלפון שאני רואה בראש את התאריך שבו היא תיגמל מסמים (היא הייתה מכורה לסמים), ושזו "הארה" ושלא תספר על כך לאף אחד כי זאת "נבואה", ואם היא תספר את ה"סוד" הזה הנבואה לא תתגשם. פסיכיאטר אחר שראה אותי גם כן באותו זמן רשם עליי בפרוטוקול "הרגיש "הארה" שהוא נביא, מדבר עם דמויות דמיוניות כגון "אלוהים ושטן" בראש, שמע אותם מדברים אתו בגוף שלישי." אני זוכר גם שחשבתי שאני נענש על חטאים שהמשפחה שלי עשתה ומקבל עונשים מהשמיים "על מעשה אבותיי" אני זוכר גם שחילקתי את האנשים מסביבי ל"טובים ורעים", לאופוזיציה וקואליציה עוד אני זוכר באותה תקופה שהייתי מנהל שיחה ופתאום פורץ בבכי ללא דמעות לשנייה ואז חוזר לנהל שיחה כרגיל, כאילו עברו עליי מלא מלא דברים בראש שלא דיברתי עליהם ולא הבנתי מה קורה איתי, פשוט הראש שלי היה מפוצץ במחשבות ומשום מה ה-SSRI שלקחתי במקום להרגיע אותי, עשה יותר גרוע. כל המצב הזה עבר לי בערך אחרי פחות מחודש.. האם זו הייתה חרדה או מצב פסיכוטי או מאניה או פרנויה? כיצד זה נקרא במושגים הקליניים? אני פשוט לא מצליח להשתחרר ממה שעבר עליי ולא מבין מה עברתי, למרות שעברו כמה שנים.. אשמח להתייחסות, תודה מראש וסופ"ש נעים

הלכתי לאיבחון אצל פסיכיאטר דרך הקופה בקשר לאובססיה לשינה. זאת ההבחנה שרשומה observation for suspected mental and behavioural disorders . מה אומרת ההבחנה הזאת? האם עלולים לשלול לי את רישיון הנהיגה בגלל ההבחנה הזאת? אני ממש בסרטים בבקשה תעני לי. תודה.

היי ליאת. מה ההבחנה הזאת אומרת האם זה נזק בלתי הפיך ההבחנה? אני ממש בסרטים מזה שהלכתי. לפני מצבי היה טוב מאד.

הי ליאת קוראים לי יעל אני בת 25 ואני מרגישה שכל הזמן אני רוצה להיות בבית אין לי חשק לצאת מהבית אפילו להליכה אני כל הזמן מול האינטרנט והטלויזיה אין לי את החשק והכוח לצאת אולי זה דיכאון קל אני לא יודעת גם שחברות מזמינות אותי אני לא הולכת ומדכא אותי לצאת החוצה. למה זה? איך אני יכולה לשבור את המעגל הזה?

התגעגעתי ... הרבה דברים קורים עכשיו חלקם טובים חלקם פחות התמודדויות שהחיים מציבים כמו לכל אחד אבל כל התמודדות שמה מראה מאיפה באתי ... אפילו הכתיבה כאן עכשיו צורך בנראות וצורך בהעלמות תקופה כזו של כאילו הכל בסדר ורק דפוסים גרועים של אכילה לא בריאה ...העלמות לשינה .וכאבים של השלד . מזכירים לי שזה רק נראה בסדר והאיזון עוד רחוק מאוד. שיהיה סופ"ש נעים

שוב נתפס לי הגב.לא יודעת אם זה קשור לנפש:( המטפלת שלי לא בארץ...יקח עוד זמן עד שנפגש.מרגישה שאין למי לבכות..פתאטי משהו..מצד שני חושבת כמה זמן ארצה להשאר בטיפול? האם באמת אני זקוקה למילים שלה?? אפשר לנסתדר גם בלי זה..אולי ארצה בכלל לדבר על פרידה...אין לה כבר זמן בשבילי כמו שהיה פעם למרות שהבטיחה יציבות בחודש הבא....אני הרבה שנים איתה..לא אוכל להיות עם מישהו אחר כי גם ההנחה משמעותית מאוד אצלה....ובכלל לא רוצה מטפל אחר...לא יודעת מה בעצם רוצה....אולי להשאר בלי טיפול בכלל...הגיע הזמן..

מיכלי יקרה . את יודעת הרבה יותר קל שמשחררים ... כן אני תלוייה בה כן אני זקוקה לה כן אני צריכה שתראה אותי כן אני כועסת ומרגישה נטושה כן אני יכולה ומסתדרת כי אני כבר גדולה אבל קשה לי .. כבר כתבתי לך בעבר להיות עצמאית לא אומר להיות לבד.. זה בסדר להזדקק זה בסדר לחוש חסר אונים ומתוסכל זה בסדר לכעוס ...וזה בסדר להסתדר .. ואפשר כן לשלוח לה הודעה אחת כדי שיהיו כוחות להמשיך .. והגב אומר מתח אומר חסר לי בסיס ואחיזה ...תשמרי עלייך

נשמע נכון..קשה להודות בזה. לא מעיזה לכתוב לה אפילו אות. היא בחו"ל וזה מעין חוזה כזה שלי שהחלטתי שאם היא לא בארץ אין ס.מ.ס...למרות שהיא אמרה שזה בסדר. גם בארץ אם היא בחופשה אני לא כותבת לה. רק אם היא בזמן רגיל בין פגישות וכו' מוזר לא? למרות הלגיטימציה שהיא נותנת לי....חסר לי גב. אולמ הגב שלי תפוס כי חסר לי גב... :( ומצד שני אתקשה מאוד לחזור לטיפול...לא יודעת אם או איך בכלל נחזור לפגישות רגילות...נמאס לי מחוסר יציבות. היא אדם עסןק

אני בת 22 בתקופה האחרונה איבדתי את כל שמחת החיים שלי המשפחה המורחבת דודים בני דודים עוברת עלי תקופה לא קלה תקופה של בדידות אין לי עבודה אין לי חברים אני התנסיתי בטיפול וזה לא הלך טוב אז עזבתי,איך אני יכולה לשנות את החיים שיהיו שמחים וטובים? איך לחזור למצב רוח טוב?

שלום ליאת. לפעמים קורה לי שאני סובלת ממועקות בחזה. מועקות בלתי מוסברות. סך הכל לא חסר לי כלום בחיים בית משפחה אוהבת יכול להיות הדבר היחיד שאני מרגישה זה חוסר חברה וכל בוקר שאני קמה אני חושבת מה אני עושה? למה אני לא יוצאת? כולם מבלים ואני לא. אני גם נמצאת בגיל המעבר יכול להיות שזה קשור? אשמח עם תוכלי לעזור ולייעץ לי איך אפשר להתגבר על המועקות האלה. אני ממש אשמח לעזרתך הנאמנה שבת נפלאה.

שלום. השבוע היה לי ראיון עבודה ולא התקבלתי אחרי הרבה מאוד זמן שאני בלי עבודה גם הלכתי לראיון התנדבות ולא התקבלתי. אני קמה בבוקר לריקנות לא יודעת למה? מה לעשות כדי לשפר לעצמי את המצב רוח בבוקר לקום שמחה למרות זאת?

היי בת 54 לאחר פיטורים, כחודש וחצי לאחר הפיטורים התחלתי להרגיש רע. ישבתי לאכול ותוך כדי, התמקדתי במזלג שאני אוחזת והרגשתי תחושה מוזרה לגבי היד שלי. היא נראתה לי חסרת תחושה ומאז לא הפסקתי להתמקד בידיים עד שלעתים הן מרגישות כמו זרות לי. אין לי מושג איך זה הגיע ומה עורר את זה. 54 שנים חייתי בלי המחשבה ההזויה הזאת, אבל אני כל הזמן עסוקה במחשבות ובתחושת בידיים. זה ממש מדכא אותי. אני מרגישה שאני משתגעת. מה עושים? מעולם לא הייתי במקום הזה ולא יודעת להתמודד עם זה כלל. אשמח לכל כיוון תודה

שלום לכם. האם יש לכם עצה לגבי סיוע נפשי בדיכאון וחרדה אבל לא דרך פסיכיאטריה? וללא תרופות? אפילו משהו אלטרנטיבי או משהו אחר שלא שייך לפסיכיאטריה ותרופות. אני מודה לכם.

ליאת שלום. כבר זמן די ארוך שהיאוש עוטף אותי. אם זה בעבודה או בעוד מקומות. ואני ממש לא יודעת אם כדי להמשיך ולדבוק בחיים. הרבה פעמים זה נראה לי מיותר, קשה, חסר ערך, בלתי נסבל. אני ממש מתלבטת אם להמשיך להיות מטופלת להשקיע זמן וכסף ותקווה לעזרה שאני כבר אבדתי. במהותי אני שלילית, וצריכה לגייס הרבה כוחות לשנות את הרצון הראשוני להגיב שלילי על דברים. הרבה פעמים לא מעוניינת להמשיך יותר, גדול עלי.

היי, איך מספרים למטפלת על חוויה קשה שעברתי? המילים לא יוצאות..אני לא רוצה להיזכר ולא רוצה להעלות את זה...אם איכשהוא זה מגיע לנושא אני מבקשת לעבור לנושא אחר כדי ששום דבר לא יצוף ויעלה אחרי שהחלטתי שלא אזכר לעולם... האם את גם חושבת בדומה לאחרים שכדי לעבור תהליך חשוב וצריך להתעכב במקום הכואב גם אם הוא קשה ולספר?

ליאת שלום. כתבתי לה מיל והסברתי למה ציפיתי, אמרה שזאת לא ציפיה מוגזמת וחבל שלא עשתה. אמרתי שאבוא לפגישה, על אף שלפני זה חשבתי שלא אבוא. כמה שעות אחר כך חזרתי על הפנים מהעבודה. כתבתי לה שהחלטתי לא לבוא לפגישה. בערב כתבה שכדי שאבוא ויחד נברר מה קרה. שאלתי עד מתי אוכל לענות, כי לא הייתי סגורה שבא לי לפגוש אותה. פתאום הבנתי, שמותר לי לסרב, שמותר לי להחליט לא לבוא לפגישה. מוצא חן בעיני! ועכשו נותר לחשוב ולהחליט, אם אני רוצה לפגוש אותה. איזה כייף שהכדור בידי!

היי ליאת, מה שלומך? אי סדירות בפגישות ממש קשה לי.....בפסח לא התראנו שלושה שבועות והיה בסדר אפילו כתבתי לך על כך..הייתה פגישה ואז שוב שבועיים שלא ואז שוב באתי...בקיצר בהתחלה כתבתי לה שעדיף לוותר על חודש מאי בסוף החלטתי שלא לוותר ובאתי אתמול, הסתבר לי שגם שבוע הבא היא לא יכולה ואז היא נוסעת (ידעתי שתסע) להשתלמות...בקיצור לא נתראה עכשיו חודש :( על שבוע הבא גיליתי רק בפגישה אתמול..חודש זה הרבה זמן...כמעט ולא דברתי היא אמרה שאני כועסת אמרתי שלא עליה אלא על המצב!!!! ואמרה שאם אני הייתי נוסעת לחודש אז זה בסדר..אמרתי שזה שונה היא אמרה שרק בתפקיד שלנו זה שונה...יש שוני (בקשה שאגיד בלי שיפוטיות) אז אמרתי בזה שאני נזקקת...גם כשאני נסעתי מזמן לשלושה שבועות לחופשה לא היה לי כזה קל!!! ממש לא!!!! אבל אצלה זה ברצף מעצבן!! אי סדירות של תקופה! היא נסעה לפני פסח ממש...זה קשה......בכל אופן אני מתלבטת אם ללכת למישהי אחרת ליעוץ אולי, לדבר על הקשר שלי איתה, על מה זה עושה לי, לא רוצה לדבר איתה על זה כי זה כבר מדובר בינינו, אולי מישהו מבחוץ יאיר את עיניי......מה דעתך? גם חשבתי ללכת למישהי שהגעתי לטיפול בזכותה כי נתלתי בה והיא העבירה אותי לטיפול והיום היא מטפלת בעצמה כבר כמה שנים כמו סגירת מעגל, אבל נראה שלא כדאי, עבר יותר מידיי זמן (7 שנים). אבל מה דעתך שאלך לפגישת יעוץ כזו? האם היא תועיל לי? ואולי זה יהיה כמו החזקה כזו עד שהיא תחזור? הרי לפעמים ממליצים על זה לא????? אוף......מה עושים??????

תודה....וואו, את כל כך צודקת, חשבתי על מה שכתבת..כאילו מחפשת תחליף אבל זאת תהיה טעות.....מקווה שהקשר שלי איתה מספיק חזק ויציב כדי להשמר בתקופה הארוכה הזאת. חודש זה המון זמן :( וכן לרוב יש מענה, כל כך קשה לי ולא מבינה למה???? הרי בחיים יש שינויים בכל מיני מצבים, נפרדים, נפגשים למה פה זה חייב להיות בעייתי, עוצמתי ובעיקר קשה ומפחיד : ( מרגישה ממש טיפשה על הרגשות האלה......ילדה טיפשה :(

שלום ליאת. דברתי איתה אחר כך. איפה שהוא הכעס נרגע. וכבר לא ממש אכפת לי משום דבר! לא ממנה, לא מהטיפול ואולי בראש ובראשונה לא ממני! אמרה לי שתחכה לי בפגישה הבאה ואני ממש לא יודעת. כל כך לא בא לי! רק דבר אחד אני רוצה ואולי צריכה אומץ לבצע!! לוקח לך שנים לענות, אבל עדיין לפחות יודעת שזה מגיע למישהו.

כבר שנה שאין לי עבודה לא עובדת לא לומדת ניסיתי לחפש מקום התנדבות לא מצאתי ואני מרגישה שאני קמה בבוקר לריקנות לא יודעת מה לעשות עם עצמי ונכנסת בגלל זה לדיכאון קל האם את יכולה לסייע לי בפורום מה לעשות? תודה

ליאת שלום. יצאתי ממנה מפורקת והיא ליוותה אותי במבטה. ואחר כך אף מילה. דממת אלחוט.סמס. כלום. רציתי לשאול האם רק היא ככה? האם זאת מדיניות של חוסר תגובה, ורק אם אני אגיב אזכה ליחס? האם רק כשאני מולה אז היא רואה אותי? לא מצליחה להבין!

היי ש. מכירה את ההרגשה הזו...לא פעם יצאתי מפגישה מפורקת וכלום...עד לפגישה או רק אם כתבתי ס.מ.ס אז הייתה תגובה..פסיכולוג לא יוזם שיחה אחרי פגישה ולא בגלל שאנחנו לא חשובות אלא נראה לי שלפגישה יש אפקט יותר גדול משיחה טלפונית ועדיף שהדברים ישקעו ויתאזנו קצת לבד ולתת זמן חשיבה אולי???? ואפילו קצת לתת לנו עצמאות ולא תלות שרק היא יכולה להציל...ושאת יכולה להיות עם הדברים והיא סומכת עלייך אולי? לא יודעת אבל כל כך מבינה את ההרגשה שהיא איתך רק בפגישות...אני חושבת שכדאי שתדברי איתה ותבררי האם חשבה עלייך בזמן הזה? אני בטוחה שכן, לי היא תמיד אומרת בפגישה אחרי פגישה קשה שחשבה עליי, על הדברים ושואלת איך אני בפגישה עצמה...לפני הרבה זמן כשלא יכולתי לסבול שהיא לא איתי בין הפגישות קבלתי חפץ מעבר ממנה, אולי כדאי לחשוב גם על זה, שהיא קיימת והיא איתך גם כשלא ממש ממשיכה פיזית עוד שיחה או פגישה...לי זה עזר. בהצלחה.

שלום רב. יש לי בעיה שכל היום אני באנרגיית שיא מרגישה טוב מתפקדת עובדת הכול אבל שמגיע שעות הערב אני מתחילה להיות מוצפת במחשבות שליליות לא חס וחלילה התאבדות או דבר כזה אבל מחשבות לא נעימות דיכאוניות ואני שוקעת בזה שאני קמה למחרת זה עובר אשמח לדעת מה לעשות בשעות אלו כדי שלא אחווה את המחשבות המדכאות אלה.

היי אני בשבוע האחרון מאז יום הזיכרון ויום העצמאות מרגישה שיצאתי מהשגרה שלי ונוצר בי דיכאון מצב רוח ירוד חוסר חשק לתפקד לחזור לעצמי איך אני יכולה לחזור לאנרגיה טובה בחזרה? אני לא מטופלת ולא לוקחת תרופות.

היום שוב קראתי את השיר הזה על מצרים שכבר שנים אני קוראת בכל פסח ובכל פעם מגלה בו נקודות אחרות רובדים אחרים ... והיום היום תפסו אותי חזק המילים " וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד, לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם." אולי כי קשה לי האמין למה שאני שומעת שיוצא מפי וקשה לי עד מאוד שאין לי הוכחות וזיכרונות ברורים וחדים אבל.....את מסע חיי אני מרגישה ויודעת בגוף - "בכפות הרגליים " פשוט יודעת !!!!!! היום במיוחד היום שאני חושבת על השואה הפרטית שלי .... חושבת איך הניצולים זוכרים לפרטי פרטים ואיך זה שאני לא זוכרת כלום אבל יודעת פשוט יודעת ... ובמסע שלי לריפוי יש ....את כל מה שצריך כדי לצאת ממצרים ..אז למה אני לא מסוגלת להקשיב לו לגוף שיודע שזוכר יותר מכל אחד אחר .... ליאת המילים שאני שומעת שיוצאות מפי קשות בטרוף ...סדיסטיות , כואבות מוטרפות ברמת האכזריות זה פשוט לא נתפס לי בראש שכאלה דברים לא זוכרים בכלל...

רק להיות כאן בלי הרבה מילים אולי להרגיש שייכת ,שלמה לא מרגישה שייכת לכלום גם לא לעצמי מנסה לחבר בן גוף לנשמה ורק מרגישה כמו ילדה שגוררת את הגוף אחריה כמו דובון בלוי וקרוע ...

ליאת יקרה , פשוט תודה , ריגשת ...

ליאת שלום אני בת 26 בחורה בריאה איך יש לי בעיה קצת לא נעימה אני יכולה להגיד על עצמי שאני בחורה די שמחה אך פתאום יכולה להיות לי מצבי רוח משתנים אני יכולה לקום בבוקר ולהיות מתוסכלת ואחרי שעתיים זה עובר זה קורה לי פעם ביומיים שלושה ואפילו כמה ימים אם ביכולתך לתת לי ייעוץ ולעזור לי אני אשמח.

הי ליאת איך אפשר לחזק את הערך העצמי שלי? במיוחד אני מרגישה שאני נותנת כבוד לחברים שלי ומעצימה אותם יותר מדי תוך כדי אני מרגישה שאני מקטינה את עצמי איזה דרכים בכלל בעבודה בחיים האישיים וכמובן בחברה יש בשביל לחזק את הביטחון העצמי אשמח כללית ל2,3 טיפים זה מאד ישמח אותי משהו שיתן לי כיוון בלי ללכת לטיפול כרגע אני הייתי בטיפול וזה לא עשה לי טוב זה עוד יותר הוריד לי את הביטחון גם מבחינת סטיגמה. תודה

היי ליאת שמי עידית יש לי תואר ראשון משפחה אוהבת חוויתי פרידה מבן זוג היינו שנתיים ביחד ובקושי שבועיים תפקדתי. תחושה של דיכאון קל איך עכשיו אני מתחילה להרגיש יותר טוב ורציתי סיוע דרך הפורום עם אפשר איך אפשר לחזור למסלול רגיל ולשמחה ואופטימיות אחרי משבר רגשי שעברתי.אני מודה לך

למה לא עונים?

חזרה לשגרה, לא התראתי עם המטפלת כשלושה שבועות, בזמן הזה לא יצרתי קשר איתה בסמס..תמיד יש קשר כזה. הפעם גם כשהיה קשה ניסיתי לחשוב מה הייתה אומרת...קניתי ספר פסיכולוגיה, יש לי כבר מדף כפול של ספרים כאלה....לא שתמיד הכל מובן אבל שמתי לב שתאורטיקנים אוהבים גם לחזור על עצמם די הרבה...בכל אופן בפגישות מדובר על רגשות ולא על תאוריות..אף פעם לא רוצה להכנס לתאוריות איתה.אבל הספרים כאילו יוצרים לא רק הבנה של הטיפול אלא גם מעין קשר אליה? אולי....התגעגעתי כמובן הפעם ממש לפני שהגעתי לדלת הכניסה נעצרתי ושלחתי לה הודעה שלא מסוגלת להכנס תרתי משמע..נעצרתי והתיישבתי במבואה כזו והרגשתי ממש מועקה..כתבתי לה שלא מסוגלת להכנס ואז היא יצאה אליי והביאה אותי זה עזר....פחד הנטישה השתלט רק בדקה לפני הכניסה..כתבתי לה שאני פוחדת שהיא לא שם ....והיא באה...שמחתי. הפעם הרבה השתנה כשהיא לא הייתה פיזית אך לפתע נשמרה בתוכי ואולי קצת לא נעלמה לגמריי בזמן החופשה:) אני אןהבת ת המחוות הקטנות שלה :) את חושבת שנכון למטפל כך לנהוג? לעזור פיזית כשצריך? כשבאתי עם כאב גב תמכה בי ממש פיזית ועכשיו יצאה אליי....מדהים עד כמה היא אדיבה כלפיי. גם את היית נוהגת כך? הייתי רוצה חיבוק עכשיו כזה בטוח...שלא תעזוב גם אם היא מופנמת כבר בתוכי וגם אם אני מסתדרת לבד...הבטיחה שלא תעזוב....

תודה ליאת..כן, היא מדהימה אותי לפעמים עם המחוות האלה. קרו כמה דברים אחרת...חגגתי ללא המשפחות משני הצדדים..כלומר משפחה גרעינית והיה טוב ונכון עבורי הפעם.

אשמח לדעת מה עושים בטיפול בפסיכותרפיה לגבי דיכאון וחרדה אני רוצה לדעת עם כדאי לי ללכת לטיפול. תודה רבה