פורום פסיכותרפיה

13420 הודעות
11967 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכותרפיה

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורה של מנהלת הפורום. 2. הפורום נועד לתת מענה לטווח רחב של מצבים בהם קיימת מצוקה רגשית. ניתן להתייעץ בו לגבי גילאים שונים ובנושאים מגוונים כגון: הפרעות חרדה, דיכאון, קשיים חברתיים, קשיים בגיבוש הזהות המינית, מצבי משבר, קשיים ביצירת קשר ועוד. בנוסף יינתן בפורום יעוץ לגבי פנייה לטיפול או לגבי התלבטויות בתוך התהליך הטיפולי. 3. בעת הפנייה יש לציין גיל, מצב משפחתי, ורקע קצר על הבעיה. 4. אבקש להקפיד על שפה נאותה וכבוד הדדי. הודעות שאינן נאותות יימחקו. אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה או בעיה.
27/08/2017 | 00:44 | מאת: Adi

היי ליאת אני עוקבת אחרי הפורום תקופה ארוכה משום מה אני מתביישת להשתתף אני רוצה לנסות עם שאלה שהרבה פעמים עולה בראשי... מה קורה כאשר המטפל מרגיש שמתקשה לטפל במטופל לאחר תקופה ממושכת של טיפול? האם הוא יכול לבחור להפסיק טיפול ולהעביר למטפל אחר? ובאיזה דרך הוא יכול לבצע העברת מטופל? (הרי לומר למטופל עלול לפגוע בו) תודה

היי עדי כן. זה מצב שיכול לקרות. לעיתים הוא מקום של תקיעות שדווקא צומחים ממנו בהמשך הטיפול ולעיתים המטפל יכול להרגיש שהטיפול מוצה/לא מתאים וכדומה. במצב כזה אמורה להיות שקיפות ולכן בדר"כ גם המטופל ירגיש וידע את מחשבות המטפל וסביר להניח שאפילו יהיה שותף להן כך שהפסקת הטיפול לא תגיע בקטיעה פתאומית או כמשהו שאינו מדובר אלא להיפך. ליאת

24/08/2017 | 14:51 | מאת: כוכי

שלום,אני אודה לך מאד בכדי שתוכלי לתת לי עצה,דוד שלי במצב גרוע מאד הוא מאושפז בבית חולים מורדם ומונשם ואני פוחדת שחס וחלילה יקרה הנורא מכל חס וחלילה אני מאד קשורה אליו ואני כל הזמן שוכבת במיטה עם חרדה דכדוך איך אני יכולה להרים את עצמי ולמרות זאת להישאר אופטימית? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי כוכי מבינה מאד את מה שאת מרגישה. בהחלט מצב שמעורר הרבה רגשות, חרדה, עצב, פחד כאב בודאי אם את קשורה אליו... דווקא במצבים כאלו אני חושבת שעדיף לנסות להבין שהרגשות שאת מרגישה הם מאד נורמליים, מותאמים למצב, אנושיים, ומתוך כך לא כדאי להלחם בהם (כי המלחמה ברגשות גוזלת עוד אנרגיה) אלא לתת לעצמך לגיטמציה להרגיש במילים פשוטות- רע. בתוך כל זה כן, חשוב לשמור גם על המקום של האופטימיות והתקווה- תמיד. מאחלת רק בריאות ליאת

היי ליאת, יש קשר טוב בזוגיות שלי, זוגיות ארוכת שנים. לפעמים אני פוגעת בו דווקא כשטוב לנו יחד בקטע האינטימי...דווקא אז, אומרת דברים שלא צריכה, מתסכלת אותו אולי. לא מבינה, טוב לי באינטימיות ואז לא יכולה לסבול כאילו אותו יותר...ונהיית צינית כזו...ואז אנחנו לא מדברים. זה יכול להיות מהעבר?? קשור??? לא מצליחה לדבר על כך בפגישות. כתבתי לה הודעה אבל בפגישה לא מצליחה..הפגישה תהיה שבוע הבא וצריכה מיידית אותה :( ולא ניתן...זה מתסכל נורא, פוחדת שהוא יעזוב למרות שלכאורה אין ממש בסיס לזה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכ אולי כפי שכתבת דווקא מתוך המקום האינטימי ביניכם עולה משהו מבפנים שלוקח למקום של מרחק כן זה בהחלט יכול להיות קשור גם לעבר אבל לא מכירה אותך מספיק כדי לדעת למרות שמבינה למה את מתכוונת. גם לדבר על זה בפגישות זה סוג של אינטימיות אז אולי קשה... תנסי...את כבר יודעת שכשאת מצליחה בדר"כ את חשה הקלה ליאת

22/08/2017 | 02:34 | מאת: מה לעשות?

אני מודעת לכך שהבעיה / שהתהיה שלי עלולה להישמע כמו "השלכה" על המטפלת... אך הסיטואציה להבנתי היא קונקרטית ולא השלכתית. יש לי מטפלת כמה שנים, עם עליות ומורדות (שנבעו לעיתים מחוסר היציבות שלה. בכדי להדגים: היא יכולה לומר לי משהו ואחרי חודש לחזור בה. גם על דברים טכניים ולא פרשנות). אך עיקר הבעיה שלי היא כשאני נכנסת לפגישות ובפגישות עצמן. יש פגישות שהכל חלק, שתינו מגיעות ברוח טובה. יש פגישות שאני עצמי מגיעה מוטרדת, לא מרוכזת, רחוקה, אך היא מגיעה ממקום טוב. מאוד נמצאת, מכילה, מאזינה, מה שעוזר לי להיפתח. ואלו פגישות טובות מאוד. אך יש פגישות לא מעטות, שעוד בדלת (אני רגישה לניואנסים דקים) אני רואה שהיא עצבנית, כועסת, מוטרדת (לא מחייכת בדלת. מסיטה את המבט כדי לא להיתקל במבט שלי. אלו לרוב הסימנים). לרוב מצב הרוח הזה לא קשור אלי, אך המצב משפיעה על כל הפגישה. באופן שלא ניתן בכלל לדבר. כל משפט שלי הויא מתקיפה. אומרת: "את סתם מדברת בהצהרות. את לא רוצה להיעזר בטיפול. את הגעת מפוזרת היום (גם בימים שלא). את מתישה אותי." ועוד בסגנון. מאוד כואב לי לשמוע את המילים הללו, וכשאני מנסה לדבר איתה על כך באותו רגע, ולומר שאני לא מזהה את עצמי כזו. ואולי ננסה להבין ביחד מה קורה - המילים שלי לא עוזרות ומובילות או להתקפה נוספת או לדממה שלה בכל המשך הפגישה בטענה ש: "אין ענין שאדבר. גם ככה היום את רק הודפת". ניסיתי כמה פעמים להעלות את הנושא בפעמים הרגועות, לומר לה שכואב לי שהיא מתקיפה אותי או מרימה את הקול (שוב, ניואנסים עדינים), מתיאשת ממני ועוד. היא מקשיבה אז באופן מכיל, מדברת בכנות, מסבירה שיש לה רגעים שקשה לה מולי, אך זה שוב חוזר. מה עושים? אני מאוד מיואשת וכאובה מהסיטואציה. תודה.

היי לך נשמע שיש משהו באינטראקציה ביניכן שמייצר איזשהו פיצול והדברים מתוארים אז "בשחור ולבן". מניחה שאולי גם אצלך וגם אצלה יש חלקים כאלו וכאלו אבל משהו במפגש ביניכן לוקח לקצוות ואולי על זה אפשר לנסות כן לדבר למרות שמאמינה לך שניסית ואולי זה מייאש לנסות שוב..ובכל זאת, דווקא משום שזה משהו שחוזר כדאי להמשיך ולנסות לדבר על זה ליאת

26/08/2017 | 21:25 | מאת: מישהי

הי לך, משהו בתיאור שלך את המטפלת ממש תפס את עיני. וחשבתי..הייתכן שאנו הולכות לאותה מטפלת? האם תוכלי לרשום לי באופן פרטי? לפחות מאיזו איזור היא/את?

שלום רב. אני מחפשת ספרים שעוזרים לדיכאון וחרדה או אתרים באינטרנט שיכולים לעזור כעזרה עצמית אודה מאד אם את במקרה יודעת לגבי ספרים או אתרים באינטרנט שיכולים לעזור,יום נפלא

לקריאה נוספת והעמקה

אשמח אם תענו לי,תודה.

היי מירי ישנו הספר "בוחרים להרגיש טוב" של דיויד ברנס שנחשב ספר מרכזי לטיפול בדיכאון לגבי חרדות "להפחיד את הפחד" של עופרה מירון ממליצה מאד גם על ספרים ברוח הגישה הבודהיסטית "הלב הנבון" של קורנפילד וכל ספריה הנהדרים של פמה צודרון "כשהדברים מתפרקים", "המקומות שמפחידים אותנו" ועוד גם הספרים של קייטח בירון טובים כמו: "לאהוב את מה שיש" אתרי אינטרנט אני פחות מכירה ליאת

כתבתי את אשר מרגישה, הספר גרם לי יותר להפתח בנושא ובפגישה העזתי לדבר על נשיות.....ואחר כך יצאה לי הכתיבה הזו. בחדרי חדרים יודע אישי, האהבה בתוכי בוערת, בלילה אפל אהלך בדמותו, כמו הייתי אישה אחרת... ביני לבינו סודות שכחה, סערת הנפש גוברת, חומנו עולה הלב מתמלא, כמו היינו קשורים בסרט. בלילה אפל בליל ערפל בין סדין לשמיכה ישנה, כמעיין מתגבר הקצב גובר. כצונאמי ישטוף הכאב הענוג, את הצחוק, הדמעה והטוב.

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכ איזה יופי שקראת אני גם קראתי את הספר והוא נהדר בעיניי כ"כ מעורר מחשבה תודה ששיתפת וחלקת ליאת

10/08/2017 | 17:09 | מאת: sigal

ניכנסת לכאן והולכת ושוב ושוב... ראיתי את ההודעה שאת בחופש ,זה הרגיש ככה פתאום ...אבל תודה שהסברת . ואז את ההודעה שחזרת ...ואם השמחה חשבתי לי מה אכפת לי אני לא שייכת לכאן ...😊 יחי הכעס הסמוי...או הגלוי ... לפחות זה מעיד על קשר . והמטפלת גם הודיע שיוצאת לחופש ..מספיק זמן כדי שננשום לפני...וכל השדים קמו מרבצם.. וזה מרגיש כאילו יש שם מפלצות מתחת לשטיח שמעבר לקשר ולחרדת נטישה ותלות וטיפול ...זה נראה שזה מעיר שלדים מתים... פוחדת פוחדת מאוד ... אז ליאת יקרה מקווה שנהנית וצברת כוחות ...גם אני חזרתי לכאן.😊שבת שלום

היי סיגל יקרה כן...כל מה שכתבת. כל התנודות וההגנות והשדים. אבל מבחינתי ברוררר שאת שייכת לכאן. נהניתי תודה :) ליאת

הייתי בטוב, אפילו מאוד..היחסים עם בעלי נהדרים והגיעו למצב טוב אחרי חופשה ובילוי יחד. ואז שוב אי סדירות בפגישות והיא יכולה לקבל אותי בשני ימים ספציפיים עם שעה ספציפית (שאחת מהשעות הן שלי קבועה).לא יכולתי להגיע בשעה שלי אז זה בעיה, נדחה בשבוע... וזה באס אותי וכעסתי, והרגשתי שאני לא חשובה לה שאם זה אני אז אפשר לדחות פגישות ולחכות לזמן הרגיל...כי במילא אגיע ויש מקרים דחופים יותר......ואם אני בטוב אז אפשר לוותר עליי... ואז הרגשתי ילדה כועסת שלא רואה שום צד, שוב תחושה של שחור לבן, הכל או כלום...למרות שיודעת שאני כבר לא במצב הזה היום! ומצטערת על כך מאוד. לא מבינה, פעם הייתי כועסת על עצמי ולא מוציאה על האחרים את העצבים..היום כבר לא.. הכעס יוצא לכיוונים משלו... :( למה זה קורה לי? ופתאום שוב צץ העניין של ילדה בתוכי...ואז כתבתי את השיר הבא: ילדה עטופה בצל שכחה, הכל רגוע שליו בגוף האישה. הן תשמור בתוכה סודותיה, תגן עליה בגודל מידותיה. זיכרון קצר מוציא שכחה ישנה, הבזק של דקה והילדה רעדה. אך אישה נבונה תשמור צעדיה, הילדה נרדמה ואיתה סודותיה.... לא יודעת..האם הילדה הזו זקוקה לטיפול? עדיין? הרבה זמן.....היא יכולה להשמר לה בשקט בפנים, לא? לא יודעת כבר.....

לקריאה נוספת והעמקה
10/08/2017 | 17:12 | מאת: sigal

הילדה נירדמה או שהאישה הירדימה אותה כדי לקבל שקט להרדים את הזכרונות והסודות את הכאב .. אתך יקרה וכן הילדה זקוקה עד מאוד לטיפול תאפשרי לה . מחבקת אותך הגדולה ואותך הקטנה...

הי מיכ מבינה את מה שאת אומרת ומרגישה. להיות המטופלת "הטובה" ולהרגיש את זה ואז לחשוב שאולי אולי זה פוגע בך בעצם אבל אם נהיה בכל זאת באפור אז את מתארת איזו שגרה של מוכרות בינך לבין המטפלת , כמו שגרת נעלי בית נעימה, שבתוכה מרגישים בעצם בבית...והבית הזה אולי דווקא מוגן? ליאת

04/08/2017 | 22:21 | מאת: גל

היי ליאת. בבואי לכתוב לך את שמציק לי , חשבתי לתומי כי יש בזה מן ההקשר להודעתך כי היית בחופשה. עד כמה ראית לנכון לרשום זאת בפורום, לדייק את חזרתך, ולייצר אולי משהו ברור עם תקווה כי זהו זמן מוגדר וכי את חוזרת. וכי נשמור על עצמנו. המון המון זמן לא כתבתי בפורום. רציתי לכתוב כי גם לא נעזרתי, אך אין זה כך. אחת לכמה ימים נכנסתי קראתי את התכתובות ומשהו בי נרגע. הפורום מרגיש לי כמו אותה שמיכה שילדים קטנים לעיתים נושאים עימם, ואני בשלב שכבר לא ממש זקוקה לשמיכה הזו עימי, אך טוב לי לדעת שהיא קיימת. והיום אף הרגשתי צורך למשש אותה פיזית בכדי להרגיש את החיבור, האמפטיה והמשהו המאוד אימהי ומבין שמציל אותי דרכך כשאת משיבה לי. אז מה קרה? ומה עורר אצלי חרדה ואי שקט מבהיל ומעציב? המטפלת שלי יצאה לחופשה בת שבועיים ימים. זו לא חופשה ראשונה ולא אחרונה, וידעתי כמוה לא מעט במהלך השנים, ולצערי השיח שלפני, והידיעה מתי ניפגש בשנית אינם מצליחים להשקיט ולרפא את הפצע שתמיד נפתח כשהיא איננה. אני מבוהלת וחרדה, מרגישה עצב מאוד גדול על כך שנסעה. ייתכן ולכך גם מתגנבת קנאה מסויימת שהיא עושה לעצמה ולבני ביתה ומחזקת את הזוגיות שלה, כששלי עם השנים נסוגה אחורנית. קשה לי ומאוד מעיק מבפנים, למרות ההבנה הרציונלית והמבינה בצורך שלה בחופשה. הניסיונות שלי לגייס כוחות פנימיים לא ממש צולחים. לא כל כך הולך לי הפעם. אינני מבינה איך המקום הזה נשאר כמקום של כאב לב ומעורר אימה כל פעם מחדש. למרות השיחות הרבות וההתקדמות שלי לאורך השנים.

לקריאה נוספת והעמקה

היי גל את כותבת כ"כ יפה וציורי לרגע הרגשתי את הדימויים שעלו דרך מילותייך. אני מאד מבינה את התחושות שמעוררת יציאה לחופשה בדיוק על כל הקשת כפי שציינת אותה... משהו שיכולה להוסיף ואולי ייתן עוד נקודת מבט זו הפנטזיה שגלומה בכל הנושא הזה שחשוב להיות מודעים לכך שהיא פנטזיה.. כל מה שכתבת על "מה שקורה בחופשה" ומדוע היא לוקחת אותה (המטפלת) למול מה שקורה אצלך זו בעצם פנטזיה: אנושית, טבעית, מובנת...אך פנטזיה כי בעצם אינך באמת יודעת מהי המציאות... מתוך הפנטזיה נראה לי שחשוב לזקק מה את אומרת בזה עלייך וזה, זה כבר נושא לעבודה טיפולית...האם את מדברת דרך זה את סיפור הזוגיות שלך כפי שרמזת? את הצורך למנוחה שאינו מתממש? ולמה? ועוד ועוד... תחושת הפחד שאת חשה מובנת ומבינה גם שמילים לעיתים מתקשות לעזור למול תחושות אלו אבל החוויה מדברת בעוצמה ואולי אותה אפשר לדבר כשהמטפלת חוזרת... ליאת

שמחה שחזרת.;) מקווה שנהנת וצברת כוחות.תודה שהודעת.

היי מיכ תודה ...אכן נהנתי :) מה שלומך? ליאת

שלום לכולכם אהיה בחופשה עד יום שני הבא עד אז לא אוכל לענות להודעות נתראה כשאחזור ושמרו על עצמכם :) ליאת

הי אני לקוית למידה בת 32 ולא מסתדרת לצערי בעבודות והתנדבויות הייתי בשיקומים דרך מסגרת וזה עשה לי רע ואני לא רוצה לחזור לזה אני לא יודעת אם זה רק לקות למידה כל הזמן שהתנדבתי ועבדתי לא היו מרוצים ממני אני ללא עבודה וקמה בבוקר לא יודעת מה לעשות אם עצמי מה ניתן לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

היי סיגל מה שכתבת נשמע לי משהו שדורש התייחסות מעמיקה יותר מייעוץ וירטואלי. אולי כדאי לעבור איזשהו איבחון מסודר שיבהיר מה קורה לך הן רגשית והן מבחינת לקויות הלמידה ומשם לקבל המלצות להמשך טיפול ליאת

הי,אני מתקרבת ליום הולדת 50 השבוע יש לי יום הולדת ואני חוגגת עם המשפחה,אני לא נשואה ללא ילדים ואין לי גם חברים לחגוג איתם את היום הולדת שלי.חברה שלי שהיתה החברה הכי טובה שלי נפטרה לפני שנה שבוע אחרי היום הולדת שלי תמיד היינו חוגגות ביחד ועכשיו במקום לחגוג איתה אני צריכה ללכת עוד שבוע לבית קברות אני מרגישה לא טוב עם עצמי בעקבות זה למרות שאני שמחה לפחות שאני חוגגת עם המשפחה אבל כואב לי שאין לי חברים לחגוג איתם ושאני צריכה ללכת לבית קברות שבוע אחרי היום הולדת שלי. רציתי לדעת אם את יכולה לייעץ לי איך בכל זאת אני יכולה להיות אופטימית למרות כל זה. תודה רבה ושבת שלום

לקריאה נוספת והעמקה

היי גליה מבינה את הרגשתך עם כל מה שתיארת וגם את ההתעצמות לקראת יום ההולדת. קשה לתת עצות קונקרטיות במצבים כאלו מבלי להכירך נשמע לי שאת עושה כבר משהו מזה וזה להסתכל על מה שכ ן יש בחייך כמו המשפחה כפי שכתבת. כמו כן נשמע לי שחשוב שתמשיכי לנסות להרחיב את מעגלי התמיכה אולי כדאי להצטרף לאיזו קבוצת תמיכה ?ליאת

19/07/2017 | 17:39 | מאת: ע

שלום וברכה לפני מס' שנים הייתה לי אפיזודה פסיכוטית עם מאפיינים מאניים ופרנואידים. התחילו סימנים של התנהגות מוזרה כבר חודש וחצי לפני שהתפרץ ההתקף במלואו.. אבל למרות הסימנים שהיו דווקא תפקדתי פחות או יותר.. כשההתקף התפרץ ממש אז ישר טיפלו בי בהלידול ויצאתי מהמצב במהירות. נראה לי שההתקף במלואו ארך לא יותר מיום-יומיים.. מאז אני לא נוטל אנטי פסיכוטיים אלא רק למיקטל ולוסטרל 50 מ"ג. הייתי באותו זמן בלחץ נפשי עם מחסור בשעות שינה, לא הייתי ישן שינה עמוקה בלילה אלא שינה שטחית, ולחץ בעבודה שלא היה לי טוב שם בכלל, אך הייתי חייב את הכסף בשביל לא להיכנס לחובות ונשארתי שם בכוח, למרות שלא היה לי טוב, כמו כן היה ברקע מעבר דירה והייתי מטופל פסיכולוגית וכנראה הייתי ב"הצפה" (כך טען הפסיכולוג בזמנו). רציתי לדעת איך ניתן לדעת אם האירוע היה כתוצאה ממחלה נפשית, או שזו "גלישה פסיכוטית" כתוצאה מהפרעת אישיות? יש לציין שבאותה אפיזודה שהייתה לקחתי SSRI במינון גבוה (סרוקסט 60 מ"ג) וגם אפקסור (הייתי במעבר בין התרופות שזה קרה). יש לציין שברקע יש "מבנה אישיות גבולי" ואבחנה של הפרעת אישיות (קווים קלסטר b ו-c, תלותיות). אשמח לתשובה ע"פ התיאורים הנ"ל. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי ע מבינה את הלחץ אך איני יכולה לאבחן על סמך תיאור וירטואלי במידה ואתה מוטרד ממה שקרה ניתן להתייעץ שוב עם הפסיכיאטר או אף לגשת לקבל טיפול רגשי או גם וגם ליאת

בוקר טוב ליאת. בשבועיים האחרונים התחלתי לימודים שבגללם הייתי בלחץ מאוד גבוה עד שהחלטתי להפסיק את הלימודים מרוב הלחץ שהיה לי. זה לימודים של תשלום חד פעמי שאני יכולה ללכת כל הזמן עם אני רוצה.מרוב הלחץ והחרדה שהיו לי מטעמים מסוימים זה קשור גם למורה וכמובן הלחץ מהלימודים אני מרגישה עייפות נפשית זה לא דיכאון זה הרגשה שאין לי חשק לעשות כלום. אני פונה אלייך אם תסכימי כמובן בכדי שאולי אם יש לך עצה בשבילי איך אני יכולה לחזור לקבל מוטיבציה ולחזור למסלול לקבל יותר אנרגיה מוטיבציה ואנרגיה בחיים האישיים איך לחזור לעצמי. אני מודה לך ליאת שיהיה לך המשך שבוע נפלא.

לקריאה נוספת והעמקה

היי רינת אני לא יכולה לתת עצות כאלו זה יהיה לא מקצועי כי איני מכירה אותך וכי אין פתרונות קסם.. אם את מרגישה שהמצב הזה מתמשך אולי כדאי לפנות לקבלת עזרה כלשהי ליאת

17/07/2017 | 11:25 | מאת: אילן

האם "הצפה רגשית" היא בעצם מצב פסיכוטי?

לקריאה נוספת והעמקה

היי אילן \ממש לא בהכרח... הצפה רגשית יכולה לקרות לכל אחד במצבים לגמרי יומיומיים כאשר "שק הרגשות" עולה על גדותיו\ ליאת

13/07/2017 | 10:25 | מאת: sigal

כואבת הנשמה בוכה הילדה עצובה עטופה בכאב עטופה בדממה עטופה בשמיכת השתיקה עטופה בשכבת ההדחקה שם על הרצפה הקרה שם מרגישה בטוחה לבדה שם איש לא יכול לתפוש אותה ...

לקריאה נוספת והעמקה

היי sigal יקרה כמה עוצמה יש בכל מילה שמופיעה בפני עצמה ככה לבד בשורה... כמה כאב ובדידות יש במקום הזה על הרצפה. בקיטוע... איתך... ליאת

16/07/2017 | 23:28 | מאת: sigal

ליאת תודה על מילים ויחד ...יודעת שעמוס ובכל זאת מפנה אותך למה שכתבתי ב5.7 מתחת לשולחן ...בבקשה תגיבי שם מאוד חשובות לה המילים . החלק הזה שלי שכותב ככה במילים בודדות זו נערה מאוד צעירה ומאוד בודדה ודכאונית .. מנסה לתת לה /לכאב מקום . ושוב תודה על הכל .

שלום. ברצוני לדעת מה הכלים בפסיכותרפיה שאפשר לטפל במצבי לחץ מלווים בכאבים בחזה ודכדוך פנימי? מה כולל הטיפול? חשבתי לנסות טיפול כזה לכן חשוב לי לדעת אשמח לתגובה על שאלתי תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

היי דורית מצבי לחץ וחרדה יכולים להתבטא גם בתופעות פיזיות. ישנן גישות שונות ושיטות שונות לטיפול במצבים כאלו. יש אפשרות לטיפול קוגנטיבי התנהגותי, טיפול דינאמי או גם שיטות כמו ביוידבק או דמיון מודרך. קשה לי לדעת מה יתאים לך. הכלים בפסיכותרפיה משתנים ע"פ הגישה אולם ברוב בגישות חוץ מביופידבק הכלי הוא בעצם הכלי הכי פשוט: שיחה. טיפול רגשי דרך מילים כאשר עובדים בשיחה על הנושאים שמפריעים למטופל, מה קורה במצבי חרדה ולמה וכן איך אפשר להתמודד איתם טוב יותר. ליאת

11/07/2017 | 22:28 | מאת: נעמה

היי יש לי שאלה: אני נפגעת תקיפה מינית הגשתי תלונה במשטרה. נמצאת בטיפול והמטפל לא מוכן לקרוא חומר אישי אודותי (חומר משפטי וחוות דעת פסיכיאטריות) ואני טורחת ומשקיעה, לא נותנת סתם דפים מפוזרים, מסננת, מסמנת במרקר, כדי לא להעמיס על המטפל, ובכל זאת אינו קורא. מסכים כן לקרוא רק בזמן הפגישה ולא בין הפגישות. גם דברים אישיים שאני כותבת ומבקשת שיקרא לא מסכים לקרוא בין הפגישות. מה דעתך? בעבר הייתי מטופלת אצל אחרים ומעולם לא הייתה בעיה. להפך פסיכולוגים הם תולעי ספרים ומאוד שמחו כשהארתי להם לקרוא דברים שכתבתי וגם דברים אחרים.

לקריאה נוספת והעמקה

הי לך נעמה ..ואני אחזיר לך בשאלה...למה דווקא בן הפגישות. מבינה אותו עם הדברים חשובים תביאי אותם לחדר ותדברו עליהם .. מכירה את זה ממני שלתת לקרוא לפני או אחרי פגישה זה די לברוח מלגעת באש . בפגישה .גם אם על פניו זה נראה רק כדי לא "לבזבז" זמן פגישה וחוץ מזה כוחות ועוד כוחות על התלונה .. זה קשה בטרוף אנחנו כאן אם יעזור ..

אני אעשה הפרדה כדי לענות לך: מדובר על חומר משפטי וחוות דעת פסיכיאטרית. מבחינתי זה ברור שירצה לקרוא הבעיה היא שהוא לא רוצה. כי בפגישה- זה ייקח את כל הפגישה/ות והוא שואל האם באמת אני רוצה שהפגישה תלך על זה שהוא קורא... ובין הפגישות למה לא לקרוא? ממש מוזר לי המצב הזה.

היי נעמה מצטערת על מה שעברת ואת עדיין עוברת. אין לי תשובה חכמה במיוחד לגבי מה שכתבת... אולי זו חלק מגישתו או תפיסתו אולי לא. נשמע לי שהכי חשוב זה לשאול אותו מאד בישירות מה פשר העניין כי זה מפריע לך וזכותך המלאה להבין... ליאת

11/07/2017 | 07:52 | מאת: יפית

שלום רב. כמה זמן לוקח להסתגל לעבודה חדשה? התחלתי מקום לפני 4 חודשים ועדיין קשה לי מאוד מכל הבחינות. התחלתי ברגל שמאל ואני לא מצליחה להביא את עצמי למקום שאני שלמה איתו. הקליטה היתה קשה ביותר, היתה לי תקוה שזה ישתפר אך לצערי זה לא קורה. קצת חבל כי התנאים טובים ומתאימים וקיוויתי שאצליח שם. האם 4 חודשים הם זמן מספיק כדי להחליט? בדרך כלל לא חווה קשיי הסתגלות אך במקום הזה סובלת

לקריאה נוספת והעמקה

היי יפית שאלת שאלה טובה וחשובה. תחושה שלא טוב לי במקום בו אני נמצאת יכולה לנבוע כתוצאה מהסתגלות ארוכה כן אף יותר מ 4 חודשים או גם מאיזו תחושת בטן שאומרת שלך שאת לא במקום הנכון והמתאים לך. איך יודעים להבחין בין השניים - זה הקושי ולשם כך חשוב שתמשיכי להקשיב לעצמך טוב טוב בנסיון להבין איפה באמת טמון הקושי. מה בדיוק קשה? האנשים? תוכן המשרה? המיקום? וכו וכו... ליאת

אבל היה נורא........כי התקרבתי ודברנו.........ואז היא רמזה שאני כמו מי שפגע בי.............כאילו.........אוףףףף מה זה?????? תגובה של שאלה ממנה שלא ציפיתי בכלל שתשאל אותי אי פעם.....בחיים לא אפגע באף אחד! ובייחוד לא בילדיי......היא פגעה בי מאוד! .....הרגשתי כמו בבית משפט...קשה לי עם עצמי ועכשיו גם איתה.....פעם כעסתי על עצמי אחר כך הרבה מהכעסים יצאו עליה ברמות..עכשיו כבר אני כועסת על כלם.....אז כאילו הטיפול הוציא ממני כעסים על כל העולם ואשתו, עדיף לחזור אולי לכעוס על עצמי בלבד..... זה נורא!!!!

היי מיכ אולי היא ניסתה לשקף משהו שיתכן שהוא מכעיס אבל...קחי בחשבון שתמיד תמיד היא רוצה את טובתך גם אם אומרת לך דברים שאולי מכעיסים בשמיעה ראשונה. אפשר להמשיך לדבר את הכעס ולדבר גם על התוכן של הדברים שאמרה מבלי לפחד...זה חלק מקשר. ליאת

08/07/2017 | 00:22 | מאת: אבי

שלום וברכה אני מקבל קצבת נכות נפשית 40% רפואי ו100% אי כושר לצמיתות ואני מעוניין להפחית את התרופות שאני לוקח בגלל תופעות לוואי.. (כמובן שאני יודע שצריך להיות במעקב של פסיכיאטר) רציתי לדעת האם ביטוח לאומי יכול לשלול ממני את הקצבה בגלל שאני לא לוקח את התרופות או לוקח מעט תרופות? כאילו הוא יכול להגיד שאם אני לא לוקח תרופות אז בעצם המצב שלי בסדר ואני לא צריך קצבה? האם הוא יכול לדעת איך שהוא שאני לא לוקח תרופות (אם הפסיכיאטר רושם את זה במחשב של המרפאה)? תודה מראש ..

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב אין קשר לנטילת התרופות ולקצבת הנכות אשר ניתנת על סמך אבחנה ומצב נפשי. חשוב מאד שהשיקולים להפחתת התרופות כן או לא ידוברו עם פסיכיאטר.תמיד יש את העניין של תופעות לוואי למול היתרונות של התרופה והאופן שבו היא כן משפרת את איכות החיים. ליאת

06/07/2017 | 23:31 | מאת: אמא מודאגת

שלום וברכה, מדובר על ילדה בת 12 וחצי, חסרת בטחון מאוד.. מכיתה ג' נפגעה עשרות פעמים מחברות שהייתה איתן בקשר.. ותמיד הן אלה שפגעו בה תוך כדי ניתוק הקשר ממנה.. עד היום כבר כשהיא עולה לכיתה ח' היא עדיין מתקשה להשיג חברה. היא מתאמצת להגיע לזה שתהיה לה חברה טובה אפילו רק אחת.. אבל עדיין אין לה.. היא ילדה חכמה ואינטיליגנטית מאוד. יש לה המון כעסים על החברה שלא מקבלת אותה. כמה שהיא משתדלת ועדיין לא מצליחה להיות מקובלת גם בכיתה. היא מאוד עצובה בגלל המצב הזה. והרבה פעמים היא שואלת אותנו ואת עצמה למה היא במצב הזה? היא מאוד צמאה לחברות. התחילה טיפול אצל מטפלת דרך דימיון מודרך. בינתיים ארבעה טיפולים. אני רוצה לשאול האם זהו הטיפול שמתאים לה? או שצריך טיפול של פסיכולוגית מוסמכת? תודה אמא מודאגת

לקריאה נוספת והעמקה

היי אמא מודאגת על פי מה שאת מתארת דמיון מודרך לא נשמע לי כיוון כ"כ מתאים (דעתי בלבד). נשמע שבתך זקוקה לתרגול מיומניות חברתיות ועבודה על הדימוי העצמי או בכלל מקום שבו תוכל לדבר את מה שהיא עוברת. במצבים כאלו כדאי לגשת לטיפול אצל מטפלת מוסמכת לטיפול בילדים פסיכולוגית או פסיכותרפיסטית רצוי כאלו שיודעות CBT טיפול קוגנטיבי התנהגותי בילדים שיכול מאד להוסיף. בדר"כ מדובר על פגישות פרטניות עם הילדה בשילוב הדרכת הורים. ליאת

05/07/2017 | 12:45 | מאת: בלה

שלום. ילדה שלי בת 23 עוברת תקופה קשה.פרדה מיהחבר.ירידה במצב רוח.בוכה בבוקר.רציתי לדעת באיזה טיפול מומלץ להתחיל.? אני לא רוצה אנטידפרסנטים.היא בחורה צעירה.שמעתי שיש כדורים על בסיס צמחי כמו רמוטיב.מה אתה ממליץ?

היי בלה אני לא יכולה להמליץ על טיפול תרופתי כי זו לא התמחותי. יתכן שהיא זקוקה לטיפול רגשי אולי אפילו תמיכתי סביב המשבר שהיא עוברת. ליאת

05/07/2017 | 12:03 | מאת: sigal

ציירתי לב אדום וקרעתי אחר כך התחבאתי שאיש לא ימצא אותי יד אחת מצאה ולא הרפתה מהלב עד שמת

לקריאה נוספת והעמקה
09/07/2017 | 14:06 | מאת: מיכ...

היי.....קשה לקרוא. יודעת מה? אני חושבת שהיום את חזקה ויכולה לאחות את השברים של הלב! היום יש בך הכח! ואת יותר שלמה! אני אוהבת שאת משתמשת באותו השם בשני הפורמים. זה מאחד את כולך! גם אם כתבת בלי לחשוב את הכינוי...אביב....חיבוק לכולך סיגל אביב שם ושם משפחה ;) חיבוק כזה שמתאים.

הי מיכל תודה שכתבת לי ...אבל יקרה אני לא השתמשתי בכינוי אחר, כאן אני סיגל וזה נכון לי .. ובדרך כלל אני לא מתבלבלת 😊 מבינה אותך על החיבור של הלב ..ואולי ...אבל זה תהליך מורכב שגם הוא יגיע .. בדרך צריך לעבור את החלקים התוקפניים אלא שעלו אצלך בטיפול. יקרה אל תיכעסי עלייה יש לה אומץ לשים לך מראות זה קשה בטרוף אבל זה נכון .. יש בנו חלקים תוקפניים בדיוק כמו החלקים של מי שפגע בנו זאת השתחזרות ככה יקרה נשמרת ההכחשה וההדחקה.. אחרת לא היינו שורדות אותם . תרשי לעצמך לטפל בך ובהם בתוקפניים ... והכי קל להגיד והכי קשה לבצע. איתך . וכמו שכתבתי שם ...בחופש אפשר להפגש ....איפה שתמיד נפגשות 😀 ...

עכשיו הבנתי .... ראיתי איפה טעיתי .... אני דווקא פחות אוהבת ולא בגלל פיצול כזה או אחר כשאני פחות מחוברת אני טועה :):) אבל מיכלי אהבתי ממש את השם והשם משפחה ....

היי סיגל יקרה איזה שיר חזק ממש אפשר להרגיש את לפיתת הלב הלוואי שהלב גם ישוחרר ליאת

04/07/2017 | 18:05 | מאת: מיכ...

מאז שהיה חוסר עקביות אני מתנהגת כאילו רגיל..יותר מזה מדברת המון חיובי ועל שינויים בלי לתת לה כמעט יכולת להגיב. היא שמחה עם זה אולי. אבל לא יודעת את הפנים שלי.. טפשי לא לשתף בזה. אבל לא מסוגלת לכלום גם אני אעדר עוד מעט ואז שוב חוסר עקביות....והרגשת בדידות. אוףףףףףףףףף

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכ לפעמים חוסר עקביות יוצר את התחושה הזו של הבדידות. מרגישה שאת מנסה "למלא" אותה במילים...ואולי דווקא כן לדבר את זה בלי להתבייש יקל יותר... ליאת

02/07/2017 | 09:51 | מאת: נוי

היי, אני עוברת תקופה מאוד עמוסה ולחוצה ולאחרונה חשבתי על כך שאולי אני צריכה ללכת לפסיכולוג/ טיפול רגשי כלשהו, אבל אני לא מכירה בכלל את התחום הזה (אף פעם לא הלכתי לטיפול שאינו רפואי נטו) וגם לא בטוחה אם להכנס לכזה ואם כן אז מאיפה להתחיל, מרגישה שלא חייבת ולכן אולי עדיף שלא. רקע כללי- סטודנטית בת 25, כרגע במבחנים, בזוגיות מאוד טובה אבל גם לבן הזוג יש רגעים שבהם לא מסוגל להכיל יותר את הבעיות שלי (ואז הרבה יותר קשה) ואני מפחדת שבסוף זה יפגע בזוגיות שלנו, חוויתי המון מורדות ועליות בשנים האחרונות בכל דבר- לימודים, עבודה, מעברי דירות. ברגעי משבר מסתכלת על הדברים השליליים בצורה קיצונית למרות שמודעת לדברים החיוביים, אבל עדין צריכה שמישהו יהיה שם להזכיר לי, ולא תמיד יש, למרות שיש לי סביבה תומכת ואוהבת. לא משתפת את הקרובים אלי בכל מה שעובר עלי ולכן גם לא בטוחה לגבי פניה לטיפול מקצועי, לא ארצה לשתף על כך שהולכת וגם לא אוהבת להסתיר דברים. גם מבחינה מעשית אני לא יודעת איך וכמה זה עולה בד"כ וכו'.. ואם ההמלצה כן ללכת- האם לחכות שתגמר התקופה המאוד לחוצה? תודה :-)

לקריאה נוספת והעמקה

היי נוי דווקא מהאופן שבו ניסחת את דברייך בתחושתי את יכולה מאד להרוויח מטיפול רגשי משום שיש לך מודעות ויכולת להתבוננות אבל נשמע שהיא עדיין חלקית וטיפול יכול להגדילה ולהרחיבה ומכאן גם לחזק אותך. טיפול רגשי הוא בעצם מרחב שבו אפשר גם לעבד חוויות מסויימות וגם לקבל מראות ושיקופים למה שקורה לך וכך להכיר את עצמך טוב יותר ומכאן- לפעול אחרת. נשמע שיש כל מיני דברים שקשים לך ודווקא למצוא מקום שיכיל אותך יכול להקל הן עלייך והן על הזוגיות. בעיניי זה לא חשוב באיזו תקופה הולכים לטיפול אלא המניע והמוטיבציה ללכת... ליאת

29/06/2017 | 08:53 | מאת: חן

שלום ליאת, בשנתיים האחרונות אני מוצאת את עצמי בדכדוך עמוק כבר שנתיים אחרי פרידה קשה שהייתה לי לא מצליחה למצוא אהבה גם עבודה אין לי כרגע וכל זה מביא אותי לדכדוך ולקושי אשמח לתמיכתך,תודה.

היי חן נשמע בהחלט לא קל לחוות גם העדר אהבה זוגית וגם עבודה... חשוב שלא תראי את הדברים כקבועים אלא כאלו שבעצם יכולים להשתנות ברגע אחד קטן... אולי כדאי גם לנצל את הזמן הזה לעבודה על דיוק...מה מתאים יותר זוגית ותעסוקתית כרגע וגם לזכור שאהבה אפשר לחוות בהרבה דרכים לא רק דרך זוגיות והכי חשוב: אהבה וקבלה עצמית... ליאת

26/06/2017 | 18:43 | מאת: sigal

באתי לבקר , לפעמים יש בי צורך להיות כאן ...שמחה לראותך האמת שאני בטוחה שהגבתי לך לשיר המקסים ההוא ...אבל יכול להיות שרק הגבתי לך בראש ...מי יודע ? בכל מקרה תודה ששמת אותו כאן ושהכרת לי אותו , מדהים דווקא מהצד העובד שבי אהבתי כל כך את ההבנה של החוסר מובן בנתינה לשני , במה שבאמת השני צריך ...ועד כמה בסופו של יום כולנו צריכים להרגיש אוהבים ואהובים ...

לקריאה נוספת והעמקה

היי סיגל יקרה תודה :) וסליחה על העיכוב בתשובתי הייתי עם שפעת כמה ימים עכשיו בסדר ונכון להיות אוהב ונאהב- כזה פשוט... כזה לא... ליאת

02/07/2017 | 08:27 | מאת: אביב 22

ליאת את לא צריכה להתנצל ...זה מה שיפה במדייה ברור שתהייה תשובה ולא ברור מתי 😊 העיקר שאת מרגישה טוב ... ותודה שאת מאפשרת להיות כאן.

תודה :)

מרגישה בודדה ועצובה בתוכי. באופן כללי לא רק עכשיו, אלא שברור שישנם רגעים...... ואין שום סיבה נראית לעין, נשואה עם ילדים,בעל אוהב, מנסה ומתחשב.... יש עבודה וטוב לי בה.... כל פעם שאני מרגישה רע המטפלת מזכירה לי שזה עובר......אבל זה חוזר!!!!!! כאילו זה יהיה בתוכי תמיד...האם חייב להיות כך? לחיות עם אומללות נסבלת???? מבאס. וכן עושה דברים שגורמים לי גם טוב, וכן נעזרת בטיפול ו....אולי בגלל שהתקופה האחרונה הייתה און ואוף בפגישות, לא הייתה סדירות. אבל לא יודעת כבר..... האם אני אדם פאסימי? לא חושבת....יש תקווה אבל העצב הפנימי, מדוע קיים בי? למה לא מעריכה את עצמי מספיק? תקופה של 7 שנים בטיפול זה המון!!!!!!! ועדיין כזו תחושה????? אפילו שכמובן שיש התקדמות בהמון תחומים....

היי מיכ יש התקדמות בטיפול וזה המון.. תחושות הן באות הוולכות. חלקנו נהיה יותר עצובים במהלך החיים תלוי נסיבות ואישיות אחרים פחות..מאמינה שאיפשהו את יודעת מהן הסיבות לעצב או לבדידות זה בודאי עולה בטיפול... ליאת

אני קוראת פוסט הזה וכאילו אני כתבתי את זה. גם לי יש גלים של בדידות עצב ודיכדוך. וגם לי אומרים שזה עובר וצריך רק לקבל שזה קיים. אבל אני לא מסוגלת.

היי איריס האם את מקבל עזרה כלשהי? ליאת

23/06/2017 | 13:34 | מאת: יותם

אני מעוניין לדעת מה גורם לבעייה בלזכור דברים בעבודה חדשה שאני מתחיל כמו שאני זוכר חלק ממה שמסבירים לי על מה שצריך לעשות בעבודה ואז יוצא שאני צריך לשאול כמה פעמים את אותה שאלה ולפעמים לא זוכר כלום ממה שאומרים לי ? אפשר לקבל טיפים איך להתגבר על זה ? לאיזה רופא הולכים במצב הזה ?

לקריאה נוספת והעמקה

היי יותם התשובה לקשיי זכרון יכולה להיות אורגנית או גם רגשית. השאלה האם אתה חש שזה כתוצאה מלחץ ואז הפתרון הוא רגשי או שלא ואז כדאי לפנות לרופא משפחה להתייעצות ליאת

23/06/2017 | 10:35 | מאת: ענבל

הי ליאת,לפני 7 חודשים עזבתי את העבודה בגלל התנהגות לא הוגנת של הבוסית אני ממשיכה לחפש עבודה ועד עכשיו לא מצאתי ניסיתי התנדבות אבל זה לא זה זה לא התאים לי. אני חסרת פעילות יושבת מול הטלוויזיה או עושה קניות וחוץ מזה כלום. אשמח להכוונה טיפ קטן תודה.

היי ענבל השאלה הזו חוזרת בפורום כל שבוע בוריאציה אחרת אני לא מוסמכת לתת טיפים ליאת

שלום התחלתי להיפגש עם פסיכולוגית ורציתי לשאול אם ההתנהלות שלה מקצועית: א. אני תמיד מגיע בדיוק בשעת הפגישה, אבל אז היא מכניסה אותי לחדר המתנה שם אני מחכה כעשר דקות עד רבע שעה. ב. בזמן הזה אני שומע את מי שבפנים, לפעמים בבירור. ג. כשהמטופל יוצא ממנה הוא עובר דרך חדר ההמתנה כך שאנחנו רואים אחד את השני. ד. הפגישות שלנו נמשכות חצי שעה עד 35 דקות! לאחר כמה פגישות שאלתי אותה כמה זמן אורכת פגישה, והיא השיבה משהו בסגנון ״לפי המומנטום״ או ״נקודת עצירה טבעית״, משהו בסגנון הזה. מאחר וכבר נפגשתי עם פסיכולוגים במשך שנים זה נראה לי כמו התנהלות מוזרה במקרה הטוב. מה דעתכם?

25/06/2017 | 15:12 | מאת: מיכ...

נשמע ממש מוזר...טיפול אורך כ 45-50 דקות, תלוי במטפל. הזמן קבוע, המקום קבוע! השעה קבועה! יש עקביות בטיפול. אין דבר כזה "לפי מומנטום" או "עצירה טבעית" מעולם לא שמעתי על כך. איזה סוג מטפלת היא? פסיכולוגית קלינית? כי זה נשמע משהו אחר... תבדקי תעודות הסמכה, זכותך לדרוש זאת! בכלל לראות מטופל אחר בחדר המתנה נשמע גם לא בסדר, המטפלים בד"כ משתדלים לשמור על רווח בין טיפול לטיפול כדי למנוע פגישות מסוג זה... מה דעתך ליאת?

בזרם הגישה של הפסיכואנליזה הלאקאניאנית משך שעת הטיפול הינו לוגי ולא כרונולוגי. יש לכך סיבות ותפיסה תיאורתית וקלינית שלמה. הרעיון נעוץ בנסיון לחשוף את הלא מודע באופן היעיל ביותר. לעיתים פגישה תהיה 10 דק בגישה זו. לפיכך לא בטוח שיש כאן דילמה אתית. 2 השאלות היחידות שקיימות בעיני הן האם זה עוזר לך להבין משהו בעצמך? והאם הגישה הזו מתאימה לך שכן יש כאלו שיתקשו יותר מאחרים בעבודה שכזו שהיא מאוד חזקה ופחות נעימה.

אני חושבת שאת מאוד צודקת. לא נראה שכל הדברים שציינת מאפשרים להרגיש בטחון הגנה וקבלה שנחוצים כל כך לקיום תהליך טיפולי. הזמן שנקבע לתחילת הפגישה הוא שלך וצריך להיות מכובד ללא פשרות . גם זכותך וחובתה של הפסיכולוגית לשמור על פרטיותך בלי שתתקלי במטופל אחר. קצת מוזר לי שפסיכולוגית מתנהלת ככה . בדרך כלל זמן הפגישה הוא 50 דק ויש לכך סיבות טיפוליות מדויקות . מקווה שתוכלי לשוחח על כך עם המטפלת שלך כדי שתנאי הטיפול ישמרו.

היי א.ר לגבי סעיפים א וב זה המצב בדר"כ כאשר מדובר בקליניקה שבה יש חדר המתנה יש קליניקות עם חדר המתנה וכאלו שלא לגבי ג כפי שכתבו לך מתחת ע"פ השיטה הלאקניאנית זה עשוי לקרות במידה והמטפלת אינה עובדת בגישה זו חשוב מאד שתדברו על הזמנים במסגרת החוזה הטיפולי בניכן ליאת

21/06/2017 | 08:20 | מאת: mika

הי ליאת, אני רוצה לשתף בסיטואציה מאוד קשה שהייתה לי בעבודה. אולי תוכלי בבקשה לייעץ לי מה לעשות. סיפרתי לקולגה בעבודה על פגיעה שעברתי, זה פשוט נפלט לי איכשהו ואז ראיתי על פנייה הבעה כזו של חמלה כלפיי. ומאז הרגשתי שאני לא מסוגלת לראות אותה יותר והתחלתי להתעלם ממנה בהפגנתיות. היא נפגעה והתפרצה עליי במשרד ואמרה שאני צריכה לטפל בעצמי ושיש לי בעיות. אני נכנסתי לשוק הפכתי לאטומה יותר ויותר ומאז אנחנו אוויר אחת בשביל השנייה. כל הסיפור הזה מכניס אותי למצב נפשי מאוד קשה. בפרט שזה הופך לשיחת היום בעבודה ואני לא מצליחה להשלים איתה. איך אפשר לתקן? אני כל כך סובלת.

היי מיקה איכשהו נשמע שדווקא הבעת החמלה הפחידה והלחיצה אותך מאיזושהי סיבה. מצד שני בעקבות ההתרחקות שלך אותה קולגה נפגעה והדברים הסתבכו ובסופו של דבר את סובלת. במידה ואת מעוניינת לתקן אפשר לדבר איתה שוב מבלי להכנס לפרטים רק לומר שאת מעריכה את תגובתה אבל לא פשוט לך היה לספר זה כמובן רק אם את מרגישה שאת מסוגלת לכך. ליאת

20/06/2017 | 09:38 | מאת: רינת

שלום , אז מאיפה מתחילים?... אחיין שלי סובל מOCD קשה מאוד ולא מטופל , גר עם אמו ואביו ו2 אחיו הקטנים במאה שערים , מתנגד לטיפול מגיל צעיר וההורים אינם אסרטיבים מספיק ההתנהגות שלו קיצונית מאוד , הזמנים שלו התבלבלו וכך כל הטקסים , לדוגמא , שומר שבת עד יום שלישי ונלחץ כל הזמן שלא מספיק כלום , לא יוצא מהבית ואין לו חברים מה הטיפול הכי טוב עבורו אם אינו משתף פעולה? מאיפה מתחילים ואיך בכל זאת הורים שלא מצטיינים באסרטיביות יקבלו את הכלים המתאימים? תודה רבה מאוד מראש

לקריאה נוספת והעמקה

היי רינת מבינה את דאגתך וכל הכבוד על כך. לעיתים כשיש התנגדות לטיפול רגשי ובמיוחד ב OCD ניתן להתחיל דווקא דרך טיפול תרופתי שאינו דורש הרבה השקעה פרט ללקיחת התרופות והליכה חד פעמית לפסיכיאטר (אם כי גם זה קשה במצבים מסוימים). או סי די במיוחד- מושפע מאד לטובה מתרופות. נראה לי, לאור הרקע של הנער שכדאי שהרב ימליץ על טיפול בין אם תרופתי כפי שכתבתי ובין אם גם וגם ואז אולי הוא כן ישתף פעולה? ליאת

16/06/2017 | 07:36 | מאת: אין כוח

ליאת בוקר טוב. חשבתי שמתחיל להסתדר, אז חשבתי. חשבתי שאולי יש קצה, קצה של משהו חיובי, אז חשבתי. הכל התרסק בבת אחת!!! לא רואה שום אור!!! לא רואה שום טעם!!! נראה לי שמבינה שהכל גדול עלי!!! אז כניראה שאסיק את המסכנות. תודה רבה על ההקשבה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך מה שכתבת מעורר דאגה רבה ואני מקווה שאת כן נעזרת במישהו או מישהי לקבלת איזושהי תמיכה והקשבה בכל זאת יותר משמעותית מפה. יש את עמותת סהר אשר נותנת סיוע נפשי דרך הרשת אולי כדאי להעזר גם בהם. לעיתים יש רגעים שבהם נדמה שהכל נסגר ולא רואים אור אלא רק אפילה בדר"כ זה גם מגיע יחד עם תחושת בדידות וההרגשה שלאיש לא אכפת והכאב גדול. אני מאד מבינה את זה ! אבל כמעט תמיד גם בתוך החושך ניתן להושיט יד למישהו וגם להרגיש אז שיש ת מ י ד מי שתופס את היד המושטת לעזרה גם אם זה רק בן אדם אחד- זה מספיק כדי להתחיל להתרומם. לעיתים תחושת האפילה היא בכלל כתוצאה מאיזשהו דכאון שמצמצם את החשיבה ולא מאפשר לנו לחשוב על דרכים נוספות אבל גם לדכאון יש פתרון. מקווה שתמצאי את היד המושטת שלך... אני הושטתי קצת כרגע אולי גם זה יעזור במשהו ליאת

כְּדֵי לָדַעַת / דור אלה גבע אוּלַי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הָיִיתִי צְרִיכָה לְטַפֵּל עשרים שָׁנָה, כְּדֵי לָדַעַת, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם זָקוּק לטִיפוּל, אֶלָּא לְאַהֲבה, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם צָרִיך לְהִשְׁתַּנּוֹת אֶלָּא לְהֵרָפֵא, מֵעוֹלָם לֹא הָיָה צָרִיך אָדָם דָּבָר, מִלְּבַד עֵינַי הרואות אֶת שלמוּתו בִּפְנִים הסֶדק. ככ יפה בעיניי ליאת

16/06/2017 | 07:51 | מאת: א.ה.

הי ליאת הלבבית, מה שלומך? תודות חמות לשיר העוטף-נוגע לסופשבוע. כאם המכסה בעדינות תינוקה. פרידת ליל. קוראת את השיר וחושבת לי, שהייתי אומרת כן טיפול, ממש לגמרי, כי, כן, זו מילה כל כך טובה, בעיניי, שטמונות בה התמסרות וקבלה ונתינה וקירבה וקשר. והטיפול ניסה ומנסה ללמדני מהי אהבה. שהיא (גם) בפרשנותי את השיר - הלקבל אותנו על כל חלקנו.לקבל את השלם. אני חושבת שיכולה להבין גם את פרשנות המילה 'טיפול' כדבר שניתן למישהו דפוק. ואת הרתיעה להיות במקום הזה. הקול שמביע בוז. והוא שבדיוק מכוון לאי הקבלה, והפירוק, וראייה חד צירית, או חלקית. וכולנו איכשהו מקבלים סוג של טיפול נפשי בתחילת דרכנו. כשיש בו עיוותים, לצערנו, אנו משלמים מחיר, ולעתים קשה הניסיון להסתייע במישהו אחר, ובצמידות קיימת גם חרדה מקנאת ההורה, המשמיע קול בטוח-לא-צנוע, שהוא הכי הכי. והסדק - המממ... כתבתי הודעה כתגובה לאחת השאלות כאן, ואיני רואה שהיא מופיעה כעת. אולי לא נקלטה, אולי התפספסה. ו... כשלכאורה לא רואים אותי, שומעים אותי, מבטלים - הנה, זו תקרית שלוקחת אותי לקו השבר שלי. הסדק. א.ה.

היי א.ה החכמה כ"כ אוהבת את הקשר שעשית בין הטיפול וקבלתו ליכולת לקבל אהבה. לי הסדק מזכיר את שירו של לאונרד כהן נדמה לי שהשיר הזה מרמז אליו anthem there is a crack in every thing thats how the light gets in תודה על התגובה המאירה... ליאת

21/06/2017 | 19:42 | מאת: א.ה.

אור גם בדברייך :-) איזה יופי. א.ה.

16/06/2017 | 13:07 | מאת: מיכ...

וואו....שיר מקסים!! ואם זו ההרגשה שלך כמטפלת. אשרייך!!! ואשרי המטופלים שזכו בך!! שבת שלום.

היי מיכ יקרה תודה על התגובה את מחמת את ליבי ליאת

15/06/2017 | 19:39 | מאת: sigal

מקווה שהכל בסדר .... וזה רק הקיץ ועומס כזה ... סופש נעים וטוב

היי סיגל יקרה אני בסדר תודה רק עומסי סופשנה :) איך את?

11/06/2017 | 19:08 | מאת: ת סופית

שלום ליאת. כשאין כוח, אז אין כוח! אולי כדאי לדעת לקבל את זה ולא להלחם. אבל לפעמים זה מין מילכוד ולא בא בהתאמה לדברים שצריכים להעשות באותו הזמן. כמו ללכת לעבודה, שלפעמים זה קצת כמו לצאת לקרב. ואז מה עושים? מוותרים ונשארים בבית, או נלחמים ויוצאים לקרב? לא פשוט העניין הזה!

היי לך נכון...שאלת שאלה חשובה. לפעמים הנכון לנו הוא להיות בתוך משהו ודווקא לא לעשות ולפעמים הנכון הוא המאבק בתחושה ועשייה אחרת לפעמים יודעים מה נכון אם מקשיבים טוב טוב ללב.. ליאת

Eye Movement Desensitization and Reprocessing =EMDR או בתרגום חופשי- עיבוד מחדש והקהיה שיטתית באמצעות תנועות עיניים, הנה תירפיה חדשנית רבת עצמה. היא השתלמה בזה....אני לא יודעת אם זה טוב או יעיל עבורי? אמרתי לה שאני מתחברת יותר לשיטה הדינאמית...לא יודעת אם מתאים לי כל השיטות האלה....למרות שגם בטיפול יש מהקוגנטיבי התנהגותי...שילוב כזה של שיטות. מה דעתך על שיטה זו? יעילה? לי יותר משמעותי הקשר הבין אישי ומאוד חשוב לי מה שקורה בינינו בחדר וכו'...ושתקבל את הדברים ותבין ומשם אתפתח...לא יודעת. דעתך?

לקריאה נוספת והעמקה

הי מיכ אני חושבת שששוה לנסות לשלב בטיפול כלים שונים ובייחוד אם המטפלת השתלמה בהם השתלמויות מקצועיות. זה לא גורע מהגישה הדינאמית רק יכול להוסיף. אבל שוב- כמובן שזו בחירה שלך בסופו של דבר... ליאת

11/06/2017 | 00:21 | מאת: חנוקה

שלום ליאת וכולם, אני באנליזה 4 פעמים בשבוע מזה 4 שנים. הטיפול נעשה בשכיבה, כשכיסא המטפלת למראשותי. החל מלפני חודש, הגעתי לטיפול, והכיסא הוסט רחוק מאוד מהמקום הקבוע. באופן שכשאני מפנה את הראש אחורה, או אפילו רק מקשיבה, המרחק מאוד גדול, ואף קולה נשמע ממרחק. שאלתי אותה בפעמים הראשונות מה קרה, והיא אמרה שלא שמה לב. אך מאז סירבה להחזיר אותו, בטענה שהזיזה אותו כי כך היא רואה אותי מהצד טוב יותר. אמרתי לה שהתחושה מאוד קשה עבורי מול המרחק הזה, ושקשה לי לשכב כך. ולשמוע הכל ממרחק. וגם לא להבין מדוע המרחק. היא ביקשה שאתעסק בעצמי, ולא בה. (טענה שאני מבינה עד גבול מסוים). ניסיתי להגיע בחודש האחרון ולשים לכך פחות לב, או לחילופין לדבר על מה זה מעלה בי. אך מאוד קשה לי. במיוחד סביב האמירה שלה שזה לא אמור להיות קשור אלי. וגם אם היא היתה מחליטה לשבת בקצה השני של החדר זו החלטה שלה מול עצמה. אפילו אם זה קורה רק מולי. מאוד קשה לי בתקופה הזו, וזה מאוד משפיע על הטיפול (אני כמעט לא מצליחה להיות שם יותר) אשמח לעזרתכם. תודה.

15/06/2017 | 20:18 | מאת: א.ה.

הי למיוסרת, באנליזה כמו באנליזה בדיוק את מחשבותייך אלו מחזירים לטיפול. עם כל החרדות הכרוכות בכך. לדוגמא - ההרגשה העוצמתית של הגדלת המרחק, הרגשת החנק וכדומה. אז דווקא, הייתי ממליצה בתור מי שעברה אנליזה, כן לשים לכך דגש, כן לדבר על מה זה מעלה בך, כן לכעוס, למשל, על תגובת המטפלת כפי שנראתה בעיניך, כן לדבר על הקושי הרגשי החזק להגיע לטיפול בדיוק בשל השינוי המתואר ועוד. וכנראה, שלא יהיה מדובר בשיחה אחת בלבד. אז אולי מזל שתדירות הפגישות גבוהה. הרעיון הכללי - לנסות למצוא את התשובה בתוך השיחות ולא רק במקום חיצוני מפצל. קרי - לחבר. לא פשוט, ככה טיפול עובד... א.ה.

היי לך חנוקה מרגישה ממה שאת כותבת שמשהו בהזזת הכסא יחד עם הדיאלוג שנעשה לאחר מכן יצר איזו תחושה שלא רואים אותך מספיק. שהיא לא רואה...אולי זה מקום שמוכר לך? בכל מקרה נראה לי שהתחושות שעולות אצלך מאד מאד שוות המשך דיאלוג עם המטפלת על הנושא ליאת

10/06/2017 | 20:35 | מאת: sigal

מְבֻקָּשׁ מָקוֹם שָׁקֵט עָלָיו תּוּנַח הַנֶּפֶשׁ. לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד. מְבֻקָּשׁ מָקוֹם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ מִדְרָךְ לְכַף הָרֶגֶל. לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד. מְבֻקָּשׁ עָצִיץ, עָלֶה, גִּבְעוֹל, אוֹ שִׂיחַ, שֶׁלֺּא יָקוּם וְיִתְקַפֵּל כְּשֶׁהִיא תָּבוֹא. לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד. מְבֻקָּשׁ דִּבּוּר אֶחָד, נָקִי, נָעִים וְחַם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ סַפְסָל, מִקְלָט, לְמִישֶׁהִי, קְרוֹבָה שֶׁלִּי, יַלְדָּה-יוֹנָה, נַפְשִׁי שֶׁלִּי, אֲשֶׁר יָצְאָה מִן הַתֵּבָה, לְכַמָּה רְגָעִים, בִּשְׁעוֹת הַבֺּקֶר, וְלֺא מָצְאָה מֵאָז מָנוֹחַ לְרַגְלָהּ. ליאת ... מסתובבת סביב עצמי במעגלים נפשי לא מוצאת מנוחה לעצמה עצבות ובכי פנימיים אבודה ילדה עצובה

לקריאה נוספת והעמקה

היי סיגל איזה שיר יפה יפה... תיכף אכתוב למעלה שיר שראיתי היום תקראי אותו ליאת

ליאת ברעוז שלום. יש לי אלייך מספר שאלות בקשר להבחנה שרשומה לי במרכז בריאות הנפש של הכללית. ההבחנה הרשומה היא observation for suspected mental and behavioural disorders לא טופלתי כלל מאז והגעתי פעם אחת רק להגיד שאני מרגיש טוב וכבר לא זקוק כלל לטיפול. כדורים כמובן סירבתי. מאז האיבחון הזה חיי נהרסו. הלכתי על שטות ועכשיו אני מרגיש לא טוב. כל מה שהייתי צריך זה כמה שיחות עם פסיכולוג ולא לעבור איבחון ורישום שעושה עימי עוול. כמובן שבקטגוריות רשום: תוקפנות לא פעילה, אובדנות לא פעילה, ללא עדות פסיכוטית, ללא עדות למסוכנות בעברו. שאלות: 1. אם ארצה בעתיד הלא רחוק לעבוד בתור מאבטח ואצטרך רישיון לנשק האבחנה הזאת תיצור לי איזה בעיה בשביל רישיון לנשק? לא טופלתי ולא לקחתי מעולם כדורים מכל סוג שהוא. אני מתנגד לכדורים מכל סוג. 2. למשך כמה זמן הרישום והאיבחון ישמרו בקופה? זה לכל החיים? 20 שנה? 7 שנים? יש איזה תוקף מסויים לאיבחון? אין איזו דרך למחוק את האבחנה הזאת? 3. יש איזו דרך לשנות את רוע הגזרה? אני סבור שהאבחנה הזאת היא שגוייה, ואני בהגזמות שלי תרמתי לכך, וגם הפסיכיאטר אקצין את זה. אולי בעתיד ללכת לפסיכיאטר פרטי? לפנות למישהו מלמעלה בקופה?(כל אפשרות שיש לי אשמח לישמוע עליהם). 4. מאז עברתי מכללית למכבי והמעבר יתבצע ב1.9.2017 כל הרישום הזה יעבור איתי או רק התיק של הרופא משפחה? בבקשה ליאת ברעוז הודה לך מאד מאד אם תוכלי לענות לי על כל ה4 שאלות שלי בהרחבה. לבנתיים אני הולך לפסיכולוג פרטי כדי להתאושש מהמפגש הטראומטי עם הפסיכיאטר של הכללית הנוראה. אשמח מאד לדעת שיש לי תקווה ולא עשיתי לעצמי נזק לכל החיים. אחרי שאני אצא מזה אני מעוניין לתבוע את הכללית(הגעתי בריא עם פצע קטן ויצאתי חולה ומצולק). להציע לבנאדם בריא כדורים על שטויות עשוי להרוס את הבנאדם ואותי זה כמעט הרס רק עכשיו אני מתחיל להתאושש. לא על כל דבר צריך לרשום כדורים ומישהו צריך לתת את הדין על זה. ליאת ברעוז אני מודה לך מראש. שיהייה לכולנו רק בריאות.

לקריאה נוספת והעמקה

הי משה כבר פנית אליי פה עם שאלות אלו והמלצתי לך לפנות לפסיכיאטר שרשם את האבחנה כדי להמשיך ברור איתו ליאת

האם יש לי אפשרות להיתקבל לביהס לפסיכוטרפיה בלי ניסיון של עבודה כיועצת בפועל ?

היי מרינה יש כל מיני בתי ספר לפסיכותרפיה יתכן שחלק יקבלו אותך הכי טוב לבדוק למול בית הספר הספיציפי שאליו את חושבת ללכת ליאת

שלום רב. הייתי אצל פסיכיאטר בקופת החולים כללית בקשר להפרעת שינה. סיפרתי שהרבה דברים מפריעים לשנתי והיחס שלי לשינה הוא אובססיבי למידי. באבחון רשום: אובדנות: לא פעילה. תוקפנות: לא פעילה. ללא עדות פסיכוטית, ללא עדות למסוכנות בעברו. הוא החליט לאבחן אצלי הפרעה התנהגותית OSD. עכשיו לאחר פגישת האינטייק חשתי ממש ממש ברע והרגשתי ממש לא טוב עם כל האיבחון הזה, וגם שסתם הגזמתי והקצנתי את הבעיה שלי. התקשרתי למזכירות ואמרתי שאני חש בטוב וכבר לא זקוק לטיפול ומבקש לבטל את התורים (יש לציין שלפני הפנייה לשמה מצבי היה מצויין ולא היה לי באמת דאגות על הראש, ולאחרי הפנייה אני כבר מתקשה לתפקד זה הרס אותי). למרות בקשתי לבטל את התורים הפסיכיאטר מתעקש על עוד פגישת ביקורת ולא מבטל לי את התור. בבקשה אני מתחנן אלייך מה עליי לעשות כדי שהוא יבטל לי את התור ויעזוב אותי בשקט? (להגיע לפגישת ביקורת זאת לא אופצייה בשבילי). אני יודע שאני יכול פשוט לא להגיע אני לא חייב לו כלום, אבל המחשבה על זה שיש לי לשמה תור פשוט הורסת אותי ,ולא נותנת לי מנוח. האם יש איזה דרך פעולה כדי שהוא יבטל לי את התור, אולי מכתב מהרופא משפחה שלי? עורך דין שיכתוב מכתב? ברור לי שהתגובה שלי למקרה היא לא פרופורציונלית, אבל אני לא מעוניין להגיע לשם יותר. בבקשה תעזור לי לצאת מהבור שנכנסתי אליו. אני רוצה לחזור ולהרגיש רגוע ולא מודאג כמו לפני האיבחון.

לקריאה נוספת והעמקה

היי עוזי מבינה את הלחץ שמעוררת אבחנה יחד עם זאת אם תחשוב לרגע לגבי מה שאיבחן אולי ניתן לראות את מה שקרה לא רק כאבחנה שהיא "רעה"אלא גם סוג של חלון או פתח לטיפול. המחשבות שאתה מתאר שמציקות כ"כ כרגע יכולות להיות אףהן דוגמא לחווויה של מחשבות טורדניות/אובססיביות שמעסיקות אותך ולא מרפות ו...יש לזה טיפול כאמור: בין אם שיחתי ובין אם תרופתי או אחד משניהם. בכל מקרה זכותך כאמור פשוט לא לבוא ולא יקרה דבר. ליאת

שלום, האם התאהבות אמיתית יכולה להתרחש בין מטופל למטפל או שזה רק עניין של העברה? במידה וכן ,האם אפשר להיות בקשר כמובן ללא הטיפול.ושאלה נוספת היא לגבי משך הפסיכוטרפיה. האם יש פרק זמן או שהמטפל יכול ללוות מטופל לאורך החיים?

לקריאה נוספת והעמקה

היי רונה כשמדברים על "התאהבות" בטיפול רגשי הכוונה היא לרגש העברה. המטפל הרי נמצא בעמדה אחרת שבה אינו חשוף כמו המטופל ולכן מה שמושלך עליו אלו הן תחושות המטופל כמו שמושלך כעס או אכזבה או כאב כך יכולה להיות מושלכת תחושת התאהבות. מבחינה אתית אין אפשרות לקשר רומנטי בין מטפל ומטופל לאבחדר הטיפולים ולא מחוצה לו. לשאלתך האחרונה זה תלוי בתחושות המטופל ורצונו כמו גם בפידבק מהמטפל. טיפול יכול להיות קצר, ארוך, מלווה לפרקי זמן בחיים או גם יותר. ליאת

30/05/2017 | 14:23 | מאת: פלון

שלום וברכה, רציתי לשאול מס' שאלות מה אומר המושג "הבחנה בין עצמי ללא-עצמי" במבנה אישיות גבולי? כיצד נפגע השיפוט ובוחן המציאות בהפרעה הנ"ל? האם אפשר בבקשה דוגמא? האם מבנה אישיות גבולי יכול להתקיים יחדיו עם הפרעה סכיזואפקטיבית? מה הפרוגנוזה למבנה אישיות גבולי? האם יותר טובה מ"הפרעת אישיות גבולית"? והאם זה שאני מנהל מערכת יחסים יציבה מס' שנים עם בת זוג (ובדרך להתחתן), ועם מעגל חברים די גדול (מהילדות) ובקשר טוב ומתמשך, אני עדיין יכול להיות עם "מבנה אישיות גבולי"? יש לציין שעיקר הקושי אצלי בא לידי ביטוי ב"חוסר כיוון בחיים" ו"מציאת משמעות לחיים" וחוסר ביטחון מתמשך (לדוג' לימודים ועבודה), בעוד שחבריי עם תואר, מקצוע ועבודה יציבה, ואני עובד לסירוגין בעבודות "פשוטות" לא מקצועיות, וללא "סטטוס" מסוים ונשאר מתוסכל מכך ביחס לחבריי ולסביבה, למרות יכולותיי וכישרונותיי, כמו כן קיימת נטייה למצבי רוח ובעיות בתפקוד בעבודה, ז"א אני לא עובד רציף ולא מוצא מקום עבודה רציני וקבוע בגלל החשש להתחיל משהו חדש, "מחוסר כוחות" במובן מסוים (כמו שציינתי בעיקר מציאת עבודה רצינית ויציבה ומימוש היכולות), וחושש להיכנס לחברה חדשה ולהסתגל, בעיקר ביחסים עם הבוס ועמיתים לעבודה, בעיה בלשמור על "קור רוח" ונטייה "לשרוף הכל" ולהגיב באופן אימפולסיבי ולעתים אף "סוער", כבר לא כ"כ סומך על עצמי בגלל הדברים הנ"ל ובגלל כישלונות חוזרים. יש לציין בעבר שסבלתי מחרדת נטישה ובעיה ב"קבלת מרות" עם הפרעת הסתגלות, נכון לעכשיו אבחנתי עומדת על "הפרעה סכיזואפקטיבית" לאחר שהשתנתה מ"הפרעת אישיות". (בן 29) תודה על ההתייחסות מראש ועל המענה וחג שמח

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך אני לא יכולה לתת אבחנות או פרשנויות לאבחנות דרך מענה אינטרנטי ללא הכרות איתך. כן יכולה לומר שארגון אישיות גבולי יכול להתקיים גם לצד חיים נורמטיביים כי הוא בדר"כ פורץ יותר המצבי משבר ולחץ וגם אז- עדיין ניתן לנהל חיים נורמטיביים. בארגון אישיות גבולי כמו גם בה א גבולית לעיתים ישנה תחושת התערבבות עם האחר עם קושי להבחין מה שלו ומה שלך. ליאת

שלום רב, אני רווק בן 58. ככל הידוע לי, תינוק שנולד מתרומת זרע לא יוכל לדעת מי אביו הביולוגי. האם זה עלול ליצור בעיות פסיכולוגיות קשות אצל התינוק בעתיד, ועקב כך לגרום בעיות בקשר הזוגי ובהקמת וקיום משפחה עם הבחורה? תודה.

היי דן לא לגמרי הבנתי את שאלתך. ילדים מתרומת זרע לא בהכרח גדלים עם בעיות פסיכולוגיות קשות. לעיתים אפילו להיפך. כמו כן לא הבנתי איך אתה מקשר את האפשרות של בעיות אצל הילדים לגבי הקשר הזוגי. נסה לחדד את השאלה ואולי אוכל לענות ביתר קלות. ליאת

שלום ליאת, תודה על תשובתך. התכוונתי לכך שכאשר הילד מתרומת הזרע ישאל ולא יקבל תשובה מיהו אביו הביולוגי, זה יגרום לו להיות עצוב ומדוכא לאורך זמן. הניסיונות של האם ושל בן הזוג להקל על העצב של הילד ישאבו מהם אנרגיה רבה ואולי אף יגרמו לעצב גם אצלם, ולכן תישאר להם פחות אנרגיה להשקיע בקשר הזוגי ובילדים נוספים אם יהיו. תודה.

היי דן אם שמביאה ילד לעולם באמצעות תרומת זרע אינה מתכננת להביא לעולם ילד עצוב ומדוכא מכך שאין לו אב. יש תשובות שניתן לתת לילד אשר דרכן הוא יכול להבין שמשפחה שלמה ומאושרת יכולה להיות מאושרת גם אין אין אב. מתשובתך ישנה תחושה שאולי אתה מדבר בכלל על הקושי להכיל מצבי כאב בתוך זוגיות וזה משהו שבהחלט כדאי לשים לב אליו כי בכל זוגיות ...מאושרת ככל שתהיה עלולים להעלות רגשות של עצב וכאב אצל אחד מבני הזוג. ליאת

25/05/2017 | 23:01 | מאת: ש

ליאת שלום. כל כך מבולבלת. לפעמים אין חשק יותר לעזרה עד כדי בחילה שאני רואה את עצמי נעזרת. סיימתי את כל העזרות שהיו לי למעט " הטיפול" (שונאת את המילה הזאת). והרבה אני מתלבטת אם כדי להמשיך. הרבה מרגיש לי שעדיף לי להשאר במקום המוכר, אולי לא הכי טוב והרבה לא נעים, אבל מוכר. למה אני צריכה לשנות? למה להתאמץ, למה לגעת בכל המקומות הכואבים, הבלתי נסבלים? לא כל כך אכפת לי להשאר במקום. הרבה נראה לי שאני לא אאריך ימים, אז בשביל מה להשקיע? לא בטוחה ששווה. מה דעתך?

לקריאה נוספת והעמקה

היי ש לפעמים קשה להעזר כמו גם שקשה להיות לבד עם תחושות מסויימות. מבינה גם את ההרגשה שבמוכר יש משהו נוח ושלהיות בטיפול זה גם עוזר וגם נוגע והנגיעה בכאב אינה פשוטה. אני לא חושבת ש"צריך" שום דבר. השאלה היא עם מה את מוכנה לחיות...ואולי בטיפול יש חוץ מהנגיעה בכאב גם אופציה של תקווה לחיים קצת יותר טובים ובכלל מרגישה שהמילה תקווה חשובה למה שכתבת... ליאת

25/05/2017 | 19:27 | מאת: אלמוני

שלום וברכה, אני רוצה לתאר מקרה שקרה לי לפני מס' שנים (ב-2013 כשהייתי בן 25) מה שקרה שהייתי בזמנו על מינון של ציפרלקס 20 מ"ג במשך חודש, ואז הייתי אצל הפסיכיאטר שטיפל בי והוא דיבר עם הפסיכולוג שטיפל בי אותו זמן ורשם בפרוטוקול לאחר מכן: Psychologist feels he is cyclothymic; has grandiose fantasies w/o insight, lacks boundaries לאחר מכן הרופא החליף לי את הציפרלקס 20 מ"ג בפאקסט 60 מ"ג בעקבות כך שהוא חשב שיש לי "חשיבה אובססיבית".. לאחר חודש וחצי דיברתי איתו טלפונית ואמרתי לו שהמצב לא השתנה והוא החליף לי את התרופה מפאקסט לונלפקסין 150 מ"ג ועשיתי את ההחלפה בהדרגה, הורדתי את הפאקסט והעלתי את הונלה, ממש בסמוך לכך התחילו לי סימנים מוזרים שאיני יודע מה הם.. השינה שלי לא הייתה "עמוקה" באותו זמן וישנתי מעט שעות שינה והייתי בלחץ בחיים ובעבודה ובעייפות מתמדת.. באותו זמן עבדתי בבית קפה והיה שם את הילד של בעלת הבית שנורא אהבתי אותו והיה מתוק אבל משום מה התחלתי לפחד נורא שאני הולך לרצוח אותו, כי באותו זמן ראיתי סרט שוב ושוב ממש באופן אובססיבי על מישהו שהיה לו פיצול אישיות והוא רצח את גרושתו והמאהב שלה ופחדתי שיש לי גם את אותה הבעיה ופחדתי מאוד ש"האישיות הרעה או יצר הרע" ישתלט עליי ואאבד שליטה. אני זוכר שהלכתי לדודה שלי ואמרתי למשפחה שלי כל הזמן ש"צריך למנוע את הרצח של הילד הקטן", נתקעתי על המשפט הזה והם לא הבינו מה קרה לי ועל מה אני מדבר ולקחו אותי לאותו פסיכיאטר שנתן לי את הפאקסט והונלה, באותה פגישה עם הפסיכיאטר אני גם כן זוכר שאמרתי לו על ה"רצח" שאני חושש שיתבצע, והוא שאל אותי איך זה יתבצע ואמרתי "עם סכין" והוא הסתכל עליי ושאל אותי אם אני רוצה להתאשפז, אני לא הבנתי מה קורה איתי והתחלתי לפחד, שמתי את הידיים על הפנים שלי ושפשפתי אותן ואמרתי לעצמי "אני מרגיש שאני משתגע" וחשבתי שעוד שנייה נכנסים רופאים עם חלוקים לבנים ולוקחים אותי לאשפוז ממש כמו בסרטים.. עוד אני זוכר שאמרתי לרופא ש"אתם הפסיכיאטרים משוגעים מספר אחת אבל רק לא מאובחנים" אבל אז אמרתי לו שאני צוחק.. בפרוטוקול של הפגישה הרופא רשם says he fears killing children at work, or himself, attempts humour but there are no signs of mania. No evidence of cognitive impairment. הרופא הפסיק לי את הפאקסט ונתן לי הלידול ולאחר מכן נתפס לי הצוואר והלשון והפסקתי אותו.. עוד אני זוכר שבאותו זמן קניתי טלית והתחלתי ללבוש אותה ורציתי לחזור בתשובה ואני זוכר ששלחתי לאימא שלי הודעות בטלפון שאני רואה בראש את התאריך שבו היא תיגמל מסמים (היא הייתה מכורה לסמים), ושזו "הארה" ושלא תספר על כך לאף אחד כי זאת "נבואה", ואם היא תספר את ה"סוד" הזה הנבואה לא תתגשם. פסיכיאטר אחר שראה אותי גם כן באותו זמן רשם עליי בפרוטוקול "הרגיש "הארה" שהוא נביא, מדבר עם דמויות דמיוניות כגון "אלוהים ושטן" בראש, שמע אותם מדברים אתו בגוף שלישי." אני זוכר גם שחשבתי שאני נענש על חטאים שהמשפחה שלי עשתה ומקבל עונשים מהשמיים "על מעשה אבותיי" אני זוכר גם שחילקתי את האנשים מסביבי ל"טובים ורעים", לאופוזיציה וקואליציה עוד אני זוכר באותה תקופה שהייתי מנהל שיחה ופתאום פורץ בבכי ללא דמעות לשנייה ואז חוזר לנהל שיחה כרגיל, כאילו עברו עליי מלא מלא דברים בראש שלא דיברתי עליהם ולא הבנתי מה קורה איתי, פשוט הראש שלי היה מפוצץ במחשבות ומשום מה ה-SSRI שלקחתי במקום להרגיע אותי, עשה יותר גרוע. כל המצב הזה עבר לי בערך אחרי פחות מחודש.. האם זו הייתה חרדה או מצב פסיכוטי או מאניה או פרנויה? כיצד זה נקרא במושגים הקליניים? אני פשוט לא מצליח להשתחרר ממה שעבר עליי ולא מבין מה עברתי, למרות שעברו כמה שנים.. אשמח להתייחסות, תודה מראש וסופ"ש נעים

לקריאה נוספת והעמקה

היי אלמוני אני מצטערת שכנראה אאכזב אותך אבל אין לי שום אפשרות לתת איבחון למה שקרה לך דרך האינטרנט. בהחלט מבינה את השאלות שעולות אצלך לגבי מה שקרה והנסיון להבין במידה ואתה בטיפול רגשי כרגע זה יכול להיות אחד הנושאים שכדאי להביא לטיפול. במידה ואתה מטופל תרופתית בלבד ניתן לשאול את הפסיכיאטר המטפל לגבי מה שקרה. ליאת