פורום פסיכותרפיה

היי ליאת אני עוקבת אחרי הפורום תקופה ארוכה משום מה אני מתביישת להשתתף אני רוצה לנסות עם שאלה שהרבה פעמים עולה בראשי... מה קורה כאשר המטפל מרגיש שמתקשה לטפל במטופל לאחר תקופה ממושכת של טיפול? האם הוא יכול לבחור להפסיק טיפול ולהעביר למטפל אחר? ובאיזה דרך הוא יכול לבצע העברת מטופל? (הרי לומר למטופל עלול לפגוע בו) תודה

שלום,אני אודה לך מאד בכדי שתוכלי לתת לי עצה,דוד שלי במצב גרוע מאד הוא מאושפז בבית חולים מורדם ומונשם ואני פוחדת שחס וחלילה יקרה הנורא מכל חס וחלילה אני מאד קשורה אליו ואני כל הזמן שוכבת במיטה עם חרדה דכדוך איך אני יכולה להרים את עצמי ולמרות זאת להישאר אופטימית? תודה.

היי ליאת, יש קשר טוב בזוגיות שלי, זוגיות ארוכת שנים. לפעמים אני פוגעת בו דווקא כשטוב לנו יחד בקטע האינטימי...דווקא אז, אומרת דברים שלא צריכה, מתסכלת אותו אולי. לא מבינה, טוב לי באינטימיות ואז לא יכולה לסבול כאילו אותו יותר...ונהיית צינית כזו...ואז אנחנו לא מדברים. זה יכול להיות מהעבר?? קשור??? לא מצליחה לדבר על כך בפגישות. כתבתי לה הודעה אבל בפגישה לא מצליחה..הפגישה תהיה שבוע הבא וצריכה מיידית אותה :( ולא ניתן...זה מתסכל נורא, פוחדת שהוא יעזוב למרות שלכאורה אין ממש בסיס לזה.

אני מודעת לכך שהבעיה / שהתהיה שלי עלולה להישמע כמו "השלכה" על המטפלת... אך הסיטואציה להבנתי היא קונקרטית ולא השלכתית. יש לי מטפלת כמה שנים, עם עליות ומורדות (שנבעו לעיתים מחוסר היציבות שלה. בכדי להדגים: היא יכולה לומר לי משהו ואחרי חודש לחזור בה. גם על דברים טכניים ולא פרשנות). אך עיקר הבעיה שלי היא כשאני נכנסת לפגישות ובפגישות עצמן. יש פגישות שהכל חלק, שתינו מגיעות ברוח טובה. יש פגישות שאני עצמי מגיעה מוטרדת, לא מרוכזת, רחוקה, אך היא מגיעה ממקום טוב. מאוד נמצאת, מכילה, מאזינה, מה שעוזר לי להיפתח. ואלו פגישות טובות מאוד. אך יש פגישות לא מעטות, שעוד בדלת (אני רגישה לניואנסים דקים) אני רואה שהיא עצבנית, כועסת, מוטרדת (לא מחייכת בדלת. מסיטה את המבט כדי לא להיתקל במבט שלי. אלו לרוב הסימנים). לרוב מצב הרוח הזה לא קשור אלי, אך המצב משפיעה על כל הפגישה. באופן שלא ניתן בכלל לדבר. כל משפט שלי הויא מתקיפה. אומרת: "את סתם מדברת בהצהרות. את לא רוצה להיעזר בטיפול. את הגעת מפוזרת היום (גם בימים שלא). את מתישה אותי." ועוד בסגנון. מאוד כואב לי לשמוע את המילים הללו, וכשאני מנסה לדבר איתה על כך באותו רגע, ולומר שאני לא מזהה את עצמי כזו. ואולי ננסה להבין ביחד מה קורה - המילים שלי לא עוזרות ומובילות או להתקפה נוספת או לדממה שלה בכל המשך הפגישה בטענה ש: "אין ענין שאדבר. גם ככה היום את רק הודפת". ניסיתי כמה פעמים להעלות את הנושא בפעמים הרגועות, לומר לה שכואב לי שהיא מתקיפה אותי או מרימה את הקול (שוב, ניואנסים עדינים), מתיאשת ממני ועוד. היא מקשיבה אז באופן מכיל, מדברת בכנות, מסבירה שיש לה רגעים שקשה לה מולי, אך זה שוב חוזר. מה עושים? אני מאוד מיואשת וכאובה מהסיטואציה. תודה.

הי לך, משהו בתיאור שלך את המטפלת ממש תפס את עיני. וחשבתי..הייתכן שאנו הולכות לאותה מטפלת? האם תוכלי לרשום לי באופן פרטי? לפחות מאיזו איזור היא/את?

שלום רב. אני מחפשת ספרים שעוזרים לדיכאון וחרדה או אתרים באינטרנט שיכולים לעזור כעזרה עצמית אודה מאד אם את במקרה יודעת לגבי ספרים או אתרים באינטרנט שיכולים לעזור,יום נפלא

אשמח אם תענו לי,תודה.

כתבתי את אשר מרגישה, הספר גרם לי יותר להפתח בנושא ובפגישה העזתי לדבר על נשיות.....ואחר כך יצאה לי הכתיבה הזו. בחדרי חדרים יודע אישי, האהבה בתוכי בוערת, בלילה אפל אהלך בדמותו, כמו הייתי אישה אחרת... ביני לבינו סודות שכחה, סערת הנפש גוברת, חומנו עולה הלב מתמלא, כמו היינו קשורים בסרט. בלילה אפל בליל ערפל בין סדין לשמיכה ישנה, כמעיין מתגבר הקצב גובר. כצונאמי ישטוף הכאב הענוג, את הצחוק, הדמעה והטוב.

ניכנסת לכאן והולכת ושוב ושוב... ראיתי את ההודעה שאת בחופש ,זה הרגיש ככה פתאום ...אבל תודה שהסברת . ואז את ההודעה שחזרת ...ואם השמחה חשבתי לי מה אכפת לי אני לא שייכת לכאן ...😊 יחי הכעס הסמוי...או הגלוי ... לפחות זה מעיד על קשר . והמטפלת גם הודיע שיוצאת לחופש ..מספיק זמן כדי שננשום לפני...וכל השדים קמו מרבצם.. וזה מרגיש כאילו יש שם מפלצות מתחת לשטיח שמעבר לקשר ולחרדת נטישה ותלות וטיפול ...זה נראה שזה מעיר שלדים מתים... פוחדת פוחדת מאוד ... אז ליאת יקרה מקווה שנהנית וצברת כוחות ...גם אני חזרתי לכאן.😊שבת שלום

הייתי בטוב, אפילו מאוד..היחסים עם בעלי נהדרים והגיעו למצב טוב אחרי חופשה ובילוי יחד. ואז שוב אי סדירות בפגישות והיא יכולה לקבל אותי בשני ימים ספציפיים עם שעה ספציפית (שאחת מהשעות הן שלי קבועה).לא יכולתי להגיע בשעה שלי אז זה בעיה, נדחה בשבוע... וזה באס אותי וכעסתי, והרגשתי שאני לא חשובה לה שאם זה אני אז אפשר לדחות פגישות ולחכות לזמן הרגיל...כי במילא אגיע ויש מקרים דחופים יותר......ואם אני בטוב אז אפשר לוותר עליי... ואז הרגשתי ילדה כועסת שלא רואה שום צד, שוב תחושה של שחור לבן, הכל או כלום...למרות שיודעת שאני כבר לא במצב הזה היום! ומצטערת על כך מאוד. לא מבינה, פעם הייתי כועסת על עצמי ולא מוציאה על האחרים את העצבים..היום כבר לא.. הכעס יוצא לכיוונים משלו... :( למה זה קורה לי? ופתאום שוב צץ העניין של ילדה בתוכי...ואז כתבתי את השיר הבא: ילדה עטופה בצל שכחה, הכל רגוע שליו בגוף האישה. הן תשמור בתוכה סודותיה, תגן עליה בגודל מידותיה. זיכרון קצר מוציא שכחה ישנה, הבזק של דקה והילדה רעדה. אך אישה נבונה תשמור צעדיה, הילדה נרדמה ואיתה סודותיה.... לא יודעת..האם הילדה הזו זקוקה לטיפול? עדיין? הרבה זמן.....היא יכולה להשמר לה בשקט בפנים, לא? לא יודעת כבר.....

הילדה נירדמה או שהאישה הירדימה אותה כדי לקבל שקט להרדים את הזכרונות והסודות את הכאב .. אתך יקרה וכן הילדה זקוקה עד מאוד לטיפול תאפשרי לה . מחבקת אותך הגדולה ואותך הקטנה...

היי ליאת. בבואי לכתוב לך את שמציק לי , חשבתי לתומי כי יש בזה מן ההקשר להודעתך כי היית בחופשה. עד כמה ראית לנכון לרשום זאת בפורום, לדייק את חזרתך, ולייצר אולי משהו ברור עם תקווה כי זהו זמן מוגדר וכי את חוזרת. וכי נשמור על עצמנו. המון המון זמן לא כתבתי בפורום. רציתי לכתוב כי גם לא נעזרתי, אך אין זה כך. אחת לכמה ימים נכנסתי קראתי את התכתובות ומשהו בי נרגע. הפורום מרגיש לי כמו אותה שמיכה שילדים קטנים לעיתים נושאים עימם, ואני בשלב שכבר לא ממש זקוקה לשמיכה הזו עימי, אך טוב לי לדעת שהיא קיימת. והיום אף הרגשתי צורך למשש אותה פיזית בכדי להרגיש את החיבור, האמפטיה והמשהו המאוד אימהי ומבין שמציל אותי דרכך כשאת משיבה לי. אז מה קרה? ומה עורר אצלי חרדה ואי שקט מבהיל ומעציב? המטפלת שלי יצאה לחופשה בת שבועיים ימים. זו לא חופשה ראשונה ולא אחרונה, וידעתי כמוה לא מעט במהלך השנים, ולצערי השיח שלפני, והידיעה מתי ניפגש בשנית אינם מצליחים להשקיט ולרפא את הפצע שתמיד נפתח כשהיא איננה. אני מבוהלת וחרדה, מרגישה עצב מאוד גדול על כך שנסעה. ייתכן ולכך גם מתגנבת קנאה מסויימת שהיא עושה לעצמה ולבני ביתה ומחזקת את הזוגיות שלה, כששלי עם השנים נסוגה אחורנית. קשה לי ומאוד מעיק מבפנים, למרות ההבנה הרציונלית והמבינה בצורך שלה בחופשה. הניסיונות שלי לגייס כוחות פנימיים לא ממש צולחים. לא כל כך הולך לי הפעם. אינני מבינה איך המקום הזה נשאר כמקום של כאב לב ומעורר אימה כל פעם מחדש. למרות השיחות הרבות וההתקדמות שלי לאורך השנים.

שמחה שחזרת.;) מקווה שנהנת וצברת כוחות.תודה שהודעת.

הי אני לקוית למידה בת 32 ולא מסתדרת לצערי בעבודות והתנדבויות הייתי בשיקומים דרך מסגרת וזה עשה לי רע ואני לא רוצה לחזור לזה אני לא יודעת אם זה רק לקות למידה כל הזמן שהתנדבתי ועבדתי לא היו מרוצים ממני אני ללא עבודה וקמה בבוקר לא יודעת מה לעשות אם עצמי מה ניתן לעשות?

הי,אני מתקרבת ליום הולדת 50 השבוע יש לי יום הולדת ואני חוגגת עם המשפחה,אני לא נשואה ללא ילדים ואין לי גם חברים לחגוג איתם את היום הולדת שלי.חברה שלי שהיתה החברה הכי טובה שלי נפטרה לפני שנה שבוע אחרי היום הולדת שלי תמיד היינו חוגגות ביחד ועכשיו במקום לחגוג איתה אני צריכה ללכת עוד שבוע לבית קברות אני מרגישה לא טוב עם עצמי בעקבות זה למרות שאני שמחה לפחות שאני חוגגת עם המשפחה אבל כואב לי שאין לי חברים לחגוג איתם ושאני צריכה ללכת לבית קברות שבוע אחרי היום הולדת שלי. רציתי לדעת אם את יכולה לייעץ לי איך בכל זאת אני יכולה להיות אופטימית למרות כל זה. תודה רבה ושבת שלום

שלום וברכה לפני מס' שנים הייתה לי אפיזודה פסיכוטית עם מאפיינים מאניים ופרנואידים. התחילו סימנים של התנהגות מוזרה כבר חודש וחצי לפני שהתפרץ ההתקף במלואו.. אבל למרות הסימנים שהיו דווקא תפקדתי פחות או יותר.. כשההתקף התפרץ ממש אז ישר טיפלו בי בהלידול ויצאתי מהמצב במהירות. נראה לי שההתקף במלואו ארך לא יותר מיום-יומיים.. מאז אני לא נוטל אנטי פסיכוטיים אלא רק למיקטל ולוסטרל 50 מ"ג. הייתי באותו זמן בלחץ נפשי עם מחסור בשעות שינה, לא הייתי ישן שינה עמוקה בלילה אלא שינה שטחית, ולחץ בעבודה שלא היה לי טוב שם בכלל, אך הייתי חייב את הכסף בשביל לא להיכנס לחובות ונשארתי שם בכוח, למרות שלא היה לי טוב, כמו כן היה ברקע מעבר דירה והייתי מטופל פסיכולוגית וכנראה הייתי ב"הצפה" (כך טען הפסיכולוג בזמנו). רציתי לדעת איך ניתן לדעת אם האירוע היה כתוצאה ממחלה נפשית, או שזו "גלישה פסיכוטית" כתוצאה מהפרעת אישיות? יש לציין שבאותה אפיזודה שהייתה לקחתי SSRI במינון גבוה (סרוקסט 60 מ"ג) וגם אפקסור (הייתי במעבר בין התרופות שזה קרה). יש לציין שברקע יש "מבנה אישיות גבולי" ואבחנה של הפרעת אישיות (קווים קלסטר b ו-c, תלותיות). אשמח לתשובה ע"פ התיאורים הנ"ל. תודה.

בוקר טוב ליאת. בשבועיים האחרונים התחלתי לימודים שבגללם הייתי בלחץ מאוד גבוה עד שהחלטתי להפסיק את הלימודים מרוב הלחץ שהיה לי. זה לימודים של תשלום חד פעמי שאני יכולה ללכת כל הזמן עם אני רוצה.מרוב הלחץ והחרדה שהיו לי מטעמים מסוימים זה קשור גם למורה וכמובן הלחץ מהלימודים אני מרגישה עייפות נפשית זה לא דיכאון זה הרגשה שאין לי חשק לעשות כלום. אני פונה אלייך אם תסכימי כמובן בכדי שאולי אם יש לך עצה בשבילי איך אני יכולה לחזור לקבל מוטיבציה ולחזור למסלול לקבל יותר אנרגיה מוטיבציה ואנרגיה בחיים האישיים איך לחזור לעצמי. אני מודה לך ליאת שיהיה לך המשך שבוע נפלא.

האם "הצפה רגשית" היא בעצם מצב פסיכוטי?

כואבת הנשמה בוכה הילדה עצובה עטופה בכאב עטופה בדממה עטופה בשמיכת השתיקה עטופה בשכבת ההדחקה שם על הרצפה הקרה שם מרגישה בטוחה לבדה שם איש לא יכול לתפוש אותה ...

ליאת תודה על מילים ויחד ...יודעת שעמוס ובכל זאת מפנה אותך למה שכתבתי ב5.7 מתחת לשולחן ...בבקשה תגיבי שם מאוד חשובות לה המילים . החלק הזה שלי שכותב ככה במילים בודדות זו נערה מאוד צעירה ומאוד בודדה ודכאונית .. מנסה לתת לה /לכאב מקום . ושוב תודה על הכל .

שלום. ברצוני לדעת מה הכלים בפסיכותרפיה שאפשר לטפל במצבי לחץ מלווים בכאבים בחזה ודכדוך פנימי? מה כולל הטיפול? חשבתי לנסות טיפול כזה לכן חשוב לי לדעת אשמח לתגובה על שאלתי תודה רבה

היי יש לי שאלה: אני נפגעת תקיפה מינית הגשתי תלונה במשטרה. נמצאת בטיפול והמטפל לא מוכן לקרוא חומר אישי אודותי (חומר משפטי וחוות דעת פסיכיאטריות) ואני טורחת ומשקיעה, לא נותנת סתם דפים מפוזרים, מסננת, מסמנת במרקר, כדי לא להעמיס על המטפל, ובכל זאת אינו קורא. מסכים כן לקרוא רק בזמן הפגישה ולא בין הפגישות. גם דברים אישיים שאני כותבת ומבקשת שיקרא לא מסכים לקרוא בין הפגישות. מה דעתך? בעבר הייתי מטופלת אצל אחרים ומעולם לא הייתה בעיה. להפך פסיכולוגים הם תולעי ספרים ומאוד שמחו כשהארתי להם לקרוא דברים שכתבתי וגם דברים אחרים.

הי לך נעמה ..ואני אחזיר לך בשאלה...למה דווקא בן הפגישות. מבינה אותו עם הדברים חשובים תביאי אותם לחדר ותדברו עליהם .. מכירה את זה ממני שלתת לקרוא לפני או אחרי פגישה זה די לברוח מלגעת באש . בפגישה .גם אם על פניו זה נראה רק כדי לא "לבזבז" זמן פגישה וחוץ מזה כוחות ועוד כוחות על התלונה .. זה קשה בטרוף אנחנו כאן אם יעזור ..

אני אעשה הפרדה כדי לענות לך: מדובר על חומר משפטי וחוות דעת פסיכיאטרית. מבחינתי זה ברור שירצה לקרוא הבעיה היא שהוא לא רוצה. כי בפגישה- זה ייקח את כל הפגישה/ות והוא שואל האם באמת אני רוצה שהפגישה תלך על זה שהוא קורא... ובין הפגישות למה לא לקרוא? ממש מוזר לי המצב הזה.

שלום רב. כמה זמן לוקח להסתגל לעבודה חדשה? התחלתי מקום לפני 4 חודשים ועדיין קשה לי מאוד מכל הבחינות. התחלתי ברגל שמאל ואני לא מצליחה להביא את עצמי למקום שאני שלמה איתו. הקליטה היתה קשה ביותר, היתה לי תקוה שזה ישתפר אך לצערי זה לא קורה. קצת חבל כי התנאים טובים ומתאימים וקיוויתי שאצליח שם. האם 4 חודשים הם זמן מספיק כדי להחליט? בדרך כלל לא חווה קשיי הסתגלות אך במקום הזה סובלת

אבל היה נורא........כי התקרבתי ודברנו.........ואז היא רמזה שאני כמו מי שפגע בי.............כאילו.........אוףףףף מה זה?????? תגובה של שאלה ממנה שלא ציפיתי בכלל שתשאל אותי אי פעם.....בחיים לא אפגע באף אחד! ובייחוד לא בילדיי......היא פגעה בי מאוד! .....הרגשתי כמו בבית משפט...קשה לי עם עצמי ועכשיו גם איתה.....פעם כעסתי על עצמי אחר כך הרבה מהכעסים יצאו עליה ברמות..עכשיו כבר אני כועסת על כלם.....אז כאילו הטיפול הוציא ממני כעסים על כל העולם ואשתו, עדיף לחזור אולי לכעוס על עצמי בלבד..... זה נורא!!!!

שלום וברכה אני מקבל קצבת נכות נפשית 40% רפואי ו100% אי כושר לצמיתות ואני מעוניין להפחית את התרופות שאני לוקח בגלל תופעות לוואי.. (כמובן שאני יודע שצריך להיות במעקב של פסיכיאטר) רציתי לדעת האם ביטוח לאומי יכול לשלול ממני את הקצבה בגלל שאני לא לוקח את התרופות או לוקח מעט תרופות? כאילו הוא יכול להגיד שאם אני לא לוקח תרופות אז בעצם המצב שלי בסדר ואני לא צריך קצבה? האם הוא יכול לדעת איך שהוא שאני לא לוקח תרופות (אם הפסיכיאטר רושם את זה במחשב של המרפאה)? תודה מראש ..

שלום וברכה, מדובר על ילדה בת 12 וחצי, חסרת בטחון מאוד.. מכיתה ג' נפגעה עשרות פעמים מחברות שהייתה איתן בקשר.. ותמיד הן אלה שפגעו בה תוך כדי ניתוק הקשר ממנה.. עד היום כבר כשהיא עולה לכיתה ח' היא עדיין מתקשה להשיג חברה. היא מתאמצת להגיע לזה שתהיה לה חברה טובה אפילו רק אחת.. אבל עדיין אין לה.. היא ילדה חכמה ואינטיליגנטית מאוד. יש לה המון כעסים על החברה שלא מקבלת אותה. כמה שהיא משתדלת ועדיין לא מצליחה להיות מקובלת גם בכיתה. היא מאוד עצובה בגלל המצב הזה. והרבה פעמים היא שואלת אותנו ואת עצמה למה היא במצב הזה? היא מאוד צמאה לחברות. התחילה טיפול אצל מטפלת דרך דימיון מודרך. בינתיים ארבעה טיפולים. אני רוצה לשאול האם זהו הטיפול שמתאים לה? או שצריך טיפול של פסיכולוגית מוסמכת? תודה אמא מודאגת

שלום. ילדה שלי בת 23 עוברת תקופה קשה.פרדה מיהחבר.ירידה במצב רוח.בוכה בבוקר.רציתי לדעת באיזה טיפול מומלץ להתחיל.? אני לא רוצה אנטידפרסנטים.היא בחורה צעירה.שמעתי שיש כדורים על בסיס צמחי כמו רמוטיב.מה אתה ממליץ?

ציירתי לב אדום וקרעתי אחר כך התחבאתי שאיש לא ימצא אותי יד אחת מצאה ולא הרפתה מהלב עד שמת

היי.....קשה לקרוא. יודעת מה? אני חושבת שהיום את חזקה ויכולה לאחות את השברים של הלב! היום יש בך הכח! ואת יותר שלמה! אני אוהבת שאת משתמשת באותו השם בשני הפורמים. זה מאחד את כולך! גם אם כתבת בלי לחשוב את הכינוי...אביב....חיבוק לכולך סיגל אביב שם ושם משפחה ;) חיבוק כזה שמתאים.

הי מיכל תודה שכתבת לי ...אבל יקרה אני לא השתמשתי בכינוי אחר, כאן אני סיגל וזה נכון לי .. ובדרך כלל אני לא מתבלבלת 😊 מבינה אותך על החיבור של הלב ..ואולי ...אבל זה תהליך מורכב שגם הוא יגיע .. בדרך צריך לעבור את החלקים התוקפניים אלא שעלו אצלך בטיפול. יקרה אל תיכעסי עלייה יש לה אומץ לשים לך מראות זה קשה בטרוף אבל זה נכון .. יש בנו חלקים תוקפניים בדיוק כמו החלקים של מי שפגע בנו זאת השתחזרות ככה יקרה נשמרת ההכחשה וההדחקה.. אחרת לא היינו שורדות אותם . תרשי לעצמך לטפל בך ובהם בתוקפניים ... והכי קל להגיד והכי קשה לבצע. איתך . וכמו שכתבתי שם ...בחופש אפשר להפגש ....איפה שתמיד נפגשות 😀 ...

עכשיו הבנתי .... ראיתי איפה טעיתי .... אני דווקא פחות אוהבת ולא בגלל פיצול כזה או אחר כשאני פחות מחוברת אני טועה :):) אבל מיכלי אהבתי ממש את השם והשם משפחה ....

מאז שהיה חוסר עקביות אני מתנהגת כאילו רגיל..יותר מזה מדברת המון חיובי ועל שינויים בלי לתת לה כמעט יכולת להגיב. היא שמחה עם זה אולי. אבל לא יודעת את הפנים שלי.. טפשי לא לשתף בזה. אבל לא מסוגלת לכלום גם אני אעדר עוד מעט ואז שוב חוסר עקביות....והרגשת בדידות. אוףףףףףףףףף

היי, אני עוברת תקופה מאוד עמוסה ולחוצה ולאחרונה חשבתי על כך שאולי אני צריכה ללכת לפסיכולוג/ טיפול רגשי כלשהו, אבל אני לא מכירה בכלל את התחום הזה (אף פעם לא הלכתי לטיפול שאינו רפואי נטו) וגם לא בטוחה אם להכנס לכזה ואם כן אז מאיפה להתחיל, מרגישה שלא חייבת ולכן אולי עדיף שלא. רקע כללי- סטודנטית בת 25, כרגע במבחנים, בזוגיות מאוד טובה אבל גם לבן הזוג יש רגעים שבהם לא מסוגל להכיל יותר את הבעיות שלי (ואז הרבה יותר קשה) ואני מפחדת שבסוף זה יפגע בזוגיות שלנו, חוויתי המון מורדות ועליות בשנים האחרונות בכל דבר- לימודים, עבודה, מעברי דירות. ברגעי משבר מסתכלת על הדברים השליליים בצורה קיצונית למרות שמודעת לדברים החיוביים, אבל עדין צריכה שמישהו יהיה שם להזכיר לי, ולא תמיד יש, למרות שיש לי סביבה תומכת ואוהבת. לא משתפת את הקרובים אלי בכל מה שעובר עלי ולכן גם לא בטוחה לגבי פניה לטיפול מקצועי, לא ארצה לשתף על כך שהולכת וגם לא אוהבת להסתיר דברים. גם מבחינה מעשית אני לא יודעת איך וכמה זה עולה בד"כ וכו'.. ואם ההמלצה כן ללכת- האם לחכות שתגמר התקופה המאוד לחוצה? תודה :-)

שלום ליאת, בשנתיים האחרונות אני מוצאת את עצמי בדכדוך עמוק כבר שנתיים אחרי פרידה קשה שהייתה לי לא מצליחה למצוא אהבה גם עבודה אין לי כרגע וכל זה מביא אותי לדכדוך ולקושי אשמח לתמיכתך,תודה.

באתי לבקר , לפעמים יש בי צורך להיות כאן ...שמחה לראותך האמת שאני בטוחה שהגבתי לך לשיר המקסים ההוא ...אבל יכול להיות שרק הגבתי לך בראש ...מי יודע ? בכל מקרה תודה ששמת אותו כאן ושהכרת לי אותו , מדהים דווקא מהצד העובד שבי אהבתי כל כך את ההבנה של החוסר מובן בנתינה לשני , במה שבאמת השני צריך ...ועד כמה בסופו של יום כולנו צריכים להרגיש אוהבים ואהובים ...

ליאת את לא צריכה להתנצל ...זה מה שיפה במדייה ברור שתהייה תשובה ולא ברור מתי 😊 העיקר שאת מרגישה טוב ... ותודה שאת מאפשרת להיות כאן.

מרגישה בודדה ועצובה בתוכי. באופן כללי לא רק עכשיו, אלא שברור שישנם רגעים...... ואין שום סיבה נראית לעין, נשואה עם ילדים,בעל אוהב, מנסה ומתחשב.... יש עבודה וטוב לי בה.... כל פעם שאני מרגישה רע המטפלת מזכירה לי שזה עובר......אבל זה חוזר!!!!!! כאילו זה יהיה בתוכי תמיד...האם חייב להיות כך? לחיות עם אומללות נסבלת???? מבאס. וכן עושה דברים שגורמים לי גם טוב, וכן נעזרת בטיפול ו....אולי בגלל שהתקופה האחרונה הייתה און ואוף בפגישות, לא הייתה סדירות. אבל לא יודעת כבר..... האם אני אדם פאסימי? לא חושבת....יש תקווה אבל העצב הפנימי, מדוע קיים בי? למה לא מעריכה את עצמי מספיק? תקופה של 7 שנים בטיפול זה המון!!!!!!! ועדיין כזו תחושה????? אפילו שכמובן שיש התקדמות בהמון תחומים....

אני קוראת פוסט הזה וכאילו אני כתבתי את זה. גם לי יש גלים של בדידות עצב ודיכדוך. וגם לי אומרים שזה עובר וצריך רק לקבל שזה קיים. אבל אני לא מסוגלת.

אני מעוניין לדעת מה גורם לבעייה בלזכור דברים בעבודה חדשה שאני מתחיל כמו שאני זוכר חלק ממה שמסבירים לי על מה שצריך לעשות בעבודה ואז יוצא שאני צריך לשאול כמה פעמים את אותה שאלה ולפעמים לא זוכר כלום ממה שאומרים לי ? אפשר לקבל טיפים איך להתגבר על זה ? לאיזה רופא הולכים במצב הזה ?

הי ליאת,לפני 7 חודשים עזבתי את העבודה בגלל התנהגות לא הוגנת של הבוסית אני ממשיכה לחפש עבודה ועד עכשיו לא מצאתי ניסיתי התנדבות אבל זה לא זה זה לא התאים לי. אני חסרת פעילות יושבת מול הטלוויזיה או עושה קניות וחוץ מזה כלום. אשמח להכוונה טיפ קטן תודה.

שלום התחלתי להיפגש עם פסיכולוגית ורציתי לשאול אם ההתנהלות שלה מקצועית: א. אני תמיד מגיע בדיוק בשעת הפגישה, אבל אז היא מכניסה אותי לחדר המתנה שם אני מחכה כעשר דקות עד רבע שעה. ב. בזמן הזה אני שומע את מי שבפנים, לפעמים בבירור. ג. כשהמטופל יוצא ממנה הוא עובר דרך חדר ההמתנה כך שאנחנו רואים אחד את השני. ד. הפגישות שלנו נמשכות חצי שעה עד 35 דקות! לאחר כמה פגישות שאלתי אותה כמה זמן אורכת פגישה, והיא השיבה משהו בסגנון ״לפי המומנטום״ או ״נקודת עצירה טבעית״, משהו בסגנון הזה. מאחר וכבר נפגשתי עם פסיכולוגים במשך שנים זה נראה לי כמו התנהלות מוזרה במקרה הטוב. מה דעתכם?

נשמע ממש מוזר...טיפול אורך כ 45-50 דקות, תלוי במטפל. הזמן קבוע, המקום קבוע! השעה קבועה! יש עקביות בטיפול. אין דבר כזה "לפי מומנטום" או "עצירה טבעית" מעולם לא שמעתי על כך. איזה סוג מטפלת היא? פסיכולוגית קלינית? כי זה נשמע משהו אחר... תבדקי תעודות הסמכה, זכותך לדרוש זאת! בכלל לראות מטופל אחר בחדר המתנה נשמע גם לא בסדר, המטפלים בד"כ משתדלים לשמור על רווח בין טיפול לטיפול כדי למנוע פגישות מסוג זה... מה דעתך ליאת?

בזרם הגישה של הפסיכואנליזה הלאקאניאנית משך שעת הטיפול הינו לוגי ולא כרונולוגי. יש לכך סיבות ותפיסה תיאורתית וקלינית שלמה. הרעיון נעוץ בנסיון לחשוף את הלא מודע באופן היעיל ביותר. לעיתים פגישה תהיה 10 דק בגישה זו. לפיכך לא בטוח שיש כאן דילמה אתית. 2 השאלות היחידות שקיימות בעיני הן האם זה עוזר לך להבין משהו בעצמך? והאם הגישה הזו מתאימה לך שכן יש כאלו שיתקשו יותר מאחרים בעבודה שכזו שהיא מאוד חזקה ופחות נעימה.

אני חושבת שאת מאוד צודקת. לא נראה שכל הדברים שציינת מאפשרים להרגיש בטחון הגנה וקבלה שנחוצים כל כך לקיום תהליך טיפולי. הזמן שנקבע לתחילת הפגישה הוא שלך וצריך להיות מכובד ללא פשרות . גם זכותך וחובתה של הפסיכולוגית לשמור על פרטיותך בלי שתתקלי במטופל אחר. קצת מוזר לי שפסיכולוגית מתנהלת ככה . בדרך כלל זמן הפגישה הוא 50 דק ויש לכך סיבות טיפוליות מדויקות . מקווה שתוכלי לשוחח על כך עם המטפלת שלך כדי שתנאי הטיפול ישמרו.

הי ליאת, אני רוצה לשתף בסיטואציה מאוד קשה שהייתה לי בעבודה. אולי תוכלי בבקשה לייעץ לי מה לעשות. סיפרתי לקולגה בעבודה על פגיעה שעברתי, זה פשוט נפלט לי איכשהו ואז ראיתי על פנייה הבעה כזו של חמלה כלפיי. ומאז הרגשתי שאני לא מסוגלת לראות אותה יותר והתחלתי להתעלם ממנה בהפגנתיות. היא נפגעה והתפרצה עליי במשרד ואמרה שאני צריכה לטפל בעצמי ושיש לי בעיות. אני נכנסתי לשוק הפכתי לאטומה יותר ויותר ומאז אנחנו אוויר אחת בשביל השנייה. כל הסיפור הזה מכניס אותי למצב נפשי מאוד קשה. בפרט שזה הופך לשיחת היום בעבודה ואני לא מצליחה להשלים איתה. איך אפשר לתקן? אני כל כך סובלת.

שלום , אז מאיפה מתחילים?... אחיין שלי סובל מOCD קשה מאוד ולא מטופל , גר עם אמו ואביו ו2 אחיו הקטנים במאה שערים , מתנגד לטיפול מגיל צעיר וההורים אינם אסרטיבים מספיק ההתנהגות שלו קיצונית מאוד , הזמנים שלו התבלבלו וכך כל הטקסים , לדוגמא , שומר שבת עד יום שלישי ונלחץ כל הזמן שלא מספיק כלום , לא יוצא מהבית ואין לו חברים מה הטיפול הכי טוב עבורו אם אינו משתף פעולה? מאיפה מתחילים ואיך בכל זאת הורים שלא מצטיינים באסרטיביות יקבלו את הכלים המתאימים? תודה רבה מאוד מראש

ליאת בוקר טוב. חשבתי שמתחיל להסתדר, אז חשבתי. חשבתי שאולי יש קצה, קצה של משהו חיובי, אז חשבתי. הכל התרסק בבת אחת!!! לא רואה שום אור!!! לא רואה שום טעם!!! נראה לי שמבינה שהכל גדול עלי!!! אז כניראה שאסיק את המסכנות. תודה רבה על ההקשבה.

הי ליאת הלבבית, מה שלומך? תודות חמות לשיר העוטף-נוגע לסופשבוע. כאם המכסה בעדינות תינוקה. פרידת ליל. קוראת את השיר וחושבת לי, שהייתי אומרת כן טיפול, ממש לגמרי, כי, כן, זו מילה כל כך טובה, בעיניי, שטמונות בה התמסרות וקבלה ונתינה וקירבה וקשר. והטיפול ניסה ומנסה ללמדני מהי אהבה. שהיא (גם) בפרשנותי את השיר - הלקבל אותנו על כל חלקנו.לקבל את השלם. אני חושבת שיכולה להבין גם את פרשנות המילה 'טיפול' כדבר שניתן למישהו דפוק. ואת הרתיעה להיות במקום הזה. הקול שמביע בוז. והוא שבדיוק מכוון לאי הקבלה, והפירוק, וראייה חד צירית, או חלקית. וכולנו איכשהו מקבלים סוג של טיפול נפשי בתחילת דרכנו. כשיש בו עיוותים, לצערנו, אנו משלמים מחיר, ולעתים קשה הניסיון להסתייע במישהו אחר, ובצמידות קיימת גם חרדה מקנאת ההורה, המשמיע קול בטוח-לא-צנוע, שהוא הכי הכי. והסדק - המממ... כתבתי הודעה כתגובה לאחת השאלות כאן, ואיני רואה שהיא מופיעה כעת. אולי לא נקלטה, אולי התפספסה. ו... כשלכאורה לא רואים אותי, שומעים אותי, מבטלים - הנה, זו תקרית שלוקחת אותי לקו השבר שלי. הסדק. א.ה.

אור גם בדברייך :-) איזה יופי. א.ה.

וואו....שיר מקסים!! ואם זו ההרגשה שלך כמטפלת. אשרייך!!! ואשרי המטופלים שזכו בך!! שבת שלום.

מקווה שהכל בסדר .... וזה רק הקיץ ועומס כזה ... סופש נעים וטוב

שלום ליאת. כשאין כוח, אז אין כוח! אולי כדאי לדעת לקבל את זה ולא להלחם. אבל לפעמים זה מין מילכוד ולא בא בהתאמה לדברים שצריכים להעשות באותו הזמן. כמו ללכת לעבודה, שלפעמים זה קצת כמו לצאת לקרב. ואז מה עושים? מוותרים ונשארים בבית, או נלחמים ויוצאים לקרב? לא פשוט העניין הזה!

Eye Movement Desensitization and Reprocessing =EMDR או בתרגום חופשי- עיבוד מחדש והקהיה שיטתית באמצעות תנועות עיניים, הנה תירפיה חדשנית רבת עצמה. היא השתלמה בזה....אני לא יודעת אם זה טוב או יעיל עבורי? אמרתי לה שאני מתחברת יותר לשיטה הדינאמית...לא יודעת אם מתאים לי כל השיטות האלה....למרות שגם בטיפול יש מהקוגנטיבי התנהגותי...שילוב כזה של שיטות. מה דעתך על שיטה זו? יעילה? לי יותר משמעותי הקשר הבין אישי ומאוד חשוב לי מה שקורה בינינו בחדר וכו'...ושתקבל את הדברים ותבין ומשם אתפתח...לא יודעת. דעתך?

שלום ליאת וכולם, אני באנליזה 4 פעמים בשבוע מזה 4 שנים. הטיפול נעשה בשכיבה, כשכיסא המטפלת למראשותי. החל מלפני חודש, הגעתי לטיפול, והכיסא הוסט רחוק מאוד מהמקום הקבוע. באופן שכשאני מפנה את הראש אחורה, או אפילו רק מקשיבה, המרחק מאוד גדול, ואף קולה נשמע ממרחק. שאלתי אותה בפעמים הראשונות מה קרה, והיא אמרה שלא שמה לב. אך מאז סירבה להחזיר אותו, בטענה שהזיזה אותו כי כך היא רואה אותי מהצד טוב יותר. אמרתי לה שהתחושה מאוד קשה עבורי מול המרחק הזה, ושקשה לי לשכב כך. ולשמוע הכל ממרחק. וגם לא להבין מדוע המרחק. היא ביקשה שאתעסק בעצמי, ולא בה. (טענה שאני מבינה עד גבול מסוים). ניסיתי להגיע בחודש האחרון ולשים לכך פחות לב, או לחילופין לדבר על מה זה מעלה בי. אך מאוד קשה לי. במיוחד סביב האמירה שלה שזה לא אמור להיות קשור אלי. וגם אם היא היתה מחליטה לשבת בקצה השני של החדר זו החלטה שלה מול עצמה. אפילו אם זה קורה רק מולי. מאוד קשה לי בתקופה הזו, וזה מאוד משפיע על הטיפול (אני כמעט לא מצליחה להיות שם יותר) אשמח לעזרתכם. תודה.

הי למיוסרת, באנליזה כמו באנליזה בדיוק את מחשבותייך אלו מחזירים לטיפול. עם כל החרדות הכרוכות בכך. לדוגמא - ההרגשה העוצמתית של הגדלת המרחק, הרגשת החנק וכדומה. אז דווקא, הייתי ממליצה בתור מי שעברה אנליזה, כן לשים לכך דגש, כן לדבר על מה זה מעלה בך, כן לכעוס, למשל, על תגובת המטפלת כפי שנראתה בעיניך, כן לדבר על הקושי הרגשי החזק להגיע לטיפול בדיוק בשל השינוי המתואר ועוד. וכנראה, שלא יהיה מדובר בשיחה אחת בלבד. אז אולי מזל שתדירות הפגישות גבוהה. הרעיון הכללי - לנסות למצוא את התשובה בתוך השיחות ולא רק במקום חיצוני מפצל. קרי - לחבר. לא פשוט, ככה טיפול עובד... א.ה.

מְבֻקָּשׁ מָקוֹם שָׁקֵט עָלָיו תּוּנַח הַנֶּפֶשׁ. לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד. מְבֻקָּשׁ מָקוֹם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ מִדְרָךְ לְכַף הָרֶגֶל. לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד. מְבֻקָּשׁ עָצִיץ, עָלֶה, גִּבְעוֹל, אוֹ שִׂיחַ, שֶׁלֺּא יָקוּם וְיִתְקַפֵּל כְּשֶׁהִיא תָּבוֹא. לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד. מְבֻקָּשׁ דִּבּוּר אֶחָד, נָקִי, נָעִים וְחַם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ סַפְסָל, מִקְלָט, לְמִישֶׁהִי, קְרוֹבָה שֶׁלִּי, יַלְדָּה-יוֹנָה, נַפְשִׁי שֶׁלִּי, אֲשֶׁר יָצְאָה מִן הַתֵּבָה, לְכַמָּה רְגָעִים, בִּשְׁעוֹת הַבֺּקֶר, וְלֺא מָצְאָה מֵאָז מָנוֹחַ לְרַגְלָהּ. ליאת ... מסתובבת סביב עצמי במעגלים נפשי לא מוצאת מנוחה לעצמה עצבות ובכי פנימיים אבודה ילדה עצובה

ליאת ברעוז שלום. יש לי אלייך מספר שאלות בקשר להבחנה שרשומה לי במרכז בריאות הנפש של הכללית. ההבחנה הרשומה היא observation for suspected mental and behavioural disorders לא טופלתי כלל מאז והגעתי פעם אחת רק להגיד שאני מרגיש טוב וכבר לא זקוק כלל לטיפול. כדורים כמובן סירבתי. מאז האיבחון הזה חיי נהרסו. הלכתי על שטות ועכשיו אני מרגיש לא טוב. כל מה שהייתי צריך זה כמה שיחות עם פסיכולוג ולא לעבור איבחון ורישום שעושה עימי עוול. כמובן שבקטגוריות רשום: תוקפנות לא פעילה, אובדנות לא פעילה, ללא עדות פסיכוטית, ללא עדות למסוכנות בעברו. שאלות: 1. אם ארצה בעתיד הלא רחוק לעבוד בתור מאבטח ואצטרך רישיון לנשק האבחנה הזאת תיצור לי איזה בעיה בשביל רישיון לנשק? לא טופלתי ולא לקחתי מעולם כדורים מכל סוג שהוא. אני מתנגד לכדורים מכל סוג. 2. למשך כמה זמן הרישום והאיבחון ישמרו בקופה? זה לכל החיים? 20 שנה? 7 שנים? יש איזה תוקף מסויים לאיבחון? אין איזו דרך למחוק את האבחנה הזאת? 3. יש איזו דרך לשנות את רוע הגזרה? אני סבור שהאבחנה הזאת היא שגוייה, ואני בהגזמות שלי תרמתי לכך, וגם הפסיכיאטר אקצין את זה. אולי בעתיד ללכת לפסיכיאטר פרטי? לפנות למישהו מלמעלה בקופה?(כל אפשרות שיש לי אשמח לישמוע עליהם). 4. מאז עברתי מכללית למכבי והמעבר יתבצע ב1.9.2017 כל הרישום הזה יעבור איתי או רק התיק של הרופא משפחה? בבקשה ליאת ברעוז הודה לך מאד מאד אם תוכלי לענות לי על כל ה4 שאלות שלי בהרחבה. לבנתיים אני הולך לפסיכולוג פרטי כדי להתאושש מהמפגש הטראומטי עם הפסיכיאטר של הכללית הנוראה. אשמח מאד לדעת שיש לי תקווה ולא עשיתי לעצמי נזק לכל החיים. אחרי שאני אצא מזה אני מעוניין לתבוע את הכללית(הגעתי בריא עם פצע קטן ויצאתי חולה ומצולק). להציע לבנאדם בריא כדורים על שטויות עשוי להרוס את הבנאדם ואותי זה כמעט הרס רק עכשיו אני מתחיל להתאושש. לא על כל דבר צריך לרשום כדורים ומישהו צריך לתת את הדין על זה. ליאת ברעוז אני מודה לך מראש. שיהייה לכולנו רק בריאות.

האם יש לי אפשרות להיתקבל לביהס לפסיכוטרפיה בלי ניסיון של עבודה כיועצת בפועל ?

שלום רב. הייתי אצל פסיכיאטר בקופת החולים כללית בקשר להפרעת שינה. סיפרתי שהרבה דברים מפריעים לשנתי והיחס שלי לשינה הוא אובססיבי למידי. באבחון רשום: אובדנות: לא פעילה. תוקפנות: לא פעילה. ללא עדות פסיכוטית, ללא עדות למסוכנות בעברו. הוא החליט לאבחן אצלי הפרעה התנהגותית OSD. עכשיו לאחר פגישת האינטייק חשתי ממש ממש ברע והרגשתי ממש לא טוב עם כל האיבחון הזה, וגם שסתם הגזמתי והקצנתי את הבעיה שלי. התקשרתי למזכירות ואמרתי שאני חש בטוב וכבר לא זקוק לטיפול ומבקש לבטל את התורים (יש לציין שלפני הפנייה לשמה מצבי היה מצויין ולא היה לי באמת דאגות על הראש, ולאחרי הפנייה אני כבר מתקשה לתפקד זה הרס אותי). למרות בקשתי לבטל את התורים הפסיכיאטר מתעקש על עוד פגישת ביקורת ולא מבטל לי את התור. בבקשה אני מתחנן אלייך מה עליי לעשות כדי שהוא יבטל לי את התור ויעזוב אותי בשקט? (להגיע לפגישת ביקורת זאת לא אופצייה בשבילי). אני יודע שאני יכול פשוט לא להגיע אני לא חייב לו כלום, אבל המחשבה על זה שיש לי לשמה תור פשוט הורסת אותי ,ולא נותנת לי מנוח. האם יש איזה דרך פעולה כדי שהוא יבטל לי את התור, אולי מכתב מהרופא משפחה שלי? עורך דין שיכתוב מכתב? ברור לי שהתגובה שלי למקרה היא לא פרופורציונלית, אבל אני לא מעוניין להגיע לשם יותר. בבקשה תעזור לי לצאת מהבור שנכנסתי אליו. אני רוצה לחזור ולהרגיש רגוע ולא מודאג כמו לפני האיבחון.

שלום, האם התאהבות אמיתית יכולה להתרחש בין מטופל למטפל או שזה רק עניין של העברה? במידה וכן ,האם אפשר להיות בקשר כמובן ללא הטיפול.ושאלה נוספת היא לגבי משך הפסיכוטרפיה. האם יש פרק זמן או שהמטפל יכול ללוות מטופל לאורך החיים?

שלום וברכה, רציתי לשאול מס' שאלות מה אומר המושג "הבחנה בין עצמי ללא-עצמי" במבנה אישיות גבולי? כיצד נפגע השיפוט ובוחן המציאות בהפרעה הנ"ל? האם אפשר בבקשה דוגמא? האם מבנה אישיות גבולי יכול להתקיים יחדיו עם הפרעה סכיזואפקטיבית? מה הפרוגנוזה למבנה אישיות גבולי? האם יותר טובה מ"הפרעת אישיות גבולית"? והאם זה שאני מנהל מערכת יחסים יציבה מס' שנים עם בת זוג (ובדרך להתחתן), ועם מעגל חברים די גדול (מהילדות) ובקשר טוב ומתמשך, אני עדיין יכול להיות עם "מבנה אישיות גבולי"? יש לציין שעיקר הקושי אצלי בא לידי ביטוי ב"חוסר כיוון בחיים" ו"מציאת משמעות לחיים" וחוסר ביטחון מתמשך (לדוג' לימודים ועבודה), בעוד שחבריי עם תואר, מקצוע ועבודה יציבה, ואני עובד לסירוגין בעבודות "פשוטות" לא מקצועיות, וללא "סטטוס" מסוים ונשאר מתוסכל מכך ביחס לחבריי ולסביבה, למרות יכולותיי וכישרונותיי, כמו כן קיימת נטייה למצבי רוח ובעיות בתפקוד בעבודה, ז"א אני לא עובד רציף ולא מוצא מקום עבודה רציני וקבוע בגלל החשש להתחיל משהו חדש, "מחוסר כוחות" במובן מסוים (כמו שציינתי בעיקר מציאת עבודה רצינית ויציבה ומימוש היכולות), וחושש להיכנס לחברה חדשה ולהסתגל, בעיקר ביחסים עם הבוס ועמיתים לעבודה, בעיה בלשמור על "קור רוח" ונטייה "לשרוף הכל" ולהגיב באופן אימפולסיבי ולעתים אף "סוער", כבר לא כ"כ סומך על עצמי בגלל הדברים הנ"ל ובגלל כישלונות חוזרים. יש לציין בעבר שסבלתי מחרדת נטישה ובעיה ב"קבלת מרות" עם הפרעת הסתגלות, נכון לעכשיו אבחנתי עומדת על "הפרעה סכיזואפקטיבית" לאחר שהשתנתה מ"הפרעת אישיות". (בן 29) תודה על ההתייחסות מראש ועל המענה וחג שמח

שלום רב, אני רווק בן 58. ככל הידוע לי, תינוק שנולד מתרומת זרע לא יוכל לדעת מי אביו הביולוגי. האם זה עלול ליצור בעיות פסיכולוגיות קשות אצל התינוק בעתיד, ועקב כך לגרום בעיות בקשר הזוגי ובהקמת וקיום משפחה עם הבחורה? תודה.

שלום ליאת, תודה על תשובתך. התכוונתי לכך שכאשר הילד מתרומת הזרע ישאל ולא יקבל תשובה מיהו אביו הביולוגי, זה יגרום לו להיות עצוב ומדוכא לאורך זמן. הניסיונות של האם ושל בן הזוג להקל על העצב של הילד ישאבו מהם אנרגיה רבה ואולי אף יגרמו לעצב גם אצלם, ולכן תישאר להם פחות אנרגיה להשקיע בקשר הזוגי ובילדים נוספים אם יהיו. תודה.

ליאת שלום. כל כך מבולבלת. לפעמים אין חשק יותר לעזרה עד כדי בחילה שאני רואה את עצמי נעזרת. סיימתי את כל העזרות שהיו לי למעט " הטיפול" (שונאת את המילה הזאת). והרבה אני מתלבטת אם כדי להמשיך. הרבה מרגיש לי שעדיף לי להשאר במקום המוכר, אולי לא הכי טוב והרבה לא נעים, אבל מוכר. למה אני צריכה לשנות? למה להתאמץ, למה לגעת בכל המקומות הכואבים, הבלתי נסבלים? לא כל כך אכפת לי להשאר במקום. הרבה נראה לי שאני לא אאריך ימים, אז בשביל מה להשקיע? לא בטוחה ששווה. מה דעתך?

שלום וברכה, אני רוצה לתאר מקרה שקרה לי לפני מס' שנים (ב-2013 כשהייתי בן 25) מה שקרה שהייתי בזמנו על מינון של ציפרלקס 20 מ"ג במשך חודש, ואז הייתי אצל הפסיכיאטר שטיפל בי והוא דיבר עם הפסיכולוג שטיפל בי אותו זמן ורשם בפרוטוקול לאחר מכן: Psychologist feels he is cyclothymic; has grandiose fantasies w/o insight, lacks boundaries לאחר מכן הרופא החליף לי את הציפרלקס 20 מ"ג בפאקסט 60 מ"ג בעקבות כך שהוא חשב שיש לי "חשיבה אובססיבית".. לאחר חודש וחצי דיברתי איתו טלפונית ואמרתי לו שהמצב לא השתנה והוא החליף לי את התרופה מפאקסט לונלפקסין 150 מ"ג ועשיתי את ההחלפה בהדרגה, הורדתי את הפאקסט והעלתי את הונלה, ממש בסמוך לכך התחילו לי סימנים מוזרים שאיני יודע מה הם.. השינה שלי לא הייתה "עמוקה" באותו זמן וישנתי מעט שעות שינה והייתי בלחץ בחיים ובעבודה ובעייפות מתמדת.. באותו זמן עבדתי בבית קפה והיה שם את הילד של בעלת הבית שנורא אהבתי אותו והיה מתוק אבל משום מה התחלתי לפחד נורא שאני הולך לרצוח אותו, כי באותו זמן ראיתי סרט שוב ושוב ממש באופן אובססיבי על מישהו שהיה לו פיצול אישיות והוא רצח את גרושתו והמאהב שלה ופחדתי שיש לי גם את אותה הבעיה ופחדתי מאוד ש"האישיות הרעה או יצר הרע" ישתלט עליי ואאבד שליטה. אני זוכר שהלכתי לדודה שלי ואמרתי למשפחה שלי כל הזמן ש"צריך למנוע את הרצח של הילד הקטן", נתקעתי על המשפט הזה והם לא הבינו מה קרה לי ועל מה אני מדבר ולקחו אותי לאותו פסיכיאטר שנתן לי את הפאקסט והונלה, באותה פגישה עם הפסיכיאטר אני גם כן זוכר שאמרתי לו על ה"רצח" שאני חושש שיתבצע, והוא שאל אותי איך זה יתבצע ואמרתי "עם סכין" והוא הסתכל עליי ושאל אותי אם אני רוצה להתאשפז, אני לא הבנתי מה קורה איתי והתחלתי לפחד, שמתי את הידיים על הפנים שלי ושפשפתי אותן ואמרתי לעצמי "אני מרגיש שאני משתגע" וחשבתי שעוד שנייה נכנסים רופאים עם חלוקים לבנים ולוקחים אותי לאשפוז ממש כמו בסרטים.. עוד אני זוכר שאמרתי לרופא ש"אתם הפסיכיאטרים משוגעים מספר אחת אבל רק לא מאובחנים" אבל אז אמרתי לו שאני צוחק.. בפרוטוקול של הפגישה הרופא רשם says he fears killing children at work, or himself, attempts humour but there are no signs of mania. No evidence of cognitive impairment. הרופא הפסיק לי את הפאקסט ונתן לי הלידול ולאחר מכן נתפס לי הצוואר והלשון והפסקתי אותו.. עוד אני זוכר שבאותו זמן קניתי טלית והתחלתי ללבוש אותה ורציתי לחזור בתשובה ואני זוכר ששלחתי לאימא שלי הודעות בטלפון שאני רואה בראש את התאריך שבו היא תיגמל מסמים (היא הייתה מכורה לסמים), ושזו "הארה" ושלא תספר על כך לאף אחד כי זאת "נבואה", ואם היא תספר את ה"סוד" הזה הנבואה לא תתגשם. פסיכיאטר אחר שראה אותי גם כן באותו זמן רשם עליי בפרוטוקול "הרגיש "הארה" שהוא נביא, מדבר עם דמויות דמיוניות כגון "אלוהים ושטן" בראש, שמע אותם מדברים אתו בגוף שלישי." אני זוכר גם שחשבתי שאני נענש על חטאים שהמשפחה שלי עשתה ומקבל עונשים מהשמיים "על מעשה אבותיי" אני זוכר גם שחילקתי את האנשים מסביבי ל"טובים ורעים", לאופוזיציה וקואליציה עוד אני זוכר באותה תקופה שהייתי מנהל שיחה ופתאום פורץ בבכי ללא דמעות לשנייה ואז חוזר לנהל שיחה כרגיל, כאילו עברו עליי מלא מלא דברים בראש שלא דיברתי עליהם ולא הבנתי מה קורה איתי, פשוט הראש שלי היה מפוצץ במחשבות ומשום מה ה-SSRI שלקחתי במקום להרגיע אותי, עשה יותר גרוע. כל המצב הזה עבר לי בערך אחרי פחות מחודש.. האם זו הייתה חרדה או מצב פסיכוטי או מאניה או פרנויה? כיצד זה נקרא במושגים הקליניים? אני פשוט לא מצליח להשתחרר ממה שעבר עליי ולא מבין מה עברתי, למרות שעברו כמה שנים.. אשמח להתייחסות, תודה מראש וסופ"ש נעים