אני מיואשת
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
אני חולה כבר ארבע שנים בדיכאון ועדיין יש עליות וירידות ואין לי כוח אל המצב רוח שלי, אני הורסת הכל כשאני לא מרגישה טוב, את היחסים שלי עם בעלי ואת הבנות שלי, אני נלחמת כל יום מחדש, הכדורים משמינים אותי ואני לא נראית טוב בגללם וחוץ מזה שהם עולים לי מאות שקלים כל חודש, אני לא מסוגלת להיות באף מסגרת של עבודה יותר מחודשיים, כי אז יבוא הדיכאון ואני לא אוכל לבוא לעבוד, נמאס לי מהכל, אני מחכה שאני ימות ודי, אני לא עושה כלום כי אני מיואשת ואני יודעת שאין ריפוי וסתם מורחים אותי ואת הזמן שלי, איך מתחזקים מנקודה זו עיזרו לי, אני מרגישה שאין לי כח עוד, לאהוב, להנות, לקנות ועוד... ניסיתי הרבה כדורים ניסיתי כמה רופאים ניסיתי כמה סוגי ריפוי ניסיתי אבל לא עוד אני מרפה
שלי אני רוצה להציע לך שיטת טיפול שאולי אינה כתובה בספרי הרפואה והפסיכיאטריה, אבל מנסיון אישי- היא מאד יעילה. חלק מהבעייתיות של דיכאון הוא שהאנרגיות מופנות אך ורק לעצמינו. אנחנו שקועים בייאוש, בחוסר תקווה, במסכנות. מנסיוני, אפילו במצבים כאלה, ברגע שאת בוחרת לעזור לאנשים אחרים שסובלים מאותה בעייה, מצטרפת לקבוצת תמיכה ווירטואלית או ממשית, תורמת מיכולתך למען אנשים אחרים במצבך כי בטוח שיש לך המון מה ללמד מנסיונך על התמודדות עם דיכאון תוך כדי הורות לשני ילדים וזוגיות, תרגישי פחות במצוקה ויותר בעמדה של בריאות וכוח. עזרה לזולת מרפאת גם את מי שעוזר, ויכולה להאיר פינות חשוכות אפילו של דיכאון. בנוסף, ביטוי יצירתי של קשיים רגשיים הוא מרפא. יש באתר של אנוש גלריית כותבים וגם אני כתבתי שם שירים שלי שהתפרסמו על ההתמודדות שלי עם המחלה ועם קשייה. ניתן לקרוא חומרים של אחרים, ואף לכתוב קצת מהחוויות שלך, כאמא, כרעייה וכמי שסובלת מדיכאון. סבל נפשי הוא מקור ליצירתיות, וגם דיכאון יכול להוליד יצירתיות, אם כי בכיוון של ביטוי כאב, זה כבר יותר קל כשמסוגלים להמשיג את הכאב ולדבר עליו. באתר פסיכולוגיה עברית התפרסם עכשיו מאמר של בחור בשם רן לוי, על שירתה של דליה רביקוביץ המבטאת את הדיכאון איתו התמודדה כל חייה. את מוזמנת גם לשם, לקרוא, להרגיש, לראות שאת לא לבד בחוויה שלך, ואף להוסיף משלך. כך, גם תרגישי פחות לבד וגם תוכלי להשתחרר קצת מהבדידות של מחלת הדיכאון. היום ראש חודש אדר, וכבר אמרו חכמינו שמשנכנס אדר מרבין בשמחה, ומצווה גדולה היא לשמח דווקא את העצובים ביותר. הלוואי ויכולתי לשמח אותך קצת בשמחתו של חודש אדר, הלוואי ויכולנו לעשות נהפוך הוא ולהפוך את הדיכאון שלך לשמחה גדולה, לא למאניה אלא לשמחה אמיתית, משוחררת, הנובעת מהלב ומציירת עיגולים של שמחה גם בלבבות האחרים. חודש טוב ושמח תמי.
לשלי תודה לתמי ואני מסכים אתה של פעולה ו"יציאה מעצמך" עשויה לעזור, במידה וממש אין לך שום כוחות הייתי שוקל גם אשפוז. באשפוז יש מסגרת תומכת וגם קל יותר להתאים את התרופה שתתאים לך ותוציא אותך מהדיכאון. כל טוב דר' גיורא הידש
